אשרי אני קנאי

כשמתגברים על הדחף להטיח צלחות בקיר, מגלים שהקנאה מסוגלת לקרב בין בני זוג. אחרי ככלות הכול, יריבות – אמיתית או מדומיינת - רק גורמת לבן הזוג להיראות מושך יותר
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

קייטי לא חשבה שהיא טיפוס קנאי. איזו סיבה הייתה לה לקנא? היא הייתה אז כותבת חכמה ומושכת מניו יורק, ויצאה עם סנדי, המבוגר ממנה בעשרים ושלוש שנה. "הוא ראה בי מין פרס צעיר ויפה", אמרה. "הרגשתי בטוחה מאוד בחלוקת התפקידים שלנו".

אבל ככל שהאינטימיות ביניהם העמיקה, קייטי נעשתה חרדה יותר ויותר. היא לא הבינה למה לסנדי עדיין יש תמונות של האקסית שלו על המחשב. היא התחילה לדאוג בכל פעם שהוא יצא עם חבריו בלעדיה.

קנאה רומנטית היא למעשה הודאה באפשרות שבן הזוג או בת הזוג שלנו נמשכים לאדם אחר

אחרי לא מעט ריבים – ואירוסין שבוטלו – החליטו בני הזוג לעבור למערכת יחסים פתוחה. אבל השינוי הזה רק גרם עוד חיכוכים, כיוון שגם קייטי וגם סנדי נתנו לקנאה להשתלט עליהם. סנדי פרץ לדירה של קייטי וגנב את המחשב הנייד שלה בזמן שהייתה בדייט. כדי להתנקם התגנבה קייטי לדירתו, וכשראתה אתר דייטינג על צג המחשב שלו, עם הודעות ממספר נשים, היא ניפצה בזעם מספר קערות והשחיתה לו את הארון. אך בעודה משליכה חולצות ומכנסיים על הרצפה, חוותה קייטי הארה: הקנאה שלה הפכה אותה למישהי שאינה מכירה.

"שנינו הגענו לנקודת שפל, ולכן הבנו שמשהו צריך להשתנות", היא אומרת.

קנאה לבני זוג היא רגש צורב, ורובנו שונאים להודות בו. קנאה רומנטית היא למעשה הודאה באפשרות שבן הזוג או בת הזוג שלנו נמשכים לאדם אחר, שהם עלולים לממש את המשיכה הזאת, ושייתכן כי איננו מסוגלים לעשות דבר בנידון. ההבנה הזאת עשויה לעורר בנו תערובת מבחילה כל כך של רגשות – זעם, חוסר ביטחון, ספקות, מבוכה – שאנו מעדיפים להתכחש לקיומה.

"התרבות שלנו אינה מקבלת את הרגש הזה", אומרת אסתר פּרל (Perel), פסיכולוגית ומחברת הספר Mating in Captivity: Unlocking Erotic Intelligence (משנת 2007). "רוב האנשים אינם מדברים כלל על קנאה, כי הם מרגישים שזה טאבו".

אחת הסיבות שקשה כל כך להודות בקנאה לבן זוג או לבת זוג היא שהיא מעידה כביכול על חוסר איזון במערכת היחסים

וחבל, אומרת פרל, כי גם אם קנאה עלולה להיות מסוכנת בצורותיה הקיצוניות, מדובר ברגש נורמלי לחלוטין. "זה רגש אנושי אוניברסלי, חלק ממערך הרגשות הרב-שכבתי שמכונה 'אהבה'".

יתרה מזאת, הקנאה יכולה אף לשמש זרז לשיפור הקשר. אם רק נלמד להקשיב לה, נוכל לשפר את מערכת היחסים ואת חיי המין שלנו – ואפילו להציל אי אילו כלי אוכל.

ציפורים, תוכים, קינאה

זוג ציפורים, וציפור שלישית... תצלום: Quasic

תכליתה של הקנאה

הקנאה לבני זוג מוגדרת בדרך כלל כתגובה רגשית לאיום על מערכת היחסים מצד יריב רומנטי אמיתי או מדומיין. הקנאה לאדם אחר שונה מהקנאה באדם אחר כיוון שמעורב בה צד שלישי. "כשאני מקנאה באדם אחר, אני חושקת במשהו שנמצא ברשותו. כשאני מקנאה לבן זוגי, כבר יש לי משהו שאני חושבת שאני רוצה, ונדמה לי שאדם אחר מנסה לגזול אותו ממני", אמרת אריקה סלוטר (Slotter), מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת וילָנובה, בפנסילבניה

אחת הסיבות שקשה כל כך להודות בקנאה לבן זוג או לבת זוג היא שהיא מעידה כביכול על חוסר איזון במערכת היחסים, אומר דייוויד באס (Buss), מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת טקסס באוסטין ומחבר הספר Dangerous Passion: Why Jealousy Is as Necessary as Love and Sex (משנת 2011). "זה סימן לכך שלבני הזוג שלנו יש 'ערך זוגי' גבוה יותר, או לכך שאנחנו חוששים מהאפשרות שהם יעזבו אותנו", הוא אומר, "לכן אנשים עושים מאמץ להדחיק את ביטויי הקנאה האלה".

בצורתה הקיצונית ביותר, אומר באס, הקנאה עלולה לגרום נזק רב – היא אחד הגורמים המובילים לרציחות בני זוג, ובייחוד לרצח של נשים, חברות וחברות לשעבר. היא עלולה אף לדחוף אותנו לנסות לשלוט בבני זוגנו בדרכים לא בריאות – לעקוב אחריהם ללא הרף, לכפות עליהם להתנתק מחברים ובני משפחה, או לנסות לערער את ביטחונם העצמי ולשכנע אותם שאף אחד מלבדנו לא ירצה אותם.

אבל לקנאה לבני זוג יש גם תכלית: פסיכולוגים אבולוציוניים רואים בה מנגנון שעוזר לנו למנוע גניבת בני זוג. "כשאנחנו חשים איום ומקנאים, הקנאה נותנת לנו מוטיבציה להתנהג באופן שמקשה על בני הזוג ללכת למקום אחר", אומר אדוארד לֶמֵיי (Lemay), מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת מרילנד.

מחוות כגון אלה – לכרוך זרוע סביב בת הזוג במסיבה, להתיידד עם הקולגה החמודה של בן הזוג מהעבודה – נקראות התנהגויות לשימור בני זוג, ומחקר שערך לאחרונה לֶמיי ביחד עם אנג'לה ניל (Neal), מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קרוליינה הדרומית בלנקסטר, מלמד שהן עשויות להיות יעילות למדי. במחקר התבקשו זוגות הטרוסקסואלים לכתוב יומן ולדווח בו מדי יום אם אדם אחר משך אותם, מבחינה רומנטית או מינית, אם הם חושבים שבני הזוג שלהם נמשכים לאדם אחר, וכן מה מידת המחויבות שהם חשים למערכת היחסים. הנבדקים זיהו בדיוק רב מתי בני זוגם נמשכים לאנשים אחרים: "אי אפשר להגניב מבטים באדם אחר בלי שבני הזוג ישימו לב", אומרת ניל.

אין זה מפתיע שהנבדקים ביצעו מחוות-שימור רבות יותר בימים שבהם נדמה היה להם שבני הזוג שלהם פוזלים לכיוונים אחרים. אבל החוקרים שמו לב גם שהנבדקים מדווחים על רמות גבוהות יותר של מחויבות למערכת היחסים לאחר שבני זוגם ביצעו מחוות שימור.

לדעתה של ניל, הממצאים מלמדים שמעט קנאה מיטיבה עם מערכת היחסים. "קנאה רבה מדי עלולה להוביל להשלכות שליליות. אבל במובנים אחדים, קנאה היא דבר חיובי", היא אומרת. "אם מערכת היחסים שלכם נטולת קנאה, יכול להיות שלבני הזוג שלכם לא אכפת מכם כל כך".

לפעמים אנחנו מתעצבנים כשבן או בת הזוג מציצים לנו בטלפון כדי לראות עם מי התכתבנו – אך ההצצה הזאת עשויה גם לנסוך בנו ביטחון. לפעמים אפילו מלהיב לדעת שהם מודאגים, בייחוד אם מדובר בקשר טרי. אולי זה אפילו יעודד אותנו להניח את הטלפון ולומר להם כמה נחמד הם נראים היום.

קריאת השכמה

רוב הנבדקים במחקר של ניל ולמיי היו זוגות צעירים במערכות יחסים טריות, שבהן הקנאה היא הנפוצה ביותר כיוון שאנחנו עדיין מנסים לאמוד את מידת המחויבות של בני זוגנו. במערכות יחסים ארוכות טווח, הקנאה נוטה לשכוך עם הזמן, אבל כשהיא מתעוררת, עלינו להבין שמדובר בקריאת השכמה – לא אזעקה, אלא איתות אזהרה.

"זה יכול להיות סימן לכך שמשהו לא בסדר", אומרת מישל שֶנקמן (Scheinkman), מטפלת זוגית מניו יורק. "יכול להיות שזוג נמצא ביחד שנים רבות ופתאום קורה משהו שדורש תשומת לב".

שנקמן טוענת כי זוגות ותיקים עלולים להתחיל לנהל את מערכת היחסים "מתוך שינה", לעשות סקס בזמנים קבועים, או בכלל לא. ואז יום אחד – בום! האישה מתחילה להתאמן אצל מאמן חתיך. הבעל מתידד עם גרושה חמודה שהבן שלה לומד בבית הבית ספר של הילדים שלכם. ואז אנחנו נזכרים: אה, כן. אנשים אחרים חושבים שבני הזוג שלנו חתיכים. וגם אנחנו חושבים ככה, וכדאי שנתחיל להראות להם שאנחנו חושבים ככה.

"מעניין מאוד לראות כמה אנשים אינם מקדישים תשומת לב לבני הזוג שלהם עד שבא מישהו מבחוץ", אומרת פרל.

אם קנאה היא בריאה ואף מועילה, אז למה היא מחריבה מערכות יחסים רבות כל כך? הבעיה אינה הרגש עצמו, אלא האופן שבו אנו מגיבים לו. המחקר של ניל ולמיי לא הבחין בין התנהגויות שימור שונות, אף שלמיי עצמו מודה שחלקן קיצוניות יותר מאחרות: דברים כמו חטטנות מופרזת, מניפולציות ושתלטנות, פוגעים בשביעות הרצון ממערכת היחסים.

לדוגמה, הדרך של קייטי להתמודד עם הקנאה שלה הייתה לגרום לסנדי לקנא. היא יצאה עם גברים אחרים, פלרטטה עם אקסים בפייסבוק ושמרה תמונות שלהם בטלפון – אותן התנהגויות שבגללן כעסה על סנדי. "זה לא היה, כאילו, 'אני אראה לו מה זה', אלא ניסיון לשמור על עצמי: 'אני אדבר עם האקסים שלי ואעסיק את עצמי ואדאג שיהיה בינינו מרחק דמיוני, כי ככה אני לא ארגיש פגיעה'", היא אומרת.

אבל כל זה רק גרם לה להיות פרנואידית יותר. "הרגשתי מטומטמת. חשבתי לעצמי, 'אני בכלל לא קנאית בדרך כלל, אז איך נקשרתי אליו כל כך'", היא אומרת. במקום להירגע, לקבל את הפגיעוּת ולהבין שמדובר באהבה, היא התייחסה אל סנדי כאילו מדובר במתחרה. "תמיד חשבתי שקנאה היא רגש מאיים ושמישהו עוד יפגע בי בגללו", היא אומרת. "הרגשתי כאילו זה דבר רע שאני אמורה להתבייש בו, דבר שירחיק ממני את בני הזוג שלי".

קינאה, סצנה רומנטית

"קינאה", תצלום: פאנאיוטיס

פרל מכירה את התחושה הזאת היטב, לאחר ששמעה מטופלים מתלוננים על כך שבני זוגם מפלרטטים עם שכנים חתיכים, או מתכתבים עם אקסים בפייסבוק. "אנשים מתגאים בכך שהם מסוגלים להתעלות מעל לרגש השפל הזה", אומרת פרל. כשהמטופלים שלה מתעקשים שהם כועסים, נרגזים, שהם בטראומה – כל דבר אחר, רק לא קנאים – פרל אומרת להם בסופו של דבר: "אני שומעת אתכם, אבל יש דבר אחד שאינכם מספרים לי: שאתם מקנאים. אם תספרו לי שאתם מקנאים, אני אבין שיש כאן אדם מיני, שמתגעגע לבן הזוג שלו. ואז אנחנו בסיפור הנכון".

קייטי וסנדי חוזרים אט אט לקשר בלעדי, וקייטי אומרת שההכרה בקנאה שלה הייתה הצעד הראשון לאיחוי הקרע. "הוא אמר לי, 'כשאת אומרת לי שאת מקנאת, אני מרגיש שאת אוהבת אותי. כל כך הרבה זמן חשבתי שבכלל לא אכפת לך, כי אף פעם לא קינאת'".

כשאתם זורקים צלחת או נוברים בטלפון אחרי היתקלות באקס של בן או בת הזוג, סביר להניח שהם יבינו מה באמת עובר עליכם. אבל למיי אומר שדווקא תגובות חיוביות הן נפוצות יותר, ואלה תגובות שבני הזוג לאו דווקא מצליחים לפענח. חלקנו משקיעים פתאום במראה החיצוני שלנו, או מתחייבים לבלות זמן איכות עם בני הזוג, בכל פעם שאנחנו מתחילים לקנא. "בני הזוג לאו דווקא יבינו שאנחנו מציעים לבלות איתם זמן כדי לוודא שהם לא ירוצו למישהו אחר", אומר למיי.

אם אפשר להצטרף אליהם, אפשר גם לנצח אותם

אולי תופתעו לשמוע שהקנאה לא תמיד גורמת לנו לתקוף את יריבינו הרומנטיים – לעתים היא גורמת לנו להידמות להם. במחקר שערכה סלוטר, הנבדקים קראו רשימה של תכונות – אמנותי, אתלטי – וציינו אילו מהן מתארות אותם ואילו לא. בשלב מאוחר יותר הם חזרו למעבדה והאזינו לתרחיש, או התבקשו לדמיין תרחיש, שבו בני הזוג שלהם מפלרטטים עם יריבים רומנטיים או דוחים אותם. לאחר מכן, כל אחד מהנבדקים צפה בפרופיל אישיותי של היריב הדמיוני, הכולל בתוכו את התכונות שהם לא ייחסו לעצמם בתחילת הניסוי.

לאחר שנחשפו לתרחיש הפלרטוט, יותר נבדקים שינו את התיאור העצמי שלהם כך שיהיה קרוב יותר לזה של היריב. לדוגמה, אנשים שלא הגדירו את עצמם כאתלטיים במפגש הראשון, נטו להגדיר את עצמם כאתלטים לאחר שהאזינו לתרחיש שבו בן או בת זוגם מפלרטטים עם יריבים רומנטיים המוגדרים כספורטיביים. אבל מי שנחשפו לתרחיש הדחייה לא שינו את הגדרתם העצמית, ולכן סלוטר הסיקה שהתנהגותם של בני הזוג היא שאחראית לשינוי בתפישה העצמית.

סלוטר אומרת שלא ברור אם הדחף לשנות את התפישה העצמית בניסיון לרצות את בני הזוג הוא חיובי או שלילי, אף שנראה כי הוא משיג את התוצאה הרצויה – עד גבול מסוים. "אתלטיות אינה דבר רע מיסודו. היא יכולה לשמר את העניין בקרב בני הזוג ואף לעזור לנו לטפח תכונות חיוביות חדשות בעצמנו".

אבל יש קו אחד שלא כדאי לחצות. "אם אתם מרגישים חוסר ביטחון כרוני שגורם לכם לשנות את עצמכם ללא הרף", מוסיפה סלוטר, "אתם עלולים להתבלבל לגבי הזהות האמיתית שלכם. ומלבד זאת, כל מערכת יחסים שבה אתם מקנאים בתדירות גבוהה היא כנראה מערכת יחסים שסובלת מבעיות נוספות".

האישיות של בני הזוג היא אחד הגורמים החשובים ביותר בהקשר זה. מחקר שערך רוברט ריידל (Rydell), מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת אינדיאנה, בחן את שורשי "הקנאה החשדנית" – קנאה שמתעוררת ללא טריגר ברור, מלבד, לדוגמה, הצפייה בסרט של קירה נייטלי. ריידל מצא שאנשים המפגינים קנאה חשדנית הם בעלי רמות גבוהות יותר של חרדה וחוסר ביטחון, ובעלי רמות נמוכות יותר של ביטחון עצמי. אירועים טראומטיים בילדות עלולים להחדיר בנו דריכות יתר, שתבוא לידי ביטוי במערכות יחסים בהמשך החיים, אומר באס.

פטריס קרוֹצֶ'בֶרה (Crocevera) חשה קנאה בכל פעם שארוסהּ הביט בתמונות של דוגמניות או קיבל שיחה מידידה. אם הוא פטפט עם קופאית או עם מלצרית היא הייתה מתחקרת אותו כאילו הוא חשוד בפשע: "אתה מפלרטט איתה?" "היא מוצאת חן בעיניך?" – "חוץ מקרובות משפחה, כולן היו איום מבחינתי", אמרה.

קרוצ'ברה הבינה שהיא מטריפה את ארוסה, וברגעים של צלילות דעת ידעה שהבעיה אינה עיניו המשוטטות – הרי היא התנהגה באותו אופן בשלוש מערכות היחסים הקודמות שלה. מתברר שכאשר הייתה בת שבע עשרה, החבר הראשון שלה בגד בה, ומאז היא שומרת על דריכות.

ברגע שקרוצ'ברה הבינה מה מקור החרדה שלה, היא והארוס שלה הצליחו לטפל ביחד בבעיות שלהם. הוא הסכים להיות רגיש יותר – למשל, להימנע מהערות לגבי המראה החיצוני של כוכבות קולנוע – והיא התחייבה לנסות להירגע.

"תמיד חשבתי שהוא מתגונן, אבל במבט לאחור אני מבינה שהוא בעצם היה פגוע", אומרת קרוצ'ברה. הוא באמת לא הבין למה אני מגיבה ככה".

בריז'יט בארדו, לואי מאל

כוכבת קולנוע: בריז'יט בארדו במהלך הפקת "ויוה מריה" של לואי מאל, במקסיקו. תצלום: ג'יימס ג'ואל

מציאות מדומה, קנאה אמיתית

אחת הסיבות העיקריות שכדאי לנו ללמוד איך להתמודד עם קנאה, היא שמדובר ברגש שמתעורר מהר מאוד – בין אם בני הזוג שלנו מנסים לגרום לנו לקנא ובין אם לא. כמה מהר? ניסוי במציאות מדומה שנערך באוניברסיטת אריזונה, יעזור לנו לענות על השאלה הזאת.

עשרה זוגות הטרוסקסואלים השתתפו בתרגיל בפלטפורמת המציאות המדומה Second Life. הזוגות הופרדו זה מזה והוצבו בעמדות שונות, אבל בעולם המדומה הם ישבו יחד בבית קפה. אחרי שתי דקות, בערך, אוואטר שנשלט על-ידי אחד החוקרים התחיל לדבר רק עם בן הזוג מהמין ההפוך לשלו, ולהתעלם לחלוטין מבן הזוג השני, כך במשך שש דקות. אף על פי שהחוקרים לא פלרטטו במובהק עם הנבדקים הווירטואליים, בני הזוג המוזנחים הגיבו לעתים קרובות במבעי קנאה עזים ואף חוו עלייה ברמות הקורטיזול – "יותר משצפינו, אם להודות על האמת", אומרת מרי-פרנסס אוקונור (O’Connor), החוקרת האחראית לניסוי.

חלק גדול מהמשתתפים ביצעו, באמצעות האוואטרים, מחוות שימור אותנטיות, כמו לדוגמה לעמוד בין בני זוגם ליריב, או לקרוא תיגר על הגורם הזר: "אנחנו ביחד, חבוב, ואני ממש כאן", אמר אחד הנבדקים.

"היו גם קללות", אומרת אוקונור.

התגובות האלה מעידות על "קנאה תגובתית", רגש שמתעורר בעקבות אירועים אמיתיים, כמו גילוי התכתבות פלרטטנית בין אשתך לאקס מימי האוניברסיטה. "קנאה תגובתית משמעותה, 'אני הולך לעצור את זה. אני הולך להתערב כשאני מזהה סימנים ראשונים'", אומר החוקר מארק אטרידג' (Attridge), המשמש כיועץ בתחום בריאות הנפש במקום העבודה.

בעולם האמיתי, הקושי הוא להחליט אם הקנאה שלנו היא "חשדנית" או "תגובתית". במילים אחרות – האם אתם פרנואידים או מהירי תפישה?

אזעקת אמת! אזעקת אמת!

אסא לֶבוֹ (Leveaux) נתקף קנאה בכל פעם שראה את אשתו דאז מסתובבת עם החבר הכי טוב שלה מהעבודה בפיקניקים משפחתיים או באירועים אחרים. אבל היא הכחישה שיש ביניהם קשר רומנטי. "בכל פעם שהעליתי את הנושא, היא אמרה, 'תפסיק להתנהג ככה. אתה מדמיין'", הוא אומר. "קינאתי כל הזמן, אבל לא ידעתי איך לדבר על זה איתה".

לבו טעה לגבי עמיתהּ של אשתו, זאת הייתה מערכת יחסים אפלטונית לחלוטין. אבל הוא צדק כשחשב שאשתו בוגדת בו – היא פשוט בגדה בו עם מישהו אחר. "התרכזתי כל כך באדם שהיה לי מול העיניים", הוא אומר, "אבל מאחורי כל הדלתות הסגורות והחלונות המוסטים הסתתרה אפשרות נוספת שלא העליתי בדעתי".

אף על פי שבאותו שלב הנישואים שלו כבר עברו את נקודת האל-חזור, לבו – שכעת אינו נמצא בקשר זוגי – אומר שהחוויה לימדה אותו לתת לקנאה שלו מקום ולא להדחיק אותה. עכשיו, אם הוא רואה ידידה, או מישהי שהוא יוצא אתה לדייט, מפלרטטת עם מישהו אחר, וזה מפריע לו, הוא מודה בפני עצמו שאולי הוא מתאהב בה – ואומר לה את זה. "אני משתמש בקנאה כהתראה רגשית, כאזעקת אמת: יכול להיות שאתה מוכן לעלות מדרגה'", הוא אומר.

הוא גם למד לכבד את הקנאה של בנות זוגו. לבו, שמנהל סוכנות להכשרת עובדים באוקלהומה סיטי, מעביר הרצאות לעתים קרובות, והוא נזכר במקרה שבו בת זוג התרגזה כשהוא התלוצץ עם אנשים לאחר ההרצאה. לאחר מכן הם ניהלו שיחה ארוכה, פתוחה, שבה הוא הקשיב לכל חששותיה והסביר שהוא בסך הכול קיבל אי אלו מחמאות. היא הבינה את זה, אבל הוא, מצדו, הסכים לא להפריז. "לא רציתי לשנות את מי שאני", הוא אומר, "אבל החלטתי לא להיות חברותי כל כך כלפי כל מי שניגש אלי. פשוט קבעתי לעצמי גבולות".

אף על פי שמחקרים מלמדים כי גברים ונשים חשים קנאה לבני זוגם בתדירות דומה ובעוצמה דומה, אומר באס, ישנם הבדלים חשובים בין המינים. קנאה גברית עלולה להיות הרבה יותר מסוכנת: במדינות מערביות, 50-70 אחוז מהנשים הבוגרות הנרצחות, נרצחות על-ידי בעל, חבר או חבר לשעבר, לעומת שלושה אחוזים בלבד מהגברים הנרצחים.

יתרה מזאת, גברים ונשים מגיבים לעתים תכופות לטריגרים שונים. גברים נוטים לחשוש יותר מבגידה פיזית, ונשים נוטות לחשוש יותר מבגידה רגשית. פסיכולוגים אבולוציוניים מייחסים זאת לדאגות השונות שגברים ונשים סובלים מהן במערכות יחסים. גברים חוששים יותר מבגידה פיזית מכיוון שהיא עלולה להוביל להקדשת משאבים רבים יותר לילדים שאינם שלהם, ואילו נשים רוצות להבטיח שבן זוגן מחויב רגשית לקשר ויעזור לגדל את הילדים.

באס מבהיר שמדובר בהכללות: "לפעמים אומרים שלנשים לא אכפת מבגידה מינית, ושלגברים לא אכפת מבגידה רגשית. אבל זה פשוט לא נכון. שני המינים חוששים מאוד משני סוגי הבגידה, אבל גברים נוטים להתמקד בהיבטים המיניים של הבגידה ונשים בהיבטים הרגשיים".

הקנאה כשיר חשק

בפעם הראשונה שהלכו יחד לחגיגות הגאווה, בריאן הזדעזע מהמכנסונים הקצרצרים של ג'רמי ומהחולצה הצמודה שלו. וג'רמי, מצדו, הזדעזע לא פחות מחולצת הפולו של בריאן וממכנסי הדגמ"ח שלבש. וכשבריאן ראה איזה מבטים ג'רמי מקבל מגברים אחרים, הוא דרש מבן זוגו להחליף בגדים. "שאלתי, 'למה?'", נזכר ג'רמי. "הוא אמר, "כל הבחורים האלה מסתכלים עליך!" ואני אמרתי, 'כן, זה הרעיון'".

מבחינת ג'רמי, פלרטוט הוא דבר חיובי ורצוי. בגיל ההתבגרות הוא היה נער הומו שמן עם פצעים על הפנים. כיום, עם גוף חטוב ועור נקי, הוא מתענג על תשומת הלב המינית שהוא מקבל. "זה באמת נובע מילדות שבה אף אחד לא התעניין בי. היום, כשיש לי את היכולת הזאת, אני כאילו קופץ על כל הזדמנות להשוויץ – 'להוריד חולצה ולרקוד על ארגז? בטח!' לפלרטט ולהיות מושא תשוקה – אלה חוויות חדשות בשבילי". לג'רמי, שבינתיים התחתן עם בריאן, אין בעיה שגברים יפלרטטו עם בעלו – האמת היא שהוא אוהב את זה.

"כשאני רואה מישהו מפלרטט עם בריאן, הוא מוכיח לי שבחרתי נכון. בריאן הוא בחור נהדר וברור שאתה רוצה אותו, אבל נחש מה – הוא שלי. זה אפילו קצת עושה לי את זה, להבין שמישהו רוצה אותנו, אבל הוא לא הולך לקבל אותנו", אומר ג'רמי, שהוא מהנדס מפניקס.

בריאן לא תמיד הסכים עם נקודת המבט הזאת. במקרים רבים הוא הרגיש פגוע כשג'רמי חייך בפלרטטנות כשגבר אחר התחיל איתו. אבל עם הזמן, בריאן עזר לו להבין שפלרטוטים בלתי מזיקים דווקא מוסיפים לקשר. "אמרתי לו, 'תחשוב על כל הבחורים האלה שאומרים לעצמם, 'אני רוצה לקחת את הבחור הזה הביתה', ואתה היחיד שתעשה את זה. הבחורים האלה רוצים את מה ששלך. אתה היחיד שזכה בלב שלי'".

תשוקה, שפתיים

"תשוקה". תצלום: Sergio Fabara Muñoz

למצוא את האיזון

קנאה יכולה להיות כוח מחשמל במערכת היחסים, והחשמל הזה יכול לטעון אותה או להרוס אותה. שנקמן אומרת שכדי להפיק תועלת מהאותות שמסתתרים ברגש הזה, חשוב להציב גבולות, והפרטים אינם חשובים בכלל, כל עוד שני הצדדים חשים בנוח. "אני רוצה לעזור לבני זוג למצוא איזון בין ביטחון לחופש, בין מחויבות לעצמאות", היא אומרת.

בריאן, למשל, מנסה לתת לג'רמי מרחב תמרון רב יותר כשהם יוצאים, וג'רמי הסכים למתן את התנהגותו. "כשאני רוקד ומוריד חולצה, הוא אומר, 'אני חושב שאתה צריך להירגע קצת', ואני... נו, בסדר", אומר ג'רמי. ואם מישהו מתחיל לפלרטט איתו באגרסיביות, ג'רמי מבהיר לו בדיוק מה מצבו הזוגי – לפעמים הוא אפילו חוצה את הרחבה ונותן לבריאן נשיקה. "אנחנו יחד כבר חמש שנים", הוא אומר. "אני לא אעזוב אותו בשביל מישהו שפגשתי בבר באותו לילה. זה פשוט לא יקרה".

נערכו מחקרים מעטים בלבד בנושא קנאה בין בני זוג הומואים, אומר באס, ובכל זאת אפשר ללמוד מהם כי ייתכן שהומואים במערכות יחסים רציניות מקבלים את התשוקה הגברית הנפוצה לגיוון (אצל סטרייטים והומואים גם יחד) יותר מאשר זוגות של סטרייטים או לסביות ונותנים לה מקום רב יותר – ואחת הדרכים לעשות זאת היא להרשות לבני הזוג לפלרטט בחופשיות יחסית.

"לפעמים הם ינסו לשלוט בקנאה ולהביע רצון בגיוון", אומר באס, אך מבהיר שהם בכל זאת חשים קנאה לא פחות מכל אדם בכל סוג של מערכת יחסים.

החיים בקשר שיש בו אי-ודאות עלולים לגרום לנו מתח רב. לעולם לא נוכל להיות בטוחים לגמרי שלא נאבד את בני הזוג שלנו לאדם אחר. אבל אנחנו יכולים גם לנצל את האי-ודאות לטובתנו, להשתמש בה כדי לוודא שלא נהיה שאננים ולהזכיר לעצמנו – באופן החיובי ביותר – שאף אחד אינו יכול להיות בעליו של אדם אחר. אנחנו יכולים רק לקוות ליצור קשר אמיתי ועמוק ולשמר אותו לאורך זמן רב ככל האפשר.

"כולנו חייבים להתמודד עם הדילמות האלה באהבה", אומרת שנקמן. "כן, בן הזוג שלי אוהב אותי, אבל אם מישהי מושכת תיקרה בדרכו, תמיד עלול לקרות משהו. זאת המציאות ואנחנו חייבים להשלים איתה".

שרה אֶקֶל (Eckel) היא מחברת הספר It's Not You: 27 (Wrong) Reasons You're Single (משנת 2014).

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2017 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Content Agency.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: מתוך "קינאה ופלרטוט", (1874) קינג היינס (King Haynes), מוזיאון ויקטוריה ואלברט.
© Victoria and Albert Museum

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי שרה אקל, Psychology Today.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על אשרי אני קנאי