כוכב כוכב שבצפון

להיות חלק מהקפיטליזם או לבחור להישאר מחוץ לו? מדובר בהכרעה אישית שעלינו לקבל מדי יום, כמעט בכל עניין, כי המצפון החברתי בתוכנו
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

לכולנו היה מורה שלא נשכח גם לאחר שנים. כזה שאנחנו מתחברים אליו, מעריצים אותו, אולי אפילו קצת סוגדים לו. במקרה שלי, זה היה פרופסור באוניברסיטה. הוא היה מזמין אותי לסמינרים לתלמידים מתקדמים כשהייתי בסך הכול סטודנט בשנה הראשונה, עדיין בגיל העשרה. וישבתי המום מהערצה, סופג את הרעיונות הגדולים ביחס לחברה, לכלכלה, לפוליטיקה ולהיסטוריה. לאחר מכן היינו מדברים עליי, עליו, על החיים, ועל הטעם בכל זה. בכל אופן, איזה טעם יש בכלל לכל המושגים המופשטים הללו? רק מאוחר יותר גיליתי את השאלה שהוא בעצם מעולם לא שאל אותי – אבל הוביל אותי אליה בעדינות.

מדובר בשאלה שכיום אני חושב שהיה טוב אילו מישהו הציב אותה בפניי כשהייתי צעיר יותר: "האם אתה רוצה לחיות בתוך הקפיטליזם או מחוץ לו?" אבל היות שאף אחד לא הציב בפניי את השאלה, אציב אותה כעת בפניכם, כי אני חושב שמדובר בשאלה הגדולה והאמיתית ביותר שאנשים יכולים לשאול את עצמם היום. מדוע? האמת היא שהתשובה לשאלה הזאת תעצב ותכוון את חייכם כמו כוכב צפון.

ברור לי שאתם תגידו מיד משהו שאנחנו אוהבים לומר כיום: "אני יכול לעשות את שני הדברים! גם וגם!" אבל האם אתם באמת מסוגלים? תחשבו על כך. כיצד תוכלו לעשות שני דברים המנוגדים זה לזה? אמנם, יתכן שמדובר ברצף – ובכל זאת, אתם צריכים לבחור בנקודה על פני הרצף.

אבל ראשית, תרשו לי להסביר למה כוונתי ב"קפיטליזם". האם אני מתכוון לזניחת האפשרות למכור את העמל שלנו, לעבור לחיות בקומונה ולהפוך לאיזשהו אקטיביסט רדיקלי לכל החיים? אין בכך כל רע, אם הדבר גורם לכם לאושר, אבל לא לכך אני מתכוון. אני לא מחוץ לקפיטליזם באיזשהו מובן פוריטני – איש מאיתנו אינו נמצא במקום הזה. לא אם פירושו של קפיטליזם הוא יזמות, יצירתיות, תשוקה וסחר חליפין בין בני אדם. אנו חיים בעולם כפי שהוא, ואנו נחליף את הכישרונות והמאמצים שלנו בכסף.

כיום קפיטליזם הוא משהו אחר לגמרי לעומת הגדרתו המקורית. משמעותו של המונח הוא מערכות טורפניות כפי שקמו בארה"ב, כאלו הלוקחות דברים מאנשים ללא הסכמה, ולא באמת מיטיבות איתם

אלא שכיום קפיטליזם הוא משהו אחר לגמרי, האין זאת? משמעותו של המונח הוא מערכות טורפניות כפי שקמו בארה"ב, כאלו הלוקחות דברים מאנשים ללא הסכמה, ולא באמת מיטיבות איתם. אני לא רודף אחריכם בהתרעות על חוב כספי שיש לכם כיוון שאתם קוראים את המאמרים שלי. כלומר, כשאני אומר "מחוץ לקפיטליזם" אני לא מתכוון לקפיטליזם שבא לידי ביטוי בחנויות בבעלות משפחתית – אלא לגרסה הזאת של מיקסום הרווחים הטורפני ובכל מחיר שעולה ותופסת לה מקום מרכזי בעולם כיום.

חסר בית, הומלס, חסרת בית, כריש, קפיטליזם, מיאמי

חברה טורפנית גובה קורבנות. תצלום: יובל לוי

ובכל זאת, מדוע שאשאל את השאלה הזאת? האם אני מבקש לומר שאנחנו יכולים פשוט "לבחור" להיות מחוץ לדבר שכולנו נמצאים בתוכו? לא בדיוק.

חיים בתוך הקפיטליזם הטורפני גובים מחיר נורא: הם אינם מאפשרים לנו לממש את עצמנו, אלא מותירים אותנו תקועים, קמלים, כקליפות ריקות. יתכן שנתעשר חומרית מעט יותר מכפי שהיינו מתעשרים אחרת, אך אנו משלמים על כך במחיר הקרבת הגרסה הטובה שלנו

ובכן, הסיבה פשוטה. אני חושב שחיים בתוך הקפיטליזם הטורפני הוא בחירה איומה באורח קטסטרופלי עבור רובנו – ובמיוחד אם אנו צעירים וטרם הפכנו לציניקנים שחוקים, משופשפים ומובסים. אלא שלעתים קרובות מדי אנחנו לוקחים כמובן מאליו את הרעיון שכך אנחנו אמורים להתבגר, לגדול ולהתפתח. כמה פעמים אנו שומעים דברים כמו: "הגורל של הנער המוכשר הזה הוא להפוך לבנקאי השקעות! אחותו תהיי תותחית בשוק ההון! מה עוד אפשר להיות?" – כך דיברו ההורים השאפתניים ביחס לילדיהם בדור שלי.

ובכל זאת, עובדה פשוטה היא שחיים בתוך הקפיטליזם הטורפני גובים מחיר נורא: הם אינם מאפשרים לנו לממש את עצמנו, אלא מותירים אותנו תקועים, קמלים, כקליפות ריקות. יתכן שנתעשר חומרית מעט יותר מכפי שהיינו מתעשרים אחרת, אך אנו משלמים על כך במחיר הקרבת הגרסה הטובה שלנו, של מה שאנו יכולים להיות. אנחנו מאבדים את האמפתיה שלנו, את החסד, את החיבור, את האומץ, את החוכמה, את היופי ואת האמת – את כל המנעד המנצנץ ביופייה של אנושיותנו.

אך הגרסאות הטובות יותר של עצמנו הן בדיוק אלו המלאות שמחה, משמעות, הוקרה ומטרה. אז מדוע לבחור בדרך הזאת? כל דרך מלאה ניסיונות וסבל – אך רק דרכים אחדות מובילות אותנו לחופים של מי החיים.

יש מספר זעיר של אנשים שאני סבור שעבורם חיים בתוך הקפיטליזם טובים ומתאימים. מדובר במי שצריכים ללמוד את האמיתות הגדולות והפשוטות של החיים האנושיים בדרך הקשה מכל. במסע לעבר העושר, ובנפילה הבלתי נמנעת לייאוש, לבדידות ולריקנות, יתכן שהם ילמדו לבסוף לשאול את השאלות שהם פחדו לשאול כל חייהם: "מדוע אני כאן, באמת? מה הטעם בחיים הללו? מה אעשה בהם שתהיה בו משמעות בכלל?"

אתם רואים את ההבדל? אבהיר אותו בדוגמאות אחדות.

רוב אילי ההון של העולם עושים בחיים דברים מצחיקים ומשונים. הם מבלים את רוב חייהם בתוך הקפיטליזם – צוברים הון אדיר. ואז, לפתע פתאום, הם מתחילים לברוח מהקפיטליזם בכל כוחם. מדוע? הם כנראה למדו, בדרך הקשה, שההון הרב שהם צברו עלה להם יותר ממה שהוא הועיל להם. תחשבו על ביל גייטס, שכעת מנסה לתקן את העולם. אך אם זאת הייתה מטרתו האמיתית בחיים, מדוע הוא המתין עד שחלפו שני שלישים מחייו כדי להתחיל בכך? אתם רואים כמה משמעות ומטרה ואושר אובדים כך? כמעט כל איל הון מגיע למצב שבו הוא מנסה לתת את ההון שהוא צבר. בדיוק כך אפשר לראות שחיים שחולפים רק בתוך הקפיטליזם הם חיים דלים.

יש לי בת-דודה צעירה שרוצה להיות עורכת-דין. היא מבולבלת. מצד אחד, היא רוצה לפנות לשירות הציבורי, להתמודדות בבחירות על תפקיד ציבורי. מצד שני היא רוצה לעבוד, כדי להפוך לשותפה במשרד עורכי דין מפורסם. קפיטליזם או לא קפיטליזם? האמת היא ששתי הבחירות אפשריות בשתי הדרכים. היא יכולה להיבחר לתפקיד ציבורי בכיר – ולהפוך לכלי משחק בידי לוביסטים. או שהיא יכולה להפוך לשותפה במשרד עורכי דין, ולהילחם בעוולות למען החלשים. החיים אינם פשוטים ולא הכול נפתר ב"בבחירה" בתחום המקצועי.

יש לי חבר שעומד להיות רופא. הוא עומד לבחור בין להיות רופא בצרפת, שם יש רפואה ציבורית לכל, או בארה"ב, שבה המצב אינו כזה. הוא מעט מבולבל. מצד אחד הוא חש דחייה מהאפשרות להרוויח יותר כסף באמצעות טיפול בפחות אנשים, ומצד שני הוא חש משיכה לכך. מה עליו לבחור? את הבחירה אפשר להציג בצורה טובה יותר אם נראה בה בחירה בין הישארות בתוך הקפיטליזם או עמידה מחוץ לו – כי העובדה היא שאפילו בצרפת, אדם יכול להיות רופא כזה שמטרתו רק להתעשר, ולא לשרת את הזולת, ואפילו בארה"ב רופא יכול לפתוח מרפאה קטנה, שמטרת קיומה אינה רק לנצל אנשים בפגיעותם.

ההבדל הוא בין האפשרות שלנו לקבל תמורה באורח טורפני, נצלני ופוגעני, ובין האפשרות לקבל תמורה באורח משחרר, מעניק ומחזק-חיים

בכל הדוגמאות הללו יש חילופין אנושיים, נכון? אבל ההבדל הוא בין האפשרות שלנו לקבל תמורה באורח טורפני, נצלני ופוגעני, ובין האפשרות לקבל תמורה באורח משחרר, מעניק ומחזק-חיים. העובדה היא שאנחנו הורסים, מחריבים ורוצחים את עצמנו כשאנו בוחרים בטורפנות כדרך שבה נשתמש לצורך מגע אנושי בחיים הללו, כי אז אנו שומטים את הגרסה הטובה יותר שלנו. אך כשאנחנו בוחרים במגע אנושי משחרר, מיטיב ומעניק חיים, אנו מגלים שאנו זוכים לתמורה הרבה ביותר, עם יותר שמחה, יותר משמעות ויותר מטרה.

ובכן, הגישה שבה אתם נוקטים להמרת הכישרונות, הרעיונות והמאמצים שלכם היא בחירה. אך האמת היא שבין אם אתם בנקאית, עורך דין, יזמית, מתכנת, סופרת, אינטלקטואל או כל דבר אחר, אתם תמשיכו לבחור, ואולי אף תחליפו מערכות כדי שתוכלו להיות במקומות שבהם תוכלו לבחור. שום קריירה אינה מעניקה פטור מוחלט מן העבודה הקשה הגלומה בחיים הוגנים ומועילים. לכן, אני ממליץ לא לבחור בעיניים עצומות. תחשבו על כך בתשומת לב. האם תהיו טורפים או מעניקי חיים? מה המחיר שאתם משלמים כדי לחיות בתוך הקפיטליזם, ובמה מועיל לכם לחיות מחוץ לו?

לעולם לא אומר לכם שחיים הם בזבוז. שום חיים אינם יכולים להיות בזבוז. בכל יום, בכל רגע, יש בחירה – אלא שלפעמים בין הברירות שאנחנו מניחים שיש לנו, אנחנו בעצם לא מעניקים לעצמנו שום חירות. הרצון החופשי הוא אשליה שעשויה מחומרי החלומות של פילוסופים. אנו, יצורי אנוש מוגבלים, כבולים תמיד על ידי האמונות והזיכרונות וההיסטוריה והחברה שלנו. החירות לממש את עצמנו באורח מלא אינה דבר נתון, אלא משהו שאנו מרוויחים אותו, אנו עצמנו, בשיקול זהיר, במחשבה עמוקה, באומץ ובנכונות לצאת נגד מערכות ומצבים. כך אנחנו אכן לא יכולים לבזבז את ימינו, בעצם. אנחנו יכולים רק להתקרב מעט יותר למימושם באורח מלא.

לכן מבחינתי השאלה האם לבלות את החיים בתוך הקפיטליזם או מחוץ לו, היא כוכב הצפון.

 

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם שלספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי.

תמונה ראשית: פה או שם? תצלום: ג'ושוע קולמן, unsplash.com

Photo by JOSHUA COLEMAN on Unsplash

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומייר חק.

תגובות פייסבוק

3 תגובות על כוכב כוכב שבצפון

01
ניתאי

הבעיה היא שלא תמיד יש לך ברירה, יש מקצועות כל כך תחרותיים שגם אם תעשה הכול על מנת להמנע מהתחרות הטורפנית תמצא עצמך נשאב אל תוכה. המחבר מדבר גם אל מקצועות כגון רפואה או עריכת דין שם אולי יש אפשרות לפרנסה בכבוד גם ללא השאבות למערכת הטורפת של הקפטיליזם אבל מה עם המקצועות הפחות נדרשים שם אנשים מרוויחים פרוטות ומפוטרים שוב ושוב ללא קביעות והופכים כך לקורבנות הקפיטליזם. האם הם לא ימצאו את עצמם נשאבים אל הקפיטליזם הטורפני והתחרות המטורפת רק כדי להציל את משרתם?
כדי להבטיח שאדם יוכל לבחור שלא לשתף פעולה עם הקפטיליזם יש להבטיח לו שיזכה לשכר הוגן ולתנאים סוציאליים סבירים אם יבחר בכך.
בקיצור תוחזר מדינת הרווחה.

    02
    דן

    יפה דיברת. גם בהקשר של קפיטליזם בשנת 2019 וגם בהרבה הקשרים אחרים - לאדם הבודד יש יכולת די מוגבלת להשפיע, ומה שבד״כ מכתיב איך דברים מתנהלים זה יותר ה- ״Playing Field" ופחות המוטיבציות השונות של אדם כזה או אחר. כמובן, שרעיונות (ומאסות של אנשים שמאמינים ברעיונות) כן יכולים להביא לשינויים ב - Playing Field" לאורך זמן, אז יתכן שעדיין לא כלו כל הקיצים בכל מה שקשור לצורך בריסון האלמנט הדורסני שקיים בקפיטליזם.

03
מרים

הכותב לא מבין את משמעות המילה קפיטליזם.
להיות קפיטליסט זה לחיות מעמל ידך, כאשר אחוז מסוים ממנו עובר למדינה על מנת שתתמוך באלה שידם אינה משגת, ותבסס עבור כולנו מוצרים שאין לשוק החופשי אפשרות לייצר (ביטחון, למשל).
לקרוא לקפיטליסטים אנשים קמלים שלא מבטאים את עצמם?!?!? ראית פעם עובדי מדינה???