המטפלים באדם ובכאבי העולם

עמים ילידיים קדומים יודעים את הכאב שנגרם בשל הפגיעה בסביבה ובעולמנו. באוסטרליה, ילידים תורמים שיטות טיפול המשלבות בין מסורת וחידוש, ואפשר ללמוד מהם
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

משאית המובילה פחם חולפת בנהמה ומעלה עננת אבק אדומה המכסה את הפרות והכבשים המורעבות השוכבות באחו החף מעשב. גוויות של קנגורו מתים מוטלות ליד מעיינות יבשים. ציוץ ציפורים אינו נשמע.

יש מי שאומרים שזו הייתה הבצורת הנוראה ביותר שפקדה במאה השנים האחרונות את מרכז אוסטרליה ומזרחה. כמו במקומות אחרים בעולם, שינויי האקלים וכריתת יערות מביאים לעלייה תלולה במעלות החום ולאירועי מזג אוויר קיצוניים, ובהם גלי חום ובצורת. גם כך אוסטרליה חווה מדי שנה שבועות שבהם הטמפרטורות מטפסות אל מעל ל-45 מעלות צלסיוס, אבל מעטים בלבד היו מוכנים להתייבשות כזו של סכרים ונהרות.

חוסר הבטחון התזונתי הוא עכשיו איום ממשי בחלק מהמדינה, למשל בניו סאות' וויילס, שם מתות חיות המשק וחיות הבר. החקלאים מתקשים להתקיים. שיעור הלוקים בדיכאון בקרב מי שנשארים לגור שם עולה.

חוואים באזורים חקלאיים של המדינה חווים מתח משמעותי בגלל החשש מהשלכות הבצורת על עצמם, על משפחותיהם ועל הקהילות שלהם

"נהגתי לישון במשך 15 שעות ביום," אומר ריצ'ארד, מגדל בקר המתגורר ליד וייט-קליפס במערב ניו סאות' ווילס. "הרגשתי כל כך חולה ועייף, שחשבתי שיש לי סרטן. אבל זה היה דיכאון". הדיכאון שלו הופיע ממש לפני הבצורת, והוא סבור שמקורו בלחץ קיצוני ובבעיות במשפחה. אבל הבצורת מעצימה את המתח שבו שרויים החקלאים: היא משחיתה את האדמה ומקשה עליהם להתפרנס.

במחקר משנת 2018 שנעשה באוניברסיטת ניוקאסל בניו סאות' ווילס התברר כי חוואים באזורים חקלאיים של המדינה חווים "מתח משמעותי בגלל החשש מהשלכות הבצורת על עצמם, על משפחותיהם ועל הקהילות שלהם". מחקר נוסף מצביע על כך שחוסר היציבות הכלכלית הקשור לבצורת מגביר את הסיכון להתאבדות בקרב חקלאים.

הפסיכולוגית פט דאדג'ון (Dudgeon) מאוניברסיטת מערב אוסטרליה מכירה את התופעה: אנשים סובלים מדיכאון בתגובה למתח קיצוני. היא הייתה הפסיכולוגית האבוריג'ינית הראשונה באוסטרליה, והתמחתה במניעת התאבדויות כתוצאה מבעיות הקשורות בבריאות הנפש בקבילה שלה בקימברלי, אזור בצפון מערב אוסטרליה. בכל רחבי אוסטרליה, שיעור ההתאבדויות בקרב האבוריג'ינים וילידי האיים שבמצר טורס עלה דרמטית בשלושים השנים האחרונות. העלייה נובעת מבעיות מתמשכות כמו גזענות, עוני וכאב שאינו נמחה, תוצאה של מורשת של מאות שנות קולוניאליזם והתעמרות מצד ממשלות בריטניה ואוסטרליה. למשל, אדמותיהם של אבוריג'ינים רבים נלקחו מהם והם הוכרחו לעקור ולהתגורר במיסיון או שילדיהם נמסרו לאומנה במשפחות שאינן אבוריג'יניות.

אבוריג'ינים, אוסטרליה, ריקוד

אבוריג'ינים בריקוד בפסטיבל באוסטרליה. תצלום: מלקולם ויליאמס

דאדג'ון מאמינה כי ניתן ללמוד לקחים רבים בכל הנוגע לאבל וטראומה מאובדן האדמה והתרבות שחוו האבוריג'ינים. היא סבורה כי על הפסיכולוגיה לנטוש את מסורת הטיפול המערבית של מומחה-מטופל, לטובת צורה נרטיבית יותר המבוססת על מסורות אבוריג'יניות וחיבור מחדש לאדמה. וככל שיותר פסיכולוגים מטמיעים את המושגים האבוריג'יניים הללו אל תוך הטיפול שלהם, גישות משולבות כאלה יכולות לסייע לחקלאים להתמודד עם הבצורת ולהתחבר לאדמה ולשפר גם את בריאותם הנפשית.

האבוריג'ינים מחוברים עמוקות ל"ארץ", למקום שאליו יש להם קשר רוחני. האישי, החברתי והאקולוגי קשורים מאוד: "בריאות" הוא מצב שבו כל אלה מאוזנים

"אם האדמה חולה, אתם חולים," אומרת פיונה ליווינגסטון (Livingstone), המנהלת את התוכנית למניעת התאבדויות במרכז לבריאות הנפש בקהילות כפריות ומרוחקות של אוניברסיטת ניוקאסל. היא מסבירה כי מושג הבריאות האבוריג'יני המסורתי רחב בהרבה מזה המקובל ברפואה המערבית. האבוריג'ינים, היא אומרת, מחוברים עמוקות ל"ארץ", למקום שאליו יש להם קשר רוחני. האישי, החברתי והאקולוגי קשורים מאוד: "בריאות" הוא מצב שבו כל אלה מאוזנים.

בצורת ממושכת משפיעה כלכלית על קהילות אבוריג'יניות באזורים חקלאיים, משום שהיא מובילה למחסור בעבודה. ישנו גם הצער על האובדן בגלל מותם של חיות בר וצמחים. חוסר היכולת לטפל באדמה במהלך תקופות בצורת ממשוכות מגביר את הלחץ ומוביל לעלייה בהתנהגויות אנטי-סוציאליות ומרובות סיכונים כמו שימוש בסמים ושתייה. אנשים "אינם בוטחים זה בזה, מרכלים ברשעות ופוגעים אלה באלה", אומר מחבר אחד הדו"חות. בצורת עלולה "להחריף את הצער והטראומה שבבסיס הדברים".

ההתמודדות עם תחושות ייאוש עלולה להיות מורכבת. מערכת היחסים המסורתית בתבנית של מומחה-מטופל המאפיינת את הטיפול הפסיכולוגי נתפשה תכופות על ידי האבוריג'ינים כמבוססת על מערכת היחסים של האדון הכובש מול הנכבש. זו בעיה, בעיקר אם כפי שדאדג'ון סבורה, הקולוניאליזם עצמו הוא מקור עיקרי למצוקתם של האבוריג'ינים ולעתים קרובות הוא המוביל לדיכאון ולרצון להתאבד. "היעדר ההגדרה העצמית הוא עדיין הסיבה לשיעור ההתאבדויות הגבוה בקרב האבוריג'ינים. זוהי תחושה של חוסר תקווה המועברת מדור לדור", היא מסבירה.

דאדג'ון אומרת כי יש מקרים שבהם מרפאות מסוגלות לספק מענה, לפחות לאנשים הנמצאים בסיכון מיידי להתאבדות. אבל עבור מי שרוצים לבנות חוסן רגשי, השימוש בפולחנים עתיקים, המזכירים לאנשים את ההיסטוריה שלהם ומעוררים תחושת שייכות, עשוי להיות רב עוצמה. "חיזוק התרבות ותחושת העצמי הברורה הוא בוודאי חלק חשוב ברווחתם הנפשית של האבוריג'ינים", היא מוסיפה.

בקנדה, תכנית שזכתה לשם "המשכיות תרבותית" הוכחה כמוצלחת בתמיכה בצעירים בני האומות הראשונות, על ידי חיזוק הזהות התרבותית ויכולת העמידה שלהם. גישה זו מסייעת לאנשים להתגאות בתרבותם, הופכת אותם למשמרי הידע ומבקשת מהם ללמד אחרים לשמור על הסביבה שכולנו תלויים בה. דגש זה על הגדרה עצמית והערכת התרבות עשוי לסייע למתבגרים בסיכון, הלומדים כך איך להתמודד. הוא גם עשוי להועיל למשפחות המתמודדות עם טראומה ואובדן. ממחקרים עולה כי המשכיות תרבותית עשויה לצמצם את שיעור ההתאבדויות משום שאנשים חשים שהם כבר אינם חיים בשטח הפקר תרבותי, שבו אינם שייכים לתרבות המערבית וגם לא לתרבות הילידית.

אומות ראשונות, מסיכה, קנדה, ילידים

מסכה ילידית מקנדה (של בני האומות הראשונות), Royal BC Museum, תצלום: לוטוס ג'ונסון

זוהי גישה שמצליחה גם באוסטרליה.

תחושה עזה של אחריות כלפי האדמה ומעמד של "שומרי האדמה שעליה אנו חיים" הם מהותיים לתרבות האבוריג'ינית האוסטרלית. היא מחייבת שמירה על האדמה והמים למען הדור הבא. אבל שינויי אקלים גרמו לכאוס במזג האוויר, הביאו חורפים יבשים וממטרים לא צפויים, בעיקר בדרום ובמזרח. איש אינו זוכר מתי היה יבש כל כך, מתי היו כל כך מעט מים במאגרים ובערוצי נחלים. רבים מן האקליפטוסים האיקוניים של אוסטרליה הפסיקו לפרוח.

מים הם סמל לידע, לפחות בתרבות אבוריג'ינית אחת. בשפות המדוברות בטריטוריה הצפונית המילה "גנַמָה" פירושה מקום שבו מי מלח ומים מתוקים נפגשים. היא משמשת כמטפורה לבני אדם שונים המתכנסים כדי לחלוק ידע ולהגיע להבנה. היא גם הבסיס למה שהאבוריג'ינים מכנים Yarning או "סיפורי מעשיות" – ישיבה על הקרקע במעגל, כדי לספר סיפורים.

מטפלים בתחום בריאות הנפש משתמשים בטכניקת סיפורי המעשיות עם אבוריג'ינים קשישים באזורים מרוחקים כדי להבין את צרכי הבריאות הייחודיים שלהם

צורות חשיבה נושנות כאלה משמשות חלק מן הפסיכולוגים כדי להתמודד עם הקונוטציות הקולוניאליות של הפסיכולוגיה בצורתה המערבית. פגישות ייעוץ המבוססות על סיפורי מעשיות עושות שימוש בהיסטוריה, סיפורי סיפורים ומציאת מכנה משותף על בסיס "קשרי עור", שיטה מורכבת לציון קשרי משפחה. טיפול כזה עשוי להימשך שבועות וגם חודשים – הישירות היחסית של הטיפול המערבי נחשבת בתרבות האבוריג'ינית לגסת רוח.

"סיפורי מעשיות עיקרם מודעות תרבותית", אומר אין לין מאוניברסיטת אוסטרליה המערבית. הוא עובד בעיקר עם קהילות אבוריג'יניות בנושאים של ניהול כאב, והוא אומר כי תקשורת גרועה עלולה להפריע לטיפול יעיל: "תכופות הרופא הוא שקוטע את השיחה מהר מדי ומונע מן המטופלים לומר את מה שהם בעצם רוצים לומר. משם כך, אני משתמש בסיפורי מעשיות קליניים. כך נוצרת מערכת יחסים הנסבה סביב הניסיון לפתור בעיות. אני שואל, למשל, אם החולה בא ממקום שבו המים חשובים מאוד. כרופא, האם אפשר להשתמש במים כדי להבטיח שהשיחה תמשוך לנבוע? לזרום? שאל על אודות דיג, על יציאה אל המים בחברת הבן. האם פעילויות על המים יכולות לסייע לחולה בדרך כלשהי?"

סיפורי מעשיות הפכו לבסיס של רבות מתוכניות הבריאות-מרחוק. תוכנית המבוססת על האזנה לקולות של קשישי העדה האבוריג'ינית החלה לפעול לפני יותר מ-15 שנה, כדי לסייע לחולים בניהול מחלות כרוניות. כעת היא מופעלת במספר מחוזות בניו סאות' ווילס, שם הקשישים מתבקשים לעזור לזהות מדוע יוזמות בריאות מסוימות אינן מועילות לאבוריג'ינים, ואיך ניתן לשפר אותן.

מטפלים בתחום בריאות הנפש משתמשים בטכניקת סיפורי המעשיות עם אבוריג'ינים קשישים באזורים מרוחקים כדי להבין את צרכי הבריאות הייחודיים שלהם, עתה כשכולם מוטרדים בשל הבצורת. אבל האם שיטה זו יכולה לסייע גם למי שאינם אבוריג'ינים ומרגישים חוסר אונים וייאוש עקב הבצורת?

Devil's Marbles, אוסטרליה

גושי גרניט המכונים Devil's Marbles, ב-Northern Territory באוסטרליה. הסלעים והשטח הושב לאחרונה לידי האבוריג'ינים. תצלום: BRJ INC

כאב אקולוגי עומד במרכז של צבר מחקרים הולך וגדל. הפילוסוף הסביבתי גלן אלברכט (Albrecht) טבע – בעת שעבד באוניברסיטת ניוקאסל –  את המונח Solastalgia כדי לתאר את אותה מצוקה נפשית הנגרמת כתוצאה משינוי סביבתי. המונח מתייחס בעיקר לאותה מצוקה הקשורה לשינוי סביבתי בסביבה הקרובה לבית. המושג משמש היום את מערכת הפסיכולוגיה הקלינית ואת קובעי מדיניות הבריאות באוסטרליה, וגם חוקרים בארצות הברית, הבוחנים את השפעתן של שריפות הענק בקליפורניה.

איך אנו, כיחידים, יכולים בכלל להשפיע על הבעיות הנגרמות בשל שינויי האקלים? ומצד שני, האם נוכל לומר לנכדינו שידענו על שינוי האקלים אבל לא עשינו די כדי למנוע אותם?

ניתן לחשוב על סולאסטלגיה כעל חוסר מנוחה בסביבה עוינת, שבה אנחנו מרגישים חסרי אונים. ג'סטין לוסון (Lawson) מאוניברסיטת דיקין במלבורן מסביר זאת במונחים יומיומיים יותר. לדבריו, זו תחושה דומה לזו שהוא חש כשהוא שומע את השיר No More Walks in the Wood של להקת הנשרים, המתאר זיכרון של יער שהיה שם פעם, אבל נגדע.

חוסר אונים הוא המרכיב החשוב כאן. שינויי אקלים הם בעיה כלל עולמית שממשלות מתקשות להתמודד איתה, ובוודאי לפתור אותה. איך אנו, כיחידים, יכולים בכלל להשפיע עליה? ומצד שני, האם נוכל לומר לנכדינו שידענו על שינוי האקלים אבל לא עשינו די כדי למנוע אותם?

קבוצות כמו "רופאים למען איכות הסביבה" באוסטרליה ממשיכות לבקש מממשלות לפעול ולהכין את אזרחיהן לעתיד, לעצור את זיהום הסביבה, למנוע את גורמי ההתחממות והבצורת. אבל ישנה עשייה מעטה בלבד, ואין תוכנית מקיפה.

בה בעת, מדינאי אוסטרליה ממשיכים לדבר על יתרונות דלק המאובנים. ראש הממשלה, סקוט מוריסון, היה בעבר תומך נלהב של תעשיית הפחם. ב-2017 בעת שהיה שר אוצר, מוריסון הביא לפרלמנט גוש פחם והצהיר, "זהו פחם. אל תפחדו, אל תחששו". ובעוד שההצעה לבנות מכרה פחם פתוח בניו סאות' ווילס נדחתה בפברואר 2019, בעיקר משום שמכרה כזה היה גורם לעלייה בכמות גזי החממה ותורם לשינויי האקלים, שתי תחנות כוח חדשות המופעלות בפחם אמורות להיבנות באותו אזור.

 

תחושת הנטישה וההתעלמות מצד הרשויות, שנמנעות מפעולה אף שיש להן תקציב מתאים, הולכת ומצטברת ותורמת למצוקה הנפשית המתפתחת בסופו של דבר לבעיה רפואית. בו זמנית, מי שמנסים לעשות מעשה בעצמם, מגלים כי קשה מאוד להתנגד לרשויות.

בוורלי סמיילס (Smiles), פעילת איכות סביבה המתנגדת לכריית הפחם, חוות על בשרה את האופן שבו קהילות עלולות להישבר ללא רוח מאחדת עזה ומחויבות לאיכות הסביבה. היא נעצרה ב-2017 לאחר שהפגינה נגד הרחבת מכרה הפחם שליד ביתה, בעיירה החקלאית וולאר, במרכז ניו סאות' ווילס.

"על הקהילה שלנו הופעל לחץ עצום", היא אומרת. "אילו רק היינו נותרים מאוחדים. רבים מכרו ועזבו. מתברר כי קהילות אינן מסוגלות לתפקד ללא מספר מסוים של חברים וכשאנשים אינם נשארים מאוחדים. למשל, כבר אין מתנדבים לשירות כיבוי האש. השריפות מתגברות [בגלל הבצורת] ואני מרגישה לא בטוחה". היא אומרת שחברות הכרייה תורמות גם הן למחסור במים, והחקלאים שנותרו במקום אינם מסוגלים לעבוד.

האם קהילה אבוריג'ינית משגשגת הייתה עוזרת לסמיילס להשיג את המטרה, ועוזרת לעיירה לעמוד מול הקשיים? אבוריג'ינים מעטים בלבד חיים בוולאר, אחרי דורות של אלימות וגזענות. וכעת רבים מן התושבים שאינם אבוריג'ינים עוזבים, בעיקר משום שחברות כרייה בינלאומיות מציעות לרכוש את אדמותיהם של חקלאים מיואשים. סמיילס אומרת שאלה שנותרו מרגישים המומים ושחוקים, נפשית וגופנית כאחד, אחרי שנלחמו לאורך זמן רב כל כך ברשויות.

והבצורת נמשכת ברוב אזורי אוסטרליה, כולל בניו סאות' ווילס, עם שיטפונות עזים בחוף המזרחי ובצפון המדינה. רבים חווים סוג של רפיון מול התחממות כדור הארץ. הם חשים המומים וחסרי תקווה בכלל הכאוס שהבצורת והשיטפונות מביאים.

פט דאדג'ון הייתה רוצה לראות יותר פסיכולוגים אבוריג'ינים שילמדו את עמיתיהם על המשכיות תרבותית, על ה"גנַמָה" ועל השימוש בסיפור מעשיות. פרויקט לימוד הפסיכולוגיה האוסטרלית הילידית, שדאדג'ון עומדת בראשו, מנסה לא רק להגדיל את מספר הפסיכולוגים האבוריג'ינים אלא גם לשלב לימודים אבוריג'יניים בשיעורי פסיכולוגיה, עבור הסטודנטים כולם. היא מקווה שהדבר יוביל אחרים להבין כי בני אדם יכולים להתמודד עם האתגרים הנובעים מבעיות חמורות בסביבה, ולמצוא דרכים להתמודדות עם הקונפליקטים והלחצים המלווים אותם.

בשטחים הכפריים של אוסטרליה, ישנם אבוריג'ינים –  פסיכולוגים ומטפלים העוסקים במניעת התאבדויות –  שהחלו ליצור קשרים קרובים עם עמיתיהם מקהילות אחרות. הם החלו בכך באורח לא רשמי לפני מספר שנים, אבל במהלך הבצורת של חורף 2018 הוכרזה תוכנית רשמית כזו, כשקהילות שאינן אבוריג'יניות מצאו את עצמן מתמודדות עם מצוקות נפשיות קשות.

כינוס בני כל הקהילות כדי לרתום את כישוריהם ולספר מעשיות הפך את החוויה לביטוי משמעותי של שותפות: המשתתפים העידו על תחושה של אחדות, חזון ובהירות

שיתופי פעולה כאלה עושים שימוש במגוון רחב של שיטות עבור קבוצות גיל רבות, כמו הקמת קבוצות כדורגל לצעירים, וביקור אצל פסיכולוגים אבוריג'ינים המסייעים בהדרכת ילדים וילדות. ישנן גם סדנאות מרוכזות בסופי שבוע עבור נשים או גברים הלומדים על החלומות במסורת האבוריג'ינית. למשל, בסדנאות חלימת מים, קשיש ופסיכולוג אבוריג'יני מלמדים כיתה קטנה ורב-מוצאית, את חשיבות המים וכיצד נוהלו באדמותיהם במשך אלפי שנים. אירועים פומביים מסייעים לכולם ללמוד את סיפורי המים העתיקים הללו, ואת חשיבות החיים ההרמוניים במדינה.

מחקרים באוניברסיטת ניוקאסל מאשרים כי פעילויות כאלה מסייעות ככלי פסיכולוגי יעיל. קולין ריגבי (Rigby) ועמיתיו ראיינו 166 איש מ-27 קהילות באזורים הכפריים של ניו סאות' ווילס, שלקחו חלק בסדנאות של סיפורי מעשיות במהלך "היובש הגדול" הגדול של 2008. לעצם ההכרה בהשפעת הבצורת על האבוריג'ינים, על ידי קהילות אבוריג'יניות וקהילות אחרות גם יחד, היה ערך רב. כינוס בני כל הקהילות כדי לרתום את כישוריהם ולספר מעשיות הפך את החוויה ל"ביטוי משמעותי של שותפות", כפי שאמרו המשתתפים שהעידו על תחושה של אחדות, חזון ובהירות.

האבוריג'ינים סייעו רבות בהדרכה של סיפורי מעשיות, ועזרו לכל המשתתפים להבין אלה את אלה, לקחת זמן כדי למצוא את המילים הנכונות המביעות את רגשותיהם ולגלות חוויות משותפות. החוקרים גילו כי רבים מן האבוריג'ינים שמחו נוכח המעורבות של תושבים שאינם אבוריג'ינים, כל עוד אלה הפנימו את מושג ה"גנמה" והקשיבו. במקרים מסוימים עלתה תחושה של פיוס בין שתי הקבוצות.

טיפול, מעגל, אבוריג'ינים

במעגל הטיפולי, מסורת ומודרנה. איור: קמילה פרקינס, עבור  Mosaic Science. כל הזכויות שמורות לקמילה פרקינס

בהקשר זה, המונח "גנמה" קיבל משמעות של "אם תקשיבו לנו, נאזין לכם". כלומר, שתי תרבויות מאזינות זו לזו ולומדות זו מזו. סמל לכך ששתי קהילות פועלות כדי למצוא פתרונות מעשיים בהתמודדות עם אבל אקולוגי ואובדן של טבע ובית.

פיונה ליווינגסטון פיתחה סדנאות בשם "We-Yarn", ביחד עם שחקן הרוגבי לשעבר נת'ן בלקלוק (Blacklock) שהוא אבוריג'יני. הם מעודדים חלימה אבוריג'ינית, סיפור סיפורים על אודות ההיסטוריה שיכול להזין "חיבור לאדמה באמצעות הזיכרון", היא מסבירה.

קבוצות קטנות לומדות על מקומות מסוימים: ערוץ נחל, בעלי החיים שבו, וסיפורים על אבותיהם, כמו הסיבה שהובילה קבוצה משפחתית מסוימת למקום הזה, בחיפוש אחר נחמה כשבן משפחה מת. כשמשתתפים בסדנאות שלהם גם אנשים שאינם אבוריג'ינים, הצוות מקפיד לוודא כי משתתפים אבוריג'ינים מוכנים לקחת חלק בקבוצה מעורבת. "זה תלוי בקהילה המבקשת את הסדנה ובצרכיה ותקוותיה. אנחנו פועלים על פי בקשות ייחודיות של כל קהילה", אומרת ליווינגסטון.

סיפורי-חלום חשובים כדי להעניק לאנשים תחושת זהות, לעורר השראה ולעודד חשיבה יצירתית, האובדת לעתים קרובות כשאנשים מדוכאים

קהילות המתגוררת באזור החוף עשויות לבקש סדנאות שיכללו סיפורי חלום על אודות בעלי חיים החיים במים מלוחים, ולרצות לבלות את היום על החוף, בישיבה על החול וסיפור מעשיות. אנשי מים מתוקים אולי יעדיפו לשמוע סיפורים על האופן שבו עוצב הנוף שבו חיה הקהילה שלהם. סיפורים כאלה חשובים כדי להעניק לאנשים תחושת זהות, לעורר השראה ולעודד חשיבה יצירתית, האובדת לעתים קרובות כשאנשים מדוכאים.

רבים מן המשתתפים במפגשים של סיפורי מעשיות מגיעים לשם כשהם סובלים ממצוקה קשה ואובדנות. הרופאים שלהם המליצו על הסדנאות כחלק מן הטיפול. המפתח הוא לעודד אנשים לחוש שיש להם אחריות להגן על הסביבה ולטפח אותה, להרגיש חיבור לאדמה שאנשים מחוץ לקהילות האבוריג'יניות אינם מכירים. שהשמים, האדמה, הנהרות – כולם קשורים.

אבוריג'ינים נוהגים להביט תכופות בכוכבים כדי למצוא בהם הדרכה ולהיזכר באבותיהם. בענני האבק של שביל החלב ניתן לראות מחצי הכדור הדרומי את ה"אמוּ שבשמים". זו דוגמה למה שדאדג'ון מכנה המשכיות תרבותית וליווינגסון מכנה "גנמה": ישנם סיפורים רבים על האמו הזו במיתולוגיות החלום האבוריג'יניות המוקדשות לבריאה ולידע. חלקם קשורים להופעת האמו בשמים בתקופות של חילופי עונות, ואחרים מדברים על האופן שבו הציפור מציצה מטה מבין העננים כדי לוודא שהכול בסדר על פני האדמה בתקופות קשות – כמו בימי הבצורת והעצב הנוכחיים.

סיפורים כאלה עוברים מדור לדור במשפחות אבוריג'יניות. הם מסייעים לקהילות ללמוד על העושר של הארץ שבה הם חיים ולשאוב השראה מכוח העמידה של תרבות עתיקה בהרבה. היכרות עם הסיפורים האלה מעוררת גאווה בחיים שם.

משתתפת שאינה אבוריג'ינית, חקלאית שביקשה שלא אנקוב בשמה, הגיעה לסדנה אחרי שאובחנה כסובלת מדיכאון קליני. היא לא רצתה לקחת תרופות משום שראתה בני משפחה שסבלו מבעיות בזיכרון כשלקחו תרופות נוגדות דיכאון, והיא הגיעה לסדנה בעקבות מודעה שראתה בעיתון. כמו חקלאים רבים אחרים, היא הייתה בטוחה שהדיכאון שלה מקורו במתחים מצטברים, ושהבצורת הייתה הקש האחרון.

אחרי שהשתתפה בסדנה שנמשכה יום אחד, היא נדהמה לגלות את הנדיבות של הפסיכולוג האבוריג'יני ושל שאר המשתתפים. "עסקנו במציאת מכנה משותף. ידעתי שחלק גדול מהתקשורת בתרבות האבוריג'ינית אינו מילולי, ומשתמש בשפת גוף. לכן הרגשתי שאני לא ממש מבינה מה קורה. זה לא שינה הרבה. במשך חלק מהיום רק ישבנו ושתקנו והקשבנו זה לזה.

"דיברנו על מה שחווינו במהלך הבצורת. רוב האבוריג'ינים דיברו על תחושות ממושכות של חוסר תקווה, ולא רק על הבצורת, משום שאינם מרגישים שהם מערביים וגם לא אבוריג'ינים והם תקועים 'בין העולמות'. לעתים קרובות נדמה לי שגם אני מרגישה שאני לא ממש משתלבת, אבל אני מבינה שזה שונה ושאני לא מתמודדת עם אותי קושי כמותם.

"אחדים מהאבוריג'ינים גם דיברו על תחושת בושה, על כך שאינם פוגשים מספיק את בני משפחתם ואינם מפרנסים היטב. ישבתי שם וחשבתי שזה רגש שנפוץ עוד יותר בקרב מערביים, אלא אם נעזור לתקן את האדמה שאותה אנחנו משמידים. כעת זה משפיע על הפרנסה שלנו. אני בוודאי לא אהיה מסוגלת להישאר כאן אם גם בחורף הבא תהיה בצורת".

אבוריג'ינים, חלומות, מים

המים בראש מעייניהם. איור: קמילה פרקינס, עבור Mosaic Science, כל הזכויות שמורות לקמילה פרקינס.

תראו מה שרדו האבוריג'ינים. חייבים להעריץ את החיבור שלהם זה לזה, לאדמה, וגם את הרוחניות שלהם

ליווינגסטון, שאינה אבוריג'ינית, אומרת שהיא למדה רבות מהעבודה עם בלקלוק ואחרים בסדנאות גנמה. "לכל כך הרבה אבוריג'ינים יש קשרי משפחה עמוקים יותר ממי שאינם אבוריג'ינים. הרקע שלי הוא טיפול במניעת התאבדויות. מתיאום פרויקטים ב'We-Yarn' למדתי כל כך הרבה. זה עודד אותי ללמוד על תולדות משפחתי ועל הרוחניות שבה, ואני מרגישה חזקה יותר".

חלק מן התוכנית כולל אמנות, כמו ציור או צילום ומופעי במה. החלק הזה אולי מעשי פחות מלימוד על אודות הגידולים שיש לגדל כדי להפיק מזון בתקופה של בצורת ממושכת, אבל גם היכולת לבטא רגשות היא חלק מהתמודדות עם לחץ.

הצוות משתמש בטכניקה נוספת, במסגרתה שני פסיכולוגים – אחד מהם אבוריג'יני והשני לא – עובדים בצמד, ומשוחחים על תהליך תלת שלבי שנועד לנסות להתמודד עם מצבים חדשים וקשים כמו שינויי אקלים. ראשית ישנה המודעות ואז ההלם וחוסר האונים ואחריהם הפעולה וההתגברות על הבושה.

המחשבה שבבסיס הגישה הזו היא ש"יש לתרגם רגשות למעשים", מסבירה ליווינגסטון. "המציאות אינה קלה, אבל גם לא חסרת כל תקווה. תראו מה שרדו האבוריג'ינים. חייבים להעריץ את החיבור שלהם זה לזה, לאדמה, ואת הרוחניות שלהם", היא אומרת. "יש מה לעשות ואנשים יכולים לשרוד, אם יהיו לנו יכולות מתאימות לשם כך".

החקלאית שהשתתפה בסדנה מרגישה בעצמה שינוי ניכר: "בסוף היום הרגשתי שקיבלתי רעיונות על אודות אחריות ולא רק לחווה שלנו אלא גם לנהר הסמוך, לציפורים, לקנגורו שחיים בחווה שלנו. דיברנו על משפחה ועל קשרים לאדמה. אני מרגישה שהופקדה בידי האדמה שעליה אני חיה, וזה מעורר בי גאווה. אני אחראית לדברים חיים שתלויים בחווה. זה גורם לי לזקוף את הגב. אני מרגישה זקופה יותר הודות לכך", היא אומרת.

 

ג'ורג'ינה קניון (Kenyon) הייתה עיתונאית ב"גארדיאן" ובבי בי סי, וכתבה עבור ארגונים שונים ובהם ארגון הבריאות העולמי. לאחרונה עזבה את לונדון, כדי לעבוד עם תנין ידידותי מאוד בשם אריק בצפון קווינסלנד, אוסטרליה.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: אבוריג'ינים בין משבר וטיפול. איור: קמילה פרקינס, עבור Mosaic Science. כל הזכויות שמורות לקמילה פרקינס.

מערכת "אלכסון" מודה לקמילה פרקינס על הרשות להשתמש באיוריה למאמר. כל האיורים שלה המשמשים כאן: © Camilla Perkins for Mosaic

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'ורג'ינה קניון, Mosaic Science.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על המטפלים באדם ובכאבי העולם

02
נוקדן הספרים

הבעיה שהמאמר מבוסס על פנטסיה אידיאולוגית ולא על מציאות. כשה״ילידים״ האבוריג’ינים הגיעו לאוסטרליה (והם הגיעו, לא ״נוצרו״ שם הם ככל הנראה הכחידו מגוון גדול של בעלי חיים, לא מאוד שונה מהאירופאים שהגיעו כמה עשרות אלפי שנים אחרי.
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Australian_megafauna