אחרינו, הכלבים

אם אתם חולקים את ביתכם עם כלב, יתכן שיצא לכם לגלגל עיניים או לצקצק בלשון כשהכלב הגיב באיזה אופן שאינו אופייני לחיית בר. יתכן שהוא עקף איזו שלולית בהליכה עדינה, ברח מסנאים או סירב לצאת החוצה בשלב בלי מעיל ומגפונים. יתכן אפילו שנזפתם בו בעדינות: ״לא היית מצליח לשרוד לעולם בלעדיי״.

אבל מה אם הייתם מציגים לכלבכם את השאלה הזו ברצינות: ״אתה באמת חושב שהיית מסוגל לשרוד בעצמך, ללא עזרתי?״ אם תשובת הכלב הייתה ״ברור, למה לא?״ הייתם צריכים לדרוש פרטים נוספים: איך היית נשמר מפני קור? מה היית עושה בגשם? מה היית אוכל? והכי חשוב, האם היית חש בדידות בלעדי?

כלב ניו יורקי. תצלום: Guru Sno Studios

יתכן שהכלב היה אומר שהוא פשוט היה ניגש לשכנים ומבקש לחיות אצלם, והם בוודאי היו מספקים לו את הצרכים הבסיסיים, מזון, מחסה ואולי אפילו, כנראה, אהבה. חוסר הנאמנות הזה לכאורה היה בוודאי מכעיס אתכם והייתם שואלים מה הכלב היה עושה אילו לא היו לכם שכנים. למעשה, איך הוא היה מצליח לחיות אם לא היו בני אדם בכלל?

האם כלבים יכולים לשרוד ללא עמיתיהם בני האדם – האם הם עדיין מסוגלים לחיות בכוחותיהם, כחיות בר, ללא עזרת הקשר שלהם עם בני האדם?

בספרנו החדש A Dog’s World (משנת 2021), מרק בקוף (Bekoff) ואני מזמינים את הקוראים לעולם דמיוני שבו בני האדם נעלמו פתאום, והכלבים חייבים לשרוד בכוחות עצמם. אנחנו בוחנים שתי שאלות מרכזיות. ראשית, האם כלבים יכולים לשרוד ללא עמיתיהם בני האדם – האם הם עדיין מסוגלים לחיות בכוחותיהם, כחיות בר, ללא עזרת הקשר שלהם עם בני האדם? ושנית, וזו אולי שאלה מסקרנת יותר, מהם המסלולים האבולוציוניים האפשריים של הכלבים הפוסט-אנושיים, אחרי שהברירה ״המלאכותית״ תפנה את מקומה לברירה הטבעית? האם כלבים יראו או יתנהגו בדומה לבעלי החיים שאותם אנו מכנים היום חברינו הטובים ביותר? זהו ניסוי מחשבתי רציני בביולוגיה ספקולטיבית, והוא עשוי בסופו של דבר לסייע לנו להבין טוב יותר מיהם בעצם הכלבים. המחשבה על כלבים בלעדינו יכולה לעזור לנו להבין מיהם הכלבים כאשר הם איתנו, ומה הם צריכים מאיתנו כעת, כדי לשגשג ולהיות מאושרים.

אילו בני האדם היו נעלמים פתאום, כמיליארד כלבים היו נותרים לבדם

אילו בני האדם היו נעלמים פתאום, כמיליארד כלבים היו נותרים לבדם. הרמז הראשון לשאלה אם היו שורדים נמצא כאן, בדמוגרפיה הבסיסית של אוכלוסיית הכלבים הנוכחית. מיליארד הכלבים הללו מאכלסים את כל קצוות כדור הארץ, ממלאים נישות אקולוגיות מגוונות, וחיים במגוון רחב של מערכות יחסים עם בני אדם. אף שכאשר נתבקש לדמיין כלב, רבים יחשוב על בן לוויה פרוותי מכורבל על הספה לצד בן אדם או צועד, קשור ברצועה, ממחקרים עולה כי כ-20 אחוז מכלבי העולם חיים כחיות מחמד, או מה שאנחנו מכנים ״כלבים מבויתים מאוד״. 80 האחוזים האחרים הם כלבים משוטטים – מונח כולל המתייחס לכלבים בכפרים, רחובות, קהילות, כלבים שאינם קשורים למתחם כלשהו וכלבי בר. במילים אחרות, רוב הכלבים על פני כדור הארץ כבר חיים בכוחות עצמם, ללא תמיכה ישירה מבני אדם בסביבתם הביתית.

כלב משוטט, כמו 80% מהכלבים בעולם. תצלום: אדם כהן

אף של-800 מיליון הכלבים המשוטטים בעולם ישנו חופש תנועה והתנהגות גדולים פי כמה מאשר ל-200 מיליון הכלבים המבויתים מאוד, והם פתחו מגוון של כישורי הישרדות, כמעט כל הכלבים בעולם נסמכים על הנוכחות האנושית לצורך בסיסי אחד: אספקת מזון, מהאכלה ישירה, מתן אקראי של שיירי מזון או אכילה מפחי זבל ואשפה. אובדן המזון שמקורו בבני אדם יהיה האתגר ההישרדותי המשמעותי ביותר עבור כלבים מיד לאחר היעלמות בני האדם ובשנות המעבר לעתיד שכולו פוסט-אנושי.

אם בני האדם ייעלמו – ביחד עם האשפה שלהם, השיירים והחנויות המלאות באריזות של מזון כלבים – כלבים יצטרכו למצוא במהירות מקורות מזון אחרים. בגלל שכלבים מסוגלים להגמיש את ההתנהגות שלהם – ומאחר שהם אוכלי כול – הם יוכלו כנראה לשרוד על מגוון רחב של מאכלים החל מצמחים, תותים וחרקים ועד יונקים זעירים וציפורים ואולי אפילו על טרף גדול יותר. הרכב המזון שלהם יהיה תלוי במקום שבו הם יחיו, גודלם וצורת הגוף שלהם.

אחרי מספר שנים קשות, כלבים יסתגלו לחיים עצמאיים. הם יחזרו ויפתחו תכונות והתנהגויות שמאפיינות את קרוביהם הפראיים, כמו הזאבים, זאבי הבר והתנים

השנים הראשונות אחרי היעלמותם של בני האדם יהיו מאתגרות, בגלל האובדן הפתאומי של התמיכה האנושית, וכלבים רבים כנראה ימותו. כלבים שחיו כחיות מחמד עלולים להתקשות במיוחד לשרוד, כי הם חסרי ניסיון בחיים עצמאיים, ואולי לא פיתחו את הכישורים הדרושים למציאות מזון ולהתמודדות עם מפגשים שונים ובלתי צפויים עם כלבים ובעלי חיים אחרים. אחרי מספר שנים קשות, כלבים יסתגלו לחיים עצמאיים. הם יחזרו ויפתחו תכונות והתנהגויות שמאפיינות את קרוביהם הפראיים, כמו הזאבים, זאבי הבר והתנים. יסתבר שהם לא ״שכחו״ כיצד לקושש מזון, לצוד, למצוא בני זוג, לגדל צאצאים ולהתנהל בקבוצות ולהגן על עצמם. הכישורים הללו יחזרו לשמש אותם.

בתשובה לשאלה הראשונה שלנו – האם כלבים ישרדו את היעלמם הפתאומי של בניה אדם – היא כמעט בוודאות חיובית, בהנחה שלא נשאיר לכלבים עולם שלגמרי בלתי אפשרי לחיות בו בגלל משבר האקלים. שאלה מסקרנת יותר היא מה הכלבים יהפכו להיות, ברגע שיינתקו מבני האדם.

ישנה מחלוקת בין ביולוגים, פליאונטולוגים ואנתרופולוגים בשאלת מקורם של הכלבים המודרניים. אבל אלה מסכימים על הקווים הכלליים: כלבים ובני אדם חיים בקרבה כבר לפחות 15 אלף שנה, ואולי אפילו 40 אלף שנה או יותר. כלבים הם המין הכלבי היחיד שעבר ביות. למעשה הם היו בעלי החיים הראשונים שבויתו, וכנראה היחידים שבויתו על ידי הציידים-לקטים. בעלי חיים אחרים בויתו אחרי המעבר לחקלאות. כלבים (או בשמם הלטיני Canis lupus familiaris) הם צאצאי הזאבים (Canis Lupus). ואף שכלבים קרובים מאוד לזאבים מבחינה גנטית – הם זהים להם, פרט לכ-0.2 אחוזים מהדנ"א המיטוכונדריאלי – הם שונים מהם מאוד גם במראה וגם בהתנהגות. מין אחד יכול לחלוק איתנו בשמחה את הספה, והאחר כנראה יסרב להזמנה לשבת איתנו בסלון ויחוש מאוד לא בנוח בחברתנו, ואנחנו בחברתו.

זאבים: קרובים מאוד לכלבים, ורחוקים מאוד מהאדם. תצלום: סטיב האריס

תהליך הביות עיצב בעוצמה את המסלול האבולוציוני של הכלבים עד כה. הוא עיצב גם את המסלול האבולוציוני של בני האדם

תהליך הביות עיצב בעוצמה את המסלול האבולוציוני של הכלבים עד כה. הוא עיצב גם את המסלול האבולוציוני של בני האדם. פרופיל הפנוטיפ של הכלבים – המורפולוגיה, הפיזיולוגיה וההתנהגות שלהם – עוצב בכוונה על ידי בני האדם באמצעות הרבעות מקצועיות. לצד ברירה מכוונת על ידי בני אדם של תכונות מסוימות כמו ידידותיות ומשיכה לחידושים, הייתה גם ברירה עקיפה של תכונות אחרות, שלא במתכוון, או מה שהגנטיקאים מכנים בשם תכונות ״טרמפיסטיות״. ברירה ישירה לחברותיות מוגברת למשל, הביאה עמה תכונות אחרות, כמו שינוי בפיגמנטיציה (פרווה מנוקדת או כזו עם כתמים לבנים), אוזניים שמוטות וזנבות מסולסלים, שכמותם לא נצפו בקרובים הפראיים של הכלבים. במילים אחרות, הרעיון שבני האדם יצרו את הכלבים הוא אשליה. אנחנו התפלשנו לנו במאגר הגנטי של הכלבים, אבל האדוות שיצרנו הרחיקו אל מעבר לשליטה המודעת שלנו ואפילו אל מעבר להבנתנו. האתולוג פר ינסן (Jensen) ועמיתיו אכן מתארים את ביות הכלבים כ״הניסוי הביולוגי והגנטי (הלא מודע) הגדול ביותר בהיסטוריה״.

בעתיד פוסט-אנושי, הניסוי הדרמטי יימשך, אבל הפרמטרים ישתנו. כלבים יתחילו להיסחף בזרמי הברירה הטבעית, והשאלה לאן זרמים אלה יישאו אותם היא אחת התעלומות הגדולות.

היעלמותם של בני האדם לא תגרום לסוג של היפוך טבעי, שבו תהליך הביות ישנה כיוון והכלבים ישובו להיות מה שהיו לפני שהזאבים הראשונים התקרבו לבני האדם בהיסוס ולהפך

ובכל זאת, אנחנו יכולים להציע ניחושים מושכלים. ככל שכלבים יהפכו להיות מי שהם עתידים להיות, הם לא יחזרו להיות זאבים. היעלמותם של בני האדם לא תגרום לסוג של היפוך טבעי, שבו תהליך הביות ישנה כיוון והכלבים ישובו להיות מה שהיו לפני שהזאבים הראשונים התקרבו לבני האדם בהיסוס ולהפך. כשכלבים יאבדו מגע עם בני האדם, הם יעברו ראשית תהליך של חזרה לחיי בר והסתגלות להישרדות בכוחות עצמם. החזרה לחיי הבר מתייחסת לשינויים בכלבים יחידים, ולא לשינויים ברמת האוכלוסייה או המין. ביות, לעומת זאת, מתייחס לשינויים שמשפיעים על כלל היחידים באוכלוסייה. כלבים יחידים אינם ״מפסיקים להיות מבויתים״ כשאין להם קשר עם בני אדם – הם הופכים לחיות בר. ברגע שכל הכלבים ישתחררו מברירה המונחית על ידי בני אדם לאורך משך זמן ארוך מספיק, והברירה הטבעית תפעל על כל היחידים בקבוצה, הם יהפכו לפראים באורח משני (הכוונה כאן היא לאוכלוסייה שהייתה פעם מבויתת). כמה דורות של ריבוי חופשי מבני אדם דרושים כדי שכלבים יחזרו להיות חיות בר? מאחר שלא נהיה כאן, לעולם לא נדע את התשובה לפן הזה של הניסוי הביולוגי.

לא ברירה אבולוציונית. תצלום: ניית'ן רופרט

מה שניתן לצפות בביטחון הוא שהכלבים שיחיו אחרי היעלמות האדם יהפכו למשהו חדש, אם לא לגמרי אז לפחות ברובו. הנישות האקולוגיות שהכלבים הפוסט-אנושיים יאכלסו יהיו שונות מאוד מאלה שמילאו קודמיהם. ההבדל המהותי ביותר הוא שלא יהיו להם יותר מקורות מזון מבני האדם. בתוך הריק הזה יהיו גורמים רבים שישפיעו על אסטרטגיות התזונה של הכלבים, ובכלל זה מגבלות אנטומיות ופיזיות על מה או את מי כלבים יוכלו לאכול, סוג הטרף הזמין בכל אזור, חלוקת מקורות המזון בתוך המתחמים או הטריטוריות שבהם יחיו הכלבים, שונוּת עונתית במקורות המזון ותחרות עם בעלי חיים אחרים. למשל, כלבים קטנים יוכלו לצוד ולאכול חרקים וגרגרים, תזונה שלא תספק את הקלוריות שלהן זקוק כלב גדול. אסטרטגיות תזונה שונות עשויות להתפתח עם הזמן, בהתאם לנישה האקולוגית, זמינות המזון במקום והתחרות עם בעלי חיים אחרים. התזונה של הכלבים תשפיע, בתורה, על האופן שבו הם יתפתחו עם הזמן. בסופו של דבר, אוכלוסיות כלבים שונות עשויות אפילו להפוך למינים נבדלים, שישתמשו באסטרטגיות תזונה שונות כדי למלא מגוון רחב של נישות אקולוגיות.

בהיעדר בני אדם, הברירה הטבעית מעדיפה אסטרטגיות המובילות לרבייה מוצלחת יותר. אלה עשויות לכלול חיזור ארוך ופולחני יותר, חזרה למחזור ייחום אחד בשנה, במקום שניים, מעורבות גדולה יותר של אימהות, אבות, דודות, דודים ושותפי הורוּת נוספים בגידול והגנה על הצעירים

אסטרטגיות פריון יצטרכו גם הן להתפתח במהירות. כלבים יצטרכו למצוא בני זוג, לעסוק בחיזור, ללכת ולגדל את צאצאיהם. אסטרטגיות ההזדווגות והפריון של הכלבים הפוסט-אנושיים לא יצטרכו כנראה להשתנות באורח דרמטי כמו אקולוגיית התזונה שלהם. עם זאת, יתכן שיתחוללו שינויים מעניינים, משום שבהיעדר בני אדם, הברירה הטבעית מעדיפה אסטרטגיות המובילות לרבייה מוצלחת יותר. אלה עשויות לכלול חיזור ארוך ופולחני יותר, חזרה למחזור ייחום אחד בשנה, במקום שניים, מעורבות גדולה יותר של אימהות, אבות, דודות, דודים ושותפי הורוּת נוספים בגידול והגנה על הצעירים.

צורות רבות ושונות של התארגנויות חברתיות עשויות לצמוח ולפעול בעולם ללא בני אדם, ובכלל זה יצירה של זוגות בקשר קבוע, קבוצות קטנות ולהקות גדולות. לחלופין, יהיו בוודאי כלבים שיחיו חיים בודדים בעיקרם, ואלה יצטרפו לכלבים אחרים רק בעת הצורך. בכל מקרה, הכלבים יצטרכו לשפר את היכולות החברתיות שלהם, ובכלל זה תקשורת העוסקת בכוונות ופתרון עימותים, והם ייאלצו ללמוד זה מזה. חשובים במיוחד יהיו הכישורים המתפתחים בתקופה שבה גורים לומדים לראשונה מהם מגעים עם כלבים אחרים וגם בתקופת ההתבגרות. החיים הפנימיים של הכלבים הפוסט-אנושיים ישתנו גם הם כשאלה יפתחו כישורים קוגניטיביים ואינטליגנציה רגשית הנדרשים לאינטראקציות עם בעלי חיים אחרים, והדבר יאפשר להם להיות חברים מוצלחים בקהילות של חיות בר.

כלב דינגו אוסטרלי בטבע: הוא יסתדר, על אף שנראה כי הלהקה הרחיקה אותו. תצלום: מייקל ג'פריס

איך עשוי להיראות הכלב בעידן שאחרי בני האדם? קשה לומר, כי מאפיינים מורפולוגיים יתפתחו בתגובה ללחצים אקולוגיים, אקולוגיות תזונה ומאפיינים ברורים של הנישה האקולוגית שאוכלוסיית כלבים נתונה עשויה למלא. כלבים הם כבר מין היונקים המגוון ביותר מבחינה מורפולוגית. חשבו על הבדלי הגודל העצומים, למשל, בין המלטיפּוּ [הכלאה בין מלטי לפודל] שגודלו כספל תה, לבין הוולפהאונד האירי. אפשרות אחת היא שכלבים יהפכו בסופו של דבר לבעלי גודל ממוצע – 15 קילו פחות או יותר. אפשרות סבירה לא פחות היא שכלבי העתיד יתחלקו לסוגים קטנים יותר וגדולים יותר. הצורה והגודל של מאפיינים גופניים כמו אוזניים, זנבות ואפים ישתנו באורח דומה בתגובה לתביעות ייחודיות של הנישה האקולוגית, אקולוגיית התזונה, אסטרטגיות ההזדווגות והמבנה החברתי. דוגמה אחת יכולה להיות שצורת האוזניים וגודלן תייצג מערכת של שקלול תמורות המשקפת בין השאר את התביעות הסותרות של האקלים, הגיאוגרפיה ואקולוגיית התזונה. אוזניים גדולות יותר עשויות לקלוט צלילים בצורה טובה יותר מאוזניים קטנות, ולסייע לכלבים לאתר את הטרף, אבל הן גם עלולות להוות בעיה בקור, בגלל שטח הפנים הגדול שדרכו אובד חום הגוף. באזורים קרים, אוזניים קטנות יותר עשויות להיות כדאיות כהגנה מפני הקור גם בתמורה לשמיעה חדה פחות.

הברירה הטבעית תנכש במהירות תכונות גופניות שאינן תורמות להתאמה, כמו חוטם קצר באורח קיצוני, קפלי עור עודפים, וגפיים ארוכים או קצרים במיוחד. אוזניים שמוטות וזנבות מסולסלים ייעלמו גם הם כנראה, כי הם מונעים תקשורת בין-כלבית ואין להם תכלית מעשית

הברירה הטבעית תנכש במהירות תכונות גופניות שאינן תורמות להתאמה, כמו חוטם קצר באורח קיצוני, קפלי עור עודפים, וגפיים ארוכים או קצרים במיוחד. אוזניים שמוטות וזנבות מסולסלים ייעלמו גם הם כנראה, כי הם מונעים תקשורת בין-כלבית ואין להם תכלית מעשית. כך גם הפרוות המנוקדות או אלה בעלות שניים או שלושה גוונים.

כלב אפגאני: יצירה אנושית בעיקרה, שסביר שאין לה עתיד בעולם ללא בני-אדם. תצלום: חוליו ברנאל

בני האדם הרביעו כלבים באופן סלקטיבי כדי להדגיש בהם התנהגויות מסוימות, כולל ידידותיות וחוסן, וגם כישורים תפקודיים ייחודיים לזנים כמו איתור, הבאת ציד, כינוס עדרים ושמירה. הברירה לפי תכונות אלה נבעה מעניין במאפיינים גופניים של הכלבים, שימושיות התכונות הללו ביחס למטרות אנושיות ובמהלך המאה או שתיים האחרונות, על פי גחמות אסתטיות וחשקים אנושיים. מחוץ להקשר היחסים בין הכלבים לבני האדם, חלק מהתכונות הגופניות וההתנהגותיות הללו עשויות לשרת את הכלבים היטב, ואחרות פחות.

מי יודע, למשל, אם שרירי הפנים שמאפשרים לכלבים ״לעשות עיניים״ כדי לבקש מזון או תשומת לב מבני אדם – מערך שרירים שאינו קיים אצל זאבים וכלביים אחרים – יהיו שימושיים עבור הכלבים בעולם פוסט-אנושי

קשה לדעת כיצד חלק מהתכונות ההתנהגותיות שנולדו כתוצאה מהביות, כמו חברתיוּת מוגברת ותשומת לב למחוות אנושיות, עשויות לשמש את הכלבים הפוסט-אנושיים, ואם אלה יהיו שימושיות או מכשילות עבורם. מי יודע, למשל, אם שרירי הפנים שמאפשרים לכלבים ״לעשות עיניים״ כדי לבקש מזון או תשומת לב מבני אדם – מערך שרירים שאינו קיים אצל זאבים וכלביים אחרים – יהיו שימושיים עבור הכלבים בעולם פוסט-אנושי.

האם לכלבים יהיה טוב יותר בלעדינו? יתכן שאם אתם חיים עם כלבים, אוהבים חיים ומתפעלים מהחברות העמוקה שיכולה להיווצר בין אנשים וכלבים, יהיה לכם קשה לחשוב על כך. אבל כדאי לנסות לדמיין, לרגעים ספורים, לא רק את מה שהכלב שלכם עלול להפסיד או להרוויח, אלא גם את מה שכל הכלבים שכרגע חולקים איתנו את כדור הארץ עשויים לאבד או להרוויח אם יישארו בעולם בלעדינו. ומה בנוגע לכלבים העתידיים הללו, שמעולם לא הכירו את החיים עם בני האדם? יכול להיות שלכלבים כמין יהיה טוב יותר אחרי שניסוי הביות ייפסק אחרי 20 אלף שנה. כלבים ייאלצו להתמודד עם האתגר של לחיות בכוחות עצמם, אבל העולם הפוסט-אנושי יהיה גם מלא במה שניתן לקרוא ״אפשרויות כלביות״.

שבוי בידי האדם. תצלום: לוק הויגברט

כחלק מהניסוי המחשבתי שלנו, הכנו לכן רשימה של היתרונות והחסרונות האפשריים שהכלבים עשויים לחוות אם בני האדם ייעלמו מחר. הנה הרשימה המקוצרת:

יתרונות הצפויים לכלבים בעולם ללא בני אדם:

* חופש תנועה (בלי מגבלות אנושיות כמו קולרים, רצועות, גדרות וכלובים)

* לא יהיה שבי, כמו בבתי גידול להמוני גורים, מעבדות ניסוי או חוות לבשר כלבים

* לא יבוצעו עליהם ניסויים

* לא יבוצעו הרבעות בכפייה

* לא תהיה ברירה מלאכותית לתכונות שמקשות על ההישרדות

* חופש להתרועע עם כלבים אחרים

* חופש להזדווג אם מי ומתי שרוצים

* ללא פחד או מצוקה מענישה על ידי בני אדם, אלימות, כליאה, ותגובות ומצבים לא צפויים ואקראיים

* היכולת לעסוק בכל ההתנהגויות הטבעיות התואמות את מינם

* רמות נמוכות יותר של השמנת יתר

* אפשרות לתזונה טובה יותר

* מגוון גדול יותר של חוויות חושיות (למשל, שימוש מלא בחוש הריח)

* רמות טבעיות של הורמונים והתפתחות טבעית

* בחירה עצמאית (לא על ידי בני אדם) של רמת הפעילות הגופנית

* חיים ללא עיקור

* ללא פגיעות גופניות כמו קיצוץ זנב, קיצוץ אוזניים או עקירת מיתרי הקול

* ירידה במומחים גנטיים ייחודיים לכל זן

חסרונות הצפויים לכלבים בעולם ללא בני אדם:

* היעדר טיפול רפואי

* היעדר משככי כאבים (תרופות, עיסוי, דיקור, טיפול תומך וכדומה)

* היעדר חיסונים

* היעדר סילוק טפילים בעזרת בני אדם

* חשיפה אפשרית למחלות

* אובדן הנוחות הפיזית

* אין ארוחות קבועות

* אפשרות לחוסר תזונתי

* חשיפה גדולה יותר לטורפים

* חשיפה גדולה יותר למזג האוויר

* היעדר אזורים מוגנים בחסות בני אדם

* היעדר מקורות מזון מבני האדם

בני אדם מרביעים וקונים כלבים עם תכונות שלא רק יפריעו להישרדותם אחרי הסתלקות בני האדם אלא גם פוגעות בחייהם כעת

אחת ההפתעות הגדולות עבורנו הייתה שטור היתרונות היה ארוך באופן משמעותי, וגם מהותי יותר, מטור החסרונות. וזה גרם לנו לחשוב: אם לכלבים יש באמת יותר מה להפסיד מלהרוויח, האם יש דרכים שבהן נוכל לשנות, בעולם האמיתי, את מרכיבי הקשר בין כלבים ובני אדם כדי לטפל בבעיות שטור היתרונות הזה מדגיש? אכן, טור היתרונות עשוי לעזור לנו לראות חלק מהדרכים שבהן בני האדם מקשים על חיי הכלבים, ובעיקר על כלבי מחמד שחיים בבתינו. כלבי המחמד שלנו בדרך כלל לא זוכים לבחור לעצמם חברים או בני משפחה ולא מחליטים מתי או איזו אינטראקציות יהיו להם עם אחרים; אין להם הזדמנות לבחור עם מי להזדווג ולגדל משפחה, בעיקר אם אנחנו משתמשים בהם להרבעה; אין להם חופש תנועה, הם לא יכולים לפעול כדי למצוא מזון או מחסה או כדי להגיב למגוון גירויים בסביבה. יתרה מזאת, בני אדם מרביעים וקונים כלבים עם תכונות שלא רק יפריעו להישרדותם אחרי הסתלקות בני האדם אלא גם פוגעות בחייהם כעת. הדוגמה הברורה ביותר היא גידול כלבים עם גולגולות פחוסות במיוחד, כמו בולדוגים צרפתיים, שסובלים מקשיי נשימה ומשיעור גבוה של מחלות דרכי הנשימה.

נראה שאין עתיד לפחוסי החוטם מקרב הכלבים. תצלום: קרסטן ויינגרט

הניסיון לדמיין עתיד שבו כלבים חיים ללא עמיתיהם האנושיים הוא ניסוי מעניין בביולוגיה, אבל ערכו האמיתי של הניסוי המחשבתי הזה הוא בכך שהוא יכול לעזור לנו לחשוב יותר בבהירות מי הם הכלבים בהווה, וזה בתורו עשוי להבהיר את המתווה המוסרי של מערכות היחסים בין בני אדם לכלבים.

התוצאה החשובה ביותר של המחשבה על הכלבים הפוסט-אנושיים, ועל האופן שבו הם עשויים לשגשג בהיעדרנו, היא היכולת לא להציב את האדם במרכז

התוצאה החשובה ביותר של המחשבה על הכלבים הפוסט-אנושיים, ועל האופן שבו הם עשויים לשגשג בהיעדרנו, היא היכולת לא להציב את האדם במרכז. אנחנו נוטים לחשוב על כלבים במושגים של משמעותם בחיינו (הם בני לוויה טובים, הם מועילים לבריאותנו או מצילים אותנו מבדידות, הם שימושיים בעבודה, ספורט ובידור). אבל לעתים קרובות החיים שאנחנו מבקשים מהם לחיות בנוכחותנו מחווירים לעומת החיים שעשויים היו להיות להם.

אז איך נוכל לעזור לכלבים לחיות כעת, בקרבנו, חיים עשירים יותר בחוויות ומעניינים יותר? מי שחיים עם כלבים מבויתים צריכים לשקול לאפשר להם לעסוק במגוון רחב של התנהגויות האופייניות לזן שלהם. בני אדם יכולים לגלות יותר התחשבות בכלבים אם נשתמש במחקר הטוב ביותר האפשרי כדי לגלות מיהם בדיוק הכלבים. קריאה של ספר נגיש טוב אחד או יותר העוסק בחקר הרגשות והקוגניציה של הכלבים, ולעתים קרובות מבוסס על מחקר שנעשה במעבדות לחקר קוגניציה של כלבים, עשויה להועיל למי שחיים בחברת כלבים. במעבדות הללו לומדים כיצד כלבים חווים את העולם – כיצד, למשל, כלבים ״רואים״ את העולם בעיקר דרך אפם. הידיעה הזו מאפשרת לנו להשתדל לספק לכלב שלנו הזדמנות להשתמש ביכולות ההרחה יוצאות הדופן שלו, למשל על ידי כך שנאפשר לו לרחרח ממושכות בזמן שאנחנו מטיילים איתו או להניח לו לטייל ללא רצועה כדי שיוכל לעקוב אחרי ריחות שמעניינים אותו.

במחקרים על כלבים משוטטים, אנחנו מתחילים לראות בכלבים לא רק צעצועים מבויתים אלא בעלי חיים

עבור בעל הכלב הממוצע שימושי אולי יותר אפילו לעיין בגוף המחקר ההולך וגדל, במאמרים של מדענים שחוקרים כלבים משוטטים וכלבי בר. אכן, אחת המטרות המרכזיות בספרנו הייתה להביא את המחקר הזה לקהל הכללי. כאן, במחקרים על כלבים משוטטים, אנחנו מתחילים לראות בכלבים לא רק צעצועים מבויתים אלא בעלי חיים. יתרה מזאת, אנחנו רואים בהם בעלי חיים הממוקמים בקהילות אקולוגיות, שבמרכז עולמם לאו דווקא אנחנו. לימוד על אודות החיים העצמאיים של הכלבים, מאפשר לנו להתחיל להבין את מגוון האפשרויות הכלביות ואת המידה שבה ארבעת קירות הבית האנושי בעצם מוגבלים מאוד.

האפשרויות שלהם מוגבלות מהיוולדם. תצלום: אנדרו לנקסטר

כדוגמה קטנה, חשבו על האופן שבו כלבים משתמשים במרחב. ביולוגים משתמשים במושג ״טווח הבית״ (home range), שהוגדר במאמר משנת 1943 שכתב ויליאם הנרי בארט כ״האזור שצולח יחיד בפעילויות הרגילות שלו באיסוף מזון, הזדווגות וטיפול בצאצאים״. מחקר על אודות טווח הבית של כלבים משוטטים מראה מגוון רחב, ומתברר כי לחלקם יש טווח בית קטן של ארבעה דונמים בלבד, ולאחרים יש טווח בית גדול המגיע ל-28 אלף דונם. בניגוד לכלבים חופשיים כאלה, כלבים מבויתים מאוד מוגבלים מאוד באופן שבו הם מורשים להשתמש במרחב: לרוב לא מוקצה להם שטח הדומה לטווח בית, הם כמעט אינם מורשים לשוטט בחופשיות והם נחשבים לבני מזל במיוחד אם יש לרשותם חצר אחורית המשתרעת על שני דונמים.

אם טיפול הורי הוא חלק ממגוון ההתנהגויות הטבעיות של כלבים זכרים, האם עלינו לשקול דרכים לתכנון ההרבעה וגידול הגורים כך שיתאפשר לזכרים להיות אבות?

דוגמה נוספת היא תפקידם של הכלבים הזכרים בגידול הצאצאים. אצל כלבים מבויתים מאוד, הזכרים כמעט לא נראים ממלאים תפקיד בהורות. אבל האם זה משום שכלבים זכרים אינם מטפלים בצאצאים באופן טבעי? או שאולי זה בגלל שבני אדם המרביעים כלבים לרוב אינם מאפשרים לזכרים לשמש הורים? אף שהמחקר על אבהות של כלבים משוטטים הוא מעורב וכלבים זכרים לא תמיד מעורבים בגידול הצאצאים, מספר מחקרים המבוססים על תצפיות גילו כי זכרים ממלאים תפקיד בהאכלה, הגנה ולימוד הגורים. אם טיפול הורי הוא חלק ממגוון ההתנהגויות הטבעיות של כלבים זכרים, האם עלינו לשקול דרכים לתכנון ההרבעה וגידול הגורים כך שיתאפשר לזכרים להיות אבות?

מה טבעי פה? איך נראים חיי הכלב הזה? תצלום: Sheltie Boy

ישנן סיבות רבות לחשוב שכאשר ניעלם, הכלבים ישרדו והחיים יימשכו. ובריא לנו כבר עתה לשנות את נקודת המבט ולא להציב את עצמנו במרכז

המחקר על כלבים משוטטים וכלבי בר, וגם על זנים כלביים אחרים, מאיר את החיים המעניינים להפליא והמרגשים שכלבים עצמאיים חיים. לכלבים יש מגוון רחב של בתי גידול טבעיים והם חיים לצד בני אדם במגוון אופנים. אבל חלק מבתי הגידול מגבילים וכולאים אותם ואינם מאפשרים לכלבים להיות כלבים באופן משמעותי, כמו במעבדות, חוות לבשר כלבים ופסי ייצור של גורים. חלק מבתי הגידול נראים פחות מגבילים, אבל גם הם מגבילים מאוד את יכולתו של כלב לחיות חיים מעניינים. כלבים קטנים שהובאו כאביזרי אופנה, שציפורניהם מצופות בלק והם למדו לעשות את צרכיהם בתוך הבית, על משטחים מלאכותיים, אינם מורשים באמת להתנהג כמו כלבים. גם יכולתם של כלבים שמטופלים באובססיביות על ידי הורי-הליקופטר אנושיים לעסוק בהתנהגויות כלביות נורמליות משובשת מאוד.

לא כל כך נעים לחשוב על עולם שבו אנחנו כבר לא נמצאים, אבל ישנן סיבות רבות לחשוב שכאשר ניעלם, הכלבים ישרדו והחיים יימשכו. ובריא לנו כבר עתה לשנות את נקודת המבט ולא להציב את עצמנו במרכז. כשנצליח לעשות זאת, נוכל להתחיל לחשוב חשיבה אמיתית, פורייה ולא אנתרופוצנטרית. אם נדמיין מי הכלבים עשויים להיות בלעדינו, יתכן שנוכל למצוא תובנות חדשות בנוגע למי שהם כיום וכיצד הקשרים שלנו איתם יוכלו להועיל להם וגם לנו.

אנו עשויים לשאול את הכלבים שלנו בצחוק: ״מה תהיו בלעדינו?״ והם עשויים לענות בכשכוש זנב ונביחה, ואגב כך לדמיין את האפשרויות.

ג׳סיקה פירס (Pierce) היא ביו-אתיקנית וכותבת. היא חוקרת במרכז לביו-אתיקה ומדעי הרוח במרכז הרפואי אנשוץ (Anschutz) של האוניברסיטה של קולורדו. בין ספריה A Dog’s World (משנת 2021) Unleashing Your Dog (משנת 2019, בשיתוף מארק בקוף) ו-Run, Spot, Run (משנת 2016). היא כותבת את הבלוג All Dogs Go to Heaven באתר Psychology Today.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: והכלב לבד. תצלום: קרל ריץ, unsplash.com

Photo by Carl Ritzzz on Unsplash