השלילה החיונית, השלילה החיובית

אנחנו עסוקים במה שיש, במה שצריך להיות, בכל ה"כן" הרצוי או המתבקש. אבל בלי "לא", אין בעצם דבר: אין חשיבה, אין שפה, אין מסקנות, ואין גם חיוב, לא בעולם, לא בשכלנו, לא בנפשנו
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

מושג השלילה הוא מושג מרתק, מורכב וחמקמק, למרות שאנחנו משתמשים בו כל הזמן. ואולי בגלל השימוש הבלתי-פוסק בשלילה, היא במידה רבה 'שקופה' עבורנו. למושג השלילה יש משמעויות ושימושים רבים, ואפילו הגדרתו המילונית מכילה סתירה פנימית, שכן הפירוש הראשון במילון אבן שושן הוא 'אי-הסכמה' – המכיל כבר בתוכו את השלילה. השלילה היא פעולה יסודית בתחום הלוגיקה, וקשה מאוד, (למרות שנעשו ניסיונות) ליצור ארגון משמעותי של ידע בלעדיה. סקירה קצרה של מושג השלילה עשויה לשכנע כי השלילה ניצבת בבסיסה של החשיבה האנושית. ואם הסקירה לא תהיה משכנעת, אז לכל הפחות, היא לא תהיה בלתי-משכנעת.

כיצד אנחנו משתמשים במילה 'לא'? איזו משמעות אנחנו מייחסים לה באופן רגיל?

כיצד אנחנו משתמשים במילה 'לא'? איזו משמעות אנחנו מייחסים לה באופן רגיל? הניסיון להשיב על שאלה זו, מתגלה כמסובך, מאחר שהשפה שלנו מורכבת מאוד. חשבו על ההבדלים בין המשפטים הבאים:

  • "לא, תודה"
  • "הוא לא משחק טניס"
  • "הם לא אזרחים תורמים וצייתנים"

ניתן לומר כי אופן שימוש עיקרי בשלילה, הוא בתור סוג של 'פעולת-דיבור', אמירה היוצרת שינוי בעולם, שתוצאתה היא סירוב, דחייה או הכחשה. כבר כאן ניתן לראות את השימוש בשלילה במשמעויות שונות. באותו האופן, השימוש בשלילה בתור ציווי, חוק או איסור, 'לא תרצח', מהווה בסיס למוסריות האנושית, כפי שניתן לראות בשבעה מתוך עשרת הדיברות.

מבחינת היכולת לתאר את המציאות, השלילה מאפשרת לנו לבטא דברים שאינם קיימים. תופעה זו, של התייחסות למה-שאיננו, משמשת כר נרחב לוויכוחים פילוסופיים בתחום האונטולוגיה. אז על מה אנחנו מדברים כאשר אנחנו מדברים על 'אין'? איך אפשר להצביע על מה שאינו קיים? המחשה מצוינת ומצחיקה לכך אפשר למצוא בסרטם של ריקי ג'רביס (Gervais) ומאתיו רובינסון  "המצאת השקר" ("The invention of lying").

מעבר לכך, השימוש בשלילה תלוי בהקשר, רגיש לתחביר, ולסדר המילים במשפט. כך למשל ניתן לייחס מספר משמעויות למשפט ג', לדוגמה: 'הם אינם אזרחים, אבל הם כן תורמים וצייתנים', או 'הם אינם תורמים, אבל הם כן אזרחים צייתנים'. המשמעות תהיה שונה גם בהקשר של חקירה משטרתית, לעומת המשמעות בהקשר של ועדת קבלה ליישוב קהילתי.

סוכר, קפה, קפה נמס, כפית, קפה הפוך

לא חלב, לא כפית, לא סוכר, לא קפה. תצלום: נתן דומלאו

על מורכבות זו ניתן להוסיף גם את השימוש בציניות ובסרקזם, במשפט כמו: "ממש לא קר כאן, לא צריך לכבות את המזגן" – כאשר קר מדי לטעמכם. או את השימוש במטא-שלילה: 'אני לא רעב – אני גווע!' ואפשר גם להצביע על תופעות כמו חיזוק של השלילה, "הוא לא נקף אצבע". ישנה גם שחיקה של השלילה, עד כדי כך שנאלצים להשתמש במילת שלילה נוספת, כמו למשל בצרפתית - 'Je ne sais pas'. תופעה זו, של שחיקת השלילה, משמשת כמדד להתפתחות של שפות, כפי שתוארה על ידי הבלשן הדני אוטו יספרסן בשנת 1917. ניתן לראות את השלבים ההדרגתיים של המעבר משימוש במילת שלילה אחת, לשימוש בשתי מילות שלילה, עד להיעלמותה של המילה הראשונה שנשחקה: 'Je (ne) sais pas'. תהליך מחזורי זה – 'מעגל יספרסן' – מעיד על שלבי התפתחותה של שפה ומאפשר השוואה בין שפות שונות.

השימוש בשלילה הוא רב-משמעי, בין היתר, גם בשל העושר הרב של השפה, אך בכך לא מתמצה העניין שמעורר מושג השלילה, שכן למושג השלילה יש תפקיד יסודי ומהותי בעצם החשיבה

השימוש בשלילה הוא רב-משמעי, בין היתר, גם בשל העושר הרב של השפה, אך בכך לא מתמצה העניין שמעורר מושג השלילה, שכן למושג השלילה יש תפקיד יסודי ומהותי בעצם החשיבה. תהליכים רבים שאנחנו מבצעים במוחנו נכללים תחת ההגדרה 'חשיבה'. אנחנו רחוקים מהבנה מלאה של כל התהליכים הללו, אף  שאנחנו משתמשים באותם התהליכים ממש. גם ההכרה כי אנחנו 'לכודים' בתוך השפה, כאשר אנחנו מנסים לתאר את החשיבה, מוסיפה קושי. אך לצורך העניין, נניח כי השפה היא אכן שיקוף מהימן של החשיבה עצמה, כך שעבור כל כושר או יכולת של החשיבה, ישנה המשגה על ידי השפה, בכינוי או בשם: שליפת מידע מהזיכרון, חישוב תרגילים חשבוניים פשוטים, שיפוט או הערכה של מידת הצדק של טענה כלשהי, תכנון מטרות ויעדים, התלבטות מה ללמוד באוניברסיטה או ניסוח תיאוריה מדעית.

אם כך, איזו פעולה מחשבתית אנחנו עושים כאשר אנחנו שוללים? בלוגיקה, השלילה מוגדרת כקַשָר לוגי. קַשָרים לוגיים הם מעין מכשירים מחשבתיים בסיסיים, בעזרתם אנחנו מצליחים ליצור טענות, משפטים ומבעים לשוניים. הקַשָרים הלוגיים האחרים מלבד שלילה, הם החיבור או הצירוף, המסומלים על ידי המילה 'וגם'; הברירה, המסומלת על ידי המילה 'או'; והסיבתיות המסומלת על ידי הביטוי 'אם-אז'. שלושה קַשָרים לוגיים אלו הם בינאריים, הם עוסקים בקשר שבין שני היגדים או שני משפטים. להבדיל מהקַשָרים הבינאריים, השלילה פועלת את פעולתה על היגד או משפט אחד ויחיד, והופכת את משמעותו, או את ערך האמת שלו.

לכל הקַשָרים הלוגיים יש אופי אקסיומטי, וקשה מאוד להסבירם. נדמה כי הדרך היחידה להבין אותם היא על ידי אינדוקציה על סמך ניסיון רב, חוזר ונשנה, עד שהם הופכים לאינטואיטיביים, וכך בוודאי גם באשר לשלילה. בתהליך רכישת מושג השלילה אצל ילדים, אחד הביטויים הראשונים מתגלה בתגובה להיעדרו של חפץ שבדרך כלל נמצא במקום מסוים, או להיעדרו של החלב, שנשתה ואיננו עוד בבקבוק הריק. כיצד ניתן להתייחס לדבר שאינו קיים? זו שאלה שמעסיקה פילוסופים החוקרים את מושג השלילה, במידה רבה, עד ימינו. בשלבים הבאים של רכישת מושג השלילה, הנמשכים עד גיל 5,  משתמשים ילדים ב-'לא' כדי לסרב, כדי להכחיש או להתכחש וכדי לציין כישלון.

לא, לומר לא, לסרב, סירוב, בלון

עוד דרך לומר "לא": אני לא כאן, אני לא רוצה, זה לא אני. תצלום: נגויין מין צ'יין

'חוק הסתירה', המכונה גם 'עקרון השלישי הנמנע', הוא חוק בסיסי מאוד בלוגיקה ועם זאת שקוף מאוד עבורנו. הוא מסתמך על האבחנה בין אמת לשקר, והיא קשורה קשר הדוק למושג השלילה. על פי חוק הסתירה, הטענה 'סוקרטס הוא חכם' אינה יכולה להיות גם בעלת ערך אמת וגם שקרית – בו זמנית. על טענה כלשהי להיות נכונה או לא-נכונה, אחרת אנחנו מגיעים לידי סתירה שאינה מאפשרת הסקת מסקנות, או מה שמכונה 'גרירה לוגית' של טענות נוספות בעלות משמעות. האופן שבו אנחנו מכריעים באשר לערך האמת או השקר, חשוב פחות לעניינה של הלוגיקה. חשובים יותר העקביות, האחדות, היכולת לטעון טענות מורכבות, ווהיכולת לבנות מבני ידע נרחבים ומעמיקים, המניחים ומסיקים טענות רבות, בעלות קשרים מסועפים.

מרובע ההפכיות, (Square of opposition), הוא תרשים יסודי המדגים עקרונות לוגיים מרכזיים במחשבה המערבית. ניתן לראות בתרשים זה את מכלול היחסים האפשריים בין טענות סותרות, מנוגדות והופכיות, באמצעות החיוב והשלילה, ובאמצעות הבחנה בין אוניברסליות ובין פרטיקולריות, המתבטאת בשימוש  בכמתים 'כל' ו-'חלק'. הבדל יסודי ועקרוני בין ההיגיון המזרחי להיגיון המערבי נעוץ במושג השלילה: מרובע השלילה שמציגות תורות המזרח, מדגים כי דבר יכול להיות בעל תכונה מסוימת ובה בעת לא להיות בעל אותה התכונה.

א' הוא א', ו-א' אינו ב'. גם אם חוק זה נדמה מיותר, כאשר מתארים את העולם ואת המציאות, מוכרחים להסתמך גם עליו

על פי אפלטון, ניתן לתפוש את השלילה ביחס למושג הזהות, או ליתר דיוק, מושג ה-'אחרוּת'. הבחנה זו קשורה ל-'חוק הזהות' בלוגיקה, חוק 'שקוף' והכרחי נוסף, השומר על העקביות והאחידות במבנה הידע. אנחנו מתייחסים לכל דבר בעולם, לכל 'אובייקט' או נושא בשפה, כבעל תכונות מהותיות והכרחיות כלשהן, ההופכות אותו להיות 'דבר' בעינינו. ואותו 'דבר' אינו זהה לשום דבר אחר: א' הוא א', ו-א' אינו ב'. גם אם חוק זה נדמה מיותר, כאשר מתארים את העולם ואת המציאות, מוכרחים להסתמך גם עליו.

שאלה מעניינת בהקשר זה, היא ההבחנה במושג השינוי, או השוני בין מצבים: האם מה שאנחנו מכנים 'שונה' או 'אחר', מבוסס על ההכרה הפוזיטיבית, על סמך ניסיוננו האישי והבנתנו את המושג 'זהה'; או שאנחנו יכולים להכיר ולתפוש אך ורק את המשמעות של המושג 'שונה', ואילו את המושג 'זהה', אנחנו מצליחים להבין רק בתור 'לא-שונה'. הפילוסוף הצרפתי הנודע ז'אק דרידה מתייחס להבחנה מהותית זו דרך הפיתוח שלו את מושג ההבדל, ה-'דיפראנס'.

תפישה זו של השלילה כ-'אחרות', הייתה יכולה לשמש השראה לפיתוח של ה-'אינטואיציוניזם', זרם בלוגיקה ובמתמטיקה, שמתאר את העולם אך ורק על דרך החיוב. מייסדו של זרם זה, ההולנדי לויצן בראואר, גרס כי ההוכחות המתמטיות נוצרות על ידי בנייה מנטאלית, כתוצאה של פעילות אנושית. בנייה מנטאלית זו היא בעלת ערך חיובי, היא מבוססת על האקסיומות הקיימות בלבד, ואינה נזקקת לשלילה. האינטואיציוניזם עוסק במספרים 'טבעיים', כלומר במספרים חיוביים ושלמים. כך גם מבחינה לוגית, אין שימוש בשלילה בפיתוחים של האינטואיציוניזם, אין הוכחה על דרך השלילה, ואפילו חוק הסתירה (או 'חוק השלישי הנמנע') מושהה במידה רבה.

חוף רחצה, איטליה, הרמוניה, פרספקטיבה

הרמוניה מתמטית בחוף רחצה באיטליה. תצלום: גבריאלה דיוולד

העיסוק במושג השלילה בפילוסופיה היוונית לפני אפלטון ואריסטו התמקד באונטולוגיה – 'תורת היש', ענף בפילוסופיה החוקר את הקיום, את כל מה שישנו, ויחד עם זאת את ה-'לא-קיים', ה-'אין'. השלילה נחקרה ביחס לאופן שבו היא מתארת או מצביעה על מה שאינו קיים, דרך ביטויים כמו מחסור, היעדר ולא-כלום. אפלטון היה כנראה הראשון להצביע על חוסר הסימטריה הקיים בין החיוביות לבין השליליות. ראשית, ישנה אסימטריה בידע שנתן להסיק מטענות חיוביות מול שליליות: 'פריז היא הבירה של צרפת', הוא משפט אינפורמטיבי, לעומת המשפט 'פריז אינה הבירה של ספרד', שמותיר את הנמענת, קרוב לוודאי, ללא רווח משמעותי מבחינת ידע. ובכל זאת, בימי הביניים למשל, רווחה התפישה שעל פיה אלוהים מוגדר על דרך השלילה: כך, בין היתר, הוא אין-סופי, חסר-התחלה, חסר מיקום מסוים במרחב, אינו בן-תמותה.

שנית, האסימטריה ניכרת בעובדה שהשלילה תמיד מסומנת ומובחנת בשפה. במשפט חיובי איננו מציינים באופן מיוחד את החיוביות. די לומר 'היום זורחת השמש', מבלי להוסיף את המילה 'כן'. אך בכל משפט שלילי מוכרחה להופיע מילת שלילה. כלומר, ההטיה הבסיסית של החשיבה והשפה היא לחיוב, וההתייחסות לשלילה מחייבת ציון וסימון מפורשים.

לפי פרויד השלילה משחררת את המחשבה ממגבלות הדיכוי וההדחקה, וחושפת את התוכן המהותי וההכרחי לתפקוד המחשבה

את החשיבות הרבה של השלילה, ניתן למצוא גם אצל פרויד. במאמר משנת 1925, הוא מתאר את השלילה כ"משחררת את המחשבה ממגבלות הדיכוי וההדחקה, וחושפת את התוכן המהותי וההכרחי לתפקוד המחשבה". כך למשל, במקרה של מטופל שמעיד כי הפחד שלו אינו הפחד מכישלון: המטפל מתייחס לתוכן שנשלל באופן חיובי, על ידי ציון העובדה שהמטופל עשה קישור בין הפחד לבין הכישלון. אמנם זה היה קישור שלילי, אך זהו עדיין קישור, והעובדה שדווקא מושג זה התעורר אצלו, יכולה להכיל את המפתח לריפוי. מבחינה זו, למרות חוסר הכדאיות הכלכלית של השלילה, שכן היא 'יקרה' מבחינת עיבוד, ומספקת מעט מידע לעומת החיוב – הרי היא בכל זאת עשויה להיות בעלת ערך רב מבחינה פסיכולוגית.

ובכן, לאור העיסוק הבלתי נמנע בתופעות אלו, מהו הקשר בין השלילה ובין הקוטביות, ההפכיות והניגודיות? נדמה כי אנחנו מורגלים לחשוב על המציאות בעזרת זוגות של מושגים, שהיחס ביניהם הוא קוטבי: שחור או לבן, טוב או רע, אמת או שקר. ההפכיות מתייחסת במידה רבה לסתירה, לשני מצבים שמוציאים זה את זה ומחלקים ביניהם את תחום האפשרויות: 'חי' או 'מת', אלו מצבים סותרים שאינם יכולים להתקיים בו זמנית ולכן נתפשים כהפוכים זה לזה. לעומת זאת, ניגודיות אינה יכולה להניח לשני מצבים להיות נכונים, אך מאפשרת את היות שניהם לא-נכונים: אין היגיון לומר על חפץ שהוא גדול וקטן בה בעת, אך בהחלט ניתן לומר כי הוא אינו גדול ואינו קטן, אלא בינוני. ניגודים מסוג זה מכונים ניגודי רצף.

קפה, פולי קפה, יין ויאנג

"קפה יין ויאנג, אחדות הניגודים", תצלום: אלכס

במסגרת הניתוח של השלילה במושגים דו-קוטביים, עולות שאלות פילוסופיות וגם לשוניות. האם קיים אומץ? או רק היעדר פחד? האם קיים חופש – או רק היעדר מגבלות? מה לגבי אהבה ושנאה, או בנייה והרס, לכל קוטב יש ערך פוזיטיבי, ממשי, קיים. אך מה לגבי אור וחושך, חום וקור, קול ודממה, מושגים פיזיקליים אלו מעניקים כינוי ושם לדברים שאינם קיימים, לחוסר, להיעדר.

האם אנחנו 'מתוכנתים' לתאר את העולם באופן חיובי? האם הדבר משפיע גם על האופן שבו אנחנו חושבים על מוסריות, על מה שאינו ראוי, לא נכון, לא צודק?

ומה תפקידה של השלילה במושגים הפוכים או סותרים כמו 'אמת' ו-'שקר', מושגים משלימים כמו 'חי' ו-'מת', ומנוגדים כמו 'עשיר' ו'עני', או 'תורם' ו'נתרם'? מחקרים מוכיחים כי שלילה של מושגים דו-קוטביים, מעוררת את הייצוג האחר, 'בן הזוג' ההופכי של מושג המטרה – וכך אנחנו מוותרים על השימוש בשלילה. כלומר, נהפוך את התכונה 'לא-טיפש' באופן אוטומטי ל-'חכם'. האם זו נטייה שמפצה על המחיר הקוגניטיבי היקר של השלילה? שכן השלילה דורשת עיבוד רב יותר, והיא בעלת כוח היסקי קטן יותר ביחס לחיוב. מעבר לאפשרות שיש לנו נטייה לתפוש את העולם במונחים של 'שחור ולבן', אילו השלכות יש לחוסר הסימטריה בין החיוב והשלילה? האם אנחנו 'מתוכנתים' לתאר את העולם באופן חיובי? האם הדבר משפיע גם על האופן שבו אנחנו חושבים על מוסריות, על מה שאינו ראוי, לא נכון, לא צודק?

מחקרים גילו כי העיבוד של משפטי שלילה המתייחסים לפעולות, כמו למשל, 'את לא תחתכי את הלחם' יגרום לפעילות מוחית מופחתת באזורים הקשורים לפעילות המוטורית שלנו. ישנם מחקרים שגילו קשר בין העיבוד של השלילה לבין אותם אזורים במוח המופעלים כאשר אנחנו נמנעים מתגובה, מתאפקים, מעכבים את התגובה עליה אנחנו חושבים. כלומר, ייתכן שהעיבוד של משפטים שיש בהם שלילה, או ההבנה עצמה של השלילה, מסתמכים על היכולת שלנו להימנע ולהתאפק. הימנעות ואיפוק הם מושגים חיוביים, אך המשמעות שלהם מבוססת על שלילה: כשאנחנו נמנעים מעישון, אנחנו 'לא מעשנים'. שוב, קשה מאוד להבין ולתאר את פעולת השלילה, גם בכלים מדעיים מתקדמים.

חוקרים ישראליים המובילים במחקר העולמי, מתארים את השלילה בתור מכשיר לחשיבה מטאפורית, כמו בדוגמה 'אני לא המשרת שלך'. אנחנו נוטים לפרש באופן אוטומטי טענות מסוג זה, המכילות שלילה, באופן מטאפורי, ולא באופן מילולי ישיר. זו הסיבה שאנחנו מצליחים להבין את המסר העומד מאחורי טענות מסוג זה, כך למשל המשפט, 'אני לא המשרת שלך', מתפרש כתלונה על יחס משפיל, או על דרישה מוגזמת.

ומה לגבי מילים שאינן משתייכות לזוג קוטבי? מילים שניתן להפוך רק על ידי הוספת 'לא'? השלילה של מילים חד-קוטביות, כמו למשל 'להיות רומנטי', נשכחת אף היא בקלות יתרה בהשוואה לקוטב המנוגד. לכן, מבחינה קוגניטיבית מוטב שרופאים יסבירו למטופליהם כי הליך רפואי שעליהם לעבור, הוא 'בטוח', ולא יאמרו שהוא 'אינו מסוכן'. או כפי שיועצי התקשורת ודאי יודעים, עדיף לנאשם בקבלת שוחד, (על לא עוול בכפו) מושג חד-קוטבי, שאין לו קוטב מנוגד מובהק ובולט בשפה – להימנע מהצהרה המשתמשת בשלילה כמו "לא לקחתי שוחד". לאורך זמן, השלילה תישכח ותאבד, והציבור יוותר עם התוכן החיובי של לקיחת השוחד. במקום זאת, על הנאשם, החף מפשע, להשמיע טענה חיובית כלשהי, בנוסח "אני הגון ונאמן לקוד המוסרי", או "מעלילים עליי עלילות שווא".

סלפי, הודי, ברדס, סלולרי

"תראו, זה לא אני!", תצלום: טום סודוג'

מה אנו לומדים ממחקרים פסיכו-בלשניים, המנתחים את הפעילות המוחית שלנו בזמן שאנחנו מעבדים מבעים המכילים שלילה? נדמה כי ויטגנשטיין קלע לממצאיהם של מחקרים עדכניים אלו, כבר בחייו במחצית הראשונה של המאה העשרים. בחיבורו המפורסם 'חקירות פילוסופיות' שיצא לאור ב-1953, כשנתיים לאחר מותו, כתב: "ההרגשה היא כאילו שלילה של משפט חייבת תחילה לעשות אותו לאמיתי במובן מסוים, כדי לשלול אותו" (מתוך 'חקירות פילוסופיות' בהוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, בתרגומה של עדה אולמן-מרגלית). ואכן, על ידי שימוש בטכניקות של מעקב אחר תנועת העיניים, זמן תגובה ומיפוי באמצעות fMRI, התגלה כי העיבוד של משפט או היגד שלילי הוא ארוך יותר, ודורש יותר משאבים מנטאליים. ומעבר לכך, התבססה בקרב החוקרים ההנחה כי שלילתו של משפט מייצרת באופן ראשוני ייצוג מנטאלי של היפוכו החיובי של המשפט. כלומר, אנחנו מעבדים במוחנו את ההיגד 'הוא אינו מסודר', על ידי כך שתחילה אנחנו חושבים על ההיגד 'הוא מסודר', על כל ההשלכות וההיסקים הנלווים לכך, ובשלב מאוחר יותר של העיבוד – מדובר בחלקי השנייה –  אנחנו מייצגים במוחנו את ההיפוך המבוקש 'לא מסודר'.

הנחת עבודה זו של החוקרים, כי אנחנו מבצעים במוחנו 'היפוך' של התוכן הנשלל, מדגימה עד כמה רב הנסתר על הגלוי. אין עדיין הסבר מפורט ומקיף של אותה 'פעולת-היפוך', אלא רק תיאוריות ורעיונות שונים בנוגע למה שקורה לתוכן שאותו אנחנו שוללים: החלפה של התוכן הנשלל בתוכן מנוגד חיובי המסומן באופן כלשהו, הפחתה בנגישות לזיכרון של תוכן שנכלל בטווח השלילה, דיכוי של התוכן הנשלל, או דיכוי תוך שמירה של התוכן הנשלל לצורך היסק בשלבים מאוחרים יותר של העיבוד.

אם כן, לכל תיאוריה מתלווים אמנם ממצאים תומכים, אבל עדיין אין הסכמה על מנגנון הפעולה המדויק של השלילה. לצד ניסיונות מסוג זה של האינטואיציוניזם לייתר את השלילה, לסלקה מן ההיגיון, ולצד העיסוק הרב ב-'חשיבה חיובית' ובפסיכולוגיה חיובית, עדיין ברור שאי אפשר בלי לא!

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

תמונה ראשית: תשליל שחור-לבן. תצלום: שון גלדוול, אימג'בנק / גטי ישראל

מקורות:1. Horn, Laurence R. (2001) "A Natural History of negation", CSLI Publications, U.S.A.
2. de Vega M1, Morera Y2, León I2, Beltrán D2, Casado P3, Martín-Loeches M3, (2016), "Sentential Negation Might Share Neurophysiological Mechanisms with Action Inhibition. Evidence from Frontal Theta Rhythm." The Journal of Neuroscience
3. Giora, Rachel (2003). "On our mind: Salience, context, and figurative language". New York: Oxford University Press.
4. Nordmeyer, Ann E. Frank, Michael C. (2013) "The role of context in young children’s comprehension of negation". Journal of Memory and Language.
5. Sangeet Khemlani1 , Isabel Orenes2 , and P. N. Johnson-Laird3, (2012) "Negation: A theory of its meaning, representation, and use". JOURNAL OF COGNITIVE PSYCHOLOGY
6. Becker, I.(2015) "The good, the not good, and the not beautiful: On the non-obligatoriness of suppression following negation". Corpus Linguistics and Linguistic Theory, 11 (2)
7. van der Auwera, Johan. (2009) 'The Jespersen Cycles', Cyclical change, ed. by E. van Gelderen. Amsterdam: Benjamins.
8. DAHLSTROM, DANIEL, (2010) "NEGATION AND BEING", This paper was presented as the Presidential Address at the 61st annual meeting of the Metaphysical Society of America, Boston University

9. מילון אבן שושן, (2004), עריכה יעל ינאי. הוצאת עם עובד

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על השלילה החיונית, השלילה החיובית

04
אביב רט

הנושא מאתגר וחידתי.... א. בניגוד לאמירה חיובית שהיא עקבית ואינה משנה את משמעות המשפט אם חוזרים עליה, השלילה הופכת את המשמעות כשחוזרים עליה(אני כן כן מסכים... אני לא לא מסכים...)- האם יש עוד מילים כאלה? ב. האם השיוויון הבא תמיד נכון: "אני לא לא גבוה" = "אני גבוה" ? ג. האם הוכחה בדרך השלילה במתימטיקה "חלשה" יותר מהוכחה בדרך החיוב?