האדם הצוחק

מדוע אנו צוחקים? האם יש קשר בין צחוק ומעמד חברתי? מה מגלה עלינו הצחוק שלנו? במה הוא מסייע לנו בחיים?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

בשנת 1957, הבי בי סי שידר סרט תיעודי קצר על חורף מתון, שהוביל לפגיעה ביבולי הספגטי השוויצרי בעיר טיצ'ינו. בנימה יבשה ומכובדת, השדרן ריצ'רד דימבלבי תיאר כיצד אפילו בשבועות האחרונים של חודש מרס, מגדלי הספגטי המקומיים חוששים מפני קרה מאוחרת, שאולי לא תשמיד את יבולי הפסטה, אבל היא עלולה לפגום בטעם ולגרום לירידת מחירים. הקריינות ליוותה את הצילומים שבהם נראו משפחות כפריות קוצרות אטריות ספגטי ארוכות מעצים, ומניחות אותן להתייבש ב'שמש האלפים החמימה'.

מובן מאליו כי מאות האנשים שצלצלו לבי בי סי בבקשה לדעת היכן יוכלו להשיג שיחי ספגטי משלהם, לא שמו לב לתאריך השידור של הסרטון: האחד באפריל. המתיחה הייתה כל כך מוצלחת, שאפילו חלק מאנשי הבי בי סי נפלו בפח, ובסופו של דבר נשמעה ביקורת על שילובה של מתיחת האחד באפריל בתכנית חדשות רצינית.

צחוק הוא פעילות המשותפת לכל התרבויות האנושיות בעולם, וקיים אפילו אצל עכברושים, שימפנזים וקופי בונובו

לא ברור כיצד הפך האחד באפריל ליום חג המוקדש למתיחות וצחוק, אם כי ישנם היסטוריונים הגורסים כי המקור הוא בחג הרומאי Hilaria. בני האדם מתחילים לפתח חוש הומור כבר בגיל שישה שבועות, אז מתחילים התינוקות לצחוק ולחייך בתגובה לגירויים. צחוק הוא פעילות המשותפת לכל התרבויות האנושיות בעולם, וקיים אפילו אצל עכברושים, שימפנזים וקופי בונובו. בדומה לרגשות והבעות פנים אנושיים אחרים, צחוק והומור מספקים לחוקרים שפע חומרים שמהם ניתן ללמוד על הפסיכולוגיה האנושית, החל בשורשים ההתפתחותיים של השפה וכלה בפעילות המוחית הכרוכה בתפישה חברתית.

תינוק צוחק

תינוק צוחק. תצלום: ECohen

השפה הנסתרת של הצחוק

תיאוריות המתמקדות בהתפתחות הצחוק מייחסות לו חשיבות ככלי הסתגלותי לתקשורת חברתית. מחקרים הראו כי אנשים נוטים יותר לצחוק בתגובה לסרטון וידיאו שהושתלו בו צחוקים, מאשר מול סרטון ללא פסקול כזה, וכי הסיכוי שיצחקו בנוכחות אחרים גבוה פי 30 מהסיכוי שיצחקו לבדם.

הגירוי ההכרחי לצחוק אינו בדיחה, אלא נוכחות של אדם אחר

"הגירוי ההכרחי לצחוק אינו בדיחה, אלא נוכחות של אדם אחר", כותב רוברט ר. פרווַיין (Provine), מומחה לצחוק, חבר האגודה הפסיכולוגית האמריקנית ופרופסור בדימוס מאוניברסיטת מרילנד , במאמר בכתב העת Current Directions in Psychological Science.

תראו למשל את הצחוק המלאכותי שמוצמד לקומדיות טלוויזיונית: פסקול הצחוק הוא חלק קבוע מקומדיות כמעט מאז הולדת הטלוויזיה. מהנדס הקול של סי בי אס צ'ארלי דאגלס שנא את ההתעסקות בצחוקים של הקהל באולפן, שלא תמיד צחק במקומות המתאימים, ולכן בשנת 1950 הוא החל להקליט 'פסקולי צחוק' משלו. תוספות הצחוק הראשונות האלה נועדו לסייע לקהל בבית להרגיש כאילו הוא צופה בתכנית בסיטואציה חברתית יותר, כאילו שהוא יושב באולם תיאטרון צפוף. דאגלס אפילו הקליט סוגים שונים של צחוק, כולל צחוקים רועמים וצחקוקים עדינים, וכן תערובות שונות של צחוק מגברים, נשים וילדים.

דאגלס גילה כך את אחת האיכויות של הצחוק, המעוררת כיום עניין בקרב חוקרים: 'חה חה חה' פשוט, משדר כמות אדירה של מידע חברתי חשוב.

למשל, מחקר בינלאומי רחב היקף במיוחד שנערך ב-2016 גילה כי בכול העולם, אנשים מסוגלים לזהות בצחוק את אותם אותות חברתיים זעירים. דוגמאות של צחוק נאספו מזוגות של תלמידי קולג' דוברי אנגלית – חלקם חברים ואחרים זרים – שהוקלטו במעבדה באוניברסיטת קליפורניה, בסנטה קרוז. קבוצה מעורבת שכללה יותר משלושים חוקרים בתחום הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה והביולוגיה, השמיעה את קטעי הצחוק המוקלטים ל-966 מאזינים מ-24 חברות שונות על פני שש יבשות, החל בשבטים ילידיים בגינאה החדשה וכלה בבני מעמד הפועלים בערים גדולות בהודו ובאירופה. המשתתפים במחקר נשאלו האם לדעתם שני הצוחקים הם חברים או זרים.

בממוצע, התוצאות מכל 24 התרבויות היו אחידות להפליא: ב-60% מהמקרים הצליחו הנשאלים להעריך את טיב היחסים לאחר שהאזינו לצחוקים.

אבוריג'ינים, אוסטרליה, צחוק

נערה אבוריג'ינית צוחקת, אוסטרליה. תצלום: כריסטי.

החוקרים גילו גם שסוגים שונים של צחוק עשויים לשמש כאיתותים על היררכיות חברתיות מורכבות בין בני אדם. במהלך שני ניסויים, קבוצה של חוקרים מתחום הפסיכולוגיה, בראשות כריסטופר אובֵיס (Oveis) מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, גילתה כי אנשים בני מעמד גבוה צוחקים אחרת מבני מעמד נמוך, וכי זרים המנסים לזהות את מעמדו החברתי של אדם נוטים להיות מושפעים מהאיכות הדומיננטית או הכנועה של צחוקו.

סוגים שונים של צחוק עשויים לשמש כאיתותים על היררכיות חברתיות מורכבות בין בני אדם

"צחוק בנוכחות אחרים היא עדות לכך שהאינטראקציה הזו בטוחה", מסבירים החוקרים. "במרבית הקבוצות החברתיות, חל איסור על מעשים אלימים או כאלה שנועדו להבהיר שליטה, אך השימוש בצחוק מאפשר לאנשים להפגין שליטה, כי הצחוק הופך את המעשה לרציני פחות".

בחקר הראשון, החוקרים רצו לדעת האם אנשים ממעמד גבוה ונמוך באמת נבדלים בצחוקם.

בכדי לבחון זאת, 48 תלמידי קולג' זכרים חולקו אקראית לקבוצות בנות ארבעה משתתפים, שבכל אחת מהן היו שני חברים שמעמדם נמוך ("חברים" שהצטרפו לאחווה רק חודש קודם לכן), ושני חברים ממעמד גבוה (סטודנטים ותיקים יותר, הפעילים באחווה כבר שנתיים לפחות).

הצחוק הוקלט בווידיאו, בזמן שחברי הקבוצה עסקו במשימת ההקנטה. כל אחד מהחברים בתורו זכה להיות קורבן של הקנטות קלילות מצד עמיתיו. המקניטים המציאו לו כינוי שהתבסס על ראשי תיבות אקראיים (למשל: ל"א הפך ל'לוזר אידיוט') ולאחר מכן סיפרו סיפורים מבודחים על מקור הכינוי.

קבוצה אחת של מפענחים (שלא הכירה את השערת המחקר) בחנה את כל הצחוקים שהוקלטו בווידיאו וקבוצת מפענחים שנייה (שגם היא לא הכירה את השערת המחקר) התבוננה בסרטונים ודירגה את מידת הכניעה או הדומיננטיות של כל צחוק שנשמע, בסולם שבין 3- (כניעה ברורה לגמרי) ל-3 (דומיננטיות ברורה). צחוקים שזכו לציון ממוצע של 2 או יותר סווגו כדומיננטיים, ואילו צחוקים שקיבלו ציון ממוצע של 2- או פחות סווגו ככנועים.

קבוצה שלישית של מפענחים, שגם הם לא שותפו בהשערת המחקר, סיווגו את צלילי הצחוק על פי מאפיינים מוגדרים – עוצמת קול, גובה, מנעד, אפנון, קלילות ומהירות ההתפרצות – מאפיינים הקשורים בהתנהגות חסרת עכבות.

"אם צחוקים דומיננטיים הם יותר משוחררים מעכבות מאשר צחוקים כנועים, כפי ששיערנו, הם אמורים להפגין עוצמת קול ברורה יותר, מנעד קולי גדול יותר והתפרצות מהירה יותר", מסבירים אוביס ועמיתיו למחקר.

צחוקים דומיננטיים דומים יותר לצחוק אמיתי מאשר צחוקים כנועיםהניתוח גילה כי, כצפוי, חברי אחווה ממעמד גבוה יותר הפיקו יותר צחוקים דומיננטיים ופחות צחוקים כנועים מחבריהם שמעמדם החברתי נמוך יותר. הצחוקים הדומיננטיים היו גבוהים יותר, רמים יותר ובעלי גוון משתנה יותר מאלה הכנועים. במובן זה, נראה כי לצחוק דומיננטי ישנם מאפיינים שחוקרים זיהו בצחוק אמתי (להבדיל מצחוק מזויף): שינויים תכופים יותר בגובה הצליל ועוצמתו, והתפרצויות קול מהירות יותר.

מחקר קודם שהתפרסם בכתב העת Psychological Science מצביע על כך שעמדת כוח עשויה להשפיע על האותות הקוליים באופן שבו אנחנו מדברים. קולות של אנשים הממלאים תפקידים רבי עוצמה נוטים להגיע לצלילים גבוהים יותר, אך בו זמנית להיות חדגוניים יותר. מאזינים שלא היו מודעים לניסוי, הצליחו לזהות אותות קוליים שהעידו על מעמד: הם דירגו נכונה את האנשים בקבוצת בעלי השררה כעוצמתיים יותר, במידה מפתיעה של דיוק, בכ-72% מהמקרים.

ממצאים מניסוי אחוות הסטודנטים הראו גם כי בעלי מעמד נמוך נטו יותר לשנות את צחוקם על פי חשיבות התפקיד שמילאו. כלומר, הם צחקו צחוק דומיננטי יותר כשמילאו את התפקיד 'החשוב' כמקניטים. לעומתם, בעלי המעמד הגבוה שמרו על דפוסי צחוק דומיננטי אחידים במהלך משחק ההקנטות כולו, בלי קשר לתפקיד שמילאו, כמקניטים או מוקנטים.

צחוק, תלמידות, בנגלדש

תלמידות צוחקות ביציאה מבית הספר בבנגלדש. תצלום: World Bank Photo Collection

במחקר אחר, צוות החוקרים בחן האם צופים שלא היו בסוד העניינים יכולים לזהות את מעמדו החברתי של משתתף על פי צחוקו, והאם סוג הצחוק (דומיננטי או כנוע) עשוי להשפיע על שיפוטם ביחס למעמד החברתי.

קבוצה של 51 תלמידי קולג' נתבקשו אקראית להאזין ל-20 הקלטות צחוק מניסוי החברים באחווה. כל משתתף האזין למספר זהה של צחוקים דומיננטיים וכנועים שצחקו בעלי מעמד חברתי גבוה ונמוך. המשתתפים דירגו את מעמד הצחוקים בסולם של 9 נקודות. ואכן, צוחקים שהפיקו צחוקים דומיננטיים יותר נתפשו כבעלי מעמד חברתי גבוה משמעותית מן הצוחקים שהפיקו צחוקים כנועים.

"זה היה נכון במיוחד בכל הנוגע לבעלי מעמד נמוך, שדורגו כבעלי מעמד גבוה משמעותית כשהפגינו צחוק דומיננטי ולא כנוע", מציינים אוביס ועמיתיו. "מכאן שבעלי מעמד נמוך המפגינים, בכל פעם שמתאפשר להם, צחוק יותר דומיננטי, עשויים להיתפש על ידי אחרים כבעלי מעמד גבוה יותר".

עם זאת, בכל פעם שהמאזינים שמעו את צחוקו של אדם בעל מעמד גבוה – צחוק דומיננטי או כנוע – הם דירגו אותו כבעל מעמד יחסית גבוה.

לא ברור אם הדבר נובע מכך שצחוקים של בעלי מעמד חברתי גבוה כוללים מאפיינים שלא נמדדו במחקר הנוכחי, או שחברי אחווה בעלי מעמד גבוה לא הצליחו להפיק צחוקים נמוכי-מעמד משכנעים בעת שהוקנטו.

מוקדם מדי?

בכל הקשור לקומדיה, לעתים קרובות עובר גבול דק בין אהבה ושנאה. השאלה מה גורם לאדם להיות מצחיק (או לא) היא שאלה שפילוסופים מנסים כבר אלפי שנים למצוא לה תשובה. אבל צמד חוקרי פסיכולוגיה מציעים תיאוריה המסבירה מדוע אנחנו צוחקים מבדיחה אפלה על רצח וגם משורת מחץ מטופשת או משחק מילים.

החוקרים פיטר מקגרו (McGraw) מאוניברסיטת קולורדו במחוז בולדר, וקיילב וורֶן (Warren) מאוניברסיטת אריזונה, סבורים כי נקודת המבט השלילית מהותית לחלק מההומור – וכי בדיחה אינה יכולה להיות מצחיקה מבלי להפר נורמה או לעבור על כלל כלשהו. אבל עבירות כאלה אינן מרחיקות לכת מדיי. אחרת הן לא מוצאות חן או אפילו מגעילות ומטרידות. על פי תיאורית ה'הפרה הבלתי מזיקה' (Benign Violation Theory) של החוקרים, עבירה נחשבת מצחיקה כשהיא מפרה כלל או נורמה, אבל נותרת בלתי מזיקה.

מעבדת מחקר ההומור של מקגרו וורן (HuRL) ערכה מספר מחקרים שבחנו את הקריטריונים המדויקים שגורמים לנו לראות במצב קומי מסוים מצב בלתי מזיק או לא. לטענתם, לצד חומרת ההפרה של נורמות, תחושה של מרחק פסיכולוגי מאותה עבירה – במובנים של חלל, זמן, מערכות יחסים או דמיון – מהווה מרכיב מרכזי בהפיכת מצב לא נעים למצב מצחיק.

האחים מרקס, הומור

הומור מפר כללים: האחים מרקס. תצלום: Insomnia Cured Here

למשל, במחקר שפורסם ב-Psychological Science בחנו החוקרים את השפעת המרחק הפסיכולוגי במושגים של זמן. בהשראת הציטטה הנודעת של מרק טווין "הומור הוא טרגדיה, בתוספת זמן", צוות החוקרים בדק כיצד הזמן שחלף משפיע על תפישתו של אירוע כמצחיק או מכאיב.

"אם מרחק מעצים את הפן המצחיק של הפרות חמורות (כלומר: טרגדיות), אבל מקטין את הפן המצחיק של הפרות קלות (כלומר, תקלות), אז אירועים אוטוביוגרפיים שהופכים יותר מצחיקים עם הזמן אמורים להציג עבירות חמורות יותר מאלה שהופכים פחות מצחיקים בחלוף הזמן", כותבים החוקרים.

ממחקר אחד עולה כי אירועים בחיי אנשים שהפכו מצחיקים יותר כשחלף זמן, היו אירועים חמורים יותר (למשל, תאונת דרכים( ואילו אירועים שלאחר זמן איבדו את ההיבט המצחיק שהיה בהם, נתפשו כהפרות קלות יותר של הכללים (למשל, פציעה בבוהן).

מחקר אחר בחן את השפעת המרחק על ידי הצגת דימויים כהיפותטיים או אמתיים. קבוצה של 67 סטודנטים נתבקשה לדרג את מידת ההומור שמצאו בדימויים מאתר אינטרנט. לחברי קבוצת 'הקרובים' לאירוע נאמר כי הם עומדים לראות תמונות אמתיות ש"לא שונו בתכנה לעיבוד תמונה"; למשתתפים בקבוצה 'הרחוקים' נאמר כי הם עומדים לצפות ב'תמונות מזויפות' ש"עובדו בתכנת מחשב".

בתמונה אחת נראתה הפרה חמורה: תמונה 'קרוננברגית' של אדם שתוחב אצבע דרך האף והיא מזדקרת דרך ארובת העין שלו. בתמונה האחרת נראתה הפרה מתונה יותר: גבר שנטיפי קרח גדולים תלויים על זקנו הקפוא. המשתתפים השתמשו בסולם בן שש נקודות כדי לציין עד כמה התמונות מצחיקות אותם.

הסטודנטים דירגו את התמונה המטרידה יותר של ארובת העין הריקה כמצחיקה יותר, כשנאמר להם שהיא מזויפת, אבל ציינו כי התמונה הפחות מטרידה, שבה נראה הזקן הקפוא, מצחיקה יותר, כשנאמר להם שהיא אמתית.

"מן הממצאים האלה עולה כי בקומדיה נדרש דיוק קשה להשגה – מוכרחים למצוא תערובת מדויקת בין חומרה למרחק, כדי ליצור רושם של הפרת כללים שאינה מזיקה", אומר מקגרו.

השפעתו הממריצה של ההומור

אתם מתקשים לסיים פרויקט בזמן? טוב, שימו בצד את ה'רד בול' הזה, ועברו ליוטיוב. ברצינות – יכול להיות שצפייה בסרטונים מצחיקים של חתולים היא בכלל לא רעיון רע. ממחקר של הפרופסורים למנהל מ-Australian National University דייוויד צ'נג (Cheng) ולו וונג (Wang) עולה כי יתכן שחשיפה לגירויים מצחיקים עוזרת לאנשים להתמיד בביצוע מטלות מעיקות.

צ'נג וונג גילו בשני מחקרים שונים כי אנשים שצפו בסרטונים מצחיקים לפני ביצוע מטלות, התמידו במטלות המעיקות במשך זמן כפול מכפי שעשו זאת אלה שהתבוננו בסרטונים ניטרליים או חיוביים, אבל לא מצחיקים.

מחקר קודם גילה כי הומור עשוי לסייע להחלמה ממצבי מצוקה, ואפילו מעצים את יכולת העמידה של אנשים בכאב גופני. בעולם העסקים, ארגונים מצלחים רבים כמו החנות המקוונת 'זאפוס', וירג'ין וגוגל בונים במיוחד אזורי משחק המשולבים במקום העבודה, ומארגנים ימי כיף, כדי להתמודד עם אופייה המלחיץ של העבודה, לשפר את מצב הרוח ולהגביר את הפריון.

ואכן, במאמר משנת 2007 שהתפרסם ב-Current Directions in Psychological Science, שני חברי האגודה הפסיכולוגית קתלין ד. ווס (Vohs) מאוניברסיטת מיניסוטה ודיאן מ. טייס (Tice) מאוניברסית פלורידה סטייט, הראו כי הומור הוא גורם שעשוי למתן או לבטל את השפעת התשישות הנפשית.

עיראק, רובין ויליאמס, צבא ארצות הברית

חיילים אמריקנים צוחקים במהלך מופע של רובין ויליאמס בעיראק, 2010. תצלום: צבא ארה"ב, הכוחות בעיראק

צ'נג וונג מעלים השערה דומה, שלפיה הומור עשוי לספק הפוגה ממצבים מעיקים במקום העבודה. ה'הפסקה הנפשית' הזו עשויה לא רק למנוע תשישות שמקורה בעבודה, אלא גם לסייע במילוי מצברים נפשיים, ובסופו של דבר לאפשר לאנשים להתמיד לאורך זמן בביצוע מטלות קשות.

על מנת לבחון את התיאוריה הזו, החוקרים הזמינו למעבדה שלהם 74 תלמידי מנהל עסקים. נאמר להם שהם משתתפים בניסוי העוסק בתפישה. הם ביצעו משימה מתישה-נפשית במסגרתה נתבקשו למחוק את כל מופעי האות E בטקסט שאורכו שני עמודים. לאחר מכן כל אחד מהסטודנטים צפה, אקראית, בסרטון מצחיק, מספק או כזה שאינו מעורר רגש.

הסרטון המצחיק שהוצג לסטודנטים היה קטע מתוך הקומדיה הבריטית 'מיסטר בין'. לקבוצת הצופים בסרטון מספק הוצגו דולפינים שוחים באוקיאנוס. הסרטון הניטרלי היה סרט 8 מ"מ שעסק בניהול ויועד לתלמידי מנהל עסקים. מיד לאחר הצפייה בסרטונים, המשתתפים נתבקשו לדווח מה הם מרגישים, מתוך רשימה של 16 רגשות מובחנים (למשל: שעשוע, כעס, גועל), ולדרג את עוצמת הרגש על פי סולם של 7 נקודות.

לאחר מכן השלימו הסטודנטים מטלות מתמשכות, שבמסגרתן נאלצו לשחק במשחק שלמעשה לא ניתן לנצח בו. הם נתבקשו לנחש את פוטנציאל הביצועים של עובדים, על סמך הפרופילים שלהם, ונאמר להם כי כדי לנצח הם צריכים לבצע עשר הערכות נכונות ברצף. אלא שהתוכנה הפכה את המשימה הזו לכמעט בלתי אפשרית. המשתתפים הורשו לפרוש מהמטלה בכל שלב.

הסטודנטים שצפו בפרק מצחיק של 'מיסטר בין' השקיעו במטלה הזו הרבה יותר זמן מאחרים, וביצעו פי שתיים יותר הערכות מהסטודנטים בשתי הקבוצות האחרות.

צ'אנג וונג שיחזרו את התוצאות בניסוי שני, שבמהלכו היה על המשתתפים לפתור תרגילי כפל ארוכים ללא עזרת מחשבון. גם הפעם, המשתתפים שצפו בסרטון מצחיק בילו זמן ארוך יותר בביצוע המשימה, ופתרו נכון יותר תרגילים מחבריהם שלא צפו בסרטון מצחיק.

"על אף שהתברר כי הומור מפוגג מתח ומסייע ליצירת קשרים חברתיים, הגישה המקובלת לביצוע מטלות עדיין ממליצה לרכז את כל המאמצים במשימה ולהימנע מכל מה שעלול להסיח את דעתנו מהשגת המטרות, ובכלל זה הומור", מסכמים צ'נג וונג. "לדעתנו הומור אינו רק מהנה כי אם – חשוב יותר – ממריץ".

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

אלכסנדרה מישל היא כתבת מדע ב-Association for Psychological Science.

מקורות:

Baumeister, R. F., Vohs, K. D., & Tice, D. M. (2007). The strength model of self-control. Current Directions in Psychological Science, 16, 351–355. doi:10.1111/j.1467-8721.2007.00534.x
Bryant, G. A., Fessler, D. M. T., Fusaroli, R., Clint, E., Aarøe, L., Apicella, C. L., … Zhou, Y. (2016). Detecting affiliation in colaughter across 24 societies. Proceedings of the National Academy of Sciences, 113, 4682–4687. doi:10.1073/pnas.1524993113
Cheng, D., & Wang, L. (2015). Examining the energizing effects of humor: The influence of humor on persistence behavior. Journal of Business and Psychology, 30, 759–772. doi:10.1007/s10869-014-9396-zKo, S. J., Sadler, M. S., & Galinsky, A. D. (2014). The sound of power: Conveying and detecting hierarchical rank through voice. Psychological Science, 26, 3–14. doi:10.1177/0956797614553009McGraw, A. P., & Warren, C. (2010). Benign violations: Making immoral behavior funny. Psychological Science, 21, 1141–1149. doi:10.1177/0956797610376073McGraw, A. P., Warren, C., Williams, L. E., & Leonard, B. (2012). Too close for comfort, or too far to care? Finding humor in distant tragedies and close mishaps. Psychological Science, 23, 1215–1223. doi:10.1177/0956797612443831Oveis, C., Spectre, A., Smith, P. K., Liu, M. Y., & Keltner, D. (2016). Laughter conveys status. Journal of Experimental Social Psychology, 65, 109–115. doi:10.1016/j.jesp.2016.04.005Provine, R. R. (2004). Laughing, tickling, and the evolution of speech and self. Current Directions in Psychological Science, 13, 215–218. doi:10.1111/j.0963-7214.2004.00311.x

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: קליפה של בננה. תצלום: Harvey Tsoi, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אלכסנדרה מישל, APS Observer.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על האדם הצוחק