מסתורי וחמקמק כמו חתול

אנחנו לא מבינים את הכלכלה, ובפרט לא את הכסף. המוח שאיתו אנחנו ניגשים לעניין, גם הוא לא ברור לנו. המסקנה היא שהגיע הזמן למהפכה קוונטית בכלכלה. הנה קווים לדמותה.
X זמן קריאה משוער: 19 דקות

"ייתכן שטעות בידי", כתב פ. ג. וודהאוס בסיפור "ג'יבס והאורח הלא קרוא (Jeeves and the Unbidden Guest, משנת 1925), "אך היה זה כמדומני שייקספיר... שאמר כי דווקא ברגע שבו האדם חש מוכן לכל אתגר שלא יבוא, הגורל מתגנב מאחוריו עם צינור עופרת".

נדמה שכך קורה גם במדע: רגע לפני שתגלית גדולה מחוללת מהפכה בתחום מדעי כזה או אחר, מישהו חייב להצהיר איזו הצהרה שממחישה היטב את שאננותו של התחום, למען יחגגו ויצהלו ההיסטוריונים של העתיד. שנים רבות אחר כך יוכלו אנשים להביט לאחור ולחשוב, "לא היה להם שום מושג מה עומד לקרות" (ולפעמים אותו צינור עופרת מכה יותר מפעם אחת).

ב-1894 נפלה הזכות המפוקפקת הזאת בחלקו של הפיזיקאי האמריקני אלברט מייכלסון (Michelson), שלימים הוענק לו פרס נובל, שהכריז כך: "סביר שרוב עקרונות היסוד כבר זוהו, ושמכאן ואילך יש להתמקד ביישום קפדני של עקרונות אלה". שנים ספורות לאחר מכן זועזעו העקרונות האלה על-ידי התגלית האומרת שהטבע, לפחות ברמה התת-אטומית, נע בקפיצות קוונטיות פתאומיות.

הגישה הכלכלית המקובלת רואה באנשים אטוׁמים וקובעת כי התנהגותם מונחית על-ידי חוקים דטרמיניסטיים

כמאה שנה לאחר מכן, בנאום הנשיאותי של האגודה האמריקאית לכלכלה לשנת 2003, נפלה אותה זכות מפוקפקת בחלקו של חתן פרס נובל, הכלכלן רוברט אמרסון לוקאס הבן, שאמר לקהל: "התזה שלי בהרצאה זו אומרת שהמקרו-כלכלה, במובנה המקורי, הצליחה: בעייתה המרכזית, בעיית מניעת השפל הכלכלי, נפתרה מכל בחינה מעשית, ולמעשה היא פתורה כבר עשרות רבות של שנים". שנים ספורות לאחר מכן התנפצה האשליה הזאת כשהתברר כי הכלכלה החליטה לקפוץ ראש מפסגת ההר.

בשעתו, האופטימיות של לוקאס הייתה במקום. הכלכלה, עם חזונות "השווקים היעילים" ו"הציפיות הרציונליות" הנטועים במשוואות מכניסטיות, הייתה המלכה הבלתי מעורערת של מדעי החברה. אך כעת יש לשאול אם ההיסטוריה תחזור על עצמה במובן אחר. בפיזיקה, המהפכה הקוונטית שינתה את פני התחום. האם המשבר הכלכלי יוביל למהפכה שתשנה באופן דומה גם את פני הכלכלה? ככלות הכול, הגישה הכלכלית המקובלת, הניאו-קלאסית, מבוססת במפורש על המכניקות הקלאסיות של המאה התשע עשרה, ועל כן היא רואה באנשים אטומים וקובעת כי התנהגותם מונחית על-ידי חוקים דטרמיניסטיים. לבטח הגיע הזמן לרענון, לא כן?

יד מושטת, קבצן, משבר כלכלי

"היד: משבר כלכלי", תצלום: אלכס פרוימוס

ואכן, בשנים האחרונות אנו שומעים קולות רבים, בעיקר מקבוצות סטודנטים כמו Post-Crash Economics Society ו-Rethinking Economics, הקוראים לכלכלה להמציא את עצמה מחדש. מועצת המחקר הכלכלי והחברתי של בריטניה הודיעה ב-2017 שהיא מקימה רשת של מומחים שאינם מתחום הכלכלה, שמטרתה "לחולל מהפכה" בתחום. נוסף לכך ראה אור מספר אדיר של ספרים העוסקים בנושא זה, ובהם ספרי Economyths (משנת 2010), הקורא בדיוק למהלך כזה שיבוצע על-ידי חוקרים מתחומים שמחוץ לעולם הכלכלה.

אבל ההתקדמות בחזית הזאת אטית. ב-2008, ז'אן-פיליפ בּוּשׁוֹ (Bouchaud), פיזיקאי ומנהל קרן גידור צרפתי, פרסם בכתב העת Nature מאמר בשם "הכלכלה זקוקה למהפכה מדעית". והנה, בסוף 2017 הוא פרסם עדכון ב-Financial Times: "אחרי המשבר הכלכלי קיוו רבים מאיתנו שהכלכלנים הבינו סוף סוף שהמודלים שלהם אינם מייצגים את האופן שבו הכלכלה האמיתית פועלת, וששיטותיהם הפגומות ישתנו במהרה. ההנחה הזאת הייתה שגויה". הוא סיכם וכתב: "אם לא נאמץ שיטות חדשות ליצירת מודלים כלכליים, המשבר הבא יתפוס אותנו לא מוכנים, בדיוק כמו הקודם."

מבקרים רבים חשים שיש להפסיק לשאוף לצמיחה כלכלית כמטרה בפני עצמה, ולהביא בחשבון גם את האילוצים הסביבתיים והצורך בחלוקה הוגנת של העושר

אחת הבעיות היא, שלא ממש ברור כיצד אמורה להיראות המהפכה החיונית הזאת, למרות ריבוי הקולות הקוראים לה. המבקרים מסכימים שיסודות הכלכלה רקובים, אבל יש תפישות שונות לגבי התשתית שיש להניח במקומם. הרוב חושבים שתחום הכלכלה זקוק לגיוון רב יותר ולפלורליסטיות רבה יותר, וחשים שיש להפסיק לשאוף לצמיחה כלכלית כמטרה בפני עצמה, ולהביא בחשבון גם את האילוצים הסביבתיים והצורך בחלוקה הוגנת של העושר. רבים, ובהם בושו, טוענים שהכלכלה צריכה לייבא טכניקות מתחומים אחרים, כמו תורת המורכבוּת. יש גם ניסיונות לצמצם את התשתית התיאורטית של הכלכלה ולבסס את התחום על נתונים רבים ככל האפשר. ומובן שאת מושג האדם הרציונלי – העומד בלב המודלים המסורתיים – יש להחליף במשהו קצת יותר מציאותי.

אבל מה אם הבעיות של הכלכלה יסודיות אף יותר? מה אם הגישה המסורתית מיצתה את עצמה ויש להמציא מחדש את תחום הכלכלה על הנחותיו הבסיסיות ביותר? מה אם הבעיה, כפי שקרה בפיזיקה במאה התשע עשרה, היא בעיה אונטולוגית, כלומר בעיה מהותית באופן שבו אנו חושבים על כלכלה ומדברים עליה?

ומה אם צינור העופרת המטאפורי שחבט בעורפן של הפיזיקה והכלכלה הוא למעשה אותו צינור בדיוק – המציאות הקוונטית?

נתחיל בהתחלה: מהי כלכלה? אם תשאלו כלכלנים, או אם תפתחו ספרי לימוד, יתברר לכם שרובם מקבלים את הגדרתו של הכלכלן האנגלי ליונל רובינס (Robbins), שכתב ב-1932: "כלכלה היא המדע שחוקר את ההתנהגות האנושית כמערכת יחסים בין מטרות למשאבים מצומצמים שיש להם שימושים מתחלפים". או כפי שנהוג לומר בפרפראזה, הכלכלה היא חקר המחסור.

ואם תשאלו, מהי מטרת הכלכלה – מה היא מנסה לעשות? – אז התשובה הנפוצה ביותר היא שהכלכלה מנסה למקסם תועלת. או כפי שכתוב בספר שקראתי: "הכלכלה עוסקת באושר".

ילדים, אינדונזיה, ברצלנוה

מה הם יודעים על כלכלה? ילדים מאושרים באינדונזיה. תצלום: רוברט קולינס, unsplash.com

לבסוף, אם תשאלו כיצד הכלכלה משיגה את מטרתה זו, תגלו שהמחירים בשוק נקבעים בהתאם להצטלבות בין עקומות ההיצע והביקוש, המייצגות את התנהגותם של הצרכנים והיצרנים האנוכיים והרציונליים החותרים למקסום התועלת. את המודל של התנהגות הומוגנית זו יוצרים בדרך כלל על סמך קומץ מייצג, עם שינויים קלים כאלה ואחרים שנועדו לפצות על "הרציונליות המוגבלת" שלנו ועל אילוצים נוספים. התוצאה היא שיווי משקל מיטבי השומר, פחות או יותר, על יציבות.

אבל משהו בתשובות האלה אינו מסתדר. קודם כול, אם הכלכלה מנסה לפתור את בעיית המחסור ולהפוך אנשים למאושרים על-ידי מיטוב המחירים, אז נראה שהיא לא ממש מצליחה במשימתה: בעשורים האחרונים התרחבו פערי אי-השוויון במדינות רבות, ואילו רמות האושר המדווחות הגיעו לשיא כפי הנראה במהלך שנות השישים. המשבר הכלכלי לא הסב אושר ליותר מדי אנשים. אולי רק לבנקאים ספורים.

תורת המחירים מתבססת על ההנחה שיש עקומות קבועות ובתי תלויות המתארות היצע וביקוש, אבל בפועל, שני הכוחות האלה תלויים זה בזה ונמצאים בתנודה מתמדת, והטענה שהם מייצרים שיווי משקל יציב ומיטבי עומדת על כרעי תרנגולת.

גם הכסף וגם תפקידו של המגזר הפיננסי נעדרים מרוב המודלים הכלכליים

אבל הדבר המוזר באמת הוא שאף אחת מהתשובות לשלוש השאלות הבסיסיות האלה לא ממש מתייחסת לכסף, אף על פי שהיה אפשר לחשוב שכסף עומד בלב הסיפור (כלכלה לא עוסקת בכסף? האם מחירים לא נקבעים באמצעות כסף?). ברוב ספרי הלימוד שתפתחו הכסף אכן משמש כמדד, וישנו דיון בסיסי ב"צנרת" הכספית, אבל הכסף אינו מוצג כנושא בעל חשיבות כשלעצמו. יתרה מזאת, גם הכסף וגם תפקידו של המגזר הפיננסי נעדרים מרוב המודלים הכלכליים, שאפילו אינם משלמים להם מס שפתיים. אחת הסיבות לכך שהבנקים המרכזיים לא היו מסוגלים לחזות את משבר הבנקאות היא שהמודלים שלהם לא הביאו בחשבון את הבנקים.

אז נדמה שכלכלנים חושבים על כסף פחות מרוב האנשים: כפי שציין מרווין קינג (King), נגיד בנק אנגליה, ב-2001: "רוב הכלכלנים מנהלים שיחות שבקושי שומעים בהן את המילה 'כסף'". לפי הכלכלן הגרמני ריכרד וֶרְנֶר (Werner), לדוגמה, שאלת יצירת הכסף על-ידי הבנקים הפרטיים – שאלה בעלת חשיבות מכרעת – הייתה "בפועל טאבו מבחינת אלפי חוקרים מהבנקים המרכזיים בעולם בחמישים השנה האחרונות." וישנו גם מספר גדול של נגזרים פיננסיים מורכבים, שערכם הנקוב, לפי ההערכות ב-2010, היה 1.2 קוודריליון (מיליון מיליארדי) דולר, אבל אין למצוא אותם כלל במודלים המקובלים, אף שהם שורש המשבר.

בקיצור, עקרונות היסוד של הכלכלה המקובלת, או הניאו-קלאסית – ובהם, למשל,  "תועלת", "עקומות ביקוש" או "האדם הרציונלי" – הם בסך הכול המצאות, ואינם אמיתיים יותר מאשר גלגלי הבדולח המניעים את כוכבי הלכת שבהם האמינו האסטרונומים בימי הביניים. אבל למרבה התדהמה, דברים אמיתיים כמו כסף זוכים במידה רבה להתעלמות.

בעולם הפיזיקה, המהפכה הקוונטית נולדה כשפיזיקאים גילו שהאנרגיה ברמה התת-אטומית תמיד עוברת ממקום למקום ביחידות הנקראות "קוונטים", או quanta, מהמילה הלטינית שמשמעותה "כמה". אולי עלינו ללמוד מתורת הקוונטים ולבחון את העסקאות המתקיימות בין אנשים. המקבילה הכלכלית היא אותם מקרים שבהם כסף עובר מיד ליד – כפי שקורה כשאנחנו נכנסים לחנות, מצביעים על משהו ושואלים: "כמה זה?" אם תבקרו באיטליה, הקשר בין הדברים יהיה לכם ברור יותר, כיוון שבמקום "כמה זה?" תיאלצו לשאול "quanto?".

פיצה, משולשי פיצה

Quanto? תצלום: איגור אובסיאניקוב

במבט ראשון, האובייקטים הכספיים שבהם אנו משתמשים לביצוע עסקאות, כמו למשל מטבעות, אינם דומים לאובייקטים התת-אטומיים. אבל אם נרד לעומק העניין, נגלה שלכלכלה ולתורת הקוונטים יש הרבה במשותף.

התובנה הבסיסית ביותר של הפיזיקה הקוונטית היא שחומר או אנרגיה אינם נעים בתנועות רציפות ומתמשכות אלא בקפיצות פתאומיות ומובחנות. וגם הכסף נע באותו אופן – אין מד כסף עם מחט שמראה את הכסף אוזל מחשבון הבנק שלנו כשאנחנו מבצעים תשלום. כל הסכום נעלם בבת אחת. וכפי שצוין במאמר של בנק אנגליה ב-2015, אחת הסיבות לכך שקשה לשלב את תהליך יצירת הכסף במודלים המסורתיים היא שהתהליך מתרחש "באופן מידי" ו"מקוטע", בדומה לאופן שבו החלקיקים הקוונטיים נוצרים יש מאין.

עצם השימוש בכסף שוזר את ענייניהם של אנשים אלה באלה ובמערכת כולה, כפי שיודע היטב כל מי שלקח הלוואה. כשאתם פושטים רגל, זה משפיע מיד על כל האנשים שאתם חייבים להם כסף, גם אם הם אינם מבינים זאת מיד

בפיזיקה הקוונטית, מאפיינים כמו מיקום או תֶנַע הם בלתי קבועים עד לרגע מדידתם, ולפי עיקרון האי-ודאות, אי אפשר לדעת מה ערכם מעבר לרמת דיוק מסוימת. בדומה לכך, השימוש בכסף בעסקאות הוא דרכנו להצמיד מספר (המחיר) למושג המעורפל "ערך", ובמובן זה הוא הופך למין תהליך מדידה קוונטי. כשאתם מוכרים את הבית, אינכם יודעים כמה בדיוק הוא שווה או איזה סכום המכירה תניב לכם. המחיר מתגלה רק ברגע ביצוע העסקה.

אחד ההיבטים המסתוריים ביותר של הפיזיקה הקוונטית הוא שהחלקיקים עשויים להישזר זה בזה ולהפוך למערכת מאוחדת, ולכן מדידתו של אחד משפיעה על האחר באופן מידי. בכלכלה, המידע שהכסף טומן בחובו הוא מעין מכשיר שזירה, כי ליצירתו יש תמיד שני צדדים, חוב ואשראי (לדוגמה, כסף הפיאט המודרני מייצג את החוב הממשלתי). ועצם השימוש בכסף שוזר את ענייניהם של אנשים אלה באלה ובמערכת כולה, כפי שיודע היטב כל מי שלקח הלוואה. כשאתם פושטים רגל, זה משפיע מיד על כל האנשים שאתם חייבים להם כסף, גם אם הם אינם מבינים זאת מיד.

לפי הפיזיקה הקוונטית, חומר הוא דואלי מיסודו, מכיוון שהוא אינו מורכב מאטומים כדוריים בלתי תלויים, אלא מישויות המתנהגות מבחינות אחדות כמו גלים "וירטואליים", ומבחינות אחרות כמו חלקיקים "אמיתיים". הגדרת הגל אינה שלמה בפני עצמה, והגדרת החלקיק אינה שלמה בפני עצמה. אולי זה מבלבל, אבל אותו דבר אפשר לומר גם על כסף, כיוון שהכסף הוא מוחשי ווירטואלי בעת ובעונה אחת. לדוגמה, מטבע מיוצר על-ידי הטבעת חותמת בגוש מתכת. החותמת מגדירה את ערכו המספרי של המטבע, ואילו המתכת מייצגת את ערכו כפריט שאנו יכולים להחזיק בבעלותנו או להחליף תמורת סחורה. על כן הוא מתקיים גם בעולם המספרים והמתמטיקה הווירטואלי, וגם בעולם הפיזי שבו קיימים דברים ואנשים וערך. זאת, אם כן, אחת הסיבות שבגללן הכסף מבלבל אותנו כל כך.

לאורך ההיסטוריה עבר הכסף בין שני הצדדים האלה – הוא הופיע הן כמערכת חשבונאית וירטואלית (כתב יתדות בחימר במסופוטמיה העתיקה, מקלות הספירה באנגליה של ימי הביניים, הכסף הווירטואלי של ימינו) והן כפריט יקר ערך בפני עצמו (יוון העתיקה, רומא העתיקה, תקן הזהב) - אך תמיד שמר על המאפיינים הבסיסיים של כל אחד מהצדדים. הדיכוטומיה הזאת משתקפת גם בשתי התיאוריות העיקריות שלנו בנוגע לכסף: הגישה הקארטליסטית (Chartalism), לפיה הכסף מייצג חוב וירטואלי למדינה. והגישה הבּוּליוניסטית, לפיה המתכת היא כל הסיפור. רוב הכלכלנים מתעלמים מהדיון הזה ומתייחסים לכסף כאל מכשיר חליפין נטול תכונות ייחודיות משלו, ולכן מצב העניינים הקיים מזכיר את הדיון הישן לגבי אור – האם הוא גל וירטואלי (אריסטו) או חלקיק אמיתי (אייזק ניוטון). בסופו של דבר הגיעו הפיזיקאים הקוונטיים למסקנה שהאור אינו חלקיק או גל, אלא שניהם גם יחד. לרוב האנשים לא היה אכפת. הם פשוט רצו לוודא שהאור לא ייכבה להם, וכך קורה גם עם הכסף.

מטבע, מטבע עתיק, סלג'וקי, תורכיה

שווה. אבל כמה? למה? - מטבע סלג'וקי שנמצא בתורכיה. תצלום: טקהיקו אונו.

רבים כבר יודעים כיום שהתנהגותו המובחנת, הדואליסטית, השזורה והלא-ודאית של החומר הקוונטי אינה עולה בקנה אחד עם חוויית העולם היומיומית שלנו, אבל ההתנהגות הקוונטית אינה נראית זרה או מוזרה כל כך כשמביטים בה מנקודת מבט כלכלית – למעשה, אנחנו פוגשים את ההתנהגות הקוונטית בכל פעם שאנחנו הולכים לקניות או פודים צ'ק. אין בכוונתי לומר שהמכניקה הקוונטית היא מטאפורה שעוזרת לנו להבין מהו כסף, אלא שהכלכלה היא מערכת קוונטית בפני עצמה, עם גרסאות משלה למושגי המדידה, האי-ודאות והשזירה. היתרון כאן הוא שבמערכת הכלכלית, המושגים האלה אינם מעורפלים ומבלבלים כמו מקבילותיהם הפיזיקליות. לא צריך להיות אלברט איינשטיין או ארווין שרדינגר, ולא צריך דוקטורט במכניקת קוונטים כדי להבין שערך אינו ודאי, או כדי להבין ששימוש בכרטיס האשראי שלכם מחולל העברה של כסף וירטואלי.

אבל טיבו הקוונטי של הכסף מתגלה במלואו רק כשהוא בא במגע עם מערכת קוונטית עדינה אחרת. אני מתכוון למערכת שעיצבה אותו: המוח שלנו.

אולי לא מפתיע שלתודעה, ולדפוסים שאנו מזהים במחשבותינו, יש הרבה במשותף עם הפיזיקה הקוונטית

המאפיין המוזר והמטריד ביותר של הפיזיקה הקוונטית, לפחות בעיני פיזיקאים קוונטיים, הוא התפקיד שהיא מעניקה כביכול לתודעה. לפי "פרשנות קופנהגן" המקובלת, חלקיק כמו אלקטרון מתואר באמצעות פונקציית גל מתמטית, שהמשרעת שלה בכל נקודה מתארת את ההסתברות למציאת האלקטרון במיקום הזה. פונקציית הגל הזאת "קורסת" לכדי ערך מסוים בתהליך המדידה. איננו יודעים איך הקריסה הזאת מתרחשת, אבל נהוג להניח שחלק מהעניין הוא קיומו של צופה מודע [האדם שמבצע את המדידה], וההנחה הזאת חותרת תחת הטענה שהפיזיקה היא מדע אובייקטיבי לגמרי (אפשר ללמוד דבר או שניים על מדע מהעובדה שתודעה – החוויה הבלתי אמצעית היחידה של כולנו – נחשבת לתופעה מוזרה ומטרידה). אולי לא מפתיע שלתודעה, ולדפוסים שאנו מזהים במחשבותינו, יש הרבה במשותף עם הפיזיקה הקוונטית.

אחד התחומים החמים ביותר בכלכלה, בייחוד מאז המשבר הכלכלי, הוא תחום הכלכלה ההתנהגותית, שנוסד בשנות השבעים על-ידי הפסיכולוגים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי. המסר היסודי של הכלכלה ההתנהגותית הוא שקבלת החלטות היא דבר קשה, ולכן אנחנו מחפשים קיצורי דרך. וכשמישהו – המדינה, המפרסמים, הקבוצה החברתית שלנו, אפילו ההרגלים האישיים שלנו – מספק לנו קיצור דרך, אנחנו נתפתה לו בקלות. לדוגמה, אנחנו סולדים משינוי, מה שמסביר למה משקיעים נוטים להיאחז במניות שלהם גם כשהן יורדות בלי הפסקה; הטיית האחרונוּת (Recency bias) היא ההטיה שבגללה אנו מייחסים חשיבות רבה מדי למידע חדש – כמו התשואות על ההשקעות בשנה האחרונה – וחשיבות מועטה מדי למידע ישן  כמו התשואות לאורך השנים הקודמות; ובאופן כללי, ההחלטות שלנו מושפעות מדברים כמו היסטוריה והקשר.

שמועות, נשים, רכילות, פקיסטן

רכילות, שמועות, עדכוני מידע, חדשות טריות. תצלום: סאעד סרפרז שייח', לאהור, פקיסטן

אך אף על פי שכלכלנים התנהגותיים יודעים לבנות מודלים להשפעות השונות על קבלת ההחלטות שלנו, הם יכולים לעשות זאת רק לכל מקרה בנפרד. ויש חוקרים שחושבים כי הבעיה של בני האדם אינה אירציונליות, אלא רק העובדה שאנחנו מבססים את ההחלטות שלנו על היגיון קוונטי במקום על היגיון קלאסי. ככלות הכול, מערכות קוונטיות – כמונו, בני האדם – הן בלתי ודאית מטבען ומושפעות מהיסטוריה ומהקשר.

אחד החוקרים שהציג טענה מסוג זה הוא הפיזיקאי המתמטי הפקיסטני אצע'ר קאדר (Qadir), שטען ב-1978 שנראה כי המכניקה הקוונטית מתאימה יותר מאשר המכניקה הקלאסית לבניית מודלים המתארים את התנהגותנו הכלכלית ההפכפכה. המאמר שלו עשה קצת גלים, אבל רק בשנות התשעים באו חוקרים מתחומי מדעי החברה, ובהם פסיכולוגיה, והראו איך אפשר לבנות מודלים לקבלת ההחלטות ברמה הפרטית או החברתית – ואף לחזות אותה - על בסיס הפורמליזם הקוונטי. הרעיונות האלה צמחו והפכו לתחום הקוגניציה הקוונטית, ובהמשך גם למדעי החברה הקוונטיים. כפי שכתב איש מדע המדינה אלכסנדר וֶנְדְט (Wendt) בספרו Quantum Mind and Social Science (משנת 2015), מצב העניינים הנוכחי מזכיר שוב את מצבה של הפיזיקה בראשית המאה העשרים: "בשני התחומים נערכו בדיקות קפדניות של התיאוריות הקלאסיות שבמסגרתן זוהו אנומליות. הניסיונות להסביר את האנומליות האלה באמצעות מודלים קלאסיים חדשים היו אד-הוקיים וחלקיים. ואז באה התיאוריה הקוונטית וחזתה את כולן בדיוק רב".

באותו זמן, חוקרים אחרים ניסו להחיל את הפורמליזם הקוונטי על תחום המתמטיקה הפיננסית, המשמש לבניית מודלים להתנהגותם של שווקים פיננסיים. התברר שאפשר לקחת רבות מהנוסחאות שבהן החוקרים מתחום זה משתמשים באופן קבוע כדי לקבוע את ערכם של נגזרים פיננסיים כמו אופציות (הזכות לקנות או למכור ניירות ערך בעתיד במחיר שהוגדר מראש) ולנסח אותן מחדש כתופעות קוונטיות. את משוואת בלאק ושוֹלְס, למשל, אפשר לתאר כגרסה של משוואת הגלים של שרדינגר מהפיזיקה הקוונטית. לשווקים אפילו יש גרסה משלהם לעיקרון האי-ודאות (משקיעים לא יופתעו לשמוע זאת).

את הכלכלה הקוונטית ניתן להגדיר כחקר העסקאות המתבצעות באמצעות כסף

עד היום, תחומי הפיננסים הקוונטיים והקוגניציה הקוונטית התמקדו בראש ובראשונה בשחזור ממצאיהן של הכלכלה הניאו-קלאסית או הכלכלה ההתנהגותית באמצעות שיטות מהפיזיקה הקוונטית. אבל אני חושב שהשילוב של התחומים האלה עם מושג הכסף הקוונטי מוליד גישה כלכלית מסוג חדש, שתחולל שינוי בהנחות היסודיות ביותר של הכלכלה המסורתית ותוביל אותנו לעתיד כלכלי טוב יותר, הוגן יותר ויציב יותר. או לכל הפחות, עתיד שסיכוייו לקרוס קטנים הרבה יותר.

אז איך נגדיר את "הכלכלה הקוונטית" החדשה הזאת? היא אינה חקר המחסור, והיא אינה חקר האושר (אך אין משמעות הדבר שמחסור ואושר אינם חשובים). את הכלכלה הקוונטית ניתן להגדיר כחקר העסקאות המתבצעות באמצעות כסף. במקום להניח שמחירי השוק מייצגים את האינטראקציה בין עקומות מומצאות ותועלת אופטימלית, במסגרת הכלכלה הקוונטית אנו מניחים שמחירים הם תוצאתו המתהווה של תהליך המדידה. במקום לבנות מודל המתאר את הכלכלה כמכונה יעילה, הגיוני יותר להשתמש בשיטות כמו תורת המורכבוּת ותורת הרשתות, המתאימות לחקר מערכות חיות ומשתלבות כעת, כפי שכבר ציינתי, בתחום הכלכלה. אפשר להשתמש, למשל, במודלים המתמקדים בפרט, לפיהם הכלכלה מתהווה באופן עקיף בעקבות פעולותיהם של פרטים הטרוגניים הרשאים לקיים אינטראקציות ביניהם ולהשפיע זה על התנהגותו של זה, ובכך הם מזכירים במובנים שונים את הריקוד המשותף של החלקיקים הקוונטיים. המודלים האלה, המבוססים על התנהגותו של הפרט, הצליחו לשחזר, בין היתר, את הפכפכותם של שוקי הנדל"ן והמניות, או את האופן שבו הציפיות שלנו משפיעות על אינפלציה. ובתורת הרשתות אפשר להשתמש כדי להמחיש תהליכים ולחשוף פגיעויות במערכת הפיננסית המורכבת שבמסגרתה פעולותינו נשזרות אלה באלה.

מכיוון שהכלכלה הקוונטית מתבססת על הנחות יסוד שונות משל הגישה הכלכלית המקובלת ומשתמשת בשיטות שונות, היא מגיעה גם למסקנות שונות ולתחזיות שונות. במקום להניח שכוחות השוק מייצרים שיווי משקל יציב של מחירים, הגישה הקוונטית אומרת שהכלכלה מונעת על-ידי לולאות משוב מורכבות, כולל אלה שמשפיעות על יצירתו של כסף וחיסולו על-ידי הבנקים הפרטיים. אחת ממסקנותיה היא שהמודלים הקיימים לתיאור סיכונים, שנלמדים כיום באוניברסיטאות ובבתי הספר למנהל עסקים – המודלים שחברות ומוסדות פיננסיים נסמכים עליהם – אינם מתאימים למלאכה שאותה הם אמורים לבצע (כפי ששיערו רבים לאחר המשבר הכלכלי האחרון).

פינגווינים, הקוטב הדרומי

פינגווינים בקוטב הדרומי. כולם ביחד וכל אחד לחוד: בהחלטות, בהשפעה, בתוצאות. תצלום: איאן פרקר

יתרה מזאת, את האדם הכלכלי הרציונלי שמקבל החלטות אנוכיות שמטרתן למקסם את התועלת האישית שלו, יש לנו אדם כלכלי קוונטי שחייו שזורים, באופן בלתי אנוכי, בחייהם של אנשים כלכליים קוונטיים אחרים. על כן אושר אינו מטרה אישית שכלכלנים יכולים לחשב ולמקסם. ובמקום לראות בכלכלה מכונה שאינה מביאה בחשבון היבטים כמו רצון ואחריות אישית – מילטון פרידמן (Friedman), למשל, כתב ב-1953 שהכלכלה "בעיקרון אינה תלוי בעמדה מוסרית או בשיפוטים נורמטיביים... [היא] מדע "אובייקטיבי", או יכולה להיות מדע אובייקטיבי, בדיוק כמו המדעים המדויקים" – הכלכלה הקוונטית רואה בכלכלה מערכת חיה שבה לאתיקה יש תפקיד חשוב. אחד הלקחים שנלמדו מהמשבר הוא שכלכלנים היו מעורבים מאוד במערכת הפיננסית שעליה הם היו אמורים לפקח, למשל על-ידי קבלת משרות ייעוץ בשכר גבוה. כמו בפיזיקה הקוונטית, הצופה לעולם אינו מנותק מהמערכת.

השלם אינו שווה לסך חלקיו, השוואות כמותיות מכזיבות אותנו, שינויים קטנים מובילים לתוצאות גדולות

ובעוד שהכלכלה הניאו-קלאסית טוענת ש"כשלי שוק" כמו אי-שוויון כלכלי ופגיעה בסביבה הם חריגות או  השפעות חיצוניות, הרי שמנקודת המבט הקוונטית הם משקפים את ההתנגשות הכספית היסודית בין המחיר הנקוב לערך הריאלי – התנגשות הבאה לידי ביטוי דרך קבע במערכת פיננסית המבוססת על מושג החוב ומבכרת צמיחה על פני כל דבר אחר. לפיכך ניתן לומר שהתיאוריה הכלכלית הקוונטית מתבססת על ממצאיהם של הוגים כמו הכימאי האנגלי פרדריק סוֹדי (Soddy, שעבר לכלכה אחרי שקיבל ב-1921 את פרס נובל על מחקרו בנושא המאפיינים הבסיסיים של הקרינה הרדיואקטיבית), הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי (Daly) ורבים אחרים, שהצהירו הצהרות דומות.

למען האמת, היבטים רבים של הכלכלה הקוונטית קיימים כבר עכשיו באסכולות שמחוץ לזרם המרכזי של הכלכלה. וכל הבעיות שהצגתי כאן סוכמו כבר ב-1926, כשג'ון מיינרד קיינס (Keynes) – אולי בהשראת המהפכה הקוונטית שהייתה אז בשיאה, או אולי מתוך מודעות לצינור העופרת שנותר מוטל על האדמה – כתב: "על כל צעד ושעל אנו נתקלים בבעיות של אחדות אורגנית, של מובחנוּת, של היעדר המשכיות – השלם אינו שווה לסך חלקיו, השוואות כמותיות מכזיבות אותנו, שינויים קטנים מובילים לתוצאות גדולות, הנחות באשר לקיומו של רצף אחיד והומוגני אינן מתאמתות". המודלים המכניסטיים המקובלים אינו מסוגל להכיל את התופעות האלה בדיוק כפי שהמודלים הפיזיקליים הטרום-קוונטיים של האטום לא היו מסוגלים להכיל את התופעות האלה. למרבה הצער, כלכלנים מהזרם המרכזי אינם מכירים בכך ואינם עושים דבר בנידון, וממשיכים להיאחז בגישה הקלאסית.

אז האם האסכולות החריגות יהפכו לאסכולה המרכזית החדשה? האם הכלכלה תאמץ את הגישה הקוונטית? יכול להיות נחמד לחשוב שהתשובה תלויה במבחן ענייני כלשהו, כמו היכולת לנבא ניבויים מדויקים, אך מובן שזה אינו המצב. הכלכלה הניאו-קלאסית שומרת על מעמדה כבר מאה וחמישים שנה אף על פי כוחה להצליח לנבא הוא לא מי-יודע-מה (ההישג העיקרי של תיאוריית השוק היעיל היא לספק תירוץ). סביר להניח שתיאוריה שונה תתקבל רק במידה שהסיפור שהיא תספר ישרת ציבור של בעלי כוח.

המנטרה של הזרם המרכזי, לפיה הכלכלה היא יציבה, רציונלית ויעילה, שירתה היטב את תדמיתו של המגזר הכלכלי, והכלכלה הקוונטית אינה יכולה להתחרות בזה. הכלכלה הקוונטית תשרת ציבור הדומה לזה שהוביל את המחאות נגד השימוש בנשק גרעיני: אנשים – ובהם מדענים וניאו-כלכלנים – שחוו על בשרם את המשבר הכלכלי האחרון ורוצים למנוע את הישנותו.

תחום הכלכלה, המתבסס כיום על המודל שמספקת הפיזיקה של המאה התשע עשרה, זקוק נואשות לרענון.

אבל נדמה ש"מהפכה" אינה המילה המתאימה, כי המהפכה התרחשה כבר לפני מאה שנה. הדבר שאנו זקוקים לו הוא "הכרה". כפי שכתב מרשל מקלוהן (McLuhan) בספרו Laws of Media: The New Science (משנת 1992): "איני חושב שהפילוסופים, באופן כללי, השלימו עם הכרזתה של הפיזיקה הקוונטית, לפיה 'תמו ימי היקום כמנגנון'". ההכרזה הזאת נכונה בכלכלה יותר מבכל תחום אחר.

 

דייוויד אורֶל (Orrell) הוא כותב ומתמטיקאי. מחקריו בנושא מערכות מורכבות הופיעו ב-Financial Times, New Scientist ועוד, וכתבות בנושא מדע וכלכלה התפרסמו במגזינים שונים. ספרו האחרון הוא  The Money Formula: Dodgy Finance, Pseudo-Science, and How Mathematicians Took Over the Markets (משנת 2017), שאותו כתב יחד עם פול וילמוֹט (Wilmott). הוא מתגורר בטורונטו.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: תנועה בכביש נורבגי. תצלום: בנימין בלטלר, unsplash.com

Photo by Benjamin Blättler on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי דייוויד אורֶל, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על מסתורי וחמקמק כמו חתול

02
Mosheshy

מאלף.
ניתוח נכון של בעיות הקלקלה הניאו ליברלית ,המשברית,(שלולא "המדינה" ומוסדותיה הנחלצים פעם אחר פעם בכל משבר כלכלי לעזרתה) מזמן היו כבר חלופות מציאותיות יותר ,לבעיות הנובעות מהשיטה הקלקלית הניאו ליברלית.

03
אחד, כלכלן

"הגישה הכלכלית המקובלת, הניאו-קלאסית, מבוססת במפורש על המכניקות הקלאסיות של המאה התשע עשרה, ועל כן היא רואה באנשים אטומים וקובעת כי התנהגותם מונחית על-ידי חוקים דטרמיניסטיים. " - לא, לא נכון (אם כי, למרבה הצער, משקף לא רע את הכלכלה שלומדים בשנה א' בתואר ראשון).
ומכאן ואילך זה רק ממשיך עם עוד ועוד טעויות ובלבולים שמערבבים חשיבה כלכלית מתקופות שונות לחלוטין, חוסר הבנה מוחלט של הכלכלה המודרנית, כולל כלכלה התנהגותית, ואסוציאציות חלשות בינה ובין מכניקת הקוואנטים.
מאמר מאוד לא רציני, ממליץ לוותר.

04
אורי

כיצד לכתוב משהו שנראה חכם:
1. תקוף אנשי קש לא רלוונטיים
2. דחוף את המילה "קוואנטי" בכל משפט שני
3. המצא אנלוגיות לא קשורות לכלום כיד הדמיון הטובה עליך

05
דותן לא כלכלן

כמה משעשע לראות פה כלכלנים מתעצבנים, מגיבים בצורה לא עניינית. אתם באמת לא מבינים את התחום שלכם, ופוחדים מכניסה של מושגים מתחום אחר, שהוא אפילו מדעי קצת יותר... פתטי לגמרי.

06
פיזקאי חובב כלכלה

מאמר מרתק ,ממולץ מאוד !
ולכלכלנים שבקהל, במקום לכתוב שזה מאמר שטותי ,בואו תראו שאתם אנשים רציניים ,קחו טענה מהמאמר ותסבירו מדוע היא לא נכונה ...לי בכל האופן האנלוגיות בין מערכות קוונטיות לכלכלה היו נשמעות הגיוניות להפליא.