הבעיה עם הילדים העשירים

יש להם כסף, השכלה ומעמד, אבל הצעירים העשירים סובלים היום יותר מאי פעם. למה שיהיה לנו איכפת? כי הערכים שלהם יעצבו את נורמות החינוך, הפוליטיקה והעסקים של מחר
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

באמריקה נהוג לחשוב שבני נוער עניים הם אוכלוסייה בסיכון מכיוון שהם שרויים במצוקה. חוקרים הראו שוב ושוב שהכנסה נמוכה במשפחה היא גורם מכריע ללחץ ממושך ולבעיות חברתיות, רגשיות והתנהגותיות. הקשר לתוצאות שליליות חזק במיוחד כשהילד חווה עוני עוד לפני גיל חמש.

אך עוד ועוד בעיות משמעותיות מתגלות דווקא בצד השני של הספקטרום הסוציו-אקונומי, בקרב בני נוער שנמצאים בדרכם לאוניברסיטאות היוקרתיות ביותר והקריירות המכובדות והמכניסות ביותר באמריקה. אלה נערים ונערות מקהילות של הורים משכילים בעלי משרות צווארון לבן. הם לומדים בבתי ספר בעלי תוכניות לימודים אקדמיות עשירות, ממוצעי ציונים גבוהים במבחנים המתוקננים ופעילויות חוץ-לימודיות מגוונות. ההכנסה השנתית של ההורים, לפחות 150,000 דולר, היא הרבה יותר מפי שניים מהממוצע הלאומי. ובכל זאת נראות אצלם רמות גבוהות של הסתגלות לקויה בגיל הנעורים, והבעיות שלהם נוטות להחריף לקראת גיל האוניברסיטה.

רמאות ומקרים פזורים של עבריינות, כגון גניבה מההורים ומבני גילם, נפוצים יותר אצל העשירים, בשעה שבני הנוער העניים מועדים יותר לבצע פשעים הקשורים להגנה עצמית

החשיפה הראשונה שלי לתופעה הזו היתה מקרית לחלוטין. באמצע שנות התשעים גייסתי בני נוער בקהילה פרברית משגשגת בצפון-מזרח ארצות הברית, כדגימת השוואה למחקר על בני נוער משכונות קשות. למרבה הפתעתי, התגלה שבכל האינדיקטורים לשימוש בסמים, כולל סמים קשים, קיבלו בני הנוער העשירים דירוגים גרועים הרבה יותר מאשר בני גילם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. מאוחר יותר קיבלתי תוצאות דומות בקרב תלמידי כיתה י' בפרבר צפון-מזרחי אחר. וחוקרים אחרים איששו מאז את הממצאים המעידים על צריכה רבה ואף מופרזת של אלכוהול ושימוש במריחואנה בקרב ילדים ממשפחות משכילות, לבנות, בעלות הכנסה גבוהה ושני הורים.

אבל צריכת אלכוהול וסמים אינה ההתנהגות הבעייתית היחידה של בני נוער אמידים. ההנחה המקובלת היא שפשע הוא בעיה של בני נוער עניים, אבל אני גיליתי רמות שוות של פשיעה אצל תלמידים מפרברים עשירים ומשכונות מצוקה. מה שכן משתנה הוא אופי ההתנהגות הזו – רמאות ומקרים פזורים של עבריינות, כגון גניבה מההורים ומבני גילם, נפוצים יותר אצל העשירים, בשעה שבני הנוער העניים מועדים יותר לבצע פשעים הקשורים להגנה עצמית, כגון נשיאת נשק.

לילדים עשירים יש גם בעיות רציניות של הפנמה. בשנת 1999 דיווחתי על רמות משמעותיות של דיכאון אצל אחת מכל חמש נערות. המחקרים שערכתי מאז מראים שבממוצע, רמות גבוהות של דיכאון, חרדה או תופעות סומטיות שכיחות פי שניים מהממוצע הלאומי אצל הנערים והנערות האלה.

בעיות כאלה אינן קיימות רק בחוף המערבי או בבתי ספר בפרברים. חקרנו בתי ספר פרטיים בערים גדולות וקהילות עשירות בצפון-מערב המדינה. אצל תלמידים בצפון מערב לא התגלו שיעורי צריכת הסמים והאלכוהול שהתגלו בחוף המזרחי (שם שיעורי ההשתכרות בחודש האחרון היו גבוהים בערך פי שניים מהנורמה הלאומית), אבל כן התגלו אצלם רמות גבוהות של תסמיני דיכאון וחרדה, פגיעה עצמית כגון חיתוך או שריפה, והתנהגות עבריינית. השורה התחתונה: באזורים גיאוגרפיים שונים ובבתי ספר ציבוריים כפרטיים, קיים אצל בני נוער מהמעמד הבינוני-גבוה שיעור גבוה להדאיג של הפרעות חמורות.

לכאורה, השיעור הגבוה של הסתגלות לקויה בקרב בני נוער עשירים אינו הגיוני. קיימת הנחה מוקדמת – גם בקרב אלה שחווים את הבעיות האלה – שהשכלה וכסף מבטיחים רווחה, ושאם ילד מתקשה הוא יזכה מיד לסיוע הנדרש. ייתכן שבעבר שימשו השכלה וכסף כחוצצים מפני הפרעות, אבל זה כבר לא המצב. משהו יסודי השתנה: הראיות אומרות שבני נוער אמידים פגיעים כיום הרבה יותר מאשר בדורות קודמים.

"תרדו ממני כבר"

המוטו בחייהם של הצעירים האלה הוא, "אני יכול, משמע אני חייב." כפי שתלמיד בכיתה י"א אמר: אני יכול לשלם למורים הטובים ביותר ל-SAT, אז אני חייב להגיע לציון 2300

בעשור האחרון אני חוקרת את הסיבות לתופעה הזו. כל הראיות מצביעות על גורם אחד האחראי לכל ההפרעות המתועדות השונות: לחץ רב להישגיות. ילדים להורים עשירים מצפים מעצמם להצטיין בבית הספר ובפעילויות חוץ-לימודיות, כמו גם בחייהם החברתיים. הם מרגישים לחץ בלתי פוסק שבא לידי ביטוי בצריכת אלכוהול וסמים; כפי שהילדים מכריזים בגאון, "אנחנו עובדים הרבה – וחוגגים הרבה!" וכך מתפתחים חרדה ודיכאון בעקבות "כישלונות" צפויים או תוצאות שהילד תופס ככישלון. הלחץ הזה בא לידי ביטוי גם במקרים שונים של עבריינות – גניבה מחברים, גניבה מחנות והשחתת רכוש.

תמונה מהחשבון "ילדים עשירים של אינסטגרם"

תמונה מהחשבון "ילדים עשירים של אינסטגרם"

בני הנוער האלה לא זקוקים לכסף. אצל רבים מהם מדובר בתחינה: "תרדו ממני כבר, אני לא מצליח להתמודד עם כל הדברים האלה." כאילו שסיר הלחץ עומד להתפוצץ.
זה נכון, הלחץ להצליח בבית הספר ולהתקבל לאוניברסיטה יוקרתית קיים אצל בני נוער רבים ושונים. אבל הציווי להצליח הוא ייחודי לאמידים, והציפיות מהם גבוהות במיוחד. בני נוער עשירים רוצים לשמור על רמת החיים שהם רגילים לה.

יתרה מזו, השגת המטרות הנשגבות שלהם נמצאת בהישג ידם, וזה רק מחייב יותר. יש אך מעט הישגים שעושר לא מסוגל לשפר, כמו ציונים מעולים או כישורי סקווש, והורים עשירים משלמים על כל הדרכה שהילדים שלהם זקוקים לה כדי להגיע להישגים הטובים ביותר. המוטו בחייהם של הצעירים האלה הוא, "אני יכול, משמע אני חייב." כפי שתלמיד בכיתה י"א אמר, "אני יכול לשלם למורים הטובים ביותר ל-SAT, אז אני חייב להגיע לציון 2300. אני יכול לקחת חמישה שיעורים מורחבים, אז ברור שזה מה שאני אעשה. אני יכול להיות נגן ראשון בתזמורת אז אני עובד קשה עם המורה הפרטי שלי."

מעניין לראות שבני נוער עשירים אינם טרודים יותר מאחרים לפני גיל ההתבגרות. הסימנים הראשונים לבעיות מתגלים בסביבות כיתה ז', כשהם כמעט בני שלוש עשרה. בגיל הזה, שבעה אחוזים מהבנים משתמשים במריחואנה ומשתכרים לפחות פעם בחודש. ותסמיני הדיכאון והחרדה מתחילים להתגבר, במיוחד בקרב בנות.
מדוע מופיעות הבעיות בכיתה ז'? התנסות עם אלכוהול וסמים היא תופעה נורמלית בקרב בני נוער. אבל למתבגרים עשירים יש גישה נוחה יותר לסמים ואלכוהול, כסף רב לקנות אותם, הם בעמדה טובה יותר להכיר ספקים ויש להם גם תעודות הזהות המזויפות הטובות ביותר.

ויש גם נורמות בין בני נוער: "לדפוק את הראש" זה דבר שמצופה מהם לעתים קרובות במפגשים חברתיים. וכמובן, לעתים ההורים תורמים לזה, כי הם נכונים מדי לשחרר בערבות בני נוער שמתגלים על-ידי הרשויות. לא מפתיע, אם כן, שבני נוער שלא מצפים לקבל עונשים רציניים מההורים שלהם, הם משתמשים כבדים מאוד.

כיתה ז' היא גם סמן התפתחותי: בתקופה זו מתחילים ילדים לחשוב ברצינות על מטרות ארוכות טווח בחייהם. עם היכולת לחשוב בצורה מופשטת, מתחילים בני נוער בסביבות גיל שלוש עשרה לחקור את הזהות שלהם ולהתמודד עם השאלה הביקורתית, "מי אני?" בקהילות היפר-תחרותיות מהמעמד הבינוני-גבוה, השאלה הרחבה הזאת מצטמצמת והופכת לאלה: "לאן אגיע בחיים? האם אתקבל לאוניברסיטה נחשבת? איך אצליח לעשות את זה?"

בגיל החטיבה, בני הנוער האלה כבר מאמינים שיש רק דרך אחת לאושר האולטימטיבי – כסף – ושהיא דורשת מהם ללמוד באוניברסיטה יוקרתית. הם מנסים להפוך לסחורות המפתות ביותר, ולשם כך עוסקים בפעילויות שייראו טוב בקורות החיים שלהם. נותר להם מעט מאוד זמן לחקירה עצמית ולטיפוח תחומי עניין ייחודיים.

תפיסות של ביקורת

מה מקורו של הלחץ הבלתי פוסק? חלקו מגיע מהמשפחות עצמן. ישנן מלכודות לחץ שהורי צווארון לבן מועדים ליפול בהן יותר מאחרים. הראשונה היא דגש מופרז על הישגיו של הילד. רוב ההורים מקווים נורא שהילדים שלהם ייהנו מאותם סיפוקים שהם עצמם קיבלו מהחוויות האקדמיות והקריירות המקצועיות העשירות שלהם.

הרצון שהילדים יצליחו כמה שהם רק יכולים הוא במקומו. אבל לעתים קרובות מדי הרצונות של ההורים מוגזמים. תלמידי הדוקטורט שלי ואני עדים לציפיות האלה בזמן אמת כשאנחנו חוקרים כיצד הילדים תופסים את הערכים של הוריהם. כשילד מרגיש שהוריו מעריכים הצלחה אישית (בציונים של היום או בקריירה של מחר) הרבה יותר מאשר הגינות ואדיבות, מתגלים אצלו תסמינים רבים יותר של דיכאון וחרדה.

הצורה שבה ילדים תופסים את הגאווה של ההורים בהם, ולכן גם הערך העצמי שלהם, תלויים בעיקר – ובאופן מסוכן – בהשגת סטטוס של "כוכבים" ושמירה עליו. המסר שהם שומעים מההורים אינו, "חמוד, תעשה כמה שאתה יכול." אלא, "כדאי מאוד שתבקיע גול כי הסקאוטר יהיה במשחק היום," או, "אתה חייב להוציא מאה במבחן היום; הציונים שלך לא היו טובים בסמסטר הקודם." מסרים ביקורתיים כאלה עוברים גם ללא מילים; הם עלולים להתבטא בהרמת גבה או הפניית גב בתגובה לכישלון.

הלחץ הרב להישגים מתגלם כך כביקורת הורית. הילדים מרגישים שכל כישלון יפגע משמעותית בקבלה וההערכה שלהם בעיני הוריהם. תפיסת הביקורת ההורית קשורה קשר חזק כל כך לתפיסה של בני נוער את עצמם, עד שאנחנו מוצאים אותה בכל קבוצת נבדקים שאנו חוקרים: "אני נענש כשאני לא עושה את הדברים בצורה מושלמת." "ההורים שלי אף פעם לא מנסים להבין את הטעויות שלי." תחושה של ביקורת הורית מקושרת למגוון של בעיות הסתגלות: תסמיני דיכאון וחרדה והתנהגות בעייתית.

חשוב לציין שביקורת מצד מבוגרים קיימת גם כשיש תשומת לב וחיבה. הורים עלולים לחשוב שאפשר להפעיל לחץ על הילדים רק כי הם אוכלים ארוחת ערב יחד ומגיעים לכל אירועי הספורט וההופעות שלהם. אבל מחוות חיוביות כאלה לא מבטלות ביקורת. פסיכולוגים הוכיחו שהשפעתן של מילים או גישות מזלזלות גדולה הרבה יותר מאשר זו של שבחים – בפקטור של שלוש לפחות.

עם זאת, הורים הם רק גורם אחד במשוואה. העושר בפני עצמו לא מייצר סיכון, אלא החיים בהקשר תרבותי של עושר. ציפיות גבוהות במידה בלתי אפשרית מועברות לא רק על-ידי ההורים, אלא על-ידי כל הקהילה – מורים, בתי ספר, מאמנים וחברים. מאמני ספורט עלולים להיות ממוקדים מאוד בסטטוס של כוכב הקבוצה; כפי שאמר קפטן בקבוצת ספורט מסוימת, "המאמן שלנו אומר לי כל הזמן שהאליפות של הקבוצה תלויה בי. לפני כל משחק הוא אומר לי שאני עמוד השדרה של כל הקבוצה ואם אני לא אשחק טוב, הקבוצה תוותר." מורים ויועצים דוחקים בתלמידים להשיג את תוצאות ה-SAT הגבוהות ביותר. ואכן, מחירי נדל"ן תלויים בתוצאות המבחנים המתוקננים שמשיגים בתי הספר הפרבריים.

מה חושבים החברים

מתוך החשבון "הילדים העשירים של אינסטגרם"

מתוך החשבון "הילדים העשירים של אינסטגרם"

בסביבות של מעמד בינוני-גבוה, ילדים שמעזים לשבור כללים מסוימים, משיגים סטטוס גבוה יותר בקרב חבריהם ללימודים. תלמיד כיתה ט' שמסוגל להוריד שישיית בירות אחרי משחק בייסבול, תלמיד כיתה י' שהתמזמז עם הבנות הכי שוות בכיתה – הם זוכים לכבוד מצד בני גילם.

אבל יש גם מוסר כפול ביחס לשני המינים, ומטריד במיוחד הוא המוסר הכפול הנוגע להופעה פיזית: בקרב בנות עשירות יש דגש רב ביותר על משיכה. בכל מקום – בנים ובנות, עשירים ועניים – ככל שבני נוער מושכים יותר, כך עולה הסיכוי שהם יהיו פופולאריים בקרב בני גילם. אבל אצל בנות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, נטל ההופעה גבוה להפליא. במחקר שלנו מצאנו שהקשר בין פופולאריות ליופי חזק פי שניים אצל בנות עשירות מאשר אצל בנים עשירים או אצל בנות ובנים עניים. הופעה לא מושקעת היא דבר שפשוט אינו מקובל בקרב נערות אמידות.

החתירה הבלתי נלאית לצמרת מגבירה את הסיכון שהנערים האלה יתקשו עם חמלה ואדיבות. ייתכן שהם לא יהיו מסוגלים להפגין חום במערכות יחסים, ויהיו שוביניסטים ונרקיסיסטים

הלחצים האדירים שמופעלים על נערות מצד בנות גילן משתווים לדרישות המוגזמות מצד מבוגרים להצליח בתחומים שנחשבים לרוב גבריים, כגון התחום האקדמי וספורט, וגם בתחומים ה"נשיים", קרי דאגה ואדיבות. לא רק שהישגיהן חשובים, אלא שעליהן להיות גם מנומסות וחביבות, ומצפים מהן לעמוד בקלילות בדרישות המנוגדות האלה. בנות העשירים, אם כן, חותרות לשלמות נטולת מאמץ. החתירה הזו מאיימת על רווחתן ובטווח הארוך אף מביאה אותן לכדי אפיסת כוחות.

לכן לא מפתיע שנערות סובלות מהפרעות רבות יותר מאשר נערים. באופן כללי, כשנערות ונשים מוטרדות הן מפנימות את הבעיות שלהן, כולל דיכאון וחרדה. אבל נערות עשירות מפגינות תסמינים בצורות גבריות טיפוסיות, על-ידי התנהגות בעייתית – שבירת כללים, עבריינות וצריכת אלכוהול וסמים. הנערות של היום מעורבות בשערוריות של בגידה. הן שותות ומשתמשות בסמים. יש להן הפרעות אכילה. הן גונבות מהורים וחברים. הן מתבלטות בכל מדדי ההסתגלות הלקויה. יש להן הכול.

נערים אינם חסינים לבעיות בשום אופן; גם הם מתמודדים עם אתגרים האופייניים למין שלהם בסביבות של שפע. נערים עשירים עלולים להיות ממוקדים במידה מטרידה בהשגת כוח רב בתוך קבוצת הגיל שלהם. בגיל ההתבגרות המאוחר, הכוח הזה משול להתרברבות בכסף ובסקס. לאורך התיכון, דומיננטיות חברתית קשורה להופעה מושכת, אתלטיות וה"קוּליות" המקושרת לשימוש בסמים. באוניברסיטה, עושר הוא העניין. לצעירים עשירים ("בחורים שמוציאים אלפייה בכל יום שישי בלי למצמץ") יש הסיכוי הגדול ביותר להשיג את החותמת האולטימטיבית לכל זכר דומיננטי – להיות נחשק על-ידי הרבה בנות.

החתירה הבלתי נלאית לצמרת מגבירה את הסיכון שהנערים האלה יתקשו עם חמלה ואדיבות. ייתכן שהם לא יהיו מסוגלים להפגין חום במערכות יחסים, ויהיו שוביניסטים ונרקיסיסטים. במחקר שנערך לאחרונה ראינו כי דירוגי האקסהיביציוניזם הנרקיסיסטי בקרב בנים עשירים בבתי ספר פרטיים יוקרתיים היו גבוהים כמעט פי שניים מהדירוג הממוצע בקרב קבוצת ביקורת מגוונת יותר.

כיום יותר מאי פעם

ככל שאנשים מתעשרים, כך הם מאמינים יותר שהם שולטים בהיבטים רבים של חייהם וקובעים בדיוק איזה סוג של חיים הם רוצים. הם מתחילים לצפות מעצמם לשלמות

מדוע מעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר טומן כיום בחובו סיכון רב יותר לבני נוער מאשר בעבר? התרחשו שינויים גדולים בשאיפות ובערכים התרבותיים, והנטייה לחומרנות התגברה, דבר המורגש במיוחד בין העשירים. בשנת 1967, למשל, 86 אחוז מתלמידי השנה הראשונה באוניברסיטאות ציינו כי "גיבוש פילוסופיית חיים בעלת משמעות" הוא מטרה מהותית בחייהם. אבל בשנת 2004, רק 42 אחוז מתלמידי השנה הראשונה הסכימו איתם. לאורך אותו זמן, ערכים כגון "רווחה כלכלית" ו"השגת משרה יוקרתית" עלו בחשיבותם. ושוב, השאיפה להשגת מעמד היא ככל הנראה החשובה ביותר לבני נוער מקהילות של מעמד בינוני-גבוה.

בנוסף, המטרה האולטימטיבית, קרי כניסה לאוניברסיטה יוקרתית, היא ללא ספק תחרותית יותר כיום מאשר בעבר. מספר המועמדים לאוניברסיטאות מהדרג הראשון הוכפל ואף שולש בחמש השנים האחרונות. מתבגרים עשירים נוטים למדוד את רווחתם ביחס למה שהם רואים אצל הוריהם. אבל בכלכלה של ימינו, הרבה יותר קשה לשמר את רמת החיים של ההורים. כפי שאמר תלמיד תיכון מסוים, "אני רוצה לעשות מה שאבא שלי עושה, אז אני חייב להתקבל לוורטון. עד גיל שלושים או שלושים וחמש אני אמור להרוויח כבר רבע מיליון דולר לשנה."

אחת מהעובדות המבוססות ביותר בפסיכולוגיה היא שאנשים מעריכים את עצמם בהשוואה לאחרים. עושר הוא יחסי כי אנחנו מאמצים את הסטנדרטים של הסביבה המידית שלנו ומשווים את עצמנו לאלה שמצליחים יותר מאיתנו. תופעת הקיפוח היחסי היא המחיר הפסיכולוגי שאנשים משלמים על החיים במסלול המהיר, כשהם מוקפים במצליחנים.

בקרב בני נוער בבתי ספר הישגיים, התלמידים מודדים ללא הרף היכן הם עומדים ביחס לאחרים, והתחרות על הכרה עזה. "אנחנו משווים את עצמנו אחד לשני כל הזמן. אנחנו יודעים מי התקבל לשיעורים המתקדמים ומי פרש כי הוא לא הצליח לעמוד בעומס," אומר תלמיד. "ואנחנו יודעים לאיזה אוניברסיטה כל אחד רוצה ללכת. בכיתה שלי, שני אתלטים אחרים רוצים ללכת לדיוק; אנחנו אף פעם לא מדברים על זה בגלוי, אבל אנחנו מודדים כל הזמן את הסיכוי שלנו לנצח את האחרים ולהתקבל לשם."

וכאן נכנסת לתמונה הקנאה. עמיתיי ואני גילינו שבהשוואה לבני גילם העניים, התלמידים בבתי ספר יוקרתיים ממעמד בינוני-גבוה, ובמיוחד בנות, מקנאים הרבה יותר בבני גילם כשהם מרגישים שעקפו אותם בפופולאריות, רמת המשיכה וההישגים האקדמיים והספורטיביים.

בה בעת, החתירה העזה להישגיות מונעת מבני הנוער העשירים את אחד משסתומי הבטיחות החשובים ביותר בחיים – הקשר החברתי העמוק שנקרא "חברות." הדרך שהם נעים בה לעבר הצלחה בולמת את התפתחותה של אינטימיות. העמידות, הקיימות והעוצמה של מערכות היחסים עומדת בפני איום מתמיד: התחרות על מטרות נחשקות. יש רק נואם כיתתי אחד. איך מסוגלים שני אנשים להיות חברים אם הערך העצמי של כל אחד מהם תלוי בכך שיבחרו בו לתפקיד הנחשק? כשהאחד מרוויח, האחר מפסיד.

גורם נוסף שמאיים על חברות הוא המחסור בפעילויות פנאי שנועדו אך ורק לכיף, ולא נעשות תחת עיניהם הבוחנות של המבוגרים. הילדים בימינו משתתפים בפעילויות ספורטיביות שבהם צופים הורים המעוניינים לעתים שהקבוצה תנצח יותר מאשר הילדים עצמם. טעויות של שחקנים הופכות לעניין ציבורי וגוררות מפח נפש אם לא בושה של ממש.

החתירה להכרה כופה על בני הנוער העשירים ימים עמוסים בפעילות אקדמית ופעילויות אחרות. ובשעה שמחקריי שלי מראים שהזמן הרב המושקע בפעילויות חוץ-לימודיות אינו מהווה גורם סיכון כשלעצמו – תחושת לחץ, ביקורת וציפיות גבוהות מדי ממבוגרים הם גורמי סיכון משמעותיים הרבה יותר – ההשתתפות לא מאפשרת לתלמידים ליצור קשרים חברתיים עם תלמידים שאינם משתתפים באותן פעילויות. יתרה מזו, בעקבות התחרות המתמדת והצורך להפגין שלמות נטולת מאמץ, התלמידים מרגישים שאסור להם להפגין חולשה. שמירת חולשות בסוד פוגעת באינטימיות ומבודדת אותם אף יותר בתוך סבלם.

ייתכן שגורם נוסף תורם לפגיעות שלהם – תחושה מנופחת של שליטה בחייהם. כפי שהוכיח עמיתי, ברי שוורץ, שפע גורם לאנשים להאמין שהם ורק הם אחראים להצלחתם. ככל שאנשים מתעשרים, כך הם מאמינים יותר שהם שולטים בהיבטים רבים של חייהם וקובעים בדיוק איזה סוג של חיים הם רוצים. הם מתחילים לצפות מעצמם לשלמות.

הערכת היתר של ההורים לגבי השליטה שלהם בחייהם משתקפת באשליות של ילדיהם המצטיינים – עוד כמה נקודות בממוצע, עוד הישג אחד, יעזרו להם לחצות את סף ההצלחה: הקבלה לאוניברסיטה יוקרתית. וההשלכות? כל "כישלון" באחת החזיתות האלה עלול להוביל להתקף של אשמה, בושה ודיכאון.

מנהיגי המחר

למה שיהיה לנו אכפת מצרות של ילדים עשירים? מעל לכול, מכיוון שאין להותיר מאחור אף ילד, ולא משנה מה הרקע של הוריו. כל אדם צעיר ומיוסר ראוי וזקוק למעורבות של מבוגר. אין לזלזל בבעיותיהם של ילדים עשירים בדיוק כפי שאין לפטור מוות מירי כדבר שפשוט קורה בשכונות מצוקה. יתרה מזו, בני הנוער המשכילים ביותר של ימינו יחזיקו בידיהם כוח רב בדור הבא. הערכים שלהם יעצבו, יותר מאלה של כל קבוצה אחרת, את נורמות החינוך, הפוליטיקה והעסקים.

המצוקה וצריכת הסמים בקרב ילדים עלולה לייצר השלכות ארוכות טווח. ברמה האישית, התקפי דיכאון בתקופת ההתבגרות מעלים את הסיכון להישנותם של ההתקפים האלה בשלבים מאוחרים יותר בחיים. לא זו בלבד שמתח מתמשך עלול להשפיע על הרווחה הנפשית, אלא שהוא עלול לפגוע גם בבריאות הפיזית ובפרודוקטיביות בעבודה. ברמה החברתית, אנשים שאינם מאושרים, ושתחושת העצמי שלהם שברירית, עלולים להיות חומרניים יותר מאשר פילנתרופיים, ומרוכזים יותר בהגדלת חלקם מאשר בשיפור חלקם של אחרים.

לא קל לעצור את התפתחותם של התסמינים האלה אצל בני נוער שאפתניים; זה דורש שינויים בכמה רמות, ממערכות ההשכלה התיכונית והגבוהה, ועד למשפחות עצמן

השיעורים הגבוהים של צריכת אלכוהול וסמים עלולים להשפיע על התפתחות המוח, לפגום ביכולת ההתמודדות ולפגוע בתפקוד היומיומי. כמה מהם ימשיכו להשתמש באלכוהול ובמריחואנה לאחר תקופת ההתבגרות? אם ילדים זקוקים לאָדֶרַל כדי לשמור על ממוצע ציונים מושלם, כיצד הם יתמודדו עם משרות אמתיות בסביבות לחוצות?

מה אפשר לעשות?

לא קל לעצור את התפתחותם של התסמינים האלה אצל בני נוער שאפתניים; זה דורש שינויים בכמה רמות, ממערכות ההשכלה התיכונית והגבוהה, ועד למשפחות עצמן. בבתי ספר הישגיים צריכה ההנהלה להבין שהחתירה הבלתי נלאית למעמד של כוכבות עלולה לפגוע בצורה משמעותית ברווחתם של התלמידים.

ההורים יכולים, וחייבים, למלא תפקיד מרכזי בשיכוך הלחצים המופעלים על ילדיהם. אחרי ככלות הכול, הם החוצצים המידיים של התרבות, ויש בידיהם כוח רב לעזור לילדיהם להישאר עם הרגליים על הקרקע וליצור מערכת ערכים ששמה דגש על הגינות ואדיבות, לצד שאפתנות. המשימה הזו חשובה אך קשה: נדרש כוח אדיר כדי להיות קול הורי יחיד בתוך קרשנדו קהילתי שמזמר "עשו עוד!"

עבור הורים משכילים מסוימים, תחושת ההצלחה שלהם כהורים תלויה בפאר ההישגים של ילדיהם. העול הזה אינו בריא לילדים, וגם לא להורים. על ההורים המעצבים את הדור הבא לשאול את עצמם: יוקרה, כוח, עושר – באיזה מחיר?

Reprinted from Psychology Today. ©2013 Sussex Publishers LLC. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי סוּניה ס' לותר, Psychology Today.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על הבעיה עם הילדים העשירים

01
אורי

כתבה חשובה. מיזמן אני שואל את עצמי מה קורה עם הילדים בסביבה שלי....הכתבה מתארת דברים שאני רואה אבל הבעיה שבישראל זה חמור יותר כרגיל. שם הילדים הללו יצאו מתוסבכים אבל לפחות מאוד מחונכים ובעלי תרבות כאן מה אנחנו מקבלים ילדים עשירים מתוסבכים אבל סתומים, ללא חינוך ובטח שללא חמלה כל שהיא. אני גר באזור שהתעשר מאוד בעשור האחרון בעקבות בועת הנדלן המדוברת. כל חקלאי שלפני 20 שנה היה מבסוט שיוצא לו גזר בלי תולעים היום נהייה אייל נדלן. יותר נכון הילדים שלו נהיו כאלו ..הוא מתבייש בהם. בכל אופן המושבים באשור מתחלקים לשלושה סוגים של אנשים כאלו שהתעשרו כי הם מכרו אדמות, כי הם פתחו שכונת קראוונים לא חוקית בחצר ומשכירים אותם במחירים מופקעים לסטודנטים של רופין. יש את אלו העשירים שקנו נחלות ובונים שם עכשיו בתים שרק לעובד זר יש את היכולת הפיזית והסבלנות לנקות. ויש את אלו שנשארו ואין להם הרבה כסף...יש רק חצר. בכל מקרה הכסף ורק הכסף הוא שמדבר ...הילדים אומללים... המושג חברות לא קיים, הדכאון והחוסר מרוצות בכלל מכל החיים הללו הוא השולט..להתלונן והרבה. הנשים לא עובדות רק הגברים ...בכל מני עבודות מוזרות..הנשים דרך אגב יודעות יופי להציק למורים. ההורים בכלל חושבים שהילדים שלהם הם נזר הבריאה - אוכלים רק אורגני לא אומרים להם לא. לקוחים אותם לאיים המלדיביים ומאוד צדקנים. אחה"צ אותם צדקנים יודעים יופי לדהור על הטרקטורון ולדרוס חתולים בהנאה. אין חמלה ואין אחר רק הם. אהה ...סליחה..חשוב מאוד להגיע לבית הכנסת ביום כיפור מצוחצח ומגולח. הגברים כולם מתאמנים לתריאתלון, מרתון כבר לא נחשב. שעון דופק ממוצע עולה 5000 שח. יש להם מאמן ויש להם פיזיוטרפיסטית שמאוד אבל מאוד דואגת לברכיים שלהם..אבל על אמת היא ממש לא יכולה לשון בלילה מרוב דאגה. וישאת כל הביטויים באנגילת ויש את הנסיעה לברצלונה לסופרקלסיקו עם הילד בן ה 9 שהיה ממש מעצבן ולא העריך את מה שעושים בשבילוץ גועל נפש אחד גדול. הבעיה שאותם ילדים מתוסבכים יובילו את המשק ואת הפוליטיקה בעוד עשר שנים וזה יהיה נורא ואיום ובעיקר עצוב.

02
אמא מודאגת

כתבה מאוד מדוייקת - לצערי זה לא קיים רק בילדי האלפיון העליון, אלא במהירות התדרדר גם לתוך ליבת מעמד הביניים...אולי זה תלוי בעובדה שבתי הספר בישראל, עדיין ציבוריים, ולכן ילדים ממעמד הביניים נמצאים לצד ילדי עשירים, אולי זה משום שעדיין אין מכללות פרטיות יוקרתיות, העולות ברמתן על האוניברסיטאות. אבל זה תיאור מדוייק של דור, שמבחינתו אושר=כסף, סיפוק=כסף, הצלחה=כסף, ולצערי גם אהבה=כסף...הם כבר לא מכירים את סיפור הנסיך שהתאהב בבת הטוחן וויתר על כל הונו למען האהבה. הם מכירים את סיפור בת הטוחן, שעשתה מניפולציות, רמאויות ומעשי פתיינות כדי להנשא לנסיך ולהרוויח את כל הונו :(

03
חוי

שלום רב אחותי היקרה ,

מה שמציק לנו בחצאיות קצרות, בבגדים צרים, וכו' זה ממש לא טפשי וזה קשה מאוד לכל בת ישראל ולכל אשה בעולם, היום שאני נשואה ואחרי שהבנתי מה זה "ראש של גבר " החלטתי בלי נדר להאריך (ולא ללבוש את המגף הזו..) את החצאיות הקצרות, וזה באמת ממש קשה לי. אבל אנו משתדלות לעשות את זה לכבוד ה´ יתברך שמו, שהוא יותר חשוב מכל השאר, והוא יתן לנו כוח להחזיק מעמד ורק בבריאות.

דרך אגב, גם לא לחבוש פאה מעוצבת ויפה, אלא מטפחת -חתיכת בד זה קשה מאוד. אבל אם לא רוצים להיות צבועים, ואם כבר שומרים אז עד הסוף כי גם ככה מוותרים ולא נהנים מהעולם הזה אז לפחות נשתדל לדאוג על העולם הבא ולפום צערא אגרא. יישר כוחך !

אחותי היקרה, על גופך תשמרי! כך את עצמך תכבדי! את בת מלך! נסיכה! את יהלום יקר! את מלכה של העולם! יהלום שומרים בתוך קופסא, שומרים בכל משמר כי הוא בעל ערך יקר, כך תשמרי על עצמך! תזכרי תמיד שאת בעלת ערך יקר מאוד! תשמרי על הכבוד שלך אחותי את יקרה לי! נסיכים בני מלכים נמשכים למידות טובות ולצניעות, תחשבי על עצמך מה את רוצה למשוך? זבובים או נסיכים. אל תנסי לרצות אחרים.

בגלל נשים הלובשות קצר וכו' הבנים נכשלים בהרהורים אסורים.. רואים הגוף שלכם ברחוב, בתמונות, והראש שלהם בענינים, בגללכם הם שופכים זרע לבטלה! פוגמים בברית שלהם אם אלוקים! מיי יתן על זה את הדין את חושבת? אלו הבנות ונשים היפות, שמושכים את העין בבגדים צרים וקצר! סליחה על הביוטים אבל רק ככה מבינים.

די לעשות מעצמיכם צוחק דיי הגוף שלך יקר אחותי! יש לך כבוד? יש לך ערך? אז תשמרי עליו! אם הגוף שלך יקר תכסי אותו בבגדים ארוכים ורחבים! דבר יקר דבר שיש לו ערך שומרים עליו!! מסתרים אותו!! בכספת!! סליחה על הביוטים אבל רק ככה מבינים. רק תבדקי את עצמך....

כתוב בהלכה: "אשה בת ישראל, לא תלבש בגדים מבריקים או מצויירים באופן רועש ומשונה, או בולט, כגון צבעים מנוגדים. ותתן דעתה שלא יהיו רווחים גדולים בין הכפתורים או הלחצנים, כי עלול שיתגלה בשרה מבין הרווחים. ובשמלה או בחצאית, לא יהא פֶּתַח או שֶׁסַע אפילו אם כולו מתחת הברך, גם כשיש לה גרביים, לפי שזוהי דרך פריצות למשוך את העיניים. הנעליים לא יהיו בעלי עקֵבים צרים וגבוהים מדאי ולא ירעישו בזמן הליכתה" לא ניתנו תכשיטים לָאשה, אלא כדי שתתקשט ותתנאה בהם בתוך ביתה רק בפני בעלה.

כל הכבוד לך נשמה טהורה וקדושה!!!
תמשיכי לשמור על הכבוד שלך,
ואם את תכבדי את עצמך יכבדו אותך בחזרה!!!!!!

בהצלחה

חוה י.

04
אסף