הביטו בהם ותראו אותנו

גם בקרב בעלי החיים יש בטלנים ושקדנים, הרפתקנים ופחדנים, חביבים ורגזנים. הבנת מקורם של הטיפוסים השונים האלה עשויה לשפוך אור גם על האנושיות שלנו
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

זכר-גבעות, זאב ערבות שהשתכן בפארק בפרברי שיקגו, אהב להסתובב בשכונה. כל לילה הוא ובת זוגו יצאו לצוד; הם היו הולכים יחד עד לכביש דו-נתיבי, ושם הוא היה מביט שמאלה וימינה, מחכה שהמכוניות יחלפו ומזנק לצד השני, אל המזון המפתה שנמצא סביב בתי האזור. בת זוגו הייתה צופה בו חוצה את הכביש ואז חוזרת לפארק. לאורך השנה שבה צפה בהם צוות המחקר, היא לא חצתה את הכביש אף לא פעם אחת. בינתיים, זכר-הגבעות עשה חיים משוגעים. "אין ספק שהוא עשה שמות בשכונה; חטף חתולי בית," אומר סטנלי גרט (Gehrt), ביולוג מאוניברסיטת אוהיו סטייט בקולומבוס המתמחה בחיות בר.

גרט חקר את אוכלוסיית זאבי הערבות של שיקגו במשך 13 שנה. זכר-גבעות אפילו טרף את הברבורים האהובים של בית חולים מקומי; הוא זלל אחד מהם במצח נחושה לעיניהם של המטופלים. בסופו של דבר טבעו ההרפתקני המיט עליו אסון, והוא נדרס למוות. "הוא היה אמיץ, אבל לא כל זאב ערבות הוא כזה," מסביר גרט, ואומר שנקבת-גבעות ובן זוגה החדש, זכר-גבעות2, מעולם לא חצו את הכביש המפריד בין הפארק לבתים. "יש גיוון עצום בהתנהגותם של זאבי הערבות," הוא אומר. "והדרך היחידה להסביר זאת היא על-ידי הבנת הטיפוס האישיותי שלהם."

לולא הייתה לתעוזה, ביישנות, או פסיביות תועלת הישרדותית, הברירה הטבעית הייתה מסננת אותן. "הברירה הטבעית פועלת על גיוון, בין אם מדובר בצבע, גודל, או טיפוס אישיות"

במשך רוב המאה ה-20 לא היה מקובל לייחס אישיות לחיות – זה נתפס כהאנשה. כשהפרימטולוגית ג'יין גודול טענה בתחילת שנות ה-60 שלכל שימפנזה יש מזג ייחודי, ביקרו אותה חוקרי התנהגות חיות ופסיכולוגים השוואתיים. אך כיום מחקר אישיות החיות פורח. "אישיות היא תופעה שקיימת גם בחיות," טוען אלכסנדר וייס (Weiss), פסיכולוג השוואתי מאוניברסיטת אדינבורו, שהיה חבר בצוות שהוכיח כי אופיים של השימפנזים דומה מאוד לזה של בני האדם. "כל מי שהיה בגן חיות, או שיש לו חיה בבית, רואה את זה." אם זו ציפור בלהקה, או אורנגאוטנים בקצוות שונים של היער – כל חיה וחיה נתפסת כיום על-ידי חוקרים כבעלת מוזרויות, אהבות ושנאות משלה, שמבדילות בינה לבין בני מינה האחרים.

בעלי חיים

הצלם בראד וילסון מתמחה מזה שנים בצילומי פורטרט של בעלי חיים באולפן צילום המשרת בדרך-כלל פוליטיקאים. צילומים: בראד וילסון, ״יוניקה״

ישנם חתולי בר סקוטיים נחמדים, אך אחרים הם חמומי מוח, תוקפניים ודומיננטיים; יש אימהות פילות שביטחונן, יציבותן ופתיחותן משקפות את גילן ומעמדן. צרצרים זכרים עשויים להיות נועזים ולהשמיע קריאות חיזור רמות, אך יש גם ביישנים, ששרים ברכות רק לעתים רחוקות; זבובי פירות מסוימים אוהבים לנדוד למרחקים ולחפש בית חדש, ואחרים הם נייחים, ובקושי זזים מהמקום שבקעו בו.
"כמעט בכל המינים שבחנּו, גילינו הבדלים עקביים בין אינדיבידואלים בזמנים ובמצבים שונים," אומר אנדרו סי (Sih), אקולוג התנהגותי מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס. כפי שילדים מופנמים נשארים כאלה בבגרות, גם חיות דבקות באישיותן, וזכר-גבעות הוא דוגמה לכך (עם זאת, הוא מציין, "יש בהן גם אלמנט בלתי-צפוי. זו מהותה של אישיות"). האוניברסליות של התופעה הזו עוררה סדרה של שאלות לגבי מקורה ותכליתה של האישיות; בנוסף לקִטלוג מגוון הטיפוסים במינים שונים, החוקרים מנסים כיום לבדוק מדוע ההבדלים האלה נוצרו מלכתחילה.

לאדם ולחיה מסכות רבות

מחקר אישיות החיות הוא תחום חדש, בקושי בן שני עשורים. הוא התחיל למעשה רק בסוף שנות ה-90, אף על פי שכמה מדענים בולטים, כולל איוואן פבלוב ורוברט ירקיז, חזו עוד קודם שיתפתח מדע הוליסטי של האישיות, שיכלול את כל סוגי החיות. אך מדענים שצופים בחיות זיהו את אופיין המוזר וכשיכלו פרסמו את מחשבותיהם בנושא. בסוף שנות ה-80, למשל, באקווריום של סיאטל, ציין הביולוג רולנד אנדרסון (Anderson) שמתנדבים העניקו לתמנונים פסיפיים ענקיים שמות שמשקפים את הרגליהם הייחודיים. לוקרציה מק'רשע, למשל, השחיתה חפצים במיכל שלה. אמילי דיקנסון, ניסתה נואשות להסתתר מעיני המבקרים ולארי כרך את זרועותיו בהתלהבות סביב כל מסכן שעמד באזור כשהמכל נפתח.

הייתכן שלתמנונים יש אישיות? אנדרסון חבר לג'ניפר מאת'ר (Mather), פסיכולוגית מאוניברסיטת לתברידג' בקנדה, במטרה לענות על השאלה. הם לקחו מבחן למדידת תכונות אישיות, כגון ביישנות ותעוזה, בבני אדם, ערכו בו התאמות, והחילו אותו על 44 תמנונים אדומים שאנדרסון לכד ושם לזמן קצר באקווריום. חוקרים המנסים להעריך את אישיותם של אנשים שואלים סדרת שאלות סטנדרטית; כמובן שאת זה אי אפשר לעשות עם חיות אחרות, ולכן קבעו שני המדענים 19 התנהגויות שונות להערכה. אחת מהן הייתה תגובת התמנון כשאדם פותח את מכסה המכל: תמנונים ביישנים התחבאו; הנועזים לא זזו. במבחן אחר נגע אנדרסון בכל אחד מהתמנונים עם מברשת עדינה. לנינוחים לא היה אכפת, אך הרגישים יותר נמלטו והותירו מאחוריהם ענן של דיו. הדבר המרשים ביותר הוא שהתמנונים היו עקביים בתגובותיהם ולכן היה אפשר לסווגם באחד משלושה סוגי אישיות – ביישן, פסיבי, או אגרסיבי. בסופו של דבר דיווחו מאת'ר ואנדרסון על המחקר פורץ הדרך הזה ב- Journal of Comparative Psychology. זה היה המחקר הראשון שזיהה ומדד תכונות אישיות בחסרי חוליות.

ואם לתמנונים יש אישיות, מה עם חיות אחרות? בשנת 1999 בחן סם גוסלינג (Gosling), אז סטודנט לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, יותר מ-100 דו"חות על חיות – כולל קופים, עכברושים וצבועים – ובחר מתוכם 19 מחקרים שהתייחסו לתכונות (כגון תעוזה, נטייה להימנעות מעימותים ופחדנות) שאפשר למפות בקלות למודל הערכת האישיות המקובל ביותר, מודל חמשת הגורמים. הוא טען שהגיע הזמן שפסיכולוגים החוקרים אישיות יבינו את השורשים הביולוגיים של נושא המחקר שלהם, ושאין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר מחקר השוואתי של חיות.

גוסלינג לא הבין מדוע מדענים אינם נכונים "לייחס תכונות אישיות, רגש וקוגניציה לחיות," בשעה שהם מסכימים שיש דמיון אנטומי ופיזיולוגי בינן לבין בני אדם. "אין שום דבר בתורה האבולוציונית שמעיד כי רק תכונות פיזיות נבררות," הוא אמר, ובעצם חזר בכך על דבריו של דונלד גריפין, פסיכולוג החיות, שטען בסוף שנות ה-70 שמדענים צריכים להכיר בצד הקוגניטיבי של החיות. ביולוגים אבולוציוניים ואקולוגים התנהגותיים הסכימו. "הם הובילו את המאמץ," אומר גוסלינג. לולא הייתה לתעוזה, ביישנות, או פסיביות תועלת הישרדותית, הברירה הטבעית הייתה מסננת אותן. "הברירה הטבעית פועלת על גיוון, בין אם מדובר בצבע, גודל, או טיפוס אישיות," מסבירה אליסון בל (Bell), אקולוגית התנהגותית מאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, שחוקרת אישיות בדגי עוקצן. בל חוקרת את תפקידם של לחצי הברירה – בהם טורפים, הסביבה ורקע חברתי – ביצירת ושימור טיפוסי אישיות שונים.

יתרון הסתגלותי

כפי שאפשר ללמוד מהמקרה של זכר-גבעות, גם אישיות משגשגת עלולה לגבות בסופו של דבר מחיר כבד מבעליה. "ישנם טיפוסי אישיות שטומנים בחובם סיכונים הישרדותיים," אומר סי, שחוקר את אופיים של חרקים, עכבישים, סרטני נהרות, סרטנים, דגים וסלמנדרות. "אנחנו רואים את זה אצל אנשים. הנועזים עושים דברים משוגעים; לפעמים זה מצליח להם, ולפעמים לא. אבל גם בביישנות יש סיכונים. אתם עלולים להחמיץ הזדמנויות." שתי התכונות נמצאות בקצוות שונים של ממד האישיות המכונה לרוב "תעוזה." בכל אופן, שני הטיפוסים – הביישן והעשוי לבלי חת – נמצאים בכל אוכלוסיית חיות שנחקרה.

מחקרים התנהגותיים של חיות מתרכזים בדרך כלל רק בתכונה או שתיים, כגון ביישנות ונועזות. לעומת זאת, שאלוני אישיות לבני אדם בוחנים מספר גדול של תכונות, כגון נוירוטיות, מוחצנות, פתיחות לחוויות, נעימות ומוכוונות

כל אחת מהאסטרטגיות עשויה להשתלם מבחינה אבולוציונית, אומר סי, כי לביישן – למשל, סרטן ביישן שמבלה את רוב זמנו תחת סלע – יש סיכוי טוב יותר להימנע מטורפים, ולכן הוא עשוי לשרוד זמן רב יותר. אבל אם הסרטן הביישן נשאר חבוי זמן רב מדי, הוא לעולם לא יפגוש בת זוג. אולי הוא יחיה זמן רב יותר, אבל הוא יפסיד בתחרות החשובה ביותר בעיניהם של ביולוגים אבולוציוניים: העברת הגנים לצאצאים. בה בעת, אם לסרטנית אמיצה יש קצת מזל היא תפגוש בן זוג בגיל צעיר ותטיל ביצים לפני שסקרנותה תוביל אותה למותה. הברירה הטבעית משמרת את שני טיפוסי האישיות כי שתי האסטרטגיות – ביישנות ותעוזה – משתלמות בתדירות גבוהה מספיק כדי שגם סרטנים פחדנים וגם סרטנים אמיצים יתרבו בהצלחה ויעבירו את מזגם לצאצאיהם.

כלבים

מימין: רטריבר חלק שיער ורועה בלגי. צילום: בראד וילסון, ״יוניקה״

נראה שאסטרטגיות אחרות, כגון "ברירה תלוית-תדירות" ו"שקלול תמורות של מהלכי חיים" (Life-history trade-offs), ממלאות גם הן תפקיד בשימור תכונות אישיות מסוימות באוכלוסייה. ברירה תלוית-תדירות מתרחשת באוכלוסיות שבהן יש נטייה לתכונה מסוימת; למשל, אם רוב הפרטים באוכלוסייה מתעלקים על אחרים ומסתמכים עליהם בכל הנוגע למציאת מזון (כמו יונים מסוימות), הפרטים הבודדים שמחפשים אוכל בעצמם נמצאים ביתרון מסוים (ומביאים לעולם צאצאים רבים יותר) כי יש להם פחות מתחרים. יש תכונות אישיות המקושרות לאסטרטגיות מהלכי חיים מסוימות. לדוגמה, ייתכן שמוטב להיות תוקפני ואמיץ אם אתם משתייכים למין שחבריו חיים מהר – מתבגרים ומתרבים בשלב מוקדם – ומתים צעירים. אך במינים רבים, כגון העוקצן התלת-קוצי, יש שילוב של ביישנים ונועזים.
"יש דוגמאות למינים רבים שבהם נמצאים שני הקיצונים האלה, ביישן ונועז," אומרת בל, "אז אנחנו יודעים שהגיוון הזה אינו רק רעש; הוא אמיתי ויש לו השלכות – כלומר הוא משפיע על האופן שבו אינדיבידואלים מנהלים את חייהם ועל הצלחתם ברבייה."

כדי לחקור את היווצרותם של הטיפוסים האלה ולבדוק מדוע קיימים הבדלים גדולים כל כך בקרב בני אותו מין, ערכה בל ניסויים עם עוקצנים, דגים קטנים שחיים ליד חופים, ובנהרות ואגמים בחצי הכדור הצפוני. העוקצנים אידיאלים למחקר שעוסק בהתפתחות טיפוסי אישיות כי מדענים יודעים לא מעט על האבולוציה שלהם. המינים שחיים באוקיינוס השתנו רק מעט ב-12-7 מיליון השנים האחרונות; הם גם פלשו לסביבות של מים מתוקים, התיישבו באגמים ונחלים וייצרו מינים חדשים. "הם מספקים לנו מגוון של אוכלוסיות מקבילות לחקור," אומרת בל, שעובדת עם דגים שהיא אוספת ממגוון אתרים בסקוטלנד וקליפורניה. חלק מהאוכלוסיות האלה נאכלות באופן קבוע על-ידי טורפים כגון זאבי מים וטרוטות, בעוד שאחרות חיות בסביבות עם מעט אויבים. חוקר אחר גילה שאם זכר צעיר פועל בנועזות מרשימה במיוחד בנוכחות זאב מים, הוא יהיה תוקפני במיוחד כלפי עוקצנים אחרים כבוגר. "זו 'תסמונת התנהגותית'," אומרת בל. "עוקצנים נועזים הם תוקפנים – אנחנו רואים את המתאם הזה שוב ושוב."

הניסויים של בל מראים כי התפתחות הטיפוס הנועז-תוקפני באוכלוסיית עוקצנים תלויה במספר הטורפים בגוף המים הנתון. עוקצנים החיים באזורים מרובי טורפים מפתחים אישיות כזו, אך אחרים רגועים יותר וכמעט שלא רודפים זה אחרי זה או נושכים זה את זה. "באזורים מרובי טורפים קיים מתאם ברור: התוקפניים הם גם נועזים," אומרת בל. "אבל באזורים ללא הרבה טורפים, המתאם הזה לא קיים. אי אפשר לחזות כמה נועז הדג יהיה; גם אם הוא תוקפני יותר כלפי דגים אחרים, ייתכן שהוא לא יהיה נועז בנוכחות טורפים."

למרבה העניין, עוקצנים החיים באזורים ללא הרבה טורפים עלולים להפוך לטיפוסים נועזים-תוקפניים עם הופעתו של טורף. בניסוי שערכה בל, היא אפשרה לטרוטת עין הקשת לבצע את זממה באוכלוסיית עוקצנים שלווה. אחרי שהטרוטה זללה חצי מהעוקצנים, בל בחנה מחדש את התנהגותם של השורדים וזיהתה אותו מתאם שקיים בעוקצנים מאזורים מרובי-טורפים; קרי הם נעשו נועזים-תוקפניים. "כך שנוכחותו של טורף היא גורם ברירה שמטה את הכף לטובת הטיפוס הזה," היא אומרת. בעקבות המחקר הזה שאלה את עצמה בל עד כמה השפיעו טורפים שעימם התמודדנו בעבר על אישיותנו האנושית.

הקיבעון הוא אסון

אמנם טורפים מכשירים את הקרקע להופעתו של טיפוס אישיות מגובש וצפוי, ובכל זאת, ברגע שחיה רכשה מזג מסוים היא כמעט ולא משתנה, אפילו אם אותו מזג מוביל אותה לסוף מר. זה מה שלמד אנדרו סי מֵרָצֵי המים, חרקים עם רגליים ארוכות המאפשרות להם, כן כן, לרוץ על מים. רצי המים הזכרים הם תוקפניים ונועזים; הם נלחמים בזכרים אחרים ומציקים לנקבות שיזדווגו איתם. "אין חיזור," אומר סי. "הם מזנקים על הנקבות ומטרידים אותן כל כך עד שהנקבות מתחבאות בקצה הברכה."

אמנם זכרים תוקפניים זוכים להצלחה הרבה ביותר בתחום הרבייה, אך לפעמים זכר היפר-תוקפני שולט בברכה, "מטריד את כולם – קופץ על נקבות, זכרים, צעירים," אומר סי. התוצאה: כל רצי המים האחרים נוטשים את הברכה; ההזדווגות נפסקת לחלוטין. "אף אחד לא מזדווג, גם לא הוא. הוא עסוק מדי במאבק עם הזכרים האחרים ולא רואה את הנקבות החולפות על פניו בשחייה," הוא מסביר.
תוקפנות-יתר כזו עומדת בניגוד לתפיסה של "תיאוריית האופטימליות," שהייתה נפוצה בעבר בקרב ביולוגים, אומר סי. "היה נהוג לחשוב שחיות משחרות מזון, מזדווגות, וכדומה, באופן אופטימלי. אך בפועל הן לא חכמות כל כך. אין להן מספיק גמישות התנהגותית כדי להיות משחרות מזון אופטימליות." ברוב המקרים טיפוס האישיות מכתיב את התנהגותן של החיות.

לדוגמה, אצל נקבת עכביש הדייג (fishing spider) יש תופעה של קניבליזם זוויגי. במקרה הטוב ביותר: היא אוכלת את הזכר אחרי ההזדווגות – אסטרטגיה שעוזרת לה להזין ביצים רבות יותר (ביולוגים אבולוציוניים מפרשים את הקרבת הזכר כצורה של טיפול הורי). אך לעתים קרובות הנקבות טורפות את הזכרים עוד לפני שהזוג "קופץ למיטה". חלקן הופכות לרוצחות זכרים נלהבות כל כך עד שהן לעולם לא מזדווגות.

מה אפשר ללמוד מאישיותו של הפרימט?

עד כמה שונים אישיותם של בני אדם מזו של חיות אחרות? קשה לדעת – בין השאר כי מחקרים התנהגותיים מתרכזים בדרך כלל רק בתכונה או שתיים, כגון ביישנות ונועזות, שקל לזהות ולאמוד. לעומת זאת, שאלוני אישיות לבני אדם בוחנים מספר גדול של תכונות המשקפות את חמשת התחומים המרכזיים: נוירוטיות, מוחצנות, פתיחות לחוויות, נעימות ומוכוונות.

ינשוף

אוח מצוי, דורס לילה ממשפחת הינשופים. צילום: בראד וילסון, ״יוניקה״

ובכל זאת, חוקרים גילו קווי דמיון חזקים – וגם הבדלים מסקרנים – בין טיפוסי האישיות שלנו לאלה של בני דודנו, קופי האדם והקופים. לפי ממצאים אלה התחילו מדענים לשרטט את המזג הבסיסי של כמה מאבותינו הקדומים. "אנחנו חולקים כמה מקבצי תכונות עם פרימטים אחרים," אומר וייס, אחד ממפתחי שאלון האישיות ההומינואידי, הכולל 54 התנהגויות שעל המתצפתים להעריך. אפשר להשתמש בו גם על בני אדם. "לדוגמה, לבני אדם ושימפנזים יש גורם מוכוונות, אבל לאורנגאוטנים לא." מוכוונות היא גורם שבוחן עד כמה הפרט מתוכנן וצפוי; אנשים ושימפנזים שמקבלים דירוג גבוה במוכוונות הם צפויים ואוהבים לעשות דברים עד הסוף. וייס חושד שלאורנגאוטנים אין ממד אישיותי כזה, אולי בגלל המבנים החברתיים שלהם. רוב האורנגאוטנים חיים ביחידות, בעוד ששימפנזים ובני אדם חיים בחברות מורכבות שבהן הפרטים מקימים קבוצות ואז מתפצלים שוב בפעילויות מסוימות. "מוכוונות עשויה להתפתח בחברות 'ליכוד-פיזור' כאלה," הוא אומר.

כשבני אדם מתבגרים, עתודות הנעימות והמוכוונות שלהם גדלות, המוחצנות והנוירוטיות דועכות, והפתיחות גוברת – ואז דועכת. מדענים שואלים אם הדבר נובע מתהליכים ביולוגיים או מגורמים חברתיים ותרבותיים

וייס ועמיתיו מצאו לאחרונה ראיות התומכות ברעיון שלהם לאחר שהעריכו את טיפוסי האישיות של קופי קפוצ'ין ומקוק רזוס. דווקא לקפוצ'ינים יש טיפוס אישיות זהה כמעט לחלוטין לזה של השימפנזים, כולל גורם הדומה למוכוונות, אבל אישיותם של קופי המקוק רזוס שונה. אף על פי שהקפוצ'ינים קרובים יותר למקוק רזוס מאשר לשימפנזים, אומר וייס, הם חולקים תכונות מסוימות עם קופי האדם. הקפוצ'ינים והשימפנזים הם מינים מבריקים המשתמשים בכלים, שחיים בקבוצות חברתיות מורכבות. המקוק רזוס גם כן אינטליגנטים, אך הם חיים בחברות יציבות יחסית שבהם הפרטים מבלים יחד ולא מסתובבים בעצמם. "זו לא תשובה סופית, אבל זה כן רמז ברור," אומר וייס. "אנחנו חושבים שבסופו של דבר, תגליות כמו אלה יעזרו לנו להסביר מדוע תכונות שונות מתגלות במינים שונים."

לפרימטים רבים שאינם בני אדם, כולל שימפנזים ומקוק רזוס, יש מימד אישיותי נוסף שאין לבני אדם – דומיננטיות. "זה קשור לתחרותיות," אומר וייס. "פרטים המדורגים גבוה יותר בממד זה, נמצאים ככל הנראה במקום גבוה יותר בהיררכיית הדומיננטיות." בפרימטים שאינם בני אדם, דומיננטיות היא תכונה בפני עצמה, בדיוק כמו נעימות (אצל בני אדם, תכונות הקשורות לדומיננטיות מפוזרות על פני גורמים רבים; אדם שמקבל דירוג גבוה במוחצנות אך נמוך בנעימות הוא ככל הנראה דומיננטי). בניגוד למוכוונות, מדענים עדיין לא הצליחו לקשר דומיננטיות למנגנון ספציפי – כלומר, לגורמים חברתיים או סביבתיים שמניעים את התפתחותו. " הדומיננטיות מתבטאת בדרכים מגוונות," אומר וייס. כשהוא דירג שימפנזים, למשל, אלה שקיבלו דירוג נמוך בפחד וזהירות – אבל גבוה בביטחון ותוקפנות – הם דומיננטיים. אבל אורנגאוטנים שמקבלים דירוג גבוה בדומיננטיות מתוארים כ"בלתי נעימים; הם תוקפניים אך עשויים להיות גם פחדנים או זהירים," הוא אומר.

יש מדענים, כמו ריצ'רד רנגהאם, פרימטולוג מהרווארד, שטוענים כי נתיב האבולוציה האנושי הרחיק אותנו מקרובינו התוקפניים שחיים במבנים היררכיים, וקירב אותנו למבנים חברתיים שוויוניים יותר. בעת המעבר הזה התפזרה הדומיננטיות על פני תכונות רבות. ובכל זאת שמרנו על גורמי אישיות מעברנו, אומר וייס. חוקרים יודעים זה מכבר שאנשים נעימים ומאושרים שאינם נוירוטיים הם מצליחים יותר, חייהם ארוכים יותר, והמערכות החיסוניות שלהם איתנות יותר. בה בעת, אנשים נוירוטיים ומופנמים הם לרוב מאושרים פחות, והמערכות החיסוניות שלהם חלשות. וייס ועמיתיו זיהו את אותו מתאם במקוק רזוס, שימפנזים, אורנגאוטנים – אפילו בחתולי הבית. "זה מראה שמבחינה פילוגנטית, הקשר בין רווחה לאישיות ותיק מאוד," אומר וייס.

סביר להניח שהוא השתמר בזכות גנים בסיסיים נפוצים הקשורים לתכונות האלה. "יציבות רגשית ומוחצנות מגדילות את הסיכוי לאושר," הוא מוסיף. אם כך, טוען וייס, אושר עשוי להיות גם אות מיני, כמו נוצותיו של הטווס הזכר, המודיעות כי יש לו גנים טובים ולכן הוא יהיה בן זוג טוב. וייס, כמו אחרים, מצפה למצוא עם הזמן קשרים ברורים יותר בין גנים לאישיות, אף על פי שהוא אומר כי המזג שלנו – כמו זה של השימפנזים - מעוצב גם על-ידי חוויות. כשבני אדם מתבגרים, עתודות הנעימות והמוכוונות שלהם גדלות, המוחצנות והנוירוטיות דועכות, והפתיחות גוברת – ואז דועכת. מדענים שואלים אם הדבר נובע מתהליכים ביולוגיים או מגורמים חברתיים ותרבותיים. כדי לגשת לשאלה הזו דירגו וייס ועמיתיו 202 שימפנזים משני המינים ומכל הגילאים. התוצאות מראות שאפילו זכר בעל אובססיה לדומיננטיות נעשה נעים יותר עם הגיל. כמו היבטים רבים אחרים של האישיות, נראה שהשינוי הזה הוא "ביולוגי," אומר וייס. אצל בני אדם ושימפנזים, חוויות משפיעות על המוח, ולכן גם על האישיות.

אישיות, מסתבר, לא מבדלת אותנו מהנתינים האחרים בממלכת החיות – היא דווקא מחזקת את קשרינו הביולוגיים. האופי שלנו צמח והתפתח מהביישנות והתעוזה, מהעדינות והתוקפנות, מהרוגע והרגזנות. אותה תערובת אישיותית שאנו מוצאים בחברות אנושיות קיימת גם אצל שאר יצורי העולם.

וירג'יניה מורל היא כתבת מדע ומחברת הספר Animal Wise: The Thoughts and Emotions of Our Fellow Creatures

Reprinted from Psychology Today. ©2013 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Media Services, Inc

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי וירג'יניה מורל, Psychology Today .


תגובות פייסבוק

2 תגובות על הביטו בהם ותראו אותנו

01
דני

מעניין באמת, אבל בכל זאת שתי הערות: א. אי אפשר לומר שלחיות יש אישיות. המילה אישיות באה מ"איש", ומתאימה לכן רק לבני אדם. במקרה המסויים הזה עדיף לתרגם PERSONALITY לאופי. ב. כפי שנאמר פה - כל מי שיש או היה לו חתול או כלב יודע שיש לכל פרט מהם אופי ייחודי. בזה אין חדש. החלק המעניין במאמר הוא כיצד מתפתח או משתנה האופי בהתאם לתנאים הסביבתיים, ודרך הורשתו.
דני

02
יוסי יצחק

מאמר מעניין. מה לגבי סוגי אומץ שונים הקימים בבני אדם ? אדם יכול להיות אמיץ מבחינה פסית, ומאידך להוות זהיר מאוד/ חששן בהתנהלותו הכלכלית . מה מקומן של חוויות בהתהוות אופיו של האדם או בעל החיים ?