למוזיאון האמפתיה אין בית קבוע. הוא נודד בעולם, כדי לעודד מבקרים רבים ככל האפשר לקחת חלק בפעילויות שלו, כי מעצם הגדרתו, מוזיאון האמפתיה הוא מיצג שיתופי,
אנשי מוזיאון האמפתיה מעודדים את הקהל בכל מקום שאליו הם מגיעים. לשתף אחרים בסיפוריהם, להקשיב, להתייחס ולנסות לראות את העולם מנקודות מבט של אחרים. המטרה: להתמודד עם רעות חולות כמו גזענות, דעות קדומות, דוגמות ואי שוויון ועימותים שלפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לקיומם ויצירה של מערכות יחסים טובות יותר.
בין הדברים שיביא אליכם המוזיאון: ספריה שבה 1001 ספרים שנתרמו על ידי אנשים שאהבו אותם מאוד וטרחו לכתוב בכל ספר מה בדיוק דיבר אליהם ואיזה מחשבות הספר עורר בהם; נעליים של אחרים, והזדמנות להלך בהם תוך האזנה לסיפורו של בעל הנעליים המקורי, כדי להכיר את העולם מנקודת התייחסות שונה לגמרי; וספריה אנושית, שבה תוכלו לשאול אדם, ולא ספר, אדם של ממש, שתוכלו לקחת הצידה לשיחה.
המופע הבא, בקרוב מאוד, בלונדון, בשיתוף פעולה עם עמותת סיוע לפליטים המלקטת מהם סיפורים אישיים.
ועד שתגיעו למוזיאון האמפתיה, תוכלו להאזין לפודקסט שלו.
תגובות פייסבוק
עם יעקב עד לשמיים
יאיר עמיחי-המבורגרמימוש עצמי? צמיחה אישית כדי להיות מה שאנחנו באמת יכולים להיות? מפתחות...
X 12 דקות
שביל החלב
"ובכן (תגידו) לשמוע כוכבים! בוודאי
יצאת מדעתך!" ואני אומר לכם, עם זאת,
שכדי לשמוע אותם, פעמים רבות אני מתעורר
ופותח את החלונות, חיוור מתדהמה...
ואנו משוחחים כל הלילה, בשעה
ששביל החלב, כמו חופה פרושה,
נוצץ. ועם בוא השמש, מתגעגע ומלא צער,
אני עדיין מחפש אותם ברקיע השומם.
תאמרו כעת: "חבר מטורף!
אתה משוחח איתם? מה פשר
מה שהם אומרים לך כשהם איתך?"
ואומר לכם: "אהבו כדי להבין אותם!
כי רק מי שאוהב יכול היה לשמוע,
להיות מסוגל לשמוע ולהבין כוכבים."
תרגם מפורטוגזית: יורם מלצר
אולאוו בילאק (Olavo Bilac) היה משורר ברזילאי שחי בין 1865 ו-1918. הוא חיבר את המלים של ההמנון לדגל הברזילאי, והנה מן הבולטים שבמשוררי האסכולה הפרנסיאנית (Parnassianismo), שהתמקדה במוטיבים קלאסיים ובצורת הסונטה. מלותיו האחרונות היו "תנו לי קפה, אני עומד לכתוב!"
היה הייתה מלכה
ויליאם פוקנראֶלְנוֹרָה באה מהבקתה שלה ונכנסה לחצר האחורית. הבית הרבוע, הענקי, וכל השטח...
X 23 דקות