עם הרוח, אל הזריחה

בעולם המערבי חיים מיליוני צעירים במשברים נפשיים, שהמכנה המשותף להם הוא פגיעה קשה בתפקוד, לעתים עד כדי הימנעות קיצונית מכל מעגלי החיים והסתגרות ממושכת בבית, שנמשכת חודשים ואף שנים.

בעשור האחרון פגשתי בעבודתי צעירים רבים במצבים כאלה. את חלקם ליוויתי מקרוב בתהליכי שיקום והחלמה. תחושה של חוסר נראות, דימוי עצמי מרוסק ופחד עמוק מטעויות ומכישלונות שזורים בהם כחוט השני. דיכאון, חרדה ורמת דחק גבוהה מובילים לירידה בפניוּת הקוגניטיבית והרגשית. תהליכי החשיבה והעיבוד הרגשי נפגעים, המוטיבציה להשתייך נשחקת לדק, והאמונה באפשרות לשינוי ולהטבה מתערערת מהיסוד.

אחת הסיבות העמוקות למשברים נפשיים שמובילים להימנעות מהחיים, קשורה בנטייה לדלילות רוחנית – תוצר של חיים מלאי סטרס

אני מאמין שאחת הסיבות העמוקות למשברים נפשיים שמובילים להימנעות מהחיים, קשורה בנטייה לדלילות רוחנית – תוצר של חיים מלאי סטרס. כשאני מדבר על רוחניות אני לא מתכוון לאשרם במדבר. אני מתכוון לחיבור אינטואיטיבי פשוט לדברים, שניחן בעושר ובמלאות, ומאפשר לאדם לחוש הרמוניה. החיבור הפשוט הזה, עבור צעירים רבים, הפך לבלתי מושג לנוכח עומס גירויים, ציפיות ולחצים, ומחסור בקשרים אינטימיים. כשהתודעה חסרת מנוח ומלאה בפקפוק עצמי וברגשי אשם, היא מובילה להיפוך של תחושת הרמוניה – לדיסוננס רגשי, שבעצמו מזין את מעגל הסטרס – ולעיתים גם למצבים כרוניים של דיכאון, חרדה ופסיכוזה.

היה אולי אפשר לצפות שעלייה ברמת החיים ובזמן הפנוי תיטיב עם המצב הנפשי בחברה, אבל ארגון הבריאות העולמי עוד מעריך שדיכאון תהיה המגפה הגדולה של המאה ה-21. עולם הוויי פיי שאליו אנו מחוברים "מקל" על צעירים שנמנעים מהחיים, ומאפשר להם לצפות בהם מבעד למסכים, מבלי להשתתף ממש ומבלי להתחבר לאחרים באופן אינטימי – לעתים אפילו לא לבני משפחתם.

לחשוב על רוחניות מכיוון אחר

קשת הקונוטציות השליליות שמעוררת המילה רוחניות היא בעוכרי החברה. הרוחניות מרודדת לשיגיונות הניו אייג' ולחלומות על הארה שנמכרים בספרים מלאי להג, בזמן שהיא מהווה צורך אנושי בסיסי ועמוק. המחשבה על רוחניות במושגים של חיבור, חדווה וסקרנות תוכל לעשות עמה חסד. לא חייבים לתרגל מדיטציה או ללכת לסדנאות ריברסינג. לא חייבים להגיע להארה.

בשבוע ויפאסנה שבו השתתפתי תרגלנו מדיטציה באולם קטן. מדי בוקר המנחה הזמינה אנשים לבמה קטנה שבקדמת האולם כדי שישתפו בחוויות התרגול. גבר כבן ארבעים סיפר על חיזיון שהיה לו: הוא בסיומו של משחק כדורגל, ולמרות שהקבוצה שלו מפסידה, הוא מרגיש רק אהבה לקבוצה היריבה. המנחה הריעה על חציית סף האגו שלו. כל העניין נראה לי לקוח מתוך פרודיה. נדמה לי שהשיח ביניהם מבטא היטב את המיאוס והחשדנות שאנשים רבים חשים כלפי רוחניות בכלל – ורוחניקיות בפרט. עבורי, אין דבר רוחני או נעלה ברגשי אהבה לקבוצה שזה עתה ניצחה את הקבוצה שלי.

אתה הוא זה

אחד הרעיונות המרכזיים בפילוסופיות המזרח מדבר על כך שמה שאנו תופשים כמהווה את עצמיותנו ומה שבתפישתנו הוא הסובב אותנו אינם דברים נפרדים. הרעיון העמוק והעתיק הזה בא לידי ביטוי בגישות מערכתיות בתחום בריאות הנפש, שמדברות על כך שמשבר של אחד מבני המשפחה הוא משבר של התא המשפחתי כולו, וברמה עמוקה יותר, שהמשבר של היחיד מבטא מצב משברי מוקדם יותר במשפחה, שהוא לעתים סמוי מן העין.

ההתערבויות המקצועיות שנובעות מהגישות המערכתיות מופנות למשפחה כולה. גישת "דיאלוג פתוח" הביאה כנראה יותר מכול את הבשורה של הגישות המערכתיות לתחום בריאות הנפש במערב. המודל של "דיאלוג פתוח" התפתח בפינלנד בסוף שנות ה-80, ומיועד לטיפול במשברים פסיכוטיים ראשונים. ההתערבות מתבצעת על ידי צוות רב מקצועי בבית המשפחה. אחוזי ההצלחה הם מהגבוהים בעולם. במחקר אורך בן חמש שנים, נמצא ש-86% מהמטופלים חזרו לתפקוד מלא בלימודים או בעבודה, רובם ללא תסמינים פסיכוטיים וללא טיפול תרופתי ארוך טווח.

הקצב של העולם והאינטנסיביות שלו לא ישתנו בקרוב. אבל הבנה עמוקה יותר של הסיבות להיווצרותו של סטרס כרוני ושל ההשלכות מרחיקות הלכת שלו על המצב הנפשי, יכולה להוביל לשינוי בגישה ובאורח החיים ברמה האישית

דלילות רוחנית מזמנת מצבים של סטרס כרוני ושל הימנעות מהחיים

שגרה שמאופיינת ברמת דחק גבוהה מקשה על מציאת חיבור אינטואיטיבי לדברים ותחושת הרמוניה. הרגש הופך לשטחי והצבע דוהה. אם חיים כך מספיק זמן הנשמה נכבית והאוטומט של המחשבה והרגש נדלק, לעתים בלי ששמים לב. האינטואיציה הולכת לאיבוד, שמחת החיים אוזלת, ואז ממשיכים לרוץ כאילו אין מחר, בשביל לשרוד או לשגשג – קשה לומר.

בספרו המכונן "זן ואמנות אחזקת האופנוע" כותב רוברט מ. פירסיג (בתרגום עברי של יהודה רגבים, בהוצאת זמורה-ביתן):

"ההווה הוא הממשות היחידה הנתונה לנו. העץ, שאדם מודע לו באורח אינטלקטואלי, נמצא תמיד בעבר – בגלל אותו רווח זמן – ומשום כך הריהו לא ממשי. כל אובייקט הנתפש באורח אינטלקטואלי הריהו תמיד בעבר, ומשום כך – לא ממשי. הממשות היא תמיד רגע הראיה שלפני הפעלת האינטלקט. אין כל ממשות אחרת. ממשות קדם-אינטלקטואלית זו... היא מה שהיטיב לזהות כל הזמן במושג 'איכות'".

נדמה לי שרוחניות מתחילה באיכות שעליה פירסיג דיבר, בחיבור לממשות קדם-אינטלקטואלית, לאינטואיציה. הקצב של העולם והאינטנסיביות שלו לא ישתנו בקרוב. אבל הבנה עמוקה יותר של הסיבות להיווצרותו של סטרס כרוני ושל ההשלכות מרחיקות הלכת שלו על המצב הנפשי, יכולה להוביל לשינוי בגישה ובאורח החיים ברמה האישית.

רוחניות היא חוויה על ספקטרום אישי אינסופי, כשהיא מקבלת מקום היא תורמת להשקטת התודעה, לאיזון נפשי וליציבות. אפשר לחוות אותה בכל מצב שבו מתמסרים לפעולה, לעשייה או למהות, וכדאי לחקור אותה באופן חופשי – במיוחד כשהנפש מתחילה לשדר אותות מצוקה, אם כי רצוי עוד לפני.

אוריה מויאל הוא מייסד "הקול שבפנים" – שירות תמיכה ביתי למשפחות של צעירים במשבר נפשי, ומרפא בעיסוק בתחום בריאות הנפש והשיקום בקהילה. ספרו הראשון, "חַיטְרִיפּ", יצא לאור בהוצאת פרדס – רומן המביא את סיפורו של צעיר החווה אירוע פסיכוטי; בניסיונו לשים קץ ל"חיים המדומים", הוא יוצא למסע דרכים פראי בארצות הברית.

תמונה ראשית: לשוט עם הכוכבים. תצלום: יוהנס פלניו, unsplash.com

Photo by Johannes Plenio on Unsplash