אלכסון קלאסיק העבודה היא חיינו, אבל כבר לא בשבילנו

בעידן שבו תוכנות מחליפות אנשים, מנהגים ועד מטפלים פסיכולוגיים, כל משרה נמצאת בסכנה. אבל יש גם צדדים חיוביים לשקיעתו של האדם העובד. כך ייראה עולם ללא שבוע עבודה מלא
X זמן קריאה משוער: 37 דקות

קץ העבודה עדיין נחשב לרעיון עתידני ברוב ערי ארצות הברית, אבל מבחינת תושבי יאנגסטאון, אוהיו מדובר ברגע מוגדר בהיסטוריה שאותו הם יכולים לציין בדיוק רב: 19 בספטמבר, 1977. לאורך שנים רבות במאה ה-20 הניב מפעל הפלדה של יאנגסטאון שגשוג רב כל כך, שהעיר הפכה למופת של החלום האמריקאי, עם הכנסה חציונית ושיעורי בעלות על בתים מהגבוהים בארצות הברית. אבל כשמערכי הייצור עברו לחו"ל אחרי מלחמת העולם השנייה נפגעה תעשיית הפלדה של העיר, ובאותו אחר צהריים אפור בספטמבר 1977, הכריזה חברת Youngstown Sheet and Tube על סגירת המפעל. תוך חמש שנים איבדה העיר 50,000 מקומות עבודה ושכר פועלים בשווי 1.3 מיליארד דולר. ההשלכות היו חמורות כל כך שנדרש מונח חדש כדי לתאר אותן: "שפל אזורי".

יאנגסטאון סבלה לא רק מהשיבושים הכלכליים אלא גם מהתמוטטות פסיכולוגית ותרבותית. תופעות כמו דיכאון, התעללות בבנות זוג והתאבדות נעשו כולן נפוצות הרבה יותר; עומס העבודה במרכז בריאות הנפש האזורי גדל פי שלושה תוך עשור. העיר בנתה ארבעה בתי כלא באמצע שנות ה-90 – אחד הענפים המתפתחים היחידים בתקופה ההיא. בין המבנים הבודדים שנבנו אז במרכז העיר היה מוזיאון המוקדש לתעשיית הפלדה שגוועה. בתחילת השנה נסעתי לאוהיו כדי לבדוק מה יקרה אם הטכנולוגיה תחליף באופן קבוע חלק ניכר מהעובדים האנושיים. לא ביקשתי לעשות סיור בעתיד ממוכן. נסעתי לשם מכיוון שיאנגסטאון הפכה למטאפורה לאומית לשקיעת העבודה, מקום שבו מעמד הביניים של המאה ה-20 הפך למוצג מוזיאוני.

מפעל פלדה

המפעל הנטוש של חברת Youngstown Sheet and Tube Company. צילום: סטו ספיבק

"סיפורה של יאנגסטאון הוא סיפורה של אמריקה, כי הוא מראה שכשמקומות העבודה נעלמים, הלכידות החברתית של המקום נהרסת", אומר ג'ון רוסו, מרצה ללימודי עבודה באוניברסיטת יאנגסטאון סטייט. "ההתמוטטות התרבותית חשובה אף יותר מההתמוטטות הכלכלית".
בשנים האחרונות, אף על פי שארצות הברית חילצה את עצמה חלקית ממצוקת מקומות העבודה שיצר המשבר הכלכלי, כלכלנים וטכנולוגים אחדים מזהירים כי הכלכלה מתקרבת לנקודת מפנה. כשהם בוחנים את את נתוני שוק העבודה לעומק הם מזהים סימנים מטרידים, המוסווים לעת עתה על-ידי התאוששות מחזורית. וכשהם מרימים את מבטם מגיליונות הנתונים, הם רואים אוטומציה בכל מקום – רובוטים בחדרי הניתוח ומאחורי דלפקי המזון המהיר. הם מדמיינים מכוניות שנוהגות בכוחות עצמן ברחובות ו"דרונים" של אמזון מרחפים בשמיים ומחליפים מיליוני נהגים, עובדי מחסן וזבנים. הם שמים לב שיכולותיהן של המכונות האלה – כבר עכשיו הן מרשימות – ממשיכות לגדול אקספוננציאלית, בשעה שיכולותינו שלנו לא משתנות. והם שואלים את עצמם: האם יש משרה שלא נמצאת בסכנה?

החריצות היא הדת הלא רשמית של אמריקה מאז הקמתה. קדושתה וחשיבותה של העבודה עומדות בלב הפוליטיקה, הכלכלה והאינטראקציות החברתיות. מה יקרה אם העבודה תיעלם?

כותבים עתידניים וסופרי מדע בדיוני כתבו מדי פעם בפעם על ההשתלטות הצפויה של מכונות על מקום העבודה במין התלהבות; הם ראו לנגד עיניהם את חיסול העבודה הפיזית והחלפתה בחיי נוחות וחירות אישית אדירה. אין לטעות: אם יכולותיהם של המחשבים ימשיכו להתפתח בעוד שמחיריהם ימשיכו לצנוח, חלק גדול מהצרכים והמותרות של החיים ייעשו זולים מתמיד, ומשמעות הדבר תהיה עושר גדול – לפחות ברמת הכלכלה הלאומית.

אבל גם אם נשים בצד את שאלת חלוקת העושר, היעלמותה הנרחבת של העבודה תחולל שינוי חברתי שכמותו לא ידענו. אם ג'ון רוסו צודק, הצלת העבודה כקונספט חשובה יותר מהצלתן של משרות מסוימות. החריצות היא הדת הלא רשמית של אמריקה מאז הקמתה. קדושתה וחשיבותה של העבודה עומדות בלב הפוליטיקה, הכלכלה והאינטראקציות החברתיות. מה יקרה אם העבודה תיעלם?

כוח העבודה האמריקאי עוצב על-ידי אלפי שנות קדמה טכנולוגית. הטכנולוגיה החקלאית הולידה את החוות, המהפכה התעשייתית הכניסה אנשים אל המפעלים, ואז באו הגלובליזציה והאוטומציה, הוציאו אותם משם ויצרו אומה של נותני שירות. אבל לאורך כל השינויים והתמורות האלה, מספר מקומות העבודה עלה באופן תמידי. אך כעת, ייתכן שמחכה לנו דבר שונה: עידן של אבטלה טכנולוגית, שבו כושר ההמצאה של מדעני המחשב ומהנדסי התוכנה שולח אותנו הביתה, ומספר מקומות העבודה הכולל יורד בעקביות ולצמיתות.

התקווה שהמכונות ישחררו אותנו מעול העבודה תמיד הייתה שזורה בפחד שהן יגזלו מאיתנו את העשייה ואת היוזמה. במהלך השפל הגדול חזה הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס שעד שנת 2030 תביא אותנו הקדמה הטכנולוגית לשבוע עבודה של 15 שעות ותספק לנו שפע של פנאי

לא מדובר בפחד חדש. התקווה שהמכונות ישחררו אותנו מעול העבודה תמיד הייתה שזורה בפחד שהן יגזלו מאיתנו את העשייה ואת היוזמה. במהלך השפל הגדול חזה הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס שעד שנת 2030 תביא אותנו הקדמה הטכנולוגית לשבוע עבודה של 15 שעות ותספק לנו שפע של פנאי. אבל בסביבות אותו זמן קיבל הנשיא הרברט הובר מכתב המזהיר כי הטכנולוגיה התעשייתית היא "מפלצת פרנקנשטיין" המאיימת לרסק את תעשיית הייצור ו"לחסל את הציביליזציה שלנו" (תאמינו או לא, המכתב הגיע מראש העיר של פאלו אלטו, בעמק הסיליקון של ימינו). ב-1962 אמר הנשיא ג'ון פ' קנדי, "אם האדם מסוגל להמציא מכונות חדשות שגוזלות מאנשים את מקום העבודה, אז הוא מסוגל גם להחזיר את האנשים האלה לעבודה". אבל שנתיים לאחר מכן שלחה ועדה של מדענים ופעילים חברתיים מכתב פתוח לנשיא לינדון ג'ונסון, ובו נטען כי "מהפכת האוטומציה הקיברנטית" (cybernation) תייצר "אומה נפרדת של עניים, חסרי כישורים ומובטלים", שחבריה לא יוכלו למצוא עבודה או להתקיים.

באותם ימים מוקדמים הביס שוק העבודה את נבואות הזעם, ולפי הנתונים הנפוצים הוא ממשיך לעשות זאת גם בימינו. שיעור האבטלה עומד כרגע על מעט יותר מחמישה אחוזים, ו-2014 הייתה השנה הטובה ביותר במאה הנוכחית מבחינת צמיחת שוק העבודה. כך שאפשר להבין את מי שאומר כי התחזיות האחרונות על הרס שוק העבודה בידי הטכנולוגיה הן בסך הכול הפרק האחרון בסיפור המתמשך על הילד שצעק "רובוט! רובוט!" – שבו הרובוט, בניגוד לזאב, לעולם לא מגיע.

טיעוני קץ העבודה נחשבים לעתים קרובות ל"כזב לודיטי" – רמיזה לבריונים הבריטים מהמאה ה-19 שריסקו מכונות לייצור טקסטיל בתחילת המהפכה התעשייתית מתוך הפחד שהן יגרמו לאורגים לאבד את עבודתם. אבל רוב הכלכלנים המפוכחים מתחילים לחשוש שאולי הלודיטים לא טעו, אלא רק הקדימו את זמנם. כשלורנס סאמרס, שר האוצר האמריקני לשעבר, עשה את התואר הראשון שלו ב-MIT בתחילת שנות ה-70, כלכלנים רבים בזו ל"אנשים הטיפשים שחשבו שהאוטומציה תחסל את כל מקומות העבודה", כך הוא מספר. "עד לפני כמה שנים, לא חשבתי שזה נושא מורכב מאוד: הלודיטים טעו, וחסידי הטכנולוגיה והקדמה הטכנולוגית צדקו. עכשיו אני לא כל כך בטוח בקשר לזה".

הסיבות לצעוק רובוט

מה משמעות "קץ העבודה", בעצם? הרי אין הכוונה שבקרוב תשרור כאן אבטלה מוחלטת, וגם לא שארצות הברית תיאלץ להתמודד בעשור הקרוב עם 30 או 50 אחוזי אבטלה, למשל. הכוונה היא שהטכנולוגיה תייצר דעיכה אטית אך מתמדת בערכה ובזמינותה של העבודה – כלומר בשכר ובשיעור של עובדים במשרה מלאה בגיל העבודה המיטבי (prime age, גילאים 25-54). בסופו של דבר תיווצר אט אט נורמליות חדשה, שבה נתח ניכר מהחברה כבר לא תופס את העבודה כנדבך מרכזי של החיים הבוגרים.

הכוונה בביטוי ״קץ העבודה״ היא שהטכנולוגיה תייצר דעיכה אטית אך מתמדת בערכה ובזמינותה של העבודה – כלומר בשכר ובשיעור של עובדים במשרה מלאה בגיל העבודה המיטבי

אחרי 300 שנה שבמהלכן אנשים צעקו "זאב זאב", יש היום שלוש סיבות עיקריות מדוע עלינו להתייחס ברצינות לחששות מפני הטכנולוגיה: ניצחונו המתמשך של ההון על העבודה, גוויעתו השקטה של האדם העובד, ויעילותה המרשימה של טכנולוגיית המידע.

הפסדי כוח העבודה. אחד הדברים הראשונים שאפשר לצפות להם בתקופה של החלפת עובדים אנושיים בטכנולוגיה, הוא ירידה בחשיבותו של כוח העבודה האנושי ככוח מניע של צמיחה כלכלית. למעשה, סימנים המעידים על התרחשות התופעה הזאת קיימים זה זמן מה. שכר העובדים כשיעור מהתמ"ג נשחק בקצב קבוע במהלך שנות ה-80, החזיר חלק מהפסדיו בשנות ה-90, ואז המשיך להצטמק לאחר שנת 2000. קצב השחיקה גבר במהלך המשבר הכלכלי. כיום נתח ההכנסות של העובדים הגיע לרמתו הנמוכה ביותר מאז שהממשלה החלה לעקוב אחריו באמצע המאה ה-20.

מספר תיאוריות, וביניהן הגלובליזציה הפוגעת בכושר המיקוח של חלק מהעובדים, מנסות להסביר את התופעה. אבל לוקאס קרברבוניס (Karabarbounis) וברנט נימן (Neiman), כלכלנים מאוניברסיטת שיקגו, מעריכים שכמעט מחצית מהירידה הזאת נובעת מהחלפת עובדים במחשבים ותוכנות. ב-1964, החברה בעלת הערך הכלכלי הרב ביותר במדינה, AT&T, הייתה שווה 267 מיליארד דולר (לפי שווי המטבע של ימינו) והעסיקה 758,611 עובדים. ענקית הטלקומוניקציה של ימינו, גוגל, שווה 370 מיליארד דולר אבל יש לה רק כ-55,000 עובדים – פחות מעשירית גודלו של כוח העבודה של AT&T, כשהייתה בשיאה.

- העלייה במספר המובטלים ובני נוער בתת-תעסוקה. אחוז בעלי המשרות בקרב אמריקאים בגיל העבודה המיטבי הולך ויורד מאז 2000. בקרב הגברים, הירידה החלה מוקדם אף יותר: אחוז הגברים בגיל העבודה המיטבי שאינם עובדים ושאינם מחפשים עבודה גדל פי שניים מאז סוף שנות ה-90, ובמהלך תקופת ההתאוששות האחרונה הוא גדל לא פחות מאשר במהלך המשבר הכלכלי עצמו. בסך הכול, כאחד מכל שישה אמריקאים בגיל העבודה המיטבי הוא מובטל או מחוץ למעגל העבודה לחלוטין. מבחינת הכלכלן טיילר קוֹוֶן זהו "הנתון המכריע" להבנת התפשטות הרקב בכוח העבודה האמריקאי. החוכמה המקובלת אומרת זה מכבר שבתנאים כלכליים נורמליים, כמעט כל הגברים בקבוצת גיל זו – הנמצאים בשיא יכולתם וברוב המקרים לא משמשים כמטפל עיקרי בילדים – אמורים לעבוד. ובכל זאת, פחות ופחות מהם עובדים.

בסך הכול, כאחד מכל שישה אמריקאים בגיל העבודה המיטבי הוא מובטל או מחוץ למעגל העבודה לחלוטין. מבחינת הכלכלן טיילר קוֹוֶן זהו "הנתון המכריע" להבנת התפשטות הרקב בכוח העבודה האמריקאי

כלכלנים לא יודעים לומר בוודאות מדוע גברים אלה אינם עובדים, אבל אחד ההסברים הוא שהשינויים הטכנולוגיים חיסלו משרות שהיו יכולות להתאים לחלק גדול מהם. מאז 2000 בוטלו כמעט חמישה מיליון משרות ייצור, כלומר כ-30 אחוז מסך כול משרות הייצור.
צעירים שנכנסים לשוק העבודה נתקלים אף הם בקשיים – למעשה, לפי מדדים רבים, זהו המצב כבר שנים. שש שנים לאחר תחילת ההתאוששות, אחוז בוגרי האוניברסיטה הנמצאים ב"תת-תעסוקה" (קרי במשרות שמבחינה היסטורית לא דורשות תואר) עדיין גבוה יותר משהיה ב-2007, ואף ב-2000. במבט-על, נראה ששוק העבודה דורש יותר ויותר הכשרה למשרות בשכר התחלתי יותר ויותר נמוך. בגלל העיוות שיצר המשבר הכלכלי, עלינו להיזהר שלא לייחס משמעות רבה מדי למגמות האלה, אבל רובן החלו עוד לפני המשבר, ולא מצטיירת מהן תמונת מצב חיובית לגבי עתיד העבודה.

- יעילותן של תוכנות. טיעון נפוץ נגד הרעיון שהטכנולוגיה תוכל להחליף כמויות גדולות של עובדים לצמיתות, הוא שהגאדג'טים החדשים, כמו קופות בשירות עצמי, לא החליפו את כל מקביליהם האנושיים, דוגמת הקופאים. אבל ברוב המקרים עוברות שנים עד שהמעסיקים מאמצים מכונות חדשות ומחליפים בהן את העובדים. מהפכת הרובוטיקה החלה במפעלים בשנות ה-60 וה-70, אבל מספר העובדים בייצור המשיך לעלות עד 1980, ואז צנח בתקופות מיתון שהגיעו לאחר מכן. בדומה לכך, "המחשב האישי היה קיים בשנות ה-80", אומר הנרי סיו, כלכלן מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, "אבל את השפעותיו על המשרד ומשרות התמיכה האדמיניסטרטיבית לא ראינו עד שנות ה-90. ואז לפתע, במיתון האחרון, ההשפעה הייתה אדירה. אז כיום יש מסכי שירות עצמי בקופות והבטחות למכוניות ללא נהג, דרונים מעופפים ורובוטים קטנים במחסנים. אנחנו יודעים שמכונות יכולות להחליף אנשים במשימות האלה. אבל יכול להיות שאת ההשפעה של המהלך הזה לא נרגיש עד המיתון הבא, או זה שאחריו".

יש שמאמינים שהחמלה, ההבנה העמוקה והיצירתיות של בני האדם אינן ניתנות לחיקוי על-ידי מכונות. אבל אריק בריניולפסון ואנדרו מקאפי טענו בספרם "The Second Machine Age" שהמחשבים יעילים כל כך שכמעט אי אפשר לחזות מה יהיו יישומיהם בעוד עשר שנים. מי ניחש ב-2005, שנתיים לפני הופעת האייפון, שטלפונים חכמים יאיימו על עובדי המלונאות עשר שנים לאחר מכן כיוון שהם יעזרו לבעלי בתים להשכיר את דירותיהם ובתיהם לזרים דרך Airbnb? או שהחברה האחראית למנוע החיפוש הפופולרי ביותר תעצב מכונית ללא נהג שתוכל להחליף את הנהיגה המקצועית, התעסוקה הנפוצה ביותר בקרב גברים אמריקאים?
ב-2013 חזו חוקרים מאוקספורד שהמכונות יוכלו לבצע מחצית מכל המשרות האמריקאיות תוך עשרים שנה. זוהי תחזית נועזת, אבל בכמה מקרים לפחות, נראה שהיא לא הייתה נועזת מספיק. לדוגמה, החוקרים אמרו שהפסיכולוגיה היא אחד המקצועות בעלי הסיכון הנמוך ביותר לעבור לידיהם של מחשבים. אבל חוקרים מסוימים טוענים כעת שאנשים כנים הרבה יותר בטיפול כשהם מאמינים שהם מספרים על צרותיהם למחשב, כי מכונות לא מסוגלות לשפוט אותם. כבר עכשיו, גוגל ו-WebMD עונים על שאלות מסוימות שבעבר הופנו למטפלים. זאת אינה הוכחה לכך שהפסיכולוגים ילכו בדרכם של פועלי הטקסטיל, אבל זה מראה באיזו קלות יכולים המחשבים לפלוש לתחומים שבעבר היה מקובל לחשוב שהם "לאנשים בלבד".

לאחר 300 שנים של חדשנות עוצרת נשימה, המכונות עדיין לא שולטות בשוק העבודה. אבל כדי להראות כיצד זה עשוי להשתנות, כלכלנים מסוימים מצביעים על הקריירה הנכחדת של המין השני בחשיבותו בהיסטוריה הכלכלית של ארצות הברית: הסוס.

במשך מאות רבות של שנים יצרו אנשים טכנולוגיות שהפכו את הסוסים ליעילים יותר והעלו את ערכם – למשל, מחרשות לחקלאות וחרבות לקרב. היה אפשר להניח שההתקדמות המתמשכת בטכנולוגיות כגון אלה תהפוך את הסוס לחיוני מתמיד לחקלאות וללחימה – אולי שתי הפעילויות האנושיות המשמעותיות ביותר מבחינה היסטורית. אבל אז באו המצאות שבגללן הסוס איבד את חשיבותו – הטרקטור, המכונית והטנק. לאחר שהטרקטורים הופיעו בחוות האמריקאיות בתחילת המאה ה-20, החלה אוכלוסיית הסוסים והפרדות לרדת בהדרגה והצטמצמה כמעט למחצית עד שנות ה-30, ול-10 אחוזים בלבד עד שנות ה-50.
בני האדם מסוגלים לעשות הרבה יותר מאשר לדהור, לשאת ולגרור. אבל המיומנויות הנדרשות במרבית המשרדים לא בדיוק דורשות את מלוא האינטליגנציה שלנו. רוב המשרות הן משעממות, חזרתיות וקלות ללמידה. המשרות השכיחות ביותר בארצות הברית הן של אנשי מכירות, קופאים, מלצרים ופקידים במשרד. יחד עובדים בהן 15.4 מיליון איש – קרוב לעשרה אחוז מכוח העבודה (ויותר עובדים משיש בטקסס ומסצ'וסטס יחד). כל אחת מהמשרות האלה היא מועמדת מובחרת לאוטומציה, לפי המחקר מאוקספורד.

מובן שהטכנולוגיה גם יוצרת משרות, אבל לרוב אנו שמים דגש מופרז על הצד ה"יצירתי" בביטוי "הרס יצירתי". תשעה מכל עשרה עובדים כיום עוסקים במקצועות שהיו קיימים לפני 100 שנה, ורק חמישה אחוז מהמשרות שיוצרו בין 1993 ל-2013 הגיעו ממגזר ההיי-טק, לדוגמה מחשוב, תכנות וטלקומוניקציה. התעשיות החדשות ביותר שלנו הן בדרך כלל גם היעילות ביותר מבחינת כוח העבודה: הן פשוט לא דורשות כוח אדם רב. ומסיבה זו בדיוק אמר ההיסטוריון הכלכלי רוברט סקידלסקי (Skidelsky), שהשווה בין הצמיחה האקספוננציאלית בכוח המחשוב לבין הצמיחה הפחות-מאקספוננציאלית במורכבות המשרות: "במוקדם או במאוחר, ייגמרו לנו העבודות".

האם אנחנו יכולים לדעת בוודאות שזה יתרחש? ואם כן, מתי? נכון לעכשיו הסימנים אינם חד-משמעיים. השינויים היסודיים והמטלטלים ביותר שהתרחשו עד כה באופיין של משרות, התחוללו במהלך תקופות של מיתון: נדע יותר אחרי שנצלח עוד כמה האטות כלכליות. אף על פי כן, האפשרות הזו סבירה מספיק - והשלכותיה קשות מספיק - כדי שנהיה חייבים להתחיל לחשוב כיצד תיראה חברה ללא עבודה אוניברסלית, במטרה לכוון אותה לעבר התוצאות החיוביות ביותר, ולא השליליות, שיכולות להיות למצב זה.

בפרפראזה על דבריו של סופר המדע הבדיוני ויליאם גיבסון, ייתכן שברחבי ההווה פזורים רסיסים מהעתיד שלאחר עידן העבודה. אני מזהה שלוש אפשרויות חופפות שיתממשו במקביל לירידה בהזדמנויות התעסוקה הפורמליות. חלק מהאנשים שייעקרו ממקומות העבודה הפורמליים יקדישו את זמנם לפנאי ותו לא; יהיו מי שינסו לבנות קהילות יצרניות מחוץ למקום העבודה; ואחרים יילחמו על יצרנותם, בלהט אך לעתים קרובות לשווא, על-ידי ליקוט שברי משרות בכלכלה בלתי פורמלית. אלה יהיו עתידים של צריכה, יצירתיות קהילתית וארעיות. בכל שילוב שהוא, כמעט בטוח שהממשל יצטרך לאמץ לעצמו תפקיד חדש וקיצוני.

צריכה: פרדוקס הפנאי

פיטר פרייז, מחבר "Four Futures", ספר שיראה אור בקרוב ויסביר כיצד האוטומציה תשנה את אמריקה, טוען שעבודה היא למעשה שלושה דברים: האמצעים שהכלכלה מייצרת בהם סחורה; האמצעים שאנשים משיגים בהם הכנסה; והפעילות שמקנה משמעות או תכלית לחייהם של אנשים רבים. "אנחנו נוטים לחבר בין הדברים האלה", הוא אמר לי, "כי בימינו אנחנו צריכים לשלם לאנשים כדי שיהיו לנו אמצעי קיום בסיסיים. אבל בעתיד של שפע, זה לא יהיה המצב, ואנחנו צריכים לחשוב על דרכים שיקלו על מובטלים וישפרו את חייהם".
פרייז משתייך לקבוצה קטנה של סופרים, אקדמאים וכלכלנים העוסקים בתחום שכבר זכה לכינוי "פוסט-עבודה". הקבוצה הזאת מקבלת בברכה, ואף מעודדת את קץ העבודה. לחברה האמריקאית יש "אמונה לא רציונלית בעבודה לשם העבודה", אומר בנג'מין האניקט (Hunnicutt), חבר נוסף בקבוצה והיסטוריון מאוניברסיטת איווה. זאת אף על פי שרוב העבודות לא מרוממות את הנפש. דו"ח גאלופ מ-2014 בנושא שביעות רצון של עובדים מצא ש-70 אחוז מהאמריקאים לא חשים קשורים לעבודתם הנוכחית. האניקט אמר לי שאם עבודתו של הקופאי הייתה משחק וידאו – קח מוצר, מצא ברקוד, סרוק אותו, העבר את המוצר וחוזר חלילה – מבקרי המשחקים היו אומרים שהוא טיפשי. אבל כשמדובר במשרה, הפוליטיקאים משבחים את הכבוד המהותי שהיא מעניקה לאדם. "המשרה הממוצעת לא מספקת תכלית, משמעות, זהות, הגשמה, יצירתיות, אוטונומיה – כל הדברים שנחוצים לרווחתנו לפי הפסיכולוגיה החיובית", הוא אמר.

אין ספק שחסידי הפוסט-עבודה צודקים לגבי כמה דברים חשובים. עבודה בשכר לא בהכרח גוררת חברה בריאה. גידול ילדים וטיפול בחולים הן עבודות חשובות, אך העוסקים בהם לא מקבלים תשלום הולם, אם בכלל. בחברת פוסט-עבודה, אמר האניקט, אנשים עשויים לבלות זמן רב יותר בטיפול במשפחות ובשכנים; אנו נשאב גאווה ממערכות היחסים שלנו, ולא מהקריירות שלנו.

חסידי השינוי הזה מודים שגם בתרחישי הפוסט-עבודה הטובים ביותר, הגאווה והקנאה לא ייעלמו כי המוניטין יישאר מצרך יקר גם בחברת שפע. אבל הם מאמינים שבעזרת ההסדרים הממשלתיים המתאימים, קץ העבודה בשכר יביא עמו תור זהב של רווחה. האניקט צופה כי האוניברסיטאות יהפכו שוב למרכזים תרבותיים, במקום שימשיכו להיות מוסדות להכשרת עובדים. המילה School (בית ספר), הוא מציין, מגיעה מ-skholē, המילה היוונית ל"פנאי". בעבר לימדנו אנשים להיות חופשיים", הוא אומר. "כיום אנחנו מלמדים אותם לעבוד".

רוב האנשים רוצים לעבוד, והם אומללים כשאין להם עבודה. תחלואי האבטלה לא מסתכמים רק בהכנסה; לאנשים שמאבדים את עבודתם יש סיכוי גבוה יותר לסבול מבעיות נפשיות ופיזיות

החזון של האניקט מבוסס על הנחות מסוימות לגבי מיסוי וחלוקה מחדש של העושר שיצרמו לאוזניהם של אמריקאים רבים. אבל גם אם נשים אותן בצד, החזון הזה בעייתי: הוא לא דומה לעולם שחווים רוב המובטלים בימינו. מרבית המובטלים לא מבלים את זמנם בבילוי עם חברים או רכישת תחביבים חדשים. הם צופים בטלוויזיה או ישנים. סקרים בנושא ניצול זמן מראים שמובטלים בגיל העבודה המיטבי מקדישים חלק מהזמן, שבעבר ניצלו לעבודה, לניקיון וטיפול בילדים. אבל הגברים מביניהם נוטים להקדיש את מרבית זמנם הפנוי לפעילויות פנאי, ובעיקר לצפייה בטלוויזיה, גלישה באינטרנט ושינה. פנסיונרים צופים בטלוויזיה כ-50 שעות בשבוע, לפי חברת נילסן. משמעות הדבר היא שהם מעבירים את רוב חייהם בשינה או בישיבה על הספה מול המסך. באופן תיאורטי, למובטלים יש יותר זמן מכל אחד אחר לפעילויות חברתיות, אבל מחקרים מראים שהם חשים בידוד חברתי רב יותר מאנשים אחרים. אכן, קשה למצוא תחליף לאחוות המשרד.

רוב האנשים רוצים לעבוד, והם אומללים כשאין להם עבודה. תחלואי האבטלה לא מסתכמים רק בהכנסה; לאנשים שמאבדים את עבודתם יש סיכוי גבוה יותר לסבול מבעיות נפשיות ופיזיות. "יש אובדן של מעמד, מועקה כללית ודכדוך, שיכולים להיות להם ביטויים פיזיולוגיים, נפשיים, או שניהם גם יחד", אומר ראלף קטלאנו, מרצה לבריאות הציבור מאוניברסיטת ברקלי. מחקרים מראים שקשה יותר להתאושש מתקופת אבטלה ממושכת מאשר להתאושש מאובדן של אדם קרוב או מפציעה הגורמת נכות. אותם דברים שעוזרים לאנשים להתאושש מטראומות רגשיות – שגרה, הסחות דעת משמעותיות, תכלית יומיומית – אינם זמינים למובטלים.

המעבר מכוח העבודה ל"כוח הפנאי" הוא ככל הנראה קשה במיוחד לאמריקאים, הדבורים הפועלות של העולם העשיר: בין 1950 ל-2012 צנחה משמעותית כמות שעות העבודה השבועית לעובד ברחבי אירופה – בסביבות 40 אחוז בגרמניה והולנד – אבל בארצות הברית היא ירדה בעשרה אחוזים בלבד. אמריקאים אמידים ובעלי השכלה אקדמית עובדים יותר משעבדו לפני 30 שנה, בייחוד אם מחשבים גם את הזמן שהם מקדישים לעבודה ומענה על אימיילים מהבית.

אמריקאים אמידים ובעלי השכלה אקדמית עובדים יותר משעבדו לפני 30 שנה, בייחוד אם מחשבים גם את הזמן שהם מקדישים לעבודה ומענה על אימיילים מהבית

ב-1989 ערכו הפסיכולוגים מיהאי צ'יקסנטמיהאיי וג'ודית' לפבר מחקר בקרב אנשים עובדים משיקגו, ומצאו שלעתים קרובות, אנשים בעבודה היו רוצים להיות במקום אחר. אבל בשאלונים שחולקו להם, אותם אנשים דיווחו שהם מרגישים טוב יותר וחרדים פחות במשרד או במפעל מאשר בכל מקום אחר. צמד הפסיכולוגים כינה את התופעה הזאת בשם "פרדוקס העבודה": אנשים רבים מעדיפים להתלונן על העבודה מאשר לבלות שעות רבות מדי בפעילויות פנאי". חוקרים אחרים השתמשו במונח "'קאוץ' פוטייטו' אכוּל אשמה" (guilty couch potato) לתיאור אנשים שמשתמשים במדיה כדי להירגע אבל לעתים קרובות מרגישים חסרי ערך כשהם מהרהרים בחוסר הפרודוקטיביות שלהם. שביעות רצון היא תחושה שנחווית בהווה, אך דבר מה נוסף – גאווה – פועם בנו רק כשאנו מהרהרים בהישגי העבר.

אנשי הפוסט-עבודה טוענים שהאמריקאים עובדים קשה כל כך כי התרבות שלהם יצרה התניה שמעוררת בהם אשמה כשהם לא פרודוקטיביים, ושהאשמה הזאת תתפוגג כשהעבודה תפסיק להיות הנורמה. אולי עוד נגלה שזה נכון, אבל זאת השערה שאי אפשר לבחון. כששאלתי את האניקט איזו קהילה מודרנית היא הדומה ביותר לחברת הפוסט-עבודה האידיאלית שהוא רואה לנגד עיניו, הוא הודה: "אני לא בטוח שקיים מקום כזה".

ייתכן שבעתיד יתפתחו צורות פסיביות פחות, ומַפְרוֹת יותר, של פעילויות פנאי המוניות. אפשר אף לטעון שהן מתפתחות כבר עכשיו. האינטרנט, המדיה החברתית ומשחקי המחשב הם צורות בידור שקל לשקוע בהן לא פחות מאשר בצפייה בטלוויזיה, אבל הן גם תכליתיות יותר ומבודדות פחות. משחקי מחשב, למרות הזלזול המופנה כלפיהם, הם למעשה כלי להגשמה מסוג מסוים. ג'רמי ביילינסון, מרצה לתקשורת בסטנפורד, אומר שככל שטכנולוגיית המציאות המדומה תשתפר, ה"קיום הקיברנטי" של אנשים ייעשה עשיר וחברתי לא פחות מאשר החיים ה"אמיתיים" שלהם. לטענתו, משחקים שבהם המשתמש נכנס "לעורו של אדם אחר כדי לחוות את חוויותיו מכלי ראשון", לא רק מאפשרים לאנשים לממש פנטזיות, אלא גם "עוזרים לך לחיות כמישהו אחר וכך מלמדים אותך אמפתיה וכישורים פרו-חברתיים".

ובכל זאת, קשה לדמיין כיצד הפנאי יוכל למלא לחלוטין את הריק ההישגי שיותיר אחריו קץ העבודה. לרוב האנשים יש צורך להגיע להישגים דווקא באמצעות עבודה כדי להשיג תחושת תכלית מתמשכת. אם ברצוננו לתאר עתיד שמציע לנו יותר מאשר סיפוקים רגעיים, עלינו לדמיין כיצד ימצאו לעצמם מיליוני אנשים עבודה משמעותית ללא שכר פורמלי. ולכן, בהשראת תחזיותיו של אחד מכלכלני העבודה המפורסמים ביותר בתולדות אמריקה, עשיתי עיקוף בדרכי ליאנגסטאון ועצרתי בקולומבוס, אוהיו.

יצירתיות קהילתית: נקמת בעלי המלאכה

בעלי מלאכה הם מעמד הביניים המקורי של ארצות הברית. לפני שהתיעוש כבש את הכלכלה האמריקאית, רבים מהאנשים שלא עבדו בחוות, עבדו כחרשי כסף, נפחים ונגרים. אנשים אלה איבדו את עבודתם בגלל מכונות הייצור ההמוני של המאה ה-20. אבל לורנס כץ, כלכלן עבודה מהרווארד, חושב שהגל הבא של האוטומציה יחזיר אותנו לעידן של אומנות ועבודות יד. הוא מצפה במיוחד לחזות בהשלכותיה של ההדפסה בתלת-ממד, שהופכת עיצובים דיגיטליים לאובייקטים מורכבים.

בתי החרושת שהוקמו לפני יותר ממאה שנה "יכלו לייצר מכוניות פורד מודל T ומזלגות וסכינים וספלים וכוסות בצורה סטנדרטית וזולה, ולכן הם הביאו את בעלי המלאכה לפשיטת רגל", אמר לי כץ. "אבל מה אם הטכנולוגיה החדשה, כמו מדפסות תלת-ממד, תוכל להפיק מוצרים בעיצוב אישי שיהיו זולים כמעט באותה מידה? ייתכן שטכנולוגיית המידע והרובוטים יחסלו את המשרות המסורתיות ויפנו מקום לכלכלה אומנותית חדשה... כלכלה המבוססת על ביטוי עצמי שתאפשר לאנשים להשקיע את הזמן שלהם ביצירה".

במילים אחרות, זה לא יהיה עתיד של צריכה, אלא של יצירתיות, כיוון שהטכנולוגיה תחזיר את הכלים של קו הייצור אל האינדיבידואל ותחולל דמוקרטיזציה של אמצעי הייצור.
דבר דומה כבר קיים במספר קטן-אך-גדל של חנויות תעשייתיות המכונות "חללי יוצר" (“makerspaces”) בארצות הברית ובעולם בכלל. ה-Idea Foundry בקולומבוס הוא חלל היוצר הגדול ביותר בארצות הברית – מפעל נעליים מערתי לשעבר שאוכלס במכונות מהעידן התעשייתי. כמה מאות חברים משלמים דמי מנוי חודשיים על הזכות להשתמש במכונות האלה כדי להכין מתנות ותכשיטים; לרתך, ללטש ולצבוע; לשחק עם מבערי פלזמה ולעבוד עם דיסק חיתוך; או להפעיל מחרטה בהנחיית איש מקצוע.

כשהגעתי לשם באחר צהריים קר להחריד בפברואר, ראיתי ליד הדלת לוח שעליו מסומנים שלושה חצים המצביעים לעבר: "שירותים", "יציקת פיוטר" ו"זומבים". ליד הכניסה עמדו שלושה גברים, קצות אצבעותיהם שחורות וחולצותיהם מוכתמות בשמן, וניסו כל אחד בתורו לתקן מחרטה. מאחוריהם, אומן אחראי הדריך אישה מבוגרת כיצד להעביר את צילומיה לקנבס גדול, וכמה בחורים הכניסו פיצות לתנור אבן שפועל על פרופאן. בפינה אחרת, גברים במשקפי מגן ריתכו שלט עבור מסעדה מקומית, ואחרים הכניסו פקודות למכונת חיתוך-בלייזר המופעלת על-ידי מחשב. מאחורי רחשי הקידוח וחיתוך העץ זמזמה במתכתיות תחנת רוק של "פנדורה" מתוך פונוגרף המחובר לווי-פי. ה"פאונדרי" אינו רק בית מלאכה. זהו מרכז חברתי.

באמצע המאה ה-19 עדיין לא היה קיים בארצות הברית מושג ה"אבטלה" המודרני. רוב האנשים חיו בחוות, ובשעה שעבודות בתשלום באו והלכו, מטלות הבית – רקיחה ושימור, תפירה, נגרות – לעולם לא נגמרו

"פועלות בתעשיית הטקסטיל״ מאת אלכסנדר דיינקה.

"פועלות בתעשיית הטקסטיל״ מאת אלכסנדר דיינקה.

לאלכס בנדאר, שהקים את הפאונדרי אחרי שהשלים דוקטורט בהנדסת חומרים, יש תיאוריה לגבי מקצבי ההמצאה בהיסטוריה האמריקאית. במהלך המאה האחרונה, הוא אמר לי, הכלכלה נעה מחומרה לתוכנה, מאטומים לביטים, ואנשים מבלים זמן רב יותר בעבודה מול מסך. אך מכיוון שהמחשבים משתלטים על עוד ועוד מטלות שנחשבו בעבר לנחלתם של בני האדם, בני האדם ישובו מהביטים אל האטומים, לפחות בכל הנוגע לאופן שבו הם מבלים את זמנם. בנדאר חושב שחברה המנוהלת על-ידי כלים דיגיטליים תלמד להעריך את ההנאה הטהורה והייחודית הטמונה ביצירת דברים שאפשר לגעת בהם. "תמיד רציתי להביא עידן טכנולוגי חדש שבו הרובוטים עושים כרצוננו", אמר בנדאר. "אם יש סוללות טובות יותר, רובוטיקה טובה יותר ודיוק רב יותר, אז סביר להניח שנגיע למצב שבו הרובוטים עושים את רוב העבודה. ואז מה נעשה אנחנו? נצייר? אולי אפילו נחזור לדבר אחד עם השני?"

לא צריך חיבה מיוחדת למבערי פלזמה כדי לראות את היופי הטמון בכלכלה שבה עשרות מיליוני אנשים יוצרים דברים שהם נהנים ליצור – פיזיים או דיגיטליים, במבנים או בקהילות מקוונות – ומקבלים משוב והערכה על עבודתם. האינטרנט והזמינות של כלי יצירה כבר עודדו מיליוני אנשים לייצר תרבות בסלון ביתם. אנשים מעלים יותר מ-400,000 שעות וידאו ליוטיוב ויותר מ-350 מיליון תמונות פייסבוק מדי יום. שקיעת הכלכלה הפורמלית עשויה לאפשר לאמנים, אומנים וסופרים פוטנציאליים רבים להקדיש את זמנם לעיסוקים יצירתיים – ולחיות כיצרני תרבות. פעילויות אלה נושאות בחובן יתרונות רבים שפסיכולוגים ארגוניים תופסים כמהותיים לשביעות רצון מהעבודה: עצמאות, פיתוח מומחיות ותחושת תכלית.

לאחר סיור בפאונדרי ישבתי עם כמה מהחברים ליד שולחן ארוך, ואכלנו פיצה שנאפתה בתנור הקהילתי. שאלתי אותם מה הם חושבים על הארגון שלהם כמודל לעתיד שבו האוטומציה שולטת במידה רבה אף יותר בכלכלה הפורמלית. אמנית בשם קייט מורגן אמרה שרוב האנשים שהיא מכירה כאן יתפטרו מעבודתם אם יוכלו, וישתמשו בפאונדרי כנקודת זינוק לעסק משלהם. אחרים דיברו על הצורך המהותי לחזות בתוצאות עבודתך, שאותו מספקת מלאכת היד יותר מכל משרה אחרת שהייתה להם. בהמשך השיחה הצטרף אלינו טרי גריינר, מהנדס שבנה מנועי קיטור מיניאטוריים במוסך שלו לפני שבנדאר הזמין אותו להצטרף לפאונדרי. אצבעותיו היו מכוסות פיח, והוא סיפר לי כמה הוא מתגאה ביכולתו לתקן דברים. "אני עובד מאז גיל 16. היו לי הרבה עבודות שונות", אמר גרינר, כיום אב גרוש. "אבל אם תהיה לנו חברה שתאמר, 'אנחנו נדאג לצרכים הבסיסיים שלך, ואתה תוכל לעבוד בסדנה', אני חושב שזאת תהיה אוטופיה. מבחינתי זה יהיה הטוב מכל העולמות".

ארעיות: כל אדם לעצמו

מרחק קילומטר וחצי מזרחית למרכז יאנגסטאון, בבניין לבנים המוקף בכמה חלקות ריקות, נמצא "רויאל אוקס", בר פועלים איקוני. בסביבות חמש וחצי אחר הצהריים ביום רביעי, המקום היה כמעט מלא. המנורות המותקנות לאורך הקיר האירו את הבר בצהוב וירוק. שלטי בירה ישנים, גביעים, מסכות ובובות תצוגה נערמו בפינה האחורית של החלל הראשי, כמו שאריות ממסיבה שנדחפו לעליית הגג. רוב הלקוחות היו גברים בגיל העמידה, חלקם בקבוצות, שדיברו בקולי קולות על בייסבול והדיפו ריח קלוש של גראס; אחדים שתו לבד בבר – הם ישבו בשקט או הקשיבו למוזיקה באוזניות. דיברתי עם כמה מהקבועים שעובדים כמוזיקאים, אמנים או שיפוצניקים; לרבים מהם אין עבודה קבועה.

חלק מהתושבים אמרו לי שהיעלמות העבודה העמיקה את סצנת האמנות והמוזיקה המקומית, כי לאנשים בעלי נטייה אמנותית יש הרבה זמן לבלות אלה עם אלה

"זה הסוף מבחינת סוג מסוים של עבודה בשכר", אמרה האנה וודרוף, אחת הברמניות. (מסתבר שהיא גם לומדת לתואר שני באוניברסיטת שיקגו. הדיסרטציה שלה עוסקת ביאנגסטאון כמקום המבשר את עתיד העבודה). אנשים רבים בעיר מתפרנסים בעזרת "הסדרי פוסט-שכר", היא אומרת. הם עובדים תמורת מגורים, או בשחור, או עושים בּרטֶר. מקומות כמו "רויאל אוקס" הם מרכזי התעסוקה החדשים: אנשים באים לשם לא רק כדי להירגע, אלא גם כדי למצוא אנשי מקצוע לביצוע משימות מסוימות, כמו תיקון רכב. אחרים באים לשם כדי לבצע סחר חליפין תמורת ירקות טריים שהם גידלו בגינות העירוניות שהם שתלו בין החלקות הריקות של יאנגסטאון.

כשאזור שלם, כמו יאנגסטאון, סובל מתקופה ממושכת של שיעורי אבטלה גבוהים, הבעיות שגורמת האבטלה חורגות מתחומי הספרה האישית; שכונות שלמות מתרסקות ומתרוקנות מהרוח האזרחית שלהן. ג'ון רוסו מיאנגסטאון סטייט, ממחברי הספר “Steeltown USA” העוסק בתולדות העיר, אומר שהזהות המקומית ספגה מהלומה כבדה כשהתושבים איבדו את יכולתם למצוא תעסוקה קבועה. "אני חוזר ואומר: זה לא רק עניין של כלכלה; זה פסיכולוגי", הוא הסביר לי.

רוסו חושב שיאנגסטאון היא בחוד החנית של מגמה רחבה יותר שתוביל למה שהוא מכנה “precariat” (שילוב של proletariat, פרולטריון, ו-Precarious, רעוע או בלתי יציב) – מעמד פועלים שנודד מעבודה לעבודה כדי להתפרנס וסובל מאובדן של זכויות עובדים, זכויות מיקוח וביטחון תעסוקתי. ביאנגסטאון, רבים מהעובדים האלה השלימו עם האי-ודאות והעוני בכך שבנו להם זהות חדשה, ואף גאה, סביב הארעיות. האמונה במוסדות – התאגידים שזנחו את העיר, המשטרה שלא מצליחה לשמור על ביטחונם – אבדה ולא שבה. אבל רוסו וודרוף אמרו לי שניהם שהתושבים חרתו את עצמאותם על דגלם. וכך, מקום שהגדיר את עצמו בעבר אך ורק לפי הפלדה שתושביו ייצרו, למד בהדרגה להכיר בערכה של תושייה.

קרן שוברט, סופרת בת 54 עם שני תארים שניים, לקחה השנה עבודה במשרה חלקית כמארחת בבית קפה בעיר, אחרי חודשים של חיפוש אחר עבודה במשרה מלאה. שוברט, אם לשני ילדים מבוגרים וסבתא לתינוק, אמרה שהיא נהנתה ללמד כתיבה וספרות באוניברסיטה המקומית. אבל אוניברסיטאות רבות החליפו את המרצים הקבועים ב"עמיתים" במשרה חלקית כדי לצמצם עלויות, והיא גילתה שכעמיתת הוראה היא לא יכולה לקבל משכורת שתפרנס אותה, ולכן התפטרה. "אני חושבת שהייתה לי תחושת כישלון אישי לולא הייתי יודעת שכל כך הרבה אמריקאים נמצאים באותה צרה", היא אומרת.

בחברי ה"פרקריאט" של יאנגסטאון אפשר לזהות עתיד שלישי אפשרי, שבו מיליוני אנשים נאבקים במשך שנים כדי לייצר תחושת תכלית בהעדר משרות קבועות, וכורח המציאות מוביל ליזמות. אך אף על פי שבעתיד זה לא קיימים המותרות של כלכלת הצריכה או העושר התרבותי של העתיד האומני של לורנס כץ, הוא מציג תמונה מורכבת יותר מאשר דיסטופיה מוחלטת. "יש צעירים שעובדים במשרה חלקית בכלכלה החדשה ומרגישים עצמאיים; עבודתם ומערכות היחסים האישיות שלהם משתנות בהתאם לצורך, והם אומרים שהם נהנים מזה – משעות העבודה המעטות שמאפשרות להם להקדיש זמן לתשוקות שלהם", אמר רוסו.

שוברט לא יכולה להתפרנס אך ורק מהשכר שלה בבית הקפה, ובזמנה החופשי היא מוכרת ספרי שירה שכתבה בערבי הקראה ובמפגשים של הקהילה הספרותית-אמנותית של יאנגסטאון, שאליהם מגיעים גם סופרים אחרים (רבים מהם מובטלים). חלק מהתושבים אמרו לי שהיעלמות העבודה העמיקה את סצנת האמנות והמוזיקה המקומית, כי לאנשים בעלי נטייה אמנותית יש הרבה זמן לבלות אלה עם אלה. "אנחנו אוכלוסייה ענייה ופצועה להחריד, אבל האנשים שגרים כאן הם חסרי פחד ויצירתיים ומיוחדים במינם", אמרה שוברט.

יש הטוענים כי גם אם אין לכם שאיפות אמנותיות, כמו שוברט, קל יותר ויותר למצוא משרות חלקיות או עבודות חד פעמיות. באופן פרדוקסלי, הטכנולוגיה היא שמאפשרת זאת. אוסף של חברות מבוססות-אינטרנט משדכות בין עובדים זמינים לעבודות מהירות, ובעיקר דברים כמו אוּבֶּר (לנהגים), Seamless (לשליחי מזון), Homejoy (למנקים) ו-Taskrabbit (פחות או יותר לכל אחד אחר). ושווקים מקוונים כמו קרייגסליסט ואיביי הקלו גם הם על אנשים למצוא פרויקטים עצמאיים קטנים, כגון שיפוץ רהיטים. אף על פי שעבודות לפי דרישה עדיין אינן חלק מהותי מהמכלול התעסוקתי, מספר האנשים העובדים ב"שירותי עזרה זמנית" גדל ב-50 אחוז מאז 2010, לפי הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה.

גם חלק מהשירותים האלה עלולים, בסופו של דבר, לעבור לידיהן של מכונות. אבל הם מפיצים את העבודה באוכלוסייה על-ידי פיצול משרות, כמו נהיגה במונית, למאות מטלות קטנות, כמו נסיעה בודדת, וכך מאפשרים למספר רב יותר של אנשים להתחרות על עבודות בנתחים קטנים יותר. ההסדרים החדשים האלה כבר החלו לקרוא תיגר על ההגדרות המשפטיות של "מעסיק" ו"מועסק", ויש סיבות רבות להתייחס אליהם באמביוולנטיות. אבל אם העתיד יציע לנו מספר קטן יותר של משרות מלאות, כפי שקורה ביאנגסטאון, הרי שפיצול העבודה הנותרת בין עובדים רבים במשרה חלקית אינו בהכרח התפתחות שלילית. אל לנו למהר ולגנות חברות שמאפשרות לאנשים לשלב בין עבודה, אמנות ופנאי בכל דרך שנוחה להם.

מקובל לחשוב על תעסוקה ואבטלה כעל שחור ולבן בינארי, במקום לחשוב עליהן כעל שני קצותיו של ספקטרום רחב של הסדרי עבודה. באמצע המאה ה-19 עדיין לא היה קיים בארצות הברית מושג ה"אבטלה" המודרני. רוב האנשים חיו בחוות, ובשעה שעבודות בתשלום באו והלכו, מטלות הבית – רקיחה ושימור, תפירה, נגרות – לעולם לא נגמרו. גם בהאטות הכלכליות החמורות ביותר מצאו אנשים דברים יצרניים לעשות. הייאוש וחוסר האונים הטמונים באבטלה התגלו, לתדהמתם וחרדתם של מבקרי התרבות, רק לאחר שהעבודה במפעלים הפכה לעיסוק מרכזי והערים גדלו משמעותית.

במובן זה, אם המאה ה-21 תציע לנו פחות משרות מלאות במגזרים שיעברו אוטומציה, היא עשויה להיות דומה למאה ה-19: כלכלה המתאפיינת בעבודה זמנית במגוון רחב של פעילויות, כאשר גם אם נאבד אחת מהן, לא נמצא את עצמנו יושבים בחיבוק ידיים. אנשים רבים רואים את החלטורות המזדמנות כעסקה עם השטן – מעט יותר אוטונומיה תמורת אובדן רב יותר של ביטחון. אבל יהיו אנשים שיפרחו בשוק המתגמל את האדם על רבגוניות ומרץ – במקומות כמו ביאנגסטאון, המציעים מעט משרות -- אך דברים רבים לעשות.

ממשלה: היד הגלויה

בשנות ה-50 של המאה ה-20 סיירו וולטר רות'ר, ראש איגוד עובדי הרכב, והנרי פורד השני, מנכ"ל פורד, במפעל מנועים חדש בקליבלנד. פורד החווה בידו לעבר צי המכונות ואמר, "וולטר, איך תגרום לרובוטים האלה לשלם את דמי האיגוד?". תשובתו המפורסמת של רות'ר הייתה: "הנרי, איך תגרום להם לקנות את המכוניות שלך?". כפי שמרטין פורד (אין קשר משפחתי) כותב בספרו החדש, "The Rise of the Robots", לא בטוח שהסיפור הזה אמיתי, ובכל זאת הוא מלמד אותנו לקח. אנחנו מבחינים במהירות בהשלכות המידיות של החלפת העובדים בטכנולוגיה, כגון צמצום מספר האנשים במפעלים. אבל קשה יותר לחזות השלכות מסדר שני, כמו התמורות שיתחוללו בכלכלה הצרכנית לאחר שגוזלים ממנה את הצרכנים.

קדמה טכנולוגית בקנה המידה שאנו מתארים לעצמנו תייצר שינויים חברתיים ותרבותיים שאי אפשר לחזות את מלוא היקפם. חשבו על תפקידה המהותי של העבודה בעיצוב הגיאוגרפיה האמריקאית. ערי החוף של ימינו הן ערבוביה של בנייני משרדים וחללי מגורים. שניהם יקרים ומוגבלים על-ידי אילוצים רבים. אבל שקיעת העבודה תייתר את בנייני המשרדים. כיצד זה ישפיע על חיוניותם של האזורים העירוניים? האם חללי המשרדים יהפכו בטבעיות לדירות כך שיותר אנשים יוכלו לגור במחירים סבירים במרכזי הערים, והערים עצמן ישארו תוססות לא פחות? או שמא הם יהפכו לקליפות ריקות, והניוון יתפשט לכל עבר? האם יהיה בכלל טעם בערים הגדולות אם הן יאבדו את תפקידן כמערכות אקולוגיות מתוחכמות של תעסוקה? לאחר ששבוע העבודה המלא, בן 40 השעות, ייעלם, הדורות הבאים יתקשו לבטח להבין איך יכולנו לבזבז כל כך הרבה זמן מדי יום על הנסיעה הארוכה לעבודה ובחזרה. אבל האם הדורות האלה יעדיפו לחיות ברחובות מלאים בבנייני מגורים מתנשאים, או דווקא בערים קטנות יותר?

כיום, לא מעט הורים עובדים דואגים מכך שהם מבלים יותר מדי שעות במשרד. כשהמשרות המלאות ילכו ויעלמו, גידול הילדים יהפוך למשימה מכבידה פחות. ומכיוון שמבחינה היסטורית, הזדמנויות תעסוקתיות עודדו את האמריקאים להתרחק מהבית, ייתכן שגם התופעה הזו תדעך; המשפחה המורחבת הפזורה ברחבי ארצות הברית עשויה להתחלף בשבטים הדוקים יותר. אבל אם שקיעת העבודה תגרום לגברים ונשים לאבד את תכליתם בחיים ואת כבודם העצמי, המשפחות האלה יהיו שרויות במצוקה למרות הכול.

לקראת ירידה משמעותית בזמינות המשרות, כדאי לארצות הברית ללמוד מגרמניה שיעור בחלוקת משרות. ממשלת גרמניה נותנת תמריצים גדולים לחברות כדי שיצמצמו את מספר השעות של עובדיהן במקום לפטר אותם בתקופות קשות

שקיעת כוח העבודה תייצר גם סביבה פוליטית סוערת יותר. הדיון על מיסוי רווחים וחלוקת ההכנסה עשוי להפוך לדיון החשוב ביותר בתולדות ארצות הברית בתחום המדיניות כלכלית. ב"עושר העמים" השתמש אדם סמית במונח "היד הנעלמה" כדי להתייחס לסדר ולתועלת החברתית שנולדים, באופן מפתיע, מפעולותיהם האנוכיות של פרטים. אבל ייתכן שכדי לשמר את הכלכלה הצרכנית והמארג החברתי, יאלצו הממשלות לאמץ את הגישה שהרוהיקו קורודה, נגיד הבנק היפני, מכנה "היד הגלויה של ההתערבות הכלכלית". להלן אתאר באופן ראשוני כיצד הגישה הזאת עשויה לבוא לידי ביטוי.

בטווח הקרוב, כדאי לממשלות מקומיות ליצור מרכזים קהילתיים או מרחבים ציבוריים שאפתניים יותר ויותר, שבהם יוכלו התושבים להיפגש, לרכוש מיומנויות, ליצור קשרים סביב ספורט או אומנות ולבלות יחד. שתיים מתופעות הלוואי השכיחות ביותר של האבטלה הן בדידות, ברמה האישית, ואובדן של גאווה קהילתית. מדיניות לאומית שתפנה כספים אל מרכזים קהילתיים באזורים השרויים במצוקה, תוכל לרפא את תחלואי הבטלה ולהכשיר את הקרקע לניסוי ארוך טווח שמטרתו להגדיל את מעורבות האנשים בשכונותיהם בהעדר תעסוקה מלאה.

נוכל גם לסייע לאנשים להקים עסקים קטנים משלהם (שלא בהכרח ימלאו את כל זמנם). בכל מדינות ארצות הברית מתרחשת בעשורים האחרונים האטה בקצב הקמת העסקים החדשים. דרך אחת לעודד רעיונות ראשוניים היא לבנות רשת של חממות עסקיות. בהקשר זה, יאנגסטאון מציעה לנו מודל בלתי צפוי: החממה העסקית שלה זכתה להכרה בינלאומית, והצלחתה הפיחה תקווה חדשה ברחוב הראשי של העיר, ווסט פדרל סטריט.
לקראת ירידה משמעותית בזמינות המשרות, כדאי לארצות הברית ללמוד מגרמניה שיעור בחלוקת משרות. ממשלת גרמניה נותנת תמריצים גדולים לחברות כדי שיצמצמו את מספר השעות של עובדיהן במקום לפטר אותם בתקופות קשות. כך שחברה עם 50 עובדים שהייתה עלולה לפטר עשרה אנשים, מחליטה במקום זאת לקצץ את מספר השעות של כולם ב-20 אחוז. מדיניות כזאת תעזור לעובדים בחברות מבוססות להישאר בכוח העבודה למרות הירידה הכללית בכמות התעסוקה.

אך יש גבול לחלוקה כזו של העבודה. משרות מסוימות לא קל לחלק, ובכל מקרה, החלוקה לא תימנע אובדן הכנסה: היא רק תשנה את הצורה שבה אנו פורסים את העוגה. בסופו של דבר, גם וושינגטון תצטרך להתערב איכשהו בהפצת העושר. דרך אחת לעשות זאת היא למסות את נתח ההכנסה ההולך וגדל שמגיע אל בעלי ההון, ולהשתמש בכסף הזה כדי לסייע לכל האזרחים הבוגרים. הרעיון הזה מכונה "הכנסה בסיסית אוניברסלית", והוא זכה בעבר לתמיכה משתי המפלגות. ליברלים רבים תומכים בו כעת, ובשנות ה-60 הציגו גם ניקסון וגם הכלכלן השמרני מילטון פרידמן גרסאות משלהם לרעיון. עם זאת, חשוב להבין שהפוליטיקה של ההכנסה האוניברסלית בעולם ללא עבודה אוניברסלית תהיה מורכבת. העשירים יוכלו לומר, במידה מסוימת של צדק, שעבודתם הקשה מסבסדת את בטלתם של מיליוני "נצלנים". יתרה מזו, למרות שההכנסה האוניברסלית תוכל לפצות על שכר אבוד, היא לא תהווה תחליף ליתרונות החברתיים שמעניקה העבודה.

הפתרון הישיר ביותר לבעיה האחרונה הוא שהממשלה תשלם לאנשים כדי שיעשו משהו. אף על פי שהגישה הזאת מדיפה ריח של סוציאליזם אירופאי ישן, או של עבודות ה-makework מתקופת השפל הגדול, ייתכן שהיא תעזור יותר מכל דבר אחר לשמר תכונות כגון אחריות, יוזמה וחריצות. בשנות ה-30, ה-Works Progress Administration עזר יותר מכל מוסד אחר לשיקום התשתית הלאומית. הוא העסיק 40,000 אמנים ועובדי תרבות אחרים כדי להפיק מוזיקה ותיאטרון, ציורים וציורי קיר, מדריכי טיולים אזוריים וסקירות של מסמכים היסטוריים. לא מופרך לדמיין משהו כמו ה-WPA – או מפעל נרחב אף יותר – בתקופת הפוסט-עבודה.
כיצד זה ייראה? יש כמה פרויקטים לאומיים שעשויים להצדיק העסקה ישירה, כמו טיפול באוכלוסיית הקשישים ההולכת ומתרבה. אבל אם כובד המשקל התעסוקתי ימשיך לנוע אל עבודות טריוויאליות וזמניות, הדרך הפשוטה ביותר לעזור לכולם להישאר עסוקים היא מימון ממשלתי של שוק עבודה מקוון (או, לחילופין, כמה שווקים מקומיים, במימון מוסדות הממשל המקומיים). אנשים יוכלו לחפש פרויקטים ארוכי טווח, כמו ניקיון לאחר אסון טבע, או קצרי טווח: שיעור פרטי, בידור לערב, עבודה אמנותית. הבקשות יגיעו מהממשלות המקומיות, מאיגודים קהילתיים או מארגונים ללא מטרות רווח; ממשפחות עשירות המחפשות מטפלים או מורים פרטיים; או מאנשים אחרים שקיבלו את הזכות "לבזבז" סכום מסוים באתר מדי שנה. כדי להבטיח רמה מסוימת של קשר בסיסי לכוח העבודה, הממשלות ישלמו לאנשים בוגרים סכום קבוע בתמורה לפעילות מינימלית מסוימת באתר, אבל אנשים יוכלו תמיד להרוויח יותר אם ייקחו עוד עבודות.

אף על פי ש-WPA דיגיטלי ייראה לחלקנו כאנכרוניזם מוזר, הוא יהיה דומה לגרסה פדרלית של Mechanical Turk, אתר האחות הפופולרי של אמזון, שבו אנשים פרטיים וחברות מפרסמים פרויקטים ברמות שונות של מורכבות, בשעה שהמשתמשים בצד השני מחפשים מטלות מתאימות ומקבלים כסף בעבור אלה שהשלימו. Mechanical Turk תוכנן כאתר המציג מטלות שאינן ניתנות לביצוע על-ידי מחשב (השם – ה"תורכי המכני" - הוא אלוזיה למתיחה אוסטרית מהמאה ה-18, שבה בובה מפורסמת שיחקה לכאורה שחמט בכישרון רב, כשלמעשה שחקן אנושי נסתר היה זה שבחר את המהלכים והזיז את הכלים).

שוק ממשלתי יוכל גם להתמחות במטלות שדורשות אמפתיה, אנושיות או מגע אישי. אתר מרכזי שיקשר בין מיליוני אנשים עשוי לעודד את מה שהסופר רובין סלואן מכנה "מפץ קמבריוני אדיר ממדים של עיסוקים יצירתיים ואינטלקטואליים, דור שלם של פרויקטים בקנה מידה ויקיפדי שיוכלו לדרוש ממשתמשיהם מחויבות רבה אף יותר".

יש גם סיבות טובות להשתמש במשאבים ממשלתיים כדי לספק תמריצים נוספים שיעזרו לאנשים להתחמק ממלכודות האבטלה הנפוצות ולבנות חיים עשירים וקהילות פעלתניות. אחרי ככלות הכול, חברי ה-Idea Foundry בקולומבוס לא נולדו עם אהבה להפעלת מחרטות או לחיתוך בלייזר. ההתמחות במיומנויות האלה דורשת משמעת; משמעת דורשת חינוך; וחינוך, מבחינת רוב האנשים, כולל את הציפייה ששעות של תרגול מתסכל יניבו פירות, בסופו של דבר. בחברת הפוסט-עבודה, הפירות הכספיים של החינוך וההעשרה לא יהיו מובנים מאליהם. זהו אתגר ייחודי הניצב בפני כל מי שרוצה לדמיין חברת פוסט-עבודה משגשגת: כיצד יגלו אנשים את כישרונותיהם, או את תגמולי המומחיות, אם לא יהיה להם תמריץ להתפתח?
אולי כדאי לשקול הענקת תשלומים צנועים לצעירים על לימודים באוניברסיטה, או על השתתפות בתוכניות הכשרה או סדנאות במרכזים קהילתיים. זה נשמע רדיקלי, אבל המטרה תהיה שמרנית – שימור סטטוס קוו של חברה משכילה ופעילה. יהיו הזדמנויות התעסוקה אשר יהיו, הצעירים יגדלו בכל מקרה ויהפכו לאזרחים, לשכנים ואפילו, מפעם לפעם, לעובדים. עקב נטייתם לפרוש אל הסלון בעת האבטלה, עידוד ההשכלה וההכשרה יוכל לסייע לגברים, בייחוד, להיחלץ ממצב של חוסר מעש.

על עבודה וייעוד

בעוד עשרות שנים עשויה המאה ה-20 להיראות להיסטוריונים כסטייה, בשל האדיקות הקנאית שלה לעבודת יתר בתקופה של שגשוג, בשל קידוש החיים המקצועיים על חשבון המשפחה ובשל התמזגות ההכנסה והערך העצמי. חברת הפוסט-עבודה שתיארתי מציבה מראה מעוותת בפני הכלכלה של ימינו, אבל במובנים רבים היא משקפת את הנורמות הנשכחות של המאה ה-19 – מעמד ביניים של בעלי מלאכה, חשיבות רבה של קהילות מקומיות והעדר אבטלה בקנה מידה רחב.

שלושת העתידים האפשריים – צריכה, יצירתיות קהילתית וארעיות – אינם נתיבים נפרדים המתפצלים מתוך ההווה. סביר להניח שהם יצטלבו ואף ישפיעו זה על זה. צורות הבידור לבטח יהיו וירטואליות יותר ויבלעו בתוכן אנשים נטולי עיסוקים. אבל אם התוצאה תסתכם בכך, הרי שהחברה נכשלה. ה-idea foundry מוכיח כיצד "מקומות מסדר שלישי" בחייהם של אנשים (קהילות שאינן קשורות לבית או למשרד) יוכלו למלא תפקיד מרכזי בתהליך ההתבגרות, רכישת המיומנויות וגילוי תחומי העניין שלהם. בכל מקרה, אנשים יצטרכו לאמץ את התושיה שנרכשה לאורך השנים בערים כמו יאנגסטאון; גם אם הן נראות כמו מוצגים מוזיאוניים של כלכלה ישנה, ייתכן שהן חוזות את עתידן של ערים נוספות ב-25 שנים הבאות.

ביומי האחרון ביאנגסטאון נפגשתי עם האוורד ג'סקו בן ה-60, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת יאנגסטאון סטייט, במסעדת המבורגרים ברחוב הראשי. כמה חודשים לאחר יום שישי השחור ב-1977, כשהיה בשנתו האחרונה לתואר הראשון באוניברסיטת אוהיו סטייט, קיבל ג'סקו טלפון מאביו, יצרן צינורות בהתאמה אישית מאזור יאנגסטאון. "אל תטרח לחזור לפה לחפש עבודה", אמר לו אביו. "לא יישאר פה כלום". שנים לאחר מכן חזר ג'סקו ליאנגסטאון כדי לעבוד, אבל לאחרונה התפטר מעבודתו במכירת מוצרים כמו מערכות איטום נגד מים לחברות בנייה; לקוחותיו נפגעו קשות במשבר הכלכלי ומיעטו ברכישות. בסביבות אותו זמן הוא עבר ניתוח להחלפת מפרק ברכו השמאלית בעקבות דלקת מפרקים ניוונית, ולשם כך שהה עשרה ימים בבית החולים. היה לו זמן לחשוב על העתיד. ג'סקו החליט לחזור ללימודים ולהפוך למרצה. "הייעוד האמיתי שלי", אמר, "תמיד היה ללמד".

ישנה תיאוריה שטוענת כי אנשים נוטים לתפוס את עצמם כעבודות, קריירות או ייעודים. אנשים שאומרים כי המשרה שלהם היא "סתם עבודה" מבהירים שהם עובדים בשביל כסף, ולא כדי לזהות את עצמם עם תכלית נעלה; אנשים בעלי שאפתנות קרייריסטית טהורה לא מתמקדים אך ורק בהכנסה, אלא גם בסטטוס שמקנה להם כל קידום ובמוניטין שלהם בקרב עמיתיהם; אבל כשאדם חותר לממש ייעוד מסוים, הוא לא עושה זאת רק בשביל שכר או מעמד, אלא גם למען ההגשמה הפנימית הטמונה בפעילות עצמה.

כשאני חושב על מידת השפעתה של העבודה על ההערכה העצמית – בייחוד בארצות הברית – נדמה לי שאין תקווה לעתיד ללא עבודה. אין שום הסדר הכנסה אוניברסלי שיוכל למנוע חורבן אזרחי במדינה שמבוססת על קומץ עובדים שמסבסדים באופן קבוע את בטלתם של עשרות מיליוני אנשים. אבל עתיד של פחות עבודה עדיין צופן בחובו ניצוץ של תקווה, מכיוון שבימינו, הצורך במשרות קבועות בשכר מונע מאנשים לעסוק בפעילויות שהם נהנים מהן.
לאחר שיחתי עם ג'סקו חזרתי למכונית. עמדתי לעזוב את יאנגסטאון. ניסיתי לדמיין כיצד היו נראים חייו של ג'סקו לולא היה מפעל הפלדה מתחלף במוזיאון הפלדה – לו הייתה העיר ממשיכה לספק קריירות יציבות וצפויות לתושביה. לו היה ג'סקו מתחיל לעבוד בתעשיית הפלדה, הוא היה לקראת פרישה כיום. אבל התעשייה התמוטטה, ואז, שנים לאחר מכן, היכה במדינה מיתון נוסף. בגלל כל הסבל המצטבר הזה, הווארד ג'סקו לא יכול לצאת לפנסיה בגיל 60. הוא עושה תואר שני כדי להיות מורה. אנשים רבים כל כך היו צריכים לאבד את מקום עבודתם כדי שהוא ייאלץ לפנות לעבודה שתמיד רצה לעסוק בה.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

כל הזכויות שמורות לאלכסון.

Copyright 2015 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency.

המאמר מובא לכם כחלק מיוזמה שלנו, "אלכסון קלאסיק", שמביאה מדי פעם מאמרים שפרסמנו בעבר, אהובים, טובים וחשובים במיוחד, עבור עשרות אלפי קוראינו החדשים שאולי לא הכירו את האוצרות שצברנו ושלא נס ליחם.

המאמר התפרסם לראשונה ב"אלכסון" ב-16 ביולי 2015

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי דרק תומפסון, Atlantic .


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

54 תגובות על העבודה היא חיינו, אבל כבר לא בשבילנו

02
פנינה ברין

המאמר מאד מעניין אבל נורא ארוך ואין תשובה לשאלות האלה:
ממה יתפרנסו האנשים, כסף לאוכל, לבית, לבגד, מאיפה יהיה כסף לעת זקנה וליום סגריר, למשל כשחולים,

מדברים על הפנאי אבל מה עם הצרכים הבסיסיים?

    03
    aranse

    אנשים לא צריכים להתפרנס כי את העבודה שלהם עושה מישהו אחר, המכונה, ולכן אפשר לספק להם תמיכה כלכלית ללא שום התניה.

    הכתבה הזאת, כמו רבות כמותה, שעצם העובדה שכאלה מופיעות יותר יותר מראה שהשינוי הוא כנראה בלתי נמנע, עושה את רוב השגיאות המזוהות עם חוסר יכולת לחזות עתיד.
    כי לא נכון להסיק בצורה כל כך פשטנית וליניארית ממה שקורה עכשיו על מה שיהיה.

    יותר זמן פנוי לאדם שאינו עובד לא דומה לזמנו הפנוי של האדם העובד,
    כשהפנאי יתמסד כבעל ערך אז לאנשים יהיה יותר זמן לשים לב לסביבתם, האנושית והאחרת, הם יוכלו להיות קשובים יותר להתפתחות הילדים שלהם, להקדיש יותר זמן מה שהם באמת אוהבים ובאמת מבטא אותם בצורה הכי אישית ופרטית ויחודית,
    עובדה זאת תעלה לא רק את איכות החיים משמעותית אלא תייצר תשתית יצירתית ומתוחכמת יותר ויותר, מה שיוביל בתורו לחופש רב יותר להגשמה אישית באמת.

    הצורך בשיטור ובסעד ובניהול ממשלתי ידעך עד שיעלם
    אנשים לא מתוסכלים נוטים לחלות פחות ולפשוע פחות,
    השיוויון יגדל והבולימיה הצרכנית תתחלף בחיים שיש בהם מקום להגות והתחשבות ותשומת לב, לאדם ולסביבתו.

    עבודה אינה מטרה, היא אמצעי, להישרדות, אם מכונה מספקת את המטרה הזאת טוב מהאדם זה אומר שהאדם יכול להתחרר לקיום פחות פרדוקסלי מבחינה מוסרית למשל,
    סוף העבודה מסמן את תחילת האהבה.

    04
    שם מלא

    אין תשובות לשאלות אבל יש שאלות שמעלות שאלות נוספות ומדגדגות את אמות הספין של המוחות הישנים והדשנים שלנו.

07
יאיר

צריך להכיר בכך שאין צורך בעולמנו המודרני בכל כך הרבה עובדים. אך כל עוד "דת העבודה" היא השלטת האנרכוניסטית, אנשים ממשיכים להמדד באמצעות אופי והצלחת פעילותם בתחום "העבודה", ומדינות בוחנות את הצלחתן לפי "שיעור האבטלה הנמוך",
יש לשנות את השיטה, יש להתאימה למציאות חיינו. עלות "יצירת מקום עבודה" המוטלת על הציבור היא גבוהה בהרבה מתועלתה השולית. יש עודף כוח אדם במנגנון הציבורי ובכלל. וכולנו סובלים מניפוח מנגנון זה המייקר ומסרבל את חיינו
באופן אבסורדי, דווקא החרדים שהם השמרניים מכולנו, הם מראים לנו עתה את הכיוון הנכון. יש לעודד עוד ועוד מגזרים להעדיף הגות על פני קריירה, להעדיף לימוד ואמנות על פני רעש ומכונות חרושת. יש לעודד כל מי שמוכן להסתפק במועט במובן החומרני, להישאר בביתו ובתלמודו ובתחביבו, כל עוד הוא מבטיח לא להצטרף לקהל "עובדי העירייה" או ל"צבא קבע", או "לאלפי עובדי הנמל המיותרים". כל עוד אינו דורש שנקים עבורו מפעל מסובסד שיפסיד את כספי משלם המסים, ויזהם את סביבתו.
עלינו ליצור רשת ביטחון של 2000 שח לנפש יהודי לחודש. סכום שיינתן לכל סטודנט וכל תלמיד ישיבה, ילד, קשיש, עקרת בית וכדומה, לכל אמן וכל סופר כך שמי שמוכן להסתפק במועט במובן החומרני לא יגדוש את הכבישים בנסיעה הלוך וחזור לישיבות משעממות במשרדים מיותרים.
ותשלום קבוע זה יחליף את כל סידורי הפנסיה, תשלומי הביטוח הלאומי, דמי אבטלה וכדומה, וכמובן יחליף עשרות ומאות אלפי משרות מיותרות ויקרות.
סך ההוצאה הלאומית לתחום זה תקטן מהותית, רווחת הציבור תעלה. לא יהיה צורך בהטלת מסי יבוא כדי למנוע כניסת תוצרת מתחרה (אבטחת תעסוקה). החיים של כולנו יוזלו מהותית. האנשים יהיו מאושרים ושקטים יותר, תזדקק לרצות פחות פקידים בבואך לקבל אישור לסגירת מרפסת, או לשתילת עץ רחוב. פחות עומס בכבישים ופחות תאונות דרכים.
בשלב ראשון רוב הציבור ימשיך בעיסוקיו כרגיל, אך עם חלוף הזמן תפחת הבושה להיות "מובטל", תפחת הבושה להסתפק בחולצה משנה שעברה או במכונית מלפני עשר שנים. ואנשים יעדיפו את הפנאי לצפות בטלביזיה או לקרוא ספרים, על פני השפע של מדפי הספרים והטלביזיה הענקית והיקרה.
הפתרון לעוולות החיים נמצא בידינו. עלינו פשוט ללמוד לאמץ אותו

    08
    aranse

    בדיוק, לעבודה יש תקורה עצומה, בבריאות, בהעצמה של חוסר שיוויון, בכפיית תפישה שטחית של זמן אחיד, שמוביל לעומס נקודתי ומאוד לא יעיל על התשתיות, בהזנחת ילדים שיש לה מחיר בלתי ישוער על עתיד החברה, באווירה הכללית, בשלילת זכותו המהותי של האדם להתנהלו כפי הקצב היחודי לו ולהתפתח כפי כיוון זהותו החד פעמית.

    חברה ללא עבודה תהיה חברה הרבה הרבה יותר יצירתית,
    הרבה יותר אוהבת וקשובה לזולת,
    המכונות נועדו לשחרר אותנו,
    תנו להם לעשות את העבודה הזאת,
    אחרת כל השקעת הדורות שלפנינו פשוט תרד לטמיון.

    גם הגישה הנוקשה כלפי שינוי היא תוצר של דת העבודה שמונעת מראש התפתחות של זהות אמיתית אצל הפרטים שפשוט לא יודעים מה לעשות עם זמנם ללא הוראה מפורשת ממישהו אחר.
    מהפנאי נוצרת שפה פנימית, וחיצונית, חדשה, הדדית יותר, עשירה יותר, עמוקה יותר, וממנה עולות אפשרויות שכל חוזי העתיד כיום בכלל לא יודעים לשער.

    כבר היום נערכו כמה נסיונות בקהילות שלפרטים בהם הובטחה הכנסה לא מותנה ותמיד וללא יוצא מהכלל התוצאות היו מבטיחות בכל הפרמטרים.
    חבל שהכלכלנים וההוגים והסוציולוגים וההיסטוריונים והפילוסופים לא מנסים בכלל לעזור על מנת לייצר תשתית לחברת שפע,
    ובמקום זה שוב ושוב כופים עלינו את אותו חומר לעוס ומאוס.
    כנראה שגם רדידות הניתוחים שיוצאים מהאקדמיה היא ביטוי של הפאטיות האטומה של דת העבודה.

    אנשים צריכים ללמוד מה לעשות עם הפנאי, זה אפשרי, וזה חשוב.
    זה לא תמיד קל
    וצריך לתמוך בזה
    והנה לכם שורה של משרות חדשות

09
חנן שליב

צריך לשנות את הפאראדיגמה ובמקום לשלם על מוצר לשלם על הזמן שאותו מקדיש האדם כדי ל"חולל" משהו בביתו,קהילתו וסביבתו. כך למשל יתוגמלו עקרות/מתחזקי הבית ממש כמו (לא אותו גובה תשלום) רופאה ,ובונת/ה ציפורניים יתוגמלו כמו שףפית במסעדה בהנחה שמספר השעות כולל ההשקעה בלימוד המקצוע מגולם בהם. גם נגינת תזמורת מצעדים חובבת תתוגמל כמו גם אירגון משחק כדור עף קהילתי וכ'.

    10
    aranse

    תשלום על זמן במקום על מה שמזוהה כבעל ערך, שהוא תמיד יחסי וחולף, נשמע הגיוני, אלא שגם הזמן עצמו הוא הכי יחסי, ובעצם, ההתפתחות החדשה שמפחידה כמעט את כולם פותחת אפשרות להבנת היופי שביחסיות הזמן, שהתוצאה שלה במונחי תרומה לחברה היא שלכל אדם יש כשרון הכי יחודי, שכל אדם הוא גאון שיכול לשאת תרומה אישית, חד פעמית ויחודית לחברה, לתועלתו ותועלתה, אלא מה, במציאות שהיא עדיין מאוד אחידה, ערוצי הביטוי העצמי שנחשבים כבעלי ערך לסביבה מותנים לחלוטין לשאיפות ולמאווים של הפסיכופאטים הכי חזיריים, כתוצאה מכך, יכול שתהיה אשה, אדם, בעלת גישה בלתי מצוייה לחיבור יחודי בין היבטים שונים של המציאות לשם יצירה מקורית, אלא שדווקא משום כך כל מה שהסביבה החברתית עסקית כלכלית יכולה להקצות לה זה משרה של קופאית בסופר, לשבת ולעשות עבודה שמבזה כל מה שאנושי ומדהים ויחודי באדם בזמן שכל רובוט יכול לעשות אותה בצורה הרבה יותר אמינה וטובה.

    עבודה היא בעייה כי היא מתנה את רוב האוכלוסיה למספר מאוד מצומצם ומאוד מובהק של ערוצי ביטוי,
    להדרה של רוב האנשים בעולם מביטוי מהותי של עצמם יש מחיר כלכלי ונפשי ובריאותי אין סופי,

    אין ולא היה בעולם אדם שאינו גאון, שוק העבודה הופך את כל האנשים שמשתתפים בו למפגרים
    והמציאות הסיוטית הזאת יחלצו אותנו רק המכונות
    שהמצאתן וישומן התאפשר כמובן בזכות יוצאי הדופן שלא וויתרו למוסכמות הנערצות גם על רוב הכלכלנים וההוגים כאילו אי אפשר בלעדיהם

11
יאיר בן משה

לחנן שליב
בדיוק להיפך, צריך לחדול לשלם עבור "עבודה". עבור שעות עבודה, יש להעדיף לשלם עבור "בטלה".
עלינו להכיר בכך שיש עודף של כוח אדם עובד בעולמנו. כוח אדם המתחרה זה בזה, נלחם זה בזה, וכל אחד מושך את שמיכת התעסוקה אליו וחושף את האחר למצוקה. ומאלץ את כולנו "ליצור מקומות עבודה", "לנפח את המנגנון", לייקר את החיים" ולצופף את הכבישים והמשרדים המיותרים.
יש כבר התחלות נאות בנושא, למשל בכנרת יש דייגים המקבלים תשלום נאה עבור העובדה שהם לא מטילים רישתם ולא פוגעים באגם. יש חקלאים בארצנו המקבלים סכומים נאים עבור "אי גידול" ירקות או פירות. עבור "אי שימוש במים".
עלינו לאמץ את הגישה בעוד תחומים בחיינו, ולשלם למי שמוכן להסכים לפרישה מוקדמת, לא רק בחברות כי"ל אלא גם במשרדי העירייה והממשלה, לעודד נשים להשאר בביתן ולגדל ילדיהן. ולעודד גברים להתגאות בהחלפת חיתולים ולא בהחלפת מנכ"לים וקריירה. ובעיקר עלינו לעודד ולפצות את המגזר החרדי שעושה את המאמץ המקסימלי בתחום ההסתפקות במועט במובן החומרני, ומבין את החשיבות של ההגות על פני הקריירה. את התועלת של הלימוד לעומת הבזבוז של עולם הצרכנות

12
דוד טברסקי

כתבה טובה מאוד שמעלה הרבה שאלות אך לצערי, כהרגלן של כתבות אלו - מתעלמת לחלוטין מגרעין המאבק המטריאליסטי בייסודן של החששות התרבותיות האלו בדבר שאלות כגון : האם יכול להיות עתיד ללא עבודה.

איני יודע להיד הרבה על האם עוד 1000 שנה נצטרך אייפון, איזה סוג אנרגיה יפעיל דברים, האם הסיליקון או חומרים מתקדמים אחרים יחליפו ברזל ופלדה. אבל דבר אחד ברור לי. אנשים עוד 1000 שנה יצטרכו לאכול, להגן על עצמם מפני האלימות של הטבע ( גם אם תחוסל לחלוטין האלימות הבין אנושית) ולהסדיר את החיים החברתיים שלהם אחד לצד השנייה באופנים כאלו או אחרים. זאת עובדת חיי החברה האנושית אלא אם כן ויתגשם חלום אוטופיית הקיברנטיות לתומו וההומומספאיינס יוחלף ביצור קיברנטי שאינו זקוק למזון, מחסה או קשרים אנושים. יש סיכוי שזה יהיה המצב - אני אישית בספק גדול על כך - אבל אז כבר באמת אפשר יהיה לדבר על חברת-פוסט-עבודה אמיתית וזה לא יהיה יותר דיון במונחי משמעות כמו שאנו בני האדם מבינים כיום.

עד אז. מישהו יצטרך לגדל את העגבניות שלנו. לבנות לנו בתים וללמד אותנו לחיות אחד ליד השנייה. ואיך כל זה יקרה ושאלת אושרו של האדם והמוסר - הן השאלות החשובות ביותר.

    13
    ארי א

    זה יקרה בדיוק דרך ובעזרת כל מה שמפחיד את כולם, המכונות, הכלים,שלאורך כל ההיסטוריה האדם משכללן, בונה אותם בדמותו על מנת שיחליפו אותו בעמלו המייגע, הסתמי, זה שעצם קיומו מחולל בעיה כפער מתמיד בין הצורך לשרוד לבין הצורך האתי, המוסרי, שהולך ומסתבר שגם הוא מהותי להישרדותו, כי הוא מאפשר שיתוף פעולה יצירתי ואיכות חיים ורגישות בין אישית שמשקלה הולך ומתברר כקריטי לא פחות מאוכל ומחסה.
    האדם לא יוחלף על ידי המכונה, המכונה משחררת את האדם להיות אדם, כשהיא מחליפה אותו בשדות ובמפעלים ובניהול תשתיות...
    קודם שיחררה אותו מהתלות בשריריו, מה שחולל מהפכה גם בעצם תפישת ההיררכיה המסורתית ולכן פתח מרחב מוסרי חדש,
    עכשיו היא משחררת אותו מהכורח לשעבד את מחשבתו ובכךמפנה יותר ויותר מקום ליצירתיות מהותית יותר,מוסרית יותר.

    לאנשים פשוט קשה להסתגל למציאות של חופש כי הם לא חוו ולא יודעים אלא מציאות וזהות ושפה המושתתת על שעבוד.

    האדם עדיין לא בשל לתפוש את קיומו כמשמעותי אלא כעבד אבל לצערו לא תהיה לי ברירה ובסופו של דבר הוא יהיה מוכרח להיות חופשי

14
סוציולוג

הקומוניזם החדש של המילניום השלישי גרוע בהרבה מהקומוניזם הישן. אם פעם דיברו על עבודה ועל שוויון יחד, הקומוניסטים החדשים מדברים על שוויון ללא עבודה, על פנאי פרזיטי שבו המשאבים יחלוקו מחדש אבל ללא כל תרומה כלכלית של האזרח.
_____
אבל יש דבר אחד משותף לגמרי לשתי האידיאולוגיות הקונמוניסטיות: פיספוס מוחלט של טבע האדם. כאן כדאי להתעמק במסריו של אריך פרוןם בספרו "מנוס מחופש" שמסכמים זאת היטב. רוב בני האדם אינם מאופיינים בהנעה פנימית-אוטונומית. חייהם מודרכים ומודרכים בצורה הטרונומית חיצונית. לכן, פחות מ 20% מהאנשים (ויש על כך מחקרים) מסוגלים להמציא את עצמם בעולם ללא עבודה להפוך ליזמים יצרניים או סתם לנצל את הפנאי שלהם בצורה שתעשיר את חייהם ותיטיב עם סביבתם ועם שכניהם. הרוב המוחץ לא מסוגל לכך. הוא צריך שיגרה, הרגלים, ומשמעת חיצונית כדי לייצר משמעות לחייו. אין לו את המשמעת, ההנעה הפנימית, היכולת האינטלטואלית ולא את המצפן הפנימי שנדרשים לתיפקוד משמעותי כלשהו בסדר החברתי החדש של עולם ללא עבודה.
_____
קל אפוא לשער מה תהיה התגובה של רוב הציבור למצב אנומי שכזה: מחד, שקיעה בתוך שעמום, ותחושות ריקנות וחוסר משמעות שיובילו לאלימות רצחנית (וזה בדיוק המסר של ארנדט ב"בנאליות של הרוע"), ומאידך, מציאת סדר ומשמעות בפונדמנטליזם דתי (שרוב צורותיו מעודדות גם הן חוסר סובלנות ואלימות רצחנית) .

    15
    aranse

    אין שום קשר לקומוניזם, אבל זה בלתי נמנע שאתה כסוציולוג, אם אתה באמת כזה, תחמיץ בדיוק את הנקודה הכל כך מהותי הזאת.

    הטענה שאתה מעלה נכונה כיום, אבל העולם, החברה, בניגוד למה שמקובל לחשוב באקדמיה, מתפתח, משתנה, ויש אין סוף עדויות וזרמים וראיות להתפתחותו של האדם ליצור אוטונומי יותר מזה של העבר.

    ברור שחופש הוא בעייה, אבל בעיות גם נפתרות, לפחות לפעמים, ובתהליך הדרגתי, שכאומר לא חסרות ראיות לקיומו, נוצרת תשתית טכנולוגית ונפשית ואחרת, שמאפשרת יותר יותר צמיחה ועידוד לחופש אישי.

    לקחת מצב מסויים,זמני וחלקי, ולקבע אותו כניצחי, זה הדבר הכי מטומטם שאפשר לעשות.

    רוב הציבור כיום לא יודע מה לעשות עם עצמו, כי רוב הציבור גדל במשפחות סמכותיות, בחברה סמכותית, וכל מה שהוא מכיר זו שפה היררכית, הוראתית בטבעה.
    אבל מי שמחמיץ את התנועה שאין ברורה ומובהקת ממנה לחברה פחות היררכית ויותר דיאלוגית יכול להיות הרבה דברים, דבר אחד בטוח, סוציולוג הוא לא.

16
aranse

ולא רק שזה לא בדיוק המסר של ארנדט אלא שזה בדיוק הפוך מהמסר של ארנדט כי הבנאליות של הרוע מתקיימת דרך ההזדהות של האדם הנורמלי, הנורמטיבי, עם המערכת, עם התפקיד כמה שמקנה תוכן.

בעולם ללא עבודה ההיבט הבנאלי, וההכי נורא, של הרוע, יעלם

17
יאיר בן משה

לסוציולוג
אתה צודק כמובן, האדם חושש מחופש ומחפש לעצמו מערכת ציווים וחוקים, מחפש לעצמו דת ומסגרת.
אך כפי שאנשים חדלו להאמין בירח, לאחר שמדע הוכיח שמדובר בסך הכל בגוש סלע נטול חיים. כך אנשים יחדלו להאמין ב"דת העבודה" לאחר שיהיו מודעים לכך שרוב "העבודה" האנושית היא מיותרת ואף מזיקה.
אנשים יחדלו לעסוק בפולחן הממון ובסגידה לאלילי הקריירה, לאחר שיתברר להם שהדבר אינו מביא להם אושר, אלא רק משעבדם לסמלים פגאניים מודרניים.
אך כאמור הצדק איתך, אנשים לא יוותרו על דעותיהם הקדומות והפולחנים המטופשים, אלא אם תוצע להם דרך חליפית בה יאמינו ולאורה ילכו.
ורות רבים שבזכות אמונה יהודית, הוא מסוגל להתגבר על פולחני דת העבודה והצרכנות. ציבור זה הוא הדוגמה הנפלאה לדרך חיים שמוותרת על פולחן המותגים, אך אינו מתדרדר לפשיעה וניוון.
בזמנו גם הקיבוצנים הציעו חלופה לצרכנות האישית, אך תוך שני דורות ערכיהם התפוגגו חיש מהר והם הפכו לסוחרי נדל"ן תאבי בצע וסובסידיה.

לעומתם, החברה החרדית, מציעה מודל בר קיימא במשך דורות רבים, מודל שבזמנו סתר את תנאי הסביבה, אך כיום עם התקדמות הטכנולוגיה מחד, והעברת עיקר התעשייה לסין מאידך, הם המביאים את התשובה המתאימה והנכונה לימינו אלה ולעתיד.

    18
    aranse

    החברה החרדית לא מציעה שום דבר משמעותי
    הסדריה ותפישותיה ומרקם מוסכמותיה הוא כזה שמשקף תפישות שהיו נכונות לזמנים שבהם העבודה עוד לא התמסדה,
    התפתחות מן ההכרח שתכלול לפחות מרכיב מסויים של תנועה קדימה,
    לחזור לאחור זה לא להתפתח,

19
יאיר בן משה

ל aranse
באופן מקרי, אך מדהים, זכתה החברה החרדית - יהודית לכך, שערכים נושנים עליהם הקפידה, הפכו בשל התפתחות הטכנולוגיה למוכרים בנכונותם והצדקתם.
אותו עקרון עליו הקפידה החברה היהודית של "לימוד והשכלה" לכל ילד ונער, זה אלפי שנים. התגלה במאות האחרונות כדרך נכונה לרווחה ואושר.
כאשר "מבחן הבגרות" אצל רוב הנערים בעולמנו בעבר, היה תקיעת עצם באף, או ציד זאב בכידון. ביהדות דרשו שכל נער ידע קרוא וכתוב (ע"ע בר מצווה).
אותו עקרון מיושן עליו הקפידה היהדות "ברית המילה" (שבהמשך הורישה גם לאיסלם), התגלה במאה האחרונה כדרך היעילה והנכונה למניעת שורה ארוכה של מחלות מין וסרטן באיברי הרבייה.
אותו עקרון מיושן של "נטילת ידיים" לפני האוכל ולאחר שימוש בשירותים, התגלה לפני כמאה שנה כדרך הנכונה ביותר למניעת מגיפות, והפך למקובל בכל מקום בעולם.
כך הדבר גם לגבי "יום המנוחה השבועי" שהפך לנכס עולמי והלך והתרחב לימי מנוחה נוספים.
גם השמירה על "לשון הקודש" בסידור ובתפילה, שבמשך אלפי שנים היתה נטולת הצדקה, הפכה לשפה חיה ומאחדת את העם היהודי בארצו המתחדשת.
לדעתי, דרכם של החרדים בנושא העזרה לחלש ולעני, דרך הגמ"ח והמתן בסתר, עולה ומתקדמת הרבה יותר מאשר המערכות הסוציאליות הכופות והבזבזניות של החברה המודרנית, ומן הראוי שגם בתחום זה נחזור ונלמד מהם.

היהדות הדתית במסורתה העתיקה רואה ערך עליון במצוות "פרו ורבו" . וגם כאן, באופן מקרי ומוזר, אותו ערך עתיק ומיושן הוא הוא התשובה היעילה והמודרנית לנושא "הסכנה הדמוגרפית". והוא התשובה לאסון הדמוגרפי שעשו בנו הנאצים הנוצרים, ומתכננים לעשות לנו הנאצים המוסלמים.

היהדות הדתית, הרואה במסורתה המיושנת את שור הבר ובשר הלוויתן, כברכה שתבוא לאדם הצדיק בעולם הבא, מתבררת עתה (כאשר האקולוגיה המודרנית מככבת), כעדיפה עשרות מונים על הגישה הנפוצה הדורשת את ציד הלוויתנים וחיות הבר - כאן ועכשיו ומיד.

ובנושא הדיון. דרכם של החרדים להעדיף את ההגות והתפילה על פני החומרנות הצרכנית. העדפת הצדיק והלמדן על פני הגביר והפריץ. היא דרך העתיקה אמנם, אך כיום הופכת למביאת בשורה חברתית כלכלית .
עלינו לנצל את היתרון שיש לנו על פני עמים אחרים (נטולי חרדים), ולהרחיב ולהגדיל את המגזר הבוחר מרצונו להתרחק מרדיפת קריירה חומרנית ופולחן הצרכנות המשעבדת.

ביהדות, קיים הביטוי "מתוך שלא לשמה..". והנה מתברר, שאכן אותם ערכים מיושנים עם תפיסות עולם עתיקות, הפכו "מתוך שלא לשמה.." אמנם לערכים המודרניים היעילים והנכונים חברתית ואנושית.

    20
    aranse

    זה כל העניין שזה הכי לא מקרי, שכל העניין שאת הערכים המקוריים, הנושנים, אנחנו תמיד מנסים להגשים בדרך שמשתכללת והולכת, ומאפשרת אותם יותר ויותר, אבל כל זה קורה רק בגלל שאנחנו מתנתקים מצורות הקיום הישנות.
    זה נשמע פרדוקסלי אבל בדרך כלל האמת נשמעת כך
    בשביל להגשים את העקרונות המוצהרים של החברה החרדתית צריך להפוך לחילוני וככזה לבנות למעשה את התשתית , הטכנולוגית והמוסרית והתודעתית והאחרת, שתאפשר להגשים את האידיאל כהלכתו, ממש

    אני למשל הכי מאמין בעקרונות הקיבוץ, נולדתי בקיבוץ וברמת ההצהרה, וגם ברמת המעשה, היו בו דברים יפים מאוד, אלא שבדיוק משום כך ברור לי שבשביל להגשימם הלכה ולמעשה צריך לעזוב את הקיבוץ, כי המסגרת הזאת, בדיוק כמו החרדתית, אינה מאפשרת ערוצי התפתחות עקרוניים

    העדפה להגות ותפילה חשובה ומהותית רק כשמבינים שגם פיזיקה ומתמטיקה זה הגות ותפילה
    שגם פילוסופיה פוסט מודרנית זה הגות ותפילה
    ועמוקה ורחבה לא פחות אם לא יותר מזאת המסורתית

    ההגשמה של העקרונות העתיקים והבסיסים, אהבה, משפחה, ערבות הדדית, הגות, יצירה, יכולה להתממש רק דרך פירוק המוסדות המסורתיים והצורות הנהוגות

    אין סכנה דמוגרפית ואין נאצים מוסלמים

21
יאיר בן משה

ערכי היהדות עליהם החרדים מקפידים ללא לאות, היו בחלקם לרועץ בעבר. למשל כאשר נדרשה העלייה ארצה, או כאשר היה צורך בעבודת כפיים, והקמת צבא גדול.
היום כאשר עבודת הכפיים נעלמה ברובה, והשאר הועבר לסין. כאשר החילוניים הם המועמדים דווקא לירידה מהארץ אל ברלין והמילקי. והצבא גדול ומנופח וכל מי שמבין בדבר מבקש להקטינו, החרדים הם שנותנים את התשובה הנכונה והצודקת.
שוב, הם עושים זאת מנימוקיהם הם. אך התוצאה משרתת את כל עם ישראל ועל כך יבורכו.

ולגבי הסיפא של דבריך, אכן מי שעבר שטיפת מוח קיבוצנית, מסוגל להתכחש לעובדות. הנאציזם המוסלמי שואף ופועל כדי לכבוש את העולם ולהשמיד את היהודים ובהמשך גם את שאר הכופרים, ממש כמו הנאציזם הגרמני דאז. ו"הסכנה הדמוגרפית" אכן קיימת ולראייה החשש מפני "מדינה דו לאומית" משמש את השמאלנים כדי לתבוע גירוש היהודים מיהודה והעברת בתיהם לידי האויב.

מה שמקטין ואף בולם את הסכנה הדמוגרפית הנו הריבוי הטבעי העצום של האוכלוסיה הנאמנה לערכי היהדות. אלמלא החרדים ואחיהם, אחמד טיבי היה שר הבטחון והיה מצרף את גלאון וציפי לבני וסוגר את הכור בדימונה, ומבטל את הקיום היהודי בארצנו.

    22
    aranse

    יאיר, הטפילים, כהרגלם, מתעלמים מהעבודה המאוד קשה, ומהזעה והדם שנשפכו, על ידי מי שהתנתקו מהמסורת המנוונת והמנוונת, שנשענת בדיוק כמו הקומוניזם, על אחדות שטחית, רדודה, לא אחראית, לא מהותית, גזענית, היררכית, אחודת מדים וצורה וכפויה להתנהגות אחידה, שאילו החלוצים שבהם אתה מזלזל כשטופי מח, לא היו מורדים במסורת המשפחתית שלהם לא הייתה קמה כאן וגם לא במקום אחר שום תשתית שתאפשר קיום מוסרי ואנושי וצודק ורגיש יותר,
    וגם רוחני יותר.
    מאיפה אתה חושב שבאו הורי והאנשים האחרים שהקימו את הקיבוץ בזמן שהחרדים המשיכו להצטופף תחת חסות כלכלית של קיבוץ נדבות ?
    ממשפחות חרדיות, מסורתיות, דתיות
    מרד זה התפתחות
    אין התפתחות ללא מרד ושינוי

    בלי עבודת הכפיים והצבא לא היה אפשר לקדם את התשתית לקיום שיש בו יותר מרחב להתנהלות רוחנית ומוסרית,
    והדברים האלה נעשו וקרו למרות החרדים
    שאז כן אתה כל קיומם הוא טפילות
    וככאלה יומרתם להורות דרך לא שווה את החשמל שלוקח להאיר את הפיקסלים שמתארים את מה שאתה מחשיב בטעות כטיעון.

    זה שיש תופעות כמו דאע"ש, שבסך הכל הן גם שוליות לחלוטין, ובנוסף גם מגלמות בדיוק מצמרר את כל הערכים החרדיים, לא אומר שכל העולם המוסלמי קם עלינו להשמידנו
    90 אחוז ויותר מהמוסלמים בעולם הם פחות פנאטים ממך
    זה בטוח
    ככה שאם צריך לדאוג מפני מישהו זה רק מפניך

    ההישענות על מספר האנשים כמנוף להישרדות היא פרימיטיבית בדיוק כמו כל טיעוניך האחרים
    אחד הביטויים הכי ממשיים של רוחניות
    שאותם כמובן מאליו אתה והחרדים מחמיצים
    היא ירידה מהותית ומתמשכת במשקל הכמות למה שמהותי בקיום האנושי

23
יאיר בן משה

כפי שציינתי בהגינות וכפי שאתה מציין אך עם שפע כעס ובוטות, אכן היו תקופות בהן הגישה החרדית הייתה בסתירה לצרכים הלאומיים - עולמיים.
אך היום, כאשר אנו מסתלקים מגישת "העבודה היא חיינו" ובצדק. וכאשר אנו מבינים "שבשר תותחים צבאי" הוא אווילות ובזבוז (ראה הקטנת משך הגיוס לפני חודש, והמלצות לוקר מאתמול), אין לנו ברירה אלא להודות ביושר שדרכם של החרדים היא הנכונה כיום. הן חברתית לאומית והן אקולוגית.
בזמנו (אהוד ברק למשל), טען שיש "לתת להם חכות, ולא דגים". אך היום הנבונים שבתוכנו מבינים שעודף חכות יביא לדלדול הים מכל דג וחיה. ועדיף לחלוק את השפע, על פני המאמץ היקר להגדלתו עוד ועוד עד בוא ההרס האקולוגי המוחלט.
היום יש בתוכנו המצליחים להתגבר על ססמאות העבר, ומבינים שמי שטפיל הוא זה שרובץ על 30 דונם אספסת מושקית (ומסובסדת קשות), ומונע מבני עמנו מקום מגורים, קצת טבע וקצת מים חיים. ואילו אותם המוכנים להסתפק ב7 מ"ר מרובע לנפש, הם שמצילים אותנו מכליון.

יתכן ובעבר לא היה צורך ביהודים רבים, אך היום, בשל נוהגי הדמוקרטיה החילוניים שנכפו עלינו, הריבוי ואופי הצבעתם של החרדים הם המונעים הקמת ממשלת שמאל - ערבית, בוגדנית ואנטישמית בארצנו.

אתה צודק באמרך, שלא כל המוסלמים קמים להשמידנו. אך חשוב להזכיר שגם אז רוב הגרמנים לא בהכרח תמכו בתחילת דרכם בהשמדת היהודים והנאציזם. אך הגרמנים כמו המוסלמים איפשרו ומאפשרים לכוחות אלו להתקיים בקרבם. והשמאלנות היא שאיפשרה ומאפשרת לנאציזם לגדול ולהתפתח. והשמאלנות "הנאורה" היא שיוצאת נגד אותם המזהירים מפני הסכנה הנאצית המתקרבת שוב.

    24
    aranse

    אלא שאתה מתעלם מהנתון הכי מהותי, שהוא זהות האדם, והדרך שבה היא מתפתחת, כי על רקע זה, חוסר מוכנותם של החרדים לתרום למאמץ שמטרתו בסך הכל היא הגנה על בסיס זהותם ותמיכה בקיומם מעידה יותר מכל דבר אחר על מידת השקריות במשנתם.

    חיי רווחה, המוקדשים להגות, אמיתית, לא פסוודו דתית, נוצרים רק דרך המעבר מזהות שבטית לזהות דתית וממנה לזהות לאומית וממנה לזהות על לאומית.

    החרדים פשוט נשארו תקועים כמה שלבים אבולוציונים מאחור
    אין בדרכם ובדרך שבה הם מגשימים את אמונתם וערכיהם שום דבר בעל משמעות לעולם ללא עבודה
    כי עולם כזה מושתת על מאמץ והתפתחות שהם מעולם לא נטלו בה חלק
    וזה לא שלא מגיע להם הכל בגלל זה
    אני בעד לסבסד גם אותם
    אלא שאי אפשר להבין ולהגשים שלב התפתחותי מתקדם תוך פסיחה על השלבים הקודמים לו
    ככה זה

    למשל, העובדה שאינך מסוגל להבין ערך כמו דמוקרטיה ואת תפקידו של הערך הזה להתפתחות המגוון האנושי והסובלנות למגוון זה שרק היא מאפשרת למצות את כל מה שיפה בעולם ללא עבודה ממחישה יותר מכל עד כמה הטיעונים שלי מבוססים

    העובדה שאתה קורא לשמאל בוגדים מראה שיש לך עוד המון המון המון שלבים לפני שתגיע בכלל לסיכוי להבין את הרמה ההתפתחותית שבה החילונים חיים
    בקיצור
    גדול עליך
    ובהמון

25
aranse

הקיבוצניקים לא רובצים על מאות דונמים של אספסת,
הם יצרו אותם בזעתם ודמם בזמן שהחרדים הסתתרו במחילות בערותם וחיו על קיבוץ נדבות
אז אתה אולי מדבר בשפה יפה אבל כמו כל האנשים שמקפידים על סגנון התוכן שאתה מביא לכן הוא מכוער נורא

חקלאות דורשת יותר קרקע ממגורים, אם היית מנסה מדי פעם לעבוד ולעבד את האדמה לא הייתי צריך להסביר לך את זה
הקיבוצניקים לא גרים בשדות האספסת
הם מעבדים אותם בשביל שיהיה מזון לבהמות שאחרי זה אתה קונה את הבשר שלהם בסופר
שוב
אין לך מושג איך החיים מתנהלים בכלל
כנראה בגלל שאתה חרדי או משהו כזה

מה שמשחרר את האנשים מהצורך לעבוד זה שבעוד שבעבר בשביל לקצור ולעבד שזה אספסת היית צריך מאות ואלפי שעות עבודה היום מכונה עושה את הרוב בקלות ובזמן קצר
ולכן הפחד ממכונות הוא מטומטם
ומה לעשות שמכונות אי אפשר לפתח בעזרת תפילות בלבד
אז שוב
הרווחה שאתה מתפאר בה נוצרה למרות אנשים כמותך ולמרות מה שאתה מתאר כאן כדרך הנכונה

27
יאיר בן משה

אף קיבוצן לא יצר אפילו רבע דונם של אדמה, הוא בסך הכל השתמש לרווחיו באדמות שנקנו ברובם ע"י העם היהודי, וכן גם את ההשקעה בטיובן ניקוז, ומערכות תשתית ביצעו ארגונים שמומנו ע"י נדבנים יהודיים (דתיים בדרך כלל).
הקיבוצן לא הביא לחם או בשר לשולחננו. הוא הפעיל ומפעיל לובי ומאעכרים ותקשורתנים שוטפי מוח, כדי למנוע יבוא של תוצרת חקלאית מתחרה זולה ובריאה מחו"ל, ובכך אילץ את היהודים המקומיים לשלם לו מחיר מופקע עבור תוצרת עבודת התאילנדים או ה"מתנדבים" ולפני כן "אולפניסטים", "מחנות עבודה" וכמובן "נחלאים". שהועסקו עבורו.

הקיבוצנים לא יצרו מאומה בזיעתם ובדמם, נהפוך הוא במשך דורות הציבור העירוני הוא שהזיע עבורם (ע"ע שמיטת חובות) - והעירונים הם ששילמו בדמם עבור הקיבוצן (ע"ע מגויסי הפלמ"ח דרך חיילי הנח"ל וכמובן אלפי החיילים שהגנו בגופם על השמאלנים הקיבוצניים בעת בריחתם מעוטף עזה בעת צוק איתן לאחרונה).

כמובן שהקיבוצנים אינם גרים בשדות האספסת, להם יש בתוך תחום הגדר (אין כניסה למרוקאים) שטחי מגורים ספורט ורווחה ענקיים נוספים, מכוסי דשאים ועצים. (ע"ע מסיבות חתונה, בריכות שחיה ובתי עלמין פרטיים).

יתרה מכך, באמצעות שליטתם במועצות האיזוריות (השולטות תכנונית על מרבית קרקעות ישראל), מצליחים הקיבוצנים למנוע הקמת ישובים וערים בתחומי שליטתם. וזאת כדי לצופף ולייקר ולהעלות את המחיר שמשולם להם כאתנן עבור הזכות להתגורר ב"הרחבות".

האדם במשך אלפי דורות "עובד קשה", המהפכה התעשייתית והרווחה שבאו בעקבותיה הינן תוצאה של שימוש במוח האנושי, כתחליף חלקי "לזיעת הקוצרים ודמעות הזורעים".
הלימוד והשקדנות, ההגות השינון והשנינות הן מורשות יהודיות. היהודים היו אנשי המסחר והקידמה הרפואה והתרבות בכל העולם. ואם נצליח לבער את תופעת השמאלנות והנהנתנות, כך זה גם יימשך. הצלחת ההיטק בארצנו היא דוגמה קלסית המוכיחה כיצד ענף כלכלי שנולד בעשרות השנים האחרונות ולכן לא סבל מחטאי מפא"י, הקיבוצנים וההסתדרות. ענף שלא סבל מסיסמאות "הך פטיש", ו"חולצה כחולה" ונלבישך בשמלת בטון ומלט". הפך להיות הענף המוביל בכלכלת ישראל. ובעולם כולו.
כפי שציינתי, החרדים לא תיכננו זאת. דרכי חייהם נובעים מגישות עמוקות וצווים אחרים. אך התוצאה (שוב, מתוך שלא לשמה..). היא נפלאה, היא מקדמת והיא מצליחה ומצילה את כולנו.

"שנאת השונה" הינה תופעת טבעית חייתית נפוצה , לכן איני מופתע מהתנגדות השמאלנים ליהודי בכלל וליהודי המאמין בפרט. שנאה שבאה לידי ביטוי באופן ישיר (ע"ע לפיד, מפא"י ומר"צ)., ובאופן עקיף - ראה הסלחנות כלפי הנאציזם המוסלמי, והקריאה של השמאל לגירוש יהודים מביתם מחד, ושחרור מחבלים רוצחיהם מאידך (ע"ע גלעד שליט).
ואותם ביטויים בהם השתמשו דאז ומשתמשים עתה אויבי ישראל כלפינו כולנו, משמשים את אויבי היהדות שבקרבנו כנגד החרדים והמתנחלים - ראה סגנונך.

אך הכתבה עסקה בנושא חוסר התכלית שבדת העבודה. ואכן גם בתחום זה הוכיחו החרדים שהם נוהגים נכון כבר לפני עשרות שנים.
כפי שהעובדה שהם נמנעו מלצרף צעיריהם לקהל מגרפי המשטחים ועבודות הרס"ר ופקידי השלישות הצבאית, מתבררת כנכונה ומוצדקת. - ראה ההחלטות האחרונות על קיצור השירות בצה"ל ושחרור אלפי חיילים מיותרים.
אתה יכול להמשיך לשנוא את השונה. אני דווקא מעדיף ללמוד ממנו ומצדקתו.

    28
    aranse

    אתה ממש מתעקש לצאת קשקשן ולהעליב ולמצוא פגמים במי שבניגוד לאוכלוסיה שאתה מנסה לקדם כאן גם עשו משהו בחיים
    מה קרן היסוד וקרן הקיימת תרמה ? כמה גרושים שקנו אדמת ביצות וטרשים בקצה העולם, מישהו היה צריך ללכת לשם, להאבק על האדמה הזאת, לייבש ולזרוע ולחרוש ולטעת ולקטוף, וגם להילחם באוכלוסיה עויינת ומחלות קשות.
    אכן, ממש מתנה, ועכשיו אחרי עשרות שנים שבזכות ההקרבה של הורינו האדמה הזאת שווה משהו טפילים מסוגך זוחלים מהמחילה שבה הם הסתתרו ומייללים שנעשה להם עוול כי גם הם רוצים אדמה.
    פחחחחח....
    אתה ממש לא שווה תשובה

    אין כניסה למרוקאים ? דחוף לך להוכיח שכל הפונדמנטליסטים הימניים הם שקרנים ?
    לא תמצא ולו קיבוץ אחד שאין בו יוצאי עדות מזרח, וברוב המקרים במספרים שעולים ובוודאי משתווים לאלה שבאו מארצות המוצא של המייסדים

    יש לך עוד עיסוקים חוץ מלהסית נגד אלה שבניגוד לך גם רוצים ומסוגלים לתרום משהו לחברה ?
    כי מתשובותיך עולה שברור שלא.

    אני נולדתי בקיבוץ ועבדתי רוב שנותי בפיתוח תוכנה, אז על מה אדוני המנומס כל כך מקשקש ?
    זה שלמדנות היא מסורת יהודית לא אומר שלמדנות חייבת להתבטא רק דרך דיון באיך למלוק ראש של אווז

    החרדים מקדשים רק עקרון אחד, שנאת השונה, ולכן כל החרדים לבושים בדיוק זהה, ולכן די ביציאה בשאלה על מנת שהמשפחה תתנכר לילד שלה.
    כמה הורים אתה מכיר שמסוגלים לרמה כל כך מזוויעה של אכזריות ?
    כמה קהילות אתה מכיר שדי בסימן הכי קטן של שונות על מנת להפקיר אותך לחלוטין ?
    החרדים היו ונשארו הקהילה הכי מנוונת, הכי מנוולת, הכי אכזרית וצרת אופקים, תרומתם לחברה הייתה ונשארה שלילית לחלוטין

    אני צריך להילחם למענם ואני צריך לעבוד בשבילם ואחרי זה הם יתנשאו עלי ?
    בחייך, אפילו שמץ של הגינות אנושית אין בקהילה הזאת

    המהפכה התעשייתית והרווחה הם תוצאה של היחלצות מציפורני התפישה הדתית, ,למעשה הפסוודו דתית, כי אין שום קשר בין חרדיות או בין הכנסיה לאמונה אמיתית באלוהים

    לא כולם בצבא הם עובדי רס"ר
    אם היית טורח לשרת בצבא אז היית יודע שלא כל החיילים הם עובדי רס"ר
    חלק לא מבוטל מהם שומרים על התחת השמן וכפוי הטובה שלך
    ושל יתר החרדים

29
יאיר בן משה

כדרך שמאלנים אינך מסוגל לקיים דיון הוגן ויורד לרמת "התחת השמן שלך" , בהמשך הדיון לא אופתע אם תכנה אותי "צאצא של הקופים והחזירים" , ומן הסתם גם תנופף בנושא מחדל השב"כ ותרגיל ה"סרק סרק" בכיכר, כדי לנגח ולהסית.
אין זו דרכי, ואין זה דרכה של היהדות החרדית הנמנעת מלשון הרע.
מאחר ותקפת אותי אישית חשוב להבהיר: אני בחטאי חילוני לחלוטין. בזבזתי את תקציב משרד הבטחון וצה"ל כחייל בצנחנים. אני מהנדס סביבתי וכלכלן. ובעל רגישות אקולוגית, ומכאן נובעת הערכתי הרבה את החרדים. בשל צריכתם החומרנית הנמוכה,הימנעותם החלקית מפולחן הצרכנות והקריירה, ונכונותם לתרום בתחום הרגיש לקיומנו "המאבק הדמוגרפי". כמו גם נכונותם להמשיך לנהוג כיהודים חרף השונאים מבית ומחוץ.
להבדיל מציבור זה המסתפק במעט. הקיבוצנים רובצים על רוב אדמות ישראל, ישירות או באמצעות המועצות האיזוריות בהן הם (וגם הערבים ידידיהם) מהווים את הרוב. הקיבוצנים הם הגורמים לעיקר סעיפי יוקר המחייה בארצנו. קומץ מתנשא זה הרובץ על שטחי נען, שפיים ויקום, מאלץ את היהודי להרחיק ביתו אל קצווי ארץ. לשלם מחיר גבוה עבור התחבורה אל המרכז. וזאת בנוסף למחיר מופקע עבור קרקע למגורים, עבור המים, ועבור המזון (ע"ע היטלי יבוא ומכסי מגן על תוצרת חקלאית).

אתה צודק באמרך שבכל קיבוץ ניתן למצוא גם איזה מרוקאי מחמד לצורכי תעמולה. אך העובדה היא ברורה. באותו חבל ארץ בעיירת הפיתוח יש 80% יוצאי צפון אפריקה. ואילו בקיבוץ ממול יש רק 5-10% . (וגם הם רק לאחר שעברו את תלאות וועדת הקליטה של נחצ'ה ויוסקה - ויש להם קשר משפחתי למישהו מהמשק.

ואתה גם צודק באמרך שלא כל הצבא הוא עובדי רס"ר. הנה אני לדוגמא הייתי מקלען. אך אני במיעוט. רוב הצבא אינו קרבי ואינו מועיל. הוא משמר מורשת מפא"יניקית של הצקה הדדית וחוסר עשייה ובזבוז ברוח סטאלין אבינו.

הקיבוצנים מעולם לא שילמו עבור הקרקע, אפילו לא דמי שכירות, אלמלא חבריהם מהשמאל הפוליטי וכנופיית בית המשפט הם היו מועפים משטחי הענק עליהם הם יושבים, כפי שעושים בארצנו למי שאינו מפא"יניק. (ואינו ערבי).
לקיבוצנים אין שום זכות מוסרית על הקרקעות. ברובם אינם כלל צאצאים של מי שעיבד את השטחים הללו או שמר עליהם. רוב אותם שעסקו בכך מזמן עזבו את הקיבוץ והפכו לאנשים מועילים. ואותם שכיום רובצים על הקרקעות הללו הם חניכי תנועות הנוער שגוייסו בזמנו כידיים עובדות זולות ובהמשך לא העזו לעזוב את החממה.

לא היית צריך לציין שנולדת והתחנכת בקיבוץ. סגנונך ושנאתך ליהודים העידו על כך.

    30
    aranse

    אם אתה מהנדס סביבתי וכלכלן שקובע שהקיבוצניקים הם הגורמים לעיקר סעיפי יוקר המחיה בארץ אז אני קובע חד משמעית שאין לך מושג ולו הקלוש ביותר לא בהנדסה ולא בכלכלה.

    גם האמירה שהחרדים טובים לאקולוגיה שקולה לאמירה שעניים טובים לאקולוגיה כי אין להם כסף לצרוך דברים,
    לא יודע מאיפה גירדת את התואר שלך אבל ברור שאין לך מושג באקולוגיה ובמה שנחוץ על מנת לקיים שיווי משקל בין האדם לטבע

    אין מאבק דמוגרפי חוץ מבמח הפשיסטי שלך

    את הקיבוצים הקימו יוצאי צפון אירופה
    אף אחד לא מנע מהמרוקאים להתארגן בארצות מוצאם ולהקים תנועות נוער חלוציות כמו שעשו יהודי פוליט ורוסיה וגרמניה
    כעובדה הם בחרו לא לעשות זאת וכשהם הגיעו לארץ שכבר הייתה ממוסדת יחסית, בניגוד לקיבוצים שהקימו אותה, הממשלה שלחה אותם לאזורי ספר בצורה מאורגנת

    התנאים בקיבוץ היו נחותים משמעותית מאלה שקידמו את פני העולם בערי הפיתוח אבל אתה הרי אינך יודע דבר

    אין מרוקאי מחמד בקיבוצים, רוב הקיבוצים קלטו גרעינים ובני נוער מעדות המזרח, ואלה הפכו לחברים עם הזמן ומדובר בעשרות אחוזים מהאוכלוסיה הכללית

    הקיבוצים שילמו ומשלמים דמי שכירות וחלקם הגדול אפילו קנו את האדמה ומסרו אותה בחזרה למדינה כי בניגוד לך ולשכמותך הם האמינו בציונות

    רוב האנשים שהגנו על הקיבוץ ועיבדו את אדמותיו עזבו אותו ?
    תגיד, יש מצב שתצליח לכתוב ולו משפט אחד שהוא לא מטומטם לחלוטין ?
    מיעוט זניח, אולי שברי אחוזים, ממקימי הקיבוץ עזב את הקיבוץ

    אני לא שונא יהודים ואני לא שונא אף אחד
    אני מתעב שקרנים ומסיתים כמוך כי הם הבעייה הכי קשה של החברה

    שוב, אין לי מושג איך השגת את התואר שלך בהנדסה וכלכלה אבל מי שנתן לך אותו הוא פושע ומושחת

31
יאיר בן משה

אכן כדבריך, "מי שנתן לי את התואר הוא פושע ומושחת", ולראייה ידועה תמיכתו בערבים ושנאתו ליהודים שהיא רכיב מרכזי במהותו.
למניעת ספקות. שיעור עוזבי הקיבוצים הוותיקים מעת היווסדם ועד עתה הינו פי 4-6 משיעור הנשארים בו.
כלומר הסיכוי שמישהו מאותם שהסגירו את לוחמי לח"י לידי התליינים הבריטיים, או מאלו שירו על מעפילי אלטלנה בעודם נאבקים בגלי הים וממלטים נפשם מהאוניה הבוערת, הוא או צאצאיו עדיין חיים בקיבוץ הוא לא יותר מאשר 25%ץ

כמעט ולא היו "גרעינים" של מרוקאים שנקלטו בקיבוצים, הנוער שעבר שטיפת מוח והוסב לקטיף התפוזים הובא מאיזורים אוהדי מפא"י וותיקים ושבעים בעיקר מתל אביב, פתח תקווה, הקריות וחיפה.
אך אכן היו קיבוצנים שהסכימו לקבל (כמובן תמורת תשלום נאה מהסוכנות היהודית) כמה קבוצות של עליית הנוער לצורך קטיף ודילול, ויש אכן כמה יוצאי מרוקו בקרב קבוצות אלו, שחלקם עדיין נמצאים בקיבוץ, והם ממשיכים את המסורת וכיום הם עוסקים בשיעבוד תאילנדים

ובהחלט נכון שטביעת רגלם האקולוגית של העניים היא נמוכה משמעותית לעומת הנזק שמבצע שמאלן בקיבוץ או ברמת אביב. והחרדים כרכיב העני ביותר בעמנו נזקם האקולוגי הוא פעוט לעומת שונאיהם משמאל.

אכן שלטון מפא"י, כחקיינות למעשיו של נערצם סטאלין בסיביר, התעלל ביהודים השחורים ושילח אותם הרחק לערי הרפאים בקצות הארץ. ללא כל בסיס תעסוקתי ראוי, הרחק ממרכזי ההשכלה, הפרנסה, והתרבות.

למעט מקרים שוליים ופיקנטיים, הקיבוצים לא שילמו ואינם משלמים עבור הקרקע שהם שולטים ומסרסרים בה. לא ברכישה ולא בשכירות של אמת. יתרה מכך, רוב רובן של ההשקעות בישובים נעשו על חשבון משלם המסים והנדבן היהודי. ואת היתרה כיסינו כולנו בעת תרגיל "שמיטת החובות" (למעלה ממליון שח למשפחה קיבוצנית - במחירי 95).

התנאים בקיבוצים היו נפלאים ונהדרים בהשוואה למעברות ולעיירות הפיתוח - הסרט "סלאח שבתי" מתאר משהו מכך. יתרה מזאת, בעת הצנע האוכלוסיה העירונית סבלה חרפת רעב, בעוד "החקלאים" נהנו מרוב משמני הארץ וטובה.

לפי יאסר ערפאת מצד אחד, שטען "הרחם הערבייה היא כלי הנשק החזק ביותר נגד האויב הציוני". ולפי שמעון פרס (מאותו צד בעצם), שטען שהסכנה הקיומית ליישוב היהודי היא הסכנה הדמוגרפית, ולפי כל נואמי השמאל לדורותיהם המשתמשים בנושא זה כדי להצדיק גירוש יהודים והעברת בתיהם לאויב המוסלמי, תופעת המאבק הדמוגרפי אכן קיימת. ולראייה דבריו של נתניהו על האוטובוסים של השמאל במימון זר המביאים את הערבים לקלפי, נפלו על קרקע פורייה. כי אכן לא רק בשמאל, גם בקרב הציבור הפרו-יהודי, יש רבים המבינים את הסכנה הדמוגרפית המחייבת גיוס כל הכוחות הציוניים האמיתיים כנגד ההשתלטות מבפנים אותה מנסים לבצע אויבי העם. והם שאצו אל הקלפי כדי לעצור סכנה זו.
אך מה שאיפשר מניעת הפוטש הדמוקרטי, הינו הריבוי העצום של נאמני היהדות שבתוכנו. והתגייסותם המלאה למען העם והארץ.

החרדים הם הנושאים בעול של המאבק הדמוגרפי, הם ונשותיהם וטפם. לא אני וזוגתי עם הקריירה המשתלמת והווילה ו2 הילדים השבעים שלנו. אנו הטפילים על תרומתם של החרדים. החרדים הם משרתי הקבע ביחידות העילית של הקרב הדמוגרפי הקריטי ביותר לקיומנו. (ע"ע שמעון פרס כאמור). ועלינו להשיב להם כתרומתם - כמקובל אצל משרתי הקבע ביחידות עילית

תודה שויתרת על "התחת השמן שלך" בקטע האחרון, מי יתן ובהמשך תשכיל גם להתרחק ממשנתך השמאלנית המחייבת אותך מסורתית להשתמש בביטויים בוטים ולתקוף אישית.

בהצלחה,

    32
    aranse

    אין ספק שמהנדס סביבתי וכלכלן לא אמור לדעת שעוני ומחסור לא מהווים פתרון אקולוגי, לפחות לא בעולם האידיוטי שבו אתה חי, זה שבו השמדת עם היא פתרון מעולה לעודף אוכלוסיה למשל (בדיוק אותו סוג של פתרון).
    מוכן לומר לי איפה "למדת" על מנת שאדע להרחיק את צאצאי משם ?
    תודה

    אין שום קשר בין ההשמצות שלך למציאות
    התנגדות של מימשל חוקי למרד פשיסטי מזויין בתנאים השבירים של בניית המדינה אינה ירי על מעפילים
    הקיבוצים גדלים ומתרחבים בקצב חסר תקדים והביקוש עולה משמעותית על ההיצע
    הקיבוצים, בניגוד לך, תורמים לחברה במידה שעולה משמעותית על חלקם באוכלוסיה בתפוקות תעשייתיות וחקלאיות, ומייצאים הרבה יותר ממה שטפילים כמוך צורכים, למזלה של המדינה שאחרת הייתה נגמרת כבר מזמן

    וותיקי הקיבוצים מעולם לא עזבו אותם וזכויות הבנים הממשיכים אותם לא נופלות מאלה שלהם לפי כל חוק ותואמות לחלוטין להגינות הכי בסיסית
    לי, כבן להורים שייסדו את הקיבוץ אין כלום ומעולם גם לא זכיתי לשום תמיכה, שוב, בניגוד ליבבנים כמותך שברוב המקרים זוכים לעזרה ומימון מההורים

    כעובדה, בקיבוצים יש אוכלוסיה מזרחית גדולה וותיקה, הצורך שלך לתאר אותם כעבדים עלובים ושטופי מח מבזה אותם, ואותך,בקיבוץ שבו נולדתי, שנוסד על ידי יוצאי גרמניה, מרכז המשק ומרכזי הענפים היו דווקא מרוקאים ופרסים וטורקים, בחלק גדול מהזמן ובחלק גדול מהמקרים, וזה כי בקיבוצים, בניגוד למקומות אחרים, הייתה אינטגרציה מהותית, כזאת שבכלל לא נגישה קוגנטיבית לגזענים כמוך.

    לגור באהל זה לא תנאים נהדרים, אני גדלתי בצריף ורוב חברי הקיבוץ בתקופה שבה חייתי שם חיו ברמת חיים נחותה משמעותית מרוב תושבי הערים
    ובניגוד לך רובם גם עבדו קשה מאוד ובעבודות שאותם בוודאי שהחרדים יקירי נפשך מעולם לא העלו אפילו על דעתם לעשות

    אתה אדם מוסת, ומסית, אנשים כמותך מהווים את הבעייה הכי קשה ואת המכשול הכי גדול להתפתחות החברה

    אם לא היית שטוף שנאה, חסר מוסר ונטול כל רמז של סיכוי לניצוץ אנושי היית יודע שכבוד ואהבה לערבים אין פירושה שנאה ליהודים אלא בדיוק להפך
    אבל כאמור וכידוע, פשיזם וגזענות זו מחלה ממארת

    יאסר עראפת הוא המופת שלך, לא שלי
    ומי שמצטט את ההסתה של נתניהו כאילו היה עובדה מהווה סכנה קיומית ומוחשית ומיידית לקיומה של מדינת ישראל
    יותר מכל גורם אחר

    תבין משהו יאיר
    אתה האוייב
    אתה הסכנה
    מדינת ישראל קמה ושומרת על נפשה ומתפתחת למרות חארות מסוגך

33
חנן שליב

ליאיר בן משה.
אולי תנסה בכל זאת לחרוג מבורותך ולנסות ולענות על השאלות שנשאלת במילים הישירים. הרי גם בור כמוך יודע שרב כלכלת הארץ הזאת אינה חקלאית וכי אף "שמאלן" אינו בדיוק טייקון ולכן טיעונך הכלכליים בענין הפרזיטיות של הקיבוצניקים מעבר לשיקריותם,גם אם היו ליד העובדות היו שוליים לחלוטין. נכון שהחברה החרדית הינה ולדנית וגם מחוסר ברירה,צנועה מאד ברובה בכל הקשור לרמת החיים. עם זאת גבירים (למשל : "רב"י",לבייב) בעלי אחוזות ומשרתים היו בה תמיד שלא להזכיר כלל את יחסם לסביבה הפיזית ולשאר ברואי עולם. נושא "אתה בחרתנו" כבר הזכרנו קודם. ובכלל לפני שאתה זורע ארס והרס בשם הקדמה והנאורות ,אנא שב ולמד את העובדות

34
יאיר בן משה

הגורם מספר אחת לסכנות האוקולוגיות הינו צריכת הייתר של העשירים. הנזקים האקולוגיים שמייצרת נפש אמריקאית אחת, הינם עשרות מונים יותר מהנזקים של תושבי מונגוליה או טיבט.
תופעה זו של צריכת ייתר בזבזנית המתקיימת בשפע אצל השמאלנים העשירים, כמעט ואינה מתקיימת אצל העניים, והחרדים כאמור הם המגזר העני ביותר בעמנו, וצריכתם - ומכאן גם נזקיהם היא בהתאם.
להבדיל מגישתך של "השמדת עם" או "הקטנת ריבוי אנושי", הגישה הנכונה היא הקטנת היקף הצריכה לנפש, לא הקטנת נפשות הצרכנים.

למניעת ספקות, הקיבוצים הם אכן סיפור הצלחה, הם קיבלו אדמות, מים, השקעות, כוח אדם זול, זכויות תיירות, הקלות במס, סובסידיה ישירה ועקיפה, בהיקפים שלא היה כדוגמתם מאז הפיאודליזם. ובמקביל יצרו מחסור והרעבה אצל מי "שאינו משלנו".
תופעה זו של רעב לבית צמוד קרקע עם קצת דשא ונדנדה לילד אצל הציבור הרחב בארצנו, הביא לכך שרבים מוכנים לשלם אתנן גבוה כדי לזכות ולו בחלקיק מזכויות הפיאודל.
היקף השקעות המדינה בקיבוצנים הן בהקמת התעשייה והן בשמיטת חובות של תעשייה שנכשלה הינו עצום. ומצב זה של השקעות עתק, חוסר סיכון אמיתי, וכוח אדם זר וזול, ומניעת תחרות באמצעים בירוקרטיים ותפירת חוקים ספציפית למענם, הביא לכך שלמרות כשלונות הניהול הרבים והשחיתות והבזבוז, התעשייה הקיבוצית משגשגת ברובה.
אך אם הממן העצום וזכויות הייתר היו מופנות כלפי המגזר הפרטי, הצלחת העסקים היתה גדולה פי כמה.
ולראייה, כמעט כל העסקים המוצלחים בקיבוצים מופעלים למעשה ע"י קבלנים חיצוניים, הם המפעילים את הבריכה, אולם האירועים, בתי המלון, תחנות הדלק, מרכזי המסחר וכדומה. שטחי המרעה מושכרים לקבלן הערבי, והלולים הישנים למחסנים לחברת נייר הטואלט או סוחרי המזרונים. הקיבוץ פשוט "גוזר קופונים". ואכן בתחום זה, כפי שציינת נכון הם עושים זאת "במידה שעולה משמעותית על חלקם באוכלוסיה".

גם אם היו לקיבוצים "זכות אבות" בשל סבלם לכאורה בימי קדם, הרי אתה עצמך מעיד שלמרות שנולדת בקיבוץ והוריך משם, אינך זכאי לרבע דונם או חצי מתבן. ובריכת שחיה בשל כך. אך אחרים, שהוריהם לא "סללו קדחת או ייבשו כבישים" שהצטרפו זה מכבר לקיבוץ, הם הזוכים לקרקע חינם ומים חינם, והגנה מפני תוצרת חקלאית מתחרה, וזכות להעסיק תאילנדים, והקלות במס הכנסה, במחירי בנייה, במע"מ וביטוח לאומי, וזכות להקמת בית ספר פרטי, והזכות לגדר סביב בתיהם הטובלים בירק ועמדת שומר שתמנע כניסת ערבים ומרוקאים רחמנא ליצלן.

אם ייאסר ערפאת אינו המופת שלך, הרי הוא אמר את ששמעון פרס אמר בעצם, ואולי החתרן הבלתי נלאה הוא כן המופת שלך. ואני לא הבאתי את הזהרתו של נתניהו מפני הסתת והסטת השמאל והערבים כהוכחה לנושא הדמוגרפי, אלא את ההיענות של הציבור הפרו-יהודי לקריאתו, כהוכחה לכך שגם בציבור הנאמן יש רבים הרואים בנושא הדמוגרפי סכנה של אמת. משמע גישה זו משותפת לכל הזרמים העיקריים באוכלוסיה. גם ערפאת ופרס מצד אחד. וגם נתניהו והיהודים מצד שני.

בקטע הקודם כמעט הצלחת להתגבר על נטייתך הילדותית לתקוף אישית, ואפילו וויתרת על "התחת השמן שלך". אך השמאלנות ידה גברה עליך ושוב נגררת לביטויים מתחום בתי השימוש - אכן אתה שמאלן אמיתי הן בתוכן והן בסגנון. חבל

    35
    aranse

    אם היית טורח ללמוד משהו במקום לתחמן את דרכך לתואר אז היית יודע שאיזון, אקולוגי ובכלל, משיגים על ידי יעול תהליכים, פיתוח חומרים ואין סוף דרכים אחרות שמי שבאמת למד הנדסה אמור לדעת אותם כמובן מאליו,
    השפע הוא לא הבעייה, כמו שנאמר גם בכתבה כאן, השפע הוא הפתרון,
    אבל לא במקרה מנהיג הפשיזם היהודי, ביבי, הוא גם מפורסם כאדם הכי קמצן ביקום, כי חלק בלתי נמנע מתפישת העולם של הרוע נובע ומתבטא כעצירות, שכלית רגשית ויצירתית, במקום ליצור דברים חדשים שומרים את הישן, מה שגם מתבטא בסגידתך לצורות חיים שלא השתנו כבר מאות רבות של שנים.
    מבחינתך הכי טוב זה לחזור להיות קופים (בשבילך זה אפילו לא חזרה) כי הם הרי אפילו לא מזהמים את האוויר.
    בהקשר הזה הזכרתי השמדת עם כפתרון שהולם את תפישתך
    שכאמור מבוססת, ולא במקרה, על נסיגה,על אמונה בחוסר התפתחות, כתשובה הנכונה לבעיות הקיום, ועמדה זו מהווה חלק הכי מובהק מהפשיזם הרצחני והגזעני מאז ומעולם ( יש אומרים שזה פשוט ביטוי של בעייה נפשית, חוסר יכולת להתבגר או משהו כזה)

    הקיבוצים הם לא חלום של בית וגינה, הם ישוב חקלאי, וישוב חקלאי מטבעו לשבת על אדמה ( אין ברירה אלא לחזור להסביר לך את המושגים הכי בסיסיים למרות שברור שאם לא הבנת אותם עד עתה כנראה שלא תבין אותם לעולם)

    הם קיבלו עזרה, ולמה לא, הם עשו עבודה חלוצית מדהימה והקימו את המדינה, במו ידיהם, והפריחו את השממה ויבשו את הביצות ואני לא יודע מה, רובם יושבים על הגבולות, הם קבעו את הגבולות בדמם, ורק מיעוט מבוטל מהם יושב במרכז הארץ, והוא התיישב שם כשהמקום עוד לא היה מרכז בכלל (שוב, לא במפתיע, אתה מדגים את הקשר הבלתי נמנע והמכוער בין בורות מחרידה לשנאה)

    אתה פשוט זיין שכל, רוב מוחלט ועצום של מפעלי התעשייה והיוזמות הקיבוציות מופעל בידי הקיבוץ ושייך לקיבוץ, ואני מתייחס אליך רק בגלל שאתה מייצג מובהק של אחת התופעות הכי מצחינות במדינה, כי באופן אישי אינך ראוי ליחס בכלל.

    בניגוד לך אדוני הקמצן והרע לב נורא עיני אינה צרה באחרים
    ואם בנים של ממשיכים, של דור שני ושלישי ורביעי לקיבוצניקים, מקבלים מה שאני כבן של דור המייסדים לא מקבל אז מבחינתי בשמחה ושיהיה להם בכיף, הם זכאים לזה בדיוק כמו שכל עירוני זכאי לרשת את הדירה של הוריו, או שגם זה מפריע לך ?
    כנראה שלא, מה ?

    הקיבוצים מונעים כניסה של מרוקאים וערבים ?
    כשהייתי ילד הייננו עושים חילופים ומארחים ערבים אצלו ומתארחים אצלם
    תעשה לעצמך טובה ותוציא ולו לרגע אחד את הראש מהתחת שלך ותנשום

    גם שימון הוא לא המופת שלי
    אני לא מחפש אנשי מופת
    אני, בניגוד לך, אדם שמסוגל לחשוב לבד

    הדבר היחיד שהענות הציבור להסתה של נתניהו אומר זה שיש במדינה יותר מדי בבונים ובהמות כמוך
    וזו בעייה מאוד קשה
    הכי

36
יאיר בן משה

לחנן
הייתי רוצה לענות לך, אך הניסוח של דבריך אינו בהיר. מעבר לעובדה שאתה מכנה אותי "בור", וניכרת מידת זעם על הפגיעה בפרה הקדושה הקיבוצנית, לא ברור לי מה שאלתך.
בארצנו מחירי הקרקע הם גבוהים, שליטת הקיבוצן הממוצע על עשרות ומאות דונמים הופכת אותו למעשה לעשיר מופלג, גם אם אין הדבר מתבטא ביאכטה או במטוס פרטי.
היכולת לקבוע "מי לא יהיה השכן שלך" יש לה ערך עצום בחברתנו השסועה עם האויב מבית. זכות זו קיימת אצל הערבים והקיבוצנים. וערכה גבוה משל ווילה רב מפלסית

37
יאיר בן משה

כמובן שאפשר למחזר בקבוקי פלסטיק, לנצל מחדש חומרי בניה, ולהתיך מכוניות שהתיישנו. אך הקטנת הצריכה היא הדרך היעילה והנכונה יותר. וכיום עיקר הצריכה בעולמנו מבוצעת ע"י האוכלוסיה העשירה והשבעה. וכאן יש לבצע את השינוי הנכון.
בלי קשר לנושא הקיבוצנים או החרדים. נושא הקטנת הצריכה לנפש היא הבשורה האקולוגית החשובה ביותר - הספר "קטן זה יפה" שפורסם לפני כעשרים שנה מבסס תפיסה זו, וכך גם ממשיכיו המודרניים.

אני אדם מודרני, איני סוגד לעבר. אך לעיתים, דברים ישנים הם בעלי ערך ותועלת עכשווים ועתידיים, ולעיתים הם מכשול ונזק.
התפיסה הנושנה של "נלבישך בשמלת בטון ומלט" מתגלה כאסון אקולוגי - ראה גם "ייבוש החולה". אך לעומת זאת הציווי העתיק של "כבד את אביך ואת אמך", וחשיבות הספר וההגות מתגלים כבעלי ערך נוכחי ועתידי.
הדת הקומוניסטית שקראה להרס האינטלקטואליזם ולשיעבוד האדם בעמל החרושת ובפלחה, מתבררת כפגיעה חברתית איומה. ולעומתה הדרך הקדומה של הציווי לעזרה לאלמנה וליתום, סיוע לדל והגמ"ח מתגלה כדרך הנכונה והמועילה לעזרה לזולת הנזקק.

קרה, וערכי הסוציאליזם והקומוניזם בהם דבקו אותם גוזלי הקרקע המסובסדים בארצנו התגלו כאסון חברתי והביאו לפשיטת רגל ויד, ובעצם גם פשיטת עור. וגם אותם שתלו על מגדל המים את הדגל האדום, ויתרו עליו והיום הם מניפים את דגל אש"ף או דגל "הגאווה".
ואילו ערכים אחרים, בהם דבקו בעלי האמונה, ממשיכים ותקפים והפכו לנכסי צאן ברזל וכוחם עולה ופורח ומציל את נפשותינו.

אתה צודק כמובן, אותם "מפעלי תעשייה" בהם ההשקעה ההונית היא גבוהה וקיבלו תמיכה רבה מאוצר המדינה, נשארו ברובם בידי הקיבוצים, או שנמכרו לחברות גדולות. אך אותם עסקים (שהם הרוב) בהם הכשרון והיוזמה הם העיקר, המסירות והנכונות למאמץ, הם שמופעלים ע"י קבלנים פרטים.

תפקיד הגדר אינו למנוע כניסת ערבים או מרוקאים במשך היום, לצורך עבודה או שטיפת מוח פוליטית. תפקיד הגדר הוא למנוע כניסתם כבעלי בתים בישוב.
זכות זו שאסורה על מי שגר בעומר או להבים, מותרת ומוקנית למי שמתגורר בדביר או בלהב. זכות זו של חיים ללא אויבים בשכונה שאסורה על תושבי קרית שמונה, או קריית ארבע, מותרת ומעודדת אצל תושבי מעלה החמישה או גבעת השלושה

לדעתי אין טעם להמשך הדיון, אינך מסוגל להתווכח בלי "תוציא את הראש מהתחת", או "בהמות ובבונים כמוך". זה אינו סגנון שמתאים לפורום הנוכחי, וחבל שאתה מזהם את האכסניה שניתנה לנו

ברור לי שאתה ודומיך מתקשים להודות בעובדה המפתיעה שדווקא דרך הקיבוצנים עליה הירבו משוררי השמאל לשורר היא הטפילית, ואילו דרכם של החרדים שנואי נפשכם היא הנכונה והמועילה . אך קושי זה שלכם אין פירושו שאני בור, או שהאוניברסיטה שלי היא מושחתת ופושעת.
אך מאחר וכדרך שמאלנים מימים ימימה אינך מסוגל לקיים דיון בלי גידופים וירידה מתחת לחגורה, עדיף לחדול מהדיון.

    38
    aranse

    כצפוי אתה מתייחס רק למצוי תוך התעלמות גמורה מהדרך היחידה לשיווי משקל אמיתי עם הסביבה שזו יצירה והמצאה של דבר שעדיין לא נמצא.

    זה שלפיתוח מואץ יש מחיר ונעשו בו שגיאות לא אומר שצריך לוותר על פיתוח בכלל,
    צריך לעשות אותו בצורה יותר משוכללת ורגישה ויצירתית,
    במקום זה אתה בוחר לחזור לחוסר מעש ולתפילה,
    וגם ברור לגמרי למה.

    הקטנת הצריכה היא חלק מהפתרון, בוודאי לא החלק שמבטל את הצורך בפיתוח יכולות יצור טובות יותר.

    השמאל הסוציאיליסטי שהקים ובנה את הארץ למרות אנשים ייסד כאן מוסדות השכלה מהמובילים בעולם, ורשת ערבות הדדית שהיא הפתרון המודרני לצורך לתמוך בחלש, את הדברים האלה והאחרים הימין המסורתי שבו אתה מאמין מפורר והורס כבר במשך שנים,
    מוסרית, כלכלית, הנדסית... גמילות חסדים מהווה פרקטיקה נחותה בכל פרמטר מהדרך שבה דמוקרטיות ממסדות ערבות הדדית.

    לא יודע מה עניינו של הקומוניזם לכאן אבל כבוד לעבודה ולפועל אינם ערך נפסד ולתאר דווקא את החרדים שבכלל לא לומדים מקצועות ליבה כמי שמקדמים הגות והשכלה נשמע בדיוק כמו כל דבר אחר שאתה כותב, טמטום מוחלט שאין בינו ובין העובדות שום דבר שדומה לקשר

    למזלי ולמזלה של המדינה הורי לא כיבדו את הוריהם אחרת הם לא היו זונחים את הדת על מנת להצטרף לתנועה ציונית
    התפתחות, שכמו שעולה מכל דבריך היה הדבר שהכי מפחיד אותך, כוללת מרכיב הכרחי של מרד בקיים, מי שלא מסוגל למרוד בערכי הוריו הוא אדם חסר ערך,

    ערכי הסוציאליזם בנו את המדינה הזאת שה"ערכים" שלך הורסים את מה שנבנה
    לתרום אתה לא מסוגל ולכן אתה מתרכז בהרס

    מדינה משקיעה בתעשיה וחקלאות, זה אחד מתפקידיה, ולתאר את כל הקיבוצניקים כחסרי כשרון ויוזמה זה מנוול בדיוק כמו כל דבר שיוצא מהפה שלך
    אז אתה מקפיד לדבר בשפה יפה אבל עדיין לא הצלחת להוציא מהפה שלך ולו דבר אחד שאינו כיעור ושנאה וטיפשות ובורות אין סופית
    והבעייה שיש במדינה הזאת יותר מדי כמוך
    יבבנים מקצועים שלא יודעים לעשות כלום ולא רוצים ולא מסוגלים ללמוד לעשות כלום ולכן את כל תסכולם הם מוציאים על המיעוט שבכל זאת מנסה לעשות משהו

    אם לא היית בור ועם ארץ היית יודע שקיבוץ, בניגוד לעומר, זה קואופרטיב, גוף עסקי, ישוב משפחתי שבו השטח הציבורי הוא גם פרטי, קהילה, ובדיוק כמו שאי אפשר לחייב אותך לקחת כשותף לעסק שלך כל אחד או להכניס לבית שלך כל אחד כך אי אפשר לחייב קיבוץ לקבל לשורותיו כל אחד

    אם תושבי קריית שמונה יכריזו על עצמם כקומונה, כקהילה שיתופית, וגם יקיימו את הכללים של קהילה כזאת אז זכותם לבחור את מי שגר תהיה זהה לחלוטין לזאת של הקיבוץ

    הקיבוצים שבנו תעשיה ויצרו חקלאות ושלחו את מיטב בניהם למות על הגנת המדינה הם הטפילים ואילו החרדים שלא עובדים ורק לוקחים כסף ולא מתגייסים לצבא הם אלה שתורמים למדינה ?
    ולדעתך זו עובדה ?
    לדעתי מדבריך עולה רק עובדה אחת ברורה, שאתה בור שטוף שנאה ושאינך יודע דבר ושאינך מסוגל ללמוד דבר מסיבה אחת פשוטה והיא שאתה בן אדם מאוד רע.

39
יאיר בן משה

תודה שוויתרת על "תחת, פיפי, קקה, חרא" בדיון, אני מניח שלא קל היה לך הדבר, כי הרי המשכת בתקיפה אישית נגדי. אך מאחר ובדבריך היו גם התייחסויות עינייניות הריני עונה לכל דבר ועניין.

אני תומך בפיתוח ובהמצאה, תומך בהתקדמות ושכלול. אך טוען שבשל התקדמות זו שבוצעה עד עתה, יש הגיון רב לשמר ולעודד את דרכם של החרדים.
הם כאמור גם לפי דבריך צרכנים קטנים לנפש. ולכך תרומה אקולוגית חשובה.
הם מתרבים בשפע, ולכך תרומה עצומה בקלפי, במניעת הקמת ממשלת טיבי גלאון שפירושה חיסול ישראל
הם בחלקם הגדול נמנעים מלבזוז את תקציב הבטחון ואינם מתגייסים לצבא, ובכך הם מותירים בדל תקציב לשיכלול ושיפור הטכנולוגי.
הם בחלקם הגדול מעדיפיים להסתפק במועט בהיבט החומרני ונמנעים מלבזוז את מקומות התעסוקה המועילה שאולי עוד נותרו. ובכך מותירים לחילוני זה "שאין לו אלוהים" וזקוק לקריירה והתרוצצות כטעם החיים את מקומות התעסוקה ומקטינים את סיכוני האבטלה עבורו. אבטלה שפירושה במקרים רבים תסכול ומרמור, תחושת דלות ערך, ומכאן לאלכהוליזם ופשיעה ואלימות במשפחה המרחק קצר.
המנעותם של החרדים מלעוט על מקומות התעסוקה מקטינה את ניפוח המנגנון הציבורי וסרבולו, מקטינה את הוצאות המשק, ומראה את הכיוון הנכון להווה ולעתיד

כפי שציינתי בדברי מספר פעמים, וכפי שאתה צווח בכעס, אכן היו תקופות בהן גישת החרדים היתה מוטעית ומכשילה. בימים בהם היה צורך בחורש וזורע. בימים בהם היה צורך באוחזי קלשון וחרמש. (או פטיש ומגל - לטעמך). ובימים בהם היה צורך למרוד בהמתנה למשיח ולקום ולהקים את המדינה לעם היהודי.
אך כאמור תקופות אלו עברו מן העולם. לכן יש לכבד ולהשקיע במי שדרכו הנוכחית והעתידית היא מועילה. ולא במי שלכאורה היתה תועלת בדרכו בימי "אנו באנו ארצה", "ועוד יחזור על ארבע אל הרפת"
כן התופעה הקיבוצנית כמו כל התופעות הסוציאליסטיות בעולמנו נכשלה באופן חרוץ. וכפי שרוסיה ויתרה על ערכיה הקומוניסטיים והפכה להיות עולם של פשע ושוחד וכשלון. כך נסוגה וברחה התנועה הקיבוצית מכל ערכיה וגבורתה. והפכה להיות אוסף של סרסורי נדל"ן וזכויות מקרקעין ומשעבדי עבודה זרה.
תרומתה של רוסיה למאבק בנאציזם בזמנו אכן היתה חשובה וגורלית, אך אין הדבר מזכה אותה מחטא הגולאגים וההרעבה, סיביר והאפלייה והרדיפה אחרי בעלי דעה שונה.
מבחינה זו השמאל והקיבוץ בארצנו אינו שונה, גם אם היו לו תרומות בתקופות בהן נהג כציוני, אין הדבר מזכה אותו מוסרית להמשיך ולמצוץ את משמני הארץ ואוצרותיה לעד.

אתה כמובן צודק, החוק הוותיק שעדיין קיים בארצנו משמעותו היא שאם תושבי קריית שמונה יכריזו על עצמם כקומונה = קיבוץ, הם ישלמו פחות מסים, פחות ביטוח לאומי, פחות מע"מ. הם יקבלו מים בזול וקרקע בחינם ובשפע. התוצרת שלהם תוגן במכסי מגן מפני תוצרת מתחרה. ותהיה להם זכות לבית ספר פרטי, לגדר ולשער וסלקציה ומניעת כניסת אויבים למגורים בשכונתם.
וזו בדיוק הטענה שלי. החוק בארצנו מפלה לרעה ארגונים ואנשים שאינם מאוגדים לפי רוח השמאל. ואכן השפע והרווחה והסבסוד והנזק שגורמים הקיבוצנים, הינם מנת חלקם בלבד, ושאר הציבור שלא מצדיע לסטאלין או יאסר, משלם את המחיר הכבד. בבואו לקנות בסופרמרקט, בתשלומו עבור המים לאמבטיה, בבואו לקנות דירה, או אפילו בעת רצונו לשוט באבוב על הירדן ויובליו.

יש לנו דעות שונות. אך דעתי השונה אינה נובעת מבורות כפי שאתה מרבה להאשים אותי, אלא דווקא מידע רב - זה במידה רבה תחום עיסוקי ויש לי נגישות לנתוני אמת וחומר מחקרי רב
הרקע לויכוח ביננו אינו עובדתי, אלא אידאולוגי = פרקטי. כפי שאני יכול להצדיע לגבורת ויוזמת ממציאי הדווידקה למשל, אך יודע שזו שטות להמשיך לסבסד ולדרוש להמשיך לייצר את המרגמה המרעישה והמסוכנת גם כיום. והריני מבקש להעדיף מל"טים ומערכות לייזר יעילות פי כמה. כך זו אווילות להמשיך לדרוש לסבסד שמאלנים רובצי קרקעות ומעלי גירה ויונקי טוב הארץ. ויש להעדיף את המגזר שתרומתו העכשווית והעתידית גדולות פי כמה.

זה תמצית ההבדל, אני מסתכל קדימה, אל הקידמה. ומסרב לאפשר לדעות העבשות של הסוציאליזם ומתפרנסיו הסחטניים להמשיך ולשטוף את מוחי. אני מסתכל קדימה ומגלה (להפתעתי במידה רבה), שהנה דווקא החרדים, שדעותיהם נוצקו אלפי שנים לפני הסוציאליזם פושט הרגל והעור, בשורתם העתיקה היא היעילה והנכונה לצרכי התקופה. ולכן יש לעודד ולהגדיל ולהרחיב ולפצות את המגזר שדרכו היא הנכונה והיא העתיד והצדק.

הערת אגב, אתה צודק בציינך שמערכות סיוע חברתי לחלש ולעני התקדמו והפכו עם השנים למערכת ממשלתית מרכזית. אך היום אנו יודעים שדרך זו היא אמנם מודרנית, אך היא בזבזנית, מתנכרת, ופוגעת באדם הפשוט כמו גם במערכת הכלכלית חברתית בכללותה. (ראה הגידול החד בשיעור מקבלי הסיוע תחת משטר אובמה למשל = ובמקביל הרס המערכות החברתיות, משפחה, פשיעה, הורות וכדומה).
יותר ויותר עובדים סוציאליים מבקשים להחזיר את הנושא אל הקהילה הקטנה, אל ההיכרות האישית, אל היחסים בין אדם לשכנו במקום בין הנזקק לפקיד.
גם מבחינה זו דרכם העתיקה של החרדים מתגלה כתשובה יעילה ומועילה פי כמה מאשר הגישה הסוציאליסטית ריכוזית הפושה בעולמנו.

ושוב, נסה לכתוב ללא התקפה אישית, אני מאמין שאתה יכול לעשות כך חרף הרקע האידאולוגי שלך. בהצלחה

    40
    aranse

    יאיר, בהקשר של הדיון המורכב שהמאמר הזה פותח ההערות שלך הכי מחטיאות את העיקר,
    כי קיום ללא עבודה כקיום משמעותי לא יכול להתרחש במציאות ערכית חרדית
    להפך
    ההפרדה שהחרדים מיישמים בין הגות לפעולה חוסמת לחלוטין את האפשרות לקיום משמעותי ללא עבודה
    והכי

    ברור לחלוטין למה התפישות הפשסיטיות שלך ושל כמותך מעוורות אותך לעובדה הכי חשובה הזאת

    אתה מדבר על תעסוקה במונחים של שפע ומחסור אבל קיום ללא עבודה, כמו שגם הוסבר במאמר הזה ובאחרים, מבוסס על דיאלקטיקה שונה לחלוטין, אם לא ממש הפוכה, על זאת של שפע, שזה דבר שונה לגמרי ממה שאתה מקשקש.

    כשהיה צריך לעבוד וללחום החרדים לא עבדו ולא נלחמו
    היום כשהצורך הזה פוחת הם גם לא עובדים ולא נלחמים
    מדובר בציבור שלא רלוונטי לכלום
    שלא משתנה
    שלא מתפתח
    כמוהו כאבן המושלכת בשדה

    כצפוי לא הבנת מילה מהטיעון שלי
    כי כולך פלגנות והסתה
    החוק לא מעדיף את האידאולוגיה של השמאל
    החוק אומר שאם אתה חי בקהילה, שכמוה כמשפחה נפרדת, ובשיתוף, הגיוני שתהיה זכאי לבחור מי נכנס אליך הבייתה ומי נוטל חלק שווה בעסקיך
    כשאני עובר לגור בשכונה בקריית שמונה אני לא הופך אוטומטית לשותף של כל בעלי העסקים שגרים שם
    אני לא הופך אוטומטית לבין המשפחה שלהם
    בקיבוץ, בקהילה שיתופית, זה אחרת
    תעשה לעצמך טובה ותמצא מבוגר שיסביר לך את הדברים האלה כי אתה מה זה מביך את עצמך שחבל על הזמן

    דעתך השונה, במקרה זה כמו באחרים, נובעת רק מבורות, ובורות, כמו שהראיס שלך יודע , וגם יודע לנצל, הופכת אנשים לקלים להסתה לשנאה, וכל זה למען החזירות האגואיסטית של אלה שמתעלקים עליהם

    אף אחד לא דורש ממך להצדיע לגבורת ויוזמת ממציאי הדווידקה
    זה אתה ורק אתה שסוגד לתבניות העבר
    להפך
    אתה מתבקש להבין שתבניות משתנות
    שמה שהיה פעם לא סביר היום
    ושאקולוגיה מקדמים לא בעזרת הטפה לעוני ומחסור אלא בעזרת יעול ניהול המשאבים והיצור

    מי שמהלל את החרדים כמופת שיש לשאוף אליו אינו מבדיל בין קדימה לאחורה ובין טוב לרע
    זה בטוח
    כלום אינך שם לב לסתירה שבדבריך שמצד אחד את מתייהר לייצג את הקידמה ומצד שני טוען שהחרדים הם עדיפים כי הם היו כאן עוד לפני הסוציאליסטים
    אנסה לעזור לך
    קידמה אין פירושה העדפת העבר
    הבנת ?
    אני בטוח שלא

    נכון שמערכת הסעד המודרנית סובלת מתחלואים כמו ניכור ותחושה של תיעוש רגשי אבל גם כאן הדרך לשפר אותה לא עוברת דרך חזרה לפרקטיקות של קיבוץ נדבות אלא דווקא שימוש באמצעים מודרנים ומתקדמים יותר, כמו שיתוף ברשת ומיחשוב, על מנת להחזיר אליה את הגוון האישי והיחודי

    האישיות שלך היא חלק מהנושא
    ולכן ההתייחסות למידה שבה אתה מטומטם ורע לב היא עניינית לחלוטין

41
יאיר בן משה

הטכנולוגיה התפתחה, ותוך תקופה קצרה חוסלו עיקר הלוויתנים. והדגה בים ובנחלים נפגעה קשות.
כתגובה לכך אמריקה המודרנית אסרה על שימוש בכלים משוכללים ויעילים כמכמורות וחומרי נפץ לצורך דיג. והוא מותר רק באמצעים "נושנים - עתיקים" כמו חכה עם פתיון בודד. (לכאורה עבור ההדיוט מדובר "בהליכה אחורה" אך למעשה מדובר בקידמה אמיתית.

מרבית יערות העולם נמצאים בסכנת חיסול בשל הכריתה המסיבית, באמצעים משוכללים המחסלים שטחים ענקיים. לכן ברוב שטחי ארה"ב שיטה יעילה זו נאסרה. וכיום מותרת בעיקר "כריתה בררנית" של עצים בודדים.

שכלול אמצעי הריסוס וההדברה הביאו לכך שהחקלאות המודרנית הפכה עד לא מזמן לרעילה הן לקרקע ולסביבה והן למשתמשים בפירותיה. לכן אמריקה המודרנית מחפשת לחזור לשיטות העתיקות של "פארמה קלצר" ותרנגולות וביצי חופש, ומזון אורגני.

לכאורה יכולנו לנגח את האמיש או הקוויקרים בארה"ב שלא אצו רצו אחרי השכלולים. אך במבט לאחור, ובעיקר במבט קדימה אנו מגלים ששיטות העיבוד והגידול שלהם הנושנות "הפרימיטיביות" לכאורה הן כיום מודל לחיקוי. ומופת לדרך חיים נכונה עם הסביבה.

כך הוא גם לגבי החרדים. הם לא אצו רצו להשתנות עם חילופי האופנות. הם דבקים בדרכם העתיקה. והנה בדרך מקרה, בהפתעה, מתבררת דרכם כנכונה ויעילה וטובה ומודל נכון לחיקוי.

החרדים הם שמשדרים את האיזון הנכון לתקופתנו ולעתיד בין האילוץ לעבוד לבין תרבות ההגות. הם המציגים את השילוב הנכון של אנושיות חברתית וסיוע לדל ולאביון. הם המגשימים את איכות החיים וערכם עם הסתפקות במועט במובן החומרני לבין הרס משאבי כדור הארץ ומשיסת אוצרותיו.

כפי שציינתי בפירוט וכפי שכתבת בכעס, "הם לא משתנים" ואכן כך. להבדיל מהתנועה הקיבוצית שעברה מאידאולוגיה של הסתפקות במועט ויחסי אנוש חמים, לכיוון של צרכנות גבוהה ופשיטת רגל חברתית. תנועה שעברה מציונות והתיישבות פעילה, והפכה לגוף אנטישמי שונא יהודים ועוקר ישוביהם.

אכן החרדים "קפואים" במשנתם. הם האמינו בזכותנו על הארץ לפני ברל כצנלסון, והמשיכו להאמין ולפעול למען זאת בדרכם ללא הרף , גם כאשר משנתו של ברל נשכחה ודוכאה, ובמקומה קמה מורשת "שיכור הדור" ו"בצלם" אודי אדיב, וענונו ומהרשק עם המשור כורת העצים.

הטפה לצרכנות חומרנית נמוכה - והעדפת ערכי רוח על חומר, היא הדרך הנכונה והיעילה ביותר להקטנת הפגיעה האקולוגית ודלדול משאבי כדור הארץ וזיהומם. יש לעודד ולתמוך ולחקות את המגזר שמצליח בכך ומראה לנו את הכיוון הנכון.

אני מתנצל על מורכבות דברי, אכן היה קל לך יותר להבין אם הייתי כותב סיסמא פשוטה. "קדימה זה טוב, אחורה זה רע" אך לעיתים, כפי שליפא העגלון אומר "קצת פחות זה קצת יותר", "צריך למשוך במושכה וקצת לקחת חזרה"
והנה מתברר נוכח עינינו המשתאות, שערכי יהדות עתיקים זה טוב ונאה ומצליח. ואילו סוציאליזם של המאות האחרונות מתגלה כאסון והרס ומליונים מושמדים בסיביר ומליונים סובלים בארצנו, והכספית באגמי רוסיה מחסלת את הדגה, והשחיתות חוגגת שם כמו בשפיים ובגעש

    42
    aranse

    את התקורה הרעילה והבעייתית של הטכנולוגיה צריך ואפשר לפתור בעזרת הטכנולוגיה ולא בעזרת נסיגה לאחור
    לחזור לחרוש עם שוורים זה לא מה שיפתור את בעיות העולם
    אתה מציג את עצמך כאיש הקידמה אבל שוב ושוב מציב את האמיש והחרדים כפתרון ההולם לבעיות שהיא מציגה
    והיא מציגה בעיות
    אין חולק על כך
    אבל מי שמדמה בנפשו שהליכה לאחור זו הדרך להתמודד עם השאלות שההתפחות האנושית כופה עליו מוטב לו שיצטרף לדאע"ש כי גם הם "פותרים את הבעיות" בדיוק כמוך, ומאותן סיבות

    ללא המצאת הדשן וההדברה בעיית הרעב בעולם הייתה הופכת כבר מזמן לקטסטרופה שמאיימת על קיומו של המין האנושי כולו
    אבל אתה מהנדס ובאקדמיה לא מלמדים מהנדסים שום דבר על טכנולוגיה ומדעים
    כנראה

    אין לנו זכות על הארץ
    לאף אחד אין זכות על שום מקום
    יש לנו, כמו לכל בן אדם אחר, את הזכות, והחובה, לחיות ביושר ובכבוד הדדי ללא הבדלי מוצא ודת ולאום, ואת הזכות והחובה הזאת אנשים כמותך מסכנים, ולכן על כל אדם מוסרי להאבק בהם

43
יאיר בן משה

ולגבי הערתך לזכות הסלקציה והשער בשל "השיתוף העסקי" אין בה אמת
ולראייה גם תושבי "ההרחבות", שאינם שותפים עסקיים, כלולים בתוך הגדר, ועוברים סלקציה.
כמו כן אין זה נכון להציג זאת "כמשפחה גדולה", הקיבוצנים התנגדו להגדרה זו כי משמעותה גידול בגביית המסים מהם.
החוק נכתב ונקבע עבורם באופן פתלתל לפי "גודל הישוב" - מספר בתי האב" ולא לפי מידת השיתוף שבין חבריו.
מפא"י העבירה שורת חוקים המיועדים לסייע לפיאודלים הסוציאליסטים בעלי בריתה. ומעטים מעיזים להתבטא כנגד זכויות הייתר של ציבור מתנשא וטפילי זה.
הנה גם אני, שהעזתי לגעת בפרה הקדושה החולבת את כולנו, זוכה לביטויים מעליבים והתקפה אישית. ואלמלא הייתי מוגן באמצעות החשאיות של האינטרנט, קרוב לוודאי ששוב היה מתחדש הסזון ואולי היו גם מפעילים את "התותח הקדוש" או לפחות את השוטר האלים מעמונה.

    44
    aranse

    כי הם חלק מהקהילה, משתתפים בשמחות ובחגים כמו שאר המשפחה, לומדים ביחד עם הילדים.
    ברור שלא מדובר בהגדרה המסורתית של משפחה אבל בדיוק באותה מידה ברור שיש שוני מהותי בין קהילה בקיבוץ לבין שכונה

    החוק והכללים נקבעים לפי מידת השיתוף
    שוב ושוב ושוב אתה חושף שפשוט אף פעם אין לך ולו מיליונית מושג על מה אתה מדבר
    יש כללים ברורים להתאגדות שיתופית ולחיים קהילתים
    שמעוגנים וממוסדים לא על בסיס פוליטי כמו שאתה ממהר להסית אלא לפי רמת המעורבות והערבות התוך קהילתית

    וואו, אתה מזה חרא של בן אדם, קשה להאמין שחלאות כמוך עוד קיימות כאן,
    אנשים שחילצו במו זעתם ודמם, בתת תנאים, של מחלות ועבודה פיזית שאין מפרכת ממנה, וסכנות של קיום מבוסס בלב אוכלוסיה עויינת, אדמה והפכו אותה לפורחת ומניבה הם פאודלים,
    נראה לי שאני אפסיק לקלל אותך כי אין במילון שום קללה שמסוגלת לתאר זבל כמוך

    את האלימות תמיד הפעיל הימין, חד משמעית, ולא במקרה, כי היא תמיד באה מהתשתית הפסוודו רעיונית שאתה חושף כאן,
    בינתיים מי שרצח, גם ראש ממשלה, וגם מפגינים, וגם עוברי אורח תמימים, ומי שעסק ועוסק בטרור וכל קיומו מבוסס על עבריינות זה רק הימין ונציגיו המסואבים, המתנחבלים
    עובדה
    אבל עובדות לא מעניינות אותך
    ומסיבה טובה

45
יאיר בן משה

החוק שבא לעודד את התופעה הקיבוצנית בנוגע לזכות הסלקציה מתייחס לגודל הישוב ולא לאופיו. ולכן גם מושבים רשאים להפעיל שיטה זו. למרות שאינם שיתופיים ואין בהם שותפות עסקית או מבנה דמוי משפחתי. - סתם לידיעתך.

אני כמובן תומך במי שמתיישב בלב אוכלוסייה עוינת, והופך אותה לפורחת, ועל כן יבורכו כל היושבים בספר,ממודיעין עילית ועד סוסיא וביתר וקדומים.
אך אני מתנגד לתופעה בה לקבוצה קטנה ומתנשאת יש מאות אלפי דונם, ולשכן אפללו או אוחנה אין אפילו אישור להכנס לבריכת השחיה, וגם לא לרבע דונם לפרוש את השמיכה של התינוק שלו.
מצב בו השליט מחלק קרקעות לחביביו, בהיקפים עצומים. כתמורה על תמיכתו הפוליטית היא תופעה פיאודלית.
אירופה השכילה להתמרד ולשלול את התופעה, ועברה סדרה של מרידות ורפורמות אגררית. והעם הצליח להביא לכך שגם הנתינים קיבלו פיסת קרקע. כאן טרם הסתערו עם הקלשונים וטרם הופעלו הגילוטינות. ועצם הדרישה שמשהו מהאדמות שניתנו לחביבי מפא"י הלבנבנים יוחזר ויחולק גם לנתינים השחרחרים נתקלת בחומה בצורה של כנופיית המשפט ותומכיה מצד שמאל.

היה צפוי שתוך כמה קטעי כתיבה, תפעל כמו שמאלן נפוץ ותפעיל את "נשק יום הדין" - תרגיל השב"כ שהביא את פרס לראשות הממשלה (עיין ערך סרק סרק). ואכן לא אכזבת. לאחר הסדרה הנפוצה אצל השמאלן המצוי "פאשיזם, טפילים, חלאות, חארות, תחת שמן, דעא"ש, חומיניזם" תגיע גם לתרגיל יחסי הציבור בכיכר "שהצליח" ייתר על המידה, כי פרס והשמאל היה להם נסיון בנושא "תרגילים מסריחים". ממש כפי שהצליח תרגיל שריפת הרייכסטג בזמנו
הימין בארצנו הוא נחנח, ועדין. ולכן את האלימות תמיד הפעילו מצד שמאל. לעיתים השמאל עשה זאת באמצעות הקלגסים הגרמנים עם דגלם האדום. ולעיתים עשו זאת באמצעות השלטון הסובייטי שדיכא את היהודים והיהדות. השמאל גם השכיל להשתמש בתליינים הבריטים כדי לפגוע ביהודים הנאמנים לארצם. והיום השמאל מפעיל את הערבים מבית ומחוץ כדי להתנכל ליהודים.
וכמובן השמאל בכל העולם בעידודו של השמאל כאן פועל כדי לפגוע ביהודים וביהדות וביהודה.
הימין כגוף פוליטי לא עשה מאומה. אלטלנה לא השיבה אש. ובית המשפט נמנע מלשלוח לבית סוהר גם את הסדיסט השמאלני השוטר מעמונה.

אך פה ושם היו גם יהודים גאים, יהודים שלא הסכימו להתעללות. כך נהג יהושע בן נון שהתנחל בכל ארצנו, כך נהג שמשון ובהמשך גדעון וכך נהג יהודה המכבי, כך נהג בר כוכבא, חנה סנש, מרדכי אנילביץ , שצרנסקי וכך נהגו בודדים ממשיכיהם המודרניים . שהבינו שהמאבק אינו רק נגד היוונים אלא גם נגד המתיוונים.

הימין לצערי לא מפסיק את ההתעללות השמאלנית הבוגדנית, הימין לא מחסל את התופעה הטפילית הקיבוצנית, הוא משתף פעולה עם המשך הסבסוד והאפלייה.

מי ייתן ויקום לנו דור אחר, דור שיפעל למען העם היהודי. דור שידע להקיא מתוכנו את התופעה הבוגדנית המתישה והעוינת.

46
aranse

ממש לא, גם מושב מהווה קהילה סגורה וגם בו מתקיימת רמה שלא מתקיימת במקום אחר של שיתוף במשאבים וגישות יחודיות להקצאת מקורות.

הדוגמה שהבאת ממחישה בדיוק שאין נורא ממנו עד כמה הבסיס לגישתך הוא רקוב לחלוטין כי הנסיון לשחזר מעשי חלוצים מחוץ להקשר שלהם ומחוץ לזמן ולמקום שבו הם היו רלוונטים חייב להתממש ככיעור שאין רצחני ונבזי ולא אנושי ולא מוסרי ואנטי דתי ממנו.
כנראה שגם בגלל זה אינך מסוגל להבין שהטיעונים שלי לא נובעים מהצורך להעריץ את החלוצים על מעשיהם אלא מעובדה מאוד פשוטה ויבשה שמי שעיבד וגאל את האדמה במו ידיו לא אמור להיחשב כמי שגנב אותו או סיפסר בה או כפאודל.

כל מה שרקוב בגישתך, ובך, ובגישת הימין בכלל, מתמצה כנסיון הנואל לדבוק ולהעתיק את תבניות העבר, ככה לא יוצרים שינוי, ככה לא יוצרים שיווי משקל,
העתקה של חלוציות לא יכולה להיחשב כחלוציות אלא כפרודיה עליה כי חלוציות זו מעשה ראשוני אבל זדון ליבם של המתנחבלים כמובן שקשור ונובע מטמטומם המטורף, שהוא גם טמטומך

הבריכה היא שטח פרטי של הקיבוץ, גם לקיבוצניקים בדיוק כמו לך יש זכאות לשטח פרטי משלהם שבו הם ירגישו בטוחים עם האנשים המוכרים להם.

השליט לא חילק את האדמות לקיבוצים
המימשל של המדינה בהתהוות פעל בשיתוף עם תנועת ההתיישבות על מנת ליצור מדינה, ולא רק שאין לזה שום קשר לפאודליות אלא שזה הכי מנוגד לה
אולי בגלל שאתה מהנדס אתה לא יודע היסטוריה (בעצם גם הנדסה אתה לא יודע)

המרד בפאודליזם התמצה בסופו של דבר ליצירת זהות לאומית וגבולות לאומיים וזה בדיוק מה שהמדינה עשתה בעזרת הקיבוצים

אני עדיין מחכה שתכתוב ולו משהו שדומה ולו במקצת לעובדה
כנראה שאני אחכה לעד

ברור, פרס רצח את רבין, מציע שתיגש למיון, ומייד, כי עוד מעט זה יהיה מאוחר מדי בשבילך

וכשיהיה לך זמן תחפש ולו מאורע אחד שבו שמאלני רצח ימני על רקע פוליטי
ותשווה את המימצאים שלך( אפס) למספר הימנים שיושבים בכלא על טרור פוליטי ורצח על רקע פשיסטי

הדור שיקום לנו ידע להקיא אנשים כמותך מהחברה אחרת מדינת ישראל לא תשרוד

47
יאיר בן משה

ולגבי הקטע הקודם, אינני מציע לחרוש עם שוורים, אלא להיפך. אני מציע לחדול לסבסד את חורשי השוורים שבינתיים הפכו להיות משעבדי תאילנדים. לחדול לממן את הענף הכלכלי שהינו בלתי מתאים לארצנו ולעמנו.
חקלאות זקוקה לשלושה גורמים ראשיים. מים בזול ובשפע, קרקע זולה ובשפע, וידיים עובדות זולות. שלושת גורמים אלו אינם מתקיימים בארצנו, ולכן זה אבסורד להמשיך לממן את הפיאודלים הרובצים על קרקעות המדינה, ויש לחדול מאווילות נמשכת וותיקה זו ולהחזיר את הקרקע והמים לעם היהודי כולו. לעם הזקוק לקרקע כדי שיוכל להתגורר במחיר סביר ולא ילטוש עיניים לעבר ברלין ודומותיה.
תופעה זו של כניעה ללובי החקלאי וסחטנותו אינה רק בארצנו. חלק גדול מארצות העולם המערבי סובלות מייקור מלאכותי של המזון מחד וזיהום מים, קרקע ואויר בשל הריסוסים וכמובן ייקור הדיור והתחבורה. אך בארצנו מתחבר לכך גם הגורם הפוליטי המנסה לשחזר את ימי פריחת מורשת סטאלין הוותיקה. ודורש להמשיך לענות את העם בציון עבור אותה חונטה מתנשאת של העסקנים הפוליטיים משמאל

לדשן אכן היתה חשיבות רבה בעבר. כמו גם לברונזה. אך אווילות היא להמשיך לסבסד את מפזרי הריסוס ורעל הזרחן כדי להסתיר את נחיתותם הכלכלית. הטכנולוגיה התקדמה יש אוניות קירור מהירות ויעילות. וכפי שאפשר לייצא תוצרת חקלאית מישראל, אפשר ונכון פי כמה לייבא תוצרת זו לישראל. לאפשר לאיכר התאילנדי להשאר בכפרו שופע המים והקרקע עם משפחתו ולהביא הנה רק את הבננה. להביא את העיקר ולא את האיכר.
ואם מוטלת עלינו חובה להמשיך ולסבסד את הטפיל הקיבוצני, נכון לעשות זאת באמצעות ארגוני השמאל האנטישמיים החפצים בשירותיוץ הם ממילא משלמים הון רב עבור הבוגדנות השמאלנית, זה בהחלט יכול לפצות את הפיאודל על אובדן דמי הסירסור שהוא גובה עבור שיעבוד התאילנדי בשדה הגזול

48
יאיר בן משה

כפי שטענתי, השמאל למעט בזמן הסזון ואלטלנה לא רצח ימניים במו ידיו, הוא הפעיל ומפעיל את אויבי העם היהודי כדי שיבצעו זאת עבורו.
גם שמונת היהודים שנרצחו מאז שהשמאל הצליח לסחוט את שחרור אלפי המחבלים עבור החייל הרדום שלהם, גם הם לא נרצחו ישירות ע"י השמאל, הערבים ביצעו זאת בשליחותו.

ואכן בעוד הערבים משרתי השמאל משתחררים מהכלא, אוסרים שליחיו את הימניים שהעזו להתנגד לרצח העם שעושים בנו הנאצים הערבים וצודק עתה יהודים נאמנים רבים יושבים בכלא כאן, כפי שעשו ליהודים באירופה בתקופות שונות וברוסיה עד התקופה האחרונה.
די בכך שיהודי יתנגד למשל לגניבת ילדי העולים שבוצעה בזמן שלטון מפא"י (ע"ע ילדי תימן), כדי להושיבו בכלא לעשרות שנים.
וגם מתוך דבריך שלך עולה הטון המוכר של "איטבח אל יאהוד" כנגדי בשל דעותי הפרו-יהודיות המתנגדות לשלטון הפיאודליזם הסוציאליסטי.

ישיבה בכלא, במקרה שלנו, יותר מאשר מעידה על האסיר, מעידה על הסוהר. מעידה על שונאי היהודים, והיהדות שבתוכנו

49
מיכאל צ'פמן

היי, אני מאד מתעניין בציטוט הבא:
"ב-2013 חזו חוקרים מאוקספורד שהמכונות יוכלו לבצע מחצית מכל המשרות האמריקאיות תוך עשרים שנה. זוהי תחזית נועזת, אבל בכמה מקרים לפחות, נראה שהיא לא הייתה נועזת מספיק. לדוגמה, החוקרים אמרו שהפסיכולוגיה היא אחד המקצועות בעלי הסיכון הנמוך ביותר לעבור לידיהם של מחשבים. אבל חוקרים מסוימים טוענים כעת שאנשים כנים הרבה יותר בטיפול כשהם מאמינים שהם מספרים על צרותיהם למחשב, כי מכונות לא מסוגלות לשפוט אותם. כבר עכשיו, גוגל ו-WebMD עונים על שאלות מסוימות שבעבר הופנו למטפלים. זאת אינה הוכחה לכך שהפסיכולוגים ילכו בדרכם של פועלי הטקסטיל, אבל זה מראה באיזו קלות יכולים המחשבים לפלוש לתחומים שבעבר היה מקובל לחשוב שהם "לאנשים בלבד"."

את המאמר של אוקספורד אני מכיר. אבל האם יש רפרנס לתופעה הפסיכולוגית שמתוארת שלבני אדם יותר קל "לפתוח את לבם" בפני מחשב? ולנתונים לגבי השאלות שנשאלות בgoogle ו-WebMD?

50
השרייבר

לרוב התגובות לכתבות המצויינות של "אלכסון" מעניינות ושוות קריאה משום שהן מוסיפות נדבך נוסף של ידע וחוכמה אך חשוב מכך, אינן בהמיות, מעליבות ומבזות כתגובות רבות באתרים פופלריים אחרים.
והנה, האדונים aranse ובן משה החלו בדיון עקרוני ( אם כי לא מאוד רלוונטי לנושא הכתבה ) שגלש עד מהרה להתנצחות אישית והחלפת עלבונות. ואני שואל, אדונים נכבדים, במחילה מכבודכם, היכן כאן העניין לציבור ?
יואילו נא מפתחי התוכנות והאפליקציות למיניהן ויגישו לנו סעד בדמות פיתוח זירה בה יוכלו אדונים ( וגברות ) להתנצח בחדרי חדרים ביניהם ולחסוך מאיתנו, קוראי הטוקבקים, המחפשים מעט חוכמת המונים ורוממות רוח לאחר קריאה של שורות נהדרות אלו, את הרפש הדיגיטלי שהם מותירים אחריהם.
או במילים אחרות
Get a Room

51
אורדן

העבודה, כמו בית הספר ומערכת החינוך שמכינים את האזרח הצייתן, מבוססת על שליטה בנו, על העסקה כך שלא נוכל לחשוב. אולי המעבר יהיה מעבודה תחת סמכות לעבודה רשתית, מבוזרת, ופחות קשורה להישרדות שלנו. אבל בשביל זה יהיה צורך בשינוי עמוק של השיטה הפוליטית ושל המבנה הכלכלי מא' ועד ת'. לא בטוח שהשולטים בנו יסכימו...

54
עמי

בליל שטויות. קומוניסטי לגמרי.
הרי גם היום אין צורך בעובדים, האוכל והתרופות מיוצר על ידי אוטומטיים. מה צריך יותר?
אז זהו, שמה שעובר לרובוטים הופך להיות זול ודברים אחרים הופכים ליקרים יותר ולכן מעסיקים אותנו.
לייצר פלאפונים ומכוניות זה עבודה חיונית? זה מותרות.
מה שיפה באנושות באופן כללי היא היכולת להסתגל ולהשתנות. אנחנו לא סוסים שברגע שאין לנו עבודה יותר אנחנו אוכלים עשב ולא זזים...