אלכסון קלאסיק השליטים הפנטסטיים שלנו

בקפיטליזם הקיצוני של ימינו, תאגידים זוכים למעמד אנושי, על חשבון בני האדם
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

כפי שמדגישה התגובה בארה״ב למגפה – שאתה ניתן לכנות בשם קפיטליזם-קורונה – תאגידים הם דברים מתים בעלי השפעה מוגזמת על דברים חיים. ההיסטוריה של העולם החדש היא, במידה רבה, ההיסטוריה של התאגיד – הצורה המוקדמת של התאגיד ושל החברה הנסחרת בבורסה הביאה לא רק להרחבת המסחר, אלא גם להרחבת הקולוניאליזם על כל צורותיו; העקירה והניכוס של הילידים; סחר הסוכר; העבדות; וכפי שקתלין רוזנטל תיעדה, שיטות ראיית החשבון המודרניות שנולדו בהקשר של סחר העבדים. אבל אני טוען שהתאגיד שולט בעולם הנוכחי לא רק מבחינה כלכלית ופוליטית, אלא בדרכים שרובן אינן מוכרות, גם אונטולוגית ותרבותית.

תאגיד הוא ישות מלאכותית, והוא כמובן מייצג גוף מלאכותי. גוף התאגיד דחק את רגליו של גוף המלך ושל כל התפקידים שהוא ייצג

תאגיד הוא ישות מלאכותית, והוא כמובן מייצג גוף מלאכותי, במקרה זה מדובר בפנטזיה של גוף ענק ומאוחד מעבר לחלל ולזמן, שגם ״כולל״ הכול. גוף התאגיד דחק את רגליו של גוף המלך ושל כל התפקידים שהוא ייצג.

פייסבוק

תאגיד גדול, יצור עם זכויות רבות, לחופש דיבור, להשפעה פוליטית ולהתערבות בחיינו. ניסיתם לתבוע אותו? מצאתם איפה הוא? תצלום: www.thoughtcatalog.com

כייצוג אופייני של ישות, התאגיד הוא גם סוג של טפיל שהאונטולוגיה שלו – למשל, מעמד משפטי ופריבילגיות, זכויות דתיות וייחוס של כוונה ויכולת פעולה מודעות – הולכת ומאפילה על זו של בני האדם. החלטות בית המשפט העליון בארצות הברית, אשר לפיהן תאגידים הם ישויות בעלות אישיות (People) – בעיקר בתיק הנושא את הכותרת האירונית Citizens United v. Federal Election Commission – הן רק הרחבה של שורה ארוכה של קביעות משפטיות ופרדיגמות תרבותיות, טלאולוגיה ברורה שמאפשרות לתאגידים להתחזות לבני אדם. אבל ייחוס אנושיות וזכויות כאלה הם חלק ממשחק סכום אפס – כל זכות ותכונה שהתאגידים זוכים בהן נגזלות מבני אדם. בעוד התאגידים צוברים לא רק עושר וכוח, אלא גם זכויות אדם, זכויות האדם הולכות וכלות.

האישיות התאגידית הבדויה לא רק נוצרה כדי לגרוף רווחים בלי להתחשב בנזק החברתי שהיא גורמת, אלא שהיא גם עוצבה כאישיות פתולוגית באופן שבו היא מתוכנתת לשקר ולחקות התנהגויות אנושיות

יתרה מזאת, לטענתי, האישיות התאגידית הבדויה לא רק נוצרה כדי לגרוף רווחים בלי להתחשב בנזק החברתי שהיא גורמת, אלא שהיא גם עוצבה כאישיות פתולוגית באופן שבו היא מתוכנתת לשקר ולחקות התנהגויות אנושיות. התאגידים הם חייזרים החיים בינינו. ג׳ואל באקאן מתאר את התאגיד (כך מצטט אותו מארק קינגוול) כ״ישות מלאכותית שנוצרה בדמותו של פסיכופת אנושי״. דבורה מדסן (Madsen) חושדת שעל פי תכונותיו, התאגיד סובל מסוג של סכיזופרניה, משום שהוא מנותק מכל תחושה קוהרנטית של היסטוריה או ערכים, והתנהגותו בלתי צפויה לחלוטין. ניתן לחשוד שפסיכולוג היה מאבחן נציג ״איש תאגיד״ כמישהו הסובל מאי שפיות פלילית שאינה ניתנת לתיקון, ושמאפייניו הבולטים הם היעדר אמפתיה, תוקפנות א-סוציאלית, נטייה לחוסר יושר וכן חוסר יכולת להעריך את התנהגותו. צווטן טודורוב אומר שהפסיכואנליזה תפסה את מקום הספרות הפנטסטית משום שהיא עוסקת ישירות בסיבות לפחדים ולחרדות אשר בעבר הושלכו על דמויות מן הפנטזיה. אבל, מלבד העובדה שהשטנים והערפדים פופולריים כיום יותר מאי פעם, דמויות מסוימות (אם לא הגורמים והנסיבות שלהן) אינן ניתנות לאנליזה פסיכולוגית, כי אין להן נפש של ממש, והבולטת בין אלה היא האישיות התאגידית.

חופש הדיבור, הפגנה

חופש הדיבור של היחיד, האנושי, נראה כזה קטן: הפגנה נגד תאגידי הענק והבנקים (סן פרנסיסקו, 2011). תצלום: גלן האלוג.

היות-אישיות (Personhood) היא מעמד שעליו מתמודדים תאגידים ובני אדם, והתאגידים, בסופו של דבר, הם שזכו בפועל בקרב. כדאי לשים לב לכך שבגרסה הקולנועית לספרו של הארי הריסון !Make Room! Make Room [הסרט ״שמש ירוקה״], ״סוילנט״ הייתה תאגיד עוד לפני שהפכה לאישיות: הסרט המחיש את מה שתאגידים עושים כשגרה בצורה מופשטת. כפי שמיט רומני הצהיר, וחשף יותר מכפי שהתכוון לחשוף, תאגידים הם אישיויות, חברים. רשעים רבים בסרטי מדע הבדיוני ובסרטי אימה, מ״בלייד ראנר״ ועד ״שובו של הנוסע השמיני״ וסדרת סרטי ״האויב שבפנים״, הם בעצם תאגידים. המטרה האולטימטיבית של התאגידים הללו היא ליצור חיים ולתפוס את מקומם החיים.

התאגיד מגלם במובנים רבים יכולת פעולה או נפש קולקטיביות אשר הובסה, וכותבי מדע בדיוני שהגיעו בעקבותיו, מדמיינים אותו כהרחבה של היחיד הבודד

התאגיד גם מגלם במובנים רבים יכולת פעולה או נפש קולקטיביות אשר הובסה, וכותבי מדע בדיוני שהגיעו בעקבותיו, מדמיינים אותו כהרחבה של היחיד הבודד. הוא גם מקושר מאוד לחיים ולתפקוד הבדויים של הבינה המלאכותית בצורותיה ההתחלתיות והמודרניות. התאגיד הוא הצורה האולטימטיבית של יצור מלאכותי, חיקוי של בני אדם התופס את מקומם. (כל סוכני התאגידים, החל בדוברים ועד לשחקנים, מחקים התנהגות ורגשות אנושיים – הם ממלאי מקום של מקור שאינו קיים). שימו לב למספר הנרטיבים שמתארים תאגידים לא רק כבוזזים, אלא גם כישויות בלתי אנושיות, שהרשעות שלהן מתקרבת למה שהייתם מצפים מרשעים בסרטי אימה. ייצוגים אלה מזינים את ההבנה הלא מודעת שלנו כי תאגידים הם בלתי טבעיים, או שניאלץ להגיע למסקנה שהטבע עצמו אינו טבעי.

חלומות עכשוויים רבים על חיי נצח מותירים משקע תרבותי שהוא בעצם סיוט על היבלעות על ידי תאגיד

המחשב בסיפור המדע הבדיוני הקצר של הארלן אליסון משנת 1967 ״אין לי פֶּה ואני חייב לצרוח״ – סיפור העוסק בתודעה שמתעוררת ומבינה שהיא הועלתה למחשב – גם הוא סוג של תאגיד. ניתן לשכתב את הכותרת כך: ״אין לי פה ואני חייב לפרסם, ללא הרף ועד לרמה פסיכוטית״ (אין לי מקום לעסוק בנושא הזה כאן, אבל תאגידים הם חסרי פה או אישיות והם צורחים עלינו ללא הרף באמצעות פרסום, צורת התקשורת הנפוצה ביותר בעולם הקפיטליסטי). חלומות עכשוויים רבים על חיי נצח מותירים משקע תרבותי שהוא בעצם סיוט על היבלעות על ידי תאגיד.

הרומן ״על-אדם״ של תאודור סטרג׳ן, משנת 1953, שהוא פנטזיה על יכולת פעולה ואחדות קולקטיבית, מציג גיבורים שלמדו להשתלב ולהתמזג, או ״להתאחות״ (to blesh) לכדי אורגניזם יחיד. התאגיד הוא גרסה מפלצתית של מוטציה אונטולוגית כזאת. להתאחות פירושו גם לספח (to borg) ולהיות מוגדר על ידי המיזוג התאגידי. התאגיד הוא טרנס – או פוסט – אינדיבידואלי, כמו הטבע אבל גם כמו ה(סיי)בורג ב״מסע בין כוכבים״. אבל בעוד שסטרג׳ן מדמיין תודעה עממית טרנסצנדנטית, התאגיד מסמל את השליטה ואת מחיקת התודעה.

״בלייד ראנר״: התאגיד הוא הציוויליזציה, והוא חזות פני הכול, בעל כל הזכויות כולן

העובדה שמערכת המשפט מרבה כל כך להעניק ״חיים״ לתאגידים מקבילה מבחינה רטורית להחייאת גופות במדע בדיוני וסרטי אימה – ייחוס חיים וכוח פעולה לאסופה חסרת תודעה של דברים

העובדה שמערכת המשפט מרבה כל כך להעניק ״חיים״ לתאגידים מקבילה מבחינה רטורית להחייאת גופות במדע בדיוני וסרטי אימה – ייחוס חיים וכוח פעולה לאסופה חסרת תודעה של דברים. במאה ה-17, נשיא בית המשפט העליון באנגליה, השופט קוק (Coke), קבע כי לתאגידים אין נשמות, מליצה שצוטטה מאז כלשונה ללא הרף על ידי סופרים כמו ג׳ימס פנימור קופר, ריצ׳רד פאוורס ודייוויד פוסטר וואלס. באינספור תיקים משפטיים, מן השושלת ההובסיאנית, צוין במקום זאת שהמדינה מעניקה מעמד לתאגידים חיים כאסופה של אישיויות מלאכותיות: ״תאגיד הוא יציר של המדינה. הוא חייב את עצמם קיומו למדינה״; ״המדינה היא שחייבת להפיח באפו רוח של חיים מלאכותיים, אחרת הוא לא יהיה גוף חי אלא אבק אינדיבידואליסטי״. פסקי דין כאלה מתייחסים לתאגידים, בצדק, כאל סוג של מפלצת פרנקנשטיינית בבעלות פרטית, דבר עשוי אבק שהתעורר לחיים: ״ הדירקטורים אמנם נבחרים על ידי בעלי המניות, אך הם הופכים, כאשר הם נבחרים ומאורגנים כראוי כמועצה מנהלת, לסוכנים של התאגיד. באמצעים כאלה ניתן כוח החיות לדבר דומם״. שפה כזו מרמזת כי התאגיד הוא צורה טרנסצנדנטית – גולם רוחני שהוקם לתחייה, אבל אין לו נשמה.

מראשיתו, התאגיד הלך ותפס את תפקידו של הטבע. כפי שהתחלתי לטעון במאמר Not Altogether Human: Pantheism and the Dark Nature of the American Renaissance, הטבע כבר אינו זה שמתעלה או לוקח אותנו אל מעבר לזמן ולחלל של מדינות, אלא התאגיד הטרנסצנדנטאלי הנפוץ כל כך. אנחנו חוזרים אל מה שפינצ׳ון ברומן העולם-החדש שלו ״מייסון ודיקסון״ מכנה בשם ״החברה ההולנדית הנמצאת בכל׳מקום ובכל׳דבר״. מבחינה רטורית, אונטולוגית ואפילו מבחינת הגרש, החברה המסחרית היא שמחליפה את הטבע הפוריטני/טרנסצנדנטלי שקם לתחייה בסוף ספרו של פינצ׳ון Gravity's Rainbow, שבו ניתן עדיין להבחין ב״פנים על׳כל צלע הר/ונפש על׳כל אבן״. אולי במפתיע, התאגיד משוקע עמוקות בשיח הפנתיאיסטי, בתוך מושג של טבע שאינו אישי, אך הוא קולקטיבי וחי בכל מקום, מודע ומסוגל לתקשר. אותו מושג מוחל כיום באופן זהה במלואו על התאגיד, שנכנסה בו הנשמה שבעבר נמצאה בטבע.

פרסומות, שלטי פרסום, טיימס סקוור

התאגידים מדברים ללא הרף, בכל מקום, יוצרים טבע משלהם, הכובש כל חלקה, והפרסומת היא שפתם. תצלום של טיימס סקוור, ניו יורק: אנדרה בנץ.

״משרדי פרסום כבר לא מכרו חברות במסעות פרסים יחידיים, אלא את היכולת שלהם לשמש ׳משמרי מותג׳: המזהים, מנסחים ומגנים על נשמתו של התאגיד״ - נעמי קליין

התאגיד, שתוכנן כיצור על פנטסטי, הוא גם ייצוג-הדמייה (סימולקרה) של אישיות חסרת נשמה. נעמי קליין מסמנת התפתחויות בפרסום שנועדו לנרמל את הרעיון כי לתאגידים יש זהויות אנושיות: ״משרדי פרסום כבר לא מכרו חברות במסעות פרסים יחידיים, אלא את היכולת שלהם לשמש ׳משמרי מותג׳: המזהים, מנסחים ומגנים על נשמתו של התאגיד״. הדברים המלאכותיים ביותר בעולם ממותגים כטבעיים. פרדריק ג׳יימסון מפרט את האופן שבו מבנה התאגיד עצמו יכול לפרק רעיונות היסטוריים-מטריאליסטיים של יכולת פעולה וטלאולוגיה: מרקסיסטים מתקשים לתפוש ״יכולת פעולה שאינה אינדיבידואלית, אך היא מלאת משמעות וקולקטיבית ועם זאת בלתי אישית (אופן הייצור) [כלומר mode of production או Produktionsweise]... היא למרות זאת ׳סובייקט׳, כמו תודעה אינדיבידואלית, ועם זאת עתה היא בת אלמוות, סתמית במובן אחר, וקולקטיבית מעל ומעבר לחלומות הפופוליזם... האמון, המונופולין, התאגיד ׳בעל הנשמה׳, עם חוקי התאגידים החדשים שלו״. ברומן משנת 1852 ״פייר״, למשל, הגיבור של הרמן מלוויל נואם:

״בלורית בלתי נתפשת של גתה [מלוויל ראה בגתה את ההתגלמות הפנתיאיזם]... כבר עתה היקום ממשיך בדרכו בלעדיך, ועדיין נותרו לו מיליוני איברים נוספים זהים מיותרים. לתאגידים אין נשמה, והפנתיאיזם שלך, מה היה הוא? לא היית אלא חלק אדם יהיר וחסר לב״.

הפיסקה הזו מפרקת באופן תמציתי את הניגוד הברור בין הטבע (הפנתיאיזם) לתאגיד וחושפת את רוח הרפאים של התאגיד העומדת בבסיס המשגת הטבע בארצות הברית של טרום מלחמה.

אפשר להשתמש בעיקרי הטיעון שלי בהקשר לפנטזיה, ובעיקר פנטזיות הנוגעות לטבע. סרטו של ג׳ימס קמרון ״אווטאר״ משנת 2009 מרמז כי הטבע היה מאז ומתמיד מציאות וירטואלית. יתכן שהדבר אינו מפתיע בעידן של הליברטון, בלקווטר והפרטה של כוחות ביטחון כמו הצבא והמרינס. באינספור סרטי מדע בדיוני, כמו ״שובו של הנוסע השמיני״ או ״אווטאר״ של קמרון, לא ניתן להבדיל בין הטבע לבין התאגיד. התאגידים הללו אינם עוסקים רק בתככים ועוולות חברתיים, אלא מחקים את תפקידו של הטבע וגם גוזלים אותו, ובאופן בלתי צפוי עוד יותר, עוזרים לגלות כי הטבע עצמו היה תמיד סוג של סחורה ומבנה תאגידיים.

אווטאר הציג את הנחת היסוד של ימי טרום המלחמה, אשר לפיה העולם הוא יצור חי ומודע – רעיון בדיוני שאמריקנים פנתיאיסטים כמו כותבי הסרט פיתחו מתוך התרבויות הילידיות

״אווטאר״ הציג את הנחת היסוד של ימי טרום המלחמה, אשר לפיה העולם הוא יצור חי ומודע – רעיון בדיוני שאמריקנים פנתיאיסטים כמו כותבי הסרט פיתחו מתוך התרבויות הילידיות. מלוויל תיאר ישות דומה בספרו ״מארדי״, שם הכוכב הוא ישות קולקטיבית. התיאור של באבלאנג׳ה את מארדי מציג את התבנית שלפיה נבנה העולם הפנתיאיסטי ב״אווטאר״:

״ישנם יותר דברים חיים מאלו הזוחלים או עפים או שוחים. הסבור אתה שלהיות עץ פירושו להיות נעדר תחושות? הסבור אתה שאין דבר בהיות בעולם? מהם סימני החיוּת שלנו? שאנו נעים, משמיעים קולות, בעלי איברים, דופק, ואנחנו מורכבים מנוזלים ומוצקים? וכל אלה הם כיחידה, מארדי. הנהרות הם עורקיו, וגופו של הביזון מכוסה שיער, אז מארדי מכוסה בעשב וצמחייה. מארדי חי עד בכל מהותו״.

העולם עצמו מקבל כאן אישיות.

https://www.youtube.com/watch?v=gWaSDcER_oQ

הטבע כמציאות וירטואלית, ומאבק השליטה הוא תאגידי בתכלית: ״אווטאר״

אבל פנדורה, העולם החי של ״אווטאר״, חוזר על המסר הטרנסצנדנטאלי הנסתר המפתיע: הטבע ייצג תמיד מציאות וירטואלית, ולבסוף תאגידית. כפי שג׳ון וראלי מתאר בסדרת ספרי ״גיאה״ שלו, הטבע עצמו הוא סוג של תאגיד, תוצר של בינה מלאכותית (אשר ה״אישיות״ שלו מטורפת). ״אווטאר״ מציג את הטענה כי לא רק שהטבע כבר אינו קיים בכדור ארץ בזוז ופוסט תעשייתי, אלא שהוא התקיים תמיד באיזה חלל וירטואלי, כמבנה תרבותי וטכנולוגי. באורח קריטי, הנאבי [יצורים דמויי אדם] של פנדורה מקיימים אינטראקציות עם הטבע כאווטארים: הם מתחברים לסוסים, דרקונים וכן הלאה, במעין כבלי USB אורגניים. בפנטזיה הפוסט-אנושית הניו אייג׳ית הזו, הטבע הוא סייבורג. אבל בעוד הנאבי ״מתחברים״ ישירות לעץ הקדוש שלהם, בני כדור הארץ יכולים לבוא במגע עם הטבע, הרעיל, רק בעודם לבושים בחליפות מגן וכשהם משתמשים בטכנולוגיה וירטואלית. החיבורים האלקטרו-כימיים בין העצים בפנדורה משמשים כרשתות עצביות, ממש כמו הרשת, האינטרנט; כפי שדמותה של סיגורני וויבר מצהירה, הנאבי ״הורידו והעלו נתונים״ באמצעות החיבורים הללו. פנדורה קיימת רק כיצירה דיגיטלית, והגישה היחידה של בני האדם לטבע היא כשהם ״מורידים״ (Downloading) את עצמם אליו. (וכפי שנגלה מיד, ל״אווטאר״ עצמו אפשר היה לקרוא: ״אין לי פה ואני חייב סרט המשך״).

הקולוניזציה מאפשרת לנו לחפש אוטופיה מדומיינת בגרסה הדיגיטלית של עולם ״פרימיטיבי״ אשר התאגידים השמידו

הנחת היסוד של הסרט אשר לפיה הכורים מחפשים Unobtenium (״בלתימושגיום״) – מוטיב סטירי החוזר במדע הבדיוני, ואולי מייצג שלא במתכוון את ההיעדר הלקניאני בתרבות המערב – עולה כי הקולוניזציה מאפשרת לנו לחפש אוטופיה מדומיינת בגרסה הדיגיטלית של עולם ״פרימיטיבי״ אשר התאגידים השמידו. כאילו הוא עוסק באווטאר, סלבוי ז׳יז׳אק טוען ״רעיון חדש זה של חיים הוא על כן ניטרלי ביחס להבחנה בין תהליכים טבעיים או תרבותיים (או ״מלאכותיים״) – כדור הארץ (או גאיה) כמו גם השוק הגלובלי הם כנראה מערכות חיות אדירות המסדירות את עצמן״. בפנטזיית המציאות הווירטואלית של ״אווטאר״, אנחנו הופכים לגופי-סייבר, שמטשטשים את ההבדלים בין טבע, טכנולוגיה ותאגידים. עולם הטבע המלאכותי לגמרי של הסרט הוא בעצם מיפוי מושלם של הגיאוגרפיה התרבותית של התאגיד.

מקורות:

Bakan, Joel. The Corporation: The Pathological Pursuit of Profit and Power. New York: Simon and Schuster, 2005.Cameron, James. Avatar. Screenplay, 2007.Citizens United v. Federal Election Commission, 558 U.S. 310 (2010).Cloverfields Improv. Assoc. v. Seabreeze Props., Inc., 32 Md. App. 421, 425 (Md. Ct. Spec. App. 1976).Hardack, Richard. “New and Improved: The Zero-Sum Game of Corporate Personhood.” Special Issue on Life-Writing and Corporate Personhood. Biography: An Interdisciplinary Quarterly 37.1 (2014): 36-68. ———. “Not Altogether Human”: Pantheism and the Dark Nature of the American Renaissance. Amherst: U Massachusetts P, 2012. Jameson, Frederic. Postmodernism, Or, the Cultural Logic of Late Capitalism. Durham: Duke UP, 1991.Klein, Naomi. No Logo. New York: Picador, 2000.Lamb v. Lehmann, 110 Ohio St. 59, 65 (1924).Madsen, Deborah L. “The Business of Living: Gravity's Rainbow, Evolution, and the Advancement of Capitalism.” Pynchon Notes 40-41 (1997): 144-58. Melville, Herman. Mardi. Ed. Harrison Hayford, Hershel Parker, G. Thomas Tanselle. Evanston, Il: Northwestern UP, 1970.———. Pierre. Ed. Harrison Hayford, Hershel Parker, G. Thomas Tanselle. Evanston, Il: Northwestern UP, 1968.Pynchon, Thomas. Gravity’s Rainbow. New York: Penguin, 1995 (1973).———. Mason and Dixon. New York: Harry Holt, 1997.Rosenthal, Caitlin. “From Memory to Mastery: Accounting for Control in America, 1750–1880.” Enterprise & Society 14.4 (2013): 732-748.Todorov, Tzvetan. The Fantastic: A Structural Approach to a Literary Genre. Trans. Richard Howard. Ithaca: Cornell UP, 1970.Žižek, Slavoj. Interrogating the Real. Ed. Rex Butler and Scott Stephens. New York: Continuum, 2006.

רי׳צרד הרדאק (Hardack) הוא בעל דוקטורט בספרות אנגלית ובמשפטים מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. הוא פרסם בכתבי עת עשרות מאמרים בנושאי תרבות וספרות אמריקנית. ספרו Not Altogether Human ראה אור ב-2012 ובקרוב עתידים לראות אור שני ספרים נוספים פרי עטו:

Your Call is Very Important to Us: Advertising and the Corporate Theft of Personhood,  Rowman & Littlefield, 2023

Coming Between Africa and America: Transcendentalism and the Transcendence of Race, from Emerson to Morrison

ריצ'רד הרדאק משמשת גם עורך ראשי של תולדות פרויקט Juno של נאס"א, לכוכב הלכת צדק.

המאמר המקורי התפרסם כאן. מערכת ״אלכסון״ מודה לריצ׳רד הרדאק על הרשות לתרגם את המאמר לעברית.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי.

תמונה ראשית: העתיד כבר כאן, והעולם לא בידינו. תצלום: Grandfailure, אימג׳בנק / גטי ישראל

המאמר מובא לכם כחלק מיוזמה שלנו, "אלכסון קלאסיק", שמביאה מדי פעם דברים שפרסמנו בעבר, חשובים במיוחד, עבור עשרות אלפי קוראינו החדשים שאולי לא הכירו את האוצרות שצברנו ושלא נס ליחם.

המאמר התפרסם לראשונה ב"אלכסון" ב-22 ביולי 2022

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ריצ׳רד הרדאק.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על השליטים הפנטסטיים שלנו

01
יגאל

התאגיד הוא בעצם אורגן שמחליף את תפקיד המדינה בסדר החברתי החדש שהתפתח במאה ה - 20. כל המאפיינים שכותב המאמר מציג שנמצאו אצל התאגיד נמצאו ונמצאים במאפיינים של מדינה שנמצאת על הסקאלה שבין דמוקרטיה ליברלית לדיקטטורה . המאפיין העיקרי של תאגיד בשונה ממדינה היא היעילות. העוצמה של התאגידים תמונה ביעילתם יחסית לתיפקוד הרופס של המדינה. לכן בעתיד כוחם ושליטתם של התאגידים על היצור האנושי רק תלך ותגבר . לכן אין זה מפתיע שגופים אנרכיסטים זיהו שהאויב האמיתי הוא התאגיד הרבה יותר מהמדינה.

02
ישראל

התאגיד הינו מוסד שמאגד קבוצות אנשים לצורך קידום מטרות מסוימות שמוכתבות בעיקרן ע"י ההנהגה/האליטה השולטת בו. כמוהו כך לגבי כל הקבוצות שאנו משתייכים אליהן, "קבוצות שייכות" הנוכחות בכל פיסות עולמנו מאז ומעולם: משפחה, קבוצת חברים, מדינה, דת וכיו"ב. בהינתן הנהגה נבונה האיגוד ייטיב עמנו ועם העולם, ולהיפך. חובתנו כפרטים, שבעצם קיומנו ומעשינו מקיימים ומתחזקים תאגידים אלה, לבחור בתבונה את קבוצות השייכות שלנו ולעשות את כל אשר לאל ידינו כדי שיתפקדו בדרך הטובה, להימנע מכניעה לקבוצה רעה.