חירות 2.0

מציאות חדשה באופק? כל ענייני הכסף, הנכסים, המוניטין שלנו, התכנים שאנו יוצרים ואפילו ההצבעה שלנו בבחירות - בלי אח גדול ובלי מתווכים
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

למלאכת התיעוד הייתה השפעה אדירה על מהלך ההיסטוריה. לדוגמה, תיעוד היהדות והנצרות בכתב אפשר להן לשרוד בעוד ששפע דתות אחרות, שעברו מדור לדור רק בעל-פה, חלפו מהעולם. "ספר יום הדין" (ה-Doomsday Book) של ויליאם הכובש, משנת 1086, המשיך לסייע ביישוב סכסוכי קרקעות באנגליה עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20. כיום ישנה מערכת חדשה של תיעוד דיגיטלי. השפעתה עשויה להיות גדולה לא פחות. היא נקראת "בלוקצ'יין" (blockchain, או "שרשרת בלוקים").

תארו לכם מאגר נתונים דיגיטלי עצום. כל אדם עם גישה לאינטרנט יכול לחפש בו מידע: הוא פתוח לכול. אף אחד אינו שולט במאגר הנתונים הזה. הוא אינו מנוהל על-ידי אדם מסוים, או חברה, או משרד ממשלתי, אלא על-ידי 8,000-9,000 מחשבים הנמצאים באתרים שונים ברחבי העולם. הם חלק מרשת מבוזרת. ההשתתפות היא רובה בהתנדבות. בעלי המחשבים בוחרים להוסיף אותם לרשת כי לעתים הם מקבלים תשלום תמורת שירותיהם. אם תרצו, גם אתם יכולים להוסיף את המחשבים שלכם לרשת.

ייתכן שמדובר במאגר הנתונים החשוב והמפורט ביותר בהיסטוריה. זהו מבנה של זיכרון תמידי הבנוי בקוד פתוח, והוא גדל באופן אורגני. קוראים לו בלוקצ'יין.

כל המידע במאגר הוא תמידי – בלתי ניתן לשינוי – וכדי להבטיח זאת, כל אחד מהמחשבים מכיל עותק שלם של בסיס הנתונים. מי שרוצה לפרוץ למערכת יצטרך לפרוץ לכל אחד מהמחשבים – ועד כה אף אחד לא הצליח לעשות זאת אף על פי שרבים ניסו, כולל מיטב מומחי האבטחה של ה-NSA. כוחם המשותף של המחשבים האלה גדול יותר מכוחם המשותף של 500 מחשבי-העל המובילים בעולם.

מחשב-על, Thunderbird

מחשב-על Thunderbird. תצלום: Sandia Labs

מדי כמה חודשים נוסף למאגר מידע חדש, אבל ניתן להוסיף אותו רק כשכל המחשבים מאותתים כי הם מסכימים, וזאת הם עושים רק כשיש להם ראיות מספקות לאמיתוּת המידע. כולם יודעים כיצד המערכת פועלת, אבל אף אחד אינו מסוגל לשנות את אופן פעולתה. היא ממוכנת לחלוטין. החלטותיהם והתנהגותם של בני האדם אינם משפיעים עליה.

אם חברה או משרד ממשלתי יהיו אמונים על המאגר, הוא יהיה פגיע – למשל, אם החברה תפשוט את הרגל או אם המשרד הממשלתי ייסגר. אבל ברשת מבוזרת לא ניתן לבודד פרצה. לעתים מחשבים מתקלקלים, אבל זה לא משנה את תפקודם. העותקים שנמצאים בכל המחשבים האחרים, והאישור הגורף שנדרש כדי לקבל מידע חדש, מבטיחים את תקינות הרשת.

ייתכן שמדובר במאגר הנתונים החשוב והמפורט ביותר בהיסטוריה. זהו מבנה של זיכרון תמידי הבנוי בקוד פתוח, והוא גדל באופן אורגני. קוראים לו בלוקצ'יין. זוהי פריצת הדרך הטכנולוגית שאחראית ל"ביטקוין", מערכת הכסף הדיגיטלית, אך בקרוב נגלה שהשפעתה אינה מוגבלת לחלופות מוניטריות.

הרבה אנשים לא מבינים מה מיוחד כל כך בביטקוין. לכולנו יש חשבונות מקוונים עם פאונדים, דולרים, אירו, או מטבעות אחרים. זהו כסף שאינו קיים בעולם האמיתי – מספרים בספר חשבונות דיגיטלי. רק כשלושה אחוזים מהמטבעות הלאומיים קיימים פיזית. כל השאר דיגיטלי. יש לי גם זיכויים לסופרמרקט והטבות נוסע מתמיד. גם הם אינם פיזיים, אבל הם עדיין ניתנים להחלפה תמורת סחורות או שירותים מסוגים מסוימים. כלומר גם הם כסף. אז למה העולם מתרגש כל כך מביטקוין?

כדי להבין זאת, חשוב להבחין בין כסף למזומן.

ביטקוין אינו אלא כסף מזומן לשימוש באינטרנט. הוא אינו עומד להחליף את הדולר כפי שמעריצים שרופים עלולים לטעון, אבל יש לו שימושים רבים. וברמה המעשית, הוא פשוט עובד.

אם אני נמצא בחנות ומשלם לקופאי במטבע על חטיף שוקולד, מדובר בעסקת מזומן. הכסף עובר ישירות ממני אליו בלי מעורבות צד שלישי: עסקה ישירה וחלקה. אבל אם אני קונה את החטיף בכרטיס אשראי, העסקה דורשת מעבד תשלום כלשהו (לרוב יותר מאחד). כלומר מעורב בה גורם מתווך.

אותו דבר נכון למטבעות שיש לי בחשבונות מקוונים. כדי להשתמש בהם אני חייב לעבור דרך צד שלישי, כמו למשל בנק, פייפאל או חברת אשראי. אם אני רוצה להשתמש בזיכויים שלי בסופרמרקט או בהטבות הנוסע המתמיד, אני חייב להשתמש בתיווך של הסופרמרקט או חברת התעופה.

מאז תחילת שנות ה-80 ניסו מתכנתים לפתח גרסה דיגיטלית של עסקאות מזומן, קרי עסקאות ישירות וחלקות בין שני צדדים. אף אחד לא הצליח. הבעיה נקראה בעיית ה"ניצול הכפול" (double spending). אם אני שולח לכם מייל, תמונה או וידאו – קוד ממוחשב כלשהו – אתם יכולים להעתיק ולהדביק את הקוד ולשלוח אותו לאדם נוסף או למיליון אנשים שונים. אבל אם תוכלו לעשות זאת עם כסף, הוא יאבד את ערכו במהרה. אף אחד לא הצליח לפתור את הבעיה הזאת בלי להשתמש במתווך שיאמת ויעבד את העסקאות. אבל ברגע שמעורב בעסקה מתווך, לא מדובר עוד במזומן. עד אמצע שנות ה-2000 רוב המתכנתים כבר הפסיקו לנסות. הבעיה הוכתרה כבלתי פתירה. ואז בסוף 2008, בשקט בשקט, הושק ביטקוין.

בסוף 2009 כבר החלו מפתחים לשים לב שסָטוֹשִי נָקָמוֹטוֹ, ממציא ביטקוין, פיצח את בעיית הניצול הכפול. הפתרון היה בלוקצ'יין – מאגר אוטומטי ללא גורם מפקח. הוא החליף את המתווך. במקום שבנק יעבד את העסקה, העסקאות עובדו על-ידי 8,000-9,000 מחשבים הפזורים ברחבי רשת ביטקוין, ברוח המסורת הקולקטיבית של הקוד הפתוח. כשהמחשבים האלה מקבלים הוכחה קריפטוגרפית ומתמטית (תהליך שאורך זמן קצר מאוד), הם מאשרים את העסקה והיא מוכתרת בהצלחה. המידע על התשלום – הזמן, הכמות, כתובות הארנק – מתווסף למאגר הנתונים. אם להשתמש בטרמינולוגיה הנכונה, בלוק של נתונים נוסף לשרשרת המידע – ומכאן שמה של הטכנולוגיה. זו פשוט שרשרת שחוליותיה הן בלוקים של מידע.

ביטקוין

ביטקוין - אילוסטרציה. תצלום: BTC Keychain

כסף דורש אמון – אמון בבנקים המרכזיים, בבנקים המסחריים, במוסדות גדולים נוספים, אמון בנייר עצמו. על שטר הדולר תמצאו את המילים: “In God we trust” ("באל אנו בוטחים"). חסידי ביטקוין מעדיפים לומר, "אנו בוטחים בהוכחות". טכנולוגיית בלוקצ'יין, הפועלת בשקיפות מלאה ומבוססת על אוטומציה והוכחות מתמטיות וקריפטוגרפיות, חיסלה את הצורך באמון. היא מאפשרת לאנשים לשלם במזומנים דיגיטליים ישירות לאנשים אחרים, וכל זאת בקלות רבה, בדיוק כפי ששולחים אס-אם-אס או מייל, ללא גורם מתווך.

כלומר ביטקוין אינו אלא כסף מזומן לשימוש באינטרנט. הוא אינו עומד להחליף את הדולר כפי שמעריצים שרופים עלולים לטעון, אבל יש לו שימושים רבים. וברמה המעשית, הוא פשוט עובד.

פריחת השוק השחור המקוון מוכיחה זאת. סחורות ושירותים בלתי חוקיים בשווי של כמיליון דולר נסחרים מדי יום בשווקים שחורים, וביטקוין הוא אמצעי התשלום המקובל בהם. ביטקוין הוא מה שאִפשר להם לפרוח (עלי לציין כי אף על פי שכל עסקת ביטקוין, קטנה ככל שתהיה, מתועדת בבלוקצ'יין, מותר למעורבים בעסקה להסתיר את זהותם, ומכאן קסמה של הטכנולוגיה עבור השוק השחור). בתמונה הפיננסית העולמית הכוללת, מיליון דולר ביום זה לא הרבה, אבל עצם העובדה שאנשים מן השורה משתמשים בביטקוין בשוק השחור מדי יום כדי לשלם על סחורות ושירותים, מוכיחה שהטכנולוגיה פועלת כהלכה. איני תומך בשווקים שחורים, אבל מן הראוי לציין שלעתים קרובות הם הראשונים שמאמצים טכנולוגיות חדשות. הם הראשונים שהרוויחו מהאינטרנט, למשל. מכיוון שלשווקים שחורים אין מאגרי חוב עמוקים לגבות מהם או מימון מקרנות הון-סיכון, הם צריכים ליישם טכנולוגיות חדשות במהירות וביעילות.

אבל פוטנציאל השימוש בביטקוין רחב הרבה יותר מאשר עסקאות אפלות בשווקים שחורים. אפשר לחשוב על מקרים שבהם אנחנו רוצים להשתמש במזומן בעולם האמיתי. אנחנו משתמשים בו לתשלומים קטנים – חטיף או עיתון במכולת, למשל. אותם צרכים קיימים גם ברשת. אולי אני רוצה לקרוא כתבה באתר של עיתון כלשהו. אינני רוצה לעשות מנוי שנתי – אבל אני כן רוצה לקרוא את הכתבה הספציפית הזו. האם לא יהיה נחמד אם תהיה לנו מערכת לתשלומים קטנים שתאפשר זאת? מדובר בעסקה שאינה משתלמת לגורם המתווך, אבל מזומן מקוון אינו דורש מתווך. אתם משלמים במזומן ואין מה לעבד – עסקה ישירה. שימושים מסוג זה עשויים לבשר עידן חדש של תוכן בתשלום. ספקי התוכן המקוון לא יצטרכו עוד לתת המון תכנים בתקווה שהדבר ישתלם להם בעתיד, כיוון שהם יוכלו לקבל תשלומים קטנים על פריטי תוכן בודדים.

אנחנו משתמשים במזומן גם עבור תשלום מהירים, תשלומים ישירים וטיפים. למשל, אתם חולפים על-פני נגן רחוב וזורקים לו מטבע. תוך זמן קצר תוכלו לתת טיפ גם לספק תוכן מקוון – על סרטון יוטיוב, על שיר או על פוסט בבלוג. זה יהיה פשוט וקל בדיוק כמו לעשות "לייק". גם כשאני משלם במסעדה בכרטיס אשראי, את הטיפ אני משאיר בדרך כלל במזומן. כעת אוכל לדעת בוודאות שהמלצרית או המלצר יקבלו את הכסף במקום המעסיק התחמן שלהם. בדוכנים בשוק אני אוהב לשלם במזומן, כי עסקים קטנים רבים צומחים משם, וכך אין מתווך שמגלח להם אחוזים. אותו עיקרון יהיה תקף גם לתשלומים מהירים, קטנים וישירים ברשת. עלויות עיבוד נמוכות הן חיוניות עבור עסקים בעלי שולי רווח נמוכים. המזומן המקוון יעזור גם במקרים האלה. הוא יסייע גם לאנשים שעובדים בחו"ל ומעוניינים לשלוח כסף הביתה, כיוון שכעת הם נאלצים לשלם עמלות המרה גבוהות. ביטקוין יסיר את העמלות האלה.

חלקנו משתמשים במזומן לתשלומים שאנחנו מעדיפים להסתיר. לאו דווקא כי ביצענו עסקה לא חוקית. אולי אנחנו קונים מתנת יום נישואים ולא רוצים שבן הזוג יגלה. אולי אנחנו רוצים לתרום תרומה אנונימית לצדקה. אולי החלטנו להתפרע: כל לקוחות "אשלי מדיסון" שפרטיהם הודלפו היו מעדיפים לשלם במזומן על השירות כדי להישאר באלמוניותם.

יתרה מזו, המזומן חיוני ל-3.5 מיליארד האנשים – חצי מאוכלוסיית העולם – שאין להם חשבון בנק. כלומר אנשים שאין להם זכות כניסה למערכת הפיננסית העולמית ושאינם מסוגלים לבצע עסקאות ברשת. בעזרת ביטקוין, תנאי הכניסה היחיד יהיה גישה לאינטרנט.

ביטקוין עדיין סובל מבעיות של פיקוח ממשלתי ומקשיי התרחבות. אבל הטכנולוגיה פועלת היטב, ומתכנתים מפתחים דרכים שונות להשתמש בבלוקצ'יין למטרות שאינן מוניטריות בלבד. החל מ-2017 יצוצו יישומים ראשונים מסוג לזה בחיינו האלקטרוניים.

אחד היישומים הוא התכתבות מבוזרת. בדיוק כמו שאפשר לשלוח מזומן למישהו ללא מתווך בעזרת ביטקוין, אפשר לשלוח הודעות – בלי ג'ימייל, iMessage, ווטסאפ או כל ספק אחר המקבל כעת גישה לתוכן התכתובת. אותו דבר לגבי מדיה חברתית. כל מה שתאמרו יישאר ביניכם לבין חבריכם או כל מי שעוקב אחריכם. טוויטר או פייסבוק לא יקבלו גישה לתוכן. יש לזה השלכות עצומות על נושא הפרטיות, ועל סוגיות הקשורות לנושא הפיקוח הממשלתי על אזרחים.

ויהיו גם אחסון מבוזר ומחשוב ענן מבוזר, אשר יפחיתו משמעותית את הסיכונים הכרוכים באחסון נתונים אצל ספק בודד. חברה בשם Trustonic עובדת על מערכת הפעלה חדשה לטלפונים ניידים המבוססת על בלוקצ'יין, מתוך כוונה להתחרות באנדרואיד ו-Mac OS.

כאמור, טכנולוגיית בלוקצ'יין מתעדת היכן נמצא ביטקוין בכל רגע נתון ומי בעליו, ובאותו אופן יהיה ניתן להשתמש בבלוקצ'יין לתעד בעלות על כל נכס אחר או להעבירהּ. יישומים מסוג זה עשויים לשנות גם את האופן שבו נכסים פיננסיים נוספים, כמו מניות, אגרות חוב וחוזים עתידיים, נרשמים ונסחרים. רַשָׁמים, בורסות, בנקי השקעות – כולם ייאלצו להתמודד עם תחרות חדשה. בלוקצ'יין מאיימת על המונופולים שלהם.

בבלוקצ'יין אפשר לתעד גם בעלות על קרקעות ונדל"ן, ולסחור בה. בהונדורס יש סכסוכי בעלות רבים לגבי נכסי חוף, וכבר עכשיו המדינה מפתחת דרכים לתעד את מרשם הקרקעות שלה בבלוקצ'יין. בבריטניה כ-50 אחוז מהקרקעות עדיין אינן רשומות, לטענתו של הכתב החוקר קווין קייהיל בספרו Who Owns Britain? (ראה או ב-2001). בבלוקצ'יין אפשר לתעד בעלות על כלי רכב, כרטיסים, יהלומים, זהב – כל דבר, פחות או יותר – ואפילו על תוכני ספריות המוזיקה והסרטים שלכם (אף על פי שחוקי זכויות היוצרים עלולים לאסור זאת). "טוֹקֶנים" ("אסימונים") וירטואליים של בלוקצ'יין ישמשו כשטרות בעלות, ויהיה קל הרבה יותר לספק אותם מאשר שטרות אמיתיים.

La Ceiba, הונדורס

אזור La Ceiba, בחוף של הונדורס. תצלום: Fotorus

הכלכלן הפרואני ארננדו דה סוֹטוֹ פּוֹלאר (Hernando de Soto Polar) זכה בפרסים רבים על מחקריו בסוגיות של בעלות. התזה המרכזית שלו אומרת כי היעדר רישום מסודר של בעלות על נכסים הוא הסיבה שבגללה אנשים רבים בעולם השלישי אינם מצליחים להתקדם. חייב להיות ברור מי הבעלים של מה, ויש להגן על הזכויות האלה – אחרת לא יהיה אפשר להשקיע, ואפשרויות הפיתוח יהיו מוגבלות. אבל אם זהות הבעלים ברורה, אנשים יכולים לסחור ולשגשג. חסידי בלוקצ'יין מקווים שהטכנולוגיה תצליח לתת מענה גם לבעיה הזאת.

ברגע שסוגיית הבעלות תוסדר, יהיה אפשר לטפל גם בזכויות חוזיות ובזכויות קניין. וכאן אנו מגיעים לגל ההתפתחות הבא של בלוקצ'יין: חוזים אוטומטיים, או "חוזים חכמים" בעגה, מונח שטבע המתכנת האמריקני ניק סאבו (Szabo). אנחנו מתקדמים מבעלות אל חוזים שמייצגים בעת ובעונה אחת את הבעלות על הנכס ואת התנאים הנלווים לבעלות הזו. לדוגמה, טוב ויפה לדעת שאיגרת חוב נמצאת בבעלותו של אדם מסוים, אבל ייתכן שהיא כבולה בתנאים מסוימים – אולי היא צוברת ריבית, אולי יש לשלם אותה תוך פרק זמן מוגדר, אולי היא טומנת בחובה קנסות במידה שהבעלים אינו עומד בקריטריונים מסוימים. את התנאים האלה אפשר לקודד בבלוקצ'יין, וכל הפעולות הרלוונטיות יתרחשו אוטומטית.

כל הסוגיות הנלוות לחוזים – ההסכם הראשוני, בוררות של מחלוקות או הוצאת החוזה לפועל – טופלו מאז ומתמיד על-ידי בני אדם. חוזה חכם מבצע אוטומציה של תנאי החוזה ופועל לפיהם. כך הוא מצמצם את המעורבות האנושית, ולכן גם את העלות. אפילו חוזים עסקיים מורכבים אפשר לקודד ולארוז כחוזה חכם בחלקיק מעלוּת הניסוח, הבוררות או ההוצאה לפועל של חוזה מסורתי.

אחת הביקורות על מערכת המשפט הקיימת אומרת שרק העשירים-מאוד, או אנשים הזכאים לסיוע משפטי, מסוגלים להרשות לעצמם להיעזר בה: כל השאר מודרים ממנה. חוזים חכמים עשויים לחולל שינוי מהותי במקצוע עריכת הדין ולהנגיש אותו לכולם, בדיוק כפי שהאינטרנט עשה בתחומי המוזיקה וההוצאה לאור.

לכל זה יש השלכות מהותיות על האופן שבו מתנהלים עסקים. ייתכן שבלוקצ'יין תעשה את עבודתם של בנקאים, עורכי דין, מנהלנים ורשמים באיכות גבוהה הרבה יותר ובעלות נמוכה הרבה יותר.

נוסף לסוגיית הבעלות, טכנולוגיית הבלוקצ'יין תוכל לסייע גם במשימות של אימות. יהיו לה שימושים רבים, החל מאישור נוטריוני – אימות מסמכים – וכלה בהענקת אישורים. היא תועיל רבות ליצרנים, ובייחוד ליצרנים של פריטי מעצבים ומכשירים חשמל יוקרתיים, שאצלם המותג הוא הדבר החשוב ביותר. נוכל לדעת בוודאות שהתיק בחנות הוא לואי ויטון אורגינלי כי הוא תועד בבלוקצ'יין בעת הייצור.

טכנולוגיית הבלוקצ'יין תוכל לאמת גם את הזהות האישית שלנו. נכון לעכשיו אנחנו מוכיחים את זהותנו ברשת בעזרת שמות משתמש וסיסמאות. זוהי שיטה מגושמת ומועדת להונאה. איננו עומדים להשתמש בה עוד זמן רב. ישנה אפילו חברה שמנסה להשתמש במערכת בלוקצ'יין להחלפת מערכות הנעילה הקיימות למכוניות ולבתים. וברגע שתיכנסו הביתה, בלוקצ'יין תשתלב גם ב"אינטרנט של הדברים": היא תקשר את הרשת הביתית שלכם לענן ולמכשירי החשמל שברחבי הבית.

מעניין הזהוּת הדרך למוניטין היא קצרה. אנחנו מייחסים חשיבות רבה לדירוג ב-TripAdvisor או איבּיי, או לביקורת חיובית באמזון. המוניטין המקוון הפך לנדבך מהותי במודל העסקי של כל בעל עסק והביא עמו שיפור משמעותי בסטנדרטים. הודות ל-TripAdvisor, גם מלון מן השורה יתייחס אליכם כאל בני אצולה כדי לוודא שתתנו לו חמישה כוכבים. השירות שאתם מקבלים מנהג אוּבֶּר הוא בדרך כלל טוב יותר מהשירות שתקבלו מנהג מונית רגיל, כי הוא רוצה שתתנו לו דירוג טוב.

למערכת המשוב היה תפקיד מרכזי גם בהצלחה שצבר השוק השחור המקוון. מוכרים גרועים מקבלים דירוגים גרועים ומוכרים טובים מקבלים דירוגים טובים. קונים פונים למוכרים שמקבלים דירוגים טובים. השוק השחור כבר אינו אוסף של נוכלים המרמים את לקוחותיהם ללא השלכות. מערכת המשוב מייתרת את עבודתן של רשויות הסחר, הקבוצות להגנת הצרכן ורגולטורים נוספים. לעומתה, הגורמים האלה נראים מסורבלים, אטיים, מיושנים.

ברגע שנוכל לאחסן את המוניטין שלנו בבלוקצ'יין, כלומר ברגע שהוא לא ינוהל על-ידי חברה בודדת כמו TripAdvisor אלא יבוזר, כולם ירצו לצבור מוניטין חיובי. הצורך לשמר את המוניטין שלנו ולהגן עליו ישפר בהכרח את התנהגותנו. חברת סוני בוחנת דרכים להשתמש בבלוקצ'יין כדי לתעד את המוניטין שלנו בהשכלה ובעבודה – ציונים בבית הספר, תארים אקדמיים, ניסיון מקצועי, הכשרות, קורות חיים, המלצות מאנשים שעבדנו איתם. לינקדאין עושה כעת דבר דומה. וברור כיצד ניתן להשתמש בבלוקצ'יין גם בתחום ההיסטוריה הרפואית, וכן בתחום ההיסטוריה הפלילית – לא רק של פרטים, אלא גם של חברות. לדוגמה, אם ידוע שחברת כרייה מזהמת את הסביבה בחוסר אחריות, יהיה לה סיכוי קטן יותר לזכות במכרז לפרויקט, או לקבל את האישורים הנדרשים להוציא אותו לפועל.

ויש מי שמפתח גם יישומי הצבעה ובחירה חדשים. בחירות ומשאלי עם עולים המון כסף – הקמפיינים, הצוותים, ספירת הקולות. אך בקרוב תוכלו להצביע בטלפון הנייד בשיטה הבטוחה שבעתיים מהמערכות הקיימות, בעלות קטנה הרבה יותר ובלי חשש מהונאה. יתר על כן, תוכלו לוודא שהקול שלכם נספר בלי להפר את האנונימיות שלכם. אפילו ממשלה מושחתת לא תוכל לחבל במערכת כזו מרגע שהותקנה. בלי עוד ספירות חוזרות בפלורידה! בלוקצ'יין תעניק לנו את האפשרות לכונן משטר דמוקרטי ישיר יותר: מכיוון שלא יהיו עוד הונאות, והעלות תצטמק, יהיו פחות תירוצים להימנע מפנייה לציבור הבוחרים בסוגיות מרכזיות.

הטכנולוגיה החדשה עומדת לשנות את האופן שבו אנו מתנהלים ברשת. מעטים צפו זאת. המהפכה לא תשודר בטלוויזיה, היא תהיה מוצפנת עם חותם זמן בבלוקצ'יין. וטכנולוגיית הבלוקצ'יין, שהומצאה במקור כדי לפתור את בעיית המזומן המקוון, עשויה להתגלות כהמצאה בעלת משמעות גדולה הרבה יותר: גרסה דיגיטלית של "ספר יום הדין" למאה ה-21, שתחולל מהפכה בחיינו.

דומיניק פריזבי הוא כתב פיננסי מלונדון. הוא חיבר את הספרים Bitcoin: The Future of Money? (ראה אור ב-2014) ו-Life After the State (ראה אור ב-2013). הוא אחד מתסריטאי הסרט Four Horsemen (יצא ב-2012) ומנחה את הפודקאסט Virgin.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי דומיניק פְריזְבּי, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על חירות 2.0

01
עבריתשפהיפה

doomsday book
איננו "ספר יום הדין". המילה doom מקורה בלטינית, "בית", ולא במשמעות האנגלית החדשה המקושרת ליום הדין. הספר הוא רשימת כל הרכוש בממלכה, וזה גם פרוש שמו "ספר מצאי", "אינוונטר", "רשימת הבתים (ותכולותיהם)".

    02
    יורם

    תוכל לראות באנציקלופדיות שדווקא האטימולוגיה ה"לטינית", שאמנם נוצרה מוקדם יחסית, היא עממית ולא מבוססת, ושהמושג אכן נוגע לאימה המהלכת וכו', מאנגלית עתיקה, ולא מ"domus", "בית" בלטינית. גם ערך הוויקיפדיה באנגלית עומד על כך.
    גם האנציקלופדיה בריטניקה עומדת על כך:
    Domesday Book
    the original record or summary of William I’s survey of England. By contemporaries the whole operation was known as “the description of England,” but the popular name Domesday—i.e., “doomsday,” when men face the record from which there is no appeal—was in general use by the mid-12th century. The survey, in the scope of its detail and the speed of its execution, was perhaps the most remarkable administrative accomplishment of the Middle Ages.

03
שובאני

domesday מלטינית "בית" ולא doomsday "יום הדין".
גם אין הגיון ב"יום הדין" ויש הגיון ב"בית": השלטון הנורמני החדש פשוט רשם ותעד את כל המצאי, הספר הוא רשימת מלאי של הממלכה לצורכי מסים.

    04
    יורם

    והנה, גם בערך העשיר בוויקיפדיה האנגלית, הסבר מדוע מקור השם אינו ב"בית" בלטינית אלא שמדובר בשם עממי שמקפל את האימה של יום הדין שאין ממנו חזרה:

    To the English, however, who held the book in awe, it became known as "Domesday Book", in allusion to the Last Judgement, and in specific reference to the definitive character of the record. The word "doom" was the usual Old English term for a law or judgement; it did not carry the modern overtones of fatality or disaster.Richard FitzNeal, treasurer of England under Henry II, explained the name's connotations in detail in the Dialogus de Scaccario (c.1179):

    The book is metaphorically called by the native English, Domesday, i.e., the Day of Judgement. For as the sentence of that strict and terrible last account cannot be evaded by any skilful subterfuge, so when this book is appealed to on those matters which it contains, its sentence cannot be quashed or set aside with impunity. That is why we have called the book 'the Book of Judgement', ... not because it contains decisions on various difficult points, but because its decisions, like those of the Last Judgement, are unalterable.

    The name "Domesday" was subsequently adopted by the book's custodians, being first found in an official document in 1221.

    Either through false etymology or deliberate word play, the name also came to be associated with the Latin phrase Domus Dei ("House of God"). Such a reference is found as early as the late 13th century, in the writings of Adam of Damerham

05
דני ק

מאמר מעניין מאד ותודה, אבל הייתי מעדיף הסבר מפורט יותר להדיוטות על מערכת הבלוק צ'יין וכיצד היא עובדת מאשר "איך הבלוק צ'יין יציל את העולם". מאמר שמתייחס רק לצדדים האופטימיים של הטכנולוגיה ראוי לחשדנות. מעבר להיבטים החיוביים הברורים של שמירה מחודשת על הפרטיות, חיבור שיוויוני של העולם השלישי למערכת הפיננסית ושמירה על הדמוקרטיה האם אין היבטים שליליים לבלוק צ'יין? אני לא מתכוון לשוק השחור, דרך פשוטה יותר להלבין הון ושימוש של גורמים עבריינים. האם "תיעוד המוניטין שלנו בלימודים ובעבודה" הוא דבר טוב כל כך? מה בעולם שבו כל מידע נשמר לתמיד היכן נכנסת האופציה של השינוי והחזרה בתשובה? האם "האינטרנט של הדברים" הוא דבר שצריך לשאוף אליו?