חלליות לפני עידן החלל

לאחרונה נשמעת השאלה הזאת בעברית, כעניין שגרתי. הכוונה אינה רק לעניינים הנוגעים לקפה. אך לפני כל צלילה לענייני טעם, ריח, משקאות בכלל וקפה בפרט, יש מקום לומר שלפנינו מבנה תחבירי שיובא מאנגלית, ככל הנראה מאנגלית אמריקנית. ההשפעה של האנגלית שהספיגה את עצמה במדיה הנצרכת ברחבי תבל – אינטרנט, קולנוע, חדשות, סדרות טלוויזיה ועוד – אינה מוטלת בספק, אך יש עניין במיוחד בהשפעה התחבירית שלה, מעבר לצירופים שגורים בשפה הדבורה, במקרה שלנו בעברית העכשווית שאנו מדברים מדי יום.

נביט במשפט: על איזה קפה מדובר? "הקפה שלך" אינו מכוון לקפה המונח על השולחן לפני האדם שהשאלה מופנית אליו. הכוונה היא לקפה כללי יותר, כלומר לקפה כפי שאותו אדם מעדיף לשתות ברגיל, לטעמו הכללי בכל הנוגע לקפה. עם חלב או בלי, עם שתי כפיות סוכר או בלי סוכר בכלל, נמס, בוץ, אספרסו ועוד, מתוך שפע האפשרויות הניצבות ברקע של השאלה. יש רשימה ארוכה של אפשרויות ואדם יכול לאהוב לשתות קפה, על פי רוב ובעיקר, בצורה מסוימת.

במובן הזה, גרסת הקפה המוגשת כפי שאדם מסוים מעדיף אותה היא חלק מהגדרתו, חלק מהספירה האישית-אינטימית שלו. לדברים שנמצאים בספירה הזאת, שנחשבים חלק ממנה, יש מעמד מיוחד. הם "של" האדם, ולכן מאפייניהם קבועים למדי. כמו איברי גוף, כמו קרובי משפחה מיידיים, כמו מחלות מולדות ונכויות קבועות, כמו מקרים מכונני מציאות ("התאונה שלי", אם היא שינתה את חיי הדובר באורח בלתי הפיך או בלתי ניתן להכחשה) ועוד. אוסף הדברים בקטגוריה הזאת משתנה מאדם לאדם, הגם שלכולנו יש איברי גוף, הורים וסבים וכן הלאה. והוא גם משתנה על פי השפה הספציפית. שפות שונות מכלילות בקטגוריה זו פריטים שונים (מוחשיים או מופשטים, קבועים או בני חלוף, חד פעמיים או לא), ויש שפות שמייחדות מבנים מסוימים לפריטים הללו, ולא פעם מדובר במבנים תחביריים.

נחזור לקפה, לשם הבהירות. ה+קפה+שלך. בעברית מעט ישנה יותר היה נהוג לשאול "איך את אוהבת לשתות קפה?", כלומר באורח שהעמיד את מי ששותה במקום אחד, ואת הקפה באשר הוא, במקום אחר, "מולה". במבנה "איך אתה אוהב את הקפה שלך?" (כלומר, באנגלית אמריקנית "How do you like your coffee?") יש הצמדה של "הקפה" לאדם, באמצעות "שלך", כלומר באמצעות אלמנט הקושר ביניהם בקשר של זיקה ושייכות. יתרה מכך, "ה-קפה" מורה על כך שלכל אחד הקפה שלו, כל אדם והעדפותיו. כאילו כל אדם "נושא" איתו קפה פוטנציאלי, שמתממש באורח ספציפי כשהוא מוכן ומוגש בצורה המועדפת עליו. וההנחה הסמויה היא שיש דבר כזה, כלומר כמעט כמו ידיים ועיניים, אמא ואבא, הולדת ומוות, יש לכל אחד קפה, ויש לו מאפיינים. הדבר מגובּה על ידי הפועל "אוהב" והזמן שלו, ההווה המתמשך, שאינו הווה של "עכשיו" אלא של "תמיד".

יש לכל העניינים הללו מונחים בלשניים ברורים, אך הם פחות חשובים כאן, בדברים הקצרים הללו. נחשוב על המשפט "איך תרצה את הקפה שלך?" ונראה מיד את ההבדל: פה ההנחה היא שיש קפה של הנשאל, והוא כבר הוזמן או נמצא בהכנה ועומד להיות מוגש, ומי ששואל רוצה לברר כיצד להכינו על פי רצונו של הנשאל. כלומר "הקפה" הוא הספל הספציפי העומס להופיע בהמשך ההתרחשות. לעומת זאת, ב"איך אתה אוהב את הקפה שלך?" "הקפה" הוא גנרי, כלומר כללי, לפני מימושו הספציפי בכל ספל שיוכל (מן הסתם, כפי ש"אתה אוהב").

בנוסף לכך, ברור שלא רק בקפה אנו עוסקים כאן. יש בוודאי עוד פריטים שנכנסים לרשימה של מה שנכלל בספירה האישית-אינטימית, פריטים שלגביהם האופן שבו אנו רוצים שהם יהיו, הדרך שבה אנו צורכים אותם, הפירוט המדויק של האופן שבו הם צריכים להיות מבחינתנו, האופן שבו אנו מעדיפים שהם יפגשו אותנו וכו', הם חלק מהגדרתם כחלק מאיתנו, כחלק מהיומיום שלנו, כחלק מהותי בחיינו. הספירה הזאת, שיש המכנים אותה "ספירת הרלוונטיות", אינה כוללת פריט אחד בלבד. בעברית הישראלית של ימינו יש צורך למפות אותה גם מבחינת המצאי וגם מבחינת ההתנהגות התחבירית של המצאי הזה. האם מדובר רק במבנה "ה-X שלי"? האם רק במבנים של שייכות? יש לעברית המודרנית דרכים שונות להביע קירבה ואינטימיות לשם עצם או לשם פרטי, ואולי חלק מהן חלות גם על עניינים חשובים וקרובים ללב כמו קפה. למשל, שמות פרטיים של אנשים שהטעם בהם מוזז ממקומו הטבעי אל ההברה הראשונה – Móshe במקום Moshé – ושימוש ביידוע במקרים כמו "כואב לי הראש", שבו ברור שהכוונה לראש המאוד אישי של הדובר, שהוא כמו הראש שיש לכל אחד, כחלק בלתי נפרד ממנו. אנחנו אוהבים את השפה שלנו עשירה, מתוחכמת. היא כזאת, והיא מחכה לתיאור מקיף.