יום הדין נדחה

על מועד חדש תבוא הודעה... אבל הוא מחכה לכולנו אישית ורבים משתוקקים לו
X זמן קריאה משוער: 19 דקות

מתי יגיע סוף העולם? לפעמים תיארוך סוף העולם הוא תוצר של שילוב בין בעיה פרקטית למספר מיסטי. לקראת שנת 2000 רווח חשש aלפיו המחשבים בכל העולם, הכוללים רק שתי ספרות לציון השנה במסדי הנתונים שלהם, לא יצליחו לתפקד עם המעבר מ-1999 ל-2000, כי שתי הספרות הללו יהיו 00, יקרסו והעולם ייקלע לכאוס. הכנות ממשלתיות מסיביות ברוב מדינות המערב הביאו לכך ש"באג אלפיים״ גרם לקשיים מינוריים בלבד. סוף העולם לא הגיע – לא העולם הממוחשב ולא העולם הפיזי.

אם אתה פטיש, כל דבר נראה לך מסמר, ואם אתה היסטוריון של הדת, נראה לך שברקעו של כל אירוע היסטורי מונחת נבואת יום הדין

אבל התיארוך הזה היה חריג בפרקטיות שלו. רוב הסברות הנוגעות לסוף העולם אל בעידן הנוכחי נשענות על רקע אסכטולוגי מובהק. לסקירות היסטוריות על תנועות יום הדין יש להתייחס בספקנות מסוימת. היסטוריונים של הדת נוטים לייחס כל מלחמה, מהפכה, מרד או תנועה עממית התובעת תיקונים חברתיים, לתחושות של אפוקליפסה מתקרבת. אם אתה פטיש, כל דבר נראה לך מסמר, ואם אתה היסטוריון של הדת, נראה לך שברקעו של כל אירוע היסטורי מונחת נבואת יום הדין. ועדיין, תפישת יום הדין שלובה בנצרות על גווניה וכתותיה עוד מראשיתה.

לפי זרמים אסכטולוגיים בנצרות, ובהסתמך על ספר חזון יוחנן, הספר האחרון בברית החדשה, כשיגיע העולם לסופו החומרי, ישפוט ישו את החיים – החוטאים לגיהינום והצדיקים לגן עדן – ואילו המתים יקומו לתחיה. התהליך הזה מעלה שאלה תאולוגית שיש לה השלכות מעשיות: אם המתים יקומו לתחיה, האם הם אמורים להישפט שוב ואז להגיע לגן עדן (או לגיהינום) ואז שוב לקום לתחיה, שוב להישפט, וחוזר חלילה, אד אינפיניטום? האין הדבר מעקר מתוכן את המושג "יום הדין", והופך אותו לתהליך אינסופי של ימי דין החוזרים זה אחר זה? הנצרות ניסתה לפתור זאת בקביעה שהמתים שיקומו לתחייה לאחר יום הדין יזכו לחיי נצח, וכתוצאה מכך לא יהיה צורך להעמידם שוב למשפט, אם כי זרמים שונים נחלקו בדעתם לגבי מה שיקרה למתים לפני שיקומו לתחיה: האם יהיו חסרי הכרה? האם יימצאו במעין חדר המתנה ("פורגטוריום") שבו יחכו לפסק הדין?

חזון יוחנן, חצוצרה, מלאך

המלאך הרביעי תוקע בחצוצרה, פרק ח' בחזון יוחנן. כתב יד Beatus Escorial, שנת 950 (50 שנה לפני סוף העולם). תצלום: Real Biblioteca de San Lorenzo, ויקיפדיה

בעיה אחרת היא סדר האירועים הנוגע ליום הדין: הזרם המילניאלי בנצרות סבור שיום הדין יבוא לאחר שישו – עם או בלי המלאכים – יחזור לארץ וישלוט אלף שנה. גם בתוך זרם זה יש מחלוקת. הפרה-מילניאלים סבורים שקודם יגיע ישו וישפוט את הכופרים, ואז יגיעו אלף שנות שלום, צדק והרמוניה. הפוסט-מילניאלים, לעומתם, סבורים שרק אחרי אלף שנות שלום יגיע ישו וישלוט. הא-מילניאלים טוענים: "כולכם טועים. קץ הימים כבר הגיע. אנו חיים בעידן של צדק ושלום עולמי, עידן שבסופו יגלה ישו את פניו".

ומתי יגיע המשיח? אם נתנהג יפה, המשיח יקדים. ולא, הוא יגיע במועד שקבע מראש

ומתי יגיע המשיח? "זכו – אחישנה", אומרת הגמרא. "לא זכו – בעִתה". אם נתנהג יפה, המשיח יקדים. ולא, הוא יגיע במועד שקבע מראש. לפי אתר חב"ד, המשיח צפוי להגיע במאה ה-24. מצד שני, הוא עשוי לבוא בכל רגע. על פי התלמוד (מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד א'), סוף העולם יגיע ב-30 בספטמבר 2239, כשיחלפו ו' אלפי שנים מבריאת העולם.

השם "מילניאליזם" (Millennialism) לקוח מהביטוי "מילניום" שפירושו אלף שנה, אך היו נבואות יום דין שקבעו שיום הדין יגיע בעשיריות של מילניום. חישובים נוצריים מהמאה השנייה קבעו שיום הדין יגיע במחצית המילניום, ב-500 לספירה. אמינותו של חישוב זה התחזקה ככל שלהתקרבות המועד התלוותה התערערות האימפריה הרומית, שבמהלך המאה הרביעית התנצרה. הירונימוס הקדוש ביקש למנוע התערערות זאת, ולכן דחק את יום הדין בשלוש מאות שנה. לכך סייעה תמונת העולם שיצר אוגוסטינוס במאה החמישית, שלפיה יום הדין אינו התרחשות חיצונית לאדם אלא מאבק פנימי בתוך כל אדם. יש הסבורים שתמונת עולם זו גרמה לבני סמכא – כמרים, תאולוגים ונזירים – לצמצם את העיסוק התאולוגי הנוצרי בנושא יום הדין למשך מאות שנים. לעומתם יש הסבורים שהעיסוק במילניאריזם נמשך בלהט שלא פחת, ושהסתייגותו של אוגוסטינוס גרמה למתעדים הצייתנים – נזירים וכמרים – להפחית בתיאור היקפן של תנועות מילניאריסטיות, בלי שלמעשה חלה ירידה בהיקפן.

היירונימוס הקדוש, קאראווג'ו

דחה את יום הדין: "הירונימוס הקדוש כותב" (1605-1606), קאראווג'ו, גלריה בורגזה, רומא. תצלום: ויקיפדיה

במאה השמינית סבר הנזיר ביאטוס מלייבאה (כיום חבל קנטבריה שבספרד) שיום הדין יגיע בשנת 801. שבוע לפני ראשיתה של שנה זו – ב-25 בדצמבר 800, בחג המולד – הכתיר האפיפיור לאו השלישי את קרל הגדול למלכהּּ הראשון של הממלכה שלימים תהיה האימפריה הרומית הקדושה. הכתרה במועד כה סמלי חיזקה את תקוות המילניאריסטים, אבל לצערם, ישו לא שב.

שנת 1000, שנת המילניום ללידתו של ישו, ושנת 1033, שנת עלייתו לשמיים, צוינו כמועדים שאמורים להתחיל את אלף שנות שלטונו של ישו – הגם שבכתבי הקודש עצמם לא נאמר דבר על שנת 1000 כשנת אפוקליפסה - וישו לא שב

שנת 1000, שנת המילניום ללידתו של ישו, ושנת 1033, שנת עלייתו לשמיים, צוינו כמועדים שאמורים להתחיל את אלף שנות שלטונו של ישו – הגם שבכתבי הקודש עצמם לא נאמר דבר על שנת 1000 כשנת אפוקליפסה. "ועידות שלום" כנסייתיות מלאות ציפייה התכנסו לפני כל אחד ממועדים אלה. בגרמניה הציב עצמו המלך אוטו השלישי כמבצר מול האנטיכריסט לקראת יום הדין, ואילו בצרפת התקוות ליום הדין יותר זכו לביטוי בקרב ההמונים דווקא – בכנסי דת, הטפות ותפילות ציבוריות. יש היסטוריונים המפחיתים בחשיבות שיוחסה בזמן אמת למועדים אלה: בתקופה זו נספרו לעתים השנים לא לפי הספירה הנוצרית, אלא לפי שיטות ספירה מלכותיות מקומיות, וכך נבלעה שנת האלף להולדתו של ישו או לעלייתו לשמיים, בספירות המקומיות של כל ממלכה. על כן הצטמצמה השפעתן של שנות המילניום בעיקר לקבוצות נזיריות בצרפת.

בין אם הייתה השפעתן של שנות המילניום גדולה או מצומצמת, הן עברו ללא אירועים אפוקליפטיים. כך, באופן פרדוקסלי, התחזקה התחושה שהגאולה על הסף ועלו משיחים-מטעם-עצמם, מלכים שהציגו עצמם כמגני הנצרות, כמרים, נזירים ותנועות מילניאריסטיות כנסייתיות. אצילים ואיכרים כאחד היו שותפים במסעות הצלב, בתגובה לנבואות יום הדין ומתוך רצון להחיש את הגאולה. כיבוש ירושלים על ידי הצלבנים במסע הצלב הראשון ב-1099 חיזק את המילניאריסטים, גם אם היה מדובר במילניום ועשירית. המאמינים שביקשו להשתתף בהגשמתן של נבואות יום הדין ובהאצת ביאתו השנייה של ישו יצאו לגל של מסעי צלב במטרה לשחרר את ירושלים. בתהליך זה נועדו היהודים להתנצר, יתרתם נועדו להיהרג, וכך אמורה הייתה להגיע מלכות השמיים. במאות ה-11 עד ה-13 היו עשרה מסעי צלב, בהם מסע הצלב של האיכרים, שקדם במספר חודשים למסע הצלב ה"רשמי" הראשון, ומסע צלב עממי שכונה "מסע הצלב של הילדים". בין אם השתתפו במסע ילדים של ממש או נערים וכפריים, תופעה זו מעידה על מידת תפוצתה של מחשבת יום הדין בתקופה זו.

פטרוס הנזיר

"כי כך רצה האל": פסל של פטרוס הנזיר, ממובילי מסע הצלב העממי, במסגרת מסע הצלב הראשון. תצלום: Jean-Pol Grandmont, ויקיפדיה

עשרות מיליוני אוונגליסטים שמרנים בארצות הברית מאמינים שיום הדין יגיע לאחר מלחמה בין הנוצרים והכופרים, שבמהלכה יתנצרו כל היהודים והמוסלמים, ואלה שלא יתנצרו – יירצחו

למסעות הצלב לשם כיבוש ארץ ישראל ורצח היהודים יש הד במיסטיקניות האוונגליסטית האמריקאית של ימינו. עשרות מיליוני אוונגליסטים שמרנים בארצות הברית מאמינים שיום הדין יגיע לאחר מלחמה בין הנוצרים והכופרים, שבמהלכה יתנצרו כל היהודים והמוסלמים, ואלה שלא יתנצרו – יירצחו. מכך נובע ששלב הכרחי בדרך ליום הדין הוא בניית ארץ ישראל על ידי היהודים. לכן, מראשיתה של הציונות המדינית וביתר שאת מעת הקמתה של מדינת ישראל, תמכו האוונגליסטים האמריקאים בציונות כמסע הצלב של העת החדשה. האם המשיח, לכשיבוא, יהיה משיח בן דוד שייטה חסד ליהודים או ישו המשיח שישפוט אותם לגיהינום? בינתיים זו מחלוקת תאורטית. המשיח, בין אם הוא דוגל בפרשנות היהודית או הנוצרית, עדיין לא הגיע, ולכן אין בכך הפרעה לברית הזמנית בין היהודים הציונים והאוונגליסטים הציונים.

במאה ה-12 טען המיסטיקן והתיאולוג יואכים מפיורה שהאנושות עומדת על סף עידן רוח הקודש. דבריו הביאו לגל של נבואות יום הדין מפי מלכים, אפיפיורים ונזירי מסדרים. אסונות המאה ה-14, מלחמת מאה השנים והמוות השחור חיזקו את האמונה בנבואתו של יואכים מפיורה. במאה ה-16 קרא מרטין לותר לאפיפיור "אנטיכריסט", השטן שבואו מבשר את תחילת הגשמתן של נבואות יום הדין. רטוריקה הזו הביאה להתקוממויות עממיות, בהן מרד האיכרים במערב גרמניה, שבו נהרגו עשרות אלפים מהמורדים וכן לא מעט יהודים שהיו קורבנותיהם.

לחסידי שבתי צבי היה קל יותר, מבחינה נפשית, להמשיך להאמין שכל האותות – כולל ייסוריו של שבתי צבי בכלא השולטן, התאסלמותו ומותו בכלא – מבשרים על התקרבות הגאולה, מאשר להכיר בהפרכתה של אמונתם

באופן דומה, חיזקו פרעות ת"ח ות"ט בקרב היהודים במזרח אירופה באמצע המאה ה-17 את עליית האסכטולוגיה (חזיונות סוף העולם) השבתאית. המוני יהודים מוכי טראומה ויגון על מעשי הטבח החלו לדבוק בהבטחות הישועה של שבתי צבי ולהאמין במשיחיותו. חלקם לא נסוגו מאמונתם גם לאחר שהתאסלם שבתי צבי עקב איומי השולטן הטורקי. הם היו צריכים להצדיק את המחיר החברתי והנפשי ששילמו על אמונתם. אם היו סרים מאמונתם, היה עליהם להתמודד עם העובדה שהלכו אחר משיח שקר. תפישת עולמם הייתה עלולה להיחרב. היה להם קל יותר, מבחינה נפשית, להמשיך להאמין שכל האותות – כולל ייסוריו של שבתי צבי בכלא השולטן, התאסלמותו ומותו בכלא – מבשרים על התקרבות הגאולה, מאשר להכיר בהפרכתה של אמונתם. חלקם אף התאסלמו בעקבות שבתי צבי, כדי להמשיך לצעוד במסלול שבסופו ציפתה להם, כך האמינו, הגאולה.

שבתי צבי

ציור דמיוני של עינויים וסיגופים שקיבלו על עצמם מאמיני שבתי צבי לכפר על עוונותיהם, תצלום: ויקיפדיה

גם בקרב המוסלמים היו שניסו לצפות את הגעת המשיח, המהדי. כ-180 מהדי נספרו עד היום בתולדות האסלאם. רובם היו שיעים, כיוון שהמיעוט השיעי קיווה לגאולה שתביא למהפך בסדר החברתי המדכא. היו מהדי שאף הקימו דת חדשה, כגון הבהאים.

לא בכל דת יש נביאים. בדתות האליליות האפריקניות, ההיסטוריה היא מעגלית, חוזרת על עצמה. האמונה המקובלת בדתות אלה היא שבגורלם של האדם והעולם אין התפתחות היסטורית. העולם נוצר, אך מעת שנוצר נקבעו בו חוקים אחידים ובלתי משתנים, חוקים התקפים לגורלו של כל אדם, חוקים שאינם כפופים לתסריט קוסמי כלשהו. תולדותיו של כל אדם הם וריאציה של סיפור המסגרת הכלל-אנושי. סיפור חייו של כל אדם משחזר את סיפור חייהם של אבותיו, ועם מותו יגיע למשכנם. על כן, תפישת יום הדין – במובנה המערבי, הנוצרי – אינה קיימת בדתות אלה, וכך גם נביאים המבשרים על יום הדין.

בניגוד לכך, נביאי יום הדין קיימים כמעט בכל דת ליניארית (דת שמניחה שההיסטוריה היא סיפור שמתפתח, סיפור בעל התחלה, אמצע וסוף), החל בדתות האברהמיות, דרך האל-נביא מייטריאה בבודהיזם ועד ג'ון פרום בכתות המטען באוקיינוס השקט. כאשר נלקחו עבדים עובדי אלילים מאפריקה לאיים הקריביים ונקלעו לתרבות נוצרית, התנצרו חלקם. הם נקלעו לדילמה. הם באו מדתות אפריקניות עם היסטוריה מעגלית, חסרת יום דין, ונקלעו לדת עם יום דין. רובם המשיכו לשמור על אליליהם האפריקנים, באידיוסינקרטיזם (שילוב אמונות), ובד בבד קיבלו על עצמם את האמונה ביום הדין הנוצרי.

אייזק ניוטון, מלבד חידושיו בפיזיקה ומתמטיקה, בילה שעות אין ספור בלימוד השרטוטים האדריכליים של מקדש שלמה המלך בירושלים ולימד עצמו עברית, כדי להיטיב לקרוא את המקורות. הוא עשה זאת כיוון שהאמין שתכניות אלה הכילו רמזים מתמטיים למועד שובו של ישו ולסוף העולם

בין המאמינים בביאתו השנייה של ישו היו גם מדענים ואישי רוח בולטים. אייזק ניוטון, מלבד חידושיו בפיזיקה ומתמטיקה, בילה שעות אין ספור בלימוד השרטוטים האדריכליים של מקדש שלמה המלך בירושלים ולימד עצמו עברית, כדי להיטיב לקרוא את המקורות. הוא עשה זאת לא כדי לחקור את ההיסטוריה של עם ישראל או את ראשית המונותאיזם, אלא כיוון שהאמין שתכניות אלה הכילו רמזים מתמטיים למועד שובו של ישו ולסוף העולם. התחזית שלו הצביעה על שנת 2060 בתור המועד המוקדם ביותר האפשרי לכך. דוגמה מודרנית יותר היא אדגר ויזננט, מהנדס של נאס"א שחזה שסוף העולם יגיע ב-1988 – ליתר דיוק, בראש אותה השנה על פי הלוח היהודי. ויזננט כתב על כך שני ספרים, שהפכו לרבי מכר בקרב אוונגליסטים בארה״ב. כשנבואת יום הדין שלו נכזבה, כתב ויזננט מספר ספרים נוספים, שבהם הוא ניבא את יום הדין בשנים 1993, 1994 ו-1997, אך ספרים אלה לא זכו להצלחה דומה.

אפולו 11, ירח, כדור הארץ

העולם עדיין חיכה להם באופק: רכב הנחיתה של אפולו 11 ממריא בחזרה למפגש עם החללית, 21 ביולי, 1969. תצלום: מייקל קולינס, נאס"א, ויקיפדיה

אם שואלים את מאמיניהן של כתות רבות, סוף העולם הגיע בעבר לא מעט פעמים, וכל דחיה הייתה זמנית בלבד

אם שואלים את מאמיניהן של כתות רבות, סוף העולם הגיע בעבר לא מעט פעמים, וכל דחיה הייתה זמנית בלבד. ב-1831 ניבא הכומר הבפטיסטי ויליאם מילר שישו ישוב בין 21 במרס 1843 ל-21 במרס 1844. כשהתאריך המיועד חלף, קבעו המאמינים שהייתה טעות בחישוב, ומדובר באפריל, לא במרס. מילר ומאמיניו המשיכו לחכות לשובו של ישו. מילר מת ב-1849. מאמיניו הקימו כת המאמינה שישו אכן שב למשול, אבל בשמיים, לא בארץ. הודעה כזו מעוררת תהיה – האם הוא לא אמור היה למשול בשמיים גם לפני כן? – אבל כך מצאו המאמינים טענה שיישבה בין אמונתם לבין המציאות והם לא נאלצו לעמוד מול הריסות אמונתם. זוהי "הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי", כת נוצרית שמאמיניה שומרים שבת במקום יום א'.

בשנת 1914 ניבאו עדי יהוה, בהתבסס על ספר דניאל, שעד סוף אותה שנה יגיע שלטונו של ישו. התאריך הגיע אך לא היה סימן לכך שהנבואה הוגשמה. עדי יהוה טענו שהנבואה הוגשמה, ישו אכן מושל בעולם, אך הוא עושה זאת באופן בלתי נראה. בשבעים השנה שלאחר מכן קבעו עדי יהוה עוד שמונה תאריכים להגעת סוף העולם הארצי, הנראה, הגלוי. המועד האחרון, נכון לעכשיו, היה ב-1994. גם אנשים פרטיים מנבאים את סוף העולם. המתקשרת ננסי לידר, שעל פי עדותה קיים במוחה התקן שמאפשר לה לתקשר עם חייזרים, ניבאה את סוף העולם ב-2003.

ממגילות ים המלח, שנכתבו במאה השנייה לפני הספירה, ועד ימינו ניבאו קדושים ומטיפים מאות נבואות על סוף העולם. רבים מהמתנבאים ניבאו שסוף העולם יגיע בימיהם. לכאורה אפשרו בכך את הפרכת תחזיתם – המועד שציינו הגיע וחלף, והעולם נותר על כנו – אך למעשה הוכיחו הבנה במורכבות הנפש האנושית. נוכח הפרכתה של נבואת יום הדין יעשה המאמין לא מעט כדי להימלט מתחושת הדיסוננס המאיימת על זהותו העצמית. כשהופרכה הנבואה טען הנביא, ובעקבותיו המאמין, שהמאמינים לא פירשו נכון את דברי הנביא, טעו בפירוש התאריך, מהות האירוע או סוג העונש הצפוי, או שהתפללו בדבקות כה רבה עד כי שב האל מכוונתו להשמיד את העולם, או לפחות דחה את מועד הגשמתה של הנבואה. כך, באופן פרדוקסלי, חיזקה אי התקיימות הנבואה את האמונה בנכונותה. אם האדם מאמין שהעולם תלוי על בלימה, כשלון הנבואה רק מוכיח ביתר עוצמה שהתפילות נענו ושהאל החליט לדחות את הקץ. כך מתחזקת תחושת חשיבותן של התפילות וחשיבות הפרט במארג התכנית האלוהית: אחרי הכול, כשאני מחליט לא למעוך עכביש אלא לשחרר אותו מחוץ לבית, יצרתי שינוי בחיים של יצור אחד, אבל כשאני מתפלל ובכך מושיע את העולם כולו, זה שינוי שנותן לחיי משמעות גדולה בהרבה.

דניאל בגוב האריות, רובנס

"דניאל בגוב האריות" (1614-1616), רובנס. תצלום: Google Cultural Institute, ויקיפדיה

בשנות החמישים של המאה ה-20 חדרו הפסיכולוג לאון פסטינגר ועמיתיו אל תוך כת קטנה בשיקגו, שנקראה "המחפשים" (the Seekers). המחפשים סברו שהם מתקשרים עם חייזרים שאחד מהם, סננדה, הוא התגלמותו של ישו. את הקבוצה הובילה דורותי מרטין, דיאנטית (מכת הדיאנטיקה של רון הווארד) שלטענתה קיבלה מסרים בין-כוכביים על ידי כתיבה אוטומטית. סוף העולם לפי נבואת המסרים היה עתיד להגיע ב-21 בדצמבר 1954. מאמיניה התפטרו מעבודתם, מכרו את כל רכושם ואפילו הסירו את הריצ'רצ'ים ממכנסיהם, כדי שאלה לא יפריעו להם על הצלחת המעופפת שתבוא להצילם. כשהנבואה הופרכה, סברו המאמינים שתפילותיהם הן שהצילו את העולם. נכונותם להאמין בנבואה היא שהצילה את העולם מהתגשמות הנבואה.

לפעמים האכזבה מכשלון נבואת יום הדין גורמת להתפלגות הכת ולייסוד כת חדשה עם נבואת יום דין משלה

לפעמים האכזבה מכשלון נבואת יום הדין גורמת להתפלגות הכת ולייסוד כת חדשה עם נבואת יום דין משלה. מכיוון שהפרוטסטנטיות היא דת שיסודה במחאה ובהתפלגות, הבסיס האידיאולוגי שלה מאפשר התפלגות קלה יותר. בהיסטוריה של הדת הפרוטסטנטית חוזר ונשנה תהליך זה. ולפעמים תיארוך סוף העולם אינו רק תקווה מופשטת או תרגיל אינטלקטואלי, תאולוגי וחישובי, אלא גם מעשה עם השלכות טרגיות. ב-1929 פרש ויקטור האוטף (Houteff) מהכנסיה האדוונטיסטית של היום השביעי, וכעבור מספר שנים הוא ייסד את כת הדייווידים (Davidians), שהתבססה על האמונה בהגעת יום הדין וראתה בציונות ובהגעת היהודים לארץ ישראל את ראשיתה של הגשמת חזון יום הדין. הכת כינתה את מרכזה, ליד העיר וייקו שבטקסס, בשם המקראי "הר כרמל". בשנת 1959 הכריזה אלמנתו של האוטף על הביאה השנייה של ישו. ההכרזה הביאה מאמינים חדשים רבים לכת, למרות כישלון הנבואה. ב-1993 ניבא שוב המטיף הדייווידי דייוויד כורש את סוף העולם והחל לצבור נשק. בפשיטת הרשויות הפדרליות על מרכז הכת בווייקו נהרגו שמונים איש, בהם משפחות שלמות, על ילדיהן הקטנים.

המטיף הכריזמטי ג'ים ג'ונס קיבץ סביבו מאות מאמינים שהאמינו לנבואות השואה הגרעינית שלו. בשנת 1978 התאבדו 909 אנשי הכת של ג'ונס בגיאנה שבדרום אמריקה. 276 מהם היו ילדים שהובאו לכת על ידי הוריהם. חבר הקונגרס האמריקני לאו ריאן הגיע כדי לתווך בין ג'ונס לבין השלטונות, ובקרב שהתפתח בין הצדדים הוא נהרג ביחד עם עוד ארבעה מאנשי משלחתו.

הכומר הרולד קמפינג ניבא שהעולם יגיע לקיצו במאי 2011. אחרי 13 שינויים במועד סוף העולם – הגיע סוף העולם, או לפחות סופו הפרטי של קמפינג, שמת בשיבה טובה בגיל 92, אם כי תחנת הרדיו שלו עדיין משדרת. בעקבות נבואותיו של קמפינג התאבדו מספר אנשים ואחרים ניסו להתאבד ולרצוח את יקיריהם בהנחה שיום הדין מגיע.

האינטרנט אפשר הפצה מחודשת של תאוריות אלה, והפעם בממדים חסרי תקדים. נבואותיו של נוסטרדמוס בן המאה ה-16 זכו לעדנה, וכך גם פרשנויות מגמתיות ללוח השנה של תרבות המאיה, שלפיהן יגיע סוף העולם ב-2012. - זה לא קרה

נבואות רבות של יום הדין היו מוגבלות למאמינים משכילים – כמרים, אצילים ומלכים – ועם מותם נקברו בספריות אפופות אבק. האינטרנט אפשר הפצה מחודשת של תאוריות אלה, והפעם בממדים חסרי תקדים. נבואותיו של נוסטרדמוס בן המאה ה-16 זכו לעדנה, וכך גם פרשנויות מגמתיות ללוח השנה של תרבות המאיה, שלפיהן יגיע סוף העולם ב-2012. פרשנויות שיצרו זיווג מוזר של מאמיני ניו אייג' ומיסטיקנים משמאל עם שמרנים ומאמיני אפוקליפסה דתיים מימין נתמכו, בהתאם לרוח הזמן, בתוכנת מחשב שיצר הקולנוען והמיסטיקן טרנס מק'קנה.

גורבצ'ב, כתם לידה, נוסטרדמוס

יש מי שמצאו את כתם הלידה של גורבצ'ב (כאן, בפגישה עם רייגן ב-1986), בנבואות נוסטרדמוס על סוף העולם. תצלום: The Official CTBTO Photostream - Reagan and Gorbachev Arrive, ויקיפדיה

QAnon צופה מלחמת בני אור בבני החושך (האחראים על ה-Deep State), מלחמה שאחריה יגיע עידן של שלום נצחי, סדר עולמי חדש שהנשיא טראמפ הוא משיחו

הנחת סוף העולם היא חלק מתאוריות קשר רבות ובהן קיואנון (QAnon). תאוריה זו משתמשת ברטוריקה משיחית של אחרית הימים. מאמיני התאוריה מכנים אותה לעתים "ההתעוררות הגדולה" – המונח שניתן לגלי ההטפה הדתית בצפון אמריקה מראשית המאה ה-18 ועד ימינו. "ההתעוררות הגדולה" היה גם שמו של הבלוג של קיואנון באינטרנט, לפני שהפלטפורמה סגרה בלוג זה באשמה של הסתה לאלימות. אך תאוריית קיואנון משתמשת בנבואת סוף העולם לא רק באופן רטורי. נבואה זו היא גם חלק מהותי בתפישת העולם שלה. התאוריה צופה מלחמת בני אור בבני החושך (האחראים על ה-Deep State), מלחמה שאחריה יגיע עידן של שלום נצחי, סדר עולמי חדש שהנשיא טראמפ הוא משיחו. לרשות מנסחי התאוריה הזו עומד חומר גלם עשיר בדמות הטפותיו של קיואנון המקורי, הטפות בסגנון אוונגליסטי של "ההתעוררות הגדולה". קיואנון צפה שאם התנועה שהוא סייע להניע תיפגע ותחוסל על ידי השלטונות, יגיע יום הדין, אך לא בצורת עידן של שלום וסדר אלא בצורת אפוקליפסה של הרס, מוות ואבדון.

יום הדין אכן מתקרב: העולם מתחמם, שריפות וסופות מתרבות ומתחזקות, פני הים יעלו, והצפות בממדים תנ"כיים יפגעו בערי חוף ובהן מאות מיליוני תושבים. התפשטות ההשכלה הגבוהה מביאה צעירים רבים לקבל את העדויות המדעיות לכך. כלי תקשורת שמרניים מפרשים זאת כעדות להתחזקות האמונה ביום הדין בקרבם – צעירים אלה הרי מאמינים שסוף העולם מגיע. לא, זה אינו סוף העולם, זהו שינוי האקלים. ולא, זה אינו מצב שנגזר משמיים (טוב, לא רק משמיים, כלומר, לא רק מהאטמוספירה), אלא מצב שהוא תוצאת מעשי ידי אדם, ובידי האדם האפשרות לתקן אותו. ולא, הבנה זו אינה מעידה על התחזקות האמונה בסוף העולם אלא על התחזקות ההשכלה, הנאורות, החינוך המדעי וההכרה בקיומם של תהליכים גלובליים שדורשים – לא, לא תפילות, זעקות ותחנונים לשוכן במרומים, אלא ניסיונות להשפעה על האטמוספירה: צמצום פליטת פחמן, הפחתת הזיהום הסביבתי, מעבר לצריכה ולצרכנות מבוקרות, צמצום הילודה, ומחקר ופיתוח של אנרגיות מתחדשות. זאת מתוך הבנה שהאפשרות לשלוט בעולם של הדורות הקרובים היא בידינו, במידה רבה, וכך נוכל אולי לדחות את הגעת סוף העולם.

סטיב באנון

נביא של ימין לאומני חדש, עולמי, או טרמפיסט על אמונות קץ הימים? סטיב באנון (2017), תצלום: גייג' סקידמור.

מהי תשוקת יום הדין, הגעת המשיח, סוף העולם? מה היא נותנת לאדם, לקבוצה, לחברה כולה? ערב יום הדין מרגיש האדם חשוב יותר. כשהוא חלק מדור אחרון, הוא אינו רק חוליה חסרת חשיבות ומשמעות בשרשרת אינסופית של דורות. הוא משתתף פעיל באירוע בעל החשיבות הגדולה ביותר בהיסטוריה של האנושות. מכיוון שאלוהים שולט גם ביתר עולם החי, הצומח והדומם, הרי שהאדם החווה את ימי טרום סוף העולם, זוכה להשתתף בדרמה הגדולה ביותר בתולדות היקום.

תשוקת סוף העולם מאפשרת ליחידים וחברות להתלכד סביב המשמעות הזו, ומשמעות זו היא נצחית ואינה מאבדת מחוזקה גם עם חלוף הדורות

תשוקת סוף העולם מאפשרת ליחידים וחברות להתלכד סביב המשמעות הזו, ומשמעות זו היא נצחית ואינה מאבדת מחוזקה גם עם חלוף הדורות. מסר יהודי קדום טען שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. התפישה האפוקליפטית היא שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כדור האחרון, שבו יתגשם יום הדין ובו תתגשם הגאולה. כך מבקשת התפישה האפוקליפטית להטמיע באדם את דחף השליחות להציל את העולם בתפילות ובהתנהגות. רבים נענים לפניה זו בזכות תחושת המשמעות הקיומית שהם זוכים לה, וזאת מתוך התפישה שהם שותפים למהלך היסטורי כביר, שכמותו לא היה ולא יהיה. תפישה שהפרכות של נבואה אחת, שתיים או עשר אינן מספיקות כדי לפוגג.

לחרטה כנה לקראת בואו של יום הדין ולהתנהגות טובה שנועדה לכפר על מעשים שאינם מוסריים או על חיי חטא –יש ערך בפני עצמו. מנקודת מבט זו, עדיף להתכונן כל החיים ליום הדין. כי בסופו של דבר, יום הדין הפרטי של כל אחד מאיתנו הרי יגיע ביום מן הימים.

תמונה ראשית: נשברות ונשברות ונשברות... תצלום: פביו פולימדיי, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

3 תגובות על יום הדין נדחה

01
אין דין ואין דיין

נראה לי שהתכוונת שסופו הפרטי של כל אחד מאיתנו יגיע ביום מן הימים...הדיין כבר מזמן התייאש מסכלותו של האדם הנבון-חלקית

02
מ.ואנה

"תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם" וכמו שאין נקודת משען אופציונאלית וארכימדס נשאר עם תאוותו בידו, כך גם אין נתון וודאי א ח ד שעליו יכול להתבסס חישוב קץ העולם. "הבל הבלים...הכל הבל"..
Mרים

03
שמעון לוי

האפוקליפסה שייכת למטען האידיאולוגי שלנו. היא שיקוי אהבה, חלום של אימה, סחורה ככל סחורה אחרת. היא חזון עצמות יבשות אצל יחזקאל, סדרה של שבעה חותמות, ארבעה פרשים ושה תוקפני למדי בחזון יוחנן בברית החדשה. בימי-הביניים הייתה האפוקליפסה שוט יעיל בידי הכנסייה הקתולית, ובמאה האחרונה היא דימוי לקריסת הקפיטליזם. המוסיקאי הגרמני שטוקהאוזן טען שקריסת מגדלי התאומים ב- 11 בספטמבר היא יצירת אמנות מדהימה ביותר, וכך נמצאת קביעתו האווילית מאשרת אסוציאציה, לפחות, בין אפוקליפסה להרס דרמטי. האפוקליפסה יוצאת לקראתנו בכול מיני תחפושות, כאצבע מתרה ופרוגנוזה מדעית, כבדיון קיבוצי וכקריאת להתעוררות כיתתית, כמוצר של תעשיית הבידור, כאמונה טפלה, כמיתוס טריוויאלי, כדמות וכצלם, כטרנד, כבדיחה, כהשלכה. היא נוכחת בכול, אך אינה "ממשית": היא דימוי שאנו מעצבים לעצמנו, ייצור בלתי-פוסק של דמיוננו, שואה, על הבמה ובעיקר בתוך הראש. בודריאר היה מכנה אותה סימולקרה, אנדרסון היה מַגלֶה אותה לקהילה מדומיינת. ואכן, גם השקיעה היום-הדינית, כמו נוסטלגיה, איננה מה שפעם התיימרה להיות. כיום היא בדרך כלל תופעה חילונית, הצגה, לרוב וירטואלית, נעה בהילוך איטי, לא בזבנג וגמרנו, אלא כהתמוססות מתמהמהת. היא מזכירה את קריסת הרצפה באולמי "ורסאיי", בירושלים בשנת 2001, בהתמוטטותה ללא קול על האקרן, בעוד הצופים, נחרדים בבתיהם מזוועה קרובה כל-כך, מכרסמים פיצוחים וציפורניים. כל תיאטרון שייעשה כך, יציג כך, ייצג את המציאות כך, ייחשב קיטשי להפליא, ובדיוק לכן יבוא אליו הקהל בהמוניו.