נזיר המין

"לא בכך שכובלים אדם ברשעות או מכים אותו,
לא בכך שדוקרים אותם באכזריות בחנית;
התשוקה מוצעת לאדם מלא התשוקה.
יתכן שהיא אינה מעלה טובה, אך כיצד תוכל להיות חטא?"

מ"מסה על התשוקה" (1967) מאת גנדון צ'ופל (Gendun Chopel).

הכלל הראשון שהבודהה קבע לא היה נגד רצח. הוא היה נגד מין

נזירים בודהיסטיים חיים על פי סדרה ארוכה של כללים – מסורת אחת מונה 235, מסורת אחרת 200. אומרים שאת הכללים הללו קבע הבודהה עצמו. אלא שהוא לא הודיע על כולם בעת ובעונה אחת, כמו משה שירד מהר סיני ובידו עשרת הדיברות. במקום זאת, אומרים שהכללים התפתחו באורח אורגני, ושהבודהה קבע כלל רק לאחר שהוא סבר שמעשה מסוים ראוי או שמעשה אחר אינו ראוי. הכלל הראשון שהוא קבע לא היה נגד רצח. הוא היה נגד מין.

לומדים את הכללים. ילדים במנזר בודהיסטי בטיבט. תצלום:
和 平

המקרה שגרם לכך היה כשגבר בשם סודינה נטש את אשתו ואת הוריו כדי להפוך לנזיר. זמן-מה לאחר מכן הוא שב לביתו וקיים יחסי מין עם אשתו – לא מתוך אהבה או תאווה – אלא כיוון שאמו דחקה בו לעשות כן. היא הייתה מודאגת שאם היא ובעלה ימותו ללא יורש, המלך יחרים את רכושם. על אף שבשעתו לא היה שום כלל שאסר על נזירים לקיים יחסי מין, סודינה הרגיש אשם וסיפר לנזירים אחרים את מה שקרה לו. הנזירים הללו פנו לבודהה, שזימן את סודינה והוכיח אותו בחומרה, במה שהם אולי דברי התוכחה הקשים ביותר בספרות הבודהיסטית:

"גבר חסר ערך, מוטב שאבר המין שלך ייתקע בפיו של נחש ארסי מאשר בפות של אישה. מוטב שאבר המין שלך ייתקע בפיו של צפע שחור ולא בפות של אישה. מוטב שאבר המין שלך ייתקע בבור מלא גחלים לוחשות, בוערות ובוהקות, ולא בפות של אישה. מדוע? כי במקרה כזה תחווה מוות או סבל המשול למוות, אבל בגלל דבר כזה, עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, לא תשקע בשחיתות, בייעוד הרע, בתהום, בשאול".

מגע מיני – המוגדר כחדירה לנקב בגוף ולו כדי עומקו של גרגר שומשום – היה העבירה הראשונה שדינה הרחקה לתמיד ממסדר נזירים

לאורך ההיסטוריה הארוכה של הבודהיזם, רוב הספרות העצומה שלה חוברה על ידי נזירים שנמענו מקיום יחסי מין. מגע מיני – המוגדר כחדירה לנקב בגוף ולו כדי עומקו של גרגר שומשום – היה העבירה הראשונה שדינה הרחקה לתמיד ממסדר נזירים. נזירים כתבו יצירות המבטאות שנאת נשים ברמה ייחודית, כגון "הסוטרה של קערת הדם", שבה הדם הוא דם המחזור הנשי. הם גם ביקשו לשלוט בחיי המין של הבודהיסטים בכלל, לא רק של הנזירים, על ידי הטלת מגוון רחב של הגבלות, כגון איסור על קיום יחסי מין בשעות היום או על חדירה לכל מקום פרט לפות. הכללים הללו נותרו על מכונם, והם מצוטטים בדיונים מודרניים העוסקים ביחס של הבודהיזם למין הומוסקסואלי, גברי או נשי. ברחבי אסיה, טקסטים בודהיסטים הציגו את הנזירים כמופת להתנזרות מינית. יחד עם זאת, האופן שבו הם מוצגים במחזות ורומנים בארצות בודהיסטיות שונות יכול להיות שונה בהחלט – כמו באירופה של ימי הביניים, שם נזירים מתוארים לא פעם כשטופי-תאווה.

נרטיב נגדי חשוב העוסק במין הופיע עם העלייה של מה שמכונה בשם טנטרה, תנועה שהחלה בהודו בערך אלף שנה לאחר מותו של הבודהה. על אף שבמשך דורות רבים מין נתפש כזוהמה, פה הוא הפך לדרך לטוהר. טקסטים טנטריים העלו טיעונים מורכבים על אודות מצבים עילאיים של אושר הזמינים באמצעות אורגזמה, והם פירטו טכניקות סודיות שתוצאתן מצבים עמוקים של אושר גופני. יש מי שטענו שמין אינו רק בגדר מותר, אלא הכרחי – שכל הבודהות בעבר הגיעו להארה ולמהות של בודהה באמצעות מין טנטרי.

"התעלסות על שפת בריכה", איור ל"קאמה סוטרה" (הודו, 1700), Walters Art Museum, תצלום: ויקיפדיה

יחד עם זאת, רק במאה ה-20 אנו מוצאים ביקורת מתמידה ומבוססת של הנורמות הנזיריות וגם קריאה לעונג מיני בספרות בודהיסטית שמחוץ לסביבה הטנטרית. ב-1939, הסופר (והנזיר לשעבר) הטיבטי גנדון צ'ופל חיבר יצירה שהוא כינה בפשטות "מסה על התשוקה". היצירה, הכתובה כולה כשיר, היא אחת משתי היצירות העוסקות בארוטיקה בספרות העצומה של הבודהיזם הטיבטי.

גנדון צ'ופל הוא האינטלקטואל הטיבטי המפורסם והידוע לשמצה ביותר במאה ה-20. הוא הוסמך כנזיר בגיל 12, ולאחר מכן הצטיין ברמות הגבוהות ביותר של האקדמיה הבודהיסטית, לפני שעזב את טיבט בשנת 1934. את 12 השנים שלאחר מכן הוא בילה בהודו, במדינת סיקים, ובסרי-לנקה, ועסק בלימוד ספרות סנסקריט. בשלב מסוים הוא ויתר על נדרי הנזירות שלו. במהלך השנים הללו הוא כתב וצייר רבות ויצירתו כוללת מסות, תרגומים, מדריך מסע וגם מאמר בעיתון שבו הוא הסביר לטיבטים שהעולם עגול.

השירה של גנדון צ'ופל מלאה בגוונים של אירוניה, עוקצנות של הומור עצמי, אהבה לנשים, ולא רק כמקור לתענוגות לגברים, אלא כשותפוּת מלאות במשחק התשוקה

אחת היצירות הסנסקריטיות הקלאסיות שהוא למד הייתה ה"קאמה סוטרה". ביודעו שארוטיקה היא סוגה של ספרות הודית שאינה מוכרת בטיבט, גנדון צ'ופל החליט לחבר מסה משלו על התשוקה – תוך שהוא נוטל ממדריכים סנסקריטיים למין וגם נסמך על ניסיונו, שחלק ניכר ממנו ככל הנראה נרכש בימים ובלילות שהוא בילה בבתי הבושת של כלכתה, וכן בחברתן של מאהבות אחדות, שהוא מציין את שמותיהן וגם מודה להן.

משום שהוא ויתר על נדר ההתנזרות רק שנים מעטות קודם לכן, השירה שלו רוטטת בפלא שחש אדם המגלה את תענוגות המין, שנחרטים בו עוד יותר כיוון שהם נאסרו עליו במשך תקופה כה ארוכה. השירה שלו מלאה בגוונים של אירוניה, עוקצנות של הומור עצמי, אהבה לנשים, ולא רק כמקור לתענוגות לגברים, אלא כשותפוּת מלאות במשחק התשוקה. במסה שלו, גנדון צ'ופל מבקש להבין את הטבע האמיתי של האושר הטנטרי וכיצד הוא מתקשר להנאות של המעשה המיני:

"הגבעות והעמקים של מקום מוסיפים ליופיו.
קוצי המחשבה הם שורש של מחלה.
לעצור בלי מדיטציה, אצל האדם הפשוט
הוא דבר המתרחש רק באושר שבמין".

נזיר בודהיסטי משחק קריקט, סרי לנקה. תצלום: Dhammika Heenpella

הוא הוקיע את הצביעות של הממסד הדתי ושל המדינה, ותיאר את העונג המיני ככוח של הטבע וכזכות אוניברסלית של האדם

גנדון צ'ופל הגיע להודו בשיאה של התנועה המקומית לעצמאות, בשעה שפטריוטים הינדים ומוסלמים ביקשו להשתחרר מכבלי השלטון הבריטי. צ'ופל הזדהה עמוקות עם מאבקם, ונטל איתו הרבה מעקרונותיהם כשהוא חזר לטיבט. אך גנדון צ'ופל היה גם שליח של חירות מסוג אחר: החירות המינית. הוא הוקיע את הצביעות של הממסד הדתי ושל המדינה, ותיאר את העונג המיני ככוח של הטבע וכזכות אוניברסלית של האדם. ה"קאמה סוטרה" נועדה לאליטה החברתית. הספרות הטנטרית נועדה למי שעשו צעדים משמעותיים בדרך הרוחנית. ובין עם ההוראות נועדו לג'נטלמן המשכיל או ליוגי הטנטרי, הן ניתנו לגברים. המסה של גנדון צ'ופל, לעומת זאת, ניסתה לחלץ את הארוטי מידי המעמד השליט ולמסור אותו ל"פועלי כל העולם":

מי ייתן והצנועים החיים בעולם הרחב הזה
ישוחררו מבור החוקים חסרי הרחמים
ויוכלו ליהנות, מתוך חירות,
בתענוגות הרגילים, שהם כה דרושים ונכונים".

מאז, השחרור המיני הוא עניין שקודם והועלה על נס בארצות אחרות ובשפות אחרות, לעתים תוך שהמאבק גובה מחיר יקר וכואב מהמהפכנים והמהפכניות. כך קרה גם לגונדן צ'ופל בטיבט, ארץ שידעה מהפכה, אבל מסוג אחר. ב-1945 הוא שב ללהאסה לאחר 12 שנה מחוץ לארצו. בתחילה, הוא זכה לכבוד וליקר, והוזמן מדי ערב לסעוד בביתו של אריסטוקרט אחר. אך עד מהרה התעוררו חשדות לגביו, ככל הנראה פרי שמועות שהופצו על ידי הדיפלומטים הבריטים בעיר. ב-1946, גנדון צ'ופל נעצר והואשם בהאשמות שווא, בטענה שהוא הפיץ כסף מזויף. הוא נאסר לשלוש שנים בכלא למרגלות הארמון של הדלאי לאמה, ושוחרר כחלק מחנינה כללית שניתנה כשהדלאי לאמה הצעיר (והנוכחי) הגיע לבגרות. ב-9 בספטמבר 1951, כשכוחות צבא השחרור העממי של סין הקומוניסטית נכנסו ללהאסה, נושאים כרזות המברכות על שיבתה של טיבט לסין האם, גנדון צ'ופל היה אדם שבור, שהיה צורך להרימו מהמיטה שהוא גסס בה כדי שיצפה במצעד. המסה שלו על התשוקה לא ראתה אור עד 1967, שנים רבות לאחר מותו, והיא התפרסמה לא בטיבט אלא בהודו, לשם יצאו טיבטים רבים לגלות בעקבות הדלאי לאמה.

ספרו של גנדון צ'ופל לא תרם למהפכה המינית שהתחוללה באירופה ובארצות הברית בשנות ה-60. ובכל זאת, הקריאה בהוראות שלו למשחק התשוקה, מלמדת אותנו שברור שיש עוד הרבה לעשות, הן בעולם הבודהיסטי והן מעבר לו.

דונלד ס. לופז הוא פרופסור ללימודים בודהיסטים וטיבטים באוניברסיטת מישיגן. הוא מחברם של תריסר ספרים, ובהם "The Passion Book: A Tibetan Guide to Love and Sex", שאותו ערך ותרגם יחד עם Thupten Jinpa.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי.

תמונה ראשית: נזיר בודהיסטי. תצלום: גויון מורה