בינתיים אמשיך להרצות בעירום

אין דבר שיגרום לעולם להיות חופשי, הוגן ומשגשג יותר מאשר לתת לנשים שליטה מלאה על גופן
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

גוף האישה הוא אחד משדות הקרב הפוליטיים הגדולים של ימינו. מה שבמובנים רבים אמור להיות פרטי – גוף האישה – אינו פרטי כי אם פוליטי. המתקפה על הגוף הנשי נעה מן ההגבלות האחרונות על תכנון המשפחה בארצות הברית (והמגבלות הבינלאומיות שהטילה על ארגונים העוסקים בתכנון המשפחה, מעלים לדיון או מציעים הפלות), ועד המגבלות הדכאניות החדשות על בגדים ובכלל זה ״איסור לבישת הבורקה״ או חוקים חדשים הנחקקים במספר הולך וגדל של מדינות באירופה, אשר נועדו למנוע מנשים להרוויח כסף באמצעות שימוש בגופן. לכולם יש, כנראה, דעות באשר למה שנשים צריכות או לא צריכות לעשות בגופן שלהן.

אם אינכם מעוניינים שגופן של נשים יוצג במרחב הציבורי, לא עלי אתם צריכים לכעוס

בדיוק נגד זה אני מנסה למחות כשאני מפגינה בעירום. כשמבקרים או מקללים אותי, התגובה שלי היא פשוטה: אם אינכם מעוניינים שגופן של נשים יוצג במרחב הציבורי, לא עלי אתם צריכים לכעוס. אם גוף האישה לא היה פוליטי, לא הייתי מבלה את זמני כהרצאות בעירום, שנועדו להפנות את תשומת הלב למציאות העגומה. תאשימו את הפוליטיקאים. ויותר מזה, תאשימו את מי שמצביעים עבורם.

מחאה, פמיניסטיות, אוקראינה, גוף האישה

מחאת נשים למען זכות האישה על גופה, אוקראינה. תצלום: xvire1969

מתקפה כפולה ומכופלת על האוטונומיה הגופנית הנשית מגיעה, באופן פרדוקסלי, דווקא בתקופה שבה הפופולריות של הפמיניזם נמצאת בעלייה. הפמיניזם קוסם ליותר ויותר בחלקו כתגובה לרגרסיה הברורה הזו. אבל הפמיניסטיות אינן לגמרי חפות מפשע. בלבם של האיסורים ההולכים ומתרבים על חירותן הגופנית של הנשים ישנה נימה פמיניסטית. חלק מן ה״פמיניסטיות״ למשל, טוענות כי לא ניתן להיות פמיניסטית אם את חושפת חלקים גדולים מגופך. אחרות טוענות כי אינך יכולה להיות פמיניסטית אם את מכסה חלק גדול מדי מגופך. אלה וגם אלה רואות במגבלות על לבוש העצמה נשית. נדמה כי יכולת הבחירה של נשים אינה חלק מהעניין. הטענה כי כולנו ״מותנות חברתית״ הופכת אותה, כנראה, ללא רלוונטית.

המתקפה ה״פמיניסטית״ הגדולה מכולן על חירות האישה הגיעה מן ה״פמיניסטיות״ המאמינות במה שמכונה ״המודל הנורדי״. הן בעצם הקשו על נשים שבחרו להרוויח כסף באמצעות גופן, והפכו את חייהן למסוכנים יותר. על פי תפישה זו יש להלל את היכולת להרוויח כסף באמצעות השכל, ולבוז לאפשרות להרוויח כסף באמצעות הגוף, ואף להפוך אותה לעבירה פלילית – של הקונה, אם לא של המוכרת. בעוד שכולנו מסכימים כי יש לסייע למי שנאלצת לעבוד במין להיחלץ – ולהעניש את מי שמכריחים אותה לעשות זאת – מנשים רבות אחרות נשללת הזכות לבחור האם לתבוע תשלום עבור הגישה לנרתיק שלהן (על ידי נשים שהן כמובן חופשיות לתבוע תשלום תמורת גישה למוח שלהן). האליטיזם האינטלקטואלי והצביעות ברורים, והמבוכה החברתית בכל הנוגע לסקס – ועל אחת כמה וכמה בכל הקשור לעבודה במין – מאפשרות למי שמובילים את המתקפה להתעטף בצדקנות מוסרית.

גוף האישה, כמובן, אינו נכלל בחשיבה המסורתית על שגשוג כלכלי או על אי שוויון. אישה אינה יכולה לשלוט בחייה, בעבודתה ובכספיה בלי לשלוט גם בפוריות שלה

המתקפה על חירות הגוף של הנשים מדאיגה – בעיקר כשנשים בעצמן משתתפות בה ואינן מתנגדות. חירותן של נשים חיונית כדי לאפשר לחברה שלנו לשגשג, להיות שוויונית יותר ובת קיימא. כל ניסיון לערער את החירות הזו, גם אם הוא נובע מכוונות טובות, יעשה את העולם עני יותר ופחות שוויוני.

גוף האישה, כמובן, אינו נכלל בחשיבה המסורתית על שגשוג כלכלי או על אי שוויון. אולם ראשוני התומכים בשימוש באמצעי מניעה ידעו היטב שהוא אמור להיות חלק מהדיון. עולם שבו לנשים אין שליטה בגופן שלהן הוא עולם שבו נשים נידונות לחיים של הולדה ועבודות טיפוליות, עבור מספר הולך וגדל של בני אדם התלויים בהם – בעוד יכולתן להרוויח כסף כדי לכלכל את אלה הולכת וקטנה. אישה אינה יכולה לשלוט בחייה, בעבודתה ובכספיה בלי לשלוט גם בפוריות שלה.

בורקה, אפגניסטן, פקיסטן, פליטות

ארוכה הדרך לחירות: אם ובתה בגבול בין אפגסניסטן ופקיסטן. תצלום: UN Photo

היום עדיין כמעט מחצית מן ההריונות בעולם אינם מתוכננים, וליותר מ-200 מיליון נשים ברחבי תבל, שהיו רוצות לשלוט בפריון שלהן אין גישה לאמצעי מניעה. הסרת התמיכה האמריקנית מארגונים בעולם שסייעו לנשים לעבור הפלות – צעד של הימין הפוליטי שנועד למנוע מימון של הפלות לנשים העניות בתבל – יגדיל את מספר ההריונות הלא מתכוננים ויקשה עוד יותר על הנשים העניות ביותר להשיג אמצעי מניעה. בארה״ב, המתקפה נגד תכנון המשפחה כוללת שינויים מרעישים בחוקרי ההפלות במדינות מסוימות, מתקפות מחודשות על הפדרציה להורות מתוכננת, ארגון המספק אמצעי מניעה ושירותי בריאות מינית למיליונים מן הנשים העניות ביותר בארה״ב, וכן את ביטול שירותי תכנון המשפחה שנכללו בתוכניות הביטוח של עובדים בחברות שונות (למשל, באוניברסיטת נוטרדאם באינדיאנה).

על פי התפישה השמרנית השלטת, כולנו פועלים רציונליים, מחושבים ועצמאיים. אהבה, מין, תלות וחברה אינם נכללים באופן שבו כלכלנים רואים את העולם

למרות הקשר הברור בין גוף האישה ובין שגשוג כלכלי ואי שוויון, הכלכלנים של ימינו כמעט אינם מתייחסים לנושא. זאת משום שכלכלנים פועלים על סמך הנחות הרואות בארה״ב ישות חסרת מגדר. על פי התפישה השמרנית השלטת, כולנו פועלים רציונליים, מחושבים ועצמאיים. אהבה, מין, תלות וחברה אינם נכללים באופן שבו כלכלנים רואים את העולם. יתרה מכך, כלכלנים בדרך כלל מניחים שכולנו חופשיים לבצע בחירות. מגבלות אפשרויות על החירויות הללו (החל בגישה לאמצע מניעה ועד הפללת מין תמורת תשלום ואפילו איסור על בגדים מסוימים) זוכות להתעלמות. כלכלנים מעדיפים להתמקד במה שאנו עושים בחירויות שלנו: הבחירות שאנו בוחרים, למה ואיך הן משפיעות על התנהגות הכלכלה שלנו.

אילו הכלכלה הייתה פוקחת את עיניה, היא הייתה הופכת לבת ברית טבעית של חירות האישה. היא יכולה לספק הגנה נגד התערבויות בכוח בצדדים האינטימיים ביותר של חיינו, ובכלל זה התערבויות הנעשות בשם הפמיניזם. על פי רעיון ״היד הנעלמה״ הכלכלה אמורה להגיע לתוצאה הטובה ביותר כשאנשים הם חופשיים לבחור. כשהמדינה והכנסייה הסדירו כל כך הרבה פנים של החיים, ובכלל זה אילו צבעים מותר לבני מעמדות שונים ללבוד ובאילו ימים בשבוע מותר להם לקיים יחסי מין (לכאורה, לטובתנו שלנו, ולטובת כלל החברה), הרעיון של אדם סמית׳ נתפש כקיצוני ביותר. ממש כמו באותו עבר אומלל שבו הכנסייה הכתיבה לנו את הכול, כיום נאמר לנשים שמישהו אחר יודע מה טוב עבורן – ולרוב מדובר בנשים אחרות.

כדי שהכלכלה תוכל להגן על חירות הנשים, היא צריכה להסיר את סכי-העיניים ולהביא את הנשים וגופן ללב המחשבה על אודות שגשוג ואי שוויון. מגדר הוא נושא שכמעט אינו קיים בספרו המהולל של תומא פיקטי (Piketty) משנת 2013, "Capital in the 21st Century", וגם כמעט אינו קיים (כמו, אגב, תרומת הנשים) בספרים שראו אור לאחרונה, והמתיימרים להציע פתרונות חדשים להאטה הנוכחית בצמיחה, ודרך חדשה קדימה למקרו-כלכלה.

בניגוד לכלכלנים של תקופתנו, הכלכלן הפוליטי האנגלי תומאס מלתוס הציב את הסקס בלב תיאורו את העוני והשגשוג. בעיניי מלתוס, סקס חיוני מאוד להבנת הסיבה שבגללה הגאות הכלכלית אינה מצליחה להרים מעלה את הסירות, ומדוע רמת המחייה של רוב בני האדם אינה משתנה. אף שהיה אדם דתי ביותר, מלתוס לא האמין בניסיונות לשפר את חיי ההמון, לא באמצעים מהפכניים שנועדו לבצע חלוקה מחדש של העושר – כמו מה שהתרחש בצרפת בימי חייו, ועורר אופטימיות לא מועטה באינטלקטואלים אחרים באותם ימים – וגם לא באמצעות הגדלת העוגה הכלכלית כך שכל אחד יוכל לקבל ממנה פרוסה גדולה יותר.

חסרי בית, תומס בנג'מין קנינגטון

"חסרי בית" (1890), תומס בנג'מין קנינגטון. תצלום: ויקיפדיה

לאורך שנים רבות, תפישתו המדכאת לא קיבלה מקום בחשיבה הכלכלית. כלכלנים התנערו מן המוניטין הפסימי שיצא להם כדי להפוך לאופטימיים שבאדם. מעטים בלבד מאמינים יותר מהם בכך שהפקחות האנושית תפתור בסופו של דבר את כל בעיותינו. ישנם אמנם כלכלנים המעזים להגות בקול את המילה ״קיפאון״, אולם אחרים ממהרים לצאת להגנתה של הכלכלה ומציינים כי הפסימיות של העבר הוכחה כמעט תמיד כמוטעית: כי לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו, התעשרנו והלכנו למרות הגידול המתמיד באוכלוסייה.

מין הוא עדיין מרכזי להבנת הסיבות שבגללן מדינות רבות ממשיכות לסבול מעוני קשה – והסיבות שבגללן אי השוויון במערב גדל מאז שלהי שנות השבעים

לא כדאי שנתעלם בפשטות כזו ממלתוס. מין הוא עדיין מרכזי להבנת הסיבות שבגללן מדינות רבות ממשיכות לסבול מעוני קשה – והסיבות שבגללן אי השוויון במערב גדל מאז שלהי שנות השבעים. אבל כדי להבין, עלינו לחזור לאירופה של טרום המהפכה התעשייתית, לתקופה קרובה הרבה יותר לזו שבה חי מלתוס.

בעוד שרבים מבני האדם החיים כיום גדלו בתפישה האומרת שלפחות מבחינה כלכלית ״המערב הוא המוצלח ביותר״, במשך אלף שנים אירופה הייתה מקום נידח מבחינת הציביליזציה. בזמן שהאירופאים רדפו אחרי חיות פרא, עטופים בעורות של אותם בעלי חיים שהם הצליחו לצוד, הרחק במזרח, בסין, בעמק האינדוס ובמזרח התיכון, שגשגו תרבויות גדולות. כיצד הצליחה אירופה להפתיע ולא רק להדביק את הפער אלא לעקוף את כל השאר – זו השאלה השנויה ביותר במחלוקת בתחום ההיסטוריה הכלכלית. התשובות הנפוצות מצביעות על גברים לאורך ההיסטוריה, דמויות כמו איזמבארד קינגדום ברונל, אייזק ניוטון, ג׳יימס ואט וריצ׳ארד ארקרייט.

מה הפך את בריטניה למקום כה שופע המצאות ולערש המהפכה התעשייתית? השאלה הזו הטרידה רבים. עידן הנאורות, הכלכלה שאפשרה שכר גבוה והמוסר הבורגני הם כולם הסברים פופולריים. אולם בחיפוש אחר מה שאולי הביא לשגשוגה של בריטניה – וכמוה של יתר אירופה – בשונה ממרבית מדינות העולם, העניק לה את המרכיב הסודי ואפשר לה לנוע מן התחתית העולמית אל הצמרת, עלינו להתבונן בחיי הנשים. בכל הקשור להסבר לעליית המערב, חירות הנשים היא הנושא רב החשיבות שכולם מסרבים לדבר עליו בקול רם.

ערב המהפכה התעשייתית, נשים בבריטניה ובחלקים קרובים של אירופה, חיו חיים שונים בתכלית לעומת נשים באזורים אחרים בעולם. הן אמנם לא קיבלו את השכר הגבוה ביותר, אבל הן נהגו לעסוק בעבודה בשכר, והיו חופשיות להחליט בעצמן האם להינשא ואם כן, למי ומתי. כתוצאה מכך, היו נשים שבחרו לא להינשא כלל, וגיל הנישואים הממוצע של הנשים עלה באורח פלא במאות שקדמו למהפכה התעשייתית, לגיל 25-26 הדומה לגיל המקובל בימינו.

אדואר מאנה, בר בפולי ברז'ה

"בר בפולי-ברז'ה" (1882), אדואר מאנה, אוסף: Courtauld Institute of Art, תצלום: The Yorck Project

החופש הרב יותר, יחסית, של נשים באירופה הביא לכך שהכלכלה נעה במעגל של משוב חיובי, שבו שכר גבוה יותר ועלייה בפריון הייצור במשק הזינו זה את זה

יתרה מכך, משום שזוגות שזה עתה נישאו התגוררו בבתים משלהם, במקום שהנשואה הטרייה תיטמע במשפחת החתן, הנישואים הגיבו לתנודות בכלכלה. בתקופות של משבר כלכלי אנשים דחו את נישואים, וגם את הולדת הילדים. לא הייתה להם ברירה – הם לא יכלו להרשות לעצמם להתחתן וללדת. הדבר השפיע על התנודות באוכלוסייה באופן שסייע לרסן את צמיחת האוכלוסייה, ואפשר לכלכלה לתמוך בשכר גבוה יותר. החופש הרב יותר, יחסית, של נשים באירופה הביא לכך שהכלכלה נעה במעגל של משוב חיובי, שבו שכר גבוה יותר ועלייה בפריון הייצור במשק הזינו זה את זה.

עם התחזקות הגלובליזציה, המערב איבד את בידודו היחסי משאר העולם. שווי המשקל המוצלח במיוחד שהצמיח את המהפכה התעשייתית ואת הצמיחה המתמשכת שלאחריה התנגש בשווי משקל מסוג אחר. חלקים גדולים מן העולם היו עדיין לכודים במעגל פלאים: מעגל אכזרי שבו השכר נמוך, כוח העבודה רב וזול והתמריצים להשקעה והמצאה מועטים בלבד. הדינמיקה הזו נובעת מן השליטה הזעומה של נשים על חייהן, ואפילו על הפוריות שלהן. באין להן עצמאות כלכלית, לצעירות אין אמצעים להתנגד להוריהן, להימנע או לדחות את הנישואים. ומרגע שנישאו, לנשים צעירות (שהן בעצם ילדות) אין חירות לנהל בעצמן את הולדת הילדים שלהן.

אחד ההישגים הגדולים של האנושות במאה העשרים הושג בתחום בריאות הציבור, במאמץ לחסל או לצמצם קיצונית מחלות. ההצלחה בצמצום שיעורי התמותה, ללא ירידה דומה בשיעור הילודה, פירושה עלייה תלולה בגודל אוכלוסיית העולם. בשנת 1920 אוכלוסיית כדור הארץ צמחה בקצב של לא יותר מ-0.6 אחוזים בשנה, ממש כפי שהיה בשנת 1760. בשנת 1962 קצב צמיחת האוכלוסייה הגיע ל-2.1 אחוזים. קצב צמיחת האוכלוסייה אמנם הואט מאז, ועומד היום על כ-1.2 אחוזים, אולם כל אותם תינוקות שנולדו בתקופת השיא, תרמו ותורמים עד היום לגידולו בכוח העבודה בעולם ואוכלוסיית תבל עודה גדלה במהירות כפולה מכפי שהיה לאורך ההיסטוריה. בעוד שבשנת 1962 אוכלוסיית כדור הארץ מנתה לא יותר מ-3 מיליארד בני אדם, היום היא מונה 7 מיליארד. בשנת 2100 מספר בני האדם צפוי לגדול ל-11 מיליארד. אחת ההתפתחות המרכזיות בהיסטוריה של כלכלת העולם ב-35 השנה האחרונות הייתה, לכן, הגידול המשמעותי של כוח העבודה. האינטגרציה ההולכת וגדלה של כלכלת העולם פירושה שהגידול הזה מורגש בכל מקום.

באמצעות גלובליזציה, בין אם על ידי הגירה או מסחר, הגידול בכוח העבודה הפך לזמין עבור יותר ויותר עסקים במערב. התוצאה היא אי שוויון הולך וגדל במערב

באמצעות גלובליזציה, בין אם על ידי הגירה או מסחר, הגידול בכוח העבודה הפך לזמין עבור יותר ויותר עסקים במערב. ביחד עמו, כוח המיקוח במערב הצטמצם וחיסל, לפחות לעת עתה, את שווי המשקל בין העלייה בשכר והגידול בפרודוקטיביות. התוצאה היא אי שוויון הולך וגדל במערב. עסקים הצליחו להמיר הון בכוח עבודה זול יותר, דבר שהניב שיעורי השקעה נמוכים וצמיחת פריון איטיות יותר. עוגת הכלכלה מתרחבת בקצב איטי יותר, ומתחלקת באורח פחות ופחות שוויוני.

כדי להגן על רמת החיים, ממשלות במערב פנו ל״שכר מינימום״ או שכר המאפשר מחיה. אבל אין לכל אחת מהן בנפרד כוח להתמודד עם הבעיה הכלל עולמית האמיתית: העובדה שהעולם מלא וגדוש בני אדם. חלק מן הממשלות הללו, על פי דרישת המצביעים, מגיבות על כן בהגבלת ההגירה או בהטלת מיסוי על סחר חוץ. הפתרון הנכון הוא לפתור את הבעיה מן השורש. משבר שנולד כתוצאה מפחות מדי חירות לעולם לא ייפתר באמצעות הגבלות נוספות על החירות, במקרה זה החופש לקנות ולמכור בין מדינות או החופש לנוע בחיפוש אחר חיים טובים יותר.

מכולות

בעולם גלובלי, הכול סחורה. תצלום: פיל פרקר

שים שיש להן הזדמנות להתפרנס בעצמן מסוגלות לשלוט בחייהן. הן חופשיות להרשות לעצמן לצאת לעולם ולבנות חיים עצמאיים, לקבוע עבור עצמן האם להינשא, למי ומתי. הרחם שלהן יהיה שלהן

אם נשים יוכלו לשלוט בגופן, הן יקבלו החלטות הנוגעות לפוריות שלהן באורח שימנע אסון. הן יחיו חיים שיסייעו למנוע את צמיחת האוכלוסייה לממדים שאינם מאפשרים עלייה בשכר. העצמה כלכלית תנאי הכרחי כדי שאישה תוכל לשלוט בגופה. הזדמנויות לזכות בהשכלה, להצטרף לכוח העבודה ולהיות מיוצגות במקומות שבהן מתקבלות החלטות פוליטיות (ובגלל זה אלה הנוגעות לאמצעי מניעה) – כולן חיוניות. במקום לשמש ״פיון״, להינשא בעל כורחן בגיל צעיר ולהוליד ילד אחר ילד, נשים שיש להן הזדמנות להתפרנס בעצמן מסוגלות לשלוט בחייהן. הן חופשיות להרשות לעצמן לצאת לעולם ולבנות חיים עצמאיים, לקבוע עבור עצמן האם להינשא, למי ומתי. הרחם שלהן יהיה שלהן. על ידי כך שיוכלו פשוט לפעול על פי האינטרסים שלהן, נשים יקבלו – שלא במודע – החלטות שלא יסייעו רק להן עצמן אלא יקדמו את השגשוג והשוויון בכלכלה העולמית. ויטיבו עם כדור הארץ.

על פי קרן האו״ם למען הילדים (יוניצ״ף) במערב ובמרכז אפריקה, 41% מן הנשים בנות 20-24 נישאו לראשונה בגיל 18. במזרח אפריקה ובדרומה מדובר על 35%, ובדרום אסיה שיעורן 30%. כמחצית הילדות שמאלצים אותן להינשא חיות באסיה, ושליש מהן חיות בהודו. אחת מכל חמש ילדות בעולם נישאת לפני גיל 18. מנתוני הסוכנות לתכנון המשפחה של האו״ם עולה כי ברגע שהן נישאות (וכמובן לפני נישואיהן) לרבות מן הנשים העניות בתבל אין גישה לאמצעי מניעה. בימים אלה, עבור רבות מדי הבעיה הולכת ומחמירה במקום להשתפר.

סין היא היוצאת מן הכלל. בשנת 1980, סין הייתה ביתם של יותר עניים מכל מקום אחר בעולם. אולם מאז 1981, 680 מיליון בני אדם יצאו ממעגל העוני. שיעור מי שחיים בעוני קיצוני צנח מ-84% לפחות מ-10%. זהו השינוי החשוב האחד שתרם להורדת שיעורי העוני בעולם ואי השוויון בהכנסה. על פי דיווחים רבים, אחראים לכך הסרת הפיקוח הממשלתי מן המשחק והגלובליזציה. אולם שיעור הפריון הנמוך יחסית של הנשים בוודאי מילא תפקיד, ועומד בניגוד חמור למתרחש במדינות עניות.

נקיטת צעדים לריסון צמיחת האוכלוסייה באמצעות ״מדיניות הילד היחיד״ הממשל הסיני סייע בהגבלת צמיחת האוכלוסייה שמנעה במשך דורות עלייה ברמת החיים. במקביל, הירידה בשיעור הילודה שחררה את הנשים לעבודה מחוץ לבית, הגדילה את עצמאותן הכלכלית וסייעה להן להשתחרר משעבוד. אין ספק שמדיניות הגבלת הילודה גבתה מחיר כבד – משום שהגבילה את הבחירה ויצרה אוכלוסייה ש״חסרות״ בה נשים. לניסיונות הממשל לדכא ישירות את גידול האוכלוסייה יש היסטוריה אפלה, ובכלל זה עיקורים בכפייה של חלק מן הנשים המדוכאות והעניות בתבל. אלה מעשים מזוויעים, שהם ההפך הגמור מחירות. ההיסטוריה של אירופה נעה במסלול טוב בהרבה, שבו ההזדמנויות הרבות יותר הניתנות לנשים לקחת חלק בכלכלה משנות את חיי המשפחה ומאפשרות לנשים לקחת מרצונן שליטה בגופן שלהן.

ילד סיני, גשם, מדיניות הילד היחיד

ילד בודד, מחיר כבד למען עולם טוב יותר. תצלום: בריל סנו

אי שוויון הוא אחד המשברים הדוחקים של ימינו, ואנחנו מטפלים בו בדרכים הלא נכונות. במקום להגביל את חירותם של יחידים, עלינו להגדיל אותה, בעיקר את חירותן של נשים לשלוט ולקבל בעצמן החלטות הנוגעות לגופן

ישנם כלכלנים שהביעו חשש עמוק מן האופן שבו האטה בגידול באוכלוסייה עלולה לפגוע בכלכלה. כותרות עיתונים מבשרות כי ״ההחלטה לא ללדת ילדים מזיקה לאמריקה״. הם מתעלמים מכך שלעתים קרובות מדי, גידול באוכלוסייה תלוי במניעת חירות מנשים. גידול באוכלוסייה נשען, למעשה, על עבודה קשה של נשים ללא תשלום. היסטורית, עבודתן של נשים בהולדה ותחזוקת הבית, לא נחשבה, כמובן, לחלק מן הכלכלה.

בטווח הארוך, צמיחה הוגנת ובת קיימא היא אפשרית רק אם נעניק לנשים חירות לשלוט בפוריות שלהן. שיעורי הפוריות אמנם ירדו בשנים האחרונות, אולם עלינו לעבור דרך ארוכה עד שהאוטונומיה הגופנית תתגשם עבור כל הנשים. כיום, למרבה הצער, אנו עלולים לסגת לאחור.

אי שוויון הוא אחד המשברים הדוחקים של ימינו, ואנחנו מטפלים בו בדרכים הלא נכונות. במקום להגביל את חירותם של יחידים, עלינו להגדיל אותה, בעיקר את חירותן של נשים לשלוט ולקבל בעצמן החלטות הנוגעות לגופן. כיבוד עצמאותן ועצמיותן של נשים יסייע לא רק לנשות העולם – הדבר ייצור שגשוג שוויוני יותר, כזה שיטיב עם כדור הארץ. אם הכלכלנים ישכילו להתייחס למין כאל גורם כלכלי – הרי שבמקום להשתרך מאחור הוא יוכל להוביל את המלחמה על חירות הנשים ועולם טוב יותר.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

ויקטוריה בייטמן (Bateman) היא חוקרת ומנהלת תכנית הלימודים במחלקה לכלכה בקולג׳ ״גונוויל אנד קיז״ (Gonville and Caius) באוניברסיטת קיימברידג'. ספרה האחרון  The Sex Factor: How Women Made the West Rich ראה אור השנה.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: בהפגנה לטובת קולקטיב Pussy Riot, להקת פאנק-רוק של נשים, הנרדפת על ידי השלטון הרוסי. תצלום: מרק ברבן.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ויקטוריה בייטמן, AEON.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על בינתיים אמשיך להרצות בעירום