איזה דוקטור זה

טכנולוגיה אינה הכול. לא כל בעיה מובילה לפתרון שהוא בהכרח מוצר או שיטה. במירוץ הגדול שמעסיק את דורנו, האם נדע לא לשכוח את רוח האדם?
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

ואולי העולם כולו סלט של אטומים, ותו לא. במקום אחד נדבקים אחד לשני כמו עיסה ויוצרים מוצק, מתכת כלשהי נניח. במקום אחר משתלבים ביחד ויוצרים מולקולות, שמתלכדות לתאים, שמהווים נוירונים במוח שלנו, שנורים ברגע מסוים או שלא, ובכך מגיבים לחוויית המציאות, ונורים שוב או שלא, ובכך טווים מחשבות על גבי מציאות זו, למשל את המחשבה הזאת. אם כך, אין הבדל מהותי בין המחשבה הזאת, או זו שעוברת במוחו של הקורא עכשיו, לבין מתכת. המתכת, והמחשבה אודות מתכת, זהות.

ואולי העולם כולו חומר. חומר שיוצר מבנים בחומר, חומר שיוצר מחשבות או רגשות, וגם יוצר את האשליה שהמחשבות והרגשות הללו אינן חומר אלא משהו אחר, שנקרא לו למשל רוח

ואולי העולם כולו חומר. חומר שיוצר מבנים בחומר, חומר שיוצר מחשבות או רגשות, וגם יוצר את האשליה שהמחשבות והרגשות הללו אינן חומר אלא משהו אחר, שנקרא לו למשל רוח, לדבר הזה שאינו באמת קיים ולכן בכלל לא משנה איך נקרא לו, ובאותה מידה יכולנו לקרוא לו דאינריז טארגאריין ולהתחמק בקלות מעונש, ובעצם, אין שום סיבה שלא נעשה זאת. כמה נפלא! אם כל העולם חומר, בוודאי נוכל לפטור את עצמנו מתהיות על דאינריז טארגאריין ולפרוש למשאלות על אודות חומר בלבד. כה מנחם! לדעת שדי אם נעסוק בשאלות הנדסיות כמו, למשל, מה יקרה אם יתנגש אטום אחד באחר, או כמה זמן ייקח לקבוצת אטומים הנקראת כדור ליפול מגובה של עשרה מטרים, או כמה זמן ייקח לקבוצת אטומים הנקראת מכונית להאיץ מאפס למאה קמ"ש. אפילו לשאלה למה מתכוונים כשאומרים עשרה מטרים יש תשובה חומרית: הכוונה היא למידה הנקבעת באמצעות קובץ של אטומים הנקרא סרגל. כמה מקל ומשרה ביטחון לדעת שקיומנו כולו תלוי רק בשאלות כאלו ולא בכל מיני שאלות משונות ומדאיגות בקשר לדאינריז שאיש מאיתנו אינו מעוניין להתמודד עמן.

כדורים, כדורים באוויר

ואם חישבנו הכול... זהו? הבנו? פתרנו? תצלום: אלן קין

רגע.

אבל למה מתכוונים כשאומרים זמן? ולמה מתכוונים כשאומרים מתכוונים? ולמה מתכוונים כשאומרים דמוקרטיה? ולמה עדיף לנו לחיות תחת שלטון דמוקרטי? והאם זה בסדר לגנוב בשביל הרעבים? או להרוג כדי להימנע מהרג?

טוב, זה לא נורא, נכון? מדובר בשאלות שנוכל להתמודד איתן בעזרת האינטואיציה שלנו, שגם היא סלט של אטומים ותו לא, ואין לנו צורך לזמן לשם כך את דאינריז, כי, נו, היא מפחידה (החלטנו, גם, באופן שרירותי לחלוטין, להתייחס לכל שאינו חומר, כלומר לדאינריז, בלשון נקבה).

בעשורים האחרונים החברה מתרחקת מלימודי הרוח כאילו שלכל מפגש עמם מתייצבים גם שלושה דרקונים יורקי אש. מחלקות למדעי הרוח באוניברסיטאות מצטמצמות בערך באותו קצב שבו מתפתחים המחשבים והטלפונים החכמים

לא נכון. ובכל זאת, בעשורים האחרונים החברה מתרחקת מלימודי הרוח כאילו שלכל מפגש עמם מתייצבים גם שלושה דרקונים יורקי אש. מחלקות למדעי הרוח באוניברסיטאות מצטמצמות בערך באותו קצב שבו מתפתחים המחשבים והטלפונים החכמים. כי אנחנו, כחברה, כבר איננו מייחסים ערך גבוה לעיסוק ברוח. כנראה משום שעיסוק זה אינו מייצר לנו מספיק חומר, או כי לא ברור מה הוא כן מייצר.

אבל זה בכלל לא מעשי, אי אפשר להתפרנס מזה! צעק מישהו בקהל. ונכון, מישהו – או, בשמו הנפוץ יותר: כמעט כולנו –  באמת קשה מאוד להתפרנס מזה. הרבה יותר קל להתפרנס מתכנון שבבים אלקטרונים. אבל זה רק אומר שאנשים מוכנים לשלם יותר תמורת שבבים אלקטרונים מאשר תמורת ספרים. כלומר, כפי שאמרנו, אנחנו מעריכים יותר את הטלפונים הניידים שלנו מאשר את הספרים. איננו עוסקים בעולם הרוח לא משום שאיננו מצפים להתפרנס ממנו. להיפך, איננו מצפים להתפרנס ממנו, כי אנחנו לא עוסקים בו.

ונדמה היה, שחברה ששורשיה נעוצים עמוקות בפילוסופיה היוונית תגיע למסקנות אחרות באשר לעיסוקיה. סוקרטס הקריב את חייו למען העיסוק בפילוסופיה. המנהיג האידיאלי לפי משנת תלמיד, אפלטון, הוא מלך-פילוסוף דווקא, ולא, מלך-איש-יחסי ציבור. הפילוסופים היוונים עסקו במסגרת הפילוסופיה גם במתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה, מוזיקה ואמנות. הפילוסופיה היא אם כל המקצועות המודרניים, עד כדי כך שגם בימינו נהוג לקבל תואר PhD - Doctor of Philosophy בסיום התואר הגבוה בכל תחום (למעט רפואה). נדמה היה שחברה שבמשך מאות שנים סגדה ליצירותיהם של גאונים כמו בטהובן, קאנט, טולסטוי ודה וינצ׳י תמשיך לייחס לאלה חשיבות, אולי אפילו רבה יותר היום כשהאמצעים מאפשרים זאת בקלות רבה יותר. ולמרות זאת, באופן הדרגתי ושיטתי החברה המודרנית מפנה עורף לערש התרבות שלה. למה?

לעניות דעתה של הרוח המפעילה את גוש האטומים הענקי הכותב שורות אלו, אף שהתופעה שלילית, אחת הסיבות המרכזיות לה היא דווקא חיובית. נהיינו יותר חומריים לא כי אנחנו דמויות מרושעות תאבות בצע, אלא כי פתאום יש לנו יותר חומר, שבאמת ובתמים מיטיב עמנו. המהפכות התעשייתית והטכנולוגית הביאו לכך שאדם מערבי בעל הכנסה ממוצעת יכול לחיות היום חיים ברמה גבוהה בהרבה מאי פעם. במערב, מעולם לא היה קל יותר להתנייד, לרכוש מוצרי מזון המגיעים מכל רחבי הגלובוס, להיות נקי וממוזג, וגם  לא למות מנגיפים אלימים.

אלא שהעיסוק המתמיד בתעשייה ובטכנולוגיה מַבנה את החשיבה. את אותה סכמה המשמשת לצרכים תעשייתיים אנחנו מיישמים בחיי היומיום: נוכח בעיה או מחסור אנו פונים מיד לחפש פתרון תעשייתי/טכנולוגי והתוצאה היא בהכרח מוצר על כל המשתמע מכך. מחנכים אותנו לחשוב כך מגיל צעיר, שולחים אותנו לקייטנת יזמים ברגע שאנו לומדים ללכת, לא מכוונה רעה, אלא כי במקרים רבים זו חשיבה יעילה. האנושות כבר פתרה באמצעות טכנולוגיה בעיות רבות שלא נראו בעבר כשייכות לתחומה (וגם יצרה בעזרתה בעיות אחרות). אין פלא שהחשיבה התעשייתית פופולרית כל כך. עד לפני דורות ספורים האפשרות לנחות על המאדים או להתגונן מפני אסטרואידים נראתה בדיונית, והיום אנחנו כבר מחפשים אהבה באמצעות טכנולוגיה, ולא מחכים לפגישות מקריות.

עיפרון, שביבים, מחדד

בעיה? יופי? האם צריך תמיד פתרון? ומאיזה סוג? תצלום: מייקל וולטר

בעזרת הספרות, ההיסטוריה, התרבות והאמנות החברה נוהגת להעביר ביקורת על אותם המוסדות החברתיים שהיא עצמה פיתחה, כדי להבין מי אנחנו, מה פירושו להיות אנושי, מה היה בעברנו, אילו טעויות עשינו וגם, או אפילו בעיקר, מי לא היינו רוצים להיות עוד

אלא שיכול להיות שאנחנו שוכחים איך להפעיל סוגים אחרים של חשיבה. אולי לא מפתיע שרבים אינם מצליחים להתחבר לספרוּת. את מה זה משרת? מה זה עושה? איזה מן מוצר זה? האם הספר ״החטא ועונשו״ ישביע אותי או יחמם אותי כשקר לי? אנשים לועגים למדעי הרוח ומכנים אותם ״מדעי האוויר״, פשוט משום שהם אינם מבינים מאיזה חומר קורצו או מה הם עושים. קשה לנו יותר ויותר לזכור שלא לכל פעילות שלנו צריכה להיות מטרה מוגדרת מדויקת, כמו לאפליקציה בסלולרי. תבנית החשיבה שלנו קובעת: או שאתה חומר בעל מטרה נקודתית, או שאין מה לעשות בך.

הצרה היא שקשה לברוח מהַבניה מחשבתית, כי צריך קודם כל להגיע למסקנה שישנם מקרים שבהם חשיבה אחרת עשויה להתאים –  אבל המסקנה הזאת עצמה תיתקל במחסום תבנית המחשבה שלנו. אולם ההבניה המחשבתית שלנו אינה מוחלטת, ולכולנו עדיין יש באמתחת צורות רבות אחרות של חשיבה, גם אם לא התאמנו בהן זמן רב. לכן אנחנו יכולים להבין שמקורם של רוב המוסדות החברתיים שלנו הוא בפילוסופיה: הכלכלה הקפיטליסטית, כמו התורה המוסרית התומכת בה, התועלתנות, שאפשרו את המהפכות התעשייתיות והטכנולוגיות, פותחו בידי פילוסופים כמו אדם סמית' וג׳ון סטיוארט מיל. אנחנו יכולים להבין שבעזרת הספרות, ההיסטוריה, התרבות והאמנות החברה נוהגת להעביר ביקורת על אותם המוסדות החברתיים שהיא עצמה פיתחה, כדי להבין מי אנחנו, מה פירושו להיות אנושי, מה היה בעברנו, אילו טעויות עשינו וגם, או אפילו בעיקר, מי לא היינו רוצים להיות עוד.

ואנחנו בוודאי יכולים להבין שלא כל דבר ראוי מוכרח גם להיות חומרי. ושלא כל דבר ראוי מוכרח שתהיה לו מטרה עסקית מוגדרת מראש. קבוצת המתמטיקאים והסופרים הצרפתים ״אוליפו״ נוסדה ב-1960 כדי לנסות לפתח יצירות ספרותיות תוך שימוש במבנים מתמטיים. למשל, האלגוריתם S+7 שפותח על ידי אנשי אוליפו מחליף בטקסט נתון כל שם עצם בשם העצם השביעי שאחריו במילון מסוים. למשל, הפסוקים הראשונים בתנ״ך, בסיוע מילון אבן-שושן, הופכים לאחר החלת האלגוריתם S+7 למשפט הבא: ״ברבב ברא אלוף את השמיר ואת הארר. והארר היה תהל ובהילה, וחשל על-פני תהלוכה. ויאמר אלוף יהי אורדו...״. המטרה של הניסוי הספרותי-מתמטי הזה אינה ברורה לגמרי, אבל גם המטרה של החלטות אחרות, חשובות יותר, אינה ברורה. מדוע אנשים מביאים ילדים לעולם? כי יש מחסור בבני אדם? כי זה משרת מטרה עליונה כלשהי? או כי זה מה שהם מרגישים שהם צריכים לעשות? האם אנחנו מרגישים צורך להסביר לילדים מדוע הולדנו אותם? במקרה זה, אנחנו נוהגים לתת תשובות מעורפלות לשאלות שממילא בקושי נשאלות. למשל: ״כי אנחנו אוהבים אותך״.

לא כל התשובות מגיעות בצורת מערכים של אטומים או מבנה ארגוני אחר של חומר. בניגוד לתפישה התעשייתית-טכנולוגית, ישנן בין הפעולות שאנחנו מבצעים גם כאלה הנעדרות מטרה ברורה וזה טוב, אנחנו בעלי חיים ולא אפליקציות של ישות אחרת, ומותר וכדאי לנו להפליג במפעלים אנושיים כיד הדמיון. אין סיבה לוותר על היתרונות הטכנולוגים שפיתחנו, אבל זו זכות להשקיע מעצמנו גם בעולמות הפחות חומריים, בנושאי התרבות והרוח, שהם הזיכרון וההבנה הקולקטיבית שלנו את עצמנו.

 

אליצור בר יהודה הוא בעל תואר שני במתמטיקה מאוניברסיטת בן גוריון. הוא כותב סיפורים סוריאליסטים קצרים בבלוג מעצב העפיפונים.

תמונה ראשית: יופי ברוח. תצלום: ג'יימס לי, unsplash.com

Photo by James Lee on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי אליצור בר יהודה.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

17 תגובות על איזה דוקטור זה

03
אברום רותם

נהנתי מאד! שאפו. דיון מרתק אודות סוגיה אנושית מקדמת דנה שלא פתורה עד היום.
---------------------
הערה למגיב Ori (בדף הפייסבוק):
(1) לא ברור על סמך מה "הטיעון המדע פתר את רוב החידות הפילוסופיות שהעלו היוונים לפני אלפי שנים".נשמח לדוגמה - איזה חידה פילוסופית המדע פתר בדיוק? ואם "פתר", באמת פתר?
(2) בהמשך הושמע שאין דברים חדשים בתחום הפילוסופיה הותיקה. מתוך כך משתמע שלא צריך ללמוד פילוסופיה/ מדעי הרוח כי אין בהם חדש... בוא נודה שזה טיעון נשלף שלא עבר מחשבה שניה. (למשל, האם לא נלמד צעירים כי זה מידע לא חדש כלל?)

05
אלף

ובהמשך לאברום והפניית השאלות לאורי כץ, אשמח גם אני לדעת, בין היתר כביולוג, איך המדע פותר שאלות של מדוע באופן רחב ואת הסיבה לעשיית ילדים (/התרבות) באופן ספציפי יותר?

    06
    אליצור בר יהודה

    גם אני לא יודע איך המדע פותר שאלות כאלו. בעצם אני גם לא יודע איך הפילוסופיה פותרת אותן, אבל לפחות שם השאלות נמצאות במרחב שיותר ראוי להן, ולדעתי זה לא פחות חשוב.

07
ליאור

הי אליצור, אני חושב שחלק מהתגובות כאן באו בשל ההצבה שהצבת את הפילוסופיה כאילו מובן מאליו שהיא משהו אחר - ונוגד - מדע. אז כמה הערות, כי אני בסך הכל מסכים לגמרי עם הכותב אורי כץ כי אני חושב שאני לגמרי מבין למה הוא התכוון, ולמרות זאת אני די מסכים עם מה שאתה רצית לאמר, משהו בסגנון שביזנס וטכנולוגיה זה לא הכי טוב או הכי חשוב ושיש דברים אחרים.
אז לגבי ההעמדה של פילוסופיה כנגד המדע, אני רוצה להזכיר (כאילו שהייתי שם עאלק) שהיוונים לא עסקו בפילוסופיה לעומת המדע, אלא די להיפך: הפילוסופיה היתה הדבר הכי קרוב שהיה להם בכיוון חשיבה מדעית.
לגבי היחס עסקים/פילוסופיה כיום לעומת היחס עסקים/פילוסופיה ביוון העתיקה, זה גם מבלבל. לא שאני איזה מומחה להסטוריה אבל יוון הפכה לאימפריה הודות לאוכלוסיית אנשי עסקים שעסקו קודם כל ומעל לכל בלנסות להתעשר על ידי מסחר ומלחמות, כך שהעושר שהגיע מהעסקים היה בין הדברים שאיפשרו מצב נוח להתפתחות חשיבה הפילוסופית.
ולגבי היחס טכנולוגיה/פילוסופיה כיום לעומת היחס טכנולוגיה/פילוסופיה ביוון העתיקה, אז אפילו אם נסכים שההעדפה של תכלס טכנולוגי על פני מחשבות פילוסופיות היא ״רעה חולה״ מודרנית, אז כבר היה לה תקדים… בדיוק אצל אותם יוונים עתיקים שאצלם התפתחה הפילוסופיה. שכן אפשר רק לנחש שהם השתמשו בפיתוחי התכלס של ארכימדס ופיתגורס ביומיום הרבה יותר משהשתמשו בפילוסופיה של סופוקלס ואריסטו.

    08
    אליצור בר יהודה

    היי ליאור, תודה רבה על התגובה, היא מאוד עוזרת להבין בעיה שקיימת בטקסט. אני מודה שהיה קשה לי להתחמק בכתיבה מהמוקש הזה שציינת, כלומר שלא ינבע ממה שכתבתי שאני חושב שיש סתירה בין פילוסופיה בפרט או רוח בכלל למדע, כי אני לא (אגב אני התגלמות אי הסתירה הזאת, יש לי תואר שני במתמטיקה ואני כותב הצעת מחקר לתואר שלישי בפילוסופיה של המוסר). בכל זאת מדבריך משתמע שדרכתי על המוקש, אולי בגלל שהדבר שכן ניסיתי להעמיד כנגד הרוח הוא המטריאליזם, והמטריאליזם בעצמו הושפע רבות מהמדע, אבל זו לא "אשמת" המדע. אני מקווה מאוד שהרבה קוראים יגללו למטה ויקראו את התגובה שלך.

    09
    ויגדור רכניץ

    שלום ליאור
    כתבת: "הפילוסופיה היתה הדבר הכי קרוב שהיה להם בכיוון חשיבה מדעית".
    אתה צודק בזמנים ההם באותה תקופה התפתחותית, הפרדיגמה השליטה היתה הפילוסופיה. אך כמו כל פרדיגמה גם זו נפלה כאשר הפסיכולוגיה הבהביוריסטית היכתה על קודקודה כאשר חוקר בשם וונדט פתח את המעבדה הפסיכולוגית הראשונה. ואותה פסיכולוגיה בהביוריסטית הפכה לדבר הקרוב ביותר לאותה החשיבה המדעית.
    ואחר כך גם זו נפלה והחליפה אותה הפסיכולוגיה הקוגנטיבית.
    מה שאני רוצה להגיד זה שלכל תקופה התפתחותית, יש את אותה הפרדיגמה או התפיסה המתאימה לה תודעתית.
    כיום הפילוסופיה אינה "ניספרת" מכיוון שאיננה ממשית. אין ניתן לבדוק אותה בכלים אמפירים. זו תאוריה, כזו ש"אי אפשר ללכת איתה למכולת".
    אנו חיים בעולם שבו חשובה לנו התכלית. לשם מה אני עושה את מה שאני עושה, איזה תוצאות אני מקבל מאותה השיטה.
    וסוף אולי קצת מפתיע לסיום
    כותב בעל הסולם:"כל חכמה שבעולם הערכתה היא לפי ערך התכלית שמביאה. שהיא המטרה, שכל חצי העיון קולעים אליה. ולכן לא יצוייר כלל חכמה, בלי איזו מטרה - זולת לתינוקות, בחכמת המשחקים, כי להבל זמן באה להם, וזו מטרתם, לפי ערכם. ועל-כן אין החכמה נערכת בחריפות ובקיאות, אלא לפי שבח ויתרון התכלית שמביאה.
    מתוך מאמרו: חכמת ישראל בערך חכמת חיצוניים

10
בועז מיטודלה

יפה אליצור.
מעניין, כתוב טוב וגם משעשע.
לגבי הקשר, או הניתוק בין פילוסופיה ומדע, כפי שגם אתה ציינת, היחס לפילוסופיה ביוון העתיקה (כמו גם אצל המוסלמים אחרייהם) היה כאל אחד המדעים.
מה גם שמתמטיקה (מי כמוך יודע) ברמות הגבוהות היא כמעט פילוסופיה בפני עצמה.
זאת ועוד, תחומים סופר ״מדעיים״ ומדוייקים כמו אסטרונומיה ופיסיקה, ואפילו ביולוגיה, עושים שימוש בפילוסופיה על מנת להעלות תיאוריות חדשות, אותם מנסים להוכיח באמצעות משוואות ומחקרים אמפירים (שאת חלקם, אגב גם הגו מדענים שהפעילו דיספילינה ״פילוסופית״).
גם מהנדס, או מעצב מוצר טוב וכמובן איש מדע, טוב יעשה אם יאמץ כלים פילוסופיים והוליסטיים על מנת להשביח את עבודתו. ללא כלים כאלה ושאלות שלא תמיד התשובה אלייהם מובילה ישירות לקערת המרק, נהייה כולנו טכנאים פשוטים שפוטרים בעיות שלרוב, מישהו כבר פתר לפנינו.
ולסיכום, גם אנשי חברת אפל הפעילו תפיסת עולם ״פילוסופית״ כשהם הגו את הרעיון למכשיר שבאמצעותו נכתבות שורות אלה.

    11
    אליצור בר יהודה

    היי בועז, תודה רבה על הפידבק.
    הנקודה שלך, שאנשים הפעילו ומפעילים חשיבה פילוסופית בתחומים רבים, כולל תחומים פופולרים כמו תכנון הסלולרי החכם, היא חשובה ומעניינת כשלעצמה.
    זה לא צירוף מקרים שהרבה מהמדענים הדגולים הקלאסיים היו גם פילוסופים. כפי שציינת, הם הפעילו בשני המקרים גם את החשיבה הפילוסופית שלהם. דיסציפלינות שלמות נולדו מכך, ואני חושב שזה שורש שמו של התואר השלישי, PhD, שהוזכר בטקסט: במובן מסוים, ברמות הגבוהות של התחומים השונים הם ממש נושקים לפילוסופיה, לכל הפחות מבחינה ערכית.
    מעניין שגם ההפוך נכון. פילוסופים מוכרחים להתייחס לממצאים מדעיים, במידה ואלו רלוונטים, כדי להעריך מחדש את התיאוריות שלהם. למשל, היה מקובל פעם בהגות הפילוסופית שבעלי חיים הם כמו ׳דברים׳, כלומר שהם נעדרים תודעה, רגשות או יכולת לחוות סבל וכאב. אבל התפתחויות בתחומי הביולוגיה, הנוירופסיכולוגיה והאבולוציה מראות אחרת.

12
Rvc1

אז ההגנה של המאמר על פילוסופיה היא שהיא חסרת תכלית וזה טוב? תשובות כאלו של הם בדיוק הסיבה שרוב האנשים לא לוקחים פילוסופיה ברצינות.

פילוסופיה היא זו שעונה לדוגמא על השאלות מה קיים? איך אנחנו יודעים מה קיים מה נכון מה אמיתי? מה עלינו לעשות? כל אדם חייב לענות על השאלות האלו כדי לפעול ולחיות שלא לדבר על להבין את המציאות ולהיות מאושר. זו הסיבה שפילוסופיה היא כל כך חשובה. אך מרבית הפילוסופים כיום טוענים שהמציאות לא ידועה ושמוסר שווה הקרבה עצמית. תשובות כאלה מן הסתם גורמות לאנשים לא לקחת רעיונות פילוסופיים ברצינות.

    13
    אליצור בר יהודה

    נקודה טובה Rvc1, אבל לא, ההגנה של המאמר על הפילוסופיה (ומדעי הרוח בכלל) היא לא "שהיא חסרת תכלית וזה טוב". מה שנטען הוא שסכמת החשיבה המערבית מושפעת רבות מהתרבות התעשייתית, ושבתרבות זו כדי שלדבר מסוים תהיה הצדקה צריכה להיות לו סיבה מוגדרת, מדוייקת וכלכלית. לעומת זאת, שאלות פילוסופיות הן יותר כלליות והן עוזרות לנו להבין את עצמנו ואת העולם במובנים שאינם מיתרגמים בדר"כ בצורה מדוייקת לרווח או תועלת בטווח הקצר, בטח שלא באופן כלכלי. אם לנסות לנקוט בגישה אחרת להסביר את כוונתי, לעיסוק בפילוסופיה (ומדעי הרוח בכלל) אין יתרונות אמפירים מיידיים כמו אוכל וכסף, שהם אותם היתרונות שבתור חברה מערבית אנחנו רגילים לשאוף אליהם, וזאת הסיבה לדעתי שאנשים לא מייחסים חשיבות לפילוסופיה. הסיבות שעולמות הרוח ובכללם פילוסופיה הם הכרחיים הן כן יותר אבסטרקטיות, כפי שציינת, למשל, "מה קיים מה נכון מה אמיתי? מה עלינו לעשות?". החשיבה המופשטת והלא "מוצרית" הזאת היא הסיבה שלדעתי אנשים מתחברים פחות לדיסציפלינות הרוח. כלומר לא "שהיא חסרת תכלית", אלא שהתכלית היא מופשטת ולא ברור איך אפשר למדוד אותה במונחים שאנחנו רגילים לדבר בהם ביומיום (בעיקר, כסף).

      14
      Rvc1

      פילובופיה היא הכוח המניע את בני האדם ולכן את ההיסטוריה והתרבות. הרעיונות הפרגמטיים והחומריים שאתה מזכיר במאמר הם רעיונות שנהגו על ידי פילוסופים (לדוגמא דיואי ומרקס) והתקבלו בפקולטות למדעי הרוח. הסיבה שאנשים לא לוקחים פילוסופיה ברצינות היא משום שהרעיונות הפילוסופים במיין סטרים במקרה הטוב מתנגדים ללקיחת רעיונות ברצינות. במקרה הרע הפילוסופים מתעסקים בסמנטיקה או לוגיקות מנותקות מהמציאות. בקיצור נראה לי שאתה מתעלם מהעובדה שהפילוסופיה היום טוענת שהמציאות היא בלתי ידועה ושזה או נוגד את המוסר או פשוט לא קשור למוסר לחיות חיים טובים. אם זה התוכן הפילוסופי זה לא מפתיע שאנשים חושבים שאין לפילוסופיה קשר לחיים שלהם.

        15
        אליצור בר יהודה

        Rvc1, לפחות עכשיו אנחנו לא מסכימים על עובדות, התקדמות משמעותית. יש הבדלים גדולים מאוד בין מה שטענו דיואי ומרקס לבין מה שאני טוען כאן, בעיקר כי למרות שהטענה שלי כמובן נתונה לביקורת היא צנועה מאוד: אני לא שואף לכונן סדר עולמי חדש אלא רק להצביע על בעיה חברתית מאוד נקודתית. יש גם כמובן הבדלים משמעותיים בטיעונים עצמם, ולא רק בהיקף.

        מעבר לכך, נראה שאת/ה טוענ/ת גם ש"פילוסופיה היא הכוח המניע את בני האדם ולכן את ההיסטוריה והתרבות" וגם ש"אם זה התוכן הפילוסופי זה לא מפתיע שאנשים חושבים שאין לפילוסופיה קשר לחיים שלהם". כלומר, את/ה מקבל/ת את החשיבות של הפילוסופיה, אם לא מגביר/ה אותה מעבר למה שאפילו אני טענתי, אך מאוכזב/ת מהפילוסופים עצמם. גם כאן אני לא מסכים עם הבסיס העובדתי שאת/ה מניח/ה. נכון, יש אסכולות פילוסופיות שבניגוד לאריסטו למשל טוענות דברים שמתקשרים עם "לא קשור למוסר לחיות חיים טובים", אבל יש גם הרבה אסכולות אחרות, יותר נורמטיביות מטבען, ולא צריך לשלול את כולן בגלל חלקן. אני לא מבין מה זה אומר "הפילוסופים במיין סטרים במקרה הטוב מתנגדים ללקיחת רעיונות ברצינות", אצטרך הבהרה למה הכוונה, מנסיוני פילוסופים לוקחים את הרעיונות שלהם ברצינות רבה מאוד. אני לחלוטין לא מסכים ש"פילוסופים מתעסקים בסמנטיקה או לוגיקות מנותקות מהמציאות". זה יותר קשה אולי להבין מה הקשר של לוגיקה מודלית למציאות, למשל, אבל יש קשר הדוק. באופן כללי, אחת התוצאות המפתיעות ביותר של לוגיקה היא שלמרות שהמבנה שלה כ"כ מוגדר וסינטקטי, הוא עדיין בקשר הדוק עם המציאות הסמנטית, ולעיתים אפילו מגדיר אותה, הדוגמא הכי טובה שאני יכול לחשוב כדי להמחיש זאת היא משפט השלמות של גדל, שם האובייקט הסינטקטי בסופו של דבר הופך להיות אובייקט סמנטי שמוכיח את הטענה (שכל מערכת עקבית של אקסיומות יש מודל). לגבי "אתה מתעלם מהעובדה שהפילוסופיה היום טוענת שהמציאות היא בלתי ידועה", זו ממש לא עובדה, ההיפך היא עובדה. זה נכון שפילוסופיה באופן כללי היא דיסציפלינה שהטלת הספק היא כלי משמעותי בה, וטוב שכך, אחרת היא לא הייתה פילוסופיה, אבל מכאן ל"מציאות בלתי ידועה" המרחק גדול. פילוסופים משתמשים בתיאוריות שלהם כ-ד-י לתאר את המציאות, לא כדי לטעון שהמציאות בלתי ידועה (אולי היו חלק שטענו שיש דברים שאי אפשר לדעת, כמו וויטגנשטיין למשל, אבל מדובר בחלק קטן מאוד, ובכל מקרה גם הדעות שלהם מעניינות מאוד). זה אולי גם נכון שהרבה דיונים נותרים פתוחים בפילוסופיה, ובעיקר כיווני החשיבה משתנים, אם זה מה שאת/ה מתכוונת ע"י "מציאות בלתי ידועה", אבל שוב המרחק בין הביטוי שהשתמשת בו לבין כך רחוק.

        באופן כללי אני מרגיש שאת/ה עושה הכללה גסה מאוד בין חלק מהפילוסופים שאת/ה לא אוהב/ת, לבין כל הפילוסופים. יש גם במדעים אחרים חילוקי דעות, זה לא אומר שצריך להחרים דיסציפלינות עליהם. למשל, הפסיכולוג והבלשן סטיבן פינקר טוען שתורשה היא המרכיב העיקרי, אם לא הבלעדי, הקובע התנהגות אנושית, וטוען שלכן, למשל, אנשים צריכים לא להתערב יותר מדי בחיים של הילדים שלהם אלא "רק לא להפריע". הדעות שלו לא הכי פופולריות בעולם האקדמי, אבל זה לא אומר שהן פסולות ובטח שלא שהן הופכות לייצג את הרוב. מחלוקות יש בכל מקום.

        לבסוף, אני לא אומר שאין מה לשפר בעיסוק הפילוסופי. למעשה אני לא מרגיש שיש לי עדיין מספיק נסיון כדי להגיד משהו על זה. אם הייתי צריך להגיד משהו, הייתי אומר שפילוסופים בעצמם צריכים לשאוף להנגיש את הידע שלהם לציבור הרחב בצורה יותר אטרקטיבית, ושזה צריך להיות חלק ממהות הדיסציפלינה, מה שיכול לעזור לבעיה הנידונה בטקסט למעלה. לדוגמא, הפילוסוף והפסיכולוג Sam Harris, שחלק מהרצאותיו מופיעות ב-TED, עושה זאת בצורה יוצאת דופן בעיני. הוא מדבר על סוגיות פילוסופיות עכשיויות וסופר פרגמטיות, ועושה זאת בצורה מושכת ומעניינת (בלי קשר לאם אני מסכים איתו או לא).

16
Rvc1

אולי לא הייתי ברור. הנה עמדתי ביחס למציאות וליכולת שלנו להבין אותה. המציאות קיימת. בני אדם תופסים אותה באמצעות החושים ובהמצאות לוגיקה שמתבססת על העובדות שנקלטו באמצעות החושים ו- the law of identity כלומר ש-a זה a. רוב הפילוסופים לא מסכימים עם העובדות האלו ולכן רוב האנשים לא יכולים לקחת אותם ברצינות. המדע לדוגמא מתבסס לחלוטין על הרעיונות הפילוסופיים האלו שאריסטו גילה. אם אתה רוצה רשימה חלקית של אנשים שדוחים את הרעיונות האלה אז הנה: הגל איידגר שופנההור יום וקאנט. שלא לדבר על פילוסופים שפשוט המציאו אקסיומות ובנו עולמות שלמים שנובעים מהם בלי שום קשר למציאות. אם אדם נורמלי ששואל את עצמו איך עליו לחיות את חייו נכנס לשיעור פילוסופיה ואומרים לו שאין לו דרך לדעת את המציאות כפי שהיא אלא רק מציאות נומינלית, מציאות כפי שהוא תופס אותה בגלל הקרבה שלו לאמצעי הייצור וכו' הוא מסיק בצדק שהפילוסופים מנותקים לחלוטין מהמציאות. הוא גם מסיק שלא בצדק שפילוסופיה בעצמה לא יכולה להיות קשורה למציאות. כמו כן כמה פילוסופים מתווכחים כיום אם אנחנו מוח בקופסא או לא? זה הטיעון הכי טוב והדוגמאות הכי טובות שאני חושב שאני יכול להביא בפורמט של תגובה למאמר.

    17
    אליצור בר יהודה

    Rcv1, פה כבר איבדת אותי, גם לגבי הנחות שאתה עושה וגם לגבי מה שאתה טוען על פילוסופים מאוד מוכרים. כפי שציינת פורמט של תגובה לטקסט כאן הוא מוגבל ונראה שבאמת יהיה קשה להמשיך מנקודה זו את הדיון. שמחתי לקרוא את דעותייך, הן לגיטימיות ומעבירות בצורה טובה איך אתה רואה את הדברים, מה גם שיש לי תחושה שאתה ממש לא בודד במערכה. אני חושב שהכי נכון יהיה להשאיר את הדיון פתוח לשיפוט הקוראים. תודה!