יד ביד אל השקיעה

מה הם נישואין? האם יש עוד טעם להשתמש במוסד הוותיק הזה? ומדוע על המדינה והשלטון לנהל את מוסד הנישואין? האם המדינה עדיין רלוונטית כגורם פעיל בחיינו הרגשיים והאינטימיים?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

מה מבדל נישואים ממערכות יחסים אחרות? ההבדל אינו הַמֶשך והיציבות: זוגיות ללא נישואים עשויה להיות ארוכה ויציבה יותר. ילדים אינם מאפיין ייחודי של נישואים: במרבית הדמוקרטיות הליברליות הורים שאינם נשואים יולדים לא פחות ילדים מאלה שהתחתנו. הורים שאינם נשואים מתגוררים ביחד ותלויים זה בזה כלכלית. הם חוגגים ימי שנה ומפגינים אהבה. הורים לא נשואים מחויבים זה לזה.

כלומר, המחויבות אינה מייחדת את הנישואים, וכך גם לא הקביעוּת, הילדים או האהבה. וגם לא הדת: ישנם נישואים דתיים אבל ישנם סוגי נישואים רבים שאינם. ההבדל האמיתי בין נישואים לזוגיות אחרת הוא תפקידה של המדינה. נישואים הם סוג של מערכת יחסים שמוכרת ומוסדרת על ידי המדינה.

כשהמדינה מכירה בנישואים היא עושה שלושה דברים, היא מגדירה, היא מאשרת והיא מסדירה

כשהמדינה מכירה בנישואים היא עושה שלושה דברים, היא מגדירה, היא מאשרת והיא מסדירה.

ראשית, ההכרה של המדינה בנישואים פירושה שהמדינה מגדירה מהם נישואים ושולטת בהרשאה להינשא. המדינה היא שמכתיבה מי רשאי להתחתן. היא קובעת האם נישואים חייבים להתקייםּ בין גבר ואישה או האם מותר לבני אותו מין להינשא. היא מגדירה כמה אנשים יכולים להינשא זה לזה. היא מחליטה האם ומתי ניתן להתגרש ולהינשא מחדש. במסגרת מִשטור הנישואים, המדינה עשויה גם להגדיר מגבלות דתיות וגזעיות בכל הקשור לנישואים.

באמצעות התקנות הללו, המדינה מגדירה את משמעות הנישואים. האם זהו מוסד שנועד לזוגות אוהבים, או כלי לשימור קבוצות דתיות ותרבותיות? האם הנישואים ממסדים ערכי דת מסורתיים, או שהם מסוגלים להכיל שונוּת? הכרה של המדינה בנישואים מביאה את המדינה להגדיר, באופן ישיר ובלתי נמנע, ערכים ומשמעות, הגדרות שמקדמות אורחות חיים ומבנים משפחתיים מסוימים, ודוחקות הצידה את האחרים.

כלות, הודו, Mehndi, חינה, כורכום

עיטור מסורתי על ידי כלות בהודו. תצלום: ויטלי ליובז'אנין

שנית, כשהמדינה מכירה בנישואים, היא מספקת אישור פומבי ורשמי למצב הנישואים. נישואים ממוסדים כוללים טקס נישואים שנקבע על ידי המדינה, בנוכחות דמויות רשמיות. קבלת הכרה מטעם המדינה בנישואים אינה דומה לקבלת רישיון נהיגה או להגשת דו"ח מס: היא כרוכה בטקס שגרתי ומוערך, שהמדינה מעורבת בו באורח אינטימי. ולכן, כשהמדינה מכירה בנישואים, היא מצהירה כי הנישואים הם מיוחדים.

גם למי שאינם נשואים יש חובות וזכויות. אבל נישואים המוכרים על ידי המדינה כרוכים בהענקת חבילה של זכויות וחובות הנוגעת לתחומי חיים רבים

ההיבט השלישי של הכרת המדינה בנישואים הוא ההסדרה: המדינה מספקת לזוג נשוי זכויות וחובות על פי חוק. גם למי שאינם נשואים יש חובות וזכויות. אבל נישואים המוכרים על ידי המדינה כרוכים בהענקת חבילה של זכויות וחובות הנוגעת לתחומי חיים רבים. בחבילה הזו עשויים להיכלל תמיכה כלכלית, אחריות הורית, ירושה, מיסוי, הגירה וקרבה משפחתית: תחומי חיים מהותיים שמשפיעים על כולם, בין אם נישאו או לא.

רבות מן הזכויות והחובות החשובות הניתנות לנשואים נוגעות לפרידה. ההצדקה המשמעותית ביותר לנישואים המוכרים על ידי המדינה היא, כנראה, העובדה שנישואים מעניקים הגנה חוקית לבן הזוג הפגיע יותר בעת הגירושין – על פי רוב האישה. נישואים מאפשרים לנשים להתמקד בטיפול ותחזוקת הבית, על חשבון הקריירות שלהן, ועם זאת לשמור על זכויות חוקיות להכנסה ולנכסים המשפחתיים. בחברה שמעניקה קדימות למוסד הנישואים, ההגנה החוקית הזו לעתים אינה מוענקת באותה מידה לבני הזוג החלשים במערכת יחסים שאינה נישואים. למשל, באנגליה ובוויילס, רוב הציבור מאמין במעמד של ידועים בציבור, המעניק לזוגות המתגוררים ביחד אך לא נישאו, את אותה הגנה שמעניקים הנישואים. אבל הם טועים: באנגליה ובוויילס מעמד הידועים בציבור אינו מוכר. נשים שאינן נשואות המקדישות את עצמן לילדים ולעבודות הבית אינן זכאיות אוטומטית לחלק בהכנסה או בנכסי המשפחה הרשומים על שם בן זוגן, בלי קשר למשך הקשר ביניהם ולמידה שבה קשה זה דומה לנישואים, והדבר הופך אותן לפגיעות במיוחד.

במשטר-נישואי [חברה המעדיפה נישואים], הזכויות והחובות החוקיות שניתנות לנשואים, ניתנות להם רק משם שנישאו, ולא משום שהם חיים בצורת חיים שמייצרת פגיעות כזו או מיוחדת לנישואים.

הנרי השמיני, הנס הולביין

האמין במוסד הנישואין: הנרי השמיני, בסביבות 1537, דיוקן של הנס הולביין. תצלום: Google Cultural Project, ויקיפדיה

מבחינה היסטורית, מוסד הנישואים היה תמיד מאוד לא שוויוני. כל אחד משלושת ההיבטים של הכרת המדינה בנישואים נוצל בדרכים שיצרו ותחזקו מגוון של היררכיות, בדרך כלל על בסיס מגדר, אבל גם על בסיס גזע, דת, מיניות ומעמד.

ההרשאה להינשא הוגבלה על פי רוב לזוגות המורכבים מגבר אחד ואישה אחת. ישנן מדינות שבהן רק בני גזע מסוים או קבוצות דתיות מוגדרות הורשו להתחתן. למשל, במדינות רבות בארצות הברית, היו חוקים האוסרים על נישואים בין-גזעיים, עד שחוקים אלה הוכרזו כמנוגדים לחוקה בפסיקת בית המשפט העליון בתיק 'לאבינג נגד מדינת וירג'יניה' בשנת 1967.

הגבלת האפשרות להינשא מבטאת פרשנויות סקסיסטיות, הטרוסקסיסטיות, גזעניות ולא שוויוניות לנישואים, שכתוצאה מהן גם הכיבודים הכרוכים בנישואים אינם מחולקים בצורה שוויונית

הגבלת האפשרות להינשא מבטאת פרשנויות סקסיסטיות, הטרוסקסיסטיות, גזעניות ולא שוויוניות לנישואים, שכתוצאה מהן גם הכיבודים הכרוכים בנישואים אינם מחולקים בצורה שוויונית. רק אנשים מסוימים זוכים לכך שהמדינה תאשר את מערכת היחסים שלהם, וההכרה הלא שוויונית הזו נוצלה בצורות מחפירות, שהביאו לכך שזוגות לא נשואים וילדיהם נאצלו להתמודד עם סטיגמות ואפליה.

במדינות רבות, אותן זכויות וחובות חוקיות הכרוכות בנישואים יצרו אפליה מהותית על בסיס מגדרי. החוק האנגלי הכיר בשנת 1991 באפשרות של אונס בתוך הנישואים. עד אז, בעלים שהכריחו את נשותיהם לקיים איתם יחסי מין לא נחשבו עבריינים. במגוון מקומות ותקופות לנשים נשואות לא היו זכויות חוקיות על ילדיהן, הן לא הורשו להיות בעלות רכוש בנפרד מבעליהן, ולא הייתה להן זכות להתנגד לאלימות מצד הבעל, או להתגרש.

הורים לעתים מורשים לאשר את נישואי ילדיהם, ובדרך כלל פירוש הדבר שילדות נישאות לגברים מבוגרים ונאלצות לסבול ניצול מיני ואונס. נישואי ילדים מסוג זה מתרחשים לא רק באזורים בעולם שבהם נפוצים נישואי-שידוך, כמו בהודו, אפריקה והמזרח התיכון, אלא גם במדינות שבהן מרבית הזוגות נישאים מסיבות רומנטיות. למשל, בשנים האחרונות הושאו בארה"ב ילדות בנות עשר, בחסותו של חוק המאפשר לילדים להינשא בהסכמת הוריהם או באישור שופט, או אם הילדות הרו – גם אם טרם הגיעו לגיל ההסכמה לקיום יחסי מין ולכן הן הרו כתוצאה ממעשה שמוגדר בחוק כאונס.

זוג גברים, הומוסקסואלים, להט"ב

כמו כולם, ואולי ההזמנות כבר בדרך. תצלום: אלוורט ברנס

לא מפתיע, לכן, שהפמיניסטיות מתנגדות כבר עשרות שנים לנישואים. בשנת 1869, ג'ון סטיארט מיל תיאר ב"שעבוד האישה" את מוסד הנישואים החוקי כ"המשכו של מצב העבדות הפרימיטיבי". האנרכיסטית אמה גולדמן, כתבה בשנת 1910 כי הנישואים הם תוכנית ביטוח שבה האישה "משלמת בשמה, בפרטיותה, בכבוד העצמי שלה, ובעצם חייה", תוכנית ש"דנה אותה לחיים שלמים של תלות, פרזיטיות, וחוסר תועלת אישית וגם חברתית". בטי פרידן כתבה בספרה "המסתורין הנשי" (1963) כי הנישואים הם סיבתה של "הבעיה שאין לה שם" – התלות ההרסנית-לנפש של עקבת הבית האמריקנית מן המעמד הבינוני. שולמית פיירסטון הכריזה בספרה The Dialectic of Sex (משנת 1970) כי "אהבה, ואולי יותר ממנה הולדת ילדים, עומדים היום במרכז דיכוי הנשים". בספרה Sexual Politics (משנת 1972) קייט מילט כותבת: "המוסד המרכזי של הפטריארכיה הוא המשפחה".

לביקורות הפמיניסטיות הללו ישנו כוח רב במיוחד בזמנים ובמקומות שבהן נשים משועבדות חוקית בנישואים. אבל מדינות רבות (אם כי ממש לא כולן) הפכו את חוקי הנישואים שלהם לשוויוניים-מגדרית. ניתן לקיים נישואים ממוסדים שוויוניים, שבהם הרעיות אינן נחותות חוקית מן הבעלים. כך שהביקורת הפמיניסטית על הנישואים עלולה להיראות אנכרוניסטיות.

נשים נשואות מבצעות יותר מטלות בבית, נשים נשואות מאושרות פחות מגברים נשואים והנישואים מציבים את נשים בעמדות פגיעות יותר לאלימות מינית

עם זאת, ביטולם של חוקים מיזוגיניים אינו דומה לסילוק גישות כאלה מן התרבות. למשל, באנגליה ובוויילס נרשמים בתעודת הנישואים שמות אבותיהם של בני הזוג, אבל לא שמות אימהותיהם. השיירים הסקסיסטיים הללו מרגיזים במיוחד: בתעודת הנישואים של הנסיך צ'רלס, מצוינים שמו ודרגתו של אביו (הוד מעלתו הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו) אבל לא אלא של אמו (הוד מעלתה המלכה)! עדיין מצופה מן הגבר להציע נישואים ולהעניק טבעת; האישה מצופה לרדת במשקל ולככב בשמלה; מן הגבר מצופה שירוויח כסף, והאישה אמורה לטפל בילדים; הגבר אמור ליהנות מרווקותו, בעוד האיש מצופה לחרוד מפני האפשרות שתישאר רווקה. ב-1998, הגיבורה הבדיונית בריג'יט ג'ונס ציינה כי נשים שאינן נשואות בשנות השלושים לחייהן "מואשמות בכך שהן מאכזבות את הוריהן והחברה נוהגת בהן כבמפלצות". המחקר הסוציולוגי מצביע על קשר מתמשך בין נישואים ואי שוויון מגדרי: נשים נשואות מבצעות יותר מטלות בבית, גם מגברים נשואים וגם מנשים שאינן נשואות; נשים נשואות מאושרות פחות מגברים נשואים; הנישואים מציבים את נשים בעמדות פגיעות יותר לאלימות מינית. נישואים הם עדיין כלי חשוב בחיזוק הפטריארכיה.

בשנים האחרונות, חלה התרחקות מן הביקורת הפמיניסטית על הנישואים. בחוגים פרוגרסיביים, נישואים חזרו והפכו לאופנתיים, במקביל לכך שהתנועה להכרת בנישואים חד מיניים זכתה לפופולריות ולתמיכה חוקית במדינות רבות, ובכלל זה בריטניה, ארה"ב, הולנד, בלגיה, מדינות סקנדינביה, ספרד, צרפת, אירלנד, קנדה ואוסטרליה. הכרה בנישואים חד-מיניים מוגדרת לעתים קרובות כהענקת "שוויון בנישואים", ולכן מתעוררת השאלה האם נישואים חד-מיניים יכולים להיות שוויוניים וכיצד.

תיקון האפליה ההטרוסקסואלית של הנישואים המסורתיים, באמצעות הכרה בנישואים חד-מיניים, הוא בגדר התקדמות פוליטית חיונית. הוא מעיד, וגם מעודד, קבלה גוברת של לסביות והומואים אל המיינסטרים ההטרוסקסואלי. ובהענקת זכויות וחובות חוקיות הכרוכות בנישואים גם לזוגות חד-מיניים יש משום תיקון של עוולות שנעשו לזוגות אלה, כמו מניעת הכרה והגנה בכל הקשור להחלטות המתקבלות על סף המוות, או חוסר יכולת להבטיח קשר עם ילדיהם, או מניעת אישורי הגירה שנועדו לאפשר לבני זוג לחיות ביחד. אם המדינה מכירה בנישואים דו-מיניים, אז הכרה בנישואים חד-מיניים היא בהחלט צעד שוויוני.

טבעת, עלי כותרת, הצעה

הצעה. תצלום: Element 5 Digital

אולם "שוויון בנישואים" אינו זהה ל"שוויון". כל הנישואים המוכרים על ידי המדינה, גם אחרי שינויים ובנייה מחדש – אינם שוויוניים, ובכלל זה מוסדות חדשים כמו "איחוד אזרחי" (Civil Partnership). אמנם מדובר בשיפור משמעותי לעומת נישואים, משום שהאיחוד אזרחי מעיד על הינתקות סמלית מן ההיסטוריה הסקסיסטית וההטרוסקסיסטית של הנישואים. אבל אפילו איחוד אזרחי, כמו כל סוגי הנישואים המוכרים על ידי המדינה, מסייע להענקת עדיפות למערכות יחסים זוגיות ממוסדות על פני כל סוג אחר של מערכת יחסים, מבנה משפחה ואורח חיים. וכל מערכות הנישואים או הזוגיות המוכרות על ידי המדינה מעניקות למי שלוקחים בהן חלק זכויות וחובות הנשללות מאנשים החיים במערכות יחסים שאין להן אותו מעמד חוקי.

נישואים המוכרים על ידי המדינה פירושם מתן יחס שונה לזוגות נשואים לעומת זוגות שאינם נשואים, גם אם מערכת היחסים המינית שלהם יציבה, קבועה, ומונוגמית; יחס שונה לאנשים במערכת יחסים מינית לעומת מי שמערכת היחסים שלהם אוהבת אך אינה מינית; יחס שונה לזוגות, לעומת מי שחיים לבד או במערכת פוליאמורית. הכרה של המדינה מבטאת את ההנחה כי פרקטיקות מרכזיות במערכות יחסים – הורות, מגורים משותפים, תלות הדדית, הגירה, טיפול, קרבת משפחה, ירושה, יחסי מין – מקובצות כולן אל תוך מערכת היחסים המרכזית, ולכן נמנעת מאנשים זכויות הנוגעות לאותן פרקטיקות, אלא אם הם מקיימים גם את כל הפרקטיקות האחרות ויחסיהם קיבלו חותם מטעם המדינה.

לא ניתן יותר להצדיק נישואים המוכרים על ידי המדינה בטענה כי כך פשוט יותר

לכן, הכרת המדינה בנישואים מפלה נגד מי שאינם נשואים. היא גם אנכרוניסטית. בעוד שיש מי שמקיימים את כל הפרקטיקות של מערכת היחסים שלהם בתוך אותה מערכת יחסים של נישואים, מרבית האנשים (ובכלל זה גם נשואים) מנהלים חיים מגוונים יותר. רבים מאתנו מתנהלים במשפחות מעורבות, מטפלים בקרובים קשישים, מתמודדים עם פרידות במשפחה בגלל הגירה, ומנהלים מערכות יחסים כלכליות במישורים רבים. הסדרת מערכות יחסים באמצעות הסדרת הנישואים אינה מתאימה עוד למציאות.

משום כך, לא ניתן יותר להצדיק נישואים המוכרים על ידי המדינה בטענה כי כך פשוט יותר. כשמבססים את ההסדרה על נורמת הנישואים, מותירים מערכות יחסים ואנשים פגיעים רבים בלתי מוגנים. ולכן הכרת המדינה בנישואים יכולה להיות מוצדקת רק בטענה כי לנישואים יש ערך יוצא דופן. אבל גם כאן מדובר ביחס שאינו שוויוני כלפי מי שאינם נשואים. העלאת הנישואים למעמד של מערכת יחסים בעלת ערך מיוחד מונעת ממי שאינם נשואים – בין אם הם רווקים או בזוגיות – כבוד והכרה, ותורמת להטבעת סטיגמה במי שאינם נשואים (בעיקר נשים) ובילדיהם.

כלה, שושבינות, חתונה

לקראת חתונה: כלה ושושבינות. תצלום: דמטריוס וושינגטון

עלינו, המבקרים את הנישואים המוכרים על ידי המדינה, לזהות מה עשוי יהיה להחליפם. חלופה פופולרית אחת מבוססת על חוזה.

משנות השמונים ואילך, מספר תיאורטיקניות פמיניסטיות כמו מרג'ורי מגווייר שולץ, לאונורה וייצמן ומרתה פיינמן, קראו לשימוש בחוזים במערכות יחסים, במקום נישואים. הרעיון הוא כי חוזים מאפשרים לכל זוג להגיע להסכמה שמתאימה לנסיבות ולהעדפות המיוחדות שלו. חוזים מאפשרים שוויון, משום שכל קבוצת אנשים (ולא רק שניים) יכולה ליצור חוזה מחייב, ללא קשר למין, גזע או דת, ומשום שהשותפים יכולים לנסח חוזים שמשקפים מחויבויות שוויוניות. חוזי מערכות יחסים עוקפים כך את הגישה הלא שוויונית לנישואים ואת החוק הלא שוויוני שבתוך נישואים.

חוזי מערכות יחסים אינם מחויבים לדגם נישואים שנקבע עבור כולם ללא אבחנה, והם מאפשרים חירות ושונוּת אמיתיות, אך אכיפתם בידי מוסדות המדינה - בעייתית

נראה גם כי חוזים מעודדים חירות. חוזי מערכות יחסים מותאמים אישית אינם חייבים להתאים לנורמות ולתקדימים חברתיים. הצדדים במערכת היחסים יכולים לקבוע בחוזה כל כלל שנראה להם. הם יכולים לכלול בחוזה נאמנות מינית או פוליאמוריה, חלוקת עבודה המבוססת על תפקידים מגדריים מסורתיים או שוויון מלא, מחויבות קבועה או מחויבות שמוגדרת בזמן. חוזי מערכות יחסים יכולים לקבוע איפה השותפים יגורו, מישרתו של מי תחשב חשובה יותר, מי יבצע את מטלות תחזוקת הבית. חוזי מערכות יחסים אינם מחויבים לדגם נישואים שנקבע עבור כולם ללא אבחנה, והם מאפשרים חירות ושונוּת אמיתיות.

עם זאת, קסמם הברור של חוזי מערכות יחסים מתפוגג מעט ברגע שאנו נזכרים, שוב, בתפקיד המדינה. כשחוזי מערכות יחסים מוצעים כחלופה לנישואים, ולא רק ככלי לפתיחת דיון בין בני זוג בנוגע לתקוותיהם ותוכניותיהם, הם חייבים לקבל את אישור החוק. במילים אחרות, כדי שחוזים כאלה יוכלו להחליף את הנישואים כשיטה להסדרה חוקית של מערכות יחסים אישיות, חייבת להיות דרך לאכוף אותם. ואכיפה של חוזי מערכות יחסים היא עניין בעייתי מבחינה נורמטיבית.

הבעיה הראשונה היא, שבעוד שחוזים כאלה יכולים להיות מנוסחים בצורה שוויונית, הם עלולים גם לשקף אי שוויון ושליטה. כוח מיקוח לא שווה, בתוספת נורמות תרבותיות ודתיות ממוגדרות הנוגעות להתנהגות בנישואים, עלולים להוביל לכך שזוגות יגיעו ל"הסכמות" שאינן שוויוניות. התערבות של המדינה כדי לכפות את קיומו של חוזה כזה – למשל כדי להבטיח שאישה תבצע את מטלות הבית והטיפול בילדים בנוסף לעבודתה מחוץ לבית, או כדי להבטיח שבעל יוכל לשלוט בכל הכסף שהתא המשפחתי מרוויח ולמנוע מאשתו מקורות מימון מתאימים או עצמאות כלכלית – תהיה מאוד לא צודקת. הסכמים כאלה אולי נפוצים במערכות נישואים רבות גם כיום, אבל כשהמשטר מסדיר את הנישואים לא ניתן לכפות אותם באמצעות החוק. אבל כשהסכמים כאלה מנוסחים בחוזה, המדינה נאלצת למלא תפקיד ישיר באכיפת אי-שוויון.

כביסה, אטבי כביסה

מי מטפל בכביסה? תצלום: לאוטרו אנדראני

שנית, ההיבטים האזוטריים יותר של חוזי מערכות יחסים מתאימים רק לעתים רחוקות לאכיפה על ידי המדינה. מצדדי החוזים מדמיינים מגוון של סעיפים אפשריים: אלה המבטיחים נאמנות, או מורים לבני הזוג לחלוק ביניהם, על פי תור, את הצורך לעבור דירה כדי לקדם את הקריירות שלהם. כיצד ניתן יהיה לאכוף סעיפים כאלה? תחת מנגנון הסדרה ליברלית של נישואים, כשתנאי הנישואים מופרים, הסעד החוקי היחיד המוצע הוא גירושין. אילו זה היה נכון גם לגבי חוזים, הם היו הופכים ברובם לחסרי משמעות: הם פשוט היה מצהירים על שאיפות שיתכן כי לא יוגשמו, ללא כל אמצעי אכיפה. מצד שני, חוזי מערכות יחסים הניתנים לאכיפה פותחים פתח לתרחיש סיוטי. דמיינו עולם שבו המדינה יכולה לאכוף עליכם לעקור את חייכם, לעזוב את העבודה, לעזוב את הבית, לנטוש קרובים, חברים, קהילה ובתי ספר ולעבור לקצה האחר של המדינה כדי לקדם את הקריירה של בן זוגכם. או דמיינו מצב שבו עקרת בית ואם מנהלת רומן אחרי שנים של אומללות, ומשום כך נדרשת על ידי בית המשפט לשלם סכום כסף גדול לבן זוגה העשיר ממנה, כעונש על בגידתה המינית.

חוזים זכו לתמיכה משום שהם מאפשרים הסכמים מותאמים אישית ואינטימיים, אבל ברגע שנשקלת האפשרות כי המדינה תאכוף את הסעיפים האלה, האוטופיה הליברלית מתחלפת בסיוט טוטליטרי.

איני באה לטעון כי על המדינה להימנע מכל מעורבות במערכות יחסים אישיות. ישנו מגוון של היבטים במערכות יחסים שדורשים הסדרה. המדינה צריכה לקבוע בעלות על רכוש, מי אחראי לילדים, מי נחשב קרוב משפחתו של מי. והיא זקוקה לאמצעים שיאפשרו לה להגן על אנשים שנוהגי מערכות היחסים, כמו תלות כלכלית וטיפול; פתולוגיות של מערכות יחסים, כמו אלימות, אונס וניצול; ואירועי חיים, כמו הגירה ומחלה – הופכים אותם לפגיעים. במשטר המסדיר נישואים, המדינה חייבת לטפל במה שחשוב לכולם, ולא רק למי שנישאו. במספר תחומים, אין כל הבדל חוקי הנוגע לנישואים, אבל בתחומים אחרים המדינה מתייחסת לזוגות נשואים כאל ברירת מחדל ואל הלא-נשואים כאל מקרה חריג. למשל, באנגליה ובוויילס, רק זוגות נשואים זוכים להגנה מפני הפגיעוּת הכלכלית שלהם בעת פרידה, לפטור ממס ירושה וליחס מועדף בנושאי הגירה.

מהי בעיניכם הדרך האידיאלית והצודקת להסדרתם של אנשים שאינם נשואים, כיום, במשטר-נישואי?

במקום הסדרה באמצעות נישואים, המדינה צריכה להסדיר פרקטיקות של מערכות יחסים. פרקטיקות של מערכות יחסים זקוקות להסדרה כשהן תובעות החלטה חוקית ברורה או גוררות פגיעוּת. במקרים כאלה, על המדינה לתכנן צורות הסדרה צודקות ככל האפשר ואז ליישם אותן בנוגע לכל מי שהפרקטיקה הזו רלוונטית לחייו. במילים אחרות, אנשים שפרקטיקות שונות של מערכות יחסים נוכחות בחייהם לא יבחרו במערכת יחסים בעלת מעמד מיוחד שתיתן להם זכויות וחובות. הזכויות והחובות הללו יוענקו להם אוטומטית, מעצם היותם לוקחים חלק באותן פרקטיקות של  מערכת יחסים.

ישנן דרכים רבות ושונות להסדיר מערכות יחסים, וחלקן צודקות יותר מאחרות. איני מנסה לענות על שאלות הנוגעות לתוכן הסדרת מערכות היחסים. אפילו במסגרת משטר-נישואי ישנה אי הסכמה מהותית בנוגע לזכויות ולחובות שצריכות ללוות פרקטיקות כמו מגורים משותפים, הגירה והורות. אני פשוט טוענת כי המדינה צריכה לתכנן את ההסדרה על בסיס הפרקטיקות של מערכות היחסים ולא על בסיס מעמדן, ואז ליישם אותה בנוגע לכל מי שקשור למעמד הרלוונטי.

כדי לראות את סוג ההסדרה שאני מציעה, מבלי להניח לדילמות הנוגעות לתוכן המדיניות הציבורית להסיח את דעתכם, חשבו על הניסוי המחשבתי הבא:

מהי בעיניכם הדרך האידיאלית והצודקת להסדרתם של אנשים שאינם נשואים, כיום, במשטר-נישואי? איזה חוקים אמורים להתייחס להורים לא נשואים או למי שאינם נשואים וגרים ביחד, או למהגרים לא נשואים ולבעלי רכוש שאינם נשואים?

ארבעה צעירים, ביחד, משפחה

מחוברים. תצלום: גיירמו סאנצ'ס

לא משנה איך תענו לשאלות אלה, כל עוד תעשו זאת בהתאם לגרסה האידיאלית בעינכם של מדינה חופשית-מנישואים, שבה החוקים שאתם חושבים כי הם מתאימים למי שאינם נשואים במשטר-נישואי יחולו על כולם. אם אתם חושבים שהצדק מחייב תשלום שכר תמורת עבודות בית, אז כל מי שמבצע עבודות בית יהיה זכאי לשכר. אם אתם חושבים שהצדק מחייב פטור ממס ירושה למי שחולקים את מקום מגוריהם העיקרי, אז כל מי שחולקים את מקום מגוריהם העיקרי צריכים ליהנות מפטור כזה.

אם אתם חושבים שמן הצדק הוא להתייחס לזוגות נשואים אחרת מאשר למי שאינם נשואים, שאלו את עצמכם מה בנישואים מצדיק את ההבדל הזה? איזה פרקטיקה של מערכות יחסים מוגנת וזוכה לכבוד? בכל מקרה, הפרקטיקה הזו תמָצא גם במערכות יחסים שאינן כוללת נישואים. בחברה מגוונת וליברלית, שמכבדת את האוטונומיה והשוויון של אזרחיה, אין סיבה שהמדינה תעדיף סוג מסוים של משפחה על פני סוגים אחרים.

מדינה חופשית מנישואין אינה פוסלת חתונות, או חגיגות או מחויבויות או יציבות או משפחה. היא אינה פוסלת אהבה. אבל היא פוסלת את הרעיון כי ערכים אלה ייחודיים לסוג אחד מסוים של מערכת יחסים, והיא פוסלת את האפשרות שהמדינה תעדיף סוג כזה של מערכות יחסים על פני סוגים אחרים. אם המדינה מכירה בנישואים, היא מפלה כנגד מי שאינם משתתפים בהם ותורמת לאי שוויון. מדינה חופשית מנישואים מתייחסת לאנשים ולמשפחות בשוויוניות.

 

אם הגעת עד לכאן....

...יש לנו בקשה קטנה. קוראים רבים נהנים מהתכנים האיכותיים ש'אלכסון' מציע ללא כל תמורה. כחלק מתפיסת עולמנו החלטנו לוותר על הכנסה מפרסומות וממקורות אחרים כדי לא להפריע את חווית הקריאה. הפקת כתב העת ברמה כזאת כרוכה בהשקעה רבה של עבודה וכסף: עריכה, תרגום ורכישת זכויות פרסום בחו'ל. אם הערכים והרעיונות ש'אלכסון' מקדם קרובים לליבך ואם יש בך הערכה לעבודתנו אנו מבקשים את תמיכתך כדי להבטיח את הקיימות ארוכת הטווח של כתב העת.

לתמוך באלכסון

קלייר צ'יימברס (Chambers) היא מרצה בכירה לפילוסופיה ועמיתת מחקר ב-Jesus College באוניברסיטת קיימברידג'. ספרה האחרון  Against Marriage: An Egalitarian Defence of the Marriage-Free State ראה אור בשנת 2017.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

תמונה ראשית: טבעות נישואין. תצלום: זוריאנה סטחניב, unsplash.com

Photo by Zoriana Stakhniv on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי קלייר צ'יימברס, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על יד ביד אל השקיעה

כל זמן שאת רוצה בקיומו של המשטר (להגן על האידאולוגיות והערכים שלך ואולי גם לכפות אותם על אחרים), אין לך להתבכיין על הצורות שעצם המשטר מביא עמו.

תמיד האדם קודם למשטר (היסטורית וגם עובדתית בהווה). יותר נכון המשטר תופסת טרמפ על האדם ותבונתו והתנהלותו.
כלומר בלי המסורת והערכים של האדם, אין קיום למשטר. כל קיומו של המשטר בא אחרי שהאדם עיצב לעצמו דרך חיים ומשמעות חיים וכו'.

המשטר נכפה על האדם על ידי אנשים שרוצים לכפות את דעותיהם וחשיבתם על הזולת.

ולכן כל זמן שכל אידאולוגיה ופילוסופיית חיים, רוצה את המשטר לצדו, הוא לא יכול להתבכיין על הצרות שהמשטר מביא לו מצד אחרים.

לפני המשטר האדם המציא את הנישואין הרלוונטית בחופשיות.
לפני המשטר האדם המציא את החינוך. (בלי חינוך אין נישואין ואין אפי' שליטה בעשיית צרכים ואין ההליכה על שתים ואין אוכל מבושל ואין חקלאות ואין את המלבושים ואין לוח שנה והגדרת היום והלילה ואין אפי' שפה)
לפני המשטר האדם המציא את הקניין והירושה, שבעקבותיהם הומצאה הצווים המוסריים הבסיסים כמו לא תגנוב ולא תרצח וכל הדינים בין אדם לחברו.
בקיצור כל מה שההורים עד ימינו מקנים לצאצאיהם, המשטר מיותר מתחילה. יותר נכון, קיומו של המשטר מתאפשרת אך ורק אחרי כל זה. הרי בלי שפה וכתב למשל אי אפשר להקים משטר ומערכת משטרית.

כל תורמת האדם לאדם, לא מצריך משטרים. האדם במהות הוא בן חורין תבוני ורציונלי ולכן הוא לא צריך משטר וגננת.
המשטר והגננת נכנסו לנו לחיים בעקבות רשעים שרוצו לכפות על הזולת את דרך החיים שלהם ובעיקר מעוניינים בעבדות האדם לטובתם. מכאן ההפרד ומשול של המשטרים להמריד ילדים מול הוריהם ולהמריד בני זוג נגד בני זוגם.

המשטר עושה את זה בכדי לכפות חינוך ממלכתי על הילדים בכדי שהמשטר יהיה באמת ההורה העליון (ככה יהיה להם רווקים ורווקות להקריב אותם למולך בחינם. הרי לדברי גיל סיגל, פרופ‘ למשפטים בקרייה האקדמית אונו וחבר המועצה הלאומית לביואתיקה, ”להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם“ הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי.).
המשטר מפריד בין בני הזוג להשיג עוד ידיים עובדות בשביל חלוקת העבודה הכפייתית של המשטר, להשיג הון אנושי חדש שזאת הנשים.
אם במסורת החופשית בני הזוג היו עושים חלוקת עבודה ביניהם - מי עובד בחוץ ומי עובד לבית. המשטר רוצה את שניהם כהון אנושי למשטר ואת הילדים לזרוק כמובן למעונות הרי הוא ההורה העליון.

הפתרון לכל הסבל האנושי של כל פרט באנושות, היא ביטול המשטרים כמו שהיה תרום המצאת המשטרים.
ניקח את נושא הנישואין\הזוגיות לדוגמה.

לפני שהיה "כתב" אייך עשו הסכם נישואין ? לפני שהיה מערכת משפטית, אייך בני הזוג עשו הסכם שבתוקף ?
המטפורה המקראית מספרת לנו סיפור שמשם נלמד אייך זה התנהל.
היו היה גבר שהיה לו שתי נשים (אחת בעיקר בשביל סקס ואחת בשביל להוליד ילדים), ביום אחד הגבר רצח בשוגג אדם. והנה שני הנשים שלו לא רצו יותר לשכב עמו. הרי הוא רוצח.
אז מה הגבר עשה ? הוא אנס אותם ? לא ולא, ההפחדה הזאת של אונס נשים על ידי בעליהם עושים בדרך כלל המשטרים והאידאולוגיות למיניהם להצדיק את קיומם (לא לחינם בכל מדורת חדשות אנו שומעים על אונס בכדי להפחיד אותנו מה יקרה אם חס ושלום לא יהיה משטרים ואכיפה)
הגבר עם שני נשותיו הלכו לסבא ולסבתא.
הגבר טוען: הנשים שלי לא רוצים לשכב עמי כי רצחתי בשוגג אדם.
הסבא: למה אתן לא רוצות לשכב עמו ?
נשותיו: כמו שאתה סבא וסבתא הפסקתם לשכב אחרי רצח הבן הבל על ידי אחיו קין. כי עם רצח אין טעם בהולדה. ככה אנו לומדות שלא כדאי להוליד אם יש אפי' רצח בשוגג. הרי בשביל מה כל העמל הזה?

אדם וחוה מבינים את הטעות ומחליטים לחזור להוליד אחרי הרבה שנים שלא הולידו. והתנאי כמובן היא הולדה ו"חינוך". כבר קין הרוצח הראשון הבין את זה אחרי הרצח וקרא לבנו "חנוך" מלשון חינוך כלומר התנאי להולדה היא חינוך.

חינוך מונע רצח, חינוך מונע אונס, חינוך מונע כל סבל אנושי וחברתי. ואז יש אפשרות להוליד. כל הולדה בלי חינוך היא הולדה לסבל.

ככה האדם המציא לעצמו את המוסר והערכים וההתנהלות האנושית הטבעית והטובה.

כל הצרות האנושיות התחילו מאז שהמשטרים נכנסו לתמונה.

לסיום:

התנאי לנישואין טובים הם 1, חינוך נכון 2, ביטול המשטרים.

רק עבדים של אדון שגם מחונכים דרכו, יכולים לזעוק על חוסר שוויון.
המושג "שוויון" מתחיל ונגמר אצל המשטר. שאנו שייכים למישהו, אנו יכולים לבקש ולזעוק על עוול וחוסר שוויון.
שאנו בני חורין המושג שוויון אין לו שום משמעות ורלוונטיות.

שיש משטרים ובני חורין עם חינוך פרטי. כל העבדים של האדון (המשטר) רבים ורבים ביניהם על שוויון. רבים ביניהם מה ראוי ומה לא ראוי תרבותית. כל אחד מנסה לשלוט על המדיה ועל האמנות וכו' וכו' בכדי להטיף את הקלישאות שלו. ומי הקרבן של כל זה ? לא העבדים של המשטר הרי זה תנאי המשטר שרבים כל הזמן על שליטה ושררה.

הקרבן הם הבני חורין שיש להם חינוך פרטי. הם סובלים מיזה שהמשטר מנסה כל הזמן לכפות עליהם את הקלישאות האידאולוגיות שלהם. הם סובלים מלחץ חברתי על ידי העבדים של המשטר שדורש ומסית את המשטר נגד הבני חורין.
כל המדיה והאמונות בשליטת העבדים האלה, ככה שבני החורין לא יכולים לההנות מהם. כי אמרנו "חינוך" זאת הסגולה של בני חורין וכל המדיה והאומנות מגוייסת בשביל הטפת הקלישאות והאידאולוגיות של ילדי\ות הגננת\המשטר. ככה שהבני חורין לא יכולים להרשות לעצמם לההנות מהאמנות ומהמדיה ואפי' לההנות מלימודי אקדמיה כי גם שם שולטים הילדים\ות של המשטר שרבים כל הזמן על מה ואייך וכו' וכו'.

לבני חורין נשאר רק להסתגר ולבנות חומה ענקית סביבם.
זה סגולתו של המשטרים, שלא רק הם מזיקים לנתינים שלהם, הם גם מזיקים לבני החורין.

04
ריצ'רד שמוקינס

הזוי שהמחברת מתעלמת מפרט ביולוגי 'קטן', והוא שרק זכר ונקבה יכולים להוליד. זה הבסיס למוסד הנישואים ולהטבות דהמין האנושי נוטה להעניק לו, כדי לעודד ריבוי. זה כל הסיפור, כל השאר הוא הגות חלולה של מיעוט מערבי לבן וזניח, שמוכן לשעבד נשים כדי שיהוו רחם להשכיר לזוגות חד-מיניים.

05
Tabularasa

נחמד איך שזה עובד, רדוקציה של המציאות לרסיסים מבולגנים ואז מתוך הכאוס ליצור מציאות וירטואלית, דמיונית, מתעתעת. מתוך אמונה תמימה או נוכלות טהורה (והמניע לא באמת משנה לצורך התוצאה) שאיש לא יבחין בהונאה. טבעו של הפוסט מודרניזם.

ובכן, מה את בעצם אומרת (תערו של אוקהם)? בכדי להגיע לשויון צריך לוותר על ההסדרה, שהיא בעצם האירגון, החוזה בין האינדיווידואלים, המדינה. להגיע לשוויון משמעו לוותר על היררכיה של מערכות היחסים, לפי דרכך. אלא שאליה וקוץ בה. רק בכאוס יש שויון מוחלט. אין הגנה על חלשים, אין הגנה מטעם הצדק, אין הסדרה, אין בחירה.

עם זה את צריכה להתמודד, לא עם הקושי בחיבור משפטים מורכבים במשלב גבוה שלא אומרים כלום.

07
סמדר זאבי

בס"ד
1.אני מאמינה שלמדינה אין וטו בכל הנוגע לנישואי אזרחיה, אולם המאמר ברובו אינו רלוונטי לישראל, על אף שנערכים בה טקסי נישואין שונים.
2.אהבה התלויה בדבר איננה מוצלחת, הלא שיעור הגירושין גדל בעולם ובו בזמן בישראל, כאשר נשענים על צרכים פיזיים ופחות רוחניים ערכיים המבססים מוסד זה.

08
סמדר זאבי

בס"ד
בעת העתיקה להתארס( נישואין) פירושו גזר דין מוות לאשה. המשמעות שבבוא הזמן תביא ילדים לעולם והאופציה הקיימת: להביא ילדים או למות בשעת הלידה( או האם או האם והולד).
בשלהי ימי הביניים השתכללה הרפואה ובעת החדשה עד ימינו נוצרו צורות נישואין ונתקבלו כמסורתיים. בשנים האחרונות מוסד הנישואין איבד את המסורתיות ופרץ להסדרות... בין שאינו מינו לבין בני אותו מין.

09
נדב

ובכן, מדינת ישראל כנראה מתייחסת ב'שוויוניות' כלפי הפוליגמיה במגזר הבדואי. זה בהחלט מעודד צורת חיים מאד ליברלית ומאד שוויונית. נו באמת.

    10
    דודו

    אבל הבעיה היא לא מוסד הנישואין הפורמלי אלא הפוליגמיה, אפילו לשיטתך. ואתה יודע מתי היא עלתה מאוד בקרב הבדואים בישראל, לאחר שנים של ירידה הדרגתית? כשממשלת בגין הראשונה העלתה מאוד את קצבאות הילדים. פתאום פוליגמיה היתה ענף רווחי, כמו שהמחקר על הבדואים בנגב הוכיח כבר מזמן. בחסות המפלגות הדתיות היהודיות.