הממשק משתמש בנו

העולם הדיגיטלי משבש עלינו את דעתנו: אנשים חושבים וריבוניים חייבים לדעת לקרוא אותו נכון
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

התפתחות המרחב הדיגיטלי היא תוצאה של התערבויות אנושיות. הממשקים שאיתם אנחנו באים במגע בכל יום הם אוסף של החלטות עיצוביות שתפקידן להשפיע על ההתנהגות שלנו במרחב חברתי וירטואלי. מהן ההשלכות המוסריות והאתיות של הניסיון להשפיע על התנהגות אנושית דרך ממשק משתמש?

אדם יושב מול מערכת

״אדוני השופט, אני לא חתול״, טען עורך דין מקומי מדרום-מערב טקסס בעת שימוע שהתנהל באפליקציית זום בפברואר 2021 במהלך מגפת הקורונה. הסרטון נפוץ מיד ברשת: מול מצלמת רשת, בשימוע מול שופט, יושב עורך דין בדמות חתול עם פרווה ועיניים נוצצות. עיניו ופיו של החתול זזים כאילו היו פניו של עורך הדין, בשעה שהוא מתקשה לנבור בהגדרות הממשק ולכבות את הפילטר. הצורך שלו להבהיר שאינו חתול, ושמדובר במקרה קומי קלאסי שבו הסאונד והמופע הוויזואלי אינם תואמים, יכול לשמש אותנו כדי לבחון את הקשר בין עיצוב וטכנולוגיה.

 

ישנה בעייתיות סמנטית בשימוש במילה ״משתמש״ (User), שכן המונח מעלה הקשרים של ניצול, התמכרות וחד פעמיות. הוא מתקשה לתאר את מערכת היחסים המורכבת שאנחנו מפתחים עם הממשקים ועם המערכות שאיתם אנחנו באים במגע יומיומי

המקרה המשעשע נולד מתוך נקודת חיכוך בין האדם למערכת. נהוג לומר שממשק הוא שכבת המערכת החשופה למשתמש. ישנה בעייתיות סמנטית בשימוש במילה ״משתמש״ (User), שכן המונח מעלה הקשרים של ניצול, התמכרות וחד פעמיות. הוא מתקשה לתאר את מערכת היחסים המורכבת שאנחנו מפתחים עם הממשקים ועם המערכות שאיתם אנחנו באים במגע יומיומי. שאלות שנוגעות לקהל היעד, במערכת, באפליקציה, במכונה, באתר, ברשת החברתית — עוסקת לרוב בממשק ובמרחב הדיגיטלי.

ראשית, עלינו להבין מהו המרחב הדיגיטלי, ועל אף שהוא נראה אינסופי, יש לזהות ולהגדיר את מגבלותיו. במרחב הדיגיטלי אנחנו פועלים במסגרת מערכות חוקים שנכתבו על ידי אנשים שתפקידם לחזות את ההתנהגות שלנו ולהשפיע עליה. מטבעו, המרחב הדיגיטלי גדל ומתפתח דרך התערבות אנושית. מאחר שמבחינה חושית המרחב מוגבל ברובו לייצוג ויזואלי, לעיצוב יש השפעה עצומה על האופן שבו אנחנו תופשים, מנווטים, ומפרשים את העולם הדיגיטלי. להשפעה זו, ולמחיר של היעדר מודעות המשתמש לגביה, מוקדשת תשומת לב הולכת וגדלה בקרב חוקרים. בהקדמה לספר A *New* Program for Graphic Design, המתבסס על סדרת הרצאות של המעצב דייוויד ריינפורט (Reinfurt), טוען אדם מייקלס  (Michaels) כי ״…היות שעיצוב נמצא בכל מקום, וכולל בתוכו את האמצעים שדרכם מועברת רוב השפה הכתובה, ההבנה של האמצעים הללו ומערכת המסרים של עיצוב גרפי צריכה להיכלל בכל תוכנית לימודים, במקביל להקניית כישורי שפה אחרים״.

הממשק משרת את המערכת דרך הבנת ההתנהגות האנושית. כדי להבין מדוע ממשק מסוים נראה, מתפקד, ומצפה מאיתנו להתנהגות מסוימת, עלינו לשאול לשם מה הוא נועד ומי יצר אותו

עיצוב הוא מלאכת קבלת ההחלטות ויישומן בנוגע לאופן שבו ממשק נראה ומתפקד. מידת היכולת שלנו לתקשר עם המערכת תלויה בממשק, אבל מה מתקיים באותו חלק של המערכת החשוף למשתמש? הממשק משרת את המערכת דרך הבנת ההתנהגות האנושית. כדי להבין מדוע ממשק מסוים נראה, מתפקד, ומצפה מאיתנו להתנהגות מסוימת, עלינו לשאול לשם מה הוא נועד ומי יצר אותו. לדוגמה, אם תשאלו את מרכז העזרה של ענקית הסטרימינג נטפליקס מדוע אחרי פרק זמן שלא ביצעתם אף פעולה השידור ייעצר ותישאלו ״עדיין צופה...?״ תמצאו את התשובה הבאה: ״נטפליקס מציגה את הודעה 'עדיין צופה...?' כדי לוודא שהצופים לא יאבדו את "המקום" שלהם בפרק ולא יבזבזו את חבילת הגלישה שלהם במקרה שאינם צופים בתוכנית טלוויזיה או בסרט". אך כפי שציין פט וולש (Walshe) במחקר מקיף על נתונים ופרטיות בקרב חברות הסטרימינג, "סטרימינג תלוי יותר ויותר באיסוף מאגר עצום של נתונים לגבי הצופים". הטלוויזיה מעולם לא שאלה אתכם אם אתם עדיין צופים, והמסך יכול היה לרצד באור כחול במשך הלילה. השאלה ״עדיין צופה?״ מופיעה משום שהרווחיות של נטפליקס תלויה ביכולת של המערכת לדעת במה אתם צופים, מתי, איפה עצרתם, על מה דילגתם, ואיפה ויתרתם על הצפייה ועברתם לדבר הבא – השאלה משרתת את הצורך של המערכת לדעת אם אתם עדיין שם.

ספוטיפיי

ספוטיפיי יודעת עלינו הרבה: האם אנחנו מבינים מה היא יודעת ואיזה שימוש היא עושה במידע? תצלום: Scott Beale / Laughing Squid" ב-laughingsquid.com

אחרי הבחירה מה לחשוף מתוך המערכת דרך הממשק, מגיע שלב ההחלטה איך לחשוף — וכאן נכנס הדיון על העיצוב. בהרצאתה על חשיבה עיצובית,  נטשה ג׳ן, שותפה במשרד העיצוב ״פנטגראם״, הגדירה את תפקידה כמעצבת: "(עיצוב) נוגע ליכולת שלנו להפוך דברים מוחשיים ומובנים, ואם אנחנו יכולים להפוך את הדברים למהנים — זו בסופו של דבר המטרה". לדבריה, הפיכת הדברים למוחשיים ומובנים באותו חלק חשוף היא תוצאה של קבלת החלטות טכנולוגיות, עיצוביות, עסקיות, פרקטיות, וקוגניטיביות — המחפשות אחר חוויית המשתמש המיטבית, החוויה המביאה לעונג שיגרום לנו להישאר.

ממשק משתמש ועונג

אתעכב לרגע על הקשר שבין ממשק משתמש ועונג. סי טהי נויאן (Nguyen), פרופסור לפילוסופיה, טוען בספרו Games: Agency As Art כי משחקים הם צורת אמנות ייחודית, שכן הם משפיעים על האופן שבו אנו מסוגלים לפעול באופן עצמאי. כפי שהיטיב לנסח זאת העיתונאי עזרא קליין: "אמנות חזותית, נניח ציור, זו מניפולציה של מה שאנו רואים. אפשר לחשוב על מוזיקה כעל מניפולציה של מה שאנחנו שומעים. משחקים משפיעים על מה שאנחנו עושים, על האופן והסיבה שבגללה אנחנו פועלים. הדרך שבה רוב המשחקים עושים זאת היא על ידי צבירת נקודות".

יותר ויותר מוצרים מנצלים את החולשה האנושית לצבירת נקודות - ואם בעבר העדפנו לעצום עיניים ולהאמין שהממשקים והמערכות רוצים בטובתנו, מתגברות העדויות שההתרופפות האתית והפגיעה ביכולת שלנו לפעול באופן עצמאי היא מכוונת

יותר ויותר מוצרים מנצלים את החולשה האנושית לצבירת נקודות. היום, כמעט 30 שנה לאחר הולדת האינטרנט, ו-15 שנים לאחר השקת האייפון הראשון, היכולת שלנו לייצר חוויית משתמש אופטימלית, כזו שמשרתת את המערכת, נמצאת בשיאה. בין אם מדובר בלייקים באינסטגרם או בפייסבוק, צעדים בפיטביט, מספר עוקבים בטוויטר, ואפילו רצף הימים שבהם התפניתם לאימון מדיטציה. אותו מנגנון משחקי שמאפשר להשפיע באורח דרמתי על האופן שבו אנו מסוגלים לפעול עצמאית הוא כלי בידי תאגידים, מקומות עבודה, מוסדות חינוך, וממשלות. אם בעבר העדפנו לעצום עיניים ולהאמין שהממשקים והמערכות רוצים בטובתנו, מתגברות העדויות שההתרופפות האתית והפגיעה ביכולת שלנו לפעול באופן עצמאי היא מכוונת.

פיטביט

"אני יודעת שקר וגשום, אבל עוד לא רכבת מספיק היום!" - פיטביט: מי משתמש במי? תצלום: קרליס דמברנס

היכולת הגוברת לעקוב אחר ההתנהגות האנושית כשזו באה במגע עם מערכות טכנולוגיות, הובילה לאפשרות חסרת תקדים להשפיע על מידת המסוגלות של קהל היעד לפעול ולחשוב באופן עצמאי. "קפיטליזם מעקב הוא התקפה מכוונת על האוטונומיה האנושית", טוענת האקדמאית והסופרת שושנה זובוף (Zuboff), מרצה בפקולטה למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד. את המונח ״קפיטליזם מעקב״ (Surveillance Capitalism) הגדירה זובוף כתהליך שבו חברות מנטרות ומלקטות נתוני שימוש אישיים והופכות אותם לסחורה עוברת לסוחר. כך למשל, מסמכים פנימיים בפייבסבוק שנחשפו בתחקיר של ״וולסטריט ג'ורנל״ הראו, כי החברה ידעה שאחת מתוך שלוש נערות צעירות עתידה לפתח הפרעות אכילה, דיכאון וחרדה בעקבות חשיפה לתכנים באינסטגרם.

להערכת מומחים רבים, אנו נמצאים בעיצומו של משבר בכל הקשור לבריאות הנפש של בני נוער. בעשר השנים האחרונות, מאז 2011, שיעור האשפוזים של נערות צעירות שפגעו בעצמן עלה בארצות הברית ב-189%. הנתונים על התאבדויות מספרים סיפור דומה: שיעור ההתאבדויות בקרב בנות צעירות עלה ב-151% ובקרב נערות בוגרות הוא עלה ב-70%. קשה להוכיח את הקשר הסיבתי בין העלייה החדה בשימוש ברשתות החברתיות לבין נתונים אלו, אך מאמצים לענות על שאלה זו נמצאים במרכז המחקר העכשווי לגבי השפעות המרחב הדיגיטלי על התנהגות האדם. כך למשל, בהשוואה בין-דורית שבוצעה בין בני נוער היום וקודמיהם, מצא הפסיכולוג החברתי ג׳ונתן היידט (Haidt) עלייה חדה בנתונים המשדרים מצוקה בין דור ה-Z לדור המילניום, פער שלא נראה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה. קו פרשת המים שמצא, תואם לעליית הרשתות החברתיות.

כשהרשת החברתית טיקטוק רצתה להבין איך להרחיק משתמשים מאינסטגרם ולשאוב אותם אליה, היא הגדילה פלאים את מידת המשוב החברתי. כלומר — טיקטוק הגבירה את ניצול החולשה האנושית לצבירת נקודות, בשילוב עם תגמול מוגבר של מנגנון האישור החברתי במוח

את ההשפעות השליליות הללו ניתן לקשר שוב לתפקידו המכריע של עיצוב הממשק. כשהרשת החברתית טיקטוק, המספקת למשתמשים פלטפורמה ליצירה ושיתוף של סרטונים קצרים, רצתה להבין איך להרחיק משתמשים מאינסטגרם ולשאוב אותם אליה, היא הגדילה פלאים את מידת המשוב החברתי. כלומר — טיקטוק הגבירה את ניצול החולשה האנושית לצבירת נקודות, בשילוב עם תגמול מוגבר של מנגנון האישור החברתי במוח. אם באינסטגרם פרסום תוכן הניב עשרה לייקים ושתי תגובות, כלומר 12 נקודות, אותו תוכן יניב אלפי נקודות בטיקטוק. אחת הדרכים שבהן המערכת עושה זאת היא על ידי ההחלטה שתגובת ״לייק״, צפייה בסרטון או תגובה עליו, הן שוות ערך מבחינת צבירת הנקודות. ליד אייקון הלב בטיקטוק יופיע מספר גדול פי כמה מאשר באינסטגרם, אף שכל נקודה מייצגת רמת מעורבות שונה לגמרי.

לייק

דור שלם רוצה "לייק". תצלום: קלי סיקמה

כמעצבי חוויית משתמש במהלך העשורים האחרונים, עזרנו לבנות תרבות ארגונית שמתעדפת באופן שיטתי רווחים עסקיים בטווח הקצר על פני בריאות הציבור בטווח הארוך. שיפרנו עוד ועוד את היכולת לעודד מעורבות רגשית, עד כדי כך שמוצרים כמו אינסטגרם או טינדר מצליחים בגלל תכונות ממכרות. למדנו ולימדנו זה את זה כיצד לעצב להתמכרות, ומצאנו דרכים חדשות כדי לגרום לאנשים לחזור ולבקש עוד. במבט לאחור, כשנפרדתי מחשבון הפייסבוק שלי במהלך מבצע צוק איתן ב-2014, אני יכולה לומר שפעלתי מתוך חרדה משתקת. הגלילה האינסופית והתחושה שאיני יודעת אם הפוסט הבא יראה לי הריסות בניין או תמונות מארוחת הצהריים של מישהו, גרמה לי לתחושה של דה-הומניזציה ובנאליות של חוויות אימים. עד היום, כשאני נכנסת לאינסטגרם מדי פעם ורואה את המנגנון שבו התוכן לכאורה "נטען" ואז פוסט שראיתי לפני שנייה בראש הדף קופץ למטה, עולה בי כעס. זו רק דוגמה אחת למנגנון עיצובי שמטרתו לעודד אותנו להתחיל לגלול.

האופטימיזציה המתמדת של האלגוריתם לצורך הארכת משך הזמן שבו אנחנו מבלים מול המסך, היא עדות מכרעת לכך שכל תפקידו של הניקוד הוא לעודד התנהגויות מסוימות ולדכא מערכות אחרות

האופטימיזציה המתמדת של האלגוריתם לצורך הארכת משך הזמן שבו אנחנו מבלים מול המסך, היא עדות מכרעת לכך שכל תפקידו של הניקוד הוא לעודד התנהגויות מסוימות ולדכא מערכות אחרות. הניקוד והאופטימיזציה, מתווכים דרך הממשק. כך, ממשקי משתמש המעודדים התמכרות דוחפים באופן תת-ספי את קהל היעד להתנהגויות רפטטיביות. שיטות עיצוב שעיקרן השפעה התנהגותית לא מודעת, זוכות לאורך השנים לשמות מחמיאים כמו Growth Hacking, Gamification ו-Engagement Loops, ביטויים המעודדים צורת חשיבה שמעמידה במרכז את ההצלחה העסקית. חברות המדיה מתחרות אלה באלה במאמץ לייצר את סוג האישור החברתי שבני נוער מחפשים מבחינה התפתחותית. הצעד הראשון עובר בהחלטות אלגוריתמיות ועיצוביות לגבי ממשק המשתמש.

"אז זה בערך כמו, אתם יודעים, הדרך שבה אנחנו מזריקים לפרה הורמון גדילה כדי שהיא תייצר יותר חלב" טוען היידט בראיון ל-Center for Humane Technology. ״טיקטוק מחדירה לסרטונים שלנו סוג של הורמון גדילה של משוב חברתי, שמנפח את המשוב שאנו מקבלים מאחרים, וזה יותר ויותר ממכר".

צעירה, אוקראינית, לונדון

אולחה מאוקראינה צולמה בפרויקט צילומי רחוב בלונדון ב-2016. מה יעלו האלגוריתמים ב-2022? תמונות זוועה ממולדתה? תצלום: barbasboth

אמינות המסרים בעידן הדיגיטלי

העצמת המשוב החברתי נוגעת באחד האתגרים המרכזיים בעיצוב ממשקי משתמש — ייצוג עצמי וייצוג האחר. מעניין לבחון את האופן שבו אנחנו מציגים את עצמנו במרחב הדיגיטלי דרך התבוננות בעולם החי. מה ניתן ללמוד ממערכות תקשורת מורכבות בעולם החי שהתפתחו לאורך מיליוני שנות אבולוציה? ג׳ודית דונאת (Donath), סופרת, מעצבת ואמנית שחוקרת את האופן שבו טכנולוגיות חדשות משנות את המרחב החברתי, מעלה בהרצאתה את תיאוריית האיתות (Signaling Theory) – תיאוריה מתחום הביולוגיה האבולוציונית, הבוחנת את התקשורת בין פרטים בני אותו מין ובין מינים שונים בעולם החי. דונאת מצביעה על עיקרון אחד בתיאוריה, עיקרון ההכבדה, שניסח הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי, כעיקרון שדרכו ניתן ללמוד על אמינות המסרים במרחב הדיגיטלי.

לפי עיקרון ההכבדה, כדי שמסר יהיה אמין, חייבת להתקיים התאמה בין המסר לסימן המעביר אותו, כך שהונאה תהיה בלתי משתלמת. לדוגמה, מדוע אייל קורא סוחב על ראשו קרניים שעשויות להגיע למשקל של עשרות קילוגרמים? לפי עיקרון ההכבדה, זו דרכו לסמן לסובבים אותו שהוא אייל חזק שמסוגל לשאת משקל כזה. כלומר, האייל משלם מחיר על כובד הקרניים, אבל הרווח הצפוי לו גדול מהעלות. עיקרון ההכבדה מאפשר לנו להסביר התנהגות שנראית לכאורה בלתי הגיונית גם בין בני אדם. לדוגמה, רכישת מכוניות יוקרה או אופנה עילית. מכונית פשוטה ומכנסיים זולים יכלו לעשות את אותה העבודה, אך הסיבה לרכישת החלופות היקרות נעוצה במסר — מכונית יוקרה ואופנה עילית הן גם איתותים חברתיים שמצביעים על מצבו הכלכלי של הרוכש, והתועלת החברתית שהוא זוכה לה עולה על העול הכלכלי.

העולם הדיגיטלי, שבו המחירים הממשיים על שקרים, המצאות או סילוף עובדות הם לרוב נמוכים יותר מאשר בעולם החומרי, משבש את היכולת שלנו למדוד את האחר

העולם הדיגיטלי, שבו המחירים הממשיים על שקרים, המצאות או סילוף עובדות הם לרוב נמוכים יותר מאשר בעולם החומרי, משבש את היכולת שלנו למדוד את האחר. במרחב הדיגיטלי, לא חייבת להתקיים התאמה בין המסר לסימן המעביר אותו, ולכן הונאה לא בהכרח בלתי משתלמת, כפי שמעידה עליית הפייק-ניוז בשנים האחרונות. לפי מחקר שנערך ביוני 2021 על ידי חברת הייעוץ Deloitte עולה כי 70% מצרכני החדשות בארה״ב מודאגים מפייק-ניוז. 84% מהם מסרו שהם מנסים לצרוך חדשות ממקורות שלהבנתם סוקרים ומאמתים את המידע לפני הפרסום. כלומר, יש חשש גובר בקרב צרכני החדשות מכך שהם אינם מסוגלים לפענח נכונה איתותים במרחב הדיגיטלי, ולקבל החלטה מושכלת בשאלה אם מדובר במידע אמין או לא. לפיכך, במרחב הדיגיטלי, אנשים יכולים להתהדר במקבילה הדיגיטלית של למבורגיני היברידית או קרניים עצומות ולזכות ברווח, בלי לשלם מחיר.

לפער בין הייצוג העצמי במרחב הדיגיטלי לבין המציאות יש סיבות רבות. חלקן נוגעות להבטחה הגדולה של האינטרנט בראשית דרכה, להקל על היווצרות קהילות ושותפויות החוצות מגבלות של מרחק גיאוגרפי וחסמים כלכליים או חברתיים. אך חלקן הן תולדה של צרכי המערכת. בהחלטה איך לייצג ישויות במרחב הדיגיטלי קיים מתח מובנה בין רצון היחיד ורצון המערכת, כלומר, קיים פער בין האני שרוצה להיות מיוצג נאמנה, האחר שרוצה לנווט במרחב הדיגיטלי עמוס הישויות והמערכת שרוצה לרַצות את כולם. היות שממשקי משתמש הם לרוב מערכות מורכבות של איתותים חברתיים, יוצרי המערכות מנסים לפשט ולהנגיש את המידע בכל מחיר.

טלפון, חוגה

הרעיון המקורי היה להתקשר לאדם אחר, לשוחח. זה הכול. תצלום: ננאד סטויקוביץ'

פיתוח ראייה ביקורתית ויכולת בחירה מתחילה בהקניית מיומנויות קריאה והבנה של מערכות המסרים בעולם הדיגיטלי. משם נוכל להתחיל לעצב מערכות שחוגגות את האנושיות שבנו, במקום לנצל אותה נגדנו

אם נחזור ליכולת המערכת להשפיע על המסוגלות שלנו לפעול ולחשוב באופן עצמאי, בלבול האיתותים הוא התקפה מכוונת על החושים ועל יכולת החשיבה שלנו. מתקפה חושית מערפלת את שיקול הדעת ושוחקת את מנגנוני הבקרה, בדומה להתקף חרדה. בניגוד להתקף חרדה, שבו המצוקה ברורה, כשההצפה מחוברת לעונג והתמכרות, קשה להבין שהדעת מעורפלת. הקומיקאי עזיז אנסארי הציג במופע האחרון שלו טלפון נייד ישן ללא חיבור לאינטרנט, וקרא לקהל להתנתק כדי להצליח "לראות דרך הערפל". כך גם אני, שהתעניינותי המקצועית בטכנולוגיות הללו מונעת משאלות אתיות, הייתי קוראת לכולנו, כאנשים שפועלים במרחב טכנולוגי, לסמוך ולהפעיל את שיקול דעתנו המוסרי. עלינו להסתכל בעין ביקורתית על הממשקים, על נקודות המגע שלנו עם המערכת. לדעתי, פיתוח ראייה ביקורתית ויכולת בחירה מתחילה בהקניית מיומנויות קריאה והבנה של מערכות המסרים בעולם הדיגיטלי. משם נוכל להתחיל לעצב מערכות שחוגגות את האנושיות שבנו, במקום לנצל אותה נגדנו.


הדר בן-צור, יוצאת 8200, בוגרת בצלאל, בעלת תואר שני מהמחלקה לתקשורת חזותית וטכנולוגיה ב-NYU. גרה בניו-יורק ועובדת כמעצבת בכירה בסטודיו שמתמחה בעיצוב וטכנולוגיה. חוקרת שאלות שנוגעות באתיקה, עיצוב, וההתנהגות האנושית במרחב הוירטואלי.

תמונה ראשית: האם הכול הפך למשחק, שאנחנו בו הצעצועים? תצלום: summkin, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי הדר בן-צור.

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על הממשק משתמש בנו

01
איתן ארז

מאמר מדהים, מעניין ומאלף,
אלא שכמו כל הדברים שהינם קריאת השכמה, סימני קריאה ויותר מהכל – ספרון שימוש והדרכה למשתמש, ל- USER, תרתי משמע – משתמש ומכור - במדיה הדיגיטלית במקרה הזה, ובתחומים אחרים ורבים - שזה כולנו, - הדבר נשאר בגדר מידע נטול קשר למציאות היומיומית שלנו, כמו למשל הידוע מזה זמן על הפסיכיאטריה שהיא פייק לכשעצמה ברובה, ועם זאת בידיה להשפיע על רווחתם או סיבלם של מאות מיליונים, אבל זה מידע הנשאר מקור לציקצוקי לשון בלבד,– למרות שיתכן, שברגע זה ממש, סבא שלך או אתה, מקבל באופן אוטומטי ולנצח, כדורים פסיכיאטריים המקדמים דימנציה ואלדסהיימר ללא כל אפשרות לנתונים מדעיים-מחקרייים כלשהם על התהליך כולו.
כמי שמנסה להבין את משמעות המידע המובא לי באופן כל כך מפולח, ידידותי וברור באתרי השוואות מחירים והמלצות על מוצרים, הכל כך חינמיים, הרי שפניתי לבדוק את הנתון התת-סיפי, הסמלילי- ללא מלל, והבולט ביותר – הכוכבים, שאותם מקבל נשוא הבדיקה\השוואה. אלו הגדולים הצבעוניים, בהתחלה: ארבעה וחצי... חמשה כוכבים....
גיליתי דבר מעניין.
אם אני שולח תגובות שליליות לאתר\מוצר מרובה כוכבים – לא תהיה תגובת נגד, אך אם אשלח תגובה כזאת לאתר\מוצר שמצב כוכביו גבולי, נאמר שניים וחצי כוכבים – מיד ! תופיע תגובה שלא תאפשר למאזן הכוכבים להתדרדר.
לרוב יהיה ברור שזה בוט: התוכן יהיה תכונות המוצר, יתרונותיו, נתונים טכניים או "סיפור אישי" שבלוני ונדוש שנשלח על ידי משפחת ר. מאשדוד....
אם אני- בּוּמר מזדקן, הדיוט וחסר חלקים נרחבים של ידע רלוונטי – הצלחתי לפצח את ההטעיה והרמאות של אתרי ה"חינם" האלה לצרכן ה"נבון", אז מן הראוי שכל אחד ילמד, יפנים וישנן לעצמו ולבניו את המאמר החשוב והמבריק הזה.
כי מי שמכוון לנו את ההבנה לכאורה ו"התבונה" - זו הרודנית החדשה – AI, ובכל תחום מתחומי חיינו.
נראה לי שהאנושות כמָסָה – לא תוכל לצאת מהסחרור הציקלוני של הבינה המלאכותית המסחרית על השפעותיה ההרסניות ההולכות ומסתמנות ומצטברות.

02
איתן ארז

...ותודה להדר בן צור על המאמר החשוב והמחודד הזה.
באמת לא הבנתי מדוע יוטיוב שואל\ת אותי כל פעם אם אני רוצה להמשיך ולשמוע, ונותן לי אפשרות לענות כן, ואז מוסיף ומודה לי על תשובתי.
בהתחלה זה החמיא לי: הנה מישהו מתעניין בי ושואל לרצוני וגם מודה לי בנימוס על שיתוף הפעולה....
אחרי פעמיים זה התחיל לעצבן אותי: מה היוטיוב מתערב לי בחיים ושואל שאלות, לא רוצה לענות לו ולא מעוניין שיודה לי בכל פעם....
כשכתבתי לו את זה הוא העניש אותי בשבועיים ניתוק מהשירות בגלל החוצפה, ואמר שהדבר נרשם, ועוד פעם אחת ואנותק מהשרות לצמיתות.....
הפיסקה האחרונה היא בדיונית כמובן – אך לא עתידנית ולא דמיונית כלל וכלל.
באשר לפייק-בוק, התפתיתי להציץ ב-2016, ובמשך שנתיים עברתי את כל ההשפעות והסימפטומים של הסמים משני התודעה – שלו היו חומריים – היו אסורים בחוק, אך מאחר שהם "ווירטואליים" - תוצרי מימשקים ידידותיים למשתמש - הם מעורים בכמויות ענק בתהליך של הרעלת בארות ומקורות הנפש, כאשר רוב הפגיעה היא בצעירים, כעולה מהנתונים המזעזעים שהבאת במאמר.
אציין רק שהגמילה מהפייק-בוק הייתה קלה ומהירה, ללא כל סימפטומים ותופעות לוואי, פרט לרווחה נפשית והרבה זמן פנוי.

03
עדי לב-טוב

תודה להדר בן-צור על המאמר החשוב. לדעתי יחד עם "...פיתוח ראייה ביקורתית ויכולת בחירה מתחילה בהקניית מיומנויות קריאה והבנה של מערכות המסרים בעולם הדיגיטלי." צריך שיהיה ברור למשתמש מהו המודל העסקי של החברה שבמוצרים שלה הוא/היא משתמשים, אחרת, לדעתי המשתמש נהפך לuser במובן שניתן במאמר.