ביום שבו הכלבים יסבירו לנו

לכלבים יש יכולות קוגניטיביות יוצאות דופן. והגיע הזמן שהמדע יקשיב למאמני הכלבים, וגם לכלבים עצמם
X זמן קריאה משוער: 18 דקות

אני גיקית של אילוף כלבים. רוב חיי סובבים סביב אימון כלבים, השתתפות בשיעורי אילוף והאזנה לוובינרים של ענפי ספורט הקשורים לכלבים. אף שהכלבים שלי חולקים את ביתי, את תחביבי ואת הספה שלי, כווטרינרית שלמדה התנהגות של כלבים, אני מזועזעת מכך שאנשים אחרים יודעים כל כך מעט על האופן שבו כלבים תופשים את העולם. המוח הכלבי החל לעניין מדענים רק בעשורים האחרונים, אך בעוד האקדמיה חוקרת לאיטה את מדעי הכלבים, מאמני כלבים גילו תגליות משלהם על היכולות הקוגניטיביות של הכלבים.

חוקרים אינם עומדים בקצב הממצאים המרתקים שמגלים מאמני כלבים. המאלפים, אחרי הכול, אינם מקור ההשראה המקובל למחקר בתחום התודעה הכלבית. יכול להיות שהגיע הזמן לשנות זאת

אחת התגליות הללו היא החיקוי. מדובר בהתבוננות במישהו אחר המתנהג באופן שאינו מוכר לך ולאחר מכן ביצוע של אותן פעולות בעצמך. בני אדם הם די מוכשרים בחיקוי. כלבים, לעומת זאת, על פי רוב נתפשים כמי שזקוקים להנחיות מדויקות (אילוף!) לפני שהם לומדים כישורים חדשים. אבל בזמן שמאלפי כלבים החלו דוחקים את הגבולות ומאמנים כלבים לעשות עוד ועוד דברים, חלקם הדגימו כי כלבים אכן יכולים ללמוד באמצעות חיקוי – וכי יש להם יכולות קוגניטיביות מפתיעות אחרות. האם המאלפים מפרשים את מה שהם רואים באופן מוגזם – האם יכול להיות שהכלב הממוצע אינו מסוגל כלל לחקות? ניסויים מדעיים מתוכננים בקפידה יוכלו לספק את התשובה לשאלה זו, אבל החוקרים אינם עומדים בקצב הממצאים המרתקים שמגלים מאמני כלבים. המאלפים, אחרי הכול, אינם מקור ההשראה המקובל למחקר בתחום התודעה הכלבית. יכול להיות שהגיע הזמן לשנות זאת.

כלב, בול עץ, מקל

תראי לי איפה אתה צריך את זה. תצלום: ג'יימי סטריט

בפעם הראשונה שבה שמעתי על חיקוי, הייתי באמצע נהיגה איטית בחניון, בירידה סיבובית, קומה אחר קומה, בעודי מחפשת חנייה. הייתי בדרכי למעבדה שבה אנחנו אוספים נתונים מבעלי כלבים, כדי לחקור התנהגות וגנטיקה של כלבים. האזנתי לוובינר שעסק באילוף כלבים, כפי שאני נוהגת לעשות לעתים קרובות בזמן נהיגה – הפעם הוובינר הוקדש לתרגיל חביב: איך ללמד כלב להביט בך ולחקות את תנועותיך. הרימו יד ואמרו ״ככה״ והכלב שלכם ירים את כפו. קפצו לתוך ארגז והגידו ״ככה״, והכלב שלכם יקפוץ אל תוך הארגז. כמובן, הסבירה המדריכה, ישנו גבול למה שתוכלו ללמד את הכלב כך. אם תעשו משהו לכלב, למשל תיקחו בידכם את כפו, איך הוא יוכל להבין איך לחקות אתכם?

הכלבה לא רק חיקתה אותה – היא הבינה איך להפוך את היוצרות, באופן שתובע יכולות מנטליות שמדענים רבים סבורים שכלבים לא ניחנו בהן

הרמקולים במכונית השמיעו רחשים בזמן שהמדריכה הפסיקה לדבר והראתה סרטון וידאו. לאחר מכן קולה שאל: ראיתם את זה? היא הקיפה את הכלבה שלה במעגל ואמרה, ״ככה״, והכלבה שלה צעדה סביבה במעגל. כל תשומת הלב שלי הופנתה אליה בבת אחת. המדריכה תיארה זה עתה את הכלבה שלה עושה בדיוק את מה שהיא אמרה שהוא בלתי אפשרי. הכלבה לא רק חיקתה אותה – היא הבינה איך להפוך את היוצרות, באופן שתובע יכולות מנטליות שמדענים רבים סבורים שכלבים לא ניחנו בהן.

לחצתי על הבלמים והרצתי שוב את הסרטון כדי שאוכל לראות בעצמי. את התרגיל ביצעו אישה זעירה וכלבה קטנה שחורה לבנה מזן טרייר טיבטי עם שיער ארוך. הטרייר, קאשי, התבוננה בתשומת לב בזמן שהאישה שלה הקיפה אותה פעמיים במעגל ואמרה: ״ככה!״ קאשי ידעה בדיוק מה לעשות: בקפיצה עולצת, היא הקיפה את האישה פעם אחת, ואז הביטה בה, בציפייה לחטיף. ״ילדונת טובה. בדיוק ככה!״ קולה של המאלפת הסגיר את התרגשותה הרבה.

כלב, טרייר, כלב מסתכל

דרוך, מקשיב, מתבונן, מבין, לומד. תצלום: אוסקר צ'נה

האם כלבים באמת יכולים להביט במישהו עושה משהו, ואז ״למפות״ את הפעולה בגופם שלהם? במוח קודח ממחשבות, המשכתי לחפש מקום חנייה. בוובינר, המדריכה הרהרה: ״הכלבים הללו הם מדהימים, ואנחנו די לוקחים אותם כמובן מאליו״. אכן.

לעתים קרובות אנו מעדיפים חיקוי על פני למידה באמצעות הסבר – אתם מסוגלים לדמיין את עצמכם לומדים יוגה רק מקריאת ספר לימוד?

חיקוי הוא חלק חשוב באופן שבו אנחנו, בני האדם, לומדים. לעתים קרובות אנו מעדיפים חיקוי על פני למידה באמצעות הסבר – אתם מסוגלים לדמיין את עצמכם לומדים יוגה רק מקריאת ספר לימוד? בעלי חיים אחרים כנראה משתמשים לרוב בניסוי וטעייה ולא בחיקוי. במקרים שבהם הם כן מחקים, הם עושים זאת פחות טוב מאיתנו. קופי-אדם מפגינים יכולת מוגבלת של חיקוי בני אדם, אבל ילדים בגיל הגן מבצעים מטלות כאלה טוב מהם.

בעיקרון, אם יש לכם מוח, אתם לומדים באמצעות חזרה על פעולות שבעבר הובילו אתכם לתוצאה שאליה שאפתם, ובאמצעות הימנעות מפעולות שתוצאתן לא הייתה נעימה לכם. זאבים, קופי-אדם ודולפינים, כולם לומדים כך – וכמותם גם דגי זהב ובעלי חיים בעלי מוח פשוט עוד יותר. כך כלבים לומדים לבקש אוכל ליד השולחן ולהימנע מלכרסם נעליים (לפחות בזמן שהבעלים שלהם רואים). בעלי חיים מסוגלים לקשר בעצמם שורה של יכולות נפרדות – כמו מרדף, זינוק ונשיכה, שגורי זאבים לומדים במשחקיהם – וליצור יכולת מורכבת יותר כמו ציד. למידה כזו עשויה להיות מועצמת באמצעות סיוע חברתי, במילים אחרות – על ידי תשומת לב למה שעושים הוריהם ואחיהם. למשל, זאבים צעירים עשויים להבין, בציד הראשון שלהם, כיצד ליישם את כל הכישורים שלמדו במשחקיהם כגורים, במרדף מסוים.

זאבים

להקת זאבים בפארק בקנדה. תצלום: אווה בלו

הכלבה הפגינה יכולת מורכבת של מיפוי מה שנעשה לה, ויישומו בפעולה אחרת, שהיא עשתה למישהי אחרת

אנחנו משתמשים בגישת הלימוד מתוך ניסוי וטעייה כשאנחנו מאלפים כלבים. כשנותנים להם פרס בעת שהם מתיישבים לפי פקודה, מגדילים את הסיכוי שהם יתיישבו גם בעתיד. כדי להאיץ את התהליך, אנחנו יכולים לעודד אותם לשבת באמצעות הנפת החטיף מעל אפם, כדי שראשם יזדקר וישבנם יושפל מטה. קורה שאנחנו משתמשים בטכניקות מרוכבת כדי ללמד כלבים לבצע משימות מורכבות, אבל אלה בנויות לרוב על אותו בסיס פשוט של תמיכה בשיטת הניסוי והטעייה. אנו מניחים שאם לכלבים ישנן יכולות חיקוי כלשהן, הרי אלה פרימיטיביות ואינן מועילות לאילוף. אבל הכלבה בסרטון שראיתי הפגינה יותר מחיקוי בסיסי. היא הפגינה יכולת מורכבת של מיפוי מה שנעשה לה, ויישומו בפעולה אחרת, שהיא עשתה למישהי אחרת. האם יתכן שכלבים יכולים להשתמש בחיקוי כדי ללמוד, ולא רק במובן הבסיסי ביותר? מה זה אומר בנוגע ליכולותיהם, בהשוואה ליכולות קופי האדם? אלה השאלות שגרמו לי לעצור את המכונית בהפתעה.

המדריכה בסרטון הייתה ג׳ולי פלאנרי (Flanery), מתחרה אמריקנית בדרג העליון של הענף הקרוי Musical Freestyle. זהו ספורט שבו הכלב והאדם שלו מבצעים סדרת תרגילים מורכבת לצלילי מוזיקה, ולכן הם נראים כאילו הם רוקדים ביחד. לשם כך נדרשת המאלפת ללמד את הכלב לבצע תרגילים מסובכים, כמו הליכה לאחור במעגל קטן, או הקפת רגלי המאמנת במסלול בצורה הספרה 8. הניסיון הרב של פלאנרי באילוף כלבים סייע לה מאוד בבואה ללמד את קאשי את התרגילים התובעניים הדורשים חיקוי.

 

כדי ללמד כלבה לחקות אותך, נדרשת סדרה של הדגמות, עד שהכלבה מבינה שעליה לציית ל״כלל״. התהליך הוא כזה: אתם עצמכם מוכרחים לבצע תרגיל שהכלבה מכירה, ולומר ״ככה״, ולאחר מכן לתת לה פקודה לבצע את התרגיל. חזרו על כך בנוגע למגוון תרגילים מוכרים אחרים, באופן אקראי. הכלבה תבין בסופו של דבר את הכלל: היא תבין שהפקודה ״ככה״ פירושו ״עשי כמוני״. ואז תוכלו לבקש מהכלבה ללמוד תרגילים חדשים באמצעות חיקוי שלכם.

התקשרתי לפלאנרי כדי לדבר על חיקוי ועל מה שהדבר עשוי לומר לנו על יכולות קוגניטיביות של כלבים. אבל לפני כן דיברנו על יכולות קוגניטיביות של בני אדם – ובעיקר על הקושי העצום שבאילוף. פלאנרי סיפרה כיצד חיפשה ברשת סרטונים הקשורים לחיקוי. אנשים רבים חושבים שהם לימדו את הכלב שלהם לחקות אותם, בעוד שהכלב בעצם הבחין ברמזים לא מכוונים בשפת הגוף של האדם. הקושי הזה להעריך האם בעל החיים למד את מה שאנו חושבים שהוא למד, הוא קושי קלאסי, שעלה כבר בראשית המאה העשרים, במקרה של ״הנְס החכם״ – סוס שנדמה היה שהוא מסוגל לבצע פעולות חשבון, אבל בעצם ידע לקלוט סימנים בשפת הגוף של בעליו. העובדה הבעייתית כי בעלי חיים מבחינים בתנועות גוף שהמטפלים שלהם מבצעים לא במודע, מוכרת כיום בשם ״אפקט הנס החכם״.

פלאנרי נזהרה שלא לתת לקאשי סימנים בשפת הגוף, כך שיכולות החיקוי של קאשי נראו אמיתיות. פלאנרי לימדה גם את תלמידיה כיצד לעשות זאת, וכלביהם הפגינו את אותן יכולות קוגניטיביות מפתיעות. למשל, קאשי וחלק מהכלבים האחרים בכיתה של פלאנרי הצליחו למפות חלקי גוף כלביים על גבי גופם של בני אדם. פלאנרי יכלה לטפוח בידה על הכיסא ולומר ״ככה!״. קאשי, שכמובן עמדה בדרך כלל על ארבעת הרגליים, נעמדה ללא היסוס על רגליה האחוריות ו״טפחה״ ברגליה הקדמיות על הכיסא.

כשתלמידיה של פלאנרי הרימו בידיהם חפץ, חלק מהכלבים הצליחו לבצע את הקפיצה המנטלית ולהשתמש לשם ביצוע המטלה בפיותיהם

קשה עוד יותר ממיפוי של חלקי גוף הוא השימוש בחלק גוף שונה לגמרי, כדי לבצע את אותה פעולה – יכולת הקרויה שחזור פונקציונלי (functional replication). למשל, כשתלמידיה של פלאנרי הרימו בידיהם חפץ, חלק מהכלבים הצליחו לבצע את הקפיצה המנטלית ולהשתמש לשם ביצוע המטלה בפיותיהם. אולם כלבים אחרים לא הצליחו לפתור את הבעיה, ופשוט בהו בפה פעור בחפץ. ישנם מאלפים שעשו את הצעד המתבקש והרימו את החפץ בפה! בזמן שאחת המאלפות עשתה זאת, הכלבה שלה השפילה את ראשה לגובה הרצפה, כדי שתוכל לראות היטב מה היא עושה.

כלב, כדור, טניס

הכלב יודע מה הוא רוצה, ויודע מה האדם שמולו רוצה. תצלום: גלן קארי

מאז שלמדה לחקות, קאשי מתבוננת בפלאנרי בתשומת לב גדולה יותר. האם היא פתאום הבינה שלתנועות של פלאנרי יש משמעות, בעוד שבעבר הן נראו לה אקראיות? שאלתי את פלאנרי, שצחקה והציעה כי קאשי חושבת לעצמה: ״הו, תודה לאל, את מדברת בשפה שלי!״ פלאנרי סבורה כי קאשי חשה הקלה משום שזכתה בצורת תקשורת ישירה יותר מכפי שהייתה לה בזמן הלימוד בשיטת הניסוי והטעייה.

העבודה שלהן ביחד שינתה גם את האופן  שבו פלאנרי רואה את קאשי. ״אני מבינה שבמוח שלה קורה הרבה יותר מכפי ששיערתי״, היא אומרת.

פלאנרי נחשפה לראשונה לחיקוי בהרצאה של אחד ממאמני החיות המוכשרים ביותר בעולם, קן רימירז (Ramirez). במקום ללמד את הכלבים לחקות בני אדם, רמירז לימד אותם לחקות כלבים אחרים. ולכן הוא היה התחנה הבאה שלי בדרכי לברר מה היכולת הזו מלמדת אותנו על התודעה הכלבית.

כשטלפנתי אל רמירז, השעה בזמביה הייתה שתיים לפנות בוקר. ביום השלישי שלו ללא שינה, הוא דיבר איתו מן הטנדר שלו, מוקף בפילים פראיים שאותם אימן לבחור בנתיב נדידה שונה, שבו יהיו מוגנים יותר מפני ציידים. רמירז חושב שללמד כלב לחקות אדם קשה יותר, בגלל בעיות מיפוי הגוף שבהן נתקלה פלאנרי. אולם הוא סבור שכלבים אינם מתקשים במיוחד ללמוד לחקות את בני מינם. כשדיבר בכנס על עבודתו בנושא החיקוי (וכישורים כלביים אחרים), הוא הופתע לגלות שלא כולם שותפים לדעתו.

כלבי נחייה גילו חוסר צייתנות אינטליגנטי – בפעמים הנדירות שבהן כלב נחייה חייב לסרב לפקודת המטפל שלו, למען בטחונו של האדם. הכלב צריך היה להפעיל שיפוט

בעוד שמרבית בני האדם חושבים על פרימאטים ודולפינים כעל יוצאי דופן מבחינה אינטלקטואלית, רמירז אומר כי בראשית ימיו כמאלף בבית ספר לכלבי נחייה, הוא למד לחשוב על כלבים כעל בעלי חיים חכמים באופן מיוחד. הוא התרשם במיוחד מ״חוסר הצייתנות האינטליגנטי״ – בפעמים הנדירות שבהן כלב נחייה היה חייב לסרב לפקודת המטפל שלו, למען בטחונו של האדם. הכלב צריך היה להפעיל שיפוט. כתוצאה מכך, מתחילת הקריירה לו רמירז סבר כי כלבים, ולא פרימאטים ודולפינים, הם בעלי החיים יוצאי הדופן מן הבחינה האינטלקטואלית. כשרמירז החל לאמן בעלי חיים אחרים (הוא מונה: ״דולפינים וטיגריסים, תוכי קקדו ומקאו ועופות דורסים וצבאים ואנטילופות וטפירים וכן האלה״), הוא גילה שכולם לומדים בערך באותה צורה. כשדיברנו על התפישה הרווחת של הדולפין כחכם במיוחד, רמירז נשמע מופתע למדי.

אנטילופה

אל תזלזלו בהן, גם הן יודעות. תצלום: הולגר ברתולומה

כשרמירז סיפר בכנס על עבודתו בתחום החיקוי של כלבים את כלבים אחרים, הוא הותקף על ידי הקהילה המדעית: איזה ראיות יש לו? האם יש לו סרטים? לא היו לו. הוא מעולם לא חשב לתעד את אילוף הכלבים שלו. אבל בפעם הבאה שהתכונן לאמן כלבים בחיקוי, הוא החליט שמוטב לערוך ניסוי בסמיות כפולה, כדי להוכיח שהכלבים באמת עושים את מה שהוא חושב שהם עושים.

אף שהחלטתו לבצע ניסוי הייתה, לכאורה, אגבית, הוא תכנן את הניסוי בקפידה: הכלב המחקה הוצב כך שלא יוכל לראות או לשמוע את המטפל של הכלב הראשון, שנתן את האות. התוצאות של רמירז מעידות כי הכלבים באמת מחקים זה את זה. הפעם יש לו סרטים. והפעם הוא כתב את התוצאות במאמר מדעי, שעומד להתפרסם.

כדי לברר מדוע תגובות הקהילה המדעיות כלפי רמירז היו שליליות, פניתי אל אריקה פוירבכר (Feuerbacher), חוקרת, שבאורח יוצא דופן, יש לה שתי נקודות מבט. פוירבכר היא גם מאלפת כלבים וגם מרצה בנושא התנהגות ורווחה של חיות-ליווי, במכון הפוליטכני של וירג׳יניה ובסטייט יוניברסיטי בלאקסבורג. במחקר שלה, היא יוצרת דרכים שבהן כלבים יכולים לענות לשאלות כמו: האם אתה מעדיף ליטוף או מזון? האם אתה מעדיף לבלות זמן בחברת הבעלים שלך או בחברת זר ידידותי?

פוירבכר ראתה בעבר את רמריז מציג את הסרטונים שבהם תיעד את עבודתו עם כלבים בנושא החיקוי, וחשבה שהם משכנעים. אולם על פי ההגדרה האקדמית של המושג חיקוי, תגובתה של קאשי, שהקיפה את פלאנרי לאחר שזו הקיפה אותה, אינה נחשבת לחיקוי של ממש, משום שקאשי כבר הכירה את ההקפה הזו כחלק מאימוניה ב״ריקוד״. במילים אחרות, יתכן שקאשי הקיפה את פלאנרי פשוט משום שבעבר היא זכתה לתגמולים חיובים רבים בכל פעם שעשתה זאת, ולא משום שהבינה באמת את המשימה הנוכחית.

פוירבכר שאלה: ״אם כלב אינו מכיר התנהגות כזו, האם אפשר ללמד אותו לחקות אותה?״ קאשי במפורש למדה התנהגויות אחרות באמצעות חיקוי, אבל פוירבכר מפקפקת ביכולת המעניינת במיוחד הזו, למפות משהו שנעשה לה ולהעתיק אותו בפעולה שלה על מישהו אחר. כדי להוכיח שיכולת האקסטרפולציה הזו אכן אמיתית, נצטרך לנסות זאת שוב עם כלב שמעולם לא למד להקיף איש.

ומה באשר לעבודתו של רמירז? האם חיקוי כזה מוכר על פי רוב על ידי הקהילה המדעית כמשהו שכלבים מסוגלים לעשות? הניסוי שייך לתחום הפסיכולוגיה ההשוואתית, הסבירה פוירבכר, החוקרת התנהגויות טבעיות של מינים שונים. כלבים אינם מחקים אלא אם הם מודרכים בקפידה, ולכן התגלית הזו אינה מעניינת בעיני פסיכולוגים השוואתיים.

״הם מתעניינים במה שכלב מסוגל לעשות באופן טבעי״, היא הסבירה, ״ובעיניי זה מוזר. אתם לא רוצים לדעת למה כלבים מסוגלים?״ מנקודת המבט של פוירבכר, יתכן כי כלבים אינם מחקים כי בדרך כלל זה אינו משתלם להם. אבל הדבר עשוי להשתנות, אם ניתן להם תמריץ.

כלבים כן לומדים יכולות אחרות מבני אדם, באופן טבעי, כמו היכולת לעקוב אחר מחוות יד המצביעה לעבר חטיף. בני אדם אינם מאלפים כלבים לעשות זאת, הם לומדים את זה מניסיונם היומיומי בחיים לצדנו

למעשה, כלבים כן לומדים יכולות אחרות מבני אדם, באופן טבעי, כמו היכולת לעקוב אחר מחוות יד המצביעה לעבר חטיף. בני אדם אינם מאלפים כלבים לעשות זאת, הם לומדים את זה מניסיונם היומיומי בחיים לצדנו. אם חיקוי היה מניב עבורם מזון, הם כנראה היו לומדים גם אותו בעצמם, הסבירה פוירבכר. ״הם רגישים לאותות החברתיים בעלי המשמעות שלנו״, היא מוסיפה. ״ועבור מרבית הכלבים, חיקוי שלנו אינו משמעותי אלא אם אנחנו הופכים אותו לכזה במפורש״.

לפחות חוקרת מוח אחת שמה לב ליכולות החיקוי של כלבים. בזמן שרמירז התקשה למצוא זמן לסיים את המאמר שלו על חיקויים בין כלבים, החוקרת האיטלקייה קלאודיה פוגאצה (Fugazza) פרסמה סדרת מאמרים על חיקוי כלבים את בני האדם. היא הוקסמה מנטייתם של כלבים ללמוד באמצעות התבוננות, אחרי ששמה לב פתאום שכלבת הרועים הצ׳כוסלובקית שלה, סיריה, לימדה את עצמה לפתוח את ברז המים, באמצעות התבוננות. פוגאצה שילבה את אימוני החיקוי בעבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת אטווש לוראנד בבודפסט, הונגריה.

כלבה

מוכנה ומזומנה. תצלום: מרליזה סטריפלנד

המחקר של פוגאצה מראה כי כלבים מסוגלים לזכור מה הראו להם ולחקות את הפעולה דקה וחצי לאחר מכן. היא גם בדקה האם ניתן להסביר חיקוי באמצעות העצמת גירוי – האם הכלבים פשוט מתעניינים בחפץ שבו המטפלים שלהם נגעו לאחרונה, ולא באמת מחקים אותם.

תיארתי בפניה בהיסוס את התגובות השליליות שקיבל רמירז ואת תחושותיה של פוירבכר כי הקהילה המדעית עדיין אינה משלימה עם האפשרות שכלבים מחקים בני אדם. פוגאצה לא התרגשה, והסבירה את אמצעי הביקורת הקפדניים שהיא כוללת במחקריה. היא הבחינה כי כלבים אינם חקיינים מדויקים, והיא סבורה כי יתכן שזהו מקור ההתנגדות.

פוגאצה לא הופתעה לשמוע על אודות קאשי. ״בעולם המדעי ידוע כבר למעלה מעשרים שנה כי כלבים... למעשה מסוגלים ללמוד חברתית מבני אדם״, היא אמרה לי. היא התכוונה ל״ניסוי מעקף״ ((detour experiments במחקר על למידת כלבים שנערך על ידי קבוצה אחרת של חוקרים באוניברסיטה שלה. מן המחקר הזה עולה, כי אם מונח מזון מעבר לגדר, כלבים מתקשים ללמוד להקיף את הגדר כדי להגיע למזון – עד שבן אדם מראה להם את הדרך. לאחר מכן, אם מותקן בגדר שער כדי לאפשר לכלבים להגיע ישירות אל המזון, הם ממשיכים ללכת מסביב, בדרך הארוכה. כלבים כנראה מעדיפים את המידע שהם מקבלים מבני אדם על פני מידע שהם צוברים בעצמם, גם אם המידע שבני האדם מספקים מועיל להם פחות בדרך להשגת המזון. לדברי פוגאצה, זו ״דרך הלימוד המועדפת עליהם״.

חוקרים בדקו כיצד כלבים מתמודדים עם מטלות קשות או בלתי אפשריות: להבדיל מזאבים, כלבים נוטים לוותר ולבקש עזרה מבני אדם

האם קאשי הבינה מה היא עושה כשהפכה את ״המטפלת שלי הקיפה אותי״ ל״אני מקיפה את המטפלת שלי״? או שהיא פשוט הפגינה התנהגות שהכירה היטב? הספרות המדעית אמנם תומכת במסקנה שלפיה כלבים יכולים ללמוד לחקות בני אדם (אם כדאי להם), אך היא טרם הכריעה בשאלה האם כלבים מסוגלים לתרגם פעולה שנעשתה להם לפעולה שהם עושים למישהו אחר. פלאנרי לא ניסתה לבצע ניסוי מדעי מבוקר עם כלבתה, והשאלה האם הקפיצה הזו בהבנה היא אכן בתחום היכולות של הכלבים טרם זכתה לתשובה מדעית.

הדבר אינו נובע ממחסור במחקרים על אודות אופן החשיבה של כלבים. למעשה, מחקר הקוגניציה הכלבית פורח בעשורים האחרונים. כיום ישנה ספרות עשירה הנוגעת בנושאים כמו מגבלות אוצר המילים הכלבי – ישנם כלבים הלומדים להבין עד אלף מילים. בנוסף לניסויי מעקפים, חוקרים בחנו האם כלבים מצטיינים בעבודות צוות עם כלבים אחרים, וכיצד הם מתמודדים עם מטלות קשות או בלתי אפשריות (להבדיל מזאבים, כלבים נוטים לוותר ולבקש עזרה מבני אדם).

כלב רועים אוסטרלי

כלב רועים אוסטרלי: יכול לרכוש אוצר מלים. תצלום: סטפני סמית'

אבל מאמני כלבים, ולא חוקרים מן האקדמיה, היו הראשונים לנסות להרחיב את אוצר המילים של כלבים למאות מילים, וגם להתמודד עם שאלות כמו כיצד לשכנע כלב להתמיד בפתרון מטלות קשות. יותר ויותר, אנשים המאמנים כלבים דוחקים את גבולות יכולת הלמידה של הכלבים. בשנים האחרונות, למשל, הפכו פופולריים ״אימוני קונספט״ – המלמדים את הכלבים מערכת של כללים, במקום פעולה מסוימת. יישום אחד של אימון כזה הוא ״התאם לדוגמה״, שבו הכלב צריך להתאים שני אובייקטים בהתבסס על תכונות כמו צורה, גודל או צבע. באימון נוסף לומדים כלבים מושגים כמו ״לאט״, ״מהר״, ״שמאלה״ או ״ימינה״. הכלב צריך ליישם את המילים על פקודות אחרות: לכרוע, אבל באיטיות. להביא חפץ, הנמצא מצד שמאל.

״התאם לדוגמה״ משמש לאימון כלבי עבודה, שפועלים ככלים לזיהוי פלילי ומתאימים פריטים מזירת פשע לאדם במסדר זיהוי, אבל יכולתם של כלבים להתאים צבעים, צורות, גדלים או מספרים טרם נבחנה

האם כלבים באמת עושים את מה שנדמה למאמניהם שהם עושים, או שאנו עדים לאפקט הנְס החכם? זה המקום שבו על חוקרים לספק ניסויים מתוכננים היטב. כשבעליו של ריקו, כלב מסוג בורדר קולי, לימד אותו את שמותיהם של יותר ממאתיים חפצים, חוקרים הוכיחו כי זוהי יכולת אמיתית ופרסמו מאמר על כך בכתב העת היוקרתי Science. החוקר האמריקני ג׳ון פיילי חקר את הבנת השפה של כלבים יותר לעומק, בעזרת הבורדר קולית שלו, צ׳ייסר. פיילי וצ׳ייסר בדקו יחד את מגבלות אוצר המילים שלה (למעלה מ-1022 מילים) ואת יכולתה ללמוד דקדוק, ובנו הבנה של משפטים כמו ״תביאי כדור״ ממושגים בודדים כמו ״תביאי״ לעומת ״תפסי״ ו״כדור״ לעומת ״פריזבי״.

אבל הפלירטוט בין אילוף כלבים והמחקר המדעי על אודות כלבים היה קצר טווח. בעוד שמאלפים מלמדים כלבים את תואר הפועל, למשל ״לאט״, המחקר המדעי על אודות אוצר המילים שמבינים הכלבים נעצר בתחומם של שמות עצם ופעלים. המחקר של פוירבכר בודק את יסודות אילוף הכלבים – האם כלבים מעדיפים מזון או תגמול או שבחים? אבל מדענים עדיין לא בדקו את השפעת שיטות האימון החדשות יותר, כמו גישות המקטינות את התסכול הכמעט בלתי נמנע של לימוד יכולות חדשות בעזרת שיטת הניסוי והטעייה (המכונה גם ״עיצוב״). ״התאם לדוגמה״ משמש לאימון כלבי עבודה, שפועלים ככלים לזיהוי פלילי ומתאימים פריטים מזירת פשע לאדם במסדר זיהוי, אבל יכולתם של כלבים להתאים צבעים, צורות, גדלים או מספרים טרם נבחנה. החיקוי נבחן, אבל עדיין נותר לבחון האם כלבים יכולים לתרגם בקלות פעולת הנעשות עליהם לפעולות שעליהם לעשות לאחרים, למפות אברי גוף בין מינים שונים או להשתמש בשחזור פונקציונאלי.

נקודת מבטם של מאמני כלבים, כבעלי ניסיון רב בעולם האמיתי של היכולות הכלביות, מספקת מקור עשיר לתיאוריות שהאקדמיה יכולה לבחון. שיתוף פעולה בין מאמני כלבים ומדענים חוקרים עשוי להוביל להעמקת הבנתנו את התודעה הכלבית. מאמני כלבים ימשיכו לבחון את מגבלות הלמידה של הכלבים. כעת הגיע תורם של מדענים להושיט את ידם ולהשתמש במקורות הללו. אילו רק יכלו המאלפים לומר למדענים: ״ככה!״

ג׳סיקה הקמן (Hekman) עורכת את מחקר הפוסט-דוקטורט שלה במכון ברוד של המכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס (MIT) ואוניברסיטת הארוורד. היא מתעניינת בגנטיקה של ההתנהגות של כלבים, וכותבת את הבלוג The Dog Zombie.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: בחוף הכלבים ב- Del Mar, קליפורניה. תצלום: ג'יימס לי, unsplash.com

Photo by James Lee on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ג'סיקה הקמן, AEON.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על ביום שבו הכלבים יסבירו לנו

01
בר

כלבים בודקים רמות ריח של אנשים ודברים שונים כדי לדעת אם להתרחק או להתקרב. המעגלים שהם מציירים סביב אדם. זאת אמירה מסויימת. מסר לאדם או הבעלים שמוליך אותם. מעגל זה גם חיפוש. הם מחפשים מישהו או משהו. רמות וצלילים שונים של נביחות. אינטונציה שונה. כל נביחה זה אמירה אחרת. ויש להם המון חושים מחודדים.

03
Riri Sylvia Manor

מאמר מרתק ולי אישית נתן חומר למחשבה לשני כיוונים:
1.כל ילדי רומניה גודלים עם ומאוהבים ב"פראם ,דוב קוטף הצפוני"של צזאר פטרסקו,כתוב ב1932 ומאז כל שנה יוצאים מהדורות חדשות. חלק מהמבוגרים עונים שלאי בודד היו לוקחים את הספר. מדובר בדוב שלקחו אותו מאימו שהיה תינוק ואילפו אותו להופעה בקרקס גדול ובכל ערים הגדולים של אירופה הילדים היו ממתינים לראותו כי הוא היה כאדם,מפזר אהבה .מחבק ילדים ועושה כל מיני מעשים על הבמה כבעל אינטליגנציה מבריקה.אחרי כ3 שנים הילדים המתינו לא לשיו.הוא שכב ללא מחלה בפינה חשוכה וכמעט לא אכל ולא זז והתברר שיש דפרסיה שהדובים הלבנים שנלקחו בשבי לקרקס סובלים ממנה כעבור זמן מה .כאילו ששכח פתאום כל מה שידוע ולימדו אותו וכל ה"סוציאביליטיות" שלו וחולם על העולם הקר והלבן שממנו לקחו אותו פעם.בספר מספרים גם שאוניה החזירה אותו לשם ומה קרה הלאה כאשר לפראם לא היה ידע כיצד להתנהג בטבע רחוק מאנשים.הספר כתוב גאוני וזה נושא מאד IN כשמדברים היום על זכויות החיות .תרגמתי אותו לעברית ביחד עם חברה צברית אלה בלאס אבל לאור המצב היום לא מצאתי בית תפוס. וילדים הישראלים לא יוכלו להכיר את פראם. 2. מאד אהבתי במאמר המשפט:"חוסר הצייתנות האינטליגנטי "כי אם כל הכבוד זה קורה גם אצל בני אנוש וגם ברפואה למשל כאשר רופא עובד אצל בוס בינוני וטובת החולה היא לפני הכל ואז לא פעם קורה "חוסר הצייתנות האינטליגנטי"!