הגשר הנעלם אל האמת

אם הפילוסופיה היא גשר אבנים שבעזרתו יכול האדם להגיע מהגדה של חיי היומיום אל הגדה של חקר האמת ולהיפך, הפילוסוף האוסטרי לודוויג ויטגנשטייןלקח את אבני הגשר - ובנה בעזרתן בית לתיאוריה הלשונית שלו. על גג בית זה, נבנו היסודות לעולם הפוסטמודרני של המאה ה-21. עתה, כשעולם זה הולך ומתגלה כעולם של פוסט-אמת, הגיעה העת לבחון מחדש את יסודות ביתו של ויטגנשטיין, ואולי גם לנסות לבנות לנו גשר חדש אל האמת.

על הפילוסופיה של הפילוסופיה - הפילוסופיה של הלשון

אבני ביתו של ויטגנשטיין, אשר שימשו בעבר כגשר בין חיי היומיום לבין חקר האמת – הן הפילוסופיה של הלשון. הפילוסופיה של הלשון היא התחום אשר חוקר האם וכיצד יכולה השפה להביע אמת. תורת האידאות של אפלטון הייתה ככל הנראה ההתייחסות המפורשת הראשונה לשאלה "האם השפה מסוגלת לייצג אמיתות?". על פי תורת האידאות כל דבר בעולם הוא התגלמות של האידאה שלו, וכל אידאה יכולה להתגלם גם כמילה וגם כדבר פיזי בעולם. למשל המילה סוס והחיה סוס הן שתי התגלמויות של האידאה סוס.

תורת האידאות של אפלטון אמנם איבדה מאחיזתה במהלך השנים, אך התפישה הלשונית של ויטגנשטיין (או 'ויטגנשטיין המאוחר' כפי שהוא נקרא לעיתים, על מנת להבדיל מתפישת 'ויטגנשטיין המוקדם' המוצגת בכתביו הראשונים) עדיין מלווה את העולם ברוחה.

ויטגנשטיין לקח את אבני הגשר של הפילוסופיה, ובנה מהן תפישה לשונית שאמורה לעזור לנו בחיי היומיום

אמנם קשה להתייחס להגותו של ויטגנשטיין ב"חקירות פילוסופיות" כאל תיאוריה פילוסופית שלמה, אך אין ספק כי זוהי ביקורת משמעותית כלפי כל תיאוריה פילוסופית אחרת.

מדוע אין הגותו של ויטגנשטיין ראויה להיקרא תיאוריה פילוסופית? משום שהגות זו תוקפת את עצם רעיון קיומן של תיאוריות פילוסופיות. כפי שאמרנו, ויטגנשטיין לקח את אבני הגשר של הפילוסופיה, ובנה מהן תפישה לשונית שאמורה לעזור לנו בחיי היומיום. מהי אותה תפישה?

לפי ויטגנשטיין, השפה נועדה לשימושים שונים בחיי היומיום, למשל: לתיאור הנמצא ("יש כאן שולחן פנוי"), לשחרור תחושות פנימיות ("אוי", "יש!"), לבקשה מאחר ("תן לי בבקשה"), לדיווח ( "קניתי כרטיסים למשחק"). השפה אף אינה מילולית בלבד, שכן גם שפת גוף ונימת הקול הן חלק מן השפה.

איפה המלים? היכן ההקשר? מה המשמעות? תצלום: ג'ון טייסון

ויטגנשטיין מסביר לנו שהשפה היא רק כלי שמשמש אותנו לתקשר עם אחרים. בתקשורת זו, כל מילה, צליל או תנועה יוצרים "משחק הלשון" אשר מובן למשוחחים בהתאם להקשר (שאר המילים במשפט, השפה, המקום והנוכחים). למשל למילה "משחק" יש משמעויות רבות, המובנות בהתאם להקשר.

ויטגנשטיין: "על מה שעליו לא ניתן לדבר – אודותיו יש לשתוק"

טענות אלו מוכרות לחלקנו כ"טיעון השפה הפרטית". זוהי קבוצת טיעונים שמטרתה להסביר ששפה המובנת לאדם אחד בלבד היא חסרת משמעות.
ויטגנשטיין מסיק כי שאלות פילוסופיות רבות פשוט אינן רלוונטיות, מכיוון שהמילים המרכיבות אותן אינן חלק מחיי היומיום או מהשפה הציבורית. למשל המילים בשאלה "האם יש אמת אובייקטיבית?" אינן קשורות לחיי היומיום, איש אינו שואל את הירקן "האם זה תפוח אדום באופן אובייקטיבי?"

ויטגנשטיין אומר לנו אמירה בסגנון: "תסתפקו במה שנמצא בגדת חיי היומיום, לא תמצאו דבר בגדת האמת". לא מפני שאין אמת למצוא בגדה השנייה, אלא שאין לנו דרך לדעת מה יש. או במשפטו הנודע: "על מה שעליו לא ניתן לדבר – אודותיו יש לשתוק".

גישתו של ויטגנשטיין מערערת גישות פילוסופיות בנות מאות ואלפי שנים. ויטגנשטיין שואל אותנו "כיצד גישות אלו מסוגלות לטעון טענות ברומו של עולם, אם אמצעי הטענה שלהם, המילים, מנותקים מחיי היומיום או לחילופין שייכים לענייני היומיום?"

על הקשר בין הפילוסופיה של הלשון - ובין הפילוסופיה של המוסר

תפישתו של ויטגנשטיין אכן פורצת דרך בפסילתה את כל הדרכים האחרות, אך האם היא גם מתווה דרך משלה, או שהיא מובילה אותנו לניהיליזם, לחוסר אמונה מוחלט ב"כל דבר עליו לא ניתן לדבר"?

על מה למשל לא ניתן לדבר? על אלוהים, העולם הבא, אמת, יופי, מוסר, ערכים, אהבה, כאב ועוד. לא ניתן לדבר על כל אלה משום שמילים אלו הן משחקי לשון בלבד, כלומר, אלה מושגים שמובנם מתבהר לנו רק במהלך שיחה עם האחר. לא תוכלו לתהות וללמוד על מהות מושגים אלו באמצעות חשיבה עצמית. למושגים מסוג זה קרא ויטגנשטיין "החיפושית שבקופסה".

"החיפושית שבקופסה" הוא שמו של ניסוי מחשבתי: לכל אדם בקבוצת אנשים יש קופסה, ואת מה שנמצא בתוכה הוא מכנה "חיפושית". אנשי הקבוצה רשאים לדבר ביניהם על מאפייני ה"חיפושית", אך הם אינם רשאים להסתכל בקופסאות של אחרים.
ויטגנשטיין ושואל: במצב כזה, מה תהיה משמעות המילה "חיפושית"?

ניסוי מחשבתי זה הוא משל לחיי היומיום, שבהם אנחנו שומעים את המילים שבהן אנשים משתמשים, אך איננו יודעים לאיזו משמעות הם מתכוונים באמצעותן. מסקנתו של ויטגנשטיין היא שאין זה משנה אם בקופסה של אחד יש מין של חרק, ובאחר יש דגם של מכונית פולקסווגן – משמעות המילה "חיפושית" נקבעת לפי השימוש במילה, ולכן אינה קבועה.

זו אינה ניו יורק, נכון? תצלום: ג'ון טייסון

כאשר אנשים משוחחים על "אלוהים" או על "מוסר", אין למילים אלו בשפה הגדרה אחת נכונה וקבועה, אלא משמעותן תשתנה בהתאם לשיח

אם חברי הקבוצה ידברו ביניהם ויסכימו כי "החיפושיות של כולם הן בצבע אדום ונעות לאט", עדיין משמעות המילה "חיפושית" לא תהיה "מין של חרק" או "דגם של מכונית" – אלא דבר בצבע אדום אשר נע לאט. עיקרון זה חל גם על המילים: אלוהים, מוסר, אמת, יופי, אהבה וכו'. לדוגמה, כאשר אנשים משוחחים על "אלוהים" או על "מוסר", אין למילים אלו בשפה הגדרה אחת נכונה וקבועה, אלא משמעותן תשתנה בהתאם לשיח.

תפישה זו הופכת את משמעות המושגים והמילים בשיח שלנו לדבר יחסי  ובכך מאפשרת לנו כחברה לצקת משמעות למילים אלו. אם נאמץ את תפשיתו של ויטגנשטיין, נגלה כי דברים "אלוהיים" יהיו כאלו בהתאם דרך בה נדבר עליהם, ומעשים מוסרים הם אלה שנתייחס אליהם כמעשים מוסריים. אנחנו כקבוצה המשוחחת, מהווים את האלוהים של עצמנו – וקובעים את כללי המוסר בעולמנו.

אם נחזור אל "משל הגשר אל האמת" – תפישה זו היא הבית שבנה לנו ויטגנשטיין, והיא נועדה להחליף את התפישה לפיה השפה יכולה להוביל אותנו אל אמיתות מוגדרות, ברורות וקבועות. בגבולות הבית הזה, משמעות המילים נקבעת ומובנת אך ורק לרגע קצר בהתאם לשיח, ועל גג בית זה, הונחו היסודות לעולם הפוסטמודרני של ימינו.

על פוסטמודרניזם – ועל הצורך באמת

הגותו של ויטגנשטיין, וגישתו כלפי משמעות המילים, מהוות את הבסיס הפילוסופי והרעיוני לגישה הפוסט-מודרניסטית של ימנו. "אין אמת אחת קבועה, וזו האמת האחת הקבועה" היא הסיסמה הרשמית של העידן הנוכחי. עידן שבו "כל אחד יכול להיות כל דבר, וכל דעה יכולה להיות נכונה". תמצית הפוסט-מודרניזם הוא הרלטיביזם – כל דבר נכון במידה מסוימת.

כל עוד הפוסט-מודרניזם נשאר בגבולות האדם, החברה האנושית יכלה לספוג זאת ולהמשיך להתנהל כרגיל. אולם כיום, הפוסט-מודרניזם והרלטיביזם הרחיבו את גבולות השפעתם אל מה שעד עתה נחשב כ"עולם העובדות", שינוי אשר מאיים להפוך את עולמנו לעולם דיסטופי אורווליאני.

בין אם מדובר בתיאור מאורע היסטורי, תיאוריה מדעית או כתבה עיתונאית – מעתה, כל דבר נמצא תמיד תחת החשד שהוא "פייק ניוז". כל עוד ההגדרה של המילה "חיפושית" אינה קבועה, אין לנו אפשרות לחקור ולגלות עובדות (אשר על פי הגדרה הן קבועות) על חיפושיות. כל עוד המילים המתארות "עובדות" אלה אינן מייצגות בהכרח עובדות –  ה"עובדות" בעצמן אינן בהכרח עובדות.

יש לכך השפעות מרחיקות לכת על העולם של ימינו. בעולם בו לא ברור מה נכון ומה לא נכון – אנשים רבים נוהרים אל "המוכר, הישן והממוסד" ואל "החדש, החתרני והלא מבוסס". מצד אחד, מיליוני אנשים בעולם חוזרים אל חיק הלאומיות הגובלת בלאומנות, אל כתבי הקודש העתיקים והברורים, אל ההגדרות החברתיות "הישנות והטובות", ואל שאר הדברים אשר מבטיחים להחיות מחדש את האמיתות הישנות והנשכחות.
מנגד, מיליוני אחרים מאמצים בחדווה תיאוריות קונספירציה הזויות (העולם נשלט בחשאי על ידי האילומינטי), עמדות מדעיות מופרכות (כדור הארץ שטוח, האקלים אינו משתנה, האבולוציה היא שקר), התרחשויות היסטוריות אלטרנטיביות (הנחיתה על הירח בוימה, אלביס פרסלי חי ופול מקרתני מת, אירועי ה-11 בספטמבר הם "עבודה פנימית", קנדי חוסל על ידי ה-CIA ורבין על ידי השב"כ), דיווחים חדשותיים לא אמינים, דתות ניו אייג'יות, גורוּאים, אסטרולוגים ושאר הדברים אשר מבטיחים לחשוף לעולם את האמיתות הנסתרות והמוסתרות.

גם אותו השב"כ לא רצח. תצלום: History in HD

מי שאינו נמשך אל עבר אמיתות ישנות או חדשות, קיים סיכוי לא מבוטל שהוא אינו מתעניין כלל בחקר אמיתות. מובן שבאוניברסיטאות ישנם מדענים ופילוסופים רבים שעדיין מחפשים אמיתות במעבדה או בכתבי הגות, אך נראה כי רבים מאוד הם האנשים שמכלים את ימיהם במרדף לא אידיאולוגי אחר כסף, השפעה, קשרים וקריירה, צבירת מוצרים נוצצים וחוויות מהנות.

אם אין דרך מוסכמת להכריע מה נכון ומה פסול, לא ניתן לאמת או לפסול בוודאות דבר. על פי תפישה כזו כל העמדות האפשריות הן לגיטימיות, ולמתבונן מן הצד אין דרך להכריע ביניהן

על פי הגישה הפוסט-מודרנית, כל אחת אחת מהעמדות כלפי אמת ("אמיתות ישנות", "אמיתות חדשות", "אמיתות מדעיות") היא אמת לגיטימית, ועם כך הדבר, בוודאי שגם חוסר עניין בחקר האמת הוא לגיטימי.

אם אין דרך מוסכמת להכריע מה נכון ומה פסול, לא ניתן לאמת או לפסול בוודאות דבר. על פי תפישה כזו כל העמדות האפשריות הן לגיטימיות, ולמתבונן מן הצד אין דרך להכריע ביניהן. אנו יכולים רק לבחור מבין העמדות שאליהן אנו נחשפים או מבין אלה שמוצגות לנו: דת, לאומנות, שמרנות, קונספירציות, מדע, פילוסופיה או חוסר עניין באמת.

גדול הוא בית האבן של ויטגנשטיין, והוא יכול להכיל את כל האמיתות הפוטנציאליות. אך ישנה גם "אמת פוטנציאלית" אחת שנשארה מחוץ לבית זה, והיא האפשרות לפיה ישנה דרך וודאית להכריע מה אמת ומה שקר, האפשרות שניתן לבנות גשר אל גדת האמת.

גשר חדש אפשרי, פילוסופיה חדשה אפשרית

הכרזתו של זרתוסטרא, גיבור ספרו של ניטשה על מות האלוהים באה לבשר לנו על סוף התקופה שבה אלוהים, שליחיו, וכתביו הם הגשר של האנושות אל האמת. ברוב המקרים, מאותה אמת אלוהית, ניתן לגזור כללי מוסר לבניית חברה מוסרית ומתפקדת.

"ויטגנשטיין המוקדם", בהגותו אשר באה לידי ביטוי בספרו"טרקטט לוגי-פילוסופי", עוד דיבר על האפשרות לגלות את האמת, או כפי שכתב "לצלם את המציאות". לעומת זאת, הגותו של "ויטגנשטיין המאוחר" מתיימרת לבשר לנו על סוף התקופה שבה השפה וההיגיון שלנו מסוגלים להיות הגשר של האנושות אל האמת, לתפוש ו"לצלם את המציאות" כפי שהיא באמת. במצב זה, אין אמת אשר ניתן לגזור ממנה כללי מוסר נכון, ולכן לא ניתן לומר שמערכת מוסר אחת היא נכונה והאחרת לא.

זוהי טענה פילוסופית רבת חשיבות, אך לדעתי היא גם לוקה בכשל לוגי אשר יש לחקור ולבדוק אותו. לטענתי, הגותו של ויטגנשטיין לפיה לא ניתן לצלם את המציאות, היא עצמה ניסיון לצלם חלק מן המציאות, שכן לא ניתן להכחיש שהשפה היא חלק מן המציאות.

סתירה פנימית זו יכולה אולי ללמד אותנו על סוג העמדות שלא יכילו סתירות דומות – עמדות פוזיטיביות, אשר לפיהן התיאור היחיד (ה"תצלום") של המציאות או של חלק ממנה אשר עשוי להיות נכון הוא תיאור של מציאות אשר ניתן להבנה. כלומר עמדות הטוענות כי "יש אמת אחת, וניתן לדבר עליה".

מה היא "המצלמה" של בני האדם אשר איתה אפשר לנסות לצלם את המציאות? מכיוון שהאדם הוא ישות אשר אוספת ומארגנת מידע בצורה מילולית, לדעתי, המועמד הטוב ביותר להיות "המצלמה" הוא שילוב של "מילון" מילים ומושגים בעלי משמעות קבועה, ביחד עם לוגיקה קבועה.

שילוב זה אמור לאפשר לנו להסיק מסקנות קבועות ומובנות על המציאות, בתנאי שהמצלמה שלנו אכן מסוגלת לצלם את המציאות. תנאי אשר אמנם אינו תלוי בנו, אך הוא ככל הנראה האפשרות היחידה. אם יש לנו שרטוט אחד בלבד לבניית גשר אל גדת האמת, מוטב לנו להשתמש בו ולראות לאן יוביל אותנו, מאשר להישאר במקום.

איך עשוי להיראות אותו מילון אשר מכיל מילים בעלות משמעות קבועה?
אם הגדרות המילים במילון של ויטגנשטיין נקבעו בהתאם לשיח בין הדוברים, במילון זה ההגדרות הן אלו שקבועות ומובנות לנו (על בסיס הידע שלנו), ובכל פעם אנו בני האדם רשאים לקרוא להגדרה מסוימת בשם אחר, או אפילו לשתי הגדרות שונות באותו שם.

חיפושית בגודל חיפושית, בצבע של חיפושית, בסביבה של חיפושיות. תצלום: ארפאן טג'יק

המילון הוא תוצר עבודתו של אדם אחד או של צוות, והוא מתאר מלים באורח מנותק או מתוך שימושים מסוימים, כך ששום הגדרה לעולם לא תוכל להקיף את השימוש בפועל, החושף את המשמעות של המלים

מאחורי כל צליל או מילה שנאמרת יש הגדרה ומובן שאליהם התכוונו. מאפייני החיפושית כפי שאנו תופשים אותה (בטבע או בכביש) הם קבועים ברגע מסוים אך נטולי שם, התווית שאנו מדביקים לקופסה זו או אחרת בהחלט יכולה להשתנות.

גם במילון אין פתרון: הוא תוצר עבודתו של אדם אחד או של צוות, והוא מתאר מלים באורח מנותק או מתוך שימושים מסוימים, כך ששום הגדרה לעולם לא תוכל להקיף את השימוש בפועל, החושף את המשמעות של המלים.

למשל, כאשר אני אומר או חושב: "החיפושית היא אדומה ונעה לאט על הכביש", לי עצמי מובן מה למה התכוונתי במילה "חיפושית" –  חרק, ואין זה משנה אם אתם חושבים כנראה שדיברתי על מכונית. לחילופין, כאשר אתם אומרים "מוסר" אתה מדברים על תוכן של קופסה מסוימת בתודעה שלכם, גם אם אין לכם את כל המילים לתאר את כל תוכנה.

השימוש ב"מילון" של ויטגנשטיין אולי יעיל יותר כאשר מדובר בתקשורת בין בני אדם, אך כאשר מדובר בארגון והסקת מידע, זה תהליך שכל אדם מסוגל לעשות אך ורק בעצמו ולבדו – באמצעות שימוש בחוקי הלוגיקה כפי שאנו מבינים אותם, ובהגדרות המילונאיות שיש בתודעתנו.
שילוב זה בין הגדרות ברורות לבין חוקי לוגיקה ברורים, חייב, לדעתי, להיות נקודת המוצא לכל תיאוריה על המציאות, וזו גם הייתה נקודת המוצא של ספרי "שירוסופיה", אשר מנקודת מבט זו עוסק במושגים כמו אלוהים, אמת, יופי, זמן, מקום, אשליות, אהבה ומשמעות.

לגישה לפיה "יש אמת אחת, וניתן לדבר עליה" יכולות להיות השפעות נרחבות על עולמנו הפוסט-מודרני. ייתכן שאם אנשים "יעשו סדר" בהגדרות שלהם למושגים ובחוקי הלוגיקה שלהם, חלקם יגלו שישנן סתירות בלתי ניתנות לגישור, ושעל חלק מן העמדות שלהם הם יצטרכו לוותר. כדי להתחיל לסדר את אוסף ההגדרות שבצורה הגיונית, עלינו להתחיל בהגדרות שלרוב עונות על שמות כגון: המציאות, זמן, מקום, אשליות ואלוהים. מושגים אשר להם השפעה משמעותית על שאר המושגים.

אז מה דעתכם? אילו אמיתות על המציאות ניתן להסיק באמצעות מילים ולוגיקה? לאילו אמיתות יכול "הגשר אל האמת" להוביל אותנו? האם ניתן לגזור מאמיתות אלו כללי מוסר? האם ניתן לצקת באמצעותן תחושת משמעות?

תומר בר עוז הוא סופר ומשורר בתחילת דרכו. ספרו הראשון "שירוסופיה - המסע אל אי המשמעות", אוסף של 70 שירים והגיגים פילוסופים, יצא לאור בהוצאת "מנדלי מוכר ספרים". תומר מפרסם מאמרים, הגיגים ושירים נוספים בבלוג "שירוסופיה - למה התכוון המשורר".

תמונה ראשית: מדרגות אל האמת. תצלום: נונג ואנג, unsplash.com

Photo by Nong Vang on Unsplash