דמוקרטיה משוקללת

האם נוכל ליצור שיטת הצבעה שתעמוד בהצלחה במתקפות על הדמוקרטיה המערבית?
X זמן קריאה משוער: 11 דקות

הדמוקרטיה המערבית, כפי שהכרנו אותה, גוועת. השיטה, שהתפתחה בעיר המדינה הקדמונית אתונה החל מהמאה השמינית לפני הספירה, הולכת ודועכת. בעלי הכוח וההון מטים אותה לטובתם במקום לתועלתו של הציבור.

העדויות הולכות ונערמות. השיטה פוצחה, ולא רק בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016. הכסף הגדול ומבני הכוח קונים לוביסטים, אלה בתורם קונים פוליטיקאים, והאחרונים משתמשים בממון הרב להטיית תקשורת ההמונים והשיח המקוון, ליצירת בועות מציאות שבתוכה הבוחרים ירקדו לצלילי חלילם.

יסודות הדמוקרטיה

בני האדם פועלים ומופעלים רגשית, מקבלים החלטות פזיזות, ופועלים מתוך אינטואיציות הסובלות מהטיות קוגניטיביות. הדבר מנוצל היטב על ידי מי שרוצים להיבחר

כל דמוקרטיה מתפקדת, בכל מקום, מבוססת על ההנחות הללו:

  • האזרחים הם אנשים רציונליים הפועלים לטובתם הם
  • לאזרחים יש גישה למידע האמין הדרוש להם כדי לקבל החלטות מושכלות

אבל, כידוע מזה זמן, האזרחים (בהיותם בני אדם) אינם רציונליים. הם פועלים ומופעלים רגשית, מקבלים החלטות פזיזות, ופועלים מתוך אינטואיציות הסובלות מהטיות קוגניטיביות. הדבר  מנוצל היטב על ידי מי שרוצים להיבחר.

האם הם, לפחות, מצוידים במידע אמין דרוש להם כדי לקבל החלטות מושכלות?

כדי לענות על השאלה עלינו להציץ בתבניות ההתנהגות המאפיינות בוחרים.

הצבעה, הודו, נשים

הצביעו. תצלום: Al Jazeera

מדוע אנו מצביעים כפי שאנו מצביעים

מאמר בכתב העת Psychology Today מצביע על מספר סיבות לא אינטואיטיביות המדריכות בוחרים בבואם להצביע עבור מועמד כזה או אחר.

בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2016 כמעט מאה מיליון בעלי זכות בחירה לא הצביעו כלל. החשודים המיידים היו כמובן דיכוי בוחרים (voter suppression) וחוסר שביעות רצון כללי, אבל המחקרים מראים שקיימים גורמים אחרים המשפיעים לא רק על הנכונות ללכת לקלפי אלא גם על החלטת הבוחרים מאחורי הפרגוד, גורמים שעלולים להטות גם את הצבעתם של הבוחרים הרציניים והכנים ביותר.

כשהטמפרטורות עולות עולה גם העירור הגופני, ואיתו משתנות גם התנהגויות אנטי-סוציאליות ופרו-סוציאליות, כמו הצבעה. ואילו מזג אוויר גשום גורם לבוחרים להצביע למועמד שנראה להם בטוח יותר

האם יתכן שמזג אוויר חם ישפיע על אחוזי ההצבעה? מסתבר שכן. כשהטמפרטורות עולות עולה גם העירור הגופני, ואיתו משתנות גם התנהגויות אנטי-סוציאליות ופרו-סוציאליות, כמו הצבעה. התופעה הנצפית מתאימה לתיאוריה המכונה Excitation-transfer theory, הגורסת שעירור של גירוי מסוים עלול להיות מועבר כך שישפיע על תגובתם של הנבדקים לגירוי אחר.

במחקר שבדק אחוזי הצבעה לנשיאות בארה"ב בין השנים 1960-2016 נבחן הקשר בין טמפרטורות גבוהות לאחוזי ההצבעה ואף לנטיית המצביעים. התוצאות הראו קשר חיובי בין טמפרטורות גבוהות לאחוזי הצבעה גבוהים, אבל לא רק. הסתבר שככל שהטמפרטורות היו גבוהות יותר נטו הבוחרים להעדיף את המפלגה שבשלטון על פני מתחרותיה.

מחקר אחר, שבדק התנהגות בוחרים בימים גשומים, לפי רמת המשקעים, הראה כי גם כשמנטרלים משתנים כגון שייכות למפלגה, נטייה לאמץ מדיניות מסוימת ועוד, גורם מזג האוויר הגשום לבוחרים להיות פחות נוטלי-סיכון, ולהצביע עבור המועמד שנראה להם בטוח יותר.

במחקרים שבדקו תמיכה במועמדים הנחשבים לבעלי יכולת, נבדקה השפעת תווי הפנים וגוון הקול על דפוסי ההצבעה. בחלק הראשון של הניסוי נחשפו המשתתפים לפניהם של חברים בבית הנבחרים האמריקני, ונתבקשו לדרג אותם לפי היכולת שהם מייחסים להם. לאחר מכן הוצמדו לתמונות קולות נמוכים (הנחשבים כקולות המאפיינים אנשים בעלי יכולת) וקולות גבוהים (הנחשבים כמאפיינים אנשים חסרי יכולת) בהתאמה לציון שקיבלו הנבחרים. אלו הוצגו לקבוצת נשאלים חדשה, שנתבקשה להצביע עבור המועמדים שנראו להם כשירים יותר לתפקיד. התוצאות היו מרתקות. מועמדים בעלי תווי פנים וגוון קול שדורגו גבוה זכו ברוב הקולות, אבל התגלית המפתיעה באמת הייתה שהשפעת תווי הפנים על תוצאות הבחירה הייתה גדולה פי שלושה מהשפעת גוון הקול שהוצמד למועמדים. במילים פשוטות, ככל שפניך משדרות כשירות רבה יותר, כך גוברים סיכוייך להיבחר.

קנדי, ירח, חלל

מה היה בו ששכנע? קנדי נואם בקונגרס ומציע לשלוח אדם לירח. תצלום: נאס"א, ויקיפדיה

אתם עדיין חושבים שדמוקרטיה היא הטובה בשיטות האפשריות?

עד כמה אנחנו מקבלים החלטות מושכלות

ובכן, זה תלוי בהגדרת המושג "מושכלות".

אין ספק שיש לנו גישה לכמויות בלתי נתפשות של מידע, ונשאלת השאלה האם הן מיתרגמות לידע.

בעידן שבו הרשתות החברתיות הן עבור רבים מקור המידע העיקרי, זרם העובדות-לכאורה שאנו צורכים הופך לתיבת תהודה הנשלטת על ידי מי שיכולים לשלם עבור קמפיינים מפולחים, הנתפרים במיוחד כדי לנצל את ההטיות הקוגניטיביות החבויות בכל אחד מאיתנו. כמו בובות על חוט, אנחנו מתומרנים ונשלטים על ידי בעלי הון חסרי מצפון וגבולות מוסריים.

דמוקרטיה 1.0

בדמוקרטיה היוונית העתיקה זכות ההצבעה הייתה שמורה לאזרחים בלבד (ילדים ועבדים לא נחשבו אזרחים ולכן לא יכלו להצביע, ואילו נשים שדווקא כן נחשבו לאזרחיות, היו משוללות זכויות פוליטיות וגם עליהן נאסר להשתתף בהצבעות).

בני אדם אינם נולדים שווים. חלקם אינטליגנטיים יותר מאחרים, יש שאינם משכילים וישנם מי שפעם אחר פעם מקבלים החלטות גרועות. ועדיין, כשזה מגיע לזכות ההצבעה, החלוקה שווה: פתק אחד לכל אזרח בגיר

כיון שבעולם המערבי כבר בוטלה העבדות לפני שנים רבות, ונשים קיבלו זכות הצבעה (הראשונות היו נשות האי מאן, בשנת 1881, אבל רק אלה מהן שהיו בעלות רכוש), נדמה לנו שזכות ההצבעה היא זכות טבעית, אפילו מולדת.

אולם  בני אדם אינם נולדים שווים. חלקם אינטליגנטיים יותר מאחרים, חלקם בנויים לתלפיות בעוד אחרים צנומים וחלושים, יש שאינם משכילים וישנם מי שפעם אחר פעם מקבלים החלטות גרועות. ועדיין, כשזה מגיע לזכות ההצבעה, החלוקה שווה: פתק אחד לכל אזרח בגיר.

ניתן לטעון שכיון שאוכלוסיות נוטות להתפלגות נורמלית, שיטת ה-"אדם-אחד קול-אחד" משקפת נאמנה את התפלגות הדעות וההעדפות הפוליטיות באוכלוסייה. זו כמובן שגיאה. בעידן שבו ניתן ליצור ברשתות החברתיות בועות מציאות-וירטואלית ממוקדות ומפולחות לכל אדם או קבוצת אנשים, לא מתקיימת הנחת ההתפלגות הנורמלית. כלומר: כשאנשים מוטים על בסיס אישי, בכוונת מכוון, אי-אפשר לייחס התפלגות נורמלית לדפוסי ההצבעה.

האם כל הקולות צריכים להיות בעלי אותו משקל

כשאנחנו מבקשים הלוואה מבנק , היסטוריית האשראי שלנו נבדקת בקפידה לפני שמתקבל האישור. אם ברצונכם לנהוג במכונית תצטרכו ללמוד נהיגה, לעבור בהצלחה בחינות תאורטיות ומעשיות ורק תורשו לעלות על הכביש. מדוע אם כך אנחנו מאפשרים לכל אחד, מכוח אזרחותו בלבד, לקחת חלק בתהליך הדמוקרטי, ואיננו תובעים הוכחה ליכולות בסיסיות בקבלת החלטות? נדמה לי שזו לא פחות מרשלנות פושעת.

אני מניח שבנקודה זו ייטו מרבית הקוראים להניח את המאמר מידם, בשל מה שהם תופשים כמתקפה על הרעיון המרכזי בדמוקרטיה: שותפות בין שווים, הקובעים ביחד את גורלם המשותף. אבל הדמוקרטיה המודרנית אינה, ומעולם לא הייתה, שותפות בין שווים. יתר על כן, התפישה הרומנטית הזאת של מהות הדמוקרטיה עתידה להמיט עליה חורבן.

דמוקרטיה, דגל, ארה"ב

מצב הדמוקרטיה? תצלום: תומס הוק

אין שותפות בין שווים, כיון שלחלק גדול מהבוחרים אין את הכלים האינטלקטואלים, או את ההשכלה הבסיסית הנדרשת כדי לנתח את העובדות ולקבל החלטות מושכלות, לטובתם, ולתועלת הכלל

אין שותפות בין שווים, כיון שבעלי ההון, באמצעות חברות הפרסום הממוקד והרשתות החברתיות, דואגים לנצל את כוחם כדי לייצר מציאות, או אוסף מציאויות, שאותן הם מהדהדים לאזרחים בהתאמה אישית, בעוד האחרונים שוגים באשליה שהם מבצעים בחירות מושכלות על סמך מידע אמין.

אין שותפות בין שווים, כיוון שאנשים רבים מצביעים בהתאם לרגשותיהם (ולא לתועלתם), ולא על סמך נתונים, בהתבססם על תחושות בטן, או שאינם מצביעים כלל.

אין שותפות בין שווים, כיון שלחלק גדול מהבוחרים אין את הכלים האינטלקטואלים, או את ההשכלה הבסיסית הנדרשת כדי לנתח את העובדות ולקבל החלטות מושכלות, לטובתם, ולתועלת הכלל.

מורבידי? בהחלט, אבל נאמן למציאות. השאלה הנשאלת היא: מה נעשה בעניין?

מריטוקרטיה יחסית

לפני שנוכל להכין תוכנית שיקום למודל הדמוקרטי עלינו לזנוח את אחת האקסיומות הבסיסיות שלו. לא עוד איש-אחד קול-אחד. משוחררים מכבלי העבר, נוכל לנסות ליצור מערכת שתעבוד באמת ובתמים עבור האזרחים,תוךשאנחנו מניחים מראש את קיומן של הטיות קוגניטיביות ורשתות חברתיות (והשימוש הזדוני בהן), ואת כושר ההחלטה הלקוי של אנשים בכלל.

בשנת 2017 פרסמו סטיבן לאלי, וגלן ווייל מאמר המציע שיטת בחירות חדשה שהם כינו: הצבעה ריבועית (Quadratic Voting).

הצבעה ריבועית (QV) היא שיטה המאפשרת קבלת החלטות קיבוציות על ידי אוסף של מצביעים, שכל אחד מהם נדרש לדרג רשימת נושאים לפי חשיבותם היחסית מבחינתו. לטענת המחברים, הצבעה ריבועית משיגה את התוצאה האופטימלית עבור מירב המצביעים (אף שגם חלק מתומכי השיטה מודים שהיא לכל היותר קירוב גס).

לכל מצביע המשתתף בהצבעה ריבועית מוקצה "תקציב הצבעה", המורכב מאוסף קרדיטים (מעין ארנק של מטבעות זהים במספר סופי ומוגבל). כל מצביע רשאי להשקיע את כל המטבעות שקיבל בנושאים העומדים להצבעה, ולהעניק מספר מטבעות גדול יותר לנושאים שבהם הוא תומך, וקטן (או כלל לא) לנושאים שלהם הוא מתנגד. במידה שמצביע רוצה לתמוך בנושא כלשהו אבל לא נותרו בידו מטבעות, הוא רשאי לרכוש מטבעות חדשים, שמחירם הולך ועולה ככל שהמצביע רכוש מטבעות רבים יותר. בניגוד להחלטה בינארית, בעד או נגד מועמד או מפלגה, מאפשרת ההצבעה הריבועית לכל מצביע להביע את דעתו במגוון נושאים.

כדי להתגבר על הטיה מכוונת של המדיה ועל פערים בכושר הניתוח וקבלת ההחלטות בין אנשים שונים, צריך לצעוד צעד נוסף, רדיקלי אף יותר: עלינו להפוך את הדמוקרטיה למריטוקרטיה

חשוב להבין שהצבעה ריבועית איננה תחליף לדמוקרטיה של נציגים. הציבור הרחב אינו יכול לנהל את עניני היומיום ותמיד יידרשו לו מנהלנים שיעשו את העבודה עבורו, אבל בניגוד למצב כיום בו הציבור בוחר נציגים לפי קשת הדעות שהם מייצגים, ומאפשר להם חופש פעולה מתוך תקווה שיפעלו לפי הדעות שהציגו, ההצבעה הריבועית מאפשרת לנתק את הקשר בין הנציגים לנושאים שעל הפרק. המנהלנים ייבחרו על פי כישורי הניהול שלהם מחד בעוד הציבור מנחה אותם כיצד לפעול בנושאים שעל הפרק על ידי ההצבעה הריבועית מאידך ולא על סמך דעותיהם (של הנציגים) המתחלפות חדשות לבקרים.

הרעיון של גלן ווייל, רדיקלי ככל שהוא נשמע, מטפל באופן חלקי בלבד בבעיות כגון הטיה מכוונת של המדיה (בעיקר ברשתות החברתיות) ומתעלם לחלוטין מהעובדה שלאנשים שונים יש כישורי ניתוח מציאות וקבלת החלטות שונים לחלוטין.

כדי להתגבר על הבעיות הללו צריך לצעוד צעד נוסף, רדיקלי אף יותר. עלינו להפוך את הדמוקרטיה למריטוקרטיה.

הצבעה, אצבע

האצבע הזאת הצביעה. תצלום: ג'ורג'יה פופלוול

אם, בדומה לדרך שבה בנקים שומרים את היסטוריית האשראי, נשמור תיעוד מדויק של תוצאות ההחלטות שקיבל כל אזרח ואזרח, נוכל לדרג אותם על פי רמת המושכלות הממוצעתשל החלטותיהם. בעידן שבו כל אחד מאיתנו נמצא במעקב רצוף וכמעט כל פעולה שלנו נשמרת אי שם בשרתיה של חברה מסחרית או מדינה, מוטב שננצל את המידע הנאגר אודותינו לתועלתנו אנו ומכך לתועלת הכלל.

בשעה שיעמוד לרשותנו בסיס נתונים כזה, יקבל כל אזרח שבמאגר "ציון קבלת החלטות". כשיערכו בחירות, ישוקלל קולו של האזרח לפי ציון קבלת ההחלטות שלו באותה עת, או לחילופין, יהווה בסיס למספר מטבעות ההצבעה הריבועית שיקבל.

האם זה מעשי?

אנחנו מקבלים עשרות (ויותר) החלטות בכל יום. חלקן משנות חיים, אחרות חסרות משמעות. האם ניתן בכלל לתכנן מערכת שתדע לא רק לאילו החלטות להתייחס לשם קביעת הדירוג, אלא גם מה הציון הראוי לכל אחת מהן?

כדי להתגבר על הקושי בתכנון מערכת כזו עלינו ליצור אונטולוגיה בסיסית של סוגי החלטות, כזו שתכיל תחומים כגון: החלטות כלכליות, רפואיות, החלטות הנוגעות לפיתוח הקריירה ואפילו כאלו הנוגעות לנישואין זוגיות וגירושין. כל סוג החלטה ניתן לפרק לתת סוגים באופן היררכי ובכך ליצור עץ של סוגי החלטות, או אונטולוגיה.

זה אינו מדע בדיוני, ולראיה תעשיית הפרסום הדיגיטלי הממוקד, שכל עיסוקה נסוב סביב איסוף, ניתוח ופילוח של נתונים כדי להבין ולהשתמש בכוונותינו, כדי להציג את המוצר הנכון בזמן שבו מתקיים הסיכוי הגדול ביותר שנרצה בו. התעשייה הזאת מתחזקת ומשפרת אונטולוגיות של כוונות צרכנית, נושאי עניין ומשאלות לב מפורטות להדהים (נסו לחפש את רשימת הפרמטרים לפילוח שפייסבוק מציעה למפרסמים, מובטח שהתוצאות יהיו טורדות מנוחה).

שלל נתונים הנוגעים לאיכות קבלת ההחלטות של כל אחד מאיתנו קיימים כבר כיום ומאוחסנים דיגיטלית באפליקציות בנקאות, חיפוש עבודה, רשתות חברתיות, מקצועיות וכלליות, בשעונים חכמים ואפילו במסדי נתונים רפואיים. אם, בדומה לחברות הפרסום הדיגיטלי, נצליח לבנות אונטולוגיה יעילה ומדויקת מספיק, נוכל לעבד אותה ולשכן בה אירועי קבלת החלטות אישיים בקלות יחסית וליצור פרופיל מתעדכן, המעיד על איכות קבלת ההחלטות של כל אזרח לאורך זמן.

הערך שיימדד במערכת כזו לא יהיה אינטליגנציה ואף לא השכלה, אלא איכות קבלת ההחלטות האינדיבידואלית

אם משלבים את ההצבעה הריבועית עם ציון קבלת ההחלטות, ניתן ליצור מערכת הצבעה יעילה בה כל אזרח יקבל מספר מטבעות הצבעה לפי ציון קבלת ההחלטות היחסי שלו במועד הבחירות.

מערכת כזו כמעט ואיננה ניתנת להשפעה חיצונית בשיטות המקובלות כיום כיון שיידרשו מסרים מורכבים מאוד כדי להטות בוחרים במגוון הנושאים שעומדים להצבעה, ויהיה קשה לאמוד את מידת ההשפעה שלהם על הבוחר כמו גם את האינטראקציה בין מסרים בנושאים שונים שעלולה לגרום לתוצאות בלתי צפויות.

היא תהיה חסינה הרבה יותר בפני זיופים ולו רק מתוך המורכבות הנדרשת על מנת להשפיע על שלל הנושאים העומדים להצבעה ועל ההשקעה היחסית של כל בוחר בכל אחד מהם.

המתנגדים לשיטה יאמרו וודאי שהיא עתידה ליצור מריטוקרטיה של אינטלקטואלים, שתחליף את שלטון בעלי ההון. אבל לא כך הדבר.

הערך שיימדד במערכת כזו לא יהיה אינטליגנציה ואף לא השכלה, אלא איכות קבלת ההחלטות האינדיבידואלית. ככזה הוא משקף ניסיון וחוכמת חיים, ויתכן אף שאנשים בעלי חוכמת רחוב יזכו לציון גבוה יותר ממי שסיימו מספר דוקטורטים תאורטיים.

טיעון נוסף שוודאי יועלה כנגד הצבעה משוקללת הוא שהמנגנונים שעליהם היא מבוססת (היינו, האונטולוגיה המדוברת, ונתוני האזרחים המאוכסנים בה) פוגעים פגיעה אנושה בזכותנו לפרטיות. לצערנו, הפרטיות הזו כבר נחמסה מאיתנו מזמן, בהסכמתנו המלאה ותוך שאנו משתפים פעולה בשמחה. כיון שהמצב אינו עומד להשתפר, יתכן שכדאי להפוך עז למתוק ולהשתמש בשיטות שחיסלו את הפרטיות לשם שיקום המערכת הדמוקרטית.

בסופו של דבר, זה יהיה מאוד אירוני אם מסד הנתונים העצום ועמו שיטות הפילוח והניתוח שאפשרו למנגנונים עתירי כוח וממון להכפיף את הדמוקרטיה לרצונם, הם שיצילו את הדמוקרטיה ויחזירו את הכוח חזרה לידי בני האדם מהשורה, לטובת כולנו.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

רשימת מקורות

A Different Kind of Disadvantage: Candidate Race, Cognitive Complexity, and Voter Choice M Crowder-Meyer, SK Gadarian, J Trounstine, K Vue - Political Behavior, 2018Van Assche, J., Van Hiel, A., Stadeus, J., Bushman, B. J., De Cremer, D., & Roets, A. (2017). When the heat is on: The effect of temperature on voter behavior in presidential elections. Frontiers in Psychology, 8Looks and Sounds Like a Winner: Perceptions of Competence in Candidates' Faces and Voices Influences Vote Choice.  Klofstad, Casey A .Journal of Experimental Political Science; Washington Vol. 4, Iss. 3,  (Winter 2017): 229-240.Weather, mood, and voting: An experimental analysis of the effect of weather beyond turnout.  A Bassi - 2013

תמונה ראשית: איזון יחסי. תצלום: Westend61, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

44 תגובות על דמוקרטיה משוקללת

    03
    Tabularasa

    מגניב, ובכן בסריקה של המאמר וכל הידוע ברשת על דורון שמיע שדה, וניתוח בעזרת האלגוריתמים החדשים והמורכבים ביותר שפיתחו קונצרסיום של חברות טכנולוגיות העל, נמצא כי על סמך מאמריו התמוהים של הנ״ל יקבל מר שדה 5.22% אחוזי קול-מצביע. לא יותר. נסה להוכיח שלא.
    אני אישית לא יודעע מי אשם יותר: דורון שדה או מערכת אלכסון

04
Rvc1

יש כל כך הרבה בעיות עם המאמר אז אני אציין את המרכזית ביותר. המאמר מתעלם מהשאלה מהי המערכת הפוליטית הנכונה? התשובה היא שמערכת נכונה מגנה על זכויותיו של היחיד. היא מגנה עליו מההמון מדיקטטור ומבעלי הון. המערכת החדשה לא פותרת את הבעיה ולכן היא לא מוסרית בדיוק כמו דמוקרטיה. העובדה שהוא כתה מאמר שלם על מערכת פוליטית בלי לשאול את עצמו מה תפקידה הראוי של הממשלה מלמדת הרבה על הכותב ועל צורת מחשבתו.

    ובכן המאמר מניח שהמערכת הפוליטית הנכונה היא דמוקרטיה. ניתן לחלוק על זה אבל זו הנחת היסוד לצורך הדיון. באופן אישי אומר שאני בהחלט מאמין שדמוקרטיה היא שיטה פחות גרועה מהאחרות וודאי יותר טובה מליברטיניות, מלוכנות וכל שיטה אחרת המוכרת לנו כיום.

      06
      Rvc1

      אתה קראת את המאמר שכתבת? שכולו התקפה על השיטה הדמוקרטית והצעת חלופה?
      אתה אפילו לא מנסה לשאול את השאלה מהו תפקידה של ממשלה. אבל בלי תשובה לשאלה הזאת איך אתה יכול לענות על השאלה איך לבחור את בעלי התפקידים בממשלה?

      קודם כל צריך להבין מה תפקידה של הממשלה מבחינה מוסרית. בלי ההבנה הזו שום פתרון טכני לא יכול לפתור את הבעיות של המערכת הפוליטית.

08
שלטון האגואיזם

לפי הצעת מחבר המאמר תשלל זכות ההצבעה מכל פוליטיקאי ומכל אזרח שחובב סוגיות חברתיות, כלכליות, משפטיות ופוליטיות שמענינות את הצבור ועוסק בעקר בהן, וצבר מומחיות בהן, אבל לטובת צבירת המומחיות הוא הזניח תחומים אחרים בחייו ולכן בהם הוא קבל החלטות רעות, ומכל קצין בכיר שהקדיש כל זמנו ומרצו לתפקידו בשרות הצבור והשאיר את כל ההחלטות שבתחומים האחרים בידי אשתו. זכויות ההצבעה שנשללו כנ"ל יעברו לידי אלה שהקדישו את זמנם דוקא לקבלת החלטות פרטיות שאינן חשובות לצבור.

המאמר הזה בעייתי כבר בהנחת היסוד שלו. דמוקרטיה אתונאית הייתה מיועדת לאזרחים בעלי זכויות, רוב התושבים לא היו אזרחים בעלי זכויות (עבדים, תושבים שאינם בעלי אדמה, נשים, זרים ובעצם כל מי שגם היום הזה אזרחותו מוטלת בספק). מעבר לכך שבין הדמוקרטיה האתונאית לדמוקרטיה המודרנית עומדת תקופה קצרה של כמעט 2000 שנה שבהן מלכים, קיסרים, חשמונים ואפיפיורים קצת צפצפו על המושג דמוקרטיה.
האמת המצערת היא שדמוקרטיה היא עניין שברירי. הסיבה לכך היא שעל מנת שתתקיים דמוקרטיה אנשים צריכים להתחנך לחשיבה עצמאית ולביקורתיות ואין דבר שמפריע לפעולות השלטונית יותר מאשר אזרחים ביקורתיים אשר חושבים באופן עצמאי. כך יוצא שככל ששלטון הוא יותר דמוקרטי כך הוא גם פחות עמיד להתמודדות עם משברים גדולים, פנימיים וחיצוניים ומן הצד השני ככל ששלטון הוא יותר עמיד בביקורת ויעיל בטיפול במשברים, כך הוא פחות מתעניין ומתחשב בדעותיהם של אזרחיו (או בזכויותיהם).
אין ספק שעל מנת להמשיך להתקיים, חייבת הדמוקרטיה להשתנות ולהשתכלל ולהגיב לשינויי הזמן, אולם על מנת ששלטון ימשיך להתקיים צריך גם הוא לשנות את אופיו עם הזמן ולהיות לפעמים פחות דמוקרטי.
ההסטוריה לעומת זאת מלמדת איתנו שאף שלטון ואף שיטת שליטה אינם נמשכים לנצח ולכן הדעות הכל כך נחרצות ובמידה רבה אקצנטריות וראקציונריות של הכותב לגבי השינוי שצריך להיעשות בדמוקרטיה הנוכחית מרגישות לי קצת קטנוניות. יש שני משפטים שעולים לי בראש מקריאת המאמר: ״דמוקרטיה זו חרא של שיטה, אבל עוד לא מצאנו משהו יותר טוב״ (צ׳רצ׳יל) ו״כל החיות שוות, אבל יש כאלו ששוות יותר מן האחרות״ (אורוול). נראה לי שעם כל התיאוריות שהעמיד הכותב לגבי הבעיתיות של הדמוקרטיה בעת הנוכחית, הוא לא באמת התעמק בשאלה מהי בעצם דמוקרטיה.

לדעתי השינוי המשמעותי יותר שצריך להתרחש בזמן הקרוב הוא פחות בשינוי שיטת הבחירה הנהוגה ויותר בשינוי מיבני של החברה עצמה מחברה מדינית ריכוזית בעלת אופי עירוני לחברה מבוזרת יותר של ערי מדינה קטנות ובעלות אופי פאודאלי.
נראה לי מגוחך שבתקופה שבה רוב התקשורת והפעילות האנושית מתנהלת ברשת ורוב העבודה אינה מצריכה קרבה פיזית והליכה יומיומית למשרד אנחנו עדיין מתעקשים לחיות בערים גדולות ואפורות ולסבול מזיהום, מרעש וממחנק וגרוע מכל, מן הנוכחות הבלתי נסבלת של כל כך הרבה אנשים. לפחות מהבחינה הזו השינויים בהרגלי הבחירות בארצות הברית, כמו גם בישראל ובאירופה, הצביעו על שינוי אחד חיובי בתוך כל השינויים המפחידים והרעים שהתרחשו והוא שאין לנו ברירה אלא להפנים שהפריפריה והאזורים הכפריים הם כוח שאסור להזניח או להתעלם ממנו.

    נגעת בנושאים גדולים וחשובים אבל נראה שהמעבר לקהילות קטנות שאני נוטה להסכים איתו באופן אישי (כפי שכבר כתבתי בעבר) איננו ישים ככל הנראה, ואם נחכה לשינוי המוצע כנראה שנאלץ לחיות זמן לא קצר בכאוס תרבותי ופוליטי כפי שמסתמן בשנים האחרונות.

      דורון, הבעיה במה שאתה מציע היא שאתה מערבב כאן בין דמוקרטיה לבין נאורות. על אף שההגדרה של שני המושגים האלו היא מראש די אמורפית הם בשום פנים ואופן אינם חופפים.

      אתה טוען שעל מנת לקבל זכות הצבעה בתחומים כאלו ואחרים אנשים יצטרכו להוכיח את רמת הידע והמעורבות שלהם בתחום, אולם כבר כאן מרחפת העננה של מי קובע מהי רמת המעורבות הראויה ומה נחשב למעורבות כמו גם מהן בעצם ׳תשובות נכונות׳ המראות על רמת בקיאות. זאת אומרת שכבר בשלב הראשון של התכנית שהצעת מושג הדמוקרטיה עומד בסימן שאלה.

      התשובה הראוייה היחידה שאני יכול לחשוב עליה ואני מאמין שאליה חתרת היא שוועדה של מומחים אקדמאים בתחום יצטרכו להחליט לגבי הקריטריונים לדרוג זכות הבחירה. כלומר נציגי ההשכלה והנאורות הם אלו שיחליטו מיהו אזרח ראוי בתחום כזה או אחר ומי לא (האקדמיה בעולם המערבי היא נציגת הנאורות).

      אולם המערכת האקדמאית היא בשום דרך שהיא אינה מערכת דמוקרטית. זוהי מערכת היררכית שבה סטודנטים הם בשום פנים לא שווי ערך למרצים וגם בין המרצים והפרופסורים אין שוויון בה. ציונים, רמה אקדמית של סטודנט והתקדמות לתואר הבא תלויים לעיתים רבות בהחלטה שרירותית של אדם אחד ולא פעם גם במשחקי כח בתוך קבוצה של בעלי שררה. אקדמיה היא ברמה לא מועטה דיקטטורה של הידע.

      כל זאת עוד לפני שהתחלנו בכלל בתהליך קבלת ההחלטות, שהוא בעייתי בפני עצמו. נניח לדוגמה שאנחנו מעוניינים לקבל החלטה לגבי קנייה של מערכת ליירוט טילים, איך יקבע לאיזה תחום אחריות שייכת החלטה כזו? האם מדובר בהחלטה שקשורה למומחים בביטחון או שמא למומחים בפיזיקה ובליסטיקה ואולי זוהי בכלל שאלה מתחום הכלכלה או האסטרטגיה? מכיוון שלכל אחד מהתחומים האלה שייכים אנשים אחרים וקרוב לוודאי שכולם ירצו להשפיע בעניין, איך אתה מתכוון להחליט איזהו הקול הקובע?

      זה לא אומר שאני חושב שכיוון המחשבה שלך אינו נכון או אינו ראוי, לא כל החלטה או מדיניות צריכה להתקבל בצורה דמוקרטית. בפינלנד לדוגמה כל החלטה שנוגעת בתכנים החינוכיים או בשיטות ההוראה נעשית על ידי וועדת מומחים אשר אינה כפופה למשרד החינוך. השיטה הזו אמנם תורמת מאוד לדמוקרטיה, כיוון שדמוקרטיה מתפקדת חייבת שהאזרחים בה יהיו משכילים ובעלי חשיבה עצמאית, אבל לא הייתי קורה לשיטה הזו מערכת דמוקרטית של קבלת החלטות.

      שיטת הדמוקרטיה שאתה מציע היא בהגדרתה לא דמוקרטית וכל ניסיון להכניס בה גוונים דמוקרטיים רק הופך אותה ליותר מסובכת ומורכבת. אבל בתחומים מסויימים ולעיתים על מנת לשמר את הדמוקרטיה ייתכן שהפתרון הראוי הוא לקבל החלטות באופן לא דמוקרטי. אולם אם מחליטים לעשות זאת, נראה לי לא אתי ואפילו מסוכן לקרוא לתהליך החלופי ׳דמוקרטיה׳. בכל מקרה בעיני לפחות רעיונות כמו שוויון זכויות, דאגה לזכויות אדם וחינוך להומניזם באים לפני הרעיון של דמוקרטיה.

דמוקרטיה איננה הדרך למצוא את השליט הנבון ביותר/הפתרון הטוב ביותר/המחשבה הנכונה ביותר/... אלא היכולת לפטר את השליט כשמתגלה שהוא נכשל (קרל פופר החברה הפתוחה ואויביה וכן מקיאבלי בדיונים). הדמוקרטיה בקיצור היא מנגנון של היזון חוזר שמאפשר התאמה ותיקון של ההחלטות השלטוניות. כתוצאה מכך הדמוקרטיה מעולם לא יכולה לסבול הגבלה (חוץ מההגבלות הטבועות בשיטה עצמה) שכן בשום נושא אי אפשר לקבוע מראש מה ידרש לתיקון ומה לא.

הדרישה לרציונאליות מהסוג שמתאר הכותב היא כמובן כושלת ומטרתה האמיתית היא למנוע מהציבור את החירות שלו. האנקדוטות על מזג אויר חסרות כל חשיבות. הדרישה היחידה שהציבור יוכל להחליט היא האם החלטות השלטון טובות לו ולפעול לפי זה. הפלא ופלא זה מספיק. הביקורת האמיתית על השלטון נמצאת בקלפי; לא בבית המשפט המגוחך, לא באקדמיה המנופחת ולא בתקשורת העיוורת. רק האזרחים יכולים להחליט האם החלטות הנבחרים טובות להן ולהחליף אותם אם נדרש.

הפוסל, פוסל במומו אמרו חכמים. אם הדמוקרטיה גוועת, היא גוועת אצל אנשים מסוגו של הכותב שאינם מכבדים את הציבור ומנסים להשליט עליו בכוח את משטר העיוועווים הקומוניסטי שהם מייחלים לו. הם אולי יצליחו להפיל את השלטון אבל לכבוד הם לא יזכו, שכן איזהו מכובד? המכבד את הבריות.

    הציבור הוכיח פעם אחר פעם שהוא נוהה אחרי מקסמי שווא, וש"חוכמת ההמונים" היא יותר טיפשות המכנה המשותף הנמוך ביותר. זו בעיה בסיסית בשיטה. אם מקבלים את הרעיון של דמוקרטיה כשיטת הממשל המועדפת עלינו יש צורך דחוף לשנות את הצורה בה ההצבעה משפיעה על הנציגים, לאוו דווקא בפרלמנט אלא בכל שדרות החיים. על כך במאמר עתידי.

16
אסף

פנטזיה מוזרה ולא ישימה
מכל הדברים התמוהים בה, הכי לא סביר זה המנגנון שיבחן את תוצאות ההחלטות הקודמות של הבוחרים. לפי איזה קריטריון בדיוק? מי יקבע את הקריטריון האוביקטיבי שדרכו בוחנים את התוצאה. מה זה בכלל תוצאה חיובית, בשביל מי, ומתי מודדים?
השאלות האלה נשאלות גם היום, ואף פעם כמעט אין הסכמה. האם ההתנתקות היתה החלטה טובה או רעה? האם קיצוץ תקציב החינוך טוב או רע? האם הסכמי הגז טובים או רעים? היום ובעוד עשרים שנה?
לא קונה את הרעיון של המאמר.

    אני חושש שאתה מבלבל בין שאלות גדולות (כפי שהצגת) לבין האונטולוגיה המוצעת שמפרקת את הבעיה לגורמים קטנים בהרבה ומדידים מאוד. מעבר לכך המאמר לא מתיימר לפתור את הבעיה עד תומה אלא להציע את הכיוון.

      18
      Rvc1

      המאמר לחלוטין לא עונה לפי איזה מדד אתה מדרג קבלת החלטות. איך אתה מחליט אם מישהו מקבל החלטות טובות בחיי היום יום? לפי הצלחה כספית? אז אתה נותן לעשירים לשלוט או לפחות לאלו שהתעשרו בעצמם. לפי הצלחה רוחנית? איך אתה מודד את זה?

        האונטולוגיה היא אכן המפתח, וצריך לפתח אותה כך שתכלול מגוון גורמים שיש להם קולציה טובה *ומגוונת* לדרך קבלת ההחלטות. כאמור, אין לזה פתרון קל, והמאמר איננו מנסה להגדיר אותה בשלב זה, אבל הכיוון בהחלט מבטיח מבחינה מחקרית ויישומית.

20
מוטי ארבל

השאלה כפולה - האם אנחנו מוכנים "לזרוק" חלק מן האחריות על ניהול העניינים של הציבור, ולתת אותה בידיים של אלגוריתם? וגם: האם ההצעה פה לא קרובה מדי ל"מדד חברתי" כמו בסין, כשנותנים ציון לכל אזרח ומזה גוזרים את הזכויות שלו? הרעיון של זיהוי הסכמה טוב, אבל אולי לא האוטומציה שלו. בכל אופן, נראה לי טוב קצת לערער את הרעיון של one man one vote לפחות כדי להצביע על כשלי המצב הנוכחי.

    השאלה אם אנחנו מוכנים נעתנה מזמן. איש לא שואל אותנו. לא כשהיסטורית האשראי שלנו נמדדת, לא כשאנחנו מטורגטים לפרסומות, לא כשאנחנו נדרשים לעבור אינספור מבחנים כדי להתקבל לעבודה, לנהוג, לקבל דרכון וכולי. משום מה כשזה מגיע לזכות הבחירה לפרלמנט עולה זעקה.

23
יובל שפיר

הטיעון שבעלי ההון מטים לטובתם את החוק מדויק, אגב גם בעזרת 'מכוני מחקר' שמחנכים לליברטריאניות ועוד שטויות.
יש שעטנז בין הטיעון הזה שמדבר על פרצות בשיטה לטיעון הקוגניטיבי.
קשה להתייחס לטענות מזג האויר ודפוסי הצבעה ללא מספרים - מה גודל ההטיה?
עניין הקולות הנמוכים קל לנפנוף. ניסוי המעבדה לא מדמה את המציאות, בה התת מודע שלנו, כשיכיר אדם ממשי, יצפה מבעל קול גבוה מדי להיות מספיק מודע לעצמו ותקשורתי כדי לפצות על זה, למשל ברטוריקה טובה, ויחפש פיצוי כזה כעדות ליכולת התמודדות ולחוזקות נוספות. דווקא רציונלי.
יש סתירה במאמר, הוא נותן חשיבות יתר לכלים אינטלקטואלים על תחושות בטן ואז כן משבח את חוכמת הרחוב.
הצבעה ריבועית רעיון מעניין! לא הכרתי.
המערכת שהוצעה על ידי המחבר כמובן לא מעשית ומוטה למניפולציה עוד יותר מהמצב הקיים. אין דרך אובייקטיבית לומר מי מחליט נכון. והכשל הכי גדול - מהסיבה הפשוטה שזו במידה רבה הכרעה ערכית ולא הכרעה עסקית.
אבל בהחלט ראוי שהכותב יקים מועצה שתתן יעוץ ותחזיות לממשלה, מלכ''ר, שחבריו ידורגו כך לפי איכות החלטותיהם. רעיון נחמד.
מעניין אגב לציין שטוני רובינס שצפוי לבקר בארץ, אדם עשיר מאוד שקיבל כנראה החלטה או שתיים עסקיות נכונות בחייו, הוא גרוש. מה יהיה הציון שלו?

25
יוני קרל

הבעיה של הדמוקרטיה הנוכחית (מלבד, כמובן הקושי ביצירת מוסדות ריסון חזקים על השילטון, "שומרי סף" כפי הצעת קארל פופר) היא כיצד למקסם את חכמת ההמונים כדי שלא תהפוך לטיפשות ההמונים כפי שאנו יודעים מדוגמאות פוליטיות רבות.
הפיתרון מצוי בעובדה שגם האנשים בעלי הכלים האינטלקטואלים המוגבלים יודעים לזהות בסביבתם הקרובה את המוצלחים יותר. לפיכך בחירות נציגים מתוך הסביבה הקרובה להם (מיקום גאוגרפי, מקומות עבודה וכו') והנציגים הללו יבחרו מתוך עצמם, בהתכנסויות שונות את המוצלחים שבין הנבחרים ("שרי מאות ושרי אלפים ושרי רבבות" כניסוח המקראי) יעלה כמו במיון בועות את המוצלחים יותר, למעלה.
כך לא תהיה הצבעה המפלה בין מצביע למצביע, אך בסופו של דבר הדמוקרטיה תיהיה מריטוקרטית כחזונו של הכותב

    אני חושש שהשיטה שאתה מכוון אליה נוסתה (בחירות מחוזיות) וסובלת אם לא מאותן בעיות בדיוק, אז לפחות מחלק גדול מהבעיות של דמוקרטיה של נציגים ברמה הלאומית, כיון שהבעיה אינה בנבחרים (שאותם מכיר הבוחר טוב יותר או פחות), אלא ב*בוחרים* שלא כולם בעלי יכולת שווה לבצע בחירה מושכלת באמת. ולכך כיוונתי.

      27
      יוני קרל

      ממש הכוונה לא לבחירות מחוזיות.
      מדובר בקבוצות בסיסיות קטנות הרבה יותר. (דמיין קבוצה בת עשרה אנשים הבוחרת בוחר בודד) הסיכוי שאותו בוחר בודד הוא ייצג את העשרה בבחירות הכלליות, הסיכוינגבוהה ישפר את איכות הבוחרים וללא אפלייה נוסח מריטוקרטיה (בעבר היו לבוגר אוקספורד קול כפול, ואילו כאן נצליח לשפר איכות הבוחרים ללא אפליה).

28
יהושע

דורון
תודה על המאמר, אני מזדהה עם הרבה מהאמור בו
מטבע הדברים אנשים משתנים, לומדים לקח מכשלונות (אני מקוה) ולכן יש לשקלל גם את זמני החלטות ולא רק את טיבן (אדם שהחליט החלטות שגויות בגיל 18, אבל החלטותיו בגיל 40 כולן טובות, אין לזכור לו חטאות נעורים). אבל שיטת השקלול היא בעייתית, כל זמן שאינה אובקייטיבית לגמרי.
פתרון אפשרי אחר הוא לעשות לכל בוחר מבחן, קודם הבחירה, מבחן שיוכן מראש (ואולי יקבל גם את הסכמת המפלגות הגדולות, או לפחות 90 חברי כנסת, וכיוצא) לבדוק אם הצבעתו בנויה על דברים מושכלים, והוא מבין את משמעות הבחירה (יודע להצביע על ההבדלים בין המועמדים), או שהיא בנויה על רגשות שונים, של ממין הענין (המועמד יפה, בן עדתי, וכיוצא). רק מי שיעבור את המבחן יוכל לבחור. ניתן גם לשקלל באיזו מידה את בחירתו עם תוצאות המבחן.
אבל הדבר הראשון שחשוב הוא שיובן שהדמוקרטיה אינה מתפקדת, ואני מאד חושש שיקשה לשכנע בכך.

    אני חושב שזו תוספת מבורכת שאני מודה שהחמצתי. הציון חייב להתעדכן עם השנים כיון שאנחנו כפי שציינת איננו אותם אנשים בגיל 18 ובגיל 48, והוא צריך לכלול מרכיב של "שכחה" כך שייצג נאמנה את האדם בתקופה הרלוונטית בחייו באותה עת. תודה על ההארה.

30
בני קרוב

"ציון קבלת החלטות" - עושים את זה היום בסין - ניקוד לכל אזרח. גם בסדרה "מראה שחורה" .
ומי בדיוק יחליט מהי החלטה טובה ? המפלגה ? מועצת החכמים? הקגב ?

31
אברום רותם

מאמר מאלף ומחדש! שאפו!
מן הסתם לא נמצא שיטה אופטימלית מוסכמת, כי הנחות היסוד שכל בני האדם פועלים לטובתם, ויש להם את הכישורים המתאימים להגיע להחלטה מושכלת לשם כך, ושהם מוסריים (כלומר, לא רואים רק את טובתם האישית אלא מתחשבים גם בטובת הכלל שמסביב) פוט לא עומדות במבחן המציאות...
אך לפחות המאמר מבליט באופן בהיר ןמצביע על החסרונות המובהקים, ההטיות וההסחות של הדמוקרטיה הנוכחית - "לכל אחד קול אחד (בתנאי שטרח להצביע ;-)"
אכן מעורר מחשבה, גם אם הפתרונות המוצעים בעייתיים בעיקר בגלל ההנחה המוסווית, שבכל שיטה, ולא חשוב מה היא, יש אי שם די אנשים מוסריים, שרואים כייעוד לשרת את החברה ולא את ישבנם, שמנהלים את יישום השיטה וכ'ו...

רבים מכם העלו את הטיעון שהקריטריונים לפיהן יקבע ציון קבלת ההחלטות אינם יכולים להיות אובייקטיבים, ידרשו מומחיויות בתחומים שלא לכל אדם יש יכולת להתמחות בהם, או יקבעו ע"י גורמים אינטרסנטים על מנת לשפר את מעמדם וציונם של קבוצת השווים שלהם. כדי שלא אצטרך לענות אישית לכל אחד, בחרתי לכלול את התשובה כאן ועם השואלים האינדיבידואלים הסליחה.

האונטלוגיה המדוברת, זו שתהווה את הבסיס למדידת איכות קבלת ההחלטות של כל אזרח, תהיה מורכבת מנושאים ה*משותפים לכל אדם* באשר הוא כזה. היא לא תבחן את הידע הפיזיקלי שלו, או את רמתו בכלכלה מתמטית, חלילה, האונטולוגיה תפרק את איכות קבלת ההחלטות *היומיומית* של כל אחד מאיתנו. את ההחלטות בנושא משפחה וזוגיות, כלכלת משק בית, בחירת עבודה, התנהלות כלכלית אישית והחזר הלוואות ועוד ועוד, כל עוד מדובר בתחומים המשותפים כמעט לכל אזרח בגיר.

יתר על כן, האונטולוגיה לא תבנה ע"י ועדה, או ע"י המדינה, וודאי שלא על ידי האקדמיה. להפך, היא תוצע על ידי הציבור, כך שכל אדם יוכל להציע נושא שהוא חושב שצריך להופיע בה. לאחר מכן, כפי שנעשה במערכות קונצנזוס (לדוגמא ויקיפדיה, או הצבעה מבוזרת מעל בלוקצ'יין) יבחר הציבור הרחב את הנושאים שלדעת רוב האנשים מייצגים את איכות קבלת ההחלטות של האזרח הסביר. התהליך הזה יתעדכן מזמן לזמן כך שהאונטולוגיה לא תקפא על שמריה ותועמד לכיוונון ע"י האזרחים מדי תקופה שתקבע מראש.

אקווה שזה מבהיר את הענין.

    34
    דן פלד

    תודה על התגובה. אני לא חושב שהיא מספקת אותי מכיוון שאפילו בהסתכלות על עצמי באופן אישי, אני די בטוח שרוב האוכלוסיה לא תראה בעין יפה את הבחירות שעשיתי בחיי ולכן, לשיטתך, כנראה שלא מגיע לי דרוג גבוה ואני דווקא כן חושב שיש לי דבר או שניים לתרום ובכל זאת טוב שהחלטת להגיב.

    איכשהו נראה לי ששיטת המדד שאתה מציע מספקת להמון את הקילשונים והלפידים: לא מוצא חן בעיני אנשים שהחלטתי לחיות בזוגיות עם גויה - הנה ירדו לי שתי נקודות; הבן שלי לא נימול - עוד שתי נקודות; אני אמן ודי עני - הלכה עוד נקודה; מה?! אתם לא נשואים?? יש לה ילדים מלפני?? ולמה הבגדים שלך תמיד מלוכלכים??.. ואני עוד יחסית נורמטיבי (לא שאני מבין מה זה).. מה עם להט״בים ועם ערבים שגרים בשטחים? אם שמעת את שר החינוך שלך השבוע אתה ודאי יודע שזה לא מדע בדיוני, אלו קריטריונים שאנשים מתכוונים להציע. איך אתה מתכוון להסביר להם שאלו אינם קריטריונים ראויים? איך תסביר להם שנטייה מינית או מוצא אתני הם לא בחירה שעשית בחיים? הרי יש סיכוי לא קטן שחלקים נרחבים בציבור יסכימו איתם.

      ובכן דן, אם זו החברה בה אתה (אנחנו) חיי(ם) אף שיטת בחירות לא תציל אותך, וכן, זו אינה אמירה סרקסטית אלא תאור מצב. חברות שבהן הנאראטיב המוביל הוא כפי שתארת אינן חברות דמוקרטיות בהגדרה כיון שסט הערכים שלהם אינו ליברלי גם אם מכנית מכוננים בהם כל סממני הדמוקרטיה המערבית. כך שהטיעון שלך אינו טיעון כנגד השיטה המוצעת אלא יותר כתב אישום כלפי החברה עצמה.

        36
        דן פלד

        אבל בגלל זה העליתי את הנקודה של וועדת החינוך בפינלנד. לטווח הארוך יש לפעמים צורך בהחלטות שרירותיות ארוכות טווח שייעשו על ידי מומחים שאינם כפופים לנטיות הלב של הציבור, ישנו וישפיעו על החברה לעומק ויאפשרו את התקיימותה של דמוקרטיה.

        ברור שהחברה שבה אנו חיים אינה דמוקרטית, זו אינה שאלה של התפתחות טכנולוגית ולא של פייק ניוז או מניפולציות שנעשות על המדיה, זו שאלה של חינוך. זהו בדיוק הרקע שבו כתבת את המאמר הזה: שנראה שהדמוקרטיה בתקופתנו לא מתפקדת ואף מוטלת בסכנה. אבל זו אינה הפעם הראשונה וכנראה שגם לא האחרונה בהיסטוריה שבה הדמוקרטיה תעמוד בסימן שאלה. גם אם שינויים טכנולוגיים ואחרים משפיעים עליה, האיומים על הדמוקרטיה היום אינם באמת שונים באופן מהותי מאלה שאימו על הדמוקרטיה ביוון העתיקה.

        אני מציע לך לקרוא שוב את התגובה של ליאור ולנסות להתעלם מהטון המזלזל והמתנשא מכיוון שהוא מעלה טענה חשובה ומסביר באופן תמציתי את הבעיתיות בהתייחסות שלך לדמוקרטיה. בתהליך של הלוואה בבנק הבנק הוא בעל הממון והאזרח הוא זה שמחזר על הפתחים. בדמוקרטיה לעומת זאת, האזרח הוא בעל הממון, הקול, והפוליטיקאי הוא זה שמחזר על הפתחים. ברגע שאתה מתחיל להבדיל בין קול אחד לאחר והופך את הקריטריונים להצבעה למעין שוק חופשי אתה למעשב מערער את עצם קיומה של הדמוקרטיה.

        ליאור, לדעתי המאמר דווקא כן מעניין ומעלה נקודות חשובות. אינני מסכים עם הנקודות שדורון שדה מעלה, אבל הדיון שעולה מעצם העלתן הוא חשוב ומציף על פני השטח רעיונות וטיעונים שלא היו עולים אם שדה לא היה מאתגר את רעיון הדמוקרטיה. בעיניי לפחות זהו התפקיד החשוב ביותר של כתב עת אינטלקטואלי ומהבחינה הזאת, בין אם נגיע להסכמה וגם אם לא שדה עושה שירות חשוב לרעיון הדמוקרטיה.

        הציניות והביטול של האחר, שגם אני חוטא בהם לעיתים קרובות מדי, מרדדים את הדיון הפילוסופי ואת התקדמות המחשבה. אני ממליץ לך גם ואולי בעיקר במקרים של חוסר הסכמה שלא להמעיט מן האחר ולהתדיין עמו בגובה העיניים. בעיקר כאשר אותו אחר אינו מסתתר ולוקח חלק פעיל בדיון.

37
גיא

אני מסכים לצורך לרענן את שיטת הבחירות ולנצל את היכולות הטכנולוגיות הקיימות היום ולשפר את היכולת של האזרחים להשפיע על החלטות הממשל.
הרעיון שלא כל הקולות שווים אינה יכולה להיות דמוקרטית וקל למצוא פגמים בכל שיטה שתנסה לתת משקולות שונים לאנשים שונים.
האזכור של הרשתות החברתיות, ומונחים כגון בלוקציין, יכולים להוביל לפתרונות אחרים שיתנו לנו את היתרונות המבוקשים על פני השיטה הקיימת של בחירות כל מספר שנים (בדר״כ) עם פתק אחד או שניים בלבד.
פתרון אפשרי שנוכל להצביע מספר רב יותר של פעמים על מספר רב יותר של נושאים. למשל, בכל נושא שכיום מצביעים חברי הכנסת, יוכל כל אזרח להחליט כיצד הוא היה רוצה להצביע. כמובן שלא כל אזרח יצביע בכל החלטה, אבל היכולת לתת את הקול בכל החלטה בה הוא רוצה להתערב, היא בהחלט אפשרית בעולם המקוון שלנו היום וכמובן גם בעתיד. בכל החלטה אחרת, יוכל כל אזרח לתת את זכות ההצבעה למי שירצה, וגם יוכל לקחת אותה חזרה בכל רגע. אם כל האזרחים יחליטו לתת את כל ההחלטות בכל הנושאים לגוף אחד (מפלגה מסוימת למשל), נחזור למצב הקיים. אך השיטה הזאת מאפשרת לי לתת את הקול שלי בנושאי חינוך לאיש חינוך שאני מאמין בו, ואת הקול שלי בנושאי כלכלה לפעיל חברתי שאני מאמין לו, וכן הלאה. אותם אנשים שיקבלו את הפרוקסי שלי להצביע, יכולים להעביר אותם הלאה (כמו שרי המאות והאלפים שהוזכרו למעלה).
ניתן לשכלל את השיטה ולאפשר זירות דיון מקוונות בנושאים שונים, בו יוכלו אנשים שונים להביע את דעתם, להאזין לדעות מומחים ואנשים אחרים, ולהצביע בעת שההחלטות עולות להצבעה.

38
ליאור

וייזמיר. הגבלות אשראי נותנים למי שרוצה אשראי, לא למי שמעניק אותו. במוסדות פיננסים מי שרוצה אשראי זה האזרח. בדמוקרטיה מי שרוצה אשראי זה הפוליטיקאי, לא האזרח. האזרח הוא כאן הבנק. אלה שרצים לתפקיד ציבורי הם אלה שמראים את ההסטוריה של ההחלטות שלהם - לנו, לא להיפך. ועליהם גם לא חלה אתיקה של פרטיות כי הם רצים לתפקיד ציבורי. ובשביל ההסטוריה של ההחלטות שלהם מספיק עתון, שום טכנולוגיה מיוחדת. ובבחירות אנחנו האזרחים נחליט לתת את האשראי לפוליטיקאים לפי איך שבזולה שלנו באותו הרגע, כי אנחנו הבנק.
ולאלכסון בקשה. הסטוריית החלטות פירסומי המאמרים שלכם מהעבר הרחוק מראה שאתם מסוגלים ליותר.

דן, אני חושש שדוגמת האשראי הוצאה מהקשרה לחלוטין. הבעיה שאני מציג היא שהבוחרים שאינם בעלי כישורי קבלת החלטות מוטים על ידי פוליטיקאים צינים (ובעלי יכולת רבה, להרע). אין לזה דבר וחצי דבר עם העובדה שהציבור הוא זה שנותן את האשראי לפוליטיקאים (זה ברור מאליו), וזו הסיבה שהערתי לליאור שלא הבין את המאמר. אם מקבלים את הבעיה שאני מציג כאמיתית (לא חייבים כמובן אבל אז הדיון יוצא מגבולות המאמר) אז עלינו לפתור את הבעיה המוצגת, ולא להתפס למילה אקראית, להוציא אותה מההקשר ולהגיב לדיון תאורטי אחר שאיננו ממין העניין.

מעבר לזה אני חושש שטחנו את העניין עד דק. אני יודע שלדמוקרטיה חוליים רבים, ושההצעה שהעליתי איננה היחידה האפשרית, ובוודאי איננה נטולת פגמים, אבל היא נועדה להתחיל דיון ולעורר מחשבה, ונדמה לי שכך עשתה, ועל כך אני שמח.

42
יהושע

אם מדובר על שקלול הדמוקרטיה, נדמה לי שצריך לצרף קריטריון נוסף
יש אותה זכות למי שתרם למדינה, ומי שלא תרם לה כלל. למשל, אדם שמגיל 18 היה בצבא (ואפילו נפצע, ואיבד חברים קרובים) ואחרי השחרור השתדל ככל כולתו לתרום לחברה, ויש לו תרומה מוכחת בבנין הארץ ובפעילות חברתית לאורך שנים, וילדיו ונכדיו גרים כאן בארץ, והוא ודאי דואג לעתידם, יש לו אותו קול כמו לעולה חדש שהגיע לארץ זה עתה, ואפילו הוא זקן וחולה, ובא לכאן רק כדי לסיים את חייו כאן, וכל קרוביו ומכריו עדיין בחו"ל, בלי תכנית להגיע לכאן בכלל, ואין לו תכנית ולא יכולת לתרום כאן משהו לאחרים. חוש הצדק מחייב שלראשון תהא זכות הרבה יותר גדולה מאשר לשני, בין בשל תרומתו בעבר, ובין בגלל שסביר שדאגתו לעתיד כאן מוחשית יותר, בעוד שהשני מן הסתם אדיש לגמרי למה שיקרה כאן בעוד כמה חדשים. האם לא צריך לשקלל גם קריטריון זה, ודומה לו (ודאי תתחיל מחלוקת מהי תרומה למדינה, ואיך למדוד את דאגת העתיד של אנשים שונים, וצריך לחשוב איך למדוד דברים אלו). ויש בזה ריוח נוסף חשוב, נתינת משקל רב יותר למי שתרם למדינה והיא חשובה לו, תיצור מוטיבציה בריאה לתרום (זו אחת הבעיות בדמוקרטיה שלנו, שגם מי שלא תורם יכול ליהנות מהישגיה, ולא חסרים נצלנים).

43
שי בן יהודה

1. לדעתי תמצא מתאם חזק בין היסטוריית קבלת החלטות טובות להצלחה כלכלית ול IQ גבוה. בכל מקרה, לא נראה לי שחסר היום כוח לקבוצות אלו ואתה רק מציע לחזק אותם...

2. אני לא מסכים להנחת היסוד שלך שטראמפ הוא דוגמא לטיפשות ההמונים. לדעתי הוא ממש דוגמא לחכמת ההמונים אשר מוכנים לבלוע את מגרעותיו ולהרויח הורדת כוח של אליטות PC, שלדעתם של "ההמונים", מקבלות אזימוט סוציאליסטי מסוכן.

יתכן שמאמר זה נוצר מחוסר היכולת של אליטות ה PC להקשיב ולקבל את הלגיטימיות של דעות השונות משלהן. (עד כדי רצון לזרוק את הדמוקרטיה בשביל להשליט את דעותיהם הנאורות...) מקווה שזה אינו המקרה כאן.

3. ואם בכל זאת, אכן זאת הסיבה למאמרך, עצתי לך, דורון: תחשוב לרגע שמתוך עשרות המיליונים תומכי טראמפ וביבי ישנם מספר מיליונים בודדים עם IQ גבוה משלך ורמה מוסרית גבוהה משלך.
תמצא אחד או שניים כאלה, תגייס הרבה ענווה, תוריד דעות קדומות, שחרר PC, ותקשיב להם בלי להתווכח, שחרר עוד PC, נסה להפתח ולראות זוויות אחרות מחוץ לעולם ה PC. ואז אולי אפילו יתגנב הספק האינטלקטואלי שאתה בידיים הרבה יותר טובות, חכמות ובטוחות מהאלטרנטיביות הפוליטיות שהיית מקווה לראות בשלטון. ואולי בבכל זאת שיטת הבחירות הנוכחית היא הרע במיעוטו.

תחשוב שלך קשה לראות את זה, כי אתה חלק מקבוצה שבה אקסיומטית מושג הטוב קשור ל: שיויון חברתי, זכויות אדם שאינו אזרח המדינה, כח לאליטות אינטלאטואליות (בית משפט) ומנגד אקסיומטיות הרע הוא "לאום", "דת" (המכונים חשוכים) ו "פערים כלכליים" בין בני אדם.
ישנם אחרים הרואים את הטוב יותר באיזור "החופש", "ערך חיי אדם" ורואים מושגים כמו "שיוויון חברתי", "זכויות אדם שאינו אזרח במדינתי", "לאום", ו"דת", "פערים כלכליים" בצבעים אפורים תלויי הקשר ויישום. תן להם כבוד...

44
אליקים

מה שהעולם הזה צריך באמת זה דיקטטור עוצמתי ונורא שיצליח לכפות על כלל האוכלוסייה שינויים גנטיים מונעי אגרסיביות. באמת עכשיו, תנו לי בעיה אחת שלא תיפתר ככה.