השיבה אל נופי החלומות

אנו חיים בעידן שמרוכז במצב העירות. אך כדי להיות אנו-עצמנו החלימה חיונית לנו יותר מתמיד
X זמן קריאה משוער: 24 דקות

בתנ״ך, יעקב, שנמלט מאחיו התאום שבו הוא בגד, ישן בלילה [בדרך מבאר שבע לחרן] וחלם על סולם שראשו בשמים ומלאכים עולים ויורדים בו. אלוהים הבטיח ליעקב בחלום עתיד שופע טוב. כשראשו מונח על אבן – המסמלת את החומריות בצורתה הדחוסה ביותר – יעקב חולם על מבנה המקשר בין עולם החומר לעולם הרוח. סולם יעקב הוא סיפור על אודות המעבר הארכיטיפי שבין האדמה לשמים: בין צרות גשמיות והִתעלויות מקודשות, בין ערות ולחלום, בין הכרה וחוסר הכרה.

מצב ה-REM/חלימה הוא מצב תודעה היברידי, חלקו ער וחלקו ישן, על הגבול שבין העולם הגשמי והרוחני, בין גוף ותודעה

מנקודת המבט של חקר השינה, סולם יעקב עשוי לסמל את מבנה שנת ה-REM – רשת עצבית המקשרת בין האזורים העליונים והתחתונים של המוח. ותנועת המלאכים עשויה לסמל את תהליך החלימה, דיאלוג מתמשך בין עולם הערוּת ועולם החלומות. שנת REM והחלום מייצגים שתי תפישות שונות על אותו תהליך: האחת היא פיסיולוגית והשנייה פנומנולוגית. האחת מתרחשת בגוף ובמוח, והשנייה בתודעה. כדי להבין במלואם את שנת ה-REM ואת החלימה, הבנתנו את כל אחד מהם חייבת להיעשות באמצעות מושג מסדר גבוה יותר שאותו אכנה REM/חלימה (ואמשיך להשתמש במושגים שנת REM וחלימה בנפרד כשאתייחס למאפיינים המייחדים אותם). מצב ה-REM/חלימה הוא מצב תודעה היברידי, חלקו ער וחלקו ישן, על הגבול שבין העולם הגשמי והרוחני, בין גוף ותודעה.

חלום יעקב, Jusepe de Ribera

"חלום יעקב" (1639), Jusepe de Ribera, מוזיאון פראדו, מדריד. תצלום: ויקיפדיה

המחקר על אודות REM/חלימה החל באמצע שנות החמישים [של המאה ה-20] והואץ מאוד עם התקדמות הדימות העצבי. כעת אנו יודעים כי בנפרד משינה – כלומר לא משנת REM – מצב של REM/חלימה ממלא תפקיד חיוני בתהליכי למידה וזיכרון, מצב רוח וחיזוק מערכת החיסון, וגם ביצירתיות והבעה אמנותית. לא פחות חשוב, מצב REM/חלימה מותח, מרחיב ומשנה את צורת המודעות שלנו. כמו מורפיאוס, אל החלומות היווני,  מצב REM/חלימה ממש משנה (morphs) את תחושת העצמי המהותית שלנו.

המחקר הפנומנולוגי של חלומות, שהחל לפני יותר מאלף שנה, הניב לא מעט ספרות מרתקת המציעה תובנות פסיכולוגיות, תרבותיות ומיתולוגיות

מנקודת מבט נוקשה של מדעי המוח, החלום הסובייקטיבי הוא אקראי בלבד, תופעת לוואי חסרת משמעות של שנת REM. זהו רק חלום. המחקר הפנומנולוגי של חלומות, לעומת זאת, שהחל לפני יותר מאלף שנה, הניב לא מעט ספרות מרתקת המציעה תובנות פסיכולוגיות, תרבותיות ומיתולוגיות. מה עשוי לחשוף השילוב בין מדע לבין הסובייקטיביות של שנת REM של חלימה?

הגוף והתודעה פונים לדרכים נפרדות במהלך מצב REM/חלימה. בעיקרון, תפקודים ניהוליים גבוהים המתנהלים באונה המצחית ניתקים מן התפקודים הגופניים התחתונים של המערכת הלימבית. לזמן מה, הגוף אינו מפוקח על ידי המוח הסמכותי, הער, המונחה על ידי האגו, ואילו התודעה משוחררת מן המגבלות הפיזיות של היותה בגוף. מנקודת המבט של התודעה, מצב REM/חלימה הוא חוויה חוץ גופית. מנקודת המבט של הגוף, זוהי חוויה חוץ תודעתית.

כשהתודעה איננה, הגוף מתפרע, משתולל ואפילו נהיה מגורה מינית. שנת REM מאופיינת ב״סערות״ של מערכת העצבים האוטונומית – גלים רבי עוצמה ולא מוסדרים של פעילות חשמלית במוח, פעילות לב וכלי דם, נשימה, רמות חמצון בדם וחום גוף. השרירים הלא רצוניים שלנו פורקים עול, וכופים על הגוף סוג של כפיתה, והגוף – בנפרד מן הנרטיבים שבחלום – מתגרה מינית. נראה שהתהליך הלא מוסדר לכאורה הוא בעצם תהליך של הסדרה מחדש, המחזיר את הגוף למצבו הראשוני באמצעות פריקת מתחים שהצטברו תחת פיקוחה של התודעה הערה. ליתר דיוק, שנת REM עוזרת להסדיר את המקצבים הציקרדיים, את חום הגוף, ההורמונים, חילוף החומרים ומערכת החיסון.

בדומה למושגים המקובלים על אודות הנשמה העוזבת את הגוף בעת השינה, חלומות משחררים את התודעה מעולם החומר – ולאחר שעזבה את הגוף, המודעות חופשיה להתמתח, לתעות ולשחק

המוח נעשה כנראה חסר מונחה כשהוא כלוא בגוף 24/7. מבחינה מנטלית, חלומות הם כמו לחלוץ נעליים לוחצות בסוף היום: התודעה המשוחררת אינה מוגבלת יותר באמצעות התהליכים הסומטיים של חישה ותנועה. בדומה למושגים המקובלים על אודות הנשמה העוזבת את הגוף בעת השינה, חלומות משחררים את התודעה מעולם החומר – ולאחר שעזבה את הגוף, המודעות חופשיה להתמתח, לתעות ולשחק. התודעה החולמת מתמתחת, מפהקת ומתעוררת מחדש במקום מוכר להפליא שבו היא יכולה לנוע בזמן, לשוחח עם שדים, להילכד במלכודת שגרתית של רחיצת כלים או להמריא עם מלאכים. מרגע שסולם יעקב הוצב במקומו, השמים הם באמת הגבול.

לוקה ג'ורדנו, הסירה של כארון, שנת הלילה ומורפאוס

"הסירה של כארון, שנת הלילה ומורפאוס" (1684), לוקה ג'ורדנו, פרסקו בפלאצו מדיצ'י-ריקרדי, פירנצה. תצלום: The Yorck Project, ויקיפדיה

מאז גילוי המוליכים העצביים המוחיים המרכזיים הפועלים במערכת העיכול, התרגלנו לדבר על המעי כעל המוח השני. עיכול הוא הרי תהליך התובע קבלת החלטות מושכלת באשר להטמעה או סילוק פסולת מתוך מה שהגוף צרך. אבל אם המעי מתפקד בעת העיכול כמוח שני, אז המוח הוא מעי שני במהלך תהליך REM/חלימה. עיכול בחלום בורר את הזיכרונות קצרי הטווח של החוויות העדכניות שחווינו בהיותנו ערים, וקובע מה ישוחרר ויישכח, לעומת מה שיוטמע ברשתות הזיכרון היציבות הקיימות ויהפוך לחלק ממי שאנחנו. בדרך, רגשות שליליים מוסדרים וחוויות מזינות מבחינה פסיכולוגית משולבות באורח סמלי בתחושת העצמי שלנו. כאמור, התודעה שלנו עצמה משתנה במצב REM/חלימה. אחת הקריקטורות החביבות עליי העוסקת בפסיכותרפיה מתארת את המטפל אומר למטופל, ״חלום שני חלומות וצלצל אלי בבוקר״. מן המחקר הנוכחי עולה כי החלומות מתפקדים כצורה של פסיכותרפיה פנימית.

אחד התפקודים החשובים ביותר של מצב REM/חלימה, שממנו נוטים להתעלם, הוא תיווך השינה. זיגמונד פרויד ראה בחלומות את דרך המלך אל הלא מודע. אבל אם לדייק, החלומות הם דרך המלך אל השינה. מצב REM/חלימה הוא גשר אל השינה וממנה. שינה בריאה לרוב מתחילה במצבי חלום שונים, משלבת אותם בתוכה ואז מסתיימת בהם. אנחנו נכנסים לשינה באמצעות חלום טרום–שינה קצר המאופיין ברצף דימויים מהיר ומגוון – סחרחרה של פנים, צורות גיאומטריות וגם צלילים משונים, ותחושה מוכרת של נפילה. במהלך הלילה אנחנו חווים מחזורי REM/חלימה ולקראת הבוקר אנחנו מגיעים לשיא במצב מנומנם של REM/חלימה טרום יקיצה, המובילים אותנו אל ההתעוררות.

חלימה עשויה – בתלות בעומק הראייה שלנו – להיות אישית או בינאישית, לחשוף את העולם שמאחורי העולם שלי, או את העולם שמאחורי העולם

בספרו הראשון על רפואה אלטרנטיבית, The Natural Mind (משנת 1972), אנדרו וייל טוען כי לבני האדם יש צורך מולד להרחיב את מודעותם, ואם הצורך אינו מתמלא באורח טבעי גדלים הסיכויים שנסמוך לשם כך על חומרים וסמים. החלימה הטבעית מרחיבה את גבולות המודעות. ״החלום,״ כתב קרלוס קסטנדה, ״נותן לנו את הגמישות להיכנס לעולמות אחרים על ידי ביטול התחושה שאנו מכירים את העולם״. מצבי REM/חלימה הם צורת תפישה המגלה את מרחב החלום – אשר חוקר המיתולוגיה מייקל ג׳. מיד (Meade) כינה ״העולם שמאחורי העולם״. בניגוד לחיפוש המכוון של המודעות הערה, החלום הוא דרך עדינה ופתוחה להתרשמות של ראייה. חלימה עשויה – בתלות בעומק הראייה שלנו – להיות אישית או בינאישית, לחשוף את העולם שמאחורי העולם שלי, או את העולם שמאחורי העולם.

תגליות כאלה אינן תמיד יפות. החלימה פותחת אותנו לעולמות אחרים על ידי כך שהיא הורסת את התחושה שאנו מכירים את העולם – תהליך שניכר במיוחד בחלומות אפלים ומסויטים. בעוד מצבי REM/חלימה רגילה מעכלים ומטמיעים אירועים שחווינו בערות אל תוך מי שאנחנו, חלומות אפלים מתמודדים עם החוויות המאתגרות ביותר בחיים על ידי שינוי תפישתנו את העולם ומקומנו בתוכו. אם נרשה לו, החלום ימחק אט אט את מרכזיות הערות (wake centrism) – את אותה תודעה ערה שאליה קשורים כל כך אנשים בעיקר במערב. אתם עשויים לחשוב שמתן מעמד מרכזי לערות הוא תפישת עולם קדם-קופרניקית לכאורה, המעניקה לשינה ולחלומות מעמד משני ושולי. מדובר במטריקס, בסימולציה תרבותית שהתפתחה כדי לתמוך בהתאמה שלנו, ועם זאת היא מגבילה את המודעות שלנו. מרכזיות הערות היא הסתמכות יתר מעודנת, מוסכמת, דביקה וממכרת על צורות התפישה הרגילות שמפריעות לחוויה האישית הישירה של החלום. בפרפרזה על דבריו של הכומר הבריטי בן המאה ה-16 רוברט בולטון, זה אינו סתם רעיון שעלה במוח, אלא רעיון השולט במוח. מרכזיות הערות היא מודעות של עולם שטוח. היא מתרה בנו לא להתקרב לשוליים, להימנע מלשוחח עם החלומות ועם הלא מודע.

מורפאוס, ז'או-ברנאר רסטו

"מורפאוס, המעצב" (1771), ז'אן-ברנאר רסטו, מוזיאון קליבלנד לאמנות. תצלום: ויקיפדיה

רוב החלומות הם ביטוי של הלא מודע האישי, והם כרוכים בסיפורים על אודות זהות, שאיפות, נוירוזות, אהבה ואובדן. חלומות אישיים כאלה הם כמו ביתן של מראות מעוותים, המשקף דימויים מעוותים של חיינו הערים. אבל כשאנו עוסקים בהם ברצינות רבה יותר, המראות הללו הופכות לדלת שמאפשרת לנו לעבור אל מאחורי המראה. אנחנו כבר לא בקנזס. כאן אנו יכולים לתעות רחוק עוד יותר אל מחוץ למודעות שלנו ואל הלא מודע הקולקטיבי, אל מקום החלומות הבינאישיים. בניגוד לגישות הפרוידיאניות הקלאסיות, המניחות כי כל החלומות הם אישיים ומשניים לערות, גישות יונגיאניות או ארכיטיפיות תואמות יותר את תרבויות החלום כמו זו של האבוריג׳ינים באוסטרליה ושל קהילת האצ׳ואר באמזונס, הרואה בחלומות מצב תודעה עליון.

באווירה הייחודית של מרחב החלום, התודעה סקרנית יותר מאשר מתכוונת, יותר אמפתית מאשר שיפוטית, ויותר נוכחת מאשר ערה. שלא במפתיע, חלומות בהקיץ מוכרים כבר מזמן כמקורות ליצירתיות

לרוב החלומות הם אישיים ובינאישיים במידה. אולם המאפיינים הבינאישיים נוטים יותר לשבור את מסגרת המרכזיות של הערות, ולפתוח אותנו אל מחוזות מסתוריים. באווירה הייחודית של מרחב החלום, התודעה סקרנית יותר מאשר מתכוונת, יותר אמפתית מאשר שיפוטית, ויותר נוכחת מאשר ערה. שלא במפתיע, חלומות בהקיץ מוכרים כבר מזמן כמקורות ליצירתיות. חלומות סייעו לאלברט איינשטיין לפתח את תורת היחסות, עזרו לפרנסיס קריק לגלות את מבנה הדי אן איי, וסייעו לאליאס האו להמציא את מכונת התפירה. שירם של הביטלס ״אתמול״ (משנת 1965) הופיע בחלומו של פול מקרטני. אוגוסט קקולה גילה, כנראה, את המבנה המעגלי של הבנזן בחלום שחלם על אורובורוס – נחש שבולע את זנבו שלו. והאלגוריתם המקורי של לארי פייג׳ עבור מנוע החיפוש של גוגל נולד בהשראת חלום.

חלומות אינם רק סיפורים, סרטים מנטליים או מראות של אירועים שונים. בלי קשר לאמונה שלנו באשר לחלומות, אנחנו חווים אותם כבעלי משמעות. ובין אם אנו זוכרים אותם או לא, חלומות משפיעים על גופנו והמודעות שלנו כמו חוויות בערות. אפילו אם כשאנו מתעוררים אנחנו מבטלים אותם כ״רק חלום״, הם עדיין מותירים חותם. כדי להיפתח לחלומות אין צורך להאמין שהם על–טבעיים – די להאמין שיש להם משמעות.

מכונת תפירה

גם היא נגלתה בחלום לממציא שלה. תצלום: אנני ספראט.

אבל עומק המשמעות עשוי למשוך אותנו אל העל–טבעי. קארל יונג השתמש במונח ״חלומות גדולים״ כדי לתאר חלומות נדירים, מלאי חיוּת במיוחד, המותירים חותם מתמשך על המודעות. דוגמאות בולטות כוללות את חלום הפרפר הקלאסי של ג׳ואנג דזה (שבו הוא חולם שהוא פרפר, ותוהה אם הוא פרפר החולם שהוא הוא), ביקורים נפוצים בחלומות מצד קרובים שמתו, וכמובן, חלום יעקב. חלומות בלתי נשכחים כאלה מילאו תפקידים חשובים במיוחד בהתפתחות מסורות דתיות מרכזיות, מושגים של שדים, נבואה, ריפוי ופרקטיקות ספיריטואליסטיות במהלך ההיסטוריה. שלא במפתיע, חלימה מתוארת לעתים קרובות כשפתו של אלוהים.

אנחנו בעיצומה של מגפה של אובדן מצבי REM/חלימה, המותירה אותנו חשוכי–חלומות לא פחות משאנו חשוכי–שינה, מאחר שכל כך הרבה גורמים הכרוכים באורח חיינו ובתרופות שלנו מדכאים, פוגמים או מתערבים בצורות אחרות במצבי REM/חלימה

כיום, ישנן ראיות מדעיות חותכות, המאוששות על ידי דיווחים אנקדוטיים מצד רופאים, לכך שאנחנו בעיצומה של מגפה של אובדן מצבי REM/חלימה, המותירה אותנו חשוכי–חלומות לא פחות משאנו חשוכי–שינה, מאחר שכל כך הרבה גורמים הכרוכים באורח חיינו ובתרופות שלנו מדכאים, פוגמים או מתערבים בצורות אחרות במצבי REM/חלימה. אלכוהול הוא אחד הפושעים הנפוצים. כששותים אותו בסמוך לשינה, הוא עלול לקדם את ההירדמות, אבל על פי רוב הוא מפריע לאחר מכן למצבי REM/חלימה. הדבר תלוי במינון ובתזמון, אבל אלכוהול עלול להשפיע גם על התחלת מצב REM/חלימה. ניתן לדמיין מה משמעות הדבר, כאשר כ-30 אחוזים מן האמריקנים נוהגים לשתות כוס יין מדי ארוחת ערב, 20 אחוזים צורכים כשתי כוסות ו-10 אחוזים המובילים מקרב השתיינים האמריקנים, כ-25 מיליון בני אדם בוגרים, שותים יותר מעשרה משקאות ביום.

חומרים אחרים המשמשים כעזרי שינה, כמו CBD (קנאבידיול) ו-THC, ידועים כפוגמים באיכות השינה בשימוש לטווח ארוך ומפריעים למצבי REM/חלימה. ההערכות לגבי היקף השימוש בקנאביס בארה״ב מגוונות מאוד, אבל ישנה הסכמה כי השימוש גובר כתוצאה כאי-הפללה והגדרת הקנאביס כתרופה. מהסקר הלאומי בנושא שימוש בסמים ובריאות (משנת 2019) עולה כי 35 מיליון בני אדם בני 12 ומעלה השתמשו במריחואנה בחודש החולף. הפרעות למצבי  REM/חלימה הן גם תופעת לוואי נפוצה אצל משתמשים בתרופות שאינן מצריכות מרשם וכאלה שכן, ובכלל זה אופיואידים, אנטי היסטמינים ונוגדי קרישה. בהתחשב בתפקיד שממלא מצב REM/חלימה בתמיכה במצבי רוח בריאים, ישנה אירוניה בכך שכמעט כל נוגדי הדיכאון ונוגדי החרדה, וגם חלק מסמי השינה שמחולקים למטופלים באורח שגרתי, מתערבים במצבי REM/חלימה. וההסתמכות על תרופות אלה הולכת וגדלה בארה״ב.

מאחר שרוב מה שמכונות ״הפרעות שינה״ הן גם הפרעות במצבי REM/חלימה, רוב מה שנחשב לאובדן שינה הוא גם אובדן של REM/חלימה. מיליוני אמריקנים הסובלים מנדודי שינה ומדום נשימה בשינה, סובלים גם מהפרעות במצבי REM/חלימה. עם זאת, כפי שהמונולוג של המלט ובו השורה ״לישון, אולי לחלום,״ מרמז, אובדן של REM/חלימה מקורו גם בפחד נורא מפני חלומות – בעיקר מפני חלומות רעים וסיוטים. הפסיכולוג ג׳יימס הילמן מתאר את הפחד הזה ואת ההתנגדות לחלימה במונחים של טקסי שעת השינה שאנו משתמשים בהם כדי להימנע מלחלום:

״אנו זקוקים ללחשים כדי לזמן את היפנוס או את הרמס, שיעזרו לנו לשקוע בשינה, טקס תפילה, צחצוח שיניים ודובון פרווה, טקס אוננות, אכילת יתר וצפייה בתוכנית לילה מאוחרת, של כוסית אלכוהול וכדור שינה. בתרבות שלנו, הסיפור הפשוט שלפני השינה אומר כי לישון פירושו לחלום ולחלום פירושו להיכנס למקום מושבם של המתים, שם ממתינים לנו התסביכים שלנו. אנו איננו צועדים בלאט אל תוך הלילה הטוב.״

היפנוס, ג'ון ויליאם ווטרהאוס

לשינה יש צד מפחיד: "היפנוס ואחיו למחצה, תנטוס [המוות]" (1874), ג'ון ויליאם ווטרהאוס. תצלום: ויקיפדיה

חלומות מעוררי חרדה וסיוטים עלולים גם לגרום לנו לחשוש לישון לאחר שהתעוררנו באמצע הלילה, וכך לגרום לנו להחמיץ עוד חלימה, מאחר שכשאיננו יכולים לישון איננו חולמים

חלומות מעוררי חרדה וסיוטים עלולים גם לגרום לנו לחשוש לישון לאחר שהתעוררנו באמצע הלילה, וכך לגרום לנו להחמיץ עוד חלימה, מאחר שכשאיננו יכולים לישון איננו חולמים. יתרה מכך, מעדויות שהצטברו לאחרונה עולה כי יתכן שרוב נדודי השינה של אמצע הלילה, המכונים כ״התעוררות לאחר הירדמות״ [ובאנגלית: wake after sleep onset או WASO] נובעים מהופעת מצב REM/חלימה. בסופו של דבר, מגפת אובדן מצבי REM/חלימה נובעת מעמדה של הזנחה ומתן מעמד מרכזי לערוּת מצד הציבור וגם מצד אנשי רפואה. לא מפתיע שאחד השימושים הנפוצים ביותר במונח חלום, כמו ב״החלום האמריקני״, מתייחס בסך הכול לבית. שימוש כזה מכווץ את הרוחני לגשמי, ודוחק הצידה את סולם יעקב. במקום לשאוף לעלות במעלה סולם חלומי, מעודדים אותנו לטפס במעלה הסולם החברתי והתאגידי, שאינו מוביל למעלה, ומשאיר אותנו קשורים לעולם החומרי.

הרפואה המערבית המודרנית שכחה את שורשיה היוונים-אקסלפסיים, שראו בפעולת החלום התערבות אפקטיבית. היום, מרבית הרופאים מתעלמים מן התפקיד החשוב כל כך של שנת REM בכל הקשור לבריאותנו הכללית והנפשית ולבריאות השינה שלנו. מומחים ברפואת שינה אמנם מטפלים בהפרעות מסוימות, נפוצות פחות, בשנת REM, אולם לא בהשפעה הרחבה של אובדן החלום או בתפקיד המרכזי של חלומות בכל הקשור לנדודי שינה. מאחר שרפואה שינה כוללת את שנת ה-REM  תחת הכותרת הכללית של שינה, היא מסתירה את העובדה שרוב מה שאנו חושבים עליו כעל אובדן שינה, הוא בעצם אובדן חלימה.

אף שלא ניתן להוכיח דבר על דרך השלילה, מומחי שינה מניחים לרוב כי חלומות הם חסרי משמעות, ומעבירים, באורח פסיבי, את המסר הזה למטופלים שלהם ולציבור. הקטנת החלימה הסובייקטיבית לכדי תופעת לוואי של שנת REM מתעלמת מהחוויה האישית שלנו. אף שהמוח מתווך שנת REM, הוא אינו חולם. אנחנו חולמים.

פסיכותרפיסטים הולכים ומאבדים עניין בחלומות. הדבר מטריד במיוחד בקרב פסיכותרפיסטים המטפלים בהפרעות שינה ובקרב פסיכיאטרים, אשר זוכים להכשרה מעטה, אם בכלל, בתחום העבודה עם חלומות

מבחינה מקצועית, מפתיעה אולי יותר מכול היא העובדה שבעשורים האחרונים, פסיכותרפיסטים הולכים ומאבדים עניין בחלומות. הדבר מטריד במיוחד בקרב פסיכותרפיסטים המטפלים בהפרעות שינה ובקרב פסיכיאטרים, אשר זוכים להכשרה מעטה, אם בכלל, בתחום העבודה עם חלומות. שלא במפתיע, פסיכותרפיסטים המייחסים משמעות לחלומות שלהם עצמם נוטים יותר לעסוק גם בחלומות של מטופליהם.

מאחר שלחומרים, תרופות והפרעות שינה ישנה השפעה מזיקה על מצב REM/חלימה, מדהים שמגפת אובדן ה- REM/חלימה אינה מדוברת כלל. השתיקה הזו מאפיינת את מערכת היחסים שלנו עם הלא מודע. אם חלימה היא דיאלוג עם הבלתי מודע, הרי שאנחנו לא מדברים איתה. אנחנו תרבות מורפֶפובית, אנחנו מפחדים מן החלומות שלנו, מהלא מודע שלנו, מהלא מודע בכלל. לעולם המערבי ישנה היסטוריה ארוכה המעודדת אי אמון בלא מודע, מתוך הנחה כי הוא לא רציונלי, אנוכי, תוקפני ואפילו מרושע. המשפט beat the devil out of (״לחבוט בו עד שיצא מתוכו השטן״), למשל, מקורו באמונה תפלה נוצרית שלפיה ילדים נולדים עם נטיות שטניות. בתקופה הקרובה יותר לימינו, המושגים הפרוידיאניים הגדירו את לב הבלתי מודע האנושי כ- ״das es״, הזה. מאוחר אימצה הפסיכיאטריה האמריקנית גרסה נקייה, ״האיד״, אבל השם המשיך לציין מאגר של דחפים אנוכיים ותוקפניים שיש לשלוט בהם. הדגם האפל הזה של הנפש האנושית שלט במחשבה המערבית במשך עשרות שנים.

השאלה אם אנו יכולים לבטוח בלא מודע נותרת שאלה אישית מאוד. עלינו לענות עליה עבור עצמנו ומתוך עצמנו, אם ברצוננו לפתוח את חיינו למצבים של REM/חלימה

בספרו Humankind (משנת 2019) – סקירה מבוססת ראיות של נטיות אנושיות – ההיסטוריון רוטגר ברגמן יוצא נגד אי האמון שלנו בלא מודע. הוא סותר מיתוסים ציניים נפוצים שלפיהם בני אדם הם רעים ואנוכיים מטבעם, ומציע תיאור יותר מדויק וקיצוני של הטבע האנושי, אשר לפיו מרבית בני האדם הם טובים – ״חברותיים, שלווים ובריאים״. הדבר אמנם מנחם מאוד, אבל השאלה אם אנו יכולים לבטוח בלא מודע נותרת שאלה אישית מאוד. עלינו לענות עליה עבור עצמנו ומתוך עצמנו, אם ברצוננו לפתוח את חיינו למצבים של REM/חלימה.

מומחים מתחום הבריאות ופסיכותרפיסטים, ובעיקר מומחים לרפואת שינה, יוכלו לתמוך במקום להכשיל את הניסיון שלנו להדגיש את חשיבותה של השאלה, אם יכירו בהיקף ובחומרה של אובדן מצבי REM/חלימה. ברמה המעשית, יהיה נבון מצדם להעניק לאובדן של מצבי REM/חלימה אבחנה חדשה, וכך לפתוח ערוצים של טיפול, לעודד מחקר נוסף ולהעניק לציבור תמיכה הנחוצה לחינוך לבריאות.

פנמה, חלומות, ילידים, נשים

עולם של אפשרויות: נשים ילידיות בפנמה תופרות את חלומותיהן. תצלום: ריטה וילרט.

שלא במפתיע, אובדן של מצבי REM/חלימה מקושר לשורה של בעיות בריאות נפשית וגופנית, ובכלל זה פגיעה במערכת החיסון, עלייה בדלקות, השמנת יתר אצל ילדים ומתבגרים ורגישות מוגברת לכאב. מצבי REM/חלימה לא תקינים מאפיינים גם חולי אלצהיימר, דמנציה והפרעה התנהגותית בשנת REM, אשר מעלה באורח דרמתי את הסיכוי ללקות במחלת פרקינסון ומחלות נוירולוגיות אחרות. מחקרים שנעשו לאחרונה גילו כי מצבי REM/חלימה לא תקינים קשורים גם לעלייה בתמותה. מאחר שמצבים של REM/חלימה תומכים בוויסות מצבי רוח, הפרעות להם מגבירות את הסיכון ללקות בדיכאון קליני. התפישה הפסיכואנליטית הקלאסית את הדיכאון כ״אובדן החלומות״ מבוססת כנראה באמת על אובדן חלומות.

חלומות של יחידים מדוכאים הם פחות פנטסטיים ורגשיים, יותר פסיביים, דלים ושגרתיים וקשה יותר להיזכר בהם

למעשה, מבנה השינה והחלום של מרבית היחידים הסובלים מדיכאון דומה לזה של נחקרים שנמנעה מהם בכוונה שנת REM. בעוד שבמצב REM/חלימה תקין, התודעה והגוף לוקחים לעצמם חופשה זה מזה, מוחותיהם של הסובלים מדיכאון מראים עלייה בתפקודים ניהוליים, העשויה להעיד על כך שהמוח הער או האגו עדיין נוכחים ומנהלים את ההצגה. מבחינה פסיכולוגית, הדבר עשוי לשקף סוג של דריכות המאפיינת את מרכזיות הערות. אבל הדבר עשוי גם להפריע להסדרה עצמית נורמלית של מצבי REM/חלימה ולהפריע להטמעה פסיכולוגית של חוויות מאתגרות. מנקודת המבט של REM/חלימה, דיכאון הוא צורה של עצירות רגשית. לא מפתיע לכן, שחלומות של יחידים מדוכאים הם פחות פנטסטיים ורגשיים, יותר פסיביים, דלים ושגרתיים וקשה יותר להיזכר בהם.

מערכת היחסים שלנו עם מצבי REM/חלימה היא מערכת היחסים שלנו עם אותו מקום רוחני, אֶתרי, רך: מרחב החלום. חלימה היא מקום, מצב תודעה, מקום שבו אנו יכולים, באופן מעשי, לבחור לבקר ולבלות בו. אפשר להתחיל באמצעות הצבה זקופה של סולם יעקב, ועיסוק בחלומות שלנו. הגוף, התודעה והרוח רוצים וצריכים לחלום. אסור לנו לדחוק בהם, אבל אסור לנו גם לשים להם מכשולים בדרך. וכדי לאפשר לעצמנו שנת REM טובה, אלינו ראשית לשפר את השינה בכלל.

מאחר שהמוח מעניק קדימות לשינה על פני שנת REM, שינה טובה היא תנאי מוקדם למצב REM/חלימה. אף שיש בנמצא שפע של עצות לשיפור בריאות השינה, רובן נובעות מגישה המעמידה את הערוּת במרכז. כשאומרים לנו איך לחשוב ולהתנהג בחיינו הערים כדי לשפר את חיי השינה שלנו, רוב המדריכים הללו בעצם מנסים למנף את הערות כדי להגיע לשינה, ולכן אינם מצליחים להוביל אותנו אל הגשר שבאמת מוביל מן הערות לשינה. ליתר דיוק, הם אינם מכירים בצורך להתעלות על הערות על ידי כניעה לחלימה.

כדי לישון היטב אנו חייבים גם לחלום היטב. בהתחשב בכך שאלכוהול, קנביס וגם הרבה תרופות פסיכיאטריות ואחרות המשמשות לשינה, אינם מועילים בטווח הארוך וגם פוגמים במצבי REM/חלימה, חשוב ביותר לשקול את החלופות

אם נזכור כי REM/חלומות הם הגשר הטבעי אל השינה, נבין כי כדי לישון היטב אנו חייבים גם לחלום היטב. בהתחשב בכך שאלכוהול, קנביס וגם הרבה תרופות פסיכיאטריות ואחרות המשמשות לשינה, אינם מועילים בטווח הארוך וגם פוגמים במצבי REM/חלימה, חשוב ביותר לשקול את החלופות. תחום רפואת הנפש ההולך ומתפתח ממליץ על חלופות טבעיות מבוססות ראיות, המשפיעות על חלומות באורח עדין בהרבה. בנוסף, ישנו מגוון רחב של צמחים, תוספים טבעיים ותרופות שאינן דורשות מרשם, המעודדים מצבים של REM/חלימה. אפילו מלטונין, המשמש בעיקר כדי לתמוך בשינה ולווסת את השעון הצירקדי, הוא מעודד חלימה בטוח.

קואלה, שינה, עץ

הלוואי עלינו... תצלום: אדריאן פריירה.

גם חומרים פסיכדליים הם מעודדי חלימה רבי עוצמה. לי אדמס, חוקר חלומות המרבה לדבר בשבחה של חלימה מודעת, מסכם את התפישה הזו בספרו Are Dreams the Original Psychedelic? (משנת 2009), ומזכיר לנו שבלוטת האצטרובל והריאות שלנו מייצרים חומרים פסיכדליים במהלך שנת REM, ואלה תורמים לתחושה של דיסוציאציה או התעלות. זה מעניין אותי במיוחד משום שהעניין האישי שלי בפסיכולוגיה ובחלימה נולד מתוך חוויות בנעוריי, תוך שימוש בחומרים פסיכדליים. כמו חלומות גדולים, גם חומרים פסיכדליים מרחיבים את המודעות אל מעבר לתבנית של מרכזיות הערות, וחושפים את העולם שמאחורי העולם. אני מקווה שהעניין המחודש במחקרים קליניים ורוחניים של חומרים כאלה – למשל על ידי מייקל פולן בספרו ״איך לשנות את דעתך: (משנת 2018) – יוכל להשיב את היחס הראוי למצבי REM/חלימה.

הלא מודע מוכן ורוצה לשוחח איתנו. ואנחנו נכנסים לדיאלוג הזה על ידי שהות לרגע במסדרונות של ישנוניות הבוקר

אני מדבר על עבודה בעזרת חלומות (dreamwork) ומתכוון מעשה יומיומי של עיסוק בחלומות שלנו ושל אחרים. איני מתכוון לסתם עבודה, אלא למתן אפשרות לחלומות להפעיל אותנו. כרוכות בכך פרקטיקות המאפשרות היזכרות, ניהול יומן, חלוקת חלומות ופרשנות, וגם ההחלטה לעשות זאת היא צעד ראשון יעיל. עד מהרה נגלה שהלא מודע מוכן ורוצה לשוחח איתנו. ואנחנו נכנסים לדיאלוג הזה על ידי שהות לרגע במסדרונות של ישנוניות הבוקר. הישנוניות – grogginess, והמונח ״ישנוני״, groggy – נגזרו משמו האנגלי של המשקה רום, גרוֹג, והם מרמזים כי ההתעוררות היא התפכחות. מאחר שאנחנו עדיין ישנים חלקית וחולמים, הגישה הזו, המתמקדת בהתעוררות, מובילה אותנו במהירות אל מחוץ למרחב החלום. ההשתהות בתוך הישנוניות – שהיא מצב היברידי יוצא דופן של חלימה וערות – משאירה אותנו בשולי מרחב החלום שבו נוכל, עם קצת סבלנות, להתחיל לראות דימויי חלום.

ואז, גם אם ראינו אותם רק בחטף, מועיל להביא את התצפיות שלנו אל עולם הערות על ידי תיעוד. אנו יכולים לעשות זאת בעל פה, עם מישהו קרוב המגלה יחס מכבד לחלומות שלנו, ו/או בכתב או שרבוט. התיעוד אינו צריך לתרגם את החלום למונחי העולם הער, אלא לאפשר לנו ללמוד את שפת החלימה. להבין טוב יותר את תרבות מרחב החלום.

במקום להרשות לחלומות שלנו להרחיב ולמתוח את מושג האני שלנו, אנחנו נוטים להקטין ולדלל אותם, לדחוס אותם לתבניות מוכרות שהערוּת במרכזן. אנחנו מתפתים על ידי מילוני חלומות המציעים פרשנויות מהירות, חכמות ולא אישיות, ועל ידי מומחים לחלומות שממש כך גם מנסים לכווץ את החלומות כדי שיתאימו למגוון רחב של תבניות קליניות. הגישות הללו הן חתרניות מבחינה רוחנית, מעניקות מעמד מרכזי לערות והן מטריאליסטיות בבסיסן. לעומת ההשקפה היהודית-נוצרית שלפיה מה שמתרחש למעלה מתרחש גם למטה, הן מבוססות על מושג הפוך שלפניו המתרחש למטה מתרחש גם למעלה. הן מניחות כי חיי הערות הרגילים הם מקור ההתייחסות האולטימטיבי למציאת משמעות החלומות, ומחלקים פרשנויות מוכנות מראש במקום חוויות חדשות. גישות נפוצות כאלה מטשטשות את התהליך החשוב של התייחסות לחלומות כאל חוויות אישיות אורגניות, אינטליגנטיות ורבות משמעות.

חלומות, פסיכדליה, לילה, שמיים

עולם לילי שלם ממתין לנו, אם רק ניגש אליו. תצלום: פראן הוגאן.

בחינת חלומות בעיני עולם הערות היא כמו בחינה של שמי הלילה המרהיבים מבעד למשקפי שמש. עבודת חלומות תובעת שנשתמש בדרכים חדשות לתפישה או התייחסות אל המסתורין. היא תובעת טיפוח של נינוחות מול אי הבנה, עמימות ובלבול. ״אני לא מפחד מבלבול״ שר בוב דילן, ״ולא משנה כמה עמוק״. עבודת חלומות תובעת התייחסות אל החלום בעזרת תודעה של מתחילים – ולא הספגתם בידע בשלב מוקדם מדי. על אף הניסיון הרחב מאוד שלו בעבודת חלומות, קרל יונג ייעץ: ״כדאי להתייחס לכל חלום כאילו הוא אובייקט לגמרי לא מוכר״. חלומות הם כמו דגים. במקום למשוך אותם אל העולם היבש של הניתוח הער, נבין אותם טוב יותר אם נלמד לשחות. לתינוקות, כמובן, יש כנראה אינסטינקט בנוגע לעבודות חלומות. זוהי יכולת אינסטינקטיבית. זו אותה יכולת אשר בעזרתה אנחנו ניגשים לסיפור בספרות, קולנוע, שירה, מוזיקה, ריקוד ואמנות.

אף שפרשנות של חלומות מסוימים עשויה להיות מעניינת ביותר, חשוב עוד יותר פשוט לדעת שחלימה היא בעלת משמעות. ההבנה הזו עשויה לעזור לנו לקבל ולאפשר לחלומות שלנו להפעיל אותנו, להרחיב את תחושת העולם והעצמי שלנו

בסופו של דבר, עבודת חלומות עוסקת פחות בניתוח חכם של נרטיבים בחלום, ויותר בנכונות להיות עד ולחוות את החלום. אף שפרשנות של חלומות מסוימים עשויה להיות מעניינת ביותר, חשוב עוד יותר פשוט לדעת שחלימה היא בעלת משמעות. ההבנה הזו עשויה לעזור לנו לקבל ולאפשר לחלומות שלנו להפעיל אותנו, להרחיב את תחושת העולם והעצמי שלנו.

סולם יעקב הופיע ברגע שבו יעקב היה בצרה צרורה, משום שהאח שבו הוא בגד רצה להרוג אותו. יעקב לא עשה דבר כדי לזכות בחלום הגדול שלו. הוא לא צם, לא תרגל קרמה יוגה, ולא לקח חלק בריטריט של קשיבות. הוא היה בחור רגיל, במצוקה – וחלומות, בעיקר חלומות גדולים, הם דרך טבעית ויעילה להתמודד עם זמני מצוקה. ואנחנו חיים בעתות מצוקה. זהו עידן הגלובליזציה – התחממות כדור הארץ, כלכלה של תאבי בצע ומגפות – החלומות שלנו מוכים לשקף את מלוא רוחב הלא מודע הקולקטיבי, התקוות המשותפות והחששות האפלים. ואכן, אנחנו רואים דיווחים על עלייה בשיעור החלומות והסיוטים בזמנים אלה.

במקום לדחוק את החלומות ורוחות הרפאים הללו הצידה, כדאי שנעסוק בהם באמצעות מה שיונג כינה ״עבודת צל״ – תהליך של דיאלוג עם דימויים מפחידים מן החלומות. אפשר לעשות זאת באמצעות חלימה מודעת, או לאחר מכן, על ידי שחזור של החלום. תמצית עבודת הצל כרוכה במציאת היהלום שבפחם, גילוי אותו דבר יקר ערך הטמון בתוך מה שנראה כמקום מלוכלך ואפל. האופן שבו אנחנו מתמודדים עם חלומות אפלים מקביל לאופן שבו אנחנו מתייחסים לאתגרים דומים בחיי הערות שלנו. חלומות כאלה לא רק חושפים את גישתנו, אלא גם מספקים הזדמנויות לעסוק בה באופן מודע.

אף שאנחנו מאמינים כי חלומות הם כמו כוכבים המופיעים רק בלילה, אנחנו יודעים שהכוכבים נוכחים שם תמיד, אפילו כשאור היום מסתיר אותם

אנחנו חולמים ללא הרף. אף שאנחנו מאמינים כי חלומות הם כמו כוכבים המופיעים רק בלילה, אנחנו יודעים שהכוכבים נוכחים שם תמיד, אפילו כשאור היום מסתיר אותם. ממש כך, חלומות נוכחים תמיד כזרם תחתון של המודעות, אף כשהם מוסתרים על ידי הערות. יונג התייחס לזרם התת קרקעי הזה כאל ״החלום הער״. בניגוד לחלומות בהקיץ, הקשורים לבריחה מחוויות בהווה, החלום הער קורא לנו להיכנס לעומק החוויות הללו והזרמים התת קרקעיים שלהן. החלום הער הוא מצב טבעי של מודעות הקשורה באמנות, משחק, דמיון, אינטימיות, פרקטיקות רוחניות וסף השינה. הוא גם טכניקה פסיכותרפויטית רבת עוצמה המשמשת באנליזה יונגיאנית.

חלימה, אם תרצו, יכולה להפוך לאורח חיים, או לפחות לפרקטיקה קבועה. החלום הער כרוך בשימוש בעיני החלום שלנו, אלה שאנחנו רואים בעזרתן במצבי REM/חלימה, לאור היום. הוא עשוי להרפות את אחיזתנו ממרכזיות הערות, ולהציע הצצות אל העולם שמעבר לעולם. באופן כזה, הוא חושף את המושג העמוק ביותר של האני שלנו, תוך חיבור לסיפור הרקע המיתי של חיינו.

רובין ניימן (Naiman) הוא פסיכולוג המתמחה ברפואה שינה וחלום. הוא מלמד גם במרכז אנדרו וייל לרפואה משולבת של אוניברסיטת אריזונה. ספרו האחרון Hush: A Book of Bedtime Contemplations ראה אור בשנת 2014.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: "חלומות". צילום: זאב רמיאל, כל הזכויות שמורות לזאב רמיאל ©

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי רובין ניימן, AEON.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על השיבה אל נופי החלומות

    02
    יורם

    תודה רבה על המחמאות. המאמר אכן נראה לנו חיוני וחשוב וגם מרגש. ובאשר ל-ERM... תיקנו, ואנחנו עוד מחכים ליום שבו אנגלית צמודה לעברית לא תתהפך - לכל אחד יש חלום הקרוב ללבו!

03
צחי לביא

לדעתי, כותב המאמר נצמד לרעיון שחלומות מהווים פן רוחני בצורה קצת נואשת. אי אפשר להתווכח עם האמירה שחלומות הם חיוניים, וללא ספק "פריקת עול" או "חליצת הנעליים" של המוח. אומנם, חלומות בהכרח משקפים את החשיבה היומית שלנו ותו לא. כלומר סיוט נובע ומתבסס ממאורע מפחיד שקרה בחייך , איינשטיין חלם על תורם היחסות כי זה מה שהעסיק אותו בזמן עירות. לכן, קשה לי להאמין שחלום הוא יותר מאשר מראה המשקפת את עיסוקיו של המוח. האם באמת יש להם משמעות ובכלל משמעות רוחנית הן שאלות שבעייני רחוקות מלקבל תשובה חיובית.

אפשר לומר שברגע שנדע יותר על התודעה והמוח, סביר להניח שנקבל תשובות המסבירות את התופעה בצורה יותר בהירה.

מאמר משכיל, נהנתי לקרוא.