אבולוציה בתנועה

תורת האבולוציה מותירה שאלות רבות שטרם נפתרו. האם היא הכרחית? מה מקור הדינמיקה של התפתחות המינים? האם יש לאבולוציה כיוון?
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

שנים רבות נהגתי להרצות בפני סטודנטים בשנתם הראשונה על אודות "המדינה" של אפלטון. זה היה כיף גדול, אבל בחיבור הזה יש קטע אחד שתמיד בלבל אותם. לאורך הסמסטר נהגנו לבנות יחד את החברה האידיאלית של אפלטון – סוגים שונים של אנשים בעלי מגוון מיומנויות זכו להשכלה בהתאם לכישוריהם והופנו למקצועות המתאימים להם ביותר. ואז, בסוף, הכול קרס. במקום לבחור את האדם המתאים ביותר לכל עבודה, השליטים נהגו למנות את ילדיהם וכו'. המשטר המושלם הפסיק להיות מושלם. הסברתי לסטודנטים שמבחינת אפלטון אין בכך שום דבר חריג. אמנם הוא חשב שהמתמטיקה היא נצחית – הרי 4=2+2 אינו נעשה נכון לפתע פתאום, ולעולם לא יהיה שגוי – אבל העולם הגשמי שלנו משתנה תדיר. דבר אינו קבוע בחיינו ודבר אינו קבוע בהיסטוריה, שהרי היא נטולת תכלית מוגדרת, חסרת כיוון.

לפי היהדות והנצרות סיפורו של העולם הוא סיפור עם כיווןהתפישה הזאת השתנתה עם הופעת המחשבה היהודית וחדירתה לזרם המרכזי של התרבות. פילוסופים ותיאולוגים יהודים – בדומה לנוצרים שבאו אחריהם – חשבו במונחים היסטוריים. יתרה מזאת, הם חשבו שלהיסטוריה דווקא יש כיוון. אלוהים ברא את העולם שלב אחר שלב, והתערב באירועים היסטוריים כדי לכוון את העם הנבחר. ואז, לפי הנוצרים, החליט אלוהים שהוא חייב להתערב נחרצות כדי לבלום את התדרדרות האדם. וכך קיבלנו את סיפור ישו: צליבתו, תחייתו, אפשרות ישועתנו הנצחית, והנבואה המדברת על שובו הבלתי נמנע, המבשר את לידתם של "שמים חדשים וארץ חדשה". (חזון יוחנן, פרק כ"א, פס' 1, תרגום פרנץ דליטש).

גן עדן, Jacob Bouttats

"גן עדן", Jacob Bouttats, סוף המאה ה-17. תצלום: ויקימדיה

יש כאן סיפור עם כיוון – ובסיפור הזה בני האדם, אף שאינם יצירי כפיו היחידים של אלוהים, הם בעלי תפקיד מרכזי. חזירי יבלות לא נבראו בצלמו, ואין אסכטולוגיה חזירית המדברת על האושר העילאי הממתין להם בעתיד.

אם הברירה הטבעית אינה מבכרת את הטוב ביותר האבסולוטי, ואם אין ערובה למוטציות, האם ייתכן שיש לאבולוציה כיוון?

לאחר מכן, במאה השמונה עשרה, באה הנאורות. מסיבות שונות, בראש ובראשונה המדע, החלו אנשים לחפש חלופה היסטורית חילונית יותר. במהרה הופיעה מועמדת בולטת: הקִדְמה. בניגוד לתפישת ההשגחה הנוצרית – שלפיה תקוותנו היחידה לישועה היא התערבותו הטובה של אלוהים בהיסטוריה – תפישת הקִדמה הביאה עמה את התקווה שאנו יכולים לשפר את העולם בכוחות עצמנו, בכלים מדעיים, רפואיים, פוליטיים ותרבותיים.

כמעט מיד החלו אנשים ליישם את התפישה החדשה גם בעולם הביולוגי. "שרשרת הקיום" כבר הייתה רעיון מוכר: כל האורגניזמים מסודרים על סקאלה – על סולם או גרם מדרגות, אם תרצו – החל מהיצורים הפרימיטיביים ביותר, עבור בבעלי החיים ה"נחותים", וכלה במין האנושי, פסגת השרשרת. מי שרצה יכול היה להגביה את הסולם השמימה ולמקם בו גם את המלאכים, ומעליהם את אלוהים. בראשיתה הייתה שרשרת הקיום סטטית, אך במהרה התחילו להניע אותה, משל הייתה גרם מדרגות נעות, וכך נולדה האבולוציה (אף שהיא לא נקראה כך עד אמצע המאה התשע עשרה). כפי שיש קדמה, או התקדמות, בעולם החברתי, מה"פראים" (כך הם כונו) עד לאירופאים – ויש השואלים אילו אירופאים, אבל האנגלים ידעו את התשובה לשאלה הזאת, בייחוד מכיוון שאלוהים אינו רק דובר אנגלית, אלא גם אנגליקני – אז גם בעולם האורגני ישנה התקדמות, כפי שנהגו לומר, מה"מונאדה לאדם" [מונאדה היא מונח ביולוגי ישן לאורגניזם חד-תאי].

ארסמוס דרווין (Darwin), רופא בריטי בן המאה השמונה עשרה וסבו של צ'רלס, כתב לא מעט שירה גרועה בנושא:

בהמוני החיות שולט האדם המתייהר
בלשונו, בתבונתו, בדמותו הוא מתהדר
בגבה מורמת בז לאומללים הארציים
ורואה בעצמו צלם אלוהים;
נולד מיסודות ההיגיון והצורה,
נקודה עוברית, ברייה זעירה!

נדלג כעת לאמצע המאה התשע עשרה, ל-1859, אז פרסם צ'רלס דרווין את ספרו "מוצא המינים" (ובשמו המלא "על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית או שימורם של גזעים מועדפים במאבק החיים"). הרוב מסכימים שדרווין עשה שני דברים. ראשית הוא הנחיל את מושג האבולוציה האורגנית, שאומר כי כל האורגניזמים, ובהם בני האדם, התפתחו בתהליך טבעי אטי מצורות חיים פרימיטיביות הרבה יותר, שלבטח – כפי שרמז דרווין בלי לציין זאת מפורשות – התפתחו בעצמן ממינרלים דוממים. שנית, הוא תיאר את מנגנון השינוי הזה. מספר האורגניזמים שנולדים גדול ממספר האורגניזמים ששורדים ומתרבים. ישנו מאבק הישרדות שבו אחדים מנצחים ואחרים מפסידים. הניצחון וההפסד תלויים, בגדול, בהבדלים בין אורגניזמים – יש תכונות מועילות ויש תכונות לא מועילות. כלומר יש מקבילה טבעית לתהליך הברירה שבו משתמשים מגדלי החיות, והתהליך הזה מוביל בהדרגה לשינוי מתמשך כללי.

מה היה מחיר הקדמה שהובילה לבני האדם כפי שהם מוכרים לנו היום? דרווין האמין בקדמה חברתית, וברור למדי שהוא האמין גם בקדמה אבולוציונית. אבל הוא זיהה בעיה ברעיון הזה, בעיה שטרם נפתרה. הברירה הטבעית אינה מבכרת את הטוב ביותר האבסולוטי, אלא רק את מה שטוב בהישרדות לאור התנאים שהאורגניזמים שרויים בהם. כלומר, מי שמנצח במאבק הקיומי, מנצח, נקודה. אם יש הרבה מזון, חיות גדולות מנצחות. אם יש מחסור במזון, חיות קטנות מנצחות. מכיוון שמוחות הם מנגנונים הדורשים משאבים רבים, אין שום הכרח מובהק שהם יתפתחו, בייחוד ככל שהם נעשים גדולים יותר ויותר במהלך ההיסטוריה האבולוציונית. בה בעת, אבני הבניין הגולמיות של האבולוציה – שאותן אנו מכנים כיום "מוטציות" – הן אקראיות, לא מכיוון שאין להן גורם ברור, אלא מכיוון שאין להן סדר ברור. גם אם אתם זקוקים לצבע עור חדש לשם הסוואה, אין ערובה שתזכו בו. לכן הנה הבעיה: אם הברירה הטבעית אינה מבכרת את הטוב ביותר האבסולוטי, ואם אין ערובה למוטציות, האם ייתכן שיש לאבולוציה כיוון?

שנבוב, אבולוציה, Aardvark

"האבולוציה של השנבוב (Aaardvark)", תצלום: טי. מייקל קייסי

היו לנו מאה וחמישים שנה להתייסר בבעיה הזאת. פתרון אפשרי אחד הוא לטעון שלאבולוציה אין כיוון. אף על פי שהם לאו דווקא ירגישו נוח להודות בכך בפומבי, הרי חוקרי אבולוציה רבים, אם לא רובם, חושבים שחייב להיות כיוון שמוביל אלינו, בני האדם. וזה נכון גם בעיני אגנוסטיקנים ואתאיסטים, לא פחות מאשר בעיני נוצרים ובני דתות אחרות. לדוגמה, הסוציו-ביולוג אדוארד או. וילסון מהרווארד הוא בעל גישה פתוחה למדי בכל הקשור לסוגיית הכיוון האבולוציוני, וכמוהו גם "האתאיסט החדש" הבולט, ריצ'רד דוקינס. כפי שאמר דוקינס: "השכל הישר, המזהה כיוון אבולוציוני, מנצח בוודאי בטווח זמן ארוך מאוד: בעבר היו רק ריריות כחולות-ירוקות וכיום ישנם יצורים רב-תאיים חדי-עין".

דרך אחרת לפתור את הבעיה היא להחזיר את אלוהים לשימוש. יכול להיות שמדי פעם בפעם הוא נותן למוטציות דחיפה ידידותית בכיוון הנכון, והפלא ופלא – הנה אנו כאן. זאת הייתה עמדתו של הבוטנאי האמריקני אסא גריי (Gray), חברו הטוב של דרווין. ובימינו, התיאולוג והמדען רוברט ג'ון ראסל (Russell) תומך בטיעון דומה. רוב המדענים, כולל אלה שמאמינים באלוהים, אינם אוהבים את הרעיון הזה. אמנם לא כולם נטורליסטים מטאפיזיים, המכחישים את קיומו של האל מכיוון שאינם מאמינים בקיומם של דברים על-טבעיים, אבל הם כן נטורליסטים מתודולוגיים, שמקפידים להשאיר את האל מחוץ למדע, יהיו אמונותיהם אשר יהיו.

אז איך אפשר להישאר חילוניים ובכל זאת לשלב את רעיון הקדמה, או הכיוון, באבולוציה? יש שתי גישות פופולריות לבעיה הזאת כיום, ושתיהן נולדו אצל דרווין עצמו. הראשונה, שדוקינס תומך בה בהתלהבות, מתבססת על תפישה של "מרוצי חימוש" ביולוגיים. שושלות של אורגניזמים מתחרות ביניהן לעתים קרובות, והקדמה של כל אחת היא יחסית לקדמה של האחרת  – הטורף נעשה מהיר יותר, ולכן גם הטרף נעשה מהיר יותר. דוקינס מציין שבמרוצי חימוש צבאיים ישנה הסתמכות גוברת והולכת על מכשור אלקטרוני, ולכן אין להיות מופתעים מהתפתחותו של האורגניזם בעל המחשב הגדול מכול – המוח. אף על פי שמרוצי החימוש הביולוגיים האלה מתחילים כתהליך של קדמה יחסית, השינויים עשויים להצטבר אט אט ולהפוך לקדמה אבסולוטית.

גישה שנייה, שבה תומך הפלאונטולוג סיימון קונווי מוריס (Morris) מקיימברידג', טוענת שאורגניזמים מחפשים נישות אקולוגיות ותופסים אותן. לדוגמה, הייתה נישה אקולוגית שחיכתה לבעל חיים דמוי-חתול בעל שיניים חדות גדולות. וראו זה פלא, לפחות שתי שושלות שונות גילו את הנישה הזאת – שֵׁנְחֶרֶבים שִׁלייניים ושנחרבים כיסאיים – ושתיהן אכלסו אותה במשך זמן מה. לבטח הייתה גם נישה לאורגניזם תרבותי המשתמש בשפה ובכלים, וגם היא אותרה – על-ידינו, בני האדם. אז גם אם לא בדיוק אנחנו תפסנו את הנישה הזאת אז – אף אחד לא טוען, לדוגמה, שהיינו חייבים להיות חסרי-שיער וכו' – הרי שאיזשהו אורגניזם אינטליגנטי הופיע לבטח במוקדם או במאוחר ואכלס את הנישה. ועל-פי כל הידוע לנו לגבי האבולוציה, סביר להניח שזה קרה במוקדם, ולא במאוחר.

לא תופתעו לשמוע ששתי הגישות האלה מעוררות מחלוקות רבות. יש שרצו לזנוח את המפעל הדרוויניסטי. האם לא ייתכן ששינוי אבולוציוני יתרחש גם ללא ברירה, קרי שמורכבות חייבת לצמוח מתוך פשטות, כך שבסופו של דבר תתקבל התוצאה הצפויה, הלוא היא בני האדם? האם לא ייתכן שחוקי הפיזיקה יבצעו עבורנו את המשימה הזאת בכוחות עצמם? לפי התיאוריות החישוביות של סטיוארט קאופמן (Kauffman), חוקי הפיזיקה מסוגלים, אם להשתמש בביטוי ההולם שלו, לתת לנו "סדר בחינם". אף על פי שקשה לתאר את עמדתו המדויקת של הוגה שעבר במהלך חייו שינויים רבים יותר באונטוגניה אחת ממה שרוב הפילוגניות כוללות בעידנים שלמים, סביר להניח שזה הכיוון שאליו התקדם סטיבן ג'יי גוּלד (Gould) בשנותיו האחרונות.

שנחרב, Megantereon cultridens

שחזור בפסל של שנחרב. תצלום: פרנק ווטרס, ויקיפדיה

אם כך נדמה שלא התקרבנו באופן משמעותי למציאת כיוון אבולוציוני. אם נתעלם מהטענות התיאולוגיות, שמקומן אינו במדעי הטבע – שימו לב שבמקרים רבים, דבר שנראה כפלא בעיני דור אחד, מוסבר בכלים טבעיים בדור הבא – לבטח יש טעם בכל הטענות החילוניות, ואפילו בטענות מהזן הלא-דרוויניסטי. אך בו בזמן, אף אחת מהטענות האלה, כפי שהן מוצגות כיום, אינה מבטיחה קדמה אבסולוטית משום סוג שהוא, כלומר אינה מבטיחה את התפתחותם האבולוציונית הבלתי נמנעת של בני אדם או יצורים דמויי אדם. מרוצי חימוש אחדים מסתיימים באסון, כיוון שכל אחד מהאורגניזמים פונה לנתיב צר יותר ויותר בלי אפשרות להיחלץ. קשה לדמיין כיצד טווסים יפיקו סוקרטס בעל כנף. אולי מוחות גדולים יותר הם תוצאה מתבקשת, אם לא בכוכב הלכת שלנו אז במקום אחר ביקום. אותו דבר נכון לרעיון הנישות הקיימות, אף על פי שאסכטולוגים אחדים תוהים אם בכלל יש היגיון בגישה הטוענת כי הנישות עצמן נוצרות עוד לפני שאורגניזמים מסוימים תופסים אותן. גם אם היא הגיונית, מה מבטיח שאנו, או כל אורגניזם אחר, היינו מסוגלים לגלות את הנישה האקולוגית שחיכתה לתרבות האנושית? ובכל הקשור לרעיון העוסק ב"סדר בחינם", אני בספק אם אפילו מעריצי המחשבים הלהוטים ביותר בטוחים במאה אחוז ביכולתם של חוקים עיוורים, המסתחררים בעולם ללא הרף, לעשות את העבודה. אולי תיזכרו כאן בקופים המקלידים שייקספיר – ואולי לא.

יש מי שמסכימים שטענות תיאולוגיות העוסקות בכיוון התקדמותה של האבולוציה אינן מתאימות למדע, אך למרות זאת רוצים ליישב בין המדע לדת (הם מכונים Accommodationists). לאלה יש בעיה. בכל אופן, מי שמנסה ליישב בין המדע לדתות המונותאיסטיות – וכנראה גם לחלק מהדתות המזרחיות – ייתקל בבעיה. בעיני אנשים אלה, בני האדם, או יצורים דמויי אדם, אינם סתם דבר שהיה עשוי להופיע או לא להופיע בעולם, אלא נדבך מרכזי בבריאת האל. הם ילדיו, והוא דואג להם ובוכה עליהם. הם הבריות שעבורן הוא היה מוכן, לפחות במסורת הנוצרית, להקריב את הקורבן הגדול ביותר על הצלב. לא רק ייסורי המסמרים, אלא גם ייסורי האדישות. "אלי אלי למה עזבתני"( הבשורה על-פי מתי, פרק כ"ז, פס' 46, תרגום פרנץ דליטש ). אבל תיאוריה שמסבירה כיצד האבולוציה אפשרה את החיים האנושיים ותו לא, אינה מתיישבת טוב מספיק עם הרעיון הזה. נוצרים שרוצים ליישב בין רעיון זה והמדע המודרני צריכים להראות כיצד האבולוציה מובילה בהכרח לחיים האנושיים, ולא רק מאפשרת את יצירתם. הם – וגם לא-דתיים המגלים אהדה לנצרות, כמוני – זקוקים לוודאות רבה יותר לגבי הקדמה האבולוציונית, אבל הביולוגים אינם מסוגלים לספק זאת כעת.

מה עלינו לעשות? הנה הצעה, שמטרתה להניע את הדיון הלאה, לא ליישב אותו. מה לגבי יקומים מקבילים? נניח שיש אינסוף יקומים הדומים פחות או יותר ליקום שלנו. אנחנו יודעים שבני אדם יכולים להתפתח אבולוציונית מכיוון שזה כבר קרה. האין משמעות הדבר שבהינתן אינספור יקומים יתקבלו בני אדם איפשהו, מתישהו? איני בטוח שבמקרה הזה, שבו יהיו בהכרח מיליארדים רבים של כישלונות, אני רוצה להשתמש במילה "קדמה". ובכל זאת אנו נופיע איכשהו, איפשהו, מתישהו. ויכול להיות שכאן אנו יכולים לנצל היטב את גישתו התיאולוגית של אוגוסטינוס. אלוהים נמצא מחוץ לזמן ולמרחב. בניגוד לנו, הוא אינו נח על זרי הדפנה ומחכה שהעניינים יתחממו. מבחינתו, הכול קורה תמיד עכשיו. אנו תמיד מתפתחים, לפחות באחד היקומים המקבילים.

אני חושב שהעליתי כאן מספיק טענות שיהיו בלתי מקובלות בעליל הן מבחינת דרוויניסטים שקולי-דעת והן מבחינת נוצרים שקולי-דעת. כאן אעצור. אתם מוזמנים לנסות למצוא פתרון טוב יותר!

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

Published by Alaxon by special agreement with Big Questions Onlineמייקל רוּז (Ruse) הוא ראש התוכנית להיסטוריה ולפילוסופיה של המדע באוניברסיטת פלורידה סטייט

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מייקל רוּז, Bog Questions Online.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על אבולוציה בתנועה

02
רמי פריד

לא ברור מה הכותב רצה לומר!? הוא חוזר כמה פעמים (ובצדק) על הדרישה לא לערב בין המדע עם בריאת העולם של אלוהים אך מכניס את האחרון בדלת האחורית. אמנם בתאורית האבולוציה ישנם הרבה חורים והיא רחוקה מלהיות שלמה אך בינתיים היא התאוריה היחידה המצליחה להסביר את התפתחות המינים על מגוונם העצום.