בין פמיניזם רדיקלי לרפואה

סטנדרטים נוקשים של יופי ופריון הם רק חלק מהגורמים המובילים לניכור של נשים מגופן. מחשבות על הקשר בין ההבניה החברתית של הגוף הנשי לבריאות נשים
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

פגשתי אותה בגיל 62, אחרי ניתוח לכריתת רחם בגלל סרטן של רירית הרחם. היא סובלת מהשמנת יתר, סוכרת ומחלת מפרקים ניוונית של הבירכיים. היא לא עסקה מעולם בפעילות גופנית באופן סדיר. הגידול הרחמי אובחן בשלב מוקדם וסיכויי ההחלמה אחרי הניתוח קרובים ל-100 אחוז, אולם לנגד עיני אני רואה את בעיותיה הנוספות, בעיות שישפיעו על איכות ואריכות חייה כמעט ללא ספק ושמעמידות אותה בסיכון גבוה לפתח מחלות ממאירות נוספות.

במהלך ההיסטוריה שירתו האיום בתקיפה מינית ומישטור המיניות והפריון את ההגמוניה הגברית. בימינו מהווה אידיאל היופי כוח רב עוצמה שמופעל על נשים

הרפואה המערבית התפתחה ברובה כ"רפואת גברים". תסמינים של מחלות שונות הוגדרו כפי שחוו אותם גברים וגם ניסויים בתרופות וטכנולוגיות רפואיות נערכו בעיקר על גברים. בשני העשורים האחרונים הולכת ומתחזקת ההכרה בעולם הרפואי ש"רפואת נשים" איננה רק גניקולוגיה ושנשים שונות מגברים באספקטים נוספים של בריאות. תחום חדש הנקרא "רפואה מגדרית" בוחן את ההבדלים בין נשים וגברים בנוגע לגורמי סיכון לתחלואה, תסמיני מחלות ויעילות הטיפול. במקביל, הולך וגדל העיסוק הפמיניסטי הביקורתי במערכת הבריאות. שני סוגי השיח הללו מתקיימים בעולמות נפרדים, משתמשים בשפות שונות ובגופי ידע שונים. במאמר הבא אנסה לקשור את התאוריות הפמיניסטיות העוסקות בגוף לידע הרפואי העדכני בדבר בריאות של נשים בחברה המערבית.

הפמיניזם הרדיקלי חשף את האופן שבו משתמשת החברה במישטור הגוף כדי להנציח את הנחיתות הכלכלית והמעמדית של נשים. במהלך ההיסטוריה שירתו האיום בתקיפה מינית ומישטור המיניות והפריון את ההגמוניה הגברית. בימינו מהווה אידיאל היופי כוח רב עוצמה שמופעל על נשים מרגע שהן עומדות על דעתן1. גם היום, נשים נמדדות על פי מידת ההצלחה של גופן בהשגת המטרות החברתיות שמוצבות לו – יופי, עירור של תשוקה מינית ופריון.

כיצד משפיעה ההבניה החברתית של הגוף הנשי על בריאות נשים? הפרעות האכילה (אנורקסיה נרווזה ובולמיה) והתערבויות רפואיות כמו טיפולי פריון וניתוחים פלסטיים קשורים באופן ישיר לתפיסה החברתית של גוף נשי "תקין". עם זאת, לרוב מצבי החולי בחברה המערבית אחראיים שילוב של גורמים - חלקם סביבתיים, חלקם גנטיים וחלקם התנהגותים. אם נבחן את האפידמיולוגיה של מחלות השכיחות בנשים בחברה המערבית נוכל לראות שהפעולה החברתית על הגוף הנשי מהווה "גורם סיכון" לתחלואה, אל אף שהיא לא הוגדרה ככזו מעולם. 95 אחוזים מהחולים בפיברומיאלגיה ועייפות כרונית הן נשים, והיסטוריה של תקיפה מינית שכיחה פי 2 עד 3 יותר בחולות אלו לעומת נשים החולות במחלות כרוניות אחרות.

אלימות מינית ואלימות בתוך המשפחה מעלות את הסיכון לדכאון, ששכיח פי 2 בקרב נשים לעומת גברים. דכאון כשלעצמו מהווה גורם סיכון בלתי תלוי למחלות לב וכלי דם

אלימות מינית ואלימות בתוך המשפחה מעלות את הסיכון לדכאון, ששכיח פי 2 בקרב נשים לעומת גברים. דכאון כשלעצמו מהווה גורם סיכון בלתי תלוי למחלות לב וכלי דם. מחלות מפרקים ניווניות (אוסטאורטריטיס) מופיעות בדרך כלל בגיל העמידה וגם הן שכיחות פי שניים יותר בנשים לעומת גברים. הסיבה להבדלים המגדריים אינה ידועה, אולם מחקרים מצביעים על השינויים בכוחות המכניים המופעלים על המפרקים בעקבות נעילת נעלי עקב כגורם סיכון אפשרי. כל אלו הינן דוגמאות לאופן שבו הפעולה החברתית על הגוף הנשי מעלה את הסיכון של נשים ללקות בתסמונות ומחלות כרוניות.

אולם ייתכן שההבניה החברתית של הגוף הנשי משפיעה על בריאות נשים באופן מורכב עוד יותר. המחלות הנפוצות ביותר בעולם המערבי – מחלות לב, מחלות כלי דם מוחיות, מחלות מפרקים ניווניות, סרטן השד, סרטן המעי הגס וסרטן רירית הרחם – קשורות קשר הדוק ל"סינדרום המטאבולי". הסינדרום המטאבולי הינו תסמונת הכוללת בתוכה סוכרת או אי סבילות לסוכר, יתר לחץ דם ושינויים מטאבוליים נוספים, הנגרמים בעיקר על ידי השמנה וחוסר פעילות גופנית. גורם מרכזי נוסף למחלות כלי דם וגידולים ממאירים הוא עישון. בחברה המערבית שמירה על בריאות לטווח ארוך דורשת פעולה אקטיבית ומודעות תמידית.

בסקר שנעשה לאחרונה בקרב מתבגרים בישראל, נמצא שרק 4.6% מהנערות בישראל מבצעות פעילות גופנית מספקת, לעומת 17.7% מהנערים2. בארצות הברית שיעורי ההשמנה בקרב נשים גבוהים מהשיעורים בקרב גברים. בישראל נשים ערביות הן הקבוצה שבה שיעורי ההשמנה והתחלואה הנלווית אליה הם הגבוהים ביותר3, ושיעור זה קשור לחוסר פעילות גופנית ולתזונה ולא לנטיה גנטית4. נתונים אלה ואחרים מלמדים, שקיים קשר בין מגדר, מעמד חברתי, השמנה וחוסר פעילות גופנית.

חוסר מודעות, מוסכמות חברתיות, בעיות כלכליות וחוסר נגישות למתקני ספורט מוזכרים פעמים רבות כגורמים המפריעים לנשים לקיים אורח חיים בריא. אולם כשאני נפגשת עם נשים במרפאה אני מבחינה פעמים רבות בדברים נוספים, משתנים שקשה לכמת אותם. במפגשים עם הנשים עולה פעמים רבות תחושה של חוסר אונים ופאסיביות אל מול הגוף. קיימת תחושה שהגוף חיצוני או נפרד מהאישה, בעל רצון משלו. נשים אלו בדרך כלל אינן מקיימות שגרה של פעילות גופנית, ונראה שקיים מעין "מעגל קסמים" של חוסר פעילות, השמנה, כושר גופני לקוי ותחלואה נלווית, שמחזקים את אותה תחושה של חוסר האונים.

 נשים תופסות את גופן בראש ובראשונה כמקור להצלחה או לגינוי ועונש ולא כדבר שנועד לשרת אותן עצמן. הגוף אינו נתפס כמקור להנאה, וכאחד המשאבים העיקריים שיקבעו את איכות חייה של האישה

בריא זה יפה

האם קיים קשר בין ההבניה החברתית של הגוף הנשי לבין השמנה וחוסר פעילות גופנית? הפסיכולוגית הבריטית סוזי אורבך טענה כבר בשנות ה-70 ש"שומן הוא עניין פמיניסטי". היא טענה כי העיסוק החברתי האובססיבי במראה של נשים והסטנדרטים החברתיים של רזון קיצוני מפריעים לנשים לפתח תחושה בריאה של גופן ושל צרכיו. גם היום, הקשר בין נשים לבין גופן בחברה המערבית הוא מורכב וטעון. נשים נשפטות בהתאם להצלחה של גופן בהשגת הסטנדרטים החברתיים של גוף נשי תקין. הן "אוהבות" או "שונאות" את הגוף או חלקים ממנו בהתאם למידה בה הוא עומד בסטנדרטים האלה. נשים תופסות את גופן בראש ובראשונה כמקור להצלחה או לגינוי ועונש ולא כדבר שנועד לשרת אותן עצמן. הגוף אינו נתפס כמקור להנאה, וכאחד המשאבים העיקריים שיקבעו את איכות חייה של האישה בטווח הקצר והארוך. המטרה העיקרית של העיסוק הנשי בתזונה ובפעילות גופנית אינה הנאה או שמירה על בריאות, אלא עמידה בסטנדרטים של אידיאל היופי. עמידה בסטנדרטים אלה הינה בילתי אפשרית לרוב הנשים הבוגרות וגורמת לתסכול ולהחמרה של הניכור מהגוף. רבות מוותרות על השגת האידיאל הזה - מתוך ייאוש או מתוך התנגדות למישטור החברתי של הגוף - וללא ה"תמריץ" החברתי מוותרות על ביצוע פעילות גופנית ועל הקפדה על תזונה.

חשוב לציין, שבעוד שעמידה בסטנדרטים של אידיאל היופי המערבי כרוכה עבור רוב הנשים ברעב מתמשך ובסבל גופני, משקל "בריא" ופעילות גופנית מספקת נמצאים בהישג יד של רובינו, אינם דורשים לאמץ אורח חיים סגפני ומביאים בדרך כלל לשיפור מיידי באיכות החיים. "זה לא בשביל מה שיגידו, זה לא בשביל בן הזוג או איך שתראי במראה. זה כדי שתרגישי טוב יותר, עכשיו וגם בעוד 5 ו 10 שנים" - כך אני אומרת למטופלות שלי כשאני מדברת איתן על מעבר לאורח חיים בריא יותר.

הגורמים המעצבים את היחס של נשים לגופן ואת היכולת שלהן לשמר את בריאותן הינם מורכבים, ואישה אחת אינה זהה לרעותה. עם זאת, סטנדרטים נוקשים של יופי ופריון, הטרדות ותקיפות מיניות – תופעות חברתיות אלו גורמות לניכור של נשים מגופן, ומפריעות לנשים לפתח תחושה של בעלות ושליטה בגוף, הנאה מיכולותיו והכרה במגבלותיו. הנוכחות של הגוף הנשי במרחב החברתי פוגעת בקשר בין נשים לגופן במרחב הפרטי.

רופאים רבים חשים חסרי אונים אל מול הכוחות החברתיים המניעים את החיים של מטופליהם, ולכן אינם עוסקים בהם במהלך המפגש הטיפולי

מערכת הבריאות כמעט עיוורת לדיון הפמיניסטי בגוף הנשי. תאוריות פמיניסטיות בנוגע לגוף אינן נלמדות במהלך לימודי הרפואה או בקורסים ללימודי המשך. באתר של "החברה הישראלית לרפואה מגדרית" לא ניתן למצוא קישור אחד לתכנים פמיניסטים או למחקרים המגיעים מדיסיפלינות של מדעי החברה והרוח. שמרנות ומסורת של הכשרה רפואית המתמקדת באינדיווידואל בלבד משמרים פרקטיקה זו. בנוסף, רופאים רבים חשים חסרי אונים אל מול הכוחות החברתיים המניעים את החיים של מטופליהם, ולכן אינם עוסקים בהם במהלך המפגש הטיפולי. ההבניה החברתית של הגוף נוכחת בחייהן של נשים באופן מתמיד, אבל נעדרת בדרך כלל מהמפגש שלהן עם רופאיהן. מודעות של המערכת הרפואית לכוחות החברתיים הפועלים על נשים דרך הגוף תשפר את היכולת של הרופא להשפיע על הבריאות של מטופלותיו ותשפר את היכולת של המערכת לפתח תוכניות של רפואה מונעת.
גם העיסוק הפמיניסטי בבריאות עיוור פעמים רבות לידע של הרפואה המערבית.

כתיבה פמיניסטית בנושא בריאות מתמקדת בניתוח ביקורתי של מערכת הבריאות ועסוקה בעיקר בגניקולוגיה ורפואת פריון. למרות חשיבותו העצומה, התרומה של דיון זה לקידום בריאות כללית של נשים הינה מוגבלת. הנסיון לנתח את מערכת הבריאות בכלים מתחום מדעי החברה נתקל בקושי מובנה. מערכת הבריאות הינה מערכת גדולה וסבוכה, המכילה בתוכה דיסיפלינות שונות, אידאולוגיות שונות ואינטרסים שונים. בניגוד למערכות אחרות שהצלחתן נמדדת רק בתפוקה כספית, דיסיפלינות רבות במערכת הרפואית נמדדות ביכולתן לקדם איכות ואריכות חיים. בנוסף, נראה שקיים פער בין התפיסה הפמיניסטית לתפיסה הרפואית לגבי גוף. בעוד שהפמיניזם מסתייג מהגדרות של גוף "תקין" ו"לא תקין", ברפואה קיימת הבחנה בין גוף בריא לחולה ובין מאפיינים גופניים המגדילים את הסיכון ללקות במחלות כרוניות לבין כאלו המנבאים איכות חיים בטווח הארוך. ועם זאת, בצד הביקורת על המערכת הרפואית ראוי שהפמיניזם ישאל כיצד ניתן ליישם את הידע שנצבר ברפואה המערבית כדי לקדם בריאות של נשים בכל שכבות האוכלוסיה.

האם ניתן לשלב את התאוריה והפרקטיקה הפמיניסטית עם הידע הרפואי החיוני לשמירה על בריאות של נשים? כשפגשתי את המטופלת שלי ידעתי שסיכויי להשפיע עליה להתחיל בשגרה של פעילות גופנית הינם קלושים. בדיונים המקצועיים שעוסקים בהשמנה ובתחלואה הנלווית לה עולה באופן קבוע הקושי של המערכת הרפואית לסייע לנשים לאמץ אורח חיים בריא. לפמיניזם מסורת ארוכה של העצמת נשים בתחומים רבים של החיים והפרקטיקה הפמיניסטית יכולה להיות מודל להעצמת נשים בנוגע לשמירה על גופן ובריאותן. הארגון הישראלי "נשים לגופן" הינו סנונית ראשונה ומבורכת בפעילות פמיניסטית המעצימה נשים בנוגע לבריאותן. יש לשאוף להנגשה של ידע תאורטי בנושא בריאות ולבדוק את החסמים שמפריעים לילדות, נערות ונשים לפתח שגרה של פעילות גופנית מהנה ותזונה נכונה. הגוף נוכח בכל אספקט של חיי הנשים, מושפע ומשפיע על חוויותיהן. לכן, העצמה של נערות ונשים בנוגע לגוף ולבריאות הינה עשיה פמיניסטית מובהקת.

ד"ר איילת שי היא מומחית ברפואה פנימית ואונקולוגיה. עובדת כרופאה אונקולוגית בכירה במכון האונקולוגי במרכז הרפואי "לין" ובבית החולים כרמל, שרותי בריאות כללית. עוסקת בפמיניזם ורפואה במסגרת התנדבותית במרכז הפמיניסטי "אשה לאשה" בחיפה.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ד״ר איילת שי .


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על בין פמיניזם רדיקלי לרפואה

01
שם מלא

זה נכון שקיימים גורמים לא-ביולוגיים רבים שמשפיעים על אורח החיים שלנו, ובכך משפיעים גם על בריאותנו. זה נכון לנשים ולגברים, ותלוי תרבות, דת לא פחות משזה תלוי מגדר. לדוגמא, צומות וסעודות חג, ריקודים, עלייה לרגל.

האם עלינו לצפות מהרופאים שלנו לצבור השכלה רלוונטית? האם הם צריכים להתייחס למאפייני מגדר, תרבות ודת כשהם מקבלים מטופל, מאבחנים את מצבו, משוחחים עמו ומחליטים על הטיפול עבורו?

03
טלי חטב

אני תוהה האם ערכי התזונה והפעילות הגופנית (בלי לזלזל) הם כה מכריעים בשמירה על בריאות ואיכות חיים. או שגם פה ההטיה של החשיבה הגברית השפיעה גם על כותבת המאמר (שמצאתי אותו מאד יפה ומעניין)
אני תוהה גם ביחס לאריכות ימים - האם הדגש על אריכות כזו ואחרת אינה שייכת יותר לחשיבה גברית.

04
חן כרם

כתבה מעניינת.
העיסוק הפסיכולוגי בגוף ותזונה הוא עיסוק של רב הנשים וגם הרבה מאוד גברים ובחברה שלנו (גם אם הם מדחיקים). אני לא חושבת שזו האחריות של הרופאים הקונבנציונאלים לטפל בנו, פסיכולוגים ואנשים שמתעסקים בתרבות ובנפש יהיו הרבה יותר משמעותיים בתהליך של קבלה עצמית.

05
שלי לויט

מאמר חשוב ומעניין, אך יש לי קושי עם הנימה הפטרנליסטית כלפי נשים שמנות העולה ממנו, נכון שהמחברת מתייחסת בכמה מילים לדיכוי החברתי שמופעל כלפי נשים ויחסן לגופן, אך משמרת התייחסות מקטינה כלפי הנשים ה"חולות" שלא יודעות מה טוב עבור עצמן. שווה לדעתי להעמיק את הניתוח בנושא של פגיעה עצמית והאופן שבו אנו כנשים פוגעות בעצמנו באמצעות פרקטיקות מגוונות של פגיעה בגוף. כמו כן קיים תחום שלם של "לימודי שומן" שעוסק בנושא ההשמנה בקרב נשים מנקודת מבט פמיניסטית ואף נכתבו עבודות מחקר סוציולוגיות בישראל בנוגע לכך, מידע שהיה חסר במאמר ויכול היה להעמיק את הדיון.

06
עמית דותן

כתבה מצויינת ומעמיקה.
כרופא שעובד הן בקהילה והן בבית חולים, כבן זוג של אשה חופשיה וכאב לבת אני מסכים מאד עם כל מה שנכתב כאן. כמעט.
אכן ההתניות החברתיות גורמות עוול נוראי לנשים ומכתיבות את אי שביעות הרצון שלהן מגופן וחלק גדול מסבלן בעולם.
יחד עם זאת אינני מסכים שמקצוע הרפואה קשור לכך באופן משמעותי, בוודאי בשלושים השנים האחרונות.
המחקרים אינם "גבריים" והסימפטומים המתוארים אינם "גבריים". אני פשוט לא ראוה את זה בשטח!!!
הדבר הכי יפה בעייני בעולם והכי חזק בעולם הוא אשה בריאה , חייכנית ושלמה עם עצמה.

    07
    איילת שי

    הי עמית,
    תודה על התגובה, אני שמחה שרופאים מגיבים ואוהבים.
    מה שכתבתי הוא שהרפואה עיוורת להשפעה החברתית על גוף האישה ולהשלכות הבריאותיות שלה, ולא שהיא אחראית להתניות החברתיות.

08
חיה ליבנה

יופי של מאמר!
כדאי לשלוח אותו למשרד החינוך ולעשות בו שימוש במסגרת שיעורי "כישורי חיים" ו"חינוך מיני" הן בחטיבת הביניים והן בחטיבה העליונה.
ככל שהחינוך לחיים בריאים יונחל בגיל צעיר יותר כך הוא יופנם יותר ויהפוך להיות חלק טבעי ואורגני של המתבגרים.
אני מצידי אעשה שימוש במאמר שלך, ד"ר איילת שי, בבית הספר שבו אני עובדת ושבו הייתי אחראית על החינוך המיני במשך שנים רבות.
תודה.