האמת היא שהטעות ודאית

מושג האמת נמצא תחת מתקפה, ולא רק בזירה הפוליטית. חשוב להבין כיצד החברה קובעת מה אמת בעיניה, ומה אמת בכלל, כי אפשר גם להגן עליה ולחזק את ההסכמה סביבה
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

מגיפה פקדה את העולם המודרני והיא מתפשטת במהירות. מגיפה של שקרים, שמועות והבלים פוקקת את עורקי המידע המקוון ומאפילה על יכולתנו לעצב תמונת עולם אובייקטיבית.

או לפחות כך אנחנו מאמינים.

אבל גם החדשות במתכונת שקדמה לעידן הרשת לא היו מעולם מצג אובייקטיבי של המציאות, כפי שיבחין כל אדם סביר בבואו לבחון ידיעה חדשותית יומיומית בתחום שבו הוא בקי. עריכה מגמתית, סלקטיביות בהבאת העובדות ושטחיוּת הן חלק בלתי נפרד ממארג המידע שאותו אנו צורכים.

האם נדונו לחיות בתוך נרטיב שיקרי? להחזיק בתמונת עולם מוטה ומעוותת של המציאות כפי שהיא מוזנת לערוצי התקשורת שלנו?

האם נדונו לחיות בתוך נרטיב שיקרי? להחזיק בתמונת עולם מוטה ומעוותת של המציאות כפי שהיא מוזנת לערוצי התקשורת שלנו? לא ניתן לענות על השאלות הללו בלי להידרש קודם לכן למושג האמת עצמו.

מהי אמת

המילה האנגלית true מגיעה מהאנגלית העתיקה ([ge]tríewe, tréowe) ומופיעה גם בשפות פרוטו-גרמאניות במשמעות: "שיש בה מן האמונה השלמה" (having good faith).

לעתים המילה אמת תופיע במשמעות "איתן" (steadfast), לדוגמא "איתן כאלון" (בסנסקריט המילה taru בעלת הצליל הדומה ל-true משמעותה "עץ"). פעמים אחרות, כמו באנגלית ארכאית, נתקל במילה בעלת מצלול דומה (troth) שמשמעותה "נאמנות, כנות, ואמונה שלמה".

אם נכליל את המופעים השונים של המילה אמת בשפות השונות נגלה הן את המשמעות "נאמנות, אמינות, כנות ואמיתות", והן את המובן "מייצגת נאמנה את העובדות או המציאות".

עץ

יציב, מהימן, איתן, נאמן וקיים באמת. תצלום: Niko Photos

למרות מאות שנים של מאמצים עדיין לא עומדת לרשותנו הגדרה מוסכמת של מושג האמת

הניתוח הפילוסופי של מושג האמת, שתחילתו המתועדת ביוון העתיקה, הניב עשרות תאוריות, שאף אחת מהן אינה שלמה. גם המתמטיקה והלוגיקה ניסו את כוחן (אם כי בצורה תחומה ומוגבלת יותר) בהגדרת מושג האמת, והפסיכולוגיה המודרנית אף היא לא נותרה חייבת.

ולמרות מאות שנים של מאמצים עדיין לא עומדת לרשותנו הגדרה מוסכמת של המושג הכה אינטואיטיבי הזה. והדבר מעמיד אותנו בפני השאלה טורדת המנוחה הבאה:

האם קיימת אמת?

כיון שלא נוכל לסקור את כלל המחשבה הפילוסופית, המתמטית והלוגית הנוגעות למושג האמת, ננסה להציג מספר תאוריות מובילות הן כמבוא לטיעונים שנציג בהמשך, והן כמתאבן לקורא שיחפוץ בהרחבת היריעה בכוחות עצמו.

"האמת אינה ניתנת להכחשה. הפאניקה תתנגד לה, הבורות תבוז לה, הרוע ינסה לשבשה, אבל הנה היא". וינסטון צ'רצ'יל

הפילוסוף עמנואל קאנט הגדיר את מושג האמת באורח דומה למושג המקובל בתאוריה המכונה תאוריית הייצוג (correspondence theory). תאוריית הייצוג קובעת שמשפטים ואמונות אמיתיים חייבים לייצג נאמנה את המציאות האובייקטיבית. תאוריות מהסוג הזה מבססות את מושג האמת על מידת ההתאמה בין עצמים לייצוגיהם. הן מתבססות על ההנחה שקיימת מציאות אובייקטיבית, כך שמידת האמת הגלומה באמירה כלשהי נמדדת על פי הצלחתה של זו להעתיק את אותה מציאות אובייקטיבית אל המחשבה, המילים והסמלים שבהם אנחנו משתמשים כדי לייצג אותה. חשוב לשים לב שפילוסופים של העידן המודרני הצביעו בצדק על העובדה שתאוריות ייצוגיות סובלות מהטיה המובנית בשפה ובגורמים נוספים שלא נוכל לדון בהם כאן מפאת קוצר היריעה.

Las Meninas, דייגו ולאסקס

"Las Meninas" (מ-1656), דייגו ולאסקס, מוזיאון פראדו, מדריד. מי מצייר את מי? היכן האמת? תצלום: ויקיפדיה

בספרו ביקורת התבונה הטהורה כותב קאנט כך: "ההגדרה הנומינלית של האמת, במובן של התאמה בין ההכרה לאובייקט, הינה מובטחת ומונחת מראש", אבל אפילו לפי הגדרתו עצם קיום התאמה שכזו אינו מהווה בוחן ראוי או קריטריון לאמיתותו של טיעון.

"האמת, כך נטען, מבוססת על התאמת ההכרה עם האובייקט. כתוצאה מטיעון נומינלי זה, על הכרתי, כדי שתחשב אמיתית, להתאים לאובייקט שלפני. אבל, כדי להשוות את האובייקט להכרתי עלי קודם לכן לתפוש אותו בהכרתי. משתמע מכך שהכרתי אמורה לאשר את תפישתה היא, מה שאינו מספיק כלל ועיקר כדי לבסס אמת. מכיוון שהאובייקט נמצא מחוצה לי, והכרתי פנימית לי, כל מה שאוכל לעשות הוא לאשר שתפישתי את האובייקט מתאימה לתפישתי את האובייקט". עמנואל קאנט

דרך שונה לביסוס מושג האמת מוצעת על ידי תאוריית הקוהרנטיות (coherence theory), שלפיה טיעון ייחשב אמיתי רק אם הוא מתיישב באופן עקבי עם אוסף נתון של טיעונים אחרים. כמו ביחס לכל תיאוריה, לא כולם יסכימו לניסיונות להגדיר את מושג האמת כך.

אמת אובייקטיבית (כמו למשל העובדה שכדור הארץ הוא עגול ואינו שטוח) הייתה קיימת גם בתקופה שבה האמינו כולם (בטעות) שהארץ שטוחה

לפי ברטרנד ראסל, ממתנגדי תיאורית הקוהרנטיות, ניסיון להגדיר את האמת על בסיס עקביותם של טיעונים מניח מראש את אמיתותם של חוקי הלוגיקה, ובייחוד את אמיתותו של חוק אי-הסתירה (כמוכיח עקביות של טיעונים). הנחה מוקדמת כזו אינה יכולה להתקיים כחלק מתאוריית הקוהרנטיות, כיון שהיא עצמה אינה יכולה להיות קוהרנטית לטיעונים אחרים, מעצם הגדרתה.

הפילוסוף פול תאגארד, מחברם של שני טיעונים עדכניים נגד תאוריית הקוהרנטיות, אומר כך: "כיון שקיים עולם מעבר לתפישתנו אותו, כפי שההיסטוריה מראה לנו, כי אז על ייצוגו האמיתי לתאר את העולם כשלעצמו, ולא רק לייחס ייצוגים שלו זה לזה. הטיעון שלי [אומר תאגארד], אינו בא להפריך את תאוריית הקוהרנטיות, אלא להראות שאנחנו מייחסים לתפישתנו את העולם משקל רב מדי". במילים פשוטות, אמת אובייקטיבית (כמו למשל העובדה שכדור הארץ הוא עגול ואינו שטוח) הייתה קיימת גם בתקופה שבה האמינו כולם (בטעות) שהארץ שטוחה.

ניסיון שלישי להגדיר את מושג האמת נעשה על ידי תאוריית הקונצנזוס. לפיה, אמיתי הוא כל מה שמוסכם על ידי קבוצת (או כל) האנשים שהוא אמיתי. בין התומכים בתאוריה זו נמצא גם הפילוסוף יורגן הברמאס. הברמאס טוען שאמת היא כל מה שמוסכם שהוא כזה במצב שיח אידאלי (ideal speech situation). הברמאס מדגים את העיקרון בעזרת מושג החדית' הלקוח מן האסלאם כשמוחמד מצהיר: "קהילתי (אומה) לעולם לא תסכים לדבר שקר".

חד קרן, ג'וליה פרנסה

האם החד קרן קיים? קיים לא פחות מג'וליה פרנזה המופיעה כאן איתו? ציור מ-1602, תצלום: ויקיפדיה

אבל אולי כדאי לבחון תאוריות המציעות גישה מעט יותר פרגמטית.

שלוש הגישות המובילות של התאוריה הפרגמטית הוצעו על ידי צ'רלס פרס, ויליאם ג'יימס, וג'ון דיואי בתחילת המאה ה-20. למרות ההבדלים הניכרים ביניהן, שלושתן מסכימות על העיקרון הבסיסי, לפיו חקר האמת והוכחתה מחייבים בדיקה מעשית של המושגים הנבחנים.

פרס מגדיר אמת כך: "אמת היא ההתאמה בין טיעון מופשט לבין גבול האישוש התאורטי שאליו מסוגלת להגיע חקירה מדעית [של הטיעון], תוך הבחנה והבנה שאמיתותו של הטיעון הנבחן מכילה, ותמיד תכיל, אי-דיוקים והנחות שגויות, שהם מרכיבים בלתי נפרדים מן האמת".

לפי פרס, קרובים, אי-שלמות וחלקיות, מה שהוא מכנה בשם "פליבליזם" ו-"התייחסות לעתיד לבוא", הם חלק בלתי נפרד מתפישה שלמה של מושג האמת.

אפשר לטעון כי "אמת" אינה אלא מושג יעיל במסגרות החשיבה האנושיות, כפי ש"נכון" הוא מושג יעיל במסגרות ההתנהגות שלנו

צריך לשים לב שאף כי פרס משתמש במושגים כמו התאמה וייצוג כדי לתאר פן אחד של יחס בין סימולים, הוא חוזר ומבהיר שמבחינתו הגדרות של המושג אמת דרך ייצוג (או התאמה) הן לא יותר מקביעות נומינליות שלהם והוא מייחס להן חשיבות קטנה יותר ממה שהוא מכנה קביעות אמיתיות.

הגרסה של ג'יימס לאמת פרגמטית, מסובכת קצת יותר, אבל מודגמת היטב בקביעתו ש"אמת" אינה אלא מושג יעיל במסגרות החשיבה האנושיות, כפי ש"נכון" הוא מושג יעיל במסגרות ההתנהגות שלנו. לשיטתו, אמת היא מושג איכותני, שמתבטא בשימוש הפרקטי (או פרגמטי) שאנחנו עושים בתפישותינו בשעה שאנו פועלים בעולם.

לעומתם, דיואי מחזיק בדעה שחקר, בין אם מדעי, סוציולוגי, פילוסופי או תרבותי, הוא תהליך שמתקן את עצמו לאורך זמן אם ורק אם הוא פתוח לבדיקה ותשאול מתמשך של קהילה של חוקרים שיכולים לבקר, לאשש, לזקק או לסתור את מסקנות החקר (משמע את מה שהחקר מחשיב כאמיתי).

תאוריה פרגמטית פחות ידועה, המכונה "פרגמטיזם שלילי" הוצעה על ידי וויליאם ארנסט הוקינג לקראת אמצע המאה העשרים, ואוששה מעט מאוחר יותר על ידי הפיזיקאי זוכה פרס הנובל ריצ'רד פיינמן. ניתן לסכם אותה במשפט הבא: "מה שעובד אינו בהכרח נכון, אבל מה שנכשל, בוודאי אינו נכון", או כמו שפיינמן ניסח זאת: "איננו יכולים להיות צודקים בוודאות, אלא רק טועים בוודאות" (חשוב להזכיר שבדומה לפיינמן והוקינג, גם ג'יימס ודיואי מייחסים את מושג האמת לתהליך שיטתי מתמשך של בדיקה ותיקון).

והנה, רגע לפני שבאנו על סיפוקנו הפילוסופי, הגיע מישל פוקו.

האמת, אליבא דפוקו, ובמובנים מסוימים בדומה לניטשה, אינה יכולה להיות מוגדרת בלי שנבין קודם את מבני הכוח שבהם היא שלובה. כל ניסיון לנתק את מושג האמת ממבני הכוח הללו (Regimes of Truth), כאילו היה בעל תכונות "אובייקטיביות", נפסל על הסף על ידי פוקו כיון שלשיטתו האמת אינה מתקיימת במנותק מהקשר.

עלה, שלכת

עץ, שלכת, עלה, גשם, טיפה, הגדלה, השתקפות - הכל קיים ושלוב. תצלום: naggobot

האמת כתוצאה של תהליך למידה

ואולי, האמת אינה אלא אשליה הנוצרת על ידי מנגנוני הלמידה המובנים בביולוגיה שלנו. סכום החוויות שחווינו, כפי שהן נצרבות במערכות הנוירולוגית שבמוחנו.

אם כל היונים שראינו אי פעם היו לבנות, נוכל לטעון במידה רבה של הצדקה כי "כל היונים לבנות"

אם כל היונים שראינו אי פעם היו לבנות, נוכל לטעון במידה רבה של הצדקה כי "כל היונים לבנות". הטיעון יהיה אמת-פרטית וככזה, עבור הטוענים אותו, אמיתי לחלוטין (ולא, זו אינה גרסה של סוליפסיזם).

כל הידע שלנו על העולם נרכש בדרך של התנסות, מתוך דוגמאות. המוח האנושי מתפתח מינקות ועד בגרות בתוך אוקיינוס של קלט חושי, תוך שהוא מארגן ומסדר אותו, יוצק תבניות חדשות לתוך מה שאנחנו מכנים הכרה. האם אפשר שמושג (ותחושת) האמת האישית של כל אחד מאיתנו אינו אלא תוצאה של תהליך לימוד סטטיסטי, המנסה ללא הרף למצוא עקביות באוסף החוויות האמפיריות שאנו חווים? האם, בדומה להוקינג, פיינמן והפילוסופים של הפרגמטיזם, נוכל לומר שמושג האמת נובע מכוונון מתמשך של מערך הנוירונים במוח המתאים את עצמו לעדויות על העולם, ומתקן את המודל הנלמד בכל פעם שנתון חדש וסותר מוצג בפניו?

במידה שכן, הרי שהמונח "אמת", הופך מילה נרדפת ל"ידע" (על העולם).

נראה שפוקו צדק במידת מה, אין ולא יכולה להיות לנו, תפישה אובייקטיבית של העולם, אלא נרטיב, מודל זמני ומתעדכן, של העולם כפי שאנו תופשים אותו כרגע. המודל הזמני-מתעדכן הזה מאפשר לנו לתפוש (כאמיתיות) לא רק עובדות שיש להן ביטוי במרחב הפיזי, אלא גם מחשבות מופשטות ואפילו דעות (למשל דעות פוליטיות).

בספרו "אדם לעצמו" (1947) כותב הפסיכולוג והפילוסוף אריך פרום שהניסיון להתייחס לאמת כאל מושג אובייקטיבי הוא סטרילי ושגוי. את האמת, אומר פרום, יש לכנות בשם "אמת אופטימלית". פרום (בדומה לגישה שהצענו) טוען שאמת נובעת מתוך האינסטינקט ההישרדותי שלנו, הדוחף אותנו לבחון ולהכיר את סביבתנו פיזית ואינטלקטואלית, בדיוק כפי שילדים מחפשים את האמת כדי למצוא כיוון ודרך ב"עולם מוזר ועוצמתי". היכולת של אותם ילדים לנווט בעולם תלויה לחלוטין ביכולתם לנסח לעצמם את אותה אמת אופטימלית הקריטית להישרדותם.

יפה לראות כיצד הפסיכולוגיה של אמצע המאה הקודמת מתלכדת עם המושגים המוכרים לנו כיום מתחומי האינטליגנציה מלאכותית ולמידת המכונה. הגדרה מעשית, המכירה במגבלותיה, של המושג הכה-חמקמק: אמת.

בואו נהיה מעשיים

אבל הבה נניח לדיון הפילוסופי במושג האמת וננסה למצוא הגדרה מעשית ושימושית, כזאת שנוכל להפעיל בחיי היום יום. הגדרה שתסייע לנו להחליט באיזו המפלגה לתמוך, לקבוע האם המידע שאליו נחשפנו ברשתות החברתיות אמין ואמיתי, או אפילו לקרוא ולדלות עובדות מתוך שלל כתבות כלכליות בבואנו להחליט אם בשל הזמן לרכוש דירה.

הקורא בן המאה ה-21 ודאי מכיר את התחושה. כל ניסיון לקבל החלטות, אפילו פשוטות, מצריך התעמתות עם ערבוביה של עובדות, חצאי אמיתות ושקרים בוטים

הקורא בן המאה ה-21 ודאי מכיר את התחושה. כל ניסיון לקבל החלטות, אפילו פשוטות, מצריך התעמתות עם ערבוביה של עובדות, חצאי אמיתות ושקרים בוטים, המסתחררים בתוך מערבולת אינסופית של מידע.

זה לא היה כך תמיד. אזרחי תחילת המאה העשרים ניזונו בעיקר מעיתון הבוקר (שכותביו היו בראש ובראשונה בודקי-עובדות), מהרכילות השכונתית ומדי פעם מדיווחי החדשות שהוקרנו לפני סרטים בקולנוע.

ניקסון, ווטרגייט, אמת, עיתונאים

הנשיא ניקסון מודה באמת בעקבות חשיפתה בידי עיתונאים. תצלום: ויקיפדיה

מה הביא את אנשי תחילת המאה ה-20 לחוש שהם יכולים לגבש דעה בקלות רבה יותר מאיתנו כיום?

התשובה היא שהיה בידיהם הרבה פחות מידע, ורשתות הקונצנזוס שלהם היו ברובן קטנות ומקומיות.

אמת בקנה מידה קטן

הדעה הרווחת תתכנס במהירות ותהיה מקובלת על רוב אנשי הקהילה. במילים אחרות, הקהילה מעכלת את המידע (החדש), מגיעה לקונצנזוס רחב מספיק לגביו ומתייגת אותו בהתאם

כשחיים בעיירה קטנה או בקהילה מסוגרת, רוב החדשות מגיעות על גבי רשת הרכילות המקומית. מידע ממקומות רחוקים הוא נדיר יותר, וכשהוא מגיע הוא מופץ (ומעובד) במהירות בין חברים, משפחה ובאי המוסדות הקהילתיים. מידע חדש ומעורר מחלוקת בדבר טיבו של העולם שמחוץ לקהילה יהפוך תמיד לשיחת היום, יעובד, ידובר ויידחה או יתקבל (בחלקו או בשלמותו) על ידי רוב בני הקהילה. כמובן, לא כולם יסכימו לגבי אמיתותו של כל מידע, אבל הדעה הרווחת תתכנס במהירות ותהיה מקובלת על רוב אנשי הקהילה. במילים אחרות, הקהילה מעכלת את המידע (החדש), מגיעה לקונצנזוס רחב מספיק לגביו ומתייגת אותו בהתאם.

מנגד, אפשר לטעון שאפילו קהילות קטנות לא תמיד יגיעו לקונצנזוס המתואר. טיעון כזה סותר כמובן את עצם הגדרתה של קהילה, כיון שאוסף אנשים שאינם מצליחים להגיע לקונצנזוס בעניינים מהותיים יתפרקו חיש קל לתת-קבוצות (או תת-קהילות) שבהן כן ניתן יהיה להגיע להסכמה. הקונצנזוס הרחב, וההסכמות שבעל פה, הם-הם המגדירים את היותה של קבוצת אנשים קהילה.

קהילות קטנות ייצרו תמיד את הנרטיב הפרטי-מקומי שלהן לאמת. כזה שיתאים לתפישות העולם שלהן, למבנים החברתיים (ופוקו היה מוסיף: למבני הכוח) שבהם בחרו ולאמונות הרווחות בקהילה. אין להם עניין בחקר האמת "האובייקטיבית" כשלעצמה, ואין סיבה שיהיה להם עניין כזה, מכיוון שלכל צורך מעשי, הנרטיב שזכה לקונצנזוס הרחב ביותר משמש אותם היטב.

אבל רובנו לא חיים בקהילות קטנות ומבודדות. נהפוך הוא.

מגדילים את קנה-המידה

הרשתות החברתיות הפכו את כולנו לחברים בקהילת מידע גלובלית המתעדכנת במהירות, ומנסה להטות את דעתנו (לגבי אמיתותם של דברים) לעיתים ביושר ולפעמים בזדון.

העיתונאים ובעלי הטורים זנחו כמעט לחלוטין את מה שפעם הגדיר את המקצוע, היינו נאמנות לתחקירים עמוקים ובירור העובדות, ומסתפקים ברובם בציטוט מהרשתות החברתיות, בדרך כלל ללא בדיקה מעמיקה (או ללא בדיקה כלל), ולו רק כדי ליצור כותרת מושכת קליקים לפני המתחרים.

אפילו המוחות החדים ביותר מתקשים לברור את המוץ מן התבן בבליל האינפורמציה השוצף ברשתות החברתיות. זה פשוט קשה מדי, לוקח זמן רב מדי ולעתים בלתי אפשרי, כיון שאין דרך יעילה לברר האם הידיעה שזה עתה זכתה להפצה ויראלית היא נכונה או שאינה מבוססת. מה שהופך את כולנו לשבויים במערבולת נרטיבית, מטעה ולעתים קרובות מדי, מניפולטיבית.

 

סוף דבר

במריטוקרטיה של המידע, דעתם של מי שהוכיחו את אמינותם (בתיוג) נחשבת יותר מדעתם של מי שכשלו פעמים רבות, או שיקרו במכוון

האם נידונו לחיות כך?

לא בהכרח.

כמו שקורה פעמים רבות, ייתכן שהפתרון נמצא ממש בהישג יד.

אמת פרגמטית (כפי שתיארנו קודם) דורשת קונצנזוס, משמע שרוב האנשים שנחשפו לאמירה או לאוסף אמירות, והיה בידם זמן סביר לעבד ולוודא (פעמים רבות באמצעות שיחות והצלבת מידע עם אנשים אחרים בקבוצה), תייגו את האמירות כאמיתיות או שקריות בצורה דומה.

כדי ליישם מודל כזה בקנה-מידה נרחב וגלובלי נידרש לבנות רשת קונצנזוס רחבת היקף, שתוכל לעבד ולהביא לכלל קונצנזוס רחב אוסף עצום של ידיעות בזמן קצר, ולפרסם את תיוגיה לקהל הרחב בזמן סביר (אחרת הפתרון הופך תאורטי בלבד, וחסר משמעות מעשית בחיי היום יום).

אבל לא רק.

כדי שרשת כזו תוכל לייצר תיוגים אמינים עלינו לקחת בחשבון שלא כל חבריה יכולים להיות שווי דעה, ולשקלל את דעתם של בעלי המוניטין (כדוברי אמת) כמכריעה יותר מדעתם של מי שאינם כאלה.

ניתן לכנות את מה שאני מציע: מריטוקרטיה של המידע, אשר בה דעתם של מי שהוכיחו את אמינותם (בתיוג) נחשבת יותר מדעתם של מי שכשלו פעמים רבות, או שיקרו במכוון. שיטה כזאת היא ההפך הגמור מהדמוקרטיה המערבית, שהוכיחה לאחרונה עד כמה היא מתקשה לעמוד באתגרי המידע, ואשר בה לכל אדם, ללא קשר לרמת אמינותו או יכולתו לשקול החלטות בשום שכל, יש באופן אוטומטי זכות הצבעה, לא משוקללת, אחת, שוות משקל לזו של כל האחרים. יש לנו הטכנולוגיה הדרושה לשם יצירת השינוי הגלובלי המתבקש, כל שנותר הוא שנחפוץ בו.

 

תמונה ראשית: מתוקה ובדיונית, האמת. תצלום: מאה מו, unsplash.com

Photo by Mae Mu on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

11 תגובות על האמת היא שהטעות ודאית

01
ליאור

אפליקציה כזאת יכולה להעלות את אמינות המידע, רק כדאי לזכור שיש לה שתי מגבלות: א. גבולות הדיוק: המוניטין לעולם אינו יכול להיות מושלם, מידע מסויים לעולם אינו יכול להיות אמין יותר מהמוניטין לגביו, והטעות של כלל בעלי מוניטין, לא משנה כמה מספרם גבוה, תמיד תהיה גדולה יותר מגודל מסויים (נגיד משהו כמו אחד חלקי שורש ריבועי של מספר בעלי המוניטין). ב. ככל שיהיה יותר מידע, מדויק ונגיש, לטובת רכישת דירה, סביר שהביקוש והמחיר יעלו, ואמינות הניבוי שזה הזמן לרכוש דירה תירד. כך שניתן לנחש שבאורח פרדוקסלי האמינות בנוגע לניבוי עתידי של איזשהו עניין שנוגע לקהילה האנושית, תפחת דוקא בשל העליה בכמות ובזמינות של הנתונים. וזה אגב בהכרח יוריד את המוניטין של בעלי המוניטין.
ובכל זאת למרות המגבלות, אפליקציה כזאת עדיין עשויה לסלק הרבה מידע מטעה מהמערכת.
אבל משהו אחר. נאמר שהפעולה של בעל מוניטין תהיה הוספת מידע נוסף לפיסת המידע הראשוני, במקום סתם להעניק לה הערכת אמינות. זה יחייב אותנו לחשוב על מידע כדבר מתפתח, ולא סטטי. זה יאפשר לאנשים רבים להעשיר את המידע הראשוני. תיווצר שרשרת שבה אין זה כבר רלבנטי אם המידע הראשוני היה נכון או לא. פיסות המידע שמתווספות כבר תדאגנה לתיקונו האוטומטי. תיווצר התפתחות, מפיסת מידע ראשונית (פייק או לא) לכיוון מידע מורכב. סביר שככל שמידע מורכב יותר הוא יהיה אמין יותר. לפי זה, המנגנון שיגן מפני פייק ניוז לא יהיה קיומם של הרבה בעלי מוניטין, אלא עצם התפתחות המידע.

02
אברהם

אפשר גם להחזיר את מיניסטריון האמת, לפחות בעולם הספרות זה עבד. כלומר, לכולם היה נרטיב אחד.
מצד שני, אולי ראוי שהכותב פשוט ינהל יומן, גם ווטסון התחיל כך.

03
עלמא דשיקרא מעולם ועד עולם

בעבר כתב מומחה ל"פייק ניוז" שאוואטרים שמתמידים בחתירה למטרתם לרמות את הצבור (למטרה פוליטית, למשל), רוכשים מהימנות בהוכיחם את עצמם כאמינים במשך זמן ארוך, עד לשעה שנועדה להפצת השקר.
גם אנשים מזוהים יכולים, כמו בבנק, "לצבור אשראי" כדי לבזבז אותו בשעה שכבר נראית להם מתאימה.
יתר על כן, ככל שהם יותר מהימנים על הצבור כך יותר כדאי לאחרים להשתדל לשחדם או להטות דעתם במניפולציות, כפי שחברות תרופות נוהגות ברופאים מסוימים שיצאו להם מוניטין.
"אין הסכין מתחדדת אלא בירך של חברתה" כלומר, אין מנוס מהצרך להתנצח עם הזולת כדי לסלק טעויות.
בכל אפן אין מה לדאוג, אם אתם סבלנים, כי לכלנו מובטח שנגיע לעולם האמת.

    04
    דורון שדה

    יש מן הצדק בדבריך, אם כי ליצור צבא כזה של אנשים הוא עניין יקר ומסובך הרבה יותר מצבא בוטים. התשובה המלאה תינתן במאמר עתידי.

06
דורון שדה

ובכן, לא. אין קשר בין המודל של ויקיפדיה למודל המוצע ולו רק בגלל העובדה שמדובר על מדד מוניטין לקבלת החלטות ולא על טקסטים.

מעבר לכך, ויקיפדיה, ובייחוד זו הישראלית, נחמסה על ידי מספר מצומצם של עורכים שצברו כוח, שאיננו שקול למוניטין, והם חוסמים כל שינוי שאיננו לרוחם. ההפך הגמור ממודל פתוח מבוסס מוניטין.

"אמת" הוא כלי בארגז הכלים של האדם. (כמו הבינה האחדותית 1+1=2)
אין אמת כשלעצמה ביקום דינמי.
ולכן "אמת" היא תמיד יחסית.
בנוגע לאדם, היא יחסית למטרה ולתכלית שהוא הגדיר לעצמו.
אותו דבר טוב ורע. טוב ורע היא יחסית למטרה ולתכלית שהאדם רוצה להגיע אליו.
מכאן דברי הנביא: "אמת מארץ תצמח". והמשך הפסוק "צדק משמים נשקף" הווה אומר תסתכל מלמעלה (התמונה השלימה) האם השגתה את המטרה ואת התכלית שלך ? כלומר, הצדק היא גם יחסית, על פי התוצאה אתה יודע האם עשיתה צדק או לא.
כלומר מהי צדק ומהי לא צדק זה תלוי בזה האם הגעת למטרה.

האמת של הפילוסופים, היא אמת אחרת לגמרי. הם מחפשים את האמת כשלעצמו. מכאן הבילבול בין המילה אמת למילה ידע.
האם אני יודע את העולם ? זה לא שאלה של אמת ושקר זה שאלה האם אני יודע או לא יודע את העולם.

רק עבדים ובני המשטרים מחפשים את האמת מחוץ להם בכדי להיות לה לעבדים. אדם בן חורין לא מחפש את האמת כשלעצמו. הוא מגדיר לעצמו מטרה ותכלית = משמעות חיים, ועם ארגז הכלים שלו (שכלו ואחדות הבינה) הוא מגדיר מהי אמת ומהי שקר, מהי טוב ומהי רע, מהי צדק מהי לא צדק.
זה לעומק המשפט: האדם ניצח את הברירה הטבעית.

פעם כתבתי מאמר בשם: הרדיפה אחרי האמת
גלגלו בגוגל: "הרדיפה אחרי האמת - מהפכה מחשבתית חברתית"

08
גדול החלק מן השלם

בכל הדיונים על חשיפת שקרים פומביים צריך לזכור שהם אינם מגיעים לעקרה של הצרה. עקר הטעית הצבור, כדי שידמה בלבו תמונת מציאות שקרית, נעשית ע"י חשיפת טפח של האמת וכסוי טפחיים. כמו "קוסם" שמציג לילדים ואינו מציג שום שקר (במובן הצר של המלה).

10
אייל

אולי הדרך הכי טובה לדעת מה היא האמת ,היא כשהיא מכה לך בראש. כלומר כשאתה חש פיזית באמת הזו. כשאדם קרוב לך ,או אתה עצמך ,מת ממנה או נפצע ממנה.

לדוגמא ההתחממות הגלובלית בגלל גזי חממה: המדע אומר שהיא מתרחשת בקונצנזוס חסר תקדים ושהיא מסכנת את כולנו.

אבל הרשת כמרקחה, יש דעות לכאן ולכאן - שלל אינטרנסטים מתוחכמים וחזקים שמתפרנסים מדלק פחמימני, מפיצים מידע מוטעה בשביל לחזק את הספקות בתיאוריה דרך מכוני מחקר שמרניים, דרך צבאות של בוטים ,דרך מספר מצומצם של מדענים מטעם שמעוניינים לשדרג את חשבון הבנק שלהם, ודרך כלי תקשורת יוקרתיים ויעילים.
אין סיכוי לנצח את אלה כי הם חזקים יותר בכל מה שחשוב: כסף, קשרים בתקשורת ובפוליטיקה, מתכנתים מוכשרים.
מהצד השני ,הסבביתני, ניצבים בעיקר אנשים שאינם עשירים מספיק (מדענים) או אנשים שהמניע שלהם אלטרואיסטי ולא הישרדותי ולכן הוא פחות אפקטיבי מהמניע של האנשי הנפט שנלחמים לשיטתם על פרנסתם.

נחכה שנרגיש פיזית על בשרינו את התופעה, בשריפה, צונאמי, או בצורת קשה, ואז נדע מה האמת.

אז זו הגדרה חדשה של אמת לעידן הפוסט מודרני- משהו שאתה מרגיש אותו פיזית וכואב לך.

    11
    Rvc1

    אתה מתעלם מהעובדה ששריפת חומרי בערה כמו פחם או נפט שיפר את חייהם של רוב תושבי כדור הארץ. העובדות הם שבני אדם מתים פחות ופחות מתופעות שקשורות למזג האויר כמו בצורות או מזג אוויר קיצוני בגלל שימוש בדלקים שבין היתר פולטים גזי חממה שמחממים את כדור הארץ. ההתעלמות של כל הדיון הזה מכל כך הרבה עובדות חשובות חושף מה קורה כשמנתקים את האמת מהעובדות כמו שפילוסופים ניסו לעשות כבר מאות שנים ולפי המאמר והתגובות אליו גם הצליחו.