חמישים שנה של טעויות

צמד מומחים מסביר מדוע טובים השניים מן האחד, מדוע שניים מחליטים טוב יותר מאשר כל אחד בנפרד, בעיקר אם הם וכחנים ושונים זה מזה
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

השכנים שלנו חגגו לאחרונה את יום הנישואים ה-60 שלהם. שישים שנות נישואים –  איך הם הצליחו? אלברט וליליאן טוענים שיש להם מתכון מושלם. בדברים שנשא אחרי הארוחה החגיגית הסביר אלברט: "כשהתחתנו, הסכמנו שהחלטות קטנות יומיומיות יתקבלו על ידי ליליאן, ואילו החלטות חשובות וכבדות משקל יתקבלו על ידי." ואז הוא הוסיף, "עד כה לא התעורר צורך בהחלטות חשובות."

לעתים קרובות, אנו עדיין נמנעים מהחלטות או משהים אותן, אבל אנחנו יודעים שזה אינו משתלם בטווח הארוך

החיים הם רצף ארוך של הכרעות, אפילו אם אף אחת מהן אינה כבדת משקל. כך לפחות עולה מקריאה של כתבי עת בתחום חקר המוח. מחקרים רבים וחשובים בימים אלה קשורים ב"קבלת החלטות בתנאי אי ודאות" (או במילים אחרות: הימור). כזוג נשוי, אנחנו סופרים כבר חמישים שנה של קבלת החלטות ביחד. לעתים קרובות, אנו עדיין נמנעים מהחלטות או משהים אותן, אבל אנחנו יודעים שזה אינו משתלם בטווח הארוך. וכשאנחנו כן מחליטים, אנחנו בדרך כלל עושים זאת בשיתוף פעולה.

יכול להיות שזה נשמע לכם טוב מכדי להיות אמיתי, ולכן אנחנו מהססים להוסיף שזה לא תמיד קל ולעתים קרובות כרוכים בכך ויכוחים –  למרות, ואולי בגלל, ששנינו חוקרי מוח בעצמנו. למעשה, הוויכוחים מתגלים כסודות שמורים בקבוצות של מקבלי החלטות. אבל לפני שנפנה לדון בערכן של הקנטות, בואו נבחן חלק מהסיבות שבגללן אנחנו חושבים שאנשים מסוגלים לקבל החלטות טובות יותר ביחד מאשר לבדם.

לפעמים ביחד, לפעמים לחוד. תצלום: זדאנק מחאצ'ק

בנסיבות המתאימות, שני ראשים אכן טובים מאחד. כריס פרסם ניסוי המדגים כי צמדים של בני אדם שעובדים ביחד מסוגלים לקבל החלטות טובות יותר מן המוצלח שבבני הזוג כשהוא פועל לבדו. כריס ועמיתיו ביקשו משני מתנדבים לנסות לזהות אות ויזואלי קלוש מאוד. כשלא הסכימו ביניהם, הם דנו במה שראו והסכימו על תשובה. התשובות המשותפות היו טובות משמעותית מאלה שניתנו על ידי המצטיינים שבהם כשהללו עבדו לבדם. מן המחקר עולה כי הדבר נובע מכך שהם דיברו זה עם זה על מידת הביטחון שלהם במה שזה עתה ראו.

מדהים? כן, והתוצאות שוחזרו. אבל למה בעצם?

לא פעם, אנחנו חייבים לקבל החלטות על בסיס מה שזה עתה שמענו או ראינו. אבל התחושות הללו אינן תמיד נקיות. איך נוכל להיות בטוחים במה ששמענו או ראינו?

סיבה אחת היא שלא ניתן לסמוך על חושינו. לעתים קרובות, אנחנו חייבים לקבל החלטות על בסיס מה שזה עתה שמענו או ראינו. אבל התחושות הללו אינן תמיד נקיות. איך נוכל להיות בטוחים במה ששמענו או ראינו? חשבו על מפעילי רדאר שחייבים לנסות לאתר אותות קלושים ולהחליט האם מדובר בטיל מתקרב או בלהקת ציפורים. החלטה שגויה עלולה להוביל לפרוץ מלחמת עולם שלישית.

בימים אלה, השמיעה שלנו כבר אינה טובה כפי שהייתה בעבר. לעתים אנחנו לא שמים לב כשפעמון הדלת מצלצל. אוטה חושבת שהיא שמעה משהו בזמן שהיא מקשיבה למוזיקה. האם יכול להיות שזה היה פעמון הדלת? כריס הקשיב לציפורים בגינה. קורה שהזרזירים מחקים פעמונים. החלטה לא נכונה עלולה להסתיים בכרטיס שלמרבה הצער יונח על השטיח בכניסה: "לא יכולנו למסור את החבילה". אוטה שואלת: "שמעת את הפעמון?" עכשיו, שהצטברו שני 'אותות' נפרדים גם אם חלשים, כריס כבר בטוח. הוא ייגש ויפתח את הדלת (לאניני הרמיזות, שימו לב שזה לא היה בדיוק מה שהוא נתבקש לעשות).

זו תוצאה קלאסית העולה מן המחקר על אודות עיבוד מידע (תיאוריית זיהוי אותות). המידע המוטעה והלא רלוונטי (רעשים) יהיה שונה עבור כל אחד מבני הזוג ועל ידי פעולה משותפת, הם עשויים לעתים קרובות לבטל זה את זה כך שיוותר רק המידע הרלוונטי (האות). שני ראשים עם ארבע אוזניים יכולים לחוש טוב יותר מראש אחד.

שמעת? בטוח? תצלום: לואיש פרדיגאו

סיבה שנייה לעליונותה של קבלת החלטות קבוצתית היא שידע של יחיד הוא תמיד מוגבל. כולנו חווים חוויות שונות, וכתוצאה מכך אנחנו יודעים דברים שונים. אפילו נכדינו התאומים, שבילו שמונה שנים מחייהם ביחד, כבר יודעים דברים שונים מאוד. בן מבלה את מרבית זמנו במשחק כדורגל ואילו פרֶיָה מבלה את זמנה בקריאת סיפורים. זה לא שונה מאיתנו. כריס מבין בנוירופסיכולוגיה. אוטה מבינה באוטיזם. כשהחלו להשתמש בדימות מוחי, יכולנו להשתמש בידע המשותף שלנו ולקבל החלטות טובות בנושא מאוד פורה שיכולנו לבחון באמצעות הטכנולוגיה החדשה הזו –  קוגניציה חברתית. כתבנו מאמר קצר בנושא, ביחד, לפני כמעט עשרים שנה. אנחנו יכולים להתפאר, בצחוק, בכך שמאז מספר המאמרים בנושא עלה מ-78 מאמרים בשנה ב-1999 ליותר מ-1400 מאמרים בשנה ב-2017.

שני ראשים מכילים יותר ידע מראש אחד, וקבוצה גדולה יותר תוכל לשתף בידע רחב אף יותר, בעיקר אם זו קבוצה מגוונת. אלה היתרונות הברורים. אבל קבלת החלטות בקבוצה גם מתגברת על מספר בעיות שמכשילות קבלת החלטות אישיות, כמו הטיות לא מודעות.

אחרי שחקרנו הטיות לא מודעות, בעיקר כאלו הקשורות לשבטיות, אנחנו הרי לא אמורים בעצמנו לגלות הטיות כאלה, נכון? הלוואי! השבטיות שלנו ברורה לאו דווקא בכל הקשור לגביע העולם בכדורגל, אלא כשמדובר במוזיקה. לפני זמן לא רב, נהנינו מיצירה מוזיקלית יפה ברדיו 3 של הבי בי סי, וניסינו להחליט מיהו המלחין. משום שאוטה אהבה את היצירה, היא טענה כי זהו בוודאי מלחין גרמני. כריס אוהב מוזיקה אנגלית משום שהיא נוסטלגית להפליא ותיאורית. עבורו, היצירה עוררה נוסטלגיה לאזוריה הכפריים האבודים של אנגליה, ולכן הוא היה משוכנע שהיא יצירה של מלחין אנגלי. שילבנו את דעותינו הקדומות, והבנו בשמחה כי המלחין הוא פרדריק דיליוס, שנולד באנגליה להורים גרמנים ממוצא הולנדי. אין פלא שכריס זיהה במוזיקה שלו נוסטלגיה.

למעשה, במקרים רבים, ויכוחים מסייעים. זהו סוד אפל של קבלת החלטות קבוצתית טובה

האינטראקציה הזו לא הפכה לוויכוח –  אבל למעשה, ויכוחים לעתים קרובות מסייעים. זהו סוד אפל של קבלת החלטות קבוצתית טובה. כשחברי קבוצה פותרים ביחד חידת היגיון, הם עשויים להצליח בכך יותר מכפי שהיו מצליחים לבדם אפילו אם אין מדובר באיסוף משותף של אותות חלשים, שילוב של ידע מסוגים שונים או ביטול של הטיות לא מודעות.

כמה מטוסים יש? כמה ישרים וכמה הפוכים? קבוצה תדע טוב יותר. תצלום: Rawfilm

במחקר אחד (שלצערנו לא אנו ערכנו), תלמידי פסיכולוגיה נתבקשו לפתור חידת היגיון מוכרת המכונה "מטלת הבחירה של ווייסון". חלק מהסטודנטים פתרו את החידה בכוחות עצמם. אחרים פתרו אותה בקבוצות של חמישה או שישה. וחלקם עשו זאת לראשונה בעצמם ולאחר מכן בקבוצות. התוצאות היו ברורות מאוד. מי שעבדו לבדם בדרך כלל ענו תשובה לא נכונה, ואילו הקבוצות השיבו על פי רוב תשובה נכונה. ניתוח של דיוני הקבוצות הראו כי הסטודנטים התווכחו זה עם זה כדי להצדיק את תשובותיהם ולשקול חלופות. החידה האהובה עלינו מכל היא "בעיית המחבט והכדור" (bat-and-ball problem). מחבט וכדור עולים ביחד לירה שטרלינג אחת ועשרה פני, והמחבט עולה ליש"ט אחת יותר מן הכדור. כמה עולה הכדור?

"זה קל," אומרת אוטה. "הכדור עולה 10 פני". היא חושבת שברור כי זו התשובה הנכונה, למרות שהיא חושדת שאולי יש בשאלה הזו מלכודת. זאת גם התשובה שכריס היה עונה –  אבל הוא הוא לא אוהב שמנצחים אותו בפתרון בעיות, והוא מיד מתחיל להתווכח. "אבל אם המחבט עולה ליש"ט אחת יותר מהכדור, הוא צריך היה לעלות ליש"ט אחת ועשרה פני. זה לא כך וברור שאת טועה".

אנשים יעלו טיעונים נגד התשובה הראשונה שהם עצמם ענו אם יערימו עליהם ויגרמו להם לחשוב שהיא ניתנה על ידי אדם אחר

פתרנו את השאלה באמצעות תרגיל אלגברה פשוט שביצענו ביחד.

מחבט + כדור = 1.10 ליש"ט.

מחבט – כדור = ליש"ט אחת.

כלומר: 2 מחבטים הם 2.10 ליש"ט.

ולכן מחיר המחבט הוא 1.05 ליש"ט ומחיר הכדור 5 פני.

והגענו לתשובה הנכונה.

בדרך כלל, אנשים כמונו לא אוהבים לקבל תשובות של אחרים, בעיקר אם נדמה כי אלה ניתנו במהירות וללא הרבה מחשבה. זה נכון במיוחד לגבי החלטות בתחום המוסר. אם חייבים לבחור את הפחות גרועה מבין שתי רעות, אז יש לפחות לעורר רושם של תהליך קבלת החלטות ארוך וכואב.

לבד, קשה להתווכח עם עצמנו, אבל אנשים יעלו טיעונים נגד התשובה הראשונה שהם עצמם ענו אם יערימו עליהם ויגרמו להם לחשוב שהיא ניתנה על ידי אדם אחר. במחקר אלגנטי, שגם אותו לא אנחנו ערכנו, היו שני שלבים. בשלב השני, נאמר למשתתפים כי יוצגו בפניהם תשובות של משתתפים אחרים לאותן שאלות. אחרי שראו את התשובות הם הורשו לשנות את תשובותיהם המקוריות כאוות נפשם. התכסיס היה שאחת התשובות לא ניתנה על ידי אדם אחר אלא הייתה תשובתם שלהם. בערך מחצית מהמשתתפים לא שמו לב לכך וכמחצית מקרב מי ש'לא זיהו' את תשובותיהם המקוריות – דחו אותן, בעיקר כשאלו היו מוטעות. הם התווכחו עם עצמם והעלו תשובות טובות יותר.

אל האופק הפתוח או לאפשרות צרה אחת? תצלום: ארון ון דה פול

מזכיר המדינה האמריקני לשעבר הנרי קיסינג'ר אמר, כנראה: "הפוליטיקה באקדמיה אכזרית כל כך, משום שרמת הסיכון שם קטנה להפליא"

העלינו מספר סיבות לכך שקבוצות מסוגלות לקבל החלטות טובות יותר, אבל מה קורה בפועל? ישנם בוודאי מצבים שבהם קבוצות טועות. אנו עצמנו בילינו שעות בוועדות אקדמיות, ולמדנו מהן הרבה על כשלים בתהליך קבלת החלטות קבוצתי. לעתים, החלטה גרועה מתקבלת משום שאיש אינו רוצה להתנגד למה שהם סבורים שהיא הדעה המקובלת. לפעמים החלטה גרועה מתקבלת בגלל טיעון נלהב אך מוטעה כנגד הדעה המקובלת. זה קורה לעתים כשלוויכוח יש למעשה מניע נסתר, כמו למשל מאבק כוחות סודי בין חברים בקבוצה. כפי שמזכיר המדינה האמריקני לשעבר הנרי קיסינג'ר אמר, כנראה: "הפוליטיקה באקדמיה אכזרית כל כך, משום שרמת הסיכון שם קטנה להפליא".

אולי לחברי הוועדה יש מושגים שונים בנוגע למטרת ההחלטה –  חדשנות לעומת מחקר מעמיק, למשל. אולי הם לא חולקים במפורש את הידע שלהם, כי הם מאמינים שכל האחרים יודעים. אולי הם מוּבָלים בקלות רבה מדי על ידי דובר בטוח בעצמו אבל נטול כישורים. אלה חלק מן הבעיות שיש להתגבר עליהן. בעיקרון, כולן קצרים בתקשורת. וכאן השונות עלולה להקשות.

בעיות בתקשורת צצות בכל קבוצה, אבל הן יהיו תמיד חמורות יותר בקבוצה שחבריה מגיעים מרקעים שונים. תקשורת קלה יותר כשאנשים דומים, קראו את אותם ספרים ויש להם על פי רוב ידע קודם דומה ואותן הטיות לא מודעות.

בקבוצה מעורבת יותר, אנשים עלולים להשתמש באותם מונחים אך להתכוון לדברים שונים. אוטה התאכזבה כאשר כריס לקח אותה, כפינוק, לניו פורסט ("היער החדש") בדרום אנגליה. היא חשבה שהשם "יער" מציין שטח צפוף עצים, ומאחר שגדלה במקום כזה, היא ציפתה ליער עבות. עכשיו היא יודעת שהשם "יער" עשוי לעתים לציין גם אזור דליל עצים שנועד לציד קל יותר.

אומרים שבהולנד זה יער. תצלום: יורן קוונטין

שנינו מתווכחים הרבה פחות מאשר בעבר. במקום להעמיד במבחן זה את דעותיו של זה, אנחנו מחזקים אותן

אי הבנות כאלה עשויות להיות מצחיקות, אבל גם לעורר מצבים מסוכנים. למשל, בשנת 1951, ועדה של הסי איי איי נתבקשה להעריך את היתכנות פלישתה של ברית המועצות ליוגוסלביה. הם דיווחו כי "מתקפה... היא אפשרות חמורה ממשית". אבל כשנתבקשו לדרג במספר את אותה "חומרה", התברר כי לקציני המודיעין השונים היו הערכות שונות לגמרי, החל מ-20 ועד 80 אחוזי סבירות לפלישה. מה שהפך את ההמלצות לחסרות תועלת.

באופן פרדוקסלי, הדחף לשפר את התקשורת יכול למעשה לצמצם את יתרונות השונוּת. עם הזמן, שונוּת הולכת ומצטמצמת. באמצעות עבודה צמודה ביחד, חברי הוועדה חולקים עוד ועוד ידע קודם ומאמצים את ההטיות הלא מודעות זה של זה.

קבוצות מגוונות עלולות לטעות מבחינה אחרת. ככל שחבריהן מכירים זה את זה טוב יותר, גוברת הסולידריות של הקבוצה, והיא נחשבת יותר מפתרון בעיות באמצעות ויכוחים. זה עלול להוביל לבעיה המכונה "חשיבת-קבוצה" (groupthink). שנינו מתווכחים הרבה פחות מאשר בעבר. במקום להעמיד במבחן זה את דעותיו של זה, אנחנו מחזקים אותן. מלבד אי אילו חריגות, אנחנו מסכימים בכל הקשור לאמנות ומדע, ואנחנו משוכנעים לגמרי שיש לנו טעם טוב ויכולת שיפוט טובה. פסיכואנליזה זה שטויות. שירים צרפתיים הם לא משהו. לחמניות בריוש אינן מתאימות להמבורגרים.

כדי לשמר את יתרונותיה של קבוצה מגוונת, אנחנו חייבים לפתור את בעיות התקשורת, אבל גם להבטיח שהדיונים שלנו לא יהפכו לעולם לרגועים מדיי.

אחרי למעלה מחצי מאה של נישואים, הפכנו דומים יותר מכפי שהיינו, אבל הצלחנו לשמר מספר הבדלים. אבל מאיפה נובעים ההבדלים הללו? אוטה חושבת שהם ביולוגיים, ואילו כריס סבור שהם תרבותיים. כעת הגענו לבעיה האמיתית של שונות חברתית. אבל זה סיפור אחר.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

אוטה פרית' (Uta Frith) היא פרופסור (אמריטוס) להתפתחות קוגניטיבית במכון לחקר המוח של יוניברסיטי קולג' לונדון. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא חוקרת אוטיזם ודיסלקציה. ספרה האחרון הוא Autism: A Very Short Introduction (ראה אור ב-2008).ריס פרית' הוא פרופסור (אמריטוס) לנוירופסיכולוגיה במרכז המחקר לדימות מוחי של קרן וולקאם ביוניברסיטי קולג' לונדון. הוא מתעניין ביחסים שבין התודעה והמוח, תפישה, אמונה ורצון. ספרו האחרון The Cognitive Neuropsychology of Schizophrenia ראה אור בשנת 2015.אוטה וכריס פרית' שניהם חברי האקדמיה המלכותית למדעים, האקדמיה הבריטית והאקדמיה למדעי הרפואה.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: כרוכים יחד. תצלום: ריצ'רד דרורי, אימג'בנק/גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אוּטָה פרית' וכריס פרית', AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על חמישים שנה של טעויות

04
סנהדרין פ' ד'

"דיני נפשות- מתחילין מן הצד".
הסבר: כדי שדעתם של הדיינים הזוטרים תהיה עצמאית, מתחילים את שמיעת דעות הדיינים מן הצד, כלומר, מהדיינים שיושבים בצד שהם הזוטרים.

06
תמיר

שני אנשים מקבלים החלטה טובה יותר לגבי אותות חלשים כי הם מעבדים אותם פעמיים. תשוו את התוצאה של שני אנשים לזו של בן אדם אחד שהראו לו את התמונה/אות פעמיים (מה שאני לא מאמין שעשו).

07
רון

במקרים שהחלטות/פתרונים לבעיות עמומות שהגיע אליהן צוות מועברים לצוות אחר שמעליו, וזה מחליט שוב ומעביר לצוות שמעליו וכן הלאה ייתכן כי השגיאות מצטברות (error propagation) מבלי שיורגשו. אלה מצבים ידועים במדעים המדוייקים (שמתבססים על מדידות) ויש ענף של חישובי טעויות.