אושר: גזור ושמור

אם התורשה וגורמים נסיבתיים אחראיים ליותר ממחצית מאושרנו, מה נותר לנו לעשות למען עצמנו? עשרה כללים לאושר שנמצאים כולם בשליטתכם
X זמן קריאה משוער: 18 דקות

"מה עושה נזיר בודהיסטי בכנס הפורום הכלכלי בדאבוס בשנת 2014?" שואל ועונה ויליאם דייוויס בספרו "תעשיית האושר" שראה אור לאחרונה. הנזיר, כמו גם "מנהלי אושר" בחברות עסקיות, טוען המחבר, משקפים מגמה מתפתחת בעשור האחרון ועל פיה, גופים שונים מגלים עניין גובר באפשרות למדוד כיצד אנשים מרגישים רק כדי לנצל זאת אחר כך לצורכיהם הפוליטיים או העסקיים. חוקרי מוח בשירות תעשיית הצריכה מקווים לגלות סוף סוף את "כפתור הרכישה" במוחנו, ותועמלני תעשיית התרופות מבקשים לבסס מבחינה מחקרית את ההבטחה של מוצריהם היקרים.

מבול הספרות והמחקר בנושא האושר בשנים האחרונות לא מותיר עוד מקום לספק: בשעה שמחצית האוכלוסייה מתאמצת להיות מאושרת, המחצית האחרת מתאמצת למדוד אם זו אכן הצליחה לעמוד במשימה. סורקי מוח מתוחכמים התרים אחר מרכזי האושר שבמוחנו מחליפים לפתע את תחושתנו הסובייקטיבית הפשוטה: "כן, אנו מאושרים כרגע."

כאשר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באנגליה פרסמה בשנת 2012 את הדוח הראשון שלה על האושר ברמה הלאומית, היא גם הצליחה להצביע על האזורים והעיסוקים שבהם אזרחי הממלכה המאוחדת מאושרים במיוחד. נראה שלצבע הירוק השפעה מבורכת על אושרנו, ואין הכוונה לירוק של צבע הכסף. התברר כי אזורים מרוחקים בסקוטלנד הנהנים מנופים עוצרי נשימה ועיסוקם של שומרי היערות מובילים כאן את הטבלה.

אינטואיטיבית, כולנו מבינים את מה שמראים המחקרים: מעבר לרמה מסוימת, עושר אינו מביא לאושר, הגם שהוא קונה נוחיות רבה. אנו גם יודעים מניסיוננו שרגעים רבים שהסבו לנו הנאה גדולה דרשו אמצעים צנועים בלבד, וחלק נכבד מהם לא היו כרוכים כלל בהוצאה כספית. אך כמה מוזר, אף שכולנו חשים שאין בעושר ערובה לאושר, כולנו חייבים, ממש חייבים, לבדוק את העניין בעצמנו.

מנגנון השחיקה ההדוניסטית דומה לווסת חום הדואג למיזוג או חימום החדר בטמפרטורה קבועה בתנאי חום וקור משתנים. על פי תפישה זאת, לכל אחד מאתנו "וסת אושר" אישי שמגדיר את רמת האושר שממנה נהנה במהלך רוב שנות חיינו

תוכלו לחסוך אולי את המשימה המתסכלת של אגירת נכסים ושמירה עליהם, אם תהיו מוכנים לענות בכנות על השאלה הפשוטה הבאה: מוצע לכם לחיות באחד משני עולמות; באחד, אתם משתכרים 20 אלף ש״ח בחודש ורוב האחרים 10 אלפים, ובשני, אתם משתכרים 40 אלף ש״ח בכל חודש, בעוד האחרים משלשלים לכיסם 80 אלף. בהנחה שכוח הקנייה של הכסף זהה בשני העולמות, באיזה מהם תבחרו? עשרות אלפי אנשים שהועמדו בפני הבחירה במחקרים שונים כמעט לא חיכו לסוף השאלה כדי לבחור בעולם שבו הם משתכרים יותר בהשוואה לאחרים, וויתרו על העולם שבו ירוויחו אולי יותר כסף, אך יפסידו בהשוואה האכזרית המונחת בבסיס החברה האנושית מאז עשה ההומו סאפיינס את צעדיו הראשונים.

כאז כן היום, איננו משווים את עצמנו לביל גייטסים וליצחק (מי שיצחק אחרון) תשובות של העולם, אלא לכ-150 איש ואישה בלבד: מכרים, בני משפחה, חברים לספסל הלימודים בבית הספר היסודי או באוניברסיטה, מי ששירתו אתנו בצבא, שותפים לפעילות ספורטיבית וכו'. מספר זה נקרא "מספר דנבאר", על שמו של רובין דנבאר, אנתרופולוג בריטי שטוען כי מאה וחמישים הוא מספר הקשרים החברתיים המרבי שאנו יכולים להכיל מבחינה קוגניטיבית ורגשית. חישוביו המורכבים מתבססים על היחס בין גודל מוחותיהם של קופי אדם ובין הגודל הממוצע של הקבוצה שאתה נדדו בסוואנה של אפריקה לפני 150,000 שנה. אישור מרענן לתיאוריה זו מעניק קמרון מרלו, סוציולוג הבית של פייסבוק, בריאיון לאקונומיסט. מדבריו עולה כי מספר החברים הממוצע של בעלי חשבונות בפייסבוק הוא 120. הפילוסוף ברטראנד ראסל הכיר היטב את אופי הטבע האנושי, כשקבע: "קבצנים אינם מקנאים במיליונרים, הם מקנאים בקבצנים אחרים שיש להם יותר". והסופר השנון גור וידאל ידע גם להוסיף: "בכל פעם שחבר שלי מצליח, משהו קטן בתוכי מת".

הסיבה השנייה שבגללה נכסים כלכליים מוגבלים בהשפעתם על אושרנו היא אופיים הארעי. התופעה, שזכתה לשם "שחיקה הדוניסטית", משקפת את ההסתגלות המהירה שלנו לשינויים בכלל, ובהם זכייה בנכסים כלכליים חדשים. העלאת השכר האחרונה הופכת חיש קל לבסיס להעלאת השכר הבאה, ובריח ריפוד העור במכונית היוקרה שרכשנו אנו מפסיקים לחוש אחרי חודש. התופעה, שמקורה אבולוציוני, שוחקת אירועים רגשיים מרוממי נפש או דיכאוניים במיוחד ומחזירה אותנו לרמת האושר האישית שלנו.

איננו משווים את עצמנו לביל גייטסים וליצחק (מי שיצחק אחרון) תשובות של העולם, אלא לכ-150 איש ואישה בלבד: מכרים, בני משפחה, חברים לספסל הלימודים בבית הספר היסודי או באוניברסיטה, מי ששירתו אתנו בצבא, שותפים לפעילות ספורטיבית וכו'

מנגנון השחיקה ההדוניסטית דומה לווסת חום הדואג למיזוג או חימום החדר בטמפרטורה קבועה בתנאי חום וקור משתנים. על פי תפישה זאת, לכל אחד מאתנו "וסת אושר" אישי שמגדיר את רמת האושר שממנה נהנה במהלך רוב שנות חיינו. זכייה בפרס הגדול במפעל הפיס תשפר את תחושותינו לזמן מה, אך בתוך שנה, פחות או יותר, נחזור לרמת האושר הבסיסית שאליה כוילנו. זוהי גם הרמה שאליה נשוב בחלוף תקופה דומה בעקבות פציעה טראומטית בתאונת דרכים (רק אובדן עבודה או מותו של בן זוג דורשים תקופת הסתגלות ארוכה יותר). לא מפתיע אפוא שהתופעה מתוארת במקרים רבים כמסילת ריצה שאנו חייבים לרוץ עליה כדי להצליח ולקיים רמת אושר קבועה.

את השנתות על וסת האושר האישי שלנו קובעת יותר מכל התורשה. מקובל לייחס 50 אחוז מרמת האושר של כל אחד מאתנו לגורמים גנטיים, ומי שמבקש לשפר את מצבו יצטרך להחליף את הוריו. שורה של גורמים נסיבתיים, כגון גיל, מצב משפחתי, הפרופיל הסוציו-דמוגרפי, עיסוק, אינטליגנציה, מראה חיצוני ואמונה, אחראים יחדיו לכיול העדין של לא יותר מעשרה אחוזים של קיבולת האושר שלנו. התכנסנו כאן היום כדי לדבר על 40 האחוזים הנותרים, אותם גורמים שמשפיעים על אושרנו ובכוחנו להשפיע עליהם.

בקיץ 2004 הפתיע האנליסט המוערך ג'יימס מונטייר את מעסיקיו בבנק ההשקעות DKW, כאשר בדוח התקופתי לסיכום הרבעון השני העדיף לחלק ללקוחות טיפים כיצד להגביר את אושרם, במקום התובנות הכלכליות שלהן ציפו. מונטייר גם לא חשש להבהיר במסמך החתרני שניסח כי רווחי ההון שהם עשויים להפיק מהעצות הכלכליות שלו לא ישפרו בהכרח את אושרם. לא תופתעו לגלות כי האנליסט הצבעוני אינו עובד עוד בבנק, אך כמה מעצותיו ראויות ליישום גם היום. לפני שמונה שנים פרסמתי את תמצית מסקנותיו בספרי הראשון, "האם שימפנזים חושבים על פרישה" (כנרת, זמורה-ביתן, 2007). עקבתי מאז אחר מקורות המחקר המגוונים שהוזכרו בו (בייחוד זה של הפסיכולוג דייוויד מאיירס) ואחר כמה מהעדכונים החשובים בתחום שהתפרסמו בשנים האחרונות, ואני שמח להציע לכם בזאת את עשרת הכללים לאושר שנמצאים כולם בשליטתכם.

עבודה של יו מינג׳ון. באדיבות: ג׳ייקוב בוטר

עבודה של יו מינג׳ון. באדיבות: ג׳ייקוב בוטר

1. הפנימו את התובנה כי אושר אינו נובע מהצלחה כלכלית

ובכן, לא זו בלבד שעושר אינו קונה אושר - בשל מנגנון ההשוואה ההרסני הטבוע בנו, שלעולם יצליח לאתר אדם עשיר יותר להשוות את עצמנו אליו, ובגלל השחיקה ההדוניסטית הדואגת לווסת כל התעלות רגשית בעקבות הצלחה כלכלית - אלא עצם האמונה שהצלחה חומרית מביאה לאושר, מחבלת בו.

לקביעה זאת אחראי יותר מכל הפסיכולוג האמריקאי טים קאסר. באחד ממחקריו על מחיר החומרנות, קאסר בחן את הקשר בין אושרם של תלמידי מִנהל עסקים לחומריותם. הוא גילה כי הנוטים למדוד את ערכם במונחים חומריים של כסף ופרסום מדווחים על רמות נמוכות יותר של הגשמה עצמית, גם כאשר הם מצליחים לעמוד ביעדים שהציבו לעצמם. לעומת זאת, כאשר סטודנטים שמעדיפים התפתחות עצמית ומעורבות בקהילה מצליחים להגשים את מטרותיהם, הם מדווחים על רמת הגשמה עצמית גבוהה יותר. בנוסף, מתברר כי חומרנות ובידוד חברתי מחזקים זה את זה: אנשים בודדים נוהים בכפייתיות אחר נכסים חומריים, וחומרנים חשופים יותר לסיכוני הבדידות. חומרנים, מתברר, גם מפתחים ביתר קלות הפרעות אישיות כמו פרנויה, נרקיסיזם, חרדה ובעיות קשב. תוכלו ללמוד הרבה מהסרט המאויר שהפיקה אוניברסיטת נוקס, שבה מכהן קאסר כפרופסור לפסיכולוגיה. קאסר נאה דורש ונאה מקיים - הוא מתגורר בצניעות עם אשתו, שני ילדיו וכמה בעלי חיים באזור כפרי במדינת אילינוי. בריאיון ל-APA בדצמבר 2014 הצביע קאסר על מחיר חברתי נוסף שמשלמים החומרנים: הם נתפשים תחרותיים יותר, מניפולטיביים, אנוכיים וחסרי אמפתיה. הוא מעריך כי אנשים נעשים חומרנים בגלל מסרים שקיבלו מהורים, חברים או המדיה, אך גם בגלל חוסר ביטחון, דחייה וחרדות כלכליות.

ניתוח-על שערך קאסר עם עמיתים מאוניברסיטת סאסקס באנגליה, ובו השווה בין מחקרים על פני תקופה ממושכת יחסית (עד 12 שנים), הבהיר, למי שעוד פקפק בכך, כי חומרנות אמנם פוגעת באושר ומחריפה דיכאון וכאבים פיסיים. בה בעת דיווחו המוגדרים "חומרנים" כי הם מתנסים פחות בחוויות נעימות ומרוצים פחות מחייהם.

2. השקיעו בחוויות ולא בנכסים

בכל הנוגע לאושר, לחוויות כמה יתרונות מובהקים על פני נכסים. בראש ובראשונה, הן מושפעות פחות מהשחיקה ההדוניסטית. לפיכך, הַעדיפו מופע על פני בגד, וטיול לחו"ל על פני תכשיט או שעון אופנתי. לחוויות יתרון חשוב נוסף: אנו יכולים לשפץ אותן במוחנו, כאשר אנו משחזרים אותן שוב במועד מאוחר יותר. והחשוב מכול - זהותנו מורכבת מאוסף החוויות שצברנו (ומה שאנו זוכרים מהן), ולא מאוסף נכסינו. בניגוד למה שפרסומאים רבים מקווים שנאמין, איננו מה שאנחנו קונים. ואם כבר החלטתם לרכוש נכסים, אז במחילה, רכישות קטנות המותאמות לאירועים חיוביים בשגרת חייכם, במקום רכישה גדולה אחת שההנאה ממנה תתפוגג במהירות תחת אבן הרחיים חסרת הרחמים של השחיקה ההדוניסטית.

3. הקפידו על פעילות גופנית סדירה

מעטים הגורמים שהקונצנזוס עליהם בקרב החוקרים הוא כה רחב. די במאמץ גופני מתון כדי לשחרר אחרי עשרים דקות למחזור הדם אנדורפינים, אותם כימיקלים המיוצרים במוחנו ומוכרים ביכולתם לסייע בשיכוך כאב, בפריקת מתחים ואף בהתגברות על דיכאון קל. כפי שמעיד עליהם שמם, חומרים אלה דומים במבנה שלהם לסם מורפין, אלא שמקורם טבעי -- הגוף עצמו. לפעילות גופנית סדירה שורת השפעות חיוביות על בריאותנו, וזו בתורה משפיעה על אושרנו. מאה וחמישים דקות בשבוע של פעילות כזאת, רצוי בחוץ, הן המינון המומלץ. מחקרים מעודכנים מראים כי בניגוד לאמונה העממית, גם להשקעת זמן מעל למינון זה שמורה עדיין תרומה בריאותית שולית חיובית, שנעלמת רק לאחר שמונה שעות פעילות שבועיות ויותר.

4. השקיעו בפיתוח יחסים חברתיים קרובים

המבוא ל"מצוינים", ספרו מעורר ההשראה של מלקולם גלדוול (זמורה-ביתן, 2009), מציג את תעלומת רוזטו, כפר קטן במדינת פנסילבניה שבארצות הברית, המאוכלס במהגרים איטלקיים מכפר ציורי באיטליה שנשא אותו שם. ראשוני המהגרים הקימו את הכפר עוד בסוף המאה התשע-עשרה, לאחר שעמדו על קרבתו לאתר מחצבות צפחה - מקור הפרנסה העיקרי של משפחותיהם באיטליה מאות בשנים. עד מהרה הצטרפו לגרעין המייסד רוזטנים רבים ששמעו על האפשרויות הבלתי מוגבלות שבעולם החדש, ובשלהי המאה כבר חיו שם כמה אלפי מהגרים שהמשיכו לקיים את מנהגי ארצם ולשוחח בקולניות בעגה המקורית של מחוז פוג'ה באיטליה, שממנו הגיעו. משהגיע לכפר כומר צעיר ונמרץ בשנת 1896, רוח של תנופה חברתית וכלכלית סחפה את הכפר המבודד. בהנהגתו נוסדו אגודות רוחניות, אורגנו פסטיבלים וגינות ירק ופרי החלו לפרוח בחצרות האחוריות של הבתים, מזרעים ופקעות שחילק להם ביד רחבה הכומר בעל החזון. מוסדות קהילתיים אחרים לא איחרו לקום, ובתי ספר, מנזר ופארקים יצרו תשתיות חברתיות חדשות.

אנו מתְרגלים מהר יותר לדברים שהכסף קונה, מאשר לדברים שלא ניתן לקנות בכסף. מתי כבר נבין כי איננו יכולים לרכוש מספיק ממה שממילא איננו זקוקים לו כדי להיות מאושרים

בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת הגיע סטיוארט וולף, מנהל הפקולטה לרפואה פנימית באוניברסיטת אוקלהומה, לחופשתו השנתית בחווה לא רחוקה מרוזטו. באחת השיחות הבטלות עם רופא מקומי שטיפל בתושבי רוזטו, שמע ממנו כי רק לעתים נדירות הוא נתקל בעבודתו באדם מתחת לגיל שישים וחמש הסובל ממחלת לב (והימים ימי טרום תרופות מורידות כולסטרול ואספירין לדילול הדם). וולף הריח את הסנסציה המדעית, וחיש קל ארגן צוות מחקר מאולתר לפענוח התעלומה. תחילה האמין שמדובר בהרגלי החיים והאכילה של הרוזטנים, אך עד מהרה גילה שארבעים ואחד אחוז מצריכת הקלוריות שלהם מקורה בשומנים וכי העדיפו יין על פני כל משקה אחר, ובכלל זה חלב. תושבים רבים היו מעשנים כבדים, ועודף משקל היה חזון נפרץ. התשובה, הבין וולף די מהר, לא הייתה נעוצה באורח החיים של התושבים. אחר כך בחן את ההנחה כי מקור חוסנם הבריאותי של תושבי רוזטו הוא גנטי. וולף איתר תושבים של הכפר שהתיישבו באזורים אחרים בצפון אמריקה, אך שיעור התחלואה שלהם היה דומה לממוצע הלאומי. גם הניסיון לגלות את התשובה באזור הגאוגרפי העלה חרס. הרישומים הרפואיים של תושבי שתי העיירות הסמוכות הציגו תמונה עגומה: שיעורי התמותה שם ממחלות לב היו גבוהים פי שלושה מאלה שברוזטו. פלא סטטיסטי נוסף השתקף בשיעור האלמנים בכפר, שבניגוד למוכר בכל מקום אחר, היה גבוה משיעור האלמנות. שיעור הפשיעה, מיותר לציין, היה אפס.

וולף הבין שהתשובה נמצאת בעיירה עצמה. ואמנם, כשהסתובב בה מעט הבחין בתושבים המשוחחים בנינוחות איש עם רעהו ברחובות, מזמינים מדי פעם איש את רעהו לארוחה מאולתרת בחצר ביתם, שבו מתגוררים בדרך כלל שלושה דורות תחת קורת גג אחת. עקרות הבית זכו להערכה, והזקנים שולבו בקהילה. וולף ייחס את שיעורי תחלואת הלב בכפר לחיים נטולי מתח. "הקהילה הייתה מגובשת מאוד, הבתים היו קרובים זה לזה, ואורח החיים של כולם היה פחות או יותר דומה," כתב מאוחר יותר. תושבי רוזטו שעשו חיל לא חשו בנוח להתפאר בהצלחתם, והנכשלים הסתירו את מצבם בקלות בחברה שהשוויוניות והקהילה בה היו המצפן החברתי שלה. במילים פשוטות, מי שחי ברוזטו במחצית הראשונה של המאה הקודמת לא היה יכול לחוש בדידות (או קנאה).

התופעה, שזכתה לכינוי אפקט רוזטו, הזמינה מעקב מחקרי צמוד מאז נחשפה לראשונה. באחד המחקרים, שנמשך לא פחות מחמישים שנה, התברר, כצפוי, כי ככל שתושבי רוזטו התרחקו מהמורשת החברתית האיטלקית שלהם ואימצו את מאפייני החברה האמריקאית, עלו בכפר שיעורי התחלואה, עד שבשנת 1971 נרשם המקרה הראשון של התקף לב מתחת לגיל 45.

סיפורה של רוזטו מייצג עבורי את החידוש הגדול ביותר של מחקר האושר בשנים האחרונות: קהילה, אדם לחלוק אתו בטוב וברע ופיתוח יחסים קרובים תורמים לרווחה האישית יותר מרוב הגורמים שתמצאו ברשימה הזאת. חברים, ובמובן מסוים גם זוגיות, אינם חשופים לשחיקה הדוניסטית. אנו מתְרגלים מהר יותר לדברים שהכסף קונה, מאשר לדברים שלא ניתן לקנות בכסף. מתי כבר נבין כי איננו יכולים לרכוש מספיק ממה שממילא איננו זקוקים לו כדי להיות מאושרים.

"שמיים חופשיים״ מאת יו מינג׳ון, באדיבות סי מינג לי.

"שמיים חופשיים״ מאת יו מינג׳ון, באדיבות סי מינג לי.

5. אַפשרו לגופכם את המנוחה שהוא זקוק לה

האם מוטב לוותר על שעות שינה כדי לקדם קריירה מקצועית שתגמול כלכלי בצדה? אם תשאלו בעניין זה את עצתו של דניאל כהנמן, חתן פרס נובל בכלכלה העומד מאחורי חלק גדול מהמחקר בתחום האושר, הוא ישיב לכם בנחרצות שאם המבחן לבחירה בין השניים הוא אושרכם, הרי ששינה חשובה יותר מהעלאת שכר. מאמר המסכם את ההתפתחויות במחקר ההתנהגותי בתחום, שפרסם כהנמן ב-2006, מגלה שהמתאם בין שביעות רצון מהחיים ובין איכות השינה גבוה מהמתאם בין שביעות רצון מהחיים ובין הכנסה (וגם מגורמים רבים אחרים). אנשים מאושרים פעילים מאוד, אך מקפידים לתת לגופם את המנוחה הראויה. מחסור בשינה מוביל לעייפות, אובדן ריכוז ומצב רוח קודר. קיים קשר חיובי בין שינה ראויה לבין שיפור בזיכרון, יצירתיות, צמצום התלות במעוררים כקפאין ואפילו הרזיה בקלות רבה יותר.

6. שלטו בזמנכם וקבעו מטרות בנות השגה

בשנת 2004 הקים ברן אלברידג', מומחה בשיקום תעסוקתי, חווה באזור האגמים באנגליה לטיפול אלטרנטיבי בסובלים מהפרעות מנטליות שונות, שרופאיהם או עובדי שירותי הרווחה חשבו שטיפול תרופתי אינו מתאים להם מסיבה כזאת או אחרת. הרעיון נראה פשוט: למפגש עם הטבע, המגיע לשיאו בחליבת פרות וגידול ירקות שיימכרו בשוק המקומי, חייבת להיות השפעה חיובית על מי שחיי העיר הסואנים מסכסכים את נפשו. התכנית זכתה להצלחה גדולה ומצבם של "מתנדבי" החווה (כך הם נקראו) הוטב מאוד. והסיבה: אווירת הטבע החופשי? פעילות גופנית באוויר הפתוח? חיבוק עצים? לא כך חושב המייסד. גורם המפתח, לדעתו, הוא החופש שניתן לשוהים במקום לקבוע את סדר יומם ואת גורלם במבנה ארגוני בעל אופי של קואופרטיב. לגינון, למרעה ולקציר השפעה תרפויטית מוגבלת ללא המרכיב המרכזי בהווַי החווה: השתתפות החברים בהחלטות הקובעות את שגרת חייהם ואת המקום המתאים להם בהיררכיה המתגבשת בחווה.

כולנו נוטים להעריך הערכת יתר את מה שנספיק ביום אחד, אך לוקים בהערכת חסר של מה שנספיק במשך שנה. אנשים מאושרים מודעים לכך וקובעים לעצמם מטרות בנות השגה גם ברמה היומית. הם חשים מאושרים כשהם שולטים בגורלם ומגשימים את המטרות היומיות שהציבו לעצמם. בתוכי פנימה גם אני יודע שמקומם של האנדורפינים במקומו מונח, אך כשאני יוצא החוצה לריצה ביום קר במיוחד, אני חש סיפוק עמוק על שאני שולט בסדר היום שלי, גם כשתנאי מזג האוויר מפתים אותי לוותר.

7. זרמו עם העיסוק שלכם

"זרימה" היא המושג שטבע מיהאי צ'יקסנטמיהאיי, פסיכולוג ופרופסור למִנהל עסקים באוניברסיטת קלרמונט בארצות הברית. צ'יקסנטמיהאיי, שאנשי האקדמיה השוודית למדעים היו מזכים אותו זה מכבר בפרס נובל אילו רק הצליחו לבטא את שמו, מגדיר את הזרימה כמצב שבו אנו שאובים לחלוטין לפעילות שאנו עושים, מבלי לטבוע בה. כשאנו חווים זרימה, כל רגשותינו מגויסים לביצועה ואיננו מרוכזים בדבר מלבדה. המצויים במצב זה (שמזכיר מצבים דומים המתוארים בתורות המזרח) מדווחים על תחושה של שמחה ספונטנית ושל התלהבות. זרימה מותנית בקיומו של איזון עדין בין האתגר שמייצגת משימה מסוימת ובין המיומנות שלנו בביצועה: מיומנות גדולה מהאתגר מובילה לשעמום, ואילו אתגר הגדול מהמיומנות יוביל לתסכול.

זרימה אינה מושגת כשאתם מתארחים על סיפונה של יכטה פרטית בקריביים, מתייסרים בשאלות אם אפשר לשתות כבר קוקטייל למרות השעה המוקדמת או אם בגד הים שלכם הוא צעקת האופנה האחרונה. זרימה מושגת ביתר קלות בסריגה ובסידור הספרייה בסוף השבוע, ומי שכותב לאלכסון מכיר גם את המבט המופתע שהוא נושא אל השעון שעל הקיר, כשהוא מגלה שהשעה כבר שתיים לפנות בוקר.

8. כבו את הטלוויזיה

וזה עומד לכאוב. יותר ויותר מחקרים מצביעים על הקשר השלילי שבין צפייה בטלוויזיה ובין אושר. צפייה בטלוויזיה אינה עולה בקנה אחד כמעט עם אף אחד מהכללים שכבר מנינו. במבחן ההשוואה אנו נידונים לצפות באלה שיפים מאתנו, נבונים מאתנו ומיומנים מאתנו בהפעלת סוגי נשק שונים. ואם תטענו שמשתתפי תכניות הריאליטי הם אנשים כמוני וכמוכם, הרי תיאלצו להודות שמדי פעם מתגנבת גם אליכם המחשבה שאולי בכל זאת הם קצת אמיצים יותר.

צפייה בטלוויזיה אינה עולה בקנה אחד כמעט עם אף אחד מהכללים שכבר מנינו. במבחן ההשוואה אנו נידונים לצפות באלה שיפים מאתנו, נבונים מאתנו ומיומנים מאתנו בהפעלת סוגי נשק שונים

אם כבר השלמתם עם העובדה שהחומרנות מזיקה לכם, טים קאסר מנדב תובנה נוספת. מחקריו מראים גם כי ככל שאנשים צופים יותר בטלוויזיה, כך הם הופכים חומרנים יותר. רשתות הטלוויזיה מונעות משיקולים כלכליים, ואת אלה ניתן לספק כמעט אך ורק באמצעות פרסומות. הדבר האחרון שעומד מאחורי מנסחי המסרים הפרסומיים הוא אושרנו. להפך, הם ימכרו את מוצריהם רק אם יצליחו לעורר בנו תחושת אומללות שאין דבר שעשוי לפתור אותה זולת צריכת המוצר שהם מקדמים. זה גם ההיגיון המציע להגביל את השימוש ברשתות החברתיות. כל חלקה טובה שלא איכלה ההשוואה לחברינו המבלים באושר מתכרסמת מיד על ידי הפרסומות המותאמות לצרכינו באזמל סטטיסטי מדויק ומעורר חלחלה. במחקר מאיר עיניים, שערך קאסר עם ג'ין טוונגי, התברר כי רמת החומרנות שנמדדה בקרב תלמידי בתי ספר תיכוניים בארצות הברית נמצאת ביחס ישר לתקציב הפרסום בשנה שבה בגרו.

על פי המחקר המעודכן לתוחלת חיינו המתארכת, נבלה בממוצע יותר זמן מול הטלוויזיה מאשר במשרד. כמה חבל שלא נוכל לבלות זמן זה בביסוס קשרים חברתיים או בפעילות גופנית. ואמנם, נמצא מתאם חיובי בין צפייה של יותר משעתיים ביום בטלוויזיה ואכילה מול המסך ובין עודף משקל ובדידות חברתית. מחקר מקיף במיוחד, שפורסם ב-2008 על בסיס מדגם של 30,000 איש, מגלה כי מי שאינם מאושרים בחייהם מבלים מול המסך הקטן 30 אחוז יותר בהשוואה לאנשים מאושרים.

ב"אושר על פי תכנון", ספר שראה אור לאחרונה (Happiness by Design, Paul Dolan, Allen Lane, 2014), טוען פול דולאן, פרופסור לכלכלה המייעץ לממשלת בריטניה בנושא "רווחה אישית", כי האיזון העדין בין הנאה למשמעות הוא המפתח לאושר. צפייה בטלוויזיה, לדעתו, היא דוגמה מצוינת לפעילות מהנה אך חסרת משמעות. גידול ילדים, לדוגמה, היא פעילות הפוכה: לא תמיד מהנה, אבל בעלת משמעות.

בנוסף, במקרים רבים אנו צופים בטלוויזיה ביחידוּת, וכבר למדנו שמי שמתרחק מחבריו וממשפחתו מתרחק מאושרו. היטיב להגדיר זאת ט"ס אליוט: "טלוויזיה היא אמצעי בידור שמאפשר למיליוני אנשים לצחוק מאותה בדיחה ובכל זאת להרגיש בודדים".

9. צאו מעצמכם, התחברו לדבר גדול מכם, התנדבו ועזרו לנזקקים

אנשים מאושרים נוטים להעניק מטובם לאחרים, תופעה שזכתה לשם Feel-Good Do-Good. אלא שהתברר שגם ההפך הוא נכון: המעניקים לאחרים מרגישים מאושרים יותר. מאה וחמישים שנה אחרי שאברהם לינקולן אמר "כשאני עושה דבר טוב, אני מרגיש טוב", מגלים חוקרים במדעי ההתנהגות כי מי שמתנדב, מציע עזרה לזולת או מבטא אלטרואיזם בדרכים אחרות, מרגיש טוב יותר וחש לא פעם את ההתעלות שחווים רבים לאחר פעילות גופנית. האם מדובר רק בשחרור הורמונים מיטיבים למערכת הדם או שמנגנון ההשוואה החברתית שוב זוקף כאן ראש? ההורמונים חשובים, אך הבה ונכיר גם בכך: כאשר אנו מסייעים לאדם אחר, אנו מרגישים כי, לפחות בהשוואה אליו, מצבנו טוב יותר.

אם בנוסף תבחרו לפעול במסגרת פרויקט המצמצם את האי-שוויון החברתי, אתם מועמדים לזכות בדאבל של הנתינה החברתית. שיגהירו אוישי ואד דיינר, מהחוקרים המוערכים ביותר של האושר ברמה הלאומית, התבססו על תשובותיהם של 150,000 אמריקאים לפני שקבעו: אושרם של אזרחי ארצות הברית בשנים 2008-1972, תקופת המחקר, נמצא ביחס הפוך לרמת האי-שוויון הכלכלי באותן שנים. יותר אי-שוויון, פחות אושר, ולהפך: יותר שוויון, יותר אושר.

10. הכירו תודה ואל תרדפו אחר האושר כשלעצמו

אינכם צריכים להיות נזירים בודהיסטים כדי להכיר תודה על מה שבורכתם בו: משפחה, חברים, השכלה, בריאות או חופש, אם להזכיר כמה מהם. חסידי הפסיכולוגיה החיובית, ענף חדש יחסית במדעי ההתנהגות, טוענים כי אם תזכרו להכיר תודה מדי ערב על שלושה דברים טובים שקרו לכם באותו יום, לא תזדקקו ליותר משלושה שבועות כדי להבחין בשינוי החיובי במצב רוחכם. אם תהרהרו מעט בנזקיה של תולעת ההשוואה החברתית המכרסמת בנו בכל פה, תוכלו להבין מדוע הודיה על מה שבורכנו בו אנו, ללא כל מרכיב של השוואה לאחרים, היא מרשם בדוק לשיפור בתחושת הרווחה האישית שלנו.

אל תרדפו אחרי האושר כשלעצמו, שכן אף שאנו יודעים בדרך כלל מתי אנו מאושרים, הרי לפעמים "איננו מבחינים באושר החומק לחדר מבעד לדלת שהותרנו פתוחה מבלי משים", כדברי ג'ון בארימור. ובמקרים אחרים אנו יודעים כי זכינו לביקור המלכותי רק לאחר שהאושר הביישן (הוא אינו נוהג להופיע כשמסתכלים לכיוונו) הסתלק מחדרנו. כיוון שרובנו לא יודעים מה בדיוק מסב לנו אושר, הרי המרדף הממוקד אחריו נדון לכישלון מראש. וחשוב לזכור: אם ההצלחה היא להשיג את מה שאנו רוצים, האושר הוא לרצות את מה שהשגנו.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

41 תגובות על אושר: גזור ושמור

    07
    קרני

    מה זאת אומרת מעניין אם יש כאלה אנשים, כמובן שיש... סע לשעריים, ראש העין ועוד מקומות שיש בהם תמנים כאשר הם עומדים לאכול את הג'חנון או מרק רגל עם חילבה....לא ככה?

11
רביב

הפסיכולוגית האמריקאית אלן לאנגר הכניסה קבוצה של בני 70 ומעלה לתוך בית, בו הם חיו כאילו היו צעירים ב-20 שנה – הם צפו בתוכניות מלפני 20 שנה, בישלו וכיבסו בכוחות עצמם, התלבשו בהתאם ועוד. אחרי שבוע כמעט כל הקשישים היו אנרגטיים ושמחים יותר, כישוריהם המוטוריים והקוגניטיביים השתפרו, ואפילו בעיות ראייה ושמיעה השתפרו. וכל זה רק בגלל שדמיינו שהם צעירים ב-20 שנה.

שווה לקרוא: http://bit.ly/1LUXFih

12
ערן אברם

לסיכום: 40% הנותרים עליהם אתם "יכולים להשפיע" הם תכונות האופי שלכם. וכאן, האשליות הגדולות בעולם, יותר מפרסום וקפיטליזם נכנסים לתמונה: טיפול פסיכולוגי, מדיטציה, דת וספרי עזרה עצמית. ההונאות הגדולות שמוכרות לנו תקוות שווא ומחזיקות אותנו קטנים וממושמעים.

15
רוי שהם

מדהים, פשוט מדהים. לא קראתי כזה מאמר כבר שנים..
לא מוגזם, לא מפוצץ, פשוט כיף שכזה.
אלכסון הפך בעיניי למקום הכי מעניין ברשת בדיוק כפי שתוכנית דוקו (סטייל ערוץ 8 ויס דוקו) הפכו בתוך כל עולם הטלוויזיה הרדוד.

שבת שלום !

16
אלכס ארנון

יש שיטה פשוטה מאד להגיע לאושר.קצת ארוכה כיוון שדורשת אימון.אבל פיתוח חשיבה חיובית כדרך חיים גורם להרמת מפלס האושר.

    17
    סילביה זגורי

    מתחברת אל הנאמר במאמר. אכן אושר לא נקנה בכסף ובחומרנות. לא אושר ששורד לטווח ארוך, מכיוון שלאחר שאתה משיג או רוכש את מה שלבך חפץ בו, הרי שהשלמת את מנת האושר שלך לאותו רגע קנייה.
    וכן, מבעימה עם אלכס ארנון, שחשיבה חיובית, עד כמה שקשה במציאות שלנו להחזיק בה לאורך זמן, היא המפתח להעלאת מפלס האושר לטווח ארוך. אתה רואה את חצי הכוס המלאה, אתה רואה את הפרטים הקטנים והגדולים כאחד בטבע הסובב אותנו ונהנה. כבר ידוע שאנשים אופטימיים חיים יותר. מאמר חשוב. מאמר מהחיים.

18
ירון פוגל

יעקב היקר
קראתי כבר 3 מספריך ורבים ממאמריך בשקיקה והנאה רבה .אני מוקסם מיכולתך לבצע אינטגרציה רעיונית ממקורות שונים ומהבאתם בצורה בהירה פשטנית ומובנת.
תודות רבות
בצפייה לעוד ספרים
ירון

20
מיקי שטיינר

יעקב,
תודה על איסוף שיטתי ומסודר של הגורמים העיקריים לאושר, כולל מראי מקום והפניה למקורות. כמובן שהנחת היסוד כאן היא שהתנאים הבסיסיים (מקלט, מזון, בטחון מינימלי בעתיד) קיימים, אבל זה נכון בוודאות לכל קוראי המאמר, ועם זאת חלקנו הגדול כנראה "מאושרים" פחות מהפוטנציאל שלנו לאושר. תענוג לקרוא, והבמה (אלכסון) גם היא משובחת ביותר!!
מיקי

22
רותם

מצטער "לחרב את המסיבה" אבל באמת שכל עשרת סממני האושר שנמנו במאמר, כבר נכתבו ונלעסו עד דק בשנים האחרונות. כאן במאמר הדברים כתובים בצורה מוסדרת ומנומקת יותר, אבל חידוש ממש אין.
אז מה הענין אם כך?
הרי מדובר בעשרה פריטים הגיוניים ולא כ"כ מסובכים להשגה, ואף על פי כן מרבית האנושות אינה מקיימת את כולם. למה?
שאלה חשובה זו יכולה להיות נושא מרתק ומאתגר למאמר. מאמר שיהיה מספיק אמיץ וגם יאמר משהו מקורי משל עצמו, ולא רק ילקט דברים קיימים, הגם שבאופן אלגנטי בהחלט.

24
סמדר זאבי

בס"ד
תודות למר בורק על האסטרטגיות המשמעותיות לניהול האושר.
נראה לי, כי אושר איכותי מגולם בחיינו באופן רב ממדי, כלומר עצם העיסוק בו מאפשר להרחיב את אפשרויות האיכות בחיינו מעבר ל"מתכון" שבורק הציע.
שלא כמו אצל הנזירים, ליהדות יש אינסוף עוגנים כאלו(אגב, הנזירות התפתחה מהיהדות, אך לקחה את האושר לכיוון של הסתגפות)
בנוסף, כאשר מוצג לכלל האוכלוסייה מודל לאיכות חיים, מוטב שלא לקבל את התכנים "על עיוור", אלא לפעיל את כיווני המחשבה על מגוון האפשרויות העומדות לרשותנו, על המטרות אותם אנו מעוניינים לפתח ועל אנרגיות אחרות שהאושר עשוי לקדם בחיינו.
אני ניסיתי. ומה אתכם?

    25
    ענבל

    היי סמדר,

    המאמר אכן מבריק אך דווקא התגובה שלך היא שגרמה לי להביע את דעתי.

    אני תוהה על איזו נזירות את מדברת כשאת משווה אליה את היהדות מרובת העוגנים ורבת המימדים ומכווצת את הנזירות לכדי הסתגפות חד מימדית.

    ניכר שיש לך ניסיון בקיום אורח חיים יהודי, אך האם את מכירה את אורח החיים הנזירי על שלל גווניו ואמונותיו? (השונים עד מאוד זה מזה בדתות שונות ובזרמים שונים).

    האם התנסת בנזירות כלשהי או שקיבלת את המידע "על עיוור" ממקור כלשהו?
    במה בדיוק את מעודדת אותנו להתנסות?

    מרגיש לי כאילו שוב מנסים למכור לנו איזה אושר מפלסטיק...
    ולצערי כבר מזמן טוקבקים עושים שימוש לרעה במאמרים איכותיים כפלטפורמה פרסומית.

    נמאס...

26
יפתח רייכר עתיר

לא. זה לא עוד מאמר בנוסח ה'סוד' המבטיח שרק אם נעשה כדברו, הכל יהיה בסדר.

לא. זה לא עוד עשר סיסמאות ועשרה מרשמים ל'אושר', אותו מושג חמקמק שאם יורשה לי לתרום משהו משלי, אומר כי: בני האדם חווים רגעי אושר ואחר כך נפרדים מהם, כואבים את אבדנם, זוכרים אותם לטובה, וחווים (הלוואי) אחרים, וחוזר חלילה.

עשר הנקודות (אין מה לעשות. גם ספר הספרים, רב המכר של כל הזמנים מיקד את הוראותיו בעשר דיברות), מתוארות בהומור דק וכובש, מנומקות היטב, וניתנות לביצוע.
שמחתי לראות ש'ידעתי' שכך הוא ואני מניח ושמח שרוב קוראי אלכסון יאמרו לעצמם שהם בדרך הנכונה.
וזאת כל הכוונה. לא כן?

גיזור ושימרו על המקרר, ובידקו את עצמכם מתי שיבוא לכם.

27
סמדר זאבי

בס"ד
ענבל היקרה,
קראתי בעיון את תגובתך והופתעתי ממסקנותיך ההפוכות לרוח הדברים שנכתבו על ידי.

אלכסון שואף לעידוד מחשבה, סקרנות וכן להגיע לקהלים מגוונים(גם מסורתיים בכלל זה). לעתים קריאה בין השורות אינה כקריאת השורות עצמן.
מארבעת ספריו של מר בורק ואף באלכסון קיבצתי לעצמי את התובנות(שבשליטתי) כפי שמציע רעיונית. תובנה זו הועלתה בפוסט כאשר כל אדם רשאי לקחת מהנכתב כפי צרכו ובחירתו.
אני מחזקת את דבריו של יפתח ומוסיפה שחיים מאושרים הנם יצירה אינדיבידואלית שלא ניתן להעתיקה ממתכון, בדעתי היה לשתפך שניתן לעבור מתאוריה שבורק הציע לביצוע וממילא בטווח הארוך מובילה החוויה המיטבית לתחושת שליטה.
אין כאן לא "חטא" ולא "אמת"! ואין להפנות את זרקורי הביקורת על דעתו של אדם, באשר הוא.
"וזאת כל הכוונה" כפי דבריו של יפתח.

(הכותבת הנה היסטוריונית והמקור אינו "על עיוור"- ראי ערך "נזירות")

מאמר נהדר. ההצעה לגזור ולשמור נכונה ומדויקת . בספרי השלישי : "ניגון יחיד " כתבתי כמה שירים על הדרך אל האושר . אחד מהם עוסק בהסתפקות במועט :
שְׁתֵּי פְּסִיעוֹת מִן הַמִּטָּה אֶל הַשֻּׁלְחָן/ מַשְׁאִירוֹת מַחְשָׁבוֹת בִּתְצוּרָתָן
הַמְּקוֹרִית / דָּבָר אֵינוֹ דּוֹחֵק בַּמַּרְפְּקִים/לְהָצֵר אֶת תְּנוּעוֹת הָרִשּׁוּם.
שְׁתֵּי נוּרוֹת / מוֹלִיכוֹת אֶת מְנַת הָרִבּוּי הַדְּרוּשָׁה. / מְשָׁרְתֵי הַמְּעַט
נַעֲנִים בִּמְסִירוּת לְחוֹבָתָם/ טְרוּנְיָתָם גַּם אִם נִזְעֶקֶת בְּמַפְתִּיעַ
נִרְכֶּנֶת עִם בּוֹא/ הַשְּׂמָחוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ.

השמחות הקטנות של הנפש הן תמיד פתרון.

30
מני

מזמן כבר לא יצא לי לראות סדרה כזו גדולה של תגובות מפרגנות כמעט ללא תגובות ביקורתיות או עוינות. חשבתי על כך שאולי המאמר סיפק רגע אושר קטן לקוראיו (שכנראה אינם עשירים) כשהרגיע אותם שהעושר (שאינו בר השגה לרוב) אינו המקור לאושר, ואילו גורמים אחרים, ברי השגה, הם המקור לאושר. רגע האושר או התקווה שחוו הקוראים תורגם באופן לא מודע להנאה גם מהמאמר עצמו. לא שאני חושב שהמאמר לא כתוב בצורה טובה, אבל הפרגון המוחלט גרם לי לחשוב שיש משהו נוסף שהעצים את החוויה של הקורא.

    31
    מני

    תוספת קטנה: רגע האושר/תקווה/סיפוק מקריאת המאמר גם קשור לכך שזה אישר דברים שהקוראים האמינו או רצו להאמין בהם, ושחלק מהדברים הם כנראה מיישמים או מנסים ליישם.

35
מוטי ורדי

אושר זאת חוויה סובייקטיבית וכל ניסיון להגדיר אותה באופן אובייקטיבי יגרום לכך שהחוויה תשתנה גם אם זה ייקח זמן מה, דור או שניים, אפילו, כמו הניסיונות להגדיר את אלוהים או את הנשמה, אשר משנות את הגברת גם אם האדרת, המילה, נשארת בעינה. הרמב"ם הגדיר מחדש את היהדות אך לא החליף את השם של הדת, וכך המילה אושר תשאר אך מהותה תשתנה ככל שההגדרה שלה תהיה מקובלת על הרוב.

יש גם תכנים טובים בטלוויזיה מדי פעם. למשל הסדרה הדנית "בורגן" שסיפקה לי הנאה מרובה. ואפשר גם לבצע תרגילי התעמלות מול הטלוויזיה. היהדות מזמינה את קוראי התנ"ך לחגוג את פלא הבריאה ולהגיד עליו תודה ובזה היא מתחברת לכלל העשירי להגעה לאושר. אורנה ליברמן, שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה, הוצאת סלע ספרים, 2013

    יותר נכון להגיד שהכלל העשירי של תורת האושר מתחבר לקריאה הקדומה הזאת הממריצה כל אחד להגיד תודה ולמצוא את הטוב לו ולאחרים, ולא להפך. ואי אפשר לדבר על האושר בלי להזכיר את הפירמידה של מאסלו וגם התיאוריה הפשוטה והמדהימה הזאת מחוברת לקריאה הקדומה.

מסכימה לגבי הסעיף הכלכלי, יש פרמטרים חשובים הרבה יותר, אבל עם הסתייגות קלה. בתרבות שלנו אין ממש ברירה אלא להיות עם כסף. רוב האנשים לא אוהבים כסף אבל חייבים אותו בשביל לשרוד. מה שכן, מניסיון רב שנים, צריך להיאחז בדברים הקטנים שעושים לנו טוב ביומיום ולא לחכות לאיזו פיה טובה. אצלנו נהנים אפילו ממנת שווארמה טעימה :)

40
חבצלת רונן

המון חכמה בכל אחד מהסעיפים. התגובות מעניינות ומעוררות מחשבה. בהתייחס ליכולת ליישם, כל אחד מהסעיפים נכון ויישומי בתנאי שנביא עמוק לתוך עולם העמדות והמחשבות שלנו וננסה להבין איך הם מקדמים או עוצרים אותנו מהגעה לתחושת אושר. בעקבות ההתמודדות נתרגל את התובנה הנובעת מהתבוננות זאת.
ניסיוני לימד אותי שיש אמת חשובה בכל אחד מהסעיפים . היישום העצמי הוא המפתח לאושר האישי.