המלחמה בטיפשים

אנו סוגדים לאינטליגנציה, ומאפשרים למיעוט החכם לפגוע ברבים, וגם להזיק לחברה
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

בערך עד ראשית שנות ה-60, אינטליגנציה ממוצעת לא הייתה צפויה להגביל באופן משמעותי את האפשרויות המונחות בפניכם. מנת המשכל לא השפיעה באופן משמעותי על בחירת בן הזוג שלכם, מקום מגוריכם או על דעתם של אחרים עליכם. התכונות החשובות להשגת עבודה טובה, במפעל או במשרד, היו בראש ובראשונה יושרה, מוסר עבודה ויכולת להסתדר עם אנשים – בוסים לא ציפו בהכרח לתארים אקדמיים ובוודאי שלא ביקשו ציוני SAT (המקבילה האמריקנית לפסיכומטרי) כפי שנכתב בטקסט המתאר את שנות ה-50, החלטות לגבי העסקת עובדים "התקבלו על סמך מיומנות חשובה או שתיים, ועל סמך גורמים 'רכים' כגון נלהבוּת, הופעה חיצונית, רקע משפחתי ומאפיינים פיזיים".

עד לפני כ-50 שנה, מנת המשכל לא השפיעה באופן משמעותי על בחירת בן הזוג שלכם, מקום מגוריכם או על דעתם של אחרים עליכםהעשור הנוכחי, לעומת זאת, הוא תקופה נוראה לאנשים לא חכמים. מי שרואה בעצמו אדם נבון לועג לאחרים בגלוי על בינוניותם. על אף העיסוק הגובר במיקרו-אגרסיות ובקורבנוּת, אנו ממשיכים לצלוף בחופשיות בלא-חכמים. טיפוסים שיעדיפו לקפוץ מגשר במקום לפלוט כינויי גנאי הקשורים לגזע, דת, מראה חיצוני או נכות, משתמשים בהתלהבות במילה "טיפש" על נרדפותיה והטיותיה השונות: לעג לטיפשוּת הפך לטקטיקה מקובלת, אוטומטית כמעט, בכל סוגי המחלוקות והוויכוחים.

איש בתוך מכונת כביסה

"זמן כביסה", לגלוג על טפשות. תצלום: ריקרדו שאק

זוהי גם צורת בידור פופולרית. פרסי דרווין מציינים מקרים שבהם שיקול דעת לקוי, טעויות הבנה ומגבלות שכליות נוספות, גנטיות-לכאורה, הובילו לתוצאות מחרידות וקטלניות. אמנם בערב טלוויזיוני ממוצע לא תשמעו דברי שטנה או הסתה, אבל כן תתקלו לפחות במקרה אחד של לעג לַטיפשים ("לא העיפרון החד ביותר בקלמר"). באתר רֶדיט מופיעים דרך קבע שרשורים המציגים דרכים שונות להעליב אנשים לא חכמים, והאתר fun-stuff-to-do.com מקדיש לנושא זה עמוד שלם, בין רעיונות למסיבות ומתכוני משקאות.

הלגלוגים האלה, המוטחים בששון ובשמחה, נראים אכזריים במיוחד כשמבינים כי החיים המודרניים גורמים עוול חמור לאנשים בעלי אינטליגנציה ממוצעת ומטה. מעטים יופתעו לשמוע שבסקר האורך הלאומי בנושא נוער משנת 1979 – מחקר כלל ארצי ארוך טווח – נמצא מתאם בין מנת משכל לסיכוי להתקבל לעבודה מכניסה. ניתוחים אחרים מלמדים שכל נקודה במנת המשכל שווה מאות דולרים בהכנסה שנתית. זוהי נוסחה צורבת עבור 80 מיליוני האמריקנים שמנת משכלם 90 ומטה. אם לא די בכך, אנשים לא חכמים מזוהים על-פי הישגיהם הלימודיים הדלים (בארצות הברית ישנו מתאם חזק בין נתון זה למנת משכל נמוכה). מ-1979 עד 2012, פער ההכנסה החציוני בין משפחה בראשות שני הורים בעלי תואר אקדמי ובין משפחה בראשות שני הורים בעלי השכלה תיכונית, גדל ב-30 אלף דולר לשנה, בהתאמה לערך הדולר של ימינו. יתרה מזאת, מחקרים מצאו שלאנשים בעלי מנת משכל נמוכה יש סיכוי רב יותר ללקות בסוגים מסוימים של מחלות נפש, לסבול מהשמנת יתר, לחלות במחלות לב, לספוג נזק מוחי תמידי כתוצאה מפציעה טראומטית ולהיכנס לכלא. ובכלא יש להם סיכוי רב יותר להיגרר לאלימות. הם גם מתים מוקדם יותר, בממוצע.

הבעיה היא, שאנשים מצליחים ובעלי השפעה כלל אינם מנסים לעזור לחכמים-פחות

הבעיה היא, שאנשים מצליחים ובעלי השפעה כלל אינם מנסים לעזור לחכמים-פחות. למעשה, נדמה שהם נחושים מתמיד להדיר אותם. אתר התעסוקה Monster מתמצת היטב את החוכמה המקובלת לגבי גיוס עובדים: הוא ממליץ למנהלים לחפש מועמדים "שאפתניים" ו"נחמדים" ש"עובדים קשה", אך בראש ובראשונה הוא ממליץ להם לחפש מועמדים "חכמים". חברות רבות, בניסיונן לגייס עובדים חכמים, בוחנות את המעומדים בהקשר של מגוון מיומנויות, ובהן כושר שיפוט וידע. חברת CEB, אחת הספקיות הגדולות בעולם להערכת מועמדים לעבודה, בוחנת יותר מ-40 מיליון איש מדי שנה. מספר המגויסים הטריים המדווחים כי עברו הערכה מסוג זה, עלה פי שניים מ-2008 עד 2013, אומרת CEB. יש לציין שחלק גדול מהבדיקות האלה בוחנות אישיות ומיומנות, ולא אינטלגנציה. אבל מבחני אינטליגנציה וכישורים קוגניטיביים הם פופולריים מאוד, ושכיחותם גוברת והולכת. נוסף לכך, מעסיקים רבים מבקשים כעת מהמועמדים לדווח על ציון ה-SAT שלהם. מדובר בנתון בעל מתאם מוכח למנת משכל. חברות אחדות מגייסות אך ורק עובדים שציוניהם במבחן נמצאים בחמישה האחוזים העליונים. אפילו ה-NFL, ליגת הפוטבול האמריקנית, עורכת לשחקנים הניגשים לדראפט מבחן יכולת קוגניטיבית בשם Wonderlic.

ישנם, מן הסתם, מקצועות שדורשים שכל. אך על אף שמקומות עבודה רבים דורשים כעת אינטליגנציה גבוהה, הראיות מלמדות כי לא תמיד מדובר ביתרון מובהק. כריס ארגיריס (Argyris) המנוח, מבית הספר למנהל עסקים של הרווארד, טען כי אנשים חכמים עלולים להיות העובדים הגרועים ביותר, בין היתר מכיוון שאינם רגילים להתמודד עם כישלון או לספוג ביקורת. מחקרים רבים מלמדים שגורמים כגון כישורים בין-אישיים, מודעות עצמית ואיכויות "רגשיות" טובים יותר בניבוי ביצועים בעבודה מאשר מנת משכל, ועמותת College Board – שמטרתה העמותה להרחיב את הגישה להשכלה גבוהה וחברים בה יותר מ-6,000 מוסדות אקדמיים – מציינת כי מעולם לא טענה שציוני SAT הם כלי יעיל לגיוס עובדים. באשר ל-NFL, כמה מהקוורטרבקים המצליחים ביותר קיבלו תוצאות נמוכות להפליא ב-Wonderlic, כולל חברי היכל התהילה טרי בראדשו, דן מרינו וג'ים קלי, אך כי מקובל לחשוב שקוורטבקים הם בין הספורטאים בעלי האינטליגנציה הגבוהה ביותר. יתר על כן, מקומות עבודה רבים החלו לדרוש תואר גם למשרות שלא נעשו קשות יותר עבור אנשים בלי השכלה אקדמית, החל ממנהלי חנויות וכלה במנהלי משרד.

קוורטרבק, צבא ארה"ב

קוורטרבק בפוטבול אמריקני: שחקן שנדרש להיות אינטליגנטי. תצלום: US Army

בה בעת, טווח המשרות המתאימות לאנשים ללא השכלה אקדמית מצטמצם והולך. רשימת משרות הייצור והשירות המבוצעות כעת על-ידי רובוטים, כלים מקוונים, אפליקציות, עמדות ממוחשבות וסוגי אוטומציה אחרים, מתארכת מדי יום. הנה סוגים נוספים של עובדים שיומם קרב ובא: כל מי שמסיע אנשים למחייתו, בגלל מוצרים כגון המכוניות-ללא-נהג של גוגל, המזל"טים של אמזון ומשאיות-ללא-נהג הנבחנות כעת בכבישים; מרבית עובדי המסעדות, הודות לרובוטים זולים וידידותיים המיוצרים על-ידי חברות כמו Momentum Machines, והודות למספר גדל והולך של אפליקציות המאפשרות לנו להזמין שולחן, להזמין משלוח ולשלם ללא עזרת אדם. שתי הדוגמאות האחרונות בלבד כוללות בערך 15 מיליון משרות בארצות הברית.

יש לציין שהסגידה שלנו למנת המשכל אינה מוגבלת למקום העבודה. אינטליגנציה והישגים אקדמיים מטפסים אט אט בדירוג התכונות הנחשקות אצל בני זוג: חוקרים מאוניברסיטת איווה מדוחים כי אינטליגנציה חשובה כעת יותר ממיומנות בניהול משק הבית, הצלחה פיננסית, מראה חיצוני, חברותיות ובריאות.

הקומדיה הפופולרית ביותר בטלוויזיה היא "המפץ הגדול", שעוקבת אחר מעלליהם של חבורת מדענים צעירים. "סְקוֹרְפּיוֹן", שבמרכזה חבורת גאונים שהתגייסו למאבק בטרור, היא אחת הסדרות הפופולריות ביותר של CBS. הבלש הגאון שרלוק הולמס זכה בשתי סדרות טלוויזיה וסדרת סרטים מצליחה בכיכובו של אחד הכוכבים הרווחיים ביותר בהוליווד. "כל חברה לאורך ההיסטוריה בחרה תכונה כלשהי שמעצימה את הצלחתם של חלק מהאנשים", אומר רוברט סטרנברג (Sternberg), חוקר התפתחות האדם מאוניברסיטת קורנל ומומחה להערכת סטודנטים. "אנחנו בחרנו בכישורים אקדמיים".

למה הכוונה ב"אינטליגנציה"? אנו מקדישים מרץ רב כל כך לקטלוג מגוון צורות האינטליגנציה – בין-אישית, גופנית-קינסתטית, מרחבית וכו' – שבסופו של דבר אין עוד אנשים "לא אינטליגנטיים". אבל חלק גדול מסוגי האינטליגנציה האלה אינם משפרים את הציונים, באוניברסיטה או ב-SAT, ולכן סביר להניח שלא יעזרו לנו להשיג עבודה טובה. במקום להמציא דרכים שונות ומשונות להגדיר אינטליגנציה רק כדי לא להדיר אף אחד, מוטב שנכיר בכך שלא לכולם יש אינטליגנציה גבוהה מספיק, מהסוג הנדרש כדי להצליח בעולם של ימינו.

הנה מספר נתונים שיעזרו להבהיר את טיבה של הבעיה ואת היקפה. עמותת College Board הציעה "קריטריון מוכנות אקדמית" השקול, פחות או יותר, לציון של 500 בכל אחד מחלקי ה-SAT – במבחן ניתנים ציונים בין 200-800 לשלושה חלקים כלליים: כתיבה, מתמטיקה וקריאה ביקורתית. העמותה צופה כי מרבית הסטודנטים שלא יגיעו לסף לא יצליחו לקבל ממוצע ציונים של "בי-מינוס" (בסביבות 80) לאורך ארבע שנות התואר הראשון. לכאורה מדובר בממוצע ציונים... ממוצע. לשם השוואה, באוניברסיטת אוהיו סטייט האיכותית, המדורגת במקום ה-52 בארצות הברית לפי U.S. News & World Report, סטודנטים שהתחילו ללמוד ב-2014 קיבלו ממוצע של 605 בחלק הקריאה של ה-SAT, ו-668 במתמטיקה.

כמה תלמידי תיכון מסוגלים לעמוד בקריטריון של College Board? לא קל לענות על השאלה הזאת, כיוון שברוב מדינות ארצות הברית חלק גדול מהתלמידים כלל לא ניגש לבחינת קבלה לאוניברסיטה. בקליפורניה, למשל, 43 אחוז בלבד מתלמידי התיכון ניגשים לבחינות ה-SAT או ה-ACT. אבל אם אנחנו רוצים לקבל מושג כללי, אפשר לפנות לדלאוור, איידהו, מיין ומחוז קולמביה, המאפשרים לגשת ל-SAT בחינם. לפי וושינגטון פוסט, שיעורי ההשתתפות ב-SAT במדינות אלה הם יותר מ-90 אחוז. ב-2015, שיעור הסטודנטים במדינות אלה שהשיגו ממוצע של 500 לפחות בחלק הקריאה נע בין 33 אחוז (בעיר וושינגטון) ל-40 אחוז (במיין). במתמטיקה ובכתיבה ההתפלגות דומה. בהתחשב בכך שהנתונים האלה אינם כוללים נשירות, אפשר לומר בבטחה שאחד מכל שלושה תלמידי תיכון אמריקנים, לכל היותר, מסוגל להגיע לקריטריון של College Board. אפשר להתפלפל על הפרטים, אבל אי אפשר להימלט מהמסקנה הכללית: רוב האמריקנים אינם חכמים מספיק כדי לעשות משהו הנחשב לתנאי יסודי להצלחה בכלכלת החוכמה של ימינו – כלומר, לעבור ארבע שנות לימודים באוניברסיטה בציונים סבירים.

רבים מהאנשים הנהנים מהמערכת הקיימת אומרים לעצמם שהם משקיעים מאמצים רבים כדי לעזור ללא-חכמים להפוך לחכמים. זוהי מטרה נהדרת, ועשרות שנות מחקר מלמדות שניתן להשיג אותה בשתי דרכים: (1) צמצום משמעותי של שיעורי העוני (2) הכללת ילדים קטנים, המצויים בסיכון גבוה לביצועים גרועים בלימודים, בתוכניות אינטנסיביות לגיל הרך. המתאם בין עוני לקושי בלימודים הוא הדבר הקרוב ביותר לעובדה במדעי החברה. עם זאת, אין טעם לדון בהפחתת העוני כפתרון אפשרי, מכיוון שהממשל האמריקני והחברה האמריקנית אינם בוחנים ברצינות הנדרשת שום יוזמה המסוגלת לחולל שינוי מהותי במספר העניים או בחומרת מצבם.

אם כך נותרנו עם חינוך לגיל הרך. כאשר תוכניות מסוג זה מתבצעות כהלכה – ואצל ילדים עניים זה כמעט אף פעם לא קורה – הן עוזרות לתלמידים להתגבר על הליקויים הקוגניטיביים והרגשיים שעלולים להתגלע בתחילת החיים בגלל עוני ונסיבות סביבתיות אחרות. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר היא Perry Preschool Project שנערך באיפּסילַנְטי, מישיגן, בשנות ה-60. דוגמה נוספת היא תוכנית Educare בשיקגו, שהושקה ב-2000. ובין לבין נערכו עשרות תוכניות ניסיוניות נוספות. כל אלה מוכיחות כי חינוך לגיל הרך צריך להתחיל בגיל 3 ואף קודם לכן, עם מורים המתמחים בהשכלה לגיל הרך. תוכניות איכותיות אלה נחקרו לעומק, חלקן במשך עשרות שנים. יש לציין כי אין הוכחה חותכת לכך שהתלמידים מפיקים מהן עלייה מתמשכת במנת המשכל בלי השכלה עשירה בשנים שלאחר מכן. עם זאת, נרשמה עלייה כמעט בכל מדד שבינו ובין מנת משכל יש מתאם, והיא נשמרה במשך שנים ואף עשרות שנים – כולל ציונים טובים בבית הספר, ציונים טובים במבחני הישגים, הכנסה גבוהה יותר, הימנעות מפשיעה ובריאות טובה יותר. למרבה הצער, תוכניות השכלה ציבוריות לגיל הרך, כגון Head Start, רחוקות מאוד מרמת האיכות הזאת, ואינן נגישות די הצורך לכל שכבות הציבור.

מרצה באוניברסיטה, כיתת גן, מחוננים, Headstart headstart

מרצה באוניברסיטה קוראת לכיתת גן בתכנית Headstart. תצלום: Lower Columbia College

במקום חינוך מצוין לגיל הרך אימצנו לנו אסטרטגיה מוכרת לצמצום פער האינטליגנציה: אנו משקיעים את כספי המסים שלנו, ואת אמוננו, ברפורמות בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, המקבלים מדי שנה 607 מיליארד דולר מהממשל הפדרלי, מהמדינות ומהשלטון המקומי. אך ההשקעה הזאת היא בגדר "מעט מדי, מאוחר מדי": אם החסכים הקוגניטיביים והרגשיים המקושרים לביצועים גרועים בלימודים לא יטופלו כבר בגיל הרך, לא סביר שההשקעה בהמשך החיים תניב תועלת רבה.

לנוכח הראיות המוכיחות כי הגישה הקיימת נכשלת – בוגרי תיכון מגיעים לרמת קריאה של כיתה ה', דירוגים בינלאומיים מזוויעים – אנו מתנחמים בניסיונותינו לאתר את המחוננים המעטים המסתתרים, כנגד כל הסיכויים, בשכבות העניות. המאמצים שאנו משקיעים באיתור הילדים הנדירים האלה וטיפוחם, מאפשרים לנו לייצר תמונה נעימה של שוויון הזדמנויות שנית ן להציג במהדורת החדשות - כאילו הרוב הבעייתי, הלא-מחונן, אינו ראוי לתשומת לבנו כמו אותם "יהלומים לא מלוטשים". הכיסוי התקשורתי מבכה את הישגיהם הדלים של תלמידים עניים בקורסי ה-Advanced Placement, קורסים אקדמיים המוצעים לתלמידי תיכון, כאילו הבעיה העיקרית היא מחסור בפיזיקאים או בדוברי מנדרינית.

עלינו להפסיק לקדש את האינטליגנציה ולהתייחס לחברה שלנו כאל מגרש המשחקים של המיעוט החכם

גם אם נסרב להילחם בעוני או לספק חינוך מצוין לגיל הרך, אנו יכולים לשקול אמצעים אחרים לטיפול במצוקתו של האדם הממוצע. אפשר להפנות חלק מהכסף המושקע ברפורמות חינוכיות לפיתוח עוד תוכניות מעולות להכשרה מקצועית, כמו אלה המכונות כיום Career and Technical Education, או CTE.  נכון לעכשיו, רק אחד מכל 20 בתי ספר תיכוניים ציבוריים בארצות הברית הוא בית ספר CTE ייעודי. ברבים מבתי הספר האלה, הביקוש גבוה מההיצע. הנה לדוגמה Prosser Career Academy בשיקגו, בית ספר בעל תוכנית CTE מהוללת. אמנם מדי שנה נרשמים 2,000 תלמידים לבית הספר, אך בתוכנית יש מקום ל-350 בלבד. בית הספר מצמצם את מספר הנרשמים בעזרת הגרלה, אבל גם לציונים יש השפעה, מן הסתם. יתרה מזאת, מוסדות CTE רבים שמים כעת את הדגש על מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה, אף שמהלך זה מתעדף תלמידים מצוינים בעלי עתיד אקדמי ומקצועי מבטיח, על פני תלמידים מתקשים הזקוקים לסיוע מבית הספר. כדאי יותר שאלה ימשיכו להתמקד במקצועות כמו ניהול בתעשיית המזון וההסעדה, ניהול משרד, טכנולוגיית בריאות - וכן, גם במלאכות קלאסיות – ויוכשרו בכלים הממוחשבים העדכניים המשמשים בתחומים אלה.

עלינו להפסיק לקדש את האינטליגנציה ולהתייחס לחברה שלנו כאל מגרש המשחקים של המיעוט החכם. אנו צריכים להתחיל לעצב את הכלכלה שלנו, בתי הספר שלנו, אפילו התרבות שלנו, מתוך מחשבה על יכולותיו וצרכיו של הרוב ועל כל מגוון היכולות האנושיות. הממשל יוכל, לדוגמה, להעניק תמריצים דווקא לחברות שאינן משתמשות באוטומציה כדי להגן על משרות עבור אנשים חכמים פחות. צעד כזה יתרום לצמצום פרקטיקות העסקה שמנפות מועמדים באופן שרירותי – ובלתי מועיל – על בסיס מנת משכל. הוא עשוי אף להועיל למעסיקים: אינטליגנציה גבוהה אינה מבטיחה עובדים יעילים וטובים יותר. לפי מחקרים אחדים ומספר מומחים למנהל עסקים, עובדים לא-מבריקים מודעים יותר להטיות ולפגמים שלהם ואינם נוטים להניח שמגמות קיימות יימשכו בעתיד. הם גם פחות חרדתיים ופחות יהירים.

כשמייקל יאנג (Young), סוציולוג בריטי, טבע את המונח "מֶרִיטוֹקְרָטְיָה" ב-1958, הוא התכוון לדיסטופיה סאטירית. העולם שהוא דמיין בזמנו, שבו אינטליגנציה היא הגורם היחיד שקובע מי משגשג ומי דועך, נתפש כעולם כוחני, חולה, מופרך. אבל בינתיים כמעט השלמנו את בניית המערכת הזאת ואימצנו את גישת המריטוקרטיה, בהסתייגויות ספורות בלבד. אנו אף רואים בה מערכת מוסרית. זה לא מתקבל על הדעת. אנשים חכמים אמורים להרגיש כאילו זכו במתנה ולשאוף להפיק ממנה את המרב. הם אינם אמורים להרגיש כאילו ניתנה להם הזכות לעצב חברה שבה מחוננוּת היא קנה מידה אוניברסלי לערך אנושי.

דייוויד ה' פרידמן הוא מחבר הספר Wrong: Why Experts Keep Failing Us—And How to Know When Not to Trust Them.

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

Copyright 2016 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תצלום ראשי: מתוך "מחדדים עפרונות", תצלום: דריס דה רוק

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי דייוויד ה' פרידמן, Atlantic.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

9 תגובות על המלחמה בטיפשים

01
איילה

מאמר די מוזר. לאורך רוב ההיסטוריה אנשים התגאו בחוכמתם ורצו להיות ולהיחשב חכמים, וגם השלטונות היללו את החוכמה (אך לא בהכרח עודדו אותה בפועל). דווקא בעשורים האחרונים יש תרבות טמטום די מפותחת: ריאליטי, ידוענים, התפארות בבורות, טראמפ (שמרבה לשקר ולטעות) וכו'. התופעה של אובדן משרות של מעמד הביניים בגלל מיכון ומיחשוב אמיתית, אבל התיאוריה הזאת די מפוקפקת בעיני.

    02
    Mosheshy

    מאמר מדוייק.

    תרבות הטמטום פותחה ע"י המריטוקרטיה כאמצעי שליטה בהמונים. המונים נבערים ומטומטמים זה מצב מצויין למריטוקרטיה השלטת. ההמונים הנבערים יודעים שהם אינם יכולים לנהל את המערכות המתוחכמות השונות.ולמי ההמונים פונים? ניחשת נכון.
    למריטוקרטיה .
    כדי שהמומחים ינהלו.
    כל עוד יש אחוז קטן ,מתוחכם,השולט בעניינים,לא אכפת לה למריטוקרטיה שההמונים נבערים.
    לקרוא את : "בידור עד מוות, השיח הציבורי בעידן עסקי השעשועים" הוא אחד מספריו המפורסמים של ניל פוסטמן.

03
סוציולוג

מאמר הזוי ומופרך. מלחמה בטיפשים? קידוש האינטלגנציה? אני לא יודע איפה הכותב חי. המצב הוא בדיוק הפוך, הטיפשים והטפשות השתלטו על חיינו, על המרחב הציבורי, על התרבות ועל מוסדות השלטון. שלוב קטלני של תקינות הפוליטית שמאדירה פיגור חברתי כ"קדמה" ומגנה את המריטוקרטיה כצורה של אפליית טיפשים, פוליטיקת זהויות מתקרבנת שמציגה ומאדירה את הטיפשים והלא-יוצלחים כקורבנות ומקדמת תרבות של קידוש הבערות ושל "מרחבים בטוחים" בקמפוסים שבהם הסטודנטים מתחבאים מפני היחשפות לדעות מנוגדות לשלהם או לאנשים שאינם מסכימים איתם - זורע הרס וחורבן ומאיים לפורר את כל הישגי המודרניות והציבילזציה המערבית.

04
ד.

הבעיה מסתכמת בזיהוי של "חכמה" עם "הצלחה במבחני IQ" או תחליפים חד-ממדיים דומים. אכן לא מועיל לדבוק בזיהוי כזה.
אבל אם נזהה את ה"חכמה" עם גמישות מחשבה, לב טוב ויכולת לחיות בהרמוניה עם הסביבה המשתנה - הרי ש"טיפשות", כלומר נוקשות, רצון רע ולעומתיות שהן היפוך החכמה - היא אכן מה שכדאי למנוע ממנו לתפוס מקום מרכזי.

אין צורך לדאוג פן ייכחדו הטיפשים והטיפשות בעולם. חפשו אותם בכל מקום שבו מחלקים כבוד, כיבודים ותארים - ותמצאו בשפע.

07
רונן

הכתבה מציינת כמטרה לעזור ללא-חכמים להפוך לחכמים, כדי שיוכלו גם הם להגיע לעבוד בעבודות אטרקטיביות ומכניסות יותר. אבל הכותב מתעלם מכך שלמעשה, אין ביקוש לעוד אנשים בעבודות אטרקטיביות; מישהו צריך לעשות את העבודות השחורות של החברה.

תמיד יהיו עבודות שדורשות יותר השכלה וידע, לעומת כאלה שדורשות פחות. הבעיה היא לא שאנשים לא חכמים אינם יכולים לאייש את הסוג הראשון, אלא שעבודות שדורשות פחות השכלה נחשבות לבזויות, ואינן מכבדות את העובד מבחינת תנאים ושכר - ואת זה צריך לתקן.

08
אייל פ

הבעיה היותר רצינית היא שהאינטליגנציה האנושית מפנה אט אט את מקומה לאינטליגנציה המלאכותית בכל משרה זה לא יפסח גם על הממוצע החכם 110++ סו קולד.

זה מתחיל אמנם ב lowtech אבל יעבור בהדרגה למשרות שדורשות אינטליגנציה גבוהה יותר אלגוריתמים לומדים את תבניות החשיבה של האדם ומנפות אותו אט אט ממשרות שנחשבו בטוחות לאדם.
המירוץ הבא הוא בין האדם האינטליגנטי למכונות הלומדות.
השאלה לעתיד לבוא למי יהיו קורות חיים טובים יותר לאדם או למכונה הלומדת המתמודדת מולו.

09
H Y

פעם שיבחו את הפיזיות של האדם, תינוק שנולד עם פגם שהיום הוא קל (אסטמה או קוצר ראיה לדוגמא) היה נזרק לבור או מושלח לאיזה שדה ויחכה למותו.
וכמובן שאף אחד לא שאל את עצמו או את הסביבה, מה קורה עם האנשים הפחות פיזיים, או איך אפשר לעזור להם, פשוט האנשים הפחות פיזיים קיבלו את הצד הפחות נעים של החיים.
לא משנה כמה חכמים יצירתיים היו (למעט יחידי סגולה כמובן).

אז למה היום שיותר ויותר נשענים על השכל אנחנו צריכים לדאוג לכל השאר?
שיעבדו בעבודות בינוניות ויחיו חיים בינוניים....

צריך להשקיע בחינוך ופיתוח חשיבה ולא בלימודים ואז יתכן ויהיו יותר אנשים חכמים
H