ציקדות

בחודשי הקיץ, כשהערים הצרפתיות מתרוקנות, המקומיים נוהרים אל אתרי הקמפינג. זהו, מסתבר, הבילוי המועדף על הצרפתים, והבמאי הצרפתי (המתגורר בארה״ב) ג׳ואני קוזה (Joanny Causse) מציג אותו במבט מקרוב, בלי להזדקק ולו למילה אחת של קריינות.

החופשה באתר הקמפינג הופכת בסרט לסוג של פולחן, שמשתתפים בו אנשים מכל הגילים, המינים והצבעים - משפחות, בודדים, ילדים, בני נוער, קשישים - בתוך מיקרוקוסמוס זמני, עולם סגור ושלם, שאוכלוסייתו מתחלפת אחת לזמן מה, אבל ההתנהלות שלו נמשכת כאילו אין משמעות לאנשים אלה או אחרים (מקרב המיליונים) שמגיעים אליו. וישנן, כמובן, הציקדות.

Cigales (Cicadas) from Joanny Causse on Vimeo.

מאבדת את הראש

אשקאשה (Ashkasha) היא סקרנית מאוד, והסקרנות הזו מובילה אותה לעתים למקומות מסוכנים. באחד מאלה היא מאבדת את ראשה, אבל היא אינה נרתעת. היא ממשיכה לחפש, אף שבדרך אורבות לא מעט סכנות.

סרט האנימציה הקצר של היוצרת הארגנטינאית לארה מלץ (Lara Maltz), המלווה פסקול בלבד, ללא מילים, זכה בשורה של פרסים בפסטיבלים ברחבי תבל.

עבודות נוספות של מלץ אפשר למצוא באתר שלה.

ASHKASHA from Lara Maltz on Vimeo.

המהפך

ניקיטה דיאקור (NIKITA DIAKUR) חלם תמיד לבצע סלטות לאחור, אבל הוא פחד. הוא יצר את האווטר, הייצוג הדיגיטלי שלו, כדי שילמד לבצע סלטות במקומו. הדמות מבוססת על דמותו שלו, ומלבד הדחיפה החישובית הראשונית, את כל השאר היא לומדת באמצעות מה שנקרא ״למידת מכונה״ - תוכנה המסוגלת לשכלל את ביצועיה מפעם לפעם בזכות שטף של מידע שהיא צוברת ומעבדת.

הסרט backflip עוקב אחר תהליכי הניסוי והטעיה של האווטר. כדי ללמוד לקפוץ הוא נזקק ל-12 אלף חזרות. דיאקור עצמו לא יכול היה לבצע כל כך הרבה ניסיונות, אבל מותר להניח שכאדם, שאינו דיגיטלי וכבר מיומן בעמידה והליכה, הוא היה נזקק בוודאי לפחות תרגולים. אבל ככל שאנו ממשיכים ועוקבים אחר האווטר, כך מתרבים הרגעים שבהם אנו מזהים בו דבר מה אנושי, וכשהוא מוצא ברשת ציטטות שנועדו לתת לו השראה להמשיך ולא לוותר (״אל תחשוש מפציעות, עם כל נפילה הגוף שלך הוא גוף חדש״) מתחזקת התחושה המטרידה שבעתיד הלא מאוד רחוק יהיה לנו קשה מאוד לדעת שמדובר בתוכנה. ובכל זאת...

אנחנו והם והם ואנחנו

קל לתייג אנשים, לסווג, להכניס למשבצות מוכנות מראש. אבל כששואלים שאלות אישיות באמת, מתברר שהמחסומים המלאכותיים הללו מתפרקים.

בסרטון הפשוט והחכם הזה, שהפיקה הטלוויזיה הדנית, מתברר שהרושם החיצוני עלול להיות מטעה. אנשים שנדמה שאין לנו איתם דבר במשותף, מתגלים כדומים לנו יותר משהעזנו לדמיין.

בנשימה אחת

גיום נרי (Guillaume Néry) וג׳ולי גוטייה (Julie Gautier) - שניהם שוברי שיאים בצלילה חופשית, ובחייהם האישיים גם בעל ואישה - מזמינים אתכם למסע מקצה אחד של הגלובוס לקצהו האחר, והכול מתחת למים.

הסרט היפהפה One Breath Around the World צולם באתרים שונים ובהם מארויציוס, יפן ומקסיקו. כל צלילה כזו מחושבת בדייקנות - בהיעדר מיכלי חמצן, הצוללנים נסמכים על השאיפה האחת שבה מילאו את הריאות לפני שירדו אל המעמקים, ובמקרים מסוימים הם מסוגלים להחזיק מעמד כך אפילו שבע דקות. 

עוד על הספורט, שלדברי העוסקים בו מספק הזדמנויות לחוש שיכרון חושים, ועל יצירת הסרט, ראו כתבה  ב״נשיונל ג׳יאוגרפיק״.

One Breath Around The World from Les films engloutis on Vimeo.

המנמנמים

בעולם (המערבי) שבו יצרנות, פעלתנות, הישגיות ועשייה בלתי פוסקת הן כמעט תנאי לסטטוס חברתי, יש מי שמעזים להיענות לצרכים האמיתיים שלהם ולנמנם. ברוב המקרים קוראים לזה Power Nap, אולי כדי להצדיק את הצורך הכל כך טבעי במנוחה, תוך שמירה על תדמית של שליטה וכוח.

הסרט הקצר Powernapper’s Paradise של הבמאי סמיר ארבזדה (Samir Arabzadeh) מציע זווית ראייה אחרת: בפיליפינים, למשל, הגיוני, מקובל ומותר לנמנם במהלך יום העבודה. 

הסרט הוקרן בשורה של פסטיבלים חשובים בעולם ובהם HOT DOCS, EUNIC London, Helsinki International Film Festival וגם interfilm Berlin.

Powernapper's Paradise from Sideways Studios on Vimeo.