איך מדפיסים חתול על מאדים

חתול הוא יצור חי. ספה לא. אבל גם ספה היא חלק מהחיים. מה ההבדל בין חיים ובין להיות בחיים? מה הדבר עשוי ללמד אותנו על מקור החיים כאן וביקום בכלל?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

על ספה בפינת החדר, חתול מגרגר. נראה ברור שהחתול הוא דוגמה של חיים, בעוד שהספה עצמה – לא. אבל האם עלינו לסמוך על האינטואיציה שלנו? תחשבו על הדבר הבא: אייזק ניוטון הניח את קיומו של זמן אוניברסלי הזורם ללא השפעה חיצונית, וזמן חיצוני שנמדד על ידי שעונים – בדיוק כפי שהתפישה שלנו אומרת. מאתיים שנה לאחר מכן, אלברט איינשטיין שמט כליל את מושג הזמן האוניברסלי והעמיד מושג של זמן הנמדד רק באורח מקומי, באמצעות שעונים. מי לפני איינשטיין היה חושב שהזמן על השמש, על הירח ואפילו בכל אחד משעונינו מתקדם בקצב מעט שונה – שהזמן אינו גורם אוניברסלי מוחלט? ועם זאת, כיום, כדי שמערכת GPS תפעל, הטלפונים הסלולריים חייבים לקחת זאת בחשבון.

אנחנו מבינים הרבה ממה שנוגע לאטומים בגוף האדם ולכוכבים בשמי הלילה: הרבה יותר מאשר מה שאנחנו מבינים ביחס לאדם היחיד כדוגמה לחיים

המדע עשה צעדים מדהימים, וחשף הבנה עמוקה של המציאות הפיזית, הבנה שהיא לעתים קרובות מנוגדת לאינטואיציה. אנחנו מבינים הרבה ממה שנוגע לאטומים בגוף האדם ולכוכבים בשמי הלילה: הרבה יותר מאשר מה שאנחנו מבינים ביחס לאדם היחיד כדוגמה לחיים. למעשה, מדעני החיים ממשיכים להתווכח על ההגדרה המדויקת של חיים. אריסטו היה הראשון שאמר שחיים הם משהו שגדל ומתרבה. הוא היה מלא פליאה נוכח פרדה, הכלאה בין סוס וחמור, שהיא עקרה תמיד. אך רק כיוון שהפרדה עקרה, איננו יכולים לומר שהיא אינה יצור חי. אין סוף לוויכוח: אחדים אומרים שחיים חייבים לבצע מטבוליזם, כלומר לספוג תרכובות, להפוך אותן לאנרגיה ולשחרר כמות מסוימת של אשפה. אך האם מנועי סילון מתאימים להגדרה הזאת? בקיצור, אין תאוריה ולכן אין גם מנגנון מדידה שיכול לאשר או להפריך את ההנחה שלנו שהחתול חי ואילו הספה לא, ואפילו לא מנגנון שיוכל לאשר שאתם חיים בשעה שאתם קוראים את הדברים הכתובים כאן.

חתולים

חתולים. אמן אמריקני, המחצית השנייה של המאה ה-19. Gift of Edgar William and Bernice Chrysler Garbisch, באדיבות ה-National Gallery בוושינגטון

והסיבה לכך אינה מחסור בניסיונות לפתור את העניין. צעד חשוב בדרך להבנה של העקרונות הבסיסיים שיוכלו להסביר את החיים נעשה על ידי ארווין שרדינגר, אחד מאבות הפיזיקה הקוונטית. יש להניח ששרדינגר מוכר בעיקר בגלל ניסוי המחשבה שלו העוסק בחתול שהוא גם חי וגם מת, ולכן קיים בשני מצבים בעת ובעונה אחד (מה שמכונה בפיזיקה "סופרפוזיציה"). אך הוא גם זוכה להערכה רבה בשל סדרה של הרצאות שהוא נשא ב-1943 במכון ללימודים מתקדמים בדבלין, סדרה שכותרתה המאתגרת הייתה "מהם החיים?" ההרצאות פורסמו בספר שנה לאחר מכן, וזכו לתהילה כיוון שהן העניקו השראה לדורות של מדענים המנסים להבין את החיים ברמה עמוקה יותר. ההרצאות נודעו בעיקר בהשפעתן על הביולוגים המולקולריים ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק בחיפוש שלהם אחר הדנ"א, ששרדינגר חזה כ"גביש שאינו-מחזורי המרכיב את החומר התורשתי".

ב"מהם חיים?" שרדינגר הסביר את מה שנראה כאי-התאמה בין החיים והחוק השני של התרמודינמיקה, שקובע שהאנתרופיה, או אי-הסדר, במערכת פיזיקלית תמיד נמצא בעלייה. כיצד יכולים החיים להגדיל את הסדר כשהיקום אמור תמיד להקטין את הסדר שבו, כפי שקובע החוק השני? התשובה של שרדינגר הייתה שהחיים חייבים להיזון מ"אנתרופיה שלילית" או אנרגיה חופשית – מה שאנחנו נוטים לכנות במושגים יומיומיים יותר בשם מזון ואור שמש. החוק השני קובע שכמות הסדר באור השמש שנהרסת כשהאור מחמם את הכדור שלנו חייבת להיות גדולה יותר ממידת הסדר שנוצרת על ידי צמח שצומח.

שרדינגר תהה במיוחד על השאלה כיצד יכולים החיים לפעול באורח כה סדור למרות החשיפה המתמדת לרעש  – עניין שנותר ללא תשובה עד עצם היום הזה. וקשה עוד יותר מכך להסביר כיצד נוצרים החיים מ-״לא-חיים״

יחד עם זאת, יש הבדל בין הוכחה שהחיים תואמים את חוקי הפיזיקה ובין העמדת הטענה החזקה יותר שהחיים מוסברים על ידי החוקים הללו. שרדינגר תהה במיוחד על השאלה כיצד יכולים החיים לפעול באורח כה סדור למרות החשיפה המתמדת לרעש, שהוא חלק בלתי נפרד מן הדינמיקה המולקולרית – עניין שנותר ללא תשובה עד עצם היום הזה. וקשה עוד יותר מכך להסביר כיצד נוצרים החיים מ-״לא-חיים״.

שרדינגר עצמו נותר מלא תהייה נוכח השאלות הללו. לקראת סוף "מהם החיים?" הוא מעיר שאולי יידרש "סוג חדש של חוק פיזיקלי" כדי להסביר את החיים. ביותר מ-70 שנה שחלפו מאז ראה אור ספרו של שרדינגר, נעשו ניסיונות רבים להגדיר את החיים או לפחות לזהות את התכונות העיקריות שלהם. אך עד כה, לא נרשמה הצלחה בניסיון להעמיד תיאוריה שתסביר אותם.

יכול להיות שהאינטואיציה שלנו ביחס לחיים שגויה. אולי היא מבוססת על תפישות פגומות כיוון שאיננו יכולים לראות באורח ישיר את הקשר בין החתול והספה. לפיזיקה, המונעת על ידי הרעיון שכללים או חוקים אוניברסליים נכונים בכל מקום, ולא רק ביחס לחתולים או ספות או אטומים או גלקסיות, יש היסטוריה ארוכה של הצלחות בגילוי המבנה הנסתר של עולמנו. קחו למשל את חוק שימור האנרגיה, הקובע ששום תהליך אינו יוצר או הורס אנרגיה, בין אם מדובר בגלקסיה ובין אם בחתול. צעד חשוב לקראת זיהוי החוק הזה היה ההבנה שאפשר לאחד בין אנרגיה קינטית ובין חום. בניסיון לקבוע פיזיקה של החיים, עלינו לראות את כל דוגמאות החיים כחלק מהותי מאותה תופעה אוניברסלית. אחרת התכונה "חיים" אינה אוניברסלית, אלא אוסף של מקרים פרטיים. אם אכן דרוש "סוג חדש של חוק פיזיקלי" כדי להסביר את החיים, כפי שאנו סבורים וכפי ששרדינגר רמז, הרי שעלינו לחשוב מחדש באורח רדיקלי על הגישה שלנו לחיים, וגם על הגישה שלנו לפיזיקה. "חוקי החיים" צריכים להיות אוניברסליים באותו מובן שחוקי הפיזיקה הם אוניברסליים. עלינו לצפות שהם יחולו לא רק על החיים בכדור הארץ, אלא גם בעולמות אחרים, ולא רק בביולוגיה אלא גם בפיזיקה באורח כללי.

סירות, גוסטב קייבוט

מי בחיים, מי מתרבה ומי חלק מהחיים? - "סירות" (1877), גוסטב קייבוט, Collection of Mr. and Mrs. Paul Mellon, ctshcu, ה-National Gallery Washington

הוויכוח סביב השאלה האם החיים נשלטים על ידי חוקים מיוחדים משלהם או האם אותם החוקים חלים על החיים עצמם וגם מחוץ להם, אינו חדש. פילוסופים ויטליסטים טענו שיש משהו מיוחד באורגניזמים חיים – כוח חיים, כוח ויטלי – שמבדיל בין החיים והלא-חיים, ושמפריד, בתחומי הכימיה, בין האורגני והלא-אורגני. הכוח הוויטלי היה אמור להסביר מדוע חיידקים אינם אמורים להופיע באופן ספונטני בעפר. ב-1895, לואי פסטר, שעל שמו נקרא תהליך הפִסטור, הראה שחיידקים אינם יכולים להיווצר באורח ספונטני. המסקנה שלו הייתה שכל חיים באשר הם חייבים להיווצר מחיים אחרים.

המידע על מבנה התא ותוכן הגנום שלו נרכש על פני מיליארדים של שנים של אבולוציה ואי-אפשר ליצור אותו מחדש באורח מיידי מתוך מערכות ללא מידע, ולא חשוב כמה עפר תיקחו

אלא שהיום אנו יודעים שלא היעדרו של כוח ויטלי הוא המונע היווצרות ספונטנית של חיידקים. משהו אחר הוא שחסר: מידע. כוונתנו בכך למבנה התא הבקטריאלי, ותוכן הגנום שלו. המידע הזה נרכש על פני מיליארדים של שנים של אבולוציה ואי-אפשר ליצור אותו מחדש באורח מיידי מתוך מערכות ללא מידע, ולא חשוב כמה עפר תיקחו. מבחינה מסוימת, המידע הזה הוא-הוא הכוח הוויטלי האמיתי: הוא מה שמפריד בין מה שחי ובין מה שאינו חי. יחד עם זאת, זה אינו איזשהו כוח מיסטי שקיים רק בפיסות מיוחדות של חומר, והוא מתגלה על פני הזמן והמרחב באמצעות תהליך הבחירה. כדי להבין את מקור החיים, עלינו ללמוד אילו פיסות של חומר יכולות לרכוש מידע כזה, וכיצד הן עושות זאת.

כדי להשיב על השאלות הללו, עלינו לחרוג אל מעבר לרעיונות של קלוד שאנון (Shannon), חלוץ תורת האינפורמציה משנת 1948, שהעמיד את התורה שלו גם על יסוד התעלמות מהמשמעות. למשל, כששאנון חקר אותות רדיו או סוגים אחרים של תקשורת, הוא לא העסיק את עצמו בתוכן המסר המועבר. במקום זה, הוא התעניין בשאלה האם הפיסות המועברות הפחיתו את אי-הוודאות אצל המקבל ביחס למצבו של השולח. לשם כך, הוא ספר רק אפשרויות. אם מחר אתם עשויים לראות גשם או שמש זורחת, וההסתברות לשתי האפשרויות זהה, ואתם רואים תחזית מזג האוויר, תחזית מדויקת ב-100 אחוז האומרת שעתיד לרדת גשם, הרי שמספר האפשרויות מצטמצם לחצי. זכיתם בפיסת מידע. אותו הדבר נכון אם אתם מטילים מטבע ולומדים איזה צד פונה למעלה, או אם אתם מתבוננים בחור שחור כדי לראות האם הוא חג שמאלה או ימינה. בכל הדוגמאות הללו, הצפייה שלכם גורמת לכם להרוויח בדיוק ביט אחד של מידע. מידע הוא פשוט הפחתה במספר האפשרויות החזויות, כלומר צמצום אי-הוודאות. הדבר נכון ללא קשר לתוכן המסר – משמעות האות אינה רלוונטית לתאוריה של שאנון.

כדי לפתח תיאוריה של חיים, עלינו להחזיר למידע את המשמעות ששאנון הסיר ממנו, ובהכללה – גם לפיזיקה. כשכדורי ביליארד מתנגשים, הם נעשים קשורים באורח הדדי – אתם יכולים לחזות משהו ביחס לכדור אחד על ידי התבוננות בכדור האחר. זהו מידע במובן שהעסיק את שאנון: מדובר בסך-הכול בהפחתת מספר המצבים האפשריים שבהם הכדור הראשון יכול להיות בהם כשאתם יודעים דבר-מה על הכדור השני. אך כשחיים מקבלים מידע על סביבתם, עניינו של המידע הזה אינו תחזיות בדבר ההסתברויות של מצבים אקראיים. מדובר במה שאנו מכנים בשם "מידע פונקציונלי" – מידע על דרכים טובות יותר לשרוד בסביבה, וכיצד לשכפל את המידע הזה בדור הבא.

גאון רב-תחומי אחר בן המאה ה-20 הביט בשאלת ההתרבות והעברת מידע, ועשה זאת מנקודת מבט מתמטית. ג'ון פון ניומן היה חלוץ בתחומים רבים, ובהם פיתוח מחשבים, תורת המשחקים וכלכלה. הוא הבין שכדי לגרום לאורגניזמים, או לכל מכונה מתרבה – שהוא כינה בשם "בנאים אוניברסליים" – לבנות את עצמם, הם זקוקים לתכנית שתפרט בדיוק כיצד לעשות זאת, ואמצעי כדי להעתיק את התכנית הזאת ולהעביר אותה לישות החדשה. בנאים הם ישויות מתוחכמות יותר מאשר דברים כמו ספות. ספות אפשר ליצור רק באמצעות מידע, אך בנאים יכולים ליצור דברים חדשים באמצעות עיבוד מידע (ובכלל זה וריאציות מוטנטיות של עצמם, מה שמאפשר מלכתחילה את פעולת האבולוציה) – כלומר, הם יכולים להשתמש במידע. במובן הזה, חתול הוא בנאי שניתן לתכנת אותו, וגם אתם כאלו, אך לא כן הספה. אבל בכל המקרים הללו (ספות, חתולים וכו'), כדי לחולל אותם דרוש תהליך של אבולוציה.

חתול לבן

"חתול לבן" (1935-1938), גרטרוד אברקרומבי, באדיבות ה-Smithsonian American Art Museum

לכן, תיאוריה של אינפורמציה שתוכל להסביר מערכות חיים תהיה חייבת להסביר שני היבטים של מידע – איך מידע נרכש וכיצד נעשה בו שימוש. המידע הזה נרכש על פני זמן אבולוציוני, למשל באמצעות בחירה, באמצעות הישרדות החזקים ביותר. השימוש במידע, כפי ששרדינגר ציין, מושג על ידי ניקוז אנתרופיה שלילית כדי לשלם על העלייה בסדר שאורגניזמים זקוקים לו כדי לשרוד, דבר שהם מסוגלים לו כיוון שהם בנאים עם מידע בנוגע לדרך ליצור את עצמם.

בשלב הזה של הסברנו, מועיל להבחין בין שני מושגים הנוגעים לרכישת מידע ולשימוש בו. נתייחס אליהם בכינויים "חיים" ו"בחיים" (או "חי"). "חי" מתייחס לשימוש המתמיד באנתרופיה שלילית. הוא ההפך מ"מת". כל עוד חתול חי, הוא יכול להשתמש באנתרופיה השלילית שהוא רכש בצורת מזון כדי ליצור סדר בתאים שלו, כדי לבנות את עצמו. דברים חיים הם בנאים. חתול מת אינו מסוגל לעשות זאת עוד. להיות בחיים דורש תהליך של שמירה על הומיאוסטזיס, כלומר התגברות על הפרעות ושמירה על האיזון של האורגניזם, ברמה הכוללת.

החיים המוכרים הם הביוספרה שלנו, כולל כל השושלות שהתקיימו בכדור הארץ והשושלות העתידיות שיתפתחו מהן. דברים חיים הם מערכות היצור לצורך הרחבת התהליך הזה בזמן ובמרחב על ידי בנייתן של אפשרויות חדשות

"חיים", לעומת זאת, מתייחס לתהליך שיוצר את המידע הדרוש. הוא גם יוצר את מה ש״חי״ וכן את המידע הדרוש כדי ליצור דברים חיים. ב"חיים" כלולים גם מקרים שבהם המידע נרכש כדי ליצור דברים שאינם בחיים, כגון ספות. זהו התהליך היוצר מידע שמועתק על פני הזמן ומעבר לדברים פיזיקליים שונים: מהורה לצאצא או בין פרטים. החיים יוצרים קווים ארוכים של מידע דרך הזמן, מה שהביולוגים האבולוציוניים מכנים בשם "שושלות": שושלות של חתולים, המוליכות מאבותיהם של כל החתולים ועד לחתול היושב על הספה; שושלות של מידע המוליכות מהמושבים הראשונים ועד לספה; ושושלות המוליכות ממקור החיים ועד לחיידקים במעיים של החתול. השושלות הללו הן מה שהמדענים מכנים בשם "פתוחות" (open-ended), כלומר הן מועמדות לאבולוציה מתמדת ולהתרחבות של החידוש. החיים המוכרים הם הביוספרה שלנו, כולל כל השושלות שהתקיימו בכדור הארץ והשושלות העתידיות שיתפתחו מהן. דברים חיים הם מערכות היצור לצורך הרחבת התהליך הזה בזמן ובמרחב על ידי בנייתן של אפשרויות חדשות. כך, החתול והספה שניהם דוגמאות ל"חיים", אך רק החתול "בחיים", כלומר "חי".

כדי לראות את התועלת בהבחנה בין "חיים" ו"בחיים" (או "חי"), נבחן דוגמה מקובלת המשמשת בוויכוחים על אודות הגדרות ל"חיים": וירוסים.

יש אי-הסכמה בביולוגיה בדבר השאלה האם וירוסים הם בחיים, האם הם בגדר "חי". אין להם מנגנון הומאוסטטי משלהם, והם "תופסים טרמפ" על המנגנון ההומאוסטטי של תאים מארחים, כדי לשאול את המנגנונים הדרושים להם ליצירת וירוסים נוספים. על פי הקריטריונים המקובלים, וירוסים אינם בחיים, הם אינם בגדר "חי", כיוון שהם אינם בנאים המסוגלים להרבות את עצמם, לשכפל את עצמם. אך הם בכל זאת יכולים להיות בגדר "חיים". וירוסים, כמו תאים, חתולים או בני-אדם, מופיעים באמצעות תהליך ארוך של מידע פונקציונלי שנאסף. אם ברצוננו להסביר את מקור החיים, אנחנו חייבים להיות מסוגלים להסביר כיצד הופיע והחל התהליך הזה. חתול מת אינו בחיים, אך הוא "חיים" – גם הוא הגיע כתוצאה מתהליך ארוך של רכישת מידע פונקציונלי. אם נוכל להסביר את מקורם של חתולים מתים, נגלה שהסברנו את מקור החיים, ואילו מצאנו חתולי-מאדים מתים, נוכל לקבוע שמצאנו חיים על מאדים. לכן חשוב להבחין בין האורגניזם – הדבר שהוא חי – ובין התהליך – החיים – שיצר את המידע שהאורגניזם משתמש בו.

פליימוביל, מכונית, מזוודות

הכל חלק משושלת חיינו. תצלום: אטיש סומנגל

יכול להיות שבכל פעם שחיים מופיעים ביקום, יופיעו דברים שאנו נכנה בשם "בחיים", דברים "חיים", או כאלה החולקים את אותן התכונות של מה שאנו סבורים שהוא חי. סביר שהם ישתמשו במידע ובאנתרופיה שלילית כדי לקיים את עצמם. אך אין זה ברור כלל שכל החיים יובילו לדברים שהם בחיים בכל מקום שבו קיימים חיים, וגם לא ברור אילו מאפיינים של "היות בחיים" דרושים לצורך אבולוציה פתוחה ולהתרחבות של ביוספרה.

תארו לכם שבניתם מדפסת תלת-ממדית מתוחכמת בשם אליס, המדפסת הראשונה שמסוגלת להדפיס את עצמה. אתם מספקים לה מידע המפרט את התכנית שלה עצמה, ומנגנון כדי להעתיק את המידע הזה. האם בכך יצרתם חיים חדשים בכדור הארץ?

תארו לכם שבניתם מדפסת תלת-ממדית מתוחכמת בשם אליס, המדפסת הראשונה שמסוגלת להדפיס את עצמה. כמו בעניין הבנאי של פון ניומן, אתם מספקים לה מידע המפרט את התכנית שלה עצמה, ומנגנון כדי להעתיק את המידע הזה: אליס היא כעת בנאית פון-ניומן שלמה. האם בכך יצרתם חיים חדשים בכדור הארץ?

נניח שלאחר מכן אתם משכללים את אליס כך שהיא רוכשת (באמצעות התכנון שלכם) מידע נוסף: היא יכולה להשתמש בסלעים ובמינרלים המופקים מהם כחומר גלם כדי לייצר מדפסות תלת-ממדיות חדשות. האם כעת אליס וצאצאיה (בוב, צ'רלי, דייזי ולוסי) הם "חיים"? כעת, לאחר שגיליתם שמעצבן אתכם שאתם צריכים למצוא חומרי גלם לכל המדפסות התלת-ממדיות הקטנות שמתרוצצות בין הרגליים, אתם מחליטים לצייד צאצאית אחת, לוסי, במידע נרכש נוסף: פנלים סולריים לאנרגיה המאפשרים ללוסי לצאת בכוחות עצמה ולהשתמש במידע הנרכש הזה כדי לקושש מינרלים. האם לוסי היא כעת "חיים"?

תודות לתכנון ולעיצוב האחרון הזה שלכם, אתם זוכים בהכרה כמי שיצרו את המדפסת התלת-ממדית הראשונה אי-פעם המשכפלת את עצמה שהיא גם אוטונומית לחלוטין ואינה זקוקה לפיקוח. השקעתם מידע רב וגם תכנות רב לצורך יצירת הבנאית שלכם. על אף שאכפת לכם מאוד ממה שיצרתם, חברת הביטוח שלכם מודאגת מהפסדים קשים שייגרמו לה אם לוסי תשתלט על כדור הארץ. וכך, אתם מגלים דרך לגרום למדפסת התלת-ממדית האוטונומית הקטנה שלכם להישלח במשימה הבאה למאדים, שם היא מייצרת עותקים רבים של עצמה. לאחר כמה מיליוני שנים, המין האנושי מגלה את העמק במאדים, ומוצא שתהליך האבולוציה של המדפסות התלת-ממדיות יצר מגוון רחב שלהן, סוגים שונים מאוד מהתכנון המקורי – מדפסות קטנות וגדולות, כחולות ואדומות, כאלו שצדות מדפסות אחרות כדי להשיג משאבים וכן הלאה.

ערכו של הניסוי המחשבתי הזה הוא שהוא מאפשר לנו לשחק עם המושגים "חיים" ו"בחיים"/"חי". אינטואיטיבית, אנו מרגישים שחיים נוצרו, או אולי אפילו שהרובוטים החדשים בחיים. האם מדפסות תלת-ממדיות הפכו לחיים? ואם כן, באיזה שלב הן הפכו לחיים? האם הן בחיים? האם הן חיות?

מקדחה

כמה מהסיפור שלנו מגולם בה? כמה מידע של החיים? תצלום: מנלייק גבריאל

המדפסות התלת-ממדיות יוצרות שושלת. במאדים, פונקציות חדשות מתגלות באמצעות אבולוציה, ושושלות חדשות מתפצלות מהמקורית, כל אחת מהן עם פונקציות שנוצרו באורח עצמאי באמצעות בחירה. אך בכדור הארץ, מקור השושלת הזאת היה בפרויקט הנדסי שלכם, במה שאתם תכננתם. ואתם עצמכם חלק משושלת בת כמעט 4 מיליארד שנים ששורשיה במקור החיים בכדור הארץ. שימו לב ששושלת המדפסות התלת-ממדיות והשושלת שלכם אינן באמת נפרדות. המדפסות האמורות לא היו מופיעות ללא היסטוריה ארוכה של צבירת מידע פונקציונלי בכדור הארץ, בדיוק כפי שאתם לא הייתם מופיעים ללא ההיסטוריה הארוכה הזאת. לכן, בדיוק לכן, כדי לחקור באמת דוגמאות עצמאיות של חיים, עלינו לגלות חיים מחוץ לעולמנו, ולא ליצור אותם במעבדה.

למדנו כיצד לבנות את הגוף שלנו לפני כ-540 מיליון שנה, ולמדנו לעכל מזון מבושל בערך בחצי מיליון השנים האחרונות. אנחנו מקבץ של מידע, שנרכש בשלבים שונים, חלקו נרכש על ידי החיידקים במעיים שלנו, וחלקו באמצעות התרבות

בלתי-אפשרי לנטרל את התפקיד הפעיל שלנו כשאנו מנסים ליצור חיים מלאכותיים: כל דבר שאנו יוצרים הוא חלק מהשושלת שלנו, ולכן הוא מייצג את אותם החיים. שושלות ביולוגיות – כמו השושלת שלנו שהיא בת כ-4 מיליארד שנים – עשויות להיות אחדות מהמבנים הפיזיקליים העתיקים ביותר בכדור הארץ כיוון שהן ממשיכות ליצור את עצמן מחדש, לחולל את עצמן שוב ושוב. ולא זאת בלבד, אלא שהן גם מונעות על ידי מידע הגורם להן להתרחב ולהתפתח ללא הרף.

אך בואו נתבונן במידע הפונקציונלי המרכיב אותנו. חלק ממנו נרכש לפני כ-4 מיליארד שנים כשהחיים החלו, אך רובו נרכש על פני זמן אבולוציוני. למדנו כיצד לבנות את הגוף שלנו לפני כ-540 מיליון שנה, ולמדנו לעכל מזון מבושל בערך בחצי מיליון השנים האחרונות. אנחנו מקבץ של מידע, שנרכש בשלבים שונים, חלקו נרכש על ידי החיידקים במעיים שלנו, וחלקו באמצעות התרבות. מנקודת המבט של השושלת, המדפסות התלת-ממדיות היו מאז ומעולם ״חיים״, ולא היה מעבר מלא-חיים לחיים בניסוי המחשבתי שלנו. אבל משהו בכל זאת השתנה במהלך האבולוציה שלהן – הן רכשו מידע פונקציונלי במשך מיליוני שנים במאדים, והיו מסוגלות להשתמש במידע הזה כדי לעשות דברים חדשים – כלומר הן התקרבו למה שאנו נכנה בשם "להיות בחיים", להיות "חי". במובן הזה אנו יכולים לטעון שהמדפסות התלת-ממדיות מייצגות דוגמאות חדשות של דברים חיים, שכל אחד מהם מחולל אפשרויות חדשות לחיים.

המטרה שלנו היא להבין את החיים בכדור הארץ ובעולמות אחרים, ולהבין את מקורם. אך כדי להשיג זאת יתכן שיהיה עלינו לשנות באורח יסודי את הדרך שבה אנו חושבים על החיים. חתול הוא דוגמה של אורגניזם חי. אך הוא גם שושלת בת 4 מיליארד שנים של מידע פונקציונלי שהופק באורח עצמאי. יתכן שהשאלה האם החתול של שרדינגר חי או מת אינה השאלה הנכונה – בכל מקרה, הוא "חיים".

בפינת החדר יושבת לה שושלת בת 4 מיליארד שנים, ברגע זה בצורת חתול. אלו החיים.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מייקל לכמן (Lachmann) הוא פרופסור במכון סנטה פה בניו מקסיקו, העוסק בקשר בין אבולוציה ואינפורמציה, ובמיוחד בסוגיית מקור החיים.

שרה ווקר (Walker) היא אסטרוביולוגית ופיסיקאית תאורטית באוניברסיטת אריזונה סטייט, שם היא משמשת סכנית מנהל מרכז  Beyond למושגים בסיסיים במדע ומנהלת שותפה של מכון לחקר מערכות ביו-חברתיות מורכבות, וכן מרצה בבית הספר לחקר כדור הארץ והחלל.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: מתוך "הכדור" (1899), פליקס ולוטון. מוזיאון אורסיי, פריס. תצלום: ויקיפדיה

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מייקל לכמן, שרה ווקר, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

27 תגובות על איך מדפיסים חתול על מאדים

01
אל רום

פוסט מענין. אלא שהגדרה מאוד בסיסית לחיים , נעדרת מכל הניתוח הזה. ובבסיסה, הרעיון של הסתגלות. יצור חי מסתגל לסביבה שלו, מגיב לשינויים בסביבה ובכך שורד. הפער בין היכולת להיות אקטיבי ולשרוד , לבין פאסיבי ורק לספוג , מייצר את את אחד ההבדלים המהותיים בין חיים ללא חיים. נמחיש זאת:

נניח סלע בטבע. הוא נשחק ברבות השנים .מים למשל ( של נהר מסויים , או גשם ) שוחקים אותו ללא הפסקה ומשנים את צורתו וגודלו ( את הפורמט שלו למעשה). אלא :

שאם יצור הוא חי , אזי , הוא מסתגל ומגיב באופן אקטיבי. הוא למשל יכול להתרחק מאזור מסויים , או להתקרב לאזור מסויים , להימנע ממים כפי בענייננו , על מנת לא להישחק ( או מסיבות אחרות מיידיות ).

כלומר : אם פעולה חיצונית ,בלתי נשלטת , שחלה או פועלת על ישות מסויימת , והיא נוגדת את ההישרדות שלו , תייצר מנגד מצד היישות , אקט של תגובה והסתגלות אקטיבים ( ברמה כלשהיא ) הרי עסקינן בחיים.

לכן למעשה, וירוסים הם חיים. שהרי הם באופן אקטיבי , ניזונים או פרזיטיים על תאים חיים אחרים, ובכך שורדים. לכן גם:

אין צורך למעשה , להסביר את מקור החיים , בשביל להבין אותם .זאת הואיל וגם פעולות אקראיות , מעניקות הישרדות ומשמעות למושג חיים . נמחיש זאת:

דובי קוטב . פעם היו חומים . מוטציה גנטית אקראית , הפכה אותם ללבנים. כאשר הפכו ללבנים ( צבע הפרווה כמובן הפך לבן) הם שרדו יותר טוב. מדוע ? מכיוון שהם הוסוו טוב יותר, ויכלו להתגנב לטרף , מבלי להיחשף , בשלבים מוקדמים יותר. המוטציה עצמה , הייתה אקראית . אבל , ההישרדות , כלל וכלל לא. רק הסתגלות אוטומטית ואקראית למעשה יצרה זאת. וזוהי הבעיה:

שאנו מדמים סדר או טבע מארגן סדר , אבל , למעשה עסקינן באוקינוס אדיר , של צירופים אקראיים, שבעיננו , בתפיסה הסינכרונית ( להבדיל מתפיסה דיאכרונית של רצף הדברים) נראים כמו הרמוניה מושלמת . אבל , במונחים קוסמיים כמובן, גרגר חול בים ( נניח רק היקום שלנו , בין 14 מיליארד שנים, או הכוכב שלנו 4 מיליארד שנים ) .

תקצר היריעה פה באמת..... תודה

    02
    אברהם

    דומני, שהכותב דווקא התייחס למה שאתה מכנה התאמה לסביבה.
    בלשונו המשוכללת מכנים זאת, ניקוז אנתרופיה שלילית.
    ככלל נהניתי מן המאמר, למרות שרוב הרעיונות מוכרים היטב.

      03
      אל רום

      אברהם,

      ממש לא עם כל הכבוד:

      אני הגדרתי מה הם חיים ( הגדרה מרכזית או אחת מההגדרות המרכזיות ). אבל , מה שמכונה במאמר כדבריך : " אנתרופיה שלילית " לא מגדיר או מהווה הגדרה לחיים , אלא תיאור של כוחות חיצוניים המופעלים על ישויות חיות , וגורמים לכרסום בחיים ( יותר מאשר לחיים לחיות ). אלא שאותם הכוחות המתוארים , הם לא כאוטיים. אלא מרוכזים באנרגיה הנותנת חיים , כלומר הם מזינים את החיים , ובו זמנית הורסים אותם ( מעין דאבל אימפקט) . אבל :

      מה שאני הגדרתי כחיים , מתאר הסתגלות לפעולות או השפעות חיצוניות , שאין להן הגדרה מסויימת מושגית. נניח סלע שנשחק על ידי מים. או , נניח לגבי אדם , ברובדים הפנימיים :

      אדם מרגיש סטרס. מרגיש סכנה. הגוף מגיב אנטומית ואוטונומית לפעולה. נניח הוא מחויר . למה ? הדם זורם באופן מוגבר למוח ( שם הוא יצטרך אותו באופן מוגבר) או : דפיקות לב מואצות ( מאותה סיבה למעשה לכאורה).זאת על מנת לשרוד סיטואציה קשה צפויה ( דמיונית אם לאיו) .

      כל זה , אין לו דבר עם מה שמזין והורס חיים לכאורה כפי במאמר . אלא , הסתגלות והישרדות כשלעצמם.

      תודה

      04
      אל רום

      אברהם , רק נמחיש ונפנה, לגבי תגובות אנטומיות ואוטונומיות של הגוף , לנוכח סטרס ( שבעצם מהווים הגדרה בין היתר לחיים ,כאשר האחרון מאופיין בהסתגלות להשפעות חיצוניות או כוחות חיצוניים, כפי שהמחשתי עם חיוורון וזרימת דם למוח ) :

      מצטט מן האתר של :

      American Psychological Association

      כך:

      When the body is stressed, muscles tense up. Muscle tension is almost a reflex reaction to stress — the body's way of guarding against injury and pain.

      נתרגם ספונטנית:

      כאשר הגוף בלחץ , השרירים מתוחים ( או נמתחים) . שרירים שנמתחים , הם תגובה ממש אינסטינקטיבית לסטרס, וזוהי דרכו של הגוף , להישמר או להידרך לנוכח כאב וסכנה. ועוד:

      With sudden onset stress, the muscles tense up all at once, and then release their tension when the stress passes. Chronic stress causes the muscles in the body to be in a more or less constant state of guardedness. When muscles are taut and tense for long periods of time, this may trigger other reactions of the body and even promote stress-related disorders. For example, both tension-type headache and migraine headache are associated with chronic muscle tension in the area of the shoulders, neck and head. Musculoskeletal pain in the low back and upper extremities has also been linked to stress, especially job stress.

      ונתרגם ספונטנית:

      סטרס פתאומי , השרירים נדרכים ונמתחים ( או מתכווצים למעשה, מתח במובן המופשט יותר), ואז משתחררים ( כאשר הסכנה חלפה ) .סטרס כרוני , גורם לשרירים להיות במצב דרוך תדיר, וכאשר זה כרוני , זה מייצר הפרעות או פתלוגיה. למשל : מיגרנה ( כתוצאה ממתח שרירי באזור הראש והצוואר ,או, בחלק התחתון של הגב ) .

      כלומר, שוב :

      הגוף מגיב לסטרס. באופן אוטונומי , ומכין עצמו לסכנה . זה מאפיין מרכזי של יצור או ישות חיה. השפעה חיצונית , כוח חיצוני, מייצר או מעורר מערכות לפעולה והסתגלות והישרדות .

      הסכנה יכולה להיות , סתם שאגה של טורף, או תופי מלחמה. לאיו דווקא כוחות קוסמיים שוטפים , כפי המתואר בכתבה.אין לכך שום קשר כמעט , להגדרה של חיים.

      למאמר:

      https://www.apa.org/helpcenter/stress-body

      תודה

06
אל רום

רק גם לגבי צייד ( דובי קוטב):

תחת הכותר :

POLAR BEARS: HOW THEY’VE ADAPTED TO THEIR ARCTIC REALM

איך הסתגלו דובי הקוטב לסביבה הארקטית , מצטט:

We now know that the first polar bear would have been born to a brown bear. From a mutation in its genetics one cub was born with seemingly white fur. This would have helped camouflage itself in the snow and would also help this bear to be more successful hunting in this environment. This led to the bear growing stronger and therefore more likely to reproduce and pass on this genetic trait.

כאן:

https://arctickingdom.com/polar-bears-how-theyve-adapted-to-their-arctic-realm/

לגבי התמיהה של רעש וחיים כפי המוצג במאמר, יש מאמר או תיזה פנטסטיים ( של אסטרונאוט גם אגב) המתארים כיצד התפתחו האוזניים ,והכל מן הרמה המולקולרית . אנסה למצוא אותו יותר מאוחר, ולהשאיר אותו כאן.

תודה

07
אל רום

רק לגבי התמיהה ( הקצרה מאוד במאמר ) לגבי הקשר בין רעש , לבין חיים :

להלן לינק , לתיזה או למחקר של ג'יימס ביל ( היה חוקר בנאס"ה ועוד, ולא אסטרונאוט כפי שכתבתי ) . במחקר זה , הוא מזהה קשר בין :

גבישים נוזליים ( LC) לבין הקרנות אלקטרומגנטיות והשדה המגנטי של כדור הארץ , לבין התפתחות החיים , ולענין המאמר , השמיעה או רגישות לרעש וכדומה ( והכל מן הרמה המולקולרית ממש) .

מאוד מענין , מאוד מומלץ , כאן :

http://www.stealthskater.com/Documents/Consciousness_15.pdf

לינק בתגובית הבאה לוויקיפדיה , על " השדה המגנטי של כדור הארץ " מינוח בסיסי בתיזה .

10
יוסי בהגן

אל רום,
הקריטריון שהצעת לחיים לא מבחין בין חי לצומח.
אז לא קידמת אותנו במאומה, רק דחקת את ההגדרה למקום אחר.
תגדיר לי בבקשה מה מבחין בין חי לצומח.
בתודה מראש,
(-)

    11
    אל רום

    יוסי בהגן ,

    לפי דעתך , יש הבדל בין צומח לחיים .אבל , אתה סתם מניח . אין הבדל . הצומח זה חי . האב הקדמון של כל החיים , זה התא הבודד. התא הבודד הוא אבן הבנין הבסיסי של כל היצורים , החיים והצומחים .

    מהות החיים , זה הסתגלות והישרדות ( הסתגלות לסביבה ) . התא הבודד עושה זאת. לכל תא יש ממברנה ( מעין פילטר ):

    השפעה מבחוץ על התא , מייצרת שינוי והסתגלות , ובעיקרון גם תגובה או תגובת נגד, מבפנים החוצה , דרך הפילטר או הממברנה של התא. כך אפילו המוח , והתחושות.

    נניח : input ו- output .

    כך שאתה טועה לחשוב , שצומח זה לא חי פשוט .

    ונמחיש אחר כך .

    להתראות

      12
      יוסי בהגן

      אני לא מניח שום דבר.
      אני מסתמך על המדע שיודע להבדיל בין ממלכת החי לממלכת הצומח, ויודע לייחס כל יצור, חי או צומח, לאחת מהן, עם תחום אפור שאינו מהותי בשיוך הוירוסים.
      אני לא הנחתי שום הנחה.
      אתה הוא זה שמדבר בשם המדע, אני רק משתמש בתוצאות ידועות.

        13
        אל רום

        לא יוסי , אתה הנחת , שיש חי וצומח. אבל , חי וצומח , זוהי סמנטיקה מופשטת ואינטואטיבית, לא הגדרה מדעית כלל . אחרת, לא היו תוהים , ומעלים פוסטים , כפי הפוסט הנוכחי, ותוהים אכן, מה ההגדרה לחיים . אז הנחת אכן . והנחה לא נכונה .אבל, אם כותבי הפוסט לא יודעים בדיוק ההגדרה , לא נלין עליך. תודה

    14
    אל רום

    יוסי ,

    כאן למשל, נושא הכותר :

    All Species Evolved From Single Cell, Study Finds

    כל היצורים כל המינים , התפתחו מתא בודד אחד.

    כאן:

    https://www.nationalgeographic.com/news/2010/5/100513-science-evolution-darwin-single-ancestor/

    ועוד נמחיש בהמשך אולי ..... נ.ב: וכמובן , שצמחים עשויים מתאים , כפי שכל הגוף או גוף האדם , קומפלקס של תאים מסוגים שונים .

    15
    אל רום

    יוסי, רק מוויקיפדיה ( תא) מצטט :

    תא (בלטינית: cellula, ביוונית: κύτταρο (תעתיק לטיני: kýttaro)) הוא יחידת החיים הבסיסית המקיימת בה את כל מאפייני החיים. כל היצורים החיים מורכבים מתא אחד או יותר, וכל מה שאינו מורכב מתאים או שאינו מורכב מתאים שלמים, אינו חי. כל תא ותא, בין אם הוא תא עצמאי של יצור חד-תאי ובין אם הוא חלק מיצור רב-תאי, מקיים את כל התנאים המגדירים יצור חי.

    עד כאן הציטוט:

    ולענין , output ו- input ( כלומר , השפעה של הסביבה ותגובה ) מצטט:

    כל תא מוקף בקרום, שהוא ממברנה ביולוגית המורכבת דו-שכבה של מולקולות ליפידיות ומשובצת בחלבונים תפקודיים. ממברנה זו מפרידה את התא מסביבתו ומאפשרת לו לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית. היא מאפשרת לו גם לקלוט מהסביבה החיצונית את מה שדרוש לו ולפלוט אליה את מה שאינו דרוש, באמצעות החלבונים התפקודיים השתולים בה.

    נ.ב: מזכיר שוב , המוח בנוי מתאים . תאי עצב. כל התחושות והרגשות וכדומה , יסודן בפעילות חשמלית של תאי עצב במוח . תא , זה החיים .

    כאן:

    https://bit.ly/2fZ5kEl

    תודה

17
יוסי בהגן

אל רום,
הפצצת אותנו בלינקים.
התרשמתי.
לעצם הגדרתך: אין כל ספק שכבר היום, לכל המאוחר בעתיד הקרוב ניתן יהיה לבנות מכונות (רובוטים) שיוכלו להסתגל לכל סביבה, ליצור מעצמן העתקים ו"מוטציות" שיסייעו להן לעמוד בלחצי הסביבה ולהתאים את עצמן אליה, ובקיצור לענות על כל דרישה שאתה מציב כהגדרה לחיים.
אתה רוצה שנקרא להם "חיים"?

    18
    אל רום

    יוסי, יש בזה משהו , אבל זה בעתיד אכן. כשיבנו , נראה. ובכלל , בעתיד אפשר להניח כמעט בוודאות , ייצרו אנשים חיים ( ממש באופן תעשייתי ומותאם, או לפחות תהא הטכנולוגיה לכך ) לא רובוטים. אז האם זה יהא רובוט או אדם ? בעיה. לרוב אומרים : "נגיע לגשר , נעבור אותו" . מאיפה שאנו עומדים , לא נגיע , ולא נעבור.....תודה

19
יוסי בהגן

נחמד.
ההגדרה לחיים היא תלוית זמן.
תרשה לי לגחך.
תרשה לי גם להציע לך שתקבל את דעת גדולי הביולוגים בדורנו, שלא ניתן להגדיר את החיים. יש לחיים אמנם מאפיינים, שכולנו מכירים, אבל תמיד יהיו יוצאים מן הכלל, ושום הגדרה לא תקיף את מה שאנו, באינטואיציה שלנו, תופסים כחיים.
לא יודע אם אתה מכיר את הסיפור המפורסם על הערך "חיים" באנציקלופדיה העברית.
מציע לך לנבור קצת כדי למצוא. מאד מעניין.
עורך הכרך (י"ז) היה פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שהיה גם חבר המערכת המרכזית (מחלקת מדעי הטבע) ועורך המדורים כימיה, ביולוגיה ורפואה.
אומר בקצרה רק שליבוביץ' ראה בערך הזה ערך מפתח, ונתן אותו לאחד מגדולי הביולוגים (הזרים) באותה תקופה.
כשזה מסר לו את התוצאה, ימים מספר לפני שהכרך היה אמור "לרדת לדפוס", ליבוביץ' הבין שעם כל גדולתו של אותו ביולוג, הוא לא השכיל לרדת לעומקו של הנושא. ליבוביץ' הסתגר בחדרו הקטן, עם שולחן המספריים, 48 שעות ברציפות, ויצא עם הקדמה לערך, שנחשבת עד היום לטובה, אולי, מסוגה.
הערך, שחובר בסביבת 1969, כלומר לפני כ-50 שנה (ידעו כבר אז את כל מה שיודעים היום על ה-DNA ועל מבנה התא. לא התחדש דבר מלבד הרחבת הידע כמו מיפוי הגנום וכד'), מכיל ועונה על כל השאלות והתהיות שהמאמר שלמעלה מעלה.
זהו.
תודה על ההקשבה, אני סיימתי בזה.

    20
    אל רום

    טוב יוסי, לא חידשת וכתבת כלום למעשה . וההגדרה שלי כפי שכתבתי , היא נדבך מרכזי ( שאותו הפוסט החסיר ) וכמובן שיש עוד הגדרות או מרכיבים פריפריים ( צדדיים )לא יכולתי כמובן , להשתרשר פה קילומטרים .

    וישעיהו לייבוביץ , הוא לא כלום עם כל הכבוד, לא בקשר לחיים והגדרתם , ולא בקשר לכלום. אם הוא משהו, אז זה ניכר בכתיבה ובביסוס של הדברים . אני לא קראתי הערך שלו באנציקלופדיה עברית . אתה לא הבאת הערך. לא ציטטת , לא הבאת כלום . זו חוכמה מאוד קטנה . אבל , בסך הכל תגובות באינטרנט. לא נורא.אם היית טורח להביא התגובה , חלק ממנה , אפילו רוח הדברים , הייתי מגיב, והיית נוכח בעצמך בדברים, הכל נכוחה . אבל , לא טרחת.

    אולי בפעם הבאה תטרח משהו ..... אני אולי אטרח בעצמי , אמצא הערך, ואגיב פה , ואז תיווכח ותקרא במו עיניך הדברים. ככלל אנו חיים ב- לה לה לנד , ולא משיגים בדברים פשוט.

    תודה

21
יורם

חברים, אלרום ויוסי בהגן - טוב לראות את השיחה ואת רמת העניין. אל תגלשו לפסים אישיים. ואם מישהו מכם רוצה לכתוב מאמר מסודר, אתם מוזמנים לפנות אלינו. הנושא מרתק ומסעיר רבים, ומערער על תפישות מושרשרות - אבל בואו נישאר בשיח ענייני, ממוקד ולא פוגעני.

    22
    אל רום

    יורם , לא הייתה שום גלישה לקטע אישי פה.לא כתבתי כלום אישי לגביו , בטח לא משמיץ או פוגעני.התייחסתי בסבלנות של ממש לתגובות , למרות, שמהותית , לא היה בהן הרבה ( בלשון המעטה). נהפוך הוא: כתבתי , לא נורא , בסך הכל תגובות באינטרנט...... אני משתדל, להגיב באופן ענייני ומנומק, גם לתגובות לא ממש מהותיות לגמרי. תודה

    23
    אל רום

    יורם, בלי קשר, תודה על ההצעה. אמשיך ואעשה היכרות הלאה עם הבלוג , אחשוב בדבר,ואם אחליט אכן, אשלח מאמרים. תודה שוב ......

24
יוסי בהגן

היי אלרום,
אני מעריך מאד את העובדה שאתה סבור שלא נגררת לקטע אישי.
קרא רק את תגובתך האחרונה ואולי תבין עד כמה אתה עף על עצמך.
על שאלת המחץ שלי אם היית מגדיר "חיים" לרובוט שיענה על כל דרישות הגדרת החיים שלך (אפשרי כבר בטכנולוגיה של היום, רציתי להקל עליך, ואמרתי "או בעתיד הקרוב") לא היתה לך תשובה למעט "כשנגיע לגשר נעבור אותו".
צחקתי קצת, וחשבתי שהבנת את הכשל המהותי בהגדרה שלך.
אבל מתברר שלא.
מי שלא אמר דבר מהותי בכל הדיון הזה למעט העתקה נמרצת של לינקים חסרי קשר לנושא זה אתה.
אינטרוספקציה זה תנאי חשוב לכל מי שרוצה לעסוק במדע.
ערב נעים,
תוכל להגיב כרצונך, אני סיימתי עם תגובות על הפוסט הזה.
תודה.

    25
    אל רום

    יוסי בהגן. נניח שאני עפתי על עצמי ( רק נניח , אין דבר כזה שם ) עדיין, לא נגררתי לשום דבר אישי כדבריך שלך מסתבר. אז מה זה שאתה רוצה לא מובן .

    איזה שאלת מחץ ? ( אפרופו לעוף על עצמך). הרי הפוסט עוסק בהגדרת החיים , או ניסיון להגדירם. ועל זה עניתי , מתוך הגדרה לנדבך מרכזי , שהיה חסר בפוסט. אתה בקשר המרכזי הזה , לא כתבת כלום. תגובות תלושות לגמרי , חסרות מהות. מזהים זאת מיד. רובוטים זה רק שאלה צדדית להגדרה הכוללנית והקוהרנטית לחיים .

    וצריך הרי להעתיק לינק בשביל להדביק פה , לא ? טרחת לקרוא ? הכל בשפתי שלי , במילותי שלי . ורק תרגמתי ישירות אם צריך . הכל כמעט היה אחרי שהגיבו עלי . ובכלל , מאיפה אני מודע לתובנות היסוד המוצגות ומראש ? הלינקים רק מאששים , מסמיכים ומפנים .

    עכשיו , בקשר לרובוטים אם תתעקש :

    אם הנדבך המרכזי , זה כושר הסתגלות ,תגובה להשפעות חיצוניות ,על מנת לשרוד, אזי , ניתן לטעון , שרובוט מגיב להשפעות חיצוניות , אבל , לא לצורך הישרדות והסתגלות בהכרח, במובן של סימביוזה עם הסביבה . מאידך :

    הגדרנו את התא, כאבן הבנין המרכזית של החיים . רובוט הוא לא בנוי מתאים. אז , פורמלית לפחות , חסר משהו .

    ואם רצית באמת לחפש אותי , וברור כשמש שזה מה שניסית . היית צריך כבר מהתחחלה ומיד לתמוה עלק, אבל :

    החלטת שאתה לא מגיב יותר . ולאחר מכן , חפרת שוב , ואמרת בינך לבינך( אם לאיו) למה שנוריד הראש ונשתוק ? הא ? נמשיך לחפור .....

    אז תמשיך , רק תזכור :

    מי שחופר , והוא כבר בבור , בתוך בור , שיפסיק לחפור ..... תרים הראש , תראה איזה בור חפרת .....

    סלאמת

26
דן פלד

לא מעוניין להיכנס לויכוח שמעלי, אבל יש מחשבה מסויימת שליוותה אותי לאורך קריאת המאמר והתחדדה עם קריאת התגובה הראשונה של אלרום וההתייחסות שלו לסלע הדומם שאינו מגיב לסביבתו.
חשוב לי לציין שאני לא מומחה בתחום והמחשבה שאני מעלה היא תיאורטית לחלוטין ואינה מלווה בידע נרחב יותר מזה שיש לכל אדם ממוצע אחר.
אני לא מכיר שום אורגניזם בטבע שפועל לבדו וללא תאום עם סביבתו. אנחנו יודעים היום בוודאות שיערות או שוניות אלמוגים הם אוסף של חיים שפועלים במשותף ויוצרים סימביוזה עם הסביבה שלהם, לא רק עם אלו המשתייכים למין שלהם אלא עם כל סוגי האורגניזם שמתקיימים לצידם. בנוסף, אין אורגניזם בודד ששורד במשך מאות או אלפי שנים, בטח שלא מליוני שנים (אני אישית לפחות אינני מכיר אחד כזה), אך יערות קיימים כבר מליוני שנים והשאלה האם יער כשלעצמו אינו מהווה יצור חי כשלעצמו היא שאלה שנהיית רלוונטית במיוחד לאור השינויים שאנו חווים ומתחילים להבין את משמעותם בשנים האחרונות.
סלע בודד דווקא כן מתקיים מליוני שנים והוא כן מגיב לשינויים שקורים סביבו. הוא נשחק במים ורוח, נשבר כשהוא חוטף מכה ויכול אף להיטחן עד דק לחול ולאבק ובכל זאת, בהשוואה לעץ העתיק ביותר שמוכר לאדם, כמעט 10,000 שנה, כל אבן קטנה שאנו רואים ברחוב שרדה מליוני שנות קיום. השאלה שלי היא למה שלא להתייחס גם אל האבנים האלה כחלק מאורגניזם גדול יותר? למה לא להתייחס לכוכבי הלכת או אפילו לגלקסיות כאורגניזמים חיים? כמה אנחנו באמת יודעים על יצירה של פלנטות וגלקסיות? על הקשר שמתקיים ביניהם?
בין אם הוא מיקרי ובין אם הוא מחושב עד לפרט האחרון, קיים סדר קוסמי מסויים, קיימת חוקיות ותגובתיות בין העצמים במרחב. איפה באמת נמתח הגבול שבין חי לבין דומם והאם הגבול הזה הוא באמת ברור ומוחלט כמו שאנו נוהגים לטעון.
לי אישית אין תשובה הולמת לשאלה הזו. אני בספק אם למישהו אחר יש, אבל אם כן אשמח שיאירו את עיני.