חסידי המדע השוטה

נוכחותה הקבועה, ושגשוגה, של המחשבה הפסבדו-מדעית בתרבות העכשווית תובעת הסבר. ברור שישנן סיבות פרגמטיות לכך שמחשבה כזו נפוצה כל כך, ואנשים נוטים לשלוף את אלה לעתים קרובות בדיונים על הנושא. ראשית, היעדר השכלה מדעית בסיסית, מוליד נכונות להאמין לכל שטות ולא לבקר רעיונות שנשמעים "מדעיים". המצב החמיר, כנראה, בגלל ערוצי התקשורת המודרניים, שמאפשרים לאנשים להפיץ רעיונות מפוקפקים ברשתות שונות. הוסיפו לכך את האמונה העיוורת של אנשים בידע שנראה מדעי או טכנולוגי, ותקבלו את המתכון המוביל לכך שאנו צפים במרק סמיך של רעיונות ומושגים חסרי בסיס.

בני אדם כמהים למשמעות. זוהי מהות המחשבה, וכתוצאה מכך גם מהות השפה. לתת למשהו כותרת, שם, פירושו לתת לו משמעות

אבל דבר מכל זה אינו מסביר את כוח המשיכה של הפסבדו-מדע. כוח משיכה שלמרות מורכבותו הרבה, ניתן לסכמו במילה אחת: משמעות.

בני אדם כמהים למשמעות. מעצם המבנה הנוירולוגי שלנו, אנחנו מתוכנתים לחפש משמעות. למצוא תבניות וקשרים בין אירועים, רעיונות ודברים. זוהי מהות המחשבה, וכתוצאה מכך גם מהות השפה. לתת למשהו כותרת, שם, פירושו לתת לו משמעות.

רבים כל כך ממעשינו כבני אדם נטועים במשמעות. הדוגמאות המוקדמות ביותר לחיפוש אחר רוחניות, טקסי הקבורה של אבות אבותינו, מעידים על הצורך להעניק משמעות לחיים, שתכופות עשויים להיראות לנו חסרי משמעות כזו. הדחף הזה עומד בבסיס כל הדתות הגדולות והתנועות הרוחניות בהיסטוריה. אפילו אלה – כמו הבודהיזם והטאואיזם, המצהירות כי החיים הם בעצם חסרי משמעות – יוצרות משמעות שהיא מעבר למשמעות.

טקסט בודהיסטי על חבל כביסה, טיבט. תצלום: kychan

אבל המדע לא הצליח למלא את הבטחתו לספק משמעות. הסמכות שלו היא בו זמנית אוניברסלית ולא מוחלטת

במובנים רבים, הבטחת המדע היא הבטחה למשמעות, המונחת בקצה האחר של הספקטרום מזה שבו שוכנת המשמעות הנשגבת והבלתי מוחשית שיוצרות המסורות הרוחניות של המזרח. זוהי משמעות מאוד "משמעותית". המדע הוא משמעות החוצה גבולות, קיימת מעבר לכל מסגרת תרבותית או שפה מסוימת, ולעתים קרובות ניתן לבטא אותה באמצעות המתמטיקה, שהיא השפה האוניברסלית. המדע הוא גם משמעות שיש לה יישומים מעשיים. הוא מסוגל להצטבר ולהתבסס, וכך ליצור משמעות נוספת. ובסופו של דבר הוא חשוב גם למי שאינם מבינים את רעיונותיו, את התיאוריות ואת העקרונות שלו, בגלל השפעתה של הטכנולוגיה המבוססת על מדע.

אבל המדע, ובעיקר השיח שאותו אנו מבינים כ"מדע" – הפרויקט בן ארבע מאות השנים שהחל ברובו עם נטישתה של הפרדגימה הגיאוצנטרית –  לא הצליח למלא את הבטחתו לספק משמעות. הסמכות שלו היא בו זמנית אוניברסלית ולא מוחלטת.

חוסר הביטחון הזה – שהוא חלק מובנה שהמדע מודה בו מעצם הכרתו בגבולות ההבנה והאפשרות לידע אובייקטיבי ברור – הוא מרכיב חיוני במחשבה המדעית, אבל הוא גם מה שמאפשר את עצם קיומו של רעיון הפסבדו-מדע. מספיק להרהר קלות במפגשים המוזרים של המדע עם הפסבדו-מדעי; למשל, בהפריה הדדית של אלקטרודינמיקה קוונטית (QED) והיבטים אחרים של פיזיקת חלקיקים עם הפילוסופיה והרוחניות של איינשטיין. חשבו, למשל, על עבודותיהם של פריטג'וף קפרה (Fritjov Capra) וגרי זוקאב (Gary Zukav), כדי להבין עד כמה מורכבים ועכורים הם המים באזורי הספר שבין "מדע" ל"רוחניות".

אלכימיה, כישוף ורוחות רפאים. תמונה: Wellcome Collection, לונדון

בשולי המודעות, הקיום והרפואה, שם הפסבדו-מדע משגשג. שם נמצאים גבולות הידע, שם שוכן הבלתי ידוע

והמילה הזו, רוח, מעידה על שפע של אזורי ספר אחרים. למשל, הסף שבין חיים למוות (והחיים שלאחר המוות) או בין מודעות לחוסר מודעות הנבחנים בתחומים הפסבדו-מדעיים לכאורה של מחקר התפישה העל-חושית, הפרפסיכולוגיה ומחקר העל-טבעי. וכך גם הרוח החיונית או כוח החיים, שהם המרכיב המהותי של כל היבטי הרפואה המשלימה או האלטרנטיבית – דיקור, כירופרקטיקה, אוסטיאופתיה, הומיאופתיה, כל צורה של "ריפוי על-טבעי" או "ריפוי רוחני" – ואלה מובילים אותנו אל אזור הספר שבין אזורי הספר.

אזורים אלה – בשולי המודעות, הקיום והרפואה, הם המקומות שבהם הפסבדו-מדע משגשג. שם נמצאים גבולות הידע, שם שוכן הבלתי ידוע. והבלתי ידוע – ואולי גם הבלתי ניתן לידיעה – הוא המקום שבו המדע והפסבדו-מדע נלחמים כדי לזכות בעליונות. זהו המקום שבו הפסבדו-מדע וההשערות הלא מבוססות משגשגים תמיד, במקום שבו נערך חיפוש אחר המשמעות, וזו לכאורה נמצאה. או אולי עדיף להשתמש במונח "נוצרה".

בערך לפני מאה שנה בצרפת, היה גל של התעניינות ב"בלתי ידוע" (l’inconnu). יש הטוענים כי התעורר בעקבות פרסום ספרו של קאמי פלמריון, האסטרונום שפעל להפצת המדע לקהל רחב, L'Inconnu et les Problèmes psychiques  ("הבלתי ידוע") בשנת 1900. פלמריון היה אשף בהפצת בשורת הפסבדו-מדע עוד לפני שהמילה נכנסה לשימוש. הוא כתב על אסטרונומיה, כמובן, אבל הוא כתב גם על קיום המחשבה והמודעות הנפרדת מן הגוף החי, על האפשרות של התיישבות אנושית על מאדים ועוד. הוא כתב אפילו רומן על סוף העולם (La Fin du Monde, משנת 1893), ששימש השראה לסרט בראשית שנות השלושים, והטרים סרטים כמו "ארמגדון" ו"פגיעה קטלנית".

כרזה של הסרט הצרפתי "סוף העולם" (1931) מאת אבל גאנס. תצלום: ויקיפדיה

סלעים הפוגעים בכדור הארץ ומחסלים את התרבות האנושית אינם, כמובן, בהכרח, פסבדו-מדעיים. אבל למרבה המזל, מדובר באפשרות קלושה בלבד. אלא שתיאוריות אסון שכאלה שימשו בסיס לחלק מן המקרים הנודעים ביותר של הסקת מסקנות פסבדו-מדעית. יצירתו הפסבדו-מדעית והשנויה מאוד במחלוקת של  עמנואל וליקובסקי "עולמות מתנגשים" (1951), היא הדוגמה הטובה ביותר לכך. וליקובסקי, שהיה פסיכיאטר אבל גם בעל ידע מקיף בכתבים עתיקים חשובים, טען כי כתבים אלה מכילים רמזים לחורבן שפקד את הארץ בימים הראשונים של ההיסטוריה המתועדת. הוא העלה את האפשרות כי התרחשו מפגשים בין כדור הארץ לכוכב נוגה ולמאדים, ואלה הותירו את רישומם בדמות אסונות שתוארו בתנ"ך ובכתבים עתיקים אחרים.

המשמעות נבנית לא רק באמצעות הפעולה הפשוטה של הצמדת תווית לדבר מה, אלא באמצעות בידולו – והדגשת השוני שלו – מדבר מה אחר

הרעיונות של וליקובסקי הציתו ויכוח אדיר, הידוע בשם "פרשת וליקובסקי". פרסום רעיונותיו של וליקובסקי בהוצאה המדעית המוכרת והמוערכת "מקמילן", עורר את חמתם של רבים מאנשי הקהילה המדעית. המחלוקת הזו עומדת במוקד ספר שראה אור לאחרונה – ספרו של מייקל ד. גורדין The Pseudoscience Wars: Immanuel Velikovsky and Birth of the Modern Fringe – המציין את כתביו של וליקובסקי כראשית התקופה הנוכחית של הפסבדו-מדע. גורדין טוען בספרו כי הקהילה המדעית הגיבה בעוצמה כזו לרעיונות של וליקובסקי, לא בגלל הדברים שאמר, אלא בגלל מה שדבריו יצגו. בגלל משמעותם.

הנה היא שוב, המילה הזו. משמעות. מהי באמת – אנו עשויים לשאול – המשמעות של משמעות? עבור פוסט-סטרוקטורליסטים, משמעות היא גורם מבדיל, לא נקודת ייחוס. כלומר המשמעות נבנית לא רק באמצעות הפעולה הפשוטה של הצמדת תווית לדבר מה, אלא באמצעות בידולו – והדגשת השוני שלו – מדבר מה אחר. המושג הזה יכול לתת לנו תובנה חשובה בדבר כוח המשיכה של הפסבדו-מדע. לא מדובר רק ביצירת משמעות, אלא ביצירת משמעות מובחנת. מכאן שווליקובסקי היה גם פסבדו-מדען ובו זמנית גם איקונוקלסט וייחודי במחשבתו.

האסטרואיד 234Ida כפי שצולם מהחללית גלילאו ב-1993. אורכו כ-60 ק"מ, רוחבו כ-25 ק"מ ויש לו ירח. תצלום: נאס"א, ויקיפדיה

למעשה, תיאוריות האסון – המדברות על שינוי פתאומי, החורג באופיו מן השינוי האבולוציוני או הגיאולוגי הכמעט בלתי נראה – מנסות על פי רוב להציע משמעות נבדלת וייחודית.

במקרה של טענות על מחקר פרפסיכולוגי ועל-טבעי, אנו מוצאים כי הן מציעות תפישה שונה של טבע הנפש

הדבר נכון לגבי רעיונות רבים אחרים פסבדו-מדעיים לכאורה. במקרה של טענות על מחקר פרפסיכולוגי ועל-טבעי, אנו מוצאים כי הן מציעות תפישה שונה של טבע הנפש. תחומים אלה טוענים כי לנפש יש יכולת לחרוג מגבולות החומר, והם מציעים חזון הרבה יותר דינמי, מסתורי, לא לינארי ואפילו רוחני לגמרי (כלומר, שאינו חומרי) של המחשבה. קל מאוד להבין את קסם התפישה הזו של הנפש – שהיא מעצימה יותר מהכרה במוח, שגם הוא ללא ספק מרשים (ואולי המבנה המורכב ביותר בעולם המוכר) אבל גם מוגבל, פגום ונתון לפתולוגיות, הסחות, מחלות, אשליות, טעויות ותפישות מוטעות.

טענות דומות ניתן להשמיע כלפיי המשמעות המובחנת שמציעה הרפואה האלטרנטיבית; ההבטחה לתרופות שברובן אינן מוכרות, לא ידוע כיצד הן מתמודדות עם מחלות ולעתים הן תרופות פלא. התקווה, ולעתים קרובות החיוביות המופרזת, שחלק מן הטיפולים האלטרנטיביים מציעים, עשויות להיות נבדלות לגמרי מטבעם המפוכח, התובעני והמוגבל של הטיפולים הרפואיים המקובלים המוצעים למחלות נדירות, קשות או אלימות במיוחד. יכול להיות שזוהי המשמעות המובחנת החשובה ביותר המבדילה את המדע מן הפסבדו-מדע – פסבדו-מדע מושך אותנו בעזרת קסם המשמעות והתקווה.

לפי הפרנולוגיה, כל אזור במוח אחראי על תכונה אישיותית. איור מתוך People's Cyclopedia of Universal Knowledge משנת 1883. תצלום: ויקיפדיה

הפסבדו-מדע הוא מנחם להפליא. הוא ממהר להעלות השערות בדבר קשרים והקשרים חסרי סימוכין ושלרוב אינם ניתנים להוכחה

על פניו, האופן שבו המדע רואה את המצב האנושי אינו מלא תקווה במיוחד. המדע מספר לנו שאנו רק מין מודע, מרגיש ואינטליגנטי אחד מרבים על פני כדור הארץ, ולא איזו קבוצה נבחרת, בעלת תכלית עליונה, שנועדה למטרה מיוחדת. למעשה, קיומנו בן 200 אלף השנים כמין הוא בעצם מין הבלחה ביקום חסר גיל, שיש בו מיליארדי גלקסיות ומיליארדי שמשות, שכל אחת מהן בת מיליארד שנים.

הטכנולוגיה, כענף של המדע, אמנם עשויה לתת לנו תחושת יוהרה ומודעות ליכולת המופלאה שלנו להשפיע ולשנות את סביבתנו, אבל בו זמנית היא מזכירה לנו כי יכולתנו לשנות ולהשפיע על תהליכים "אל-טבעיים" שמעשינו גורמים להם עשויה להיות מוגבלת למדיי. בקיצור – המדע מפכח, ואינו מציע לנו עזרה רבה.

לעומת זאת, הפסבדו-מדע הוא מנחם להפליא. הוא ממהר להעלות השערות בדבר קשרים והקשרים חסרי סימוכין ושלרוב אינם ניתנים להוכחה, אבל הם מעלים מיני אפשרויות, שאמנם נראות מפתות, אך אינן ניתנות לביסוס. מתוך רצון ליצור משמעות קלה או פשוטה מאוד, פסבדו-מדענים מאמצים כל מיני שיטות מפוקפקות מבחינה מדעית – הם משתמשים בטענות מעורפלות שלא נבחנו, מתמקדים באישוש ולא בהפרכה (במובן זה, הפסבדו-מדענים שוכחים את מושג ההפרכה, המושג החשוב שטבע הפילוסוף קרל פופר, ולפיו המדע מתקדם באמצעות שלילת השערות ולא באמצעות אישושן), הם הופכים את אמונתם ברעיון מסוים למקור של גאווה אישית, ולבסוף משתמשים בשיטות ובאמצעי הבעה (למשל, שפה) שאינם חד משמעיים.

בחיפוש אחר משמעות, ובתשוקה שלנו לראות תבניות משמעותיות בחיינו ובטבע כולו, אנחנו נופלים קורבן לסוג כזה של מגרעות וקביים פסיכולוגיים.

מדע הוא עניין מאתגר. קשה מאוד לחדור ולהבין את עולם הטבע. תפישות מוטעות, אי הבנות ורעיונות מוטעים נפוצים מאוד. במובנים רבים, מדע הוא כמו החיים. קשה, מאתגר ולעתים נדירות בלבד הוא דומה למה שציפינו או קיווינו שיהיה. וכמו העליות והמורדת בחיים, גם הוא מספק רק לעתים קרובות איזו משמעות עקבית נוחה.

אבל החקירה המדעית האמיתית דורשת מאיתנו לחוש בנוח עם העובדה שישנם דברים שאינם ידועים. יותר מזה: בעוד שאולי נזכה לשביב של הבנה בנוגע למה שמתרחש באמת, התמונה כולה – התיאוריה של הכול – תהיה תמיד מעבר לגבעה הבאה, ומעבר ליכולת התפישה שלנו. רובנו אינם חשים בנוח נוכח מה שאינו ידוע ואינו ברור בחיים וכך גם במדע. במובנים רבים, המדע משמש ככוח מערער פסיכולוגית. העובדה שהוא אינו מציע "תמונה כוללת" מגובשת ועקבית לגמרי, שהוא משתנה תמיד, נבחן מחדש ומתוקן, ולעולם אינו מסוגל לנוח ולומר "זהו זה... זו התשובה", מסבירה חלק ניכר מהסיבות שבגללן אנשים נמשכים לפסבדו-מדע.

מבט על שביל החלב: איפה המשמעות? תצלום: יונג צ'ואן

כמין, כמעט כל המבנים התרבותיים שלנו מעידים על ניסיונות עמוקים ומתמשכים – שאפשר אולי לקרוא להם דחפים בלתי מודעים – ליצור משמעות. המסורות הדתיות והרוחניות העומדות בבסיס רבות מן התרבויות בעולם, משמשות כעמודי תווך המעניקים לקהילות הללו משמעות באמצעות הקשר ונראטיב מסוימים.

המדע, מנגד, ניצב על חולות נודדים, נתון ללא הרף לשינויים ותיקונים. והדבר נכון לא רק בנוגע לטענות המדע אלא אף בנוגע לאופנים שבהם הוא מביע את הטענות הללו. מה שהיה פעם נווה מדבר – מקום שבו ידע נוצר וגדל – עשוי להפוך למדבר אינטלקטואלי ותיאורטי. משום שלמרות כל השבחים המורעפים על "שיטה מדעית" נפוצה, ברור שצורות הכרה ושיטות מדעיות משתנות. אולי לא באותה מהירות כמו העובדות המרכיבות את אותם תחומי מדע, אבל הן אכן משתנות.

הטענה בדבר האופן שבו בני האדם נמשכים למשמעות, וההבדל הגדול בין זה לבין שיטת הפעולה של המדע, אין פירושה בשום אופן שהמדע הוא חסר משמעות. ברור לגמרי שזה אינו המצב. אבל סוג המשמעות שהמדע מספק, הוא בהגדרתו דינמי, משתנה ונמצא במצב של זרימה מתמדת. וזו אינה אותה משמעות עקבית ומנחמת שרובנו מחפשים. זו אינה החידה הפתורה שרובנו נמשכים אליה פסיכולוגית.

ישנן דרכים רבות להבדיל בין מדע לבין פסבדו-מדע, וגם סיבות רבות – פילוסופיות, פסיכולוגיות, חברתיות ואפילו כלכליות – שבגללן יחידים נמשכים לחשיבה פסבדו-מדעית. אני בחנתי רק את האופן הכללי שבו אנו יכולים להבחין בין גישה מדעית וגישה פסבדו-מדעית, והיא קשורה בסוגי המשמעות שאנו, כבני אדם, רוצים ליצור. זהו הבדל דק, אבל הוא מספק תובנה חשובה בנוגע לטבע החשיבה האנושית, למבנה הפסיכולוגי שלנו ולקסם של החשיבה הפסבדו-מדעית. אני מקווה שבשל כך הוא משמעותי.

סבסטיאן נורמנדין (Normandin) קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת מקגיל בשנת 2006. מחקרו מתמקד בהיסטוריה ובפילוסופיה של הביולוגיה והרפואה, ובעיקר בוויטליזם, מושג שעליו כתב בספר שהיה שותף לעריכתו, Vitalism and the Scientific Image in Post-Enlightenment Life Science, 1800-2010 (משנת 2013). הוא חוקר עצמאי הכותב בימים אלה ספר על רעיונות תרבותיים, רפואיים, היסטוריים ופילוסופיים הקשור לנשימה. אפשר לעקוב אחריו בכתובת הטוויטר שלו.

Published in Alaxon with kind permission from Berfrois.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: דגם גולגולת, עשוי שנהב (אירופה, לפני 1928). פריט ותצלום: Wellcome Collection, לונדון.