המזל עם הטובים

שני אנשים נוהגים שיכורים בלילה: אחד הורג עובר אורח, האחר לא. האם הדורס חסר המזל אשם יותר? כלפי מי מוצדק להרגיש חמלה?
X זמן קריאה משוער: 11 דקות

יש סתירה פנימית באופן שבו אנו נוהגים להתייחס לסוגיות של אחריות מוסרית. נבחן שתי דוגמאות. "דורסת", הדמות הראשונה שלנו, נוהגת הביתה שיכורה אחרי מסיבה. בשלב מסוים היא סוטה מהכביש, עולה על המדרכה והורגת עובר אורח. "חסרת אחריות בלבד", הדמות השנייה שלנו, זהה ל"דורסת" בכל מובן, אלא שכאשר היא סוטה ועולה על המדרכה, היא אינה הורגת אף אחד. פשוט לא היה על המדרכה עובר אורח להרוג. ההבדל בין "דורסת" לבין "חסרת אחריות בלבד" הוא עניין של מזל.

האם "דורסת" ראויה לאשמה רבה יותר – כלומר האם היא ראויה לזעם ולתרעומת רבים יותר – מאשר "חסרת אחריות בלבד"? או שמא שתיהן ראויות לאותה מידה של אשמה? משום מה אנו רוצים לענות "כן" על שתי השאלות גם יחד. ננסה להבין מדוע.

מזל, רובנו מניחים, אינו אמור להשפיע על מידת השבח והאשמה שאנו ראויים לה

מצד אחד, אנחנו חושבים ש"דורסת" ראויה לאשמה רבה יותר מכיוון שהיא זאת שאחראית למותו של עובר אורח. סביר בהחלט לטעון שאדם נתון ראוי לאשמה רבה יותר אם פעולתו הובילה לתוצאה שלילית שהוא היה יכול לחזות, והריגת עובר אורח כתוצאה מנהיגה בשכרות היא בדיוק תוצאה שלילית מסוג זה. אז אף על פי ששתי הדמויות ראויות לאותה מידה של אשמה בשל נהיגה חסרת אחריות, הרי ש"דורסת" ראויה לאשמה רבה יותר מכיוון שרק במקרה שלה התממש הסיכון המוסרי הניתן לחיזוי.

נהיגה בשכרות, לוח שעונים

"נהיגה בשכרות", תצלום: רנטו למה

בה בעת, אנחנו חושבים ש"דורסת" ו"חסרת אחריות בלבד" ראויות לאותה מידה של אשמה, כי מזל הוא הדבר היחיד שהבדיל ביניהן, ומזל, כפי שרובנו מניחים, אינו אמור להשפיע על מידת השבח והאשמה שאנו ראויים לה. יהיה לא הוגן להטיל אשמה רבה יותר על "דורסת" רק בגלל מה שקרה לה, כיוון ששיפוט מוסרי נוגע לאדם עצמו ולא למה שקורה לו. לכן, לפי קו המחשבה הזה, שתי הדמויות ראויות לאותה מידה של אשמה.

לסיכום, שתי התפישות האלה בנוגע לאחריות מוסרית, המבוססות שתיהן על שכל ישר, מרמזות על סתירה: "דורסת" ו"חסרת אחריות בלבד" ראויות לאותה מידה של זעם ותרעומת, ובאותו זמן הן אינן ראויות לאותה מידה של זעם ותרעומת. ובמבט כללי יותר, התפישות האלה מרמזות באופן פרדוקסלי כי המזל כפי שהוא מתבטא בתוצאות אמור, ובה בעת אינו אמור, להשפיע על מידת השבח והאשמה שאנו ראויים לה.

אך שימו לב, הבלבול הולך וגובר. ברור לכול שמזל משפיע על תוצאות פעולותינו, אך ברור פחות, כפי שאראה, שמזל משפיע גם על הפעולות עצמן.

"מגושמת", הדמות השלישית שלנו, זהה ל"דורסת" ול"חסרת אחריות בלבד" בכל מובן. כולן משתכרות ומחליטות לנהוג הביתה בחושך, וכולן חוזרות למכוניות שלהן מבלי להקדיש תשומת לב לדרך, אלא ש"מגושמת" הולכת בדרך מעט שונה מהשתיים האחרות, נתקלת בתלולית אדמה במדשאה שעליה היא צועדת ומפילה את צרור המפתחות שלה לפתח ביוב. ל"מגושמת" אין ברירה אלא להזמין מונית. מובן שהנתיב שבו כל אחת מהן הולכת אל המכונית הוא עניין של מזל, כי אף אחת מהן אינה מודעת ליתרונות היחסיים של כל אחד מהנתיבים. לולא הייתה "מגושמת" הולכת בנתיב שבו הלכה ומאבדת את המפתחות שלה, היא הייתה נוהגת הביתה שיכורה, בדיוק כמו שתי חברותיה.

"עיוורת בחשיכה", הדמות הרביעית שלנו, דומה בתפישותיה ובתכונותיה לשלוש האחרות. היא נבדלת מהן בעיקר בכך שבחושך הראייה שלה לקויה, ולכן היא אינה מעלה בדעתה לנהוג הביתה בלילה. כשהיא משתכרת באותו ערב, היא כלל לא שוקלת זאת. מובן שבעיות הראייה שלה הן עניין של מזל, בדיוק כמו הראייה התקינה של האחרות. אילו הייתה ל"עיוורת בחשיכה" ראייה טובה יותר (ואם נהיגה בשכרות הייתה אופציה מבחינתה), יש להניח שהיא הייתה מחליטה לנהוג הביתה שיכורה, בדיוק כמו שלוש האחרות.

הסתירה שבלב צורת החשיבה שלנו נוגעת גם לשתי הדמויות החדשות האלה. מצד אחד, אנחנו חושבים שמזל משפיע על מידת האשמה שנושאות כל ארבע הדמויות. אנחנו חושבים ש"דורסת" ו"חסרת אחריות בלבד" אשמות יותר מאשר "מגושמת", מכיוון שהן נהגו הביתה שיכורות ו"מגושמת" לא. אנחנו חושבים גם ששלושתן ראויות למידה כלשהי של אשמה, וש"עיוורת בחשיכה", שתפסה מונית הביתה, אינה אשמה בדבר. במילים אחרות, אנחנו חושבים שמזל משפיע על מידת האשמה שראוי לייחס לכל אחד מאיתנו.

האם אנחנו אנשים טובים או רעים? זאת שאלה של אופי. האם אנחנו אשמים בתקרית כלשהי? זאת כבר שאלה שקשורה לאחריות שלנו לפעולות שאנו מבצעים

והנה בו בזמן, אנחנו חושבים שמזל אינו משפיע על האשמה שנושאת כל אחת מארבע הדמויות, ולכן כל אחת מהן ראויה לאותה מידה של אשמה. ההבדלים הבולטים בין הארבע הם דברים שמחוץ לשליטתן: מיקומו של עובר האורח, מעידה בחשיכה, או בעיות ראייה. אבל כולן היו נוהגות הביתה שיכורות אילו נמצאו באותן נסיבות ואילו היו בעלות אותו מכלול של תכונות. לפי גישה זו, ראוי להאשים כל אחת מהן באותה מידה.

יש פילוסופים שחושבים שלא ניתן לפסול אף אחד משני הצדדים של הסתירה שתיארתי כאן, ומותירים את הפרדוקס על כנו. אבל רוב הפילוסופים אינם סובלים פרדוקסים. כצפוי, רבים מהם ניסו ללבן את חוסר העקביות הזה בצורת החשיבה שלנו. חלק מהפתרונות הם טהורים: או שהם מאפשרים למזל להשפיע על מידת האחריות המוסרית של כל אחת מארבע הדמויות, או להיפך, אוסרים עליו להשפיע על מידת האחריות המוסרית של כל אחת מארבע הדמויות. פתרונות אחרים הם מעורבים, כי הם מאפשרים למזל להשפיע על מידת האחריות המוסרית של חלק מהדמויות בלבד.

מוניות, ניו יורק, טקסי

מוניות בניו-יורק. תצלום: אלכסנדר בלסטרה

"התגובה הספקנית" היא פתרון טהור, שאינו מאפשר למזל להשפיע על מידת האחריות המוסרית של הדמויות, כלומר על פיו אסור לשקלל סוגיות של מזל בהערכות מוסריות. אך בה בעת, המזל חודר לכל היבטי חיינו: מי שאנחנו (חשבו על "עיוורת בחשיכה"), הפעולות שלנו ("מגושמת"), ותוצאות פעולותינו ("דורסת" ו"חסרת אחריות בלבד"). אז מכיוון שיש לסלק את המזל מההערכות המוסריות שלנו, ומכיוון שבה בעת המזל מחלחל לכל תכונותינו, פעולותינו והשלכות מעשינו, המסקנה היא שאיש אינו אחראי מבחינה מוסרית לשום דבר.

אחת הבעיות בתגובה הספקנית היא שמדובר בניצחון חסר משמעות, כמו להקריב את כל מה שחשוב לנו כדי לנצח במלחמה. אחרי הכול, התגובה ספקנית חותרת תחת התפישה העצמית שלנו – שלפיה אנחנו סוכנים בעלי אחריות מוסרית – ומחייבת גישה מעשית חדשה לשבח ולאשמה של פרטים, וגישה מעשית חדשה לגמול ולעונש מצד הרשויות. לכן כדאי לבדוק אם תגובות אחרות יוכלו לבטל את הפרדוקס באופן שאינו מחריב את יסודות חיינו.

"תגובת האופי" אומרת ששבח ואשמה קשורים בסופו של דבר רק לתכונות שלנו. מהתגובה הזאת משתמע ש"דורסת", "חסרת אחריות בלבד" ו"מגושמת" ראויות לאותה מידה של אשמה, כי הן מתאפיינות באותן תכונות המובילות להחלטתן לנהוג בשכרות, וכלל לא חשוב אם הן הרגו עובר אורח או אם רק נהגו בשכרות. "עיוורת בחשיכה", כמובן, אינה מתאפיינת בתכונות האלה – היא לא הייתה מעלה בדעתה לנהוג שיכורה, כי היא לא הייתה מעלה בדעתה לנהוג בלילה, והיא משתכרת רק בלילה. מסיבה זו, "עיוורת בחשיכה" אינה ראויה לשום אשמה במקרה הזה. זאת אומרת שתגובת האופי היא פתרון מעורב. היא מסלקת את התוצאות שמקורן במזל ואת הנסיבות שמקורן במזל מההערכות המוסריות של שלוש הדמויות הראשונות, ומתירה לנו לשקלל אותו רק בהערכה המוסרית של "עיוורת בחשיכה", מה שחוסך ממנה את החרפה.

ההכרה בכך שגורלנו אינו תלוי אך ורק בנו אמורה לעזור לנו לנהוג בחמלה וברוחב לב באנשים שחייהם התרסקו בגלל עניינים של מזל

אחד ההיבטים הבעייתיים של תגובת האופי הוא שמשתמע ממנה כי אנשים הפועלים באופן שאינו אופייני להם, אינם ראויים לשבח או לאשמה. אבל רבים מאיתנו יחשבו, אינטואיטיבית, שבני האדם בכל זאת אחראים מבחינה מוסרית, לפחות לחלק מהפעולות הלא אופייניות שהם מבצעים. יתרה מזאת, מתגובת האופי משתמע כי אסור לעולם לשבח או להאשים זרים, כי איננו יודעים כמעט דבר על אופיים. אבל לפחות חלקנו יחשבו שבמקרים מסוימים דווקא אפשר להעריך כהלכה את מידת השבח והאשמה שזרים ראויים לה. לנוכח הקשיים האלה, נעבור לפתרון הבא.

"תגובת הפעולה" אומרת שאנו ראויים לשבח ולאשמה רק בגין הפעולות שאנו מבצעים. לפי הגישה הזאת, המזל אינו משפיע כלל על מידת האשמה ש"דורסת" ו"חסרת אחריות בלבד" ראויות לה, כי שתיהן מבצעות אותו סוג של פעולה. אבל המזל כן מבדיל בין מידת האחריות המוסרית של שתי הדמויות האלה לבין מידת האחריות המוסרית של "מגושמת" ו"עיוורת בחשיכה", כי מזל שמקורו בנסיבות ובתכונות מונע מהצמד השני לפעול כפי שפעל הצמד הראשון. כלומר תגובת הפעולה היא פתרון מעורב, שאינו לוקח בחשבון בשיקולי האשמה את התוצאות שמקורן במזל, אבל מאפשר למזל שמקורו בנסיבות ובתכונות להשפיע עליהן.

אף על פי שתגובת הפעולה נראית לי סבירה יותר מאשר התגובות הקודמות שתיארתי, אני חושב שמדובר בפתרון לא יציב. הרי אם המזל משפיע על אחריות מוסרית בכל הקשור לפעולות, אז יש סיבה לחשוב שאותו מזל עשוי להשפיע גם על אחריות מוסרית בכל הקשור לתוצאות. אם נחזור לדוגמאות שלנו, העובדה ש"חסרת אחריות בלבד" ראויה לאשמה רבה יותר מאשר "מגושמת", אף שההבדלים ביניהן הם עניין של מזל, מובילה אותנו לחשוב, על אותו משקל, ש"דורסת" ראויה לאשמה רבה יותר מאשר "חסרת אחריות בלבד", אף שההבדל היחיד ביניהן הוא עניין של מזל. אם כך, נעבור לתגובה האחרונה שלנו.

"תגובת המזל המוסרי" אומרת שסוגים מסוימים של מזל המשתקפים בתוצאות, בנסיבות ובתכונות משפיעים על מידת השבח והאשמה שאנו ראויים לה. לפי התגובה הזאת, "דורסת" אשמה יותר מאשר "חסרת אחריות בלבד", כי רק היא גורמת למותו של עובר אורח; "חסרת אחריות בלבד" אשמה יותר מאשר "מגושמת", כי רק היא נהגה שיכורה; ו"מגושמת" אשמה יותר מאשר "עיוורת בחשיכה" כי רק היא מחליטה לנהוג שיכורה.

לאור הבעיות העולות מהתגובה הספקנית, מתגובת האופי ומתגובת הפעולה, יש לנו סיבה לחשוב שדווקא תגובת המזל המוסרי היא הנכונה. אבל אם תגובת המזל המוסרי היא התגובה הנכונה, מה מקור הסתירה המקורית באופן החשיבה שלנו? כלומר, איך אפשר להסביר את התגובה האינטואיטיבית הנפוצה שאומרת, לדוגמה, כי "דורסת" ו"חסרת אחריות בלבד" ראויות לאותה מידה של אשמה, אם מתגובת המזל המוסרי משתמע שהן אינן אשמות באותה מידה?

סקייטבורד, סיכון

סיכון אישי וסכנת התרסקות. תצלום: מקסימום פנדה

כדי לענות על השאלה הזאת יש להבחין בין שני סוגים של שיפוטים מוסריים שבני אדם נוטים לבצע יחד – קרי, האשמה שאנו מייחסים לאדם על שהביא לתוצאה כלשהי, והאשמה שאנו מייחסים לו על היותו אדם רע. מה הופך מישהו לאדם טוב או רע? טענה סבירה היא שאיכותו המוסרית של אדם נקבעת לפי אופיו, וכפועל יוצא לפי פעולותיו הרצוניות והפעולות שהוא מוכן לבצע מרצונו. לפי גישה זו, "דורסת" ו"חסרת אחריות בלבד" אינן טובות או רעות יותר זו מזו, כי הן מוכנות לעשות מרצונן את אותו דבר. יתרה מזאת, "דורסת", "חסרת אחריות בלבד" ו"מגושמת" אינן טובות או רעות יותר זו מזו, כי "מגושמת" הייתה נוהגת כמותן מרצונה, אילו היו הנסיבות דומות. "עיוורת בחשיכה" שונה מהן. יש לה אופי שונה, כפי שאפשר ללמוד מכך שהיא אינה מעלה בדעתה לנהוג שיכורה בלילה (כי היא לעולם אינה נוהגת בלילה, בגלל בעיות הראייה שלה, וכי היא שותה רק בלילה).

ההבחנה בין אשמה בגין תוצאה לבין אשמה בגין אופי רע מאפשרת לנו להבדיל בין המקרים השונים. "דורסת" אינה אדם רע יותר מאשר "חסרת אחריות בלבד"; אבל זה לא אומר ששתיהן אשמות באותה מידה, כיוון שאשמה אינה קשורה רק לאופי. כמו כן, אף על פי ש"חסרת אחריות בלבד" אינה אדם רע יותר מאשר "מגושמת", אין משמעות הדבר ששתיהן ראויות לאותה מידה של אשמה.

האם אנחנו אנשים טובים או רעים? זאת שאלה של אופי. האם אנחנו אשמים בתקרית כלשהי? זאת כבר שאלה שקשורה לאחריות שלנו לפעולות שאנו מבצעים. לשם המחשה, ראו מה קורה לדמות חדשה, "עובדת הערב". אופיה המוסרי דומה לזה של "דורסת", "חסרת אחריות בלבד" ו"מגושמת", ולכן היא הייתה פועלת בדיוק כמוהן אילו הייתה הולכת למסיבה. אבל באותו ערב היא נקראה לחזור לעבודה, ולכן היא לא הלכה למסיבה. אפשר לטעון ש"עובדת הערב" אינה אשמה בנהיגה בשכרות, הרי היא לא עשתה זאת. אבל היא אדם רע לא פחות משלוש הדמויות האחרות.

ברגע שאנו מפרידים בין אשמה בגין פעולות ותוצאות לבין אופי, אנו מבינים איך נקלענו לתסבוכת הזאת מלכתחילה.

חשוב מאוד להבין אילו מהתגובות האלה לבעיית המזל המוסרי היא התגובה הנכונה – זה חשוב למידת השבח והאשמה שאנו מייחסים לזולת, למידת המוסריוּת של אחדים מהחוקים הפליליים שלנו, ולמידת המוסריוּת שאנו מייחסים לאדם בבואנו לשפוט אותו לאחר מותו.

תהיה אשר תהיה התגובה הנכונה (אולי זאת תגובה שבכלל לא תיארתי במאמר זה), הרי יש כאן לקח לגבי מזל, גאווה מוסרית וענווה מוסרית.

אחד מסוגי הגאווה המוסרית מעוגן בהנחה שכל אחד מאיתנו הוא האחראי הבלעדי לגורלו. גאווה מוסרית יכולה לתת לנו את ההרגשה שאנחנו אנשים טובים יותר מאחרים ולעודד אותנו למצוא פגמים בזולת, כי כאשר אנו מניחים שכל אחד מאיתנו הוא האחראי הבלעדי לגורלו, משתמע מכך שכל אחד מאיתנו הוא האשם הבלעדי במגרעותיו. מאותה סיבה, גאווה מוסרית יכולה גם לפגוע בחמלה שלנו כלפי אנשים בעלי רקע קשה (למשל טראומה רגשית בילדות), אנשים שנאלצו להתמודד עם החלטות מוסריות קשות (לחצים חברתיים בגרמניה הנאצית, למשל), או אנשים שכמעט ולא קיבלו הנחיה מוסרית מאחרים (לדוגמה, מי שלא היה להם מודל טוב לחיקוי).

אבל ההרהורים שלנו בנוגע לדמויות שליווינו במאמר זה אמורים לנפץ את האשליה שאנו האחראים הבלעדיים לגורלנו. המזל אינו הגורם היחיד שמגדיר את חיינו, אך הוא משפיע עליהם רבות. ההכרה בכך שגורלנו אינו תלוי אך ורק בנו, אמורה לעזור לנו להכיר באופן שבו אנשים השפיעו על גישתנו המוסרית, ויתרה מזאת, היא אמורה לעזור לנו לנהוג בחמלה וברוחב לב באנשים שחייהם התרסקו בגלל עניינים של מזל. אחרי ככלות הכול, עם קצת מזל רע, זה עלול היה להיות גם גורלנו שלנו.

 

רוברט ג' הרטמן (Hartman) הוא פוסט-דוקטורנט בפרויקט האחריות של גטבורג במסגרת אוניברסיטת גטבורג בשבדיה. הוא מחבר הספר In Defense of Moral Luck: Why Luck Often Affects Praiseworthiness (משנת 2017), ואחד מעורכי The Routledge Handbook of Theories of Luck (יראה אור בקרוב).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: נהיגה בלילה. תצלום: Chinaface, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי רוברט ג' הרטמן, AEON.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על המזל עם הטובים

ראשית, נכון יהיה לדעתי, להחליף את "המזל" ב- "יד המקרה". לראשון הקשרים ערכיים של טוב ורע. לשני הרבה פחות. והערפול בדיון יפחת.

שנית, אין התייחסות כאן ל*כוונה* שהיא לדעתי המפתח. כל הנפשות שהתכוונו לנהוג במצב שכרות. לכולן אותה כוונה.

02
רועי זוהר

נקודות נוספות שמעניין בעיני לציין:
1) הצורה בה הוצגו הדילמות במאמר זה היא תיאורטית במידה שלא מתיישרת עם המציאות ויש לכך משמעות. בדילמה קבעו לנו כעובדה שאין כל הבדל בין הדורסת לחסרת האחריות מלבד המזל. במציאות בבואנו לנתח את הסוגיה לאחר מעשה אנחנו לא יכולים לדעת שמזל הוא המפריד הבלעדי בין שתי הדמויות. אנחנו רק יודעים שדמות אחת דרסה והשניה לא. יתכן ואם היה על המדרכה אדם בסיטואציה של חסרת האחריות היא היתה נמנעת מלדרוס אותו וזאת מכל מיני סיבות. אחת מהן היא אולי שהיא נמנעה מלשתות כמות אלכוהול כזו שהיתה מונעת ממנה את שיקול הדעת בעת שסטתה מהכביש. כלומר מבחן התוצאה פה מאפשר לנו וודאות מסויימת לגבי מידת האשמה של הדורסת אבל לא של חסרת האחריות. לדעתי לו הייתה לנו היכולת הקסומה לדעת בוודאות שאין שום הבדל בין שתי הדמויות מלבד מזל, זה היה משנה מאוד את מערכת המשפט והחוקים שלנו וזאת כיוון שהיינו מגלים שכמות עצומה מאיתנו אשמה בלמשל תאונות שהיו יכולות להתרחש אילולא המזל. מסיבה זו לדעתי החוקים היו נעשים סלחניים יותר וכן ההתייחסות החברתית לנושא.

2) חלק משמעותי מהמוסכמות החברתיות/מוסריות והחוקים שנגזרים מהן נשענים על הצורך לשרת את טובת החברה והכלל. כלומר הם מסדירים מה נחשב טוב ובעיקר מה נחשב פסול בעיני החברה. לפיכך הם מצריכים ענישה על ההתנהגויות שהוסכם שהן פסולות ובכך גם מרתיעים.
החלק הכביכול רדיקאלי פה הוא שפחות משנה עניין האשמה של הפרט אלא בעיקר מראית העין. מי שנתפס כאשם צריך להיענש. לפי הנקודה הראשונה שציינתי ברור שקל לחברה להבין שהדורסת אשמה וצריכה להיענש ואילו קשה מאוד להבין את אותו הדבר לגבי חסרת האחריות.

כלומר הבדל משמעותי בין שני המקרים הוא בפשטות שבה ניתן להעביר מסר לחברה על ידי חריצת הדין וענישה.

04
חיים וואש

מזל הוא חק טבע בדיוק כמו כח הכבידה. כי אם נניח שלא, הרי שאיינשטיין והיטלר היו או שניהם טובים או שניהם רעים כי אם היטלר היה מקבל את מזלו של איינשטיין הוא היה איינשטיין ולהיפך
עוד דוגמה א' עלה על סולם נפל ומת, ב' עלה על אותו סולם נפל ונפצע , ג' עלה על אותו סולם נפל וחי, הרי ש המזל מוחקק תוצאות בטבע חי פצוע ומת . כמו כן ילד שנולד נכה וילד שנולד מחונן מה ההיגיון אם לא המזל שמייצר מציאות. ולכן הדורסת והחסרת אחריות ומגושמת הם אדם רע בגלל מזלה של הדורסת, כי לולי הדורסת אין חסרת אחריות ומגושמת
ולכן רק הדורסת רצחה מאותו סיבה ש א' מת כי המזל הוא חק טבע
אשמח להפרכה