בחיי, ראיתי, אני זוכר

שחקני מונופול אינם מסוגלים לשכוח את הדוד העשיר ״פניבאגס״ (״שקי כסף״) הקורץ מבעד למונוקל. בעצם, תשכחו מזה -הקמע האיקוני של משחק הקופסה (הידוע גם בשם ״איש המונופול״) מעולם לא הרכיב מונוקל. אז למה מחצית מהמשתתפים במחקר ציירו אותו עם מונוקל?

אנשים חוזרים וטועים שוב ושוב באותו זיכרון מוטעה בכל מה שנוגע לאיש המונופול, אף שרוב החשיפה שלהם היא לדימוי הקנוני, כך אומרים דיפסארי פראסאד (Deepasri Prasad) ווילמה א. ביינברידג׳ (Bainbridge) החוקרים ראייה וזיכרון.

הדימוי של Uncle Pennybags - בלי מונוקל! כפי שהוא אויר במשחק המונופול. תצלום: Fluffybuns, ויקיפדיה

זיכרון שקרי של דימוי מפורסם ידוע בשם הנפוץ ״אפקט מנדלה הוויזואלי״ (VME). זהו תת סוג של ״אפקט מנדלה״, מונח שנוי במחלוקת שנטבע על ידי החוקרת פיונה ברום (Broome) אחרי שגילתה כי רבים זוכרים, בטעות, את מותו של מנדלה בשנות השמונים. האקטיביסט האפריקני שלחם נגד האפרטהייד ומונה לנשיא ארצו מת (ובכך אין ספק) בשנת 2013.

אנשים עשויים לזכור את איש המונופול מרכיב מונוקל כי הם מייחסים את האביזר לקפיטליסטים עשירים מן המאה ה-19, אנשים גם עשויים להיתקל ברשת בדימויים שאינם קנוניים של אותה דמות ואלה גורמים להם לבלבל ציורים לא מדויקים עם הדימוי המקורי - אין לתופעה הסבר כללי

אפקט מנדלה הוויזואלי עשוי להופיע ממספר סיבות. ישנם דימויים שמעוררים עיוותי זיכרון המבוססים על נושא. אנשים עשויים לזכור את איש המונופול מרכיב מונוקל כי הם מייחסים את האביזר לקפיטליסטים עשירים מן המאה ה-19, כך מציעים פראסאד וביינברידג׳. אנשים גם עשויים להיתקל ברשת בדימויים שאינם קנוניים של אותה דמות ואלה גורמים להם לבלבל ציורים לא מדויקים של חובבי מונופול עם הדימוי המקורי.

ה-VME אינו ניתן להסביר אוניברסלי יחיד, כך כתבו בחוקרים במאמר שראה אור בכתב העת Psychological Science. ״יתכן כי דימויים שונים גורמים לאפקט זהה מסיבות שונות – חלקן קשורות לנושא, אחרות לחוויות ויזואליות ונוספות קשורות למשהו שונה לגמרי שיש בדימויים עצמם״.

נלסון מנדלה: לא מת בשנות השמונים, אלא ב-2013, גם אם רבים זוכרים את מותו המוקדם, השקרי. תצלום: South Africa The Good News via Wikipedia

פראסאד לביינברידג׳ בחנו כל אחד מן ההסברים הללו באמצעות סדרה של ארבעה ניסויים שבדקו כיצד אנשים יוצרים זיכרונות שקריים של דימויים ולוגואים מתרבות הפופ. הם ערכו את מחקריהם כשפראסאד, שהוא כיום תלמיד לדוקטורט בקולג׳ דרטמאות׳ [בניו המפשייר] שימש עוזר מחקר במעבדתה של ביינברידג׳ באוניברסיטה של שיקגו.

במחקר הראשון שלהם, הם הראו למאה משתתפים מקוונים את הגרסה הנכונה (הקנונית) וגרסאות מטופלות של דימויים פופולריים, ובכלל זה איש המונופול, ג׳ורג׳ הסקרן והפוקימון פיקצ׳ו, הלוגו של חברת פולקסוואגן והלוגו של חברת Fruit of the Loom, גיבור ״איפה אפי?״ והדמות C-3PO מ״מלחמת הכוכבים״. הם ביקשו מהם לזהות את הגרסאות הנכונות. משתתפים נטו באופן משמעותי יותר לבחור את הגרסאות המטופלות של הדימויים לעומת אלה הקנוניות.

אפקט מנדלה הוויזואלי אינו תוצאה של הבדלים בתשומת הלב או באופן שבו אנשים מעבדים את הדימויים

החוקרים חזרו על הניסוי עם קבוצה של שישים מבוגרים אשר השתמשו במחשבים שניתן היה לעקוב אחר תנועות העכבר שלהם, ומן המשתתפים נדרש להעביר את העכבר על דימויים מוסתרים כדי לחשוף חלק קטן מהם. בכל ניסוי, המשתתפים ראו גרסה מטושטשת של הדימוי הקנוני, ואז התבקשו לבחון את הדימוי באמצעות העכבר לפני שהחליטו איזה משתי גרסאות הם רואים, הקנונית או זו הקשור לאפקט מנדלה. התברר כי המשתתפים התבוננו בדימויים באותה צורה בלי קשר לדימוי שבחרו בשלב ההיזכרות. מכאן עולה כי אפקט מנדלה הוויזואלי אינו תוצאה של הבדלים בתשומת הלב או באופן שבו אנשים מעבדים את הדימויים, כתבו פראסאד וביינברידג׳.

פיקצ׳ו: אנחנו נתקלים בו בכל מקום, אבל מה אנחנו רואים? מה אנחנו זוכרים? מדוע? תצלום: etnyk

בקבוצה של חמישים משתתפים אשר נתבקשו לצייר את האייקונים הללו מזיכרונם התגלו שגיאות דומות, בלי קשר לשאלה אם ראו דימויי VME קודם לכן. ״העובדה ששגיאות VME יכולות להופיע בהיזכרות לטווח קצר, למרות חשיפה מוגבלת לדימוי, עשויה להעיד כי יש משהו מהותי בדימויים הללו המעודד שגיאות מסוג זה,״ כתבו החוקרים.

אפקט מנדלה הוויזואלי עשוי לנבוע בחלקו מחשיפה מוקדמת לדימויים לא מדויקים, אבל הוא גם עלול לגרום לאנשים לזכור באורח שקרי דימויים שהם לא נתקלו בהם בעולם האמיתי

יתרה מכך, כשהחוקרים דלו מ״גוגל״ מאה דימויים מן העולם האמיתי של שבעה אייקונים שעבורם התגלה במחקרים קודמים שלהם אפקט VME, רוב התוצאות הראו את הדימוי הקנוני ללא מרכיבי ה-VME. אולם לא כך היה בנוגע לכל הדימויים. הרובוט מ״מלחמת הכוכבים״, למשל, הופיע ב-24 אחוזים מן הדימויים ברשת כששתי רגליו מוזהבות, ללא הרגל הכסופה הקנונית שלו., וב-51 אחוזים מן הדימויים רגליו כלל לא נראו. מרכיבי VME הופיעו גם ב-28 אחוזים של הדימוי מתוך ״איפה אפי?״ וב-18 אחוזים מדימוי פולקסוואגן, אבל בפחות מחמישה אחוזים מדימוי פיקצ׳ו ובשום דימוי של ״ג׳ורג׳ הסקרן״, איש המונופול או הלוגו של Fruit of the Loom.

מכאן עולה כי אפקט מנדלה הוויזואלי עשוי לנבוע בחלקו מחשיפה מוקדמת לדימויים לא מדויקים, אבל הוא גם עלול לגרום לאנשים לזכור באורח שקרי דימויים שהם לא נתקלו בהם בעולם האמיתי, כך כתבו החוקרים.

עקביות בזיכרון ויזואלי

אף שהפערים בזיכרון הוויזואלי עשויים להוביל לתוצאות מעוררות השתאות, הם גם נוטים להיות עקביים. דימויים של אנשים נוטים להיות זכירים יותר מאשר תמונות נוף, למשל, ואילו אובייקטים חדשים קל יותר לזכור נכון מדימויים מוכרים – כפי שכתבו החוקרים מאוניברסיטת פניסלבניה ניקול ק. ראסט (Rust) וברנס ג׳. ל. יאנוצי (Jannuzi) במאמרשפורסם בכתב העת Current Directions in Psychological Science.

״מפתיע יותר שלמרות הבדלים בתרבות ובחוויות אישיות, קיימת נטייה חזקה של כולנו לזכור טוב יותר תמונות מסוימות ולשכוח אחרות,״ אמר ראסט בראיון. ״זה הגיוני כשמבינים שמידת הזכירות קשורה לאופן שבו מערכות ויזואליות פועלות״.

ממחקר על קופי מקק רזוס עולה כי מידת הזכירות של דימויים עשויה להיות מושפעת על ידי פעילות בקליפת המוח האינפרוטמפורלית (IT) אזור במוח שמקושר לזיהוי אובייקטים. אובייקטים דומים מפעילים צברים של תאי עצב באזור, ומידת הזכירות של האובייקט משתקפת בעוצמת התגובה שם, הסבירו ראסט ויאנוצי.

לדבריהם, חוקרים משתמשים גם ברשתות עצביות עמוקות (DNN) כדי לחקור ממצאים שעולים מניסויים בבני אדם ובבעלי חיים אחרים. ״התפתחות סוגים כאלה של מודלים מבטיחה רבות בנוגע להבנת העיבוד הספציפי המתרחש בכל אזור ואזור במוח, וכן בנוגע להבנת האופן שבו העיבוד תורם להתנהגות ויזואלית״, הם כתבו.

רשתות מסוג DNN מכונות ״עמוקות״ בשל אינספור הרשתות בתוך המודלים הללו אשר מאפשרות להם לעבד מידע על פי סדר, באורח שנועד לחקות את פעילות המוח האנושי. כל DNN הוא בעל מבנה ייחודי המכתיב את הסדר שבו השכבות שלו מחוברות, והאופטימיזציה של השכבות לפעילות מוגדרת נעשית באמצעות שיטות אימון שונות ומערכי נתונים שונים. במקרה של רשתות כאלה המיועדת לשקף זיכרון ויזואלי, הארכיטקטורה של ה-DNN עשויה להיות מורכבת משכבות מפותלות שמעבדות כל חלק מן הדימוי בנפרד ומשכבות מקושרות לגמרי שמעבדות את הדימוי כולו. באמצעות אימון מפוקח, חוקרים יכולים ללמד את הרשתות לקשר דימויים שונים לתוויות מוגדרות, המאפשרות להם ״לזהות״ את הדימויים הללו.

יתכן שרשתות DNN  ויזואליות לא רק מגיעות לאותן מסקנות כמו בני האדם ובעלי חיים אחרים, אלא שהן נוטות לזהות דימויים באופן דומה

אף שחוקרים עדיין בוחנים כיצד המודלים המורכבים הללו פועלים, מתברר כי שכבות מורכבות ברמה הנמוכה של ה-DNN מגיבות לדימויים באופן שדומה לעיבוד הוויזואלי המוקדם באזורים V1 ו-V4 של קליפת המוח הוויזואלית האנושית. באופן דומה, שכבות גבוהות ומחוברות יותר מייצרות פעילות דומה לעיבוד דימויים מאוחר יותר בחלקים אחרים של קליפת המוח האנושית, וכמו הפעילות המתרחשת במוח הקופים – כך כתבו ראסט ויאנוצי.

החוקרים הסיקו כי הממצאים האלה מעלים את האפשרות שרשתות DNN  ויזואליות לא רק מגיעות לאותן מסקנות כמו בני האדם ובעלי חיים אחרים, אלא שהן נוטות לזהות דימויים באופן דומה.

קריקטורות מנטליות

הסבר אפשרי לעיוותים הנפוצים בזיכרון הוויזואלי הוא שמדובר בהטיות קוגניטיביות שהופכות את הדימויים לזכירים יותר על ידי העצמת המאפיינים הבולטים שלהם – כפי שעולה ממחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Psychological Science. החוקרים זיקון סאן (Sun), סובין האן (Han) וצ׳אז פיירסטון (Firestone) מאוניברסיטת ג׳ונס הופקינס גילו כי הגזמה קריקטורית מנטלית כזו מתרחשת כנראה בכל דבר, מצורות גיאומטריות פשוטות ועד לפנים ואובייקטים אחרים.

לדברי החוקרים, ״אף שהגזמה קריקטורית נשית לעתים קרובות לצרכים פוליטיים או קומיים, ההכרה האנושית עוסקת בה לעתים בעצמה, כדי לקודד ואפילו לזכור באורח שקרי גירויים בצורה מוגזמת. התודעה שלנו מקודדת את העולם שסביבנו בדרכים שמדגישות את מה שבולט וייחודי, גם אם לגירוי המסוים אין חשיבות מיוחדת״.

החוקרים בחנו את האפקט באמצעות סדרה של שישה ניסויים שהשתתפו בהם שבע מאות בני אדם, שנתבקשו ליצור צורות חדשניות. בחלק הראשון של הניסויים, החוקרים גילו כי כאשר המשתתפים התבקשו להיזכר בצורות על ידי שינוי של צורות קיימות הם חזרו והפיקו צורות שהיו מוגזמות ו״מחודדות״ יותר מאלה המקוריות. בניסויים שלאחר מכן אפקט זה היה בולט עוד יותר, אפילו ללא הדרישה המפורשת לזכור או להבחין בין אובייקטים רבים  בו זמנית, בלי אסוציאציות נושאיות שנקבעו מראש וללא ידע או גורמים הקשריים אחרים שאולי נוטים לעודד הטיה קוגניטיבית.

מתוך:
Sun, Han, and Firestone’s shape-reproduction task. Sun, Z., Han, S., & Firestone, C. (2024). Caricaturing shapes in visual memory. Psychological Science. https://doi.org/10.1177/09567976231225091

התודעה מקודדת ואוגרת אפילו צורות חדשות וחסרות הקשר כדחוסות יותר מבחינת מידע מכפי שהן באמת, ומייצרת הגזמה קריקטורית אפילו לגירויים הבסיסיים ביותר שבהם אנחנו נתקלים

״תוצאות אלה״, כתבו החוקרים, ״מספקות לכן ראיות ראשוניות להשערה שלנו כי התודעה מקודדת ואוגרת אפילו צורות חדשות וחסרות הקשר כדחוסות יותר מבחינת מידע מכפי שהן באמת, ומייצרת הגזמה קריקטורית אפילו לגירויים הבסיסיים ביותר שבהם אנחנו נתקלים״.

החוקרים הוסיפו, כי אף שלמקרה בודד של קריקטורה מנטלית עשויה להיות השפעה קלה יחסית על עיוות הזיכרון, האפקט עשוי להתעצם ככל שאנחנו חוזרים ושולפים את הדימויים הללו מן הזיכרון או חולקים אותם עם אחרים. לדוגמה: כשהמשתתפים נתבקשו לשחזר צורות על בסיס רפרודוקציות של משתתפים אחרים, החוקרים גיו כי הצורות הפכו עד מהרה למשוננות ואפילו הצמיחו בליטות חדשות.

״בהתחשב בכל שחיי היומיום כרוכים לעתים קרובות בהיזכרות חוזרת ובשחזור אובייקטים שונים, ההטיות שראינו כאן עשויות להצטבר גם בהקשרים של העולם האמיתי״, הסיקו החוקרים.

לזכור מה אולי היה שם

מרחק הוא תכונה נוספת שעלולה לגרום לנו לזכור סצנות באופן מוטעה. כשאנחנו תופשים סצנה כקרובה אלינו, אנחנו נוטים יותר לעסוק בהרחבת הגבולות, וליצור כך זיכרונות ויזואליים שחורגים משדה הראייה שלנו בפועל – כך דיווחו בכתב העת Psychological Science הפסיכולוג הקוגניטיבי אלון חפרי ועמיתיו מאוניברסיטת ג׳ונס הופקינס.

האופן שבו אתם זוכרים סצנה ויזואלית תלוי בקנה המידה המרחבי – אם אתם רואים את המתרחש מקרוב או ממרחק

״האופן שבו אתם זוכרים סצנה ויזואלית תלוי בקנה המידה המרחבי – אם אתם רואים את המתרחש מקרוב או ממרחק״, אמר החוקר בראיון. ״למשל, אם אתם רואים מקרוב רכבת צעצעו, התודעה שלכם ׳ממלאת׳ את הסצנה שסביב יותר מכפי שיקרה אילו צפיתם בה מרחוק, כמו ברכבת אמיתית על הפסים״.

בסדרה של ניסויים בנושא, החוקרים בחנו את זיכרונות המשתתפים מסצנות שהתרחשו בחוץ על ידי כך שהראו להם דימויים ריאליסטיים של סצנות מרוקחות וגם גרסאות מעובדות של אותם דימויים, שנראו כמו מיניאטורות מלאכותיות. החוקרים הסבירו כי השתמשו לשם כך באפקטים של טשטוש כדי ליצור את הרושם שהתמונה צולמה מקרוב מאוד.

מתוך:
Hafri, Wadhwa, and Bonner’s scene-memory task. Hafri, A., Wadhwa, S., & Bonner, M. F. (2022). Perceived distance alters memory for scene boundaries. Psychological Science, 33(12), 2040–2058. https://doi.org/10.1177/09567976221093575

למשתתפים הראו שני דימויים זהים של סצנה המתרחשת בחוץ. הם נטו יותר לדווח על הדימוי השני כמבט מקרוב כשצפו בסצנה ה״מיניאטורית״ לעומת זו שבה המרחק לא עבר עריכה, אף שהדימויים היו זהים לגמרי. מכאן עולה, כך סבורים החוקרים, כי כשדימוי נראה קרוב יותר לצופה, הלה נוטה יותר לעסוק בהרחבת גבולות, דבר הגורם לו להיזכר ביותר פרטים בסצנה מכפי שבעצם ראה שם.

האפקט הזה לא נצפה בניסויי בקרה שבהם החוקרים החליפו או הסתירו את הטשטוש בדימוי, כדי לא לשנות את תפישת המרחק מן הדימוי, אמר חפרי. לעומת זאת, כאשר החוקרים ערכו את הדימוי כך שייראה כדורי וגרמו לסצנה המרכזית בו להיראות קרובה יותר לצופה, אותו אפקט שב והופיע.

עיוותי זיכרון המרחיבים את גבולות הדימוי הם תגובה למרחק מן הסצנה הנתפש בעיני הצופים

בסך הכול, הממצאים הללו מעלים את הסברה כי עיוותי זיכרון המרחיבים את גבולות הדימוי הם תגובה למרחק מן הסצנה הנתפש בעיני הצופים.

״התוצאות הנוכחיות מרחיבות את התפישה של סוגי התכנים שהתודעה עשויה להוסיף לזיכרונות ויזואליים ושל התנאים שבהם היא עשויה לעשות זאת״, כתבו החוקרים. ״במקרה שלנו, גילינו כי מעבר לתוכן הסצנה עצמה, זיכרונות ויזואליים מוטים על ידי ההקשרים המרחביים שבהם הם נוצרים״.

מממצאים אלה ואחרים עולה אף שעיוותי זיכרון ויזואליים הם כנראה נפוצים, חוסר האמינות שלהם הוא לפחות עקבי.

״הזיכרון אינו מתפקד כמצלמה הלוכדת את העולם בדיוק כפי שהוא״, אמר חפרי. ״אבל גם אין מדובר פשוט בגרסה פחות מפורטת או ׳רועשת׳ יותר של המציאות. הזיכרונות שלנו מעוותים ומוטים בדרכים ספציפיות לגמרי״.

מקורות

Hafri, A., Wadhwa, S., & Bonner, M. F. (2022). Perceived distance alters memory for scene boundaries. Psychological Science, 33(12), 2040–2058. https://doi.org/10.1177/09567976221093575  

Prasad, D., & Bainbridge, W. A. (2022). The visual Mandela effect as evidence for shared and specific false memories across people. Psychological Science, 33(12), 1971–1988. https://doi.org/10.1177/09567976221108944  

Rust, N. C., & Jannuzi, B. G. L. (2022). Identifying objects and remembering images: Insights from deep neural networks. Current Directions in Psychological Science, 31(4), 316–323. https://doi.org/10.1177/09637214221083663  

Sun, Z., Han, S., & Firestone, C. (2024). Caricaturing shapes in visual memory. Psychological Science. https://doi.org/10.1177/09567976231225091  

המאמר התפרסם במקור בכתב העת APS Observer. 

כל הזכויות שמורות ל״אלכסון״

תרגמה במיוחד ל״אלכסון״: דפנה לוי. 

תמונה ראשית: השתקפות בשלולית. תצלום: וורן, unsplash.com

Photo by Warren on Unsplash