אמזון או אמזונס

אם אנחנו רוצים לחיות, כולנו, עלינו לחולל שורה של מהפכות בעולם, ומיד
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

כל אדם המקדיש מחשבה למצב העולם חייב להבין שבנקודה הנוכחית בתולדות המין האנושי, הציוויליזציה נמצאת בצרות. אנחנו ניצבים בפני שלושה עד חמישה עשורים של קטסטרופה גוברת, בשלושה גלים – והמגפה העולמית של 2020 היא רק טעימה ראשונה של הדבר. בשנות ה-30 של המאה ה-21, שינויי האקלים יהפכו לתופעה גרעינית, בשנות ה-40 של מאה, הכחדה מסיבית תתחיל לחסל את החיים על פני כדור הארץ, ובשנות ה-50 של המאה, המערכות האקולוגיות הגדולות של כוכב הלכת – שהתרבות שלנו תלויה בהן כדי להשיג מזון, מים, אוויר, תרופות ואנרגיה – כולם יתחילו לקרוס באורח בלתי הפיך וסופי.

קורונה, וירוס, Covid-19

Covid-19, אילוסטרציה. תצלום: CDC.

וכך, חודשי המגפה של שנת 2020 ייראו כזיכרון נעים בהשוואה למשברים הכלכליים, החרדה, המהומות, הגירות הענק, הסגר והמגבלות, והתופעות הפשיסטיות, שייגרמו בשל גלי האסונות העומדים להתרגש עלינו.

מה שמונח על כף המאזניים אינו משתווה לדבר מכל מה שהמין האנושי הכיר בעבר. איננו דומים לרומא הקורסת, אלא לדינוזאורים ערב הכחדתם

מה שמונח על כף המאזניים אינו משתווה לדבר מכל מה שהמין האנושי הכיר בעבר. איננו דומים לרומא הקורסת, אלא לדינוזאורים ערב הכחדתם. אנחנו ניצבים מול איומים קיומיים כל כך אדירים, עד כי הם מאתגרים את יכולתנו להבינם באמת. לקראת אמצע המאה, אם הציוויליזציה שלנו תמשיך בדרך שהיא נמצאת בה כיום, היא פשוט לא תוכל לשרוד. ואם יש לכם ספק בדבריי, הביטו באמריקה – אומה שמתכחשת לכל אלו. איך מסתדרים העניינים שם?

אנו זקוקים לגל ההשקעות הגדול ביותר בתולדות המין האנושי, כדי להיאבק בגל האסונות הגדול ביותר בתולדות המין האנושי. עד כמה גדול? הערכתי את העלות ב-20 טריליון דולר. זה הרבה מאוד. המספר הזה שקול להוספה של הכלכלה הגדולה ביותר בעולם, כלכלת ארה"ב, לכלכלה הגלובלית. אך ללא השקעה בסדר הגודל הזה, לקראת אמצע המאה הציוויליזציה תיראה כמו אמריקה: ללא יכולת לספק את הצרכים הבסיסיים של בני האדם, ממזון ועד מים, מאוויר ועד תרופות.

הציוויליזציה שלנו לא תשרוד ללא מה שאני מכנה "התמורה הגדולה", סדרה של מהפכות שיעצבו מחדש את הכול, את הכול ללא יוצא מהכלל. כי למעשה, לא עולם אחד אנחנו צריכים לתקן, אלא שלושה עולמות.

העולם הראשון שזקוק לתמורה הוא עולמנו המוסרי

הביטו בחברה האנושית כיום. את מה מקיף המעגל המוסרי שלה? מהם גבולות האכפתיות האנושית שלה? את מי היא כוללת בתחום שזוכה להשקעה, ביטחון ותזונה? בעשור האחרון, גל של שבטיות ולאומנות שטף את העולם: "אכפת לי רק מהשבט שלי! Make America Great Again! בריטניה לבריטים!" וכן הלאה.

המעגלים המוסריים התכווצו פנימה, בדיוק כשהם צריכים להתרחב – מאוד – כלפי חוץ.

למה אני מתכוון?

אם התרבות שלנו אמורה לשרוד, הרי שלקראת אמצע המאה ה-21, "הקהילה המוסרית" שלנו – כלומר ההגדרה ממי אכפת לנו, מי שייך, מי ראוי לטיפול ולתזונה ולטיפוח – חייבת להתרחב בשלוש רמות. ראשית, עליה לכלול את החיים. לאחר מכן, את המרכיבים הביוטים, ולבסוף, את החומר האביוטי.

על הקהילה המוסרית שלנו לכלול את הדגים שמנקים את הנהרות שלנו, את החרקים שהופכים את הקרקע שלנו, את העצים המעניקים לנו אוויר לנשימה, את הנהרות המעניקים לנו מים לשתות, את המים שחולפים דרכנו והופכים לגשם ושוב לנהר

אסביר למה כוונתי: על הקהילה המוסרית שלנו לכלול את הדגים שמנקים את הנהרות שלנו, את החרקים שהופכים את הקרקע שלנו, את העצים המעניקים לנו אוויר לנשימה, את הנהרות המעניקים לנו מים לשתות, את המים שחולפים דרכנו והופכים לגשם ושוב לנהר. עלינו ללמוד לטפל בהם בדיוק כפי שאנחנו מטפלים במי שהם "שלנו". חלף זמנה של כל שבטיות אנושית קטנונית.

כי גם כל הדברים הללו הם "אנשים". ההיסטוריה האפלה של הציוויליזציה שלנו היא במובן מסוים מאבק ארוך על ההכרה כ-"אדם", "Person". ראשית, רק גברים לבנים עשירים זכו בהכרה כזו, לאחר מכן זכו בה גם גברים לבנים עניים יותר, ולבסוף, רק מאוחר במאה ה-20, גם נשים ובני מיעוטים זכו להיחשב לבני אדם של ממש.

יש לנו כעת שלושה עשורים שעלינו לנצל כדי להרחיב את הקהילה המוסרית שלנו, את קהילת האנשים, כך שתכלול את כולם ואת הכול. את החיים הביוטיים – דגים, חרקים, עצים. את החומר הביוטי – קרקע, נהרות, אוקיינוסים, אוויר, וגם את החומר האביוטי, כמו הרים ועננים. כל אלו מקיימים את הציוויליזציה שלנו ומזינים אותה. אלא שהציוויליזציה שלנו התקיימה כציוויליזציה טורפת – והגיע הזמן להזין ולטפח גם את אותם דברים שמקיימים אותנו, אחרת – יקיץ עלינו הקץ.

מושית, חיפושית, פרת משה רבנו

היא חלק מהחיים, וצריך להכיר בה כ"אדם" בעל זכויות וקיום בקהילה המוסרית. תצלום: ינס יקוב

העולם השני שזקוק לתמורה הוא עולמנו הכלכלי

כשאני אומר שהציוויליזציה שלנו "טורפת", אני מתכוון לכך באורח ממשי, לא באורח מופשט. קצב הצריכה שלנו גדול מקצב ההשקעה שלנו. בכמה? פי שלושה: אנחנו צורכים בקצב של 75% ומשקיעים בקצב של 25%.

אם אתה חוטב עץ, שתול עץ. אם אתה קוצר שדה, זרע שדה. דגת דג? השלך דג בחזרה למים. זוהי כלכלה שבה שיעור ההשקעה מאוזן בדיוק עם שיעור הצריכה: 50% צריכה, 50% השקעה

אני אומר לא פעם שאפילו החותן שלי, שהוא חקלאי, מבין את הטירוף הכלכלי שמגולם בנתון הזה. הכלכלה שלו פשוטה יותר, אמיתית יותר וגם חכמה יותר. אם אתה חוטב עץ, שתול עץ. אם אתה קוצר שדה, זרע שדה. דגת דג? השלך דג בחזרה למים. זוהי כלכלה שבה שיעור ההשקעה מאוזן בדיוק עם שיעור הצריכה: 50% צריכה, 50% השקעה.

הכלכלה העולמית שלנו חייבת להגיע לרמה הזאת, ומהר. קיומה של הציוויליזציה שלנו תלוי בכך. לשם כך, אנו זקוקים לדור של כלכלנים ומנהלים ומקבלי החלטות שלא עברו שטיפת מוח על ידי אותו פסבדו-מדע מטופש המכונה כלכלה אמריקנית, שלא מבין אפילו את ההיגיון שחותני החקלאי יודע בעצמותיו: ציוויליזציה שצורכת פי שתיים ממה שהיא משקיעה לא תשרוד זמן רב. היא רק מכלה את נכסיה.

אנו זקוקים לאותם כלכלנים, מנהלים ומקבלי החלטות, כדי שהם באמת יתחילו להמציא מחדש את הבסיס המושגי והמעשי של הכלכלות שלנו. הכלכלנים האלו צריכים לדמיין מחדש את מדדי ההכנסה הלאומית שלנו, את מדדי העודף החברתי שלנו, כמו מושג התמ"ג. והם צריכים גם להמציא מחדש את מדדי העודף הארגוני שלנו, כמו המושג "רווח".

עץ, הסקה, שריפה

עץ להסקה: לוקחים, הורסים, משמידים, שורפים, מזהמים ולא מחזירים לחיים. תצלום: אלכסנדר שימק.

הרשו לי להדגים. מדוע האמזונס, הריאות של כדור הארץ – שווה... אפס, כלום, בעוד שחברת אמזון שווה טריליון דולר? כיוון שפסבדו-מדע המטופש הידוע בשם "כלכלה אמריקנית" אינו מצמיד ערך מהותי לעצים, לנהרות ולדגים, וגם לא לכם ולי. לשום דבר אין ערך אינהרנטי, והטבע עצמו הוא לכן משהו שנמצא שם כדי שינצלו אותו ויפגעו בו, וכך גם אתם ואני. וכך, מי שמנצל יותר מכולם הוא הזוכה, וכך אפשר להבין את עלייתם של אנשים כמו ג'ף בזוס. אלא שציוויליזציה שמעריכה ניצול ומצמידה לו תו-ערך של טריליון דולר, בעוד שהריאות של כוכב הלכת שהיא חיה עליו אינן שוות דבר – פשוט לא תשרוד.

אנחנו זקוקים למדדים שיש בהם תועלת – ולא שרידים מהתקופה המתועשת כמו תמ"ג, אשר מונים את הרווחים, אבל אינם לוקחים בחשבון את העצים, בעלי החיים, האקולוגיות וחיי האדם שנהרסו או הושמדו כדי שמיליארדרים סוציופתים יוכלו להתעשר עוד יותר

צריך להמציא מחדש את הכלכלות שלנו, וצריך לעשות זאת מיד. "רווח" הוא מושג אנכרוניסטי, וכך גם תמ"ג – שהוא בסך הכול סכום כל ה"רווחים" בחברה אנושית מסוימת. מה שארה"ב מלמדת אותנו, הוא שחברה יכולה לעלות על גדותיה מרוב "רווח", ולהידרדר לעוני, לכאוס ולייאוש, כיוון שהרווח הזה מושג ידי הרס של כל דבר שיש בו ערך של אמת: משרות ראויות לשמן, מערכות יחסים, אמון, אושר, אופטימיות, חסכונות שאנשים צברו כל חייהם וגם הדמוקרטיה עצמה. אנחנו זקוקים לדברים כמו "השורה התחתונה המשולשת" של ג'ון אלקינגטון (Elkington) כבסיס לכלכלות שלנו, ומיד. ואנחנו זקוקים למדדים לעושר האמיתי של אומות, מדדים שיש בהם תועלת – ולא שרידים מהתקופה המתועשת כמו תמ"ג, אשר מונים את הרווחים, אבל אינם לוקחים בחשבון את העצים, בעלי החיים, האקולוגיות וחיי האדם שנהרסו או הושמדו כדי שמיליארדרים סוציופתים יוכלו להתעשר עוד יותר, וכדי שכלכלנים אמריקנים יוכלו לכנות את כל זה "כלכלה משגשגת".

גורלה של כל ציוויליזציה מעוצב בכור ההיתוך של הכלכלה שלה. והכלכלה של הציוויליזציה שלנו כיום נמצא במצב סופני. קצב צריכה שהוא כפול מקצב ההשקעה יכול להימשך עוד כ-25 שנה, והתוצאות שלו יהיו הרסניות במידה גוברת, משינויי אקלים הרסניים ועד לקץ החיים על פני כדור הארץ ומותם של האברים החיוניים, של הריאות ושל הדם של כוכב הלכת שלנו. ובדרך, עוד קודם לכן, גם הכלכלות שלנו לא ישרדו.

מכונית פאר, אאודי

יפה ומפתה, אבל מזיק לעולם ולדורות הבאים של החיים באשר הם. תצלום: Adil's Photography

העולם השלישי שזקוק לתמורה הוא עולמנו הפוליטי והחוקי

יש לנו רק שלושים שנה כדי לוודא שהכול, משוניות אלמוגים ועד לנהרות, חרקים, להקות ציפורים ועדרים של בעלי חיים וגם אוקיינוסים, יהפכו גם הם ל"אנשים"

כפי שלקח אלפי שנים כדי שנשים ומיעוטים יהפכו ל"אנשים", כעת יש לנו רק שלושים שנה כדי לוודא שהכול, משוניות אלמוגים ועד לנהרות, חרקים, להקות ציפורים ועדרים של בעלי חיים וגם אוקיינוסים, יהפכו גם הם ל"אנשים".

עלינו לעשות זאת כדי שיהיו להם זכויות, כדי שהם יהיו מוגנים וקיומם יובטח: כדי שגם הם יוכלו להיות "בעלים" של דברים, כמו כסף ונכסים, וכך לוודא שנשקיע בהם.

מדובר באחד האתגרים הפוליטיים הגדולים ביותר בתולדות המין האנושי. כיצד נהפוך את החיים ואת החומר הביוטי ל"אנשים"? כדי לעשות זאת, עלינו לעגן ולבצר בחוק את היותם "אנשים". עלינו להציב אותם במרכז הפוליטיקה שלנו. משמעות הדבר היא מאבקים משפטיים בכל העולם כולו, עד להבטחת מעמדם כ"אנשים". תחשבו כמה קשה ומוזר יהיה להילחם כדי להכיר, למשל, באוקיינוסים ובנהרות כ"אנשים". והכפילו זאת אלפי פעמים – כך שהדבר יכלול הכול, משוניות אלמוגים ועד קטגוריות של חיים כמו חרקים. משמעותו של הפרויקט הגדול והמקיף הזה הוא תיקון של חוקות, שינוי של חוקים, השלכה לפח של ספר הכללים הישן וכתיבתו של ספר טוב יותר, שמרחיב את הקהילה המוסרית של "אנשים" כך שתכלול את כל החיים ואת כל החומר הביוטי, והפעם – בעולם האמיתי.

לכן, כפי שנזדקק לצבא של כלכלנים ומנהלים כדי לשנות את העולם הכלכלי, נזדקק גם לצבא של עורכי דין, אקטיביסטים ופוליטיקאים כדי לשנות את העולם הפוליטי והחוקי. אין דרך לחמוק מכך. גם אני איני אוהב במיוחד עורכי דין ופוליטיקאים, אבל שני התחומים הללו חיוניים לקדמה האנושית ולהמשך קיומה של התרבות שלנו, במובן המעשי ביותר. הם אלו שיכולים ליצור את התשתית החוקית והחברתית של מעמד האנשים החדש הזה שאנו זקוקים לו.

אלמוגים, דגים, חיים תת-ימיים

מי ידבר בשם כל אלו? תצלום: שון לאו

כיום, הציוויליזציה שלנו מאורגנת כשרשרת של ניצול. המיליארדר מנצל אתכם, ואתם מנצלים מישהו אחר, וכך יש שרשרת שבה העץ, הנהר ובעל החיים מנוצלים גם הם, קרוב לוודאי שעד מוות. אנו חייבים להפוך לציוויליזציה שמחזקת את החיים, שמעניקה חיים. משמעות הדבר היא שעלינו להשקיע לפחות באותה מידה שבה אנחנו צורכים, ולשם כך עלינו להכיר בכל סוג חיים כ"אדם", כלומר כפרט שיש לו כבוד, זכויות, זכות לפעול וגם שייכות.

אילו היה לנו דובר כזה, ברור שהוא היה אומר: "מה לכל הרוחות אתם עושים? מה זאת הצריכה המטורפת הזאת, לעומת השקעה מועטה כל כך? לא יישאר לנו שום דבר חוץ מאפר ואשפה!"

יש דרך נוספת שבה הפוליטיקה שלנו יכולה להתפתח כדי לשקף את כל זאת. תפישת הדמוקרטיה שלנו, עצם מושג הדמוקרטיה שלנו, צריכים להתרחב קיצונית. כיום, יש לנו "דובר" ברוב הדמוקרטיות. אחד בלבד. קולו הוא "קול העם". אלא שאנו זקוקים לדמוקרטיה הרבה יותר רחבה ואמיתית מכך.

חשבו על כך: כל אותם "אנשים" חשים ייכללו גם הם בדמוקרטיות שלנו. אז מה דעתכם על דובר עבור בעלי החיים? דובר עבור החיים? דובר בשם העתיד? כלומר, מישהו שמייצג את קולם של בעלי החיים. ברור שהם עצמם אינם יכולים לדבר, אבל האם אין זה מובן מאליו שאילו היה ביכולתם לדבר הם היו אומרים: "תפסיקו להרוג אותנו! תקיימו ותאכילו אותנו!"? מישהו ייצג את החומר הביוטי, כמו את האוקיאנוסים ואת שוניות האלמוגים. גם הם אינם יכולים לדבר, כמובן. וגם במקרה שלהם ברור מה הם היו אומרים: "תנו לנו מזון, תגנו עלינו, תבטיחו את ביטחוננו. תפסיקו לזהם ולהרוס אותנו!" דובר בשם העתיד הוא מישהו שמייצג את כל דורות בני האדם שטרם נולדו. אילו היה לנו דובר כזה, ברור שהוא היה אומר: "מה לכל הרוחות אתם עושים? מה זאת הצריכה המטורפת הזאת, לעומת השקעה מועטה כל כך? לא יישאר לנו שום דבר חוץ מאפר ואשפה! תפסיקו! אתם גוזלים גם את האפשרויות שלנו, עוד לפני שבאנו לעולם!"

עובר, אולטרסאונד, לב

אחד הדורות הבאים. תצלום: ויויאנה רייש.

את הדמוקרטיה בצורתה המוכרת לנו צריך לראות כהתחלה בלבד. כיום, יש לנו קבוצות של בוחרים שמייצגות סיעות שונות בתוכנו. עדיין מדובר בשבטים מתקוטטים של קופים עירומים. אך הדמוקרטיה חייבת להפוך לתהליך שמייצג את ההסכמה של כל החיים ושל כל החומר הביוטי, וגם את ההסכמה של העתיד.

זה אינו מדע בדיוני. חייבים להיות מנגנונים שיגבילו אותנו מלצרוך יותר מכפי שאנו משקיעים, והמנגנונים הללו חייבים להיות חלק בלתי נפרד, מובנה, מהגופים הפוליטיים שלנו. הם צריכים להיות מעוגנים לא רק בחוקים שלנו אלא בעצם הדרכים שבהן אנחנו מחוקקים חוקים.

בדמוקרטיה האמיתית, הדגים, החרקים, העצים, הגפיים של כדור הארץ וריאותיו חייבים לקבל קול, להישמע, כחלק מקהילה של "אנשים" שמקבלים החלטות ביחד

בדמוקרטיה האמיתית, הדגים, החרקים, העצים, הגפיים של כדור הארץ וריאותיו חייבים לקבל קול, להישמע, כחלק מקהילה של "אנשים" שמקבלים החלטות ביחד. אם לא כן, כל מה שיהיה לנו הוא מערכת מוגבלת, שבני האדם משתמשים בה כדי לנצל את העולם ולפגוע בו, עד שתבוא עליו כליה. ובדרך, גם התרבות האנושית תקרוס.

לדעתי, המצאתה מחדש של הדמוקרטיה היא הפרויקט הרדיקלי ביותר. אך זהו גם שיקוף למוגבלות ולקטנות הרוח המאפיינות של המחשבה שלנו כיום. אנו צריכים לדמיין מחדש ולהמציא מחדש את המערכות והמוסדות הבסיסיים של הציוויליזציה שלנו, ובשלב זה אנחנו בקושי חושבים בכלל, שלא לדבר על חשיבה בקנה המידה שאנו זקוקים לו.

ציינתי שלושה עולמות שזקוקים לתמורה יסודית, לשינוי. אפשר לחשוב עליהם כעל שלושה פרויקטים שעלינו לאמץ, ולצאת איתם לדרך כבר עתה: העולם המוסרי, העולם הכלכלי והעולם הפוליטי.

יתכן שהציוויליזציה שלנו לא תגיע לכך. יתכן שמי שתגיע לכך תהיה הציוויליזציה שתבוא אחריה, בלית ברירה. בינתיים, אנחנו הגענו לקצה גבול היכולת. הציוויליזציה שלנו שקועה במאבק על איזה שבט של קופים עירומים יזכה לנצל ולפגוע בכל האחרים, בכל צורות החיים ובכל חומרי החיים.

אנחנו ציוויליזציה צעירה. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד, ודרך ארוכה לעשות. היות שכך, השאלה היא האם הציוויליזציה האנושית מסוגלת לחולל בעצמה את התמורה הנדרשת לה?

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם שלספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

תמונה ראשית: מצב כוכב הלכת. תצלום: גיום דה ז'רמיין, unsplash.com

Photo by Guillaume de Germain on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי עומייר חק.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על אמזון או אמזונס

מקסים ומזעזע.
דורש התבוננות מאוד אישית קודם כל על הכלכלה הפרטית של כח אחת ואחת מאיתנו. רמת הניצול, הלקיחה, ההשקעה והנתינה.
ומשם לפעולות הפשוטות שזמינות לנו ממש כאן ועכשיו (אפילו לפני האקטיביזם ועורכי הדין).
תודה!

04
מיכאל

המשפט "אני אומר לא פעם שאפילו החותן שלי, שהוא חקלאי, מבין את הטירוף הכלכלי שמגולם בנתון הזה" מיותר. אפשר לכתוב באופן אינטלקטואלי גם מבלי להתנשא. מעבר לכך כתוב היטב ומעורר מחשבה, תודה.

עומייר חק, כתבת: "אנו זקוקים לגל ההשקעות הגדול ביותר בתולדות המין האנושי, כדי להיאבק בגל האסונות הגדול ביותר בתולדות המין האנושי. עד כמה גדול? הערכתי את העלות ב-20 טריליון דולר".
ידידי היקר, אנו לא זקוקים להשקעה בכסף, לא טריליונים ולא ביליונים.
אנו זקוקים למשאב אחר. משאב שהוא בעצמו משפיע על הכלכלה מכיוון שהכלכלה הינה פועל יוצא שלו.
אנו זקוקים ליחס נכון בינינו, אנו זקוקים לתקן את הקשרים שבין בני האדם. אנו זקוקים לשיטה שתתקן את מהות הרצון הפנימי שלנו.
מדוע? מכיוון שהרצון שלנו הוא בעצם מי שאנחנו.
אני מבין שזה מעלה גבה, אבל אני אנסה להסביר.
אנו יוצאים מהבית החוצה. אני רואה כלב, חתול, ציפורים. אני רואה פרחים, עצים.
אבל מה בעצם אני רואה?
מה משתקף לי כך שאני חווה את מה שאני רואה בצורה הזו?
כל אחד מהם הוא רצון. הוא צבר מולקולרי עם ייחוד משלו. והכסות הזו, הלבוש הזה שאני רואה בדמות של כלב, חתול, פרח. הוא רק הביטוי החיצוני שלו.
וכך כל אחד מאתנו. גם אנחנו ביטוי חיצוני של דבר פנימי יותר. פנימי יותר מהמחשבות שלנו מכיוון שהמחשבות שלנו הינן תוצאה של הרצון שלנו.
אני קודם כל רוצה ורק אחר כך חושב איך לממש את הרצון.
ולכן אותם פרודות של רצון שנבראו עם מה שנוטים לכנות "המפץ הגדול", הם אלו שצריכות להתקן.
לא על ידי צמחים או בעלי חיים. אלא דווקא על ידינו. על ידי בני האדם, הדרגה הגבוהה ביותר של הטבע.
ומכיוון שכולנו מערכת אחת, ברגע שאנחנו נתקן את עצמנו, באופן אוטומטי כמו בפירמידה, ייתקן גם הטבע.
תופעות הטבע הפוקדות אותנו, אינן אלא תזכורות לכך שכדאי שנמהר וניקח את המושכות לידינו.
ומי שיטת התיקון? מהי אותה הפרדיגמה שדרכה יתממש תיקון הרצון, תיקון האדם?
את זה עדיין לא גילינו...

    06
    גיל ז

    אתה צודק לגמרי, אבל אני מזכיר גם שהשקעות יכולות להיות מונעות משילוב של כדאיות כלכלית וכוונה לגרום לאיזו תועלת בעולם - ושהשקעות כאלה, לטווח ארוך, כדאיות יותר לכולם. התיקון יכול להיות חינוכי, יכול וצריך להיות, אבל הכסף ששוכב ורק עושה רווחים למעטים לא יביא לשום שינוי אם מי שמחזיקים אותו לא יעברו חינוך. כלומר, מדובר בשילוב.

09
נוקדן הספרים

כמה דברים שאפשר לעשות כבר היום, בלי לחכות ל׳משיח׳:
1. להצטרף לארגון https://this-is-my-earth.org, ארגון שאוסף תרומות קטנות במימון המונים, קונה שטחים טבעיים ומקים שמורות טבע. כל שקל שנכנס קודש לקניית שטחים!
2. ייזמו הקמת לוחות סולאריים על גג הבית/בניין. קל יותר מאי פעם!
3. צירכו פחות, כל הזמן!

10
אריק1

הכותב באמת מאמין שלאוקיינוסים יש רצון כלשהו? שאכפת לים אם הוא יתמלא בשפכים? אחרת אני לא רואה איזו משמעות יש לדובר עבור החומר הלא חי.
(ואם כבר מניחים שיש לחומר הלא חי רצון איך ניתן לדעת מהו? אולי הים דווקא נהנה מערבוב עם שפכים שמעשירים אותו?)