הכי טובים, תמיד, בערך, בינתיים

כיצד לבחור בן זוג? האם לחכות לבן-הזוג המושלם או להסתפק במספיק טוב?
X זמן קריאה משוער: 20 דקות

"אני רוצה גבר נדיב ומבין. האם זה יותר מדי לדרוש ממיליונר"? ז'ה ז'ה גאבור

החיפוש אחר בן הזוג המושלם, הנפש התאומה שלנו, שתאהב אותנו לנצח, הוא חיפוש מתיש ומתסכל עבור רבים. מדוע זה כך? האם מטרת החיפוש אינה מציאותית? האם אנו יכולים לשפר את אופן החיפוש ולהגדיל את סיכויינו?

אפשר לבחון אינסוף מועמדים לתפקיד בן הזוג המושלם ועדיין לא למצוא את האדם שנאהב באמת. ניתן לעבור מרחקים גדולים, אך לא להגיע לארץ המובטחת ואפילו אם נדמה שמצאנו, אין כל ערבות שנישאר בה כל חיינו. גם בממלכת האושר הרומנטי יש לפעמים תאריך תפוגה. פרידות וגירושין אינם יוצאי דופן ואף שהתשוקה לזוגיות מתמשכת קיימת גם בחברה המודרנית, נראה כי הסיכוי לממש תשוקה זו הולך וקטן. בחברה שלנו, המעדיפה שינויים וחידושים מהירים, מערכות יחסים מתקצרות, והפרידות מתרבות. במדינות רבות, שיעור הנישואין המסתיימים בגירושין עומד על כ-50 אחוז, ורבים מהזוגות הנותרים שקלו ברצינות גירושין, בשלב כלשהו.

ישנם מי שמטילים ספק בערכו של החיפוש הרומנטי, אחרים סיימו את החיפוש כשמצאו אהבה עמוקה כבר בגיל צעיר, ורבים אחרים, שלא מצאו בן זוג מושלם, ממשיכים לנסות. אך יתכן שישנה דרך אחרת

האם בגלל הקשיים אנו צריכים לוותר על האפשרות למצוא אהבה ארוכת טווח? ישנם מי שמטילים ספק בערכו של החיפוש הרומנטי, אחרים סיימו את החיפוש כשמצאו אהבה עמוקה כבר בגיל צעיר, ורבים אחרים, שלא מצאו בן זוג מושלם, ממשיכים לנסות. אך יתכן שישנה דרך אחרת.

מחקר שערך לאחרונה אתר ההיכרויות המוביל Match מבציע על מגמה מפתיעה: רווקי ארצות הברית אינם מחפשים רק מגוון מיני, אלא גם יציבות רומנטית. רוב האמריקנים שאינם חיים בזוגיות מחפשים כיום קשר רציני, אבל גם נוטים להתנסות בסוגים שונים של מערכות יחסים מיניות שטחיות. משום כך, נשים (69%) וגברים (51%) נוטים לנהל קשרים עם מספר אנשים בו זמנית. 62% מהרווקים ההטרוסקסואלים אומרים שהם פתוחים לאפשרות של סקס בשלישייה, ואחד מכל ארבעה מוכן לקיים יחסי מין עם רובוט, אף שלמעלה ממחצית הנשאלים רואים ביחסי מין של בני זוגם עם רובוט בגידה.

סביר להניח שמשתתפי המחקר יימשכו להחזיק בעמדות זהות גם לאחר שהם יפגשו את האדם האמור להיות בן זוגם המושלם. כך למשל, החוקרות רנטה פורסט וקורי טנפר מצאו שההסתברות של נשים הנמצאות במערכת יחסים מינית לקיים יחסי מין עם בן זוג נוסף גדלים במידה ניכרת, אם בעבר היו לאישה מספר רב של בני זוג מיניים. הגורמים העיקריים לכך הם נטיות אישיותיות והתנהגות אופיינית במערכות יחסים קודמות, ולא קיומו או היעדרו של עניין עמוק במפגשים מיניים חדשים. ממצאים אלו אינם מבטלים את ערכו של החיפוש אחר בן-הזוג המושלם, אלא רק מצביעים על כך שכאשר אדם זה יימצא, מערכת היחסים לא תהיה בהכרח בלעדית.

בובת מין

אחד מארבעה יגידו לה "כן", והרוב יראו בכך בגידה. תצלום: ג'ס

מיהו בן זוג מושלם?

"אני חושבת שגברים עם עגיל באוזן מוכנים טוב יותר לנישואין; הם התנסו בייסורים והם קנו תכשיטים". ריטה רודנר

למרות הקשיים, רבים ממשיכם לחלום על מציאת האדם המושלם שעמו הם ינהלו את מערכת היחסים הרומנטית המושלמת. יש כמובן לא מעט מכשולים בדרך להגשמת חלום זה. אחד הקשיים העיקריים הוא היעדר ההבחנה בין הגדרתו של אדם כמושלם, כלומר חסר פגמים (בהשוואה לאנשים אחרים), ובין הגדרתו כמושלם כלומר כבן הזוג המתאים ביותר (האופטימלי) לנו. ההיבט ההשוואתי, שהוא קטלני ליחסי אהבה עמוקים, הוא מרכזי לעמדה שלפיה האהוב המושלם נעדר פגמים. לעומת זאת, חיפוש בן זוג מתאים ביותר לנו, מעצים את הייחודיות שבקשר זוגי נתון. מוּדעות להבדלים הללו היא חיונית לבניית מערכת יחסים מושלמת (כלומר, אופטימלית) עם בן זוג שאינו מושלם (כלומר, עם מי שיש לו – כמו שיש לנו – פגמים).

הגישה שלפיה האהוב הוא בן הזוג המושלם, משום שהוא המתאים לנו ביותר, מדגישה את ייחודיות מערכת היחסים המסוימת

הגישה הרואה באהוב אדם מושלם חסר פגמים (בהשוואה לאחרים), מחפשת באהוב תכונות שאינן קשורות למערכת היחסים עמו, והן ניתנות לגילוי בקלות גם על ידי אחרים. גישה משווה זו תופשת את האהבה כמצב סטטי, מקובע, שנע רק מדי פעם מנקודת השוואה אחת לאחרת. הגישה שלפיה האהוב הוא בן הזוג המושלם, משום שהוא המתאים לנו ביותר, מדגישה את ייחודיות מערכת היחסים המסוימת. היא רואה את תכונותיו החשובות ביותר של האהוב כקשורות למערכת היחסים, ובמהלך האינטראקציות איתו רבות מתכונות אלה זוכות לאישוש. גישה זו מציעה סוג דינמי של אהבה רומנטית לאורך זמן. אהבה כזו כרוכה בהתפתחות משמעותית, הכוללת תהליך שבו בני הזוג מביאים זה את זה למצות את המיטב שבהם. שתי הגישות הללו מתארות היבטים חשובים של אהבה איתנה ארוכת טווח, אבל דומה כי גישת הייחודיות, מספקת הזדמנות טובה יותר ליצירת אהבה שכזו.

עדו לנדאו, בספרו Finding Meaning in an Imperfect World , מבחין בין שתי גישות מרכזיות לחיים, המבוססות על השאיפה להיות הטוב ביותר, או על השאיפה לשיפור. לנדאו מבקר את הגישה הראשונה, שלעיתים תכופות קשורה בתחרותיות יתר ובחיפוש אינסופי ובלתי אפשרי אחר הטוב ביותר; הוא משבח את הגישה השנייה הקשורה בהתפתחות משמעותית.

הבחנה דומה אפשר למצוא בתחום הרומנטי. משמעות רומנטית, במובן של מציאת הטוב ביותר, תלויה בהשוואה לגורמים החיצוניים לשני בני הזוג. משמעות רומנטית במובן של התאמה מוקנית לקשר בעיקר באמצעות פעילות של שני האוהבים. אם משמעות רומנטית כרוכה בעיקר בהשגת הטוב ביותר, אוהבים יהיו לנצח חסרי מנוחה, ויחששו כל העת שמא הם מחמיצים את האדם המושלם, או אולי הצעיר יותר, העשיר יותר, והיפה יותר מבן זוגם. לעומת זאת, השגת שגשוג רומנטי הקשור בעיקר בהתפתחות והשתפרות נתונה הרבה יותר בידי האוהבים עצמם. נישואין לאדם שאינו מושלם, אך הוא בן זוג אוהב ודואג, אינם בהכרח פשרה, משום שייתכן כי מדובר בבחירה המיטבית. אנחנו יכולים לנהל מערכת יחסים אוהבת (וכמעט) מושלמת עם אהוב שאינו מושלם. רבים רואים את פגמי אהוביהם באהדה ושעשוע, ובכל מקרה הם חושבים שאלה זניחים ביחס למעלות העמוקות של האהוב וביחס למגרעותיהם שלהם.

החיפוש המתמיד אחר אדם מושלם, במקום חיפוש אחר בן הזוג המתאים ביותר, הוא מכשול רציני בדרך לביסוס מערכת יחסים אוהבת, עמוקה ומתמשכת

החיפוש המתמיד אחר אדם מושלם, במקום חיפוש אחר בן הזוג המתאים ביותר, הוא מכשול רציני בדרך לביסוס מערכת יחסים אוהבת, עמוקה ומתמשכת. מאחר שהחיים הם דינמיים, ועם הזמן אנשים משנים את עמדותיהם, את סדרי העדיפויות שלהם ואת רצונותיהם, ולא בהכרח באופן הדדי, אין זו משימה קלה לשמר את הזוגיות שאמורה לתת מענה לאורך זמן לצרכים המשתנים של כל אחד מבני הזוג. מכאן, שהשגת התאמה רומנטית אינה הישג חד-פעמי, אלא תהליך מתמשך. התאמה מושלמת, משום כך, אינה תנאי הכרחי לאהבה –אהבה וזמן הם ההכרחיים להעצמת ההתאמה בין בני זוג.

בובת מין, לטקס, מאהב, מאהבת

מושלם זה לא טבעי. תצלום: וינטר ג'פרסון

הסולם המוחלט וסולם ההתאמה

"אני אוהבת אותך לא רק בגלל מה שאתה, אלא בגלל מה שאני כשאני איתך... בגלל מה שאתה גורם לי להיות." אליזבת בארט בראונינג

"אימא שלי אהבה את האהבה. היא רצתה שנתחתן רק עם מי שאנחנו אוהבים באמת, אבל היא האמינה שהיא יודעת טוב מאיתנו את מי אפשר לאהוב באמת. אימא שלי רצתה שאנחנו נתחתן עם בנות של רופא, או עם אחיות מוסמכות. 'מה יש?' היא אמרה לאח הצעיר שלי ברגע של התקף נוסף בכיס המרה, 'לא טוב לך כבר אחות מוסמכת? אתה צריך רק מישהי מהאוניברסיטה?'" אבינועם בן-זאב

הערך הרומנטי של אדם צריך להיקבע בעיקר על פי מידת ההתאמה שלו למי שעתיד להיות בן זוגו, ופחות על פי הערך המוחלט של תכונותיו בסולם המוחלט

במרכז מערכות היחסים הרומנטיות נמצא הקשר בין בני הזוג, ולכן סוגיית ההתאמה היא מרכזית ביותר ביצירת אהבה עמוקה ובשמירה עליה לאורך זמן. יש שני סולמות עיקריים ורלוונטיים להערכת ערכו הרומנטי של בן הזוג: סולם בעל ערכים מוחלטים, העומד בפני עצמו, ללא קשר לאדם המחפש בן זוג, וסולם התאמה יחסי, שמתמקד בערכו של אדם כבן זוג המתאים לאדם ספציפי אחר. הערך הרומנטי של אדם צריך להיקבע בעיקר על פי מידת ההתאמה שלו למי שעתיד להיות בן זוגו, ופחות על פי הערך המוחלט של תכונותיו בסולם המוחלט. הסולם המוחלט מודד את ערכן של תכונות העומדות בפני עצמן. הערכה זו נהנית מהסכמה רחבה בחברה, והיא קלה יחסית לביצוע. למשל, קל למדי להעריך את חוכמתו של אדם, יופיו או עושרו. בניית סולם ההתאמה הרבה יותר מורכבת, משום שהיא תלויה במגוון של מרכיבים אישיים ובנסיבות שונות, שאין לנו מידע שלם לגביהם.

למשל: האם עלינו להינשא לאדם חכם? חוכמה היא על פי רוב מעלה, אך היא אינה תמיד מעלה על פי סולם ההתאמה. כאשר פערי החוכמה בין בני הזוג ניכרים, ערך ההתאמה שלהם יהיה נמוך. כך גם בנוגע למשיכה גופנית. בן זוג מושך במיוחד עשוי לא להתאים למי שאינו מושך כמותו. ערך עושר גבוה בסולם המוחלט נחשב, לרוב, כטוב. אבל אדם עשיר עלול להיות מדורג במקום נמוך במדד הנאמנות המינית, משום שהעושר עשוי לספק לו שפע של פיתויים רומנטיים. יתרה מזאת, אנשים עשירים נוטים להאמין שהם זכאים ליותר, ולכן עלולים להפגין פחות אכפתיות. באופן דומה, תיאבון מיני בריא הוא בדרך כלל טוב, אבל אי התאמה גדולה בין הצרכים המיניים של בני הזוג אינה תורמת לקשר הרומנטי. אם כל הציונים של אדם בסולם המוחלט נמוכים משמעותית בסולם ההתאמה, הדבר אינו מבשר טובות באשר לעתיד מערכת היחסים.

הדרך לבחור בן זוג

"יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב, את הכי טובה בעולם, אני כל כך אוהב אותך".

מתוך השיר ״יסמין״ של להקת הפיל הכחול

בבחירת בן זוג רומנטי לטווח ארוך, אפשר להעריך את תכונותיו לאור שני ממדים: עומק-שטחיות וחיובי-שלילי. שילוב שני ממדים אלה עומד בבסיס האסטרטגיות העיקריות לבחירת בן זוג רומנטי לטווח ארוך:

  1. רשימת חיסול: דחייה במפגש ראשון – שטחי ושלילי
  2. אהבה ממבט ראשון: משיכה במפגש הראשון – שטחי וחיובי
  3. אין בו שום דבר רע: איתור מגרעות עמוקות – עמוק ושלילי
  4. הפקת המיטב: הדגשת התכונות החיוביות – עמוק וחיובי

שתי הדרכים הראשונות מתייחסות בעיקר לתכונות מוחלטות שטחיות הגלויות לצופה מן הצד, ולכן הן מתגלות גם במהלך היכרות שטחית. הדרכים העמוקות מתייחסות בעיקר לתכונות הנחשבות למשמעותיות בסולם ההתאמה. לכל דרך יתרונות ומגרעות משלה. עם זאת, דומה כי הדרך הראשונה היא בעלת הערך הקטן ביותר למציאת זיווג מתאים, בשנייה הערך גבוה יותר, ובשלישית עוד יותר. הדרך הרביעית היא החשובה ביותר למציאת בן זוג רומנטי לטווח ארוך.

זוג, מחזיק ידיים

יש כל מיני התאמות. תצלום: אנדרה רווילו

רשימת חיסול: דחייה במפגש ראשון. הכנת רשימת חיסול – כלומר רשימה של התכונות הרצויות בבן הזוג, וסימון אילו תכונות מתוכה קיימות בבן הזוג הפוטנציאלי – היא מעשה נפוץ. תהליך חיפוש כזה, הנפוץ כל כך באתרי היכרויות ברשת, מתמקד בתכונות שליליות ושטחיות, ומנסה לסנן במהירות את המועמדים שאינם מתאימים. אף שהמטרה העיקרית היא למצוא בן זוג טוב, עיקר הפעילות היא נטרול מועמדים שאינם מתאימים, ולא מציאת מי שאכן מתאים. זו התנהגות טבעית בסביבה שבה קיים שפע של אפשרויות רומנטיות. החיסרון העיקרי ברשימת חיסול הוא התמקדות בתכונות של אדם מושלם לכאורה, ולא בתכונות שיהפכו אותו מתאים לנו כבן זוג.

הוא מתאהב בה. רשימת תכונותיה לא היא שהציתה את אהבתו. זו הייתה ההרמוניה וההתאמה שהתפתחה ככל שהם בילו יחד זמן רב יותר

בנג'מין פרנקלין יעץ לאחיינו כי בהחלטות חשובות בחיים, כגון מציאת רעיה, עליו להתנהל כמו מנהל חשבונות – לערוך רשימה בעד ונגד, לשקול הכול במשך יומיים-שלושה ואז להחליט. הפסיכולוג גרד גיגרנצר מראה כי גרסאות ממוחשבות של דרך ניהול החשבונות השכלתנית הזאת של פרנקלין יעילות פחות מהישמעות לכלל אצבע פשוט: מצא סיבה אחת טובה והתעלם משאר המידע. בספרו של גרהם סימסיון ״פרויקט רוזי״, גיבור הסיפור דון טילמן, מרצה באוניברסיטה המחפש לעצמו אישה, מכין רשימה מפורטת של מאפיינים שבהם הוא חושק באישה המושלמת: אינטליגנציה, כישרון בישול, דייקנות, הימנעות מעישון, הימנעות משתייה וכושר גופני גבוה. הוא פוסל נשים רבות, עד שהוא פוגש את רוזי, ברמנית המעשנת, שותה, ואינה מתאימה למרבית הקריטריונים שלו. הוא מתאהב בה. רשימת תכונותיה לא היא שהציתה את אהבתו. זו הייתה ההרמוניה וההתאמה שהתפתחה ככל שהם בילו יחד זמן רב יותר. טיב הקשר בין שני האוהבים הוא קריטי להמשכיות מערכת היחסים ולאיכותה. לא ניתן לחשב זאת באמצעות איתור מכני פשוט של תכונות חיוביות ושליליות נפרדות.

אהבה ממבט ראשון: משיכה במפגש הראשון. בחירת בן זוג רומנטי באמצעות אהבה ממבט ראשון בלבד היא דרך שטחית נוספת להערכת האדם האחר, אך במקרה כזה מדובר בזיהוי של תכונות חיוביות, העשויות להיות בעלות ערך רב בזוגיות עתידית. אהבה ממבט ראשון היא אהבה שמאופיינת בתשוקה עזה. המשיכה הגופנית הגדולה מכה בנו כברק, ואנחנו רוצים לבלות יותר זמן בחברת האדם האחר. אהבה ממבט ראשון יכולה לשמש בסיס לאהבה עמוקה ומתמשכת, בתנאי שהמאפיינים המתגלים במהלך ההיכרות הראשונית מתאימים – או לפחות אינם נוגדים – את אלה שייחסנו לאדם במבט ראשון. סיכויי ההישרדות של האהבה הראשונית גדלים אם זו בעצם אהבה ממפגש – ולא רק מבט – ראשון, מפגש שמאפשר להכיר תכונות רבות של האדם שמולנו. רושם ראשוני טוב אומנם מגדיל את הסיכוי ליצור אהבה עמוקה מתמשכת, אבל האופן השטחי שבו אנחנו בוחרים בן זוג באהבה ממבט ראשון עלול להשפיע באורח שלילי על היחסים העתידיים, כי ייתכן שמה שראינו במבט ראשון אינו משקף תכונה ממשית אצל הזולת.

אין בו שום דבר רע: איתור מגרעות עמוקות. בשונה משתי השיטות הקודמות לבחירת בן זוג רומנטי, דרך זו מביאה בחשבון תכונות עמוקות, וכשלא נמצאות תכונות שליליות עמוקות, בן הזוג האפשרי אינו נדחה על הסף. דרך זו מניחה שלכל אחד מאיתנו יש פגמים, ולכן היא מתמקדת רק בפגמים מהותיים – מתוך מחשבה כי נוכל אולי ללמוד לחיות עם פגמים שטחיים, כמו הופעה חיצונית פחות מרשימה, אבל לא עם פגמים עמוקים, כמו העדר אכפתיות וטוב לב, המסכנים את האפשרות לקיים מערכת אוהבת איתנה. כשמשתמשים בשיטה זו למציאת בן זוג, אין פירושו שלתכונות שטחיות כמו הופעה חיצונית אין כל משמעות, אלא שתכונות כאלה אינן חשובות ביותר במערכת יחסים לטווח ארוך.

הוצאת המיטב זה מזה: הדגשת התכונות החיוביות. אף שזיהוי תכונות שליליות הוא לרוב חשוב יותר מזיהוי תכונות חיוביות, באהבה ארוכת טווח תכונות עמוקות חיוביות הן בדרך כלל משמעותיות ביותר. תכונה חיובית החשובה במיוחד לשמירה והעצמה של הקשר היא היכולת להוציא זה מזה את המיטב. מדובר במצב שבו בני זוג רומנטיים קרובים מתנהגים זה לזה באורח שהולם את האידיאל העצמי שלהם, וכך שניהם יכולים להתקרב יותר לאידיאל הזה ולהתמלא הערכה עצמית חיובית. מכנים זאת ״תופעת מיכלאנג׳לו״, משום שממש כפי שמיכלאנג'לו ראה את תהליך הפיסול שלו כגילוי הצורה האידיאלית החבויה בתוך השיש, בני הזוג הרומנטיים "מפסלים" אותנו לאור האופי האידיאלי שלנו, ומחזקים את התכונות הטובות שלנו. במערכות יחסים כאלה, צמיחה ושגשוג אישי נראים בבירור. ישנן, כמובן, גם מערכות יחסים שבהן מתקיים ההפך, ובני זוג גורמים זה לזה להדגיש את תכונותיהם השליליות.

ירקות, כפיות, מין

ויש כל מיני התאמות. תצלום: דאיניס גראווריס, Photo by Dainis Graveris on SexualAlpha

בן זוג טוב מספיק

"את יודעת שאת לא מלאך, אך אימא שלי אוהבת רק אותך..."

מתוך השיר ״לפעמים״ של הזמר אורי בן ארי

סוג הנישואין הנפוץ ביותר בהיסטוריה האנושית היה הסכם מעשי, שנועד לאפשר לזוג לקיים את הצרכים ההישרדותיים והחברתיים הבסיסיים.אידיאל האהבה הרומנטית מלאת התשוקה כחיוני לנישואין הוא חדש יחסית. החוקרת סטפני קונץ (Kuntz) מצביעה על כך שהאידיאל הזה נעשה נפוץ רק לפני כמאתיים שנה: "אנשים תמיד התאהבו, ובמהלך הדורות זוגות רבים אהבו זה את זה עמוקות. אבל רק לעיתים נדירות בהיסטוריה, אהבה נתפשה כסיבה העיקרית לנישואין". היא מציינת כי בתרבויות רבות אהבה נתפשת כתוצאה רצויה של נישואין, אבל לא כסיבה להינשא. פסקל ברוקנר (Bruckner) טוען כי נישואין נחשבו בעבר למקודשים, ואהבה, אם בכלל הייתה כזו, הייתה סוג של בונוס. כעת אהבה נחשבת מקודשת והנישואין משניים לה. משום כך, מספר הזוגות הנישאים נמצא בירידה, ואילו מספר מקרי הגירושין, הזוגות החיים ביחד ללא נישואין והמשפחות החד-הוריות, נמצא בעלייה. דומה, כפי שברוקנר טוען, כי "האהבה גברה על הנישואין וכעת היא הורסת אותם מבפנים".

כיוון שניתן לממש את מאפייני הנישואין (או יחסים אחרים שיש בהם מחויבות) המשגשגים במידות שונות, אנו יכולים להיות שמחים גם אם לא השגנו את הדרגה הגבוהה ביותר – בדיוק כפי שקורה בתחומי חיים אחרים

בנוסף לנישואין הפרגמטיים ואלה המבוססים על אהבה, החוקר איליי פינקל (Finkel) מציין סוג שלישי: נישואין לשם הגשמה עצמית (או ביטוי עצמי). סוג זה של נישואין צמח, לדעתו, בארה"ב באמצע שנות ה-60. גורם חשוב בנישואי ההגשמה העצמית הוא היכולת לקבל ללא בושה נישואין שהם מספיק טובים. אנו יכולים לחפש נישואין אידיאליים, אך עם זאת אנו צריכים לדעת להסתפק בנישואין שהם פחות ממושלמים. כיוון שניתן לממש את מאפייני הנישואין (או יחסים אחרים שיש בהם מחויבות) המשגשגים במידות שונות, אנו יכולים להיות שמחים גם אם לא השגנו את הדרגה הגבוהה ביותר – בדיוק כפי שקורה בתחומי חיים אחרים. השוואה מתמדת היא גזר דין מוות לנישואין משגשגים.

אם אתם מרגישים שהתפשרתם רומנטית אולי אינכם נמצאים עם בני הזוג המושלמים שעליהם חלמתם, והתפשרתם על פחות מכך. השאלה היא כמה "פחות" יכול בן הזוג להיות, ועדיין להיות בן זוג טוב מספיק. זהו נושא מורכב, משום שמישהו שנראה בתחילה כאילו אינו מספיק טוב, עשוי להתגלות כבן הזוג המתאים לכם ביותר.

"מספיק" יכול לאפיין מידה מספקת למדי. עם זאת, נדמה כי האהבה האידיאלית אינה עוסקת בקבלת מה שמספיק, אלא בהרבה יותר מכך. באהבה אידיאלית, מספיק אינו מספק, ואי אפשר לשבוע מבן הזוג – ככל שאוהבים אותו יותר, כך רוצים אותו יותר. עם זאת, יש מי שאינם בני מזל דיים כדי לזכות אפילו בבן זוג מספיק טוב – ייתכן שיש להם בן זוג "די טוב" או "מספיק בקושי". כתוצאה מכך, רבים מתפשרים על בן זוג רומנטי שאינו מתאים להם כלל. כפי שאומרת קרי בראדשו בסדרת הטלוויזיה "סקס והעיר הגדולה": "יש אנשים שמתפשרים כלפי מטה, אחרים מתפשרים, וחלק מן האנשים מסרב להתפשר על פחות מפרפרים". עם זאת, אפשר שעם הגיל והניסיון, קל יותר להתאים את עצמנו למה שיש לנו ולהיות מרוצים. ואכן, קונפוציוס אמר שרק בגיל 70, "יכולתי ללכת בעקבות ליבי. כי מה שחשקתי בו לא מצריך עוד חציית גבולות".

ורדים

תמיד יש יופי, ושום דבר לא מושלם. תצלום: Cathal Mac an Bheatha

המושג "סיפוק מספק" (satisfice), שטבע הכלכלן הרברט סיימון (Simon), מתייחס לפתרון מספק הולם, שעשוי לפעמים להיות מיטבי, בהתחשב במחיר של חיפוש חלופה. סיימון מציין כי מאחר שבני אדם הם בעלי יכולות סופיות והמידע שלהם הוא מוגבל, עליהם לנקוט גישה יותר ריאליסטית בחיפוש. פתרונות מיטביים, אינם בהכרח אלה הממקסמים את הרווחים האפשריים. השיקולים של סיימון רלוונטיים גם לתחום הרומנטי, שבו היכולת שלנו לחזות את עמדותיו של בן הזוג בטווח הארוך, ואת התגובות שלנו לעמדה זו, מצריכה מורכבות גדולה פי כמה. כתוצאה מכך, חשיבות מציאתו של בן זוג טוב עולה עוד יותר.

גם האופן שבו הפילוסוף הארי פרנקפורט (Frankfurt) דוחה את הדוקטרינה הבסיסית של כלכלה שוויונית, המניחה כי כולם זכאים לאותה רמה של הכנסה ועושר, רלוונטי לתחום הרומנטי. הוא מכנה את עמדתו בשם "דוקטרינת ההסתפקות", ולפיה חשוב מבחינה מוסרית שלכולם יהיה מספיק. המצדדים בשוויוניות (כלכלית) מתמקדים במה שיש לאחרים, במקום להתמקד במה שחשוב להם באמת. פרנקפורט מדגיש שסיפוק תלוי בגישתו של האדם כלפי מה שיש לו, ולא כלפי מה שיש לאחרים. אי לכך "נניח שאדם אוהב עמוקות ובאושר אישה שאכן ראויה לזה. בדרך כלל לא נבקר אותו רק משום שאנו חושבים שהוא עשוי היה לבחור לו בת זוג טובה עוד יותר״. אישה נאה יותר, חכמה יותר ועשירה יותר עשויה לא להתאים לו, אם העמדות שלה כלפיו וכלפי אחרים אינן מתאימות לסולם הערכים שלו.

לא האיכויות החיצוניות, האובייקטיביות והמדידות קובעות בעיקרו של דבר מה טוב עבורכם, אלא האינטראקציות ביניכם

לא האיכויות החיצוניות, האובייקטיביות והמדידות קובעות בעיקרו של דבר מה טוב עבורכם, אלא האינטראקציות ביניכם. בעיני פרנקפורט, אם יש לנו די כסף, אנו אמורים לא לשאוף לצבור עוד. הדבר משחרר אותנו בדרכים הבאות: תשומת הלב והעניין שלנו אינם צריכים להיות מושקעים בצבירת ממון, איננו צריכים להעניק חשיבות לכסף נוסף, אין סיבה שנהיה מתוסכלים ממצבנו, ואין סיבה להיות נחושים לשפר את המצב בכל מחיר. איננו צריכים לצאת מגדרנו או ליזום מעשה משמעותי כדי לשפר את המצב, והסיפוק שלנו אינו צריך להיות תלוי בהשוואה לאחרים.

עמדה דומה אנו אמורים לנקוט כשיש לנו בן זוג רומנטי טוב מספיק. אנו מסופקים בבן הזוג שלנו, משום שהוא מתאים לנו, ולא בהכרח משום שהוא בן הזוג המושלם ביותר בעולם. בהתאם לכך, איננו חייבים לגלות עניין פעיל בחיפוש אחר מישהו אחר, ואיננו רואים את מצבנו כזקוק לשיפור ניכר. אנחנו שמחים בחלקנו, ובנסיבות הנוכחיות איננו זקוקים לאדם אחר. נראה שככל שאנו מסופקים יותר ממצבנו האישי ומפעילויותינו, נהיה שמחים יותר עם בן זוג טוב מספיק, כי לא נצפה לנסיך על הסוס הלבן אשר יגשים את כל מאוויינו – חלק מהם אנו כבר מגשימים בעצמנו.

כשאנו בוחנים את מה שיש לנו בהשוואה למה שיש לאחרים, אנו עורכים השוואה שטחית, אף שאחרים עשויים להיות שונים מאיתנו מאוד, ולכן אין להשוואה בינינו כל משמעות. כשאדם שואל את עצמו אם מה שיש לו מספק אותו, עמדתו של האדם עצמו היא החשובה, והסיפוק שלו נובע קודם כול מתוכו. אף שאיננו יכולים להימלט מהצורך להשוות את עצמנו לאחרים, מה שחשוב יותר באהבה רומנטית הוא שגשוגו של הקשר הייחודי שלנו.

כשאנחנו מסוגלים לראות את בן הזוג שלנו כטוב מספיק, אנחנו מסוגלים להבין מה חשוב לנו ביותר. אין זה אומר שאנשים אינם צריכים לשאוף להעמיק את מערכת היחסים הרומנטית שלהם, אלא ששיפור כזה יהיה קשור בעיקר בהתפתחות הקשר עם בן הזוג הנוכחי, הטוב מספיק.

ביצים, קן

הבלתי נודע קיים תמיד, ואת הקן עושים ביחד. תצלום: חוסיין באדשאה

יחסים פתוחים

"כדי לשמור על נישואין הדוקים ,יש צורך במושכות רופפות". ג'ון סטיבנסון

הודאה בכך שבן הזוג הוא טוב מספיק פירושה גם דחיית ההנחה המקובלת, שלפיה אדם אחד מסוגל למלא את כל צרכיו של האחר. מכאן הדרך קצרה יותר ליחסים שאינם מונוגמיים. העמדה העיקרית העומדת ביסודם של נישואין פתוחים מבחינה מינית היא שנישואין הם אכן בעלי ערך לא מבוטל, אך הם כרוכים בירידה ואפילו בהיעלמותה של התשוקה המינית בין בני הזוג. בעיה זו יכולה להיפתר על ידי הוספת בני זוג חדשים לצורכי מין, מאחר שהתשוקה המינית לאנשים חדשים גבוהה מן התשוקה כלפי בני זוג מוּכרים. תוספת בני זוג מיניים יכולה להיעשות על ידי כל אחד מבני הזוג לחוד, או ביחד, כפי שהדבר נעשה בחילופי זוגות.

העמדה הבסיסית של פוליאמוריה היא רדיקלית יותר. בעוד שיש הסכמה לגבי בעיית הירידה בתשוקה המינית, ההנחה בפוליאמוריה היא שהבעיה רחבה יותר, ונובעת בעיקרה מההנחה שבן זוג אחד יכול למלא את כל הצרכים הרומנטיים (והאחרים) המשמעותיים שלנו. לכן איננו יכולים להסתפק "רק" בתוספת של בני זוג מיניים, אלא יש להוסיף לקשר בני זוג רומנטיים (שיכולים כמובן גם לספק את הצורך המיני). זהו שינוי קיצוני יותר של הקשר. נראה כי במקום המאמץ המתמשך של הגישה המונוגמית להפחית את התשוקה המינית כלפי מישהו שאינו בן הזוג הקבוע שלנו, ביסוד היחסים הלא מונוגמיים בהסכמה עומד הרצון למלא תשוקה זו מבלי לפרק את מסגרת הנישואין. היחסים המיניים והרומנטיים הנוספים אינם נתפשים כסותרים את מטרת הנישואין, אלא כמשלימים אותה – בבחינת מיקור חיצוני שמשלים בצורה טובה יותר חסך פנימי. עמדה זו דוחה את ההנחה המקובלת, שלפיה אדם אחד מסוגל למלא את כל צרכיו של האחר.

המציאות הרומנטית של ימינו יש שילוב בין מגוון גדול יותר של אפשרויות רומנטיות ובין גמישות, אם כי מוגבלת, ביישום בפועל

הערות סיכום

"אישה אחת זה יותר מדי בשבילי – ושתי נשים הן הרבה פחות מדי". וולף בירמן

בספרי ״אהבה, כמעט כל הסיפור: כיצד חיינו הרומנטיים משתנים עם הזמן״ (2020), אני מציג עמדה אופטימית המראה כי אהבה מתמשכת ועמוקה היא אפשרית ואף נפוצה יותר ממה שרובנו חושבים. הספר מצביע על כמה אבני דרך המוצבות לאורך אוטוסטרדת האהבה, אשר עשויות לסייע לאלה מאיתנו המוכנים להשקיע זמן ומאמצים במסע הרומנטי הקסום.

אהבה אידיאלית היא אהבה שעוזרת לשני בני הזוג לשגשג. אנשים שונים, בנסיבות שונות, יבחרו דרכים שונות כדי להבטיח שהזוגיות שלהם תפרח. אם קיים מרשם להצלחה, הוא יתחיל בחיפוש אחר האיזון המיטבי. בבסיס המציאות הרומנטית של ימינו יש שילוב בין מגוון גדול יותר של אפשרויות רומנטיות ובין גמישות, אם כי מוגבלת, ביישום בפועל. לא ניתן לאכול כל מה שרוצים, גם משום שזה לא בריא. אבל לא צריך לפתוח בשביתת רעב כדי לשגשג רומנטית. דיאטה מאוזנת מעולם לא הרגה איש.

המאמר מבוסס על  ספרו של פרופ׳ אהרון בן זאב, ״אהבה, כמעט כל הסיפור: כיצד חיינו הרומנטיים משתנים עם הזמן״ (אוניברסיטת חיפה/ידיעות ספרים, 2020).

תמונה ראשית: כדורי סנוקר. תצלום: קספר בנסון, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על הכי טובים, תמיד, בערך, בינתיים

01
לירית גרובר

"חיפוש בן זוג מתאים ביותר לנו, מעצים את הייחודיות שבקשר זוגי נתון. מוּדעות להבדלים הללו היא חיונית לבניית מערכת יחסים מושלמת (כלומר, אופטימלית) עם בן זוג שאינו מושלם (כלומר, עם מי שיש לו – כמו שיש לנו – פגמים)...  ככל שאנו מסופקים יותר ממצבנו האישי ומפעילויותינו... לא נצפה לנסיך על הסוס הלבן אשר יגשים את כל מאוויינו – חלק מהם אנו כבר מגשימים בעצמנו".  

מקסים ונכון כל כך. תודה רבה אהרון היקר.

02
אביב בר ידין

מאמר נפלא. חידש לי והחכמתי בידע שאני יכול ליישם בחיי.
יש לי ביקורת כלפי השירים שהובאו כאן עם ציטוטים, שירים בנליים ורדודים. חבל בעיני.
בכל אופן, תודה על המאמר. תוכן חשוב.

    03
    חיים ניצני

    כולנו נמשכים לבן-בת זוג ובוחרים בן-בת זוג בצורה בנאלית ורדודה.
    טבעי שהשירה המתארת זאת תהיה אף היא בנאלית ורדודה.
    המציאות היא הבנאליות והרדודה. לא השירה המתארת אותה.

04
חיים ניצני

ואולי פלוני לא צריך בן / בת זוג בכלל ?
האפשרות הזאת לא עולה אפילו על הדעת.
מזכיר לי את תשובתה של אמי לשאלתי “מדוע עשיתם לי ברית מילה?” :
כי האפשרות לא לעשות לא עלתה על הדעת......
זו תכלית הקיום שלנו ומרגע שנולדנו אנחנו מובלים אליה.....

05
דן בן-צרויה

וכבר חשבתי שאלן דה בוטון מיצה את נושא האהבה הרומנטית. האמת היא שהוא באמת כבר מיצה.
גישה נורמטיבית לנושא די מגוחכת בעיניי, מה נכון ומה לא נכון. לכל אחד הזכות המלאה להתאהב מעל לראש ולייחל שהאהבה הזאת תשרוד 80 שנה. לרוב זה לא קורה. אבל האם לוותר אפילו לפני שמנסים? האם להתכחש לרגשותייך? האם היית מייחל לילדתך שתגדל ללא כל יכולת לאהוב אדם אחר עד כדי כך שתשכח את עצמה? האם הומוסקסואלים צריכים לוותר על כל אפשרות לאהוב את בן/בת-מינם במדינות בהן אהבה מסוג זה מנוגדת לחוק או לנורמות חברתיות?
הגישה האמפירית מביאה סטטיסטיקות למיניהן ותקריות אפיזודיות ובלתי מייצגות. מי שבוחן את הסטטיסטיקות מגלה שלרוב ישנן הנחות "אם וכאשר": החוקרים הצליחו להוכיח משהו שבאופן מובלע הניחו בעליל.
בדומה לשאלות מהו אושר, מהי משמעות החיים, הדרך המספקת ביותר היא לא לסמוך על תבשילים שאחרים רוקחים אלה לנסות ולראות מה עובד עבורך.

06
פלוני אלמוני

האפשרות של חיים ללא בן או בת זוג עולה בהחלט על הדעת.
פקח את ענייך וראה סביבך המוני גברים בודדים והמוני נשים בודדות.
אחרי סיבוב ראשון או שני שלא צלח. או שלעולם לא מצאו את האחת או האחד כי היו בטוחים שטוב ממנו נמצא ממש בקרבת מקום. אני רואה אותם בבתי קפה, מטיילים בים לא מתאמצים יותר. שקועים בספר, עיתון או בהייה ממושכת בהמוני הולכי הרגל.
נשים ככגברים שעייפו מלמצוא את הבן זוג או בת זוג וחיים לבד. והתרגלו למיטה הרחבה מדי, ולצלחת בודדת לארוחת בוקר.

07
שמואל חרל"פ

לפרופ' רוברט נוזיק, בספרו "אנרכיה, מדינה ואוטופיה," יש מה לומר על הדמיון בין צדק לאהבה. לעניין זה, יש לנוזיק הערה מעניינת על הדמיון בין צדק לאהבה. לדעתו, שניהם ישויות היסטוריות. אנחנו מתאהבים במישהו/מישהי בגלל תכונותיהם, אבל אנחנו אוהבים אותם, לא את תכונותיהם. האהבה אינה ניתנת להעברה למישהו אחר בעל אותן תכונות, ואפילו לא למישהו המדורג גבוה יותר בתכונות אלה.

ואהבה שורדת גם במהלך השינויים שגרמו לה. מדוע אהבה היא היסטורית, כרוכה באנשים ולא בתכונותיהם, היא, לדעת נוזיק, שאלה מעניינת ובלתי פתורה.