גאווה מקוונת היטב

9 סיבות טובות לקהילה הלהט"בית להרחיב את פעילותה באינטרנט
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

בכל פעם שאני מנסה לטעון שלא הכול באינטרנט רע – אפילו לא בכול מה שקשור לילדים – אני רואה בעיני רוחי בני נוער להט"בים. בני הנוער האלה גדלים בעיר או במדינה שבה מסוכן להיחשף ושבה הם גם אינם יכולים לסמוך על תמיכת משפחתם.

לפני דור, בני הנוער האלה ייחלו ליום שבו יוכלו לעבור לעיר הגדולה, או לפחות למדינה שאינה רומסת בפועל את זכויות ההומואים, הלסביות והטרנסים. עד אז, כך אומרים, הם נידונו לחיות את חייהם בחשאי, בבדידות ולעתים גם תוך פגיעה עצמית. היום, בני הנוער האלה אינם צריכים להרגיש בדידות – לפחות תיאורטית – כי האינטרנט מאפשרת להם ליצור קשר עם להט"בים אחרים מכל העולם.

אבל אחרי שנים שבהם דמיינתי את התסריט הבדיוני ומחמם הלב הזה, מצאתי את עצמי תוהה: האם הוא משקף נכונה את חוויותיהם של להט"בים – או אפילו של בני נוער להט"בים – ברשת? חודש הגאווה שחל לאחרונה נראה לי כמו מועד מושלם לבחון את השאלה הזו לעומק, ולברר מה יכול המחקר בתחום הלימודים הקווירים והתקשורת ללמד אותנו על הדרכים המורכבות שבהן האינטרנט שינתה את משמעות ההשתייכות לקהילה הלהט"בית.

לא רק שבני הנוער יוצאים מהארון בגיל צעיר בהרבה מבעבר, הם גם מזדהים בדרכים מגוונות וגמישות יותר ויותר, בכל הקשור לנטייה מינית ולזהות מגדרית

1. הגדרת הקוויריות

כדי לדבר על האופן שבו האינטרנט עיצבה את החוויה או הזהות הקווירית, כדאי להתחיל בהתבוננות באופן שבו האינטרנט עיצבה את עצם מושג הקוויריות. חיפוש מהיר בגוגל מגלה כי שימוש במונח 'קוויר' כמונח כללי לתיאור הקהילה הלהט"בית עדיין מעורר ויכוחים סוערים בכל רחבי הרשת, ממש כמו בארכיון כתב העת שלנו, JSTOR. כפי שכותב אריק קלארק:

"מעניין לגלות כי לעתים קרובות, דווקא מי שמנסים להדגיש את הדמיון בין לסביות והומוסקסואלים להטרוסקסואלים הם שמתנגדים בתוקף לשימוש במונח, שהם רואים בו כינוי גנאי שהמציאו סטרייטים. ואלה שמעוניינים ביותר למנוע היטמעות בתרבות הסטרייטית, הם לעתים קרובות מי שמשבחים את ניכוס המונח הזה. והכי חשוב, כנראה – מי שרוצים לממש את הפוטנציאל של 'קוויר' (ואני ביניהם) מנסים לבטא חלק מהאפשרויות הפוליטיות של נון-קונפורמיזם מיני".

מצעד גאווה, סן דייגו, Funky and Proud

"Funky and Proud"', במצעד הגאווה בסן דייגו, 2014. תצלום: נתן רופרט.

או כפי שטוענת מנגד סאלי סילנפואה (Sillanpoa):

"האם מספר ניכר של בני אדם בטווח רחב של אזורים גיאוגרפיים, פוליטיים ואינטלקטואלים אינם מקדמים את המונח 'קוויר' בשמחה קטנה בהרבה מזו של תלמידי ייל או סטנפורד? ועוד בזמן שבו (הודות לאופרה ולפיל, בין השאר) דודתי קונצ'טה, למשל, סוף סוף למדה להשתמש במונחים 'לסבית' או 'הומו' מבלי להחמיץ פנים או לצחוק בגסות".

בעצם העובדה שהאינטרנט הפכה את הדיון בנושא לגלוי ונגיש כל כך, היא הפכה את מושג הקוויריות לזמין עבור אלה מאתנו שמזדהים כלהט"בים, אבל רוצים לשוחח על זהות באופן מכליל ככל הניתן... בלי לגלוש למורכבות שהייתה למושג הזה בעבר. תודה לכם, קישורי-על.

2. יציאה מהארון

האינטרנט שינתה את עצם היציאה מהארון כאדם להט"בי. התמיכה המקוונת, בעיקר עבור צעירים, עשויה לשנות מקצה לקצה את תהליך ההיחשפות. ג'ייקובסון ודונאטון מציינים כי:

"הנוער הקווירי של היום שונה באופן ניכר מהלסביות, ההומואים והביסקסואלים (LGB) של העבר. לא רק שהם יוצאים מהארון בגיל צעיר בהרבה מבעבר, הם גם מזדהים בדרכים מגוונות וגמישות יותר ויותר, בכל הקשור לנטייה מינית ולזהות מגדרית. בנוסף, הם מתבגרים בעולם שמאופיין בדרכי תקשורת וקשרים חדשים עם אחרים... לשימוש ברשת יש השלכות ייחודיות עבור נוער הומו ולסבי במונחים של קבלת תמיכה לקראת יציאה מהארון, עיסוק בשאלות של זהות, והיכולת לשאוב נחמה מדיון בנושאים חשובים עם אחרים... זה מועיל במיוחד לתלמידים המתמודדים עם נושאים של היחשפות בכל הקשור למיניות או למגדר ולאלה שאינם רוצים שבני השכבה שלהם יזהו אותם".

אפילו אם יצאתם מהארון, לא תמיד קל למצוא אנשים שאיתם אפשר לבלות או לשכב. ואפילו אם מצאתם אותם, לא תמיד בטוח להיפגש במקומות ציבוריים

הומו, מקסיקו סיטי

"פיטר החולם, הגבר ההומו שחסם לי את הצילום", מקסיקו סיטי. תצלום: ragefosrt aesthir

3. מפגשים

אפילו אם יצאתם מהארון, לא תמיד קל למצוא אנשים שאיתם אפשר לבלות או לשכב. ואפילו אם מצאתם אותם, לא תמיד בטוח להיפגש במקומות ציבוריים. כאן, הדור החדש של האפליקציות המבוססות מיקום משנה את התמונה באורח קיצוני. כפי שמציין דומיניק בטיסט ב- ‘O Feet Away’: The Queer Cartography of . French Gay Men’s Geo-social Media Use. מאמרו של בטיסט בוחן את האופן שבו אפליקציות כמו 'גריינדר' ו'סקראף' מאפשרות לגברים הומוסקסואלים לאתר הומואים אחרים בקרבת מקום:

"האינטרנט מוצאת חן בעיני גברים הומואים, כי 'כמו קבוצות מוחלשות אחרות, יש להם יחסית מעט מקומות שבהם הם יכולים להיפגש מבלי שיהיו למפגשים השלכות חברתיות שליליות 1'. גברים הומואים ממשיכים לפקוד 'מרחבים הומואים מסורתיים' 2  כמו בארים של הומואים, אבל האינטרנט היא כלי פופולארי המאפשר פעילות חברתית נוספת".

4. תביעה מחדש של המרחב הציבורי

היכולת של הטכנולוגיה הניידת ליצור מפגשים פנים-אל-פנים אינה מוגבלת לאפשרות – רבת הערך – של קווירים להיפגש. היא גם משנה את האופן שבו קווירים תופשים את המרחב הציבורי, כפי שטוען בטיסט:

"היכולת של הומואים לראות הומואים אחרים, לפגוש גברים כאלה על הדרך, במרחב הציבורי, שיקמה את כל המבנה החברתי של החברה ההטרונורמטיבית ושינתה את האופנים שבהם הומואים ראו את החברה ואת מקומם בתוכה... מתצפיותיי, השימוש באפליקציות אלה לא בהכרח הופך את הגברים ההומוסקסואלים לנראים יותר במרחבים חברתיים הטרונורמטיביים. עם זאת, הם נראים יותר זה לזה. הנראות הגדולה יותר, בתוך הקבוצה, יוצרת תחושה שהעיר כוללת 'מרחבים הומואיים'. לא רק שחורחֶה [המשתמש בגריינדר] יודע איפה נמצאים מקומות המפגש 'החמים' בעיר, הוא יכול לראות, ממרחק, שהאזורים האלה מאוכלסים בצפיפות בהומואים. ויותר מזה, הוא יכול לראות שבעיר כולה ישנם הומואים רבים".

5. בירורי זהות

האינטרנט שינתה מהותית את התהליך שבו אנו הלהט"בים חוקרים ומגדירים את הזהויות שלנו. הדבר נובע בחלקו מפער דורות נפלא למדי שזוהה במחקרו של בימין ורנקין ((Beemyn and Rankin, כפי שמתואר במאמר הזה של ויליאמס ועמיתיו:

"הם שמו לב לשינוי שהתרחש בחלוף הדורות, בעזרת האינטרנט. כך שגברים טרנסים צעירים, שהייתה להם גישה נוחה יותר לא רק למידע אלא גם לאנשים שתמכו בהם, מעולם לא הזדהו כלסביות או, במקרים שכן, הם החזיקו בזהות הזו למשך זמן קצר יותר. המחקר גילה גם כי כלל הגברים הטרנסים "יצאו מהארון" בגיל צעיר יותר מבעבר, מה שמעיד כנראה על תקופה קצרה יותר שבה חוו בלבול בנוגע לזהות שלהם".

אבל האינטרנט גם מציעה גם למי שכבר היו בחוץ עוד לפני שהתחברו לרשת הזדמנות לבירור זהות. ראו למשל את תיאורה של אמילי לויד משנת 1995, המתאר חקירה של הרשת הלסבית: “This Bridge Called My Mac“:

"נולדתי עם פנים 'נשיות' להחריד. זה לא היה נורא כל כך, אלמלא פסגת שאיפותיי הייתה להיות בוּצ'ית...אמרו לי שאפילו אם אגלח את הראש ואזנק על 'הארלי', אין סיכוי שאראה בוצ'ית. (גילחתי. וזה נכון). אבל בסייברספייס איש לא חייב לדעת את כל זה – הם לא יכולים לראות אותי. אני יכולה לאמץ לי כינוי 'בוצ'י', להיכנס ולהיות בוצ'ית לרגע. אני לא מתכוונת להמליץ כאן על רמאות, אלא על התנסות. על היכולת להשתחרר מכבלי הגופניות ולאמץ זהות שכולה נובעת מהמחשבות ומהרגשות שלנו. משתמשים אחרים מאמינים שאתם מי שאתם אומרים שאתם. ומי אומר שזה לא נכון? רק בגלל שאני נראית נשית, זה לא אומר שאני לא בוצ'ית."

להט"ב, ניו יורק, כריסטופר פארק

כריסטופר פארק, ווסט ווילג': Gay Liberation. תצלום: וולי גובץ.

6. בחינת הקהילה

האינטרנט הפכה את עולם הלהטב"ק נראה ונגיש יותר וכך הקלה על חלקים שונים בקהילה להכיר אלה את אלה – ולבחון את ההבדלים שעלולים להיות נפיצים (או בלתי ידועים) בעולם הלא-מקוון. כפי שלויד אומרת:

"לסביות אינן חוקרות מדעי ההתנהגות. אנחנו לא יכולות פשוט להתבונן ב'דַייקיות' ששונות מאיתנו ולהסיק מכך מסקנות אינטליגנטיות על מי שהן ומה שהן חושבות. אנחנו צריכות לדבר אלה עם אלה. האינטרנט מספקת מרחב אידיאלי שבו ניתן לעשות זאת. אנחנו אפילו לא חייבות לצאת מהבית! אנחנו לא חייבות לחשוש שמא מישהו יבחין בקולר העור שלנו או בחולצות הפלנל שלנו בכניסה ויסרב לשוחח איתנו – או גרוע מכך, יצרח עלינו. איש לא יכול להניח הנחות שמקורן בהופעה החיצונית או בגיל שלנו, ואנחנו יכולות לבחור מה מזה לחשוף".

7. ארגון

בנוסף לכך שהרשת מאפשרת פעילות רדיקלית של יציאה מהארון או התחברות כאדם קווירי, היא גם מאפשרת התארגנות פוליטית של הקהילה הלהט"בית, בעיקר במקומות שבהם מסוכן להתארגן כך מחוץ לרשת. במאמר על התארגנות פמיניסטית באמריקה הלטינית, מציינת אליזבת פרידמן:

"הרשת מספקת לקבוצות לסביות – שהנראוּת מהווה עבורן מאבק מתמשך ולעתים גם מסוכן – מרחב חלופי, שבו הן יכולות לבסס את זהותן ולהעצים את האוטונומיה שלהן. התלות שלהן בתקשורת המיינסטרימית ובארגונים אחרים מצטמצמת או נעלמת לחלוטין, והן חופשיות לקדם את המטרות שלהן לטובת שוויון מגדרי או שינוי".

8. מלחמה בהתאבדויות של בני נוער

טוב, אז לאינטרנט יש כל מיני השפעות חיוביות על החוויה הקווירית, והן חורגות מעבר לאלה של הצעירים ההיפותטיים שלי, שנמצאים עדיין בארון. אבל מה קורה עם בני הנוער האלה? האם האינטרנט הצילה אותם – או לא?

בשלב הזה, הסיפור נהיה מורכב הרבה יותר – גם משום שהאינטרנט שינתה לגמרי את טבעו של האתגר. כפי שמציין טום ויצונאס (Waidzunas) בניתוח המרתק שלו את הנתונים הסטטיסטיים בדבר שיעור ההתאבדויות בקרב בני נוער גאים, ישנם ברשת אתרים רבים המזהירים מפני הסיכונים:

"בין הקבוצות העושות שימוש בנתונים הסטטיסטיים, The Trevor Project קו חירום [אמריקני] לבני נוער להט"בים (866-4-U-TREVOR) שקודם על ידי מספר מפורסמים מאוד, טוען באתר שלו כי "שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב בני נוער כאלה גבוה פי ארבעה מבקרב בני גילם ההטרוסקסואלים", בהסתמך על סקר נוער בסיכון שנערך במסצ'וסטס בשנת 2017. פרויקט אחר, בשם “It Gets Better Project” – אסופה מקוונת רחבת היקף של סרטונים שנעשו בתגובה למקרי התאבדות שאירעו לאחרונה, כולל סרטון שהועלה לאתר על ידי הנשיא לשעבר אובמה – מציין את אותם נתונים במסגרת רשימה של נתונים סטטיסטיים העוסקים בנושא, אבל מבלי לדווח על איזה מקור הוא מסתמך.

המספרים האלה אמנם "הועילו לניסוח שאלות מחקר מדעיות ודחפו בעוצמה לשינוי מוסדי בבתי הספר", אבל ויצונאס טוען כי הם גם הובילו, שלא בכוונה, לכך שהקבוצה כולה, קבוצת "הנוער הגאה" נתפשה לפתע כיחידה הומוגנית "של אנשים בסיכון להתאבדות", והדבר עלול להביא לחזרה אל התפישה שלפיה הומוסקסואליות היא מחלה.

קוויר

"קוויר", תצלום: Princess Gavino

ויצונאס ואחרים מפנים אצבע מאשימה בעיקר כלפי It Gets Better – שהוא במקרה הארגון שאותו אני מרבה לצטט כשאני מדברת על היתרונות המופלאים של נוער קווירי (ולא בהכרח כזה הנוטה להתאבדות). זהו נושא הניתוח המפורט של ווסט ועמיתיו, שסיכם את מקור הקמפיין של הארגון:

"בניסיון למנוע מנוער להט"בי להתאבד, דן סאווג' פתח בקמפיין מקוון שנועד להפיץ מסר פשוט ורב עוצמה: "יהיה בסדר" (ובאנגלית: “It Gets Better” ובקיצור: IGB). ב-21 בספטמבר 2010 סוואג', ביחד עם בעלו טֶרי מילר, העלו ליוטיוב סדרה של אנקדוטות קצרות, שנערכו ביחד לסרטון קוהרנטי, ואמצעי התקשורת קידמו את הקמפיין הזה בהתלהבות ככל שהפופולריות של הסרטון גדלה' 3.

ווסט ועמיתיו מונים טענות ביקורתיות רבות שהופנו כלפי האתר, בנוסף לטענה שהאתר משתף פעולה עם הנראטיב לפיו קיימת מגיפה של התאבדויות קווירים:

"מרי גריי (Gray) קובעת כי IGB אינו פתרון שלם לאלימות המופנית כנגד נוער להט"בי, כי מסרים המעודדים אורך רוח הם בעיתיים במיוחד, משום שהם מציעים כי הזמן, ולא הפעולה החברתית, הוא הנשק היעיל ביותר המגן עלינו מפני אלימות אנטי-קווירית". אחרים מאשימים את הפרויקט בכך שהוא ממקד את תשומת הלב בבריונות של בני נוער במקום לראות את אי השוויון המערכתי שממנו סובלים להטב"ק לאורך כל חייהם, וכי הוא מעודד בני נוער, שלא בצדק, כי 'יהיה בסדר' לכולם, בלי קשר למעמדם החברתי 4”.

אנחה. אז יכול להיות שבני נוער קווירים אינם כלואים בארון כבעבר (יופי! תודה לך, אינטרנט!) והם גם לא אובדניים כל כך (גם יופי! אבל זה לא הודות לאינטרנט) אבל לאלה שכן... האינטרנט לא ממש עוזרת? והקמפיינים הכי מתוקשרים שכוונתם לעזור לצעירים קווירים עלולים בכלל להחמיר את המצב? באמת?

האינטרנט עוזרת גם במציאת אהבה וחברות. כמעט שני שליש מכל המשיבים לשאלון המחקר טענו שהם מצאו חברים כשלמעשה יצאו לחפש סקס

לשמחתי, גיליתי שהקביעה של ווסט ועמיתיו מלאה תקווה:

"IGB הוא קמפיין וידיאו המדבר בשפה העכשווית, ומדמיין עולמות נעימים יותר מעבר לכאן ולעכשיו. בניגוד לשיפוטים המהירים הראשוניים של לא מעט אינטלקטואלים קווירים נודעים, אנחנו לא מקבלים את ההנחה לפיה IGB מחובר מהותית לזרם תרבותי נורמטיבי כלשהו. מתוך בחינה ביקורתית מתמדת, ובאמצעות עיסוק בטקסטים הללו, קריאתם והתבוננות רחבה יותר בפרויקט, אנחנו עשויים להימנע מהדחפים הנורמטיביים של הביקורת הקווירית להעדיף את השלילי ובתמורה, נרכוש יכולת להעריך את האופן שבו הסרטונים הללו מנסחים את האפשרויות לעולמות קוויריים יותר".

9. סוף טוב

אם הסיפור המועדף שלי על כוחות המרפא של האינטרנט חוטא למורכבות תפקידה של הרשת בקהילה הלהטב"ק, זה משום שתפקיד האינטרנט בחיים הקוויריים הוא רב גוני ממש כמו הקהילה הקווירית עצמה. למרבה הצער, יכולתי באותה קלות למנות רשימה ארוכה של פשעים ונזקים שנגרמו לאנשי הקהילה ברשת, ואנחנו לא יכולים לדבר על מקומה של האינטרנט בחיים הקוויריים מבלי להכיר בכך.

אבל היום, בזכות חודש הגאווה, מתחשק לי לחגוג. ושום חגיגה של מקום הרשת בחיים הקוויריים לא תהיה שלמה ללא סעיף אחד נוסף: שידוכים.

על פי סקר שערכו וילקינסון ועמיתיו בדבר חוויותיהם של גברים בשימוש באתרי מפגשים הומוסקסואלים, "88 אחוז מאלה שחיפשו סקס מזדמן ו-76 אחוז מקרב מי שחיפשו בני זוג קבועים למין, הצליחו למצוא את מבוקשם". וכן, האינטרנט עוזרת גם במציאת אהבה וחברות. במחקר האמור, "כמעט שני שליש מכל המשיבים טענו שהם מצאו חברים כשלמעשה יצאו לחפש סקס". או כפי שאמילי לויד אומרת: "עוד לפני שהשתמשתי ברשת, שמעתי על זוגות שהתאהבו ברשת והייתי סקפטית. עכשיו, אחרי אינספור התאהבויות וירטואליות שלי עצמי, אני מאמינה אדוקה".

 

מקורות:

FORUM: On the Political Implications of Using the Term 'Queer,' as in 'Queer Politics,' 'Queer Studies,' and 'Queer Pedagogy'LAUREN BERLANT, MICHAEL WARNER, ERIC CLARKE, DENNIS DENISOFF, BRUCE HAINLEY, NEVILLE HOAD, M. MORGAN HOLMES, ESTHER NEWTON, JEFFREY NUNOKAWA, ANDREW PARKER, PAUL PUCCIO, TODD D. SHEPARD, WALLY SILLANPOA and REED WOODHOUSE, The Radical Teacher, No. 45, Lesbian/Gay/Queer Studies (Winter 1994), pp. 52-57, University of Illinois PressHomoflexibles, Omnisexuals, and Genderqueers: Group Work with Queer Youth in Cyberspace and Face-to-FaceBrian Jacobson and Brooke Donatone, Group, Vol. 33, No. 3, Group Therapy with Lesbian, Gay, Bisexual, and Transgender Populations (SEPTEMBER 2009), pp. 223-234, Eastern Group Psychotherapy Society'O Feet Away': The Queer Cartography of French Gay Men's Geo-social Media UseDOMINIQUE PIERRE BATISTE, Anthropological Journal of European Cultures, Vol. 22, No. 2, THEMATIC FOCUS: Being Muslims in the Balkans: Ethnographies of Identity, Politics and Vernacular Islam in Southeash Europe (2013), pp. 111-132, Berghahn BooksTrans Men: Embodiments, Identities, and SexualitiesColin J. Williams, Martin S. Weinberg and Joshua G. Rosenberger, Sociological Forum, Vol. 28, No. 4 (DECEMBER 2013), pp. 719-741, WileyThis Bridge Called My Mac Lesbian Feminist Politics on the InternetEmily Lloyd, Off Our Backs, Vol. 25, No. 1 (january 1995), pp. 12-13, off our backs, inc.The Reality of Virtual Reality: The Internet and Gender Equality Advocacy in Latin AmericaElisabeth Jay Friedman, Latin American Politics and Society, Vol. 47, No. 3 (Autumn, 2005), pp. 1-34, Distributed by Wiley on behalf of the Center for Latin American Studies at the University of MiamiYoung, Gay, and Suicidal: Dynamic Nominalism and the Process of Defining a Social Problem with StatisticsTom Waidzunas, Science, Technology, & Human Values, Vol. 37, No. 2 (March 2012), pp. 199-225, Sage Publications, Inc.Queer Worldmaking in the “It Gets Better” CampaignIsaac West, Michaela Frischherz, Allison Panther and Richard Brophy, QED: A Journal in GLBTQ Worldmaking, “The End of Bullying?” (Fall 2013), pp. 49-86, Michigan State University PressSolidarity beyond Sexuality: The Personal Communities of Gay MenJennifer Wilkinson, Michael Bittman, Martin Holt, Patrick Rawstorne, Susan Kippax and Heather Worth, Sociology, Vol. 46, No. 6 (DECEMBER 2012), pp. 1161-1177, Sage Publications, Ltd.

 

הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Daily, כאן.

אלכסנדרה סמואל היא כתבת טכנולוגיה, תחקירנית ומרצה, בעלת תואר דוקטור (מאוניברסיטת הרוורד). היא כותבת בקביעות ב- Harvard Business Review וב-The Wall Street Journal. ספרה Work Smarter with Social Media ראה אור ב-2015. זה האתר שלה.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: גאווה. תצלום: דמיטרי פופוב, unsplash.com

Dmitri Popov

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אלכסנדרה סמואל, JSTOR Daily.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על גאווה מקוונת היטב