המניע שמאחורי המסכה

מה מניע אותנו להתנהג באורח בריא? איך אפשר לעזור לנו לנהוג נכון? שאלות לימי מגפה וגם לכל הימים שאחריה
X זמן קריאה משוער: חצי שעה

מה עשיתם היום למען הבריאות שלכם? נרחיב מעט את השאלה: מה עשיתם בחודש האחרון כדי לקדם ולשמר אותה? ומדוע נהגתם כך ולא אחרת? על מה התבססתם? מה הניע אתכם והשפיע על הכוח והמוטיבציה שלכם לנהוג כך? האם תשובותיכם היו דומות לו נשאלתם זאת לפני שנה? ולפני עשר שנים? ואם חל שינוי בתשובותיכם על פני ציר הזמן, האם הוא קשור לתהליכי התבגרותכם הטבעית, הפיזית והרגשית, או לשינויים חיצוניים שהשפיעו עליכם?

האם היענותנו להנחיות מושפעת בעיקר מהגורמים החיצוניים שבהם מתמקד השיח הציבורי, כלומר מהפוליטיקה, הכלכלה, ההסברה או הנורמות התרבותיות?

הדברים נכתבים למעלה מחצי שנה אחרי פרוץ מגפת הקורונה, תקופה שבמהלכה נכתב ונאמר רבות על הנגיף, ניהול המשבר בארץ ובעולם, ההנחיות ואכיפתן, על הנורמות ביחס להיענות להנחיות, ועל הנסיבות שמשפיעות על יכולתנו ומניעינו להיענות להן. האם היענותנו להנחיות מושפעת בעיקר מהגורמים החיצוניים שבהם מתמקד השיח הציבורי, כלומר מהפוליטיקה, הכלכלה, ההסברה או הנורמות התרבותיות? האם בנוסף לכך היא מושפעת גם מגורמים פסיכולוגיים סובייקטיביים? לאור ההשערה שלפיה אם תושג היענות מרבית להנחיות גורמי הבריאות הממלכתיים תקטן סכנת המגיפה ובהתאם לכך תצומצם השפעתה על חיינו, נשאלת השאלה ממה מושפעת היענותנו האישית להמלצות ההתנהגותיות של הרופאים (מסכה מלאה, ריחוק פיזי וכדומה), והאם יש קשר בין התנהגותנו ביחס לסכנת הנגיף, לבין ההתנהגות הבריאותית שמאפיינת אותנו בדרך כלל?

ריחוק חברתי, שלט, שילוט, אזהרה

מדבקה במרכז מסחרי בקריאה לשמור על ריחוק חברתי. תצלום: Blogging Guide

התנהגות בריאותית היא מגוון הפעולות האישיות שמשפיעות על בריאות, מוגבלות ותמותה. הבריאות אינה משתנה או פוחתת כפונקציה ישירה של גיל בלבד: רבים מתבגרים בבריאות טובה בעוד אחרים עלולים לחוות תחלואה ונכות כבר בגיל צעיר. בארצות הברית לבדה מסבירה ההתנהגות הבריאותית כמעט מחצית ממקרי המוות בשנה. גורמי סיכון התנהגותיים מהווים סיבה מרכזיתלנֵכות ולתמותה מוקדמת. התנהגויות בריאותיות הן התנהגויות שעשויות לעזור במניעת תחלואה, באיתור תחלואה ומגבלה בשלביהן המוקדמים, בקידום הבריאות ובהגנה מפני נזק וסכנה. ממה מושפעת התנהגותנו הבריאותית בימים כתיקונם?

התנהגויות בריאותיות נבדלות זו מזו במידת יכולתנו לשלוט בהן, התכיפות הנדרשת וגישת הציבור הרחב כלפיהן

האופן שבו התנהגויות בריאותיות מאורגנות בדעתנו בקטגוריות ובאשכולות קוגניטיביים עשוי להסביר תפישות, עמדות והתייחסויות כלפיהן. אפשרויות סיווג שונות שנסקרו להתנהגויות בריאותיות הן למשל, פעולות קבועות ושגרתיות (למשל, השימוש בחגורת בטיחות) מול פעולות אפיזודיות (כמו קבלת חיסונים), או, פעולות שמניבות תועלת מידית מול כאלו שמשתלמות רק בטווח הרחוק. התנהגויות בריאותיות נבדלות זו מזו במידת יכולתנו לשלוט בהן, התכיפות הנדרשת וגישת הציבור הרחב כלפיהן.

ב- 2015 בדקו גבריאל נודלמן ושושנה שילה כיצד נתפשות התנהגויות בריאותיות על ידי הקהל הרחב, כדי למפות את האופן שבו הן מאורגנות בדעתנו. המחקר נערך בארבעה שלבים. לו נמניתם על הנבדקים בשלב הראשון, היה עליכם לרשום בטבלה שלושים התנהגויות שעולות בדעתכם המכוונות לשמירת הבריאות.

בשלב השני דורגו ההתנהגויות (להן הוסיפו החוקרים התנהגויות נוספות שנדלו מהספרות המקצועית) לפי החשיבות שייחסו להם נבדקים אחרים, כדי להתמקד לבסוף בהתנהגויות שנתפשות כחשובות ביותר. בשלבים 3 ו-4, התבקשו שתי קבוצות נבדקים חדשים למיין את 45 ההתנהגויות שנותרו על פי מידת הדמיון ביניהן. נמצא שהם עשו זאת לפי שני ממדים עיקריים: התנהגויות פיזיות מול התנהגויות פסיכולוגיות, והתנהגויות שמקדמות בריאות לעומת כאלו שמטרתן למנוע נזק בריאותי.

בהתנהגויות הפיזיות שקשורות לשימור הבריאות נכללו התנהגויות שקשורות לשמירת השגרה הגופנית, כמו שינה טובה, אכילה נכונה (של מזון מזין, בריא וטרי), תרגול ספורטיבי, שמירת משקל והיגיינה, רוטינה רפואית (בדיקות, מעקב אחר שינויים בגוף, חיסונים, דבקות בהנחיות רפואיות והיענות לטיפול תרופתי). בהתנהגויות הפיזיות המניעתיות, שחלקן קשורות גם להתנהגויות פסיכולוגיות מניעתיות, נכללו הימנעות מסכנות (התנהלות בדרכים, אלימות, פעילויות מסוכנות, סכנות יומיומיות), הימנעות משימוש שאינו בריא בחומרים (כמו טבק, אלכוהול, סמים) והתנהלות מול סכנות סביבתיות (כמו שמש או זיהום אוויר).

ירקות, בריאות

מגוון הצעות להחלטות בריאות. תצלום: רנדי פאת'.

בהתנהגויות הפסיכולוגיות שנתפשו כקשורות בשימור הבריאות נכללו התנהגויות שמקדמות מיטביות ושגשוג בהקשרֵי הנאה ומשמעות (עיסוקים אהובים, חופשות, יציאה מהבית), בהקשר של יחסים (יחסים חברתיים ומשפחתיים תומכים, זוגיות), של עבודה (יציבה, נעימה, עם לחצים סבירים) ושל הימנעות מלחץ בכלל. תמונת הסיווג חזרה על עצמה בשתי הקבוצות המְדרגות, ולא הושפעה ממשתנים כמו גיל, מגדר, השכלה וסטטוס כלכלי-חברתי.

מאחר שקטגורית ״הימנעות מסיכונים״ קשורה במיוחד לאמונה ביכולת לשלוט בהתנהגות ולחרטה הצפויה בעקבות חשיפה לסיכון, ניתן להתייחס להתנהגויות בעלות פוטנציאל לסיכון פיזי שונה (כמו למשל התנהגות מינית מסוכנת או צריכת אלכוהול יתרה) באופנים דומים

במחקרים שנערכו בהמשך (ב-2018 וב-2020) נמצא שהתנהגויות בריאות מאורגנות גם לפי מידת החשיבות המיוחסת להן, לפי החוויה השלילית או החיובית שהן מעוררות ולפי מידת הקלות או הקושי של ביצוען. כך ניתן, למשל, לעודד התנהגויות שמקודדות באותו אשכול, באופנים דומים. לדוגמה, מאחר שקטגורית ״הימנעות מסיכונים״ קשורה במיוחד לאמונה ביכולת לשלוט בהתנהגות ולחרטה הצפויה בעקבות חשיפה לסיכון, ניתן להתייחס להתנהגויות בעלות פוטנציאל לסיכון פיזי שונה (כמו למשל התנהגות מינית מסוכנת או צריכת אלכוהול יתרה) באופנים דומים.

בנוסף, נמצא שביצוע התנהגות בריאותית יכול לנבא ביצוען של התנהגויות בריאותיות נוספות מאותה קטגוריה. כלומר, הבנת הקטגוריות המנטליות שאנו מחלקים באמצעותן את ההתנהגויות, עשויה לסייע בהבנת המנגנונים הפסיכולוגיים הדיפרנציאליים שמסבירים אותן, במקום לראותן כמקשה אחת שכולה מושפעת באופן אחיד מהשפעות חיצוניות כמו תמיכה חברתית או הסברה, ומהשפעות סובייקטיביות, כמו תהליכי וויסות עצמי.

המידה שבה בוחרים אנשים בהתנהגויות שמובילות לבריאות טובה יותר כרוכה גם בהשגת מידע בריאותי יעיל, שעשוי להניע ולכוון שינוי התנהגותי חיובי בתחום הבריאות. לצד חקר ההתנהגויות הבריאותיות נחקרת גם ״התנהגות חיפוש המידע הבריאותי״. בסקירת ספרות מחקרית ותיאורטית מ-2007 הוגדרה התנהגות חיפוש מידע בריאותי כהתנהגות המכוונת באופן אקטיבי (ולא דרך חשיפה אקראית פסיבית) להשגת מידע על ידי אנשים על אודות בריאותם, התנהגויות המקדמות בריאות, סיכונים לבריאות וחולי.

להתנהגות חיפוש המידע הבריאותי, שניתנת לאפיון בשני ממדים – תוכן המידע (סוג המידע המבוקש, היקפו, מיקודו) ושיטת האיסוף שלו (טיב וכמות מקורות המידע, מידת התיקוף והאימות), יש מספר תפקידים אפשריים: פונקציה מכוונת-בעיה, כלומר, חיפוש מידע בעקבות מצב בריאותי מאיים עשוי לאפשר התנהגות יעילה ומושכלת יותר, מתוך הבנת טיבו ומשמעויותיו, האתגרים שמשתמעים ממנו והמשאבים הרלוונטיים. לחיפוש המידע יש גם פונקציות מכוונות-רגש, כי מידע עשוי לצמצם חרדה שכרוכה באי-וודאות, לספק תחושת ביטחון ושליטה ולאפשר הסתגלות פסיכולוגית משופרת למצב הבריאותי החדש. אשר להתנהלות מול גורמי הבריאות המקצועיים, מידע עשוי לאפשר למטופלים להשמיע את קולם ולהשתתף בצורה פעילה ויעילה בתהליך קבלת ההחלטות הרפואי, מתוך הכרת החלופות האפשריות. מידע גם מקנה יכולות טיפול עצמי טובות יותר, ודבקות טובה ויעילה יותר בטיפול הבריאותי והתרופתי.

היות שמידע רפואי עשוי לשפר לאין ערוך את מצבנו הבריאותי ואיכות חיינו בכלל, ניתן היה לצפות שכולנו נחתור להשיגו. ואולי נכון בנקודה זו לעצור ולשאול את הקוראים, עד כמה פעלתם להשיג מידע כשאתם או היקרים לכם הגעתם לצמתים רפואיות משמעותיות בחייכם? ועד כמה פעלתם להשיג מידע בריאותי גם במצבי שגרה, למטרות מניעה ושיפור איכות החיים?

כפפות, רפואה, רופאים

מידע רפואי מציל חיים, אבל לא פשוט ואפילו מפחיד להתקרב אליו. תצלום: קליי בנקס

ההנחה שאנשים נוטים לפעול כדי להשיג מידע משמעותי וחיוני לבריאותם ולשגשוגם תואמת לתפישות בסיסיות בתרבות המערבית, שלפיהן ״כל האנשים שואפים מטבעם לדעת״, כמאמר אריסטו. האמנם? ממצאים ותיאוריות פסיכולוגיים מטילים בכך ספק וגורסים שאנשים דווקא נמנעים מחיפוש מידע, אם הוא עלול להסב אי-נוחות ומצוקה מנטליים. כפי שכתב הפסיכולוג ההומניסט מסלו במאמרו מ-1961 ״הצורך לדעת והפחד מפני הידיעה״: ״אנו יכולים לחפש מידע כדי לצמצם חרדה, וגם להימנע מלדעת כדי לצמצם אותה״. לפי מסלו, לעיתים נעדיף לא לדעת שאנו נתונים בסכנת למחלה קשה או לאסון.

תיאוריות ומחקרים רבים עסקו בצורך האנושי לא להיחשף למידע קריטי. האמביוולנטיות שכרוכה בצרכים המתנגשים לדעת ולא לדעת מופיעה כבר בסיפור המכונן על עץ הדעת בפרקי ״בראשית״ הראשונים. פרויד הציע את מושג מנגנוני ההגנה מפני תכנים מנטליים מאיימים, ותיאר רבות מהדרכים שמשמשות אותנו כדי לא לדעת. ואכן, לא אחת נכשלים מסעי הסברה המוניים בגלל הצורך האנושי להישאר ״בלתי מיודעים״.

חוסר האיזון שנוצר כתוצאה מסתירה בין מידע, אמונות והתנהגות עלול לערער אותנו בשל השאיפה האנושית לעקביות פנימית. לכן אנו נוטים להפעיל תהליכי עיבוד מנטליים שגורמים לנו להמשיך לדבוק גם באמונות שהוכחו כשגויות

בסקירת ספרות מחקרית ותיאורטית מ-2005, תואר דפוס, שלפיו אנשים נוטים לתעל את עצמם לפגוש במידע שמצוי בהלימה עם הידע המוקדם שלהם, אמונותיהם ודעותיהם, ולהימנע מחשיפה למידע שעומד בסתירה לתמונת עולמם הפנימית. מידע כזה עלול לגרום להתנגשות ולצרימה פנימיים המכונים ״דיסוננס קוגניטיבי״, מושג שטבע הפסיכולוג החברתי פסטינגר. לפיו, חוסר האיזון שנוצר כתוצאה מסתירה בין מידע, אמונות והתנהגות עלול לערער אותנו בשל השאיפה האנושית לעקביות פנימית. לכן אנו נוטים להפעיל תהליכי עיבוד מנטליים שגורמים לנו להמשיך לדבוק גם באמונות שהוכחו כשגויות.

האם כולנו נוטים במידה שווה לצמצם דיסוננס קוגניטיבי דרך תהליכי עיוות, גימוד והרחקה ללמידע שמסכן אותנו באי-נוחות מנטלית? ב-1987 בדקה סוזאן מילר כיצד יגיבו נבדקים כשתוצע להם אפשרות לקבל מידע טרם חשיפתם האפשרית לשוק חשמלי. בעוד שחלקם העדיפו לא לדעת דבר, חתרו אחרים להשיג מידע מרבי על הצפוי להם. הנבדקים נבדלו במידת ניטור המידע ובמידת תהליכי ההקהיה והעמעום שהפעילו על המידע שאליו נחשפו. סגנון ההתמודדות שניכר במחקר הזה ניבא את התמודדות אותה קבוצת נבדקים במחקר המשך, שבו נבחנו במבחן שנאמר להם כי הוא אמור לנבא את הצלחתם בקולג׳. במהלך המבחן הם יכלו לבקש ולקבל מידע על מידת הצלחתם בו עד כה. מי שבחרו לקבל מידע, לנטר ולהימנע מהקהיה ועמעום מידע במחקר הראשון, נטו לעשות זאת גם במחקר השני. מכך הסיקה מילר שהנטייה לאסוף מידע ולהתייחס אליו היא תכונה, שמנבאת את התנהלות הפרט לנוכח לחצים פיזיים ופסיכולוגיים כאחד.

דיוויד ג׳ונסון בנה בשנות התשעים מודל המתאר את התנהגות חיפוש המידע שלנו שכפופה, לשיטתו, למספר גורמים עיקריים, כמו השפעות סוציו-דמוגרפיות כמו גיל, מין, מוצא, חינוך, או יכולת כלכלית. בנוסף, פועלים עלינו הניסיון האישי הרלוונטי, רגשותינו ואמונותינו (למשל, אם אנו מאמינים שמדובר במידע פגום ולקוי). ג׳ונסון מדגיש את היבט ההימנעות מידיעה, שמתרחש כאשר ידוע לנו שקיימת בעיה ובכל זאת, אנו בוחרים שלא להתעמת אתה.

לדבריו, לא אחת מעדיפים אנשים להיוותר בבורותם, בפרט בתחום הבריאות. לפיו, התנהגות חיפוש המידע שלנו תושפע בפרט מהשאלה האם אנו סבורים שיש בעיה והאם אנו סבורים שיש לה פתרון ושביכולתנו לשנות את המצב. אם איננו מאמינים שנוכל לשנות, אז נימנע מחיפוש המידע או שניחשף אליו באופן סלקטיבי ומתגונן. לדברי ג׳ונסון אנו נוטים בחוזקה למידע שמגיע מאנשים אחרים, בפרט אלו שמוכרים לנו. גם מידע שאינו מגיע מחברים ומכרים מקבל בולטות רבה יותר אם הוא מבוסס על חווית שיחת פנים אל פנים עם אדם אחר, ו״תחושת יחסים ונוכחות של זולת, שלוכדת את החלקים האנושיים שלנו״. ג׳ונסון מדגיש שמידע נשפט ומועדף גם לפי הצרכים והציפיות של מי שמקבל אותו, ולפי נגישותו. לדבריו, היבטים אלו גוברים לרוב על היבט האוטוריטה והבסיס המקצועי של מקור המידע.

בדומה למילר, מנסה גם ג׳ונסון להבחין בין השפעות מצביות, ובין השפעתן של תכונות אישיות שפועלות עלינו מעבר למצבים השונים. לדבריו, מוקד השליטה הנתפש של הפרט, כלומר, המידה שבה הוא נוטה לתפוש את עצמו כשולט בגורלו, או מנגד כנתון תמידית להשפעות תכתיבים חיצוניים, מנבאת עד כמה ייבְחר לחפש מידע רפואי, שכן אם אדם מרגיש שתוצאות בחייו נקבעות על ידי גורמים חיצוניים לו הוא ירגיש שאין טעם בחיפוש מידע ואי לכך, הימנעות מחיפוש מידע תהווה תגובה סבירה מצדו למצב מאיים. לפי ג׳ונסון, דווקא כשעולה סכנה למחלה, ואף שמידע עשוי לשפר את הסיכוי לבריאות ולתוצאות טובות, נוטים רבים לא לחפש מידע, בשל ירידה בתחושת מסוגלותם לחולל שינויים אפקטיביים ולשלוט באירועים.

הניסיון לשלוט בסכנה עלול לעורר תגובת בומרנג של הימנעות מחיפוש מידע, זאת בהתאם לטבע הסיכון הנתפש, ולאמונה ביכולת האישית לבצע תגובה יעילה כנגדו

לכן, באופן פרדוקסלי, דווקא אזהרת הציבור דרך הדגשת סכנות שכרוכות במצב רפואי מסוים, עלולה לגרום לו לבחור בבורות ולהימנע מחיפוש מידע, כדי להתגונן מפני החרדה שעוררה הסכנה שהוצגה בפניו. למשל, קמפיין הסברה על סכנות סרטן הפה,שהמחיש בתמונות קשות את השפעותיו, עורר מתח שגרם לאנשים להתעלם מהאיום. לפי קים וויט, הניסיון לשלוט בסכנה עלול לעורר תגובת בומרנג של הימנעות מחיפוש מידע, זאת בהתאם לטבע הסיכון הנתפש, ולאמונה ביכולת האישית לבצע תגובה יעילה כנגדו. כך, רמה גבוהה של חרדה המשולבת בתחושת מסוגלות עצמית נמוכה, עלולה לעורר תגובות צמצום חרדה על ידי הימנעות ממידע והכחשתו, המלוּווֹת ברגשות כעס, אשמה, ייאוש והיעדר תקווה. מנגד נמצא שחמלה עצמית משפיעה לטובה על ההתנהגות הבריאותית הכוללת, זאת בניגוד לשיפוטיות וביקורת עצמית, חרדה גבוהה ואשמה.

סיגריה, עישון

ההרגל הבריאותי הרע ביותר, אבל הפחדה לבדה לא עובדת. תצלום: מת'יו מק'קווארי

בסקירה מ-2007 מתארת סילבי למברט גורמים שמשפיעים על חיפוש המידע הבריאותי, תוך הדגשת ההשפעות ההדדיות בין גורמים אישיים לבין גורמים מצביים. לדבריה, מוקד שליטה פנימי ותחושת מסוגלות גבוהים, לצד העדפה של מעורבות בתהליכי קבלת החלטות רפואיים, יגבירו את הנטייה לחפש מידע, בעוד שתחושת אשם כבדה ופחד מסטיגמה יגבילו אותה. גם החיים עם בן זוג שמסתייג ממידע ומדיון על אודותיו עלולים להניא אנשים מחיפוש מידע ומדיבור אודותיו.

למברט רואה בנטייה לחפש מידע מושג מורכב: למשל, היא תוהה איך תיחשב התנהגות חיפוש המידע של אישה הרה שבוחרת להימנע מגילוי מין העובר בבדיקת האולטרסאונד שלה, אך פועלת לגלות את מינו באמצעים עממיים ומסורתיים. או, מה מניע חולה סרטן שפועל להשיג מידע עשיר על חלופות הטיפול אך נמנע מהשגת מידע פרוגנוסטי. היא מזכירה שאנשים מתייחסים בצורה שונה לצורות הצגה שונות של מידע – עובדות, סטטיסטיקות ועדויות אישיות. בנוסף, היא מזכירה את ההשפעות התרבותיות והסוציולוגיות שפועלות באינטראקציה עם התכונות האישיות, שמשתקפות למשל במחקר מ-2002 על חולי סרטן אפרו-אמריקניים, שנטייתם לחפש מידע רפואי הושפעה בין היתר מיֵדע מוגבל, שגוי או מטעה בסביבתם על המחלה, חוסר אמון בקהילייה הרפואית, דאגה לפרטיות, רמת ביטוח רפואי, אמונות דתיות וגם מגורמים רגשיים כמו פחד וחשש מסטיגמה.

חיפוש המידע הבריאותי אינו מוביל בהכרח להתנהגות הבריאותית בפועל. ואכן, מחקרים רבים בדקו מה משפיע על ההתנהגות הבריאותית המעשית שלנו, מעבר לאופן שבו אנו תופשים התנהגויות בריאותיות ומעבר למה שמניע את התנהגות חיפוש המידע הבריאותי שלנו

למברט מדגישה שחיפוש המידע הבריאותי אינו מוביל בהכרח להתנהגות הבריאותית בפועל. ואכן, מחקרים רבים בדקו מה משפיע על ההתנהגות הבריאותית המעשית שלנו, מעבר לאופן שבו אנו תופשים התנהגויות בריאותיות ומעבר למה שמניע את התנהגות חיפוש המידע הבריאותי שלנו. לדוגמה, מחקר שמצא כי היענות נבדקים לבדיקות סינון שגרתיות הושפעה מתפישות קוגניטיביות (אמונות לגבי רגישות ותועלת) ומתהליכי וויסות-עצמי (כמו המוטיבציה להשגת וודאות ושליטה), אשר, מצדם, השפיעו בצורה דיפרנציאלית על כל בדיקה ובדיקה.

לפי ג׳ונסון, ההיענות לקבלת ייעוץ גנטי משקפת התנהגות בריאותית כלפי מחלה משוערת עתידית ולאו דווקא צורך בפתרון בעיות או הקלה על מצוקה בריאותיות עכשוויים. בעוד שרבים מצהירים על רצונם לקבל מידע גנטי על סיכויי התחלואה שלהם, הוא כתב, לנוכח האפשרות לפגוש בתסריטים שליליים של סיכונים בריאותיים מעוררי חרדה ודכדוך או חשוכי מרפא, ניתן להבין מדוע בוחרים רבים ב״זכות שלא לדעת".

שילה ועמיתיה מצאו ב-2012 שהבחירה לעבור בדיקה לשורת מחלות גנטיות נפוצות קשורה במידת הדאגה שמעוררת המחלה ובתפישת הסבירות לחלות בה, ופחות לחומרת המחלה. הנבדקים ביטאו דאגה רבה יותר כלפי מחלות שהוערכו כבעלות סיכוי גבוה להתרחש (מחלות לב, סוכרת, יתר לחץ דם וכולסטרול גבוה) לעומת מחלות חמורות יותר (כמו מחלות אונקולוגיות). בהמשך למחקר אחר שהראה שתפישת הדאגה מפני סרטן ניבאה היבדקות למחלה יותר מרמת הסיכון האמיתית שנשקפה לאנשים, שיערו החוקרים שבעוד שתפישת הדאגה והסבירות הן בגדר ״תחושות בטן״, שמפעילות אותנו רגשית ונחוות כרלוונטיות לעצמנו ולכן נוטות יותר לעיבוד רגשי הגנתי שעשוי להפחית מעוצמתן, נותרת תפישת חומרת המחלה כקונצפט קוגניטיבי בעיקרו, וככזו היא נחווית כמרוחקת ולכן היא פחות חשופה להגנות רגשיות המשנות את עוצמתה או מכחישות את קיומה והיא פחות מניעה לפעולה.

זוג, הריון, אולטסאונד

תחושות בטן לא מספיקות, צריך מידע ונכונות להיחשף אליו. תצלום: קלי סיקמה

עוד נמצא במחקר כי תפישות סיכון ודאגה יוצרות אשכולות-מחלה שונים, ומי שחוששים מאחת המחלות נוטים לדאוג יותר גם משאר המחלות באשכול: בניגוד להשערה  מ-2006 שלפיה אנשים נבדלים זה מזה בנטייתם הכללית להעריך סיכונים כקטנים או כגדולים (כלומר, ב״תכונת הרגישות לסיכון״ שלהם), נמצא שהמחלה הספציפית ניבאה חזק יותר תפישות דאגה וסיכון של הפרט, מאשר נטייתו האישית הכללית לדאוג מפני מחלות.

לנוכח כל זאת, נשאלת שאלת הקשר שבין אישיותנו, לבין בריאותינו והשמירה עליה. בנוסף, לאור הממצא שלפיו תחושת אשמה עלולה לעכב ולהפחית חיפוש מידע רפואי עולה השאלה כיצד קשורות התנהגויות רפואיות למנגנונים הנפשיים הכרוכים בקבלת אחריות ובהתנהלות ערכית או במילים אחרות, למצפון שלנו.

ב-2002 פורסם ששיעור התמותה לאורך ארבע שנות מחקר בקרב הסובלים מאי ספיקת כליות כרונית היה גבוה בצורה מובהקת אצל מי שאופיינו כבעלי רמת מצפוניות נמוכה ורמת נוירוטיות גבוהה. במעקב בן שנתיים אחר מושתלי כליה בלאהור, פקיסטן, נמצא שרמת המצפוניות של המשתתפים ניבאה את מידת שביעות רצונם מאיכות חייהם. הקשר העקבי שנמצא בין שני המדדים לאורך מדידות שונות במחקר הוסבר באמצעות התנהגות בריאותית טובה יותר – דבקות בהנחיות, היצמדות למשטר התרופות וטיפול עצמי טוב יותר – שהניבה איכות חיים ורווחה סובייקטיבית טובות יותר. החוקרים הסיקו בנוסף, שתכונות אישיות הן ממד שמוביל לדפוסי תפקוד רגשי והתנהגותי יציבים, שמשפיעים גם על התפתחותן של מחלות כרוניות, ועל הדרך שבה אנשים תופשים בריאות ומנהלים משטר טיפול בתסמינים כשהם מתמודדים עם מצב רפואי, כמו למשל עם השתלת כליה.

גם בקרב הסובלים מסכרת מסוג 2 נמצא שחולים שאופיינו כבעלי מצפוניות גבוהה עמדו בסיכון נמוך יותר להשמנת יתר ולעישון, והיו בעלי סיכוי גבוה יותר לבצע ניטור עצמי לגלוקוז בדם וליטול את תרופותיהם. לכן הסיקו החוקרים שמצפוניות השפיעה בעקיפין אך בצורה מובהקת על מצב המחלה. סקירת ספרות מחקרית מ-2014 תיארה שורת ממצאים מובהקים שחזרו על עצמם, לפיהם בעוד שבין רבע למחצית מהאוכלוסייה אינם מצליחים לשמור על משטר נטילת תרופות, אנשים בעלי מצפוניות גבוהה דבקים בתרופות בצורה טובה יותר ולכן, כך הסיקו, מצפוניות היא תכונה בעלת משמעות קלינית רפואית.

תכונת המצפוניות, מסבירים החוקרים, גם על סמך מחקרים נוספים שסקרו, קשורה לנטייה לבקרה ושליטה, התכווננות למשימה ולמטרה, תכנון, ציות לכללים, ואחריות כלפי אחרים

בנוסף, במחקר מ-2012 נמצא קשר עקבי בין מצפוניות לבין בריאות הנבדקים, כפי שזו נתפשה על ידם לאורך שלושת שנות המחקר. תכונת המצפוניות, מסבירים החוקרים, גם על סמך מחקרים נוספים שסקרו, קשורה לנטייה לבקרה ושליטה, התכווננות למשימה ולמטרה, תכנון, ציות לכללים, ואחריות כלפי אחרים. לדבריהם, התנהלות כזו מנבאת היענות למשטר רפואי ודבקות בהנחיותיו, לרבות נטילת תרופות וביצוע בדיקות וטיפולים נדרשים. כך משפיעה המצפוניות על הבריאות הפיזית וגם על תוחלת החיים. לדבריהם, עוצמת השפעתה הסטטיסטית על הבריאות דומה לזו של המעמד הסוציו-אקונומי. מצפוניות קשורה להימנעות מסיכוני עישון, נהיגה מסוכנת, פעילות מינית מסוכנת, צריכה מסוכנת של תרופות וחומרים, וגם לאכילה בריאה ולפעילות גופנית בריאה. רמות גבוהות של מצפוניות נמצאו קשורות גם לרמות נמוכות יותר של סכרת, לחץ דם, בעיות עור, ולשכיחות נמוכה יותר של שבץ, אולקוס ושחפת ואפילו לפרופיל בריא יותר של שומנים בדם, ליציבה בריאה יותר, ולניבויי רופאים לרמה נמוכה יותר של נטל תחלואה. בקרב חולים כרוניים היא קשורה לשרידות ארוכה יותר.

ממתקים, צנצנת

אתגר למצפוניות, ליכולת השליטה והבקרה. תצלום: פאבל צ'רווינסקי

המחקרים הללו בדקו קשר בין מצפוניות לבין מצב רפואי במהלך שנים ספורות. האם מצפוניות קשורה גם למצבים רפואיים עתידיים לאורך זמן מתמשך? בשני מחקרי אורך שבוצעו בארצות הברית וכללו אלפי נבדקים, נבדקו משתנים פסיכולוגיים ופיזיים שונים לאורך חיי הנבדקים, החל מגיל בית הספר היסודי. במחקר טרמן (The Terman Life Cycle Study) נבדקו לאורך חייהם מי שהיו תלמידים מצטיינים בקליפורניה בתחילת שנות העשרים במאה הקודמת. בילדותם הוערכו הנבדקים על ידי מורותיהם בשורת תכונות אישיות, נבדקו במבחני אינטליגנציה, ולאורך חייהם ועד מותם (ההערכה האחרונה התבצעה ב- 1999) הם נבדקו והוערכו על פי שורת משתנים פסיכולוגיים, רפואיים, ואלה הנוגעים להתנהגות רפואית, בעזרת שאלונים, דיווחים, רישומים ומבדקים נוספים. במחקר השני, שנערך בהוואי (The Hawaii Personality and Health Longitudinal Study), נבדקו בשנים 1955-1967 ילדים מבתי ספר יסודיים ציבוריים משני איים במדינה, בשורת משתנים ואמצעים דומים, לרבות הערכתם בילדות על ידי מורותיהם, באשר לשורת תכונות אישיות. מ-1998 ועד היום הם ממשיכים להיבדק במדדים אלו באמצעים שונים.

ב-2014 השוו חוקרים את הממצאים משני מחקרי האורך הללו. הערכת המורות את אישיות התלמידים בילדותם, וגם שאלוני הדיווח העצמי של הנבדקים, לרבות המדדים הבריאותיים והרפואיים השונים, אוחדו לסולמות דומים משותפים. מתוך חמש תכונות אישיות מרכזיות שלפיהן הוערכו הנבדקים (מצפוניות, מוחצנות, נעימות, יציבות רגשית ופתיחות מחשבתית להתנסות), נמצא שמצפוניות קשורה לסיכוי נמוך יותר לתמותה (במחקר טרמן) או לתפקוד פיזי בלתי-מווסת (במחקר הוואי, שנבדקיו היו בחיים בעת הזו). בשניהם נמצא שמצפוניות ניבאה בריאות נרחבת בבגרות, עם תחלואה ותמותה נמוכות יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר.

בעזרת שאלוני דירוג המורות ואמצעי ההערכה הנוספים כמו שאלוני אישיות בשני המחקרים, הורכבה תכונת המצפוניות ממאפיינים כמו: חוש חובה חזק, עשיית טוב לשם עשיית הטוב, מהימנות, התגאות בהישגים ושאיפה למצוינות, היעדר אנוכיות ויוהרה, הירתעות משבחים ומהערצה והיעדר רהב, זהירות, תכנון, הימנעות מהקרבת מטרות עתידיות למען הנאה בהווה, התנהגות בעלת מטרה ומשמעות, יושר וכנות, המנעות מהטעייה, מצגי שווא וחמקמקות, גם כשהפיתוי לכך גדול, הקפדה על התנהגות ראויה גם כשאיש אינו רואה, אמירת אמת גם כשזו אינה, כוח רצון חזק, התמדה בהתמודדות עם קשיים, יציבות והתמדה מול מכשולים, יסודיות, עבודה שיטתית, שמירה על חפצים, על הסביבה, ניקיון וסדר, הימנעות מנזק לחפציהם של אחרים, עקביות, הימנעות מגחמתיות, התייחסות רצינית לחובות ומשימות, התנהגות שקולה, פעולה מתוך מחשבה מוקדמת.

האישיות בילדות משמשת כגורם מובהק לניבוי בריאות עתידית ואריכות ימים, בפרט באמצעות תכונת המצפוניות: המצפוניות בילדות ניבאה אריכות ימים דרך גורמים מתווכים של התנהגות בריאותית נרחבת, התנהגות חיפוש מידע בריאותי יעילה, והימנעות מהתנהגויות שאינן בריאות או שהן מסוכנות

בבדיקת ממצאי מחקר טרמן נמצא שהאישיות בילדות משמשת כגורם מובהק לניבוי בריאות עתידית ואריכות ימים, בפרט באמצעות תכונת המצפוניות: המצפוניות בילדות ניבאה אריכות ימים דרך גורמים מתווכים של התנהגות בריאותית נרחבת, התנהגות חיפוש מידע בריאותי יעילה, והימנעות מהתנהגויות שאינן בריאות או שהן מסוכנות. כאמור, גם במחקר האורך של הוואי נמצאה תכונת המצפוניות כתכונת הילדות שניבאה בצורה מובהקת ומשמעותית נתוני בריאות בגיל העמידה.

ב-2013 נבדקו נתיבים מתווכים בין מצפוניות לבין התנהגויות בריאות מזיקות, ואריכות ימים. נבדקו נתוני תמותה של אמריקנים שהשתתפו במחקר סקר (הכולל שאלוני אישיות) במשך 14 שנים, לעומת דיווחים על שימוש באלכוהול, עישון והיקף מותניים. ככל שרמת המצפוניות של הנבדקים הייתה גבוהה חלה ירידה בסיכון לתמותה, ברמה של 13% לכל סטיית תקן. המצפוניות משקפת נטייה להיות מוכווני-מטרה, אחראים ושולטים בדחפים, באופן שהשתקף בקשר המובהק למדדי האלכוהול, העישון והמשקל, המתווכים באופן מובהק את המתאם בין מצפוניות לבין הסיכון לתמותה.

תכונת אישיות נוספת שנמצאה כמנבאת בצורה מובהקת בריאות לקויה, תחלואה ותמותה גבוהות, אם כי בשיעור נמוך יותר מהעידר מצפוניות, היא נטייה כרונית לכעס ולעוינות המלווה לעיתים בציניות, בחשדנות ובהתנהגות בינאישית אנטגוניסטית, יהירה ומתנתקת, בעוד שרמת עוינות נמוכה מנבאת אריכות ימים טובה יותר. חוקרים משערים שההסבר לממצא טמון בהשפעת האישיות על הערכת הנסיבות ועל תגובות התמודדות למצבים: בעלי נטייה לעוינות נוטים להגיב ללחץ חברתי בעוררות פיזיולוגית שלילית יותר, שעלולה להגביר תהליכי דלקתיות ודיכוי חיסוני. כן משפיעה האישיות על ההחלטות לאלו מצבים להיכנס, על ההתנהגות בהם ועל זמינות המשאבים בתוכם. המתאפיינים בעוינות גבוהה נוטים לעסוק יותר בפעילויות מסוכנות, הם עמידים יותר להשפעות חברתיות חיוביות ופחות מגנים על בריאותם לעומת לאנשים מצפוניים יותר, שעושים זאת גם כדי שיוכלו לדאוג לאחרים.

אלכוהול, טקילה, שוט

אם צריך אלכוהול כדי להירגע, מוטב לעבוד על הכעס והעצבים. תצלום: אנדרס אלמאן.

מספר מחקרים בדקו עד כמה מנבאת הצהרת כוונות לשפר הרגלים בריאותיים על התנהגות בפועל, לעומת תכונות הקשורות במצפוניות. נמצא שתפקודים כמו יכולת התכנון ותפישת המסוגלות העצמית ניבאו אימוץ ושמירה של הרגלים בריאותיים (למשל: שימוש בחוט דנטלי, בחגורת בטיחות, וכן תזונה טובה ופעילות ספורטיבית) הרבה יותר מהצהרת הכוונות, וגם, יכולת התכנון ותפישת זמן עתיד מבוססת ניבאו טוב מעבר לאכילה בריאה ולתרגול גופני, ויכולת תכנון קדימה בציר הזמן המלווה בבקרת פעילותניבאו טוב יותר מהצהרת הכוונות את רכישתן של התנהגויות בריאות מיטיבות ואת שימורן.

גם ממד הזמן משפיע על הבולטות הפסיכולוגית של תוצאות פעולותינו: תוצאות שמופיעות במהירה נתפשות כרלוונטיות יותר מאלו שמתמהמהות להתרחש

גם ממד הזמן משפיע על הבולטות הפסיכולוגית של תוצאות פעולותינו: תוצאות שמופיעות במהירה נתפשות כרלוונטיות יותר מאלו שמתמהמהות להתרחש. חומרתם של אירועים נתפשת כגבוהה יותר ככל שהם צפויים לקרות מהר יותר. זוהי תופעה המכונה ״אפקט המרחק בזמן״. מחקרים מראים שככל שמאורע מתואר כרחוק יותר כך חשים הנבדקים פחות מעורבות בהשלכותיו, ללא קשר למידת חומרתן הצפויה, זאת בשל הנטייה האנושית לייחס חשיבות מופחתת לתוצאות שתתרחשנה בטווח הרחוק ולבחור בהתנהגות שנושאת רווחים (או מצמצמת הפסדים) בטווח הקצר.

למשל, כשביקשו לשכנע נערים להפסיק לעשן הם הגיבו באדישות לתיאור סכנה עתידית לתחלואת לב וסרטן, אך השתכנעו מהמחשת השפעתו המסוכנת של הניקוטין על תפקודם בהווה. השהות שבין פעולה לתוצאותיה מאפשרת לפרט לברוח ממשמעות התוצאות, להדחיקן ואף לפקפק בממשותן. יתרה מכך: כשהתנהגות מזיקה מניבה סיפוק מידי ואילו תוצאותיה השליליות (ענישה, למשל) צפויות להתרחש רק בעתיד, רווחי ההנאה והסיפוק שנחווים תוך כדי ביצועה מתמרצים לחזור עליה.

לרוב, תוצאותיהן של התנהגויות בריאותיות אינן מתרחשות בטווח המידי. הדבר בולט למשל בתחום הייעוץ הגנטי שמייצג, לדברי ג׳ונסון, התנהגות בריאותית שמכוונת למניעת מצבים עתידיים אפשריים, ולא לתועלת מידית. ממחקר ותיאוריה פסיכולוגיים על היענות לקבלת ייעוץ גנטי נראה כי פנייה לחלקים האחראיים, המאורגנים, הממושמעים, המתוכננים והתבוניים של הפרט, מניבה תוצאות טובות יותר, אולי דווקא כי מדובר בהתנהגות בריאותית ובהתנהגות חיפוש מידע בריאותי במצבים שבהם הפרט אינו מחפש מזור והקלה מידיים.

ממחקרים אלו עולה שהיענות לבדיקות גנטיות קשורה הן לסגנון חיפוש המידע של הפרט (נטייתו לנטר מידע), והן למידת השליטה והוודאות שמציעה לו הבדיקה. ככל שהנועצים זכו לדיאגנוזת סיכון מדויקת יותר, כך הם חשו שליטה אישית רבה יותר לצד יותר תחושת ידע, סיפוק והערכה לייעוץ. נועצים מעוניינים לקבל מידע וודאי ככל שניתן על התוצאות והחלופות האפשריות לכל החלטה שיקבלו. מומלץ לראות נועצים כמעבדי מידע אקטיביים ולא כקהל פסיבי, ולהציג בפניהם את המצב כדורש תהליך פעיל של קבלת החלטות לנוכח מידע מלא נאות שניתן להם, תוך שקילת החלופות בהתאם לסיכונים. וגם, נשים שסבלו מהמחלה הגנטית פנילקטונוריה ואשר השתתפו בקבוצה שבה קיבלו מידע, הסברה והנחיה, הציגו פחות תפישות מוטעות וחוסרי ידע בהשוואה לאלו שלא זכו לכך. לנשים אלה נשקף סיכון נמוך יותר להריון מסוכן, מאחר שהן ידעו היטב שעליהן לנקוט בצעדים מטרימים – למשל, דיאטה מתאימה – למניעת פגיעה בעובר.

לידה, ניתוח קיסרי, תינוק, רופאים

קבלת החלטות וניהול סיכונים: אין רגע בלעדיהם. תצלום: ג'ונתן בורבה.

פנייה לחלקים התבוניים והאחראיים של הפרט עשויה לעודד התנהגות בריאותית יעילה וטובה יותר, לעומת הפחדה או ענישה

אם כן, פנייה לחלקים התבוניים והאחראיים של הפרט עשויה לעודד התנהגות בריאותית יעילה וטובה יותר, לעומת הפחדה או ענישה. בנוסף, כפי שאמר ג׳ונסון, אנו נוטים להעדיף מידע שמגיע מאנשים אחרים (בפרט מאנשים שמוכַּרים לנו) או מידע שנראה ו״מרגיש״ כאילו הגיע מאנשים אחרים. סקירה מ-2011 על השפעתם של יחסים חברתיים על ידע והתנהגות בריאותיים מעלה שיש תקופות חיים שבהן אנו חשופים במיוחד להשפעת הזולת על התנהגותנו הבריאותית – למשל, להשפעת הורינו בילדות, או להשפעת קבוצת-השווים בגיל ההתבגרות, שבו לחץ חברתי עלול לעודד הרגלים מסוכנים כדי להגביר פופולריות. גם נישואין משפיעים מאוד, למשל, בהפחתת הנטייה להתנהגות סיכונית. לפי הכותבים, להבדיל מ״סתם״ מגורים משותפים, נישואין מטפחים תחושת משמעות סמלית משותפת של מטרה, מחויבות ואחריות, שמובילה אנשים להגן על בריאותם מתוך רצון לדאוג לאחרים.

החוקרים ממליצים להשתמש בהשפעות חברתיות כמנוף לעידוד התנהגות בריאותית טובה: למשל באמצעות עידוד לשליטה עצמית, דרך טיפוח משמעות סמלית משותפת, או בפעולות להפחתת הלחץ החברתי לנקוט בהתנהגויות מסוכנות. בנוסף, לדבריהם, בתוך מסגרות, חינוכיות ומשפחתיות למשל, ניתן לנטר התנהגויות בריאותיות שליליות, תוך שילוב של הפעלת משמעת והטמעת ערכים, עידוד התנהגות חיובית עדיף על ענישה, נזיפה או הטפה ותובענות. דרך נוספת היא ״מיתוג חיובי״ והאדרה של התנהגויות מגבירות בריאות (כ״מגניבות״ וראויות, למשל), לצד הפחתת האטרקטיביות שמיוחסת להתנהגויות מסכְּנות בריאות.

הדיון הציבורי והתקשורתי במקורות ההשפעה על התנהגות הציבור בימי מגפת הקורונה נוטה להתמקד בהחלטות הממשלתיות, בהנחיות, באכיפה, בפוליטיקה, במידע על השפעות הנגיף ובנתוני התחלואה והתמותה. האם היענות הציבור להנחיות הבריאותיות אכן מושפעת רק מגורמים אלו, או שהיא תואמת גם את ההתנהגות הבריאותית האופיינית לכל פרט?

ההנחיות הבריאותיות בימי הקורונה באות להגן על הפרט והחברה גם יחד. ככל ההתנהגויות הבריאותיות, גם הציות להן דורש מאמץ, משמעת עצמית, כוח רצון, והוא קשור לתחושת המסוגלות העצמית, ליכולות הוויסות עצמי, לשליטה בדחפים, ליכולת התכנון והארגון, לנטייה לזהירות ולאחריות. בעוד שאחריות ומצפוניות משפיעות לרוב על ההתנהגות בריאותית מתוך אחריות הפרט לגורלו שלו, הן קשורות כאמור בעקיפין גם לאחריותו כלפי אחרים, שכן בריאות טובה מקנה לאדם גם יכולת לדאוג לאחרים, ולטפל בהם.

שמירת הרגלי השגרה גם בימי המגפה מתגמלת אנשים באופן מידי, אולם סכנת ההידבקות בנגיף אינה נתפשת כמידית. בנוסף, ההסתברות ללקות בקורונה אינה ברורה, ולכן גם תחושת הדאגה מפניה עמומה, ומידת חומרתה הנתפשת – גורם שגם כך השפעתו על הדאגה נמצאה כמתונה – עמומה ומגוונת אף היא. יתרה מכך, כשגורמי הדאגה, ההסתברות והחומרה אינם מכוונים לסכנה אפשרית לעצמי אלא לסכנה שנשקפת לאחרים ובפרט לזרים בקהילה, עלולה השפעתם המוטיבציונית להיות נמוכה מלכתחילה ואף לִפְחות ככל שהדרישה לדבוק בהנחיות הופכת למתמשכת יותר, ופגיעתן בחיי היום-יום מוחשית לעין ערוך מאשר הפונקציונליות הבריאותית הנתפשת והמורגשת שלהן.

לא ייפלא אם כן שארגון הבריאות העולמי פרסם לאחרונה מסמך בשם ״עייפות המגפה״, המתאר תופעה כלל עולמית של ירידה הדרגתית במוטיבציה להיענות להמלצות להתגוננות מהמגפה ולתמוך בהנחיות ההתגוננות כנגדה. זאת אף שממזכר שפורסם לאחרונה בכתב העת ״לאנסט״ בחתימת אלפי רופאים, חוקרים ומדענים (ותורגם לעברית על ידי עמותת ״מדעת״) עולה שצמצום התפשטות הקורונה בקהילה הוא הדרך הטובה ביותר להגן על החברה והכלכלה עד שיהיו בנמצא חיסונים וטיפולים בטוחים ויעילים.

צעירה, מסכה, קורונה

לטובת כולנו, לטובת החברה והכלכלה והעתיד. תצלום: פילה-רין פריסקה

ארגון הבריאות העולמי מציע אסטרטגיות, שנועדו לסייע לממשלות לחזק ולשמר את תמיכת הציבור בהתנהגות ההתגוננות מפני הנגיף, לרבות שקיפות, הימנעות ממסרים סותרים ומבלבלים או הצבת קריטריונים ברורים לדרישות השונות. המלצות אלו תואמות לידע המצטבר בתחום תיאוריית הלמידה ההתנהגותית ולעקרונות עיצוב ההתנהגות שגזורים ממנה, כמו עקביות, דוגמא אישית ומסרים ברורים, שהוכחו כבדוקים וחשובים בחינוך רגשי והתנהגותי בכלל.

בכל מקרה, אומרים לפינוקיו הפיה והצרצר, תן תמיד למצפון להדריך אותך, כי רק אם תוכיח את עצמך כאמיץ, כן, לא-אנוכי ומסוגל להבחין בין טוב לרע, תוכל להפוך לילד אמיתי

ובנימה שונה, הקושי הפסיכולוגי העצום שכרוך בקיום התנהגויות בריאותיות – העומדות מטיבן בסתירה לדחף הטבעי להשיג סיפוק מידי – מיוצג גם בתרבות הפופולרית. ״הלכתי לדוקטור, איזו שגיאה״ מספרים, למשל, הדג נחש בשירם ״סע״: ״תצטרך לעשות שינויים קלים באכילה, בשתייה ובאורח החיים... אתה רופא או סאדיסט, תגיד לי, מה נהיה? תן לדפוק איזה לאפה אצל הרצל בשכונה...״. קשה כל כך להישמע להנחיות בריאותיות, גם שהגוף כבר חורק ו״נמאס להשתעל ולצפצף, ואין מספיק אוויר להתכופף״ ואף שאני ״לא רוצה שהמסיבה תפסיק, כי עוד לא הגעתי אל הפיק״.

קשה אף יותר לדבוק בהתנהגות בריאותית לטובת בריאות האחר ולא למען זו שלנו, כמו שמראה ״סצינת הצ׳יפס״ בסרט ״שישי הפוך״, שבו מוצאות עצמן אם ובתה המתבגרת, שמרבות להתקוטט ולהתעמת זו עם זו, מתחלפות בגוף שלהן בהשפעת עוגית מזל מסתורית. בעודן נאלצות לחיות זו בגוף האחרת עד שיפתחו אמפטיה הדדית, מתחננת האם בפני בתה שזו לא תסכן את גופה המבוגר בזלילת צ׳יפס.

ולסיום, גם הפיה בסרט ״פינוקיו״ מכירה באתגר שכרוך בפיתוחן של פונקציות מצפוניות ובשימורן, ולכן היא מצמידה לבובה שגילף ג׳פטו הנגר מצפון חיצוני ארעי בדמות ג׳ימיני קריקט. הצרצר מציג עצמו בפני ילד העץ פינוקיו בשיר ״כשתתקשה בעת צרה להבחין בין טוב לרע, לנוכח פיתוי ועוצמתו של איווי״ פשוט שרוק לי, ואבוא. בכל מקרה, אומרים לפינוקיו הפיה והצרצר, תן תמיד למצפון להדריך אותך, כי רק אם תוכיח את עצמך כאמיץ, כן, לא-אנוכי ומסוגל להבחין בין טוב לרע, תוכל להפוך לילד אמיתי. אכן, תפקודים מצפוניים זקוקים לטיפוח, הנפשה והשראה, וביכולתם לתרום להתמודדות עם האתגר החברתי-בריאותי העצום העומד מולנו כעת.

תמונה ראשית: פסל הקורא לעטות מסכות, וילמינגטון, צפון קרוליינה. תצלום: מרק טיצ'י, unsplash.com

Photo by Mark Teachey on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק