האם הפילים מועמדים לקידום?

ייתכן שלפילים יש התכונות המינימליות הנדרשות כדי לקבל מעמד של אדם – גילוי הדומה והשונה בינינו ובינם עשוי לסייע לנו להבין את עצמנו, בני האדם המוצהרים
X זמן קריאה משוער: חצי שעה

האם עמדתם אי פעם בשדה מלא פרות? אין ספק שהן מודעות זו לזו, אבל באופן מצומצם ביותר. כשהן רועות, הן נשארות פחות או יותר בקבוצה אחת, לא מתפזרות וגם לא מתנגשות במכוון בחברות העדר האחרות. צעקות מושכות את תשומת לבן, אבל הן מגיבות להן בעיון שטחי ביותר, וכאשר הן מבינות שאיש אינו עומד לאיים או לפנק, הן חוזרות עד מהרה להעלות גרה בנחת. פרות אינן מחליטות כיצד להגיב למראות, לקולות ולריחות על סמך התבוננות מעמיקה בתגובות של חברותיהן לעדר (וזאת הסיבה שהן עלולות להבהיל זו את זו ולעורר בהלה המונית). ביסודו של דבר, פרה בחיק העדר היא פרה לבדה.

אפילו בעדרים השלווים ביותר יש חשמל תקשורתי באוויר. התקשורת ביניהם בלתי פוסקת: קשר עין, מגע, תנועות חדק ואוזן –  הפילים קשובים ומגיבים לכל אלה. פילים מפיקים צלילים בתדר נמוך שאת רובם איננו מסוגלים לשמוע, אבל את תוצאותיהם אנו רואים גם רואים

אבל אם תעמדו או תצעדו בין פילים, תבינו עד מהרה כי מדובר בחוויה שונה בתכלית. אפילו בעדרים השלווים ביותר יש חשמל תקשורתי באוויר. התקשורת ביניהם בלתי פוסקת: קשר עין, מגע, תנועות חדק ואוזן –  הפילים קשובים ומגיבים לכל אלה. פילים מפיקים צלילים בתדר נמוך שאת רובם איננו מסוגלים לשמוע, אבל את תוצאותיהם אנו רואים גם רואים. לדוגמה, אם תהיו עצבניים, כל הפילים הבוגרים יבחינו בכך וייעשו לא שקטים בעצמם. לרוב הם פועלים בהתאם לאותות מן הנקבה המנהיגה, המטריארכית. כשאתם בחיק עדר הפילים, אינכם לבד; אתם נמצאים בתוך אטמוספירה טעונה, רוויה בנוכחות ובתחושות. למתבוננים מבחוץ, פילים נראים כיצורים בעלי תודעה ומודעות, בעלי נקודות מבט עצמאיות המתגבשות על סמך אינטראקציות המתאפיינות בקשב ובכבוד הדדי.

פילים, עדר פילים

משהו קורה פה, יש חשמל באוויר. תצלום: בראד.

מה חשיבותו של הניגוד הזה? ידוע לנו שפילים הם יצורים חברתיים יותר – וחכמים הרבה יותר – מאשר פרות. אבל ההשוואה הזאת אינה מסתכמת בסוגיות של אינטליגנציה וערנות. אני חושב שייתכן כי לפילים יש היכולות הקוגניטיביות והרגשיות הנדרשות כדי להיחשב "אדם" [Person]. איני טוען, מן הסתם, שהם משתייכים למין "הומו ספיינס", אלא שאולי יש להם הפוטנציאל לזכות ב"מעמד של אדם" (personhood) שיהיה בבחינת הכרה בייחודיות שלהם. כמו פילוסופים רבים, אני חושב שהיות אדם אינו שקול להיות אורגניזם חי בעל דנ"א אנושי.

אני חושד שבסך הכול חסרים לפילים מבני מידע מסוימים, מבנים מוסדיים מסוימים, והמוטיבציות להשתמש בהם

אל תטעו: איני חושב שפילים מבטאים כעת את מלוא טווח היכולות האישיות והיצירתיות שבני האדם מבטאים. אבל אני חושד שבסך הכול חסרים להם מבני מידע מסוימים, מבנים מוסדיים מסוימים, והמוטיבציות להשתמש בהם. אצל בני אדם, אנו יודעים כיצד המבנים הללו נראים: אלה הספרים, הסרטים, המוזיאונים והחוקים שמכוננים בעולם רעיונות שאחרת היו קיימים רק בתוך הראש שלנו. יכול להיות שהמון המון דברים מתחוללים בתוך ראשיהם של הפילים, והם פשוט לא קיבלו את המוטיבציה המתאימה להחצין את הדברים האלה ולאחסן אותם בסביבה בדומה לבני האדם.

עם זאת, אם ברשות הפילים אכן נמצא החומר השכלי היסודי שנדרש כדי לזכות ב"מעמד של אדם", ייתכן שבעתיד הקרוב נוכל לנווט אותם אל מקום שבו יוכלו לבטא את זכאותם למעמד זה באופן רחב יותר. ניסויי הכלכלה ההתנהגותית שעמיתי ואני מתכננים לערוך בקרב קבוצה של פילות פראיות למחצה בדרום אפריקה, אמורים להתחיל לבחון את היתכנותה של ההשערה המרתקת הזאת.

עצם המחשבה שפילים יזכו ל"מעמד של אדם" עלולה להיראות מגוחכת, או רומנטית להפליא, או אולי שני הדברים גם יחד. אבל יש סיבות מוצקות להתייחס אל המחשבה הזאת ברצינות, ואני חושב שהסיבות האלה הן בעלות חשיבות מדעית מחד גיסא ומוסרית מאידך גיסא. כפי שטען הפילוסוף פיטר סינגר (Singer), הקִדמה המוסרית האנושית הובילה, לאורך ההיסטוריה, להרחבה מתמדת של מעגל הבריות שאנו רואים בהן יצורים בעלי אישיות, בחזקת בני-אדם. נכון לעכשיו, רבים מתייחסים לפילים כאל אמצעי בידור וכמקורות לשנהב יקר ערך. אף על פי שסחר השנהב הבינלאומי נאסר ב-1989, הציד הלא חוקי נמצא בעלייה – וב-2017 הסיר נשיא ארצות הברית דונלד טרמפ את החרם שהוטל על יבוא שנהב לארה"ב. למען השגת חטי השנהב, בני אדם טובחים פילים בשיעורים שהיו שקולים לרצח עם אילו היו הבריות הללו ב"מעמד של אדם".

טראומות ילדות ואחריות פלילית

נפתח את הטיעון שלנו בסיפור דרמטי מתחום שימור הפילים. בשנות התשעים, במספר שמורות טבע בדרום באפריקה, הסיירים מצאו שוב ושוב גופות קרנפים שפצעים פעורים בצוואריהן ובכתפיהן. היה ברור שהקרנפים האלה אינם קורבנות של ציד לא חוקי, כי הקרניים לא נתלשו. נדרש לרשויות זמן מה לזהות את העבריינים: פילים צעירים שהרגו קרנפים ולעתים אף תקפו אותם מינית. בפארק פּילָנֶסְבֶּרְג לבדו מתו יותר מארבעים קרנפים בשנים 1992-1997.

התוקפים, כמו רוב בני האדם שמבצעים מעשים אלימים, סבלו מילדות קשה. הרשויות הדרום אפריקניות ביצעו "דילולים" קבועים של אוכלוסיית הפילים במהלך מרבית המאה העשרים, לכאורה כדי למתן את השפעת הפילים על המערכות האקולוגיות המקומיות. הם העדיפו לא להשאיר עדים מקרב הפילים הבוגרים, כי לעתים קרובות הפכו הניצולים לעוינים ומסוכנים. נדמה שהפילים אף "מסרו עדות", כלומר הפיצו את חרדתם לפרטים אחרים. וכך השתרש הנוהג לירות בכל הפרטים הבוגרים בעדר. הרשויות שמו דגש על חיסול זכרים מבוגרים יותר, שנהנו כבר מהזדמנויות רבות להפיץ את הגנים שלהם, ובדרך כלל חסו על גורים. וכך יצרו הדילולים יתומים.

קרנף

עלול ליפול קורבן לפילים עם תסמונת פוסט-טראומתית. תצלום: ג'ואל הרצוג

רבים מהפילים הצעירים שצפו באימהותיהם ובקרוביהם נהרגים, הפגינו בבגרותם תסמינים הדומים לתסמיני פוסט-טראומה

בספרה Elephants on Edge (משנת 2009), הפסיכיאטרית ג. א. בראדשו (Bradshaw) טוענת שרבים מהפילים הצעירים שצפו באימהותיהם ובקרוביהם נהרגים, הפגינו בבגרותם תסמינים הדומים לתסמיני פוסט-טראומה. אצל נקבות, הדבר התבטא בהסתגרות חברתית, הרגלים נוירוטיים, פגיעה עצמית והורות לא תפקודית. ויתומים זכרים, כותבת בראדשו, נאלצו לשאת עליהם נטל נוסף. בתנאים רגילים, פילים זכרים המגיעים לבגרות מינית (בסביבות גיל 18), עוזבים את עדר הפילות והגורים ויוצרים קבוצות של רווקים בראשות זכרים מבוגרים ומנוסים יותר. אבל בגלל הדילול, גורים זכרים רבים בפילנסברג גדלו בשמורות ללא הנחיה זכרית מסוג זה. לא מפתיע, אם כן, שכל רוצחי הקרנפים במהלך שנות התשעים, פילים בני 18-22, היו יתומים שאיבדו את הוריהם בדילול.

השערה מרתקת מציעה כי התנהגות סוררת זו בקרב פילים צעירים נובעת מכך שלא הייתה להם הזדמנות ללמוד נורמות חברתיות של פילים. אישוש נוסף לתיאוריה הזאת הוא האופן שבו הרציחות הסדרתיות האלה נבלמו. אחדים מהעבריינים נורו. אבל האמצעי היעיל ביותר שנקטו הרשויות היה שילובם באוכלוסייה של זכרים בוגרים משמורות אחרות. כמעט מיד אחרי הגעת הפילים הבוגרים, פסקו המתקפות על קרנפים. הציד הלא חוקי חזר להיות האיום המרכזי על שלומם.

כיצד השליטו הפילים המבוגרים את מרותם על הצעירים הפראיים? אנו עלולים להתפתות לדמיין כיצד הם מרעיפים עליהם מחוכמתם האבהית: "פילים אמיתיים אינם הורגים ואונסים קרנפים". אבל בהשערה הזאת, המתבססת על דמות המחנך, יש שני היבטים לפחות שנראים כמו האנשה. ראשית, היא נשענת על ההנחה שפילים מסוגלים לתת הנחיות מילוליות – שהם מסוגלים ממש לדבר זה עם זה. שנית, הפילים המבוגרים בסיפור הזה מעודדים את הצעירים לרסן את דחפיהם ולציית לנורמות חברתיות כלליות.

ההסברים האפשריים האלה חושפים בפנינו שתי הנחות חשובות הקשורות זו לזו בנוגע למה שנדרש כדי להיות "אדם": ראשית, אנו זקוקים לשפה. ושנית, אנו צריכים להיות מסוגלים לווסת את התגובות הרגשיות הספונטניות שלנו, כדי להכפיף את עצמנו לנורמות חברתיות מפורשות. וכך יש לנו שתי השערות שלאורן אפשר לבחון את הפילים. בתולדות האתולוגיה (חקר התנהגות בעלי החיים), הקריטריונים האלה לרוב משולבים. אבל חשוב להבחין ביניהם, כיוון שללא ההפרדה הזאת אי אפשר להבין מדוע אני חושב שלפילים יש התכונות הנדרשות להיות "אדם" במובן בסיסי אך מהותי.

פילים, יתומים, סרי לנקה

פילים שאיבדו את הוריהם חיים ביחד בבית יתומים לפילים בסרי לנקה. תצלום: V Srinivasan

שפה, היגיון חיצוני ואחריות

למה שנחשוב על ה"אדם" כעל בריה שייחודה הוא ביכולת השימוש בשפה ובהיענות להיגיון חיצוני ובנימוקים חיצוניים להם?

למה שנחשוב על ה"אדם" כעל בריה שייחודה הוא ביכולת השימוש בשפה ובהיענות להיגיון חיצוני ובנימוקים חיצוניים להם? הנקודה הבסיסית היא שמעמדנו כאנשים, כ"אדם", נובע מקיומן של הנחות משותפות הקובעות אילו פעולות ראויות לשבח ולאשמה – הנחות המכווינות את התנהגותנו. כלומר, אנו מתאימים את עצמנו להגדרות של אחריות – להיגיון חיצוני – הקובעות את ההשלכות של פעולותינו. אבל אין לזה שום משמעות אלא אם נניח שההיגיון החיצוני חשוב יותר מאשר התגובות הספונטניות שלנו, ושההיגיון הזה יכול, לפחות לפעמים, להכווין ביעילות את התנהגותנו.

כדי להבין עד כמה חשוב ההיגיון החיצוני בחיינו, נבחן מספר מקרים שבהם בני אדם אינם נוהגים לפי הדרישות שהוגדרו ל"מעמד של אדם". נניח שהבוסית שלכם מבקרת בחריפות את ביצועיכם, ושהביקורת שלה מרגיזה ומשפילה אתכם. באינטראקציות הבאות שלכם איתה, תרסנו, כנראה, את רגשותיכם, כי גם אתם וגם היא מודעים לציפיות המקצועיות שלרוב גוברות על הרגש. אבל אם תהיו עייפים, או בהנגאובר, יכול להיות שהיכולת שלכם להקפיד על הנורמות האלה תיפגע. אפשר לומר שיהיה לכם קשה לנהל אינטראקציה כ"אדם" אחראי וסביר. גם תינוק, או אדם מבוגר הסובל מדמנציה, עלולים שלא להיחשב ל"בן אנוש" במלוא מובן המושג, כי הם אינם מסוגלים להקפיד באופן עקבי על הנדרש מאדם בחברה (בפועל, במקרים רבים, חברות מעניקות לאנשים אלה את ההגנות המשפטיות והזכויות שכל אדם זכאי להן, אבל רק תחת השגחתם של אחרים המסוגלים לנהוג כאדם אחראי בכוחות עצמם).

כאן נכנסת לתמונה השפה. כדי למסור ולהסביר את ההגיונות החיצוניים המשותפים לחברה, עלינו להיות מסוגלים לעשות שימוש בסמלים, בשני תנאים מרכזיים. ראשית, עלינו להיות מסוגלים לדבר על אירועים ודברים שאינם נוכחים מולנו בזה הרגע – יכולת שמכנים לעתים displaced reference ("הצבעה מוּתקת"). שנית, עלינו להיות מסוגלים לתאר את הקשרים ההגיוניים בין פעולות ומושגים קטגוריים (אני יכול לומר: "אסור לאכול ולדבר באותו זמן", אף שאיני מסתכל באותו רגע על מישהו עושה זאת). לשם כך נדרשים מבני משמעות (סמנטיקה) המבוססים על כללי סידור הסימנים (תחביר). כשאני מדבר כאן על "שפה", כוונתי היא למערכת הסימנים הכוללת הצבעה מוּתקת כזו וסמנטיקה המעוגנת בתחביר.

פילים, תקשורת, שפה

ברכת שלום, החלפת מידע, קבלת עדכונים, העברת תובנות? תצלום: דיוויד קלוד

העדרים למדו גם להבחין בין שפות האדם וגם לדווח לפילים אחרים על ההבחנות האלה. במילים אחרות, גם פילים שלא באו במגע עם בני אדם המנסים לצוד אותם, יודעים מאילו קבוצות להיזהר

אז נפנה תחילה להשערה בנוגע לשפה: האם פילים מסוגלים לדבר זה עם זה? כדי לנסות לבחון זאת, עלינו להרהר בהתנהגות שקשה להסביר בלי הצבעה מותקת ובלי תקשורת מופשטת. לדוגמה, באזורים מסוימים במזרח אפריקה, קהילות אחדות (כגון שבט מַסַאי) צדות פילים ואילו אחרות לא. העדרים למדו גם להבחין בין שפות האדם וגם לדווח לפילים אחרים על ההבחנות האלה. במילים אחרות, גם פילים שלא באו במגע עם בני אדם המנסים לצוד אותם, יודעים מאילו קבוצות להיזהר.

זהו רק מקרה אחד מיני רבים שבו פילים שחזו בתופעה מסוימת, מפיצים מידע, או לפחות צורות התנהגות, לפילים שלא חזו בה. הנה דוגמה נוספת: עד לאחרונה הייתה בוטסוואנה בטוחה יותר לפילים מאשר זמביה. אבל פילים החיים בקרבת הגבול בין המדינות הללו נעים כעת במהירות בשעות הלילה כשהם בזמביה ומתחבאים בין העצים בשעות היום. מכיוון שהבוגרים צועדים מהר יותר מאשר הצעירים, הם משאירים אותם בידי מטפלים השומרים עליהם בצד הבוטסוואני של הגבול.

האם דפוסי התנהגות כאלה מעידים על כך שפילים יודעים לדבר? השאלה הזאת, שנשאלה בנוגע למינים שונים, מעוררת דיון מדעי נרחב וסוער. אפשרות קיומה של שפה לא אנושית נחקרה בראש ובראשונה אצל הקרובים הדומים לנו ביותר מבחינה גנטית: שימפנזים, קופי בּוֹנוֹבּוֹ וגורילות. קופים אינם מסוגלים לדבר פשוט מכיוון שאין להם מערכת קול המתאימה למשימה זו. עם זאת, מספר קופים מפורסמים, כמו קאנְזי הבונובו וקוקו הגורילה, למדו להשתמש בסימני מקלדת או בשפת סימנים.

אף שקאנזי וקוקו הפגינו אינטליגנציה רבה וערנות חברתית באמצעות מילים, שום שימפנזה, בונובו או גורילה לא הצליחו לעלות על מיומנויות השפה של ילדים קטנים. התחביר שהם הצליחו להשתמש בו הוא גס, פשוט ומוגבל לטווח מצומצם של מצבים. יתרה מזאת, אין שום אישור לכך שקוף כזה או אחר הצליח אי פעם להשתמש בשפה כדי להביע דבר מה מעבר לרצון מידי. לא קאנזי ולא קוקו לא הראו שום נטייה לדווח סתם כך כיצד הם תופשים את העולם, פשוט כי מתחשק להם, משהו שילדים אנושיים עושים בספונטניות ובחופשיות. ואין שום מקרה ברור שבו, למרות ניסיונות ממוקדים של חוקרים, החליט קוף לעשות משהו רק מכיוון שהוא או היא זיהו סיבה נורמטיבית חברתית לעשותו. לכן המחקרים האלה אינם מעוררים תקווה רבה באשר לסיכויינו להשתמש בשפה כדי לנהל עם קופים שיחות כמו אלה שאנו בני האדם מנהלים בנוגע לטיבן המוסרי של פעולות, ולסיבות שבגללן פעולה נתונה היא טובה או רעה.

אדם, נוף, מבט

בעל החיים הזה בוודאי ירגיש צורך לדווח, לספר. אך האם הדבר הכרחי תמיד? תצלום: ג'ושוע ארל

ואולי רק בני אדם הם בני אדם?

תיאורטיקנים אחדים טוענים כך: אם לפרימטים הקרובים לנו ביותר אין מנגנון המאפשר להם להשתמש באופן טבעי בשפה, הרי אפשר לשער בבטחה שהדבר נכון גם לכלל היצורים הלא אנושיים. השערה זו, בתורה, מלמדת שרק בני אדם זכאים ל"מעמד של אדם" במובן שעליו אנו מדברים כאן.

עם זאת, ההיגיון הזה מתעלם מסוגיית האבולוציה המתכנסת: לעתים הברירה הטבעית מקנה אותה תכונה לענפים שונים בעץ החיים באופן בלתי תלוי. היצורים הקרובים ביותר לציפורים הן הלטאות; לטאות אינן מסוגלות לעוף; אך אין להסיק מכך שאין יצורים אחרים המסוגלים לעוף. ועל אותו משקל, העובדה שהיצורים הקרובים לנו ביותר אינם משתמשים בשפה, אינה מצדיקה את המסקנה ששום יצור שאינו אנושי אינו משתמש בשפה.

אין זה פלא שלקופים, יצורים חברתיים אבל נעדרי חברתיות-על, אין המנגנון המוחי הנדרש לשימוש בשפה. הם אולי חכמים דיים לבצע את החישובים השכליים הנדרשים כדי להשתמש בשפה, אבל אין להם בהכרח המוטיבציה לעשות זאת

המובן החשוב ביותר שבו נבדלים ההומינינים מקופים אחרים הוא "חברתיות-על"(hypersociality): מוחות המסוגלים לתאם מחשבות ופעולות עם הזולת. מדענים מסכימים כיום שחברתיות-על התפתחה במקביל לשפה. אז אין זה פלא שלקופים, יצורים חברתיים אבל נעדרי חברתיות-על, אין המנגנון המוחי הנדרש לשימוש בשפה. הם אולי חכמים דיים לבצע את החישובים השכליים הנדרשים כדי להשתמש בשפה, אבל אין להם בהכרח המוטיבציה לעשות זאת. הם מעולם לא רכשו את הנטייה האבולוציונית לחלוק את תפישות עולמם עם אחרים או לחלוק על תפישות עולמם של אחרים. ואף על פי כן, בגלל האבולוציה המתכנסת התפתחה חברתיות-על גם בענפים רחוקים יותר של עץ החיים.

לאור כך, נדמה שמרחב החיפוש אחר שפה שאינה אנושית אמור להיקבע לפי שני קריטריונים כלליים: ראשית, אנו זקוקים לראיות התנהגותיות לקיומה של חברתיות-על גמישה ומכוונת שתאותת לברירה הטבעית כי פיתוח שפה הוא השקעה כדאית. שנית, אנו זקוקים לראיות המעידות על חילופי מידע, כלומר על שימוש באותות בעלי גיוון אקוסטי רב מספיק, שכן גיוון זה מעיד על האפשרות הפיזיולוגית לקודד תחביר. כלבים עומדים בקריטריון הראשון אך לא בשני, ואילו ציפורי שיר רבות עומדות בקריטריון השני אך לא בראשון. ישנה הסכמה כללית בקרב פסיכולוגים השוואתיים שמרחב האפשרות לקיומם של שני הקריטריונים מסתכם כיום במינים הבאים: תוכים, עורביים, לווייתני שיניים – ופילים.

עורב

אולי יסתבר (לו?) שכדאי לו לדבר? לספר לחבר'ה? תצלום: Hossein Ghaem

כיום יש בקרב חוקרים נכונות גדולה הרבה יותר מבעבר לקבל את הטענה ששיש בקרב בעלי חיים שאינם אנושיים, כמו פילים, גם כאלה המסוגלים לכל הפחות לשלוח זה אל זה אותות המתייחסים לעניינים שאינם גלויים באותו רגע לכל הצדדים

בשלב זה, חשוב להציג הסתייגות. אמות המידה המדעיות מחייבות אותנו לשקול אם יש הסברים פשוט יותר להתנהגות המורכבת הזאת – הסברים שאינם מניחים את קיומן של יכולות חדשות כמו שפה. לדוגמה, במקרה של רוצחי הקרנפים ששבו לדרך הישר, חלק מהעניין קשור בלי ספק לתגובות ההורמונליות של הזכרים הצעירים לנוכחותם של זכרים מבוגרים יותר. כמו כן, תקשורת המתבססת על "הדבקה" רגשית פשוטה, ללא כל שימוש באיתותים דמויי-שפה, נפוצה מאוד אצל מגוון רחב של מינים. קצרה היריעה מלהעמיק כאן בכל החלופות האלה, אבל הקוראים מוזמנים לפנות למחקריי האקדמיים ולראות מדוע איני חושב שאלה הסברים מספקים ליכולות התיאום החברתי והלמידה החברתית המגוונות להדהים שאנו מוצאים אצל פילים. כיום יש בקרב חוקרים נכונות גדולה הרבה יותר מבעבר לקבל את הטענה ששיש בקרב בעלי חיים שאינם אנושיים, כמו פילים, גם כאלה המסוגלים לכל הפחות לשלוח זה אל זה אותות המתייחסים לעניינים שאינם גלויים באותו רגע לכל הצדדים – כלומר, שהם מסוגלים לבצע הצבעה מותקת.

חיים ומוות ביד הלשון

רוב החוקרים מודים שפילים מתקשרים, ובכל זאת החוקרים מטילים ספק בכך שהסמנטיקה של המסרים שלהם מעוגנת בתחביר. ספקות דומים עולים בנוגע לתוכים, ללווייתני שיניים ולמינים אחרים המתאפיינים הן בחברתיות-על והן בגיוון אקוסטי המאפשר עקרונית את קיומו של תחביר. אך איננו יכולים להצדיק דעות כאלה בנוגע להיתכנות קיומן של שפות לא אנושיות עד שנעשה מאמץ רציני ומציאותי לפענח את הכללים הדקדוקיים האפשריים שלהן, ואת מבני העומק הנוספים שעשויים להיות בהן. זהו אתגר מורכב, ועד לאחרונה כלל לא היו ברשותנו הכלים לנסות לעמוד בו.

פילים משתמשים בערוצים שונים כדי לאותת זה אל זה וזה עם זה. ערוץ אחד, הפקת תנודות בקרקע, משמש לתשדורות למרחק גדול; תנודות בתדר נמוך באוויר, המופקות גם מהחדק וגם מהבטן, הן כפי הנראה התווך שבו מתקשרים פילים במרחק קצר (ייתכן שהחצרוצים המוכרים של הפילים אינם מגוונים מספיק מבחינה אקוסטית, ולכן אינם מסוגלים להביע תחושות שמעבר לתחום הרגשות הבהולים, כמו פחד וכעס – אבל הם משמשים בלי ספק כאזהרות). נוסף לכך, לפילים יש טווח של מחוות חדק וראש הטומנות בחובן משמעויות מוסכמות. לבסוף, פילים מעבירים מידע בבירור באמצעות נגיעות מסוגים שונים ובנקודות שונות. יש להם קולטנים המעבדים את המידע המתקבל במישושים הללו, והשליטה המדויקת שלהם בחדק ובשפתיו מאששת את יכולתם לבצע הבחנות דקות בין מסרים.

פיל, רגל

אמצעי לקידוד ולתקשורת בין פילים? תצלום: קמרון קינקייד

יש חשיבות לריבוי כזה של אמצעי התקשורת, כי התחביר יכול להיות מקודד בשילוב בין הערוצים. כלומר, שינוי בערוץ אחד (תנודות חדק) עשוי לחולל שינוי כללי אך שיטתי במשמעויותיהם של אותות מערוץ אחר (למשל, נגיעות חדק). במערכת הסמלים האנושית, למשל, שני חצים זהים עשויים לומר "פנה!" או "אל תפנה!" אם הם מקודדים בתוך מערכת שנייה שבה ירוק פירושו "סע!" ואדום פירושו "עצור!"

כעת הולך ומצטבר בקהילת המחקר בסיס נתונים של הקלטות פילים, המנסה להתאים בין אותות אקוסטיים, אותות חזותיים ואותות של מגע לבין תצפיות התנהגותיות. אבל הרבה יותר מסובך לפרש את הנתונים האלה מאשר לפענח טקסט מוצפן או הודעה קולית מקודדת של בני אדם. גם אם לפילים יש תחביר, וגם אם התחביר הזה מסתמך על היחס בין ערוצי התקשורת, אל לנו לצפות שכללי הדקדוק הפילי יתאימו לקטגוריות התחביריות של השפות האנושיות. פילים חיים בעולמות שונים בתכלית מעולמות בני האדם. יש להם היררכיות שונות של מוטיבציות, וההבחנות התפישתיות שלהם שונות מההבחנות שאנו מבצעים. ומעבר למובן גס וכללי מאוד, איננו יודעים מה בעצם פילים רוצים לומר זה לזה.

פריצות דרך בתחום זה עשויות להתרחש בזכות טכניקות חדשות של למידת מכונה המסוגלות לזהות דפוסים סמויים בנתונים. אבל לפני שנשיק את משימת הפענוח, יש להבין שאין לנו בסיס אמפירי לדחות את ההשערה שפילים משתמשים בשפה. בשלב זה, דחייה מוחלטת של אפשרות קיומה של שפת פילים היא פזיזה ותמימה.

נורמות חברתיות ומודעות חברתית

האם פילים מווסתים את תגובותיהם הרגשיות וההתנהגותיות בהתאם לנורמות שהם עצמם תופשים כנורמות?

ומה לגבי הקריטריון השני להגדרת ה"אדם": היכולת להישמע להיגיון חיצוני חברתי שגם פרטים אחרים מסוגלים לזהות? האם פילים מווסתים את תגובותיהם הרגשיות וההתנהגותיות בהתאם לנורמות שהם עצמם תופשים כנורמות?

נחזור לרוצחי הקרנפים מפילנסברג, ששוקמו בסופו של דבר על-ידי הזכרים המבוגרים. אולי מה שריסן אותם רגשית ומנע מהם לנהוג באלימות היה הכעס, או פשוט סימנים להתעוררות הורמונלית מסוכנת, שהם זיהו אצל אותם זכרים. אבל לבטח התרחש כאן משהו שקרוב יותר לזיהוי של נורמות, שכן הצעירים הסיקו מתגובתם של הבוגרים שעליהם לנקוט צעדים כדי להירגע. אני משתמש במונח "לנקוט צעדים" כי יש לנו ראיות לכך שפילים משככים התרגשות על-ידי נגיעה בפניהם עם החדק שלהם. העובדה שהחוליגנים הצעירים לא הפחיתו בהדרגה את הפגיעה בקרנפים אלא הפסיקו אותה בבת אחת אחרי הגעת הזכרים המבוגרים, מצביעה בבירור על זיהוי של נורמה כללית. אם נצליח לבסס את קיומה של יכולת זו, ואם נצליח להוכיח כי היא שזורה בתקשורת הלשונית, אני חושב שנוכל לומר כי הפילים זכאים, לפחות ברמה בסיסית, ל"מעמד של אדם".

אבל אנו בני האדם לוקחים את עניין התגובה לנורמות צעד נוסף קדימה. לא זאת בלבד שאנו מצייתים לנורמות, אלא שאנו מחדשים ומעדכנים אותן. כאן, התצפיות שלנו מלמדות על מגבלה חשובה בהיקף "מעמד האדם" של הפילים. אחת התכונות המרשימות ביותר של בני האדם היא האופן שבו אנו ממלאים טווח הולך וגדל של נישות – החל מנישות גיאוגרפיות וכלה בנישות כלכליות מופשטות יותר, קרי "דרכי התפרנסות". אנו עושים זאת כקבוצה, לא כפרטים. ועדכון של נורמות הוא תהליך חיוני בכל הקשור להתפתחות הקבוצתית ולהקמת וייצוב המוסדות החדשים הנדרשים לשמירה על נישות חדשות. בניגוד לכך, אף שפילים התגוררו במגוון אקלימים לפני שאבותינו דחקו אותם בחזרה למאחזיהם באפריקה ובדרום אסיה, הם ממשיכים לקיים את עצמם פחות או יותר באותן דרכים – ואלה הדרכים שגם אבותיהם השתמשו בהן.

פוטבול, קולג', בעיטת פתיחה

משחקים, מקיימים נורמות חיצוניות, משתפים פעולה, זוכים בתהילה, לומדים, נאבקים, ממלאים תפקידים ולוחמים. תצלום: קית' ג'ונסטון

אנו בני האדם נוטים להחמיא לעצמנו על כושר ההסתגלות המופלא שלנו, ולפרש זאת כשיקוף של אינטליגנציה טבעית ייחודית. אבל המגבלות הכלכליות של הפילים מרמזות על השערה חלופית: יתכן כי הם פשוט שמרנים יותר מטבעם מאשר בני האדם, והם אינם מנסים לחדש חידושים משמעותיים כי אין להם הנטייה לכך. אם זה נכון, אולי המגוון החברתי- התנהגותי המצומצם של הפילים קשור בעיקר למוטיבציה המוגבלת שלהם להרחיבו, ולא לאינטליגנציה מוגבלת או ליכולת מוגבלת להתאים את עצמם לנורמות.

את מידת המוטיבציה ותאוות הסיכונים של הפילים אפשר לחקור בכלים אמפיריים. זהו הבסיס לניסויים שאני וכלכלן נוסף, גלן הריסון (Harrison) מאוניברסיטת ג'ורג'יה סטייט, מתכננים לערוך בקרב קבוצת פילים קטנה בדרום אפריקה.

זה מספר שנים שהריסון ואני, יחד עם עמיתים וסטודנטים נוספים, מנסים לאפיין את שנאת הסיכונים באוכלוסיות אנושיות מסוימות ולאמוד את היקפה. לשם כך, אנחנו מציגים בפני נבדקינו האנושיים רצפים של צמדי הגרלות ומבקשים מהם לבחור הגרלה אחת מכל זוג. לדוגמה, בחירה נתונה אחת ברצף הכולל כ-40 זוגות עשויה להיות בין סיכוי של 50 אחוז לזכות ב-20 פאונד, ובין סיכוי של 10 אחוזים לזכות ב-100 פאונד. הבחירות האלה אינן תיאורטיות: המושאים יודעים שהם יהמרו בכסף אמיתי בחלק מההגרלות שהם בוחרים. אנחנו מתכננים את הרצפים באופן שמאפשר לנו להעריך כיצד הנבדקים שלנו יגיבו לסוגים שונים של סיכונים. יתרה מזאת, אנחנו יודעים לשלב באופן מתמטי בין ההערכות האלה לתכונות אחרות שאנו מודדים בניסויינו, וכך לייצר מודלים סיבתיים המסבירים כיצד נסיבות שונות משפיעות על הגישה שלנו לנטילת סיכונים.

גם פילים מסוגלים ללמוד להשתתף בהגרלות. בניסוי שלנו, הפרסים הם לפתות, דלעות וירקות טעימים נוספים ממשפחת הדלועיים. הניסויים האלה אינם מחייבים אותנו לבודד את הפילים בסביבה זרה. הגרלות המזון יונחו באזור ליקוט המזון שלהם לצד אותות חזותיים שימסרו להם מידע בנוגע לטיבן של ההגרלות. נשתמש בצורות שונות של דגלים כדי להסביר להם את ההסתברויות, ובגוונים שונים של דגלים כדי להסביר להם מה היקף הפרסים.

כך ילמדו הפילים כיצד לחזות הן את היקף הפרסים שעשויים להיות מוסתרים בהגרלה, והן את ההסתברויות שפרס בהיקף נתון יימצא בה במידה שהפיל יחליט לבדוק זאת. בכל אחד מהמקרים, הבחירה באפשרות אחת תבטל את האפשרות האחרת. התנאים לא יכללו מצבי לחץ ולא יכללו התנייה ישירה מצדנו, ולמעשה לא יכללו שום אינטראקציה מובנית בין פילים לבני אדם מעבר להיכרות נינוחה.

אמנם שנאת סיכונים היא רק אחד מהיבטי השמרנות, ואף על פי כן היא היבט מרכזי שלה. אנו מקווים שבקרוב נדע לומר משהו כללי, במונחים מתמטיים מדויקים, על אודות נכונותם של פילים ליטול סיכונים.

פילים, שמורה

כינוס של שמרנים בשמורת פילים בתאילנד. תצלום: קמרון קינקייד

ותחסרו מעט מאדם

נניח שיסתבר כי פילים בכל העולם מתנהגים באורח דומה בגלל שמרנותם הטבעית, ולא כי אין להם אינטליגנציה או נורמות חברתיות. במקרה זה, אני מעריך שנרצה לומר כי מצאנו את התקרה הנוכחית ל"מעמד האדם" של הפילים, אך שהתקרה הזאת היא כפי הנראה נסיבתית ולא קבועה. ההערכה הזאת מעוגנת בתגלית הבאה: התפתחות של נורמות מחייבת "מעמד אדם בסיסי" כנקודת התחלה, אבל אז מתרחבת במידה רבה ובאופן דינמי בתגובה לאינטראקציה עם כלים שונים ועם אנשים שונים. הטענה הזאת מחייבת הסבר קצר.

לא מובן מאליו שבני אדם שחיו בחברות לפני הופעת השפה הכתובה, הגיבו להיגיון נורמטיבי חיצוני יותר מאשר פילים

לא מובן מאליו שבני אדם שחיו בחברות לפני הופעת השפה הכתובה, הגיבו להיגיון נורמטיבי חיצוני יותר מאשר פילים. הפסיכולוג ג'ונתן הֵיידט (Haidt) מאוניברסיטת ניו יורק ליקט מגוון של ראיות ניסוייות ותצפיתיות שלטענתו מלמדות כי החיים הנורמטיביים הטבעיים של בני האדם נובעים בעיקר משימוש במסורות חברתיות שפותחו לאורך ההיסטוריה במטרה לווסת את התגובות הרגשיות של העם. לטענת היידט, אפילו עמים מודרניים בחברות מתועשות נוטים לחפש צידוקים רציונליים למרבית השיפוטים הנורמטיביים שלהם רק כשהם נתקלים בדעות סותרות, או כשהפעולות שלהם מפורשות בצורה לא נכונה על-ידי אחרים והם צריכים להסביר אותן באמצעות התייחסות למוטיבציות חברתיות מקובלות. האנתרופולוגים דן ספרבר (Sperber) והוגו מֵרְסִייֶה (Mercier) מציגים מסקנות דומות בספרם The Enigma of Reason (משנת 2017).

תפישה זו של תפקיד הרציונל בחברה האנושית עלולה להיראות כאילו היא סותרת את העובדות. הרי הסביבות העכשוויות שלנו מלאות במוסדות ובמנהגים בעלי רציונלים ברורים, לעתים אף מפורשים. לעתים קרובות אף נערכים דיונים באשר לרציונלים של המוסדות והמנהגים הללו. אבל ההתנגדות הזאת רק ממחישה את הטענה במקום להפריך. כפי שטוענים עוד ועוד פילוסופים – ובראשם אנדי קלארק (Clark) מאוניברסיטת אדינבורו וקים סטרנלי (Sterenly) מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה – המבנים החשובים ביותר לנורמות האנושיות נבנו, פשוטו כמשמעו, על-ידינו ושוכנים מחוץ למוחותינו.

חשבו לדוגמה על תחום שבו אנשים רבים משקיעים מאמצים גדולים להשתמש בהיגיון חיצוני איתן: תכנון פיננסי לגיל פרישה. רוב האנשים אינם מבינים מושגים כמו "פיזור סיכונים" או "איזון תיק דינמי", ועושים מאמצים מעטים, אם בכלל, להבינם. הם מסתמכים במקום זאת על היוריסטיקה פשוטה: הם עושים מה שמועיל לאנשים אחרים המצויים במצב פיננסי דומה לשלהם. הם מסוגלים ליישם את ההיוריסטיקה הזאת רק מפני שיש מוסדות מבוססים, נגישים ואמינים בסביבתם, כמו סוכני בורסה, אתרים אינטראקטיביים ומנהלי קרנות פנסיה. אז כאשר מתעוררים ספקות בנוגע ליכולתם של פילים להגיב באופן מושכל להיגיון חיצוני, זכרו שאותו דבר נכון גם להתנהגות האנושית.

קמפ נואו

גם אנחנו לפעמים עדר, עושים דברים בלי להבין מה ומדוע. תצלום: Ekansh Saxena

השירות החשוב ביותר שמטריארכית טובה עושה עבור העדר שלה הוא לשמור על שלווה ולהפגין שיקול דעת, וזאת כדי לצמצם את משרעת הרגש הקבוצתית. מטריארכיות מוצלחות יודעות הרבה ומקבלות החלטות שקולות. הן משמשות כמעין פיגומים קוגניטיביים עבור הפילים האחרים

עם זאת, יש הבחנה מרכזית בינינו לבין הפילים, וייתכן שהיא ההבדל העיקרי בסיפור הזה: לא זאת בלבד שבני האדם מזהים את קיומם של נורמות והגיונות חיצוניים אחרים (כפי שפילים אולי עושים, לטענתי), אלא שבני אדם גם מאחסנים את ההגיונות הנורמטיביים האלה בסביבתם כנקודות התייחסות. ספרים, אתרי אינטרנט, מדריכים תוכנה וחוּקוֹת – כל אלה הם דוגמאות מובהקות לכך. וכמוהם גם חברות שירותים פיננסיים. קלארק מכנה את סביבת ההתייחסות ההולכת ונבנית הזאת בשם "פיגומים קוגניטיביים". פיגומים אלו מעצימים במידה רבה את המורכבות הקוגניטיבית, האקולוגית והסימבולית של מעמד האדם הבסיסי שהפילים אולי ניחנים בו, כמונו, כבר עכשיו.

כפי שציינתי כשתיארתי איך זה להיות חבר בעדר פילים, ברור לגמרי שפילים מווסתים את התנהגותם, הן בדרכים גסות והן בדרכים מתוחכמות, זה על סמך התנהגותו של זה. הם קשובים גם למידע שפילים אחרים מעבירים להם וגם למצבם הרגשי. השירות החשוב ביותר שמטריארכית טובה עושה עבור העדר שלה הוא לשמור על שלווה ולהפגין שיקול דעת, וזאת כדי לצמצם את משרעת הרגש הקבוצתית. מטריארכיות מוצלחות יודעות הרבה ומקבלות החלטות שקולות. הן משמשות כמעין פיגומים קוגניטיביים עבור הפילים האחרים. אבל הן לא מפרסמות ממוארים לטובת יורשותיהן. הן לא חורתות משלים בסלעים. לא סביר שהן בונות מאגר ידע תיאורטי באופן מכוון ושיתופי, כיוון שכדי לעשות זאת מעבר לרמה בסיסית, יש לנהל רישום של השערות וביקורות.

אם קו המחשבה הזה נכון, יכול להיות שפילים – וכמוהם תוכים, עורביים, דולפינים וקטלנים – יוכלו להגיע בעתיד למעמד אדם מלא, בדומה לבני האדם, אף שכיום הם זכאים [מבחינה חוקית] רק למעמד אדם בסיסי. טענתי היא כי מה שעומד בין הפילים וביננו אינו בהכרח אינטליגנציה מוגבלת, יכולת מוגבלת לדווח עובדות זה לזה, או יכולת מוגבלת לאותת על העדפות, אלא דווקא היעדר היכולת לתעד היגיונות חיצוניים בסביבתם. אם אלגוריתמי הלמידה העמוקה (deep learning) שלנו יצליחו לפצח את קוד התקשורת הפילי ולאפשר לנו לשוחח עמם, אולי אנחנו, בני האדם, נוכל לייצר אמצעי אחסון שלפילים תהיה מוטיבציה להשתמש בו.

גור פילים, פיל, גור

הוא יודע משהו, הוא אומר משהו, הוא מבין - אבל מה? האם נדע? תצלום: דיוויד קלוד

מובן שאיני מתכוון למשהו בנאלי כמו לנסות ללמד פילים לקרוא טקסט. הפיגומים הקוגניטיביים שלנו מותאמים למוחות שלנו ולאופן שבו אנו מעבדים את המידע הנקלט על-ידי חושינו. אם לתת דוגמה פשוטה מאוד, לנו יש ראייה טריכרומטית ולפילים לא. ואם לציין הבדל משמעותי יותר: אנחנו איננו מסוגלים לבצע הצבעה מותקת באמצעות מגע, אבל פילים אולי כן מסוגלים לזה, ואולי הם אפילו צריכים לעשות זאת כדי להביע את המחשבות החשובות ביותר שלהן במלואן.

יש לנו מספיק סיבות להפסיק בבהילות את הטבח הזה. אולי עוד יבוא זמן שבו נוכל ונצטרך להתנצל בפני הקורבנות, במונחים שהם עצמם יוכלו להעריך כבריות בעלות מעמד זהה לשלנו

הריסון ואני רואים את עצמנו מי שמשתתפים בבניית מרגלות הפיגומים הקוגניטיביים של הפילים. אני קורא לזה "מרגלות" כי אנו עוסקים כעת בתופעה ספציפית ומצומצמת – זמינותו של מזון – והקוד שאנו עוסקים בו חזותי לגמרי. אבל אני מדמיין את הדוקטורנטים של הדוקטורנטים שלנו מתעדים עוד ועוד צלילים מהרפרטואר פילי במטרה לחקור ממדים עמוקים יותר של כלכלת הפילים – למשל, האופן שבו הם מנסחים לעצמם בחירות בין רווחים אפשריים בטווח הקצר. ואולי הדוקטורנטים של הדוקטורנטים שלהם יתנו לפילים מעין כריות שהם ייגעו בהן עם החדקים שלהם, ושבאמצעותן נוכל לשאול אותם איך הם יגיבו אם יראו פיל תוקף קרנף – או אם יראו בני אדם תוקפים פיל.

לפוטנציאל הזה, אם הוא אכן קיים, יש השלכות חשובות – הרבה מעבר לסיפוק הסקרנות שלנו בנוגע להעדפותיהם של הפילים ותפישת עולמם. כיום אנחנו הורסים את הסביבות שהיצורים המתקשרים, האינטליגנטים, ההיפר-חברתיים, הלא-אנושיים האלה זקוקים להן כדי לשרוד. אנחנו מבדילים, מבחינה מוסרית, בין הרג בני אדם והרג יצורים אחרים: רק הראשון נחשב רצח. ייתכן שלפילים יש היכולות הקוגניטיביות והרגשיות הנדרשות ל"מעמד של אדם", ואולי אף יש להם הפוטנציאל לחלוק עמנו את חוויית האדם הזו, אם נעזור להם לרכוש את הפיגומים הקוגניטיביים הנדרשים. כפי שבראדשו כותבת בספרה בכאב מוצדק, כבר עכשיו הם סובלים מטראומה רגשית וחווים קריסה נורמטיבית כשבני אדם נוהגים בהם באלימות. יש לנו מספיק סיבות להפסיק בבהילות את הטבח הזה. אולי עוד יבוא זמן שבו נוכל ונצטרך להתנצל בפני הקורבנות, במונחים שהם עצמם יוכלו להעריך כבריות בעלות מעמד זהה לשלנו.

 

דוֹן רוֹס (Ross) הוא מרצה לפילוסופיה בקולג' האוניברסיטאי קוֹרְק, מרצה לכלכלה באוניברסיטת קייפ טאון ומנהל תוכנית המתודולוגיה במרכז לניתוח סיכונים כלכליים באוניברסיט ג'ורג'יה סטייט. הוא אחד מעורכי הספר The Oxford Handbook of Philosophy of Economics (משנת 2009), וחיבר מספר ספרים, בהם Economic Theory and Cognitive Science: Microexplanation (משנת 2005). הוא מתגורר באירלנד ובדרום אפריקה.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: עין של פיל. תצלום: סלין הברלי, unsplash.com

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי דון רוס, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על האם הפילים מועמדים לקידום?

02
דיבק

אחד המאמרים המפתיעים והמדהימים כאן כבר מזמן. כאילו ידענו את כל זה על הפילים, אבל כל הפרטים ביחד מעמידים שאלה גדולה מאד בדיוק עלינו בני האדם, על שחצנות שאנחנו מאופיינים בה, על המבט הצר שאנחנו מסתכלים בו על העולם ועל חיות אחרות (כי גם אנחנו בסך הכל חיות). אולי אנחנו לא מספיק מעניינים את הפילים וחיות אחרות, אולי אנחנו נראים להם משונים, פתטים, בטח מסוכנים. מי אנחנו שנקבע? מאמר בדיוק בזמן, כי כל זמן טוב להיזכר שכדאי לנו להיות קצת יותר צנועים, ואולי נהיה ראויים לפילים.

04
אבי

כל מה שכתוב פה על פרות איננו נכון, למעשה פרה היא בעל חיים נבון ואמפתי, ואף אם האינטלגנציה שלהם נופלת מזו של פילים היא בודאי עולה על זו של כלבים וחתולים.

05
י.ד.

מזכיר את הספר הדרור של מרי ראסל שבו נתקלים בעולם עם שני מינים אינטלנגטיים שבהם אחד המינים הוא הטורף והשני הוא הבהמות של הראשון. ספר מרתק שבסיומו אתה מרגיש איך האדם שייך לשני המינים גם יחד.

ההגדרה של האדם כחיה מדברת איננה חדשה ולמעשה אריסטו כבר ניסח אותה לראשונה. גם אונקולוס תרגם את הפסוק בתורה ויהי האדם לנפש חיה - לרוח ממללא. ההגדרה הזו היתה כל כך מקובלת על הראשונים שלפרשני המקרא הקדומים, רס"ג והרמב"ם, היתה בעיה עם סיפורי הנחש בגן עדן והאתון של בלעם. לא בגלל חוסר האפשרות האמפירית של הסיפור אלא בגלל חוסר האפשרות הלוגית של הסיפורים. אם הם מדברים, כבר אי אפשר לתאר אותם כחיות - נחש, אתון - אלא כבני אדם. כתוצאה מכך הם הוכרחו לפרש את הסיפורים כמשלים לדברים אחרים כמו הדמיון, היצר הרע וכדומה. אם נלך בעקביות אחרי הטענה שלהם יכול להיות שהאיסור הדתי "לא תרצח" חל גם על חיות המוזכרות במאמר שאיתן אנו יכולים לדבר כמו פילים, עורבים לוויתני שיניים ותוכים.

06
שי

הכל מסתכם ב"אני חושב ש..." פילים הם PERSONS.
הרבה טענות לא רציניות. אולי יש לפילים מודעות גבוהה, אך הם לא "אנשים".
קוף הרבה יותר קרוב לאדם, אבל הוא לא אדם, הוא קוף.

07
שמואל

המחבר כאן טוען, אם אני מבין אותו נכון, שמנעד אותות התקשורת הבין פילית, רחב הרבה יותר מזה של הקופים, וכנראה מכיל הרבה יותר סימנים מוסכמים, במידה שאולי קרובה יותר לאדם. אפשר גם שביטויי האחווה בין יחידם בתוך העדר יחד עם התמסרות להיררכיה מנהיגותית, ורמזים מרובים לעמדות רגשיות, מעוררים כלפי הפילים אמפטיה מוגברת.