החידה הקדומה מכולן

מה מקורה של הדת? האם היא התפתחה בנו מסיבות אבולוציוניות? בין חקר התרבות וחקר המוח, מחשבות חדשות
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

מה עשוי להיות מקורה של התופעה התרבותית המכונה דת? שאלה זו מניחה, כמובן, כי אין דת אחת 'אמיתית', 'אותנטית' שמקורה בישות אלוהית, על-טבעית, על-אנושית – וכי כל הדתות הן תוצרים תרבותיים. המחקר ההשוואתי של הדתות השונות בעולם ולאורך ההיסטוריה האנושית, מצביע דווקא על כך שהדתיוּת, על אף גווניה הרבים, מכילה יסודות אוניברסליים, העשויים לשפוך אור על תהליך התפתחותה, ועל אופן פעולתה.

שאלה נוספת המעוררת עניין רב במחקר המדעי, היא השאלה האם הדת התפתחה בתרבות האנושית כהתאמה אבולוציונית? כלומר, האם הדת, כמעין 'מכשיר' מנטאלי, אישי וחברתי, מעניקה יתרון הישרדותי למשתמשיה? או שמא יש הסבר אחר להתפשטות הנרחבת כל כך של תופעה יסודית זו בתרבות האנושית? נתחיל מבראשית.

האם הדת התפתחה כהתאמה אבולוציונית אישית וחברתית המעניקה יתרון הישרדותי למשתמשיה?

הממצאים הבולטים המעידים על התנהגות דתית, או על צורת מחשבה דתית, מתוארכים לתקופה הפלאוליתית התיכונה, לפני 100,000-300,000 שנים. אלו הם ממצאים המצביעים על קבורה של המתים יחד עם חפצי-ערך שונים, ומעידים על הדאגה של הקוברים לרווחתם של המתים ועל אמונה בחיים שלאחר המוות. ממצאים נוספים מעידים על שימוש סמלי בצבעים, שאין להם שימוש מעשי מועיל, המעידים על חשיבה מופשטת ועל טקסיות ופולחן האופייניים להתנהגות דתית.

ציור מערות, פלאוליתי

ציור קיר בצבע מהתקופה הפלאוליתית. תצלום (שחזור): גראהם צ'רצ'ארד

יתכן שהדריכות הטבעית של מוחנו לזהות סוכני-סכנה בראה את הדת ואת אלוהים ואת האמונה של האדם בהם

אם נאמץ את נקודת המבט האבולוציונית המתקדמת, בדומה לרעיונותיהם של ריצ'רד דוקינס ודן שפרבר, נקבל את ההנחה כי האבולוציה פועלת גם ברמה ההתנהגותית והמנטאלית. תופעות תרבותיות שונות, כמו רעיונות או התנהגויות, מעניקות יתרון הישרדותי לאורגניזם, כלומר הן מהוות 'התאמה אבולוציונית' לכוחות הברירה הטבעית. תופעות אלו עוברות בירושה, ואולי אף בתורשה, בין הדורות. אבל מה גרם לדפוסי התנהגות ומחשבה כאלה לשרוד את הברירה הטבעית, המכחידה סוגי התנהגות ומחשבה מזיקים? איזו תועלת הישרדותית הייתה עשויה לצמוח מתוכם? ניתן לבחון זאת מבעד לשתי רמות של ברירה, הרמה האישית של האורגניזם, והרמה הקולקטיבית של הקבוצה.

ברמה האישית, ישנן תיאוריות המסבירות מדוע הדת, החשיבה הדתית ואורח החיים המקיים פרקטיקות דתיות, עשויים לשפר את יכולתו של היחיד לשרוד. התפתחותה של המודעות העצמית של מיני האדם, הביאה לידי הכרה בסופיותם של החיים, בעובדה שהמוות הוא הסיום הבלתי-נמנע של הקיום. הכרה זו, המובילה לפחד וחרדה, יש בה בכדי להוציא את האדם מכלל תפקוד תקין. אמונה בחיים שלאחר המוות, נושא המופיע בדתות רבות מכל העולם, עשויה להפחית את החרדה מהמוות ולאפשר לאדם, המודע לסופיות שלו, אורח-חיים שפוי וסביר. באותו האופן, הדת מספקת הסברים לתופעות טבע המאיימות על האדם כגון סופות, רעידות אדמה ושנות בצורת. ההנחה, הבלתי ניתנת להפרכה, כי תופעות אלו הן ביטוי לרצונם של אלים כלשהם, גם היא מסייעת לרווחתו של האדם היחיד, ההולך והופך מודע למצבו בעולם. הציות לחוקים, המבטאים את רצון האלים, יבטיח גאולה עצמית. וזהו גם המפתח לשליטה חברתית שהממסד הדתי והסמכות הדתית, מחילים על נתיניהם.

היבט נוסף קשור לביצוען של פרקטיקות דתיות המשותפות לקבוצה של פרטים, המעידות לא רק על אמונה אישית של הפרט, אלא גם על השתייכותו של מבצע הפרקטיקה לקבוצה. הטקסיות והפולחן הם מאפיינים אוניברסליים של הדת, גם בדתות המעמידות את החוויה האישית הרוחנית במרכזן. התיאוריה של 'הסימון יקר-הערך', מציעה הסבר לטקסים והתנהגויות שבאופן ברור פוגעים בפרט המבצע אותם. כדי להיכלל בקבוצה שתשפר את סיכוייך לשרוד בזכות ברית שיתוף פעולה בציד ובהגנה, עליך להוכיח את נאמנותך ולזכות באמונם של חבריה. על ידי ביצוע טקס מסוכן כגון ניקוב העור, הליכה על גחלים או פגיעה אחרת בגופך – שאולי אף תפחית את כושר שרידותך באופן אישי וישיר –  תוכיח בבירור את נאמנותך לקבוצה, ותזכה בהשתייכות אליה. הטענה היא, שהתועלת והרווח מן ההשתייכות לקבוצה, מפצה על הפגיעה העצמית הישירה. תיאוריה זו, כוללת גם התייחסות להתאמות אבולוציוניות לא רק ברמה המנטאלית וההתנהגותית אלא גם ברמה המורפולוגית-פיזית, למשל: זנבו הססגוני, הכבד והמסורבל של הטווס, המשמש 'סימון יקר-ערך' לפוריות ולחוזקה, במחיר הכבד של פגיעה ביכולת התנועה. אם כן, בדיוק כמו ברמה המורפולוגית, כך גם ברמה המנטאלית וההתנהגותית, תיאורית 'הסימון יקר-הערך' עשויה להסביר את שרידותם של טקסים וסוגי פולחן שונים.

סרי לנקה, הליכה על גחלים

טקס הליכה על גחלים במקדש בסרי לנקה. תצלום: davida3

הברירה הטבעית עשויה לפעול גם ברמה של קבוצות פרטים, כאילו הקבוצה היא אורגניזם אחד. כך קבוצה בעלת כשירות הישרדותית גבוהה, תשרוד בכללותה, להבדיל מקבוצה בעלת כשירות הישרדותית נמוכה. בהקשר זה, הדת נתפשת על ידי החוקרים כסוג יסודי וראשוני של ארגון חברתי. לאחר המהפכה החקלאית החלו חברות האדם לגדול עד שהכילו אלפי חברים, והדת שימשה כמנגנון שליטה המקבע מעמדות שונים בחברה, כבסיס מוסרי ומעין דבק חברתי מלכד. את השליטה בחברי הקבוצה השיגו מנהיגיה על ידי ההבטחה לגאולה, גם אם לאחר המוות, ובלבד שהמאמינים יקפידו על הכללים. על פי היגיון זה, הדת מהווה מכשיר להעלאת הכשירות ההישרדותית הקולקטיבית של הקבוצה, המתחרה על הישרדותה עם קבוצות אחרות.

רבים מן החוקרים המשתייכים לדיסציפלינה שהתפתחה מאז שנות השמונים של המאה ה-20 חולקים על הטענות האלה, לפיהן הדת היא התאמה אבולוציונית המעניקה למאמיניה יתרונות הישרדותיים (בדמות יכולתה להעניק הסברים לתופעות בלתי-מוסברות, נחמה וביטחון, ויכולתה ליצור מבנה חברתי יציב ובטוח). נבחן את הדוגמה הבאה לצורך ההסבר.

אתם יושבים בסלון ביתכם, ולפתע שומעים צליל חבטה מכיוון אחד החדרים. המוח שלכם, שעוצב בכוח הברירה הטבעית, מיד משייך את הרעש ששמעתם לאדם –'סוכן' כלשהו, כגורם לרעש. מדוע שלא נשער קודם כל שהרוח היא זו שגרמה לרעש? ובכן במונחים של הישרדות התשובה פשוטה: עדיף לבזבז מעט תשומת לב והפנייה של הראש לכיוון הרעש, על מנת לאתר ולזהות את מקורו, שמא אכן מדובר באדם, שהרי הוא עשוי להוות סכנה. אם נגלה שזו הייתה רק הרוח, אמנם בזבזנו מעט קשב ואנרגיה בהפניית הראש, אך לפחות לא נהרגנו כתוצאה ממתקפת פתע מאחור. האבולוציה עיצבה את מוחנו כך שנעדיף לראות את סביבתנו כמלאה בהתראות שגויות, מאשר לפספס התראה אחת מהימנה. החוקרים מכנים זאת "פעילות יתר של 'המכשיר לאיתור סוכנים'" – Hypersensitive Agency Detection Device (או בראשי תבות, HADD). כלומר, האבולוציה עיצבה את מוחנו כך שבאופן אוטומטי, נזהה גירויים לא ברורים מן הסביבה כ'סוכנים' פוטנציאליים.

באופן דומה, מציג ספרו של סטיוארט גאת'רי, Faces in the Clouds, את הנטייה הטבעית של בני אדם לראות פרצופים אנושיים בתוך מגוון הגירויים שמולם, כמו למשל בעננים. ישנה גם נטייה מובהקת לזיהויו האינטואיטיבי של כל עצם בעל סימטריה המסודרת לאורך ציר אנכי, כ-'סוכן' כלשהו. נטייה קוגניטיבית זו, בדומה ל-HADD, עשויה להסביר את הנטייה שלנו לשייך ולייחס באופן אינטואיטיבי תופעות מעולם הטבע, לישות כלשהי – 'סוכן' כלשהו – למשל, לאלוהים או לשטן.

ומה הקשר בין זה לבין אמונה באלוהים? ובכן, אם תשאלו חלק מן החוקרים הקוגניטיביים של הדת (Cognitive Science of Religion או בקיצור CSR), הם יאמרו שמכשיר ה-HADD, יחד עם פונקציות נוספות והארכיטקטורה המסוימת של מוחנו, הם אלו שבראו את הדת ואת אלוהים ואת האמונה של האדם בהם. תיאוריות כאלו עשויות להסביר, למשל, את ה-'אנימיזם' - תפישה הנפוצה בקרב דתות רבות, המייחסת נפש או נשמה לעצמים דוממים. היהדות, כניגוד מובהק לתפישה זו, כפי שהדבר מתבטא באיסור הידוע 'לא תעשה לך פסל, וכל תמונה', (שמות כ', ג) מתייחסת גם היא - על דרך השלילה - לתפישה אנימיסטית. חוקרי ה-CSR בוחנים את השאלה, האם קיימת הטיה קוגניטיבית לטובת תפישות דתיות מסוימות כמו אנימיזם, שהן למעשה 'תוצר-לוואי' למכשיר ה-HADD, או למכשירים אחרים שעוצבו בכוח הברירה הטבעית?

קשת בענן, צורות בעננים

קשת בענן וצורות של עננים בשמיים. תצלום: Pacheco

ההנחה הבסיסית של רעיון 'תוצר הלוואי', היא שהמוח האנושי התפתח ועוצב במהלך הדורות מכוח הברירה הטבעית, ולכן התפתחו מבנים מוחיים ו-'כלים מוחיים': שפה, מנגנון קבלת החלטות, זיכרון לסוגיו השונים ומערכות הקשב. כל אלו הם 'כלים מוחיים', הממוקמים באזורים ספציפיים, ופעילותם מערבת מוליכים עצביים ודפוסים נוירולוגיים מסוימים. כך ל'כלים מוחיים' אלו נלוות תופעות אחרות בתודעה האנושית, שבהחלט עשוית להיות חסרות תועלת הישרדותית.

כך האמין גם אבי תורת האבולוציה, צ'רלס דרווין, שהתייחס לתופעת הדתיוּת בספרו 'מוצא האדם' משנת 1871. בחיבורו, דרווין מאמץ גישה השוללת את הנטייה הטבעית לאמונה באל כל-יכול. גישה זו נתמכה על ידי מחקרים מתקופתו אודות שבטים פראיים שכלל לא הכילו מושג הדומה לאל שכזה בשפותיהם. אולם כבר דרווין הבחין בין אמונה באל כל-יכול לבין האמונה ב-'סוכנים רוחניים', תופעה שעשויה הייתה להתפתח, למשל, בעקבות החלומות שהופיעו בתודעותיהם של הפראיים בשנתם. דרווין גם הבחין במידה רבה בביטוי של ה-HADD  אצל כלבים, בדוגמה שנתן בהקשר זה, אודות הכלב שלו. כלבו של דרווין הגיב בנהמות רמות ונביחות לצלילי החבטה של דלת-רשת הנסגרת שוב ושוב בגלל הרוח. התגובה שלו נועדה לאיים על בעל-חיים שעשוי מבחינתו להיות מקורו של הרעש, ולהוות איום עבורו ועבור בעליו.

בסוף שנות ה-70 ותחילתן של שנות ה-80, טבעו סטיבן ג'יי גוּלד ועמיתיו את המונח Spandrel - המושאל מן הארכיטקטורה, שפירושו שטח התומך בשתי קשתות שכנות במקום מפגשן עם התקרה. לטענתם, שטח זה היה תוצר-לוואי ולא פרי תכנון מחושב, בעל נימוקים וטעמים לקיומו. דוגמה זו שימשה אותם כדי להסביר תכונות חסרות תכלית, שהתפתחו באורגניזמים שונים. בהמשך נטבע המונח – Exaptation כדי להסביר תופעה זו.

לצד קו-מחשבה זה, חוקרי ה-CSR מנסים להסביר את תופעת הדתיות, בלי קשר לשאלה האם תופעה זו נוצרה כהתאמה אבולוציונית או כתוצר לוואי של הקוגניציה. זאת תוך התמקדות בהיבטים הקשורים לזיכרון, שפה, עיבוד מידע והעברה תרבותית, והתעלמות יחסית מן ההיבטים הרגשיים של הדת, מבחינת החוויה הסובייקטיבית האישית. היבטים אלו הוזנחו, כך טוענים חוקרי ה-CSR, על ידי אבי הפסיכולוגיה המודרנית, ויליאם ג'יימס, שחקר מגוון נרחב של חוויות דתיות, באופן השוואתי. ג'יימס ראה בחוויה הדתית המודרנית צל חיוור של החוויה הרוחנית האותנטית של האדם המאמין המקורי. האמונה האותנטית, הראשונית והעוצמתית של האדם, המערבת ביטוי עמוק של רגשות, עברה מיסוך והתדלדלות במהלך שרשרת המסירה שלה לאורך הדורות. אולם עבור החוקרים של ה-CSR, דווקא תהליך ההעברה התרבותית של תכנים ופרקטיקות דתיות, הוא אחד מנושאי המחקר העיקריים. לשיטתם, תהליך זה מבוסס ומעוצב על ידי התפתחותה וטבעה של הקוגניציה האנושית. בתחום ה-CSR, שאלת הרגשות המעורבים בחוויה הדתית, גם אם היא שאלה מעניינת, אינה משמשת נקודת מוצא יעילה למחקר השוואתי בין הדתות, לפחות לא כיום.

הינדים, סדהו, קומבה-מלה, עולי רגל

מאמינים הינדים בעלייה לרגל Kumbha Mela. תצלום: José Ramón Infante Guzmán

אם כן, בתחום ה-CSR נשאלת השאלה, כיצד בראה האבולוציה את האלים כפי שאנחנו מכירים אותם? הקוגניציה האנושית התפתחה באופן כזה שאנחנו משייכים גירויים בסביבה או תופעות במציאות באופן אינטואיטיבי לקטגוריות מסוימות. מחקרים רבים הדגימו כי ילדים מבחינים באופן אינטואיטיבי בין 'בעלי-חיים' לבין 'אובייקטים פיזיקליים דוממים'. ישנו מערך של הנחות בסיסיות היוצר את ההבחנה הזו, כמו למשל ההנחה שבעלי-חיים מסוגלים לנוע בעצמם, כי יש להם צרכים תזונתיים, וכי הם פועלים כדי להשיג מטרות שונות. הנחות אלו אינן מיוחסות לעצמים דוממים, אולם ההנחות כי כל עצם הוא ניתן לראייה, וכי הוא אינו יכול לעבור בעד עצם אחר, המיוחסות לכל עצם דומם – מיוחסות גם לבעלי-חיים, שהרי הם עצמים פיזיקליים בעצמם.

כך נוצרת באופן טבעי היררכיה אינטואיטיבית לגבי מכלול התופעות בעולם העשיר בגירויים שבו אנו חיים. בפסגתה של ההיררכיה הזו, ניצבים בני האדם ושכמותם, 'סוכנים', המקיימים את כל ההנחות לגבי עצמים פיזיקליים ובעלי-חיים, אך בנוסף להן גם הנחות בדבר יכולת שפתית, הכרה-עצמית וייחוס עצמי של אמונות ורצונות. היררכיה זו משמשת כמפתח ליישום אסטרטגיה של הישרדות, וכאמור, 'סוכנים' הם האיום הגדול ביותר עבורנו, ולכן נעדיף לייחס באופן אינטואיטיבי כל רעש לא מזוהה ל'סוכן' כלשהו, גם במחיר של בזבוז אנרגיה.

יסוד אוניברסלי בקרב רוב הדתות, לצד העיסוק במוות ובחיים שלאחר המוות, הוא קיומם של 'סוכנים' על-טבעיים, המשפיעים על חייהם של בני האדם. 'סוכנים' אלו עשויים להיות רוחותיהם של האבות הקדמונים, אלים, מלאכים ושדים, והם נתפשים כעל-טבעיים מאחר שהם אינם מצייתים להנחה אינטואיטיבית אחת או יותר המתאימה לקטגוריה 'סוכנים'. כך למשל, אלים הם בני-אלמוות, הם אינם נזקקים לגוף גשמי על מנת להתקיים הם מסוגלים לקרוא את מחשבות בני האדם וכו'. אותם אלים, נמסרים מדור לדור במסורות הדתיות השונות, באופן דומה להעברתם של תכנים שאינם דתיים, כמו אגדות וסיפורי-עם, שנמסרו לאורך הדורות גם בתרבויות שקדמו להמצאת הכתב.

מהם המאפיינים של האלים בדתות השונות, ואילו יסודות אוניברסליים קיימים בהם? אלים, מלאכים, שדים ורוחות הם למעשה תכנים מילוליים, שנפוצו והתפשטו במרחבי הקיום האנושיים, כ'מגפה של ייצוגים', כפי שמכנה זאת שפרבר, או באופן דומה, כסוגים של 'מֶמים' (Memes) בלשונו של דוקניס. תכנים אלו, על-פי גישה זו, עוברים תהליך אבולוציוני של ברירה טבעית ורק המתאימים ביותר שורדים. התכנים המילוליים המייצגים את האלים של הדתות השונות המוכרות לנו כיום שרדו את מעבר שרשרת הדורות, למרות שהיו להם מתחרים רבים ומגוונים לאורך הדרך, שחלקם אולי נכחדו מבלי שהותירו זכר.

ייצוגים ותכנים מילוליים שנזכרים באופן הטוב ביותר ומאפשרים היסק נרחב אודותיהם, תוך שימוש במשאבים מנטאליים זעירים ככל הניתן, יהיו ייצוגים שיועברו באופן המוצלח ביותר לאורך הדורות. כך נטען בתיאוריה המכונה MCI  (Minimal Counter-Intuitiveness), שפיתח פסקל בוייר והמבוססת על מושגים הזוכים להעברה התרבותית האופטימלית. אם כן, מהם מושגים המציגים ניגוד מזערי לאינטואיציה? ראשית, אלו מושגים המפרים אחת מההנחות האינטואיטיביות שלנו לגבי הקטגוריות הטבעיות שאנחנו מכירים ויודעים. למשל, אדם המסוגל לעבור בעד קירות, מפר את ההנחה האינטואיטיבית שלנו לגבי עצמים מוצקים וחוסר היכולת שלהם לעבור דרך עצמים מוצקים אחרים. מבחינת הזיכרון, נמצא כי מושג המתאר אדם העובר בעד קירות ייזכר טוב יותר בהשוואה לאדם שאין לו אף תכונה המפרה הנחה אינטואיטיבית שלנו לגבי קטגוריית ה'סוכנים', אליה משתייך האדם. אדם העובר דרך קירות גם ייזכר טוב יותר בהשוואה לאדם בלתי-נראה, העובר דרך קירות, בן אל-מוות וחסר כל צרכים תזונתיים. כלומר, תכונות מעטות בלבד הנוגדות את האינטואיציה שלנו קלות יותר לזכירה, ואילו תכונות רבות כאלה מהוות מעמסה על הזיכרון ולכן מועברות הלאה באופן פחות מוצלח.

המפתח להבנת תיאוריה זו הוא התועלת הכלכלית שיש בהעברתו של מושג שכזה: מבחינה כלכלית, הטענה של בוייר היא שמושגים מסוג MCI מאפשרים לנו לייצר את מירב ההנחות המיוחסת אליהם תוך השקעת משאבים מנטאליים מינימליים. שכן, אדם העובר דרך קירות, לצד תכונה על-טבעית זו שלו, הוא עדיין אדם ולכן אנחנו מייחסים לו, באופן אוטומטי וחסר מאמץ, את כל ההנחות האינטואיטיביות שלנו לגבי קטגוריית ה'סוכנים' אליה הוא משתייך.

ממצאים מענף זה של ה-CSR מצביעים על כך שבתרבויות מכל רחבי העולם, ישויות על-טבעיות – אלים, מלאכים, שדים ורוחות – זוכות להצלחה בהעברה תרבותית, ולכן הן כל כך נפוצות. אולם ישויות על-טבעיות קיימות גם במסגרתן של תופעות שאינן דתיות, בתרבות ובאומנות: סופרמן, פיית-השיניים וכו'. וזהו היבט נוסף המבטא את ההשקפה כי הדתיות היא נטייה 'טבעית', המבוססת על תופעות קוגניטיביות שונות, ממש כמו הנטייה המוגברת להעברתם התרבותית של מושגים מסוג MCI. מתוך השקפה זו גם מתעוררת השאלה האם מושג הדת כפי שהוא נתפש כיום, ימשיך להיות רלוונטי בעתיד.

ענף מעניין נוסף בתחום זה, הוא ה'תקינות הדתית', (TC – Theologically Correctness), הבוחן את העקביות של ההנחות האינטואיטיביות של אנשים מאמינים, מבחינת התכונות שהם מייחסים לאלים שלהם, בתנאים שונים. ממצאים מרתקים ממחקרים מענף זה מציגים פער משמעותי בין התפישה המוצהרת של אנשים דתיים לגבי האלים שבהם הם מאמינים, לבין תיאור התכונות ודרכי הפעולה של אותם אלים בשעה שעליהם להתמודד עם מעמסה קוגניטיבית.

למשל, היו נבדקים שהצהירו כי הם מאמינים באל המסוגל לקרוא את מחשבותיהם של כל האנשים בעולם בעת ובעונה אחת. לאחר ששמעו סיפור, שבו אדם כלשהו לא זכה לתשומת הלב לה ייחל מאותו אל, נדרשו לשחזר את הסיפור בעל-פה, תחת מגבלה של זמן קצוב. למרות שבסיפור המקורי ששמעו הנבדקים לא צוינה הסיבה לכך שהאל לא העניק לאדם את תשומת הלב המבוקשת, בשעה ששחזרו את הסיפור וסיפרו אותו בעצמם, הם הוסיפו את ההסבר כי האל היה עסוק בתפילתו של אדם אחר, ולכן לא התייחס לדמות שבסיפור. זהו חוסר התאמה בין הצהרותיהם של הנבדקים אודות האל, לבין התפקוד האנושי שלו בסיפור ששחזרו – הם ייחסו לאל יכולת אנושית המוגבלת לקלוט מידע ממקורות שונים בו-זמנית. האמונה בתכונותיהם העל-טבעיות של האלים מעורערת על ידי הנטייה לייחס תכונות טבעיות לחברים בקטגוריה 'סוכנים' – אליה משתייך גם האל. נטייה זו יכולה להיות מוסברת בראייה הכלכלית: יותר חסכוני מבחינתנו להניח כי האל הוא אנושי, על כל ההנחות הנלוות לכך, ולהניח בנוסף מספר תכונות מיוחדות, מאשר ליצור מערך הנחות שלם עבור קטגורית האל.

קצלקואטל, מקסיקו

מסכת האל Quetzalcoatl ממקסיקו, במוזיאון הבריטי. תצלום: דניס בורז

דוגמה נוספת היא תכונה נפוצה של אלים רבים, שעליה הצהירו נבדקים אחרים בניסויים מסוג זה – האלים אינם נמצאים במקום מסוים במרחב. גם כאן נטו המאמינים המוצהרים של האל, באופן מובהק, לייחס לאותו אל מיקום מסוים על פני הארץ, ובסיפורים ששחזרו האל הלך בשביל או דרך כלשהם.

כלומר, ענף זה של המחקר מצביע על הנטייה הקוגניטיבית שלנו לתפוש את הגורמים העל-טבעיים המכתיבים את גורלנו כטבעיים בהרבה ממה שנדמה לנו. אנחנו מצהירים על כך שאנחנו מאמינים בתכונות על-טבעיות, אך ברמה הבסיסית של התפקוד המנטאלי שלנו בני אדם עושים 'נורמליזציה' לכל מה שאינו טבעי, ואינם מאמינים באמת בכל הדברים עליהם הם מצהירים.

נראה שתופעת הדת עשויה להיות מוסברת כהתאמה אבולוציונית, ברמה האישית או הקבוצתית, כמנגנון להתמודדות עם חרדה ופחד, או על-פי תיאורית 'הסימון יקר-הערך'. אך ממצאים מתחום ה-CSR, מאתגרים את התפישה הזו, בטענה שתופעת הדתיות היא רק 'תוצר-לוואי' של הקוגניציה האנושית.

ממצאים נוספים ממחקר הדת בכלל, ומתחום ה-CSR בפרט, מעלים שאלות חדשות ביחס לתופעה התרבותית, האוניברסלית, של הדתיות. ייתכן שמושג ה'דתיות' המוכר לנו ישתנה ואולי אף יפורק למרכיבים: מושגים נוגדי אינטואיציה המועברים בין הדורות, פעולות והתנהגויות הקשורות להשתייכות קבוצתית וחברתית ודפוסי מחשבה תורשתיים העוסקים בהסברן של תופעות במציאות. ייתכן שמחקרים מתחומים אחרים, משיקים, כמו פסיכולוגיה אבולוציונית וסוציו-ביולוגיה יעניקו הסברים משלימים לשאלת מקורה של הדתיות ולגבי אופן פעולתה.


רשימת מקורות:


1.    Baillargeon, Renee. (1994). "How do infants learn about the world?". Current Directions in Psychological Science. 3(5): 133–140.
2.    Boyer, Pascal.(1994) "The Naturalness of Religious Ideas" University of California Press.
3.    Boyer, Pascal (2001) "Religion Explained: The Evolutionary Origins of Religious Thought". Basic Books, New-York.
4.    Gould, S. J.; Lewontin, Richard (1979). "The spandrels of San Marco and the Panglossian paradigm: a critique of the adaptationist programme" . PROCEEDINGS OF THE ROYAL SOCIETY OF LONDON, SERIES B, VOL. 205, NO. 1161 581–98.
5.    Greenspan, Stanley .I, Shanker, Stuart (2009) The First Idea: How Symbols, Language, and Intelligence Evolved. Da Capo Press, Boston, Massachusetts.
6.    Guthrie, Stewart Elliott, (1993) "Faces in the Clouds: A New Theory of Religion" New York: Oxford. University Press
7.    James, William.(1902 ⁄ 1929) "The Varieties of Religious Experience". New York: The Modern Library.
8.    Landau, M. J., Solomon, S., Pyszczynski, T. & Greenberg, J. (2007). On the compatibility of terror management theory and perspectives on human evolution. Evolutionary Psychology, 5, 476-519.
9.    Lisdorf, Anders  (2004) "The Spread of Non-Natural Concepts",  Journal of Cognition and Culture, Volume 4, Issue 1, pages 151 – 173.
10.   Tremlin, Todd. (2006) "Minds and Gods: The Cognitive Foundations of Religion." New York: Oxford University Press.
11.    Zahavi, Amotz (1975). "Mate selection—a selection for a handicap". Journal of Theoretical Biology. 53 (1): 205–214.

 

 

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על החידה הקדומה מכולן

01
שד

נקודת ההנחה של כותב המאמר היא שחיות הן אתאיסטיות, והאדם נהפך לדתי מסיבה אבולוציונית מסויימת. למה לא להניח שחיות מאמינות בדברים? למשל, פילים מתנהגים באופן מיוחד לעצמות שלהם. עוד שאלה, אולי בני אדם מאמינים ב"סוכנים" כי הם מתגלים אליהם?

    02
    תומר וינר

    השאלה לגבי מקורה של הדת אמנם קשורה לאמונה, אבל החוקרים מתחום ה-CSR מחפשים ממצאים והסברים מבוססים כמה שיותר לגבי תופעת הדתיות של בני אדם. חלק מהמחקר אכן מתייחס גם להתנהגותם של בעלי חיים.

03
א. אייזיקסון

אם היה רק אדם אחד ויחיד בעולם- האם הייתה מתפתחת דת? לדעתי כן. כדי להתגבר על חוסר הבנה ובדידות. ואם היו שני ביני אדם? שלושה? מיליון? גם כאן התשובה זהה. בדידות וחוסר הבנה יש תמיד...ולכך מצטרפת תמיכה מכיוון בלתי צפוי: הדת מתחילה מחולשת האדם ומתפתחת ומנוצלת ע"י מנהיגים לחזק את גיבוש קבוצתם ואת שליטתם בקבוצה. שני הגורמים האלה (בדידות ושליטה) נטועים עמוק באבולוציה של האדם ולשניהם מביאה הדת תועלת, לכן היא אוניברסאלית ושורדת גם בעולם המדעי חומרני שלנו.

04
דני

תודה, למדתי הרבה. שאלה מעניינת, ובניגוד לאייזיקסון - מה מבדיל, פסיכולוגית וקוגניטיבית, בין אדם דתי, בדת כלשהי, לבין בלתי-דתי כלל (כפי שאני מחשיב את עצמי), או שגם בלתי דתיות היא אשליה וכולנו דתיים במידה כלשהי?