האפשרות הגרועה מבין הטובות

אנחנו רציונליים, נכון? אנחנו יודעים להשוות ולבחור בין אפשרויות וגם מתפארים ביכולתנו. אבל נראה שכל ניסיון לבחור בחיים הטובים ביותר, יוביל אותנו לכישלון, או למסקנה שהרציונליות שלנו כושלת. מדוע? מה אפשר לעשות כדי לבחור נכון?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

ישנם הורים הדוחקים בילדיהם להצטיין בכל דבר שהם עושים. הם דוחפים אותם להיות הספורטאים המצטיינים, התלמידים המצטיינים, המוזיקאים המצטיינים וכן הלאה. הורים אחרים מעודדים את ילדיהם להתמקד במה שהם טובים בו, בין אם מדובר בספורט, בלימודים או במוזיקה. ישנם הורים שדוחפים את הילדים שלהם לנסות כמיטב יכולתם, ואחרים משתדלים מאוד לא לדחוף את ילדיהם להצטיינות ואפילו לא לנסות כמיטב יכולתם, משום שהם חוששים מפני נזק פסיכולוגי שמסרים כאלה עלולים לגרום. אבל מרבית ההורים אוהבים את ילדיהם, ובכל צורת חינוך, הם משתדלים להטיב עמם. אחרי הכול, מרבית ההורים באמת רוצים את טובת הילדים – יש להם פשוט תפישות שונות בנוגע למה שדרוש לשם כך.

בניסיון למצוא את טובת הילד, מרבית ההורים מסכימים, גם אם לא מפורשות, עם תפישת האדם הרציונאלי השלטת, לפחות במערב, מאז ימי יוון העתיקה. לפי תפישה זו, להיות רציונאלי פירושו להתנהג באופן שממקסם את איכות החיים לאורך חייך  – כלומר, אדם רציונאלי בוחר במה שיאפשר לחייו, ככלל, להתנהל בצורה הטובה ביותר האפשרית. סיסמת הפרסומת של הצבא האמריקני "היו כל מה שאתם יכולים להיות" מתייחסת לדימוי הזה של האדם הפועל הרציונלי.

ילדה, כינור

להיות כל מה שהיא תוכל להיות? תצלום: פול מוריס

הרציונליות שלנו נשענת על אקסיומה לפיה בכל שלוש אפשרויות, אם הראשונה טובה מהשנייה, והשנייה טובה מהשלישית, אז האפשרות הראשונה בהכרח טובה מזו השלישית

שתי הנחות עומדות בבסיס מושג הרציונאליות המקובל. הראשונה היא כי הדרך הטובה ביותר לחיות בה אכן קיימת. השנייה היא הנחה טכנית יותר – אקרא לה 'אקסיומת הטרנזיטיביות של הטוב מ-'  – ולפיה בכל שלוש אפשרויות, אם הראשונה טובה מהשנייה, והשנייה טובה מהשלישית, אז האפשרות הראשונה בהכרח טובה מזו השלישית.

האקסיומה הזו מניבה דרך לבחירה, המאפשרת לזהות את האפשרות טובה בכל קבוצה סופית של אפשרויות. השוו אותן זו לזו, בצמדים. אם הראשונה טובה יותר, השליכו את השנייה. לאחר מכן השוו את השלישית לראשונה. אם השלישית טובה יותר, השליכו את הראשונה. המשיכו כך, כשאתם בוחרים תמיד את הטובה מבין שתי האפשרויות. באופן כזה, ואם האקסיומה נכונה, תוכלו לקבוע מהי האפשרות הטובה ביותר בכל קבוצה סופית של n אפשרויות, על סמך השוואה בין n-1 צמדי אפשרויות.

ההנחה הראשונה זכתה למבקרים רבים, באחד מארבעת האופנים הבאים. חלקם הצביעו על כך שישנן אפשרויות שהן טובות באותה מידה, ולכן לא תהיה ביניהן אחת שהיא טובה יותר. אחרים הציעו כי חלק מהאפשרויות עשויות להיות קשות להשוואה או שקולות. לפי השקפה זו, שתי אפשרויות יכולות להיות דומות מאוד – נניח הגאונות של איינשטיין או של מוצרט, או קריירה משפטית לעומת קריירה אקדמית – בלי שאחת מהן תהיה טובה מהאחרת, או שהן טובות בדיוק באותה מידה. אחרים העלו את האפשרות כי במקרים נדירים, שתי אפשרויות יכולות להיות לגמרי בלתי ניתנות להשוואה. ולבסוף, יש מי שציינו כי מתוך מספר אינסופי של אפשרויות, יתכן שלא קיימת אחת שהיא הטובה מכולן, ממש כפי שלא קיים המספר הגדול ביותר בסדרה האינסופית 1,2,3,4...

שוחרי התפישה המקובלת של הרציונאליות יכולים לתקן את עמדתם בקלות כדי להרגיע חששות כאלה. הם יכולים לומר שאם שתי אפשרויות טובות באותה מידה, לגמרי לא ניתנות להשוואה או ניתנות להשוואה חלקית בלבד, אז אין סיבה אמיתית להעדיף אחת על פני האחרת, ומבחינה רציונאלית ניתן לבחור בכל אחת מהן. הם יכולים להוסיף כי אנחנו יצורים סופיים, שבדרך כלל חייבים לבחור מתוך קבוצה סופית של אפשרויות, ובכל המקרים הללו אדם יכול לבחור רציונאלית בכל אפשרות, כל עוד אין לו אפשרות זמינה הטובה ממנה. לכן, על פי התפישה המתוקנת הזו, אפילו אם אכן לא קיימת אפשרות שהיא הטובה ביותר, הרציונאליות יכולה להנחות אותנו כך שלעולם לא נבחר את אפשרות הגרועה על פני זו הטובה ממנה, המונחת לפנינו.

להנחה הבסיסית השנייה לא קמו מבקרים חריפים במהלך מרבית ההיסטוריה האנושית. מרבית הפילוסופים, הכלכלנים ואחרים, הניחו כי האקסיומה האמורה חייבת להיות אמיתית, בזכות משמעותן של המילים 'טוב מ-', או בגלל שהיא הגיונית. ואכן, רובם הניחו כי כל ההשוואות המבוטאות ביחס של "יותר מ-" מוכרחות להיות טרנזיטיביות. ורובן באמת כאלה. כך, למשל, אם אחמד גבוה (או מהיר, או כבד) יותר מאילזה, ואילזה גבוהה (או מהירה, או כבדה) יותר מז'וויפינג, אז, אכן, אחמד בהכרח גבוה (או מהיר, או כבד) יותר מז'וויפינג.

אבל ההנחה הבסיסית השנייה באשר לרציונאליות עלולה להיות מוטעית לגמרי.

גובהו של אחמד – במונחים אבסולוטיים – תלוי בעובדות פנימיות בלבד הנוגעות לאחמד. והעובדות הפנימיות הללו אינן משתנות בתלוּת באדם שאליו אחמד משווה בכל הקשור לגובה. אחמד גבוה בהשוואה לעכברים, ונמוך בהשוואה לג'ירפות, אבל הגורמים שבהם אנו מתחשבים כשאנחנו מעריכים את גובהו של מישהו, והאופן שבו אנחנו משתמשים בגורמים הללו כדי לקבוע אם אדם גבוה מחברו, אינם משתנים לעולם. משום כך "גבוה יותר מ-" הוא יחס טרנזיטיבי. מאחר שהגורמים הרלוונטיים להשוואה בין אחמד ואילזה בהתייחס לגובהם הם אותם גורמים שרלוונטיים להשוואה בין אילזה וז'וויפינג בהתייחס לגובהם, ובין אחמד וז'וויפינג בהתייחס לגובהם, הדבר מבטיח שאם – במונחי אותם גורמים בלתי משתנים – אחמד גבוה מאילזה ואילזה גבוהה מז'וויפינג, אז אחמד גבוה מז'וויפינג.

ג'ירפה, בניין, מרזב, צרפת

ג'ירפה ובניין. תצלום: כריס ברבליס

כשאנחנו מחליטים פעם אחר פעם לאחר השוואה, יתכן שהגורמים הרלוונטיים להחלטה שונים בכל פעם

אבל "טוב יותר מ-" הוא עניין אחר. לעתים קרובות הגורמים הרלוונטיים להשוואה בין תוצאה אחת לאחרת, כדי לקבוע איזו מבין השתיים טובה יותר, משתנים, ותלויים באפשרויות שאנו משווים. משום כך, יתכן שתוצאה אחת טובה יותר מאחרת, על סמך כל הגורמים הרלוונטיים להשוואה ביניהן, והתוצאה השנייה טובה מהשלישית בהתחשב בכל הגורמים הרלוונטיים להשוואה בין אלה, אך למרות זאת, התוצאה הראשונה לא תהיה בהכרח טובה יותר מהשלישית, כי הגורמים הרלוונטיים להחלטה איזו מבין התוצאות טובה יותר עשויים להיות שונים בכל פעם.

הנה לכם דוגמא מהחיים. בארצות הברית, רבים מצדדים באפליה מתקנת כזו: הם חושבים כי ישנן משרות שכדאי להעדיף בהן שחורים על פני לבנים. ההצדקה לדעתם זו מקורה בהיסטוריה של היחסים בין לבנים ואפריקנים בארה"ב, ובכלל זה העבדות, מעשי הלינץ', חוקי ג'ים קרואו וכן הלאה. שימו לב, כי על פי תפישה זו, לא אמורה להיות סיבה להעדיף אמריקנים ממוצא מקסיקני על פני הלבנים וגם אין סיבה להעדיף את השחורים על פני המקסיקנים; או בניסוח שטחי: המקסיקנים האמריקנים לא שועבדו על ידי הלבנים, ממש כפי שהשחורים לא שועבדו על ידי המקסיקנים האמריקנים.

על פי השקפה זו, יכולים להיות לכל משרה כזו שלושה מועמדים: אדון לבן, אדון מקסיקני אמריקני ואדון אפריקני אמריקני, כך שבסופו של דבר – כלומר אחרי שלוקחים בחשבון את כל הגורמים שהיו רלוונטיים לכל השוואה – אנחנו עלולים להכריע כי קבלתו לעבודה של אדון לבן טובה מקבלתו לעבודה של מר מקסיקני אמריקני, ושקבלתו לעבודה של מר מקסיקני אמריקני טובה מקבלתו לעבודה של מר אפריקני אמריקני, ולמרות זאת, נחשוב שקבלתו לעבודה של מר אפריקני אמריקני טובה מקבלתו לעבודה של מר לבן. אנו נוכחים כאן בהפרה של האקסיומה הטרנזיטיבית, ובהינתן השיקולים שציינו, הסיבה לכך היא שהגורמים הרלוונטיים בעת בחינת העסקתו של אדון לבן, הם שונים, לפחות בחלקם, אם מולו מתמודד אדון מקסיקני אמריקני או אדון אפריקני אמריקני.

מקסיקנים-אמריקנים, יום המתים, קליפורניה

זוג מקסיקנים-אמריקנים בקליפורניה. מגיע להם יותר או פחות ביחס לאפרו-אמריקנים? תצלום: Sam Antonio Photography

הנה דוגמה שנייה. כמו ארגוני בריאות לאומיים ובינלאומיים רבים, ארגון הבריאות העולמי מעדיף לעתים קרובות גישה של חסכון בכסף, בבואו לבחור בין אפשרויות שונות של קביעת מדיניות בתחום הבריאות. בעיקרון, הדבר כרוך בניסיון לקבל 'כמה שיותר תמורת כל גרוש', משום שמשאבי הארגון מצומצמים, והדבר מחייב שקלול תמורות בין איכות וכמות. כך, למשל, אם ניתן לרפא מחלה קשה ביותר הפוגעת במספר קטן יחסית של בני אדם, או מחלה קצת פחות קשה הפוגעת במספר כפול של בני אדם, הארגון יעדיף את האפשרות השנייה. עם זאת, סוג כזה של שקלול תמורות, בין איכות וכמות, נראה הגיוני רק במקרים מסוימים. אם ההבדל בחומרת המחלות היה גדול דיו, ארגון הבריאות העולמי לא היה מתפנה לטפל במחלה הפחות קשה, בלי קשר למספר האנשים הנפגעים ממנה. משום כך, ארגון הבריאות העולמי אינו עוסק במניעה של גירודים או כאבי ראש מתונים קצרי מועד, גם אם סובלים מהם המוני אנשים.

אבל השילוב הזה של עמדות מתקבלות על הדעת אינו תואם את 'אקסיומת הטרנזיטיביות של הטוב מ-', משום שעשויה להיות קשת של מחלות שבה הראשונה היא חמורה מאוד, אבל פוגעת רק באלפים בודדים של בני אדם, השנייה קצת פחות חמורה, אבל פוגעת בהרבה יותר אנשים, השלישית קצת פחות חמורה מהשנייה, אבל היא פוגעת במספר אנשים גדול עוד יותר וכן הלאה, עד למחלה אחרונה שאינה יותר מגירוד מתון, אך היא משפיעה על מרבית אוכלוסיית כדור הארץ. השימוש בשיקולי עלות, הנראה הגיוני לשם השוואות כאלה, עלול להכריע כי ריפוי המחלה הרביעית טוב מריפוי השלישית וכן האלה. ביחד עם 'אקסיומת הטרנזיטיביות של הטוב מ-' צמדי ההשוואות הללו יובילו למסקנה כי טוב יותר לרפא את המחלה האחרונה מאשר את הראשונה. אבל אין כמעט איש שחושב כך. ברור לנו שריפוי המחלה הראשונה טוב יותר מריפוי המחלה האחרונה. במקרה זה, הגורמים שנראים רלוונטיים להשוואה בין המחלות הסמוכות זו לזו על קשת המחלות – אלה המרשים לבצע את שקלול התמורות האמור בין איכות וכמות – שונים מן הגורמים שנראים רלוונטיים להשוואה בין מחלות בקצוות השונים של הקשת, שם שקלול התמורות בין איכות וכמות כבר לא נראה אפשרי.

כאב ראש, אישה צעירה

כאב ראש: מגפה עולמית, לא בעדיפות. תצלום: TC

שימו לב, כי במקרה הזה, כלל לא קיימת האפשרות הכי טובה, שאותה יכול ארגון הבריאות העולמי לבחור. גרוע מזה, לא משנה באיזו אפשרות יבחר, תמיד תהיה אחת שתיראה בבירור טובה יותר. אני זוכר את תשובתו הכנה של אחד מחברי ארגון הבריאות העולמי, שתפקידו כולל הכרעות אמיתיות מסוג זה, כשנשאל איך הוא נמנע מדילמות כאלה: "אנחנו מתחמקים!" הוא היה לגמרי מודע לכך שלארגון יש כללים שלפיהם מתקבלות הכרעות, אבל גם לכך שהכללים הללו מובילים בסופו של דבר לתוצאות שהארגון אינו יכול – ולא אמור – לקבל.

מדהים לראות באיזו תכיפות אנשים רוכשים פריט ומיד מתחרטים על שרכשו אותו ולא את הפריט האחר שיכלו לרכוש. יתכן מאוד שהסיבה לכך אינה טמונה בפגם פסיכולוגי

מדהים לראות באיזו תכיפות אנשים רוכשים פריט ומיד מתחרטים על שרכשו אותו ולא את הפריט האחר שיכלו לרכוש. מקובל לחשוב כי התגובה הנפוצה הזו משקפת איזושהי מגרעה פסיכולוגית. ואין ספק שזה נכון. אבל ישנו הסבר אפשרי נוסף לכך שחרטת-קונים נפוצה כל כך. יתכן כי לעתים קרובות אנחנו עומדים בפני סדרה של אפשרויות שלא ניתן להכריע ביניהן תוך שימוש באקסיומה. במקרים כאלה, ניצבת בפנינו שורה של אפשרויות שהראשונה בהן טובה מהשנייה, השנייה טובה מהשלישית, השלישית טובה מהרביעית וכן הלאה, אבל האחרונה תהיה טובה מהאפשרות הראשונה.

זוהי דוגמה למה שהכלכלנים מכנים בשם "מעגל", מקרה שבו לאדם ההגיוני ישנה סיבה טובה להעדיף את האפשרות הראשונה על פני השנייה (משום שאחרי הכול, היא טובה יותר), וגם סיבה טובה להעדיף את השלישית על פני השנייה וכן הלאה, אבל לאדם ההגיוני תהיה גם סיבה טובה להעדיף את האפשרות הראשונה על פני האחרונה. כאן אין אפשרות טובה מכל. גרוע מזה, מובטח כי מול כל אפשרות שתבחרו תהיה אפשרות אחרת טובה ממנה. אך טבעי שאנשים יסבלו מחרטת-קונים, כשיבואו הביתה, ישוו את הרכישה שביצעו לפריט שלבסוף לא רכשו, ויחליטו, בצדק, שהם בחרו את האפשרות הגרועה יותר. הבעיה היא שכאשר נאלצים להתמודד עם מעגל של חלופות לא-טרנזיטיביות, חרטת קונים כזו היא בלתי נמנעת.

תכסיס 'הפיתיון והחלופה' הקלאסי פועל כך: חברה מפרסמת פריט במחיר נמוך מאוד. הקונה מגיע כדי לרכוש את הפריט, שכבר אינו קיים במלאי (ואולי מעולם לא היה בחנות). לקונה מוצע אז לרכוש פריט אחר, מהודר יותר ויקר יותר. מאחר שכבר יצא מביתו כדי לרכוש פריט מסוג זה, הוא עשוי לא לרצות לחזור הביתה בידיים ריקות, וכך הוא עלול לחזור כשבאמתחתו רכישה של פריט הרבה יותר מהדור, אבל גם הרבה יותר יקר מזה שהתכוון לרכוש. בעקבות רכישה כזו הוא עלול להרגיש – ורבים יסכימו איתו – שהוא רומה על ידי סוחר חסר מצפון.

וריאציה של התכסיס הזו עשויה להיות יעילה לא פחות. חנות מפרסמת פריט – נניח, מכונית – במחיר משתלם מאוד. כשהלקוח מגיע, המכונית אמנם זמינה לרכישה במחיר שפורסם, אבל המוכר מדגיש עד כמה היא נחותה ממכונית אחרת, שמצוידת במבחר תוספות, שאינן עולות הרבה יותר. הקונה אולי מסכים שהתוספות השונות שוות את תוספת המחיר ומחליט לרכוש מכונית מפוארת יותר. בשלב זה, קורה שמוצעת לקונה מכונית שלישית, שכוללת תוספות רבות עוד יותר במחיר לא הרבה יותר גבוה מזה של המכונית השנייה. הקונה עשוי להסכים גם הפעם שהתוספות שוות את המחיר, ולהחליט לרכוש מכונית יקרה עוד יותר. בסופו של דבר, הקונה עשוי לנסוע הביתה במכונית מהודרת בהרבה מזו שנזקק לה או שרצה, ולהרגיש טיפש בגלל שהתפתה לתכסיסיו השונים של המוכר. כשיגיע הביתה, במכוניתו החדשה, הוא עלול להחליט שטוב היה אילו קנה את הדגם הזול והפשוט בהרבה שאותו התכוון מראש לרכוש. ויתכן שהוא צודק.

BMW M6

עם כל התוספות. BMW M6. תצלום: Norbert Aepli, ויקיפדיה

התופעה הזו נפוצה מאוד. כשהיא מתרחשת, הקונה חש תכופות מטופש או מרומה. הוא עשוי להסביר את התנהגותו כ'חולשת הרצון', כאילו פשוט לא יכול היה להתאפק כשהוצעו לו תוספות מלוות ברוח וצלצולים. כלכלנים עשויים להציע הערכה חמורה עוד יותר. בהתאם להנחה העקרונית השנייה העומדת בבסיס מושג הרציונאליות המקובל, אקסיומת הטרנזיטיביות של הטוב מ-, אדם כזה הוא בפירוש אי-רציונאלי, משום שהוא מעדיף את המכונית השנייה על פני הראשונה ואת השלישית על פני השנייה, אף שמתברר, משיפוטו הסופי, שהוא גם מעדיף את המכונית הראשונה על פני השלישית. וכמעט כולם מסכימים שאנשי מכירות העוסקים בפעילויות כאלה הם חסרי מצפון, ומנצלים את החולשה ו/או אי הרציונאליות האנושית.

עם זאת, כפי שראינו, ברקע קיימת אפשרות נוספת. יכול להיות שהאקסיומה אינה נכונה. רוכש המכונית אולי אינו סובל כלל מחולשת רצון או מאי-רציונאליות, ואיש המכירות אולי כלל אינו חסר מצפון. יתכן כי המכונית השנייה באמת הייתה טובה מהראשונה, מבחינת כל הגורמים הרלוונטיים להשוואה הזאת, אבל המכונית השלישית הייתה באמת טובה יותר מהשנייה, מבחינת כל הגורמים הרלוונטיים להשוואה ההיא, ועם זאת המכונית הראשונה הייתה טובה מהשלישית מבחינת כל הגורמים להשוואה אחרת. במקרה זה, לא ממש ניתן להאשים את המוכר על שסיפר לקונה על קיומה של מכונית שנייה, הניתנת לרכישה, שהיא אפשרות טובה עוד יותר מהראשונה, ועל מכונית שלישית שהיא אפשרות טובה עוד יותר מהשנייה. ויתכן כי לקונה היו בסך הכול סיבות טובות להחליט, החלטה נכונה, שהוא מעדיף לרכוש את המכונית השנייה ולא את הראשונה, ואת השלישית ולא את השנייה. אבל, כמובן, אם האקסיומה נכונה, היא מסבירה למה, למרות כל זה, הקונה ימצא את עצמו בסופו של דבר בוחר באפשרות הגרועה יותר מאפשרות זמינה אחרת שאולי היה בוחר בה, כלומר רכישת המכונית הראשונה.

בואו נחזור להורים שרוצים את טובת ילדיהם. אולי, בשלב כלשהו, הם עשויים לשקול את האפשרות לעודד את ילדיהם להיות מורים בבית ספר יסודי – שהרי זה מקצוע מכובד שיש לו יתרונות רבים. אבל אם הילד מוכשר, יתכן שהוריו יחשבו שחייו של מרצה באוניברסיטה טובים עוד יותר, משום שיש בהם הוראה אבל אולי יותר גירוי אינטלקטואלי, משכורת טובה יותר ויותר כבוד. עם זאת, בהשוואה לחייו של מרצה, ייתכן שחייו של עורך דין יראו להם טובים עוד יותר. גם שם מובטח גירוי אינטלקטואלי ואולי אפילו שכר גבוה עוד יותר, נדרשות פחות שנות לימוד ואפשרויות תעסוקה רבות יותר. אבל בהשוואה לחייו של עורך דין, אלה של בנקאי מומחה להשקעות נראים טובים אפילו יותר, עם מגוון של יתרונות חברתיים וכלכליים שרק עורכי דין מעטים יכולים לחלום עליהם. למרות כל זה, בסופו של דבר, חייו של מורה עשויים להיות טובים מאלה של בנקאי, משום שיש בהם פחות מתח, יותר זמן פנוי לבילוי בחיק המשפחה, אפשרות לחיות הרחק ממרכזים כלכליים גדולים וכן הלאה.

סיום בית ספר, פיליפינים

מה הם יהיו? רופאים? עורכי דין? מהנדסים? כבאים? שוטרים? טכס סיום בית ספר יסודי בפיליפינים. תצלום: נייג'ל גודמן

מול מעגל כזה של אפשרויות, רוב האנשים ימליצו שנחשוב היטב ונחליט איזה חיים הם באמת הטובים ביותר. יש להניח כי אלה יהיו החיים המציעים את השילוב המוצלח ביותר של יתרונות ומטלות. אבל אם אני צודק, ניסיונות לזהות את החיים הטובים ביותר האפשריים עבור ילדיכם, כנראה מועד לכישלון. לרוע המזל, לאור מורכבות העולם הנורמטיבי שבו אנחנו חיים, יתכן מאוד שמבין מספר אפשרויות חיים, הראשונה טובה מהשנייה, זו בתורה טובה מהשלישית וזו בתורה טובה מהרביעית וכן הלאה, ועם זאת, הראשונה כלל אינה טובה יותר מהאחרונה.

זוהי אפשרות מתמיה ומטרידה. היא עשויה להותיר את ההורים חסרי אונים באשר להמלצה שירצו להמליץ לילדיהם, משום שמול כל אפשרות שעליה ימליצו, ישנה אפשרות אחרת טובה יותר. כדי ללמוד להשלים עם כך, אם זה אכן המצב, נדרש חשיבה מחודשת כוללת בנוגע למהותו של אדם רציונאלי, ונדרשות גם אפשרויות  טובות.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

לארי טמקין (Temkin) הוא פרופסור בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת רוטגרס בניו ג'רזי. ספרו האחרון Rethinking the Good: Moral Ideals and the Nature of Practical Reasoning ראה אור בשנת 2012.

 

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: אבן, נייר ומספריים. תצלום: דייויד מאלן, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי לארי טמקין, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על האפשרות הגרועה מבין הטובות

03
חיים

1. כמו פרדוקסים אחרים (זנון?) - מאתגר את המחשבה. מחייב להגדיר מחדש את המושגים שמביאים לפרדוקס.
2. כל הדילמה נוצרת מהתחכמות מיותרת בשיטת הבחירה בין חלופות. השיטה הרגילה היא לסדר את כל החלופות בשורה, לתת לכל אחת ציון, לבחור את החלופה עם הציון הגבוה. ואז נחסכת כל השטות המעגלית. כל עניין הבחירה בין זוגות של חלופות זאת התחכמות מיותרת.
2. חוץ מזה, החיים אינם טבלת אקסל. הם נראים אחרת באביב ובסתו. לכן בחיים האמיתיים "מעגל ההעדפות" (א' עדיף על ב', ב' עדיף על ג', ג' עדיף על א', אופס!) תמיד קיים, וזורם, ומשתנה, ומופרך. ובכלל, את ב' אני אוהבת, שכחת?
3. כשל מובנה בהחלטות על העדפת חלופה אחת על האחרת, שבדרך כלל אחד המרכיבים בהעדפה הוא תחזית לעתיד. חלופה א' תביא אותי למקום X, חלופה ב' תביא אותי למקום Y. אבל בדרך כלל, כמה חבל, היכולת האמתית לחזות את העתיד היא 0. אנו מתכחשים לכך, ומדמיינים שניתן לחזות. כשל זה בולט באופן מיוחד באשר לשאלה שנוגעת לילדים, שאז כל מה שעומד על הפרק זה העתיד.
4. כדי לעשות החלטה טובה, שיש סיכוי טוב שלא תצטער עליה, תשתמש בסרגל הפלאים של סור מרע ועשה טוב.

חיים (1) צודק.
גם ניתן למקם את החלופות על גרף של עלות תועלת , עכשיו קשה לעגן גרף כזה ולהופכו לחד ממדי (למרות שאפשרי ע"י הגבלת סכום) אבל זה קשה , ולכן ניתן להתנדנד על הגרף הדו ממדי ללא סוף

05
דני

השיטה הטרנזיטיבית מתאימה רק להיבטים צרים מאד של חיינו, ודאי לא לבחירת מקצוע כי היא מתעלמת מנטיות, כישרון ועוד. בכלל - כמעט לעולם לא נבחר בין שתיים, ושוב בין שתיים וכך הלאה. בדרך כלל אנו מציבים כמה חלופות במקביל, נותנים ציונים למרכיבים שונים בהן, ובוחרים לפי הסך הכל, או שיש מרכיב אחד שמכריע בכל מקרה, לא חשוב מה נציב נגדו. בשורה התחתונה - מאמר מיותר לדעתי.