הביריונים רוצים להיות שותפים

ענקי ההיי-טק משתוקקים לעזור לממשל האמריקני במאבק במגפה, אבל לא רק מסיבות טובות
X זמן קריאה משוער: 11 דקות

הרבה לפני מגפת הקורונה, תעשיית הטכנולוגיה כמהה להוכיח עד כמה העולם אינו מסוגל להתקיים בלעדיה. מנהליה אהבו לתאר את החברות שלהם כחברות המספקות שירות חיוני לאוכלוסייה [ממש כמו חברות החשמל והמים]. היה משהו כן בתיאור המהלל הזה, משום שהאבות המייסדים של ה״ביג-טק״ באמת חשבו שהם מייצרים דבר מה הכרחי, וטוב מטבעו.

החברות הרווחיות ביותר בתולדות האנושות, לא תמיד מתנהלות על פי האידיאלים והסיסמאות שלהן

אולם בשנים האחרונות, ההיקסמות שלנו מן היצירות הללו החלה להחמיץ. אמריקנים רבים החלו לראות בהם מעיינות נובעים של דיסאינפורמציה, שערוריות ומניפולציות – ושמו לב שהחברות הרווחיות ביותר בתולדות האנושות, לא תמיד מתנהלות על פי האידיאלים והסיסמאות שלהן.

כעת ניתנת לחברות הטכנולוגיה הזדמנות לבצר את תחושת הייעוד ההיא שהייתה לכן. בעיצומה של המגפה, Google Meet הפכה למנגנון שאפשר קיום שיעורים של בית הספר. AmazonFresh אפשר לקנות ירקות מבלי להסתכן ביציאה אל החנויות.

הממשלה האמריקנית כשלה בתגובתה למגפה, וחברות הביג-טק הציגו את עצמן כחבר המטיב, המוכן להושיט יד מועילה. כפי שכתב באפריל סאטיה נאדֶלה, מנכ״ל מיקרוסופט, ״האתגרים שעומדים מולנו תובעים שיתוף פעולה חסר תקדים בין עסקים לממשלה״.

זום, אונליין, לאפטופ

מחוברים יותר מאי-פעם, אין ברירה. תצלום: אלי

באפריל גם הכריזו גוגל ואפל שהם משעים כל יריבות ביניהם, כדי לעבוד, ביחד עם מדינות שונות בעולם, וליצור מערכת אתראה חדשה. הן הודיעו שישנו את מערכות ההפעלה הניידות שלהם, שעד כה לא התאימו זו לזו בכוונה, כדי שאפשר יהיה להודיע למשתמשים אם שהו בקרבה של מכשיר אחר, השייך לחולה ב-Covid19.

החברות לא הצליחו להרשים, במאמציהן הראשוניים, חלק מאנשי בריאות הציבור, אבל יש להניח שהתוכנית שלהן, שהוכנה בחופזה, תלך ותשתפר. היא עשויה להתפתח ולתפקד כמו אותם מסמכים רשמיים שהאירופאים תמיד ממוללים כשהם מציגים בפני הרשויות בסרטי מלחמה ישנים וגרעיניים. הטלפון שלכם, כיוון שהוא מתעתד את תולדות המגעים החברתיים שלכם, עשוי יהיה לעזור לכם להוכיח שאתם בריאים ומתאימים לחזור למשרד או לעלות לטיסה.

הנגיף היכה בהלם את הממשל בכל הרמות. במדינות בארה״ב המתמודדות עם הצפה שלא תאומן של תביעות לדמי אבטלה, אמזון וגוגל נכנסו לתמונה כדי לשפר מערכות נושנות, כך שהכסף יוכל לזרום עם כמה שפחות חריקות בירוקרטיות. כשנאדלה דיבר על האפשרויות הטמונות בשיתוף הפעולה החדש, הוא התכוון למעבר הפתאומי לרפואה-מרחוק וללמידה וירטואלית. בריאות הציבור והחינוך הם אמנם תפקידים מסורתיים של הממשלה, אבל נאדלה הציע כי התעשייה תישא גם היא בעול: ״אנחנו במיקרוסופט רואים בעצמנו מגישי עזרה ראשונה דיגיטלית״.

אין ספק שבזמן המוזר הזה הכלכלה המקוונת הייתה מבורכת, ועלינו להיות אסירי תודה על כך. אבל אין פירושו שעלינו להפסיק לפקפק בתעשיית הטכנולוגיה, המנסה להרוויח כמה שיותר מן המצב

אין ספק שבזמן המוזר הזה הכלכלה המקוונת הייתה מבורכת, ועלינו להיות אסירי תודה על כך. אבל אין פירושו שעלינו להפסיק לפקפק בתעשיית הטכנולוגיה, המנסה להרוויח כמה שיותר מן המצב. בשנים שלפני הנגיף, מבקרים החלו להתנבא כי קומץ של חברות טכנולוגיה יהפכו בקרוב לחזקות יותר מן הממשלה. גודלן ומידת ההשפעה שלהן, והיכולת שלהן לתמרן את דעת הקהל ולעצב שווקים, יאפשרו להן לשלוט ללא מעצורים.

גוגל

מסימני הזמן. תצלום: Morning Brew

האזהרה הזו, אף שהיא מנבאת שחורות, לא ממש לכדה את האסטרטגיה שהלכה וצמחה בחברות אלה – זו שהלכה והתעצבה מול עינינו עוד לפני שהחלה המגפה – או את האיום החמור עוד יותר שהן מהוות. במקום לתפוס את מקום הממשלה, החברות הללו בעצם קיוו להתמזג איתה.

מנהלי חברות הטק לא שאפו תמיד לעבוד בשיתוף פעולה עם הממשלה. בשנות הצמיחה הפרועה שלהם, שהיו גם שנים של חסינוּת פוליטית, חברות הטכנולוגיה נשמעו כמו בני נוער שנתקלו לראשונה באיין ראנד. כמו ג׳ון גאלט, גיבור ״מרד הנפילים״, הם חזרו ודיברו על פגמיה הנוראיים של הממשלה, וכיצד היא מדכאת ממציאים ויזמים גדולים. ראיית העולם הזו הדיפה ניחוח עז של אינטרסים אישיים. חברות כמו אמזון, גוגל ופייסבוק, רצו להימנע מכל סוגי הפיקוח וההסדרה שהגבילו את המתחרים הוותיקים והממוסדים יותר שלהן.

על אף שצייתה להנחיות הנוקשות של המשטר, גוגל הותקפה על ידי האקרים סיניים, שניסו לגנוב את הרכוש האינטלקטואלי שלה ולהציץ בחשבונות ג׳ימייל של פעילי זכויות אדם

אבל בעוד שהאינטרס האישי שלהן תאם להפליא את האידיאליזם, האידיאליזם היה אמיתי. אחד ממייסדי גוגל, סרגי ברין, פליט מברית המועצות לשעבר, הזהיר מפני המחיר המוסרי של כניסתה של החברה לסין. הוא הציג את עצמו כטהרן, וניסיונה של החברה בסין אכן הוכיח בסופו של דבר את ההיגיון שבעמדתו: על אף שצייתה להנחיות הנוקשות של המשטר, גוגל הותקפה על ידי האקרים סיניים, שניסו לגנוב את הרכוש האינטלקטואלי שלה ולהציץ בחשבונות ג׳ימייל של פעילי זכויות אדם. בשנת 2010, לאחר ארבע שנים של פעילות בסין עצמה, גוגל נסוגה להונג-קונג.

בכל רחבי תעשיית הטכנולוגיה, רווח אי האמון בממשל – ולא רק זה שבמדינות סמכותניות. בשנת 2016, אפל – כזכור – סירבה לבקשת האף בי איי לפצח את הסיסמה באייפון של טרוריסט מת. ״אנו סבורים שעלינו להתנגד למה שנראה בעינינו כהשגת גבול מצג הממשל האמריקני״, כתב טים קוק, מנכ״ל החברה, במכתב גלוי שהסביר את עמדה הנחרצת של החברה.

אבל כשחברות אידיאליסטיות מתבגרות, הן מתחילות לשקול מחדש את העקרונות שהנחו אותן בצעירותן. ומרבית חברות הטכנולוגיה אינן יכולות יותר להתנהג כמו חברות סטארט-אפ נועזות. אט אט החלה צומחת תנועה המתנגדת למונופולין, שבשורותיה תומכים מן השמאל ומן הימין.

כשמרק צוקרברג מפייסבוק הופיע בפני הסנאט בשנת 2018, הוא הקדים ואמר, ״אני חושב שככל שהאינטרנט הופכת לחשובה יותר בחייהם של אנשים, השאלה האמיתית היא מהי הרגולציה הנכונה, ולא האם צריכה או לא צריכה להיות [רגולציה]״. ההצהרה הייתה הכרה ברוח התקופה. חברות הביג-טק הואשמו בהפצת מידע כוזב, הפקת רווחים ממסחר במידע אישי, ותרומה למגפת החרדה בקרב בני הנוער.

צוקרברג, פרטיות, פייסבוק נתונים

מרק צוקרברג ושמירה על פרטיות הנתונים: שני הפכים. תצלום (2018): אנתוני קינטאנו.

צוקרברג, מקדם בברכה כללים חדשים כל עוד אפשר לעצב אותם לטובתה של פייסבוק. ופייסבוק אכן עסוקה בעיצוב הרגולציה לטובתה

צוקרברג הזמין את הממשל לפקח, אבל לא משום שהוא ננזף ונענש. בעבר, כשהציבור החל לחשוד בתאגידי ענק, החברות הללו נהגו לבצע עסקאות: בתמורה להגנה ממשלתית על המונופולין שלהן, החברות יצייתו להנחיות המדינה. משום כך, בעשור השני של המאה ה-20, תיאודור וייל (Vail), הנשיא בעל החזון של חברת AT&T, הסכים להכפיף את החברה שלו לרגולציה פולשנית. הדבר אפשר לו לשמר את השליטה שלו בענף במשך דורות. גם צוקרברג, מקדם בברכה כללים חדשים כל עוד אפשר לעצב אותם לטובתה של פייסבוק. ופייסבוק אכן עסוקה בעיצוב הרגולציה לטובתה. בשנה שעברה, היא הוציאה כ-17 מיליון דולר על שתדלנים [לוביסטים] – יותר מכל חברת טק אחרת.

אותו היגיון בסיסי הוביל את אמזון לבנות את המטה השני שלה על גדות נהר הפוטומק, והביא חברות כמו גוגל ומיקרוסופט ליצור מערכות יחסים עם קהילת המודיעין. משפיעים מטעם החברות הללו יושבים בוועדות רשמיות המייעצות לממשלה כיצד לשדרג את מערכות המחשוב שלהן. לא מפתיע שהקרב הגועלי ביותר בין חברות הטכנולוגיה סובב סביב חוזה מחשוב של מחלקת ההגנה, שערכו 10 מיליארד דולר.

בעוד המגפה מאיצה את מעורבותן של חברות טק בענייני הממשלה, אין כמעט ספק שהחברות החזקות ביותר בענף ינצלו את הקשרים שלהן עם סוכנויות ממשל כדי לפגוע ביריבים חזקים פחות, וכדי להשיג בכוח חוזים שמנים. אבל החברות גם יספקו מידע ושירותים יקרי ערך ללקוחות שלהן בוושינגטון, ויעצימו את כוחו של הממשל, לטוב ולרע.

הנשיא דונלנד טראמפ מתעקש לטעון כי הטיפול שלו במגפה היה מוצלח, אבל הממשלה מודעות היטב למגרעותיו. היא רוצה בדיקות, אבל אינה יכולה לרכוש די ערכות בדיקה. היא צריכה אפשרות לעקוב אחר מגעים בין בני אדם, אבל התקשתה לבנות מערכת שתנהל זאת. יותר מכל, היא זקוקה להילה של מסוגלות, שתסתיר את מאמציה הנואשים. בעוד המדינה ממתינה לחיסון, יתכן שלממשלה לא תהיה ברירה אלא לסמוך על חברות הביג-טק, שיפצו על אי היכולת וחוסר המומחיות שלה.

אנחנו יודעים מה יכולה להשיג אוטוקרטיה שלרשותה עומד כוחה של טכנולוגיית המידע

שיתוף פעולה כזה יהיה מדאיג בכל מצב, אבל בעידן טראמפ הוא ממש מבעית. הממשל הזה אינו מכבד את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית, ונוטה להביט בכמיהה בכוחות העומדים לרשותם של שליטים-יחידים. ואנחנו יודעים מה יכולה להשיג אוטוקרטיה שלרשותה עומד כוחה של טכנולוגיית המידע.

מסכות, גזע, שוויון

יסתמו לכולנו את הפה, ללא הבדל דת, גזע ומין? תצלום: Visuals

תעשיית הטכנולוגיה של סין עזרה לבנות ולקדם מדינת מעקב, שחרגה מעל ומעבר לדמיונו של ג׳ורג׳ אורוול. חברות טכנולוגיה מנצלות את מדע הנתונים כדי לשנות התנהגות של בני אדם – מה שהוא אידיאלי עבור מדינה הלהוטה להנדס את נאמנותם של אזרחיה. שיטת הניקוד החברתי המתפתחת בסין, מנהלת חשבונות של התנהגות ״טובה״. הדירוג משמש לתגמול וענישה. אזרח עלול להפסיד את זכותו לנסוע למקום אחר אם הוא נתפס משוטט או משמיע מוזיקה בקול רם מדי. חברות פרטיות מעריכות את עובדיהן על פי השיטה הזו. על פי כתב העת Wired, ״המטרה היא שכל אזרח סיני ילווה בתיק שבו נתונים ממקורות פרטיים וציבוריים״ שאותו ניתן יהיה לשלוף באמצעות טביעת אצבע, או מידע ביומטרי אחר.

ביטחון הועדף על פני כל שיקול אחר: המדינה מיהרה להסתגל לנוכחותן של מצלמות מעקב בכל מקום, לסורקי גוף בשדות תעופה ולהרחבה קיצונית בסמכויות של סוכנויות ממשל שאינן פועלות בשקיפות

ארצות הברית, כמובן, רחוקה מאוד משיטה כזו. ולמרות זאת, ניתן לקרוא משברים קודמים כספר הוראות להפקת המרב מאווירה של חרדה וטראומה. שנה לפני אירועי ה-11 בספטמבר, ועדת המסחר הפדראלית פרסמה דו״ח שהמליץ על חקיקה נוקשה המגבילה את השימוש התאגידי בנתונים מקוונים – שכלל את הזכות לתקן (או למחוק) מידע אישי. אבל מתקפת הטרור שיבשה את ההיגיון הלאומי. הביטחון הועדף על פני כל שיקול אחר: המדינה מיהרה להסתגל לנוכחותן של מצלמות מעקב בכל מקום, לסורקי גוף בשדות תעופה ולהרחבה קיצונית בסמכויות של סוכנויות ממשל שאינן פועלות בשקיפות.

בספרה, The Age of Surveillance Capitalism, טוענת החוקרת שושנה זובוף כי האווירה הזו אפשרה לגוגל ולפייסבוק לצמוח כחברות ענק בעלות כוח אדיר. מתקפות הטרור שחקו את הדאגה לפרטיות ובכך יצרו את התנאים שאפשרו לחברות הללו לעשות ככל רצונן במידע אישי. במובן משמעותי, הפחד של הרגע ההוא, הוליד את המציאויות הדיסטופיות של הרגע הנוכחי.

כעת, על פי העמותה Privacy International, לפחות 27 מדינות החלו להשתמש בנתוני טלפונים סלולאריים כדי לעקוב אחר התפשטות נגיף הקורונה. הוושינגטון פוסט דיווח כי יותר מ-24 ממשלות בוחנות תוכנה בשם Fleming, שפותחה על ידי החברה הישראלית NSO. חלקה של חברת NSO בעניין אינו תורם לתחושת הביטחון. אמנסטי אינטרנשיונל האשימה את החברה בהפקת תוכנות ריגול שמדינות משתמשות בהן כדי לעקוב אחר פעילי זכויות אדם ומתנגדי משטר אחרים, ובכללם, לכאורה, העיתונאי  שנרצח ג׳מאל חאשוקג׳י.

ג'מאל חאשוקג'י

נטען שהוא היה במעקב באמצעות תוכנה שפרצה לסמרטפון שלו: העיתונאי הסעודי מבקר המשטר, ג'מאל חאשוקג'י, שנרצח באיסטנבול. תצלום: POMED

גוגל ואפל אינן חברת NSO. הן זוכרות את תגובת הנגד שזכו לה החברות שנחשפו על ידי אדוארד סנודן בשנת 2013 כמי ששיתפו פעולה על הסוכנות לביטחון לאומי. במקום לתת לממשלה בדיוק את כל המידע שהיא חושקת בו, הן ניסו להכתיב את תנאי השותפות ביניהן, ולהציג את עצמן כמגינות על חירות האזרח. הן תכננו את מערכות האתראה שלהן בנוגע לנגיף הקורונה, כך שיימנע איסוף מרוכז של נתונים, והבטיחו שהמערכת שלהם תיעלם ביחד עם המחלה (אבל יש לציין, כי הסיבה העיקרית לכך שהן אינן להוטות לעקוב אחרי כל מה שהממשלה רוצה שיעקבו אחריו, היא שהן לא רוצות לבזבז את כל הסוללות בטלפונים של לקוחותיהן). עם הזמן, גוגל ואפל קרוב לוודאי יעמדו מול לחץ הולך וגובר לעקוב אחר חולי קורונה, באותה דייקנות שבה הן עוקבות אחר מי שמשתמשים במפות שלהן.

למעלה מ-300 מדענים אירופים וחוקרי פרטיות חתמו על מכתב גלוי שהצהיר ״אנחנו חוששים שחלק מה׳פתרונות׳ למשבר ינצלו את ההזדמנות... ויאפשרו מעקב חסר תקדים אחר החברה בכללותה״.

ככל שחברות הטכנולוגיה והממשלה מסתגלות בחיבה אלה לאלה, הן יגלו את הפיתוי להתמסר לדחפים המשותפים הגרועים ביותר שלהן. לאלה ואלה ישנן כוחות פולשניים ונטייה הולכת ומחמירה להתעלם מהזכות לפרטיות. הן משוכנעות, ללא כל הצטנעות, שהן מסוגלות לשנות את התנהגות הציבור. אפילו חלק מהחוקרים באקדמיה שהיללו את המערכת של גוגל ואפל, הנפיקו אזהרות חמורות. למעלה מ-300 מדענים אירופים וחוקרי פרטיות חתמו על מכתב גלוי שהצהיר ״אנחנו חוששים שחלק מה׳פתרונות׳ למשבר ינצלו את ההזדמנות... ויאפשרו מעקב חסר תקדים אחר החברה בכללותה״.

ללא מגבלות חדשות, שיתוף הפעולה ההולך ומתהווה הזה, עלול לצמוח לממדים שחצניים יותר מן הכלים שהופיעו אחרי אירועי ה-11 בספטמבר. בעשורים שחלפו מאז המתקפות ההן,  הסמארטפון הפך לעובדה קיימת בקיום המודרני: מאגר של מחשבות רגישות, תמונות חסויות וסודות שמורים היטב.

לקח אחד שניתן ללמוד מסין הוא ששיתוף פעולה בין המדינה לבין חברות טכנולוגיה רבות עוצמה חייב להישמר לכל היותר ברמה השטחית. ממשלת ארה״ב צריכה ליצור סוכנות להגנה על מידע, בדומה לאלה הקיימות באירופה, שתהיה לה סמכות לבקר את האופן שבו חברות מנצלות את המידע הזורם דרך המכשירים והפלטפורמות שלהן. ובמקום להתייחס לעמק הסיליקון כאל שותף בכיר במערכת היחסים הזו, הממשלה צריכה להשתמש בזכותה לעצור מיזוגים בענף, ולהקפיד שהשוק יישאר תחרותי גם אחרי שנעבור את הנגיף.

ציקלון ב, פארבן

אירופה, לפחות, למדה להיזהר מתאגידים שששים "לעזור" לממשלות. תצלום: פליפה טופאני.

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, מגבלות כאלה נחשבו כהגיוניות לגמרי. התגבשה הסכמה כוללת נגד יצירת מונופולין, בחלקו בשל זיכרון תאגידי הענק הגרמנים דוגמת סימנס, קרופ ואי גה פארבן, שתמכו נלהבות בעליית הפשיזם, והרוויחו ממנו רווחים נאים. בעיני בני הדור ההוא, מונופולים הזיקו פחות לצרכנים ויותר לדמוקרטיה. הם היו משוכנעים שהסימביוזה של כוח כלכלי מרוכז וכוח פוליטי מרוכז היא הדרך לפשיזם. אזהרות אלה צריכות לרחף מעל הסדר החדש שייווצר לאחר הקורונה. עולם שבו מתקיים מונופולין בשיתוף פעולה עם הכוח היחיד הגדול ממנו עצמו, לא יוכל לעולם להיות בריא, גם בחלוף המחלה.

פרנקלין פויר (Foer) הוא חבר מערכת כתב העת "אטלנטיק", ומחברו של הספר World Without Mind and How Soccer Explains the World: An Unlikely Theory of Globalization.

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

Copyright 2020 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency. The original article was published here.

תמונה ראשית: איתכם כל הזמן, לטובתנו. תצלום: פרנצ'סקו קרטה, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי פרנקלין פויר, Atlantic.


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על הביריונים רוצים להיות שותפים