הרצון החופשי, לאן?

בעידן מדעי כל כך, אסור לשכוח מה המדע לא מסוגל לפתור ולאילו שאלות אין לו תשובה
X זמן קריאה משוער: 18 דקות

אופייה של החשיבה המדעית המבוססת על עקרון הסיבתיות, וההתפתחויות המדעיות האדירות שאנו עדים להן, מעלים על הדעת את האפשרות כי באמצעות החשיבה המדעית נוכל לפתור גם סוגיות שנראות לנו כיום בלתי פתירות. זוהי תפישה דטרמיניסטית ביסודה – שלפיה בגילויים המדעיים טמון מענה גם לשאלות כגון חופש הרצון, או שגילויים אלה מייתרים את השאלה – והדוגלים בתפישה זו טוענים כי המדע מערער את הנחת קיומו של חופש הרצון, שהוא אשליה בלבד.

בניסיון לדון בשאלת חופש הרצון, יש לתהות: האם מדובר בשאלה שהיא פילוסופית במהותה, ולכן אין לה ולא יכולה להיות לה תשובה מדעית מוכחת?

האומנם? האם ניתן לטעון טענה כזאת מבלי שיש לנו מושג כלשהו על מהות התודעה ומהות החיים? השאלה האם האדם חופשי בבחירותיו, או כפוף לחוקיות סיבתית (כפי שטוען הדטרמיניזם המדעי), או לגורל (כפי שטוען הפטליזם), היא אחת הסוגיות שהעסיקו את הפילוסופיה בפרט ואת האנושות בכלל, לאורך הדורות. בניסיון לדון בשאלת חופש הרצון, יש לתהות: האם מדובר בשאלה שהיא פילוסופית במהותה, ולכן אין לה ולא יכולה להיות לה תשובה מדעית מוכחת? כך או כך, מאחר שגם דיונים פילוסופיים שאין בהם חיפוש מוצהר אחר הוכחות מדעיות אינם חייבים להתנהל תוך התעלמות מגילויים מדעיים, ניתן לחדד גם את הדיון השאלה זו באמצעות פנייה לגילויים מדעיים בתחומי הקוגניציה וחקר המוח.

מדי יום אנו עדים לגילויים מדעיים חשובים ופורצי דרך, המסירים מכשולים רבים שמנעו היכרות רחבה ומעמיקה יותר של העולם שבו אנו חיים. עולמו של האדם נפרש ממרחבים עצומים שמפרידים ביניהם מיליארדי שנות אור ועד ליחסים שבין החלקיקים הזעירים ביותר. המדע גם חשף בפניניו את נפלאות המוח והתהליכים הפיזיולוגיים המתרחשים במצבים קיומיים ותפקודיים שונים של האדם. עם זאת, לא כדאי שנשלה את עצמנו במחשבה שהמחקר המדעי יכול לפתור את כל הסוגיות במציאות האנושית, גם אלו שאינן כפופות לעקרון הסיבתיות של המחקר המדעי.

בחורה, כנפיים, מלאך

על כנפי הכבידה? תצלום: Designecologist

מכשירים כמו fMRI  (דימות תהודה מגנטי תפקודי) חושפים בפנינו את הפעילות החשמלית ברשתות הנוירונים; פיצוח הקוד הגנטי מאפשר לנו להבין את הסיבות למחלות גנטיות שונות, ואף לחולל שינויים גנטיים מרחיקי לכת. פריצות דרך בהבנת הפעילות החשמלית של נוירונים במוח ופיצוח הקוד הגנטי הן דוגמאות לאמצעים מדעיים העשויים לסייע בפענוח התודעה:המחשבות, הרגשות, התחושות, הזיכרונות והחלומות שלנו. יש חוקרים הטוענים שיש קשר ישיר, ולעיתים אפילו זהות, בין פעילות כימית-פיזיקלית ובין מצבי תודעה שונים. הם מציגים לדוגמה את השפעות של חומרים פסיכדליים, ובהם LSD, על מצבי תודעה, וגורסים שהפעילות הפיזיולוגית של הפרשת מוליכים עצביים (למשל, הורמונים) וסערות חשמליות במערכת העצבים, הם עצמם מצבי תודעה. מפתיע שאנשי מדע מתבטאים כך בלי שיש להם מושג מהי בעצם תודעה.

בתהליך קבלת החלטה קיימת השפעה של מוליכים עצביים (הורמונים) ושל תהליכים חשמליים שונים ברשת הנוירונים במוח – שאפשר לחקור אותם מדעית

מושג החופש, וחופש הרצון בכלל זה, חורג מתחום החקירה המדעית ועקרון הסיבתיות. עם זאת, נוכל לומר כי בתהליך של קבלת החלטה קיימת השפעה של מוליכים עצביים (הורמונים) ושל תהליכים חשמליים שונים ברשת הנוירונים במוח – שאפשר לחקור אותם מדעית. כמו כן, נוכל לאשר כי בו בזמן מתרחש גם תהליך תודעתי, אלא שהמדע טרם פענח את סוד מהותה של התודעה. לכן, בטרם נטען שהמדע מערער על מושג הרצון החופשי, שומה עלינו למפות את התהליכים – הן הפיזיולוגיים הן התודעתיים – שמביאים את האדם לידי החלטה, ובהתאם לכך, להסיק מה אפשר לחקור בכלים מדעיים, ומה חורג מתחום המחקר המדעי. כשמיפוי זה יהיה בידינו נוכל לשאול ביתר דיוק איפה וכיצד מתבטא חופש הרצון בתהליך קבלת ההחלטות.

דיון זה עשוי להיות רלוונטי הן עבור מי שמאמינים שההחלטות שאנו מקבלים הן פרי חופש הבחירה שלנו והן עבור המאמינים שהחלטותינו נכפות עלינו מתוקף חוקיות דטרמיניסטית, ולאמיתו של דבר, אין חופש בחירה. חשוב לוודא כי הדוברים בשני המחנות מדברים באותה שפה, באותם מונחים וכך למנוע אי-הבנות.

מהו רצון?

המידע שיש לנו על מהות התודעה ועל מהות החיים הוא הקובע את גבולות הדיון בסוגיית חופש הרצון, ומאחר שאין בידינו אלא סברות פילוסופיות, הרי מה שנגיד כאן לא יחרוג ממסגרת זו. במגבלות הללו נוכל לומר כי הרצון הוא, ככל הנראה, תכונה או יכולת מולדת שאפשר ליחסה לכל אדם מרגע לידתו. האדם אינו לומד לרצות. הרצון הוא מהותו הפנימית של האדם המלווה אותו בכל רגע בחייו ואפשר לומר שהוא האני הפנימי שלו.

הרצון, הקול הפנימי, הביטוי לאינטרס האישי של האדם, הוא שמחליט

הרצון, הקול הפנימי, הביטוי לאינטרס האישי של האדם, הוא שמחליט – כלומר הוא מנווט בין התכנים (יחידות משמעות, או "בדידים") שהוצמחו בתודעה בהשפעת גורמי הכוונה שונים (חושיים, רגשיים ושכליים) ומשקלל אותם – ועל יסוד שקלול זה הרצון מחליט. כדי שלשקלולים של הרצון תהיה השפעה על ההחלטות שאדם מקבל, ועל ההתנהגות הנובעת מהחלטות אלה, התכנים המשוקללים חייבים להיות משמעויות בתודעה. לפיכך התהליך מתרחש כולו בתודעה, ובמילים אחרות, הרצון אינו יכול להיות מנגנון פיזיולוגי-מכני שפועל באמצעות הפרשת חומרים וריאקציות פיזיולוגיות (כימיות או אחרות), מפני שתהליכים פיזיולוגיים כשלעצמם אינם משמעויות ואינם נמצאים בתודעה.

רחפן

אנחנו יותר מורכבים מכל שכלולינו. תצלום: ג'ושוע פולר

בין הבדידים שביניהם מנווט הרצון יש בדידים שמוצמחים בתודעה בהשפעת גירויים חושיים, יש כאלה שמוצמחים בהשפעת גורמי הכוונה רגשיים, ואחרים – בהשפעת גורמי הכוונה שכליים. הרצון משקלל את המשמעויות הללו והאדם פועל על פי הכרעות אלה. נציין כי כשם שתהליכים פיזיולוגיים, כמו גירויים חושיים, משפיעים על התודעה, המשמעויות שבתודעה עשויות, מצידן, להפעיל מנגנונים פיזיולוגיים. למשל, משמעות של דבר מהנה בתודעה, עשויה להביא להפעלת מנגנונים פיזיולוגיים שמפרישים סרוטונין.

השקלול בין נתונים שונים בתודעה, שעל פיו האדם מסיק מסקנות הנוגעות למצבו, ועל סמך זה מגיע לכלל החלטה, הוא היבט של כושר החשיבה. באמצעות כושר החשיבה אדם תופש גם את ממדי הזמן והמרחב, ועל בסיס הבדידים החשיבתיים הראשוניים של זמן ומרחב הוא תופש גם תנועה, מרחק ופרופורציה. למשל, הוא רואה מכונית ברצף של נקודות במרחב ובזמן ומסיק שהמכונית בתנועה.

כפי שאדם יכול לזכור שדבר מה היה בתנועה, כך הוא יכול להיזכר בתוצאות ההכרעות של הרצון בעניין מסוים

כושר החשיבה אינו פועל בעת השינה, וההבדל העיקרי בין חלום וזיכרון בעת שהאדם ער הוא היעדר הימצאות מודעת בזמן ובמרחב נוכחי, שקשורה לכושר החשיבה. ומאחר שהרצון הוא היבט של כושר החשיבה, הוא בא לידי ביטוי רק כשאדם ער. ההחלטה שמקבל הרצון הופכת ליחידת משמעות הניתנת לזכירה, או במילים אחרות, ההכרעה הרצונית הופכת בעצמה לבדיד, כזה שאפשר להיזכר בו בעתיד. כפי שאדם יכול לזכור שדבר מה היה בתנועה, כך הוא יכול להיזכר בתוצאות ההכרעות של הרצון בעניין מסוים. לדוגמה: עכשיו אני נמצא במקום כלשהו ורוצה גלידה בטעם מסוים; אני זוכר שאתמול הייתי במקום אחר ולא רציתי את אותה הגלידה. זיכרון זה, כמו זיכרון של כל תוכן אחר, שייך למאגר הידע המצטבר של האדם.

מובנים אחרים של הרצון

ההגדרות השונות של הרצון מחייבות הגדרה והבהרה:

1. הרצון מזוהה עם הרגשה או יצר – לעיתים הרצון מקושר לגורמי הכוונה רגשיים ולמשמעויות המתפתחות בהשפעתם. למשל, על אדם שעמד מול דוכן גלידות ולמרות רצונו, אינו קונה גלידה אומרים שעלה בידו להתגבר על רצונו העז לטעום גלידה; על אדם שנשאר בבית ללמוד כדי להצליח בבחינה, למרות רצונו העז לנסוע לבקר את חברתו, נאמר שהתגבר על רצונו לנסוע והחליט להישאר וללמוד. במקרים אלה ודומיהם אנו אומרים שאנשים "התגברו על רצונם". בשני מקרים אלה האדם התגבר על התכנים היצריים או הרגשיים שהיו לו.

2. הרצון מזוהה עם השכל – לעיתים מקשרים את הרצון דווקא עם גורמי הכוונה שכליים ועם המשמעויות המתפתחות בהשפעתם. למשל, על אותו אדם שעומד מול דוכן גלידות ונמנע מלאכול גלידה שהוא חפץ בה מאוד, נוכל לומר שיש לו כוח רצון חזק. הוא אינו מתפתה לאכול גלידה שעשויה להזיק לבריאותו. בכוח הרצון מתגבר על הנאות, תאוות ויצרים, "איזה הוא גיבור – הכובש את יצרו" אמרו חז"ל. אדם מתגבר על הרצון בכוח חשיבה רציונלית.

הטענה שלפיה כל החלטה מתקבלת אך ורק מרצון חופשי מביאה את סוגיית הבחירה החופשית לידי אבסורד

3. הרצון מזוהה עם כל החלטה שהתקבלה – יש המתייחסים לכל החלטה כאל ביטוי לרצונו של האדם. בין אם אדם החליט לאכול את הגלידה ובין אם החליט להימנע מאכילתה, הוא פעל על פי רצונו. זיהוי הרצון עם כל החלטה שהתקבלה מעקרלמעשה את הדיון בחופש הרצון. כל טענה על חופש רצון או היעדר חופש הרצון, העומדים מאחורי כל החלטה, יכולה להיות נכונה ובאותה מידה אבסורדית, כמו במקרה של אדם שהוכרח לעשות מעשה תחת איומי אקדח המכוון לראשו. אפשר לטעון שפעל מרצונו החופשי, שכן באותה מידה היה יכול להחליט להתנגד, במחיר סיכון חייו. הטענה שלפיה כל החלטה מתקבלת אך ורק מרצון חופשי מביאה את סוגיית הבחירה החופשית לידי אבסורד, מפני שאי-אפשר להצביע על נסיבות שכופות את התוצאה על האדם, ולא תהיה משמעות לאמירה שאדם נאלץ לעשות מעשה זה או אחר מסיבות שלא היו נתונות בידיו.

סיזיפוס והסלע מאת טיציאן

הענשת סיזיפוס, טיציאן (1548-1549), מוזיאון פראדו, מדריד. תצלום: ויקיפדיה

אולם עצם ההחלטה שהתקבלה אינה יכולה להיות הוכחה לקיומו או להיעדרו של רצון חופשי. השאלה היא האם בתהליך שהביא לאותה החלטה האדם היה בעל רצון חופשי, או שהיה כבול למידע שהיה לו באותו רגע, ולפיכך היה אנוס להכריע על פיו. כלומר, היה חייב לאמץ את המסקנה ההגיונית שנובעת מהנתונים כפי שהם בתודעתו באותו רגע.

בהקשר הנוכחי אני מתכוון בעיקר לרצון במובן של ה״אני״, או כושר החשיבה שבוחן את הנתונים השונים, משקלל את הבדידים שהוצמחו בעזרת גורמי ההכוונה השונים, כדי לשרת או לספק את האינטרסים שלו. מנקודת מבט זו אפשר להגדיר את הרצון בתור ה״אני״, המייצג אינטרסים אלו.

אדם מחליט על פי הנתונים שבתודעתו

כשאנו טוענים כי בכל רגע נתון אדם מחליט על פי המשמעויות שבתודעתו, אנו טוענים גם שאי-אפשר להניח כי הרצון ישקלל גם תכנים שאינם בתודעה, כי תכנים שכאלה הם חסרי משמעות. אולם, אפשר שיחידת המשמעות שבתודעה תכלול מידע על אודות מסקנה מתכנים אחרים ותשפיע על ההחלטה, כך שפריטי מידע שעיצבו החלטה קודמת ישפיעו גם על החלטה זו.

כמו כן, אפשר שמשמעות מסוימת, שלא הייתה בתודעה ברגע ההחלטה – מופיעה בתודעה מיד לאחריה. בכוחה של משמעות זו לשנות את ההחלטה או להציג אותה באור אחר. בשני המקרים, אדם מחליט על פי הנתונים המצויים בתודעתו.

המשמעויות בתודעתו של אדם, שעל פיהן הוא מחליט, עשויות להיות עם הדגשים שונים התלויים ב"מיקום" מידע או נושא מסוים – במרכז או בשולי זרם התודעה. כאשר תשומת ליבו של אדם מופנית לנושא כלשהו, הוא מצמיח בדידים הקשורים לאותו נושא, וכך אותו נושא תופס מקום מרכזי יותר בזרם התודעה ודוחק נושאים אחרים לשוליים.

רצון חופשי והכרעה

מהי משמעותו של חופש הבחירה בהקשר זה? האם החופש מתבטא פשוט ביכולתו של האדם להחליט החלטות שונות על בסיס הנתונים שבתודעתו כפי שהם? או שמא משמעות הדבר היא שאדם יכול להגדיל את משקלו של נתון מסוים לעומת נתונים אחרים, באמצעות הצמחת בדידים המעבים אותו, ולהעבירו למרכז זרם התודעה, וכך להכריע לפי מערך מידע חדש?

השאלה אם האדם הוא זה שברגע מסוים של החלטה מכריע וחופשי בהכרעתו, או שההכרעה נכפית עליו, מתייחסת לכל החלטה שמתקבלת על סמך מכלול המשמעויות המצוי באותו הרגע בתודעתו

השאלה אם האדם הוא זה שברגע מסוים של החלטה מכריע וחופשי בהכרעתו, או שההכרעה נכפית עליו, מתייחסת לכל החלטה שמתקבלת על סמך מכלול המשמעויות המצוי באותו הרגע בתודעתו. אם אדם מחליט לאכול גלידה, ביודעו שהיא עתירת סוכר – ברגע ההחלטה האם הוא הוכרע או הכריע? הוכרע – כלומר, לא הייתה לו ברירה אחרת אלא להחליט כפי שהחליט. תשובה אפשרית היא שבשקלול הגורמים באותו הרגע, לגורם ההכוונה הרגשי של ההנאה היה משקל גדול יותר (משקל מכריע), והאדם לא יכול היה להחליט אחרת.

מקרונים

הכרעה כבדת משקל. האם היא רצונית וחופשית? תצלום: הולי סטרטון

מנגד, אפשר לומר שאדם זה הכריע – שהיה חופשי בהחלטתו, רק אם יכול היה להחליט החלטות שונות על בסיס אותו הרכב נתונים, בלי קשר למסקנה ההגיונית שנובעת ממערך הנתונים שבתודעתו. במקרה כזה ייאמר כי היה זה האני הפנימי או הרצון שלו, שהכריע. הטענה כי אדם יכול להחליט החלטות שונות על בסיס מערך נתונים הקיימים בתודעתו, מניחה שהוא חופשי להגיע לכל מסקנה בלי שיהיה כבול להיגיון של נתונים אלה. במקרה זה הטענה כי אדם מכריע על פי הנתונים שבתודעתו מתרוקנת מתוכנה המהותי.

אולם, אם אנו טוענים כי בכל רגע אדם מכריע על פי הנתונים או המשמעויות שבתודעתו, אנו מניחים כי למעשה החלטתו של האדם מוכרעת על פי אותו הרכב הנתונים שבתודעתו ואין לו אפשרות להכריע אחרת. כשאדם רואה מכונית ברצף של נקודות זמן במרחב נתון, אין הוא יכול שלא להכריע שהמכונית בתנועה. על פי אותו הליך הוא גם מחויב להגיע למסקנה או להחלטה שנובעת מהרכב הנתונים שבתודעתו בנוגע לכל עניין אחר.

אם מקבלים את הטענה כי האדם אינו חופשי, אלא הוא חייב להכריע על פי המסקנה ההגיונית שנובעת מהרכב הנתונים שבתודעתו, אפשר לשאול אם יש רק מסקנה אחת שנובעת ממערך נתונים מסוים

אם מקבלים את הטענה כי האדם אינו חופשי, אלא הוא חייב להכריע על פי המסקנה ההגיונית שנובעת מהרכב הנתונים שבתודעתו, אפשר לשאול אם יש רק מסקנה אחת שנובעת ממערך נתונים מסוים או שהדגשים שונים באותו מכלול של משמעויות עשויים להוביל למסקנות שונות. אפשר לומר למשל, כי אדם יכול להדגיש או להבליט את המידע הקשור בהנאה מאכילת גלידה, לעומת כל הנתונים האחרים שבתודעתו, ולהכריע לטובת אכילת הגלידה. נוכל לטעון אפוא שאדם מחליט על פי ההיגיון של מכלול המשמעויות שבתודעתו (מסקנה שנגזרת מאותו מערך משמעויות) לפי מידת ההדגשה של משמעויות שונות. תוכן שזוכה לדגש רב יעבור למקום מרכזי בזרם התודעה.

יכולת השפעה זו על שינוי הדגשים של נתונים במערך הנתונים שבתודעה, אינה סותרת את הטענה כי החלטתו של אדם על בסיס מערך נתונים מסוים נכפית עליו. כשמשנים את ההדגשים יש לנו מערך נתונים אחר, ועל פיו מגיעים למסקנה אחרת.

תהליך העדפה והטיה

עתה נצטרך לענות על השאלה איך ייתכנו שינויי הדגשים במכלול המשמעויות שבתודעה? כלומר, עלינו לבחון את האפשרות של הרצון להשפיע על תמונת מצב זו בדרך של העדפה או הטיה של נושא או מידע מסוים לעומת אחר.

כדי שמשקלו של נושא מסוים יגדל, יש להצמיח יותר בדידים הנוגעים אליו. ככל שהמידע הקשור לאותו נושא רב יותר, כן גדל משקלו בעת קבלת ההחלטה. למשל, אדם הולך ביער ורואה בין האבנים שלפניו דבר מה ארוך, צר ומפותל. הוא מתמקד בו – מצמיח עוד ועוד בדידים המתייחסים לשאלות כגון: האם זה נחש? האם זה צינור? האם זה חבל? האם הוא זז? באיזה מרחק הוא נמצא? האם נשקפת ממנו סכנה? כל זאת כדי להכריע מה הוא בעצם רואה.

אדם שצריך להכריע בין ברירות שונות מצמיח בדידים שונים, באמצעות גורמי הכוונה רגשיים ושכליים. למשל, הנאה, בריאות או אולי שיקולים דתיים או מוסריים יכולים לדחוף אותו, או למנוע ממנו, לעשות מעשים. האדם שעומד מול דוכן גלידות מצמיח מגוון של בדידים וכך מגדיל ומעשיר את המידע שלו בנוגע לנושא לפני שהוא מקבל החלטה. אם מדובר באדם דתי למשל, יהיו לו בוודאי שיקולים הנוגעים לכשרות, שישפיעו על החלטתו.

נחש

מה אנחנו רואים? באיזה הקשר? מה הסכנות? הסיכויים? הפיתויים? תצלום: דייוויד קלוד

כמו כן, כדי שאדם יוכל להשפיע לכיוון זה או אחר עליו להתייחס אל ההחלטה הראשונית שהתקבלה בתודעתו. על בסיס זה הוא עשוי להגיע למסקנה שהוא אינו מרוצה מן ההחלטה, ויחליט לשנותה, בדרך של הבלטת מידע מסוים או הכנסת מידע חדש. ההחלטה להדגיש נושא מסוים מכוונת גם היא על ידי הרצון. כלומר, אדם יכול להרחיב או להדגיש מידע מסוים באמצעות כושר החשיבה שלו.

בתהליך של קבלת החלטה נשקלות גם ההשלכות של כל החלטה על התנהגותו או מצבו של האדם. לשם כך, צריך שתהיה לרצון האפשרות לכוון להצמחת בדידים שהם נתונים שכליים, ולאזן אותם מול  הבדידים המוצמחים בהשפעת גורמי הכוונה רגשיים. פעילות המנגנונים הפיזיולוגיים היצריים – שהם גורמי הכוונה רגשיים – היא אינסטינקטיבית ולא רצונית ביסודה, ועומדת כנגד פעולת הרצון. כלומר, פעילות של גורמי הכוונה רגשיים עשויה להגביל את ההתערבות של כושר החשיבה ואת החופש המיוחס לו.

הטיית התכנים הרגשיים או השכליים לצד זה או אחר, תשפיע על ההחלטה, כמובן, וכך אפשר שאדם יחליט, ומיד ישנה את החלטתו, עוד לפני מימושה

לאחר שאדם מגיע להחלטה, הוא יכול להצמיח בדידים נוספים, וכך לשנות את הרכב הנתונים ולהגיע למסקנה או להחלטה אחרת. הטיית התכנים הרגשיים או השכליים לצד זה או אחר, תשפיע על ההחלטה, כמובן, וכך אפשר שאדם יחליט, ומיד ישנה את החלטתו, עוד לפני מימושה. לדוגמה, כשאדם מתלבט אם לאכול גלידה, הוא עשוי להגיע להחלטות ביניים שונות עד שיכריע. אך גם אחרי שהגיע לכלל החלטה ופעל על פיה, ייתכן שמיד יתווסף מידע אחר, והוא יגיע למסקנה שהחלטתו הייתה שגוייה.

כלומר, לאחר כל החלטה הנתונים שבתודעה יכולים לקבל דגשים שונים, כמו כן עשויים להופיע נתונים חדשים והאדם יגיע למסקנות שונות על פי מערך הנתונים החדש. בכל אחד מהמקרים הללו ההחלטה תהיה כפויה על האדם. כך ברגע שהאדם חשק בגלידה ומימש את החלטתו, וכך ברגע שהוא שינה את החלטתו הראשונה לאור מידע נוסף. מכאן אפשר להסיק כי כדי להשפיע על ההכרעה, רצונו של האדם יכוון אותו להצמחת בדידים שיחזקו וידגישו נתון מסוים. כלומר, לאדם יש יכולת להשפיע על מערך הנתונים, וכך גם איזו החלטה לבצע.

החלטות שאדם אינו מודע להן

ההחלטה היא אחת הפעולות העיקריות של התודעה והחשיבה האנושית. אדם מחליט לקבל את התפקיד שהוצע לו; מחליט ללכת להצגת תיאטרון; מחליט לאכול גלידה; מחליט שמה שלפניו הוא חבל ואינו נחש. אך לא תמיד האדם מחליט ביודעין. לא תמיד הוא זוכר או מודע לכל שלבי תהליך קבלת ההחלטות ובמיוחד במקרים שבהם הדברים ברורים וההחלטה מובנת מאליה. לעיתים האדם מחליט גם בלי שיהיה ער לתהליך קבלת ההחלטה בשלמותו, וייתכן שהוא ער לתהליך אך מיד שוכח אותו.

ניקח לדוגמה אדם שרואה לפניו שולחן. לכאורה אין כאן כלל עניין של החלטה. אך בניתוח התהליך הפרצפטיבי של מתן משמעות – אפשר להיווכח כי גם במקרה זה התרחשה החלטה: החלטה לכוון הצמחת בדידים סביב נושא מסוים (השולחן) על פי תבנית של המושג "שולחן", הנשלפת ממאגר הידע המצטבר (זיכרון) שיש לו זיקה לנושא, ומסקנה שהנתונים אכן מתאימים לתבנית הנבחרת, או אינם מתאימים ויש להחליפה באחרת. העובדה שאדם רואה לפניו שולחן היא פרי של החלטה לאור מכלול נתונים. כך גם בתהליכים מופשטים ורגשיים שונים, אדם מחליט לפי מכלול נתונים שבתודעתו ומכלול זה קובע אם הוא כועס או אוהב, גם אם הוא אינו מודע לכך שקיבל החלטה. אלו הם מקרים שאין בהם התלבטות ופעולת ההחלטה עצמה אינה תופסת מקום מרכזי בזרם התודעה, והאדם אינו זוכר שהחליט, הוא שוכח מיד, לעיתים אף אם ההחלטה הייתה כרוכה בהתלבטות.

נאמר שאדם מודע לתהליך קבלת ההחלטות שלו בעיקר משום שהוא זוכר את תהליך ההתלבטות עד קבלת ההחלטה שהוציא לפועל

כלומר, לרוב איננו מודעים להחלטה שהחלטנו על פי מערך נתונים ברגע מסוים. אולם, כשאדם – לאחר שהחליט החלטה מסוימת – שוקל את ההחלטה ובוחן את השלכותיה, ובכך בעצם הוא מתלבט, הוא יכול להעיד על תהליך קבלת החלטה, תהליך ההתלבטות שלו בין החלטות שונות. אז נאמר שהוא מודע לתהליך זה בעיקר משום שהוא זוכר את תהליך ההתלבטות עד קבלת ההחלטה שהוציא לפועל.

קרח, שלג, ים, אופק, שמיים

עניין של פרצפציה, והחלטה. תצלום: סיימון ברגר

פיזיולוגיה והחלטה

על בסיס ניסויים אמפיריים אפשר להניח שבכל תהליך תפישתי מופרשים מוליכים עצביים, בהתאם לאזור שמופעל במוח. אם אדם חושב על סוגיה משפטית, פותר בעיה מתמטית, מתכנן את לוח הזמנים שלו לשבוע הקרוב, קורא כיתוב בשלט, בוחר טעם של גלידה, שמח או כועס – תמיד מתקיים תהליך חשיבה והחלטה, תהליך של שקלול משמעויות שונות שהוצמחו באמצעות גורמי הכוונה שונים, ואלה מלווים בהפרשת מוליכים עצביים, בהתאם לאזור שמופעל במוח.

עם זאת, החלוקה לאזורים שונים בקליפת המוח לפי קטגוריות שונות של הפעילות הקוגניטיבית, אינה חדה וברורה. המחקר המדעי טרם הצליח לקבוע בוודאות את הקשר בין אזורים שונים של הניאו-קורטקס ופעילות ספציפית של אדם, כגון, כתיבה יוצרת או נגינה. חוקרים מתחום הנוירו-ביולוגיה נוהגים להסביר כי חוסר יכולת זה נובע מזרימה מאוד מהירה של אותות חשמליים וממספרם העצום של נהוירונים בניאו-קורטקס, המקשה על מעקב אחר האזורים השונים ועל הגדרתם. לכן, לא ניתן לייחס פעילות קוגניטיבית מסוימת לנקודה מוגדרת. אולם זה אינו בהכרח ההסבר הנכון או היחיד. למשל, אפשר לטעון כי בכל רגע נתון יש בזרם התודעה בדידים ומקבצי בדידים שונים (תמונות פרצפטואליות), ח במרכז זרם התודעה, מהם בשוליו. אין מצב או רגע המאופיינים בפעילות קוגניטיבית מקטגוריה אחת בלבד. יתר על כן, כל תמונה פרצפטואלית היא מקבץ של בדידים הקשורים לנושא משותף ולכן, אפילו בתמונה פרצפטואלית אחת כמו "ראיית שולחן" או "הבנת הטקסט שאני קורא", יש בדידים השייכים לקטגוריות שונות: תחושתיים, חשיבתיים (לרבות מושגי זמן ומרחב) או זיכרונות הקשורים לנושא. כלומר, בכל מקרה ובכל רגע יש בתודעה בדידים מקטגוריות שונות, ולכן אין אפשרות לדבר על חלוקה חדה וברורה של אזורים בניאו-קורטקס לפי קטגוריות חשיבה או קטגוריות אחרות. יתרה מזו, אין אפילו אפשרות להגדיר את החלוקה לפי תפקוד –  למשל, האם מדובר בזיכרון (שליפת בדידים מעולם ידע העבר בזיקה לתוכן הבדידים שבתודעה); האם מדובר ביצירת בדידים חשיבתיים ראשוניים של זמן, מרחב, תנועה ופרספקטיבה או שמדובר בהכוונה של הצמחת בדידים.

אף כי ידוע שבעת קבלת החלטות אפשר לזהות פעילות חשמלית באזורים שונים בקליפת המוח, ואזורים אלה מוכרים לחוקרים, עדיין אין אפשרות להגדיר את הקשר המדויק בין תהליכים תודעתיים הקשורים בקבלת החלטות ובין התהליכים הפיזיולוגיים המתרחשים במוח

ובכן, אף כי ידוע שבעת קבלת החלטות אפשר לזהות פעילות חשמלית באזורים שונים בקליפת המוח, ואזורים אלה מוכרים לחוקרים, עדיין אין אפשרות להגדיר את הקשר המדויק בין תהליכים תודעתיים הקשורים בקבלת החלטות ובין התהליכים הפיזיולוגיים המתרחשים במוח. אומנם נוכל להניח כי אזורים מסוימים מעורבים בקבלת החלטות, אולם, לא נוכל להסביר באיזה אופן הפעילות הפיזיולוגית מתקשרת להחלטה, או לאיזה שלב בתהליך קבלת ההחלטה מתקשרת אותה פעילות.

עם זאת, אף שאין באפשרותנו לענות על שאלה זו באופן מדעי, אפשר להעלות השערות בנוגע לקשר בין הפרשת מוליכים עצביים ופעילות פיזיולוגית אחרת באזורים שונים במוח, ובין פעילות של גורמי הכוונה, או עצם השקלול בתהליך החשיבה וההחלטה. ייתכן שפעילות פיזיולוגית מסוימת שמזוהה באזורים שונים בניאו-קורטקס, אכן קשורה לפעילות מסוימת של כושר החשיבה: הסקת מסקנה, שיפוטיות או קבלת החלטות. אך בהחלט ייתכן שתופעות אלו הן רק סממנים לתעבורה של המידע והפקודות במערכת העצבים.

שאלת הרצון החופשי או חופש הבחירה תהיה תמיד שאלה פילוסופית מעיקרה. אין לצפות שהמדע יענה עליה, אך גילויים מדעיים עשויים בהחלט לחדד את הדיון ולרמוז על כיווני מחשבה פוריים וחדשים.

תמונה ראשית: סקייטבורד. תצלום: לוקאס באטו, unsplash.com

Photo by Lukas Bato on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

3 תגובות על הרצון החופשי, לאן?

02
אביגדור פנחסי

יכול להיות שאני בוחר לצפות בסדרת נטפליקס X ולא בסדרה Y מתוך רצון חופשי. אבל משום מה יש לי 3 ילדים וגר בדירה משלי באיזור המרכז עם אישה שהיא שנתיים צעירה ממני. לשנינו תואר ראשון ומרוויחים ביחד משכורת שפחות או יותר מכסה את מה שצריך לכסות. איפה הרצון החופשי פה? חצי עם ישראל עם אותה המידה של "רצון חופשי" שלנו יש.