אלוהים והמגוון האנושי

תארו לכם שמחר נגלה בני אדם על כוכב אחר. ברור שזהו תרחיש בלתי סביר, אבל אפשר לדמיין את התאוריות שאולי יצוצו כדי להסביר את קיומם. יתכן שיהיה מי שיחשבו שמוצאם של האנשים על הכוכב האחר מבני כדור הארץ, שבתקופה הפרה-היסטורית הייתה להם טכנולוגיה שאפשרה להם להגיע לשם. או שבני האדם על שני הכוכבים הובאו לשם על ידי חייזרים. או שהתנאים בכוכב האחר דומים כל כך לאלה שעל פני האדמה, עד שבני האדם התפתחו בשני הכוכבים בו זמנית. מצד שני, אולי אלוהים יצר את בני האדם בשני הכוכבים הללו.

בעיה דומה עמדה בפני התודעה האירופית בתקופה המודרנית (אף שהאנלוגיה אינה מושלמת). בעת שהאירופים יצאו למסעות התגליות הגדולים שלהם, מן המאה ה-15 ועד למאה ה-19, הם לא ידעו להסביר כיצד העמים הילידים שפגשו במחוזות רחוקים הגיעו לשם כלל. האירופים הניחו לרוב כי כל בני האדם מוצאם מאדם וחווה – תפישה המכונה מונוגֶניזם – ולכן לא היה ברור איך הגיעו הילידים מגן העדן המקורי אל ״העולמות החדשים״, מעבר לים. לפני צ׳רלס דארווין ובמשך זמן מה אחריו, לא היה הסבר כולל מקובל להבדלים הגופניים והתרבותיים הללו.

האתגר שעמד אז מול המודרניים המוקדמים היה למצוא הסבר הגיוני לאופן שבו נוצרו ההבדלים הגופניים בין בני האדם, אם כל בני האדם על פני האדמה הם צאצאי אדם וחווה

האתגר שעמד אז מול המודרניים המוקדמים היה למצוא הסבר הגיוני לאופן שבו נוצרו ההבדלים הגופניים בין בני האדם, אם כל בני האדם על פני האדמה הם צאצאי אדם וחווה. היו הוגים, כמו חוקר הטבע הגרמני יוהן פרידריך בלומנבאך (1752-1840), אשר חשבו כי השונות בין בני האדם מקורה ב״דגנרציה״ מן האדם המקורי, התנוונות שנגרמה על ידי גורמים סביבתיים כמו המזון של אבותיהם או האקלים שבו הם חיו.

"אדם וחוה בגן עדן" (סביבות 1640), יאן ברויגל הבן. ספרייתה אמברוזיאנה, מילנו.

הסבר רדיקלי יותר לשונות האנושית היה כרוך בהשלמה עם הפוליגֶניזם – התפישה שלפיה אלוהים יצר במקור זוגות אנושיים מרובים, מלבד אדם וחווה. בתרחיש ההיפותטי, פוליגניזם דומה למחשבה כי אלוהים יצר בני אדם על שני כוכבי הלכת. מתברר כי בארצות הברית, מדענים רבים בני המאה ה-19 היו פוליגניסטים, והשתמשו בתאוריה כדי להסביר את ההבדלים הגזעיים בין בני האדם – הבדלים שהיו מרכזיים מאוד בחיים האמריקניים. המצדדים בפוליגניזם טענו כי הבדלים גזעיים הם קבועים, וחלקם השתמשו בתאוריה כדי להצדיק את שיעבוד העמים שאלוהים יצר כ״נחותים״.

מדענים כמו סמואל ג׳ורג׳ מורטון (1799-1851), שכונה אביו האנתרופולוגיה האמריקנית, והביולוג והגאולוג יליד שוויצריה לואיס אגאסי (1807-73), שהיה פרופסור בהארוורד, השתמשו בפוליגניזם ככלי מדעי לכאורה להסבר ההבדלים בין גזעים. אגאסי טען כי ״ההבדלים בין גזעי בני האדם הם מאותו סוג של ההבדלים הניכרים בין משפחות, סוגים ומינים של קופים או בעלי חיים אחרים...״ על פי תפישתו, גזעים שונים הם בעלי תכונות גופניות שונות המתאימות למאפיינים האינטלקטואלים והמוסריים שלהם (כלומר לתכונות נורמטיביות). לכן, בעיני אגאסי, ישנה היררכיה של גזעים, שבה הלבנים עליונים על כל האחרים. הטענה של אגאסי כי ההבדלים בין הגזעים הם חלק מן המארג הטבעי שיצר האל נלקחה ברצינות רבה על ידי הממסד המדעי, ושכנעה בוגרי הארוורד רבים כי אינטליגנציה וטוּב מוסרי נקבעים על פי הגזע.

אגאסי ואחרים השתמשו בפוליגניזם כדי לתמוך מדעית בעבדות, עד כדי כך – כפי שהאנתרופולוג צ׳רלס לורינג ברייס מציין בספרו Race is a Four-Letter Word (משנת 2004) – שהתמיכה שלהם הפכה לגורם שתרם למלחמת האזרחים האמריקנית. מאחר שהפוליגניסטים הבינו גזעים כמינים נפרדים, רבים מהם, כמו ג׳וזיאה נוט (Nott), תלמידו של מורטון, האמינו כי הולדה בין גזעית תניב צאצאים שהם פוריים פחות, ממש כמו שזיווג בין סוסים וחמורים מוביל לרוב לפרדות שאינן פוריות. מאמרו של נוט בכתב העת The Boston Medical and Surgical Journal (משנת 1843) נשא את הכותרת The Mulatto a Hybrid – Probable Extermination of the Two Races if Whites and Blacks are Allowed to Intermarry. אמונה כזו בהבחנה המוחלטת בין גזעים עמדה בבסיס החוקים שאסרו על נישואים וזוגיות של בני גזעים שונים, שהיו נפוצים מאוד בארצות הברית. בשנת 1869, בית המשפט העליון של ג׳ורג׳יה כתב:

״שילוב של גזעים אינו רק בלתי טבעי, אלא תמיד מניב תוצאות מגונות. אנו עדים מדי יום לכך שצאצאים של חיבורים בלתי טבעיים כאלה הם לרוב חולניים וחלושים, והם נחותים מבחינת התפתחותם הגופנית וכוחם לעומת מי שבדמם זורם גזע אחד בלבד״.

היה מי שטען, ברצינות, עוד בשנת 1962 כי הגזע הלבן הוא מפותח יותר משום שהתפתח ראשון לכדי הומו-ספיאנס

רעיונות פוליגניסטיים בעלי אופי גזעני מובהק שרדו במהלך המאה ה-20, אז טענו אנשים כמו קרלטון קוּן, פרופסור שלימד באוניברסיטה של פנסילבניה וגם בהארוורד, בספרו רב ההשפעה The Origin of Races  (משנת 1962), כי הגזעים התפתחו לכדי ההומו-ספיאנס בזמנים שונים. הוא טען כי הגזע הלבן הוא מפותח יותר משום שהתפתח ראשון לכדי הומו-ספיאנס. בסופו של דבר, הייתה לפוליגניזם השפעה עצומה על הגזענות המדעית בארה״ב ועל השלכותיה. ואכן, לא ניתן להבין את הגזענות האמריקנית במלואה בלי להבין את הפוליגניזם ותולדותיו. אז איך קרה שהפוליגניזם הפך לתאוריה משכנעת? איך הוא הפך לתפישה מקובלת בקרב הממסד המדעי האמריקני?

דיוקן של חואן דה פארחה (1650), מאת דייגו ולאסקס. פארחה, עבד שחור, היה שוליה של ולאסקס, שלבסוף שחרר אותו לחופשי. תצלום: ויקיפדיה

למדע הגזעים של המאה ה-19 ישנם שורשים עמוקים יותר במאה ה-17, שרובם אינם מוכרים כיום. הוא קסם להוגים האירופים המוקדמים משום שסייע להסביר את קיומם של עמים ילידים במחוזות רחוקים, שהמונוגנזיס התקשה להכיל. כדי להתגונן מפני הפוליגניזם, הפילוסוף ההומניסט, והמונוגניסט, ההולנדי הוגו גרוטיוס (Grotius) העלה בשנת 1642 את ההשערה כי ילידי אמריקה הם צאצאים של הנורווגים, שנדדו לאיסלנד ואז לגרינלנד ואז לצפון אמריקה. בין מאמיני המונוגניזם המאוחרים יותר נמנים עמנואל קאנט, בלומנבאך ודארווין.

לה פירר הבחין כי ספר בראשית מכיל שני סיפורי בריאה בשני פרקיו הראשונים, וציטט זאת כראייה לכך שהתנ״ך עצמו מלמד כי לפני שברא את אדם וחווה, אלוהים ברא 'אנשים לפני אדם', שנפוצו ברחבי הארץ (על פי הפרק הראשון בספר בראשית)

האינטלקטואל הראשון שהגן באופן משמעותי על הפוליגניזם היה עורך הדין והתאולוג הצרפתי איזק דה לה פירר de La Peyrère (1596-1676). הוא פרסם שני חיבורים בשנת 1655 – ״האדם לפני אדם הראשון״ ו״שיטה תאולוגית המבוססת על ההנחה כי בני האדם נוצרו לפני אדם הראשון״ – ואלה עוררו מיד התלהבות בציבור. לה פירר הבחין כי ספר בראשית מכיל שני סיפורי בריאה בשני פרקיו הראשונים, וציטט זאת כראייה לכך שהתנ״ך עצמו מלמד כי לפני שברא את אדם וחווה, אלוהים ברא ״אנשים לפני אדם״, שנפוצו ברחבי הארץ (על פי הפרק הראשון בספר בראשית). בפרשנות יצירתית של הפרק, לה פירר טען כי כל הצמחים ובעלי החיים נוצרו עבור בני האדם; ושעל סמך זאת, הוא מסיק כי בכל מקום שבו נבראו צמחים ובעלי חיים, נבראו גם בני אדם. בתפישת הפרה-היסטוריה שלו, לא רק שנבראו אנשים לפני אדם הראשון, הם גם נפוצו בעולם כזוגות. בחיפושיו אחר תמיכה בפוליגניזם, לה פירר הבחין כי אחרי שקיין גורש מגן העדן משום שהרג את הבל, הוא אומר: וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹֽצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי, ומכאן עולה כי כבר קיימים אנשים אחרים. על קין גם נאמר שהייתה לו אישה, אף שלאדם וחווה לא הייתה בת. אחת התרומות של לה פירר ששרדו לאורך זמן הייתה ההתעקשות שלו שאדם וחווה לא היו האנשים הראשונים.

לה פירר השתמש גם בפסוק מתוך אגרתו של פאולוס אל הרומאים, שממנו עולה כי החטא בעולם קדם לבריאת אדם וחווה. בעיניו, פירוש הדבר הוא שחייבים היו להיות חוטאים, ולכן אנשים, שקדמו לאדם הראשון. מן הפסוק [ב״מעשי השליחים״] שבו נאמר כי ״מדם אחד הוא ברא את כל בני-האדם בעולם״ – ובגרסאות נושנות נאמר ״מאדם אחד״ – לה פירר הסיק כי נאמר כאן כי כל האנשים הם ילדיו של אלוהים ואינם צאצאיו של אדם.

בנוסף לרצון להסביר את מוצאם של העמים הילידים, לה פירר רצה ליישב את הנצרות עם היסטוריות שאינן תנ״כיות ונראה היה כי הן סותרות את לוח הזמנים של בראשית. התפישה השלטת במאה ה-17, על סמך קריאה מילולית של ספר בראשית, הייתה שבריאת העולם התרחשה בערך בשנת 2348 לפני הספירה, ולכן כדור הארץ אמור היה להיות בן ארבעת אלפים שנה בלבד. לעומת זאת, על פי סיפורי הבריאה הכשדיים והמצריים בריאת האדם התרחשה הרבה קודם לכן. אף שמרבית האירופים דחו את סיפורי הבריאה הלא-תנ״כיים, לה פירר טען כי אלה בעצם תואמים את סיפור בראשית, משום שבבראשית לא מסופר על בריאת כל היצורים האנושיים. פרשנותו מצמצמת את סיפור בראשית מן ההיסטוריה של האנושות כולה, להיסטוריה שהיא בעיקרה של היהודים. ספר בראשית עוסק בעיקר בבריאת אדם וחווה, אף שהוא מכיל רמזים לבריאה של אנשים אחרים – בשני סיפורי בריאה ובטענות בנוגע לקין. את סיפור הראשית של מי שאינם יהודים חיפש לה פירר בסיפורי הבריאה של בבל, מצרים, סין ואמריקה.

בעיניהם של מבקרי לה פירר, ניסיונותיו ליישב את האמונה וההיגיון נראו מהפכניים וכופרים. עשרות ספרים נכתבו במהירות כדי לסתור אותו. על פי ההיסטוריון של הפילוסופיה ריצ׳רד פופקין (Popkin) שכתב בשנת 1987, הפוליגניזם היה הרעיון שבהפרכתו הושקעו במאה ה-17 המאמצים הרבים ביותר – ואכן, תחת מתקפה בלתי פוסקת, לה פירר נאלץ בסופו של דבר על ידי הכנסייה הקתולית לסגת מעמדותיו אלה.

טה-צ'י, צ'יף בן שבט הצ'רוקי, 1837. תצלום: צ'רלס בירד קינג, ויקיפדיה

אף שהפוליגניזם הציע הסבר מקראי לשונוּת בין בני האדם, הוא מערער את האחדות הבסיסית של האנושות. לה פירר חרג אל מעבר להסבר בדבר קיומם של עמים ילידיים בארצות רחוקות עד להשערות בדבר הבדלים אונטולוגיים ב״סוג״ ו״מין״ בין הקדם-אדמים, שלהם הוא קרא ״גויים״ לבין בני האדם, שאותם הוא כינה ״יהודים״. לדבריו: ״לא רק בקרבה ובאופן ביטויה של קרבה הבחין אלוהים את היהודים מן הגויים, אלא במין עצמו״. אצל לה פירר ההבדלים בין ״סוגים״ (genus) מציינים הבדלים בין שושלות משפחתיות. הקדם-אדמים ובני האדם נבדלים בסוגם כי מקורם באבות קדמונים שונים. מאחר שהקדם-אדמים מוצאם מ״אינספור אבות״, ישנם גם הבדלי סוגים בין הקדם-אדמים לבין עצמם.

בקריאה יצירתית למדי של ספר בראשית, לה פירר טוען כי בני האדם נבראו על ידי אלוהים בצורת בריאה מיוחדת – האל השתמש בידיו כדי לברוא את אדם – ואילו האנשים הקדומים יותר, הקדם-אדמים, נבראו ב״דברו״ של אלוהים – הוא יצר אותם בדיבורו – ממש כמו את כל יתר הבריאה

ההבדל בין ״מינים״ הוא קצת יותר מורכב. כאן נכנסת לתיאור של לה פירר ההיררכיה, האם הקדומה של הגישה הדוגלת במושג הגזע בתאוריות הפוליגניסטיות המאוחרות. על פי לה פירר, הבדל בין מינים מתבטא בשוני בצורתם או מהותם של אנשים, הנובע בחלקו מצורת הבריאה והרכב החומרים של כל סוג של יצור אנושי. בקריאה יצירתית למדי של ספר בראשית, לה פירר טוען כי בני האדם נבראו על ידי אלוהים בצורת בריאה מיוחדת – האל השתמש בידיו כדי לברוא את אדם – ואילו האנשים הקדומים יותר, הקדם-אדמים, נבראו ב״דברו״ של אלוהים – הוא יצר אותם בדיבורו – ממש כמו את כל יתר הבריאה. במילים אחרות, שני המינים נבראו בדרכים שונות, והדרך ששימשה לבריאת הקדם-אדמים לא הייתה ייחודית להם. בני האדם לא רק נבראו בצורה ייחודית, על פי לה פירר, אלא גם נבראו מחומר משובח ומעודן יותר מן החומר הקדמוני שממנו נוצרו קודמיהם. אף שהחומר ששימש לבריאת שני המינים הוא פגום, החומר הפרימיטיבי שממנו נבראו הקדם-אדמים פגום יותר. אופן הבריאה ונחיתות החומר של אלה מעידה בעיניו כי הם נחותים מבני האדם אבל עליונים על היצורים שאינם אנושיים.

לא "מאובנים חיים": שני בני סאן (בושמנים) מדליקים אש. תצלום: Isewell, ויקיפדיה

ללה פירר לא היה מושג רחב של המין האנושי כפי שיש לנו כיום, על סמך ממצאים ארכאולוגים מאוחרים יותר המעידים על קיומם של מינים הומינינים שונים מן ההומו ספיאנס, כמו ההומו-ארקוטס או ההומו-הביליס. אבל הוא הבין מהי היררכיה. לטענתו, מי שקדמו לבריאת האדם נבראו בצלמו הפנימי של אלוהים, ואילו בני האדם נבראו בצלמו החיצוני של אלוהים. כתוצאה מן העליונות הזו, בני האדם הם בעלי ״טבע מושחת פחות״ ונוטים פחות לחטוא לעומת קודמיהם. לעומת זאת, מהותם של האנשים שקדמו לאדם מושלמת פחות, ולכן יש להם נטייה גדולה יותר לחטוא. ממהותו של כל מין נובעים המאפיינים הנורמטיביים שלו.

הגזענות היא תפישה שלפיה קבוצות של אנשים הן בעלות מהות ביולוגית בסיסית, שבאה לידי ביטוי בתכונות גופניות ברורות ובתכונות נורמטיביות של הקבוצה, כמו האינטליגנציה או הטוּב המוסר

אף שההבנה של לה פירר את המינים הייתה היררכית, היא אינה זהה לתפישת הגזע שלנו במובנה המודרני, כי הוא אינו מגדיר מינים אנושיים על פי תכונות חיצוניות כמו צבע עור. האם למרות זאת עלינו לראות את תיאורי ההבדלים שלו בין אנשים כגזעניים? הגזענות היא תפישה שלפיה קבוצות של אנשים הן בעלות מהות ביולוגית בסיסית, שבאה לידי ביטוי בתכונות גופניות ברורות ובתכונות נורמטיביות של הקבוצה, כמו האינטליגנציה או הטוּב המוסרי. רוב החוקרים יטענו כי פוליגניזם הוא גזעני בגרסותיו המאוחרות יותר במאה ה-18 וה-19, אבל לא בשיטה של לה פירר. אולם לדעתי, ההבחנה בין המינים שמפרט לה פירר היא היררכית ויש בה מאפיינים גזעניים רבין: היא ביולוגית בהתייחסותה לחומר ממנו עשוי הגוף האנושי, והיא מהותית כי היא מצביעה על מהות בסיסית של קבוצה שאינה ניתנת לשינוי ואז מייחסת תכונות נורמטיביות על סמך המהות הבסיסית הזו.

בגלל שהפוליגניזם של לה פירר אינו מבחין בין מינים של אנשים על פי תכונות חיצוניות, עמדתו היא מה שהייתי מכנה ״קדם-גזענית״. הוא מאמץ את כל המאפיינים של הגזענות מלבד העמדה כי המהות האנושית הבסיסית מבוטאת בתכונות החיצוניות כמו צבע העור. הרופא הצרפתי פרנסואה ברנייה (Bernier) מוזכר לעתים קרובות כחוקר הראשון שחילק את בני האדם לגזעים המודרניים, על סמך תכונות כמו צבע עור, שתואמות למיקומים גאוגרפיים. אבל ברנייה פרסם את דעותיו במאמר ״חלוקה חדשה של כדור הארץ״ (משנת 1684) עשרים ותשע שנים לאחר שלה פירר פרסם את ״השיטה התאולוגית״ שלו.

בהמשך להבחנה של ברנייה, הביולוג השוודי קרל לינאוס סיווג בני אדם לארבע קבוצות: אירופים (Homo sapiens europaeus), אסיאתים (Homo sapiens asiaticus), אמריקנים (Homo sapiens americanus) ואפריקנים (Homo sapiens afer). לינאוס החל במסורת של סיווג אורגניזמים על פי שמות גנריים (על פי סוג) וספציפיים (על פי מין). בשלהי המאה ה-18, בלומנבאך אימץ את הסיווג של לינאוס, אבל פיצל את הקבוצה האסיאתית למונגולים ומָלאים, ויצר חמש קבוצות. אחת התרומות של בלומנבאך לתחום הייתה השימוש במונח ״קווקזאי״ (Caucasian) לציון מי שמוצאם מאירופה. בעיניו, הגזעים נוצרו בתהליך של ״התנוונות״ מבני האדם המקוריים, אדם וחווה, שהיו קווקזאים מן האזור המזרחי של הים השחור. בלומנבאך הציע כי ההתנוונות מן הלובן נגרמה על ידי גורמים חיצוניים כמו אקלים או תזונה. לפי תפישתו, הקטגוריות הגזעיות של בני האדם ניתנות לשינוי, כי הן נתונות להשפעות חיצוניות ו״נבדלות זו מזו בדרגתן״.

נערה אבוריג'ינית צוחקת, אוסטרליה. תצלום: כריסטי.

בניגוד לבלומנבאך, פוליגניסטים סברו לרוב שסוגי האדם והתכונות הנורמטיביות המשויכות להם אינם ניתנים לשינוי. היציבות הזו של תכונות נורמטיביות עשויה להיטמע במבנים חברתיים תומכים של שליטה. כבר בשנת 1680, הסופר האנגליקני הקולוניאליסטי מורגן גודווין ציין בספרו The Negro’s and Indians Advocate כי פוליגניזם משמש כדי לטעון שקבוצות מסוימות של בני אדם הן נחותות מאחרות, וכדי להצדיק עבדות. מראשיתו במאה ה-17, הפוליגניזם של לה פירר הלך והשתחרר מן ההבחנה בין המין הקדם-אדמי למין בני האדם, והחל לתמוך ברעיון המקורות הנפרדים של כחמישה גזעים שהוגים כמו ברנייה ובלומנבאך הניחו את קיומם. הפוליגניזם, אף שכבר היה מבוסס על מהות בשיטה של לה פירר – משום שהציע מאפיינים קבוצתיים שאינם ניתנים לשינוי – שימש כדי לייחס משמעות מהותית להבדלים חיצוניים בין קבוצות בני אדם, כביטוי למהות האנושית הקבועה בבסיסם מאז בריאת העולם.

אחת הדמויות החשובות ביותר באנתרופולוגיה האמריקנית במאה ה-19 היה סמואל ג׳ורג׳ מורטון. הוא אימץ את חמש הווריאציות האנושיות של בלומנבאך ותייג אותן במפורש כ״גזעים״. אולם, כמי שהאמין בכך שכדור הארץ נברא לפני כארבעת אלפים שנה בלבד, הוא לא אימץ את הרעיונות, של בלומנבאך ואחרים בכל הנוגע להתנוונות. הוא סבר כי במהלך זמן קצר כל כך, התנוונות לא הייתה מייצרת את המגוון האנושי שאנחנו רואים כיום. במקום זאת, הוא נסמך על הפוליגניזם כדי לטעון כי הגזעים האנושיים הם ״שונות קדמונית בקרב בני האדם״, שהחלה עם הבריאה.

מורטון הרחיק עוד יותר מבלומנבאך בייחוס טבע אופייני לכל גזע. הוא השתמש במידות הגולגולת כדי לטעון כי קיימים הבדלים ביולוגיים מהותיים. מורטון מילא גולגולות באבק שריפה כדי למדוד את נפחן והשתמש באינספור מדידות אחרות כדי לומר שניתן לסווג אמפירית גזעים לעשרים ושתיים 'משפחות' המחולקות לחמישה גזעים

מורטון הרחיק עוד יותר מבלומנבאך בייחוס טבע אופייני לכל גזע. הוא השתמש במידות הגולגולת כדי לטעון כי קיימים הבדלים ביולוגיים מהותיים. מורטון מילא גולגולות באבק שריפה כדי למדוד את נפחן והשתמש באינספור מדידות אחרות כדי לומר שניתן לסווג אמפירית גזעים לעשרים ושתיים ״משפחות״ המחולקות לחמישה גזעים. חסידיו, ובהם ג׳ורג׳ גלידון (Glidon) וג׳וזאיה נוט, ראו במידות הגולגולת הוכחה לכך שלשחורים ולבנים יש אבות קדמונים נבדלים, ושאנשים שחורים לא נולדו מאדם וחווה. בעיני נוט, הגזעים היו מינים נפרדים ״מובחנים במבנים ייחודיים, שהיו תמיד קבועים ובלתי משתנים״. בין המאפיינים הייחודיים הללו היו הגולגולת הגדולה יותר, לכאורה, של לבנים, שאמורה הייתה להצביע על עליונות נורמטיבית ואילו נפח הגולגולת הקטן יותר של אפריקאים הצביע לכאורה על כך ״שהחלק התבוני של המוח פגום״.

מבין ההוגים האמריקנים של המאה ה-19 היו שציטטו במפורש את לה פירר. סיכום של הגותו על ידי מי שהתקרא Philalethes הופיע בכתב העת The Anthropological Review בשנת 1864:

״אחרי מאתיים שנה של הזנחה ושכחה, שמו של איזק דה לה פירר מקובל ומכובד שוב, כשמו של החוקר הראשון שפרץ את סבך הדעות הקדומות המסורתיות חסרות הביסוס, והוכיח כי אפילו בכתבי הקודש אין ראיות חד משמעיות לכך שהמין האנושי מקורו בזוג אחד ויחיד; יתרה מכך, ישנן הוכחות ברורות לקיומם של גזעים שמוצאם אינו מאדם הראשון״.

נת׳ניאל לאנגדום פורת׳ינגהאם, כומר יוניטרי ועמית באקדמיה האמריקנית לאמנויות ומדעים, הציע בשנת 1851 להשוות בין לה פירר וגלילאו – שניהם היו גיבורים אינטלקטואלים שנרדפו על ידי הכנסייה. אולם, ישנו הבדל מתודולוגי משמעותי בין המדענים האנגלו-אמריקנים לבין קודמם מן המאה ה-17: אנתרופולוגים מן המאה ה-19 התמקדו בראיות אמפיריות, ואילו לה פירר נסמך בעיקר על התנ״ך. אולם מאחר שהתאולוגיה של פירר נתפשה בעיקר ככפירה, היא לא קסמה לאמריקה הנוצרית האורתודוקסית.

אולם, אישים דוגמת נוט ואגאסי לא נכנסו לוויכוח הנוקב על הפרשנות המקראית. נוט פקפק בדיוק ההיסטורי של ספר בראשית, ואגאסי טען כי בתנ״ך העברי לא נאמר כי אדם וחווה היו האנשים הראשונים. אגאסי גם נקט בקו הפרשני שיש בו הד לתפישתו של לה פירר. אף שטען להיררכיה של הגזעים האנושיים, הוא כתב שכל אחד מאלה ״שווה בעיני אלוהים״ וקיבל את הגזעים השונים ״כאחים לאנושיות״. לה פירר טען גם הוא שכל בני האדם הם בני האלוהים, אך שטען כי מינים שונים של בני אדם עשויים בצלם שונה של אלוהים.

"Las Castas" ("הקאסטות"), מקסיקו, המאה ה-18. הציור פירט את 16 השילובים בין הגזעים שזכו כל אחד לכינוי ולהגדרה, Museo Nacional del Virreinato, Tepotzotlán, Mexico, תצלום: ויקיפדיה

תאוריות פוליגניסטות מסבירות מאפיינים נורמטיביים, ובוודאי מזג ואינטליגנציה. פוליגניזם קיבל כך נימה גזענית מפורשת, שנוצלה על ידי זרמים פוליטיים שהיו להוטים להגן על העליונות הלבנה, שיעבוד הילידים האמריקנים ושיעבוד השחורים

לסיכום, לה פירר סיפק מסגרת פוליגניסטית ששופצה וזכתה להגנה מטעמים מדעיים לכאורה במאה ה-19. הוגים כמו מורטון, גלידון, נוט ואגאסי כולם עיצבו את התפישה הזו מחדש במונחים מהותניים, והבדילו בין הגזעים על פי הביטוי החיצוני שלהם כמו צבע עור או גודל הגולגולת. בעיניהם, תאוריות פוליגניסטות מסבירות מאפיינים נורמטיביים, ובוודאי מזג ואינטליגנציה. פוליגניזם קיבל כך נימה גזענית מפורשת, שנוצלה על ידי זרמים פוליטיים שהיו להוטים להגן על העליונות הלבנה, שיעבוד הילידים האמריקנים ושיעבוד השחורים.

הוגים כמו מורטון, גילדון, נוט ואגאסי השפיעו במידה עצומה על הגישות האמריקניות ביחס לגזע. כפי שמציין ברייס: ״מושג ׳הגזע׳ המקובל כיום ברחבי תבל הוא מורשת ישירה של מי שניצחו בוויכוח הפוליגניסטי אשר התנהל במחצית הראשונה של המאה ה-19״. פוליגניזם מסביר בבירור שגזעים ביולוגיים הם מהותיים באותה מידה שהם אינם ניתנים לשינוי: הגזעים האנושיים נבראו על ידי האלוהים כמו שהם, ולכן יש ביניהם הבדלים גופניים קבועים שתואמים את תכונותיהם הנורמטיביות. פוליגניזם מאפשר מושג מהותני במיוחד של גזע. המהותנות הזו מיוצגת בפוליגניזם של לה פירר, ולכן מפתיע שההיסטוריון המוערך של הפילוסופיה ריצ׳רד פופקין סבר שהוא כ״בלתי מזיק״.

מאחר שהברירה הטבעית – ההסבר שסיפק דארווין לשונות האנושית – התגלתה כמתחרה רצינית לפוליגניזם, תאוריית המקורות המרובים של המין האנושי החלה להתפוגג בקרב המדענים. תאוריית האבולוציה, ביחד עם ראיות חדשות לגילו הקשיש של כדור הארץ, הסבירו כיצד אוכלוסייה אנושית מגוונת לגמרי עשויה הייתה לצמוח מאב קדמון משותף, כפי שטען המונוגניזם. אף שסר חינו של הפוליגניזם, לא כך קרה לגזענות המדעית. היא לבשה צורות חדשות, ובכלל זה צורות אבולוציוניות. כפי שראינו, קון, למשל, שילב אבולוציה עם דבר מה הדומה לפוליגניזם בספרו The Origin of Races. קרלטון פטנאם, בוגר האוניברסיטאות קולומביה ופרינסטון (ובן דודו של קון) נשען על עבודתו של קון בספרו שלו (משנת 1961) Race and Reason: A Yankee View, כדי לטעון לעליונות לבנה ובעד הפרדה גזעית. באותה שנה, מועצת החינוך של לואיזיאנה הפכה את ספרו לקריאת חובה עבור כל תלמידי התיכון במדינה. דייוויד דיוק, ״המכשף העליון״ של הקו קלוקס קלאן וגזען תומך עליונות לבנה נודע לשמצה, הצהיר כי בזכות ספר זה הוא זכה ל״ הארה״.

נערה משבט הינומאמי באמזונס. תצלום: סם ולאדי

בקרב הקהילה המדעית והקהילה הפילוסופית ישנה הסכמה רחבה כי לא קיימים גזעים במובן המרושע של המילה; אין מהות גזעית ביולוגית העומדת בבסיסן של תכונות נורמטיביות כמו אינטליגנציה ואופי מוסרי. וכמובן, אין היררכיה בין הגזעים האנושיים שנקבעה על ידי אלוהים בבריאה

לפוליגניזם היו, כמובן, מבקרים קולניים. חוקר הטבע הגרמני אלכסנדר פון הומבולדט, למשל, דחה את המסקנות של מורטון וצידד בשוויון בין גזעים. בתגובה לפטנאם ולואיזיאנה, האגודה האמריקנית של האנתרופולוגים הפיזיים קיבלה בשנת 1962 החלטה שקבעה:

״אנחנו... מגנים את השימוש לרעה במדע כדי להפיץ גזענות. אנחנו מגנים כתיבה כמו זו של Race and Reason המעודדת שלילת זכויות בסיסיות מבני אדם. לבנו עם עמיתינו המורים שהוכרחו על ידי פקידים טועים ללמד מושגי גזע שאין להם כל בסיס מדעי, ואנחנו מאשרים, כפי שעשינו בעבר, כי אין במדע דבר המצדיק מניעת הזדמנויות או זכויות על בסיס גזע מכל קבוצה שהיא״.

בית הספר לאנתרופולוגיה של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בראשות פרנץ בועז ותלמידתו מרגרט מיד, חולל שינוי גדול כשהרחיק את האנתרופולוגיה מן הגזענות המדעית של ראשית המאה ה-20. בועז טען כי ההבדלים בהתנהגות אנושית נובעים מגורמים חברתיים ולא מהבדלים ביולוגיים מולדים; השונות שאנו מוצאים בקרב בני מיננו ניתנת להסבר טוב יותר ללא הפוליגניזם וממשיכיו.

כיום, כל בני האדם המודרניים מזוהים כשייכים למין יחיד, מן הסוג ״הומו״. הגילוי, במאה ה-19, של מיני הומינינים אחרים כמו האדם הנאנדרטלי והאדם הזקוף הדגיש את התכונות המשותפות לכולנו, ההומו ספיאנס, כמין. אולם, עדיין ישנו חוסר הסכמה בנוגע למשמעות המין והגזע. עם זאת, בקרב הקהילה המדעית והקהילה הפילוסופית ישנה הסכמה רחבה כי לא קיימים גזעים במובן המרושע של המילה; אין מהות גזעית ביולוגית העומדת בבסיסן של תכונות נורמטיביות כמו אינטליגנציה ואופי מוסרי. וכמובן, אין היררכיה בין הגזעים האנושיים שנקבעה על ידי אלוהים בבריאה.

ג׳ייקוב זלמר (Zellmer) משלים את עבודת הדוקטורט שלו בפילוסופיה באוניברסיטה של קליפורניה בסן דייגו. המחקר שלו מתמקד בפילוסופיה מודרנית מוקדמת, ובעיקר בשפינוזה.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית:

‘Ethnographic Tableau. Specimens of Various Races of Mankind’ from Indigenous Races of the Earth (1857), edited by Josiah Clark Nott. Courtesy Wikipedia