למה החברה שלי דומה לאמא שלי

נוצות זנבו המרהיבות של הטווס אינן משמשות אותו לביצוע מטלות יומיומיות כמו אכילה או שינה. הצבעוניות שלהן מושכת את הנקבות: ככל שצבע הנוצות עז יותר, כך גדלים סיכוייו של הטווס הזכר למצוא בת זוג לזיווג. בעיני נקבות הטווס, נוצות הזנב עשויות להיות אטרקטיביות ביותר. כבר זמן שמדענים שואפים לחשוף את התהליכים הלא מודעים המשפיעים על בחירת בני זוג, משום שתכונות העוברות בירושה והנחשבות למעלות אצל בן זוג לזיווג, נוטות להופיע בתכיפות גדולה יותר בדורות הבאים. לכן נוצות זנבו של הטווס בוהקות כל כך: לאורך דורות רבים, נבחרו זכרים שנשאו נוצות זנב יפות יותר. כלומר, העדפת בני זוג אומרת לנו משהו על הלחץ האבולוציוני שמעצב את המינים – ובכלל זה אותנו. אז מה אנחנו רואים כמושך באחרים, ולמה?

רוב מושגי המשיכה שלנו מתבהרים אם מביטים בהם מבעד לעדשת הרבייה המוצלחת

רוב מושגי המשיכה שלנו מתבהרים אם מביטים בהם מבעד לעדשת הרבייה המוצלחת. הולדה וגידול ילדים מכתיבים את מה שאנחנו מחפשים בבני זוג. בריאות, פריון, וכן נכונות ויכולת להשקיע בהורות אינן התכונות היחידות והבלתי נמנעות של בן הזוג הרצוי, אבל הן נחשבות נחשקות באוכלוסיות רבות ושונות, למרות הבדלי תרבות. העדפות ביולוגיות אלה קיימות בבחירת בני זוג גם במינים אחרים. ברור ששורשי התכונות שאנו מחפשים בבני זוג נעוצים בתקופה שקדמה בהרבה לאינסטגרם, לדוכני האיפור, למסעות הפרסום ולאופנה. ניתן לומר כי העדפות אלה קשורות איכשהו לטבע האנושי הבסיסי שלנו.

ישנם גם הבדלים אישיים בבחירת בני זוג. קשה להניח שבן הזוג האידיאלי שלכם יהיה גם בן הזוג האידיאלי שלי, אפילו אם אנו בני אותו מגדר, גיל ונטייה מינית. במידת מה, יופי הוא אכן שאלה של טעם. אבל אפילו הבדלים אלה בין העדפותיהם של אנשים שונים צפויים למדיי: המשפחה שלנו משפיעה על בן הזוג שנבחר. מספר מחקרים גילו כי בממוצע, ישנם קווי דמיון בין הורינו ובני הזוג שלנו. כלומר, החברה שלך עשויה בהחלט להיות דומה מעט לאימא שלך. הדמיון הגופני הזה מתגלה בבירור כשמבקשים מזרים להשוות תמונות פנים של בני זוג והורים, או כשמשווים בין הורים ובני זוג באשר לנתונים כמו הגובה, שיערם או צבע העיניים שלהם, המוצא האתני ואפילו שיעור הגוף.

למה? משום שהמוּכָּר מושך אותנו. כל עוד לא מדובר בדבר מה שדוחה אותנו מלכתחילה ואיננו סובלים מחשיפת יתר, בדרך כלל דברים נעשים מושכים יותר ככל שאנו נתקלים בהם פעמים רבות יותר. חלק מן המשיכה שלנו למאפיינים של הורינו עשוי לנבוע מאפקט המוּכרוּת הזה. עם זאת, המוכרות אינה מסבירה את התופעה בשלמותה. ראשית, בני זוג בדרך כלל דומים להורה מאותו מין: חברות תואמות את האימהות, וחברים תואמים את האבות, גם במערכות יחסים הטרוסקסואליות וגם במערכות הומוסקסואליות. שנית, קרבה רגשית להורה מעצימה את הסיכוי שבן הזוג שלכם יידמה לאותו הורה.

מחקר של כל הזוגות המוכרים באיסלנד לאורך תקופה של 165 שנה גילה כי אלה מהם שהולידו נכדים רבים מכולם היו קרובי משפחה

סיבה אפשרית נוספת היא שמבחינה ביולוגית, בני זוג לרבייה לעתים דומים מעט להורינו. גילוי עריות הוא כמובן עניין אחר לגמרי: רבייה בין קרובים עלולה להוביל להפרעות גנטיות מסוכנות שמקורן בגנים רצסיביים. ועם זאת, ישנם גנים שפועלים היטב בצמדים, ולכן בן זוג שדומה דמיון מה לבני משפחה עשוי בעצם להיות מי שהמטען הגנטי שלו מכיל חפיפה מועילה כזו. מחקר נפלא של כל הזוגות המוכרים באיסלנד לאורך תקופה של 165 שנה גילה כי אלה מהם שהולידו נכדים רבים מכולם היו קרובי משפחה, ברמה של בני דודים מדרגה שלישית או רביעית – לא פחות ולא יותר. נראה כי קיים יתרון אבולוציוני כלשהו לכך שאנו נמשכים למי שדומים דמיון מסוים להורינו.

אבל מה בנוגע למראה החיצוני של אחים ואחיות? צוות המחקר שלי ואני הבנו כי ההסבר למשיכה שלנו אל מאפיינים המזכירים את הורינו, אמור להתאים גם למראה החיצוני של אחינו. ואכן, באוכלוסיות שמבחינה היסטורית מוכרות כמרובות אוכלוסייה, אחים שימשו בדרך כלל חברים למשחק יותר מן ההורים. במחקר האחרון שלנו, במקום לבחון את קווי הדמיון שבין בני זוג והורים, התמקדנו באחים. אספנו צילומי פנים של אחים ובני זוג (גברים) של 56 נשים. חלק מן הנשים היו מתנדבות שעמן יצרנו קשר ישירות, ואת האחרות לא היכרנו אישית, אבל בזכות הפרופיל הציבורי שלהן ידענו לזהות את אחיהן ואת החברים שלהן. לאחר מכן ביקשנו מן המתנדבות להשוות כל תמונה של אחיה של אישה אחרת לתמונה של ארבעה גברים אחרים, שאחד מהם היה בן זוגה של אותה אישה. המתנדבות לא ידעו שהגברים שבתמונותיהם הן מביטות היו אחיהן ובני זוגן של נשים מסוימות. הן דירגו כל קבוצת תמונות על פי דמיונן לתמונת האח.

אילו לא היה דמיון כלל בין אחיה של אישה לבן זוגה, היינו צופים שהמתנדבות יבחרו תמונה אחת מתוך הארבע באורח אקראי ברבע מן הפעמים. כשבדקנו את המספרים הגולמיים, גילינו שכמעט בשליש מן המקרים נבחרו כדומים ביותר הצמדים הנכונים של "אח-חבר". עם זאת, אין די במספרים אלה, ולכן רצינו לדעת כיצד ניתן להרחיב את הנתונים לאוכלוסייה הכללית. השתמשנו במודל סטטיסטי, שהבהיר לנו כי אילו היינו עורכים את הניסוי בכלל האוכלוסייה, הצמד אח-חבר היה נבחר כדומה ביותר ב-27% מן המקרים, וב-59% מן המקרים היה הצמד נבחר כדומה ביותר או דומה (לעומת 50% בלבד הצפויים בבחירה אקראית). המודל צפה שאנשים יאמרו כי בין האח והחבר של אישה ישנו הדמיון הקלוש מכולם רק ב-16% מהמקרים.

כמובן, לא לכל אישה במחקר שלנו היה חבר שדומה לאחיה, וזה נכון לגבי נשות העולם בכלל. אבל כשהשווינו את הנתונים שלנו לנתונים ממחקרים קודמים, התברר כי בני זוג נוטים להיות דומים לאחים, באותו שיעור שבו בני זוג נוטים להיות דומים להורים. מאחר שאחים דומים להוריהם, יתכן כי הדמיון אח-חבר הוא רק תולדה של הדמיון הורה-בן זוג, או אפילו להפך.

אף שהדמיון שראינו בין בני זוג ואחים היה מרומז בלבד, השפעות מסוגו חשובות כי התנהגות אנושית היא דבר מורכב ביותר, והיא נובעת מתוך מערך מורכב של פעולות ותגובות בין דחפים והשפעות שונות. יצירת מערכת יחסים בין שני אנשים היא התנהגות מורכבת באורח חריג. מחקרים אינספור בחנו את ההעדפות, הבחירות ושיפוטי המשיכה שלנו בתוך מערכות יחסים, משם שאלה מאירים את הסיבות לכך שאנחנו, בני האדם, עושים את מה שאנו עושים, וגם את מה שצפוי למין שלנו בעתיד. למרות הדחייה העמוקה שלנו מגילוי עריות, מתברר כי דחייה זו אינה כוללת אנשים שדומים לבני המשפחה שלנו.

טמסין סקסטון (Saxton) מלמדת פסיכולוגיה באוניברסיטת נורת'מבריה בניוקאסל, בריטניה.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: מתוך "שתי אחיות ואח עם כלב" (1570-1590), סופוניסבה אנגוויסולה. אוסף Lord Methuen, Corsham Court, Wiltshire תצלום: Wikimedia Commons