הגדול הכחול והנורא

הרשתות החברתיות, ובראשן פייסבוק, מגדירות יחסי כוחות חדשים, ואף עולם של כוח מסוג חדש אך גם מוכר מאוד. האם מדובר במשטר? האם זאת דת? האם יש דרך להיחלץ מהמשטר הזה? מה עם הזכויות שלנו?
X זמן קריאה משוער: 22 דקות

פייסבוק עדכנה לאחרונה את החזון שלה. "אנו רוצים ליצור קרבה בין אנשים, לבנות קהילות ולאפשר לבני האדם לבטא את מה שחשוב להם" אומר מרק צוקרברג. נשמע דומה לדברי הרב, הכומר או האימאם לקהילתו? לא במקרה. הרשת החברתית פייסבוק, שמספר המשתמשים הפעילים בה יעבור בקרוב את מספר המאמינים של הדת הגדולה בעולם, הנצרות, שואפת עתה לכבוש פסגות חדשות.

האם הרשת החברתית הופכת להיות הדת החדשה, או שפשוט מוקדי הכוח בעולם מתארגנים במבנה חדש?

לדברי צוקרברג, החברה האנושית מקוטבת ומפורדת, ופייסבוק חותרת לייצר חיבור והרמוניה בין אנשים באמצעות כלים המאפשרים פיתוח של תחומי עניין וקהילות משותפות. בדומה לכנסייה מוסיף צוקרברג, גם אנו בפייסבוק נעניק לאנשים חיי קהילה הכוללים תמיכה, ביטחון, ידע וערכים אשר בני האדם מאמינים בהם. האם הרשת החברתית הופכת להיות הדת החדשה, או שפשוט מוקדי הכוח בעולם מתארגנים במבנה חדש? כדי לענות על שאלות אלו, נצטרך להבין כיצד התפתח הכוח בעולם המערבי ומהו כוח בהקשר של רשת חברתית ושל משטר ליברלי.

ההתפתחות המשמעותית לסיפור שלנו, מתחילה במאה ה-18, בשיאה של תקופת הנאורות באירופה. הסדר החברתי התארגן מחדש כאשר חלו שינויים טקטוניים במוקדי הכוח. מלחמות הדת הנוצרית שרווחו במאה ה-17, הסתיימו בהסכמות פוליטיות. הכוח עבר מכוהן הדת אל הנסיך וממלכתו, הפוליטיקה תפסה את מקומה של התיאולוגיה ולפיכך הסדר החברתי הדתי, שנסמך על אמיתות קבועות ובלתי מעורערות, הוחלף בסדר חברתי הממוקד באדם, באינטרסים, בחרדות ובציפיות שלו עצמו.

קולבר, לואי ה-14, האקדמיה המלכתית למדעים, נאורות

"קולבר מציג את חברי האקדמיה המלכותית למדעים בפני לואי ה-14" (1667). תצלום: אנרי טסטלן, ויקיפדיה

שינויים נוספים במוקדי הכוח נגרמו כתוצאה מההאצה בהתפתחויות הטכנולוגיות, אשר אפשרו קפיצת מדרגה בשינוע סחורות, ידע וכוח אדם. בעקבות כך, אנשים צברו הון כלכלי בממדים שלא היו מוכרים לפני כן. הכוח הכלכלי התבטא בדרכים חדשות. בעלי הנכסים החדשים לא היו צריכים להיות בעלי מעמד או זכות היסטורית כמו אצילים או מלכים, אלא בעלי יכולת להשתמש בכוח פוליטי וארגוני להשגת הון.

גם התפתחותם של המדע וההשכלה שינו את מוקדי הכוח. המתמטיקה והפיזיקה שקיבלו מעמד של חוקי טבע אוניברסליים והשליכו את קו המחשבה של חיפוש והגדרת חוקי טבע אל עולם האדם, החברה והמדינה. תנועת ההשכלה הרחיבה את מוקד הכוח מן הטבע אל עסקי האדם, ומשם אל המסגרת החוקתית שבה המדינה משקפת את הטבע באמצעות חוקים אוניברסליים התקפים באופן שוויוני לכלל בני האדם.

אנשים כגון מונטסקייה, אדם סמית וצ'זרה בקרייה גיבשו רעיונות חדשים. מונטסקייה, שעסק בחקירת מבנה המשטר והשפעתו על הפרט, תרם את רעיון ביזור סמכויות השלטון והפרדת הרשויות. זאת במטרה למנוע מגורם כלשהו לפעול באופן שרירותי תוך פגיעה באדם ולאפשר מערכת חברתית המבוססת על חוקה ידועה וצפויה מראש, שתוצאתה יציבות חברתית. סמית, תרם תיאוריה כלכלית לפיה פעולותיו של האדם, המכוונות לקידום מטרותיו האנוכיות, כולל פעולות המונעות על ידי רצונות ויצרים שליליים (כגון חסכנות, קנאה ותשוקה), הן בעלות השפעה חיובית ביצירת סדר חברתי-כלכלי המועיל לחברה כולה. בקרייה  תרם רעיונות לרפורמה משפטית כגון מניעת פשיעה, ביטול עונש מוות וביטול העינויים, ענישה מידתית ושיטתית וכן שינוי מהותי של הענישה מאקט של נקמה ולימוד לקח לכלי שמטרתו להגן על החברה.

תפישת הליברליזם כללה בין השאר את ההבנה, שמערכת שלטונית המאורגנת באמצעות מערכת של כללים – כגון חוקה המאפשרת זכויות, שוויון בפני החוק, חופש דת וביטוי – תתרום לשגשוגו של הפרט ותבטיח את אושרו של הכלל

השינויים במוקדי הכוח והרעיונות שהתגבשו לפני כשלוש מאות שנה, היוו את התשתית לליברליזם – פילוסופיה פוליטית וכלכלית שהדגישה את ההומניזם (אושרו של הפרט כקנה מידה לחיים), האינדיווידואליזם (הפרט וצרכיו ניצבים במרכז), הרציונליזם (שיקול הדעת התועלתני כבסיס להכרעות אנושיות) והאוניברסליות (שוויון ערך חיי האדם, ללא הבדלי דת, גזע ומין). הערך המרכזי שנבע מהליברליזם היה חירות האדם (חירות בלטינית Libertas). ערך זה הפך מושא לחקירה של הכוחות המנוגדים הקיימים בין חירותו של הפרט לסמכותו של הריבון החדש – המדינה והחברה.

תפישת הליברליזם כללה בין השאר את ההבנה, שמערכת שלטונית המאורגנת באמצעות מערכת של כללים – כגון חוקה המאפשרת זכויות, שוויון בפני החוק, חופש דת וביטוי – תתרום לשגשוגו של הפרט ותבטיח את אושרו של הכלל. המדינה היא כוח שיש לרתום לשירות אזרחיה. כלומר, תחום הפרט קודם לשלטון והוא עצמאי ממנו וזאת בכדי להבטיח את יציבותה של המדינה ואת פעולתה הצפויה מראש באמצעות משטר חוקתי ומבוזר. מה שצוקרברג מבקש ליישם אינו חדש. רבים וטובים חשבו על כך לפניו, לפני מאות שנים.

מונטסקייה, הפרדת רשויות

דיוקן של מונטסקייה: דגל בהפרדת רשויות כיסוד למדינה תקינה (אמן צרפתי לא ידוע). תצלום: ויקיפדיה

מושג הכוח הפנאופטי כפי שפותח על ידי ג'רמי בנת'ם

על רקע השינויים במוקדי הכוח, ג'רמי בנת'ם, משפטן ופילוסוף בריטי,  גיבש את הגישה התועלתנית. גישה זו, הנוגעת לתחום המוסר, קובעת כי ערכה של פעולה נקבע על פי תוצאות תרומתה לתועלת הכללית של החברה. המדד העיקרי של התועלת לתפישתו, היה רמת האושר של החברה. לפיכך טען בנת'ם בספרו "מבוא לעקרונות המוסר והחקיקה", ש"תכלית המדיניות הפוליטית הראויה היא להגדיל את סך העונג תוך הקטנת הכאב לרמתו הנמוכה ביותר". כרדיקל, מטרתו הייתה לבחון מה ראוי שיעשה וזאת מבלי להתחשב במצב הקיים שהיה מבוסס בזמנו על רצון האל ועל הטבע. כלומר נדרשת התמקדות ב"מועיל" ולא ב"צודק". עבור בנת'ם, ה"תועלת" היא העיקרון המארגן שסביבו יש לבנות את המוסדות המדיניים.

בהתבססו על עיקרון זה, ומכיוון שכמשפטן הוא רצה לשפר את תפישת המשפט והענישה, גיבש בנת'ם מודל חדש לבית כלא. מודל זה שכונה בשם פנאופטיקון (פנ- הכל, אופטיקון - לראות), שילב בין ארכיטקטורה של המבנה, עיצוב המרחב ויצירת מערכת יחסים חדשה בין הסוהר לאסיר, שנועד לייצר מערכת פיקוח יעילה וחדשנית המקדמת את התועלת החברתית.

קובה, פידל קסטרו, כלא, פנאופטיקון

פנאופטיקון: בית הכלא Presidio Modelo בקובה. פידל קסטרו ישב בו ב-1953. תצלום: Friman, ויקיפדיה

הפנאופטיקון או בתרגומו של בנת'ם עצמו "בית הפיקוח", הוא מבנה ארכיטקטוני שמאפשר מעקב מתמיד של הסוהרים אחרי האסירים המבודדים בתאיהם. המבנה כולל שני מרכיבים. הראשון הוא מגדל פיקוח עגול וגבוה (בדומה למגדל פיקוח בשדות תעופה) שכולל חלונות קטנים וצרים, המאפשרים למפקח לצפות באסירים מבלי שהאסירים רואים אותו. המבנה השני הינו מבנה עגול בצורת טבעת הממוקם מסביב למגדל הפיקוח, וכולל מספר קומות שבהן נמצאים תאי אסירים. כל תא מיועד לאסיר אחד ובו שני חלונות – חלון חיצוני המאפשר כניסת אור וחלון פנימי רחב המאפשר לסוהר במגדל הפיקוח לראות את האסיר בשקיפות מלאה. הפנאופטיקון יצר מרחב כליאה שבו האסיר אינו יכול לראות את הסוהר אך מנגד, האסיר יודע שהוא נמצא במעקב תמידי, שכן אם אינו מתנהג כנדרש, מגדל הפיקוח יזעיק סוהרים לטפל בו. בנוסף לכך, עקב המבנה הטבעתי ובידודם של האסירים בתאים נפרדים, האסיר אינו יכול לשוחח עם אסירים אחרים. לפי בנת'ם, מצב זה של בידוד ותחושת פיקוח מתמיד, יגרום לאסיר לשפר את המשמעת העצמית שלו בתנאים של חופש פעולה מוגדר בתוך תאו (הוא נדרש לעבוד בתא ולציית ללוחות זמני בית הכלא). מאידך, גם הסוהר לכוד בתוך מגדל הפיקוח ולפיכך נוצרת אצלו מחויבות פנימית להשגיח על האסירים ולהפעילם בביצוע מטלות שונות, וכן לאיסוף מידע השוואתי על האסירים.

שינוי המיקוד שנוצר במודל הפנאופטיקון – העברת האסיר מהצינוק האפל אל אור השמש והעברת הסוהר מהמרחב הפתוח אל החדר הסגור, יצר בבית הכלא מערך חדש של יחסי כוח ומשמעת, הבא לידי ביטוי בשלוש רמות. הראשונה כוללת הגברת היעילות הכלכלית של תהליך הפיקוח על האסירים על ידי פיקוח מרכזי ואחיד הדורש פחות מפקחים. השנייה, משפרת את עבודתו של המפקח במגדל באמצעות הרחבת המבט, דבר המאפשר לזהות ולהגיב בזמן אמת להתרחשויות ואירועים במתקן. הרמה השלישית מיועדת לשפר את מערך הכליאה בכללותו באמצעות איסוף מידע על אודות התנהגות האסירים. מדובר בנתונים אשר המפקח במגדל נדרש למסור הלאה כדי לשפר את מנגנון הפיקוח באמצעות צבירת ידע ופיתוח יכולת הפיקוח. הנה נמצאה הנוסחה המאפשרת שליטה טובה יותר על כלל הפרטים (המפקחים והמפוקחים). שליטה עצמית.

בנוסף מציין בנת'ם שקיימות גם תועלות ייחודיות למודל, כגון הפרדה פיזית בין המפקח למפוקח בבתי הכלא, המאפשרת ביקור של אורחים לשם צפייה באסירים (מפקחים חיצוניים, חוקרים, תלמידים ועוד) וכן שמירה על בריאותם של המפקחים והמבקרים, מאחר שבתקופתו היו נפוצות בכלא מחלות מדבקות כגון טיפוס..

לפי בנת'ם, המודל הזה מתאים לא רק לבתי כלא, אלא גם למוסדות וארגונים שונים כגון בתי חולים, בתי ספר ומפעלי תעשייה. התועלת הכללית מיישום מודל זה תהיה סדר ומשמעת טובים יותר מאלה המתקיימים במודלים הקיימים, תוך חיסכון בעלויות כוח אדם לפיקוח, אחידות משמעתית שנוצרת מפיקוח מרכזי וכן בקרה יעילה על עבודת המפקחים עצמם.

התיאוריה התועלתנית של בנת'ם תמכה והמשיכה את עקרונות הליברליזם, שכן יישום מודל הפנאופטיקון תמך בהעברת מוקד הכוח מהריבון (במקרה שלנו, הנהלת הכלא והסוהרים) אל הפרט (האסירים),  במחיר כלכלי נמוך יותר (עלות נמוכה, תפוקה גבוהה, פחות סיכונים כגון מחלות) ויותר בחירות אישית (האסיר חופשי בתאו המואר, מפוקח מרחוק). זאת כל זמן שהפרט יפעל במסגרת הכללים והאילוצים שהארכיטקטורה הסביבתית מכתיבה לו בעולמו הפיזי.

בית חולים, אוקלנד, קליפורניה

בית חולים נטוש באוקלנד, קליפורניה. תצלום: דרין מרשל

מישל פוקו – הפנאופטיקון כדגם לכוח הפיקוח והמשמעת במשטר הליברלי

"כוח המשמוע", כפי שהגדיר הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו בספרו "לפקח ולהעניש: הולדת בית הסוהר", הוא כוח שנוצר כתוצאה מתהליך פיקוח הדוק, ורציף שבמסגרתו מוטלת משמעת על הפרט. "הפיקוח קבוע ומנטר בדיוק רב את המרחב, הזמן והתנועה. המשמעת משעבדת את כוחותיו של הפרט ומטילה עליו יחס של צייתנות-תועלת" לפי פוקו, כוח המשמוע היה קיים לאורך כל ההיסטוריה אך השינוי שחל במאה ה-18 נבע מפירוק הכוח למרכיבים פיזיקליים ואנטומיים קטנים (פירוק הגוף לתנועות, נטיות, מהירות, יעילות וכו'), שיחדיו יצרו אנטומיה פוליטית חדשה. אנטומיה זו היא מרובת תהליכים – פעוטים לכאורה, שונים במקורם, פזורים במיקומם – היוצרים שיטה כללית, המתפשטת במהירות מתחום אחד לאחר.

האסיר ישתקם, המשוגע יירגע, הפועל יעבוד, החולה יקפיד על ההוראות והתלמיד יהיה חרוץ

פוקו רואה את הפנאופטיקון כטכנולוגיית משמוע (פיקוח ומשמעת) פוליטית. כמנגנון המאפשר אוטומטיזציה של הפעלת כוח יומיומי וסמוי על הפרט. בנת'ם יצר תבנית ארכיטקטונית של מערך כוח פנאופטי שכמעט לא יושמה בפועל, אך התפישה הפנאופטית ואפשרות היישום שלה, חלחלו והוטמעו היטב בחברה הליברלית. פוקו השתמש במודל של בנת'ם כדי להדגים כיצד מודל ארכיטקטוני ייעודי מייצג בפועל אידיאל טכנולוגי פוליטי, הניתן ליישום רב תכליתי ו"ליצירת יחידים מועילים".

בחקירתו מבין פוקו כי כוח הפיקוח שמפעיל הפנאופטיקון מאפשר להשיג את היכולות הבאות: לבודד את ההמונים, כל אסיר בתאו; להביט במבט חד כיווני – לראות את היחיד המפוקח מבלי שהוא יוכל לראות את המפקח; למנוע מהיחיד תקשורת עם האחרים לצורך התארגנות; להפוך את היחיד לאובייקט של מידע; לבודד מהידבקות ומחלות; למנוע רעש; למנוע קטטות ואלימות; למנוע הסחות; לעודד התמקדות בעבודה ועוד.

יכולות אלו, להבנתו של פוקו, גורמות לכוח הפיקוח הפנאופטי להיות אוטומטי ולא אישי. פיזור הכוח במרחב, חוסר היכולת של המפוקח ליחס אותו לאדם ספציפי והעובדה שהוא חדיר אל המפקח והמפוקח, הוא זה שגורם ליעילות רבה בהפעלתו. כפי שבנת'ם כתב "האסיר ישתקם, המשוגע יירגע, הפועל יעבוד, החולה יקפיד על ההוראות והתלמיד יהיה חרוץ". הכוח עובר צד. האדם יפנים את נוכחותו של המפקח המסתורי, בין שהוא קיים במגדל ובין שלא, ולכן יקפיד על המשמעת באופן עצמאי וימלא שני תפקידים בו זמנית – המפקח והמפוקח.

פועלת, מפעל, טכסטיל, וייטנאם

פועלת בפס יצור במפעל טכסטיל בווייטנאם. תצלום: ILO in Asia and the Pacific

בנוסף לכוח המשמוע, פוקו זיהה דבר נוסף במודל של בנת'ם. הפנאופטיות מאפשרת להגדיר "נורמליזציה". יכולת זאת מתאפשרת באמצעות השילוב של ההתבוננות והתיעוד הרצופים של המפקחים את המפוקחים. מהתיעוד הרציף נוצר מנגנון מדידה של התפלגויות שונות בבני אדם (כגון מדידה של התנהגויות או מיומנויות) במקומות שונים (מקומות עבודה, בבתי ספר, בתי חולים וכו'), וזו מאפשרת לריבון לנהל את ההמונים במרחב.

הנאורות גילתה את החירות, אך במקביל יצרה את המשמעת. המשמעת הגדירה מחדש את החירות, בדומה לחירותו של האסיר בבית הסוהר

יתר על כן, כיוון שניתן להפעיל את הכוח הפנאופטי על כל תחום (כפי שהדגים בנת'ם בחיבורו) ולא רק על רע הכרחי כגון ענישה, הכוח הוא רב תחומי. תכונה זאת של הכוח תאמה את הצורך בהגברת היעילות, שנבעה מהתפתחות הכלכלה הקפיטליסטית והגידול באוכלוסייה שהואץ עם המהפכה התעשייתית. מאפיין זה של הכוח, ניתן ליישום בצורה דיסקרטית, עדינה ובהשקעה כספית מינימלית, להשגת מקסימום שליטה בכל תחום ועל כל פרט בחברה. פוקו ציין שכוח זה הוא "אחת מההמצאות הגדולות של החברה הבורגנית".

המעבר מכוח מעניש גלוי לכוח משמוע סמוי, מדגים את החידוש שהביאה המאה ה-18. השיטה הפנאופטית, המנרמלת והרב תחומית, יוצרת ידע המחזק את הכוח שבתורו יוצר ידע נוסף. תהליך מעגלי ורציף לחיזוק הכוח והידע. סמלו של הכוח הישן היה סימון החריג ושינויו – ביתור גופו בכיכר העיר. סמלו של הכוח החדש הוא המבט האינסופי הכולל, שניתן להשגה רק עם "פתיחתו המוחלטת של הגוף. כלומר עם המתתו" (במובן של הפקעתו מרשות הפרט). הפרדוקס, על פי פוקו, מתבטא בתהליך שבו הנאורות גילתה את החירות, אך במקביל יצרה את המשמעת. המשמעת הגדירה מחדש את החירות, בדומה לחירותו של האסיר בבית הסוהר.

הליברליזם, לדברי פוקו, הוא כראה נדבך נוסף בהיסטוריה של משמוע האדם. האל, שנתפש כמקור כוח חיצוני, הוחלף בחוקה, ששולטת על החברה מבפנים. האדם נאלץ לציית לחוקים, לתקנות ולנהלים והכל במסגרת הנורמה, כלומר הדבר הנכון וההגיוני עבור האדם. המשטר הליברלי על הפרדת הרשויות שלו, על מוסדותיו, על חוקיו ועל אזרחיו הנהנים מזכויות ומחירות, מקיים העתק של הכלא המושלם. הכלא שבו כל אסיר חופשי בתאו, שקירותיו מגדירים עבורו את מקומו במערכת כולה, בפנאופטיקון.

 

פייסבוק כפנאופטיקון

הרשת החברתית פייסבוק, שמתאפיינת בקשר וירטואלי בין אנשים, מאפשרת לכל גורם, אדם או ארגון, ליצור פרופיל אישי וכן לתקשר באופן ציבורי או פרטי עם אנשים או ארגונים אחרים – בהתאם לרצונו ולהחלטתו האישית. לפי רמת השימוש כיום, 1 מתוך 4 בני אדם בעולם משתמשים בפייסבוק, וההערכות הן שמעל 85% מהדפים בפייסבוק מייצגים אנשים או ארגונים אמיתיים. לפיכך, ולאור העובדה שהשימוש בפייסבוק הוא עניין של רשות, המודל של פייסבוק מצליח מאוד מבחינת ההיענות החברתית.

במאמר שנכתב בשנת 2009, בעת ששיעור השימוש העולמי בפייסבוק עמד על חמישית מכפי שהוא כיום, בחנו המחברים את השאלה האם הרשתות החברתיות משנות את מוקדי הכוח המסורתיים או שהן שלוחות של התאגידים למחוזות האינטימיים ביותר של האדם?

בעולם של פייסבוק, הכוח מתגלם עתה בשיתוף והחצנת העצמי ובנרקיסיזם, ההופכים את הפיקוח והמעקב ליותר אפקטיביים

התשובה האינטואיטיבית של המחברים, בהתבססותם על חשיבתו של פוקו בנושא פיקוח, משמעת וכוח, היא שפייסבוק (המייצגת את הרשת החברתית במאמרם), הופכת את הכוח למעודן וסמוי אף יותר. הכוח מתגלם עתה בשיתוף והחצנת העצמי ובנרקיסיזם, ההופכים את הפיקוח והמעקב ליותר אפקטיביים.

לרשת החברתית יש פוטנציאל לפעול בשני הכיוונים. היא יכולה להגביר את הכוח של האזרחים ולסייע בידם לפעול ביחד נגד מוסדות שלטון או תאגידים, במטרה לדרוש אחריות ושינוי. מצד שני היא עשויה לשמש את הממשלות כפלטפורמה אפקטיבית להגברת הפיקוח, למשל בתואנה של מלחמה בטרור,  או לשמש תאגידים כדי לעקוב ולפקח אחר עובדיהם, מועמדים לעבודה או לקוחות.

אייפון, מצלמה

מי מביט במי? מי שולט במי? לא רק פייסבוק. תצלום: קזבייה וונדלינג.

בניגוד למודל הפנאופטיקון המקורי של בנת'ם, שבו האסירים היו מנועים מלדבר זה עם זה, הרשת החברתית מעודדת תקשורת ואינטראקציה בין החברים בה. פוקו היה טוען, כנראה, שהיכולת להעצים את התקשורת החברתית הופכת את פייסבוק לבעלת תפקיד משמעותי ביצירת אמיתות חדשות. הדברים שאנשים מאמינים בהם יוצרים אמיתות ואלו בתורן מגדירות את האנשים עצמם. האמיתות לפיכך, הן תשתית שעליה הכוח מתבסס ומשתכלל.

היכולת של הרשת החברתית לייצר אמיתות חדשות מתארת רק חלק מהפוטנציאל של הכוח. הכוח האמיתי והמשמעותי מגיע מניהול סטטיסטי של אוכלוסייה בכלל ושל התקשורת החברתית בפרט

האדם שמשתמש בפייסבוק כותב על עצמו, מפרסם דעות ותמונות אישיות ומדבר עם אחרים, לפיכך הוא יוצר אמת כלשהי (ייצוג פנימי – מה אני באמת חושב, או חיצוני – איך אני רוצה שיראו אותי). האדם מחצין את האמת שלו לעיני האחרים ברשת, בתוך מבנה של דף, קישורים וכללים. מבנה זה מכתיב לאדם דרך להתקשרות ולאינטראקציה חברתית, בדומה לעיקרון הארכיטקטוני של בנתאם. לטענת פוקו, מערכות הכוללות תהליכים וכללים מוסדרים, הפועלות לקיום פונקציות או ייעוד מסוים, מייצרות אמת. החיבור של מערכות כאלו למנגנוני כוח אשר מקיימים, מכוונים ומניעים אותן, מביא ליצירת משטר שמחזיק בידיו מידה של כוח המאפשר לו להתאים את המציאות לצרכיו. הפלטפורמה החברתית קובעת אופני תקשורת ובכך משפיעה על התרבות, על השיח ועל בהירותה של האמת אשר כיום הולכת ומאבדת את עוצמתה, מאחר  שהתכנים הם אישיים וסובייקטיביים ולכן האמת הופכת להשתקפות של דעות ואינטרסים, דבר הגורם לפיזור גדול יותר של הכוח הפנאופטי ולקושי בזיהויו.

כפי שהמשמעת אצל פוקו הייתה שלב ראשון בהבנת הכוח הפנאופטי, גם היכולת של הרשת החברתית לייצר אמיתות חדשות מתארת רק חלק מהפוטנציאל של הכוח. הכוח האמיתי והמשמעותי מגיע מניהול סטטיסטי של אוכלוסייה בכלל ושל התקשורת החברתית בפרט. המעבר בהבנה של פוקו מכוח המשמוע לכוח הנורמליזציה, זהה בפייסבוק למעבר בין הכוח ליצור אמיתות, לכוח לנרמל תקשורת חברתית.

פייסבוק, כדגם לרשת חברתית, מאפשרת לנו להתווכח, לייצר קונסנזוס, לנייד רעיונות ופעולות ולשתף כוח. בעוד שיכולות אלו נתפשות כמגבירות את חירותו של הפרט, אופי הפעילות בפייסבוק מעצים אצל האדם את פעולת השיתוף. פעולה זו הופכת אצל האדם במאה ה-21 לטבע ולצורך (רואים אותי, מגיבים לי, אני משמעותי). אך מאידך השיתוף גורם לחשיפה. כל פעולה שלנו ברשת מתועדת ויכולה בעתיד להיות מופנית כנגדנו, על ידי כל אדם או כל ארגון. הכוח הפנאופטי השתדרג לכוח פנאופטי וירטואלי. כעת האדם נמצא בו זמנית במגדל הפיקוח ובתא האסיר, ובו זמנית בשני מרחבים – במרחב הפיזי הליברלי ובמרחב הווירטואלי המתעד-כל.

 

פייסבוק כמשטר ליברלי-אבסולוטי

פייסבוק היא כיום גוף בעל כוח אבסולוטי, והערעור היחיד על כוחה יכול להיעשות באמצעות נטישה המונית של משתמשים או פעולה של גוף שלטוני מרכזי

האם במרחב הווירטואלי האדם יכול להיות גם המפקח של הסוהר או של בית הכלא? האם האדם יכול גם להשתתף בניהולה של הרשת החברתית? נכון להיום, פייסבוק מתנהלת במתכונת של משטר אבסולוטי. לאדם המשתמש בפייסבוק אין עם מי לדבר. אין שירות לקוחות ולרוב אין התייחסות לשאלות ששואלים עיתונאים. מהיכרות אישית, ידידה הפעילה בקהילת הלהט"בים בת"א ניהלה במשך שנים דף פייסבוק לקידום ההסברה של הקהילה. לפני מספר חודשים, וללא התראה מוקדמת, הדף נסגר. מפעל שבו הושקעו שנות עבודה רבות הוחרב באחת על ידי "משטר האלגוריתמים" של פייסבוק, ללא זכות ערעור או  כתובת שאליה ניתן לפנות, ורק משום שהכיל מילים שהמשטר קבע שאינן מקובלות. המקרה הזה אינו יחיד, ודפים רבים בישראל – שחלקם היו עסק או מפעל חיים – נסגרו ללא התראה וללא נימוק. בנוסף, לפייסבוק יש שליטה מלאה על השינויים שהיא מבצעת בפלטפורמה והיא  אינה חייבת דין וחשבון לאיש. פייסבוק היא כיום גוף בעל כוח אבסולוטי, והערעור היחיד על כוחה יכול להיעשות באמצעות נטישה המונית של משתמשים או פעולה של גוף שלטוני מרכזי, כגון נציבות התחרות באירופה' שיכול לפעול כנגד התאגיד. פייסבוק מקיימת מודל משודרג של  הפנאופטיקון. הריבון שולט באופן אבסולוטי, מתעד כל, מעודד תקשורת חברתית לצרכי נרמול, רכישת ידע וחיזוק כוחה של הרשת החברתית וכן גורם ליצירה של אמיתות חדשות.

האם פייסבוק מקיימת משטר ליברלי? החזון של פייסבוק מהקמתה ועד ליולי 2017 אמר ש"אנחנו רוצים להפוך את העולם לפתוח ומחובר יותר" אך בפועל אין כל דרך ליצור קשר עם פייסבוק. לאחר מהלך משפטי שארך שש שנים, התקבל באוגוסט 2016, פסק דין תקדימי בישראל (ובעולם), אשר חייב את פייסבוק לפרסם כתובת מייל להגשת תביעות. אמירה נוספת של פייסבוק בהגדרת הייעוד שלה היא "שלכול אדם תהיה האפשרות לשתף ולבטא את מה שחשוב לו". על אף שניתן להניח שפייסבוק פועלת בעולם לא אידיאלי של אילוצים מורכבים, המערכת פועלת באמצעות החלטות שרירותיות וחד צדדיות נגד משתמשים. מאידך, ברור שאמירה זאת מביאה ערך לפייסבוק עצמה. הרי השיתוף והתבטאותו של הפרט, מהווים את הסחורה של פייסבוק.

פייסבוק, מחאה, חופש ביטוי, כרזה

"הייתה לך הזכות לשמור על שתיקה" - כרזת מחאה נגד המשטר של פייסבוק. תצלום: Christopher Dombres

נראה אם כן, שבאמצעות שימוש בערכים ליברלים, פייסבוק מחברת בני אדם למכונה. לפִיד (רצף העדכונים בעמוד הבית של רשתות חברתיות) הגדול, ששואב מהאדם מידע וסוחר בו לכל המרבה במחיר. המחשבות של האדם הופכות לסחורה – תשתית לפרסום עסקי. מצד שני, ולמרות האריזה הליברלית שלה, פייסבוק שומרת בקנאות על המערכת. מינימום פתחי כניסה אל החברה המפעילה, מקסימום שליטה על המערכת.

אם כך, התשובה לשאלת מחברי המאמר היא כן רבתי. הרשתות החברתיות משנות את מוקדי הכוח המסורתיים בכל הכיוונים, ובמקביל מהוות שלוחות של התאגידים למחוזות האינטימיים ביותר של האדם. הפרט נמצא כעת במרחב וירטואלי, ללא מחיצות וללא מגבלות תקשורת ומרצונו החופשי. מכיוון שכך, הכוח המופעל על האדם הופך למעודן וסמוי אף יותר, כיוונו אינו ברור ולכן מקשה על זיהויו. האם מקור הכוח באדם, ביחסים בין האנשים או במערכת עצמה? מצב זה יוצר מורכבות רבה ולכן מגביל את יכולת הערעור על הכוח.

 

פייסבוק כמשטר דתי

ביולי 2017, פייסבוק עדכנה את החזון שלה. "אנו רוצים ליצר קרבה בין אנשים, לבנות קהילות ולאפשר לבני האדם לבטא את מה שחשוב להם" אומר צוקרברג, וסימן את היעד הבא, אולי כצעד שלהפקת לקחים מתופעת הפייק ניוז שהציפה את הרשת החברתית בתקופת הבחירות לנשיאות ארה"ב, או מכיוון שפייסבוק מיצתה את היעדים המקוריים שלה ומבקשת  עתה יעדים חדשים.

ההצלחה של פייסבוק מבוססת על סקרנות, חטטנות, והנטייה להתמכרות. כל אלו הם חטאים בעולמות הדת. ואם מפרשים זאת בטרמינולוגיה דתית, הרי שניתן לומר שצוקרברג יצר כאן חטא

המודל הדתי קורץ לצוקרברג מכיוון שהדת היא סוג נוסף של כוח שניתן לרתמו לטובת המערכת. הדת היא משטר המבוסס על אמונה וחיי קהילה. פוקו היה אומר בהקשר זה שאמונה היא ממד נוסף שבאמצעותו הכוח הפנאופטי מתבסס ומשתכלל. האדם המאמין תלוי בכומר או במנהיג הקהילה, מתייעץ איתו, מתוודה בפניו ומשתף אותו בסודותיו האישיים הכמוסים ביותר. וסודות אלו הם נכס ששווה יותר מכסף, הם שווי ערך לכוח רב. האם אחד האלגוריתמים של פייסבוק יהפוך להיות המנהיג הקהילתי האולטימטיבי? האם ניכוס וניהול ענייני הרוח של האדם הם היעד הבא של הרשת החברתית?

ההצלחה של פייסבוק מבוססת על סקרנות, חטטנות, והנטייה להתמכרות. כל אלו הם חטאים בעולמות הדת. ואם מפרשים זאת בטרמינולוגיה דתית, הרי שניתן לומר שצוקרברג יצר כאן חטא. האם יתכן שצוקרברג, שהצליח לרתום ולקדד את יצר המציצנות (המבוסס על תאווה ותשוקה) לתוך האלגוריתמים של הרשת החברתית, למעשה מגלגל אלינו את החטא הקדמון שלו? האם אנו נענשים ונגזר עלינו להיות כלואים בפייסבוק לשארית חיינו, מכיוון שהפכנו את המציצנות לפעולה יומיומית?

אנו רואים שהתפתחותה של הרשת החברתית הופכת למתוחכמת עם הזמן. הכוח שפייסבוק תצבור, במיוחד אם תצליח לממש את החזון החדש שלה, הוא עצום. אולי יעברו שנים עד שנוכל לענות על שאלות החטא והעונש, אך איננו צריכים לחכות לכך. כבר היום אנו יכולים להבין את משמעותן של ההתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות בהקשר לחלוקת הכוח בעולמנו, ולטפל בסיכונים שנוצרים כתוצאה מכך באמצעות חקיקה ורגולציה שמטרתן להגביל את כוחן של הרשתות החברתיות ולהגביר את התחרות. יתכן שכוונותיו של צוקרברג טובות. אך הניסיון האנושי מראה שכוח רב מידי בידי אדם או ארגון יחיד, אינו מתכון לסוף טוב.

מסגד, הודו, תפילה, רשת חברתית

אבודה במחשבות: האם תצטרף לרשת החברתית? שעת התפילה במסגד בהודו. תצלום: רג'רשי מיטרה.

מה רואים מכאן?

פוקו מבקר בעבודתו את מושגי היסוד של הליברליזם – חירות האדם, החוקה והזכויות האוניברסליות. לטענתו, ההיסטוריה אינה תהליך של התקדמות אלא היא כוללת שיטות שונות לארגון הכוח, המחליפות זו את זו באופן מקרי. הנאורות אינה מאפשרת חירות גדולה יותר לאדם מזו שהייתה לו בעבר, שכן היא כוללת בתוכה צללים אפלים משל עצמה. בעבר האל היה בתפקיד המפקח, לאחר מכן המפקח היה האדם שבמגדל וכיום האלגוריתם ממלא את התפקיד.

מהפכת הידע שיצרה את העולם הווירטואלי הביאה להתפתחותן של הרשתות החברתיות. ברשתות אלו מתקיימות מערכות של כללים ותכנים חדשים. מושגים כגון "אמת" עומדים למבחן מחדש ויחד איתם משתנה האופן שבו כוח הפיקוח מאורגן ופועל. בעוד שבמונחים היסטוריים אנו נמצאים רק בתחילתו של עידן הרשתות החברתיות, אפשר לראות בבירור שמודל הפנאופטיקון מתקדם ומתפתח באמצעות אבולוציה משלו. ברשת החברתית, בני האדם לכודים בפנאופטיקון, הטווה רשת של כוחות סמויים המתחזים לכוחות שמקורם באדם עצמו.

אצל פוקו אין טוב או רע, אלא יחסי כוח וכפייה, אשר מערכי הידע והמנגנונים החברתיים מפעילים על הפרט במסגרת הליברליזם. מהבנתו את הגישה התועלתנית של בנת'ם, מציין פוקו במסגרת סיכום הקורס "הולדתה של הביו-פוליטיקה" בשנת 1979 ב Collège de France, את הדברים הבאים:

"מושג 'הליברליזם' בעיני אינו תיאוריה או אידיאולוגיה אלא סוג של דרך לייצוג החברה ... ולכן תמיד מתקיים בליברליזם העיקרון של שלטון יתר. הליברליזם מתקיים כאשר פעולות הממשל מוגבלות ככל שניתן, זאת באמצעות דיון ציבורי רציף המבקר את תקינותן ו/או את נחיצותן ... מנגנון שכזה מהווה יישום לממשל חסכוני ויעיל".

ניתוחו של פוקו את הליברליזם הושפע מאוד מעבודתו של בנת'ם. עד שנת 1975, אז פרסם את ספרו "לפקח ולהעניש", המרכיב המרכזי בחשיבה של פוקו היה המשמעת. בהמשך, ומתוך התעמקות בכתביו של בנת'ם, פוקו החליף  את מושג המשמעת במושג הנורמה. בעולם של נורמות, הפיקוח השתכלל והכוח הפך לסמוי ומבוזר ולכן אפקטיבי יותר (אין את מי להאשים).

רוסיה, מחאה, משטר, ליברליזם

הפגנות של ליברלים נגד המשטר ברוסיה, 2017. תצלום: Bestalex, ויקיפדיה CC BY-SA 4.0

ואולם, השפעתו של בנת'ם' המוזכרת בעבודתו המאוחרת של פוקו, חורגת מעבר לכך, לרעיון שמגדיר את פרופיל הממשל הרצוי – הממשל החסכוני (frugal government). סוג זה של ממשל לפי בנת'ם, הוא למעשה צורה טכנולוגית ליישום ליברליזם. הממשלה צריכה להקטין למינימום את הוצאותיה ולפעול בחריצות, במטרה לצמצם את הבזבוז ולהגדיל את היעילות שבפעולותיה. בסופו של דבר, התיאוריה התועלתנית של בנת'ם, זו אשר שימשה לפיתוח מודל הפנאופטיקון, שימשה את פוקו ככלי פרשני להסברת עלייתה של המדינה המודרנית, הליברלית.

האם יתכן שפייסבוק כרשת חברתית הצליחה לקיים את חזונו של בנת'ם ולקיים ממשל ליברלי-חסכוני? הנימוקים בעד הם שהחברה יעילה מאוד במונחי יחס עובדים ללקוחות. פייסבוק מקיימת אוטומציה כמעט מלאה, רוב השירותים נצרכים בשירות עצמי והלקוחות מייחסים לשירות ערך רב, אם לשפוט לפי הגידול במספר המשתמשים ובהכנסות החברה. הנימוקים נגד הם שפייסבוק מתנהגת במתכונת של משטר אבסולוטי-נאור. אמנם הנתינים (המשתמשים ברשת החברתית) נהנים מחופש, שוויון וזכויות רבות, אך השלטון הוא אבסולוטי ולא ניתן לערער עליו. גם מתחרים פוטנציאלים מטופלים (לרוב באמצעות רכישה כדוגמת ווטסאפ ואינסטגרם) לפני שיהוו כוח מערער, וכך הופכת פייסבוק למונופול. המשמעות היא שהכוח מתרכז בידי גורם יחיד וזה בתורו גורם ליצירת אמיתות חדשות, המשנות את אופני הפיקוח והמשמעת על פי צרכיו. שינויים אלו משפיעים על השיח ועל התרבות האנושית בדרכים שתוצאותיהן עדיין אינן ידועות, אך בתסריטים פסימיים הם עלולים להוביל למשטרים פוליטיים אבסולוטיים ויעילים. זאת בניגוד לעקרונות ביזור סמכויות השלטון והפרדת הרשויות של מונטסקייה, אך בהלימה מסוימת לגישה התועלתנית של בנת'ם.

הרשת החברתית מצליחה ליצור מנגנון שכל משטר היה חושק בו. מנגנון החושף את עולמם הפנימי של האזרחים. כדי למשול באפקטיביות ולייצר חברה ממושמעת יש לביית את האנשים. חשיפת מחשבותיו של האדם והכרת האינטראקציה שלו עם בני אדם אחרים, נותנת בידי המשטר כוח רב לפקח ולנהל את האדם והחברה. יתכן שהצהרותיו של צוקרברג בדבר עולם טוב יותר יתבררו כנכונות והחשש המתמיד שלנו מהעתיד לבוא יתבדה, אך עד אז, מחובתנו לבחון ולבקר את מוקדי הכוח.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

מירון אמית הוא יזם וטכנולוג המסיים לימודי תואר שני בפילוסופיה, מדע ותרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב.

המאמר הוא עיבוד של טכסט שהוגש במסגרת הקורס לפוליטיקה ביקורתית בהנחיית ד"ר אילנה ארבל.

תמונה ראשית: מרכז הסטודנטים ריירסון, טורונטו, קנדה. תצלום: סקוט ווב, unsplash.com

Photo by Scott Webb on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי מירון אמית.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על הגדול הכחול והנורא

01
Mosheshy

מאמר מצויין.
פייסבוק היא כל שנאמר עליה ונגדה במאמר, ואף יותר מכך.
פייסבוק היא כלי משעבד וממשטר שהנתינים משיתים על עצמם
מרצון.
החופש כיום הוא חופש בחירה ( אם יש לך כסף ) ,אבל לא חופש במובן של החופש להחליט ולשנות את התנאים בהם הנתין חי.

מאמר מעניין וחשוב. אשתף בפייסבוק... :) 
שמחתי לקרוא על הפנאופטיקון. הנה מה שרשמתי לעצמי פעם כשחקרתי את הנושא:
פאנופטיסיזם – נשען על הpanopticon-, מושג שפיתח הפילוסוף והרפורמאטור הבריטי ג'רמי בנת'ם (Bentham Jeremy 1748–1832) בשנת 1787. הפנאופטיקון היה מתקן ארכיטקטוני, מגדל פיקוח בתוך בית כלא, שמתוכו הסוהרים יכלו לראות כל תא וכל אסיר והיה מתוכנן כך שהאסירים לא יכלו לדעת מתי הם נצפים ומתי לא. הם ידעו שזה יכול לקרות בכל רגע נתון ולכן התנהגו בהתאם.
הארכיטקטורה של המוסדות הסגורים בתחילת המאה ה-19 נשענה על העיקרון הפנאופטיקני מתוך תפיסה שדבר זה יביא מרפא לשיגעון.
בהמשך נולדה צורה חדשה של פרקטיקת משמעת מופנמת: הפרט נאלץ לנהוג כאילו סוקרים אותו ללא הרף גם כשאינו נצפה. במאה ה-21 – טלוויזיות במעגל סגור במרכזי ערים בבריטניה, מצלמות גוגל ותוכניות ריאליטי.

03
אברהם מורלי

מאמר מדהים מרתק ומעורר מחשבות ותהיות על חרותנו ברמה האישית / משפחתית / לאומית / ...

מה שאדם חושק הזמן עושק, כבר אין לאדם באמת פנאי...
מלכודת דבש שהחכם ידע להימנע מליפול בתוכה.
מי שולט במי ?????
לא עוד טשטוש ועמעום והרדמה .. אלא חדות בהירות וכיוון אמיתי.
בהצלחה.