המדע היהודי של איינשטיין

בימים שקדמו למלחמת העולם השנייה הוכפשה תורת היחסות בפי הנאצים ותומכיהם, שתייגו אותה בביטול כ"מדע יהודי". האם יש דברים בגו?
X זמן קריאה משוער: 41 דקות

אולי הדרך הקלה ביותר לקעקע את טענת הנאצים כי תורת היחסות של איינשטיין היא "מדע יהודי" היא לומר בפשטות שאיינשטיין לא היה יהודי. הלא ברור מאליו שמגוחך לראות את עבודתו של לא־יהודי כמדע יהודי? חסל סדר. ובכן, האם היה איינשטיין יהודי? הנאצים חשבו שהתשובה חיובית. היהודים חשבו שהתשובה חיובית. אפילו איינשטיין עצמו חשב שהתשובה חיובית. כמובן, המשמעות שייחס כל אחד מאלה למילה "יהודי" הייתה שונה בתכלית. המשימה הנראית כה פשוטה וחסרת סיבוכים – הקביעה מיהו יהודי – היא עניין סבוך ומסובך, הלכה למעשה. רוב היהודים ישיבו על השאלה הזאת בהסתמך על ההגדרה השבטית המסורתית, שלפיה יהודי הוא פשוט מי שנולד לאם יהודייה. זוהי דרישה ישנה־נושנה, ומשום כך היא תמוהה שבעתיים. היהדות, בייחוד בראשית הדרך, בפירוש לא הייתה גלגול קדום של הפמיניזם. שורשיה הפטריארכליים גלויים לכל עין בבתי הכנסת האורתודוקסיים, המפרידים את הנשים מעל הגברים, אוסרים עליהן לעסוק ברבנות ומחייבים אותן לכסות את שערן בפרהסיה. בישראל, נשים אינן רשאיות להתפלל כמו גברים ליד הכותל המערבי, האתר הקדוש ביותר ליהדות. אם כן, מדוע האישה היא המפתח לחברות בשבט? השאלה נעשית תמוהה עוד יותר לנוכח העובדה שהמעמד המיוחס של התרומה הזכרית לקהילה היהודית חל גם על התרומה הזכרית לתהליך ההולדה. בספר בראשית, אונן נענש במוות על שעשה את הרע בעיני ה' ושיחת את זרעו ארצה, בעת שהיה עליו לייבם את אלמנת אחיו. רבים מפרשים את הסיפור על דרך האלגוריה, כמיועד לאסור על העינוג העצמי – הזכרי, כמובן – הקרוי על שמו של אונן. הגבלה דומה אינה חלה על נשים, לעומת זאת. בספר ויקרא מצטוות נשים בתקופת הווסת להתבדל מהשאר ונאסר עליהן לקיים יחסי אישות, אבל אם עברה אישה את תקופת הפריון החודשית שלה בלא שנכנסה להיריון, אין הדבר בעייתי כמו השחתת זרע. כמובן, מושג הביצה הנשית לא היה ידוע לקדמונים, שחשבו כי הזרע הגברי אחראי ליצירת חלקי הגוף הלבנים (עצמות, שיניים וכו'), ואילו דם הווסת הנשי יוצר את החלקים האדומים (רקמות, איברים פנימיים וכו'). אם זו הייתה התיאוריה של ההולדה, מדוע נקבע כי זהות הצאצא נובעת מגוף האישה? במשך רוב תולדות היהדות, הטכנולוגיה לא הייתה מפותחת במידה הנחוצה כדי לתת שליטה בהמונים לבעלי הממון והסמכות הפוליטית. ראו את חששו של פרעה, בשמות א', פן ירבו היהודים במידה כזו שיהוו סכנה לשלטונו, אם יחליטו לעשות יד אחת עם אויביו בעת מלחמה. אז, יותר מעכשיו, הגודל היה חשוב. מירוצי החימוש של הימים ההם היו למעשה מירוצים להגדלת מספרם של תופסי הנשק. מצוות "פרו ורבו" לא התייחסה רק לערכי המשפחה של העברים הקדמונים; היא נועדה גם לשכך את הפחד התמידי מפני היעלמות השבט מעל פני האדמה. אוננות והומוסקסואליות היו הזדמנויות מוחמצות להרחבת השורות. אם כן, מדוע הונח כרטיס החברוּת בשבט דווקא ברחם האישה? האחרונה מעשר המכות, מכת בכורות, לא הייתה רעיון נטול אחיזה במציאות. זאת הייתה מכה נוראה, אולי המכה הנוראה ביותר שאפשר להנחית על עם. הריגת בני היריב חיסלה את סיכויי השבט המנוצח להחזיר לעצמו עוצמה מספרית. אבל מלבד רצח הגברים הצעירים, המנצחים זכו גם בשלל המלחמה. הם אנסו את הנשים, וחלקן התעברו. אִם האֵם נתפסה כמקור ההשתייכות, הצאצאים האלה היו יהודים, וסיפקו הגנה מפני חיסול. הייתה זו הגדרה מעשית לגמרי, שהתקשרה עם המשך קיומה של הקהילה. כמה מלומדים טוענים שמקורה של חשיבה זו בתקופת הגלויות הראשונות, כבר במאה השמינית לפני הספירה, בעת שהיהודים היו נוודים וגודל השבט היה מקור לדאגה מתמדת. אחרים הציבו אותה במועד מאוחר יותר, בימי רומא, בעת שאונס נשים יהודיות היה נפוץ למדי תוך־כדי גביית "מס היהודים" שהוטל על לא־רומאים. המחזיקים בהשקפה זו מצביעים על הדמיון בין החוק הרומי של אותם ימים לבין ההלכה היהודית, שכן זה כמו זו גרסו כי אם אנשים מתוך הקהילה נישאים למי שאינם חברים בה, מעמד האם הוא העובר בירושה לצאצאים. ועוד אחרים טוענים שהיהודים אימצו את ההשקפה הזו בתקופה המתועדת הקדומה מכול, הואיל וידוע לנו שגם במצרים ובמסופוטמיה העתיקות נהגו הגדרות מוצא מטריליניאליות. יהיה המקור אשר יהיה, קביעת הזהות היהודית על־פי אם יהודייה הפכה להיות תפיסתה המושרשת של הקהילה. ובכן, לפי אמת־המידה העתיקה הזאת, האם היה איינשטיין יהודי? כן. אמו של איינשטיין, פָּאוּלִינֶה קוֹך, הייתה בעלת שורשים עמוקים בחברה היהודית של גרמניה הצפונית. היא קיבלה חינוך יהודי כנהוג, וגם אם ניהלה משק בית חילוני, משפחת איינשטיין הייתה מעוגנת היטב בתרבות היהודית הגרמנית. למען האמת, אמו של איינשטיין לא הייתה סתם יהודייה – במובנים רבים, היא הייתה היידישע מאמע הסטריאוטיפית – תקיפה, חדת לשון, מוכנה ומזומנה תמיד לנצל רגשות אשמה כדי להשיג את מבוקשה מילדיה, ובייחוד מבנה אלברט. לדוגמה, כשאיינשטיין סירב לנתק את קשריו עם אישה שלא הייתה לרוחה של אמו – מִילֶבָה מָארִיץ', שנעשתה אשתו הראשונה – השתמשה אמו בכל הכלים שנמצאו תחת ידה כדי להניע אותו לחזור בו. הוא סיפר על כך במכתב למאריץ':

אמא השליכה את עצמה על המיטה, טמנה את ראשה בכר ובכתה כמו ילדה. אחרי שהתעשתה, היא יצאה מיד להתקפה נואשת: "אתה הורס את העתיד שלך ומחסל את ההזדמנויות שלך." "שום משפחה הגונה לא תקבל אותה." "אם היא תיכנס להיריון, תהיה בצרה צרורה." לשמע ההתפרצות האחרונה הזאת, שקדמו לה רבות אחרות, איבדתי סוף־סוף את סבלנותי.

אם יש לראות את איינשטיין כיהודי לפי ההגדרה הנוהגת בקהילה, מה על הגדרות חיצוניות? כמובן מאליו, הנאצים לא היו מוכנים לתת ליהודים סמכות להגדרה עצמית, ובכל זאת הייתה זו משימה שהם התלבטו עמה לא מעט. היה חשוב להם להגיע להגדרה מדוקדקת של "יהודי", משום שיש צורך ברור, אחרי ככלות הכול, לדעת את מי בדיוק אתה רודף, לפני שתפתח במערכת טרור שיטתית נגד הנרדפים. וכך, כמה שבועות אחרי עליית היטלר לשלטון ב־1933, נכנס לתוקף החוק לשיקום השירות הציבורי, שאסר על יהודים ועל אויבי המשטר להחזיק במשרות ממשלתיות יוקרתיות ומשתלמות. בחקיקה זו נאמר כי "עובדי השירות הציבורי שאינם ממוצא ארי יעזבו אותו; אם הם מחזיקים במשרות לשם כבוד, יש לפטרם ממעמדם הרשמי." הגם שחוק זה שאף לסלק יהודים מתפקידים בעלי חשיבות, אין במסמך זה שום הגדרה מפורשת של המונח "יהודי", ולכן היה צורך בתוספת – בתקנה לצורך יישומו של החוק. כאן אנחנו מוצאים בדיוק את מה שהיינו מצפים למצוא אצל השואפים לטוהר הגזע: אדם ייחשב לא־ארי אם הוא צאצא של הורים או הורי־הורים לא־אריים, ובייחוד יהודים. די בהורה או בסב אחד כדי להגדיר אדם כלא־ארי. במיוחד אמורים הדברים כאשר ההורה או הסב משתייך לאמונה היהודית. אחד הפרופסורים הדגולים שלימדו את איינשטיין היה יליד שטעטל ליטאי. הרוח המהפכנית שספג איינשטיין בצעירותו הייתה חדורה בהשקפת עולם רב־תרבותית, בתסיסה ובחיים של קהילת זרים המבקשים דרך חדשה לנאצים ב־1933, דם יהודי כדי רבע הספיק לצורך הקביעה שאדם הוא יהודי. אבל השימוש באמת־מידה זו נתקל בקשיים מסוימים. אחד האירועים המגדירים, מבחינת הלאומנים הגרמנים, היה המלחמה הגדולה. זו הייתה שעת עלייתה של גרמניה לגדולה בזירה העולמית. אלה שלחמו בה, ובייחוד אלה שנפלו חלל, היו פטריוטים נערצים. עלייתו של היטלר עוררה חששות בלבבות רבים, והנשיא פאול פון הִינדֶנבּוּרג נראה להם כמתרס שירסן את כוחו של היטלר. למען האמת, הינדנבורג היה היחיד שיכול למלא תפקיד זה, משום ששיעור קומתו ורגשותיו הלאומניים היו נשגבים מעל כל דופי, כיועצו המהימן לשעבר של הקייזר וכפלדמרשל שהביא את הניצחון הגדול על הרוסים בקרב טָנֶנבֶּרג. אפילו היטלר ידע שעליו להתייחס בכבוד לגושפנקה החברתית של הינדנבורג. לכן, כאשר קבע הנשיא שהחוק כפי שנכתב אינו מתקבל על דעתו, שוּנה הנוסח לפי רצונו, כך שהעניק פטור לכמה יהודים: אם עובד השירות הציבורי לא החזיק במעמד של עובד השירות הציבורי ב־1 באוגוסט 1914, עליו להוכיח שהוא ממוצא ארי, או שנלחם בחזית, או שהוא בן או אב של אדם שנפל בקרב במלחמה הגדולה. את ההוכחה יש לתת בהגשת המסמכים הדרושים לצורכי תיעוד (תעודות לידה, רישיונות נישואים של ההורים, מסמכים צבאיים). החרָגות אלה היו לצנינים בעיני הנאצים ובוטלו כעבור שנה, אחרי מותו של הינדנבורג. עוד שנה חלפה, וחוק אזרחות הרייך התקבל בספטמבר 1935, במטרה לא רק לסלק יהודים, לא־רצויים אחרים ומתנגדים פוליטיים ממשרות ממשלתיות, אלא גם לשלול את אזרחותם מכול וכול, לרבות זכות הבחירה. גם החוק הזה היה זקוק לתקנות יישום, ובמסמך הבא, מנובמבר 1935, עשו הנאצים ניסיון נוסף להגדיר "יהודי":

יהודי הוא כל צאצא של שלושה סבים לפחות שהם יהודים מלאים, במה שנוגע לגזע, כאשר סב ייחשב יהודי מלא בלי בדיקה נוספת אם הוא משתייך לקהילה הדתית היהודית.

יש בהגדרה זו שני מרכיבים חשובים. ראשית, הזיקה הלא־פשוטה בין יהדות כגזע המוגדר על־פי דם לבין יהדות כקהילה דתית המבוססת על שיתוף של היסטוריה, מנהגים ופולחנים, ולפיכך אינה בהכרח תוצאה של גורמים ביולוגיים. הנאצים אימצו את רעיון האֶווגֶנִיקָה (השבחת הגזע) הלכה למעשה, והדבר גם שימח וגם הדאיג את אותם מדענים גרמנים שניהלו מיזם אווגני גדול ממדים עוד לפני 1933. הנאצים יצאו מהנחת קיומו של קשר אמיתי בין גזע ודם, ותמכו גם בתוכנית מחקר נמרצת בסֶרולוגיה, חקר הדם. כיוון שכך, המרת הגדרתו של המושג הביולוגי "גזע" אל מונחיו של גורם תרבותי הייתה בעיה ממשית לתיאורטיקאים של הגזע הנאצים. המרכיב השני הוא החלשתה של הגדרת ה"יהודי". אם ההגדרה מ־1933 הייתה עניין של מורשת יהודית כלשהי בשושלת המוצא, הנה ב־1935 אנחנו מוצאים הבחנה בין המושג הכללי "יהודי" לבין מושג היהודי המלא הגזעי, ועוד נוספה קבוצה שלישית של מִישלִינגֶה, יהודים מעורבים בעלי פחות משלושה סבים יהודים:

§5 (2) עוד ייחשב כיהודי מישלינג יהודי שהוא צאצא של שני סבים יהודים מלאים וכן: 1. הוא השתייך לקהילה הדתית בעת שהתקבל החוק, או הצטרף לשורותיה לאחר מכן; 2. היה נשוי ליהודייה בעת שהתקבל החוק, או נישא לה לאחר מכן; 3. הוא צאצא לנישואים שאחד השותפים להם יהודי; ... 4. הוא צאצא של יחסים מחוץ לנישואים עם יהודי... ונולד מחוץ למסגרת הנישואים אחרי 31 ביולי 1936. §6 (1) אין בכל האמור בסעיף 5 כדי להשפיע על דרישות לגבי טוהר הדם החורגות מעבר לאמור בו, כפי שנקבעו בחוקי הרייך או בהוראות של מפלגת הפועלים הגרמנים הנציונל־סוציאליסטית ושלוחותיה.

מישלינגה מִדרגה ראשונה, שהיה להם רק סב יהודי אחד, נחשבו מעתה ארים, ואילו בעלי שני סבים כאלה, מישלינגה מדרגה שנייה, יכלו להיחשב ארים כל עוד לא חל עליהם אף אחד מהתנאים הנוספים. זה תמוה. אחרי שהתבצרו בשלטונם ופיתחו מדיניות ששללה זכויות חיוניות מכל היהודים, ולא רק ממחזיקי תפקידים ממשלתיים, מדוע טרחו עכשיו הנאצים לרופף את הגדרת היהודי? בדיעבד, היו לכך כמה סיבות. ראשית, זה היה חלק מפשרה פוליטית. מנגנון הממשל הגרמני באותם ימים היה שילוב של ממונים חדשים מטעם הנאצים, שהחזיקו בתפקידים בשורות המפלגה, חבו את מקומות עבודתם למפלגה והאמינו בקנאות בחזונו של היטלר, מחד גיסא, לבין ביורוקרטים שעשו את כל הקריירה שלהם בשירות הציבורי והשקפותיהם לא תמיד עלו בקנה אחד עם הנציונל־סוציאליזם, אבל שנים של עבודה מסורה, מומחיותם ו"הדם הטהור" בעורקיהם הכשירו אותם לתפקידיהם, מאידך גיסא. החוק היה אמנם בגדר ניצחון לסיעה הנאצית, אבל השפיעו על ניסוחו גם הגורמים המתונים יותר במשרד הפנים הגרמני. שנית, היו מישלינגה שהנאצים רצו ביקרם – גרמנים שעשו דברים חשובים, ואחרים שיוכלו לשרת בכבוד בצבא (הצורך במגויסים היה נואש) – אף כי רצה המקרה ומעט דם יהודי זרם בעורקיהם. הנאצים יכלו להצדיק זאת בטענה שהחלק הלא־יהודי של אותם אנשים הוא האחראי לסגולות שיוכלו לאפשר להם להגיע לגדולה. היטלר עצמו חשש שמא הוא מישלינג מִדרגה ראשונה בעצמו, מפני שהוא לא ידע מי היה אבי־אביו. הוא ידע שאביו נולד מחוץ לנישואים, אבל שום מסמך לא ציין את שם סבו. יועצו המשפטי של היטלר וידידו האנס פרנק כתב בתא כלא בנירנברג, בעודו מחכה להוצאתו להורג, כי היטלר ביקש ממנו לברר את זהותו של סבו, ומחקריו העלו שהוא היה כנראה יהודי. פרנק חשב שעלה בידו לגלות כי סבתו של היטלר הייתה משרתת בביתה של משפחה יהודית בגראץ, ובן המשפחה בן התשע־עשרה הוא שעיבר אותה.xiv לאחר מכן הוכיחו היסטוריונים שמחקרו של פרנק היה מלא בשגיאות, ומסקנתו הייתה רחוקה מלהתקבל על הדעת. אבל אם היה היטלר מישלינג אם לאו, לא זו השאלה: חשובה העובדה שהוא חשב ברצינות כי בהכרח, הדבר היה משפיע על חשיבתו בדבר זהותה הגזעית של גרמניה. בעיית המישלינגה לא הייתה רק סוגיה מעשית, שכן היא הכבידה מאוד על התיאורטיקאים של הגזע הנאצים. הם נאלצו להתמודד פנים אל פנים עם שאלת לוח השחמט – האם זה לוח לבן עם משבצות שחורות, או לוח שחור עם משבצות לבנות? מי שיש לו שני סבים יהודים ושניים ארים, האם הוא בן הגזע הארי שדמו זוהם באילוחים יהודיים, או שמא הוא יהודי שיש לרוממו מעל שאר היהודים בזכות עוצמתו של גזע האדונים? שאלות כאלה נראות לנו משונות, אך כאשר הבחנות גזעיות מוחלטות מספקות את הקטגוריות הבסיסיות שמהן צומחת השקפת עולמו של אדם, לובשות השאלות הללו חשיבות רבה. תומס קוּן טען שהלשון היא תופעה קיבוצית, וכולנו פועלים בתוך "פרדיגמות" – מערכות של כללים ושל הנחות סמויות המפעמות בתוכה של קהילה לשונית. לשוננו מעצבת את מה שאנחנו חושבים ומציבה לו אילוצים, מפני שהלשון מספקת לנו את המושגים האטומיים המשמשים אותנו להבנת העולם – מושגים שאינם מצויים ברשות הזרים שאינם משתייכים לקהילה הלשונית שלנו. מי שאינו מכיר את חוקי השחמט יתקשה להבין את אופן תנועתו של הפרש, אבל למסוגלים לחשוב בלשון השחמט, אין טבעי מזה. "ברור, ככה נע הפרש." "למה?" "פשוט, כי ככה הוא נע." בעקבות דייוויד הְיוּם, הפילוסוף האהוב על איינשטיין, איינשטיין חשב שאיננו יכולים לגזור את ה"צריך להיות" מן ה"יש", רוצה לומר, אין שום דרך לשאוב עקרונות אתיקה מתוצאות המדע בדומה לכך, הבחנות גזעיות מוחלטות היו סבירות לחלוטין בעיני הנאצים. זאת ועוד, מתפיסתם הבסיסית נבע בהכרח שאפשר לדרג גזעים לפי מידת השלמוּת שלהם. אבל הדבר הוליד גם מבוך פילוסופי, חידת פרדיגמה. אם הגזע מצוי בדם, הרי די בטיפה אחת של דם יהודי כדי לעשות את האדם יהודי. אבל המשמעות היא שדם יהודי חזק יותר מדם ארי. מצד שני, הדם הארי נעלה יותר, ולפיכך חזק יותר. אם כך, כיצד יכולה העליונות הגזעית הארית לעלות בקנה אחד עם השאיפה לטוהר הדם? יצירת הקטגוריה מישלינג נועדה, בין השאר, לנסות ולחמוק מבעיה זו. אבל ההגדרה החדשה הזאת לא שינתה מאומה מבחינתו של איינשטיין. אמו פאולינה קוך הייתה בת להורים יהודים, יוליוס ויֶטֶה קוך, ואילו אביו, הרמן איינשטיין, היה בנם של אברהם והלנה איינשטיין, שניהם בני הקהילה היהודית הוותיקה שהתגוררה מאז אמצע המאה התשע־עשרה בעיירה בּוּכָאוּ הסמוכה לאוּלְם, שם נולד אלברט. לפי אמות־המידה של זמנו, הואיל וכל ארבעת סביו של איינשטיין היו יהודים, גם איינשטיין היה יהודי. לעומת זאת, רבים מאלה שהנאצים סיווגו אותם כיהודים התפלצו כשנודע להם הדבר, משום שלא חשבו את עצמם ליהודים. הם המירו את דתם, ורבים גם שינו את שמותיהם למשהו שלא נשמע יהודי. אצל יהודי גרמניה ואוסטריה באותם ימים, תחושת ההשתייכות התרבותית מכוח אזרחותם הייתה הרבה יותר חזקה מאשר תחושת מורשתם הדתית. הם חשבו על עצמם כעל גרמנים ואוסטרים בראש ובראשונה, לא כעל יהודים.

לייזה מייטנר

לייזה מייטנר

מקרה מאלף מציג סיפורה של ליזֶה מַייטנֶר, הראשונה שהבינה כי משוואתו המפורסמת של איינשטיין, E = mc2, אכן ישׂימה לטבע. מייטנר נהגה לנגן בפסנתר בעוד איינשטיין מנגן בכינור בביתו של חתן פרס נובל מקס פּלַנק, כל אימת שפלנק – פסנתרן מעולה בעצמו – סירב לנגן. מייטנר, בת למשפחה יהודית חילונית בווינה, התגלתה במהירות כאישיות מבריקה; היא ישנה עם ספר מתמטיקה תחת כרהּ כשהייתה בת שמונה. ב־1905 הגישה דיסרטציה לאוניברסיטת וינה על הקשר בין מוליכות החשמל ומוליכות החום של חומרים מסוימים, ונעשתה האישה השנייה שקיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטה זו. אבל הדוקטורט לא הבטיח לה משרה אקדמית, דבר ששום אישה לא השיגה מעולם באוסטריה. היא ניסתה ללמד בבית ספר לבנות, אבל זה לא התאים לה. היא עבדה באופן לא־רשמי אצל שטפן מאייר, פיזיקאי שהתעניין ברדיואקטיביות, התחום שבו נהנתה הפיזיקאית המצליחה ביותר של התקופה, מארי קירי, מיתרון – בדמות בעל מבוסס היטב – במאבקה עם האפליה ששררה עדיין בעולם המדע בתחילת המאה העשרים. במעבדתו של מאייר עשתה מייטנר עבודה טובה על פיזור חלקיקי אלפא המסתוריים ופרסמה את ממצאיה בכתב־עת יוקרתי, Physikalische Zeitschrift. אז עשתה מייטנר שני דברים שעזרו לה לקבל משרה אקדמית. ראשית, היא עקרה מאוסטריה לגרמניה. שם, בעת ששמעה את הרצאותיו של פלנק, פגשה ב־28 בספטמבר 1907 את אוטו הָאן, שעסק גם הוא ברדיואקטיביות, והזמין אותה עד מהרה לעבוד כעוזרת המחקר שלו. היא קיבלה אמנם תפקיד במעבדתו של האן, אבל לא יכלה להיכנס לתוכה, מפני שהכניסה לבניין הכימיה הייתה אסורה מכול וכול על נשים, מחשש ששערן יתלקח. האן ניהל משא ומתן והגיע להסדר שהתיר למייטנר להיכנס לנגרייה שבמרתף הבניין, שם כבר החל בניסוייו. הדבר השני שעשתה היה המרת דת. שנה ויום אחרי שפגשה את האן, הוטבלה מייטנר לנצרות בכנסייה הפרוטסטנטית האֶוָונגֶלית. מייטנר והאן, שהיו עתידים לקרוא זה לזה "אחי" ו"אחותי", עבדו יחדיו כשווים ופרסמו בשפע; במיוחד חקרו את קרינת ביתא, שהייתה מובנת עוד פחות מאלפא. כשעבודתם זיכתה את האן בהזמנה להצטרף למכון הקייזר וילהלם לכימיה, מוסד עתיר מימון, הוזמנה גם מייטנר – אבל רק כאורחת בלא תשלום. למרות המוניטין שיצאו לה ותרומותיה לקידום המדע, היא לא הועסקה כעובדת מן המניין, בטרם מינה אותה פלנק להיות עוזרת לפרופסור תחתיו – האישה הראשונה שקיבלה תפקיד מעין זה בפרוסיה. מעמדו הרם של פלנק וקשריה עמו הביאו בסופו של דבר למינויה כעמיתה מן המניין במכון הקייזר וילהלם, לצד האן, ב־1913. תזת הדוקטורט של איינשטיין בדקה את הסטטיסטיקה של ערבוב, לדוגמה, המאפשרת לנו לדעת כמה זמן עלינו לבחוש את הקפה כדי להביא לפיזור אחיד של החלב בתוכו האחראי למינוי זה היה פלנק, והדבר אומר רבות: לא רק משום שהוא היה מדען בקנה־מידה היסטורי, אלא גם מפני שהיה ידוע ומפורסם כשמרן, בפוליטיקה כבחייו האישיים. בינו לבין איינשטיין שררו יחסים עמוקים של חיבה והערצה הדדית, אם כי השניים היו שונים איש מרעהו ככל שניתן להעלות על הדעת. איינשטיין תיעב את נוקשותה של מערכת החינוך הגרמנית, ואילו פלנק עלה כפורח בתנאים של משמעת בלתי־מעורערת. בגדיו היו מעומלנים ונוקשים כמוהו עצמו, ועבודתו במשך שעות של עמידה לפני שולחן כתיבה גבוה, טיולי הבריאות היומיים שלו ואימוניו בפסנתר, תוזמנו בדיוק של דקה. פלנק היה לאומן בלב ונפש ששאף לקדם את המדע, לא את זכויות האישה. לכן, כשהגיעה מייטנר והתייצבה לפניו, ברור שהוא לא ביקש לחולל מהומות פוליטיות, אלא פשוט להעסיק עוזרת כישרונית.

מייטנר והאן עובדים יחד במוסד על שם הקיסר וילהלם, 1913

מייטנר והאן עובדים יחד במוסד על שם הקיסר וילהלם, 1913

עם פרוץ המלחמה הגדולה ביקשה מייטנר את רשות הממשלה להפוך את מכון הקייזר וילהלם לבית חולים צבאי, אך בקשתה נדחתה. לכן נעשתה אחות וטכנאית רנטגן, בניצול מומחיותה בתחום זה. היא שירתה בצבא האוסטרי במתקן ליד החזית הרוסית, שם חזתה בזוועה בפצועים ובגוססים, ואילו האן גויס על־ידי ידידו היקר של איינשטיין, פריץ הָאבֶּר, לסייע במאמציו לפיתוח הנשק הכימי הראשון. אחרי המלחמה חזרה מייטנר לעבוד עם האן, ואחר־כך קיבלה מעבדה משלה במכון הקייזר וילהלם. השניים המשיכו לעלות בסולם האקדמי, וכשפינה האן את מקומו בראשות המכון כדי לעשות שנה באוניברסיטת קורנל בארצות הברית, ב־1933, שימשה מייטנר כממלאת מקומו. אבל עמדתה הבכירה, מחויבותה לגרמניה ולמאמץ המלחמתי, ואפילו התנצרותה, לא יכלו להצילה מציפורני הנאצים שהקיפו אותה מכל עבר. עוצמתם הפוליטית המשולבת של האן ופלנק לא הספיקה למניעת הטיהור, והנאצים ביטלו את זכויותיה באוניברסיטת ברלין במסגרת החוק לשיקום השירות הציבורי. היא פוטרה מתפקידה באוניברסיטה, אך מכיוון שהמכון היה מוסד עצמאי, היה ביכולתה לשמור על תפקידה בו. תוקף דרכונה האוסטרי של מייטנר פקע, והנאצים סירבו להרשות לה לצאת לחו"ל. ב־1938 ברחה מייטנר להולנד והלאה לשוודיה, ולשם שלח אליה האן את תוצאות ניסוייו באורניום. מרחוק, למראה הנתונים הגולמיים ותו לו, הבינה מייטנר מה השיג האן. הוא תיעד, לראשונה, את ביקוע האטום. האנרגיה שמדד נבעה ממסה, לפי נוסחת איינשטיין E = mc2. על עבודה זו קיבל האן את פרס נובל בכימיה לשנת 1944, אבל מייטנר לא זכתה בו. התנצרותה של מייטנר הייתה בלב שלם; זו לא הייתה העמדת פנים פוליטית לשם רווח אישי. היא ראתה את עצמה כנוצרייה, וגם רוב הנוצרים היו רואים אותה כאחת משלהם, משום שנצרות היא עניין של אמונה, והיא הייתה אדוקה באמונתה. אבל בעיני הנאצים, היא הייתה יהודייה. זה היה דבר שאיינשטיין היטיב להבינו, שכן הוא התייחס בספקנות מרובה להמרות הדת הללו, כמו לכל שאר הניסיונות להתחבב על הגרמנים הארים או להרשימם. יהודי גרמניה, טען, סובלים מחולשה, מחוסר ביטחון הדוחף אותם להיות יותר גרמנים מהגרמנים, והוא בז להם על כך. ב־1920 הוזמן איינשטיין להשתתף בשולחן עגול על אנטישמיות באקדמיה, מטעם ארגון שהתקרא "אזרחים גרמנים בני דת משה". השם הרגיז את איינשטיין, משום שתיאר את היהדות כאמונה בלבד, ומשום שזלזל בעקיפין ביהודי אירופה המזרחית, העניים יותר, בכך שחבריו ראו עצמם בראש ובראשונה כאזרחי גרמניה. איינשטיין עזב את גרמניה בנעוריו, בשאט־נפש עמוק כלפי הלהט הלאומני שסחף את הארץ, ובסופו של דבר הגיע לשוויצריה, שם חש – לראשונה בחייו – כבתוך שלו. ציריך של השנים שבהן עוצבה אישיותו של איינשטיין הייתה עיר קוסמופוליטית להפליא. יהודים ונשים נהרו שמה מרוסיה כדי לנצל את ההזדמנויות לרכישת השכלה שנשללו מהם בבית. חבריו הקרובים ביותר באוניברסיטה באו מכל רחבי אירופה המרכזית, מרומניה, מהונגריה ומסרביה. אחד הפרופסורים הדגולים שלימדו את איינשטיין היה יליד שטעטל ליטאי. הרוח המהפכנית שספג איינשטיין בצעירותו הייתה חדורה בהשקפת עולם רב־תרבותית, בתסיסה ובחיים של קהילת זרים המבקשים דרך חדשה. לכן, כשהוזמן איינשטיין לשאת דברים באוזני האזרחים הגרמנים בני דת משה, הוא הרעיף בוז על ניסיונם לרומם את עצמם בהדגשת צביונם הגרמני: יותר הדרת כבוד ועצמאות בשורותינו שלנו! כל עוד לא נרהיב עוז לראות את עצמנו כאומה, כל עוד לא נכבד את עצמנו, לא נוכל לזכות בכבוד מאת זולתנו, הדבר חייב להתחיל בנו והשאר יבוא מאליו... כיצד יכולים ה"ארים" לרחוש כבוד למלחכי פנכה שכאלה? המנסה להתכחש למראית עין לזהותו שלו לא יינצל כך מדיכוי, טען איינשטיין, אלא רק יישאר בגדר נדכא נטול כבוד. בעיני הנאצים, יהדות הייתה עניין של דם ולא של דת. אבל כמובן, יהדות היא דת. לכן נוכל להגדיר את היותו של אדם יהודי בשתי דרכים נוספות: "יהודי תֵיאִיסטי" הוא מי שמאמין באלוהי אברהם, יצחק ויעקב, ו"יהודי שומר מצוות" הוא מי שמבצע את מצוות הפולחן היהודי, בלי קשר לאמונתו. איינשטיין גדל בבית חילוני לגמרי. הוריו אפילו שלחו אותו לבית ספר קתולי בשם פֶּטֶרשוּלֶה במינכן, לשם עברה המשפחה שנה אחרי הולדתו; בקרב כל בני כיתתו, הוא היה היחיד ממוצא יהודי. ממוריו בפטרשולה טעם איינשטיין לראשונה את טעמה של אנטישמיות. כמי שאהב תמיד להיות העומד מן הצד, היה מנוי וגמור עם איינשטיין לדאוג לכך שאם הכול רואים אותו כילד היהודי, הוא יהיה גם יהיה הילד היהודי. הוא כתב על התקופה הזאת בביוגרפיה שלו: "הגעתי – למרות העובדה שהייתי בן להורים (יהודים) לגמרי לא־דתיים – לדתיות עמוקה." הדחף הזה קיבל משנה תנופה כשהחליטו הוריו של איינשטיין, בחששם מפני לימודי הדת שהטילה המדינה כחובה, להזמין קרוב משפחה קשיש שייתן לו שיעורים פרטיים ביהדות, כדי לתת לאלברט הצעיר תחושה כלשהי של המסורת שאליה הוא משתייך. במשך כמה שנים, תחושה זו הייתה עזה מאוד. הוא סירב לאכול בשר חזיר, שמר על "מצוות הדת לכל פרטיהן ודקדוקיהן", והמציא מזמורי תהילים קטנים לשיר לעצמו בדרך לבית הספר. אלברט איינשטיין הצעיר נעשה גם יהודי תיאיסטי וגם שומר מצוות.

פאולינה קוך (איינשטיין), אמו של אלברט איינשטיין

פאולינה קוך (איינשטיין), אמו של אלברט איינשטיין

אך כעבור כמה שנים הגיע אורח אחר, ושם קץ בחטף לשלב הדתי בחייו של איינשטיין. לפי מסורת שראשיתה בשטעטל, היה נהוג להזמין סטודנט יהודי מקומי לארוחת ערב אחת לשבוע, מפני שסטודנטים – אז כהיום – היו נזקקים בדרך־כלל, גם מהבחינה הכספית וגם מבחינת הצורך בארוחה ביתית טובה. מקס טַלמֵיי היה סטודנט לרפואה ואורח שבועי קבוע על שולחנה של משפחת איינשטיין. כדי לגמול למארחיו, הוא נהג להביא ספרים לבנם. אחד מהם היה ספר גיאומטריה. בגיל 12 התנסיתי בפלא שני, שונה לגמרי בטיבו: ספר קטן על גיאומטריית המישור של אֶוְוקלִידֶס, שהגיע לידי בתחילת שנת הלימודים. היו בו אמירות, כמו לדוגמה חיתוך שלושת הגבהים של משולש בנקודה יחידה, שגם אם בפירוש לא היו ברורות מאליהן, בכל זאת היה אפשר להוכיחן בוודאות כזו ששום פקפוק לא בא בחשבון כלל ועיקר. הבהירות הזו, הוודאות הזו, הטביעו בי רושם בל־יתואר. כך נהפכו המתמטיקה והמדע, הודות לספרים הפופולריים שהביא עמו מקס טלמיי, לאבן הפינה של התייחסותו ליקום, והסיטו את אמונתו הלאה מאלוהי אברהם, יצחק ויעקב. לימים כתב איינשטיין:

עמדתי בנוגע לאלוהים היא עמדת האגנוסטיקן. אני משוכנע שהכרה נלהבת בחשיבות הבסיסית של עקרונות מוסריים לשיפור החיים ולעילוּיָם אינה זקוקה לרעיון של מחוקק, במיוחד לא של מחוקק הפועל על בסיס של שכר ועונש.

אין אלוהים, אין חיים אחרי המוות. בעת שעבד על תורת היחסות, לא היה עוד איינשטיין יהודי תיאיסטי, או שומר מצוות. ולמרות זאת ראה איינשטיין המבוגר את עצמו כאדם דתי. ראוי להדגיש כי בכתביו, המילה "דתי" אינה חד־משמעית. איינשטיין השתמש בה בשלושה מובנים שונים. ראשית, בעיני איינשטיין, המילה התייחסה לדת מאורגנת ולתיאולוגיה שלה. במובן זה, כפי שראינו, איינשטיין שלל במפורש ולחלוטין את תפיסת האל האישי, ולא עמד בקשר עם שום קהילה דתית. שנית, איינשטיין השתמש במילה זו כשם נרדף למוסר. איינשטיין קיבל את ההבחנה הפילוסופית בין עובדות לבין ערכים, המשתמשים בשני סוגים שונים לגמרי של פסוקים. הסוג האחד תיאוּרי, ובא ללמדנו כיצד הם הדברים. השמים כחולים. העשב ירוק. האור מתעקם בקרבת גופים בעלי מסה. "פסוקים עובדתיים" כאלה הם משפטיו של המדע. הסוג השני של פסוקים אומר כיצד צריכים הדברים להיות, כיצד עלינו לנהוג – אם כאלה הם הדברים באמת ואם לאו, אם כך אנחנו נוהגים באמת ואם לאו. כבד את אביך ואת אמך. לא תגנוב. לא תנהל השמדה שיטתית של מיעוטים ושל מתנגדים פוליטיים. "פסוקים ערכיים" כאלה הם מרשמים לפעולה, הבאים לומר לנו מה לעשות, לא מה עשינו או לא עשינו. בעקבות דייוויד הְיוּם, הפילוסוף האהוב על איינשטיין, הוא חשב שאיננו יכולים לגזור את ה"צריך להיות" מן ה"יש", רוצה לומר, אין שום דרך לשאוב עקרונות אתיקה מתוצאות המדע. שום כמות של ידע על הווייתם של דברים לא תכוון אותנו אל הדרך שבה הדברים צריכים להיות. הואיל והתחום הנורמטיבי הזה מנותק מעל המדע, ומכיוון שמערכות דתיות נוטות לצרף כללי התנהגות לדיוניהן ההיסטוריים ולמרכיבים העל־טבעיים שלהן, איינשטיין שייך את המוסר לנחלתה של הדת, במובן הליברלי. אין זאת אומרת שהוא חשב כי המוסר מבוסס על רצונותיו של אל מחוקק, או בעצם על כל יסוד מטאפיזי אחר. יש לתפוס שאלות של טוב ורע כ"עניין אנושי לחלוטין, אם כי החשוב ביותר בתחום האנושי". את ההתנהגות האתית של האדם יש לבסס בפועל על רגשי ההשתתפות, על החינוך ועל הקשר החברתי; אין היא זקוקה לבסיס דתי. עגומים היו פני הדברים אילו צריך היה לרסן את בני האדם רק באמצעות פחד מעונש ותקווה לגמול אחרי המוות. ובכן, גם אם דתו של איינשטיין הייתה אתית, אל לנו לחשוב שהיא הייתה חדורה בתחושה של דת, שכן איינשטיין שלל את המושג התקני הזה. המובן השלישי שייחס איינשטיין למילה "דת" היה "הדת הקוסמית" שלו עצמו, שנתפסה בעיניו כחתירה לגילוי החוקים שלפיהם היקום מושל בעצמו – גישה שנראתה לו קשורה במהודק לעמדתו של הפילוסוף בן המאה השבע־עשרה ברוך שפינוזה, יהודי שרבני אמסטרדם הטילו עליו חרם ככופר בעיקר, לדעתם. שפינוזה, לטש עדשות במקצועו, ראה את עבודתו כהשלמה לעבודתו של רנה דקארט, שביקש לנסח מחדש את כל הידע האנושי לפי מה שנקראה בפיו "גישת הגיאומטריקאי", תוך שימוש בהוכחות היסקיות (דדוקטיביות) מעין אלה שאנחנו מוצאים בגיאומטריה האווקלידית. יצירת המופת של שפינוזה, אתיקה, נראית במכוּון כמו הגיאומטריה של אווקלידס, עם משפטים ממוספרים, הוכחות והסברים על דרכי הסקתם מתוך הגדרות, אקסיומות ומשפטי עזר. לוגיקה, בעיני שפינוזה, אינה עניין של סגנון ביטוי ותו לא; תחת זאת, היא מהווה מכלול של עקרונות שליטים החיוני לניהול המציאות. מה שקורה חייב לקרות. אין מקריות. אין מזל. אין רצון חופשי. יש רק כורח. חוסר החופש הזה חובק גם את אלוהים, היכול לעשות רק את מה שמצווה הלוגיקה של טבעו. בכך נעשה האל עבד דטרמיניסטי של הלוגיקה. זו הייתה ההשקפה שצרמה את עיניהם של אנשי הדת, יהודים כנוצרים. שפינוזה הפנתיאיסט טען שאלוהים אינו ישות נפרדת שבראה את היקום, אלא אלוהים הוא־הוא היקום. כל הדברים הם ביטויים של האלוהות. השמים והארץ, בעלי־החיים ובני־האדם, כולם לא נבראו על־ידי אלוהים, אלא הם היבטים של אלוהים.

חוץ מאלוהים שום עצם אינו נמצא ואינו יכול להיות מושג (לפי א: 14), כלומר (לפי א: הג 3), [חוץ מאלוהים] אין שום דבר הנמצא בתוך עצמו ומושג באמצעות עצמו. אולם (לפי א: הג 5) אופנים אינם יכולים להימצא ולא להיות מושגים בלי עצם; מכאן שהאופנים יכולים להימצא רק בתוך הטבע האלוהי ולהיות מושגים רק באמצעותו. ואולם (לפי א: אק 1), מחוץ לעצמים ולאופנים לא מצוי שום דבר; יוצא שבלי אלוהים שום דבר אינו יכול להימצא ולא להיות מושג. מ.ש.ל. ... אני, מכל מקום, הוכחתי במידה מספקת – לפחות לפי הערכתי שלי – ששום עצם אינו יכול להיווצר או להיברא על ידי עצם אחר (ראו א: 6 נ, א: 8 ע 2), ולאחר מכן הוכחנו במשפט א: 14 כי שום עצם מחוץ לאלוהים אינו יכול להימצא ולהיות מושג; ומכאן הסקנו שהעצם המתפשט הוא אחד התארים האינסופיים של אלוהים. אין אנו אנשים שנבראו על־ידי אלוהים עם נשמות נצחיות, העתידות לעמוד למשפט לפני אלוהים או לחזור לתחייה עלי אדמות. אנחנו פשוט היבטים של הוויית האלוהים. ראיית עצמים חומריים כדברים בדידים ועצמאיים היא בדיה. עולם הישויות והפרטים שעליו אנחנו נוהגים לדבר – ושעליו מבוססת השקפת העולם היהודית־נוצרית־מוסלמית – הוא עולם כוזב. יש רק אלוהים, אלוהים הוא הכול, ואלוהים מתנהל כדרך שאלוהים חייב להתנהל מכוח הלוגיקה המוחלטת שהוא משועבד לה.

איינשטיין, כפליט גם הוא מפני התיאולוגיה היהודית וכאוהב ותיק של הגיאומטריה האווקלידית, מצא את הפנתיאיזם של שפינוזה ראוי להתפעלות. במברק לרב הרברט גולדסטין, שצוטט בניו יורק טיימס, כתב איינשטיין: "אני מאמין באלוהי שפינוזה המתגלה בהרמוניה הסדורה של כל היש, ולא באל שמתעסק בגורלותיהם ובמעשיהם של יצורי אנוש." איינשטיין הרחיב את הדיבור על אמונתו זו במסה שחיבר, "כיצד אני רואה את העולם":

החוויה היפה ביותר שיכולים אנו לחוות היא המסתורי. זהו רגש היסוד העומד בערש האמנות והמדע האמתיים. מי שאינו מכירו ואינו יכול עוד להשתאות ולהשתומם הוא בבחינת מת שעיניו כבויות.

חוויית המסתורי, גם אם הייתה מעורבת באימה, היא שיצרה את הדת. הידיעה בדבר קיומו של משהו שאין אנו יכולים לרדת לעומקו, התחושה של גילוי התבונה העמוקה ביותר והיופי הקורן ביותר, הנגישים לתודעתנו רק בצורותיהם הפרימיטיביות ביותר – ידיעה זו ותחושה זו הן הדתיות האמתית; במובן זה ורק במובן זה שייך אני לאנשים בעלי דתיות עמוקה. איני יכול לדמיין לי אל הגומל ליצירי בריאתו ומעניש אותם. אל שיש לו בכלל רצון מהסוג שאנו עצמנו חווים.

עטיפת הספר

עטיפת הספר

לאיינשטיין, אלוהים היה ספר לימוד הפיזיקה המושלם: היקום קיים ופועל לפי עקרונות דטרמיניסטיים לחלוטין. אם מצויה תחת ידכם המערכת המתאימה והשלמה של משוואות דיפרנציאליות, תוכלו להציב את ערכי כל המשתנים של המציאות ולקבוע את מצבו המדויק של היקום בכל רגע בעתיד או בעבר. מצב המציאות בכל רגע נתון הוא עובדה שאינה ניתנת לשינוי, הנובעת בהכרחיות קשיחה מחוקי הטבע שאינם משתנים וממצב היקום ברגע הקודם. איננו יודעים את החוקים האלה ואיננו יכולים למדוד בדיוק מושלם את כל הגדלים, אבל תחושת היראה הממלאת אותנו כשאנחנו ניצבים בפני פעולתו של יקום מובנֶה בשלמות, היא המניעה אותנו לנסות ולחשוף את דמותם של העקרונות השליטים הללו, באמצעות המדע. הדחף הדתי הוא הפליאה המפעמת בנו לנוכח אינסופיותה של המציאות והאלגנטיות של הפשטות ההרמונית המושלת במורכבותהּ הסבוכה. המדע, החתירה להבנת צביונה הסדור של המציאות, הוא לב הדת הקוסמית של איינשטיין. הוא מצא כי הסדר האוניברסלי הזה משתקף בתורת היחסות שלו. גרסתה הראשונה, תורת היחסות הפרטית, איחדה את המכניקה (התיאוריה של התנועה) עם ההסברים הטובים ביותר שהיו אז בידי המדענים לחשמל, למגנטיות ולאור, ויצרה תפיסה חדשה של מושגי היסוד – מרחב, זמן, תנועה, מסה ואנרגיה – המאפשרת לנו לצפות בפעולת המציאות באורח מגובש יותר מכל מה שהתקיים לפני־כן. הגרסה המורחבת, תורת היחסות הכללית, הוסיפה לתמונה זו את הכבידה, באורח שהפך את יריעת המרחב־זמן המשולבת לשדה גמיש העומד בקשרי פעילות גומלין עם המסה והאנרגיה ברחבי המרחב והזמן. השימוש שעשה איינשטיין במושג השדה איחד את כל הדברים וקישר ביניהם, באורח שהוכתב במלואו על־פי משוואות אלגנטיות. הדת הקוסמית הייתה תמונה מנחה, מכלול של הנחות מטאפיזיות על טיבו הבסיסי של היקום, שאומת יותר ויותר ככל שהתקדם איינשטיין בדרכו. אבל המציאות שהייתה כה יקרה ללבו קראה תיגר על הדטרמיניזם שקיבל בירושה מתמונת העולם האווקלידית של שפינוזה. מכניקת הקוונטים נשאה את הפיזיקה אל מעבר לאיינשטיין, שהלצתו הדתית המפורסמת ביותר, "אלוהים אינו משחק בקובייה עם היקום", הייתה תגובה על צביונה של מכניקת הקוונטים, ההסתברותי מעיקרו. מכניקת הקוונטים היא תיאוריה שהתפתחה מתוך חקר האטום. מאז ומתמיד הנחנו כי טבעם של הדברים הפועלים בעולם שאנחנו רואים סביבנו ביומיום חייב להיות טבעם של הדברים הפועלים בכל אתר ואתר. תורת היחסות של איינשטיין הראתה כי אין זה כך, כאשר מדובר בדברים גדולים מאוד או מהירים מאוד. מכניקת הקוונטים הראתה שאין זה כך גם כאשר מדובר בדברים קטנים מאוד. תיאוריות פיזיקליות מתחילות במה שנהוג לכנות "מִשתנֵי מצב". אלה הם גדלים שערכיהם מתארים את מצבה של מערכת כלשהי. אם אני רוצה להבין את התנהגותה של קופסה שמתרוצצים בתוכה כדורי פינג־פונג, אני צריך לדעת את מסותיהם, את מקומותיהם, את מהירויותיהם ואת כיווני תנועתם ברגע נתון כלשהו. מה שמבדיל את התכונות האלה משאר תכונותיהם – צבע הכדורים, תאריך התצפית או שם הנעורים של אמו של הצופה – הוא הופעתן במה שנקרא בפי המדענים "משוואות המצב", הכללים המתמטיים המושלים בתנועותיהם של כדורי הפינג־פונג בתוך הקופסה. הדטרמיניזם של הדת הקוסמית של איינשטיין שקול כנגד אמונה שבכל רגע יש לכל משתנה מצב ערך מסוים לחלוטין, ושיש מערכת של משוואות מצב מוחלטות שלפיהן מתפתח בהכרח היקום כולו, כמערכת, לאורך הזמן. במכניקת הקוונטים, משוואת המצב היא משוואת שרדינגר, הקרויה על שמו של הפיזיקאי האוסטרי ארווין שׁרֵדִינגֶר. יש בה משתנה מצב שסימנו האות היוונית פְּסִי, ונהוג לקרוא לה "פונקציית גל", מפני שמשוואת שרדינגר נראית כמו המשוואה השולטת בהתנהגויותיהם של גלים מכל סוג ומין. אבל מה מודד, ומה מחולל את הגלים? אין תשובה טובה אף לאחת משתי השאלות האלה, ולכן נהג איינשטיין לקרוא לה "פונקציית פסי", וסירב לייחס את השם "גל" למשהו שאינו ראוי להיקרא כך. מכניקת הקוונטים גורסת כי כאשר איננו מתבוננים במשהו, אין לו מקום יחיד ומוגדר במדויק. הוא שרוי במצב סופרפוזיציוני של הימצאות בכל מקום אפשרי שיש ביכולתו להימצא בו. נשגר פוֹטוֹן, חלקיק של אור, לעבר לוח מתכת מוצק שיש בו שני חריצים, אחד מימין ואחד משמאל. אם נביט במרקע שהוצב מעבר ללוח המתכת, ולא נבדוק דרך איזה חריץ מן השניים עובר הפוטון, משוואת שרדינגר תאמר לנו שהפוטון מצוי תמיד בסופרפוזיציה של מעבר דרך החריץ הימני עם מעבר דרך החריץ השמאלי – אף־על־פי שאין שום אפשרות לפצל פוטונים. פשוט אי־אפשר לבקע פוטון לשניים, ובכל זאת מתברר, מתבניות הפסים הכהים והבהירים לסירוגין שאנחנו רואים במרקע, כי אנחנו יכולים לקבוע, כעובדה, שכל פוטון אכן עבר דרך החריצים משמאל ומימין בעת ובעונה אחת. הסיבה היא שתבנית הפסים שאנחנו רואים – המזכירה את פסי הזברה – יכולה להופיע רק כאשר שני דברים (שמתנהגים כמו גלים) מתחברים זה עם זה או מחוסרים זה מזה. אבל אם נוסיף למערכת גלאי פוטונים, או־אז יקרה משהו משונה באמת ובתמים. מרגע שאנחנו מתחילים לבדוק דרך איזה חריץ עבר כל פוטון, מתחוללים שני שינויים גדולים. ראשית, תמיד נראה את הפוטון במקום מוגדר: תמיד הוא יירשם כמי שעבר דרך החריץ השמאלי או הימני. את מצב הסופרפוזיציה, שבו הוא עובר דרך שני החריצים בעת ובעונה אחת, איננו רואים כלל ועיקר. למן הרגע שבו אנחנו מתחילים לבדוק דרך איזה חריץ עובר הפוטון, הפוטון עובר דרך חריץ אחד בלבד. שנית, הפסים האומרים דרשני נעלמים מהמרקע, ואת מקומם תופסים הבזקים פזורים באקראי – מה שהיינו מצפים לראות אם כל חריץ מעביר את החלקיקים כמו כדורי מקלע, בזה אחר זה. משוואת שרדינגר, עם צירוף הערכים המשונה שלה, חלה על מערכת בוודאות מוחלטת עד לעצם הרגע שאנחנו מביטים בה, שאז המערכת עוזבת באופן בלתי־מוסבר את הצירוף הסופרפוזיציוני שלה, וקורסת בן־רגע לאחד מהערכים הניתנים לצפייה. ובכן, משוואת שרדינגר היא חוק טבע שחל על היקום רק כשאיננו צופים בו. הדבר אינו מתיישב היטב עם עיקרי הדת הקוסמית של איינשטיין. אבל העניינים עוד ממשיכים להידרדר הלאה, כי כאשר הפוטון קורס מהצירוף הסופרפוזיציוני למקום יחיד (החריץ הימני או השמאלי), אין ביכולתנו לדעת – בשום פנים ואופן – איזה מצב יהיה זה מבין השניים. גם אם תתנו לי את כל המידע שאפשר להשיג, התיאוריה אינה יכולה לקבוע אם יהיה זה ימין או שמאל. יש לפנינו אירוע אקראי לגמרי, שאינו כפוף לשום כלל דטרמינסטי. אין זאת אומרת שכל ההימורים יהיו בעלי סיכויים שווים. המקדמים שבין אפס לאחת הצמודים לערכים במצב הסופרפוזיציה, מתברר, מספקים לנו את ההסתברות לקבלת ערך זה או אחר של התכונה הנצפית. אפשר להתקין את הדברים כך שהמקדמים ינבאו כי במחצית הפעמים יעבור הפוטון דרך החריץ השמאלי, ובמחציתן – דרך הימני. אבל בכל תצפית יחידה, אין שום אפשרות בכלל לדעת מה יקרה. ההסתברות הזו שאינה ניתנת לצמצום, החשובה כל־כך למכניקת הקוונטים, היא שכה הרעישה את איינשטיין. לאו דווקא עצם השימוש בהסתברויות. איינשטיין היה אמן המתמטיקה של המקריות. תזת הדוקטורט שלו בדקה את הסטטיסטיקה של ערבוב, לדוגמה, המאפשרת לנו לדעת כמה זמן עלינו לבחוש את הקפה כדי להביא לפיזור אחיד של החלב בתוכו. תרומותיו למכניקה הסטטיסטית – המדע העוסק בתכונותיהם של אוספים בעלי מספר גדול מאוד של עצמים, כך שאנחנו יכולים לומר משהו משמעותי על השלם בלא שנצטרך לחשב כל אחד ואחד ממרכיביו – היו מרשימות ביותר. במקרים מהסוג שאיינשטיין טיפל בו, יש המוני דברים שפועלים אלה על אלה – כה רבים עד שאין ביכולתנו לפתור את המשוואות המושלות בפעולות הגומלין הללו, מפני שהן נעשות מסובכות מדי. כל שאנחנו יכולים להשיג הוא קירובים סטטיסטיים, ואת זאת עשה איינשטיין במיומנות שאין שנייה לה. במקרים שהיו לרוחו של איינשטיין, אנחנו משתמשים בהסתברויות משום שפשוט אין ביכולתנו להתמודד עם החישובים של ההתרחשויות הדטרמיניסטיות הממשיות שביסוד הדברים. הטלת מטבע, לדוגמה, אינה אירוע אקראי ממש. נניח שידועים לנו משקל המטבע, צורתו, עוצמת ההטלה והנקודה בשפת המטבע שעליה הופעל הלחץ, מהירות הרוח וכיוונה, גובה ההטלה, וכן הלאה. אם אנחנו יודעים את כל המשתנים האלה, המרובים במידה אינסופית, למראית עין, אנחנו יכולים לנבא את התוצאה בוודאות מוחלטת. אבל המשתנים האלה כה רבים, ואיננו יודעים את הערך המדויק של אפילו אחד מהם בעת שאנחנו שואלים "עץ או פלי?" לכן, חוסר הידיעה שלנו הוא המשַׁווה לאירוע מראית־עין של מקריות. אבל במכניקת הקוונטים, ההסתברות אינה ניתנת לצמצום; אין שום חישוב מכניסטי ודטרמיניסטי, תהיה רמת המורכבות שלו אשר תהיה, ביסוד קריסתה של פונקציית הגל. האירוע הזה הוא פשוט אקראי במלוא מובן המילה – גם כאשר אנחנו יודעים את כל מה שניתן לדעת על המערכת. כך מכול מקום אמרו חסידי מכניקת הקוונטים, ואיינשטיין התנגד בחריפות לפרשנות הזאת של סמליה המתמטיים של התיאוריה.משוואת שרדינגר נכונה עד היכן שהיא מגיעה, אמר איינשטיין, אבל אין היא מרחיקה לכת די הצורך. כשם שמשוואות המכניקה הסטטיסטית שלו היו רק תחליפים פרגמטיים למשוואות הממשיות והמורכבות יותר המושלות בפרטי המצב המציאותי, כן במכניקת הקוונטים, טען איינשטיין בלהט, חייבים להיות משתנים נסתרים – גדלים חדשים שיש צורך למדוד אותם, ואילו רק ידענו מה הם, היינו יודעים בוודאות דרך איזה חריץ יעבור הפוטון. כל ניבוייה של מכניקת הקוונטים התגלו כנכונים. היא הסבירה את מה שקיבלה עליה להסביר. אבל איינשטיין לא היה מוכן לקבלה מטעמי דת – לא כיהודי, אלא כתיאולוג המטיף בזכות הדת הקוסמית שלו. כשאמר איינשטיין ש"אלוהים אינו משחק בקובייה עם היקום", הוא התכוון לאלוהים של שפינוזה ושלו. ובכל זאת, גם אם ההתנגדות הזאת למכניקת הקוונטים לא הייתה קשורה בשום אופן לרקע היהודי שלו, מעניינת העובדה שכאשר ביקש איינשטיין מטאפורה שתבהיר את הבעייתיות שהוא מוצא בתיאוריה, הוא פנה לתנ"ך. וכך כתב למקס בּוֹרְן:

תורת הקואנטים מצריכה עיון בכובד־ראש, אך קול פנימי אומר לי כי עדיין אין זה יעקב האמיתי. התיאוריה הזאת משיגה הרבה, אך אין היא מקרבת אותנו לפענוּח סודו של היושב במרומים. מכל־מקום, איני חושב שריבונו־של־עולם משחק בקוביה. הגם שעצם ההתנגדות לפרשנות התקנית של התיאוריה הקוונטית החדשה, שכה הטרידה את איינשטיין, באה מהדת הקוסמית שלו ולא מיהדותו, ניסוחה משקף בבירור את מיזוג השתיים לאחת.

איינשטיין, כמאמין בדת הקוסמית שלו, לא ראה את עצמו כיהודי תיאיסטי או כשומר מצוות, אבל אין ספק שהוא היה יהודי בתרבותו. איינשטיין תיאר את עצמו דרך קבע כיהודי, ונהג להשתמש בכינויי גוף כמו "אנחנו" ו"אותנו" כאשר דיבר באוזני קהל יהודי. היו לו גם כמה נטיות לב במשותף עם בני קהילתו. הוא אהב את ההומור היידי, לדוגמה. הפיזיקאי אברהם פַּיִס סיפר על טיוליו הקבועים עם איינשטיין באחרית ימיו:

יום אחד סיפרתי לאיינשטיין בדיחה יהודית. מכיוון שהוא נהנה ממנה, התחלתי ללקט בדיחות טובות ששמעתי, להזדמנות הבאה. כשסיפרתי לו את הסיפורים האלה, פניו היו משתנות. הוא נראה פתאום הרבה יותר צעיר, כמעט כמו תלמיד שובב. כשהגיעה שורת המחץ, הוא היה פולט צחוק של נחת, והזיכרון הזה יקר ללבי במיוחד.

אחת הסיבות לכך שאלברט איינשטיין המדען נעשה אלברט איינשטיין הידוען היא שהוא לא היה רק גאון, הוא היה גם בדחן. זאת ועוד, הוא השתייך לזרם המרכזי של יהדות אירופה, באותם ימים, בכך שהיה ציוני. ציונותו של איינשטיין התפתחה מתוך תחושה עמוקה של דאגה לשלום הקהילה היהודית העולמית, קהילתו שלו. התנסויותיו, מימי ילדותו עד מלחמת העולם השנייה והלאה, שכנעו אותו כי מצבה של הקהילה היהודית רעוע, וכמו בילדותו בבית הספר הקתולי, הוא ראה את עצמו כיהודי בין השאר מפני שאחרים, ובייחוד האנטישמים, ראו אותו ככזה.

אם יכולים אנו, כיהודים, ללמוד משהו מהזמנים האלה העצובים כל־כך מבחינה פוליטית, הרי זו העובדה שהגורל קשר אותנו איש לרעהו, עובדה שבזמנים אלה של שקט וביטחון אנחנו נוטים לשכוח, בקלות ובשמחה. אנחנו מורגלים לשים דגש חזק מדי בהבדלים המפלגים בין יהודים בני ארצות שונות והשקפות דתיות שונות. ואנחנו נוטים לשכוח כי זהו עניינו של כל יהודי, כאשר היהודים בכל מקום שהוא שנואים ונרדפים על לא עוול בכפם, כשפוליטיקאים בעלי מצפון גמיש משלחים נגדנו דעות קדומות עתיקות, דתיות במקורן, על־מנת לרקוח את קנוניותיהם הפוליטיות על חשבוננו. ליושב על רפסודת החיים הצפה לה בלב ים שורץ כרישים, אין שום בינה בהכחשת המשותף לו ולכל שאר היושבים על הרפסודה.

איינשטיין, כמו ארבעת הבנים בהגדה, הטעים את טבעה רב־הפנים של היהדות. ל"יהודיוּת" אין מכלול של תנאים הכרחיים ומספיקים, שכן זהו מונח גורף המקיף הרבה דרכים שונות של הוויה. עמדותיו של איינשטיין משתקפות בדברי חוקר היהדות מייקל סַטלוֹ, שטען כי העובדה שלעיקרי היהדות "אין משמעות עצמותית היא בפועל מקור של חוסן; הם מתקיימים בעולם אינטרטקסטואלי דינמי שבו יכולים היהודים לקשר אותם אל מנהגים, סמלים וכתבים אחרים, כדי ליצור משמעויות ארעיות בעלות רצף היסטורי." במילים אחרות, כשם שחז"ל דלו שפע של משמעויות מפסוקי המקרא, כן מלוא ההוויה היהודית היא דבר־מה שיש להגדירו מחדש, בהכרח, לכל זמן וזמן. יכולתה זו של היהדות להגות את עצמה מחדש ולשנות את פניה, היא שהתירה לה לשרוד ולהישאר רלוונטית לחייהם של בני־אדם ממשיים לאורך ההיסטוריה הממושכת שלה. מדהים לחשוב שאותם טקסים הצליחו להישאר משמעותיים אף־על־פי שבוצעו לאורך אלפי שנים. ועם זאת, איש לא יאמר כי משמעותם בעיני היהודים בני זמננו זהה למשמעות שהייתה להם בימי אבותיהם. בה בעת, היהדות הייתה ריקה מתוכן אלמלא היה משהו ביסודה, משהו שמחבר את היהודים אלה לאלה. לא היה זה דבר שאיינשטיין הניחו בלא שהתעמק בו. ואמנם, הוא דן בו במפורש בחיבור שנשא את הכותרת "האם יש השקפת עולם יהודית?" לפתיחה טען איינשטיין כי "השקפת עולם יהודית במובן הפילוסופי אינה קיימת לדעתי", אבל מיד הציג את מה שנראו לו כשני המרכיבים היוצרים במשותף את תמצית מהותה של היהדות. ראשית, ישנה העמדה האתית כלפי החיים.

נראה לי שהיהדות עוסקת כמעט אך ורק בעמדה מוסרית כלפי החיים ובגישה מוסרית לחיים. היהדות בעיניי היא התגלמות הגישה אל החיים יותר משהיא התגלמות החוקים הכתובים בתורה והמפורשים בתלמוד. ... בעיניי מהות תפיסת העולם היהודית היא חיוב החיים של כל היצורים. לחיי היחיד יש משמעות רק אם הם משמשים לייפוי ולעידון חיי כל היצורים החיים. החיים הם קדושים, זאת אומרת שהם הערך העליון וכל שאר הערכים כפופים לו. קידוש החיים העל־אישיים מביא לכיבוד כל דבר רוחני – תכונה אופיינית במיוחד למסורת היהודית. … "לעבוד את האל" פירושו "לעבוד את החיים". למען מטרה זו לחמו ללא לאות טובי בניו של העם היהודי ובייחוד הנביאים וישו.

מרכיב חיוני של היהדות, אליבא דאיינשטיין, הוא פעולה הנובעת מאמפתיה. זוהי עמדה מוסרית המבוססת לא על מטאפיזיקה או על עקרונות מופשטים, אלא על התייחסות לאלה שחיים כאן ועכשיו בעולם לצדנו. האם התקיים התנאי הזה באיינשטיין עצמו? כן ולא. איינשטיין נשא את קולו ופרסם דברים בשם השלום והצדק בעת שהדבר היה לא־פופולרי, ואפילו מסוכן. ב־1914, לדוגמה, הוא חתם על "המנשר לאירופים" – מסמך שחיבר הפציפיסט הגרמני גאורג פרידריך ניקולאי במענה ל"מנשר לעולם התרבותי" שפרסמו הלאומנים. המסמך הלאומני נקרא גם "מנשר התשעים ושלושה", כמניין האישים המפורסמים שחתמו עליו – מדענים, אמנים ואינטלקטואלים שייצגו את כל תחומי החיים והתרבות של גרמניה. "המנשר לעולם התרבותי" הכחיש את הטענה שגרמניה אשמה בגרימת המלחמה הגדולה בכך שפלשה לבלגיה הנייטרלית, הכחיש שהגרמנים עשו מעשי זוועה בארץ זו, הכחיש את הטענה שחיילי גרמניה נחלו מפלות בשדה הקרב, וטען שהמיליטריזם הוא אמצעי חיוני להגנה על תרבות גרמניה. "המנשר לאירופים", לעומת זאת, שם את הדגש באינטרנציונליזם, שנראה לשמרנים כבוגדנות, ואיינשטיין קיבל איומים על חייו בגלל תמיכתו במסמך זה. במשך כל ימיו ניצל איינשטיין את פרסומו ואת ההון החברתי שלו במאמץ להביא מזור לנדכאים. הוא כתב מאות הצהרות בשבועה למען פליטים יהודים שניסו להימלט מאירופה לארצות הברית בימי מלחמת העולם השנייה – כה רבות, עד שפעם התלוצץ ואמר שהוא מנהל מחלקת הגירה משלו. הוא השמיע את קולו לעתים תכופות נגד אפליה – לא רק אפליית יהודים, אלא גם אפליית העניים, או האינדיאנים בארצות הברית – נגד עליית הפשיזם בספרד, נגד רודנות המשטר הסובייטי ונגד היחס לאפרו־אמריקאים בארץ שאימצה אותו. הוא ניהל תכתובת ממושכת עם וא"ב דוּ בּוֹיס,4 וכך כתב במסה "השאלה הכושית":

יש עם זאת נקודה אפלה בהשקפתם החברתית של האמריקאים. תחושת השוויון וכבוד האדם שלהם מוגבלת לאנשים בעלי עור לבן. אפילו בין אלה יש דעות קדומות, שאני כיהודי מודע להן היטב; אבל הן חסרות חשיבות בהשוואה ליחסם של ה"לבנים" כלפי שותפיהם לאזרחות בעלי גון העור הכהה יותר, ובייחוד כלפי הכושים. ככל שאני חש את עצמי יותר אמריקאי, כן המצב הזה מכאיב לי יותר. לא אוכל לחמוק מתחושה של שותפות לדבר עבֵרה אם לא ארים את קולי נגדו. מחמת התבטאויותיו של איינשטיין ברוח זו בזכות הנדכאים מצא ג' אדגר הוּבֶר, ראש ה־FBI, צורך לנהל תיק עב־כרס על איינשטיין.

אבל גם אם איינשטיין היה חדור באתוס היהודי של "שירות החיים" בחייו הציבוריים, חייו הפרטיים היו שונים לגמרי. הוא טען שהתלבטויותיו עם תעלומות היקום מחייבות אותו להתנער מ"חרצובות האישי־בלבד".הלשון הנקייה הזאת שימשה את איינשטיין כחיפוי על התעלמותו מבני משפחתו. איינשטיין היה בעל ואב איום ונורא, מרוחק, מצוברח ולפעמים אכזרי, בעת שאשתו גידלה את שני בניהם, שאחד מהם סבל מבעיות פסיכולוגיות. כאשר אשתו הראשונה, מִילֶבָה, שקעה עוד ועוד במעמקי הדיכאון, נעשה איינשטיין יותר ויותר מרוחק, וכמעט אף פעם לא חשׂך ממנה את שבט לשונו החדה. היו לו פרשיות אהבים מרובות בעת שהיה נשוי לאשתו השנייה, אֶלזָה, והוא אף לא טרח להסתיר אותן מפניה. וכך, בעודו משרת את החיים בדמותו הציבורית, הוא העמיד תכופות את צרכיו ותשוקותיו שלו מעל צורכיהם ותשוקותיהם של אוהביו. הסגולה המגדירה השנייה שייחס איינשטיין ליהדות היא יראת הרוממות.

אבל יש עוד משהו במסורת היהודית, ויש לו ביטוי נהדר ברבים מפרקי תהלים: מין שמחה ופליאה מלאות שיכרון על היופי ועל השגב של העולם הזה, שלאדם יכול להיות רק מושג קלוש עליו. זהו הרגש שממנו שואב גם המחקר האמתי את כוחו הרוחני, אבל הוא מתבטא גם בשירת הציפורים.

לדברי איינשטיין עצמו, הוא היה יהודי עד לשד עצמותיו, במובן זה, במשך כל ימי חייו.

לראשונה חשתי פליאה מעין זו כילד בן ארבע או חמש שנים, כשאבי הראה לי מצפן. העובדה שהמחט הזאת התנהגה באורח כה החלטי לא השתלבה בשום פנים בטבע האירועים, שיכול לתפוס מקום בעולם הלא־מודע של מושגים (הקשר הישיר בין תוצאה ל"נגיעה"). עדיין זכור לי – לפחות, אני משוכנע שזכור לי – שההתנסות ההיא הטביעה בי רושם עמוק ומתמשך. משהו נסתר במעמקים חייב להימצא מאחורי הדברים.

כילד רך בשנים, הייתה פליאה במורכבות ובפשטות של פעולת היקום. זו הייתה עתידה להביא את איינשטיין לפקפוק ולעשיית שינויים בטבעם הנסתר במעמקים של מושגים שאפילו גאונים דוגמת ניוטון הניחו שהם "ידועים היטב לכול", מושגים כמו מרחב, זמן ותנועה. חדוותו של איינשטיין והשתוממותו יוליכו אותו לניסוחם מחדש בדרכים קיצוניות, העושות את השקפתנו על היקום עוד יותר מדהימה, יותר מלאת יראה, יותר יפהפייה. במובן זה, אי־אפשר שלא לקרוא לתורת היחסות מדע יהודי. מצד שני, אם נעשה כך יהיה עלינו לומר על כל המדע הגדול באמת שהוא מדע יהודי. ובכן, במובן הזה, החלש ביותר, האם תורת היחסות היא "מדע יהודי"? כן ולא. איינשטיין עומד בהגדרות מסוימות של "מיהו יהודי" ואינו עומד באחרות. סיפורו של איינשטיין מורכב לא פחות ממושג ה"יהודיות" עצמו: בקהילה החובקת עולם ומלואו ואלפי שנים, חברוּת היא מושג דינמי המוגדר על־פי תכונות ויחסים בתוך הקהילה ובין הקהילה לבין התרבויות שבקרבן היא מוצאת את עצמה. רעיון ההגדרות המשתמעות ממערכת הייחוס והמשתנות בין מערכות ייחוס ישוב ויופיע באורח עמוק מאוד במתמטיקה של תורת היחסות עצמה. המאמר מבוסס על הפרק הראשון בספרו של סטיבן גימבל "המדע היהודי של איינשטיין: פיזיקה בצומת הפוליטיקה והמדע" הרואה אור בהוצאת כתר ספרים.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי סטיבן גימבל.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

61 תגובות על המדע היהודי של איינשטיין

01
פיני נגל

בואו ונכניס קצת סדר "ביהודי". בואו וניכנס הן למושג והן להיסטוריה. "היהדות" מורכבת מארבעה רכיבים עיקריים:
1. היסטוריים - בה היהדות הינה מושג מהמאה ה - 8 שכיוון להגדיר קהילה מתבדלת באחת הנסיכויות של ברצלונה לצורך גביית מיסים מוגברים מהמיעוט שהגיע מאיזור Judea, אי-שם במערב הים התיכון.
2. מיעוט - שככל מיעוט התחרה על אמצעי הקיום בכל מקום בו חי, אך כמיעוט זכה ליחס אוהד "בתקופות שפע" וליחס אלים "בתקופות חוסר" שהיו רבות "מתקופות השפע".
3. העבריים שהיגרו מהאיזור המוזכר, לא עשו זאת כי טוב היה להם, אלא כי ללא חקלאות אינטנסיבית באיזור המרכזי שבמדבר הגדול בעולם הכולל את סהרה, המדבר הערבי, המדבר האסייתי ומדבריות הקרח של רמת סין - תנאי הקיום כאן בכנען היו לרוב בלתי נסבלים.
4. תוסיפו לזה את מיקומה האסטרטגי לאורך מרבית חופו המזרחי הנגיש של הים התיכון שבעטיו שאפו האימפריות האדירות כמו מצרים, מדי, פרס, אשור, בבל, יוון רומא ואחרות לשלוט בה ותקבלו חבל ארץ בלתי נסבל למחיית-האדם הפשוט. אלה היו העבריים הקדמוניים שהיו לא אחרת מאשר שבטי-נוודים על העיזים והגמלים שלהם בין כרי המרעה העלובים בהרי שומרון, יהודה והנגב והרי הגלילים השונים שלעיתים הניבו יותר עשבים לקיום העדרים וכתוצאה מכך בעליהם.
תקבלו:
אוכלוסיה מועטה שהיגרה לכל מקום אפשרי.
חלקה המציאה את האל האחד והתבדלה לה אי-שם באירופה - ממנה אינשטיין לא יצא!
חלקה התערבה באוכלוסיה המקומית באירופה. ממנה התפתחו אינשטיין, שפינוזה, פרויד ואחרים ובגלל טעות היסטורית נחשבים ליהודים.
אותה המציאות רדפה את אותה אוכלוסיה מתבדלת כמיעוט בכל רחבי אירופה והמושג "יהודי" אומץ על-ידי הכנסיה במטרה לבדל עוד יותר את עצמה מהיהדות.
לכן אין אינשטיין יותר יהודי מישו, או יוליוס קיסר, או לותר וכל השאלה "מיהו יהודי?" אינה אלה עיסוק סתמי ברעיון סתמי שאת הפסגה שלו כבש היטלר וחידד אותו ללא יכולת חזרה לאחור.

02
דב

תודה פיני. בעקבות שאלות דומות, הקדמנו להיום את פרסום מאמרו מאיר העיניים של מייקל וולצר, בעקבות ספרו של פרופ׳ דיוויד נירנברג. הנה: alaxon.co.il/?p=11465

03
חנוך ב.

אם על תחילת המאמר הכותב מצטט אמירות פופוליסטיות ושגויות, כיצד ניתן לקחת אותו ברצינות בהמשך?
נשים לא יכולות להתפלל בכותל כמו גברים?? קשקוש
הכותל הוא האתר הקדוש ביותר ליהודים??? קשקוש בריבוע

04
אזזולאי עזרא

שלום לכולם
ברשותכם אנשים , אינני מבין היתבטאויות כאלו של אנשים, דומני שישנם כאלו שרק מחכים להיזדמנות פז כזו על מנת להקציף זעמם על המושג יהודי ולא בכדי , אבל ניחא , הם כניראה לא יודעים במה להאחז על מנת להסתיר אולי מבוכה ואולי זו ההנאה שבהלקאה עצמית , אז הנה כמה דברים שאולי יענינו כמה אנשים עם מחשה מרעננת . אני לא הייתי מגדיר את היהדות כדת , ברגע שאעשה זאת אהפוך אותה למושג יחסי ואת זה לא אעשה , היהדות היא מושג מוחלט שאין עליו לשימחתי שום עוררין ובמיוחד אצל איינשטין, מדהים עד כמה אנשים לא זיהו את זה אצלו, אי אפשר להיתעלם ממישפט כמו "אלוקים לא משחק בקוביות" יש כאן משמעות של סיבה ותוצאה , מוחלטות , אי אפשר לקחת כזה מישפט ולשחק איתו לפי שיגיונות של אנשים, בסתר ליבו איינשטין אהב עצמו כיהודי וסבל מאנטישמיות, את פרס הנובל הוא לא קיבל על תורת היחסות אלא על האפקט הפוטו אלקטרי, רבים ממבקריו היו אנטישמים גלויים וסמויים, לאחר פירסום תורת היחסות הפרטית היה מין שקט מוזר בעולם המדע ורק קבוצה קטנה של מדענים ידעה שמדובר כאן במשהו מכונן ואימתני . הוא חיכה וחיכה לתגובות והם לא היגיעו ואז הוא הבין שהגילוי שלו גדול וכבד על רבים מאנשי המדע שבחלקם היו אנטישמים ממש. אינני רואה כיצד יהודי יקר כמו איינשטין ואינניז מבין את האנשים שחושבים להסיר מעל איינשטין את מושג העל יהודי, אולי אפילו זה סוג קר מאוד של אנטישמיות עצמית , יהא אשר יהא , דעתי היא זו. אי אפשר להגיע לחקר האמת כפי שאיינשטין היגיע ללא אחיזה חזקה ואיתנה במושג יהודי או יהדות, ועוד משהו, אני מציע לכל השרלטנים להנמיך מעט את עוצמת האיבה שיש להם כלפי היהדות וליבחון את עצמם האם הם דוברי אמת כלפי עצמם לפחות , משום שאיינשטין היה יהודי והאמין ביהדות ומשום כך היגיע לאן שהיגיע .
על החתום היהודי אזולאי עזרא שאוהב את איינשטין כמו שהוא, יהודי ישר ופשוט.
תודה רבה לכם (דרך אגב החיים פשוטים יותר בדיוק מה שאיינשטין אמר ואהב)
לילה טוב

05
aranse

איינשטיין טעה,ניתן,וצריך,לגזור ערכים מעובדות,אתיקה מהמדע,איכויות מופשטות מתצפיות ומדידות .
למרות שאפשר להבין גם את מי שמתנגד לכך על רקע העובדה שלפחות עד היום וברוב המקרים הקשר בין העובדות לערכים נוצל לרעה,ולכן במצב זה גם נכון לגלות זהירות ואפילו לחפש הפרדה,ולו רק לשם הסיכוי להגיע לחיבור מדוייק ומקדם יותר.
בבסיס,לערכים יש בסיס כמותי לחלוטין,מדיד ואובייקטיבי,ההפרדה שהפרדיגמה המדעית הנוכחית מקבעת כאמת שאין לערערה,מקורה בתפישות פילוסופיות ארכאיות ומיושנות נורא,תפישות שדווקא ממחישות בדיוק את מה שהן מנסות להכחיש,על ידי הצמדה רעה,תרבותית ויחסית,בין עובדות לכאורה לערכים.

06
אזזולאי עזרא

שלום מכובדי.
שלום גם לכותב האחרון שאינו מציג עצמו, אינני מדבר כלל על ערכים לשימחתי אני מדבר על עובדות, והעובדות הם שיהודי כאיינשטין חקר בדרכו המופלאה שלו שהיא דרך שמנוגדת אז והיום ל"ערכים" אנושיים כלשהם, תמיד ניזהרו מיוחד בתחום המדע לא לידרוך על יבלות , ולא ליפגוע חס ושלום באנשי מדע שטענו כל הזמן על הימצאות האתר לדוגמא כתבנית שאין עליה עוררין, ואוי לו למי שיטען אחרת , הפחד לצאת מהערך המוחלט של ההסכמות זרע מבוכה ולא איפשר לצאת החוצה ולומר "זה לא נכון" , השמרנות היא ערך מרכזי בהרס וקיפאון המדע בתקופתו של איינשטיין ולפניו ואחריו עדיין לצערי. איינשטיין עבד הפוך, היהדות במרבית פלגיה מעולם לא פסלה אנשים ששאלו שאלות, (ראה דוגמת הרב ש"ך) , וכדרך אגב אינני חרדי אך יהודי שומר מיצוות אנוכי, ואיינשטיין הוכיח לעולם כולו כולו ששיטת העבודה היא חשיבה נטולת אג'נדות כלשהם, לצערי בשל אנטישמיות ארסית ומרושעת שהיתה טמועה זה דורות באירופה הכנסייתית המקובעת , איינשטיין נאלץ כלפי חוץ לומר לדוגמא שהוא דוגל בשפינוזה, האם מישהו מזהה את ההבדל בין יהדות לבין השאר ?ברור שרואים את ההבדל ,וברור עוד יותר מי נושא בדגל המקובעות שנישארה דרך אגב עוד מתקופת ימי הביניים, איינשטיין בעט במוסכמות אלו וכבר בגיל צעיר ניער מעליו מורים ומרצים שדגלו בשמרנות מעוותת שבאה מתון "ערכים" שנבעו מפחד ובעטה כלפי השונה והחושב. אני משוכנע שאיינשטיין נשא בגאון בתוכו את דגל המחשבה השונה והפורה והיגיע לאן שהיגיע בזכות היכולת לישאול שאלות לא שיגרתיות ולתת תשובות לא שיגרתיות בדיוק כמו הרב קוק והרב ש"ך ועוד רבים מימובילי היהדות החושבת ,ממש לשם זה נוצר ה"אדם" , זהו מכובדי ,
תודה על ההקשבה

07
aranse

מה זה להציג את עצמי ? ולמה זה בכלל רלוונטי לדיון ?
אתה מזהה ערכים כדבר שלא קשור לעובדות
לדעתי יש קשר בין הדברים,נרצה או לא נרצה,ולכן חשוב לבררו ככל האפשר
אף אחד לא טען ששמרנות זה ערך שראוי לשמרו
בוודאי שאני לא טענתי דבר כזה
להפך
כתבתי בפירוש שאפשר להבין את עמדתו של איינשטיין על רקע העובדה של חוסר תואם מהותי בין מה שנחשב בזמנו לערכים ראויים לבין מה שנחוץ למגע אמיתי במסתורין הקיומי
למוסכמות אין ערך מוחלט
בגלל זה הן רק מוסכמות
לעומת זאת
לערכים המבוססים על עובדות יש ערך מוחלט

על סמך מה אתה קובע שהנטיה של איינשטיין לתפישות כמו של שפינוזה הן רק מצג חיצוני שאליו הוא אולץ על ידי הנסיבות ?
אולי דווקא כשאתה עושה את זה אתה מציג חוסר יכולת לקבל להבין מי שחי מחוץ למערכת הערכים השמרנית שלך ?

אין שיטת עבודה נטולת אג'נדות,וגם לא תהיה,וטוב שכך,המדע של איינשטיין לא היה יהודי אבל הוא השתלב יפה מאוד עם נטיות ותפישות אחרות שלו.
היומרה לתפישה אובייקטיבית,כזאת שנטולה כל מימד סובייקטיבי,היא בעצמה סובייקטיבית לחלוטין.

תשובות לא שיגרתיות לא מהוות מטרה כשלעצמה,המטרה היא האמת,שבחברה שמרנית ותקועה השגתה לכן מצריכה חשיבה מחוץ לקופסה

08
פיני נגל

ראשית מר aranse "... וברוב המקרים הקשר בין העובדות לערכים נוצל לרעה..." - אין האמירה נכונה היות ובמקרים של איינשטיין וגאונים רבים אחרים הם נוצלו לטובה.
שנית צור רווח של גופן אחרי הפסיק בבקשה שיהיה נוח לקרוא.
הקיבעון עליו אתה כותב מקובל עלי והוא אחד מגורמי "המדע המטומטם" (כינוי שלי) הנובע ממדענים פופוליסטיים המחפשים כותרות ולא אמיתות ולו זמניות.
לך מר אזולאי - אתה אינך מבין, בהיותך מאמין בקיומו של האל האחד, ואינך מסוגל להבין (למרות שתכחיש זאת מכל-וכל) את משמעות הערכים והעובדות - שאינן תלויות (תלויים) בדרך כל שהיא באל שלך.
ביום שתחוש כי אין דבר כזה - אל אחד כל יכול המנווט את היקום - תגלה כי יש סיכוי שערכים ועובדות הינם "רכיב זמני" ביותר כדברי פרויד: "כשמצאת(ה) את האמת, היא כבר לא קיימת שם יותר ועליך להתחיל (להמשיך) לחפשה שוב".
מה שאינך יכול לפשט, מר אזולאי, הוא עולם שאיננו תלוי-אל, אלא עולם שהוא כולו כאוטי וכל התרחשות בו היא מקרית ונטולת חשיבות בהיבט הזמן, המימד, הגודל והסדר. רק האדם בפחדיו מכניס בהם ערכים כדי להתמודד עם "אדון הפערים" שבין הידוע לבלתי ידוע.
ואני, מר אזולאי, אתאיסט מוחלט מושכל ומשוחרר מכל היבט מיסטי (אלוהי כביכול) - לעומתך!

09
aranse

פיני,אלא שכמו שעולה ממאמר זה ומהתגובות והתפישות השגורות גם איינשטיין עצמו טען שקשר כזה אינו מתקיים ואף לא צריך לו וגם אינו יתכן.
הפרדיגמה האקדמית מבוססת על ההנחה שערכים הם מוסכמות וככאלה אין להם בסיס ממשי בעולם התצפיות ,וטוב שכך,זו העמדה הקלאסית,שרוב אנשי המדע ,כולל הדגולים שבהם,יכסחו ויזלזלו ויבזו כל נסיון לערער ולו במקצת על ואת דיכוטומיית הגוף נפש המקודשת על ידי מה שנחשב למדע בפנאטיות שמביישת אפילו את חסידי בן לאדן ונטורי קרתא.

באשר למה שכתבת למר אזולאי, אני משוכנע שאין ולא היה ולא יהיה איש מדע שהחזיק או מחזיק בעמדתך,גם איינשטיין עצמו סירב עד יומו האחרון לקבל מקריות מוחלטת כבסיס לתיאור המציאות,המאמץ המדעי מבוסס על האמונה,האינטואציה,התשוקה,לא חשוב איך תקרא לזה,לסדר משמעותי,אם אנחנו מזהים את המציאות ככאוטית זה רק בגלל שאינה תואמת למגירות שאליהן אנחנו מנסים להכניסה,מה שנתפש ככאוטי נתפש ככזה רק בגלל שאינו תואם להנחותינו המקובעות לגבי צורת הסדר הקוסמי.
הכרה במימד המטפיזי,המסתורי,המופלא והלא נודע מהווה חלק מהותי מאוד מהמניע המדעי,אי אפשר לקיים מדע ללא כבוד אין סופי ללא נודע,למסתורי,לטעמי גם אי אפשר לקיים חיים ראויים,ואהבה,ללא רגישות למיסטי.

דווקא עמדה שמציגה את הכל כמקרי וחסר חשיבות משקפת שלא בטובתה בדיוק את כל מה שהכי רע באמונה הדתית.
העובדה שאלוהים לא נראה ומתנהג כשם שאנחנו מצפים לא אומרת שאינו קיים,גישה כזאת היא אנטי תזה לגישה מדעית,שגורסת שאם משהו לא מתיישב לנו כמו שצריך במציאות אז צריך לבדוק שוב את ההנחות שלנו במקום לשלול אותו.

10
פיני נגל

התשובה לך מאד מורכבת, אבל המקום מאד מצומצם והמורכבות עלולה לעייף אותך.
שבירת מיתוסים איננה טבע מדעי ולכן הסדר שהאדם מנסה להכניס בכאוטיקה, עדיין אינו סותר את העובדה הכיאוטית.
אם יש סדר, הוא מקרי לחלוטין ונובע מצרוף מקרים בלתי תלוי של גורמים שהפרדיגמה המדעית מכירה, אך נבוכה לאור התנהגותם הבלתי יציבה כאשר סתירה נובעת "לפתע פתאום".
היות והאל עליו מדבר מר אזולאי, אינו קיים, אלא כפרדיגמה דמיונית (שאינה פסולה, אלא השימושים בה פסולים), אין כל יכולת לבטא את טווח "פעולות ויכולות האל" ולכן אינו קיים.
לכן המאמינים באל הופכים את האל לפרדיגמה מדעית ומוצאים נימוקים, לדעתי תרוצים, אינספור לקיומו וכתוצאה מכך לקיומם. דבר זה סותר במהותו את "הסדר הקוסמי" שאיש אינו יודע אם הוא קיים, או לא.
כאן נכנסת הגישה המנתחת את היכול להיות על פי יכולת האדם והבלתי סביר שיהיה בשום תנאי. זהו הכאוס ולא הכאוס של "משק כנפי הפרפר".
כך נגיע למכניקת הקוונטים ולתאוריית המיתרים ונגלה כי המיקרו הזה כאוטי לחלוטין כמו המקריות של "המפץ הגדול".

11
aranse

אם יש סדר אז הוא מקרי לחלוטין?
משהו לא מסתדר לי במשפט הזה.
שבירת מיתוסים מהווה חלק מאוד מהותי והכרחי מתנועתה של החקירה המדעית ובכלל מהתפתחותו של המין האנושי,למעשה,גם מעצם הצורה המאוד מסויימת,מאוד מובהקת,של שבירת תבניות התפישה השגורות אפשר לחלץ רמזים מאוד משמעותיים לסדר שעומד בתשתית הדברים כולם.
התיאוריה המדעית מבוססת על חיפוש סדר,זו גם השאיפה האנושית,כמובן שבדיוק לכן צריך להיזהר מלהיחפז ולכפות סדר שקרי,חיפוש מדעי,מוסרי,אמור להיות מבוסס על הקשבה לסדר המבוסס על הדדיות הדברים כולם,על הכללתם במרחב דיאלוגי,זו גם הסיבה לנפסדותה של השיטה הדתית,שלא האמונה עצמה היא הבעייה אלא שזה רק הנסיון לדחוס אותה למבנים היררכים,לא קשובים ולא מתחשבים,שהופך אותה לכל כך טיפשית ורעה,ואגב,המדע עצמו סובל בדיוק מאותה בעייה,ובצורה קשה,ולכן גם איינשטיין עצמו תיעב את המימסד המדעי

12
חנוך

aranse,
א.הטענה ש'ערכים מבוססים על עובדות' היא טענה ערכית לכל דבר.
האם תוכל להוכיח אותה על בסיס עובדתי?
ב.האם תואיל לפרט על אילו 'עובדות', בניגוד להסכמים, אתה מתבסס.
פשוט כדי שאוכל לדעת אם אני מסכים איתך או לא.

13
פיני נגל

אציג זאת כך:
כן aranse בהחלט ! סדר יכול להיות מקרי, לאורך זמן, או לשבריר שלו ואנו עדים לכך בכל תחום ובכל פעם מופתעים מחדש.
במילים אחרות:
האלוהים של מר אזולאי לא יכול להכניס סדר, או כאוס בשום דרך ואופן היכנשו בחלל האינסופי שלנו!
הוא יכול, לכל היותר, לתרץ (ולא אחרת) את הקיים.
המדע, לעומתו, יכול גם לתרץ, אבל במיוחד להסביר, לפרש, להתמודד, לחקור, לנתח ולהודות בטעות אפשרית לכל תופעה בסייג של "נכון לכאן ועכשיו".
שניהם; האל של מר אזולאי והמדע מתחרים על נפש האדם ואיכות חייו, אך תוחלתם של שני אלה כלל לא קיימת בהיבט הקוסמי.
בעוד הדת מנכסת את המתרחש לֶאֶלָם ומייחסת לו פועל לפי ערך, המדע תוהה ועומד פעור-פה עם כל גילוי וכל שינוי ולו סטטיסטי.

14
אזזולאי עזרא

שלום
כאן אזולאי עזרא מדבר
אני מכין איזה שהוא מאמר וזה יקח מעט זמן, רק הערת שוליים קטנה ומשמעותית מעט, אין בליבי ובמוחי ובשניהם יחדיו ולו גם לרגע לנסות ליפגוע במישהו באופן אישי , לעולם לא אעשה זאת , אך אין בכלל ספק שהמדע או הניסיון להיתחקות אחרי היתנהלות היקום לאורך ההיסטוריה האנושית היתה לחלוטין לא תקינה בגלל ערכים (כך אתם מגדירים זאת)מעוותים של הכנסיה לדוגמה, (ראה דוגמת ברונו , ומה עשתה לו הכנסיה,)זה הרי דבר נורא , זה כשלעצמו קיבע את האנושות ב"ערכים"שהם פחד , אימה , ושיתוק , זו הכוונה כשאומרים ימי הבינים. היהדות מעולם אבל מעולם לאורך כל ההיסטוריה האנושית לא נהגה כך, בבקשה הראו דוגמה אבל שתיהיה עינינית ואמיתית, ההפך הוא הנכון, היהדות כן שילבה ערכים אנושיים כל הזמן. ומקרן האור הזו צמח האיש איינשטיין.
תודה , אזולאי עזרא

15
aranse

פיני,מה זה סדר יכול להיות מקרי ? למשפט הזה אין שום מובן,לא בעברית ולא באף שפה אחרת,גם מושג האינסופיות אינו ברור,לא לך ולא לאלוהים של רק אזולאי ולא לאף אחד אחר,זה מושג שמתברר והולך,בדרך מעניינת,נשמע כאילו אתה ממהר לבסס מסקנות על בסיס של כלום.
אני מאמין,למעשה בטוח,שאיינשטיין צדק,אלוהים לא משחק בקוביות,אם אנחנו לא יודעים לזהות יותר ממקריות זה אומר שמשהו פגום בהנחת הסדר שלנו,זה הכל.
אם המדע יודע להודות בטעויות,לפעול מתוך עמדה שהא תמיד ספקנית,אז גם להנחה של מקריות כמאפיין אבסולוטי אין שום בסיס,מקריות היא תמיד יחסית,יחסית לציפיות הנכזבות שלנו לסדר,בעצם אתה מדבר בדיוק מאותה עמדה של מר אזולאי,שמתנה את קיומו של אלוהים במילוי ציפיות ותבניות מאוד מסויימות,לצערכם,לאלוהים ולמדע יש קיום גם מעבר לתובנות ולציפיות היחסיות והמוגבלות של בני אנוש.

הדת מחפשת ערכים בעולם התופעות,בדבר כשלעצמו אין שום רע,והוא לא שונה מהותית מהנסיון של המדע לנסח חוקי תנועה מאוסף תצפיות.

16
aranse

חנוך.
הטענה לנתק מוחלט בין ערכים לעובדות היא טענה ערכית,האם תוכל להצביע על עובדה שמוכיחה מעבר לכל ספק הפרדה מוחלטת בין ערך לעובדה ?

אתה מבקש ממני ,בעצם כופה עלי,לפעול רק בהתאם לפרדיגמה שלך,להציג עובדות בניגוד להסכמים,בעוד שאני טוען שיש קשר,לא פשוט לתצפית ולהוכחה,בין עובדות והסכמים.

בשביל לזהות את הקשר בין עובדות והסכמים צריך התמצאות נרחבת מאוד בהיסטוריה של הרעיונות,בפילוסופיה,בתולדות המדע והתרבות,בסוציולוגיה...
הקשר ההדדי בין עובדה ומוסכמה,בין אתיקה ומדע,בין מוסר וידיעה, נחשף דרך הצורה שבה החברה משתנה,דרך הצורה ההדדית בה ידע וישומו מחולל שינויים חברתיים שמאפשרים בתורם העמקה של הידע והרחבת ישומו.
הקשר בין עובדות והסכמים ניכר במה ששפינוזה המצוטט כאן תיאר כדטרמיניזם,זאת אומרת שהעולם חייב להתפתח בדיוק כפי שהוא מתפתח,מסיבה מאוד מסויימת ומאוד ברורה,בין היתר לסגירת הפער בין האידאי לקונקרטי,בין המוחשי למופשט,והדבר הרי ניכר מכל רגע בהיסטוריה,אלא שצריך להכיר אותה,ולדעתי זה ממש לא הגון לדרוש ממני שאנחה אותך לדוקטורט במתמטיקה במסגרת המרחב והזמן השמור כאן לתגובה כהוכחה לנחיצותה ויופיה של המתמטיקה.

הדיכוטומיה בין האידיאה,המוסר,המוסכמה... לבין מה שאנחנו מכירים כמדע או מדעי הטבע ספוגה בתרבות המערבית כמובן מאליו,בין היתר ב"זכותו" של הפילוסוף הכי גרוע והכי מטומטם בעולם,אפלטון,שעיוות את הגאונות של קודמיו על מנת שיתיאמו לפרספקטיבה התועלתנית,הכחנית,ההיררכית והנבובה שתאפשר ניצול לרעה של חכמה שמעבר להשגתו כך שתשמש לחנופה וקידום מעמדו אצל בעלי הכח,למעשה גם כיום זו המסורת והתבנית ה"אקדמית" הכי נפוצה,ולכן זה ממש לא מקרי שאפלטון ודומיו זכו לפופולריות ולהשפעה כה גדולה אצל בבוני האקדמיה.
אלא שהדיכוטומיות האלה קורסות עם הזמן,מהסיבה הכי פשוטה,הן שקריות,אין הפרדה בין העולם הערכי לעולם הטבע,הדברים שזורים אחד בשני הדדית,בצורה שלא תמיד גלויה ופשוטה לזיהוי,בין היתר גם בגלל מסורתיותה השמרנית של הפרדיגמה המדעית,אבל עם הזמן האמת הזאת זולגת גם לעולם המדע ,תמיד בעל כורחו,ותמיד רק אחרי שהוא בזבז עשרות שנים על מנת לנסות את הכל חוץ מהאמת הכי ברורה.

אגב,מה שאיינשטיין חשף,היה מונח בצורה שאין גלוייה ממנה על המדף של רבים מקודמיו,של רבים שבנו את התשתית לתובנותיו,אלא שבצורה שאין אופיינית ממנה למדע,הם,בניגוד לו,פשוט לא היו מסוגלים לעשות את הצעד הכל כך קטן לקראת המובן מאליו,כי זה חתר תחת כל מה שהיה מוכר להם כמדע,כי זה חתר תחת ההפרדות שאיפשרו את מה שנחשב כתשתית למחשבה מדוייקת ונקיה,וזו גם הסיבה שתורתו הייתה נחשבת בזמנו ליהודית,היא הייתה מערערת מדי,לא נקייה,מערבבת מין לא במינו,מלוכלכת ולא נעימה לעין ולאוזן שהורגלה בסימטריות ,והפרדות,קלאסיות.

    17
    חנוך

    arasne,
    א.הטענה שערכים נפרדים מעובדות וודאי שלא ניתנת להוכחה, אך גם לא להפרכה. אך כך גם הטיעון ההפוך-עד שתוכיח עובדתית אחרת(מה שלא יקרה). לכן כל הדיון כאן הוא דיון ערכי, לא עובדתי- עד שנסכים שלמציאות ישנו ערך כלשהו.
    ב. אני מאמין שלתוצאה במציאות ישנה משמעות ערכית, ולא רק לכוונה. וכן, היחס הוא מורכב, לדעתי הרבה מעבר למה שבן תמותה יכול לתפוס.
    ג.אז מצטער אם לא הייתי ברור, ומנסיון- דיון על גבולות גזרה כמו שציינת והמורכבות שבהם הרבה יותר מעניינת מויכוחים של 'כן-לא-כן-לא'.

18
פיני נגל

בניגוד לגישה, מר ARANSE, האומרת: "לא ארד לרמתך", אני בפרוש עומד לעשות זאת ולרדת לרמתך ולציין כי אתה לקוי מכל וכל!
יכולתך המופשטת פגומה עד כדי כך שאם אינך יכול למצוא קשר ישיר בין סדר היכול להיווצר במקריות, הרי שאין לדון איתך, What so ever, על מושג מופשט כגון אלוהות, דת, ערכים וכן הלאה.
חוסר היכולת שלך להבהיר את עצמך בשפה פשוטה, בולט בסימני הפיסוק המגוחכים שלך ואירגון טקסט מִיתְּחָכֶּם, שאין בכוונתו להביע עמדה, או גישה, אלא "לשפוך חומר".
אני מניח, בסבירות גבוהה, כי אתה לוקה בדמיונך ולוקה במיוחד בחיבורי מושגים שאינם נמצאים באותה סביבה סמנטית.
אין לי ספק שאתה רברבן סתמי המגיע מתחום המתמטיקה, או החשבונאות ואולי המשפטים, ואינך מסוגל לראות דבר מעבר לפרשנות-מילונית-אחת של מילה ומכאן שכל דיון איתך הופך לזירת התגוששות חסרת צורה ותכלית.
ברור לי שאילו היינו מביטים יחד בציור, היתה תגובתך מתייחס לצבע המרוח על קנבס ובשום אופן לא להיבט הדמיוני, המופשט, הרגשי העובר על הצופה ובטח שלא על הצייר. רד מאותה פסגת גבעה דמיונית אליה טיפסת ולו כדי להגיע אליה - כי שם אינך רואה דבר, בדיוק כמו שאתה לא רואה כאן דבר, כדברי המשורר אמיר גלבוע:

"הוריתי לה באצבע שם
אמרה לי לא כי פה
אמרתי פה איני רואה דבר
אמרה ומה אתה רואה שם
אמרתי באמת שם איני רואה דבר
אמרה ואני רואה מה שם
שם אני רואה שום דבר וריק
אמרתי ומה את רואה מה פה
אמרה פה אני רואה אנחנו"

20
aranse

פיני,לא בדיוק ברור לי למה התפוצצו לך האטמים,אין בגישתי שום דבר הדומה ל"לא ארד לרמתך" ,ניסיתי להסביר לחנוך שהצבת היכולת לתיאור מורכבותם של הדברים במסגרת של תגובה על מאמר כתנאי או הוכחה לנכונותם היא בעייתית בכל מיני מישורים.
סדר יכול להיווצר באופן מקרי,אלא שבהקשר של הדיון הזה,וספציפית,בהקשר של טענות כמו שלך ,שמציבות מקריות וכאוטיות כמאפיין אלמנטרי של הקיום והיקום,אין לדבר שום מובן,ובוודאי שזה לא עונה או מתייחס לטענתי,ולטיעון של איינשטיין,שאנחנו מזהים דברים ככאוטיים רק בגלל שאנחנו כופים על המציאות סדר מדומה,שזו גם הטענה,הנכונה אגב,נגד הדת הממוסדת.

אני לא עוסק במשפטים או חשבונאות,אני מתעב את המקצועות האלה,אני מהנדס תוכנה,וגם כשציירתי אז קיבלתי המון תגובות טובות דווקא ליכולתי לקשור את המופשט למוחשי בדרך מקורית, וגם על יכולת זאת מתבססת הנטייה שלי לקשור בין הערכי לטבעי,
נשמע לי משונה אם לא ממש נלעג שדווקא אדם שנטפל לדרך שבה אני מנקד ומפסק מתיימר להטיף לי לחופש דמיון ופרשני,הרי אין אדם יותר יבש ויותר דקדקני ממי שנטפל לדקדוק של אחרים,ואני יודע ששלי הוא מעט לא תקני,אז מה,זה חלק מהיופי במגוון החיים וביטויים,משער שמי שלא מסוגל לקבל את יופי המגוון גם יראה כאוס ומקריות בכל.

יצא שאני אפילו מאובחן כמי שלוקה בעודף אסוציאטיביות,ביכולת מבלבלת ומערערת לראות יותר מדי פרשנויות בו זמנית,מה ששוב חושף את המידה שבה דווקא אלה שמטיפים לאחרים כושר אבחנה והבחנה הם אלה שלוקים בה בצורה הכי חמורה.

בדרך כלל רוב האנשים שמתנגדים למה שאני אומר נטפלים לעובדה שאני מערבב מושגים מהמון תחומים נפרדים,וגם נסיוני לקדם כאן תפישה של זיקה בין הערכי לעובדתי נשען ,ככתוב במפורש,על הצורך והיכולת לחבר תיאורים מהרבה שדות שונים,שוב,לא ברור לי למה אתה נטפל וטופל עלי דווקא חוסר בדברים שבהם אני נוטה להפריז,אם כבר.

מציע שתבדוק עוד פעם את המקור לכהות חושים בדיון בינינו,יכול להיות שהתוצאה תפתיע אותך.

21
פיני נגל

שלא תטעה מר ARANSE - כהות החושים שלך + "אני עשיתי ... אני ציירתי אני לחמתי ... ואני, אני, אני ..." מעידים על ניסיון נואל להיאחז בגלגל הצלה, והאטמים שאינם יכולים להתפוצץ, אלא להקרע, אכן נקרעו.
אם אתה מתיהר "להיות בהי-טק" כמושג דוגמטי שחוק של; "אני בהי-טק" השגור בכל פינה ומבעד לכל שולחן, הרי שההסבר לכהות חושיך נובע מנטייתך ארוכת השנים לעסוק בטכני, מספרי, חישובי ולא באנושי.
פיסוק מצביע על אופן ודרך מחשבה והרגשה, ושימוש במילים "ממשלב לשוני גבוה" אינן הופכות את שכמותך לידענים, רגישים, אומנים, אנשי רוח ודיעה.
אתה מפגין אווילות בכל שתי מילים, שלא לדבר משפטים.
צר לי, אבל אינך בר שיח לדיון כלשהו, ואם אינך מבין זאת, או משהו - עדיף לך לשמור על אלם ולא להפריח בועות סבון נפיצות ומתיזות רסיסים חסרי משמעות.

22
aranse

איני מתייהר לכלום,הערותי לתחום עיסוקי רק להאיר את כישורי האבחנה האפסיים שלך.
וגם ההבחנה הכל כך שגורה וארכאית שאתה עושה כאן בין טכנולוגיה ומתמטיקה לבין הרגיש והאנושי מעידה בדיוק על הדיכוטומיה הבנאלית והפשטנית והאנטי יצירתית שכתבתי כאן נגדה,כי היא זאת שמפרידה עובדה מערך והיא זאת שמפריעה לזהות את הסדר המופלא שבטבע הדברים,והיא שגוררת אנשים כמוך,שזה הרוב,לגישה עימותית בדיוק במקום שאפשר וצריך אחרת.

אני לא כותב בשפה גבוהה ,אני כותב כמו שאני מדבר,בשפה שמתאימה למה שאני רוצה לומר.

מה שבטוח זה שבניגוד לך לעולם לא אנסה לכפות על אחרים אלם ושתיקה,עצם הצעתך חושפת אותך כסתם בריון.

23
aranse

אגב,גם לדעתי פיסוק מצביע על משהו מהותי בטבע הדעה והידיעה,והיו זמנים שכתבתי בכלל בלי פסיקים ונקודות,אלא שבדיוק משום כך אין דבר יותר כחני ואטום וצר מוחין מלהיטפל לסגנון הביטוי,הקצב,היחודי האופייני לאנשים שונים, וכשזה בא מאדם המשתבח בנטייתו למרחב פרשני חופשי וגמיש אז זה הרבה יותר עצוב ממצחיק.

24
פיני נגל

אתה יהיר, לא שחצן, יהיר!
שפתך מתיימרת לגבוהה, אולם היא נמוכה והבילבול שבהתבטאותך מצביע על אישיותך שאינה אינטלגנטית והמטקוגניציה משולה לאפס.
ואם כך אתה מדבר, לא הייתי מתעלם ממך מיד לאחר המשפט הראשון שלך. אתה המבטא רדידות מחשבתית מופשטת ומסתתר מאחורי מילים נבובות.

היאכטה של אלברט - מאת: יפתח קוזיק בלוג שבעת הימים
לינק לרשומה:
http://iftachkozik.wordpress.com/2014/02/18/%D7%94%D7%99%D7%90%D7%9B%D7%98%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%98/

לאלברט (איינשטיין) הייתה יאכטה. את היאכטה קיבל איינשטיין (אלברט) במתנה מחבר ליום הולדתו החמישים ב - 14 למרץ 1929. את הסירה המדוברת בנה בהזמנה מיוחדת אדריכל ימי בשם אדולף הרמס במספנת ברקולז גארח (Berkholz & Gärsch) ולבקשת חברו של אלברט ומזמין המתנה האמורה, היאכטה נבנתה עם מנוע עזר פנימי ושטח מפרשים קטן באופן יחסי וקל לתפעול. היאכטה של אלברט איינשטיין שימשה אותו בהנאה מרובה אולם.. על איינשטיין נאמר שהיה גאון בענייני זמן, מרחב, מסה והיחס בניהם אולם כשייט.. לא באה גאונותו לידי ביטוי כנראה. השייט היהודי אלברט נהנה הנאה רבה מבעלותו על כלי השיט הנ"ל אשר קיבל במתנה, הפליג בה לרוב ואף התהפך בלב ים ונמשה ע"י בחור צעיר אשר שט בסביבתו ובלי לדעת על יחוסו של השחיין שמשה מהמים. ליאכטה שלו קרא אלברט איינשטיין "טיינפ" (טינופת ביידיש) ולימים הוחרמה היאכטה ע"י הגסטפו הגרמני. בשלב מאוחר יותר נמכרה במכירה פומבית וגורלה לימים אינו ידוע..

27
aranse

על איזה בלבול אתה מדבר פיני?
רק להזכירך שא0האפשרות להתייחסות עניינית תמיד פתוחה לפניך וחבל שאתה בוחר במקומה בנסיונות נלעגים ולא ראויים לאבחן אותי,להתייחס לאישיותי שאותה אתה הרי לא מכיר.
אולי גם מכך אפשר ללמוד על הקשר בין עיוורון ערכי ומוסרי לבין אטימות לעובדות.

28
aranse

חנוך,לדעתי ניתן להפריך הפרדה מוחלטת בין ערך לעובדה.
יש גם לא מעט פילוסופים שעושים את זה לא רע כבר כיום,
וכאמור,גם סקירה לא מאוד עמוקה של ההיסטוריה תגלה זיקה ברורה בין ערכים לעובדות(ברור שגם ההגדרה שלנו לעובדה משתנה כל הזמן אבל גם בעובדה זאת ניתן להשתמש לאימות הנחת הזיקה בין עובדה לערך)

arasne,
א.הטענה שערכים נפרדים מעובדות וודאי שלא ניתנת להוכחה, אך גם לא להפרכה. אך כך גם הטיעון ההפוך-עד שתוכיח עובדתית אחרת(מה שלא יקרה). לכן כל הדיון כאן הוא דיון ערכי, לא עובדתי- עד שנסכים שלמציאות ישנו ערך כלשהו.
ב. אני מאמין שלתוצאה במציאות ישנה משמעות ערכית, ולא רק לכוונה. וכן, היחס הוא מורכב, לדעתי הרבה מעבר למה שבן תמותה יכול לתפוס.
ג.אז מצטער אם לא הייתי ברור, ומנסיון- דיון על גבולות גזרה כמו שציינת והמורכבות שבהם הרבה יותר מעניינת מויכוחים של 'כן-לא-כן-לא'.

לא נכון להתנות את עצם קיומו של הדיון או נחיצותו בהסכמה מראש על הערך שיש במציאות,או לחיים,גם בגלל שהשאלה הזאת היא חלק מהדיון עצמו ואין להתנות קיומו של דיון בהסכמה על מסקנתו הסופית,דבר זה נוגד לחלוטין לטבעו של המדע ומאפיין בדיוק את כל מה שהכי רע בדת הממוסדת כאמונה טפלה.

הפרדיגמה המדעית המודרנית,מאז גלילאו ודרך דרווין ודומיו,ולדעתי גם כריאקציה לנכשלות התפישה הדתית,מבוססת על סילוק הנחת הכוונה,כנראה גם בגלל שהנחת הכוונה מבוססת ומזוהה עם האמונה באל ,הדבר הוביל אותנו למפלצות לוגיות מהסוג שבו אתה מאמין ומתאר,כאמונה בתהליכים שאין מאחוריהם כוונה ערכית אבל לתוצאות שלהם יש כזאת,וזו בעייה,כי מדע ,אמיתי,לא מתיישב עם הנחת יש מאין,אם בתוצאה יש ערך אז כנראה שהוא מופיע באיזה שהוא צורה גם בדרך אליה,כמוס בגרעין,מוצפן בתהליכים.

בני תמותה יכולים לתפוש הכל,זו ההנחה שעליה מבוסס המדע,ולא רק הוא,המדע והטכנולוגיה מאפשרים היום דברים שאף אחד לא תיאר לעצמו כאפשריים בעבר,ולכן עדיף לא לאמץ מראש עמדה תבוסתנית,עמדה כזאת גם משעממת,נורא.

הדיון על הכן-לא מגדיר את גבולות הגזרה,מנקודת המחלוקת ועל בסיסה,אפשר להרחיב את הדיון ככל הרצוי והנחוץ,שום דבר לא מונע אותנו מכך,
אם שאלת הקשר בין הערכי לנצפה,בין הכמותי לאיכותי,בין המלאכותי לטבעי,בין מדעי החברה למדעים המדוייקים,בין המוסכם לאמפירי... היא אלמנטרית ומהותית מספיק אז עצם הנסיון להשתמש בה כבסיס לדיון ,או כנקודת יחוס,יכול שתרחיב משמעותית את גבולות העיסוק במה שאנחנו תופשים כהכללה,מדעית ואחרת.

    29
    חנוך

    א.'משעמם נורא', ארכאי'- ממש טענות 'עובדתיות' אתה מביא לי פה, לוגיקה צרופה! נראה שחוסר יכולתך לחוש בנשגב ממך, כופה עליך להשתמש בכינויים וסטריאוטיפים נדושים, העיקר לא להכיר במה שאינך מסוגל להבין.
    ב.'יכול לדעת הכול'- למעשה אתה מנסה לפכות על העולם להתקיים רק לפי החוקיות שאתה מכיר, ויודע למדוד ולכמת.
    את כל השאר תגדיר כלא קיים- והנה, פתאום אתה יודע כל כך הרבה!(לכאורה). צדקת בדבריך שהמדע יכול לדון רק ביחסים בין יש ליש, וזה רק אחד מני המגבלויות ואי-הוודאויות הרבות הידועות שיש בו.
    ולמה הנסיון 'למצוא ערכים רק בעובדות' דומה?
    לאדם שאבד לו מטבע בחשיכה, ומייד רץ הוא לפנס הרחוב הקרוב ביותר כדי לחפש אותו שם- הרי רק שם אפשר לראות משהו.
    ג.'הכל'? באמת? שחזר לי בבקשה את המסכת האבודה של הבבלי לפי המדע, מזמן רציתי לקרוא אותה. לא יכול?! סימן שכנראה גם העבר לא קיים. מי חי בקופסא עכשיו?

30
פיני נגל

מר/ת ARANSE היקר/ה,
את כה חשוף לפרופיל אישיותי שאינך אפילו רואה זאת.
צורת ההתבטאות שלך, התכנים להם אתה הולך, ההתכחשויות שלך, הנסיונות שלך לסבך את תגובתך כדי ליצור "ערפל סמיך" סביב דעותיך מצביעים על פרופיל נפשי כה סטיריאוטיפי, עד כי קשה לטעות בו.
הפסיאודו דיון שלך על:
ערך לעומת עובדה,
על תוצאה ומשמעות ערכית,
על נסיון להכניס מושג "כן-לא-כן-לא" למהות,
על הדיכוטומיה עליה אתה חוזר שוב ושוב,
על העיסוק שלך בפיסוק הכתיבה שלך,
כל אלה כה פתטיים עד כי לא ניתן לטעות בזיהוי הטיפוס שלך.
אני מכיר אותך היום כמו גדלנו יחד, אלא שהסטיריוטיפ שלך מכריח אותך להצהיר שאני לא מכיר אותך כלל ולכן אינני יכול לבקר אותך.
לא יעזרו לך "ההתפלספויות" המתחכמות וההצרות המנסות להיות "יוצאות דופן".
אתה ילדותי ובלתי מפותח בעליל מר/ת ARANSE היקר/ה!
לכן לא אכנס איתך לדיון מהותי במאמר כי אין לך להגיד מעבר לפתטי, המוכר, הידוע והנטחן מזה עשרות שנים, למרות שאתה נתקל בהם לראשונה.

32
aranse

פיני,למה פסאודו דיון,הרי לפי מה שכתוב במאמר ולפי מה שעולה מהרבה עבודות וספרים אחרים (כמו למשל הספר של הררי) מדובר בשאלה מהותית מאוד,אולי אפילו הכי,למה עצם הרצון והנסיון שלי לעסוק בה חושף פרופיל אישיותי בעייתי ?
יכול להיות שאתה קצת מגזים בקטע של התקפות אישיות ? תבדוק את עצמך כי יכול להיות שזה חושף דווקא פרופיל אישיותי בעייתי אצלך .

הדיכוטומיה קיימת כחלק מהפרדיגמה של המדע,שלכן גם מפריד,לעיתים בצורה הכי נוקשה והכי עימותית(גם בנושא זה התפרסמו כאן ובמקומות אחרים לא מעט מאמרים) בין מדעי הרוח והחברה לבין מדעי הטבע.

ה"כן-לא" הוא לא המצאה שלי,הוא חלק מהותי מתבנית המחשבה האנושית ולדעתי גם חלק מסדרי הטבע,משער ששמעת איפשהו שהמציאות מורכבת ,גם ,מניגודים.

העיסוק בפיסוק הוא שלך,אני לא הערתי לאחרים על הדרך שבה הם מפסקים,אתה עשית ועושה את זה,באמת פיני ? עד כדי כך אתה עיוור לעצמך ? מאיפה הצורך הדחוף לטפול על אחרים דווקא את הכשלים הכי מובהקים שלך ?

למה כל כך חשוב לך להיטפל לרמת היצירתיות שלי ? אם חשוב לך לקדם את הדימוי שלך כאדם יצירתי אז מוטב שתפגין את מה שיש לך, או אין לך, דרך הנסיון לדיון ענייני בנושא.

אני לא מנסה לסבך את התגובה שלי,אני מנסה לדבר בפשטות על נושאים מורכבים,אם זה גדול עליך אני מציע ששוב תפנה לעצמך במקום להפנות אצבע מאשימה לאחרים.

33
פיני נגל

אומר לך למה ...
כי אתה עושה הכל כדי לא להיות ברור ולהסתתר מאחרי מילים מבלי להביע כמעט דבר אלא מחפש דרך.
אתה מזכיר לי סטודנטים שלי במגוון המקצועות במשך יותר מ - 30 שנה, שטרם החלו, אפילו, להבין את תחומי המקצוע, וכבר העמידו עצמם כידענים.
הרטוריקה של כולם דומה לשלך. ואומרת:
"אני אוציא את שלי והיתר - שישברו את הראש. אני יצירתי, אני חכם אני, אני, אני ... ושהמקצוע יתאים עצמו אלי ..."
לכן אחת הפניות שלי להיא לפיסוק שלך. אתה טרחן, מטריד ומעייף שאינו מוצא את מקומו מתוך כוונה מוגדרת מראש.
יעקב שבתאי (אני מניח שלא שמעת עליו) היה סופר שכתב פרקים שלמים ללא פיסוק והסיבה למשפטיו הארוכים משלימה את התוכן והמשמעויות. הן המילוליות והן את ה - Subtext. אצלך?! שום-כלום!
יחד עם זאת, למרות שיש אצלך הבעת דיעה (אם כי מזערית), התוכן מצביע על חוסר במציאת חלקם רבים בתצרף המכונה aranse.
זה למה!
זה אצלך ואתה, ולא בשום מקום אחר!
אין זו תחרות בינינו!
אני היכן שאני ואילו אתה רץ בפיתולים אישיים ואישיותיים.

34
aranse

פיני,אני כל כך שמח שלא הייתי תלמיד שלך,כי אם דרכך היא השתלחות מלאת שנאה בכל מי שחושב אך מעט מחוץ לתבניות הכי מסורתיות והכי שחוקות אז מוטב שתדע שכמוך יש כל כך הרבה יותר מדי,ולא רק במוסדות ההשכלה אלא גם סתם ברחוב ובמשרדים של נותני השירותים ובקהילה העסקית ובכלל.

אני לא מעמיד את עצמי כשום דבר,ביטאתי את דעתי,כדרכי וכסגנוני,לא מתאים לך ? קורה,איני תלמיד שלך ואיני רוצה להיות תלמיד שלך וכל חיי עשיתי כל מה שאני יכול להיות הכי רחוק שאפשר מאנשים כמוך,אם הייתה בך מעט הגינות ויכולת לדבר לעניין היית מנסה לפחות להסביר מה לא מתחבר לך ולמה,זה המינימום המתבקש מכל אדם ,במקום זה בחרת בשרשרת אין סופית של דברי בלע,שאין להם שום ביסוס(אתה לא מכיר אותי למרות שאתה מתיימר להכיר אותי,אפילו במשלח ידי טעית לחלוטין למרות שניסית לנחשו 3 פעמים)
יתכן שאתה קצת הרבה פחות חכם ממה שנדמה לך,קורה,לכולם,אם אתה רוצה לעסוק במדע קצת צניעות לא תזיק לך.

קראתי את יעקב שבתאי,שוב,גישתך,שמתבססת רק על המעטת האחר,מעידה רק על עליך,ולא דברים טובים במיוחד אם יורשה לי לומר.
ויש לי גם לא מעט לומר על העניין של פיסוק יחודי והמידה שבה הוא משקף את התוכן,את מה שנקרא זרם התודעה,וגם הדבר הזה קשור בדיוק לנושא הנדון כאן.

אני רץ בפיתולים אישיים ואישיותיים,זו דרכי להגיע ולגעת במה שאנשים "ישרים" כמוך מעולם לא יחוו ולעולם לא ידעו.
ולדעתי,אחד מהדרכים הכי משמעותיות לסגירת הפער בין הערכי לעובדתי עוברת גם דרך התאמת המקצוע לאדם במקום התאמת האדם למקצוע,אבל זה דבר שפשיסטים שטופי שנאה לא יבינו לעולם,גם בגלל שלדעתם,או יותר נכון ממה שנחשב בטעות כדעה אצל אנשים כמוך,ה"סדר" הוא הדבר הראשון במעלה(כבר היינו בסרט הזה והוא הסתיים בזוועה),בעוד שמה שבאמת מביא לישוב סתירות זה דווקא שבירה וסטיה מהתבניות הקפואות גם ודווקא לכיוון ההטיות האישיות יותר,היחודיות יותר,וכעובדה,הנטיה הזאת מתבטאת גם היסטורית וגם אבולוציוניות ומשפיעה גם על הדרך שבה אנחנו עושים מדע וגם על הדרך שבה מתעצבת החברה,למשל,דרך מרחב ותשומת לב רבה יותר לאתיקה,לזכויות הפרט,למרחב האישי,למה שנחשב בעבר כסובייקטיבי,לזכותו של כל פרט להכליל דברים מנקודת היחוס היחודית לקיומו...

אלא שההיסטוריה מספרת לנו שבמקביל לתהליך זה התקיימו תמיד גם אנשים כמוך,ש"התנדבו" בצדקנות מתחסדת להכחיד כל מי ומה שסוטה מהשורה הראוייה,למזלנו,ולמזלו של המין האנושי,ההיסטוריה גם מספרת לנו ,שמטבע הדברים מספרם מתמעט עם הזמן.

אני אמשיך להתפתל,גם בשביל להתחמק מהישר של אנשים כמוך,שלדעתי הוא הדבר הכי ממאיר והכי מכוער בעולם.

35
פיני נגל

לא יקירי aranse, אתה תמשיך להתפתל כדי להסוות כל סביבה קרובה לך ולא משום סיבה אחרת.
אילו היית תלמיד שלי הייתי מרסק את הבסיס השקרי של אישיותך ומאפשר רקונסטרוקטוריזציה כפי שעשיתי לרבים "מהאיזור שלך" .
היות ואין לך ראיה מדעית, אלא פסיאודו-מדעית, והיות ואתה לוקה בדמיון רפה, אין ביכולתך להראות לי כל דרך במדע.
עד כדי כך שאני יכול לפרט גם את חיצוניותך וגם את שפת גופך.
ולידיעתך - תחום הידע הראשון שלי (תיכוני) מגיע מטכנולוגיה, התחום השני מאמנות (בה אני מחזיק עד עצם היום הזה), התחום השלישי שלי הוא מינהל.
לאט לך - אתה יודע מעט מדי להתעמת איתי.

36
aranse

כל זה טוב ויפה אבל למה אתה ממהר לרסק אישיות וזהות של אחרים?
למה דווקא אלימות נדמית בעיניך ככל כך מהותית ?

איני מתיימר להורות לאף אחד שום דבר,יש לי דעה ותחושה שאותה אני חולק במרחב הציבורי מתוך עמדה שיוויונית והדדית שתואמת לתוכנה.
בניגוד לאנשים כמוך איני מעוניין בקטטות קטנוניות על הזכות לסמכות,מתעב סמכות ולכן גם לא סובל "אנשים" מסוגך שלדעתי הם המקור והסיבה לכל מה שרע בחברה.
יש לך השגות על דעותי? אתה מוזמן לבטא אותן ,ולדעתי זה לא מקרי שבמקום להתמודד איתן בחרת להאבק בזכותי לבטאן,פיני,אתה המחלה שהורסת גם את האקדמיה וגם את החברה.

בבקשה,אני מציע לך אתגר,תעמוד לשם שינוי אחרי מה שאתה מקשקש ותאר את חיצוניותי ואת שפת גופי,יש משהו משעשע בלשמוע אנשים נפוחים מבזים את עצמם בציבור,מאמין שיש בזה גם לקח חשוב למטומטמים שמבלבלים בין המון אוויר חם לתוכן מהותי.

37
aranse

חנוך,למונחים כמו 'משעמם' ו'ארכאי' יש גם היבט אובייקטיבי,עובדתי,אפילו הכי,זה בדיוק מה שפגום ופוגם במבט הארכאי שהוא פוסל מראש משמעות אובייקטיבית מכל מה שלא מבוטא כמספר ,למשל,אלא שמונח כמו 'ארכאי' בסך הכל מתאר נקודת מבט שהייתה פעם רלוונטית לתיאור הקיים והיום היא לא,ואין דבר יותר אובייקטיבי מהדרך והצורה שבה מעבר הזמן משפיע על התפישות המוסכמות.

בבקשה,אל תשחק לי אותה פיני מספר 2 ותפסיק לחלק ציונים לרמת הגישה של אנשים אחרים לנשגב,כשאתה עושה את זה אתה מגשים בדיוק את כל מה שהכי רע בהיררכיה של המימסד המדעי,מספיק לנו רבבודיה אחד,אנחנו לא צריכים גם אותך.

אני תוהה איזה אדם,ולמה,ממהר להסיק מהעובדה שהמדע יכול וצריך לדעת הכל מסקנות מטופשות כמו שלך,מה בדיוק הקשר בין העובדה הכל כך מרתקת ויפה הזאת לבין ההנחתך,שאין מופרכת ומגוכחת ממנה,שלפיה העולם כולו צריך להתנהל לפי מה שאני יודע למדוד ?
לדעתי,העובדה שאתה ודומיך קופצים כל כך מהר להנחה הזאת חושפת סולם ערכים כחני ואלים ,מה שמהווה עוד הוכחה לקשר בין עובדות לערכים.
למה התחושה,והדעה, שהמדע,והאמנות,יכולים ,ואפילו מבוססים,על חיפוש האפשרות למדוד ולהציג גם את מה שנחשב כבלתי מדיד מעידה על מי שמחזיק בה כמישהו שרוצה לכפות את דעתו על כל העולם ?
המדע,והאמנות,מציגים אפשרויות,הפתוחות לפני מי שיודע ורוצה להשתמש בהם בתבונה,עובדה שאינה ברורה לאנשים שמאמינים רק בחוקים ובכפייה מימסדית,המדע לא כופה עליך להשתמש בכללים שאותם הוא חושף,הוא מציע לך אותם כהזדמנות שאם ואולי תרצה לממשה אז בכיף.
נדמה לי שכמו הרבה אנשים התבלבלת קצת בין מדע לבין דת ופוליטיקה.
הדיון ביחסים בין יש ליש כולל בתוכו גם תובנות משמעותיות ,ומעניינות,לגבי מה שאין,ולגבי למה אין,יש קשר בין היש והאין(ולא ,איני יודע אותו,מעולם לא טענתי שאני יודע אותו,אתה מתבלבל ביני לבין מישהו אחר,אולי אתה חושב שאני אתה,אני לא,לשמחתי הגדולה)

הנסיון למצוא את הקשר בין ערכים לעובדות ממש לא דומה למי שרץ לחפש את המטבע מתחת לפנס,כי הרי,גם כמו שעולה ממאמר זה,מדובר ,לפחות בינתיים,בפינה הכי חשוכה ,גם כי רוב המוסכמות ורוב מה שמוכר כעובדות, כיום,ובעבר,מבוססות על שלילת היתכנותו של קשר כזה,על הפרדה נוקשה ונצחית בין הגוף לנשמה.

זה שהמדע יכול לעשות הכל לא אומר שהמדע יכול לעשות הכל היום או עכשיו,
שוב,תגובתך ממחישה קוצר רוח וראות אופיינית,
מחר,או בעוד אלפי שנה,המדע יאפשר לשחזר גם את מה שאבד בעבר,
וכבר היום יש יותר ויותר עדויות ואפילו יכולות שרומזות לאפשרות כזאת,
גם טכנולוגית וגם אתית.
המדע יודע גם לתאר גישות שיאפשרו הסקת מסקנות יותר מדוייקות ממה שאנחנו יודעים לעשות היום לגבי מה שנוכל לעשות בעתיד,וגם היכולות האלה עצמן משתפרות,ולכן משפרות את המדע,גם כאן,אתה מתנה הבעת דעה ותיאור של גישה ביכולת לעשות את הכל עכשיו ומייד,זה מאוד מאוד ילדותי,בלשון המעטה.

38
פיני נגל

מר/ת ARANSE היקר/ה!
אם אתה מעלה על דעתך שאפול למלכודת שלך, אתה מדגיש את מגרעותיך! ברור לי שאפילו אתה לא חשבת על זה (אתה לא עד כדי כך מתוחכם), אבל הניסיון שלך לגרום לי לתאר אותך, למרות שדמותך ברורה לי ביותר, פתטי.
אני הרי לא סומך על המילה שלך ולכל טענה שתעלה, ואם תכחיש את התיאור שלי אצטייר מטומטם בלי יכולת להוכיח את צדקתי.
אני גם לא מאמין לך שקראת מכתביו של יעקב שבתאי. סתם כך לא מאמין!
מנגד, ברור שלא אפגש איתך כדי לראות עד כמה צדקתי. גם מהסיבה שאין לי בך כל עיניין.
יש אנשים רבים בעולם הזה, קרובים ורחוקים, שהפסידו כי לא למדו איתי/ממני, ועוד אחד - אתה ?! - חבל רק לך!
אני עדיין מלמד ומרצה גם בתחומי פיזיקה תאורטית ואסטרופיזיקה וגם בתחום מדעי החיים (הרחוק ממך אף יותר) ותלמידים לא בורחים ממני.
אני מוכן לגלות לך שאני הומניסט וסוציאליסט וכמו שכתבתי - אמן שהוכיח את אומנותו לאוכלוסיה בכל רחבי הארץ וקצת בעולם, ואחד שכמותך המטפח את הפופיק שלו וחש שהעולם לרגליו מסיבה ממש לא ברורה, לא יזיז כמוני הר בשום התבטאות שכיחה.
ברור לי שאתה לא מבין במה מדובר והניר סובל הכל, אז אתה שופך.
פסולת, אבל שופך!

39
aranse

פיני,לא ברור לי מה בדיוק גורם לך לזהות אותי כמי שחש שהעולם לרגליו,או כמי שמעוניין בתחושה זאת,משער שבגלל שאתה מגשש בחשכה נתקלת בדמותך באיזה פינה אפלה ולכן גם משליך אותה על כל ומה שמעבר להשגתך.
כה רבים נוטים לתפוש את עצמם כהומנים וסוציאליסטים אלא שלצערנו מסכתם,בדיוק כמו זו שלך,נוטה להתפורר במהירות מבחילה מול הסימן הראשון לאיום ,כביכול,על נוחות כורסת הנרקסיזם שרק היא יכולה לתמוך באגו כה נפוח,מתוח,שביר.

אני יכול לגלות לך שאתה לא,אבל אחסוך לך,ולי,את המאמץ הזה,תעשה חיים ותעוף על עצמך לאינסוף וחזרה,מאחל לך המון הצלחה והמון בריאות טובה,
אהבה כנראה אינך צריך .

40
פיני נגל

מר/ת ARANSE היקר/ה!
נהדר!
לא יכולתי לצפות לתגובה יותר רגועה המכלילה כל-כך הרבה אמירות מושחזות כגון: (תיקנתי לך את הפיסוק, אם לא אכפת לך, אבל אתה יכול לתקנו בחזרה)
"... כה רבים נוטים לתפוש את עצמם כהומנים וסוציאליסטים אלא שלצערנו מסכתם, בדיוק כמו זו שלך, נוטה להתפורר במהירות מבחילה מול הסימן הראשון לאיום, כביכול, על נוחות כורסת הנרקסיזם שרק היא יכולה לתמוך באגו כה נפוח, מתוח, שביר."
ממש אני!
קלעת בול!
אפשר, בשעות הפנאי, להעריץ אותך?
מעניין שנטפלת לנרקיסיזם - פועל יוצא מקריאת "נרקיס וגולדמונד" של הסה?
בטח גם עליו שמעת (כמו על יעקב שבתאי).
אני המום מיכולתך לנתח אותי 1:1 !
אני תוהה למה אני לא מצליח לנתח אותך?
אולי כי אתה בלתי נתיח?
או שמא לאחר הניתוח אגלה ריק?
בקשה - כתוב ללא פיסוק וכמובן ניקוד כי אתה מרגיז אותי.
על מה כתבת? על אהבה?
מהזה?

41
אזזולאי עזרא

אינני מבין ,תיראו לאן היגעתם משיחה פשוטה על מדע ויהדות, אתם מאבדים לאט לאט צלם אנוש, ומה אנו בסך הכל, בני אדם, אפילו איינשטיין הבין זאת, בדרך כלל בשיח כזה צריך להשאיר בבית את הדעות הפרטיות של כל אחד ולנהל שיחה עינינית על כל נושא, דבר אחד אני משוכנע, איינשטיין מעולם לא היתבטא כך , חבל שזה גולש למצבים כאלו, ואם כך המצב אז נתקו מגע וזהו.
אזולאי עזרא

42
aranse

אזולאי,גם אני איני מבין זאת ולכן שאלתי,אבל מטבעי ,כאדם סקרן,לנסות לרדת לשורש הדברים,גם אלה הלא נעימים ולכן אני ממשיך ומנסה לברר איך ולמה אדם שמפאר את עצמו כהומני ורגיש מוצא לנכון לחפש לעצמו סיפוק בביזוי אנשים אחרים.
לדעתי זו שאלה שיש בה טעם וגם נוגעת במידה לא מעטה גם לנסיבות חייו של אינשטיין והיהודים בכלל.

43
aranse

פיני,הרופאים אסרו אלי לקרוא את הסה,מסתבר שיש לי אלרגיה קשה לקיטש,וביחוד לקיטש שנכתב בגרמנית.

לדעתי אין אני אדם נתיח לחלוטין,בדיוק כמו כל אדם אחר,אלא שלשם כך נדרשת מיומנות מסויימת,שכנראה אותה אתה חסר,קורה,מסתבר שאינך אומניפוטנט,מקווה שיום אחד תצליח להתמודד אפילו עם עובדה מצערת זאת,אומרים שזה חלק מהותי מהנסיון להתבגר,שוב,בהצלחה,באמת,מכל הלב.

אין אדם ריק,אין דבר ריק,מצער שאדם שנחשב כראוי ללמד פיזיקה תאורטית ואסטרופיזיקה לא יודע דבר כה בסיסי,משער שגם זה מעיד משהו על רמתה של האקדמיה.

לא כתבתי על אהבה כלום,אלא שאני מניח שאדם המאוהב בעצמו במידה שבה אתה מאוהב בעצמך אינו זקוק לאהבה,מצד אחד זה כאילו יתרון,מצד שני זה בדיוק הדבר שמתבטא בסופו של דבר כבעיה מאוד קשה לסביבה.

44
פיני נגל

מר/ת ARANSE היקר/ה!
מעניין הקיטש הזה שלך - זה לא COPY שלך? הקיטש הזה?
ישלך מהזה אוצר מילים!
דיכטומיה, פרדיגמה, אומניפוטנט ... המשך, המשך ...
ללקק את כדורית הדיו בעט שלך.
לך מר אזולאי - הבט ...
אתה אדם דתי מאמין בקיום האל האחד והיחיד ולכן מחובר באינפוזיה ישירות לשקר אוניברסלי בווריד, כך שלעולם לא נוכל, אתה ואני, לקיים שיחה, בטח שלא דיון, מאותה סיבה שאינני מסוגל לנבוח ככלב.
לעומתי, עם מר/ת ARANSE אתה בהחלט יכול להתדיין. הוא בעל דיעות, חד, חריף, מלא-השראה.
אני רק מזהיר אותך משנינותו, מאוצר מילותיו ומהפיסוק האינדיבידואלי המרדני המדויק שלו.
אבל הוא נחמד.
ריקני, אבל נחמד!

45
aranse

פיני מותק, שוב ? הקיטש הזה הרי כולו שלך,זה לא הייתי אני אלא אתה שהתייהרת(לפעמים נראה שזה הדבר היחיד שאתה מוכשר לו) בהסה,ואפילו דאגת כהרגלך להעיר שאין לך ספק שאדם כמוני אפילו לא קרא אותו.
ככל שקוראים אותך יותר מצטיירת דמות מהסוג שדוסטייבסקי אהב לצייר,מין היפוך של היפוך,אדם שמביט במראה וחושב שהיא חלון,בשבילי,כאדם המתעניין בזיקה בין העובדתי לערכי יש בזה משהו מעניין,דווקא ובדיוק בגלל שהוא כל כך מצוי,אפילו יותר מדי מצוי.

ולא,אינך צריך לפחד מאוצר מילים,ידע זה דבר מאיים אבל אם תנסה אז תראה שאפילו אתה יכול,אולי,קצת,והכי חשוב,לאט לאט(אולי בעצם עדיף שלא תנסה בכלל,באמת שאיני רוצה להיות אחראי להתמוטטות עצבים של מישהו אחר).

אמונה באל יחיד אינה שקר אוניברסלי,
יש בה תועלת ואמת ויופי לא פחות מבמדע,
ומי שמבין את מקומה ותפקידה ויופיה מסוגל לראות גם איך היא משלימה ומאפשרת את המדע(באמת שלא צריך יכולת הפשטה והשגה יוצאת מהכלל על מנת לקשור בין התפתחות האמונה באל מופשט לבין התפתחותה של החשיבה המדעית)

השחצנים והריקנים,שמנסים להבליט את עצמם ולהתנשא דרך היותם רציונלים כביכול,יחסית למאמינים,דרך עליונותם כאנשים הגיוניים ומדוייקים על מי שמאמינים באלוהים,הם בדיוק זה,אנשים שלא מסוגלים לחבר אחד ועוד אחד,ולכן כל קיומם מבוסס על הנסיון לאתר ולהתעמת עם מי שהם מזהים בו פוטנציאל לרקע נחות שיאפשר להם להתבלט לא שום סיבה וללא שום הצדקה וללא שום השקעה.

ההתנשאות על המאמינים היא בדיוק אותה התנשאות של אנשי מדעי הטבע על אנשי מדעי החברה,חסרת הצדקה,חלולה,הרסנית למדע ולנשמה,מגעילה וטיפשית ומכוערת נורא,וחושפת את הנחיתות הבסיסית של המתנשאים.

לאדם אין אפילו מושג כמה אינו יודע,המרחב של הלא נודע גדול מהמרחב הממופה במידה שאיננו יכולים אפילו להתחיל לאמדה,במצב כזה אמונה באל היא בחירה שפויה ,בחירה שלא עומדת בסתירה למדע או לעיסוק בחקירה מדעית,בדיוק להפך.

מר אזולאי,אני אדם חילוני,שלא ראה בית כנסת מבפנים מימיו,אם היה לי בן לא הייתי מל אותו(יש לי בת) ,היהדות אינה עדיפה ויפה בעיני על הנצרות או הבודהיזם או האיסלם,אבל כמוך אני אדם שמאמין באלוהים,ורואה את היופי שבמעבר מעבודת אלילים לאל אחד ,ומופשט,הבבונים שמתנשאים עליך הם בדיוק זה,בבונים.

46
פיני נגל

מר/ת ARANSE היקר/ה והאהוב ! (נראה שאתה נזקק לכך, אז הנה)
הצהרתי שלא אכנס איתך לדיון כלשו (כלשהו אם לא הבנת), היות ואינך בר דעה, אלא, מהלשות (מה לעשות) - פלצן.
האמן באלוהיך וחשוב שיש רק את האתה מולו.
כל עוד אינך מחרבש לי במוח עם שטויותיך, הכל סביר, מרגע שאתה מתחיל, מוטב שתפסיק כי הדוגמטיות במשפטים שלך זועקים לדרור.
לידיעתך - אין מושג כזה אלילים - מה שמעיד על בורותך הכללית. יש אלים, וביהדות כגנאי יש "אלילים" במטרה מאד מוגדרת, אבל לא אחד כמוך יכול להבין זאת אם לא אומרים לו.
מערכת האמונות שלך מעניינת אותי פחות מגרגר אבק מקרי וגם היותך אב לבת משול "לנזם זהב באף חזיר", אבל מי אני שאחזק אותך?!

47
aranse

פיני,הדיון שלי אינו איתך,הוא רק נשען על מאפייני הקריקטורה שבדמותך השגורה,זו פרקטיקה נפוצה מימי יוון העתיקה ובכלל.

תנסה להימנע מלהגיד לאחרים מה לחשוב,אתה לא טוב בזה,אני לא חושב שאמונה מתבטאת כ"רק אני מול האל" ,אבל על רקע מה שכתבת עד עכשיו אני מבין למה אתה מתבלבל(האינפנטיל נוטה לחפש את ה"רק אני" כדבר הכי משמעותי).

מה זאת אומרת אין מושג כזה אלילים ?
בהקשר של המעבר לאמונה באל יחיד המושג של "עובדי אלילים" הוא מדוייק.

איני מבין למה נדמה לך שאני או מישהו אחר מחפש או צריך את ההתעניינות שלך,
מציע שתעשה מעט מאמץ לרסן את המגלומניה שלך,
הפרטים שאני מעלה הם עקרוניים לשיחה ולדיון (וגם לא נכתבו אליך אלא כהבהרה לאדם המאמין שגם בו אתה טורח לזלזל,כהרגלך ההומניסטי ובהתאם למזגך הרגיש והעדין).
לא ביקשתי ממך התעניינות במערכת האמונות שלי,
אני מציע שתכתוב על הלוח מאה פעמים לפחות,"אני לא מרכז העולם",לא כל מה שאנשים עושים וכותבים נעשה על מנת לזכות בהתייחסותך או בחסדך(הלא קיים).

אתה מצהיר שלא תכנס איתי לדיון אבל אינך מסוגל לסתום את הפה משום מה,
שוב,הפער בין מי שאתה חושב שאתה לבין מי שאתה באמת זועק,אם לא צורח,נורא,אם אין לך מה להגיד אתה יכול לשתוק,זו לא בושה,לי יש מה להגיד ויש לי עניין לומר את זה,אנשים כמוך הם לא דאגתי ולא ענייני ובכלל לא קשורים לדעתי, וגם לא מסוגלים מנסיוני, לשום לדיון מהותי בשום דבר,מלבד בדבר אחד,היותם הכי גדולים והכי יפים והכי חשובים בעולם,ובכן פיני,מתוק שלי,אתה לא תאמין אבל זה נושא די משעמם,גם בגלל שהוא עומד בסתירה לעובדות.

48
אזזולאי עזרא

שלום לכם אנשים
אז הנה כמה מילים על התגובות שלכם אבל ממש בקצרה,
אין זה עינין של אמונה באל אחד אלא הידיעה שהאל האחד קיים, וזה באופן הוואי ביותר ואין פה כלל עינין של טוב ורע, אלא עינין של ויבחור בחיים או לא, וזו גם לא שאלה כלל אלא שאם נוצרנו אז האנלוגיה היא שנוצרנו על מנת לדעת שנוצרנו ממנו, מוזר? לא יודע , וגם אין לנו האפשרות לישאול למה נוצרנו, ודבר אחד ידוע לי בוודאות , העולם ניברא בלח ובשקט , הקדוש ברוך לחש והעולם ניברא , ובטוב הוא ניברא, שאין עשיה כזו שלא לטוב. מה לעשות, גם איינשטיין שלהערכתי ידע יותר מאיתנו על דרכי האל אמר לא פעם בהכנעה, שלעולם לא נדע איך הכל היתחיל אם בכלל היתחיל. או היסתיים, הזמן הוא פונקציה בשביל האדם , וכך אומרת גם היחסות הפרטית. אינני רוצה להעמיק בעינין המפץ כי זה ניראה לי לא נכון לייחס לו משמעות תחילית כלל, אם זה היה אזהוא רק משהו מאוד קטן ברצף של ארועים מכוננים אחרים וזהו. אינני אומר דברים אלו משום ההישתאות על הבריאה אלא מסיבות אחרות לגמרי, בסך הכל , הכל מפליא ומרומם אבל אנו מיטבטאים כך משום שקיבלנו את הכל לידינו , ואני מבין ומקבל בהחלט אפילו באופן לוגי את העינין שהכל ברא ליכבודו, כלומר ברא לנו, וזה כלל לא מוזר איך שלא תיסתכלו על זה.
אין אפשרות לאדם תהא אשר תהא אמונתו או השקפתו לבא ולומר שאין אלוקים
תודה לכם על ההקשבה

49
פיני נגל

מר אזולאי,
קשקוש אחד גדול של אדם דתי. זה מה שאתה חושב וכמובן כותב.
המצאת האדם למטרות שליטה ופוליטיקה היא, היא האל האחד.
מליוני שנות אבולוציה פיזיולוגית, מיליוני שנות אבולוציה מנטלית, אלפי שנות היסטוריה רשומה וחרדת קיום מצביעים על בדיוק ההפך מדברי האדם המאמין המתפתל בנושא. הקושי בקבלת חוסר וודאות גורר אנשים רבים למגוון התנהגויות שמטרתן צימצום החרדה ותו לא!
אתה ממשיך וכנראה שלעולם לא תשתחרר משטיפת המוח שעבר העולם מאז הומצא האל האחד, תשרבט את אותן מילים - זה יעזור לך רק כלפי אנשים אטומי ראיה כמוך.
רד מזה והאמין כרצונך -
אין אלוהים, אין כל ישות כזו - אלא במוחותיהם הקודחים מעודפי חרדת-קיום וחוסר במחשבה נקיה וסימטרית על החיים.
מסתבר שהאדם אכן זקוק לישות-על ולאמונה וכן כצורך מנטלי מצאו לו הקדמונים הפרימיטיבים את "מה שהוא זקוק לו".
אבל מכאן ועד להימצאות ישות כזו בפועל - קשקוש - עורבא פרח!
הנח לנו, האתאיסטים, הרואים תמונה ברורה יותר של החיים מהטפותיך חסרות עמוד השידרה.
ולא, ממש לא - אינשטיין ממש לא ראה את אלוהים, אלא טען שיש כוחות ואנרגיות "אל-אנושיות" באות "אלף" ובשום פנים ואופן לא אנרגיות "על-אנושיות" באות "עין" - זה ההבדל!
אלא שאנשים דוגמתך אינם יכולים לעשות את ההבחנה בין:
"אל-אנושי" שמשמעותו - איננו כוח אנושי, או מוכר לבין
"על-אנושי" שמשמעותו ביחסיותו לאדם ולעולם כעליון.
אתה, כמו רבים מסוגך מבלבלים בין שני אלה ומנסים, בדרכי נועם לכאורה, לשכנע אותנו האחרים לכם על דרככם.

50
aranse

באמונה,אגב,בדיוק כמו במדע,נעשה גם שימוש פוליטי,רע,אלא ששימוש זה אינו שולל את תוקפה ויופיה בדיוק כמו שאינו שולל את יופיו ותוקפו של המדע.
למעשה,יחס מבזה לאמונה ,בדיוק כמו יחס מבזה למדע,ממחיש היבט אחד ,ונפוץ מדי,של ביזוי האדם למען קידום מטרות לא ראויות ,ולכן על כל אדם שיש בו מעט רגישות ומוסר ומעט חוש לאחריות חברתית להימנע מכך ככל האפשר.

גם המדע הוא מכשיר לצמצום חרדה,
הנסיון לפאר את האדם החילוני כמי שפטור מהחרדות שמניעות את האדם המאמין הוא ילדותי ושחצני במידה אין סופית,
וחשוב להבין את זה כי מה שמעוור את האדם אינו החרדה אלא היהירות,
כמו,למשל, זאת המודגמת כאן,
אין בעובדת היותו של האדם מופעל על ידי תשוקה או חרדה או אהבה או כל רגש או תחושה אחרת על מנת לשלול את היותו בעל חוט שדרה,מוסרי ,אינטלקטואלי או אחר,בדיוק להפך,דווקא זה המתייהר להיות פטור מאימת הקיום,מהפרדוקסים הנוצרים מהתמודדות עם צרכיו והיבטיו הרגשיים הוא התולעת.
התשתיות שנשענות על המדע,כמו רפואה ותקשורת ותחבורה והגנה... נועדו לענות על קשיי וחרדות הקיום,וככאלה הן מעידות על מקור הסנטימנט שיצר אותן,
האדם מודד,שוקל,מתאר,מכמת גם על מנת להתמודד עם חרדת הלא נודע,גם בשביל לנסות לחלץ מתוך החשכה וודאויות שיבטיחו לו עתיד טוב ובטוח יותר,ולכן ,בניגוד מוחלט למה שנתכתב כאן,אין בחרדת האדם על מנת להעיד אטימותו או טפשותו,
בדיוק להפך,רק מטומטמים גמורים,רק אנשים חסרי מוסר,פסיכופאטים,לא מפחדים,אנשים שפויים,אנשים רגישים,אנשים מוסריים זה אנשים חרדים.

מהדיאלוג הידוע בין איינשטיין לטאגור ניכר עד כמה איינשטיין עדיין לכוד בסוג מאוד מסויים של הפרדה בין האנושי והאל אנושי,הפרדה,שמשקפת במידה לא מעטה מציאות תרבותית ופוליטית,וככל שאיינשטיין,ואנשי מדע אחרים,מנסים לברוח מהזיקה בין האנושי למציאות האובייקטיבית ככה הם יותר נלכדים בסבך קוריה,בעוד שדווקא אנשים כמו טאגור,אולי בגלל שהפילוסופיות המזרחיות מושתתות על תפישה שונה של יחסי אובייקט-סובייקט,שלא מחפשים אובייקטיביות דווקא ורק בכל מה ש"טהור" מהאנושי,מהאישי,מצליחים טוב יותר בתיאור אובייקטיבי של המציאות,צנוע יותר ,רחב יותר ,מתוחכם יותר.

דווקא הנסיון להציב את האל אישי כאינדיקציה לאובייקטיבי מהווה דוגמה טובה להשפעה הלא רצויה של הפוליטיקה והתרבות על המדע ,וזה ,משום,שכמו שניכר גם מדבריו של איינשטיין,נסיון זה מושתת על זיהוי חד משמעי של השפעה מסוג מאוד מסויים עם קשר.
למשל
קיומו של האדם לא משפיע על תנועת השמש והכוכבים,
תפישה מדעית "קלאסית" רואה בעובדה זאת הוכחה לנפרדות הטבע מהאדם,לעובדת היותה של המציאות האובייקטיבית אל אישית ואל אנושית(אגב,בדיוק מאותה סיבה המאמין מתאר את אלוהים כעל אישי,זה פשוט הצד השני של אותה שגיאה),
אלא שהרקע למבט כזה על ואל המציאות הוא פוליטי ותרבותי,וככזה חלקי,זמני ומשתנה,
בגלל שפרשנות זאת נשענת על זיהוי הזיקה והקשר בין הדברים רק עם דרך הפרמטרים של מי חזק וגדול יותר,מי מוריד את השני מהשביל,מי חג סביב מי,תפישות כאלה מבטאת בסך הכל נתינת משקל מוגזם למבט ההיררכי,מבט שהוא תרבותי ופוליטי מעיקרו,וכאמור,ככזה גם משתנה ומאוד סובייקטיבי.

מה שטאגור מנסה להסביר לאיינשטיין ואיינשטיין לא מסוגל להבין,זה שיש לא מעט זיקות ואינדיקציות אחרות לקשר בין האדם לכוכבים,בין האדם לשמש,שלא הכל מתחיל ונגמר במי יותר חזק,במי משפיע על מי,לא הכל זה פוליטיקה של ימי הביניים.
מתחת למה שנחשב עדיין כפני השטח יש רשת שלמה של זיקות הדדיות שלכן גם לא ניתנות למדידה וכימות במסגרת של פרדיגמה היררכית,כחנית.
איינשטיין לא יכול להבין שהמציאות היא אובייקטיבית בדיוק בגלל שכולה גם אישית,שבשביל להיות אובייקטיבי לא מספיק להיות מבחוץ,אל אישי,מנותק,דבר זה לא רק שאינו אפשרי אלא שגם אינו נחוץ,להיות אובייקטיבי זה גם להיות בפנים,להיות חלק מ,להיות הדבר עצמו,להיות אובייקטיבי זה להיות בפנים ובחוץ בו זמנית.
וזו המציאות שמכניקת הקוונטים רומזת עליה אבל המדע מתקשה לעכלה ולהתמודד איתה כיאות,בדיוק בגלל שהוא עדיין ,למרות, ואפילו בגלל, יומרתו,עדיין מותנה ותלוי מדי בתרבות,ברוח הזמן והמרחב בו הוא מתרחש .

זה לא מקרי שביחד ובמקביל להתפתחות הגישה והתפישה שלא מחפשת את האל אישי כמדד לאובייקטיבי מוקצה גם יותר משקל להבנת המרחב הפרשני,למשל כנסיונות חוזרים ונשנים לקרוא את ההיסטוריה עוד פעם,ממבט אחר,לשנות את העבר,נסיונות שהתחילו,ממש לא במקרה,בדיוק בזמן שבו הפיזיקה החדשה,היהודית,ערערה את הישנה,והנסיונות האלה מעלים שההיסטוריה היא לא רק מאבק בין האנשים הכי חזקים והכי גדולים והכי חשובים,אלא שמה שמשפיע עליה מהותית היא דווקא הדברים הכי קטנים והכי זניחים כביכול,איזה מוזר שחי במרתף וקישקש איזה משוואה לפני שחייו הקצרים וחסרי הערך הסתיימו בלי שאף אחד שם לב לקיומו השפיע ומשפיע על ההיסטוריה יותר מכל הגנרלים והמדינאים והפוליטיקקים והאנשים החשובים שרק סביב קיומם ההיסטוריונים ידעו לטוות את הסיפורים,אבל הוא לא הזיז את ה"שמש",ה"שמש" הזיזה אותו,ולכן לדעת המאמינים הפנאטים בטבע האל אנושי לא הייתה שום חשיבות לקולו בסיפור התפתחות המין האנושי,בוודאי שלא בזמנו.

אין דבר כזה אינו כוח אנושי,כל כח הוא גם כח אנושי,אין ביקום שום דבר שהוא לא גם אנושי,זה מה שטאגור ניסה להסביר לאיינשטיין אלא שלגאון הגדול של דורו או בכלל לא היו כלים להבנת אמת זאת,ומסיבות מאוד אישיות ואנושיות,אפילו הכי.

http://www.brainpickings.org/index.php/2012/04/27/when-einstein-met-tagore/
http://www.hayadan.org.il/einstein-meet-tagore-010905/

51
aranse

זה לא שכל מה שטאגור אומר שם זה אמת מוחלטת,או הברקה מי יודע מה,חלק מהדברים הם ממש שטויות,אבל בנקודה של ה"אל אישי" היה לו משהו נכון לומר,לדעתי,ולדעתי,אולי בהפוכה,כמו שגם הוא כתב יותר מאוחר,זה דווקא מחזק מאוד את טענתו ,שאיפתו של איינשטיין ליצירת מדע שיגע באמת המוחלטת,
בדיאלוג ביניהם,כמו ששניהם גילו,איינשטיין התגלה כמאמין גדול יותר מטאגור,וטאגור כיותר מדען מאיינשטיין,וגם היפוך התפקידים הזה מספר לנו משהו מעניין.

מבחינתו של טאגור,ובניגוד לדעתו של איינשטיין,המדען לא משחק סתם,דמיונותיו,הפשטותיו, לא מופרדים ו"חופשיים" מהטבע,הם לא מקריים,הם חלק מהטבע,ודווקא לכן אפשר שיגע במוחלט.
אבל כשהוא כותב "האמת האידאלית אינה תלויה בנפש האינדיווידואלית של האדם, אלא בנפש האוניוורסלית, הכוללת את האינדיווידואל" הוא מפספס ואפילו סותר לחלוטין את הבסיס לגישתו המאוד מבטיחה כלפי המדע,דווקא בגלל שגם הוא שוב נופל לתהום המלאכותית שמפרידה בין האוניוורסלי לאישי בצורה חדה,בדיוק כמו איינשטיין,רק בהפוכה.

52
פיני נגל

כמה שאתה לקוי הבנה מר arense, כמה שאתה מעוות את הנאמר, מי לכל הרוחות אמר:
"... הנסיון לפאר את האדם החילוני כמי שפטור מהחרדות שמניעות את האדם המאמין הוא ילדותי ושחצני במידה אין סופית ..."?
הה?
מי?
אתה מסלף כל כתוב ונאמר, כדרכך, "לשם שמים" - שמיך בלבד.
אבל היות וכבר חשפתי את זהותך האווילית, לא אמשיך.