אשרי, אני מסופוטמי

עולם שלם מלפני אלפי שנים: חיי יומיום ומעמדות חברתיים, חיים דתיים ותרבות פנאי - מה אנחנו יודעים על מסופוטמיה?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

את חיי היומיום במסופוטמיה העתיקה אי אפשר לתאר כפי שמתארים את חיי היומיום ברומא או יוון של העת העתיקה. מסופוטמיה מעולם לא הייתה ציביליזציה יחידה ומאוחדת, אפילו לא תחת האימפריה האכדית של סרגון הגדול. אך באופן כללי, החל מהופעת העיר כצורת התיישבות בסביבות 4500 לפנה"ס ועד לנפילת שוּמֶר ב-1750 לפנה"ס התנהלו החיים בצורה דומה בכל רחבי מסופוטמיה. תרבויות האזור ייחסו חשיבות רבה למילה הכתובה. נדמה כי מאז המצאת הכתב, בסביבות 3500-3000 לפנה"ס, תיעדו הפקידים באובססיביות את כל ההיבטים של חיי העיר, ובזכותם ארכיאולוגים וחוקרים אחרים מבינים כעת בצורה טובה למדי את אורחות החיים והעבודה במסופוטמיה.

מאז המצאת הכתב, בסביבות 3500-3000 לפנה"ס, תיעדו הפקידים באובססיביות את כל היבטי החיים במסופוטמיה, ובזכותם אנו מבינים כעת בצורה טובה כיצד חיו תושביה הקדומים.

הסופר והמחזאי האמריקני תורנטון ויילדר כתב כי ""בבל העתיקה גרו שני מיליון בני-אדם, ואנחנו יודעים עליה רק את השמות של המלכים וכמה וחוזים של מכירים חיטה וסחר עבדים". ויילדר כתב פרוזה, לא היסטוריה, ובתקופה שבה כתב את המחזה שלו עדיין היו דברים רבים שלא ידענו על תולדות מסופוטמיה. ובכל זאת, הוא לא העריך נכונה עד כמה העולם המודרני, ואפילו העולם של זמנו, מכיר את אנשי מסופוטמיה. אנחנו יודעים הרבה יותר מאשר שמות מלכים והלכות סחר בעבדים.

מעמדות: מן האלים ועד לעבדים וגם הסופרת הראשונה
האוכלוסיות של ערי מסופוטמיה העתיקה היו שונות מאוד זו מזו. בסביבות 2300 לפנה"ס חיו באָרך 50,000 איש, בשעה שבמַארי מצפון חיו 10,000, ובאַכַּד 36,000. תושבי הערים האלה היו מחולקים למעמדות חברתיים היררכיים, כמו בכל ציביליזציה בהיסטוריה. המעמדות היו: המלך והאצולה, הכוהנים והכוהנות, המעמד הגבוה, המעמד הנמוך, העבדים.

היה מקובל לחשוב כי למלך של עיר, אזור או אימפריה יש מערכת יחסים מיוחדת עם האלים, ושהוא משמש כמתווך בין העולם השמימי והארצי. עומק מערכת היחסים של המלך עם האלים, ושביעות רצונם משלטונו, נאמדו לפי הצלחת הטריטוריה שעליה הוא שולט. מלך דגול הרחיב את ממלכתו, הביא לה שגשוג וכך הוכיח שהאלים עומדים לצדו. אמנם אזורים רבים במסופוטמיה מרדו שוב ושוב נגד סרגון מאכד (2334-2279 לפנה"ס) והשושלת שהוא ייסד, ובכל זאת הוא הפך לדמות אגדית בגלל כיבושיו הצבאיים המוצלחים וממדי האימפריה שלו. ההישגים האלה שידרו לכל התושבים, גם לאלה שלא היו מרוצים משלטונו, כי האלים שהוא משרת (במקרה שלו הייתה זו האלה אינָנָה) רוצים בטובתו.

סריסים בתבליט מארמונו של סרגון השני (722-705 לפנה"ס).

סריסים בתבליט מארמונו של סרגון השני (722-705 לפנה"ס). אוניברסיטת שיקגו. תצלום: אלי אמינוב.

הכוהנים והכוהנות חלשו על היבטי הקודש של חיי היומיום וניהלו את הטקסים הדתיים. הם ידעו קרוא וכתוב ונחשבו מיומנים בפירוש אותות ומופתים. הם שימשו גם כמרפאים. הרופאות ורופאות השיניים הראשונות של מסופוטמיה היו הכוהנות שטיפלו באנשים בחצר החיצונית של המקדש. אחת הכוהנות הידועות ביותר הייתה אֶנחדוּאנה (2285-2250 לפנה"ס), בתו של סרגון מאכד, ששירתה ככוהנת הגדולה בעיר אוּר, והיא אף הסופרת הראשונה בהיסטוריה שנודעה בשמה. סביר להניח שאנחדואנה לא עסקה בריפוי בפועל, אלא שהיא העבירה את ימיה בטיפול בעסקי המקדש והמתחם המקיף אותו, ובניהול טקסים.

מערכת היחסים של המלך עם האלים, ושביעות רצונם משלטונו, נאמדו לפי הצלחת הטריטוריה שעליה הוא שולט.

המעמד הגבוה כלל סוחרים שהיו בעלי חברות משלהם, פקידים (האחראים על תיעוד), מורים פרטיים, ועם הזמן גם אנשי צבא רמי דרג. מקצועות אחרים שנכללו במעמד הגבוה היו רואי חשבון, אדריכלים, אסטרולוגים (שלרוב היו כוהנים) ובוני אוניות. סוחרים שבבעלותם חברה משלהם, ולכן אינם צריך לנדוד בדרכים, היו אנשי תענוגות אשר יכלו ליהנות יחד עם חבריהם מהבירה הטובה בעיר בזמן שעבדים משרתים אותם. פקידים זכו לכבוד רב ושירתו בחצר המלך, במקדש ובבתי הספר. כל מורה היה פקיד, וכתיבה הייתה אחד המקצועות החשובים ביותר שנלמדו בבתי הספר. רק בנים הלכו לבית הספר. אמנם נשים נהנו משוויון זכויות כמעט מלא, אך הן לא נחשבו נבונות מספיק ללמידת קרוא וכתוב. הפרדיגמה הזאת עמדה על כנה גם לאחר הקריירה המרשימה של אנחדואנה. מורים פרטיים זכו גם הם לכבוד רב וקיבלו תשלום נאה ממשפחות עירוניות עשירות כדי שיעזרו לבניהם להצטיין בלימודים. מורים פרטיים שלא עבדו עבור בית ספר מסוים (בתי הספר נוהלו לרוב על-ידי המקדש) נחשבו לאנשים בעלי אינטליגנציה, מוסר ואופי יוצאי דופן. הם התמסרו לחלוטין לתלמיד או לתלמידים שבאחריותם, ואם הלקוחות שלהם היו אמידים, הם חיו לא פחות טוב מהם.

המעמד הנמוך כלל את המקצועות שלקחו חלק בפעילות השוטפת של העיר או האזור: חוואים, אמנים, מוזיקאים, פועלי בניין, בוני תעלות, אופים, קולעי סלים, קצבים, דייגים, אחראים על משקאות, יצרני לבנים, מבשלי בירה, בעלי פונדקים, זונות, מעבדי מתכות, נגרים, רוקחי בשמים, כדרים, תכשיטנים, צורפים, עגלונים (ובהמשך, נהגי מרכבות), חיילים, מלחים וסוחרים שעבדו בחברה שבבעלותו של אדם אחר. מבין אלה, זונות, יצרני בשמים, תכשיטנים וצורפים היו עשויים להיחשב לבני מעמד גבוה בנסיבות הנכונות (למשל אם היו להם כישורים יוצאי דופן, או שנשאו חן בעיני פטרון עשיר או מלך). עם זאת, כל אחד מבני המעמד הנמוך היה יכול לטפס בסולם המעמדות. האשוּרולוג ז'אן בוֹטֶרו מציין כי "בעיר כּיש לא שלט מלך, אלא מלכה נמרצת בשם קוג-באו (קובאבא), בעלת פונדק לשעבר שמלבד פרט זה לא ידוע עליה דבר". רוב הנשים עסקו במקצועות של המעמד הנמוך, אך אפשר לראות שהן יכלו גם להגיע למשרות מכובדות השמורות לרוב לגברים. נשים היו מבשלות הבירה ובעלות הפונדק הראשונות, והן היו גם הרופאות ורופאות השיניים הראשונות במסופוטמיה, לפני שהגברים הבינו כי אלה מקצועות מכניסים והשתלטו עליהם.

פרט מחומות בבל

פרט מחומות בבל. תצלום: מאט בות'

המעמד החברתי הנמוך ביותר היה מעמד העבדים. היו כמה דרכים שבהן היה עשוי אדם להפוך לעבד: אם הוא נפל בשבי במלחמה, מכר את עצמו לעבדות כדי לשלם חוב, נמכר כעונש על פשע, נחטף ונמכר לעבדות באזור אחר, או נמכר על-ידי בן משפחה כדי לפרוע חוב. העבדים לא הגיעו מרקע אתני אחד ויחיד, ולא עסקו רק בעבודות פיזיות קשות. הם דאגו לענייני הבית, ניהלו אחוזות גדולות, לימדו ילדים קטנים, טיפלו בסוסים, שימשו כרואי חשבון וכתכשיטנים, ולמעשה היו יכולים לעסוק בכל מקצוע שבעליהם הבינו כי הם מוכשרים בו. עֶבֶד שעבד בחריצות עבור בעליו היה יכול, בסופו של דבר, לקנות את חירותו.

בתים מסוידים, דלת אדומה וריהוט כמו אצלנו
המלך ובני חצרו חיו, מן הסתם, בארמון ובמתחם הארמון. בערים התפשטה בניית הבתים מהמרכז – המקדש והזיגורט שלו - החוצה. העשירים והנכבדים ביותר חיו קרוב למרכז. בתי העשירים נבנו מלבני בוץ שיובשו בשמש, ובתיהם של המעמדות הנמוכים יותר נבנו מקנים. אך יש לציין שהמבנים האלה אכן נחשבו ל"בתים", ולא נראו כמו ה"בקתות" שאולי אתם מדמיינים לעצמכם. ההיסטוריון סטיבן ברטמן מתאר את תהליך הבנייה של הבתים האלה:

"כדי לבנות בית פשוט, הבנאים עקרו צמחי בִּיצה גבוהים וקשרו אותם אגודות-אגודות. לאחר מכן הם חפרו חורים בקרקע והכניסו לתוכם את האגודות, אחת בכל חור. לאחר שהם מילאו את החורים באגודות ואטמו אותם, הם כופפו כל זוג אגודות שעמדו זו מול זו וקשרו אותן יחד בראשן כדי ליצור קשת. כך נעשה עם כל זוג אגודות... לאחר מכן הם הניחו מחצלות קנים למעלה כדי שישמשו כגג, או תלו אותן מעל פתח בקיר כדי ליצור דלת".

ברטמן ממשיך ומספר על בניית בית לבנים:

"הם נהגו לערבב בוץ מגדת נהר עם קש כדי לחזק אותו, ואת התערובת הכניסו לתבניות עץ קטנות בצורת לבנה. לאחר מכן הם היו מסירים את התבניות כדי שלבני הבוץ יוכלו להתייבש בשמש החמה... הלבנים המיובשות היו ידועות לשמצה בחוסר יציבותן כיוון שהגשמים שירדו מדי שנה פגעו בהן. אך החלופה – לבנים שנאפו בתנור – הייתה יקרה בגלל הדלק וכוח העבודה המיומן שנדרשו לייצורה. לכן לבנים אלה שימשו לרוב לבניית בתי מלכים ואלים, ולא לבניית בתיהם של אנשים מן השורה".

מנורות קטנות שפעלו על שמן שומשום סיפקו את התאורה בבתים, ובבתים יקרים יותר היו לעתים גם חלונות. החלונות הורכבו מסבכות עץ, ומכיוון שעץ היה מצרך נדיר, גם בתים בעלי חלונות היו נדירים. את בתי הלבנים נהגו לסייד מבחוץ כ"הגנה נוספת נגד החום העז", מסביר ברטמן. הוא מוסיף כי "הייתה להם דלת חיצונית אחת בלבד, שמסגרתה צבועה באדום בוהק כדי לגרש רוחות רעות". ההיסטוריונית קארן רִיה נֶמט-נֶג'אט מציינת, "ממאי עד ספטמבר, תפקידם העיקרי הבתים באזור דרום עירק היה לספק מחסה מפני 12 שעות של חום אכזרי". אחרי ספטמבר באה העונה הגשומה. מזג האוויר היה קריר יותר וכדי להסיק את הבתים שרפו הדיירים עלי דקל או ענפי דקל.

בארמונות, מקדשים ובתי מעמד גבוה היו תנורים מעוטרים, בשעה שבני המעמד הנמוך חיממו את בתיהם באמצעות בורות רדודים המצופים בחמר קשה. במאה השלישית לספירה כבר החל שימוש נרחב בצנרת, כאשר בבתי מעמד גבוה, ארמונות ומקדשים נמצאו השירותים בחדרים נפרדים. פתחי ניקוז שנבנו בשיפוע נשאו את הפסולת מהבניין אל ביב שופכין או מערכת ביוב של צינורות חמר, ואלה העבירו אותה לנהר. כל הבתים באזור שומר היו צריכים לקבל את ברכתם של האלים האחים קָבְּטָה ומוּשְׁדָמָה (שחלשו על היסודות, המבנים, הבנייה והלבנים) לפני שיהיה ניתן להתחיל בבנייה, ועם השלמתה הוגשו מנחות תודה לאַראזוּ, אל הבנייה שהושלמה. לכל אזור במסופוטמיה היו אלים מסוג זה, אך ברכתם לא תמיד הבטיחה את שלמות הבית. נמט-נג'אט כותבת:

"בתים עתיקים, ובייחוד אלה שנבנו מלבני בוץ מיובשות, התמוטטו לעתים קרובות. בחוקי חמורבי יש חמישה סעיפים שדנים בבעיה הזו, ומתייחסים בעיקר לאחריותו של הבנאי: 'אם בנאי בונה בית לאדם אחר, אך עבודתו אינה איתנה והבית שהוא בנה מתמוטט וגורם למותו של בעל הבית, יש להרוג את הבנאי. אם התמוטטות הבית גורמת למותו של בן בעל הבית, הרי יש להרוג את בנו של הבנאי".

הבתים רוהטו בסגנון המזכיר את ימינו, עם כיסאות (שהיו בעלי רגליים ומשענת לגב, ובבתי עשירים היו להם גם משענות לידיים), שולחנות, מיטות וכלי מטבח. בבתי עשירים, המיטות היו עשויות ממסגרת עץ שעליה פרוסים חבלים או קנים, ועליהם מונח מזרון שהיה ממולא בצמר או שיער עזים, וכוסה בסדין פשתן. חלק גדול מהמיטות האלה היו מגולפות לעילא, ובמאה השלישית לפנה"ס הן לעתים היו "מצופות בזהב, כסף או נחושת" ו"בעלות רגליים שבתחתיתן כף רגל או טופר של שור", כותבת נמט-נג'אט. מובן שבני המעמד הנמוך לא יכלו לרשות לעצמם מותרות כאלה, ולכן הם ישנו על מזרנים עשויים קש או קנים שאותם הם הניחו על הרצפה. השולחנות היו דומים לשולחנות המודרניים (בבתים עשירים יותר היו עליהם מפות ומפיות פשתן), ובני המשפחה היו מתאספים סביבם לארוחת ערב כפי שקורה בימינו.

ראש פר מהנבל של המלכה בעיר אור, מסופוטמיה

ראש פר מהנבל של המלכה בעיר אור, מסופוטמיה. תצלום: ויקיפדיה

אחים ואחיות, צעצועים וכלי נגינה
המשפחה המסופוטמית דומה למשפחה מודרנית, עם אם, אב, ילדים ובני המשפחה המורחבת. הגברים והנשים עבדו, וחיי הילדים התנהלו בהתאם למינם ומעמדם החברתי. בנים ממשפחות מעמד גבוה נשלחו לבית הספר בשעה שאחיותיהם נשארו בבית ולמדו את מלאכותיו. בנים ממשפחות מעמד נמוך יצאו עם אבותיהם לשדות, או לכל תחום עיסוק אחר שבו הם עסקו, בעוד שהבנות, כמו במשפחות המעמד הגבוה, למדו מאימהותיהן. גם הצעצועים שהילדים שיחקו איתם דומים לצעצועים עכשוויים כמו משאיות צעצוע ובובות. ברטמן כותב:

"לתינוקות ופעוטות היו רעשני טרה-קוטה מלאים בכדוריות וסגורים בקצוות כמו בצק של פאי, עם חור קטן לחוט. לבּנים, החולמים להיות ציידים או חיילים, היו רוגטקות, קשתות קטנות עם חצים, ובומרנגים. לבנות, המקוות לגדל ילדים משלהן יום אחד, היו בובות ורהיטים מיניאטוריים (שולחנות, שרפרפים ומיטות). בה בעת, ספינות ומרכבות קטנות, בהמות עבודה ועגלות זעירות, אפשרו לנערים להפליג בדמיונם למחוזות רחוקים. נוסף לכך היו כדורים וחישוקים, ומשחק קפיצה בחבל שנקרא, למרבה העניין, על שם אלת האהבה אשתר".

משפחות שיחקו גם במשחקי לוח (הפופולרי ביותר היה משחק שדומה לפרצ'יזי) ומשחקי קוביות. איורים מהתקופה מציגים משפחות בשעת פנאי בדומה לתמונות משפחתיות של ימינו. נראה שבעיקר גברים עסקו בספורט, כשהענפים הנפוצים ביותר היו היאבקות ואגרוף בקרב בני המעמד הנמוך, וציד בקרב האצולה. הארוחה המשפחתית, כפי שציינתי, הייתה דומה לזו של ימינו, כשההבדל המרכזי הוא צורות הבידור השונות לאחר ארוחת הערב. סיפורים בעל-פה ומוזיקה היו חלק חשוב מארוחת הערב. בבתים עניים נהגו בני המשפחה לנגן בכלי או לשיר לאחר ארוחת הערב, או לספר סיפור. לעשירים היו עבדים או אמנים מקצועיים למטרה זו. כל האנשים האלה ניגנו בכלים המוכרים גם לנו כיום.

למסופוטמים היו גם זמרים, כלי הקשה (תופים, פעמונים, קסטנייטות, סיסטרומים ורעשנים), כלי נשיפה (חליליות, חלילים, קרנות, חלילי פאן) וכלי מיתר (לירה ונבל). איורים מרחבי מסופוטמיה מעידים על אהבה גדולה למוזיקה, וברטמן כותב, "גדולה כל כך, למעשה, הייתה אהבתה של מלכת אוּר למוזיקה, שהיא לא יכלה לשאת את המחשבה שתהיה בעולם הבא בלעדיה. לכן, בעזרת שיקוי שינה היא לקחה עמה את הנגנים המלכותיים שלה אל הקבר, אל העולם הבא". כתובות ואיורים מתארים את המסופוטמים מאזינים למוזיקה בזמן שהם שותים בירה, או קוראים, או מתרווחים בבית או בגן. ברמן מציין ש"מוזיקה הייתה חלק מהותי מהחיים במסופוטמיה העתיקה. התמונות המופיעות בלוחיות משובצות, אבני חותם מגולפות ותבליטים נושאות אותנו אל עולם של צלילים. אנו מביטים ברועה המנגן בחליל בשעה שכלבו יושב ומאזין לו בקשב רב". אצל העשירים הייתה המוזיקה חלק מהותי גם מנשפים וארוחות פרטיות.

שוק הנישואין בבבל. אדווין לונג

שוק הנישואין בבבל. אדווין לונג (1875)

מתלבשים יפה לארוחת ערב, אוהבים בירה ותפריט מגוון
שעורה הייתה הדגן העיקרי של מסופוטמיה, ולכן אין פלא ששם הומצאה הבירה. אלת הבירה הייתה ניקאסי, והמזמור הידוע שלה מסביבות 1800 לפנה"ס הוא גם המתכון העתיק ביותר בעולם לבירה. נראה כי מקור הבירה הוא בלחם שעורה מותסס. המסופוטמים אהבו גם פירות וירקות (תפוחים, דובדבנים, תאנים, מלונים, משמשים, אגסים, שזיפים ותמרים, וכן חסה, מלפפונים, גזרים, שעועית, אפונה, סלק, כרוב ולפת), וגם דגי נחלים ונהרות, וחיות שהם גידלו (בעיקר עזים, חזירים וכבשים, מכיוון שהיה יקר לגדל פרות, ובגלל ערכן הרב לא השתלם לשחוט ולאכול אותן). את התפריט הזה הם השלימו בעזרת ציד של חיות כגון איילים, צבאים וציפורים. אנשים גידלו גם אווזים וברווזים בשביל ביצים. ז'אן בוטרו מציין ש"מגוון הרכיבים המקומיים היה רב כך, שככל הידוע לנו המסופוטמים מעולם לא 'ייבאו' מחו"ל', למרות היקף הפעילות המסחרית האדיר שלהם". לצד הבירה (שהייתה בעלת ערך רב כל כך עד שהשתמשו בה כמשכורת לעובדים) שתו המסופוטמים יין חזק או מים. אבל בירה הייתה המשקה הפופולרי ביותר במסופוטמיה העתיקה, ובגלל סמיכותה וחומרי המזון שבה, היא הוגשה לעתים קרובות בתור המנה העיקרית של ארוחת אמצע היום.

המסופוטמים נהגו להתרחץ ולהתלבש במיוחד לארוחת הערב. לפני תחילת הארוחה הם היו מתפללים ומודים לאלים על שסיפקו להם את האוכל. הדת הייתה חלק יסודי בחייהם של כל המסופוטמים, ומכיוון שהיא הציגה את האדם כמי שעובד יחד עם האלים, הישויות של הפנתיאון המסופוטמי היו חלק מהקיום היומיומי. האלים סיפקו את כל צורכי האנשים, ובתמורה האנשים שירתו את האלים. בוטרו כותב, "לא זו בלבד שהאלים היו בוראי היקום והאנושות, אלא שהם המשיכו לשמש לבני האדם כאדונים והנחו את קיומם והתפתחותם ברמה היומיומית. לפיכך האלים נתפסו כאחראים לכל המחויבויות הנצחיות – חיוביות ושליליות גם יחד – שמושלות בחיי האדם". כל היבטי הקיום במסופוטמיה היו טעונים בתחושה של פעילות שמימית, אפילו הבגדים שלבשו האנשים.

הלבוש במסופוטמיה, כמו כל דבר אחר, הוכתב על-ידי המעמד החברתי ושיקף אותו. ברטמן מציין:

"ארכיאולוגים מאשרים כי אריגים היו אחת ההמצאות הראשונות של בני האדם. עוד בתקופת האבן, לפני 25,000 שנה, אנשים פיתלו, תפרו וקלעו סיבי צמחים [כדי להכין בגדים], [אך] נדמה שצמר היה הבד הנפוץ ביותר במסופוטמיה, לצד פשתן, שהיה שמור לבגדים יקרים יותר. הכותנה הופיעה רק בשלהי תקופת האשורים, שייבאו את הצמח ממצרים ומאזור סודאן. וייתכן כי המשי הופיע רק בסוף ימי הרומאים, שייבאו אותו מסין".

רוב הגברים לבשו גלימה ארוכה או חצאיות קפלים עשויות מעור של עז או כבשה, והנשים לבשו טוניקות מצמר או פשתן. בתיאורים העתיקים החיילים הם יוצאי דופן, כיוון שהם תמיד לובשים שכמיות עם ברדס מעל המדים. גברים מבוגרים יותר מופיעים תמיד בגלימה או בחצאית. נשים מוצגות תמיד בגלימה, אך הגלימות האלה לא היו כולן בעלות צבע אחיד. דפוסים ודוגמאות שונים מופיעים על בגדיהן של הנשים המסופוטמיות, בעוד שהגברים - מלבד מלכים, חיילים ולעתים פקידים - מופיעים דרך קבע בביגוד מונוטוני. צעיפים, שכמיות עם ברדס ורדידים נלבשו במזג אוויר קר וגשום, ולרוב היו רקומים ומקושטים בגדילים. בנות התלבשו כמו אימותיהן, ובנים כמו אבותיהם, וכולם נעלו סנדלים בעיצובים צנועים יותר או פחות. באופן כללי, סנדלי הנשים היו מקושטים יותר מסנדלי הגברים.

גם נשים וגם גברים השתמשו במוצרים קוסמטיים, וכפי שברטמן כותב, "עוד מהתקופה השומרית יש לנו ראיות לתשוקה האנושית להעצים את היופי הטבעי באמצעות קוסמטיקה ובשמים". גברים ונשים היו מדגישים את עיניהם בסוג עתיק של מסקרה, כפי שעשו המצרים, ושני המינים נהגו להתבשם לאחר הרחצה. הבשמים הוכנו על-ידי "השריית צמחים ארומטיים במים וערבוב התמצית שלהם עם שמן". חלק מהמתכונים האלה נעשו פופולריים כל כך שהם נחשבו לסוד כמוס כיוון שהם יכלו לרומם יצרן בשמים מהמעמד הנמוך עד כמעט לאצולה.

המסופוטמים: רחוקים-קרובים
חיי היומיום במסופוטמיה העתיקה לא היו שונים כל כך מחייהם של האנשים החיים באזור כיום. כמו תושבי העולם המודרני, תושבי האזורים המסופוטמיים העתיקים אהבו את משפחותיהם, עבדו בעבודותיהם ונהנו משעות הפנאי. ההתפתחויות הטכנולוגיות עשויות לתת את הרושם שבני האדם כיום חכמים הרבה יותר מאלה שחיו אלפי שנים לפניהם ושונים מהם מאוד, אך הממצאים הארכיאולוגיים מלמדים אחרת. בני אדם שחיו בתקופות אחרות לא היו שונים מאוד מאיתנו, לטוב ולרע, ולכן הצרכים הבסיסיים, התשוקות וחיי היומיום של אנשי מסופוטמיה העתיקה נראים לנו מוכרים כל כך.

 

ג'ושוע ג' מארק הוא ממייסדי Ancient History Encyclopedia. הוא כותב פרילנס ומרצה לפילוסופיה במשרה חלקית במריסט קולג' בניו יורק.

This article "Daily Life in Ancient Mesopotamia” by Joshua J. Mark was originally published on Ancient History Encyclopedia. Translated and reprinted with permission (Creative Commons: Attribution-NonCommercial-ShareAlike).

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'ושוע ג' מארק, Ancient History Encyclopedia.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על אשרי, אני מסופוטמי

02
פלברות

המאמר הזה מלא בג'יבריש אנכרוניסטי וטובע באג'נדה של תקינות פולטית ליברלית עם התעקשות, ילדותית משהו, על הומניזם אוניברסלי וטרנס-היסטורי. לא מפליא שהכותב הוא פילוסוף ולא היסטוריון או ארכיאולוג. כל הגישה הפרשנית שלו היא א-היסטורית. מה באמת הקטע עם ההתעקשות שאנשים שחיו לפני 3000 שנה לא היו שונים מאיתנו? הרי אין באמת עדות חותכת לטענה המוזרה הזו. את הממצאים אפשר לפרש לכאן ולכאן, וכל אפשרות תהיה מקובלת לחלוטין.

03
אברום רותם

תודה על המידע, גם אם לא ברור מהציטוטים על אורחות החיים השומריות, מאיפה הם ועל מה הן מסתמכות.
פלברות- אמנם נראה על פי התגובה הכעוסה, שכנראה בלעת משהו לא טוב או החסרת מהבוקר משהו חיוני - אך למה שאנשים לפני 4000 שנה יהיו שונים מאתנו? ולמה להניח אחרת, הרי לאי וודאות, לשיטתך, כוללת גם הנחה הפוכה.
מהמידע המצטבר הכתוב הכל כך גדול מהתקופה השומרית של האזור, (שאגב גם אחריה - התקופה האשורית, הבבלית והפרסית, וההלנית וכך הלאה), שמקיף תחומי חיים רבים קודם כל מהחברה השומרית העתיקה, מסתמן שהם היו בני אדם כמונו, בהחלט לא פחות מוכשרים ולא פחות חכמים, והטרידו אותם בעיות אנוש וחברה ופוליטיקה ומשטר - זהות לאלה שיש לנו כיום.
אם מישהו מתעקש להיות חכם יותר ומוכשר ונבון מציביליזציות לפני אלפי שנים - שיערב לו ובכיף, אך פרט לאגו כוזב, אין לו על מה לסמוך...

    04
    פלברות

    על אפקט פלין שמעת? מציע שתקרא על האפקט שהוכח באינספור מחקרים ואח"כ תבדוק שוב את טענתך שאנשים שחיו לפני 3000 שנה היו "מוכשרים וחכמים" כמו האנשים שחיים כיום. הטענה הזו היא פשוט בדיחה רעה.
    ולגבי שאלת המוטיבציה שמאחורי כתיבת המאמר - הרי ברור לחלוטין שמאחורי הפרשנות הא-היסטורית של הכותב מסתתרת אג'נדה פוליטית שמטרתה לשכנע את הקוראים שכל בני האדם דומים ללא קשר ביולוגי-גנטי, היסטורי או תרבותי. זו טענה דמגוגית, במיטב המסורת האנטי-מדעית של התקינות הפוליטית הליברלית.

05
אברום רותם

פלברות היקר - קטנתי מלהתעסק עם אפקט פלין, שטוען על עלית ה- IQ....
מעבר לסוגיה מה זה, איך זה התפתח במאה ה- 20 עד היום, איך השתנו דרכי המדידה שלו, ומה זה מודד בעצם, אישית אני חש שמדובר במשהו מאד אמורפי, כמעט דמגוגי, עם אג'נדה של "אתה בחרתנו" עם הדגש על ה- "נו", שזה כמובן אנו, עכשיו. ייתכן ופעם היו פחות (יחסית לאוכלוסיה) גאוני דור במתמטיקה ושפה, במדינאות, מצביאות ופילוסופיה, אך יש להודות שכתבים שנותרו ממספר ציביליזציות עתיקות, משאירות אותנו, גאוני העידן האנושי, קטנים יותר....
ה"ברור לחלוטין" לגבי אג'נדה פוליטית - לא יודע על מה אתה מדבר, ולמי זה חשוב מי היו אזרחי הציביליזציות העתיקות. איזה אג'נדה זה משרת בדיוק? אני מבין שאתה כועס על "תקינות פוליטית", אך גם במושג זה יש סקלה וגוונים רבים, ולא חייבים לאמץ את כולם.
מה שאתה קוצף כאן בעצם, שמישהו, כמו כותב מאמר זה, מונע ממך לחזור לאג'נדה של תורת הגזע, ואתה בחרתנו, שיש הבדלים מובהקים בכושר חשיבה וניהול והתנהלות בין חברות שונות בחברה האנושית. יש נעלות יותר ויש נחותים יותר, וציר הזמן, שאתה מתעקש עליו, שהחברה האנושית היום חכמה יותר מנעלה מבעבר, רק מחזק אג'נדה זו.
אולי, כך אני מניח שאתה מניח, שתפיסה כזו עשויה לשרת אותנו היום טוב יותר מהקיים. אם זו טענתך, אני נסוג לאחור בהכנעה מלאה.
ממש, אבל ממש לא שותף לה. רק טוב לכולנו.

06
סמדר זאבי

בס"ד
שעות פנאי?
אילו קווי המתאר היו זהים בין התרבות המסופוטמית לתרבות המודרנית, וודאי שלא היו מסתכמים בהשוואה שאיננה מדוייקת, והרי ידוע שאי השוויון בלט בכל תקופה ובני המעמדות הנמוכים סייעו בפרנסת המשפחה וילדיהם סבלו מחסך ילדות.
אגב, ישנו שוני רב בין צרכים בסיסיים בין אז להיום(בעידן הפוסט מודרני), ייתכן שיצריהם זהים ליצרי האדם המודרני, אך במאמר אין כל הוכחה לכך. הם היו שרויים בתהליך גילוי את העולם ואילו אנו משדרגים את הקיים.